217 lines
20 KiB
Markdown
217 lines
20 KiB
Markdown
---
|
||
title: ביקורת התבונה הטהורה
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-07-14T10:54:42.716Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, קאנט
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
|
||
---
|
||
|
||
> [טקסט מלא (אנגלית)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf), [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_-_מבוא_סעיפים_1-7.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
> [ביקורת התבונה הטהורה - המיוזיקל](https://www.youtube.com/watch?v=DC8ioZkb-Sc&t=1s)
|
||
{.is-success}
|
||
|
||
|
||
את ה*ביקורת* פותח [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) במשפט -
|
||
|
||
> אין כל ספק בכך שכל הכרתנו מתחילה בניסיון
|
||
{.info}
|
||
|
||
קאנט קובע כי ההתחלה אמנם *מתחילה* בניסיון, אבל אינה *נובעת* מהניסיון - משהו מאפשר בכלל להכיר; זה ההכרה ה*אפריורית*, ה**טרנסנדנטלית**, עקרונות שכילה מולדים בתבונה שלנו.
|
||
|
||
> לא *טרנסנדנטי* - מחוץ לעולם שלנו, אלא *טרנסנדנטלי*[^4] - מחוץ לטווח האפשרות של כל ההכרה (אבל בעולם הזה), *תנאי האפשרות שלנו*. אתה עושה מתמטיקה? *מה מאפשר לך לעשות מתמטיקה?*
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
# מטאפיזיקה כמדע?
|
||
|
||
בתחילת המבוא (1-5), קאנט מבקש להכין את הקרקע לעצם השאלה שהוא שואל ב*ביקורת*, היא -
|
||
|
||
> משפטים מרכיבים אפריורי כיצד הם מן האפשר?[^2]
|
||
{.info}
|
||
|
||
*רכיבים* מכוון למשפטים *סינתטיים*.
|
||
|
||
קאנט סבור שבמתמטיקה ובמדעי הטבע (פיסיקה) - *המדעים* - יש משפטים מרכיבים אפריורי - הוא לוקח זאת כעובדה - ולאורה שואל: האם גם במטאפיזיקה יתכנו משפטים כאלה?
|
||
|
||
השאלה הקודמת היא *תנאי* לשאלה הזו, שהיא זו שבאמת מעניינת את קאנט.
|
||
|
||
מדע, אומר קאנט, הוא ידע **כללי** ו**הכרחי** - *משפטים מרכביבים אפריורי*. בהינתן שהמתמטיקה והפיסיקה הם מדעים, קאנט מבקש לדעת אם ניתן לעשות מטאפיזיקה, כמדע. במדעים ההם יש הסכמה רחבה ועיסוק מדעי שמקדם אותם; מטאפיזיקה, מקונן קאנט, לא מגיעה לשום מקום חרף היותה התחום העתיק מביניהם. אם נוכל להבין מדוע המתמטיקה והפיזיקה הם מדע, אולי נוכל לגלות שהמטאפיזיקה עומדת או לא עומדת בעולם התנאים.
|
||
|
||
השאלה הזו צפה לאור ה[מסקנות הקשות של יום](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת), לפיהן אנחנו לא באמת יכולים לעשות מדע של הטבע. יום התנגד לכך מכל וכל - *אין מטאפיזיקה*, הוא קובע, וקביעה זו *עוררה את קאנט מתרדמתו הדוגמטית* לשאלה זו.
|
||
|
||
# מבנה ההכרה הקנטיאני
|
||
|
||
קאנט מחלק את ההכרה לשלושה[^5] רכיבים **נבדלים**:
|
||
|
||
- תבונה (Reasoning)
|
||
|
||
- שכל (Understanding)
|
||
|
||
- הסתכלות
|
||
|
||
בניגוד לרוב ההוגים האחרים, המונחים האלו *אינם סינונימיים* - שכל הוא לא תבונה ולא הסתכלות; כל אחד מהם הוא כושר הכרה שונה.
|
||
|
||
> היזהרו לא לבלבל בין השלושה האלה: כל אחד הוא מונח טכני שעושה עבודה אחרת לגמרי.
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
|
||
|
||
# שיפוטים אנליטיים וסינתטים
|
||
|
||
קאנט מחלט שיפוטים תבוניים לשני סוגים - שיפוטים **אנליטיים** ושיפוטים **סינתטיים**. בשיפוטים אנליטים, הנשוא כלול בנושא - *הכדור הוא עגול*: אמרת *כדור*, כבר אמרת *עגול*. בשיפוטים *סינתטיים*, הנשוא שונה מהנושא - *הכדור הוא אדום*: *אדום* לא כלול ב*כדור*.
|
||
|
||
> חוד החנית בין **אנליטי** ל**סינתטי** הוא ה**הכרח**: כדור *בהכרח* עגול, אבל לא *בהכרח* אדום.
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
|
||
# שיפוטים אפריוריים ואפוסטריוריים
|
||
|
||
קאנט מפריד גם בין ידיעות **אפריוריות** ו**אופסטריוריות**: ידיעה **אפריורית** היא הכרחית, מחייבת, כללית באופן חמור וקודמת לניסיון: היא קודמת לניסיון ומחייבת אותו. ידיעה **אפוסטריורית** מגיעה מן הניסיון, תלויה בו, ואינה מגיעה לכדי הכרח.
|
||
|
||
| | אפריורי | אפוסטריורי |
|
||
| --- | --- | --- |
|
||
| אנליטי | △ | לא! |
|
||
| סינתטי | π | 🔴 |
|
||
|
||
|
||
שיפוט **אפריורי** הוא שיפוט בעל **כלליות חמורה**: להגיד *הכדור הוא עגול* הוא ולהגיד **כל** כדור הוא עגול; להגיד *הכדור הוא אדום* זה להגיד *הכדור **הזה** הוא אדום*; הוא אף פעם לא יהיה אינסופי, לכל הכדורים באשר הם, אלא רק לכדורים שראיתי עד כה.
|
||
|
||
> התגלית המרעישה של קאנט היא ששיפוטים שכולם הסכימו שהם אפריוריים - גיאומטריים ומתמטיים - הם **סינתטיים**: חיבור של שני מושאים שאינם מוכלים זה בזה.
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
שיפוט כמו *הקו הקצר ביותר בין שני נקודות הוא הקו הישר* הוא סינתטי: אין במושג של *קו* להיות *קצר*, או במושג של *קצר* להיות קו - זה חיבור של שני מושגים בלתי-קשורים לכדי שיפוט חדש, שקודם לניסיון (לא *בדקנו את כל הקווים וכל הנקודות* ואמרנו, *ואללה*).
|
||
|
||
# מבנה הביקורת
|
||
|
||
|
||
הביקורת נחלקת לשני חלקים - **תורת היסודות** ו**תורת המתודה** - מהו החומר, ואיך אנחנו עובדים עם החומר. כולם (כולל אנחנו) לומדים רק את הראשון.
|
||
|
||
**תורת היסודות** נחלקת ל*אסתטיקה*, (הסתכלות), *אנליטיקה* (שכל) ו*דיאלקטיקה* (תבונה).
|
||
|
||
הסדר שקאנט מציג אותן הוא קריטי: יורשיו של קאנט טענו שנקודת ההתחלה של קאנט, ההסתכלות, היא זו שקבעה את השיטה; אם היית מתחיל ממקום אחר, היית מקבל שיטה אחרת לגמרי[^6].
|
||
|
||
את *תורת המתודה* כותב קאנט כאדם מבוגר; קאנט מודה בפה מלא שזו לא השיטה הפילוסופית שלו, ומבקש לכתוב אותה בנפרד ב"זמן שנותר לו". אולם כשפיכטה[^6] מתיימר לסדר את השיטה של קאנט אחרת, הוא מתקומם כנגדו ש*כן* יש לו שיטה פילוסופית. התשובה של קאנט ויורשיו היא תעלול יפה, שקאנט עשה לאלפטון: קאנט טען שהוא *מבין את אפלטון יותר טוב מאפלטון*, ובאופן דומה פיכטה ושות' טענו שהם *מבינים את קאנט יותר טוב מקאנט*. אלא שאפלטון מת זמן-מה לפני קאנט, וקאנט היה בחיים בימי פיכטה. אופסי.
|
||
|
||
|
||
# האסתטיקה הטרנסנדנטלית
|
||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_התבונה_הטהורה_חלק_ראשון_-_האסתטיקה_הטרנסצנדנטאלית.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
החקירה שלנו היא נסיגה אחורה מן העובדות - כמו 5 + 7 = 12 - לעבר *התנאים שאפשרו את העובדה הזאת*. זוהי חקירה מסדר שני: לא לחקור את העולם (סדר ראשון) אלא את עצם החקירה של העולם (סדר שני) - איך יכול להיות שאני חוקר את העולם? מה נדרש היה כדי שהדבר הזה התאפשר? *מה יש בהכרה האנושית שמאפשר מדע?*[^3]
|
||
|
||
> אתם יושבים בבית הסטודנט ומבליח ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י (ועכשיו, חבר הסגל מן המניין) מתיישב עליכם. חקירה טרנסנדנטלית היא לא, *האם ג'ינג'יסטותאלס יושב פה לפניי?* - זה ברור - אלא *אילו תנאים היו צריכים להתקיים כדי שג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפניי?* התנאים שאם הם מתקיימים, ג'ינג'יסטותאלס יישב פה לפני בהכרח, ואם לא - אז לא.
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
## החושיות
|
||
|
||
ב**אסתטיקה**, קאנט מכוון ל**חושיות** - לא ל*יפה* ול*אומנות*. היא עוסקת ב*תנאים שמאפשרים הכרה של אובייקטים*; החושיות היא תנאי שכזה. החושיות היא הקליטה החושית הראשונית, הפשוטה - היא סבילה לחלוטין; מיידית; מסוימת ומספקת רק ידע אפוסטריורי (דדוקטיבי).
|
||
|
||
## ההסתכלות
|
||
|
||
(חלק ראשון) אנו מבצעים שיפוטים באמצעות ה**הסתכלות**[^1] - אותו הדבר בהכרה שמאפשר לי לכונן שיפוטים סינתטיים אפריוריים: החושיות היא הקליטה, וההסתכלות היא ההכרה המיידית, האינטואיטיבית, בתוכן אותה הקליטה. כשאני פותר 5 + 7, השכל שלי מזהה ב5 חמש יחידות של משהו, ב7 שבע יחידות של משהו, מזהה חוקיות בסימן ה+, ולאור כל אלו מבצע את השיפוט הסינתטי.
|
||
|
||
שאלת ההסתכלות היא שאלה טרנסנטנדלית - איך יכול להיות שיש לנו כושר שיפוט כזה בהכרה?
|
||
|
||
אותה **הסתכלות** היא **מגע מידי עם האובייקטים** - ה*אופן והאמצעי שבו ההכרה מתייחסת למושאים*, באמצעותה אנחנו *מתייחסים למושאים במישרין* - באופן מיידי, בלתי-מתווך. אני לא בוחר לראות דברים, כמו *ג'ינג'יסטותאלס החתול* - הוא נגלה לעיני לבד ובאופן סביל. זאת בניגוד למחשבה - באמצעות השכל - שהיא סוג של פעילות.
|
||
|
||
כל שיפוט הסתכלותי כרוך במפגש ישיר עם המושא - באמצעות - ואז שכילתו במחשבה. המחשבה נפרדת מההסתכלות, אבל השניים תמיד באים יחד. ראיתי את ג'ינג'יסטותאלס ומיחד *חשבתי*, *הנה - חתול*. קאנט *מתחיל* בהסתכלות לשם הדיון -אבל בפועל, האחד תלוי באחר ולהיפך.
|
||
ההסתכלות כרוכה בחישה - אם כי לאו דווקא חישה פיזית. כשם שאנחנו מתסכלים על דבר כלשהו בעיניים והוא נגלה אלינו באופן סביל, ההסתכלות הרוחנית מקבילה לה במושאים רוחניים, הנגלים לתודעה שלנו מיד.
|
||
|
||
|
||
חשוב לעמוד על הקשר הזה לאור הקשר שהאתסטיקה מכוננת בין **תופעה** ל**דבר כשהוא לעצמו**, שעומדים ביחס מסוים. את הקשר הזה נוטים להציג כסינונימי לקשר דומה - בין **פנומנון** ל**נואמנון** - אך הם לא סינונימיים לגמרי; הקשר השני מופיע ב*אנליטיקה*. המונח המככב באסתטיקה הוא ה**תופעה** - אותה קאנט לא מבין כ*אשליה*, כמו [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות)[^7].
|
||
|
||
התופעה היא *מה שהדבר המכיר מכיר*, כשהלה ניצב מולו - *בלי מה שהשכל מוסיף לו*. לעומתה, **פנומנון** הוא הדבר המופיע *יחד עם אותה תוספת של השכל*. משום שבאסתטיקה אנחנו דנים רק בהסתכלות, אנו דנים ב*תופעה*, ולא ב*פנומנון*.
|
||
|
||
|
||
## החלל והזמן כתנאים טרנסנדנטליים
|
||
|
||
התוכן של ה*הסתכלויות שלנו* - הדברים שאנו קולטים (צבעים, צורות), מורכב מ*חומר* ו*צורה*, בדומה ל[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מהו-העצם-חומר-צורה-תרכובת). ה*צורה* - האופן שבו הדברים מסודרים - היא א-פריוריית, וחומר החישה הוא אפוסטריורי.
|
||
|
||
החומר הוא מה שניתן לנו בחושים, אומר לוק - כל מה שבשכל שלנו, מגיע מהם. לייבניץ משיב לו שהכל מגיע מן החושים, *זולת השכל עצמו*[^8]. עצם זה שהשכל מוכן מראש הוא תנאי לכך שדברים ייכנסו פנימה; החדר הריק של לוק חייב להיות חדר לפני שנוכל להכניס לו דברים. עקרונות הסידור עצמם לא יכולים היו להיקלט מן הבחוץ - מה היה קולט אותם?
|
||
|
||
העיקרון המסדר הוא ה*צורה* - היא מוכנה ברוח אפריורי.
|
||
ה*חלל* וה*זמן* גם הם צורות כאלו, ולכן התפיסה הקנטיאנית מערבת אותנו כגורם פעיל בכינון עולם התופעות: אין בהכרח *חלל* כשלעצמו או *זמן* כשלעצמו, אלא צורת ארגון אפריוריית, הנובעת מאיתנו. הדברים **כפי שהם באמת** אינם בהכרח נגישים לנו. החלל והזמן הם הסתכלות טרנסנדנטלית - הם אפריוריים, והם תנאי האפשרות של ההסתכלויות שלנו.
|
||
|
||
> כלומר, החלל והזמן *הם הדברים המאפשרים שיפוטים אפריוריים סינתטיים* - אי אפשר לבצע שיפוטים כאלה *אודותיהם*, אלא הם המצע שעל בסיסו השיפוטים האלה מתבצעים.
|
||
> {.is-success}
|
||
|
||
החלל והזמן, אפוא, הם *צורות ההסתכלות* - האופן שבו החומר (המושאים) מאורגן בתודעה שלנו.
|
||
|
||
|
||
> ההפרדה הזו מדברת רק על **התופעות**: הדברים כפי *שהם נדמים לנו*; הדברים **כשלעצמם** - כפי שהם באמת - לחלוטין אינם נגישים לנו; זולת הידיעה שהם קיימים, אין לנו כלום.
|
||
{.is-danger}
|
||
|
||
|
||
# הלוגיקה הטרנסנדנטלית
|
||
|
||
> [מבוא](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_מבוא.pdf), [פרק א'](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/הלוגיקה_הטרנסצנדנטאלית_-_פרק_א_[עמודים_167-180].pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
|
||
**השכל** לא קשור בכלל לחושיות: כושרו היחיד הוא **לשפוט** - לקשר בין הדימויים. קאנט מכונן את ה**קטגוריות** - כל צורות השיפוטים שבאמצעותן אנו מחוקקים לטבע את חוקיו, או מכונים אובייקטיבציה לדברים שאנו תופסים.
|
||
|
||
## הקטגוריות
|
||
|
||
אצל אריסטו, [הקטגוריות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#הקטגוריות) הן מה שאנו יכולים להגיד על העצם, שאנו מגלים אפוסטריורי - אני קולט כל מיני דברים בטבע, ומסווג אותם.
|
||
|
||
קאנט הופך את המשוואה, ושואל - *מה מאפשר לאובייקטים להיות דברים שמושגים חלים עליהם?* הקטגוריות לשיטתו הן אפריוריות, והן המאפשרות לכונן את העצמים בטבע.
|
||
|
||
|
||
1. כמות השיפוטים
|
||
|
||
- כלליים (כל החתולים עושים מיאו)
|
||
|
||
- פרטיים (יש חתולים שעושים מיאו)
|
||
|
||
- יחידיים (החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו)
|
||
|
||
|
||
2. איכות
|
||
|
||
- מחייב (חיובי - החתול ג'ינג'סטותאלס לא עושה מיאו)
|
||
|
||
- שולל (החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו)
|
||
|
||
- אינסופיים[^9] (החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס).
|
||
|
||
3. יחס
|
||
|
||
- החלטיים (קטגוריים) (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול - לא *אם הוא עושה מיאו הוא חתול* - אחי, הוא חתול.)
|
||
|
||
- מותנים (היפותטיים) (אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול)
|
||
|
||
- דיסיונקטיביים (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול או שהוא לא חתול)
|
||
|
||
|
||
4. אופנות (מודאליות)
|
||
|
||
- בעייתיים (אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)
|
||
|
||
|
||
- היגדיים (יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)
|
||
|
||
|
||
- אפודיקטיים (חייב להיות פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - אין אפשרות לוגית אחרת (אנחנו בבית הסטודנט))
|
||
|
||
כל שיפוט מורכב מאחד מכל ארבעת הקטגוריות. שיפוט כמו *סוקראטס הוא אדם* הוא גם יחידי, גם מחייב, גם החלטי וגם היגדי.
|
||
|
||
השיפוטים האלו הם מה שמאחד את ההסתכלויות שלנו לכדי אובייקטים.
|
||
|
||
הרשימה הזו, של **מושגי שכל טהורים** (קטגוריות בקנטיאנית), היא רשימה סופית ומוחלטת של כושר השכל.
|
||
|
||
|
||
> שימו לב: **השכל וההסתכלות תמיד באים יחד**. בלי השכל, המושגים ריקים; בלי ההסתכלות, המושגים עיוורים. קאנט מתקומם כאן כנגד הרציונליסטים, שקובעים טענות אפריוריות אודות דברים בלתי-חושיים, ואומר - בלי ההסתכלות, אין שכילה.
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
[^1]: מילה גרמנית בלתי-אפשרית כזו - מתורגמת באנגלית ל*Intuition*
|
||
[^2]: הניסוח נורא - בכוונה
|
||
[^3]: (/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) יש אוסף של ביקורות כנגד [תורת האידאות של אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה), להם הוא קורא *מן המדעים*. אפלטוניסטים טוענים כנגדו *מן המדעים* - בלי האדיאות, הם אומרים, לא ייתכן מדע - ויש מדע - אז יש אידאות!
|
||
[^4]: קאנט לא אהב להמציא מונחים, וירש את המונח הזה מאריסטו - ויש לו משם זקן ארוך. ככה או ככה, אין לו שום קשר ל*טרנסנטנדי* - נשגב מן העולם (ההיפך מ*אימננטי* - בתוך העולם\הדברים - כמו [האלוהים של שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים)).
|
||
[^5]: אריסטו כן הבדיל בין "תבונה" ל"שכל", אותם קיבץ תחת *חשיבה*.
|
||
[^6]: [*פיכטה*](https://en.wikipedia.org/wiki/Johann_Gottlieb_Fichte) התחיל ב*שכל* וקיבל שיטה מטאפיזית מטורפת לגמרי, ואמר (באופן קצת חצוף) שזו בסך הכל *השיטה של קאנט*. לרוע המזל, פיכטה כתב את זה שקאנט היה בחיים - וקאנט גמז אותו במכתב תגובה ציבורי. פיכטה קרא לבן שלו עמנואל (על שם קאנט), אבל דן לא מוכן לקרוא לחתולים שלו בשמות של פילוסופיים (אלא *סלבים מעולם הזהר*). הוא מצין שאם כבר, לכלבים אפשר לתת שמות של *אמפריציסטים*, שהחתולים ממילא מעדיפים לישון על הכתבים שלהם.
|
||
[^7]: קאנט קורה לאידיאליזם של ברקלי *אידיאליזם הוזה*.
|
||
[^8]: ב*מסות חדשות על שכל האדם*. אין ספק שהיה לגרמנים האלה חוש הומור, אומר דן.
|
||
[^9]: שם מזעזע, אומר ארנון. |