243 lines
24 KiB
Markdown
243 lines
24 KiB
Markdown
---
|
||
title: קונטיננטלית
|
||
tags:
|
||
- שנה_ג
|
||
- סמסטר_ב
|
||
- פילוסופיה
|
||
- קונטיננטלית
|
||
---
|
||
!!! info "חומר הקורס"
|
||
[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=58239), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=3018953)
|
||
|
||
## תוכן העניינים
|
||
|
||
### [מבוא]()
|
||
|
||
### [ניטשה](./ניטשה)
|
||
|
||
### [סימון דה בובואר](./בובואר)
|
||
|
||
### [מרטין היידיגר](./היידיגר)
|
||
|
||
### [מישל פוקו](./פוקו)
|
||
|
||
|
||
|
||
## מבוא
|
||
|
||
**פילוסופיה קונטיננטלית** היא הפילוסופיה שהתפתחה באירופה - ובפרט, בגרמניה ובצרפת - במאות ה19 וה20, כנגד הפילוסופיה האנליטית[^1] שהתפתחה בוינה, אנגליה וארצות הברית.
|
||
|
||
פילוסופיה קונטיננטלית מושרשת מתודולוגית ב**היסטוריה של הפילוסופיה האירופאית**. פילוסופיה אנליטית מנסה לטוות מתודולוגיה לעשיית פילוסופיה - כמו [פוזיטיביזם לוגי](/פילוסופיה/דת/שפה#פוזיטיביזם-לוגי) וכפי שמנסים לעשות, למשל, [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה) ו[ראסל](/פילוסופיה/לשון/ראסל) - *טאבולה ראסה*[^4], מתוך אמונה שההיסטוריה של הפילוסופיה חסרת תועלת; מה שיש זה מה שיש, וזהו. פילוסופיה קונטיננטלית מנסה לכונן מתודולוגיה כזו, שנובעת מהשורשים ההיסטוריים של המסורת הפילוסופית.
|
||
|
||
עבור פרגה, כל מי שלא ידע לוגיקה פרגיאנית חסרת תועלת. מנגד, פילוסופים קונטיננטליים ינסו לחזור אחורה - לפילוסופיה [יוונית](/פילוסופיה/יוונית) ופילוסופיה [חדשה]([/פילוסופיה/חדשה) - וינסו להבין היכן היא צדקה, היכן היא טעתה, ואיך ניתן להמשיך ולחדד אותה.
|
||
|
||
פילוסופיה קונטיננטלית נשענת על **ארבע הכושיות של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)**, ב[ביקורת הראשונה](ביקורת_מבוא.md), השנייה, והשלישית[^2] -
|
||
|
||
- מה אני יכול לדעת?
|
||
- מה אני אמור לעשות?
|
||
- למה אני יכול לקוות?
|
||
- מהו אדם?
|
||
|
||
|
||
פילוסופיה קונטיננטלית מכונה לעיתים **ניאו-קנטיאנית** או **פוסט-קנטיאנית**, משום שהיא מגיבה ככלל להגות של קאנט.
|
||
|
||
המייסד של האופן הקונטיננטלי של קאנט הוא [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל); הגל הוא הנקודה שפילוסופים אנליטיים הפסיקו לשים לב לקאנט, ושם ההגות שלו התפצלה לשני זרמים. האנליטיים חושבים על עצמם כשואלים שאלות חדשות, שקאנט *הציף*, בעוד שקונטיננטליים מתייחסים לשאלות של קאנט והגל ישירות.
|
||
|
||
|
||
## הוגים מרכזיים
|
||
|
||
### דקארט - שיטה חדשה לפילוסופיה
|
||
|
||
[רנה דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט) נחשב ל*אבי הרציונליזם*, ובפרט ב*על המתודה* וב[הגיונות](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות). דקארט הגה את ה*מתודה הקרטזית* -
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">the Method \[...] contains everything which gives certainty to the rules of Artihmetic"</div>
|
||
>
|
||
> > Discourse, III
|
||
|
||
דקארט מכונן מחדש את הפילוסופיה כ*מדע*, ומתבסס על מתמטיקה, ולא על [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) ו[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), באמצעות המתודה הקרטזית - **ספקנות**.
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">\[...] To reject as absolutely false everything as to which I could imagine the lease ground of doubts...</div>
|
||
>
|
||
> > Discourse, IV
|
||
|
||
היוונים, חושב דקארט, לא חשבו מספיק לעומק על *איך לעשות פילוסופיה* - איש מהם זולת הספקנים לא עסק ממש ב*שיטה* של עשיית הפילוסופיה. הספקנים השתמשו בספק כאמצעי להשגת *אטאראקסיה*[^3] - שלוות נפש - בכך שאם מוצאים טיעונים מספקים בעד ונגד כל עמדה, משוחררים מהצורך להמשיך לחפור, משהים שיפוט - ונשארים שלווים. דקארט, לעומתם, משתמש בספק כדי לכונן ידע *חיובי*.
|
||
|
||
דקארט נשען על המתמטיקה ועל הגיאומטריה לכינון ידע חיובי, משום שהן מכילות ידע ודאי ומוחלט, מהגדרה. המתמטיקה היא דוגמה ל*סוג* הידע שדקארט מחפש - ידע ודאי ומוחלט.
|
||
|
||
הדבר הראשון שדקארט מוצא הוא ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/הגיונות#הקוגיטו) -
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">I think therefore I am</div>
|
||
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">**I knew** that I was a **substance** the whole **essence** or nature of which is to **think** </div>
|
||
>
|
||
> > Discourse, IV
|
||
|
||
על בסיס ה*קוגיטו* דקארט מתיימר להוכיח את ה*עצם* (substance) וה*מהות* (essence) של הקיום.
|
||
|
||
|
||
עבור דקארט, השאלה השנייה - *מה אוכל לעשות?* - נשארת ברקע. הוא מקדיש את ה*הגיונות* לסורבון, שדגלו בפילוסופיה אריסטותלית שכנגדה דקארט התקומם:
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">Few people would prefer what is right to what is expedient if they did not fear God</div>
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">We know that clear and distinct things are true "only because God is or exists, and that He is a Perfect Being"</div>
|
||
>
|
||
> > Discourse, IV
|
||
|
||
|
||
ההוכחה של דקארט לא מושלמת ולא התקבלה בלי לריב. עבור [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה), ידע הוא ודאי כי יש רק עצם אחד; עבור [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) הידע הוא ודאי כי הפרדיקטים של כל פרט מוחלים בו מראש, אנליטית. אבל יורשה הבולט ביותר של המסורת הקרטזיאנית הוא האחד והיחיד, עמנואל קאנט.
|
||
|
||
### קאנט - הגבלת התבונה לניסיון
|
||
|
||
בביקורת התבונה הטהורה, קאנט מנסה להבין *כיצד תיתכן ידיעה*. ב[אנטינומיות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דיאלקטיקה), קאנט מדגים כיצד, על בסיס ההיסטוריה של הפילוסופיה ועל בסיס התבונה, אפשר להגיע לתשובות סותרות לשאלות מהותיות. כלומר, התבונה גרידא מביאה אותנו למבוי סתום.
|
||
|
||
לכן, קאנט מבצע *מהפכה קופרניקאית* - במקום לבחון כיצד *אנחנו* יכולים להכיר את *העולם* - איך העולם מותיר *בנו* חותם - קאנט בוחן קודם כל *אותנו*: איך בכלל אנחנו יכולים להכיר דברים? זו השאלה הראשונה של קאנט.
|
||
|
||
קאנט, ב[דדוקציה הטרנסנדנטלית](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה), מדגים כיצד *כל פרט תבוני* תופס את העולם בחלל ובזמן
|
||
, דרך [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/לוגיקה#הקטגוריות); לא ברור ש*יש* חלל וזמן, אבל ברור ש*עבורנו* יש חלל וזמן: אין לנו את ה*נואמנה*, הדברים כשהם לעצמם, אבל יש לנו את ה*פנומנה* - את התופעות.
|
||
|
||
הדרך היחידה להימנע מהמבוי הסתום, מה*מעגל הקרטזיאנית*, היא להבין *מה בכלל אנחנו יכולים להבין* בכוח התבונה - ולכן שאלות כמו *האם יש אלוהים* **הן לא שאלות פילוסופיות** עבור קאנט, משום שהם **חורגות מכוח הניסיון**.
|
||
|
||
בגדול - אתה לא יכול להיות גלילאו, אבל אתה לא יכול לדעת את אלוהים.
|
||
|
||
|
||
לאור התשובה הזו, קאנט בוחן את השאלה השנייה (ב[ביקורת השנייה](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטפיזיקה-המוסרית)) - *מה עליי לעשות?* -
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">It is impossible to think of anything at all in the world, or indeed even beyond it, that could be considered good without limitation except a good will</div>
|
||
>
|
||
> > *Groundwork*
|
||
|
||
עבור קאנט, אנחנו יכולים לדעת מה עלינו לעשות *לא על בסיס מה שקורה בחוץ* - שאנחנו לא יודעים להכיר בוודאות - אלא בכוח התבונה המולדת שלנו, באמצעות ה[צו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי).
|
||
|
||
קאנט מכונן את ה**אידיאליזם הטרנסנטנדטלי**. היכן שהפרט הקרטזיאני הוא בלתי-מוגבל בתבונתו, הפרט הקנטיאני מוגבל בהרבה; יש לו ידע סינתטי אפריורי שבאמצעותו הוא יכול להכיר את התופעות, אבל לא את הדברים ממש. כך הוא מקשר גם בין *רצון* ל*תבונה* - אני יכול לרצות את מה שתבוני - ומשאיר מקום לאמונה, משום שבאמת ובתמים יש מה שאני *לא יכול לדעת*, שאני יכול להאמין בו
|
||
|
||
> Deny knowledge to make room for faith
|
||
|
||
עבור קאנט, אי אפשר לדעת משהו כמו [עיקרון העולם הטוב ביותר של לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/מונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר), משום שאנחנו מוגבלים במהות.
|
||
|
||
|
||
### הגל - תודעה כדיאלקטיקה
|
||
|
||
[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ממשיך באופן ישיר את דרכו של קאנט, ובמיוחד ב[פנומנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). השיטה של הגל היא **פנומנולוגית** (תופעתית) - להבין דברים כפי שהם נדמים לנו - התחום שאליו הגביל אותנו קאנט.
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">Self-consciousness exists in and for itself when, and by the fact that, it so exists for another; that is, *it exists in being acknowledged*</div>
|
||
>
|
||
> > [הדיאלקטיקה של האדון והעבד](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#הדיאלקטיקה-של-האדון-והעבד)
|
||
|
||
|
||
עבור הגל, האדם הוא **דיאלקטי** - בשיח עם משהו - אנחנו מוגדרים ממש מהאופן שבו אנחנו נתפסים בידי אחרים. האדם לא קיים בחלל החיצון, כמו האדם הקרטזיאני. התודעה מטבעה, אומר הגל, היא בין-פרטים - אינטרסובייקטיבית.
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">Thus the relation of the two self-conscious individual is such that they prove themselves and another through a life-and-death-struggle</div>
|
||
>
|
||
> > [הדיאלקטיקה של האדון והעבד](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#הדיאלקטיקה-של-האדון-והעבד)
|
||
|
||
|
||
כלומר, אין פרט סובייקטיבי בודד שלכוד בתוך הראש של עצמו, כמו שקאנט מותיר אותנו. העימות בין ההיבטים השונים של התבונה, *בין פרטים שונים*, מוביל להצטללות - לידע שהולך ונעשה ברור יותר, מתוך שלילה. כל עיקרון עולה משלילת עקרונות קודמים, וזה נשלל בתורו - וככה זה נמשך לאורך זמן, ב[השמה לעל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#fnref:11). לכן, לפי הגל, פילוסופיה היא במהותה היסטורית.
|
||
|
||
> <div style="text-align: left">The only thought which philosophy brings with it, in regard to history, is the simple thought of Reason - the thought that Reason rules the world, and that world history has therefore been rational in its course</div>
|
||
>
|
||
> > Introduction to the Lectures on the Philosophy of History
|
||
|
||
|
||
> \[...] <div style="text-align: left">World history is the necessary developments of the elements of Reason \[...] It is the display and actualization of the universal Spirit</div>
|
||
>
|
||
> > Philosophy of Right
|
||
|
||
כלומר, ה*תבונה* עצמה הולכת ומתפתחת באמצעות ה*השמה לעל* - הרומאים לא יכלו להבין מדוע הברברים שהפילו את רומא הם תבוניים; רומא הייתה חייבת להישרף כדי שהתבונה תצטלל. ההיסטוריה מסתיימת, סבור הגל, כשהתבונה מצטללת מספיק כדי להתעורר ולהיהפך למודעת לעצמה.
|
||
|
||
הרעיון של פילוסופיה כאינטרסובייקטיבית הוא, במידה רבה, הרעיון המייסד של פילוסופיה קונטיננטלית. לעומתו, הרבה אנשים חושבים ש,רגע, קאנט מבין את כל העסק הזה, של מדע - יותר טוב מהגל - אולי כדאי לחזור להגות שלו? ושם נוצרו גם האנליטים.
|
||
|
||
הגל מכונן את התבונה כאינטרסובייקטיבית, נובעת משלילה, ואת ההיסטוריה כתבונית, ואת התבונה כהיסטורית.
|
||
|
||
כדוגמה, פוקו בוחן את הרעיון של בתי הכלא. בתי הכלא - כמוסד שמטרתו לכלוא את אלו שפשעו כנגד החברה - הם ראיון חדש, מסוף המאה ה18.
|
||
|
||
תחילה, הייתה לנו ענישה גופנית - כבר מימי קדם, כמו נקמת דם - או כלכלית. בית הכלא מתיימר להיות התקדמות נאורה (Beccaria) - ניסיון לשקם את הפושעים, לחמול עליהם ממקום אנושי יותר. מגישה לפיה השליטים יכולים לעשות כרצונם בגופם של הנתינים, התקדמנו לכבוד עמוק לאנושיות שלהם - פוקו מתאר את הפער בין הוצאה אכזרית להורג ליומו של אסיר - עם לוח זמנים של פעילות, ארוחות, ושינה.
|
||
|
||
> \[Criminal justice] is to be redefined by knowledge \[...] make the technology of power the very principle both of the humanization of the penal system and the knowledge of man
|
||
|
||
פוקו יבחן, באמצעות הגיניאולוגיה, סיפור אחר - אודות מעבר טכנולוגי של עוצמה, שינוי באופן שבו אדם מחיל עוצמה על אדם אחר; הסיפור נהפך לא לנאורות, אלא בכלל למדע, ואפילו פילוסופיה.
|
||
|
||
## ידע\כוח
|
||
|
||
> A corpus of knowledge, techniques, 'scientific' discourses \[...] becomes entagled with the practice of the power to punish.
|
||
>
|
||
> The scientifico-legal complex from which the power to punish derives its bases, justifications, and rules.
|
||
|
||
כמו שהפיזיקאים לא מדברים על חלל וזמן בנפרד, אלא על *חלל-זמן*, פוקו מבין *ידיעה* ו*ועוצמה* כדבר אחד ויחיד, ואת השינויים לאורך זמן כשינויים מבניים כשינוי במכלול הזה. ההענשה בבתי-כלא אינה רק תופעה *משפטית* עוצמתית - אלא גם תופעה משפטית-*מדעית*: המנגנון כולו נשען רבות על השיטה המדעית - הטיפול, השיקום, ההליך המשפטי, מוצדקים כולם מחמת המדע.
|
||
|
||
> Pehraps, too, weh should abandon a whole tradition that allows us to imagine that knowledge can exist only where power relations are suspended \[...] We should admit rather that power produces knowledge \[...] that power and knowledge directly imply one another.
|
||
>
|
||
> \[Geneaology demands] that - where knowledge is concerened - one abandons the opposition between what is 'interested' and what is 'disinterested', the model of knowledge and the primacy of the subject
|
||
>
|
||
|
||
אין חיה כזו "ידיעה אובייקטיבית" - היא תמיד תוצר של יחסי כוח; מי קובע מי הפושע? מי ה"משוגע"? מי המומחה? אלו שאלות סביב כוח, שנקבעות בכוח. ידיעה קשורה בכוח וכוח קשור בידיעה, ביחסי היזון-חוזר מורכבים ומתמשכים. גם כאן, אנחנו מבטלים את הסובייקט - יחסי כוחות הם תוצר של תהליכים גיניאולוגים מורכבים, ולא של אדם כזה או אחר.
|
||
|
||
|
||
## המצאת הסובייקטיביות
|
||
|
||
> \[The] Geneaology of the modern soul: One no longer touched the body \[...] only to reach something other than the body itself \[...] The expiation that once rained down upon the body must be replaced by a punishment that acts in depth on the heart, the will, the inclination
|
||
>
|
||
> > 11
|
||
|
||
[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון) והיוונים חשבו שהנשמה כלואה בגוף; אבל היום, עם עליית חקר הנשמה - ה*פסיכולוגיה*[^5] - אפשר להעניש לא דרך הגוף, אלא דרך הנשמה *ישר*.
|
||
|
||
> These 'power-knowledge relations' are to be analysed \[...] not on the basis of a subject of knowledge who is or is not free \[...] but, on the contrary, the subject who knows \[...] must be regarded as so many effects of these fundamental implication of power knowledge and their historical transformations.
|
||
>
|
||
> > 27
|
||
|
||
|
||
> \[Soul *not* as illusions \ideological effect, rather] it exists, it has a reality, it is produced permanently around, on \[...] those supervises, trains and corrects (normalizations)
|
||
>
|
||
> >29
|
||
|
||
פוקו לא דוחה את הנשמה כיציר אפלטוני, כמו ניטשה; היא אמיתית, אבל היא **נבראת**, מכל אותם הכוחות החיצוניים, החברתיים והפוליטיים שמכוננים אותה. אין פה שום *חופש מוחלט* אקזיסטנציאליסטי -
|
||
|
||
|
||
> On this reality-reference \[the soul], various concepts have been constructed and domains of analysis carved out: psyche, subjectivity, personality, consciousness etc.; on it have been built scientific techniques \[...] and the moral claims of a humanism. But let there be no misunderstanding: it is not that a real man, the object of \[...] philosophical reflection \[...] has been substituted for the soul \[...] The man described for us, whom we are invited to free, is already in himself the effect of a subjection much more profound than himself. A 'soul' inhabits him and brings him to existence, which is itself a factor in the master that power exercises over the body \[...] the soul is the prison of the body.
|
||
>
|
||
> > 29-30
|
||
|
||
הנשמה, אומר פוקו, היא *מפנה-למציאות* - היא רק **מתארת** את הכוחות החיצוניים שעיצבו אותה. המודל של האקזיסטנציאליזם, ש*זורק אותך לעולם*, נדחה על ידי פוקו - הגעת לשלב שאתה *מודע* **בגלל** שנזרקת לעולם, והוא עיצב ממך נפש, שאינה דבר מעבר לתיאור של אותה המציאות שכוננה אותה. זהו היפוך של הרעיון האפלטוני: הנפש היא *כלא של הגוף*, נוצרת ממה שעושים לגוף כוחות חיצוניים, ולא להיפך.
|
||
|
||
זהו בסך הכל תהליך שמכוננים כוחות חיצוניים בכדי להפוך אותנו למועילים לחברה, לעובדים טובים; פוקו מדבר על כך ש*פעמון בית הספר מכין אותנו לפעמון המפעל*.
|
||
|
||
> The major effect of the Panopticon[^6]: to induce in the inmate a state of conscious and permanent visibility that assures the automatic functioning of power \[...] a power situation of which \[inmates] are themselves the bearers
|
||
> >
|
||
> > 201
|
||
|
||
הכוחות המודרניים לא זקוקים לסובייקט; הם מתנים *אותנו* לנהוג כאילו צופים בנו, ובכך מובילים אותנו לשאת *בעצמנו* את העיצוב לפי הכוחות האלה: אנחנו נוהגים לפי הנורמות והחוקים, גם כשאין אינו צופה ומכריח אותנו; אין אדון ועבד, אלא התנייה מתמשכת. **כינון התהליך *הזה* הוא ידע\עוצמה**.
|
||
|
||
> Power has is principle not so much in a person as in a certain concerted distribution of bodies, surfaces, lights, gazes; in an arranagment whose internal mechanisms produce the relation in which individuals are caught up.
|
||
> >
|
||
> >202
|
||
|
||
המדע מסייע בכינון עוצמה: המדעים (Disciplines) מכוננים משמעת (Discipline).
|
||
|
||
> \[Liberal power:] How is power to be strengthened in such a way that, far from impeding progress \[...] it actually facilitates such progress \[...]
|
||
>
|
||
> Discipline is the unitary technique by which the body is reduced as a 'political' force at the least cost and maximized as a useful force.
|
||
|
||
החברה הליברלית היא המתקדמת ביותר משום, שבכוח המדע, היא ממשמעת את האזרחים מבלי להעניק להם כוח עודף (כמו דיקטטורים), וכך הופכת אותם מכוח פוליטי לכוח מועיל.
|
||
|
||
> The 'Enlightenment', which discovered the liberties, also invented the disciplines.
|
||
|
||
אותם הכוחות שכוננו את ערכי החברה הליברלית, החופש וזכויות האדם, כוננו גם שליטה ועיצוב בממדים שטרם נראו קודם לכן.
|
||
|
||
## תיאוריות עוצמה
|
||
|
||
הובס מתאר את יחסי הכוחות בין הנתינים למדינה בשני צירים - מלמעלה-למטה (השליט מכונן חוקים), ומלמטה-למעלה (הנתינים נותנים לגיטימציה לשליט).
|
||
|
||
לעומתו, פוקו משאיר רק את הכיוון מלמטה-למעלה - האזרחים מכוננים גם את הכוחות החברתיים, וגם את החוק, וכל זאת בלי סובייקט מרכזי אחד ששולט.
|
||
|
||
בחשיבתו המאוחרת, פוקו מתאר כיצד הכוחות האלו מעצבים גורמים כמו נורמלי\לא נורמלי - ניסיון להעצים כמה שיותר את היעילות, את הבריאות, התרומה לחברה, כמו גם כמות ואיכות האוכלוסייה, והתנהגות מתקנת-עצמית - אנשים מתיישרים לפי הנורמות שהם עצמם קובעים[^7].
|
||
|
||
|
||
|
||
|
||
[^1]: [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
|
||
[^2]: אין ביקורת רביעית, אנתרופולוגית.
|
||
[^3]: ἀταραξία - רוגע, סבילות (אני מתלהב - [יוונית](/כלליים/יוונית))
|
||
[^4]: *טאבולה ראסל?* (סליחה)
|
||
[^5]: ψυχή - נשמה - + λογία - תורה, לוגוס
|
||
[^6]: מבנה\רעיון שתיאר הפילוסוף בנת'ם, כמו בית-כלא גדול עם מגדל במרכז; האסירים יודעים שניתן לראות הכל מהמגדל, אבל לא יודעים אם יש שם מישהו שצופה; בידיעה שהם נצפים, הם מתקנים את עצמם.
|
||
[^7]: פוקו מכוון בפרט לכלכלה. |