20 KiB
title, description, published, date, tags, editor, dateCreated
| title | description | published | date | tags | editor | dateCreated |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ביקורת התבונה הטהורה | true | 2024-07-14T10:54:42.716Z | פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, קאנט | markdown | 2024-07-01T12:02:45.782Z |
טקסט מלא (אנגלית), מבוא {.is-info}
ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל {.is-success}
את הביקורת פותח קאנט במשפט -
אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון {.info}
קאנט קובע כי ההתחלה אמנם מתחילה בניסיון, אבל אינה נובעת מהניסיון - משהו מאפשר בכלל להכיר; זה ההכרה האפריורית, הטרנסנדנטלית, עקרונות שכילה מולדים בתבונה שלנו.
לא טרנסנדנטי - מחוץ לעולם שלנו, אלא טרנסנדנטלי1 - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), תנאי האפשרות שלנו. אתה עושה מתמטיקה? מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה? {.is-warning}
מטאפיזיקה כמדע?
בתחילת המבוא (1-5), קאנט מבקש להכין את הקרקע לעצם השאלה שהוא שואל בביקורת, היא -
משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?2 {.info}
רכיבים מכוון למשפטים סינתטיים.
קאנט סבור שבמתמטיקה ובמדעי הטבע (פיסיקה) - המדעים - יש משפטים מרכיבים אפריורי - הוא לוקח זאת כעובדה - ולאורה שואל: האם גם במטאפיזיקה יתכנו משפטים כאלה?
השאלה הקודמת היא תנאי לשאלה הזו, שהיא זו שבאמת מעניינת את קאנט.
מדע, אומר קאנט, הוא ידע כללי והכרחי - משפטים מרכביבים אפריורי. בהינתן שהמתמטיקה והפיסיקה הם מדעים, קאנט מבקש לדעת אם ניתן לעשות מטאפיזיקה, כמדע. במדעים ההם יש הסכמה רחבה ועיסוק מדעי שמקדם אותם; מטאפיזיקה, מקונן קאנט, לא מגיעה לשום מקום חרף היותה התחום העתיק מביניהם. אם נוכל להבין מדוע המתמטיקה והפיזיקה הם מדע, אולי נוכל לגלות שהמטאפיזיקה עומדת או לא עומדת בעולם התנאים.
השאלה הזו צפה לאור המסקנות הקשות של יום, לפיהן אנחנו לא באמת יכולים לעשות מדע של הטבע. יום התנגד לכך מכל וכל - אין מטאפיזיקה, הוא קובע, וקביעה זו עוררה את קאנט מתרדמתו הדוגמטית לשאלה זו.
מבנה ההכרה הקנטיאני
קאנט מחלק את ההכרה לשלושה3 רכיבים נבדלים:
-
תבונה (Reasoning)
-
שכל (Understanding)
-
הסתכלות
בניגוד לרוב ההוגים האחרים, המונחים האלו אינם סינונימיים - שכל הוא לא תבונה ולא הסתכלות; כל אחד מהם הוא כושר הכרה שונה.
היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי. {.is-warning}
שיפוטים אנליטיים וסינתטים
קאנט מחלט שיפוטים תבוניים לשני סוגים - שיפוטים אנליטיים ושיפוטים סינתטיים. בשיפוטים אנליטים, הנשוא כלול בנושא - הכדור הוא עגול: אמרת כדור, כבר אמרת עגול. בשיפוטים סינתטיים, הנשוא שונה מהנושא - הכדור הוא אדום: אדום לא כלול בכדור.
חוד החנית בין אנליטי לסינתטי הוא ההכרח: כדור בהכרח עגול, אבל לא בהכרח אדום. {.is-info}
שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
קאנט מפריד גם בין ידיעות אפריוריות ואופסטריוריות: ידיעה אפריורית היא הכרחית, מחייבת, כללית באופן חמור וקודמת לניסיון: היא קודמת לניסיון ומחייבת אותו. ידיעה אפוסטריורית מגיעה מן הניסיון, תלויה בו, ואינה מגיעה לכדי הכרח.
| אפריורי | אפוסטריורי | |
|---|---|---|
| אנליטי | △ | לא! |
| סינתטי | π | 🔴 |
שיפוט אפריורי הוא שיפוט בעל כלליות חמורה: להגיד הכדור הוא עגול הוא ולהגיד כל כדור הוא עגול; להגיד הכדור הוא אדום זה להגיד הכדור הזה הוא אדום; הוא אף פעם לא יהיה אינסופי, לכל הכדורים באשר הם, אלא רק לכדורים שראיתי עד כה.
התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם סינתטיים: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה. {.is-warning}
שיפוט כמו הקו הקצר ביותר בין שני נקודות הוא הקו הישר הוא סינתטי: אין במושג של קו להיות קצר, או במושג של קצר להיות קו - זה חיבור של שני מושגים בלתי-קשורים לכדי שיפוט חדש, שקודם לניסיון (לא בדקנו את כל הקווים וכל הנקודות ואמרנו, ואללה).
מבנה הביקורת
הביקורת נחלקת לשני חלקים - תורת היסודות ותורת המתודה - מהו החומר, ואיך אנחנו עובדים עם החומר. כולם (כולל אנחנו) לומדים רק את הראשון.
תורת היסודות נחלקת לאסתטיקה, (הסתכלות), אנליטיקה (שכל) ודיאלקטיקה (תבונה).
הסדר שקאנט מציג אותן הוא קריטי: יורשיו של קאנט טענו שנקודת ההתחלה של קאנט, ההסתכלות, היא זו שקבעה את השיטה; אם היית מתחיל ממקום אחר, היית מקבל שיטה אחרת לגמרי4 .
את תורת המתודה כותב קאנט כאדם מבוגר; קאנט מודה בפה מלא שזו לא השיטה הפילוסופית שלו, ומבקש לכתוב אותה בנפרד ב"זמן שנותר לו". אולם כשפיכטה4 מתיימר לסדר את השיטה של קאנט אחרת, הוא מתקומם כנגדו שכן יש לו שיטה פילוסופית. התשובה של קאנט ויורשיו היא תעלול יפה, שקאנט עשה לאלפטון: קאנט טען שהוא מבין את אפלטון יותר טוב מאפלטון, ובאופן דומה פיכטה ושות' טענו שהם מבינים את קאנט יותר טוב מקאנט. אלא שאפלטון מת זמן-מה לפני קאנט, וקאנט היה בחיים בימי פיכטה. אופסי.
האסתטיקה הטרנסנדנטלית
טקסט {.is-info}
החקירה שלנו היא נסיגה אחורה מן העובדות - כמו 5 + 7 = 12 - לעבר התנאים שאפשרו את העובדה הזאת. זוהי חקירה מסדר שני: לא לחקור את העולם (סדר ראשון) אלא את עצם החקירה של העולם (סדר שני) - איך יכול להיות שאני חוקר את העולם? מה נדרש היה כדי שהדבר הזה התאפשר? מה יש בהכרה האנושית שמאפשר מדע?5
אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי? - זה ברור - אלא אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי? התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא. {.is-info}
החושיות
באסתטיקה, קאנט מכוון לחושיות - לא ליפה ולאומנות. היא עוסקת בתנאים שמאפשרים הכרה של אובייקטים; החושיות היא תנאי שכזה. החושיות היא הקליטה החושית הראשונית, הפשוטה - היא סבילה לחלוטין; מיידית; מסוימת ומספקת רק ידע אפוסטריורי (דדוקטיבי).
ההסתכלות
(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ההסתכלות6 - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.
שאלת ההסתכלות היא שאלה טרנסנטנדלית - איך יכול להיות שיש לנו כושר שיפוט כזה בהכרה?
אותה הסתכלות היא מגע מידי עם האובייקטים - האופן והאמצעי שבו ההכרה מתייחסת למושאים, באמצעותה אנחנו מתייחסים למושאים במישרין - באופן מיידי, בלתי-מתווך. אני לא בוחר לראות דברים, כמו ג'ינג'יסטותאלס החתול - הוא נגלה לעיני לבד ובאופן סביל. זאת בניגוד למחשבה - באמצעות השכל - שהיא סוג של פעילות.
כל שיפוט הסתכלותי כרוך במפגש ישיר עם המושא - באמצעות - ואז שכילתו במחשבה. המחשבה נפרדת מההסתכלות, אבל השניים תמיד באים יחד. ראיתי את ג'ינג'יסטותאלס ומיחד חשבתי, הנה - חתול. קאנט מתחיל בהסתכלות לשם הדיון -אבל בפועל, האחד תלוי באחר ולהיפך. ההסתכלות כרוכה בחישה - אם כי לאו דווקא חישה פיזית. כשם שאנחנו מתסכלים על דבר כלשהו בעיניים והוא נגלה אלינו באופן סביל, ההסתכלות הרוחנית מקבילה לה במושאים רוחניים, הנגלים לתודעה שלנו מיד.
חשוב לעמוד על הקשר הזה לאור הקשר שהאתסטיקה מכוננת בין תופעה לדבר כשהוא לעצמו, שעומדים ביחס מסוים. את הקשר הזה נוטים להציג כסינונימי לקשר דומה - בין פנומנון לנואמנון - אך הם לא סינונימיים לגמרי; הקשר השני מופיע באנליטיקה. המונח המככב באסתטיקה הוא התופעה - אותה קאנט לא מבין כאשליה, כמו ברקלי7 .
התופעה היא מה שהדבר המכיר מכיר, כשהלה ניצב מולו - בלי מה שהשכל מוסיף לו. לעומתה, פנומנון הוא הדבר המופיע יחד עם אותה תוספת של השכל. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים בתופעה, ולא בפנומנון.
החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
התוכן של ההסתכלויות שלנו - הדברים שאנו קולטים (צבעים, צורות), מורכב מחומר וצורה, בדומה לאריסטו. הצורה - האופן שבו הדברים מסודרים - היא א-פריוריית, וחומר החישה הוא אפוסטריורי.
החומר הוא מה שניתן לנו בחושים, אומר לוק - כל מה שבשכל שלנו, מגיע מהם. לייבניץ משיב לו שהכל מגיע מן החושים, זולת השכל עצמו8 . עצם זה שהשכל מוכן מראש הוא תנאי לכך שדברים ייכנסו פנימה; החדר הריק של לוק חייב להיות חדר לפני שנוכל להכניס לו דברים. עקרונות הסידור עצמם לא יכולים היו להיקלט מן הבחוץ - מה היה קולט אותם?
העיקרון המסדר הוא הצורה - היא מוכנה ברוח אפריורי. החלל והזמן גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח חלל כשלעצמו או זמן כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריוריית, הנובעת מאיתנו. הדברים כפי שהם באמת אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
כלומר, החלל והזמן הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה אודותיהם, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים. {.is-success}
החלל והזמן, אפוא, הם צורות ההסתכלות - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו.
ההפרדה הזו מדברת רק על התופעות: הדברים כפי שהם נדמים לנו; הדברים כשלעצמם - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום. {.is-danger}
הלוגיקה הטרנסנדנטלית
השכל לא קשור בכלל לחושיות: כושרו היחיד הוא לשפוט - לקשר בין הדימויים. קאנט מכונן את הקטגוריות - כל צורות השיפוטים שבאמצעותן אנו מחוקקים לטבע את חוקיו, או מכונים אובייקטיבציה לדברים שאנו תופסים.
הקטגוריות
אצל אריסטו, הקטגוריות הן מה שאנו יכולים להגיד על העצם, שאנו מגלים אפוסטריורי - אני קולט כל מיני דברים בטבע, ומסווג אותם.
קאנט הופך את המשוואה, ושואל - מה מאפשר לאובייקטים להיות דברים שמושגים חלים עליהם? הקטגוריות לשיטתו הן אפריוריות, והן המאפשרות לכונן את העצמים בטבע.
- כמות השיפוטים
-
כלליים (כל החתולים עושים מיאו)
-
פרטיים (יש חתולים שעושים מיאו)
-
יחידיים (החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו)
- איכות
-
מחייב (חיובי - החתול ג'ינג'סטותאלס לא עושה מיאו)
-
שולל (החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו)
-
אינסופיים9 (החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס).
- יחס
-
החלטיים (קטגוריים) (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול - לא אם הוא עושה מיאו הוא חתול - אחי, הוא חתול.)
-
מותנים (היפותטיים) (אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול)
-
דיסיונקטיביים (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול או שהוא לא חתול)
- אופנות (מודאליות)
-
בעייתיים (אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)
-
היגדיים (יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)
-
אפודיקטיים (חייב להיות פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - אין אפשרות לוגית אחרת (אנחנו בבית הסטודנט))
כל שיפוט מורכב מאחד מכל ארבעת הקטגוריות. שיפוט כמו סוקראטס הוא אדם הוא גם יחידי, גם מחייב, גם החלטי וגם היגדי.
השיפוטים האלו הם מה שמאחד את ההסתכלויות שלנו לכדי אובייקטים.
הרשימה הזו, של מושגי שכל טהורים (קטגוריות בקנטיאנית), היא רשימה סופית ומוחלטת של כושר השכל.
שימו לב: השכל וההסתכלות תמיד באים יחד. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה. {.is-warning}
-
קאנט לא אהב להמציא מונחים, וירש את המונח הזה מאריסטו - ויש לו משם זקן ארוך. ככה או ככה, אין לו שום קשר לטרנסנטנדי - נשגב מן העולם (ההיפך מאימננטי - בתוך העולם\הדברים - כמו האלוהים של שפינוזה). ↩︎
-
הניסוח נורא - בכוונה ↩︎
-
אריסטו כן הבדיל בין "תבונה" ל"שכל", אותם קיבץ תחת חשיבה. ↩︎
-
פיכטה התחיל בשכל וקיבל שיטה מטאפיזית מטורפת לגמרי, ואמר (באופן קצת חצוף) שזו בסך הכל השיטה של קאנט. לרוע המזל, פיכטה כתב את זה שקאנט היה בחיים - וקאנט גמז אותו במכתב תגובה ציבורי. פיכטה קרא לבן שלו עמנואל (על שם קאנט), אבל דן לא מוכן לקרוא לחתולים שלו בשמות של פילוסופיים (אלא סלבים מעולם הזהר). הוא מצין שאם כבר, לכלבים אפשר לתת שמות של אמפריציסטים, שהחתולים ממילא מעדיפים לישון על הכתבים שלהם. ↩︎
-
(/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) יש אוסף של ביקורות כנגד תורת האידאות של אפלטון, להם הוא קורא מן המדעים. אפלטוניסטים טוענים כנגדו מן המדעים - בלי האדיאות, הם אומרים, לא ייתכן מדע - ויש מדע - אז יש אידאות! ↩︎
-
מילה גרמנית בלתי-אפשרית כזו - מתורגמת באנגלית לIntuition ↩︎
-
קאנט קורה לאידיאליזם של ברקלי אידיאליזם הוזה. ↩︎
-
במסות חדשות על שכל האדם. אין ספק שהיה לגרמנים האלה חוש הומור, אומר דן. ↩︎
-
שם מזעזע, אומר ארנון. ↩︎