7.4 KiB
title: טראומה, דחק ואסונות
!!! info "חומר הקורס" מודל, סילבוס
דחק הוא אירוע חיצוני שעמו אורגניזם צריך להתמודד. בניגוד להגדרה הנפוצה, דחק הוא כל אירוע חיצוני כחלק ממאבקו של אורגניזם לשרוד. חקר דחק הוא בינתחומי, וכולל גם את מדעי הפסיכולוגיה וגם מדעים נוספים.
לאבד את המפתחות של האוטו, להתחתן, אירועי חיים משמעותיים, טראומה ולחץ כרוני, כמו ממחלה, כולם מהווים אירועי דחק בעצימות שונה.
פסיכופתולוגיה, כמו PTSD ודיכאון, אירועים חיצוניים כמו מלחמה וטרוריזם, קשיים בילדות ונסיבות פוליטיות קשות כולם מהווים מקורות נפוצים של דחק.
עולם הדחק
!!! info "" מצגת
!!! warning "תיאור מקרה" "מריה", 12, ממוצא אפרו-אמריקני היספני.
אביה הביולוגי נהרג בקרב בין כנופיות כשהייתה בת שנתיים.
האם עברה למדינה אחרת (בארה"ב).
לאם הייתה נטייה למערכות יחסים עם גברים אלימים.
הביאה ילד עם אחד מהם. מריה מטפלת בילד.
גדלה בסביבה של עוני, פשע וסמים.
---
מריה סובלת מתסמינים כרוניים חמורים של דיכאון.
מחשבות אובדניות וכוונה אובדנית.
חוסר שקט, אנהדוניה.
ריכוז פגוע וקשיים בלימודים.
---
במהלך הטיפול הפסיכולוגי, מריה נאלצה לעבור ניתוח פלסטי מסוכן לתיקון בעיה מולדת.
נחשד שיש לה גידול, והסבתא שלה חלתה בסרטן ונפטרה.
הוא מושעית מבית הספר, והאם נפרדת מבן הזוג שלה.
---
שנתיים לאחר תחילת הטיפול, מריה עדיין מטופלת.
התסמינים הדיכאוניים משתפרים, אך לא נעלמים לגמרי (*אני תמיד מדוכאת*)
ציונים טובים בבית הספר. בדרך לקולג'.
עדיין מטופלת.
מריה כותבת על עצמה לאחר הטיפול:
I would like to describe myself as a person who looks forward to life, needs to change because life is too short and I do not want to look back at my life and say “I wish I did that and I had that”. I describe myself as a funny and open person who sometimes has an attitude and tends to love everybody.
אז, מהו דחק?
ההיסטוריה של חקר הדחק
!!! success "מאמר"
דחק (Stress) מגיע מלשון Strictus בלטינית - להתכווץ, או מצרפתית קלאסית - Estress - דיכוי.
החוקר William Shaw Mason האירי סיפק תיאור ראשוני של דחק ב1814-19, באומרו כי
העניים, במיוחד הנשים, מתות בצעירותן, ממה שהם קוראים לו דחקות (Stresses), כלומר גלים אלימים מעבודה קשה.
הפיזיולוג הצרפתי Claude Bernard מתאר תיאוריה של סביבה פנימית (קרי: הומיאוסטאזיס), אותה הגוף מנסה לייצב באמצעות רגולציה של נוזלים גופניים.
אחריו, הפתולוג הבריטי-קנדי Sir William Osler הציע שהגוף מגיב לתנאי הסביבה בצורה שמשליכה על הבריאות הגופנית בטווח הארוך, בחפשו את הסיבות לתסמיני דחק.
הפיזיולוג האמריקני Walter Cannon זיהה שמצוקה עוצרת את התנועה הפריסטלטית.
!!! info "סרטון"
קאנון חקר הלומי קרב (Shell Shocks) אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועקב אחרי ההשלכות של הטראומה על לחץ דם נמוך.
דיבר לראשונה על הומאוסטאזיס - שבו הגוף פועל במטריקס אחיד כדי לשמר סביבה פנימית יציבה. הומאוסטאזיס נשמר באמצעות איברי החישה, מערכת העצבים האוטונומית ו - לענייננו - פחד.
קאנון פרץ את הדרך להבנת התפקיד של הדחק בתחום הפסיכוסומטיקה.
קאנון הפריך את תיאוריית הרגש של ג'יימס ולאנגלי.
ג'יימס סבור ש"קודם אני בורח מהטורף, ואז אני חש פחד". לאנגלי קובע כי הרגשות נוצרים על ידי המערכת הואסומוטורית (זו שאחראית על היקף כלי הדם.)
הניסויים של שרינגטון מראים שאפילו כשהמרכז הואסומטורי מושמד, בעלי חיים מביעים תגובות רגשיות.
בעקבות זאת עלתה תיאוריות הרגשות של קאנון ובארד - שמזהה מרכזים רגשיים במוח וזיהתי את תגובת הFight or Flight.
אחריו, Hans Selye, ביוכימאי אוסטרי-קנדי, הציע את תגובת ה"דחק מול דחק" (Stress vs Stress), וזיהה את תסמונת ההסתגלות הכללית (General Adaptation Syndrome - GAS): 1. עוררות. הגוף מתכונן להילחם או לברוח. 2. התנגדות. הגוף מתכונן להתקפה מתמשכת של עקה. 3. עייפות. ההתנגדות לא יכולה להישמר.
סליה זיהה את ההשפעה של דחק על האיזון ההורמונלי ועל תפקידו של ציר הHPA.
!!! info "סרטון"
זה לא אומר שדחק הוא תמיד דבר רע.
Yerkes & Dodson (1908) הגו את חוק ירקס-דודסון, שזיהה קשר בין גירוי מלחיץ למהירות הלמידה - תחילה בעכברים, שלמדו מהר יותר כשנחשפו לגירוי מלחיץ במידה בינונית.
מלחמת העולם השנייה הביאה להתקדמות בחקר הדחק, שסווג תחילה כ'נוירוזיס מלחמה' (War Neurosis), וסווג אחר כך כPTSD. נהגו כמה סולמות לבחינת דחק:
-
הסולם של Holmes & Rehe
-
סולם "אירועי היציאה" של Paykel - שסיווגו אירועים שהוציאו אנשים מהמעגל החברתי שלהם.
-
סולם הערך הדחק של George Brown & Tiril Harris - שהגו שיטות למדידות דחק שלא נשענות על דיווח עצמי (גרוע!).
דיווח עצמי הוא משתנה והפכפך - אדם לוחמני יכול לפרש כל הערה עוקצנית כ"ריב גדול" בעוד שאחר לא; בשורה על היריון תהיה שונה לגמרי לנערה בת 16 ואישה בת 40 בטיפולי פוריות; לדיווח עצמי יש היבט פרטני לא אמין.