182 lines
20 KiB
Markdown
182 lines
20 KiB
Markdown
---
|
||
title: פילוסופיית הזן
|
||
description:
|
||
published: true
|
||
date: 2024-06-06T09:49:59.135Z
|
||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||
editor: markdown
|
||
dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
|
||
---
|
||
|
||
> [מצגת (חצי שני)](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור4_.pdf)
|
||
{.is-info}
|
||
|
||
|
||
> **בתמצית**, זן מזהה **דהארמה** (法 - *דהארמה, הו*) עם **דרך** (道 - *דו*, *מיצ'י*) - לא *דבר מוחלט* או *חוק*, אלא *דבר מעשי*, *שצועדים בו*
|
||
{.success}
|
||
|
||
מסורת הזן צומחת בשיא שושלת טאנג, תור הזהב של האימפריה הסינית. שני מורים עיקריים מהתקופה הזו - שונים מאוד זה מזה - ז'אוז'ו והואנגבו. לא ניתן לדמיין שני מורים שונים יותר זה מזה - ז'אוז'או היה מאוד לא פילוסופי, ומאוד מעשי - הוא לא התפסלסף, וכל הזמן חזר לדברים היומיומיים. כנגדו, הואנגבו ניסה כל הזמן לעמוד על היסודות הפילוסופיים העמוקים של מסורת הזן.
|
||
|
||
יחד, הם הגו כמה עקרונות מפתח -
|
||
|
||
##עיקרון ההעברה הנפרדת
|
||
בבודהיזם יש שני סוגים של תורות: תורה כתובה - בסוטרות ובכתים - ותורה שבעל פה, שנובעת מההעברה הישירה, הגופנית, הרוחנית של הבודהה לתלמיד שלו, שהעביר את עצמו לתלמיד שלו, ולתלמיד שלו... מורי הזן זוכרים את השושלת שלהם - הם מדקלמים אותה מהבודהה על למורה של המורה שלהם[^1].
|
||
בודהידהרמה (מאה ה5-6 לפנה"ס) אומר שההעברה, מחוץ לתורה (הבודהיסטית) -
|
||
|
||
|
||
- לא מבוססת על כתבים ומילים
|
||
- מצביעה היישר אל התודעה
|
||
- מבקשת לראות את הטבע ולהפוך לבודהה
|
||
|
||
לא צריך מילים, לא צריך ספרים. צריך רק רצון, נחישות - ומורה. המורה לא מעביר מסר פילוסופי - הוא פשוט מצביע על התודעה שלך. ברגע שנראה את זה - הכל יסתדר.
|
||
|
||
בתמצית -
|
||
|
||
> לראות את הטבע, להיות בודהה.
|
||
{.success}
|
||
|
||
|
||
עם זאת, אין לפרש זאת כאילו אין לזן כתבים כלל - נהפוכו; לזן יש אולי הכי הרבה (שכותבים על למה הכתבים לא שווים כלום). הזן אומר - אל *תיצמדו* לכתבים; הכתבים הם רק מפות, כמו ה[דהארמות](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה). המפות חשובות - אך אין לא המציאות.
|
||
|
||
##החיבור בין ריקות וצורה
|
||
פילוסופיית הזן חיברה את עיקרון ה*Wu-Wei*[^3] - היעדר ההתכוונות, וה*Li* - הטקסטים. היעדר ההתכוונות היא ריקות - והריקות היא האמת, וגם הצורה - באיך שאני אוכל, מדבר, מתנהל בעולם, מודט - אין לריקות איך להתגלם אלא בתוך הצורה[^2].
|
||
|
||
> דמיינו פסנתרנית קלאסית (ארז הציג את [יוג'ה וואנג](https://en.wikipedia.org/wiki/Yuja_Wang) האגדית) לעומת פסנתרן ג'אז. הפסנתרנית היא צורה; היא שולטת לחלוטין במוזיקה, בטונאליות, בדינאמיקה, במעברים. פנסתרן הג'ז הוא ריקות: הוא מאלתר בהתאם לרגע, אבל לא ברעש ובחוסר איזון, כמו ילד קטן ומתפרע - אלא בהרמוניה, בטבעיות. הנזיר הבודהיסטי, למשל, נמצא באמצע; הוא דוגל בטקסים ובהתנהגות נוקשה, שמבוצעים בטבעיות ובחן.
|
||
{.info}
|
||
|
||
הטבע הוא דבר שניתן לעבד ולשנות, אך כדי להיות טבעי צריך לא להשתדל בכוח - אלא לזרום. הזן הוא איזון עדין בין השניים - לעבר המנוחה בתוך המאמץ.
|
||
|
||
##ביקורת על מחשבה מושגית
|
||
|
||
> If you stop conceptual thinking, and let go of its anxiety, then the Buddha will appear because mind is the Buddha
|
||
|
||
> The mind is no mind of conceptual thought... if you eliminate conceptual thinking, every thing will be accomplished
|
||
|
||
> If you conceive of a buddha, you will be obstructed by a buddha!
|
||
|
||
מורי הזן מחבבים מאוד אמרות משנות מציאות (Speech acts) - כמו הכרזת נישואים: מרגע שאומרים *הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל*, פוף! נשואים. מה קורה? קסם? לא; בסך הכל הסכמנו על זה בתודעות שלנו. מימרות כמו *להרוג את הבודהה* הן גם כאלה - *אה, אני אשחרר מהבודהה*, ו-פוף! אני נאור? לא ממש; לא קורה שום קסם. הזן זונח מימרות כאלו, ומשתמש בהן כהתרסה. *בודהה* הוא לא דבר אמיתי - הוא סתם רעיון. הוא יכול להיות רעיון טוב, ומורה מהימן - אבל ברגע שמתמכרים לבודהה, זה לא יותר טוב מכל התמכרות אחרת.
|
||
|
||
> לינג'י אומר - *אם תישאל, מה מלמד ג'ושו?*
|
||
*אמור רק, כשקר-קר, כשחם-חם*
|
||
נזיר שאל - *מה היא המשמעות הבסיסית של תורת הבודהה?*
|
||
המורה תפס את מושבו מול האסיפה ואמר - *כאן בגוש הבשר האדום הזה יש איש אמת ללא תואר. והוא אינו פוסק מלהיכנס ולצאת מהשערים שעל פניכם (איברי החוש שלכם) אלו מכם שעדיין לא ראו זאת - הביטו! הביטו!*
|
||
נזיר צעד קדימה ושאל - *מה הוא איש האמת ללא תואר?*
|
||
המורה ירד מכיסאו אחז את הנזיר בצווארונו ואמר - *דבר! דבר!*
|
||
הנזיר היסס, המורה דחף אותו הצידה ואמר - *איש האמת ללא תואר - איזה מנגב תחת נוצץ* וחזר לחדרו.
|
||
|
||
##שכל וטבע בודהה
|
||
הזן לוקח את המסורת הבודהיסטית לכדי קיצון: היא מכירה במסורת הבודהיסטית וחיובית כלפיה, אך מתקוממת כנגד ההיאחזות בה, כנגד הדוגמטיות.
|
||
|
||
אחת מאגדות הזן מספרות על מאסטר זן ותלמידו שעומדים לחצות נהר שוצף בעונת המונסון היפנית. בהגיעם לשם, הם נתקלים בעלמת חן, תקועה באמצע ולא מצליחה לחצות. המאסטר, בלי לחשוב פעמיים, לוקח את הנערה ועוזר לה לחצות את הנהר, לזעזוע הרב של התלמיד. לאחר לבטים וחששות, התלמיד אומר למאסטר - *אסור לנו אפילו להסתכל על אישה, או לדבר איתה. איך יכולת לקחת אותה ככה?* המאסטר השיב - *אני השארתי את הנערה ליד הנהר, ו**אתה** לקחת אותה איתך*. זוהי, בתמצית, גישת הזן לחוקים; החוקים שם, ויש להחזיק בהם; אבל אסור להחזיק בהם בדוגמטיות, אלא בגמישות - אם הנערה צריכה עזרה, עזרו לה. המטרה היא ש*אנחנו* נשלוט בטקסים - ב*לי* - ולא הטקסים בנו; החוקים והכלים הם בשבילנו, ולא כנגדנו.
|
||
|
||
>The Master said to me: All the Buddhas and all sentient beings are nothing but the One Mind, beside which nothing exists. This Mind, which is without beginning, is unborn and indestructible
|
||
>
|
||
> The One Mind alone is the Buddha, and there is no distinction between the Buddha and sentient things, but that sentient beings are attached to forms and so seek subject neither to birth nor to destruction, neither existing nor not existing, neither impure
|
||
nor pure, neither clamorous nor silent, neither old nor young, occupying no space, having neither inside nor outside, size nor form, color nor sound. It cannot be looked for or sought, comprehended by wisdom or knowledge, explained in words, contacted materially or reached by meritorious achievement
|
||
|
||
כאן עולה רעיון מודגש מאוד במסורת הזן - ה*שכל האחד* (One mind - 心). כל מה שיש לנו, הוא מרחב התודעה - שאנו מחלקים אותו - נושא, נשוא, אובייקט, סובייקט - אבל הדבר היחיד שיש הוא ה*שכל האחד* - טבע הבודהה. אם לרגע נשמוט את כל הדברים האלה, נישאר עם השכל האחד - הוויה כשלעצמה. ב*זוקצ'ן* הטיבטי שואלים - *האם יש **משהו** שהוא מעבר לחוויה שלכם?* האם יש איזושהי מציאות *עבורי* - לא במעמד אונטולוגי, אלא פרטני - מעבר לחוויה האישית?
|
||
|
||
> What is implied by *seeing into the real Nature?*
|
||
> That Nature and your perception of it are one. You cannot use it to see something over and above itself. That Nature and your hearing of it are one. You cannot use it to hear something over and above itself. If you form a concept of the true nature of anything as being visible or audible, you allow a dharma of distinction to arise. You people still conceive of Mind as existing or not existing, as pure or defiled, as something to be studied in the way that one studies a peice of categorical knowledge, or as a concept categorical kowledge, or as a concept - any of these definitions is sufficient to throw you back into the endless round of birth and death. The man who perceives things always wants to identify them, to get a hold on them...
|
||
|
||
הזן דורש מאיתנו לשחרר מיומרות של מציאות *מעבר* לחוויה האישית, מציאות *כלשעצמה*, מעבר ל*תפיסה* - דבר שאוחזים בו, שתופסים בו. גם אם יש מציאות אחרת או מעבר, היא לא זמינה לנו - What you see is what you get.
|
||
|
||
הכוונה היא לא אידיאליסטית - כמו של [ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי) - אם כבר, יותר [פנמנולוגית](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח); המציאות היא כפי שהיא מציגה את עצמה. התודעה לא יכולה לראות את עצמה; הניסיון הזה נידון מראש לכישלון.
|
||
|
||
##התעוררות - מיידית, ספונטנית, שחרור ללא פחד
|
||
|
||
מסורת הזן תופסת את ההתעוררות כמידיית, ודורשת לנטוש את המחשבה של התעוררות, של נירוונה, של דרך שמובילה לשם - ודורשת פשוט להיות; התודעה מאירה את עצמה. ההתעוררות אינה דואלית; אין שום דבר *מעבר* לתודעה, *מעבר* לחוויה - היא לא דבר מה שיש להשיג.
|
||
|
||
|
||
> When everything inside and outside, body and mind, has been let go, when by way of emptiness no attachements remain, and when all action is shaped by situation and circumstance, and when subject and object are eliminated, that is the most exalted form of relinqueshment
|
||
|
||
ההתעוררות היא מעיין דבר קוונטי כזה; כל עוד אנחנו לא מנסים למקם אותה, לתפוס אותה, היא מתרחשת ישר; ברגע שאנחנו מבקשים אותה, היא מיד קורסת ונעלמת. אתם יושבים במדיטציה - ושוכחים את עצמכם; הכל נעים, ושליו ונפלא - אתם שם. ופתאום אתם אומרים - *וואו! הנה זה!* ובאותה שנייה - זה אובד לכם; יצרתם נושא ונשוא, מושא ורעיון - וההתעוררות מיד איננה, משום שאחזתם בה.
|
||
|
||
הזן קובע שאנחנו מאוד, מאוד מפחדים לשחרר. ממי אני, מה אני, מה אני רוצה להיות. הזן דורש ש*לא* ננסה, ש*לא* נחתור, ש*לא* נהיה שם. זה מפחיד; זה כמעט מוות באיזשהו מקום. הזן מושל זאת כצלילה לתהום, ולהיות בנפילה חופשית. ההתעוררות היא היענות מושלמת לתופעות, בלי סובייקט[^4].
|
||
|
||
> נזיר שאל, *שאני מתאמץ לעשות בודהה - מה אז?*
|
||
ז'אוז'או אמר, *הצבת לעצמך חתיכת מאמץ, הלא כן?*
|
||
הנזיר אמר, *כשאין כל מאמץ - מה אז?*
|
||
ז'אוז'או אמר, *אז אתה כבר בודהה*
|
||
|
||
> People are afraid to empty their minds, fearing that they will fall into emptiness. What they don't understand is that their mind is emptiness!
|
||
|
||
##הצבעה ישירה
|
||
|
||
> The most basic Dharma is that there is no Dharma, even though this Dharma of no Dharma is clearly itself a Dharma. Altough we transmit this Dharma of no Dharma, how can a Dharma like this really be a Dharma?
|
||
|
||
|
||
סיפור זן מפורסם מספר על בודהידהארמה, מורה בסין, שמגיע אליו תלמידו הראשון - ובודהידהארמה מסרב ללמד אותו. התלמיד, בייאוש, חותך את ידו ומדמם. המאסטר, המתרשם מחוסר השקט, מסכים לסייע לו, ושואל - מה אתה מבקש? התלמיד משיב, להשקיט את התודעה. בודהידהארמה משיב - הנה, התודעה שלך שקטה - והתלמיד התעורר.
|
||
|
||
הרגע המושלם הוא עכשיו. מה חסר לי? התודעה שלי לא שקטה? חסר לי אספרסו? כל הדברים האלה הם סתם מחשבות. ברגע הזה ממש, בשנייה הזו - משהו חסר? הרגע *הזה* כבר מושלם. החיים ככלל לא דבש; [החיים הם סבל](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf), התודעה היא סבל. אבל עכשיו? בשנייה הזו? אין סבל; יש אולי כאב, או צער - אבל הסבל מגיע רק כשאנחנו *חושבים* שמשהו חסר. אם ננכח לגמרי ברגע הזה - *במיוחד* אם הוא כואב וגרוע (*מדיטציה היא לא דבר נעים!*, קובע ארז, לא יהיה סבל.
|
||
|
||
הרעיון הזה נקרא **הצבעה ישירה**. הזן מנצל [שפה פאראדוקסלית, דברי שטויות, חידות אי-היגיון](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/סיניפיקציה#מילים-מטורפות), ופעולות קיצוניות - אפילו אלימות - כדי למקד את המתרגלים ברגע הזה ממש. הזן דורש נוכחות משותפת של *גוף-רוח* (ארז זרק לדני טוש בשלב הזה, והוא פספס אותו), כדי להנכיח אותנו ברגע הזה.
|
||
|
||
> פעם אחת, שאל נזיר את המאסטר ז'אוז'או - *לא מכבר נכנסתי אל קהילת הנזירים - בבקשה התואיל לתת לנו כמה הנחיות*
|
||
שאל המורה - *האם אכלת כבר את ארוחת הבוקר?*
|
||
הנזיר השיב - *כן, אכלתי*
|
||
המאסטר אמר - *אז שטוף את הצלחת שלך*
|
||
הנזיר זכה להבנה עמוקה.
|
||
|
||
> נזיר שאל, *מה היא האמת היסודית של הבודהיזם?*
|
||
המאסטר צעק
|
||
הנזיר השתחווה
|
||
המאסטר אמר, *זה נזיר טוב, מהסוג ששווה לדבר איתו!*
|
||
|
||
> יום אחד הגיע נזיר להיפרד לשלום מהמאסטר ז'אוז'או
|
||
> המאסטר שאל, *לאן פניך?*
|
||
הנזיר השיב, *אני יוצא למסע למקומות שונים כדי ללמוד את הדרך להתעוררות*
|
||
ז'אוז'או אמר - *הזהר לא להיתקע במקום שיש בו \[מורה\] מואר, ותעבור במהירות על פני מקומות בהם אין \[מורה\] מואר. את מי שלא תפגוש שים לב שלא להטעות אותם.*
|
||
לאחר הפסקה קצרה השיב הנזיר - *כשאני שומע את זה, אני חושב שפשוט אשאר כאן*
|
||
אמר המאסטר - *אם כן, לך ואסוף את פרחי הערבה שנשרו*
|
||
|
||
הזן המערבי נוטה לתפוס בטעות את הבודהיזם בטקסים - *אני אשב לי בישיבת לוטוס יפה, ואשתה קצת תה, ואהיה מואר לגמרי*. הזן ממש כופר בזה, ודורש - פשוט תהיה פה. למה אתה חושב שיש משהו מעבר ללשטוף את הצלחת שלך? לפשוט להיות כאן ועכשיו? למה שתתאמץ כל כך, ותתכוון כדי להיות פה? אתה כבר פה. אין לך ממש ברירה.
|
||
|
||
> פעם אחת של נזיר את המאסטר ז'אוז'או, *מה זה בודהה?*
|
||
המאסטר אמר - *זה שעל המזבח*
|
||
> הנזיר אמר - *אבל האם זה שעל המזבח אינו אלא דמות חמר עשוייה מבוץ ובחומר*
|
||
המאסטר אמר - *אכן כן*
|
||
המאסטר אמר - *זה שעל המזבח*
|
||
יום אחד המאסטר ז'אוז'או היה מטאטא את חצר המנזר.
|
||
מבקר שאינו נזיר אמר - *אתה מאסטר זן גדול, מדוע אתה מטאטא?*
|
||
המאסטר אמר - *נכנס אבק מבחוץ*
|
||
אמר המבקר - *זהו מקדש טהור - מדוע יש בו אבק?*
|
||
המאסטר אמר - *הנה נכנס עוד!*
|
||
|
||
הנזיר ביקש את הריקות - הבודהה מהחימר היה צורה, ולכן ז'אוז'או הטיח בו שוב את החומר. המבקר ביקש צורה - *איך יכול להיות שיש פה אבק?* - וז'אוז'או הטיח בו את הריקות.
|
||
|
||
> The Master ascended the hall. A monk asked, *What is the meaning of Buddhism?*
|
||
> The Master held his fly whisk straight up
|
||
> The monk gave a shout
|
||
> The master struck him
|
||
> \[another\] monk asked, *What is the basic meaning of Buddhism?*
|
||
The Master held his fly whisk straight up
|
||
The monk gave a shout
|
||
The Master struck him
|
||
Another monk asked, *What is the basic meaning of Buddhism?*
|
||
Again the Master held his fly whisk straight up
|
||
The monk gave a shout
|
||
The Master also gave a shout
|
||
The monk was about to say something, whereupon the
|
||
Master hit him
|
||
|
||
אין איזושהי חוקיות באיך שהמאסטר מתנהג - ארז מספר שמאסטרי זן אומרים לו - אני *בעצמי* לא יודע איך אני אוהב את כוס התה שלי בבוקר - אני מצפה מהעוזרים שלי להיפתח לעולם התודעות, ולהבין בעצמם. אין תשובה נכונה, או חוקיות - זה הכל תופעתי.
|
||
|
||
> One day Master Zhaozhou asked a newly arrived monk, *Have you been here before?*
|
||
The monk said, *Yes, I've been here*
|
||
The master said, *Have a cup of tea*
|
||
Later he asked another monk, *Have you been here before?*
|
||
The monk said, *No, I've never been here*
|
||
The master said, *Have a cup of tea*
|
||
Then the temple director asked the master, “Why did you say 'Have a cup of
|
||
tea' to the one who had not been here, as well as to the one who had?'
|
||
The master said, *Director!*
|
||
The director said, *Yes?*
|
||
The master said, *Have a cup of tea*
|
||
|
||
|
||
|
||
[^1]: האם זה בטוח ונכון? אולי לא. תחשבו על זה כעיקרון פילוסופי.
|
||
[^2]: כמו שמה שהופך כוס לכוס היא הריקות שלה, אך ללא הצורה שלה היא לא הייתה כוס.
|
||
[^3]: מתורגם גם כ*קורה מעצמו*, בלי הפרדה בין פעולה לפועל.
|
||
[^4]: ארז מושל את זה לגלישה, או לסקי - אם תתמקד בעצמך, ותהיה נוקשה, לעולם לא תצליח. רק אם תתמסר, תגיב, ותיתן לדבר לסחוף אותך - תצליח. |