88 lines
5.4 KiB
Markdown
88 lines
5.4 KiB
Markdown
---
|
|
title: טיפים לכתיבת טקסטים אקדמאיים
|
|
description:
|
|
published: true
|
|
date: 2024-01-14T12:47:56.364Z
|
|
tags: שנה א, סמסטר א, מיומנויות יסוד, טיפים, כתיבה
|
|
editor: markdown
|
|
dateCreated: 2023-01-12T08:56:34.309Z
|
|
---
|
|
|
|
> המלצה: [המדריך לפיסוק](https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/) של האקדמיה ללשון העברית, [מדריך לכתיבה פילוסופית של אונ' הרווארד](/פילוסופיה/מיומנויות/brief_guide_to_writing_philosophy_paper.pdf)
|
|
{.is-success}
|
|
|
|
מטרת כתיבה אקדמית הינה להציג רעיון מרכזי - לענות על שאלה גדולה באמצעות שאלות קטנות.
|
|
|
|
# מבנה כתיבה אקדמאית
|
|
|
|
1. התחלה (מבוא\הקדמה)
|
|
2. אמצע (גוף העבודה) - תכין את הטיעון ***בשלמותו***
|
|
3. סוף (סיום\השלכות\ביקורת\השוואות) - ***לא*** סיכום
|
|
|
|
סדר כתיבת החלקים הוא:
|
|
1. גוף העבודה
|
|
2. סוף
|
|
3. התחלה
|
|
|
|
# דגשים כלליים
|
|
רובו המוחלט של הזמן יוקדש למחשבה על הטיעון המרכזי. כשם שרוב זמנו של צייר השמן הוא בלערבב את הצבע, כך של כותב העובדה בטיעון המרכזי.
|
|
טענות מסוכנות משהו רצוי לנסח בצורה ישירה (אני טוען כי...) ובכך לקחת עליהן אחריות, ולא בניסוח סביל (ראינו כי...).
|
|
הסיכום, *שמקומו אינו בסוף*, הוא כלי יעיל לביסוס טענות לפני שמתבססים עליהן - מעיין מפת דרכים של מה שעברנו עד פה בתמצית, שמכינה את הקרקע למעבר לשלב הבא במהלך.
|
|
|
|
## גוף העבודה
|
|
|
|
> בכל פסקה, שאלו את עצמכם: האם הפסקה משיבה על שאלה שנשאלנו? האם היא מקדמת את הטיעון שלי? האם היא הכרחית להבנת הרעיון המרכזי? האם היא מוסיפה משהו חשוב לעבודה? אם לא - להיפטר ממנה.
|
|
הטרחנים במיוחד יכולים לעשות תהליך זה ברמת המשפט.
|
|
{.is-warning}
|
|
|
|
|
|
החלק העיקרי הוא שהטענה המרכזית - המהלך הפילוסופי המלא - יתרחש בגוף העבודה, ללא תלות בתחילת או סיום העבודה. ביקורות, השוואות וכדומה לא יופיעו בחלק זה - גוף העבודה חייב להיות ממוקד לחלוטין אך ורק בטענה המרכזית.
|
|
|
|
מטרת חלק זה הוא להציב את החוליות שישמשו אותנו להוביל לסיום, אותו אנו יודעים קודם.
|
|
ניתן לעשות זאת על ידי מחשבה על החולייה אחת לפני המסקנה, ולהמשיך משם אחורה.
|
|
|
|
כדאי לשים לב אם הקשר בין החוליות מתבקש בהיקש בלתי אמצעי (ישיר) או אמצעי (בלתי ישיר).
|
|
דוגמא:
|
|
```
|
|
א. יוונים
|
|
[היקש בלתי אמצעי]
|
|
ב. בעלי חיים
|
|
[היקש בלתי אמצעי]
|
|
ג. בני תמותה
|
|
[א->ג - היקש אמצעי]
|
|
```
|
|
|
|
## סוף העבודה
|
|
סיכום, אם ישנו, *אינו* יהיה בסוף העבודה - מדובר בחזרה ('מטופשת!', אומר דן) על תוכן שכבר נאמר. השוואות וביקורות יכולות להגיע לכן - כל תוספת אישית לדיון.
|
|
|
|
## התחלה
|
|
*מה תהיה הדרך הטובה ביותר לשאוב את הקורא לעבודה זו?*
|
|
חלק זה ייכתב רק לאחר שאר העבודה ולמולה. בניגוד לאינטואיציה הראשונית, סיכום יכול להגיע גם כאן.
|
|
|
|
> דוגמא - ברטרנד ראסל, הפילוסופיה של החומר, פרק ב'.
|
|
{.is-success}
|
|
|
|
ראסל עושה כך:
|
|
1. נושא הדיון
|
|
2. דוגמא להבהרת נושא הדיון
|
|
3. הצגת חשיבותו של הדיון (לעורר עניין - כתיבה *סקסית*).
|
|
4. טיעון שלם
|
|
5. קישור להצגת חשיבותו של הדיון
|
|
6. טענה מרכזית (אני לא יכול להוכיח לכם שאיני לבד במדבר, אבל אני יכול להראות למה אין סיבה להאמין כך).
|
|
|
|
### מבוא
|
|
הכנה מבחינת
|
|
1. תוכן (חובה)
|
|
2. צורה (רשות: מאמרים ארוכים\סבוכים)
|
|
|
|
> אנלוגיה : Prep בבישול
|
|
{.is-info}
|
|
|
|
הטענה המרכזית תופיע בשלב מסוים בתוכן - המטרה כאן היא לא להפתיע את הקורא או לעורר בו רגש, אלא להעביר רעיון בצורה ברורה, בדומה לנוסחה מתמטית. המבוא כמותו כתמונה של פאזל לפני שמרכיבים אותו - מטרתו להציג תמונה ברורה שמתוכה ינבע שאר הטקסט.
|
|
הצורה, אם תיכלל, תהווה כמעיין מפת דרכים, על מנת שהקורא לא יאבד בדרכו לטיעון המרכזי.
|
|
|
|
המבוא הוא הנקודה להגדרה של המושגים - בין שזו מדויקת ותנומק, ובין שזו עמומה ומטרת המהלך להבהירה ולדייקה. המושגים שמוגדרים צריכים להיות אך ורק אלו שבמוקד הדיון - שכן אם נתחיל להגדיר כל מונח, לא נצא מזה בחיים.
|
|
ביסוס היחס בין המושגים, אם ישנו, ראוי שיבוא בסוף המבוא.
|
|
|
|
|