2.2 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| טמפרמנט | true | 2024-05-25T11:03:41.282Z | פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב | markdown | 2024-05-25T11:03:41.282Z |
מצגת {.is-info}
אבא, אני לא ילדה של כיסא. מה נעשה?
כשאני יושבת על כיסא כל-כך מסודרת, כמו איזו גברת, בפרצוף רציני - זאת לא אני.
אני ילדה של שולחנות, וילדה של חלונות, ואני באמת חושבת שקצה של שולחן הוא מקום טוב לשבת, ואדן של חלון הכי טוב מכולם, כי רואים מצוין את כל העולם.
רואים עצים וראים ענן ורואים אורות, כל רגע יש שם משהו לראות, וכל יום רואים שם משהו חדש. אתמול ראיתי שלושה יונקי-דבש, בלי גוזמה.
ואתה יודע מה? לציר הכי נוח בשכיבה על הבטן. אז תבין, הכיסא לא נחוץ לי בעצם, אני פשוט לא ילדה של כיסא. אז מה נעשה? שלומית הראבן, אני לא ילדה של כיסא
מזג (או טמפרמנט) הוא ההבדל הבינאישי בין ילדים - אוסף ההבדלים הבינאישיים בעלות בסיס גנטי, מופיעות מוקדם בחיים והינן יחסית יציבות (Goldsmith, 1987). בגדול - מה הילד עושה, ואיך.
עד כה דיברנו על מה משותף לילדים - כעת נדבר על מה שמבדיל אותם. איזה מן הבדלים יש? למה זה קורה בכלל? האם יש לזה בסיס גנטי, או שאנחנו הורסים אותם? עד כמה זה יציב?
זוהי הסוגיה של תורשה מול סביבה, שעדיין נחקרת היום ביתר שאת. גישת המזג טוענת כי ילדים אינם מגיעים לעולם כלוח חלק, וההתנהגות שלהם נטועה בבסיס גנטי וביולוגי - ונשארת יציבה למדי לאורך החיים.