106 lines
16 KiB
Markdown
106 lines
16 KiB
Markdown
---
|
||
title: יסודות הזן
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-05-16T10:26:06.113Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/2___זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf), [מצגת (2)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
> **זן** (סינית: צ'או) הוא זרם בודהיסטי מאסכולת ה[מהייאנה](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה) שהופיע לראשונה בסין של המאה ה6 והתגבש כתנועה בעל זהות עמצאית במאות 9-10[^1]
|
||
{.info}
|
||
|
||
|
||
בסין קמים מספר זרמים בודהיסטים, כמו הTiantai 天台 Huayan 華嚴 Panjiao 判教. כל אחד מהם מתמקד בסוטרות אחרות, כתבים אחרים, סדר אחר של ההגות הבודהיסטית הכתובה.
|
||
|
||
|
||
כל אחד מהם מציב סוטרה אחרת בתור *הסוטרה המרכזית*. ולמול כל אלו, קם ה*זן* - שאומר - *למה בכלל אנחנו מחויבים לסוטרות?* הרי הבודהה השתמש ב**upaya** - לימוד מושכל שמתמקד בדרך שבה התלמיד יילמד באופן הטוב ביותר (*חנך הנער כדרכו*). למה לדרג ולהתפלפל בסוטרה כזו או אחרת, ולא ללמד כל אחד לפי הדרך שהוא יכול ללמוד?
|
||
|
||
הזן מאמינים שהתלמיד המוצלח ביותר, האחרון של הבודהה, הגיע לסין - ומשם נפוץ כזן. אותו התלמיד קיבל את החינוך הטוב ביותר - זה שלא כתוב בסוטרות, אלא נשאר רק לו - וכעת מועבר ממורה לתלמיד.
|
||
|
||
הזן[^2] עובר מתורה **אקזוטרית** - מן הכתב - ל**אזוטרית[^3]** - בעל פה, במשוחרר מהכתב. הזן, על סמך התפיסה האקזוטרית וה*upaya*, מגיעה למקומות קיצוניים יותר - כל מאסטר כראות עיניו. אפשר אולי להרביץ לתלמיד; לבהות בנהר; לכתוב שירים - הכל למען השחרור. הזן מתמקד בטכניקה, באמצעות לימוד עם מורה.
|
||
|
||
> דמיינו לעצמכם שאתם שחיינים. אתם שוחים ושוחים ושוחים ומגיע מורה שהוא שחיין אגדי, ואומר לכם, *אם רק תסובב את היד ככה וככה, תשנה את הזווית הזו והזו, תבעט ככה וככה - זה ישנה לך את כל השחייה*. ופתאום אתה מבין שאתה שוחה כמו היפופוטם כבר עשרים שנה.
|
||
|
||
הזן עובד על אותו העיקרון - התרגול חושף איכויות חדשות של התודעה, שהמורה משכלל ומכוון - אם הרגשת ככה וככה, עכשיו תתמקד בכזה וכזה.
|
||
|
||
> מכאן נובעת תפיסה מוטעית, שהבודהיזם הוא כמו פילוסופיה יבשה, שאפשר סתם לקרוא ולהבין; הזן הוא לא כזה - צריך לחיות ולתרגל אותו, בהבנה גופנית
|
||
{.is-warning}
|
||
|
||
הזן, כזרם של המהייאנה, מתבסס על [תפיסת הריקות](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות). הוא כופר באפשרות של הבנה מוחלטת של המציאות באמצעות מודל כזה או אחר - השפה היא מושגית, והמהות מאחורי המושגים פשוט אינה שם. הכל משתנה - בהקשר שונה, ימין כבר לא ימין, שמאל כבר לא שמאל, ואם נלך ימינה מספיק נגיעה שמאלה - אין *ימיניות של הימין*. בתפיסה הזו, הבודהיזם מתהפך גם על עצמו - גם המושגים הבודהיסטים לוקים בכשל הזה: גם הנירוונה, הדוקהה והשאר הם מודלים יחסיים, ולא אמת לאמיתה. התפיסה הזו מובאת לידי קיצון בזן - ישנה מימרת זן שאומרת -
|
||
|
||
> אם אתה פוגש את הבודהה, **תהרוג אותו**
|
||
|
||
כל עוד יש לך מושג מסוים של בודהה, הוא גורר מושג של *אתה* - ושניהם יימנעו ממך להשתחרר, משום שהם מפרידים אותך מהשאר.
|
||
|
||
##תפיסת הריקות
|
||
|
||
> חומר אינו שונה מריקות, ריקות אינה שונה מחומר. זה שהנו חומר הוא ריקות, וזה שהנו ריקות הוא חומר... באותו האופן תכונתן של כל התופעות הוא ריקות; הן אינן נוצרות ואינן כלות; אינן עכורות ואינן צלולות; אינן מלאות ואינן חסרות. לפיכך, שריפוטרה, בריקות אין חומר, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין היכרות... אין ידיעה, אין הישג ואין אי-הישג. לפיכך, בזכות האי הישג, ומשנסמכו על החכמה השלמה, מוסרת מכשלת התודעה של הבודהיסטוות. משום שבתודעתם אין כל מכשלה, הם אינם מפחדים, הטעות ותקוות השווא מהם והלאה, והם מגשימים לחלוטין את הנירוונה
|
||
(Prajñāpāramitāhṛdaya; lit. “ The Heart of the Perfection of Wisdom”
|
||
aka. Heart Sutra)[^4]
|
||
|
||
הזן יורש את [תפיסת הריקות](/פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה#תפיסת-הריקות) מהמהייאנה. הזן רואה גם את התורה הבודהיסטית, ואפילו מושגים בסיססים לגמרי - כמו זה שיש לנו גוף או ראש - כמכשול, שמגביל אותנו ומגבירים את ההיאחזות שלנו. כשאנו מנסים, באמצעות הבודהיזם, להשיג דבר מה - או אפילו *לוותר* על להשיג דבר מה, אנחנו כובלים את עצמנו מושגית לדפוס מחשבה מסוים - או שיש הישג, או שאין הישג. הזן טוען כנגד זה - לא; זה לא זה ולא זה[^5].
|
||
|
||
> המלצה: *להתעורר*, עונה 3, פרק 6
|
||
{.is-success}
|
||
|
||
נגרג'ונה מרוקן את תוכן המציאות שלנו לחלוטין, עד שלא נותר דבר - מהלך שהזן ממשיך. *אל תטעה לחשוב שמשום שדבר ריק, הוא לא קיים*, אומר הזן. המציאות אינה בלתי-קיימת, היא אינה אשליה - נהפוכו; היא קיימת *משום* שהיא ריקה. בכך שרוקנו את האל מהכל, מצאנו את האל.
|
||
|
||
> It is empty of a separate, independent exsitence. It cannot just be by itself. It has to inter-be with the sunshine, the cloud, the forest, the logger, the mind, and everything else. It is empty of a separate self. But empty of a seperate self means to be full of everything...
|
||
> Thich Nhat Hahn, 2009, 6-7
|
||
|
||
היכן שהמערב [מתעקש על היחס בין סובייקט לאובייקט](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), בהגות סביב העצם, הזן אינו מכיר בדבר זולת התודעה, התפיסה. הזן תופס את המציאות כמו מעין רשת של אבני-חן(Avatamsaka Sutra) - [רשת אינדרה](https://en.wikipedia.org/wiki/Indra%27s_net), שכל אחת מהן קיימת כשלעצמה אך משתקפות בה כל השאר - כל אחת היא תפיסה שלמה, ביחס של יחסי-גומלין עם כל השאר[^6].
|
||
|
||
ניתן למשול זאת לגלים בים - הים הוא עצמו המצע, המציאות, והתנודות שבו - הגלים - הם פשוט שינוי מתוך המצע הריק הזה[^7]. כשאנחנו מסתכלים על פעמון, למשל, מתחולל תהליך שלם - האור משתקף מהפעמון, מגיע לעדשת העין, חוצה את הנוזל התוך עיני, מתורגם לאות אלקטרוני, מגיע למוח, מעובד, ו... משאיר אותנו עם *תפיסה*. אנחנו לא באמת *רואים* את הפעמון - יש לנו רק תפיסה כלשהי שלו, לא משהו ששייך ממש לפעמון, אלא רק עולה מתוכו.
|
||
|
||
משל נוסף הוא כמו שמיים מעוננים: אם ניתן למחשבות פשוט להיות, הן יחלפו מעצמן, כמו עננים בשמיים - לא צריך להתנגד להן, ולשלוט בהן, ולהיאבק בהן בכוח - זה רק יקשה את התהליך.
|
||
|
||
לסיכום, הזן:
|
||
|
||
1. מערער על השפקה ועל הדוקטרינה הבודהיסטית על בסיס הרטוריקה האיקונוקלסטית של המסורת. הזן מבקש להצביע על מוגבלותה של השפה
|
||
2. תופס את הריקות כמצב תודעתי טרנספורמטיבי.
|
||
3. מדגיש כי הריקות איננה נפרדת מהמציאות היומיומית - היא המציאות היומיומית ממש כפי שהיא. במילים אחרות, תורת הזן מבקשת להצביע על כך שאין דבר מיוחד או חריג בהתעוררות והתובנה האמיתית נעוצה דווקא בהפסקת הכמיהה והחיפוש אחר המציאות שמעבר.
|
||
|
||
הזן קרא את כתביו של נגרג'ונה, ומצא את עצמו בלי מקום להמשיך - ומבקש לשחרר אפילו מהם. התפיסה הופכת את הלימוד למתסכל; המורה תמיד יגיד לך את ההיפך, ובאיזשהו מקום אין לו באמת מה ללמד (כדי לחמול, אתה צריך לשחרר מחמלה, ואז לשחרר מהשחרור מהחמלה - אין או\או).
|
||
|
||
הנקודה השלישית היא הקריטית ביותר - אין שום דבר מעבר, איזה טריפ מופרך, איזו תפיסה נשגבת - אלא ההתעורות היא המציאות כפי שהיא ממש, פשוטה כמשמעה - קפה שחור הוא פשוט קפה שחור, וזה הבודהה - אתה כפי שאתה. הזן מבקש לאמן את התודעה להפסיק ליצור [**פרפנג'ה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Conceptual_proliferation) - כמו הגלים שמתפזרים סביב אבן שנוחתת במים - להפסיק את הפרשנויות, ואת המחשבות, ואת הרצף התודעתי הדוהר מהמציאות היומיומית.
|
||
|
||
> למה אני שותה קפה שחר? למה לא אספרסו? זה כזה עם הל? אני אוהב עם הל? למה מכוס כזו? אני רוצה בכלל קפה עכשיו?
|
||
|
||
זו הדהירה שאנחנו רוצים ללמוד לשחרר ממנה. הזן לא מבקש להיפטר ממנה - היא שימושית מאוד לפעמים (כשקוראים ספר, כשהוגים, כשיוצרים)[^8] - אלא לאפשר לנו להפסיק אותה כשנרצה - הרי ברובו המוחץ של היום, הגלים האלה מיותרים - למה צריך לחשוב כל כך חזק על קפה?
|
||
|
||
הזן מבקש להחזיר את הזן להחזיר את התודעה למצב ה**טבעי** - לטבע הבודהה.
|
||
|
||
##טבע בודהה
|
||
> tathāgatagarbha ( lit. "the womb of the thus-come-one")
|
||
buddhadhātu (lit. ”Buddha-realm or Buddha-substrate“)
|
||
Avatamsaka Sutra (~0 - 3rd or 4th century CE)
|
||
Tathāgatagarbha Sūtra (200-250 CE)
|
||
{.info}
|
||
|
||
הבודהה האמין שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את הפוטנציאל להיהפך לבודהה. המהייאנה מרחיבים על הרעיון הזה, ובמאה ה2-3 לפנה"ס הם כותבים את סוטרת הtathāgatagarbha - *רחם הככות*, *רחם ההולך-כלעומת-שבא*. אולם, אף אחד לא מפרש את זה מילולית כ, *וואו, אני עומד להיות בודהה*, עד שמגיעים המהייאנה וקובעים כי *אין* הבדל בין יצורים חיים לבודהה - וכי התודעה שלנו *זהה* לזו של בודהה, ומה שמבדיל בינינו לבודהה הוא בסך הכל זה שהוא רואה את זה, ואנחנו לא. לא אתה *יכול* להיות כמו בודהה - אתה כבר בודהה, אם רק תכיר בכך!
|
||
|
||
לרעיון הזה הם מעניקים את השם *טבע-בודהה*, וקובעים כי התודעה שלנו, כברירת מחדל, נוטה להתכווץ, להתכנס לתוך האגו, להציב מחסומים בינינו לבין המציאות, ולקבוע - *אני לא בודהה*. הוגי טבע-הבודהה מבקשים לחתור תחת ההתכווצות הזו, וקובעים כי אפילו *הסבל* הוא אשליה: התודעה כפי שהיא היא כבר נקייה, טהורה, טבע-בודהה. הזן שאב מרעיון זה השראה רבה. האתגר הוא לראות את הטבע הזה, ולחיות אותו - ולא להיהפך למשהו שאנחנו לא, או לעבור איזה תהליך אישיותי אדיר. טבע-הבודהה הוא פשוט, הוא שלנו, הוא אנחנו ואנחנו זה, והתהליך במסורת הזן אינו להיהפך לזה, אלא להכיר בזה ולחיות את זה.
|
||
|
||
|
||
> משמעותה האמיתית של המהאינה היא העיקרון של תודעה אחת בעלת שתי פנים. אחד הוא פני התודעה במונחים של המוחלט (ככות[^9]), והאחר הוא התודעה במונחים של התופעתי (סמסארה). כל אחד מאלה חובק את כל אופני הקיום. מדוע? כי שני פנים אלה מכילים זה את זה
|
||
> *התעוררות האמונה במהייאנה*
|
||
|
||
הטקסט הזה, שהשפיע מאוד על הזן בסין, מתמצת בפנינו את תפיסת ה*ככות* - המציאות כמו שהיא, היא לא יותר מאשר *זה*: כשעולה מחשבה, תפיסה, תשוקה - זה כל מה שיש - אין ככות, אין ריקות, אין טבע-בודהה, היא פשוט *זה*. התהפכות ודשדוש בכל אלה היא *סמסארה* - סבל. כל הדברים האלו הם תופעות על גבי מצע התודעה, והם קשורים קשר מוחלט - אין מצע בלי תופעות, ואין תופעות בלי מצע - הם כשתי צדדים של כף היד. ההכרה בכך מקנה כוח אדיר, והיא מה שמבקשת מסורת הזן לעשות[^10].
|
||
|
||
|
||
|
||
[^1]: ההגדרה היא קריטית לפילוסופיה השוואתית: אי אפשר לדבר על זן בלי להבין איזה מובן של זן, מה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים *זן*.
|
||
[^2]: לא רק הזן מבצע את ההפרדה הזו - גם הבודהיזם הטיבטי והמונגולי, למשל, הם אזוטריים.
|
||
[^3]: השימוש היום - כמשהו ממוקד ומוזר, קסמי, מיסטי - נובע מכך שהעברה בעל פה היא בדרך כלל מצומצת ונישתית; זהו עיוות של המושג היבש.
|
||
[^4]: אם יש טקסט אחד שצריך להכיר ממסורת הזן, אומר ארז, זה זה.
|
||
[^5]: לכן, במדיטציית זן יש אמרות כמו, *המחשבות האלו אינן שייכות לי* - מרגע שאנחנו תופסים על המחשבות בעלות, אנו מגבילים את עצמנו לאפשרויות שטמונות בהן.
|
||
[^6]: קצת כמו [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#התפיסה).
|
||
[^7]: קצת כמו [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#היחס-בין-עצם-תואר-ואופן).
|
||
[^8]: הרבה מנזירי הזן היו אמנים בעצמם - פסלים, קליגרפיים...
|
||
[^9]: Suchness, Thusness
|
||
[^10]: כמו שעמדנו על כך קודם, הרעיון הזה לא שמור למסורת הבודהיסטית - אולם היא הכי שיטתית, ומייחסת הכי פחות סגולות לפועל - אתה לא צריך להיות או-וואה גדול כדי להתעורר. |