Compare commits
71 Commits
4efa9c455b
...
649e4f3215
| Author | SHA1 | Date | |
|---|---|---|---|
| 649e4f3215 | |||
| 514efc7652 | |||
| 97218acedd | |||
| 300c40f00c | |||
| e9c74cc30f | |||
| 2e860d3137 | |||
| 7def890e21 | |||
| eec0e9cb0d | |||
| bf43d11560 | |||
| f882cab170 | |||
| 2e4b410926 | |||
| d8df3f4f84 | |||
| b67c6099ef | |||
| d666293165 | |||
| 728927ff00 | |||
| 02fdcf8c1a | |||
| b33bde5926 | |||
| 99ff185f3a | |||
| d973da53dc | |||
| d62637df49 | |||
| 8a42bd1abd | |||
| 68168597ee | |||
| a66f9494af | |||
| c9da81b4bd | |||
| e6ad4d266e | |||
| aad6c9de23 | |||
| 72f6d8922c | |||
| 02e614bd89 | |||
| 94b78e3f1e | |||
| 7be0433462 | |||
| a0f33fe3e1 | |||
| 8ff9066e11 | |||
| 0e8cf6c2e6 | |||
| 8fd13dec91 | |||
| 30be8ff538 | |||
| 8e58c4008f | |||
| 1009d119d8 | |||
| 56df93577f | |||
| 252ba01c19 | |||
| d47622e2f9 | |||
| 860adba937 | |||
| 726332ef56 | |||
| 9d82c6d054 | |||
| 2cb7badfc8 | |||
| d29079b063 | |||
| d79b5d8f52 | |||
| d7e2ba3edc | |||
| 87a1a43b0f | |||
| d352d3f075 | |||
| ef4ae70c4b | |||
| dda373f373 | |||
| dc69c92335 | |||
| 319146ee05 | |||
| 505f0b5511 | |||
| a6de0faeb7 | |||
| 0b3d1c4bac | |||
| 79b0ccb5a7 | |||
| 5ef9b89bc4 | |||
| 7ee5059415 | |||
| 79f642b6e4 | |||
| 1593055287 | |||
| 5cccc08c19 | |||
| 924945a418 | |||
| 53ee752706 | |||
| ee6d1070f1 | |||
| b5b2a7175d | |||
| a0043ca9aa | |||
| 990bf3dbd7 | |||
| ef1458764c | |||
| 013df3f24c | |||
| 3633a6ea5e |
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הציטוטים
|
||||
description: הרשם את חבריך; עלוב באויבך; בזבז את זמנך!
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:44:36.354Z
|
||||
date: 2024-02-09T19:47:17.340Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
|
||||
@@ -59,6 +59,13 @@ For the same thing is for thinking and for being
|
||||
still keep smiling
|
||||
> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***[^22]
|
||||
---
|
||||
---
|
||||
> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
|
||||
של אלה שהווים
|
||||
כפי שהם הווים,
|
||||
של אלה שאינם הווים,
|
||||
כפי שאינם[^28].
|
||||
***פרוטאגורס***
|
||||
|
||||
# על הקיום
|
||||
|
||||
@@ -142,3 +149,4 @@ still keep smiling
|
||||
[^25]:
|
||||
[^26]:
|
||||
[^27]: חלק 13
|
||||
[^28]: פרגמנט 80B1. ר' גם: [פרוטאגוראס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#פרוטאגוראס-מאבדרה)
|
||||
BIN
פילוסופיה/חדשה/spinoza_-_diagram.png
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/spinoza_-_diagram.png
Normal file
Binary file not shown.
|
After Width: | Height: | Size: 75 KiB |
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-07T14:46:13.647Z
|
||||
date: 2024-02-13T16:59:59.991Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
@@ -38,7 +38,7 @@ dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
## הספקנות הקרטזית
|
||||
|
||||
**ספקנות** היא זרם פילוספי שקיים עוד מימי יוון העתיקה (ספקנות פירית), הגורסת כי לא ניתן לדעת דבר, וכי לא ניתן להשיג ידע. אריסטו ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)[^6] משחקים אף הם על הזרם הזה בדרישותיהם הנוקשות לידיעה, למרות שלא החזיקו בדעה זו.
|
||||
**ספקנות** היא זרם פילוספי שקיים עוד מימי יוון העתיקה (ספקנות פירית), הגורסת כי לא ניתן לדעת דבר, וכי לא ניתן להשיג ידע. אריסטו ו[אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה)[^6] משחקים אף הם על הזרם הזה בדרישותיהם הנוקשות לידיעה, למרות שלא החזיקו בדעה זו.
|
||||
|
||||
הספקנות אינה ייחודית לעת העתיקה - מקרב הפילוסופים החדשים, יום נקלע אף הוא לספקנות - לא כהנחת מוצא אלא כתוצאה של חקירה עקבית.
|
||||
דקארט נחשב לעיתים, באופן מוטעה, כספקן - אך איננו כזה. בניגוד ליום ולספקנים העתיקים, דקארט *מתחיל* בספקנות, ומגיע בסופו של דבר לידיעה חיובית.
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אתיקה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-07T15:28:00.937Z
|
||||
date: 2024-02-12T14:05:06.506Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, שפינוזה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
@@ -15,16 +15,19 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
שפינוזה ביקש לעשות פילוסופיה בצורה טכנית וקרה - תחילה בהגדרות, ומהן להוציא את ה*אתיקה* כולה.
|
||||
|
||||
ה*אתיקה* של שפינוזה היא לא בדיוק מוסר, כפי שראוי לחשוב - אלא איך ראוי לחיות, מתוקף מטאפיזי. ההגדרות הראשון והעיסוק של שלושת הספרים הראשונים הוא בעיקר מטאפיזי אונטולוגי. האתיקה ממש מגיעה רק בחלק הרביעי - אחרי ששפינוזה מוכיח, לשיטתו, את טבע המציאות.
|
||||
ה*אתיקה* של שפינוזה היא לא בדיוק מוסר, כפי שראוי לחשוב - אלא איך ראוי לחיות, מתוקף מטאפיזי[^15]. ההגדרות הראשון והעיסוק של שלושת הספרים הראשונים הוא בעיקר מטאפיזי אונטולוגי. האתיקה ממש מגיעה רק בחלק הרביעי - אחרי ששפינוזה מוכיח, לשיטתו, את טבע המציאות.
|
||||
|
||||
|
||||
בכתבים של שפינוזה ניכרת ההשפעה של היהדות שלו בכלל והרמב"ם בפרט, ויש האומרים אפילו [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם). שפינוזה איגד מסורות חשיבה שונות לכדי שיטה אחת, שעוררה ויכוח עמוק.
|
||||
|
||||
שפינוזה ויתר על יהדותו, והשתלח בדת בחריפות - אולם, אינו היה אתאיסט; הוא האמין באל, אבל באל שונה מאוד מהמקובל. שפינוזה כונה *הנסיך של הפילוסופיה*, והחקר בהגות שלו הולך ומעמיק במרוצת הזמן, בעולם החילוני יותר שלנו.
|
||||
|
||||

|
||||
^תפיסת^ ^המציאות^ ^של^ ^שפינוזה,^ ^בדיאגרמה^ ^שארנון^ ^לא^ ^אוהב.^
|
||||
|
||||
# בעיית האחדות והריבוי
|
||||
|
||||
את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס-כי-אותו-דבר-הווה-להוויה-ולהכרה), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך.
|
||||
את תולדות הפילוסופיה ניתן לחלק שרירותית לזרמי ה*ריבוי* וה*אחדות*. [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, [דגל בריבוי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#הסיבה-האמיתית), בעוד ש[פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס), למשל, דגל באחדות; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר ש[בסיס ההוויה הוא העצמים](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), ולא באחדות אחת כוללת; ובהמשך כמובן, עלו פילוסופים שניסו לשלב בין ההסברים. מול כתביו של שפינוזה, הניסיון הזה עולה כבעיה (אל אף שהוא עצמו אינו מכתירה ככזו) - הוא מנסה לאחד במידת מה בין השניים, באופן שווה ושקול (*האחדות היא ריבוי והריבוי הוא אחדות*), למרות רוחו של הגל, בהמשך.
|
||||
|
||||
|
||||
ספינוזה עושה זאת בזיהוי באין **אלוהים** ל**טבע**[^7] - הטבע מכיל את כל הריבוי שאנו רואים אמפירית - אך האל הוא אחד, בלתי ניתן לחלוקה.
|
||||
@@ -33,13 +36,12 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
[^7]: שפינוזה מנסח את זה באלגנטיות כ*טבע טובע* (אלוהים) ו*טבע טבוע* (טבע): האחד נטבע בדמותו של האחר; הטבע מעוצב בדמותו של האל.
|
||||
[^8]: כמו *האנגלים*, ולמרות זאת יש להם *שכל*, והם *השתמשו בו*, אומר דן.
|
||||
[^9]: *הרוצה להכיר את המציאות באמיתותה, נדרש להתכנס בתוכו ולחשוב עליה היטב*. מכאן מגיע המבנה של ה*אתיקה* כספר גיאומטריה - הטיעונים הלוגיים נבנים חוליה אחר חוליה.
|
||||
[^9]: *הרוצה להכיר את המציאות באמיתותה, נדרש להתכנס בתוכו ולחשוב עליה היטב*. מכאן מגיע המבנה של ה*אתיקה* כספר גיאומטריה - הטיעונים הלוגיים נבנים חוליה אחר חוליה. קאנט מבקר בהמשך יומרה זו להתייחס למטאפיזיקה כמדע, ומכתירה ככושלת.
|
||||
|
||||
# חלק א' - על אלוהים
|
||||
## הגדרות
|
||||
# הגדרות
|
||||
את ה*אתיקה* פותח שפינוזה באוסף של הגדרות:
|
||||
|
||||
### סיבת עצמו
|
||||
## סיבת עצמו
|
||||
> 1. ב**סיבת עצמו** אני מבין את מה שמהותו כוללת קיום, *או*[^1] את מה שטבעו אינו יכול להיות מושג אלא כקיים.
|
||||
|
||||
כאן הוא רק המטבע הלשוני; הפואנטה היא ההגדרה.
|
||||
@@ -49,7 +51,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
> ההגדרות של שפינוזה הן *מילוניות* - שפינוזה לא אומר כאן שיש מן משהו כזה, שאי-קיומו חייב להיות סתירה לוגית. הוא אומר ש*אילו היה משהו כזה*, נכנה אותו **סיבת עצמו**.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
### עצם
|
||||
## עצם
|
||||
|
||||
> 3. ב**עצם** אני מבין את מה שנמצא בתוך עצמו[^3] ומושג[^2] באמצעות עצמו: כלומר, מה שמושגו אינו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב.
|
||||
|
||||
@@ -59,37 +61,89 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
בדומה ל[*משל הקו המחולק*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק) של אפלטון, שפינוזה מחלק את ההוויה לדרגות שונות: **עצם** הוא מה ש**נמצא** - אנטולוגי, בעוד ש**מושג** הוא מה ש**נתפס** - אפיסטימי.
|
||||
|
||||
### תואר
|
||||
## תואר
|
||||
> 4. ב**תואר** אני מבין את מה שהשכל \[אינסופי\][^4] תופס על אודות העצם בתור מה שמכונן את מהותו.
|
||||
זו ההגדרה הנבזית ביותר.
|
||||
|
||||
הדברים שקיימים הם עצם ואופן, ולא שום דבר אחר. *תואר* הוא לא דבר שקיים: כל דבר שנמצא מוכל בתוך עצמו (עצם) או במשהו אחר (אופן); לא יכול להיות שום דבר אחר. אז מה זה תואר?
|
||||
|
||||
דמיינו שישנו עצם המבטא את עצמו בדרך מסוימת - *פועל*. ה"צינור" שדרכו העצם מבטא את עצמו הוא התואר. ה*תואר* ***אינו סובייקטיבי ואינו שייך לנו*** - אלא פרספקטיבה כפי שנתפסת בידי שכל אינסופי. אנחנו, שאיננו שכל אינסופי, יכולים לתפוס רק היבט צר מתוך התואר הכולל.
|
||||
האופן הוא *הצורה שבה אפשר לדבר על הדברים* - הצורה שבה מונהרים כל האופנים.
|
||||
|
||||
### אופן
|
||||
> \[חלק 2,\] משפט 1: המחשבה היא תואר של אלוהים, או אלוהים הוא דבר חושב.
|
||||
|
||||
> \[חלק 2,\] משפט 2: ההתפשטות היא תואר של אלוהים, או אלוהים הוא דבר מתפשט.
|
||||
|
||||
כאן אומר שפינוזה, ישנם רק *שני תארים* ש**בכוחנו לתפוס** - המחשבה, והדברים המתפשטים. בניגוד לעצמים הנבדלים של דקארט, אין עצם מתפשט ועצם חושב - אלו שני תארים מקבילים, שמנהירים שני אופנים מקבילים של אותו העצם ממש.
|
||||
|
||||
## אופן
|
||||
> 5. ב**אופן** אני מבין את הפעלות העצם, *או*[^1] את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג.
|
||||
|
||||
ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם.
|
||||
ההגדרה הזו הפוכה מההגדרה השלישית. ***עצם*** הוא דבר עצמאי, מובן בזכות עצמו בלבד, בעוד שה***אופן*** אינו נתפס בלעדי העצם, ואינו עצמאי - אלא קשור בהכרח לעצם.
|
||||
|
||||
*את מה שנמצא בתוך דבר אחר, שבאמצעותו הוא גם מושג* הוא ההיפוך של *איננו זקוק למושג של דבר אחר, שמתוכו הוא צריך להתעצב* של העצם.
|
||||
|
||||
כל קרטיזאני וכל איש דת יקבל את ההגדרות האלה עד כה בלי עוררין. אבל מכאן, ב15 משפטים בלבד, שפינוזה יגרור את ההגדרות האלה לתפיסה הפוכה לחלוטין - למוניזם - וכאן הגאונות של המהפכה שלו.
|
||||
|
||||
---
|
||||
בתפיסתו של שפינוזה, בני האדם הם אופן סופי של אלוהים, שמונכחת בהם הן המחשבה האלוהית וההתפשטות האלוהית. גם כאן, דקארט היה מסכים בגדול - אבל התפיסה שלהם נבדלת: בעוד שהם מסכימים שרוח וחומר שניהם רכיבי מפתח של האדם, אצל שפינוזה הם לא רכיבים נפרדים - אלא אותו הדבר ממש: שני היבטים שונים של אותו הדבר. כך שפינוזה אינו נדרש ל[בעיית הגוף-נפש](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#התיאוריה-הפסיכופיזית-של-דקארט) של דקארט. שפינוזה שולל את הקשר הסיבתי בין הגוף לנפש, משום שהם אותו דבר - אופנים מקבילים של אותו העצם.
|
||||
|
||||
חשוב לשים לב ליחסים בין הדברים - שפינוזה סבור ש*מה שקיים באמת* הוא ה*עצם*, וה*אופן*. ה*תואר* לא יושב ביניהם - אלא רק התפיסה האפיסטמית שלהם.
|
||||
### אופן אינסופי ישיר ומתווך
|
||||
במכתבים לחברים, שפינוזה כי חוקי טבע - כמו תנועה ומנוחה של החומר - הם **אופן אינסופי ישיר** - ביטוי אינסופי של אלוהים. מנגד, פני היקום כולו הם **אופן אינסופי מתווך** של אלוהים.
|
||||
|
||||
המושגים האלו קיימים גם אצל דקארט: ישנו עצם חושב, ועצם מתפשט - והחשיבה או ההתפשטות היא האופן שלהם.
|
||||
## היחס בין עצם, תואר ואופן
|
||||
המציאות השפינוזית מורכבת *רק* מהעצם, ומהאופן - שני משלימים לוגיים. את העצם אין בכוחנו לתפוס במחשבה, אלא דרך *התואר* - הדרך שדרכה העצם והתואר מתגלים לנו.
|
||||
|
||||
---
|
||||
ביהדות, למשל, ברגע הראשון, המציאות כולה אוכלסה על ידי האלוהים. אלא שברגע אחר, התרחשה הבריאה, וכעת המציאות מכילה גם את העולם[^16]. ההנחה הזו בעייתית - משתמע ממנה שאלוהים נאלץ לפנות מקום למשהו זר ממנו, להצטמצם; ניצב בפני אלוהים גבול. איפה שיש את אלוהים, אין את העולם - ואיפה שיש את העולם, אין את אלוהים - ועלינו להסביר את יחסי הגומלין ביניהם.
|
||||
|
||||
### אלוהים
|
||||
שפינוזה דוחה הגדרה זו על הסף. מרגע שמוצב גבול, הוא קובע, הרי שאין אנו מדברים על אלוהים.
|
||||
|
||||
|
||||
> הריבוי שבאופן אינו ריבוי של חלקים - כמו לבנים המרכיבות חומה - אלא ביטוי של אותו השלם ממש - כמו גלים באוקיינוס. האוקיינוס אינו מורכב מגל, ועוד גל, ועוד גל, כתצרף; הגלים הם ביטוי מרובה של שלם אחיד ופשוט. כך גם העצם והאופן - העצם הוא יחיד, אחיד, בלתי מחולק[^17] - והאופנים הם ביטויים רבים שלו, ולא חלקים המרכיבים שלם.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
בהיותו חסר גבול, העצם מתואר **בהכרח** באינסוף דרכים שונות. אולם אנו יכולים, כאמור, רק שניים בלבד - חשיבה, והתפשטות. העצם, כמובן הוא גם **דבר** חושב, וגם **דבר** מתפשט.
|
||||
|
||||
| עצם | | | | |
|
||||
| --- | --- | --- | --- | --- |
|
||||
| **אופן** | חשיבה | התפשטות | ? | ?? |
|
||||
| **תואר** | "חתול" | 🐈 | | |
|
||||
|
||||
> שפינוזה מייחס *הן* את החשיבה ו*הן* את ההתפשטות לאופן, ולא לקשר סיבתי. עצם ראיית חתול לא *מובילה* למחשבה *"חתול"*; החתול וה"חתול" הם
|
||||
*אותו ה**דבר** ממש*, משת נקודות מבט שונות. כך גם **הגוף** וה**נפש** - *אותו **הדבר** ממש*, משני נקודות מבט שונות - שני *אופנים* שונים. כל מושאים מסוימים - מחשבה מסוימות, גוף מסוים - הם *תארים* של אותו האופן.
|
||||
{.warning}
|
||||
|
||||
### סיבתיות
|
||||
תפיסתו של שפינוזה גוררת סיבתיות אופקית, סביב האופנים:
|
||||
```
|
||||
... (סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> אופן -(סיבה)-> ...
|
||||
|
||||
```
|
||||
**אסור** יהיה לי להציב את ה**עצם** כסיבה הישירה לאחד מהאופנים האלו. האופן הזה נובע מהאופן שלפניו, והלה נובע מהאופן שלפניו - *עד אינסוף*. העצם אינו סיבת אף אחד מהם בנפרד - הוא סיבת **כולם**, תמיד. הקשר הזה, והקשר הזה בלבד - התיאור המטאפיזי הזה - הוא סיבתיות אנכית: הדרך שבה סיבת הכל, העצם, מונכח באינסוף אופנים ותארים. הסבר *מדעי* הוא לעולם אופקי; הסבר *פילוסופי* נוטה להיות אנכי.
|
||||
|
||||
> כאן יוצא שפינוזה כנגד הדת, בטענה שהיא קשר אנכי. *למה הילד קיבל סרטן?* **בגלל אלוהים**. *למה הדבורים אוספות צוף?* **בגלל אלוהים**. הסבר שכזה הוא לא הסבר מדעי; הוא אפילו לא הסבר. הסרטן של הפעוט בלא עוול בכפיו, כמו התנהגותן המופלאה של הדבורים, תוסבר באופנים אחרים - כי הוא אכל אסבסט, או כי יש להן גן מסוים - ולא בגלל העצם. כשם שהאופן ההוא נובע מן העצם, גם האופן הזה נובע מן העצם; לייחוס של אופן מסוים אחד עם עצם אין כוח הסברי.
|
||||
|
||||

|
||||
^היי,^ ^הנה^ ^הדיאגרמה^ ^הזו^ ^שוב.^
|
||||
|
||||
## אידאה
|
||||
|
||||
> ב', 3. ב**אידאה** אני מבין מושג של הנפש, שהנפש מעצבת מכיוון שהנה דבר חושב.
|
||||
|
||||
> ב', 4. ב**אידאה הולמות[^18]** אני מבין אידאה, שבהיותה נדונה כשלעצמה, בלי יחס למושא, יש לה כל התכונות או סימני ההיכר הפניממים של אידאה אמיתית
|
||||
|
||||
[^18]: מספקת - adequate
|
||||
|
||||
דקארט מגדיר תוכן מנטלי כ*כל תוכן מחשבתי ממש*. לאידאות שכאלה יכולות להיות מקבילות חומריות, או דברים שהן מצביעות עליהם: יש אידאה של *פיצה*, שמעוררת *רצון לאכול*, ואידאה של *עכביש*, שמעודדת *פחד*. לכל תוכן מחשבתי, יש מקביל חומרי כלשהו. דקארט יקשור ביניהם קשר סיבתי; שפינוזה לא יקשור ביניהם אלא בהתאמה. אני לא מרגיש רעב משום שהקיבה התרוקנה; אלו שני אופנים של אותו הדבר. וכשם שאני ער לשני האופנים האלו, יכולים אינספור אופנים אחרים, שאיני ער להם. כל אלו מתרחשים במקביל.
|
||||
|
||||
> כאן עולה בעיה אצל שפינוזה - מה קורה כשהמקבילות הזו נשברת? המודעות העצמית למשל, פוגעת בעיקרון הזה - מה המקביל החומרי להבנה שיש לי נפש?
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
## אלוהים
|
||||
> 6. ב**אלוהים** אני מבין יש אינסופי באופן מוחלט, כלומר, עצם בן אינסוך תארים, שכל אחד מהם מבטא מהות נצחית ואינסופית
|
||||
|
||||
ההשפעה של דקארט מורגשת בהגדרה הזו - במיוחד *יש אינסופי **באופן מוחלט***, שנובע מהשלמות שייחס דקארט לאל. הישות האלוהית כוללת בתוכה את השלמויות כולן - הדברים החיוביים: הטוב, והחוכמה, ולא הרע (היעדר הטוב) או הבורות (היעדר החוכמה).
|
||||
|
||||
### חופש
|
||||
## חופש
|
||||
> 7. **חופשי** נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מוטב לומר כפוי, נקרא אותו בדר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסויימת.
|
||||
|
||||
החופש של שפינוזה אינו חופש *שלילי*, כמו שנהוג לחשוב - לא היעדר כבלים. החופש של שפינוזה הוא *חיובי* - מה שפועל רק מתוך תוכו, מהכרח טבעו, ובהיעדר כוחות חיצוניים.
|
||||
@@ -100,13 +154,16 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
|
||||
אבל איך עולם כזה משאיר מקום לאתיקה (שמו של ספר זה)? הרי המוסר הוא זה שנזרק מהחלון ראשון בעולם דטרמיניסטי. איך מתיימר שפינוזה להעניק לנו *שחרור משיעבוד*, אחרי שהציב כ*חופש* הגדרה שנשגבת מכל בני האדם?
|
||||
|
||||
> משפט 29: אין בטבע שום דבר מקרי, אלא כל הדברים נקבעים מתוך הכרח הטבע האלוהי להתקיים ולפעול באופן מסוים.
|
||||
|
||||
### נצח
|
||||
*אה, רגע, כל זה הכרחי. אין מה להתאמץ*, אפשר לחשוב אחרי משפט שכזה. זו אינה התפיסה ששפינוזה מנסה להנחיל לנו. זאת לאור המהות של אלוהים (משפט 34) - להיות כוח מחולל. בהיותנו אופן של אלוהים, גם לנו יש יכולת מוגבלת לחולל - לפעול מתוך עצמנו ולא מתוך סיבות חיצוניות בלבד. התפיסה השפינוזית מבקשת, מכורח המחשבה הזו, להניע אותנו לפעול מתוך עצמנו - ולא מתוך הרגש. היא מנסה להצית בנו חופש חיובי - ולא חופש שלילי.
|
||||
|
||||
## נצח
|
||||
> 8. ב**נצח** אני מבין את הקיום עצמו, כל עוד משיגים אותו כנובע באופן הכרחי מתוך הגדרתו בלבד של דבר נצחי[^5].
|
||||
|
||||
יש קשר עמוק בין *נצחי* - חייב להיות סיבת עצמו - *עצם* ו*חופש* - רק העצם הנצחי הוא חופשי לגמרי.
|
||||
|
||||
## משפטים
|
||||
# משפטים
|
||||
|
||||
> משפט 14: חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
|
||||
|
||||
@@ -127,6 +184,11 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
מתוך אלוהים, ינבעו דברים אינסופיים - למשל, פני היקום כולו הם אופן אינסופי. אנחנו גלים בים - אופן סופי - שתופסים רק חלק מסוים.
|
||||
|
||||
|
||||
> משפט 34: עוצמתו של אלוהים היא מהותו עצמה.
|
||||
|
||||
אמנם ישנם אינסוף תארים לאלוהים - העצם היחיד - אך מהותו היא אחת. לאלוהים יש שכל אינסופי - המבין הכל[^12]. הוא עוצמה של גרימה סיבתית - אופן ההתפשטות, סיבה של תולדות, לחולל שינויים. העוצמה הזו היא מהותו של אלוהים. אין *פוטנציאל* בתפיסה השפינוזית - מה שיכול להיות ממומש, ממומש בהכרח; כל מה שקיים, קיים בהכרח.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: ה*או* הזה אינו דיסיונקציה לוגית - הוא מגיע מהמילה *cive* בלטינית, שמשמעותה *כלומר*, או *במילים אחרות*...
|
||||
[^2]: קרי, *נתפס*, *מובן* - concieved
|
||||
[^3]: *in sed* בלטינית - *כשלעצמו* (יש להיזהר - קאנט יעלוב בהגדרה הזו)
|
||||
@@ -135,8 +197,13 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
[^6]: משפט זה מכונה משפט ה*פאן-תאיזם* - זיהוי של האל והטבע כאותו הדבר.
|
||||
[^10]: מעט מאוד פילוסופיים מחזיקים בדעה כזו (לרבות שופנהאואר - שטען כי *אם תיתן לאבן לחשוב ותזרוק אותה, היא תחשוב שהיא מעופפת*). ובניגוד אף לאלו - שפינוזה לא מציע *לפרוץ את הדטרמיניזם*, ועוד העיז להבטיח אושר למי שמבין אותו.
|
||||
[^11]: והחיים אולי סוג של *שפינוזהפול*.
|
||||
[^12]:
|
||||
|
||||
## אקסיומות
|
||||
> משפט 26: דבר שנקבע לפעול משהו, נקבע כך בהכרח על ידי אלוהים; ומה שלא נקבע על ידי אלוהים, אינו יכול לקבוע את עצמו לפעול שום דבר.
|
||||
|
||||
> משפט 27:
|
||||
|
||||
# אקסיומות
|
||||
|
||||
> 1. כל מה שנמצא, נמצא או בתוך עצמו או בתוך זולתו.
|
||||
|
||||
@@ -175,6 +242,13 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:00:12.939Z
|
||||
ראו את הניסוח של המשפט הזה. לא *אין אלוהים, יש רק עולם* האתאיסטי - אלא יש אלוהים, *והוא* העולם.
|
||||
|
||||
|
||||
> ב', 2. האדם חושב.
|
||||
|
||||
האקסיומה הזו קריטית להגות של שפינוזה. האדם מטבעו חושב, וכשהוא עושה זאת - הוא אופן לחשיבה של האל.
|
||||
|
||||
[^12]: *אנחנו נתעכב על האקסיומה הזו*, אומר דן, *ולו משום שזה עדיין **רודף אותי***.
|
||||
[^13]: שוכנת פנים.
|
||||
[^14]: הנמסרת מבחוץ.
|
||||
[^14]: הנמסרת מבחוץ.
|
||||
[^15]: ולא בקטע של *ניו אייג'* (אני אומר את זה כגנאי), כמו ב*פרדס חנה כרכור*, אומר דן
|
||||
[^16]: הכוונה היא לא לגוף אחד, כמו כדור הארץ, אלא לטבע, ל[פיזיס (φύσεις)](/פילוסופיה/יוונית) - המציאות המתקיימת מכוח עצמה.
|
||||
[^17]: אני לא מאמין, זה עוד פעם [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: יוונית
|
||||
description: מבוא לפילוסופיה יוונית, מתאלס ועד אריסטותאלס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-26T21:05:06.641Z
|
||||
date: 2024-02-12T12:39:47.659Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
|
||||
@@ -35,7 +35,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T18:51:24.884Z
|
||||
מחשבות מופשטות?
|
||||
|
||||
העולם, לדעתם, הוא המכלול. הדבר הנצחי (מקרא) שמקיף את כל הדברים האלו.
|
||||
הם הגו לכך מילה מיוחדת - **פיזיוס**. העולם הנצחי והמקיף שמתקיים מעצמו. ***המציאות המתקיימת מכוח עצמה***.
|
||||
הם הגו לכך מילה מיוחדת - **פיזיס**. העולם הנצחי והמקיף שמתקיים מעצמו. ***המציאות המתקיימת מכוח עצמה***.
|
||||
|
||||
הם ניסו גם לאפיין את טיב המחשבה, טיב השכל - ה- **לוגוס** - מתוך הניסיון הזה לתהות על טיב העולם. לוגוס הוא גם יחס - פרופורציה, הסבר, ודיבור (הרצאה - כדוגמת לתת לוגוס).
|
||||
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,15 +2,18 @@
|
||||
title: אפולוגיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:48:53.713Z
|
||||
date: 2024-02-09T21:07:04.931Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_6_(apology_of_socrates).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון_סוקראטס_והאפולוגיה_של_סוקראטס_(דברי_היכרות).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/socrates_apology_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_apology_(2).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# רקע
|
||||
משפטו של סוקראטס התנהל מול 500 אזרחים אתונאים (הדיוטות).
|
||||
באפולוגיה^3^, הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
|
||||
באפולוגיה[^1], הדיון מתנהל בין סקראטס לעיר אתונה עצמה - המפקפקת בו ואף עוינת לו.
|
||||
|
||||
האפולוגיה האפלטונית אינה תיעוד היסטורי של המשפט - אלא כלי פילוסופי.
|
||||
|
||||
@@ -19,7 +22,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
3 נאשמים הגישו את כתב האישום:
|
||||
- מליטוס (בשם המשוררים)
|
||||
- ליקון (בשם הרטוריקנים)
|
||||
- אניטוס (בשם בעלי המלאכה והפוליטיקאים)
|
||||
- [אניטוס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#אניטוס-מהי-הסברה) (בשם בעלי המלאכה והפוליטיקאים)
|
||||
|
||||
נקודה חשובה לשים לב אליה היא שסוקראטס הורשע ברוב דחוק, אך דנו אותו למוות ברוב גדול.
|
||||
|
||||
@@ -28,8 +31,8 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
|
||||
סוקראטס מפציר תחילה באתונאים למחול לו על שפתו היומיומית, ובכך מפריד את עצמו מהאתונאים (זכור: הדמוקרטיה האתונאית ישירה).
|
||||
|
||||
הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מאין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס^4^ (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
|
||||
אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה^5^ - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.
|
||||
הוא מציג את התובע הראשון בתור ההמונים - שמאשימים אותו בהיותו מעין שילוב של חוקר פרה-סוקראטי (החוקר את השמיים ומתחת לאדמה) וסופיסט (איש חכם). הוא חושף את מאשים זה מאוחר יותר כאריסטופאנס[^2] (*העננים*). המחזה הוא מעיין אזהרה לסוקראטס - הישמר, כי אתה חותר תחת יסודות החברה הפוליטית, הענף שעליו עדיין אתה יושב.
|
||||
אפלטון לוקח את הביקורת הזו ברצינות רבה[^3] - כפי שניכר בכתבים שלו ובניסיונם לחבר בין הפילוסופיה להקשר ממנו צמחה.
|
||||
|
||||
> המלצה: ***העננים*** של אריסטופאנס - סוקראטס הוגה מהיכן מפליץ הזבוב.
|
||||
{.success}
|
||||
@@ -42,28 +45,29 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
- מעולם לא לקחתי כסף עבור ידע - איני יודע דבר ולכן אין לי מה ללמד (התרחקות מפורשת מהסופיסטים)
|
||||
|
||||
|
||||
^3^- מלשון *Apo-Logos* - נאום הגנה.
|
||||
^4^ - דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
|
||||
^5^ - ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
|
||||
[^1]: מלשון *Apo-Logos* - נאום הגנה.
|
||||
[^2]: דיבר גס. היוונים אהבו הומור מטונף.
|
||||
[^3]: ברוב הסיפורים, מתואר כי לאחר שאפלטון מת, נמצא ספר כתבי אריסטופאנס מתחת לכרית שלו.
|
||||
|
||||
# האישומים
|
||||
> - **סוקראטס אינו מאמין באלי אתונה ומכניס לתוכה אלים זרים**
|
||||
> - **סוקראטס משחית את הנוער**
|
||||
> - **סוקראטס משחית את הנוער**
|
||||
|
||||
|
||||
סוקראטס טוען שהאל מדלפי אמר לתלמידו כאירופון שסוקראטס הוא החכם באדם (ונותן להם נתיב מפותל להוכיח זאת), וסוקראטס נחוש להפריך זאת - על ידי כך שהולך למצוא אדם חכם ממנו בקרב מי שהעם מחשיב כחכם.
|
||||
|
||||
ראשית, פונה לפוליטיקאים^6^ (מדינאים). בהמשך, פונה למשוררים^7^, ולבסוף בעלי המלאכה^8^ - אך איש אינו מצליח להסביר (*לתת לוגוס*) מה הם עושים, אלא פועלים מהשראה^9^. על בעלי המלאכה אומר שהם אכן יודעים לתת לוגוס, אך מתיימרים לדעת גם מעבר מתוקף ידע זה.
|
||||
ראשית, פונה לפוליטיקאים[^4] (מדינאים). בהמשך, פונה למשוררים[^5], ולבסוף בעלי המלאכה[^6] - אך איש אינו מצליח להסביר (*לתת לוגוס*) מה הם עושים, אלא פועלים מהשראה[^7]. על בעלי המלאכה אומר שהם אכן יודעים לתת לוגוס, אך מתיימרים לדעת גם מעבר מתוקף ידע זה.
|
||||
|
||||
סוקראטס מוטרד לאור העובדה שאיש אינו יודע מהו ה'טוב' - ובמיוחד מהתיימרות המדינאים לדעת בכל זאת. סוקראטס טוען שהמשפט הוא במידה רבה נקמה על כך - לא שעשה דבר מה שגוי, אלא על שהשניא את עצמו על המדינאים בשאלותיו.
|
||||
|
||||
^6^ - מלשון *polis* - עיר מדינה, *polites* - האומנות של לנהל מדינה, *politike* - המדינאים (מי שיש להם את אומנות ניהול המדינה).
|
||||
^7^ - מלשון *Poietes* - יוצרים (היוצרים את העם).
|
||||
^8^ - מלשון *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
|
||||
^9^ - מלשון *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
|
||||
[^4]: *polis* - עיר מדינה, *polites* - האומנות של לנהל מדינה, *politike* - המדינאים (מי שיש להם את אומנות ניהול המדינה).
|
||||
[^5]: *Poietes* - יוצרים (היוצרים את העם).
|
||||
[^6]: *Cheirotechnites* - בעלי הטכניקה
|
||||
[^7]: *Enthousiasmoi* - שהאל שרוי בתוכם
|
||||
|
||||
# החוכמה של סוקראטס
|
||||
|
||||
> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש אזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
|
||||
> ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה כי איש משנינו איננו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב שהוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אין אני מדמה לדעתו.
|
||||
|
||||
מהי, איפוא, החוכמה שסוקראטס מחפש?
|
||||
נדמה שבעייני סוקראטס, חלק מן החכמה היא לדעת את שאינו יודע.
|
||||
@@ -78,7 +82,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
> המלצה: להעמיק בטיעוני סוקראטס ^עמ'^ ^224^ לאחר מתן העונש.
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי^10^. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.
|
||||
החיים הפילוסופיים לפי סוקראטס דומים לדורבן לסוס גדול ואציל (אתונה). הוא מבייש את האתונאים על כך שהם חפצים בכסף ובעוצמה במקום באמת, ולכן, הוא טוען, קמים להורגו. סוקראטס מציין שהנוער שנוהר אחריו הוא מבית עשירים עם זמן פנוי[^8]. עוד מכביר סוקראטס וטוען שעל אתונה לכלכל אותו כתגמול הולם למצוות החיים הפילוסופיים שהוא מקיים, חרף הזעם והעוני שאלו מקימים עליו, ומעורר את חמת העיר. הוא דוחה מעליו אונשים פשוטים יותר, כמו גלות או אפילו שתיקה.
|
||||
|
||||
> חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
|
||||
> The unexamined life is not worth living
|
||||
@@ -86,4 +90,4 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:18:10.854Z
|
||||
עבור הפילוסוף, אומר סוקראטס, חיי הידיעה ורק חיי הידיעה נסבלים בכלל.
|
||||
המשיכה החזקה הזו לחוכמה מנתקת את סוקראטס מהעיר, כפי שמודה בפה מלא; למעשה, הוא מסכים עם אישומו של אריסטופאנס.
|
||||
|
||||
^10^ - מלשון *Schole*
|
||||
[^8]: *Schole*
|
||||
|
||||
@@ -2,31 +2,19 @@
|
||||
title: גורגיאס
|
||||
description: כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:48:56.795Z
|
||||
date: 2024-02-09T20:33:39.420Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, גורגיאס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/207130253(5).docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הגורגיאס_(דברי_היכרות)_(1).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_9_(gorgias_i).pptx), [מטלת (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/gorgias_(hebrew)_(1).pdf), [אנגלית (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_1).pdf), [(2)](/פילוסופיה/יוונית/platos_gorgias_(part_2).pdf), [בשבחי הלני](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# לפני ההרצאה
|
||||
## מהי הרטוריקה?
|
||||
גורגיאס מלאונטיני, הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
|
||||
סוקראטס ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, מה שמסתכם בכך שסוקראטס טוען שהרטוריקה היא לצדק מה שהקוסמטיקה היא להתעמלות - אמצעי משני שמטרתו הנאה, אך אינו מקדם את המטרה האמיתית.
|
||||
# רקע
|
||||
[גורגיאס מלאונטיני](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/סופיסטים#גורגיאס-מלאונטיני), הרטוריקן הסופיסטי הגדול, מגיע לאתונה יחד עם תלמידו פולוס, ומתיימר לדעת לענות על כל שאלה.
|
||||
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) ותלמידו כראיאופון באים אליהם עם שאלה פשוטה - מה *עושה* גורגיאס. הדיון מתפתח למה היא בכלל הרטוריקה, ומשם מתדרדר לשאלות מהותיות יותר.
|
||||
|
||||
גורגיאס פורש מן הדיאלוג בשלב זה, ובמקומו נכנס פולוס לויכוח לוהט עם סוקראטס. פולוס טוען שהרטוריקה מקנה *כוח גדול* לאדם אשר מומחה בה, בטענה שיוכל 'להוציא להורג, לגזול רכוש ולעשות כרצונו בעירו'. סוקראטס טוען שאותו האדם אינו יישא כוח גדול, משום שאינו עושה מה שהוא רוצה - ומהלכו נראה בערך ככה:
|
||||
|
||||
|
||||
## הכוח הגדול
|
||||
כשם שאדם בולע תרופה מרה במטרה להיות בריא, בני אדם לעיתים תכופות עושים דברים לא משום שהדברים עצמם רצויים (אף אחד לא *רוצה* לבלוע תרופה מרה), אלא משום שהם חפצים במטרה. כך גם יורדי הים, ואלו שיוצאים למסעות למשל - ניתן לומר עליהם שהם *עושים כרצונם* רק כשהשיגו את התכלית לשמה פועלים - יורד היום אינו עושה כרצונו כשהוא על הספינה.
|
||||
|
||||
באותה הצורה, טוען סוקראטס, העריץ בעירו אינו עושה כרצונו כל עוד אינו מממש את הטוב לשמו עושה אותו. אם מוציא הוא אדם להורג שלא בצדק, מעצם ראיית עולמו המעוותת, הרי שלא השיג את הטוב באמת ולא עשה כרצונו - הוא עיוור לטוב^?^. גם כשיש לו כוח מוחלט, אין משמעות הדבר שעושה כרצונו אם אינו ממלא אחר הצדק.
|
||||
|
||||
מכאן השניים מתגלגלים לדיון אודות הצדק. מה גרוע יותר, שואל סוקראטס - לבצע אי צדק או לסבול ממנו?
|
||||
|
||||
# הגורגיאס
|
||||
הדיאלוג נפתח עם כמה 'עובדות' עלילתיות שכדאי לשים אליהן לב:
|
||||
- משום שסוקראטס מגיע באיחור, גורגיאס כבר עייף לאחר שנאם למכביר
|
||||
- סוקראטס מציב (בבוטות משהו) לגורגיאס תנאים - הוא דורש מגורגיאס לתת תשובות קצרות ותמציתיות - ההיפך הגמור מהנאומים הרטוריים האולימפיים שבזכותם מפורסם גורגיאס.
|
||||
@@ -42,34 +30,36 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
- כיריפון, הסובב סביב סוקראטס אך בעל קשרי חברות לגורגיאס. כיריפון הוא החוליה המקשרת בין סוקראטס לסופיסטים, ולאתונה
|
||||
- קאליקלס, שכנראה מומצא לחלוטין.
|
||||
|
||||
חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
|
||||
> חשוב לציין שקליקלס, סוקראטס וכירופון הם אזרחים אתונאים - וגורגיאס ופולוס זרים סיציליאנים.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
> ככלל, חשוב לשים לב בדיאלוג האפלטוני אם השיחה מתנהלת מרצון או לא: במקרה הזה, היא מרצון.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'^1^.
|
||||
סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*^2^ של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
|
||||
# גורגיאס - מהי רטוריקה?
|
||||
פולוס מציע לסוקראטס, על מנת שירגיש בנוח על איחורו, לעשות לסוקראטס 'תצוגת תכלית'[^1].
|
||||
סוקראטס מבקש לעמוד על ה*כוח*[^2] של הרטוריקה. נדמה שאינו מעריך במיוחד את פולוס, אך באמת מתעניין ברטוריקה - וכמותו גם קאליקלס, שמעוניין להיכנס לפוליטיקה.
|
||||
|
||||
אולם הרטוריקה היא רק קרש הקפיצה לשאלה האמיתית של הדיאלוג - *כיצד ראוי לחיות?* (שאלה יוונית קלאסית). גורגיאס, בהיותו עייף (ומבוגר), שטחי מדי כדי להיות בן שיחה ראוי בסוגיה זו.
|
||||
|
||||
באופן משעשע למדי, סוקראטס מבקש מכיריפון לשאול את גורגיאס מהי הרטוריקה (מה אתה עושה? מי אתה מתיימר להיות?), וזה שואל את פולוס.
|
||||
|
||||
פולוס משיב בצורה נאה (וכפי שאנדי הדגים, נעימה ומתחרזת ביוונית) שניכרת בה הרטוריקה - אבל ללא תשובה מהותית. סוקראטס מאבד את סבלנותו ופונה לגורגיאס ישירות. כל אומנות, אומר סוקראטס, היא בעלת מושא. מהו המושא של הרטוריקה? גורגיאס עונה, בקצרה - הדיבור ^3^.
|
||||
פולוס משיב בצורה נאה (וכפי שאנדי הדגים, נעימה ומתחרזת ביוונית) שניכרת בה הרטוריקה - אבל ללא תשובה מהותית. סוקראטס מאבד את סבלנותו ופונה לגורגיאס ישירות. כל אומנות, אומר סוקראטס, היא בעלת מושא. מהו המושא של הרטוריקה? גורגיאס עונה, בקצרה - הדיבור [^3].
|
||||
|
||||
סוקראטס נאבק בגורגיאס ארבע עמודים תמימים עד שמחלץ ממנו תשובה טובה יותר - רטוריקה עוסקת במה שטוב ביותר לאדם.
|
||||
|
||||
> הוא שלאמיתו של דבר, סוקראטס, הנהו הטוב הגדול ביותר, וגורם לידי כך, שבני האדם עצמם יהיו בני-חורין, ויחד עם זה ישלטו על זולתם, כל אחד במדינתו. ^עמ'^ ^286^
|
||||
> הוא שלאמיתו של דבר, סוקראטס, הנהו הטוב הגדול ביותר, וגורם לידי כך, שבני האדם עצמם יהיו בני-חורין, ויחד עם זה ישלטו על זולתם, כל אחד במדינתו[^18].
|
||||
|
||||
הרטוריקה, אומר גורגיאס, מטרתה לשכנע. סוקראטס מציב בפניו שאלה פשוטה - לשכנע את מי?
|
||||
גורגיאס משיב שמטרתו לשכנע את *המון העם*^4^ באסיפות ובבתי המשפט. הוא מוסיף שהשכנוע הוא בענייני צדק. גורגיאס מבין את הרטוריקה כאומנות המונית *בהכרח* - משום שזכותם של כל ה*אוכלוס*, בלי קשר להבדלים ביניהם, לבחור ולהיבחר.
|
||||
גורגיאס משיב שמטרתו לשכנע את *המון העם*[^4] באסיפות ובבתי המשפט. הוא מוסיף שהשכנוע הוא בענייני צדק. גורגיאס מבין את הרטוריקה כאומנות המונית *בהכרח* - משום שזכותם של כל ה*אוכלוס*, בלי קשר להבדלים ביניהם, לבחור ולהיבחר.
|
||||
|
||||
הנקודה הזו חשובה - על בסיס ההמוניות הזו סוקראטס תוקף את הרטוריקה (כיצד תהיה *טכנה*, או הטובה היותר, אם היא המונית?).
|
||||
|
||||
סוקראטס קובע שינהל את הדיון על פי ההנחות ^5^ של גורגיאס:
|
||||
סוקראטס קובע שינהל את הדיון על פי ההנחות [^5] של גורגיאס:
|
||||
- הרטוריקה היא אומנות
|
||||
- ההמון כישר לדבר על צדק ועוול
|
||||
|
||||
סוקראטס קובע, וגורגיאס מסכים, שיש הבדל בין לסבור משהו וללמוד אותו. סוקראטס קובע עוד, שלא בצדק, שהסברה עלולה להיות שקרית אך הלמידה בהכרח אמיתית, וכך הופכת לידיעה ^6^. גורגיאס לא ער לכזב הזה. הרטוריקה, הם מסכימים, פועלת על הסברה - ולא על הידיעה.
|
||||
סוקראטס קובע, וגורגיאס מסכים, שיש הבדל בין לסבור משהו וללמוד אותו. סוקראטס קובע עוד, שלא בצדק, שהסברה עלולה להיות שקרית אך הלמידה בהכרח אמיתית, וכך הופכת לידיעה [^6]. גורגיאס לא ער לכזב הזה. הרטוריקה, הם מסכימים, פועלת על הסברה - ולא על הידיעה.
|
||||
|
||||
אם זו הרטוריקה, שואל סוקראטס, עבור מי זה שימושי?
|
||||
אם הטכנה שלך אינה מקנה ידיעה (כמו רופא, או סנדלר וכו') - מה חשיבותה של הרטוריקה?
|
||||
@@ -94,19 +84,20 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
הסיבה שסוקראטס מוכן בכלל לדבר עם פולוס - בבירור נחות ביכולתו לגורגיאס - היא משום שפולוס מתבייש פחות, וכמותו קאליקלס שאינו מתבייש בכלל.
|
||||
|
||||
פולוס מאשים את סוקראטס שהוא דורש מגורגיאס הגדרות לדברים כמו צדק, אך אינו מציג הגדרות משלו. מהי בעיניך רטוריקה, שואל פולוס את סוקראטס?
|
||||
סוקראטס משיב שהרטורקיה היא *בבואתו של חלק מתורת המדינה*^7^. הרטוריקה, אומר סוקראטס, היא חנופה.
|
||||
סוקראטס משיב שהרטורקיה היא *בבואתו של חלק מתורת המדינה*[^7]. הרטוריקה, אומר סוקראטס, היא חנופה.
|
||||
|
||||
התשובה הזו, וההקבלה למקצועות שמבצע סוקראטס אחר כך, מרגיזה את פולוס מאוד.
|
||||
|
||||
^1^ - מלשון *Epideixis* - תצוגת יכולת
|
||||
^2^ - מלשון *Dynamis*
|
||||
^3^ - מלשון *Peri Logos* - דיבור
|
||||
^4^ - מלשון *Ochlos* - כל המון העם (מקור המילה *אוכלוסין* בעברית).
|
||||
^5^ - *היפותזה*.
|
||||
^6^ - *אפיסטמה*
|
||||
^7^ - Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה
|
||||
[^1]: *Epideixis* - תצוגת יכולת.
|
||||
[^2]: *Dynamis*.
|
||||
[^3]: *Peri Logos* - דיבור.
|
||||
[^4]: *Ochlos* - כל המון העם (מקור המילה *אוכלוסין* בעברית).
|
||||
[^5]: *היפותזה*.
|
||||
[^6]: *אפיסטמה*.
|
||||
[^7]: Moriou Rolithikes Eidolon - צל של חלק ממדעי המדינה.
|
||||
[^18]: עמ' 286
|
||||
|
||||
# הבושה של גורגיאס
|
||||
## הבושה של גורגיאס
|
||||
גורגיאס הכניס את עצמו לבוץ - מצד אחד, הוא טוען שהרטוריקה היא כלי ניטרלי, שאינו טרוד בענייני צדק (אל תאשים את המורה אם המתאגרף מכה את חבריו). מצד שני, הוא אומר לסוקראטס במפורש שאם יגיע אליו תלמיד לא צודק - ילמד אותו.
|
||||
|
||||
סוקראטס מציג בפני סוקראטס את הסתירה הזו, מה שמציף בושה אדירה אצל גורגיאס, שמיד יוצא מהדיון - הכיצד רטוריקן מוכשר כמו גורגיאס מסוגל לסתור את הלוגוס שהוא עצמו בנה?
|
||||
@@ -116,8 +107,8 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
פולוס מבצע את אותו המהלך על סוקראטס - הוא מנסה להביש אותו על המהלך שעשה לגורגיאס.
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי לדעתו הרטוריקה?
|
||||
# פולוס - מהו הצדק?
|
||||
פולוס דורש מסוקראטס תשובה - מהי *לדעתו* הרטוריקה?
|
||||
סוקראטס משיב שכשם שהבישול הוא לבריאות (התעמלות, רפואה), וכשם שהסופיסטיקה היא לחקיקה ולשיפוט, הרטוריקה אינה אלא חנופה לדברים של הנפש.
|
||||
|
||||
פולוס טוען שהטוב והכוח ביד הרטוריקאים, שממיתים וגוזלים רכוש כרצונם. סוקראטס משיב שכוחם פעוט ביותר, משום שאין הם עושים מה שהם רוצים אלא מה שנראה להם טוב. עוד מוסיף סוקראטס כי פולוס עצמו אינו מאמין במה שהוא טוען.
|
||||
@@ -142,28 +133,29 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
סוקראטס שוב מתקומם מול פולוס וטוען ש*רע יותר לעשות עוול מלסבול עוול, ורע יותר לבלתי תת-את-הדין מאשר לתתו*. סוקראטס אינו מנסה להוכיח מהלך זה בצורה לוגית - אלא להראות לפולוס שגם הוא מחזיק בדעה זו, אל אף שאינו יודע להסביר אותה.
|
||||
|
||||
טענתו המרכזית של המהלך של סוקראטס^317^ היא שיש לשמוח בעונש.
|
||||
הוא מבקש להתחיל את הדיון מההתחלה ^8^, ומוציא מפולוס ש*מגונה* יותר לעשות עוול - שיקול חדש. כעת השאלה היא האם יש דברים שמכאיבים לאדם, משום שהם *מכוערים* - שבירה מהקו שנסוב עד עכשיו סביב התועלת של הטוב.
|
||||
הוא מבקש להתחיל את הדיון מההתחלה [^8], ומוציא מפולוס ש*מגונה* יותר לעשות עוול - שיקול חדש. כעת השאלה היא האם יש דברים שמכאיבים לאדם, משום שהם *מכוערים* - שבירה מהקו שנסוב עד עכשיו סביב התועלת של הטוב.
|
||||
|
||||
מפלתו של פולוס מתחילה בכך שהוא מודה בהבדל בין 'יפה' ל'מכוער' (מעשה נאה ומעשה מגונה). פולוס, כמייצג של הדוקסה האתונאית, נושא את תחושת הבטן הזו ובכך חושף סתירה פנימית בדעה הרווחת - הטוב הוא מה שמועיל, אבל גם מה שיפה - ומה שיפה אינו תמיד מה שמועיל. אילו פולוס היה דבק בכך שמה שיפה הוא מה שמועיל, ומה שמכוער הוא מה שמכאיב, היה עקבי בדעתו; אך בכך שמודה שלעשות עוול הוא מעשה 'מכוער' (למרות שאינו מכאיב לך), שבר פולוס את עקביותו.
|
||||
|
||||
אם העונש הטוב ביותר לרשע הוא שאינו יעמוד מול הדין, הרי שהרטוריקה חסרת תועלת ^328^ - אין מה לנסות לחמוק מעונש. סוקראטס שואף בטיעון הזה לגרש את פולוס מהדיון, תוך שהוא חושף בפניו את דעתו האמיתית, ולגרור פנימה את קליקלס - שהוא האדם שסוקראטס באמת רוצה לדבר איתו, משום שאינו חש בושה.
|
||||
|
||||
> השאלה שצפה בדיון עם פולוס היא שאלה פילוסופית רבת משקל: מהיכן מגיעה המשיכה הטבעית שלנו למה שטוב מוסרית (שאינו בהכרח המועיל), והרתיעה ממה שרע? מה זה אומר עלינו?
|
||||
# הצדק הטבעי
|
||||
|
||||
# קאליקלס - הצדק הטבעי
|
||||
כאן נכנס קאליקלס - המארח - לדיון. מיד ניכרת התדרדרות ביחסו של קאליקלס לסוקראטס.
|
||||
קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - מהם החיים הטובים?
|
||||
קאליקלס מזהה מיד את השאלה האמיתית שבדיון - ***מהם החיים הטובים?***
|
||||
אם טענתו של סוקראטס נכונה, אומר קאליקלס בזעם, הרי שאנחנו עושים את ההיפך מן הראוי כל חיינו.
|
||||
|
||||
סוקראטס מציג בפני קאליקלס שלושה מאפיינים שהופכים אותו לבין שיח ראוי:
|
||||
- קאליקלס טוען לדעת מה זה צדק, ואינו מתבייש להגיד מהו - מכאן אפשר להתקדם
|
||||
- קאליקלס חש אהדה מסוימת כלפי סוקראטס - הוא מנסה לתקן אותו לממשיך לשוחח איתו
|
||||
- קאליקלס הוא בעל שפה גלויה^9^
|
||||
- קאליקלס וסוקראטס שניהם בעלי אהבה^10^ - של סוקראטס לפילוסופיה ולמאהב שלו (מסתבר), וקאליקלס לעם ולמאהב שלו^11^.
|
||||
- קאליקלס הוא בעל שפה גלויה[^9]
|
||||
- קאליקלס וסוקראטס שניהם בעלי אהבה[^10] - של סוקראטס לפילוסופיה ולמאהב שלו (מסתבר), וקאליקלס לעם ולמאהב שלו[^11].
|
||||
|
||||
> כאן חשוב לשים לב למי אתונאי ומי לא - קאליקלס, אתונאי בפתח החיים הפוליטים, בעל יכולת לשלוט ולשנות, בניגוד לרטוריקה ולסופיסטיקה חסרות המשקל.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
קאליקלס מאשים את סוקראטס שהוא מוביל את העם שולל^12^ על ידי משחקי מילים, ופורט על מיתרי הבושה שלהם (בתמצית: סוקראטס משחק מלוכלך). הבושה בעיני קאליקלס מצטיירת פה כ*Nomos* - תוצר של החברה ולא של טבע האדם. לאחר האשמה זו, קאליקלס חושף בפני סוקראטס מה *הוא* חושב שהצדק, לפי הטבע. קאליקלס מניח כאן הנחת יסוד סופיסטית - הצדק והטבע מנוגדים.
|
||||
קאליקלס מאשים את סוקראטס שהוא מוביל את העם שולל[^12] על ידי משחקי מילים, ופורט על מיתרי הבושה שלהם (בתמצית: סוקראטס משחק מלוכלך). הבושה בעיני קאליקלס מצטיירת פה כ*Nomos* - תוצר של החברה ולא של טבע האדם. לאחר האשמה זו, קאליקלס חושף בפני סוקראטס מה *הוא* חושב שהצדק, לפי הטבע. קאליקלס מניח כאן הנחת יסוד סופיסטית - הצדק והטבע מנוגדים.
|
||||
|
||||
הצדק הטבעי לפי קאליקלס הוא שכוחו של מי שיש לו יותר למשול, ורבה עוצמתו על החלשים (האריות והכבשים).
|
||||
|
||||
@@ -172,15 +164,15 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
ניכרת עוצמתו של טיעון זה ששותל אפלטון בפיו של יריב מר של הפילוסופיה.
|
||||
הפילוסופיה, אומר קאליקלס, אינה יכולה להיות יותר מעיסוק זמני, והעיסוק בה כבגיר פסול - בעולם המעשי, הוא אינו יודע להתנהל, חסר ניסיון - חלש. ולפי הטבע, החלש הוא המגונה. החוכמה, כפי שמגדיר אותה קאליקלס, היא מעשית - לא עיונית.
|
||||
|
||||
> המלצה: *המלחמה הפלפונסית*, תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
|
||||
{.is-success}
|
||||
> המלצה: [*המלחמה הפלפונסית*](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית) - תיעוד היסטורי של מלחמת ספרטה-אתונה בעל משמעות פילוסופית.
|
||||
{.success}
|
||||
|
||||
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול[^17]
|
||||
|
||||
> החזק עושה את מה שהוא חפץ לעשות, והחלש סובל את מה שהוא חייב לסבול
|
||||
^המלחמה^ ^הפלפונסית^
|
||||
|
||||
סוקראטס אינו מפריך את טענתו של קאליקלס.
|
||||
הוא מציג בפני קאליקלס סתירה - אם הצדק המוסרי הוא עם החזקים, ואינו נתפס כך משום שזהו אינו הנומוס - הרי שהחברה (המורכבת מהחלשים) השליטה את רצונה על החזקים, וגברה עליהם.
|
||||
קאליקלס משכלל את הגדרתו, וטוען שהטובים והנעלים הם הנבונים יותר^14^ - רעיון ששתל אצלו סוקראטס. כעת, החזקים אינם רק החזקים בגופם, אלא גם הנבונים.
|
||||
קאליקלס משכלל את הגדרתו, וטוען שהטובים והנעלים[^13] הם הנבונים יותר[^14] - רעיון ששתל אצלו סוקראטס. כעת, החזקים אינם רק החזקים בגופם, אלא גם הנבונים.
|
||||
|
||||
במצב כזה, מה הוא אותו ה*עוד* שהאדם הנבון זקוק לו, שואל סוקראטס.
|
||||
קאליקלס, בזעם, מחדד וטוען שהחיים הראויים לאדם החזק הם חיי תאווה גדולה ככל האפשר, שביכולתו של האדם לספק.
|
||||
@@ -191,7 +183,7 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
|
||||
ובכל זאת, סוקראטס שובר את קאליקלס בכך שגורר את הדוגמאות למקומות שפלים - האם החיים הטובים הם מי, למשל, שמתגרד? שעושה מעשי זימה? קאליקלס מתבייש להגיד, ובכך חושף את ההיררכייה שבכל זאת יש לו, כאדם פוליטי. תפיסת העולם שלו אינו מאפשרת לו להסביר מדוע, למשל, רוצה להמשיך עם החיים הפוליטים, ולא לגרד. אפילו לקאליקלס יש תפיסה מסוימת של מה הוא טוב.
|
||||
|
||||
בסופו של דבר מסכימים סוקראטס וקאליקלס על שני אורחות חיים - חיי הפוליטיקה וחיי הפילוסופיה. השאלה שעולה כעת היא ברורה - אילו משניהם כדאי לחיות?^15^ *מהם החיים שעונים הכי טוב על טבע האדם?*.
|
||||
בסופו של דבר מסכימים סוקראטס וקאליקלס על שני אורחות חיים - חיי הפוליטיקה וחיי הפילוסופיה. השאלה שעולה כעת היא ברורה - אילו משניהם כדאי לחיות?[^15] *מהם החיים שעונים הכי טוב על טבע האדם?*.
|
||||
|
||||
סוקראטס תוקף את החיים הפוליטים בכך שמציג מקרים רבים של מנהיגים דגולים, שתהילתם לא זיכתה אותם בטוב.
|
||||
|
||||
@@ -202,19 +194,15 @@ dateCreated: 2023-02-04T17:42:38.029Z
|
||||
|
||||
> אשפט כפי שבוודאי יישט רופא בבית דין של ילדים, כשמקטרג עליו רוקח ממתקים...
|
||||
|
||||
סוקראטס מתיימר לדעת את גבולות המידע הפוליטי, ושואף לשכנע את קאליקלס בדעתו גם כן^16^.
|
||||
סוקראטס מתיימר לדעת את גבולות המידע הפוליטי, ושואף לשכנע את קאליקלס בדעתו גם כן[^16].
|
||||
|
||||
^8^ - מלשון *Palin Ex Arches* - ביטוי סוקראטי חשוב. חזרה לתחילת הדיון, כשלרוב סוקראטס מכניס לדיון שיקול חדש.
|
||||
^9^ - מלשון פרהסיה *Parhessia* - דיבור גלוי, תכונה שהאתונאים התגאו בה (ומקור המילה *פהרהרסיה*).
|
||||
^10^ - מלשון *Eros* - אהבה, תשוקה
|
||||
^11^ - מלשון *Demos* - העם, וגם שמו של מאהבו של קאליקלס.
|
||||
^12^ - מלשון *Demagogos* - נואם עממי, שקרן גלוי.
|
||||
^13^ - מלשון *Andres* - גבר אמיתי
|
||||
^14^ - מלשון *Phronimoteros* - החכמים יותר.
|
||||
^15^ - *Pos Bioteon* - הכיצד עלינו לחיות?
|
||||
^16^ - *Periagoge* - סיבוב. ההגדרה האפלטונית לחינוך - סיבוב הנפש לכיוון הנכון.
|
||||
|
||||
# בשבחי הלני
|
||||
נאומו הידוע ביותר של גורגיאס הוא *בשבחי הלני*, בו הוא מנקה את הלני מטרויה - דמות המגלמת חטא נורא בעיניי היוונים - מכל אשמה. הלני מתוארת במיתולוגיה היוונית בתור האישה היפה ביותר בעולם, שפותתה על ידי אלכסנדר לטרויה ובכך הציתה את מלחמת טרויה.
|
||||
|
||||
גורגיאס בנאומו מנקה את הלני מאשמה 'בשביל הספורט' - את הנאום הזה הוא כתב לאולימפיאדה (שכללה אז גם רטוריקה) ולו בכדי לשכנע את היוונים בדעה הכי בלתי-נסבלת שיכל למצוא - חפותה של הלני.
|
||||
[^8]: *Palin Ex Arches* - ביטוי סוקראטי חשוב. חזרה לתחילת הדיון, כשלרוב סוקראטס מכניס לדיון שיקול חדש.
|
||||
[^9]: פרהסיה *Parhessia* - דיבור גלוי, תכונה שהאתונאים התגאו בה (ומקור המילה *פהרהרסיה*).
|
||||
[^10]: *Eros* - אהבה, תשוקה
|
||||
[^11]: *Demos* - העם, וגם שמו של מאהבו של קאליקלס.
|
||||
[^12]: *Demagogos* - נואם עממי, שקרן גלוי.
|
||||
[^13]: *Andres* - גבר אמיתי
|
||||
[^14]: *Phronimoteros* - החכמים יותר.
|
||||
[^15]: *Pos Bioteon* - הכיצד עלינו לחיות?
|
||||
[^16]: *Periagoge* - סיבוב. ההגדרה האפלטונית לחינוך - סיבוב הנפש לכיוון הנכון.
|
||||
[^17]: תוקידידס - [המלחמה הפלופונסית](/כלליים/מלחמה/יוון#המלחמה-הפלופונסית)
|
||||
@@ -2,32 +2,24 @@
|
||||
title: מנון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:48:59.039Z
|
||||
date: 2024-02-09T20:32:35.612Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [דיאלוג מנון (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf)
|
||||
> [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_7_(meno)_(1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/meno_(hebrew).pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(1).pdf), [2](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(2).pdf), [3](/פילוסופיה/יוונית/platos_meno_(3).pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/מנון.docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# לפני ההרצאה
|
||||
סוקראטס תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. תחילה מנון עונה לו שהסגולה הטובה היא להשיג את מה שיטוב; אולם סוקראטס למשל שאם אתה חפץ בכסף, אך משיג אותו במרמה, הרי אין זה טוב; לעומת זאת, אם אינך לוקח כסף משום שאחר זקוק לו למשל, הרי זה טוב, וכך נופלת טענת מנון. מנון מרחיב וטוען שהסגולה הטובה היא לרצות דברים טובים. סוקראטס משיב שגם אם אדם חפץ במשהו רע, והוא חושב שאותו הדבר הוא טוב, הוא בר סגולה - וגם אם אדם חפץ במשהו רע ביודעו שזה רע, זה נובע מכך שאינו רוצה להיות אומלל - ובכך רוצה במשהו טוב; לכן כל בני האדם בני-סגולה, ושוב טיעונו של מנון נופל.
|
||||
|
||||
סוקראטס תוהה אם הלמידה - ובכללה למידת הסגולה הטובה מהיא - אינה אלא היזכרות במה שהנשמה הנצחית כבר יודעת. כדי לעמוד על כך, הוא מזמן את אחד מנעריו של מנון, ושואל אותו שאלות פשוטות על שטח של ריבוע. הנער טועה לעיתים תכופות. גם כשמוכיח אותו סוקראטס, שב וחוזר על אותה הטעות. סוקראטס ממשיך לשאול אותו שאלות (ורק שאלות - אינו מלמד אותו דבר), ובהינתן השאלות הנכונות הנער מגיע לתשובה הנכונה. בכך, טוען סוקראטס, הנער אינו ידע את שאינו ידע, אך בהינתן ההכוונה הנכונה מצא את התשובה - הרי שהוא נזכר במשהו קיים.
|
||||
|
||||
סוקראטס מבקש לעמוד, היפותטית, על טיב הסגולה הטובה - האם היא משהו שניתן ללמוד, כמו ידע, או משהו מסוג אחר, אולי שניתן להיזכר בו. הסגולה, מנון וסוקראטס מסכימים, טובה מבסיסה באופן בלתי תלוי; עוצמה, כסף ויופי הם גם סגולות, אך אלו יש בהן להיטיב ויש בהן לפגוע. משהו מכוון את הסגולות הללו כך שפעם הן טובות, ופעם פוגעות. אותו המשהו, אומר סוקראטס, הוא היחס בין הזהירות לפזיזות. כשאדם אמיץ בפזיזות וללא ביסוס, עלול להיפגע; כשאמיץ בתבונה ובזהירות, ירוויח. הנשמה הזהירה, אומר סוקראטס, תנווט את הסגולות האלו להועיל, והפזיזה - לפגוע. אותו הדבר שמאחד את כל הסגולות הטובות, עליו לא עמד מנון בתחילת הדיאלוג, הוא הזהירות.
|
||||
|
||||
סוקראטס מסויג ממסקנתם לפיה הסגולה היא משהו נלמד בכך שאין בנמצא מורים לסגולה, או תלמידים לסגולה. בנוסף, הוא מצביע על אתונאים גדולים ומוכשרים שלימדו את בניהם מלאכות רבות, אך הבנים מטבעם אינם טובים. אם אכן היה ניתן ללמד סגולה, וההורים ברי-סגולה, ודאי שהיו מלמדים את ילדיהם כפי שלימדו אותם מלאכות רבות אחרות - אך לא כל הדבר, ומכאן מסיק סוקראטס שאת הסגולה הטובה לא ניתן ללמד.
|
||||
|
||||
# המנון
|
||||
בדיאלוג זה, אחרי האישום הדרמטי מול סוקראטס, אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
|
||||
# רקע
|
||||
[סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון#סוקראטס-האפלטוני) תוהה עם המצביא היווני מנון על טיב הסגולה הטובה בכך ששואל אותו מהי. בדיאלוג זה, אחרי [האישום הדרמטי מול סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה#האישומים), אפלטון חושף בפנינו את היומיום הסוקראטי. סוקראטס דן עם מנון, מצביא יווני, על הסגולה הטובה [^1].
|
||||
|
||||
> יש להישמר מפירוש מוסרי לArete - ביוונית הכוונה היא למימוש הטוב של תכלית. גם למכונית מרוץ יש Arete (לנסוע מהר), וגם לאדמת אתונה (להניב מזון), וזורק דיסקוסים (לזרוק דיסקוסים) - הכוונה היא למצוינות הבסיסית.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
סוקראטס מנסה, יחד עם מנון, לעמוד על הסגולה הטובה של האדם - *מה הופך אדם לכזה המממש את תכליתו באופן הטוב ביותר?*. הדיון מתעורר במידה רבה עם הגעת הסופיסטים, הטוענים ללמד את הסגולה הטובה בשכר. בעולם היווני יש ארבע סגולות טובות - יישוב דעת, אומץ הלב. צדיקות ושיקול הדעת[^2].
|
||||
|
||||
# מנון - מהי סגולה טובה?
|
||||
מנון[^3] מביע פליאה מול שאלתו של סוקראטס על טיב הסגולה הטובה - הכיצד אחזור לאתונה ואומר להם שהאיש החכם ביותר אינו יודע מהי הסגולה הטובה? הוא שואל אותו שאלה חריפה - האם לא היית כאן כשגורגיאס בא?
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -45,7 +37,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
|
||||
> תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא \[תנהג כך\]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה ([^5]schema), אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - **מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר** - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?
|
||||
> תמיד מגיעים אנחנו אל הריבוי, אך אל-נא \[תנהג כך\]. אלא, כיוון שלריבוי זה אתה קורא בשאם אחד וטוען שאין בריבוי אף פרט שאינו צורה[^5], אפילו כמדובר בדבר והיפוכו - **מה הוא זה התופס את העגול לא פחות מהישר** - זה שאתה קורא לו "צורה" וטוען שמבחינת היותו צורה, אין מותר העגול מן הישר?
|
||||
|
||||
מנון, לזכותו ייאמר, מנסה שוב, ומנסח את תשובתו מן המשוררים:
|
||||
> סבורני שסגולה טובה היא, מה שאומר המשורר: "לשמוח במה-שיפה ולהאדיר כוח". וזואת היא, לדעתי, סגולה טובה: שישתוקק אדם אל היפה וימצא להשיגו.
|
||||
@@ -57,8 +49,8 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
למה מתכוון מנון בכך ששואף אל מה שיפה?
|
||||
|
||||
סוקראטס גורר את מנון לבוץ בשאלות. השיח בהם הולך בערך כך:
|
||||
```
|
||||
האם כולנו משתוקקים למשהו טוב?
|
||||
|
||||
> האם כולנו משתוקקים למשהו טוב?
|
||||
ומה כשאנו משתוקקים למשהו שחשבנו שטוב הוא, ומתברר שאינו כך?
|
||||
הטוב, אומר מנון, הוא המועיל.
|
||||
אך כמו הטוב, לעיתים מה שחשבנו שמועיל אינו מועיל. מהו אותו הטוב?
|
||||
@@ -70,7 +62,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
אך האם הדרך להשיג את הדברים הטובים לא משנה? (האם לא חשוב להשיג את הסגולה הטובה בסגולה טובה?)
|
||||
בוודאי שמשנה, ישיב מנון.
|
||||
אז מה היא אותה דרך טובה? משיב סוקראטס, ושוב חזרנו לאותה הנקודה.
|
||||
```
|
||||
|
||||
**מנון מביע את ה*דוקסה* היוונית** - היא אינה שקר מוחלט, אלא ראייה מעורפלת של העולם.
|
||||
|
||||
מנון מכיר בחוסר האונים שלו כפי שנחשף. אינספור פעמים דיברתי על הסגולה הטובה, אומר מנון, אך כעת הותרת אותי משותק - במצב של *Aporia*[^6] - היעדר אמצעים. מנון מכיר בכך שאינו מכיר מה היא הסגולה הטובה.
|
||||
@@ -81,17 +73,15 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
מנון שואל את סוקראטס כיצד אמורים הם לדעת מה היא הסגולה הטובה - אם הם אינם יודעים מה לחפש. זהו ה**פרדוקס של מנון** - אם אתה יודע טיב משהו מהו, אין טעם לחפשו; אך אם אינך יודע מהו, הכיצד ניתן לחפש אותו? ^מזכיר^ ^את^ ^ה'לא^ ^הווה'^ ^של^ ^פארמנידס^
|
||||
כל למידה, איפוא, מניחה היכרות כלשהי מושא אותה למידה - אך כיצד מסבירים היכרות כזו?
|
||||
|
||||
[^1]: מלשון *Arete*
|
||||
[^1]: *Arete*
|
||||
[^2]: Sophrosyne, Andreia, Dikaiosye, Phronesis
|
||||
[^3]: שמו של מנון הוא משחק מילים ביוונית - מזכיר את המילה *מנמון* (Mnemon) - זיכרון (*איני זוכר מה אמר גורגיאס*). מנון מפגין זיכרון יוצא מן הכלל, כפי שניכר בחיבתו הרבה לנאומים. שמו גם מזכיר את המילה *מניין* (Menein) - להמתין. מנון חסר סבלנות, כפי שניכר לאורך הדיאלוג.
|
||||
[^4]: מהמילה *Eidos* מגיעה המילה *Idea* - שמשעותה בקירוב 'צורה' (Form).
|
||||
[^5]: צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
|
||||
[^6]: מלשון *Poros* - אמצעי.
|
||||
[^5]: schema - צורה גיאומטרית, *הגבול של גוף כלשהו* כהגדרת אפלטון
|
||||
[^6]: *Poros* - אמצעי.
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_8_(meno_ii).pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# למידה כהיזכרות
|
||||
## מהי ידיעה?
|
||||
### למידה כהיזכרות
|
||||
בחלק זה של הדיאלוג, מתקשה אפלטון לעמוד על טיבה של הלמידה. הוא פונה כאן למיתוס - סתירה לכאורה של האופי הפילוסופי (הישענות על הסבר תבוני). אך לעיתים גם הפילוסופיה מתקשה להגיע להסברים בלוגוס גרידא, ואז פונה היא למיתוסים.
|
||||
|
||||
המיתוס שפונה אליו אפלטון ^431^ הוא שהנשמה האנושית בת אלמוות, ולכן כבר יודעת הכל ועצם הלמידה [^7] היא היזכרות מחדש [^8]. משפט המפתח בפסקה זו הוא ש*כל הטבע ממוצא אחד הוא*[^9]. אולם המיתוס הזה אינו עונה על שאלתו הבסיסית של מנון - בשלב מסוים, הנשמה רכשה את הידע הזה. כיצד?
|
||||
@@ -100,7 +90,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
אותה התכונה של הנפש האלמותית שמאפשרת לה לעמוד על המארג המרכיב את העולם היא השכל[^11] - שעצם מהותו היא פתיחות לצורה של הדברים. אפלטון מדמה את התכונה הזו לעין, או לחלון, של הנפש.
|
||||
|
||||
# איך מתרחשת הלמידה והידיעה? (דבורה)
|
||||
### איך מתרחשת הלמידה והידיעה?
|
||||
התיאור היומיומי של תהליך הלמידה הוא בערך כזה:
|
||||
|
||||
`תפיסה חושית של הדבורה -> התנסות בתכונותיה של הדבורה -> רכישת השם 'דבורה' -> **אני יודע מה זה דבורה!!**`
|
||||
@@ -111,7 +101,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
ילד קטן יתפוס מה זה 'שולחן', ברגע שישמע מהו מספר פעמים בודדות. הוריו יזכירו שולחן עץ מרובע בביתם, ולמחרת יראה שולחן ברזל גדול - ומיד יידע שזה שולחן, עוד לפני שמסוגל אפילו לדבר. באותו המובן, פועל השכל של הילד - הוא נחשף שוב לאידאה שהוא כבר מכיר ותופס אותה.
|
||||
בצורה כזו, הלמידה היא מעיין למידה לאחור של התהליך הזה דווקא - הילד יודע שולחן מהו, ומקשר את השפה לאידאה.
|
||||
|
||||
# הנער של מנון
|
||||
### הנער של מנון
|
||||
מנון מבקש מסוקראטס תצוגה [^12], וסוקראטס מסכים. מנון מבקש מאחד מבני לוויותו להגיע - מה שמסביר גם את העלבון שחש - אנו למדים לראשונה שהשיחה מתרחשת מול רבים.
|
||||
|
||||
הנחות היסוד של תצוגת התכלית הזו הן:
|
||||
@@ -135,7 +125,7 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
[^11]: *Nous* - שכל
|
||||
[^12]: *Epideixis* - תצוגה בסגנון הסופיסטי (דוגמת רטוריקה באולימפיאדה).
|
||||
|
||||
# אניטוס כדוקסה האתונאית
|
||||
# אניטוס - מהי הסברה?
|
||||
אניטוס, אתונאי עשיר ובעל השפעה, מייצג בעיני אפלטון את ה-*דוקסה* האתונאית - אדם מוכר ואהוב באתונה שמסכימה על כך שקיבל חינוך טוב. סוקראטס מתגרה במנון בשאלתו על לימוד הסגולה הטובה ^עמ'^ ^446^ (הכיצד ניתן להגדירה כללמוד אם אין מורים ואין תלמידים?) במטרה לגרור את אניטוס לדיון.
|
||||
|
||||
ההנחה היא שהסגולה הטובה שקולה ל-*טכנה* - כשם שניתן ללמוד לפסל מפסל או לנגן ממוזיקאי, ניתן ללמוד סגולה טובה ממי שבעל אותו ה-*טכנה*. סוקראטס - יריבם של הסופיסטים - מציע את הסופיסטים כבעלי אותו הטכנה, וככה גורר את אניטוס, נזעם, לדיון.
|
||||
@@ -149,17 +139,13 @@ dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
חשוב לשים לב שבדומה למנון, אניטוס אינו מוטרד מטיבה של הסגולה הטובה, אלא רק שלאתונה יש אותה. מה ששלנו, אומר אניטוס, הוא טוב, משום שהוא שלנו ואנחנו צודקים.
|
||||
|
||||
# הדרך ללאריסה ופסלי דידאלוס
|
||||
> [שאלת בקיאות](/פילוסופיה/יוונית/הדרך_ללאריסה.docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# הדעה הטובה
|
||||
## הסברה הטובה
|
||||
סוקראטס ומנון מגיעים למסקנה שהאתנואים מובילים את העיר עם *אאודוקסיה*[^13] - הסברה הטובה *ומוניטין*. אם אתה נראה כבעל ידיעה, הרי שזה מספיק להנהיג מדינה. הסברה הטובה, איפוא, אינה מספקת עבור הפילוסופיה - עבר בהחלט מספיקה עבור הפוליטיקה.
|
||||
|
||||
|
||||
[^13]: *Eudoxia* - שכל ישר\מוניטין
|
||||
|
||||
# מהי הסגולה הטובה?
|
||||
# מסקנה - מהי הסגולה הטובה?
|
||||
|
||||
המסקנה של סוקראטס אנטיקלימאטית. הסגולה הטובה היא מתנה מן האלים, ואלו שניחנו בה אינם יודעים מהי ומהיכן הגיע. סוקראטס מבקש ממנון לשכנע גם את אניטוס, כדי שתביע תועלת לאתונאים.
|
||||
אלפטון בדיאלוג הזה תוהה על טיבה של הסגולה הטובה, ומציב אותה כנושא ראוי למחקר - אך לא עם האנשים האלה.
|
||||
|
||||
@@ -2,15 +2,16 @@
|
||||
title: משתה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:49:01.336Z
|
||||
date: 2024-02-10T12:42:00.598Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/2qtY3DamU3f-BV8XrsCDyfP-W1Pe12HSDHG-yAvnhjvXwf6),[מצגת](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/E41UG8WPALg-BQLH45QNMoB-rzCQ6sabysv-stDZCPHAFgQ), [טקסט בעברית](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/fvwYpr9uif7-FeCgvY3djEs-uuEhEifZ6w7-ZaYMgNeRnp), [אנגלית (1)](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/979pvipkotg-eLzgHyaa5vF-bCFvZhzAx8q-SeFN4Y4QPjx), [2](https://docs.pukeko.xyz/api/v1/share/attachment/C5VZeh9Y2hX-ySyCiMChzbA-jhP2UPYELV2-nmTR8bxsgpR)
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/המשתה_(דברי_היכרות).docx) [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_12_(symposium_1).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/lecture_13_(symposium_2).pptx), [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/symposium.pdf), [טקסט (אנגלית) (1)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(1).pdf), [טקסט (אנגלית) (2)](/פילוסופיה/יוונית/symposium_(benardete-bloom)(2).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
*המשתה* עוסק באהבה[^1] - ובפרט, ב*ארוס*[^2]. *המשתה* הוא הדיאלוג האפלטוני היחיד ששמו הוא לפי האירוע - שכאן משחק תפקיד מרכזי. בסביבה משוחררת זו, נראה אמרות ומעשים שאינם תואמים את אופי הדוברים בדרך כלל - סוקראטס לא ידבר כפי שמדבר בשוק, או מול חבר מושבעים עוין.
|
||||
|
||||
מספר הדיאלוג הוא אפלודורוס, המגולל את המשתה לחברו עלום השם.אפולודורוס לא היה נוכח - הוא שמע על האירוע מאריסטודימוס. האירוע מסופר זמן רב לאחר התרחשותו. אפולודרוס מספר את הסיפור הזה ללא הרף - בתחילת הדיאלוג מתאר כיצד סיפר מעשייה זו לחבר עוד אתמול. אותו אריסטודמוס[^3] עקב אחרי סוקראטס וחיקה אותו.
|
||||
@@ -27,14 +28,11 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
- אלקיבייאדיס - מצביא רב עוצמה, מאהבו של סוקראטס. אוגר רציני.
|
||||
אלקיביאדיס הוא זה שהצית את הארוס היווני לכיבוש סיציליה, אסם התבואה של העולם היווני העתיק ורעיון יוצא דופן בהיבריס שלו.
|
||||
|
||||
# רקע היסטורי
|
||||
# רקע
|
||||
ערב הפלישה לסיציליה, מישהו חילל (דמיינו איך) פסלים של האל הרמס ברחבי אתונה, מעשה שזעזע את האתונאים. כמו כן, מישהו פרסם את הטקסים הסודיים של הכת באלואסיס[^5]. מאוחר יותר התברר שאלקיביאדיס הוא זה שעשה את זה - ערק לספרטאים כדי לחמוק מעונש - ערק חזרה לאתונה ותפס את השלטון - ולבסוף ערק לפרסים, ומת בטורקיה.
|
||||
|
||||
משום שסודות אלו צפים במהלך המשתה, מתרחשת שרשרת המסירה הסבוכה הזו - לא נשמע דברים כאלה ישירות מסוקראטס.
|
||||
|
||||
---
|
||||
> הדיאלוג צריך להיות **לא נוח**. תסבול.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
האהבה המתוארת כאן איננה שוויונית, ובהחלט מפלה - ומכאן טוען אפלטון שכוחה. אפלטון סבור היה ש'אתה מה שאתה אוהב'.
|
||||
|
||||
@@ -98,7 +96,7 @@ dateCreated: 2023-01-17T08:11:20.117Z
|
||||
## אגאתון
|
||||
אגאתון - צעיר שטחי תחת השפעתו של גורגיאס - הוא הראשון שמקשר בין הארוס ליופי. בנאומו, מתאר את ארוס כאל יפה, המאוהב ביפה. לזקן, למכוער - אין להם ארוס, אלא רק ליפים, לבריאים ולצעירים. אגאתון ממשיך לגזור את כל הסגולות הטובות של יוון המסורתית מן הארוס: הוא האמיץ ביותר; הכובש את כולם; הצודק; המיושב בדעתו, מפאת עליונותה של התשוקה על כל שאר הדחפים; החכם. את ארוס מצייר אגאתון כמשורר[^11] - כי החוכמה היא יצירה. רק זה אשר יש בו ארוס - ביכולתו ליצור, וזה אשר יוצר - משתתף באלוהות.
|
||||
|
||||
# Scala Amoris
|
||||
# סולם האהבה
|
||||
בהבלחה אירונית, סוקראטס מתחיל דווקא בחקירה. הוא חושף באמצעות טיעוניו של אגאתון עצמו שהארוס אינו אל, וגם אינו יפה - הארוס הוא מעיין מילת יחס. למה משתוקק האדם, שואל סוקראטס - למה שיש לו או למה שאין לו? התשובה, כמובן, היא למה שאין לו. כשאדם משתוקק למה שיש לו לכאורה, הוא למעשה משתוקק לכך שיישאר בעתיד. לפי הנחה זו, ארוס אינו יכול להיות יפה אם הוא משתוקק ליפה - ואם אינו יפה, הרי שאינו אל.
|
||||
|
||||
סוקראטס חושף פרט מחייו - פגישתו בגיל צעיר עם כוהנת בשם דיוטימה, שלימדה אותו מה הוא הארוס.
|
||||
|
||||
@@ -2,14 +2,14 @@
|
||||
title: פוליטאה
|
||||
description: Η ΤΟΥ ΠΛΑΤΟΝΟΣ ΠΟΛΙΤΕΙΑ
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-05T12:50:46.414Z
|
||||
date: 2024-02-10T12:55:34.857Z
|
||||
tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [תרגום עברי](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [תרגום אנגלי](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf)
|
||||
{.info}
|
||||
> [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# רקע
|
||||
|
||||
@@ -22,18 +22,21 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
סוקראטס הולך עם גלאוקון, אחיו של אפלטון בנמל, כשמגיע הנער של פולמארכוס[^4] ודורש ממנו לעצור ומהשניים להצטרף אליהם בביתו, במקום לשוב העירה כפי שתכננו. חרף האווירה החברית ביניהם, הזמנה זו ממחישה בעיה בסיסית בפוליטיקה - היא מתבססת על איזון. בעוד שפולמארכוס מאזן את הכוח והרוב, סוקראטס מייצג את החוכמה והשכנוע - והאיזון ביניהם מופר - פולמארכוס **כופה על סוקראטס** את השיחה. בעוד שסוקראטס עדיין מחפש פתח מילוט, גלאוקון מתלהב וגורר אותו עמו.
|
||||
|
||||
> שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
|
||||
{.is-warning}
|
||||
# הגדרת הצדק
|
||||
|
||||
בביתו של פולמארכוס, השניים נתקלים באביו - כפאלוס[^5]. הלה מקונן בפני סוקראטס שאינו מגיע מספיק לבקרם - משום שבזקנתו אינו יכול לעלות לאתונה, וככל שהזמן עובר פוחתת תשוקתו להנאות הגופניות וגוברת תשוקתו ללוגוס[^7]. סוקראטס משיב בגסות - *אני נהנה לדבר עם הזקנים המופלגים*[^6], משום שהם יודעים מהי הדרך המונחת לפנינו בזקנה[^8]. סוקראטס שואל את כפאלוס, שצבר את הונו לאורך חייו, מהי התועלת בכסף - שכן הוא אינו מתלהב מהממון שלו. כפאלוס משיב שהכסף מאפשר לו לנהוג בצדק.
|
||||
|
||||
> כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב*משתה* לעומת זו ב*בפיידון*?
|
||||
|
||||
> שימו לב: הן כפאלוס והן פולמארכוס אינם אזרחים אתונאים
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
> כיצד מתיישבת ההגדרה של התשוקה לפילוסופיה ב[*משתה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) לעומת זו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון)?
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
> כלום נגיד כך, בפשטות, שהיא אמירת אמת, והחזרת הדברים שאיש קיבל אותם מרעהו?
|
||||
^עמ'^ ^164^, ^פס'^ ^331^
|
||||
^עמ'^ ^164,^ ^פס'^ ^331^
|
||||
|
||||
|
||||
# הגדרת הצדק
|
||||
זוהי **ההגדרה הראשונה של הצדק** בדיאלוג, כפי שמנסח אותה סוקראטס. אלא שאם נשיב לאדם דבר-מה המזיק לו - דוגמת אדם לוקה בנפשו שמשיבים לו את נשקו - האם זהו צדק? בכך מטיל סוקראטס ספק בהגדרה הראשונה לצדק. סוקראטס מסלק את כפאלוס מהדיון באכזריות סוקראטית אופיינית - פולמארכוס מיד קופץ בראש ומתנגד להתנגדותו של סוקראטס להגדרה הראשונית לצדק, וכפאלוס פורש מיד מן הדיון מבלי לשוב. לסילוק יש משמעות סמלית - סוקראטס שובר את הדוקסה ומסלק את המסורת. אלא שכעת כדי לשלוט בדיון, כעת עליו להתמודד עם פולמארכוס.
|
||||
|
||||
> "אם כן, להטיב עם הידידים ולהרע עם האויבים - זו צדקה?"
|
||||
@@ -70,11 +73,6 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
> הצדק הוא תועלתו של החזק יותר, והעוול הוא יתרון ותועלת לעצמו
|
||||
> ^344^
|
||||
|
||||
---
|
||||
> חלק לא מוכן
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
190-195
|
||||
הצדק, אומר תארסימכוס, הוא טובתו של אחר - תועלתו של המושל, והנזקות של מי שמציית; העוול הוא בדיוק ההיפך - הם פועלים בטובתו של השליט, בקיפוח עצמם.
|
||||
|
||||
צדק זה לעזור לאחרים ולא לעצמך, ועוול - לעזור לעצמך ולא לאחרים. הצדק לפי תארסימכוס **אינו טוב**.
|
||||
@@ -87,11 +85,6 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
גם כאן, המהלך הרטורי הסוקראטי הוביל את תארסימכוס לסתירה - והלה עוזב את הדיון בבושה.
|
||||
|
||||
> סוף חלק לא מוכן
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
# העיר האמיתית כמשל לצדק
|
||||
בספר 2 (201), הדיון מתנהל גם עם גלאוקון[^13], ואדמנטוס[^14] - האחים של אפלטון, צעירים אתונאים עשירים המיועדים לחיים הפוליטים. סוקראטס עדיין שואף לברוח חזרה לאתונה, אלא שגלאוקון, באומץ, מבקש ממנו לשכנע אותו ואת אחיו אודותיו של הצדק, ובכך שהוא רצוי. האופי של האחים תואם את שמם - גלאוקון מתלהב ודוהר קדימה, ואדימנטוס נוקשה, מרוסן, וחמור סבר[^15]. האחים מבקשים לדעת אם הצדק טוב כשלעצמו, או שמא אנו מבצעים אותו לשם מטרה מסוימת? *האם הצדק טוב לאדם הצדיק?*.
|
||||
@@ -116,7 +109,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
## "כלבים פילוסופיים?!"
|
||||
|
||||
המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
|
||||
המלחמה מוצבת כאן כחלק בלתי-נפרד מהטבע האנושי - זה מלא תאוות, ואלו גוררות [מלחמות](/כלליים/מלחמה/יוון) - בין כל הערים, ובכל החברות האנושיות. כל חברה אנושית, אפוא, נבנית בפשע כלשהו, על חורבות חברה אחרת. המלחמה הזו מביאה עמה גם גיבורי מלחמה, העושים מעל ומעבר לנדרש - אנו חוצים את גבול ההכרח ונכנסים גם לסוגיית החינוך: החיילים הללו אמורים לעשות מה שאיש אינו רוצה - להרוג ולהיהרג - וצריך לחנך אותם לעשות כן.
|
||||
|
||||
אותו חינוך - **העוסק בנפש, ולא בגוף** - מבשר את הופעתה הראשונה של הפילוסופיה לדיאלוג - סוקראטס מושל אותה ל'כלב שמירה' (375). אותו האופי של כלב השמירה - רך לחבריו, ותוקפן כלפי אויביו[^21] - נמשל כאן לאופי פילוסופי - כפי שאמר גם פולימארכוס!
|
||||
כיצד נחנך את החיילים ל'אופי הפילוסופי' הזה?
|
||||
@@ -166,8 +159,6 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
לכאורה, סוקראטס קיים כאן את הבטחתו לגאוקון ואדימנטוס: העיר האמיתית עונה על כל הדרישות שלהם, והמבנה שלה מקביל למבנה הנפש. אלא שישנו מתח הולך וגובר בין העיר לנפש, כפי שנחקור בספרים הבאים (442).
|
||||
|
||||
## "חוק הנשים" ותא המשפחה
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
בספר 5 (448) ניכרת התחלה מחדש של התהליך, בכוחנות שמפגין פולימארכוס עם אדימנטוס. השניים מאשימים את סוקראטס שהבליג על חלוקת *הכל* - לרבות הנשים והתא המשפחתי. כעת, ניתן את הדעת לתפקידה של המשפחה בפוליטאה, ועל היחס המתבקש בין שני המינים - מה היחס בין המשפחה לבין המדינה? האם המדינה היא כמעיין משפחה, או שמא המדינה מגבילה ומרסנת את המשפחה?
|
||||
|
||||
@@ -202,7 +193,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
|
||||
(משל האוניה)
|
||||
|
||||
# בעיית הטבע הפילוסופי והחינוך הפילוסופי
|
||||
# בעיית הטבע והחינוך הפילוסופי
|
||||
|
||||
אותו השליט יצטרך מצד אחד להיות אמיץ לב, נחוש וזריז, אך בעל יכולת למידה יוצאת דופן (504), וצדק. אלא שיש מה שעולה על כל הסגולות האלה, ועל הצדק - עבורו הקרבנו עד כה את הכל! - משום שאלו סגולות המוניות. הסגולה העולה על כל אלה, אומר סוקראטס, היא ***החוכמה***. מהי, איפוא, אותה חוכמה? מהו המושא שלה?
|
||||
|
||||
@@ -301,8 +292,8 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
|
||||
[^24]: האתונאים התהדרו בהיותם *Autochtonoi* (αὐτόχθων) - יוצאי האדמה ממש, ולא מהגרים ממקומות אחרים
|
||||
[^25]: *Eubolia* - חשיבה מצוינת, 'התפלפלות' - לפי אריסטו
|
||||
[^26]: *Sophrosyne* (σωφροσύνη) - מצוינות הנפש ויישוב הדעת
|
||||
[^27]: בהגדרה הזו יש מתח מול הגדרת הנפש ב[פיידון](https://logos.pukeko.xyz/he/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F#%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%93-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA), שם מתואר שהנפש תשרוד את המוות משום שהיא פשוטה לחלוטין.
|
||||
[^28]: בניגוד גמור להגדרתה של התבונה ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/משתה#scala-amoris) - שם מתוארת כמושא הטהור ביותר של הארוס
|
||||
[^27]: בהגדרה הזו יש מתח מול הגדרת הנפש ב[פיידון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), שם מתואר שהנפש תשרוד את המוות משום שהיא פשוטה לחלוטין.
|
||||
[^28]: בניגוד גמור להגדרתה של התבונה ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/משתה#סולם-האהבה) - שם מתוארת כמושא הטהור ביותר של הארוס
|
||||
[^29]: הצעה *מ ט ו ר פ ת* בהתחשב בתקופה שאפלטון חי!
|
||||
[^30]: טרגדיות יווניות דוגמת *המלך אדיפוס* של סופוקלס ממחישות כמה חזק הטאבו הזה, שסוקראטס מוחק בכזו פשטות
|
||||
[^31]: קטע קומי כמעט, לפי אנדי ('החלק האהוב עליי בדיאלוג!')
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פיידון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:49:06.463Z
|
||||
date: 2024-02-10T12:49:20.317Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
@@ -63,35 +63,26 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
משום שהוא משוכנע שגם *שם* ימצא רעים טובים ואדונים טובים, ולאור תהליך זה, סוקראטס אינו מתרגש למוות הקרב.
|
||||
|
||||
> מסקנה: התבונה ניתנת להשגה בכוח הנפש בלבד, ואם המוות הוא פרידת הנפש מהגוף - הפילוסוף שואף למות
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
# האם הנשמה יכולה לשרוד לאחר המוות?
|
||||
# נצחיות הנפש
|
||||
בשלב הזה, קיבס נכנס לשיחה, ומציב בפני סוקראטס שאלה נוספת - כיצד נוכל לדעת שהנשמה אכן שורדת את הגוף, ולא מתפזרת כאפר ברוח? ^70A^
|
||||
מול טיעון זה, סוקראטס טוען שלכל הדברים יש ניגוד שהם נובעים ממנו - הגדול, היה פעם קטן; הצדק, בהכרח נובע מהאי צדק; מה שחם, ממה שהיה קר; ערות, משינה, ושינה מערות. באותו האופן, מה שמת - חייב שיתרחש מולו התהליך ההופכי. כשם שמה שחי נהיה מת - הרי שמה שמת בהכרח חייב להיות חי^71^.
|
||||
|
||||
אילו תהליך הופכי זה לא היה מתרחש, העולם היה כקו ישר, במגמה מתמדת לכיוון אחד - דוגמת אנדימיון. אילו דברים אלו מלכתחילה לא היו נפרדים מהם, העולם היה ככאוס המערבולת של אנאקסאגוראס^72^.
|
||||
|
||||
> מסקנה: בכוחה של הנפש לשרוד לאחר המוות
|
||||
{.is-success}
|
||||
---
|
||||
### הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
|
||||
קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו הלמידה היא רק היזכרות, כעדות לנצחיותה של הנשמה.
|
||||
## הלמידה כהיזכרות - עדות לנצחיות הנפש
|
||||
קיבס מעלה שוב את הטיעון הסוקראטי לפיו [הלמידה היא רק היזכרות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#למידה-כהיזכרות), כעדות לנצחיותה של הנשמה.
|
||||
ההיזכרות יכולה להיות לדבר דומה - מי שראה את סימיאס, עלול להיזכר בקיבס. אך מי שראה את סימיאס - עלול להיזכר גם בסימיאס. אותה היזכרות, מאותו המושא, יכולה להביע דברים שונים. בצורה זו, בכוחנו להיזכר בדברים דוגמת שוויון - הן שזה *שווין* (דוגמת אבנים שוות בגודלן) והן שזה ***שוויון*** - השווה המוחלט^73^.
|
||||
|
||||
החושים שלנו, כאמור, מעולם לא קלטו את אותו ה***שווייון*** המוחלט - אין בכוחו של הגוף לעשות זאת. אם בכוחנו לזהות שוויון, גם כשזה נופל מאותו שוויון מוחלט - כמו שזיכרון דמותו של סימיאס בהכרח ייפול מסימיאס עצמו - הרי שאנו *יודעים* אותו שוויון מהו, בנפשנו. זוהי, אומר סוקראטס, עדות לנצחיותה של הנפש - אם אנו יודעים לזהות דברים כמו שוויון, צדק, ויופי אל אף שאלו נופלים מתצורתם המושלמת, הרי שנפשנו יודעת אותם מאיפושהו, בהכרח מחוץ לגוף.
|
||||
|
||||
יתרה מכך, אי אפשר לטעון שאנו יודעים מהם אותם צדק, יופי ושוויון - מה שאדם יודע, בכוחו להסביר (לתת *לוגוס*) - והרי אין בנמצא מי שיידע להסביר מהם הצודק, הטוב והנאה^ר'^ ^מנון^. הלמידה, אם כך, היא בהכרח היזכרות במה שהנפש כבר יודעת - לא מזמן שהיינו אנושיים.
|
||||
|
||||
> המסקנה: הנפש האנושית *הייתה* לפני שנולדנו
|
||||
{.is-success}
|
||||
---
|
||||
אין בכוחה של טענה זו להעיד על כך שהנפש שורדת את המוות, ושמותו של גוף מסוים לא יפזר אותה. לשם כך, תוהים השלושה אודות איזה מין דבר עלול להתפזר ולהיכלות, ואיזה לא. ה***יופי***, הם מסכימים, אינו משתנה; הוא ישנו, נצחי. לעומתו, דברים שהם יפים - דוגמת בני אדם, סוסים, בגדים יפים - הם תרכובות, ומשתנות מטבעם. כפי שהורכבו - כך יכולים להתפזר.
|
||||
|
||||
אותם דברים שטבעם בלתי משתנה אינם נראים - אין לראות את הטוב והשווה. לעומתם, אלו שטבעם משתנה ניתן לראות - כמו האדם. את גוף האדם ניתן לראות - ואת הנשמה לא. הרי שגוף האדם בטבעו משתנה, ולפיכך ניתן לכליה, ואילו הנפש קרובה יותר למה שאינו נראה, שטבעו אינו משתנה - ושאינו כלה. משום שהנפש היא זו ששולטת בגוף, נדמה כי היא הדבר העילאי משניהם. ואפילו באותו הגוף, הקרוב יותר למה שכלה (Deathbound), יש חלקים שאינם כלים - כמו העצמות. אם כך, ראוי להסיק שהנפש אינה מן הדברים האלו - והיא נצחית^80^.
|
||||
|
||||
> מסקנה: נפש האדם אינה כלה לאחר המוות.
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
> 81..86 - מדוע נפש הפילוסוף נצחית, והאחרות פחות
|
||||
|
||||
@@ -109,9 +100,10 @@ dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
כשאנו חווים תופעה מסוימת (דוגמת סוס, או המספר שתיים), איננו חווים משהו שהוא רק סף חלקיו - מדוע, לפי אותו הסבר חומרי, אוסף החלקיקים שהוא סוס, למשל, נפרד מאוסף חלקיקים שהוא הסביבה? מפשר מה אנו תופסים את האחד כנפרד ואת האחר לא? מהיכן הגיעה ה'שניות' של השניים, ה'אחדות' של האחד, מסך החלקים?
|
||||
|
||||
## האידאה
|
||||
סיבה דוגמת זו סוקראטס מקווה למצוא בהגותו של אנאקסאגוראס, משום שזה דיבר על *השכל* (Nous). בכוחו של אותו שכל לספק הסבר תבוני - האחד הוא כפי שהוא, ונוסף לשניים כך, משום שזהו הסדר (Logos) **הטוב ביותר** לדברים. אילו נדע לעמוד על מהו אותו הטוב ביותר, בהכרח נדע גם את הגרוע ביותר, ללא סתירות - ונדע לתת את הסיבה לדברים. אלא שאנאקסאגוראס לא מספק הסבר זה, ונופל חזרה להסבר חומרי. במשט השני במסעו, סוקראטס הוגה את רעיון ה*אידאות* - היפה יפה הוא, משום שיש בו מן **היופי**; רק דבר מה שיש בו מן ***היופי***, הוא היפה. כך גם לגבי שוויון, וצדק, והגדול והקטן. שני אבנים שוות, למשל, הן 'שוות' - בגודלן, בצורתן, וכדומה. אך אותו שוויון אינו אלא צל חיוור של **השוויון**, ונחות ממנו. את אותו ***שיוויון*** אין בכוחו של הגוף לתפוס לעולם, אך אנו מכירים בו - מנצחיותה של הנפש. אנו מסוגלים להיזכר בו, כפי שבכוחנו להיזכר בדמותו של סימיאס הנופלת בהכרח מסימיאס, משום שהנפש יודעת אותו.
|
||||
|
||||
כך, עמדנו גם על נצחיותה של הנפש, וגם על הסיבה לדברים - דבר שהוא גדול, זה משום שיש בו מן **הגודל**, והצודק, מה שיש בו מן **הצדק**, וכך הלאה.
|
||||
|
||||
> המהלך העיקרי כאן הוא *היפוך* קשר הסיבה והתוצאה - השתיים אינו שתיים משום שהוא עשוי מאחד ואחד - הוא עשוי מאחד ואחד משום שהוא שניים.
|
||||
{.is-success}
|
||||
{.is-info}
|
||||
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/גורגיאס.docx
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_ופרמנידס_(דברי_היכרות).docx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_ופרמנידס_(דברי_היכרות).docx
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/מנון.docx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/מנון.docx
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,41 +2,54 @@
|
||||
title: היראקליטוס ופארמנידס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:49:19.481Z
|
||||
date: 2024-02-11T12:18:41.857Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, היראקליטוס, פארמנידס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:11:40.916Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_3_(heraclitus_and_parmenides).pptx)
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_3_(heraclitus_and_parmenides).pptx), [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/היראקליטוס_ופרמנידס_(דברי_היכרות).docx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
אחרי ההוגים המילטיים, קמו שני פילוסופיים שמקצוות העולם היווני עם תשובות למעגל ההוויה המילטי - הלוא הם **היראקליטוס**, איש החידות מאפסוס (לחופי טורקיה), ו-**פארמנידס** מאלאה (בדרום איטליה).
|
||||
אחרי [ההוגים המילטיים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), קמו שני פילוסופיים שמקצוות העולם היווני עם תשובות למעגל ההוויה המילטי - הלוא הם **היראקליטוס**, איש החידות מאפסוס (לחופי טורקיה), ו-**פארמנידס** מאלאה (בדרום איטליה).
|
||||
|
||||
שני ההוגים הללו עתו על המעגל המילטי מכיוונים שונים, ומנוגדים לחלוטין.
|
||||
|
||||
# היראקליטוס - *אין אדם עובר באותו הנהר פעמיים*
|
||||
# היראקליטוס
|
||||
> [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/heraclitus_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(heraclitus).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
היראקליטוס בז להמונים ודיבר בחידות וברמזים, אבל מהרסיסים שנשארו לנו מהגותו מצטיירת תמונה ברורה - היראקליטוס שלל את ה*ארכה* - הראשית - במעגל המילטי.
|
||||
> אין אדם עובר באותו הנהר פעמיים
|
||||
|
||||
היראקליטוס בז להמונים ודיבר בחידות וברמזים, אבל מהרסיסים שנשארו לנו מהגותו מצטיירת תמונה ברורה - היראקליטוס שלל את ה[*ארכה*](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים#הראשית) - הראשית - במעגל המילטי.
|
||||
|
||||
|
||||
עבור היראקליטוס, החוק הקובע ביקום (ה-**לוגוס**) הוא הסדר הקוסמי, האקראי, שבני אדם מסוגלים איך מתקשים לתפוס.
|
||||
לטענתו, העולם נמצא כל הזמן בשינוי - הקוסמוס נמצא באי-סדר תמידי, דברים כלים ומתהווים ללא הרף, והעולם שלנו הינו כפי שהוא אך ורק מתוקף השינוי האקראי - הקבוע מגיע מן השינוי, ולא להיפך.
|
||||
|
||||
> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...
|
||||
^רסיס^ ^124^
|
||||
> כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2]
|
||||
|
||||
|
||||
היראקליטוס סבור שבני האדם מתהלכים בעולם כישנים, ולא מצליחים לפקוח במאמץ רב את עיניהם ולהתעורר ללוגוס - גם במובן של סדר, וגם במובן של הסבר (לתת לוגוס) - הקובע ביקום.
|
||||
|
||||
> הטבע (פיזיס) אוהב להסתתר...
|
||||
^רסיס^ ^123^
|
||||
> הטבע (פיזיס) אוהב להסתתר...[^3]
|
||||
|
||||
|
||||
היראקליטוס מקבל גם את הסתירות שבהוויה - למשל, שהאדם הוא חי (כי יש בו תאים חיים) ודומם (כי יש בו חומרים דוממים) - ביחד. הכל חלק מהאקראיות שמכתיב הלוגוס של היקום.
|
||||
|
||||
> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו.
|
||||
^רסיס^ ^49^
|
||||
> אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^4].
|
||||
|
||||
|
||||
[^2]: רסיס 124
|
||||
[^3]: רסיס 123
|
||||
[^4]: רסיס 49
|
||||
# פארמנידס
|
||||
> [רסיסים (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/parmenides_fragments.pdf), [רסיסים (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/pre-socratics_(parmenides).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
> כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה
|
||||
|
||||
|
||||
# פארמנידס - *כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה*
|
||||
בשירו *על הטבע*, פארמנידס מתאר סצנה פנטסטית, אודות בן תמותה שמוזמן על ידי אלה *לדעת הכל*. היא מוסרת לו את טיב הדברים, אך דורשת שיחשוב עליהם בעצמו. האלה טוענת בפניו שיש רק שני דרכי מחשבה - על מה שיכול להיות ומה שלא יכול להיות.
|
||||
|
||||
מה שיכול להיות, טוען פארמנידס, הוא הדרך לאמת (*לשכנוע*), אולם על מה שאינו יכול להיות אין אנו מסוגלים לחשוב, לתפוס או לדעת.
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ההוגים המילטיים
|
||||
description: הגותם של תאלס, אנקסימאנדרוס ואנקסימאנס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:49:21.607Z
|
||||
date: 2024-02-09T19:55:58.692Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, תאלס, אנקסימאנדרוס, אנאקסימאנס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
|
||||
@@ -25,12 +25,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
|
||||
למיטב ידיעתינו, הפילוסוף הראשון (אף שאינו החשיב עצמו ככזה) הוא **תאלס ממילטוס** - שהיה הראשון לתת את הדעת על העולם ללא תלות במיתוס ובנומוס היווניים.
|
||||
|
||||
# ה'ראשית'
|
||||
תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית'.
|
||||
|
||||
---
|
||||
***ἀρχή (Arche)***.
|
||||
---
|
||||
|
||||
תאלס וההוגים המילטיים הגו בשאלת ה'ראשית' - ה*ארכה*[^1].
|
||||
מהי ה*ארכה?*
|
||||
|
||||
יש לה כמה מובנים.
|
||||
@@ -47,6 +42,7 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:09:43.515Z
|
||||
|
||||
מה שנוצר מתוכו, וכלה אליו, הוא מה שמשתנה - BEING.
|
||||
|
||||
[^1]: *ἀρχή* (Arche) - ראשית.
|
||||
|
||||
# תאלס
|
||||
> כי העולם צף על המים
|
||||
|
||||
@@ -2,21 +2,21 @@
|
||||
title: הסופיסטים
|
||||
description: הגותם של שניים מההוגים הסופיסטיים - פרוטאגוראס וגורגיאס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-01-14T12:49:25.905Z
|
||||
date: 2024-02-09T19:51:51.511Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, סופיסטים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf),[טקסט](פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
|
||||
> [היכרות](/פילוסופיה/יוונית/ההוגים_המילטים_(הסופיסטים).docx), [מצגת](/פילוסופיה/יוונית/lecture_4_(sophists).pptx), [חומר עזר (+ בשבחי הלני)](/פילוסופיה/יוונית/more_material_on_the_sophists.pdf),[טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/sophist_materials.pdf),[טקסט](פילוסופיה/יוונית/hebrew_chapter_on_the_sophists.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
# פרוטאגוראס מאבדרה
|
||||
> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
|
||||
של אלה שהווים
|
||||
כפי שהם הווים,
|
||||
של אלה שאינם הווים,
|
||||
כפי שאינם.
|
||||
*פרגמנט 80B1*
|
||||
כפי שאינם.[^1]
|
||||
|
||||
|
||||
הרסיס הזה הוא המפתח להבנת הסופיסטים, אך יש מחלוקת כיצד לפרש אותו. קנה המידה של מה?
|
||||
האדם?
|
||||
@@ -36,29 +36,28 @@ dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
|
||||
כדי להבין את החשיבה הסופיסטית ואת הרסיס הזה, כדאי להיעזר באנאלוגיית הרופא - אם אתה חולה והיין חמוץ לך, הרופא לא ייטען שהיין מתוק משום שכך הוא עבורו; הרופא יינסה להבריא אותך, כדי שהיין יהיה מתוק גם לך. הסופיסטים לא חותרים לאמת אובייקטיבית - קרי, טעם היין - אלא לשכנוע, כי הדברים הם כפי שהם נתפסים לכל אדם ואדם.
|
||||
|
||||
# גורגיאס מלאונטיני
|
||||
גורגיאס נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלנה*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^ ^בספר^ ^של^ ^שקולניקוב^.
|
||||
|
||||
מסקנתו היא פשוטה: אין קשר בין הלוגוס שלנו לאמת. הלוגוס שלו, בדומה לפרוטאגוראס, הוא דיבור - לא סדר קוסמי.
|
||||
[גורגיאס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/גורגיאס) נודע בעיקר בנאומו *שבחי הלני*, שבו הוא מנקה את הלנה מטרויה מאשמתה באולמיפאדה למטרות שעשוע. הוא כתב גם את *על הטבע*, פארודיה אכזרית לפארמנידס ^162^.
|
||||
|
||||
בנאומו, גורגיאס מציג את נסיבות הליכתה של הלנה לטרויה.
|
||||
מסקנתו היא פשוטה: **אין קשר בין הלוגוס שלנו לאמת**. הלוגוס שלו, בדומה לפרוטאגוראס, הוא *דיבור* - לא סדר קוסמי.
|
||||
|
||||
בנאומו, גורגיאס מציג את נסיבות הליכתה של הלני לטרויה.
|
||||
|
||||
האם חטפו אותה?
|
||||
האם שכנעו אותה?
|
||||
|
||||
אם שכנעו אותה באמצעות לוגוס, הרי שאין זה אשמתה.
|
||||
|
||||
> לוגוס הוא שליט רב כח.
|
||||
*פרגמנט 82B11 - בשבחי הלנה*
|
||||
> לוגוס הוא שליט רב כח[^2].
|
||||
|
||||
**דוקסה (doxa)**
|
||||
1. דעה, סבירה ראשונית
|
||||
2. איך שהדברים נראים לנו (מלשון dokein: to seem)
|
||||
|
||||
אנחנו מחפשים את ה**אורתודוקסה** - הדעה הישרה.
|
||||
גורגיאס טרוד ב*דוקסה* - הדעה, הסבירה הראשונית, איך שהדברים נראים לנו[^3]. זאת לעומת הפילוסופים, המחפשים את ה**אורתודוקסה** - הדעה הישרה.
|
||||
|
||||
> לכוח הלוגוס יש אותו היחס (לוגוס) לסדר הנפש כסדר הסמים לטבע הגופים.
|
||||
*שם.*
|
||||
|
||||
[^1]: פרגמנט 80B1
|
||||
[^2]: פרגמנט 82B11, בשבחי הלני
|
||||
[^3]: *doxa*, משורש *dokein* - to seem
|
||||
|
||||
# פיזיס מול נומוס
|
||||
אנטיפון הגה בקשר בין הפיזיס לנומוי:
|
||||
|
||||
25
פילוסופיה/לשון/דונלן.md
Normal file
25
פילוסופיה/לשון/דונלן.md
Normal file
@@ -0,0 +1,25 @@
|
||||
---
|
||||
title: דונלן
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-11T16:08:43.461Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, דונלן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-11T15:17:08.885Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
ראסל וסטרוסון חולקים שתי הנחות משותפת ביחס לשמות:
|
||||
|
||||
- לתיאור מיידע יש משמעות עצמאית מן ההקשר
|
||||
- ההנחות הקודמות לתיאור המיידע יכולות להשפיע על ערך האמת שלו
|
||||
|
||||
על הפסוק *המלך הנוכחי של צרפת הוא קירח*, מנותק מהקשר, יגיד ראסל שהוא שקרי - משום שאין אובייקט כזה בעולם. מנגד, יגיד סטרוסון שלא גלומה בו טענה, ולפיכך אין לו ערך אמת. שניהם מסכימים שערך האמת תלוי בכינונו של אובייקט אחד ויחיד שמספק את התיאור.
|
||||
|
||||
דונלן חולק על שתי ההנחות האלה, בכך שמציע שימוש נוסף לתיאורים מיידעים - **הפניה**, ולא רק הצבעה. עוד טוען דונלן, כי ייתכן שיעלה בידי לטעון טענה *אמיתית*, מבלי שקיים אובייקט בעולם!
|
||||
|
||||
נניח, אומר דונלן, וידידנו היקר סמית נרצח באכזריות יוצאת דופן. סמית היה איש מקסים ואהוב על כולם, צדיק עלי אדמות ממש. נוכל להגיד, *הרוצח של סמית הוא מטורף*. מי ירצה לפגוע באיש שכזה? זה אבסורד!
|
||||
|
||||
אולם, אינני יודע *מיהו* הרוצח של סמית. *מי שהוא לא יהיה*, הוא מטורף, אני אומר. זהו שימוש **תכונתי** (attributive) - אין לי שום אובייקט שאני מצביע עליו, או מנסה להורות עליו - אלא רק אל תכונה מסוימת שיישא אותו האובייקט, יהא אשר יהא. יתרה מכך - ייתכן וסמית כלל לא נרצח - *ועדיין* ההצהרה שלי תהיה נכונה: אילו היה אדם שכזה, הוא בוודאי היה מטורף. גם בהיעדר אובייקט בעולם ובלי כל ניסיון להפנות אליו, עולה בכוחנו, אומר דונלן, לטעון טענה של ממש - ואפילו טענה אמיתית.
|
||||
|
||||
השימוש בביטוי מיידע במובנו ההוראתי, אנחנו מניחים היכרות אפיסטמית, כשם שראסל טוען. אם אני מנסה לדבר על הרוצח של סמית ממש - למשל, ג'ונסון - עליי לדעת מי הוא. אולם, הצבעה לא מניחה היכרות שכזו. אם אני אומר הרוצח של סמית ככינוי לג'ונסון, בידיעה שהרוצח הוא ג'ונסון, מדובר בשימוש מורה, בין שפרגאי, ראסליאני או סטראוסוני. אולם, אם ברצוני לדבר על תכונה מסוימת של אותו הרוצח, יהא אשר יהא, אין כל הכרח בהיכרות עם הרוצח ממש.
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: סטרוסון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-04T16:40:58.847Z
|
||||
date: 2024-02-11T15:11:39.570Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון, סטרוסון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-04T15:58:26.366Z
|
||||
@@ -22,5 +22,9 @@ dateCreated: 2024-02-04T15:58:26.366Z
|
||||
מהי, איפוא, משמעות של פסוק?
|
||||
המשמעות היא מערכת כללים המנהיגה את השימוש בפסוק: היא אומרת לך *כיצד* להשתמש בפסוק *כדי* לטעון טענה, אמיתית או שקרית.
|
||||
|
||||
לדוגמא, נותן סטרוסון את הדוגמה - *אני, חם לי*. מהי משמעותו? להורות על עצמך, ולטעון לגביך טענה. אולם, אם כל אחד מאיתנו יגיד אותו, הוא יטען טענה שונה ממשנהו. כך ברורה ההפרדה בין הפסוק לבין משמעותו. רק כשאנחנו נשתמש בביטוי כדי להורות על מישהו\משהו, תהיה לו משמעות; *אני, חם לי* שאינו מורה על אף אחד חסר משמעות.
|
||||
|
||||
ראסל סבור ששם פרטי לוגית הוא כזה שניתן לייחסו רק לאובייקט שעליו הוא מורה. אותו אובייקט משתנה בזמן ובהתאם למצב, ולכן כל שימוש בשם מצביע על אובייקט אחר. מצב זה, טוען סטרוסון, הוא אבסורד - אין זה סביר ששמות אינם תיאורים סינגולריים. סטרוסון טוען שניתוח קיצוני זה, המביא עמו את השימושים הכושלים, הוא תוצאה של ההיעדר ההבחנה בין פסוק לשוני למשמעותו. ההנחה הקרטזיאנית שבבסיס התפיסה הראסליאנית - שהשם הפרטי הלוגי מבטיח קיומו של האובייקט בעולם - הוא מוגזם, לפי סטרוסון, וגורר איתו מצבים שבהם לביטויים בשפה אין משמעות - כמו *המלך הנוכחי של צרפת הוא קירח*.
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: לא באמת - [זה בקטע אירוני](https://en.wikipedia.org/wiki/Charles_the_Bald#Baldness)
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: דיכאון חד-קוטבי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-02-04T13:43:46.899Z
|
||||
date: 2024-02-11T13:40:48.929Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, פסיכולוגיה אבנורמלית, שנה ב, דיכאון, דיכאון חד-קוטבי, דיכאון מג'ורי
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-28T12:21:54.904Z
|
||||
@@ -29,7 +29,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:21:54.904Z
|
||||
|
||||
דיכאון כונה בעבר "הפרעת מצב-רוח", אך המונח הזה מפספס הרבה - דיכאון הוא מצב עמוק שבו אין שמחת-חיים, אין רצון, אין תקווה. אנשים עם דיכאון של ממש לא לוקים רק במצב רוח ירוד, אלא מתקשים לתפקד בכל תחומי החיים. הדיכאון כרוך בסבל רב והשלכות מחיקות לכת, לרבות אובדן עבודה, גירושין, מחלות פיזיות, ואובדנות.
|
||||
|
||||
# סימפטומים של אפיזודה דיכאונית
|
||||
# תסמינים
|
||||
|
||||
> ר' רשימת תסמינים ב[מבוא לפסיכולוגיה](/פסיכולוגיה/מבוא/אבנורמלית#דיכאון-מגורי)
|
||||
התסמינים נחלקים לארבע "משפחות"
|
||||
@@ -70,7 +70,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:21:54.904Z
|
||||
- אירועי חיים שליליים חמורים (אובדן, מחלה, עוני, אובדן, פגיעה מינית)
|
||||
- פסימיות (כתכונה אישיותית)
|
||||
|
||||
## רווחים בין תקופות דיכאוניות
|
||||
## תדירות
|
||||
|
||||
לרוב, אנשים שחווים תקופות דיכאוניות חוזרות יסבלו מהן בערך אחת לשנתיים. אולם, ככל שהמטופל חווה יותר תקופות דיכאוניות, הרווחים בין תקופה לתקופה מתקצרים.
|
||||
|
||||
@@ -93,32 +93,6 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:21:54.904Z
|
||||
דיכאון ואובדנות קשורים קשר חזק מאוד, שנובע בעיקר מאובדן התקווה.
|
||||
|
||||
|
||||
# טיפול
|
||||
הטיפול בדיכאון מקצר את משך התקופה הדכאונית הנוכחית וגם דוחה את הופעת התקופה הבאה.
|
||||
|
||||
מתוך אינספור טיפולים שנחקרו לדיכאון, הטיפולים הבאים זכו לתמיכה מחקרית:
|
||||
|
||||
- CBT (Cognitive Behavior Therapy)
|
||||
|
||||
- טיפול דינמי קצר-מועד\ארוך-מועד
|
||||
טיפול פסיכודינאמי, בין שלזמן קצר וקצוב ובין שמתמשך
|
||||
- IPT (Interpersonal Therapy)
|
||||
טיפול העוסק בקשרים חברתיים ומיומנות חברתית
|
||||
|
||||
- EFT (Emotional Focus Therapy)
|
||||
טיפול ברגש הראשוני מאחורי רגשות שניוניים מזיקים
|
||||
|
||||
- [בוננות](/פילוסופיה/בודהיזם), קשיבות (Mindfulness)
|
||||
היכולת להיות ערים בקשב פעיל למה שקורה כאן ועכשיו, בהיעדר שיפוטיות.
|
||||
|
||||
|
||||
- ACT (Acceptment and Commitment Therapy)
|
||||
נגזרת של בוננות - בתמצית, ביטול *המחשבות על מחשבות* - קבלת הרגשות מבלי שיפוט
|
||||
|
||||
|
||||
- טיפול תרופתי
|
||||
יש הנוטלים נוגדי-דיכאון רק בתקופות דיכאוניות, ויש כאלו הנוטלים אותם באופן קבוע. כנגד נוגדי-דיכאון יש האשמה שקשה מאוד להיגמל מהם, אך נדמה כי זה לא תרחיש טיפוסי.
|
||||
|
||||
|
||||
# מציינים
|
||||
ישנם אנשים העומדים בתנאים ומראים דפוסי תסמינים מסוימים משמעותיים, כמו:
|
||||
@@ -194,7 +168,7 @@ dateCreated: 2024-01-28T12:21:54.904Z
|
||||
[^9]: ישנה גם תיאוריה הגורסת כי, כאשר הן שומעות על דיכאון, נשים נוטות להזדהות יותר עם התסמינים בזכות החירות הרגשית - גברים לא ערים רגשית די הצורך כדי לזהות את הדיכאון.
|
||||
[^10]: מחקרם של Jeffrey, Adlis וכו' (94) בדק את ההשפעה של הפרעות אכילה בתרבויות מערביות ולא מערביות. בתרבויות הלא-מערביות, שבהן הפרעות אכילה הרבה פחות נפוצות, אחוזי הדיכאון בין גברים לנשים דומים בהרבה מבמערב.
|
||||
|
||||
# אטיולוגיה של דיכאון
|
||||
# אטיולוגיה
|
||||
> [מצגת](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/abnormal_psychology_2b_for_students.pptx)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
@@ -292,6 +266,95 @@ Beck, Ellis Seligman הם הראשוננים שהצביעו על כך שדפוס
|
||||
## כעס, ביקורת עצמית ודיכאון
|
||||
התפיסה הפופולרית בחברה היא שדיכאון מאופיין בעיקר בעצב, אך לא כך הדבר. דיכאון קשור גם בעצבנות (irritabilty), בייחוד בקרב מתבגרים, ובהתפרצויות זעם - כ40% מהמאובחנים סובלים מהן.
|
||||
|
||||
|
||||
### כעס
|
||||
#### המודל המלנכולי של פרויד
|
||||
הדיכאון תואר גם ככעס שמופנה כלפי העצמי (פרויד, 1917, ווייט, 1977), וכסוג של אבל.
|
||||
|
||||
פרויד תיאר את הדיכאון כמלנכוליה, סוג של אבל עם אלמנטים עם ריקון קשה של העצמי.
|
||||
פרויד תיאר את הדיכאון כמלנכוליה, סוג של אבל עם אלמנטים עם ריקון קשה של העצמי. הוא סבור כי הקשבה לביקורת העצמית של המטופל תסייע לקבוע את הגורם לכעס הדיכאוני.
|
||||
|
||||
המודל הפרואידיאני מייחס דיכאון לנטישה של אובייקט (אדם) שמספק צרכים חשובים - אהבה, ערך עצמי וכו' - פוגע, נוטש או נעלם. חוסר היכולת לוותר על סיפוק הצורך בידי האובייקט, להתאבל ולהמשיך הלאה מוביל להפנמה של האובייקט לתוך האגו, שם הוא סופג ביקורת מן החלק הביקורתי של האגו.
|
||||
|
||||
> ר' גם: [התיאוריה הפסיכודינאמית של פרויד](/פסיכולוגיה/מבוא/אישיות#התיאוריה-הפסיכודינאמית-של-פרויד)
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
פרויד סבור כי כל אחד מסתובב עם אידיאל האגו - המכיל את הציפיות המופנמות מהמשפחה ומהחברה. החטאת הציפיות האלו תיצור הפנמה של כעס, שיגרור דיכאון.
|
||||
|
||||
#### תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
|
||||
הרעיונות של פרויד עוררו מהומה בעולם הפסיכולוגיה ובקרב הממשיכים והמבקרים שלו.
|
||||
|
||||
למשל, מלאני קליין, שהגתה את תיאוריית יחסי האובייקט, המורכבת מעמדה דיכאונית ועמדה סכיזופאראנואידית. העמדה הזו גורסת כי, בתחילת החיים, תינוקות לא יכולים להחיל את קיומם של טוב ורע באותו האובייקט, ומגיבים בתוקפנות לכל חפיפה שכזו (זוהי *העמדה הדיכאונית*), תוקפנות שהם חוששים שתהרוס את האובייקט האהוב (אני אכעס על אמא והיא תלך, לנצח, אוי לא). החשש הזה גורר תחושות אשמה, חרטה, עצבות וייאוש עמוקות.
|
||||
|
||||
ככל שתינוקות גדלים, הם מצליחים ליישב בין שתי התפיסות האלה (זוהי *העמדה הסכיזופאראנואידית*), תוך הבנה שאותם הטוב והרע שחיים יחד יכולים להיהרס. הבנת השבריריות של אותם האובייקטים היא הגורם לדיכאון, על פי קליין.
|
||||
|
||||
משמע, היכן שפרויד יגיד שדיכאון הוא הפניה של כעס כלפי העצמי, קליין תגיד שהוא ההשלכות של הרס אובייקט אהוב בתוקפנות מולדת.
|
||||
|
||||
### ביקורת עצמית
|
||||
ביקורת עצמית, לפי גולן שחר, מייצרת התנהגות שמחזקת את המצוקה שלנו - דוגמת הרחקת אלו שאוהבים אותך, או דחיית מחמאות שמשפרות את הערך העצמי. היא בעצם ה*צד האפל* של פרפקציוניזם - הצבת מטרות גבוהות מדי והלקאה עצמית כשחוטאים להן.
|
||||
|
||||
תיאוריות פמיניסטיות מודרניות, כמו *תיאוריית השתקת העצמי*, סבורות כי נשים נוטות יותר לדיכאון משום שהן מפנימות את המסר החברתי לפיו עליהן להציב תחילה את האחר - *סוציאליזציה* שמטיפה לאמפתיה. ההגדרה העצמית של נשים היא במונחים של מערכות יחסים, ונסובה סביב ההתחשבות ברגשותיהם של אחרים - ולכן נשים הרבה יותר מוכנות להקריב את תחושת העצמי שלהן על מנת לשמר מערכות יחסים (Jack, 1991). היעדר הביטוי הזה גורר איתו, כמובן, דיכאון.
|
||||
|
||||
ישנה גם *הגישה החוויתית*, דוגמת EFT - Emotion-focused-therapy, שמבדילה בין רגשות ראשוניים לשניוניים. לפי הגישה הזו, גברים וטיפוסים אסרטיביים יותר נוטים למסך עצב בכעס - בעקבות התנייה חברתית נגד פגיעות. מנגד, נשים וטיפוסים קורבניים יותר נוטים יותר לעצב, בעקבות התנייה חברתית כנגד כעס (Greenberg & Safran, 1987).
|
||||
|
||||
> ר' גם: [ויסות אמוציות](/פסיכולוגיה/מבוא/אמוציות#ויסות-אמוציות)
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
תיאוריות כאלו קובעות כי הכחשת חוויה רגשית משפיעה לרעה על הבריאות הנפשית. חוסר יכולת להשתמש באסטרטגיות התמודדות נקשר קשר הדוק לדיכאון (Gilbert, Gilbert & Irons, 2004).
|
||||
|
||||
# טיפול
|
||||
הטיפול בדיכאון מקצר את משך התקופה הדכאונית הנוכחית וגם דוחה את הופעת התקופה הבאה.
|
||||
|
||||
מתוך אינספור טיפולים שנחקרו לדיכאון, הטיפולים הבאים זכו לתמיכה מחקרית:
|
||||
|
||||
## טיפול קוגניטיבי (CBT)
|
||||
טיפול Cognitive Behvaiour Therapy טרוד בזיהוי ותיקון שיטתי של כשלי חשיבה דיכאוניים. CBT מנסה לקחת מחשבות לא-הגיונית (כמו: אני כישלון מוחלט תמיד), לקרקע אותן (תראה, כל האנשים האלה גם נכשלו בדבר הזה), ולסווג אותן מחדש באופן יעיל יותר (אולי הדבר הזה פשוט קשה, ושווה לנסות את זה בכל זאת; אולי זה קשה רק עכשיו, וישתפר אחר כך). הטיפול הקוגניטיבי תוקף מחשבות הרות-אסון אוטומטיות, והיבטים של האשמה עצמית.
|
||||
| --- | --- | --- | --- |
|
||||
| אירוע | פרשנות | רגש | תגובה |
|
||||
| ביקשתי בזיליקום בקבוצה ולא קיבלתי | אף אחד לא אוהב אותי | עצב, כעס | נטישת הקבוצה |
|
||||
| לעומת... | --- | --- | --- |
|
||||
| ביקשתי בזיליקום בקבוצה ולא קיבלתי | לאף אחד אין בזיליקום\כולם עסוקים | השלמה | רכישת בזיליקום |
|
||||
|
||||
שש הנחות יסוד היוצרות פגיעות לדיכאון (Beck):
|
||||
1. ע"מ להיות שמח, עלי להצליח בכל מה שאני עושה
|
||||
2. ע"מ להיות שמח, אני צריך שכולם יקבלו אותי, כל הזמן
|
||||
3. אם אני עושה טעות, זה משום שאני חסר יכולת
|
||||
4. עוד שלושה שלא הספקתי
|
||||
|
||||
> CBT *אינו* מנסה לגרום למטופל להסתכל על הצד החיובי - אלא בשינוי הרגלי חשיבה שליליים, נוקשים, ובלתי מבוססים במציאות!
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
הטיפולים נוטים להיות קצרים יותר (~15 פגישות). CBT מערב גם **הפעלה התנהגותית** (Behavioral Activation) - תהליך פעיל של החזרת האדם לשגרת החיים שלו תוך יישום ההתנהגויות החדשות.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
## טיפול פסיכודינאמי
|
||||
טיפולים פסיכודינאמיים מתמקדים במערכות יחסים, באישיות, בעימותים בלתי-מודעים ובמנגנוני הגנה, מתוך אמונה שהעבר משליך השלכה מהותית על המצב הרגשי בהווה. הטיפול נסוב סביב **העברה** - השלכת הרגשות והציפיות כלפי המטפלים העיקריים של האדם כלפי המטפל\ת. הקשר בין המטפל\מטופל הוא המנגנון סביבו מבינים דברים.
|
||||
|
||||
המסגרת הכללית היא:
|
||||
1. **פסיכואנליזה** - 3-4 פגישות שבועיות, על ספה (כדי לא ליצור קשר עין), לא מוגבל בזמן ולא ממוקד. זוהי מורשתו המקורית של פרויד.
|
||||
2. **פסיכותרפיה ארוכת טווח** - 1-2 פגישות שבועיות, בישיבה, לא מוגבל בזמן, לרוב במשך שנה לפחות, גם אם מושג שיפור, ולא ממוקד. זהו מודל הטיפול הנפוץ בארץ.
|
||||
3. **פסיכותרפיה ארוכת טווח** - אותו עיקרון, אבל מוגבל ל12~20 פגישות, וממוקד יותר בתכנים מסוימים.
|
||||
4. זרמים דינאמיים כאלו ואחרים (קלייניאנים, ויניקוטיאנים, וכו').
|
||||
|
||||
|
||||
- IPT (Interpersonal Therapy)
|
||||
טיפול העוסק בקשרים חברתיים ומיומנות חברתית.
|
||||
|
||||
- EFT (Emotional Focus Therapy)
|
||||
טיפול ברגש הראשוני מאחורי רגשות שניוניים מזיקים.
|
||||
|
||||
- [בוננות](/פילוסופיה/בודהיזם), קשיבות (Mindfulness) (MBCT)
|
||||
היכולת להיות ערים בקשב פעיל למה שקורה כאן ועכשיו, בהיעדר שיפוטיות.
|
||||
|
||||
|
||||
- ACT (Acceptment and Commitment Therapy)
|
||||
נגזרת של בוננות - בתמצית, ביטול *המחשבות על מחשבות* - קבלת הרגשות מבלי שיפוט.
|
||||
|
||||
- טיפול תרופתי
|
||||
יש הנוטלים נוגדי-דיכאון רק בתקופות דיכאוניות, ויש כאלו הנוטלים אותם באופן קבוע. כנגד נוגדי-דיכאון יש האשמה שקשה מאוד להיגמל מהם, אך נדמה כי זה לא תרחיש טיפוסי.
|
||||
|
||||
- Attachment-based family theray (ABFT)
|
||||
|
||||
- Acceptance and Commitment Therapy (ACT)
|
||||
|
||||
- ועוד רבים, רבים אחרים
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user