Compare commits
80 Commits
c8d0347869
...
5eaef46b51
| Author | SHA1 | Date | |
|---|---|---|---|
| 5eaef46b51 | |||
| 0dcddb4aba | |||
| 55b454673e | |||
| 2e6598d169 | |||
| c510b1fded | |||
| 692e41c678 | |||
| 9cba3e754e | |||
| 77dc8f8e4e | |||
| f16cafe79e | |||
| e2ea4b464a | |||
| e85ae71e53 | |||
| 4769006dd9 | |||
| b3ae0979bf | |||
| df8e0a25a6 | |||
| f0816a2275 | |||
| 90eff7358a | |||
| 56ca8a95fd | |||
| 5b50eb7013 | |||
| 0679f7f7d8 | |||
| b0a93f4f3a | |||
| 86cc6a8b28 | |||
| 2d386abb30 | |||
| d8072a07aa | |||
| 70bcf01bb2 | |||
| d422345bfc | |||
| 4ed5013b93 | |||
| 17021ef8a5 | |||
| 8bfaccda0f | |||
| 3fe94cb2e8 | |||
| 121c4c0fac | |||
| 582401dee0 | |||
| e707cd80ca | |||
| 7358503d5d | |||
| fb47a7b0c4 | |||
| 55f22de6c5 | |||
| b9375d045e | |||
| 2c71038c9a | |||
| e036bb4000 | |||
| 0c46f37912 | |||
| ffc5602637 | |||
| 360434c2b9 | |||
| bc8afca1eb | |||
| 1365f79aae | |||
| 610fc80d8e | |||
| 5ae242b884 | |||
| 681655a641 | |||
| f310c6f92f | |||
| 768fe7e892 | |||
| 85ee1e4548 | |||
| 211b347f3f | |||
| 3a7d2e9d19 | |||
| fe9fd3a3b4 | |||
| 8c83459e52 | |||
| c3bb4c335c | |||
| 05e8339929 | |||
| b00e4716ff | |||
| e21d751614 | |||
| ce54344c37 | |||
| d47cea46d6 | |||
| 2e7d1fd89a | |||
| e53506e2ed | |||
| 241f309238 | |||
| d6aa22f2df | |||
| 6bf0cc52bf | |||
| 834cb194fd | |||
| 4d91864b34 | |||
| bfc6983f1e | |||
| d34d18384b | |||
| 750f10ea78 | |||
| 74f802db52 | |||
| 938eceabcc | |||
| 00c4d02566 | |||
| 0a3757829a | |||
| e4e2f7441c | |||
| 397880c446 | |||
| 49d7265e59 | |||
| f4556b4cd8 | |||
| 53efa754c8 | |||
| b9f98ea414 | |||
| 5166ff0636 |
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פילוסופיה
|
||||
description: μύθος, νόμος, φύσις, λόγος
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-04T07:47:42.387Z
|
||||
date: 2024-05-04T07:47:44.846Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-09T09:17:59.548Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מבוא לפילוסופיה של המוסר
|
||||
description: האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-22T09:25:50.621Z
|
||||
date: 2024-05-22T09:25:52.691Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, מבוא, מוסר, אתיקה, סיכום
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
|
||||
|
||||
@@ -2,8 +2,8 @@
|
||||
title: בודהיזם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T12:43:43.514Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, קורסים כלליים, שנה ב, בודהיזם
|
||||
date: 2024-06-17T12:43:45.362Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, בודהיזם, קורסים כלליים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: זן
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-09T09:53:33.898Z
|
||||
date: 2024-05-09T09:53:36.076Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/זן/1a311cabca4800df743fca05b8cd64cad3bf.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/זן/1a311cabca4800df743fca05b8cd64cad3bf.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת__שיעור_10.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת__שיעור_10.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/זן/joskovich2016.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/בודהיזם/זן/joskovich2016.pdf
Normal file
Binary file not shown.
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אמת כדרך
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-20T09:18:41.884Z
|
||||
date: 2024-06-20T09:18:44.006Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן, ניטשה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-20T09:18:41.884Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: גוף, תודעה ועולם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-20T12:02:15.174Z
|
||||
date: 2024-06-27T10:02:26.582Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
|
||||
@@ -37,6 +37,9 @@ dateCreated: 2024-06-06T09:57:58.130Z
|
||||
|
||||
עם חזרתו ליפן, לקיוטו, רצה דוגן ללמד את הקהל הרחב[^6] את המדיטציה הישובה, ה*זאזן*. הוא נתקל בהתנגדות אדירה (בעיקר ממסורת ה*טנדאי*). הוא נדחק למנזר מבודד ביפן ([*אייהייג'י*](https://en.wikipedia.org/wiki/Eihei-ji)), והפך אותו למרכז תרגול מוביל - הוא נחשב כך עד היום.
|
||||
|
||||
> [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=iqvtJIHKLyA) - החיים במנזר אייהייג'י
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
דוגן טוען ש[טבע הבודהה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/יסודות#טבע-בודהה) מתגלם בגוף האנושי - אלא דבר שמצוי כאן ועכשיו - בגוף, בסביבה, בחוויה האנושית. רעיונו המהפכני של דוגן הוא שהתרגול הבודהיסטי, כשהוא נעשה נכון, הוא לא הכנה *לקראת* התעוררות - היא עצמה אשרור של ההתעוררות וטבע הבודהה, הקיימים בנו ממילא.
|
||||
|
||||
# היחס לגוף בבודהיזם
|
||||
@@ -181,11 +184,53 @@ hold to the eight Precepts, take refuge in the Three Treasures, and give up our
|
||||
|
||||
מצב זה הוא לא ראש ריק, בלי מחשבות (זה בלתי אפשרי), אלא מצב של תודעה סבילה - היא לא מציגה, דוחה, ושופטת מחשבות, אלא מניחה לדברים. זהו המצב המדיטטיבי שאנו מתרגלים בישיבה (只管打坐 - *Shikantaza* - merely seating). חוסר-ההתערבות הזו היא גילום טבע-הבודהה שלנו. כאן דוגן חולק על מרלו-פונטי - לטעמו, אין פיצול בכלל בין גוף לתודעה.
|
||||
|
||||
# סיכום
|
||||
|
||||
# סיכום - מרלו-פונטי לעומת דוגן
|
||||
|
||||
כשם שהדיאלוג בין מרלו-פונטי לדוגן מתקיים על גבול שבין פילוסופיה מזרחית למערביםת, הגוף שלנו הוא **סמן גבול** - בין חופש לשיעבוד. כיצורים המתגלמים בגוף, אנחנו לא לגמרי חופשיים ולא לגמרי כבולים. ההתגלמות שלנו מעניקה לנו אפשרות לחופש, סיכוי להיפטר מכפייה מעכבת, ויכולת יצירתיות מתמדת. האדם המצוי על הגבול חומק מסווג ומסגרת רגילים.
|
||||
|
||||
אדם כזה יכול, לפחות באופן פוטנציאלי, להתגבר על הבחנה מינים, על המקצבים הקוסמיים של חיים ומוות, על הקוטביות המרחבים בין פה ושם, על הקובטיות הזמנית של עבר ועתיד, על הניגוד האתי בין טוב לרע, על הדיכוטומיה של יחסי אנוש, וההבחנה השגרתית בין גוף לעצמי. אדם על-גבול, הוא מועמד אידיאלי לדיאלוג בין-תרבותי, פילוסופי. הבין לבין של האדם הזה מקנה לו את החופש להקשיב לשני הצדדים ולהחליט בעצמו.
|
||||
|
||||
|
||||
# זאזן כטקס
|
||||
|
||||
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/leighton-zazen-zenritual.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/מצגת_שיעור_8.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
טייגן דן לייטון, במאמרו, סוקר את הטקסיות שבמדיטציית הזן הישובה - זאזן (坐禅). טייגן כותב -
|
||||
|
||||
> Zen seated meditation (zazen) for Dōgen is not an instrumental technique aimed at obtaining a heightened mental or spiritual state, or even as a method for inducing some dramatic “enlightenment”experience. But a ritual enactment and expression of awakened awareness
|
||||
|
||||
אבל מהו **זאזן**? מהי ה**פעילות הטקסית**, וה**מודעות הערה** שטייגן והזן מדברים עליהם?
|
||||
|
||||
התרגול בעולם הזן הוא *Shinkantaza* - *רק לשבת*. זהו מצב ה[ללא חשיבה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום#גוף-ותפיסה) (非思量) של דוגן.
|
||||
|
||||
|
||||
> האם ה*זאזן* זוכה למעמד מיוחד לעומת שאר פעולות היומיום? בגדול, **כן**; הישיבה, לפי זאזן, היא *גילום הבודהה*. אתה רוצה להיות בודהה? פשוט תשב. ומהי מדיטציה טובה? מדיטציה שעשינו; עצם הנכונות מספיקה להיות בודהה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
> It is the seated Buddha that Buddha after Buddha and Patriarch after Patriarch have taken as their essential activity. Those who are Buddhas and Patriarchs have employed this essential activity... for it is the essential function
|
||||
|
||||
התפיסה של דוגן היא לא משטור של הפעולות הבסיסיות - לשבת, ללכת, לעמוד ולשכב - כמו בבודהיזם הקלאסי, אלא שעצם העשייה של כל אחד מהדברים האלה מספיק לגילום בודהה (Gyobutsu igi 行佛威儀 - *Dignified Manner of Practicing Buddha*). אין רגעי חול: כל דבר הוא קדוש.
|
||||
|
||||
היחס הזה מתבטא בעמדה של דוגן לגבי דרשות - הרצאות של מורה לתלמיד. התפיסה הרווחת היא שהמורה מעביר מחוכמתו לתלמיד - אבל דוגן חושב שעצם הנוכחות בהרצאה, ההקשבה לה, אינה נופלת במעמד שלה מלדעת את הידע הזה.
|
||||
|
||||
> [מאמר של ארז](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/joskovich2016.pdf) - הדרשה בעולם הזן.
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
|
||||
במנזרי הזן, הטקסיות והכלים המוזיקליים הם שמנהלים את חיי היומיות - דיבור אסור למעט מטרות מעשיות, והנזירים ממעיטים בו ככל האפשר. הכלים הם חלק בלתי נפרד מהטקסים האלה - הגונג, הפעמונים ותופי הזן. הטקס הוא לא גילום של דמות מסוימת (כמו אצלנו בליל הסדר, למשל), אלא היות-בודהה חי, פועם ומתמשך.
|
||||
|
||||
> [מאמר נוסף של ארז](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/1a311cabca4800df743fca05b8cd64cad3bf.pdf) - המוזיקה והצליל בחיי הזן
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
בכדי להבין את הרעיונות האלה, עלינו לפנות למושג בודהיסטי אחר - ה[*טנטרה*](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/טנטרה).
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: כלומר, *אתה* איש האמת ללא תואר
|
||||
[^2]: זהו *מאסטר האמת* של ניטשה, בערך
|
||||
[^3]: בסין לא היה נייר טואלט, אז השתמשו במקלות
|
||||
|
||||
@@ -2,29 +2,14 @@
|
||||
title: זן וטנטרה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-20T11:03:55.853Z
|
||||
date: 2024-06-27T10:01:45.982Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-20T10:38:42.996Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/leighton-zazen-zenritual.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/מצגת_שיעור_8.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
טייגן דן לייטון, במאמרו, סוקר את הטקסיות שבמדיטציית הזן הישובה - זאזן (坐禅). טייגן כותב -
|
||||
|
||||
> Zen seated meditation (zazen) for Dōgen is not an instrumental technique aimed at obtaining a heightened mental or spiritual state, or even as a method for inducing some dramatic “enlightenment”experience. But a ritual enactment and expression of awakened awareness
|
||||
|
||||
אבל מהו **זאזן**? מהי ה**פעילות הטקסית**, וה**מודעות הערה** שטייגן והזן מדברים עליהם?
|
||||
|
||||
התרגול בעולם הזן הוא *Shinkantaza* - *רק לשבת*. זהו מצב ה[ללא חשיבה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום#גוף-ותפיסה) (非思量) של דוגן.
|
||||
|
||||
בכדי להבין את הרעיונות האלה, עלינו לפנות למושג בודהיסטי אחר - ה*טנטרה*.
|
||||
|
||||

|
||||
|
||||
# טנטרה
|
||||
|
||||
> The world is bound by passion, also by passion it is released
|
||||
> *Hevajra Tantra*
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: יסודות הזן
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-16T10:26:04.302Z
|
||||
date: 2024-05-16T10:26:06.113Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-09T10:01:23.972Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הסיניפיקציה של הבודהיזם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-30T09:19:19.478Z
|
||||
date: 2024-05-30T09:19:21.660Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-16T10:28:46.925Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פילוסופיית הזן
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-06T09:49:56.903Z
|
||||
date: 2024-06-06T09:49:59.135Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, זן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-23T10:45:38.248Z
|
||||
|
||||
73
פילוסופיה/בודהיזם/זן/שפה.md
Normal file
73
פילוסופיה/בודהיזם/זן/שפה.md
Normal file
@@ -0,0 +1,73 @@
|
||||
---
|
||||
title: שפה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-27T10:44:11.455Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, בודהיזם, פילוסופיה של הלשון, זן
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-27T10:29:41.628Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
# שפה בעולם הזן
|
||||
|
||||
> [מאמר](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/rethinking_transcendence-_the_role_of_language_in_zen_experience.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/__זן_ופילוסופיה_מצגת__שיעור_10.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
אנחנו מבינים את העולם [דרך השפה](/פילוסופיה/לשון). לאור ה[המפנה הלשוני של ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), איך ראוי שנבין את השפה בעולם הזן?
|
||||
|
||||
דייל רייט סוקר במאמרו, מנקודת מבט מערבית, את התפקיד של השפה בעולם הזן. הוא לא מתיימר להבין את הזן או להסביר אותו, אלא משתמש בו ככלי השוואתי לעומת העמדה המערבית[^9].
|
||||
|
||||
|
||||
רייט חושב שהתפיסה האופיינית של המערב של הזן כהארה מעבר למילים היא שגויה. בכדי לגבש את התפיסה המערבית.
|
||||
|
||||
|
||||
## פרום
|
||||
|
||||
רייט נעזר ב[אריך פרום](https://en.wikipedia.org/wiki/Erich_Fromm), פסיכואנליסיט שעסק גם בבודהיזם[^10] וניסח תפיסה עשירה של בודהיזם. לפי פרום, השפה היא *כלי שאנחנו בוחרים להפעיל*, ולא היבט מהותי של המציאות: איזשהו מסך על החוויה כפי שהיא באמת. דייל כופר בתפיסה הזו - הוא סבור שהשפה חיונית, ולא רק שהיא חיונית - היא כלי חיובי, ולא מכשול.
|
||||
|
||||
פרום מנתק בין הרגש לשפה: לשיטתו, הרגש הוא דבר ראשוני, ומחשבה היא מסדר שני, מאוחר יותר. עוררות, הוא סבור, היא דבר רגשי, ולא דבר מחשבתי-שפתי, ולכן היא חוויה כוללנית, שאינה תלויה בשפה או תרבות: פרום התעלם משונות תרבותית, וסבר שכולנו חווים את אותה החוויה.
|
||||
|
||||
רייט סבור שהתפיסה הזו נובעת מהרומנטיות הגרמנית שאפיינה את תקופתו. הוא כופר בניתוק של השפה מהרגש ומההקשר התרבותי: לאדם שמגיע מחוץ להקשר התרבותי העשיר של המזרח לא תהיה גישה של ממש לתפיסה הזו, שצמחה מתוכה; ללמוד את השפה ואת התרבות זה לא מספיק. רייט סבור שהכוללנות של פרום היא צמצום שגוי של עולם הזן.
|
||||
|
||||
> ... most of what is in our consciousness is "false consciousness" and it is essentially society that fills us with these fictitious and unreal notions. But the effect of society is not only to funnel (לתעל ,להזרים) fictions into our consciousness, \[it is] also to prevent awareness of reality
|
||||
>
|
||||
> transcend the limits of …society and …become a
|
||||
citizen of the world, a cosmopolitan
|
||||
> *p.98*
|
||||
|
||||
## קאסוליס
|
||||
|
||||
[קאסוליס](https://comparativestudies.osu.edu/people/kasulis.1), לעומת פרום, עובד מול כתבי המקור, ומציג גישה שונה ביחס לשפה בעולם הזן, מורכבת יותר.
|
||||
|
||||
קאסוליס כן מכיר בהקשר התרבותי והשפתי, שמעצבת את תפיסת העולם שלו - אך לשיטתו, מאסטר הזן מסוגל להשהות שיפוט רגע לפני ההמשגה הזו, מתוך מודעות למיסוך הזה. לפי קאסוליס, התעוררות היא התעלות מעבר לנטייה לסווג, להמשיג ולמיין חוויות קודמות.
|
||||
|
||||
רייט כופר גם בעמדה הזו: לשיטתו, *אם אין חוויה מושגית - אין חוויה*; אין לנו שום אפשרות להתייחס לחוויה שלא באמצעות מושג. הדיכוטומיה הזו בין מושגי ללא-מושגי, רייט סבור, היא מלאכותית. העמדה של קאסוליס מנסה לרכך את הדיכוטומיה הזו - מי שהתעורר הוא *פחות מותנה* מהאחרים, אך לא חופשי לגמרי.
|
||||
|
||||
> למשל, תחשבו על אסקימוסים - יש להם מאות מילים לשלג. בעולם שלהם, חשוב מאוד לדעת אם השלג כזה או השלג כזה. פה בארץ, אין שלג, וזה לא כזה מעניין. האסקימוסי שיבוא לפה לא יכול שלא לסווג שלג שימצא פה - תפיסת המציאות שלו כבר שונה. המתעורר יכול להשתחרר במידת-מה מהתפיסה הזו - השלג יכול להיות קרח למשקה, או שמיכה, או עוד כל מיני אפשרויות - אבל האפשרויות עצמן מותנות תרבותית: אדם מהג'ונגלים שמעולם לא ראה שלג לא זוכה לאפשרויות האלה.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
## המפנה הלשוני
|
||||
|
||||
> ר' גם: [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון)
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
**המפנה הלשוני**[^11] הוא התפיסה לפיה השפה קובעת את אופני החקירה הפילוסופית בשאלת האמת - גבולות האמת הם גבולות השפה שמתארת אותה.
|
||||
|
||||
גישות אלו סבורות כי חקירת המציאות עוברת דרך הלשון - לא ניתן לדבר על עולם הדברים מבלי להתעכב תחילה על עולם הסימנים של השפה: לא ניתן לחקור לפני שאנחנו מבינים מה המילים שבאמצעותן אנו חוקרים אומרות. היא עורכת הסכמים גלויים וסמויים עם דוברי השפה, ומניחה עבורם הנחות משמעותיות. הפילוסופיה המערבית[^11] נטתה לדבר על בעיות לשוניות כמטאפיזיות ונצחיות, אך המפנה החל להכיר בעובדה - כל אלו מותנים ב"כלוב הברזל" של השפה - *משחקי הלשון* של ויטגנשטיין.
|
||||
|
||||
ויטגנשטיין מנסח עיקרון זה באומרו ש*גבולות לשוני הם גבולות עולמי*, מה שמהדהד באמירתו של דרידה - *אין דבר שהוא מחוץ לטקסט*. העולם קיים *קודם כל* כשפה, לשיטתם, ולכן העולם והשפה אינם ניתנים להפרדה: לא פרשנות על מציאות נפרדת, אלא המבנה הבסיסי של היות-בעולם עבורנו. השפה היא כמו ה[גוף](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/גילום) במובן הזה.
|
||||
|
||||
לאור זאת, אומר רייט, איך אפשר לנתק את השפה מההארה? איך הבודהה והנזירים יכולים לחיות בעולם בלי השפה?
|
||||
|
||||
## רייט
|
||||
|
||||
ה*אני*, אומר רייט, מובנה מהחוויה הלשונית וההקשר התרבותי, הן במערב והן במסורת הזן. הכוח של מסורת הזן, הוא סבור, הוא גילום התפיסה הזו, אידאל הזן, עד הסוף, ולא התעלות מעבר לה: הזן, כמו שאר התפיסות, היא תפיסה מושגית. במובן הזה, התעוררות זן היא לימוד שפה, שמעצבת תפיסת עולם חדשה. מורה הזן הוא לא מי ששכח את השפה: הוא מומחה של השפה, שפת הזן. בתמצית, רייט אומר ש-
|
||||
|
||||
> לימוד הזן אינו *מעבר* לשפה - הוא *לימוד* שפה
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^9]: זוהי הגדולה של המאמר, לפי ארז.
|
||||
[^10]: שכמו שראינו, [התבסס מאוד על סוזוקי](/פילוסופיה/בודהיזם/זן)
|
||||
[^11]: ולא במזרח: בהודו העתיקה, למשל, העיסוק המחשבתי העיקרי היה *דקדוק*, ולא פילוסופיה.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מהיאנה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-12T10:07:29.747Z
|
||||
date: 2024-06-12T10:07:31.717Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, בודהיזם, מהיאנה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: דת
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-16T11:08:22.582Z
|
||||
date: 2024-05-16T11:08:24.409Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת, דת
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-02T11:28:40.263Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/דת/plantinga_(2015)_warranted_belief_in_god.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/דת/plantinga_(2015)_warranted_belief_in_god.pdf
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פילוסופיה/דת/reason_and_belief_in_god.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/דת/reason_and_belief_in_god.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -1,127 +0,0 @@
|
||||
---
|
||||
title: דת ללא ראיות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-20T12:39:03.115Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_8_-_דת_ללא_ראיות_-_חלק_א_-_פסקל_קליפורד_וגיימס.pptx), [טקסט רשות (בוצ'ק)](/פילוסופיה/דת/when_is_faith_rational_-_lara_buchak.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
ראינו שיש הרבה [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות), והרבה ראיות לאי-קיום האל - [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע), [הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם) ו[חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה). אז, לא הצלחנו להביא משהו חותך לכאן או לכאן. האם עדיין כדאי להאמין? האם אפשר להצדיק אמונה ללא ראיות?
|
||||
|
||||
|
||||
הכיוון הזה מושך במיוחד ב200 שנים האחריות, שהדיון סביב הוכחת האל הגיע לשיא ואיתו למבוי סתום.
|
||||
|
||||
# ההימור של פסקל
|
||||
> [טקסט (ההימור של פסקל)](/פילוסופיה/דת/ההימור_של_פסקל_-_עברית.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
[בלייז פסקל](https://en.wikipedia.org/wiki/Blaise_Pascal), מתמטיקאי ופילוסוף, כתב ספר בשם *הגיגים*[^1]. אחד מהם הוא - *אני לא יודע אם יש אלוהים - אני תקוע. אבל האם **כדאי** להאמין באלוהים?*[^2] הוא מנסח את **ההימור של פסקל**, שמבוסס על הסתברות.
|
||||
|
||||
|
||||
| | יש אלוהים | אין אלוהים |
|
||||
| --- | --- | --- |
|
||||
| מאמין | +∞ | -n |
|
||||
| לא מאמין | -∞ | +n |
|
||||
|
||||
נניח ואני מאמין באלוהים. אני מפסיד את כל מה שאלוהים לא מרשה (-n) - מספר סופי - אבל מרוויח את טובו האינסופי של האל (+∞). אבל אם אני מאמין שאין אלוהים, אני מרוויח את כל ההנאות שאלוהים לא מרשה, כמו שרימפס (+n), אבל אשרף באש הגיהנום (-∞).
|
||||
|
||||
אם מקבלים את הטבלה הזאת, רואים ש**כדאי** להאמין באלוהים; במקרה הכי גרוע, הפסדתי שרימפס. במקרה הטוב, זכיתי בטוב ובגן עדן.
|
||||
|
||||
ההימור של פסקל מבוסס רק על זה שיש סיכוי **כלשהו** - קטן ככל שיהיה - שיש אלוהים. הוא נסוב סביב הכדאיות של האמונה ב*קיום* אלוהים, לא בקיום ממש - הוא לא שואל *מה הסיכוי שיש אלוהים* אלא *מה הסיכוי שכדאי לי להאמין באלוהים* - שאלה מוסרית ולא אונטולוגית.
|
||||
|
||||
## ביקורות
|
||||
|
||||
ההימור של פסקל עצבן הרבה אנשים והרבה פילוסופים.
|
||||
|
||||
- יש המון אלוהים שונים, ולכל אחד יש כדאיות שונה (The Many Gods Objection)
|
||||
|
||||
מה אם יש אלוהים ש*לא* רוצה שאני אניח תפילין? במי כדאי? אני יכול לנסות את כל הדתות? אם לא, באיזה מהאלוהימים כדאי להאמין? טיעון יפה - נשארנו תקועים[^8].
|
||||
|
||||
- אי אפשר לבחור להאמין
|
||||
|
||||
נסו להאמין שהיום יום שישי (היום יום חמישי). נראה אתכם. לא משנה כמה תתרצו את זה - היום פשוט לא יום שישי. אתם לא תשתכנעו. קחו 1,000 שקל, ותאמינו שמספר הכוכבים הוא אי-זוגי. הנה, אין שום סיבה לא להאמין בזה, ויש תמריץ כן להאמין בזה. לא תשתכנעו - מאיפה לכם לדעת?
|
||||
|
||||
פסקל מתייחס לזה - הוא טוען שאם תלכו לכנסייה, תטבלו במים הקדושים וכולי - האמונה כבר תבוא לבד מרגע שאתם מבינים שכדאי.
|
||||
|
||||
- איך מחשבים תועלת אינסופית בתיאוריות של קבלת החלטות?
|
||||
|
||||
גנב מגיע ואומר - תנו לי את כל הכסף שלכם, וקבלו אושר אינסופי. הרי ברור שהוא משקר, אבל רציונלית - אם יש סיכוי קטנטן שהוא לא - הבחירה היא לתת לו את כל הכסף. ברגע שגוררים פנימה אינסוף, כל החישובים ההסתברותיים האלה מתחרפנים.
|
||||
|
||||
- סיבות שגויות
|
||||
|
||||
אמונות לא עובדות לפי "כדאי" - אלא מתוך ראיות. אמונה באלוהים כי "כדאי" היא קצת מעוותת.
|
||||
|
||||
> כן, אבל ידי כפותות ופי אילם: מכריחים אותי להמר, ואין אני בן חורין; אין מפתחים את מוסרותי. ואני עשוי בצורה כזו שלא אדע להאמין. מה אוכל אפוא לעשות?'' – נכון הדבר. מכל מקום דע והבן: מאחר שתבונתך ממריצה אותך להאמין, ועם זה אינך מסוגל לכך, הרי לא בא חוסר-יכולתך להאמין אלא בעטיין של היפעלויותיך. הווי עמל אפוא לשכנע את עצמך לא על-ידי ריבוי הראיות למציאות האל, אלא על ידי הדברת היפעלויותיך. חפצך להתקדם לקראת האמונה, ואינך יודע הדרך אליה; חפצך להתרפא מחוסר האמונה, ואתה מבקש את התרופה לכך. למד לקח מבני-אדם שהיו כפותים כמוך ושמהמרים עתה על כל אשר להם; הם יודעים את הדרך שהיית חפץ ללכת בה, ונתרפאו מאותו חולי שחפצך להתרפא ממנו. עשה כמו שהתחילו הם: בכל דבר נהגו הם כאילו היו מאמינים, הוזו במי קודש, שמעו את הרינה ואל התפילה, וכו'. בדרך הטבע יעורר הדבר הזה אמונה בלבך ויתמימך
|
||||
|
||||
# האתיקה של האמונה
|
||||
|
||||
> [טקסט (קליפורד)](/פילוסופיה/דת/clifford_-_the_ethics_of_belief.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[ויליאם קליפורד](https://en.wikipedia.org/wiki/William_Kingdon_Clifford), מתמטיקאי שחי 200 שנה אחרי פסקל, התקומם כגד הרעיון שלו. הוא נותן דוגמה בקשר לספינה -
|
||||
|
||||
> נגיד ואני ספן, ואני רוצה לצאת עם הספינה שלי והצוות לים. אבל אני לא לגמרי בטוח שהיא ראויה לצאת לים. אבל לתקן אותה ייקח מלא זמן וכסף, ויש סיכוי לא רע שהיא תהיה בסדר - ואני מאמין שתהיה בסדר - אז אני מפליג בכל זאת והספינה טובעת. האם ההתנהלות של הספן פגומה מוסרית?
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
במקרה הזה, אנחנו שופטים את הספן על האמונה שלו - גם אם הספינה לא הייתה טובעת, הוא אשם מוסרית. מצד שני, אם הספן היה שוכר מומחה, ובודק בדקדקנות, והמומחה אמת שהספינה בסדר - לא היינו חושב שהוא אשם. בתמצית, קליפורד מתקוממם כנגד האמנה **מעבר לראיות**. הוא חותם -
|
||||
|
||||
> It is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
הכלל הזה מכונה **ראייתיות** (Evidentialism). יש לך ראיות חזקות? תאמין באופן חזק; יש לך אמונות חלשות? תאמין באופן חלש. אין לך ראיות? תהיה אגנוסטי. חריגה מכלל הזה היא **לא מוסרית**.
|
||||
|
||||
קליפורד מנסח את זה קולע, אבל תכל'ס - כל הפילוסופים נוהגים ככה, תמיד.
|
||||
|
||||
העמדה הזו היא קונצנזוס מוחלט - נראה שאי אפשר לתקוף אותה. אז אחרי קליפורד, מלא פילוסופים תקפו אותה.
|
||||
|
||||
# הרצון להאמין
|
||||
|
||||
> [טקסט (ג'יימס)](/פילוסופיה/דת/הרצון_להאמין_ויליאם_גיימס.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[וויליאם ג'יימס](https://en.wikipedia.org/wiki/William_James)[^5] עושה מהלך מגניב פילוסופית כנגד קליפורד. ג'יימס היה פרופסור לרפואה בהרווארד, לפני שהייתה פסיכולוגיה - הוא הפרויד האמריקני[^3]. ג'יימס גדל בבית דתי מאוד, ובחן את הפסיכולוגיה של הדת ואת החוויה הדתית. בספרו *הרצון להאמין*[^4]. הוא סייע לייסד זרם חדש, *פילוסופיה פרגמטיסטית* - עזוב אותי פילוסופיה, מה עובד? מה כדאי?
|
||||
|
||||
ג'יימס יוצא בסבב הרצאת על האמונה הדתית, שבכולן הוא תוקף את קליפורד. לא רק שהוא תוקף את קליפורד, הוא קובע כי אם נלך עם קליפורד עד הסוף - נגיע לאבסורד.
|
||||
|
||||
ג'יימס טוען שישנם מצבים בהם זה יהיה זה מוצדק (ואולי אף הכרחי) להאמין שלא על בסיס ראיות -*מעבר* לראיות. הוא מונה שלושה קריטריונים שמגדירים מצב כזה:
|
||||
|
||||
- הברירה צריכה להיות חיה
|
||||
|
||||
יש האמנות שהן לא חיות עבורנו. אנחנו לא נאמין בכדור הארץ השטוח - האמונה הזו לא חיה עבורי - אין לנו מה לעשות שם; זה רחוק מדי מהמרחב האמונתי הפסיכולוגי שלי.
|
||||
|
||||
- הברירה היא כפויה
|
||||
|
||||
אי אפשר להכריע שלא להכריע. או שאתה יוצא מהבית עם מטריה או שלא. אתה לא יכול להתחתן או לא להכריע - אם לא הכרעת, לא התחתנת. **אם אתה לא מחליט כי אין לך ראיות - אתה עדיין מחליט**.
|
||||
|
||||
|
||||
- הברירה היא משמעותית
|
||||
|
||||
נניח ומישהו מציע לך לנסוע איתו לקוטב הצפוני. אתה לא יודע אם זה יהיה טוב או לא טוב - זה מסוכן, ורחוק, אבל מלהיב ומרתק. אין לך ראיות טובות אם כדאי או לא כדאי לך - מה אתה כבר יודע על הקוטב הצפוני? ובכל זאת, זו בחירה משמעותית - אתה לא בוחר קורנפלקס בסופר - לא תכריע אותה בהטלת מטבע. בברירה כזו, אני *רוצה* להכניס עוד שיקולים, כדי שזו לא תהיה בחירה סתמית[^6].
|
||||
|
||||
|
||||
ככשלושת אלה מתקיימים, מותר - אפילו **הכרחי** - להחליט מעבר לראיות, בשיקולים נוספים אותם הוא מכנה שיקולים *פרגמטיים*. אם נישאר עם קליפורד במצבים כאלה - פשוט נתקע. לעולם לא יהיו לך ראיות מספיק טובות להתחתן - אז לא מתחתנים אף פעם? הרי גם זו בחירה - בלי ראיות!
|
||||
|
||||
> \[נתאר] אדם המהסס תמידית אם להציע נישואין לאישה מסוימת כיוון שאינו משוכנע לחלוטין שתתגלה אמנם כמלאך לאחר שיביאהּ לביתו. האין הוא שולל מעצמו את פוטנציאל המלאכיוּת הזה באותה פסקנות שבה היה מאבד אותו אילו נישא לאישה אחרת? הספקנות אינה אפוא הימנעות מברירה; היא בחירה בסיכון מסוג מסוים
|
||||
|
||||
> כמובן שכל זה נועד כדי להכין את הקרקע לטענה שהדילמה 'האם להיות דתי' היא דילמה העונה לכל הקריטריונים הללו ועל כן יהיה זה מוצדק להאמין גם בהיעדר ראיות
|
||||
|
||||
ג'יימס משחק על מצבים שבהם אי אפשר להצדיק את האמונה מלכתחילה - רק לקבל הצדקות בדיעבד. לא תדע אם אשתך נהדרת עד שלא תתחתן איתה; לא תדע אם כדאי להאמין באלוהים עד שלא תאמין. אם אתה מדען שחוקר רעיון, לא תחקור אותו אם לא *תאמין* שהוא נכון. רק בדיעבד, *אחרי* שחקרת אותו, תדע אם אתה צודק - או שבזבזת את הזמן שלך. המשחק הוא בין הפחד מטעות ללא-לדעת את האמת[^7].
|
||||
|
||||
> ג'יימס **לא טוען לאמונה בניגוד לראיות** - יש ראיות חזקות לצד אחד ולא לשני, ג'יימס לא יגיד לך להאמין - הוא מדבר רק על מצבי דילמה (אחרת הברירה לא חיה).
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: זה בדיוק מה שזה - אוסף של משפטים לא קשורים. מעולה לשירותים - הוא כנראה כתב את זה שם גם.
|
||||
[^2]: פסקל היה דוס נוצרי, ודווקא כן האמין באלוהים - האגדה מספרת שכשהוא מת, מצאו בכיס שלו פתק שרשום - *אלוהי אברהם, יצחק ויעקב - ולא אלוהי הפילוסופים*. את ההימור ניסח להמונים המסכנים, הלא-מאמינים.
|
||||
[^3]: למרבה האירוניה, הפסיכולוגיה היום מבוססת עליו הרבה יותר: הוא היה אמפריקן מדוקדק, ולא כמו פרויד - ארבעה יהודים יושבים על הספה ומעשנים. עד היום הוא מוערך מאוד - יש פסל גדול שלו בהרווארד.
|
||||
[^4]: ג'יימס כותב בחסד וכיף לקרוא אותו, אומ רנועם - יש האומרים שכתב טוב יותר מאחיו, שהיה סופר.
|
||||
[^5]: גם הוא היה דוס נוצרי, וכתב להמונים - כמו פסקל. הוא היה אתאיסט, אבל חזק לחיק האמונה (אם כי לא לחיק הדת הרשמית) חזק מאוד.
|
||||
[^6]: ולכן הוא בז ל[הימור של פסקל](#ההימור-של-פסקל), ואמר - *אם הייתי אלוהים, ודאי הייתי נהנה הנאה מיוחדת לשים אנשים שהימרו את ההימור הזה בגיהנום*.
|
||||
[^7]: מזכיר את [תיאוריית גילוי אותות](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה#תיאוריית-גילוי-אותות), שיטה פסיכולוגית מוכרת.
|
||||
[^8]: ג'יימס משיב שאמונה באלים אחרים *מדי* היא לא [אמונה חיה](#הרצון-להאמין) ולכן הן לא רלוונטיות.
|
||||
297
פילוסופיה/דת/אמונה.md
Normal file
297
פילוסופיה/דת/אמונה.md
Normal file
@@ -0,0 +1,297 @@
|
||||
---
|
||||
title: דת ללא ראיות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-27T12:42:52.416Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-20T11:18:52.394Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/שיעור_8_-_דת_ללא_ראיות_-_חלק_א_-_פסקל_קליפורד_וגיימס.pptx), [טקסט רשות (בוצ'ק)](/פילוסופיה/דת/when_is_faith_rational_-_lara_buchak.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
ראינו שיש הרבה [ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות), והרבה ראיות לאי-קיום האל - [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע), [הריבוי הדתי](/פילוסופיה/דת/פלורליזם) ו[חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה). אז, לא הצלחנו להביא משהו חותך לכאן או לכאן. האם עדיין כדאי להאמין? האם אפשר להצדיק אמונה ללא ראיות?
|
||||
|
||||
|
||||
הכיוון הזה מושך במיוחד ב200 שנים האחריות, שהדיון סביב הוכחת האל הגיע לשיא ואיתו למבוי סתום.
|
||||
|
||||
# ההימור של פסקל
|
||||
> [טקסט (ההימור של פסקל)](/פילוסופיה/דת/ההימור_של_פסקל_-_עברית.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
[בלייז פסקל](https://en.wikipedia.org/wiki/Blaise_Pascal), מתמטיקאי ופילוסוף, כתב ספר בשם *הגיגים*[^1]. אחד מהם הוא - *אני לא יודע אם יש אלוהים - אני תקוע. אבל האם **כדאי** להאמין באלוהים?*[^2] הוא מנסח את **ההימור של פסקל**, שמבוסס על הסתברות.
|
||||
|
||||
|
||||
| | יש אלוהים | אין אלוהים |
|
||||
| --- | --- | --- |
|
||||
| מאמין | +∞ | -n |
|
||||
| לא מאמין | -∞ | +n |
|
||||
|
||||
נניח ואני מאמין באלוהים. אני מפסיד את כל מה שאלוהים לא מרשה (-n) - מספר סופי - אבל מרוויח את טובו האינסופי של האל (+∞). אבל אם אני מאמין שאין אלוהים, אני מרוויח את כל ההנאות שאלוהים לא מרשה, כמו שרימפס (+n), אבל אשרף באש הגיהנום (-∞).
|
||||
|
||||
אם מקבלים את הטבלה הזאת, רואים ש**כדאי** להאמין באלוהים; במקרה הכי גרוע, הפסדתי שרימפס. במקרה הטוב, זכיתי בטוב ובגן עדן.
|
||||
|
||||
ההימור של פסקל מבוסס רק על זה שיש סיכוי **כלשהו** - קטן ככל שיהיה - שיש אלוהים. הוא נסוב סביב הכדאיות של האמונה ב*קיום* אלוהים, לא בקיום ממש - הוא לא שואל *מה הסיכוי שיש אלוהים* אלא *מה הסיכוי שכדאי לי להאמין באלוהים* - שאלה מוסרית ולא אונטולוגית.
|
||||
|
||||
## ביקורות
|
||||
|
||||
ההימור של פסקל עצבן הרבה אנשים והרבה פילוסופים.
|
||||
|
||||
- יש המון אלוהים שונים, ולכל אחד יש כדאיות שונה (The Many Gods Objection)
|
||||
|
||||
מה אם יש אלוהים ש*לא* רוצה שאני אניח תפילין? במי כדאי? אני יכול לנסות את כל הדתות? אם לא, באיזה מהאלוהימים כדאי להאמין? טיעון יפה - נשארנו תקועים[^8].
|
||||
|
||||
- אי אפשר לבחור להאמין
|
||||
|
||||
נסו להאמין שהיום יום שישי (היום יום חמישי). נראה אתכם. לא משנה כמה תתרצו את זה - היום פשוט לא יום שישי. אתם לא תשתכנעו. קחו 1,000 שקל, ותאמינו שמספר הכוכבים הוא אי-זוגי. הנה, אין שום סיבה לא להאמין בזה, ויש תמריץ כן להאמין בזה. לא תשתכנעו - מאיפה לכם לדעת?
|
||||
|
||||
פסקל מתייחס לזה - הוא טוען שאם תלכו לכנסייה, תטבלו במים הקדושים וכולי - האמונה כבר תבוא לבד מרגע שאתם מבינים שכדאי.
|
||||
|
||||
- איך מחשבים תועלת אינסופית בתיאוריות של קבלת החלטות?
|
||||
|
||||
גנב מגיע ואומר - תנו לי את כל הכסף שלכם, וקבלו אושר אינסופי. הרי ברור שהוא משקר, אבל רציונלית - אם יש סיכוי קטנטן שהוא לא - הבחירה היא לתת לו את כל הכסף. ברגע שגוררים פנימה אינסוף, כל החישובים ההסתברותיים האלה מתחרפנים.
|
||||
|
||||
- סיבות שגויות
|
||||
|
||||
אמונות לא עובדות לפי "כדאי" - אלא מתוך ראיות. אמונה באלוהים כי "כדאי" היא קצת מעוותת.
|
||||
|
||||
> כן, אבל ידי כפותות ופי אילם: מכריחים אותי להמר, ואין אני בן חורין; אין מפתחים את מוסרותי. ואני עשוי בצורה כזו שלא אדע להאמין. מה אוכל אפוא לעשות?'' – נכון הדבר. מכל מקום דע והבן: מאחר שתבונתך ממריצה אותך להאמין, ועם זה אינך מסוגל לכך, הרי לא בא חוסר-יכולתך להאמין אלא בעטיין של היפעלויותיך. הווי עמל אפוא לשכנע את עצמך לא על-ידי ריבוי הראיות למציאות האל, אלא על ידי הדברת היפעלויותיך. חפצך להתקדם לקראת האמונה, ואינך יודע הדרך אליה; חפצך להתרפא מחוסר האמונה, ואתה מבקש את התרופה לכך. למד לקח מבני-אדם שהיו כפותים כמוך ושמהמרים עתה על כל אשר להם; הם יודעים את הדרך שהיית חפץ ללכת בה, ונתרפאו מאותו חולי שחפצך להתרפא ממנו. עשה כמו שהתחילו הם: בכל דבר נהגו הם כאילו היו מאמינים, הוזו במי קודש, שמעו את הרינה ואל התפילה, וכו'. בדרך הטבע יעורר הדבר הזה אמונה בלבך ויתמימך
|
||||
|
||||
# העמדה הראייתית
|
||||
|
||||
> [טקסט (קליפורד)](/פילוסופיה/דת/clifford_-_the_ethics_of_belief.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[ויליאם קליפורד](https://en.wikipedia.org/wiki/William_Kingdon_Clifford), מתמטיקאי שחי 200 שנה אחרי פסקל, התקומם כגד הרעיון שלו. הוא נותן דוגמה בקשר לספינה -
|
||||
|
||||
> נגיד ואני ספן, ואני רוצה לצאת עם הספינה שלי והצוות לים. אבל אני לא לגמרי בטוח שהיא ראויה לצאת לים. אבל לתקן אותה ייקח מלא זמן וכסף, ויש סיכוי לא רע שהיא תהיה בסדר - ואני מאמין שתהיה בסדר - אז אני מפליג בכל זאת והספינה טובעת. האם ההתנהלות של הספן פגומה מוסרית?
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
במקרה הזה, אנחנו שופטים את הספן על האמונה שלו - גם אם הספינה לא הייתה טובעת, הוא אשם מוסרית. מצד שני, אם הספן היה שוכר מומחה, ובודק בדקדקנות, והמומחה אמת שהספינה בסדר - לא היינו חושב שהוא אשם. בתמצית, קליפורד מתקוממם כנגד האמנה **מעבר לראיות**. הוא חותם -
|
||||
|
||||
> It is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
הכלל הזה מכונה **ראייתיות** (Evidentialism). יש לך ראיות חזקות? תאמין באופן חזק; יש לך אמונות חלשות? תאמין באופן חלש. אין לך ראיות? תהיה אגנוסטי. חריגה מכלל הזה היא **לא מוסרית**.
|
||||
|
||||
קליפורד מנסח את זה קולע, אבל תכל'ס - כל הפילוסופים נוהגים ככה, תמיד.
|
||||
|
||||
העמדה הזו היא קונצנזוס מוחלט - נראה שאי אפשר לתקוף אותה. אז אחרי קליפורד, מלא פילוסופים תקפו אותה.
|
||||
|
||||
# הרצון להאמין
|
||||
|
||||
> [טקסט (ג'יימס)](/פילוסופיה/דת/הרצון_להאמין_ויליאם_גיימס.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[וויליאם ג'יימס](https://en.wikipedia.org/wiki/William_James)[^5] עושה מהלך מגניב פילוסופית כנגד קליפורד. ג'יימס היה פרופסור לרפואה בהרווארד, לפני שהייתה פסיכולוגיה - הוא הפרויד האמריקני[^3]. ג'יימס גדל בבית דתי מאוד, ובחן את הפסיכולוגיה של הדת ואת החוויה הדתית. בספרו *הרצון להאמין*[^4]. הוא סייע לייסד זרם חדש, *פילוסופיה פרגמטיסטית* - עזוב אותי פילוסופיה, מה עובד? מה כדאי?
|
||||
|
||||
ג'יימס יוצא בסבב הרצאת על האמונה הדתית, שבכולן הוא תוקף את קליפורד. לא רק שהוא תוקף את קליפורד, הוא קובע כי אם נלך עם קליפורד עד הסוף - נגיע לאבסורד.
|
||||
|
||||
ג'יימס טוען שישנם מצבים בהם זה יהיה זה מוצדק (ואולי אף הכרחי) להאמין שלא על בסיס ראיות -*מעבר* לראיות. הוא מונה שלושה קריטריונים שמגדירים מצב כזה:
|
||||
|
||||
- הברירה צריכה להיות חיה
|
||||
|
||||
יש האמנות שהן לא חיות עבורנו. אנחנו לא נאמין בכדור הארץ השטוח - האמונה הזו לא חיה עבורי - אין לנו מה לעשות שם; זה רחוק מדי מהמרחב האמונתי הפסיכולוגי שלי.
|
||||
|
||||
- הברירה היא כפויה
|
||||
|
||||
אי אפשר להכריע שלא להכריע. או שאתה יוצא מהבית עם מטריה או שלא. אתה לא יכול להתחתן או לא להכריע - אם לא הכרעת, לא התחתנת. **אם אתה לא מחליט כי אין לך ראיות - אתה עדיין מחליט**.
|
||||
|
||||
|
||||
- הברירה היא משמעותית
|
||||
|
||||
נניח ומישהו מציע לך לנסוע איתו לקוטב הצפוני. אתה לא יודע אם זה יהיה טוב או לא טוב - זה מסוכן, ורחוק, אבל מלהיב ומרתק. אין לך ראיות טובות אם כדאי או לא כדאי לך - מה אתה כבר יודע על הקוטב הצפוני? ובכל זאת, זו בחירה משמעותית - אתה לא בוחר קורנפלקס בסופר - לא תכריע אותה בהטלת מטבע. בברירה כזו, אני *רוצה* להכניס עוד שיקולים, כדי שזו לא תהיה בחירה סתמית[^6].
|
||||
|
||||
|
||||
ככשלושת אלה מתקיימים, מותר - אפילו **הכרחי** - להחליט מעבר לראיות, בשיקולים נוספים אותם הוא מכנה שיקולים *פרגמטיים*. אם נישאר עם קליפורד במצבים כאלה - פשוט נתקע. לעולם לא יהיו לך ראיות מספיק טובות להתחתן - אז לא מתחתנים אף פעם? הרי גם זו בחירה - בלי ראיות!
|
||||
|
||||
> \[נתאר] אדם המהסס תמידית אם להציע נישואין לאישה מסוימת כיוון שאינו משוכנע לחלוטין שתתגלה אמנם כמלאך לאחר שיביאהּ לביתו. האין הוא שולל מעצמו את פוטנציאל המלאכיוּת הזה באותה פסקנות שבה היה מאבד אותו אילו נישא לאישה אחרת? הספקנות אינה אפוא הימנעות מברירה; היא בחירה בסיכון מסוג מסוים
|
||||
|
||||
> כמובן שכל זה נועד כדי להכין את הקרקע לטענה שהדילמה 'האם להיות דתי' היא דילמה העונה לכל הקריטריונים הללו ועל כן יהיה זה מוצדק להאמין גם בהיעדר ראיות
|
||||
|
||||
ג'יימס משחק על מצבים שבהם אי אפשר להצדיק את האמונה מלכתחילה - רק לקבל הצדקות בדיעבד. לא תדע אם אשתך נהדרת עד שלא תתחתן איתה; לא תדע אם כדאי להאמין באלוהים עד שלא תאמין. אם אתה מדען שחוקר רעיון, לא תחקור אותו אם לא *תאמין* שהוא נכון. רק בדיעבד, *אחרי* שחקרת אותו, תדע אם אתה צודק - או שבזבזת את הזמן שלך. המשחק הוא בין הפחד מטעות ללא-לדעת את האמת[^7].
|
||||
|
||||
> ג'יימס **לא טוען לאמונה בניגוד לראיות** - יש ראיות חזקות לצד אחד ולא לשני, ג'יימס לא יגיד לך להאמין - הוא מדבר רק על מצבי דילמה (אחרת הברירה לא חיה).
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
# ההצדקה לאמונה
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_9_-_דת_ללא_ראיות-_חלק_ב_-_פלנטינגה.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/דת/plantinga_(2015)_warranted_belief_in_god.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/דת/reason_and_belief_in_god.pdf), [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=lro05RvPMkE)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
[**אלווין פלנטינגה**](https://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_Plantinga), כמו פסקל וג'יימס טוען בעד דת ללא-ראיות - אך במקום להתמקד בלמה *כדאי* להאמין, הוא כותב למה *מוצדק* להאמין. לטענתו, אין ביקורת אפיסטמית מוצקה לאדם המאמין ללא ראיות.
|
||||
|
||||
## פלנטינגה
|
||||
|
||||
אלווין פלנטינגה פעל בעיקר בסוף המאה ה20, והוא ייסד הלכה למעשה את הפילוסופיה האנליטית של הדת. פלנטינגה הוא פילוסוף אנליטי אדוק, ובוחן את הפילוסופיה של הדת - שנתפסה עד אז כמגוחכת וחובבנית - דרך הצהר הזה, של הלוגיקה והטיעונים הקרים והקשים.
|
||||
|
||||
פלנטינגה נחשב מאוד בזכות העיסוק שלו בלוגיקה מודאלית, ומשתמש במוניטין הזה לבסס את הפילוסופיה של הדת - מכך שהוא מקים מוסדות לנושא ומקדם את הדיון. לכן, הוא נוכח בכמעט כל תחום בפילוסופיה של הדת - [בעיית הרוע](/פילוסופיה/דת/רוע), [חובת ההוכחה](/פילוסופיה/דת/חובה), וה[ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות). הכתיבה שלו מאוד משועשעת, ולעיתים בשני גופנים - האחד אנליטי, והשני יומיומי, שרצים במקביל.
|
||||
|
||||
פלנטינגה הוא מאמין אדוק - הוא נוהג להגיד שאלמלא הפילוסופיה, היה נהיה כומר.
|
||||
|
||||
המטרה של פנטינגה היא לא להוכיח את קיום אלוהים - הוא מאמין ללא ראיות, כמו שנראה - אלא להפיל את כל הראייות לאי-קיום אלוהים.
|
||||
|
||||
## האתגר הראייתי
|
||||
|
||||
כאמור, [**העמדה הראייתית**](#העמדה-הראייתית) מבוססת אך ורק על ראיות, ולהיות מותאמת לעוצמת הראיות. או במילים אחרות: אין זה מוצדק לאחוז באמונה בעוצמה מסוימת, בלא ראיות מספיקות. העמדה הזו מבקרת את הדת:
|
||||
|
||||
1. יהיה זה מוצדק להאמין באלוהים רק אם יש לכך ראיות.
|
||||
2. אין ראיות לקיום אלוהים.
|
||||
3. לכן, אין זה מוצדק להאמין בקיומו של אלוהים.
|
||||
|
||||
רוב הפילוסופים (והתיאולוגים) קיבלו את 1 ולכן ניסו לדחות את 2. המטרה של פלנטינגה היא לתקוף את הנחה 1: גם אם *אין* ראיות, מוצדק להאמין באלוהים[^9].
|
||||
|
||||
|
||||
## יסודנות
|
||||
|
||||
מה המבנה של ההאמנות שלנו? יש שתי גישות:
|
||||
|
||||
- ה**יסודנות** (Foundationalism)
|
||||
|
||||
אני מאמין באמונה א' ובאמונה ב', והן היסוד לאמונה ג': ההאמנות שלי מבוססות על יסודות ברורים, ולא שרשרת אינסופית. דקארט [ערער על ההנחות האלו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הספקנות-הקרטזית) בחיפוש אחר האמונות היסודיים האלו, שאינם מוצדקים (לא כשגויים, אלא כבלתי-ניתנים להצדקה, ראשוניים). [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) הוא דוגמא בולטת לשיטה יסודנית, בשיטה הגיאומטרית שלו ב*אתיקה*.
|
||||
|
||||
המושג "יסודנות" עולה רק במאה ה-20, אבל די ברור שכולם החזיקו בה, כל הזמן.
|
||||
|
||||
- **עקביות** (Coherentism)
|
||||
|
||||
זו עמדה של הפילוסופיה האנליטית במאה ה20, במיוחד בידי [קויין וויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/קריפקנשטיין), לפיה אמונה רודפת אמונה רודפת אמונה, במעגל.
|
||||
|
||||
|
||||
### תכונות האמנות במבנה יסודני
|
||||
|
||||
בתוך מבנה יסודני, האמנה יכולה להיות יסודית או לא יסודית, או יותר יסודית ופחות יסודית. מה יקרה לשאר ההאמנות אם ההאמנה הזו תיפול? העוצמה והמיקום של ההאמנה במבנה ישפיעו על זה מאוד.
|
||||
|
||||
יסודי הוא בינארי: או שהאמנה יסודית או שלו. לעומת זאת, העומק והעוצמה הם רצף: אני *ממש ממש בטוח* שהיה נפוליאון (עוצמה גבוהה), אבל זו לא אמונה מאוד עמוקה - לא יטלטל אותי לגלות שלא היה נפוליאון.
|
||||
|
||||
### יסודנות קלאסית
|
||||
|
||||
פלנטינגה שם את [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), [אקווינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינוס) ו[אנסלם](/פילוסופיה/נוצרית/אנסלם) באותה הסירה, אותה מכנה *יסודנות הקלאסית*, שאומרת ש
|
||||
|
||||
- בכל מבנה-תבוני רציונלי, יש מערכת האמנות בסיסיות – טענות אשר לא התקבלו על בסיס האמנות אחרות.
|
||||
|
||||
- במבנה-תבוני רציונלי, האמנות בלתי בסיסיות נתמכות באופן פרופורציונלי ליסודות.
|
||||
|
||||
- במבנה-תבוני רציונלי, האמנות בסיסיות יהיו או ברורות-מאליהן או מושרות או נתונות לחושים.
|
||||
|
||||
|
||||
יסודנות קלאסית מגדירה אמונת יסוד כלפחות אחד מ -
|
||||
|
||||
- ברורה מאליה
|
||||
|
||||
מספיק להבין אותה כדי לדעת שהיא נכונה ([חוק הסתירה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה))
|
||||
|
||||
- נתונה לחושים
|
||||
|
||||
טענה שדרך החושים אנחנו יודעים שהיא נכונה (אני רואה ירוק)
|
||||
> הטענה היא לא *יש ירוק*, שם בחוץ, אלא *אני* רואה ירוק.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
- מושרשת
|
||||
|
||||
טענות שעצם ההאמנה בהן הופכת אותן לנכונות (ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו), *איה, כואב לי*).
|
||||
|
||||
הביקורת של היסודנית הקלאסית כנגד האלוהים היא שהאמונה באלוהים אינה עונה לקריטריונים האלה.
|
||||
|
||||
## אפיסטמולוגיה רפורמיסטית
|
||||
|
||||
וכאן נכנס פלנטינגה. איך תוקפים יסודנות קלאסית?
|
||||
|
||||
|
||||
### העמדה הרפורמיסטית
|
||||
|
||||
פלנטינגה הוא [קלוויניסט](https://en.wikipedia.org/wiki/Calvinism), תת-זרם של הנצרות ה[פרוטסטנטית](/פילוסופיה/נוצרית#הפיצול-הפרוטסטנטי). קלווין חושב שזה פסול להסתמך על [ראיות לקיום אלוהים](/פילוסופיה/דת/ראיות). פלנטינגה מפנה לציטוט -
|
||||
|
||||
> תיאולוגיה טבעית, המנותקת מכל התגלות ומתעסקת אך ורק בתצפיות ובמחקרים על העולם בו בני האדם חיים פשוט אינה קיימת... הן מבחינת תיאולוגית והן מבחינת הדת האל הוא נקודת המוצא... אנו מקבלים את הרושם שהאמונה באלוהים מבוססת לחלוטין אך ורק על ההוכחות האלו. אך אמונה שכזו תהיה אמונה אומללה מכיוון שהיא מעוררת את קוראת לאל היא זקוקה קודם להוכיח את קיומו. ההפך הוא הנכון. אין ולו אובייקט אחד אשר אנו מהססים אם להאמין בקיומו לפני שמוצגים בפנינו הוכחות מוחלטות לכך. קיומו של העצמי, של העולם הסובב אותנו, של חוקים מוסריים ולוגיים וכו'. אנו משוכנעים באופן כה עמוק על ידי הרשמים הברורים שדברים אלו מותירים על תודעתנו כך שאנו לא צריכים שום טיעון או ראיה. אנו מקבלים את האמונות האלו באופן ספונטני ובלתי רצוני. אותו הדבר נכון גם בכל הנוגע לאל. ההוכחות לכאורה אינם הבסיס הראשוני לביטחון שלנו באל. הביטחון הזה מבוסס אך ורק על אמונה. כלומר – על ידי העדות הספונטנית שכפויה עלינו מכל כיוון
|
||||
> * הרמן בווניק (1854-1921) – תיאולוג קלוויניטסי*
|
||||
|
||||
ונעם מוסיף מקביל יהודי -
|
||||
|
||||
> אבא מחזיק את ילדו על זרועו, מנשקו, מחבקו, מאכיל אותו. ישאל מאן-דהוא את הילד: מי מחזיק אותך על הידיים? יענה לו הילד: אבי. יגיד לו מישהו: לא זהו אביך? (תוך כדי שמצביע על אדם אחר), הילד יראה באצבע על אביו ויאמר הרי זהו אבי! הוא אינו צריך ראיות, הוא צריך רק מראה באצבע: זהו אבי! במצב כזה יכולה להיות לו לילד אהבה אמיתית לאביו, אך מה אם הילד אינו מכיר את אביו וצריכים להוכיח לו בראיות שזהו אביו? אז כבר לא יכולה להיות אהבה אמיתית.
|
||||
*החפץ חיים (ישראל מאיר הכהן, 1838-1933)*
|
||||
|
||||
ראיות, במצבים מסוימים, זה דבר פסול - כמו בסיפור הזה: ילד מוחזק על ידי אבא שלו, ופתאום מישהו מגיע וישאל - *רגע, זה לא אבא שלך?* אם זה יערער את הילד עד כדי חיפוש ראיות - יש בכך משהו פסול. באופן דומה, אדם *מאמין* הוא כזה ש*לא צריך בעיות* - אם אתה צריך ראיות, אולי אתה לא כזה מאמין (כמו אהבה).
|
||||
|
||||
זה הרקע התיאולוגי שעליו פלנטינגה פועל.
|
||||
|
||||
### דחיית היסודנות הקלאסית
|
||||
|
||||
למה שנדחה את היסודנות הקלאסית? פלנטינגה כותב -
|
||||
|
||||
> הטענה היסודנית היא או שקרית או כזו שאימוץ שלה על ידי היסודני הוא הפרה של המחויבות האפיסטמית שלו. זאת מכיוון שהיסודני לא מכיר כל טיעון או ראיה עבור הטענה היסודנית. לכן, אם הטענה היסודנית היא אמיתית אז על ידי אימוץ שלה הוא יפר מחויבות אפיסטמית שלו. אם כך, הטענה היסודנית היא או שקרית או כזו שהיסודני לא יכול לאמצה באופן רציונלי.
|
||||
במילים אחרות: העמדה היסודנית הקלאסית מחייבת את האדם המקבל אותה לא לקבל את העמדה עצמה שכן היא לא יסודית כיאות ואף לא נובעת מטענה יסודית כיאות.
|
||||
|
||||
זה מהלך פלנטינגאי קלאסי: לגרום להנחות הבסיס לאכול את עצמן. אתה רוצה להאמין על פי ראיות? תביא לי *ראיות* לאמונה בראיות!
|
||||
|
||||
פלנטינגה קובע ש**אם מוצדק להחזיק ביסדונות קלאסית, אז לא מוצדק להאמין ביסודנות קלאסית** - היא עצמה חוטאת לאמונות היסוד שלה. פלנטינגה אומר, *תביאו לי שרשרת סיבתית מיסודנות להאמנה שלכם ביסודנות*, והוא יקבל אותה - אבל הוא לא נתקל באחת כזו.
|
||||
|
||||
עכשיו אנחנו במצב מוזר. אנחנו יסודנים, אבל אין לנו יסוד ליסודנות. מה עכשיו?
|
||||
פלנטינגה אומר שזה מצב נפוץ בפילוסופיה ([עקרון האימות](/פילוסופיה/לשון/אמפריציזם)). *מה ההבדל בין ברווז?* נופל מהעיקרון הזה: אין לו משמעות שניתן לאמת. *היום יום חמישי?* מקיים אותו: יש לו תוכן שאפשר לאמת או לדחות. אנחנו במצב הברווז: אין לנו עיקרון, אבל ברור שיש דברים עם משמעות ודברים שלא.
|
||||
|
||||
> תחשבו למשל על קריטריון להבחנה ב**יפה**. מה יפה ומה לא יפה? אין ממש עיקרון כזה; ובכל זאת, יש דברים יפים ויש דברים לא יפים: זה שהפלנו את העיקרון לא אומר שיופי קרס.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
אז מה עושים?
|
||||
|
||||
פלנטינגה מציע -
|
||||
|
||||
> הקריטריון ליסודיות-כיאות חייב להיבנות מלטה-למעלה ולא להפך. אסור להגיע אליו מתוך מחשבה טהורה אלא על ידי בחינה של הדוגמאות הרלוונטיות
|
||||
|
||||
## אלוהים ונפשות אחרות
|
||||
|
||||
בספרו [^10][God and Other Minds](https://en.wikipedia.org/wiki/God_and_Other_Minds), שבסיומו פלנטינגה אומר:
|
||||
|
||||
> אם האמונה שלי בנפשות אחרות רציונלית, כך גם האמונה שלי באלוהים. אבל, ברור שהראשונה רציונלית, מכאן, אם כן, השנייה
|
||||
|
||||
האמונה בבני אדם אחרים[^11], אומר פלנטינגה, נמצאת באותו המעמד כמו אמונה באלוהים: אם האמונה באחת מוצדקת, כך גם השנייה.
|
||||
|
||||
> כרגיל, פלנטינגה *לא* מנסה להצדיק אמונה באלוהים באמונה הזו, אלא - *ההאמנה שלך שאין אלוהים באותה המעמד של ההאמנה שלי שיש אלוהים* - יסודית ולא מוצדקת; **אתה לא יכול לבקר אותי**, נהנהבננה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
אז איך כדאי להתייחס ל[ראיות לקיום האל](/פילוסופיה/דת/ראיות)? פלנטינגה לא זקוק להן; הוא משתמש בהם כקלף טקטי, להדוף ביקורת.
|
||||
|
||||
נקודות נוספות:
|
||||
|
||||
- Sensus divinitatis
|
||||
|
||||
*החוש אלוהי*, כמו שטוענת [הראייה מן החוויה הדתית](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-מן-החוויה-הדתית)[^12]. זוהי טענה קלוויניסטית, שיש חוש שיכול להרגיש את אלוהים.
|
||||
|
||||
- מודל אקווינס\קלווין
|
||||
|
||||
- Warrent
|
||||
|
||||
## ביקורות
|
||||
|
||||
### הדלעת האדירה
|
||||
|
||||
אז עכשיו, הכל יכול להיות בסיסי? אני יכול להאמין באופן בסיסי בכל מה שאני רוצה? זו תהיה עמדה מגוחכת.
|
||||
|
||||
> היה זה מפתה להעלות את סוג השאלה הבאה. אם האמונה באלוהים היא יסודית-כיאות, מדוע לא כל אמונה היא יסודית-כיאות? האם לא נוכל לומר דבר דומה על כל סטייה מוזרה שעולה על רוחנו? מה בכל הנוגע לוודו ואסטרולוגיה? מה בנוגע לאמונה שהדלעת האדירה המתגלית אלינו בליל כל הקדושים (halloween)? האם אני יכול לאמץ את האמונה הזו באופן נאות כיסודית?...
|
||||
>
|
||||
> ברור שלא. לפי האפיסטמולוג-הרפורמטור \[פלנטינגה\], בתנאים מסוימים אמונות מסוימות הן יסודיות-כיאות; אותן אמונות עצמן יכולות שלא להיות יסודיות-כיאות תחת תנאים אחרים. נניח שאני מאמין שאני רואה עץ: אמונה זו היא יסודית-כיאות בתנאים אותן קשה לתאר במדויק אך כאלו הכוללים דבר מה מסוים הנראה בפניי בעל מאפיינים מסוימים. אותה האמונה עצמה איננה בסיסית כיאות במקרה בו אני יודע שאני יושב בחדרי, שומע מוזיקה ועוצם את עיני. טענתו של האפיסטמולוג-הרפורמטור היא שישנם תנאים מסוימים, אשר לרוב מתקיימים, בהם האמונה באלוהים הינה יסודית-כיאות; אך איזו סיבה יש לחשוב שדבר זה מחייב אותו לעמדה לפיה כל אמונה היא יסודית כיאות ב**כל** מצב?... האם זה רק מכיוון שהוא דוחה את הקריטריון ליסודיות-כיאות אותו סיפק היסודני-הקלאסי? אך למה שדבר כזה יחייב אותו לעמדה כזו סובלנית ובלתי רציונלית?
|
||||
|
||||
### פידאיזם
|
||||
|
||||
**פידאיזם** היא העמדה שהתבונה סותרת את הדת, ואף-על-פי-כן צריך להחזיק בדת. פידאיזם מודרני מרוכך יותר - הוא טוען שלאדם הדתי ולאדם הלא-דתי (המצדד בתבונה בלבד) אין קריטריון לדבר זה עם זה. פלנטינגה עונה על זה -
|
||||
|
||||
> הקריטריון ליסודיות-כיאות חייב להיבנות מלטה-למעלה ולא להפך. אסור להגיע אליו מתוך מחשבה טהורה אלא על ידי בחינה של הדוגמאות הרלוונטיות. אך אין כל סיבה להניח מראש כי כולם יסכימו על הדוגמאות. כמובן שהנוצרים יסברו שהאמונה באלוהים היא נאותה ורציונלית לחלוטין. יתר על כן, אם יתברר שהיא לא מאומצת על בסיס טענות אחרות אז הנוצרי יסיק כי היא יסודית-כיאות. ייתכן כי תלמידיהם של ברטראנד ראסל... יחלקו על כך; אך מדוע דבר זה רלוונטי? האם הקריטריון שלי, או זה של הקהילה הנוצרית, צריך להתאים לדוגמאות שלהם? בוודאי שלא. הקהילה הנוצרית אחראית על הדוגמאות **שלה**, לא שלהם
|
||||
|
||||
פלנטינגה מודה בסוג מסוים של פידאיזם: הוא אומר שהוא לא יכול להתווכח עם ראסל.
|
||||
|
||||
> זהו **לא** פוסט-מודרניזם, בסגנון *האמת-היא-יחסית* כזה: פלנטינגה **כן** חושב שהוא צודק, וראסל טועה - אבל שאין לו איך לשכנע אותנו.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: זה בדיוק מה שזה - אוסף של משפטים לא קשורים. מעולה לשירותים - הוא כנראה כתב את זה שם גם.
|
||||
[^2]: פסקל היה דוס נוצרי, ודווקא כן האמין באלוהים - האגדה מספרת שכשהוא מת, מצאו בכיס שלו פתק שרשום - *אלוהי אברהם, יצחק ויעקב - ולא אלוהי הפילוסופים*. את ההימור ניסח להמונים המסכנים, הלא-מאמינים.
|
||||
[^3]: למרבה האירוניה, הפסיכולוגיה היום מבוססת עליו הרבה יותר: הוא היה אמפריקן מדוקדק, ולא כמו פרויד - ארבעה יהודים יושבים על הספה ומעשנים. עד היום הוא מוערך מאוד - יש פסל גדול שלו בהרווארד.
|
||||
[^4]: ג'יימס כותב בחסד וכיף לקרוא אותו, אומ רנועם - יש האומרים שכתב טוב יותר מאחיו, שהיה סופר.
|
||||
[^5]: גם הוא היה דוס נוצרי, וכתב להמונים - כמו פסקל. הוא היה אתאיסט, אבל חזק לחיק האמונה (אם כי לא לחיק הדת הרשמית) חזק מאוד.
|
||||
[^6]: ולכן הוא בז ל[הימור של פסקל](#ההימור-של-פסקל), ואמר - *אם הייתי אלוהים, ודאי הייתי נהנה הנאה מיוחדת לשים אנשים שהימרו את ההימור הזה בגיהנום*.
|
||||
[^7]: מזכיר את [תיאוריית גילוי אותות](/פסיכולוגיה/מבוא/חישה#תיאוריית-גילוי-אותות), שיטה פסיכולוגית מוכרת.
|
||||
[^8]: ג'יימס משיב שאמונה באלים אחרים *מדי* היא לא [אמונה חיה](#הרצון-להאמין) ולכן הן לא רלוונטיות.
|
||||
[^9]: הוא תוקף גם את העמדה השנייה - שאין ראיות לקיום אלוהים - בלי קשר; במאמרים אחרים הוא מתאר את *ההוכחה המודאלית* לקיום אלוהים.
|
||||
[^10]: ספר *מעולה* לקורס הזה ובכלל, אומר נעם
|
||||
[^11]: העמדה המנוגדת - קרי, שרק אני קיים, מכונה סוליפסיזם, [ולדן יש מה להגיד עליה](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fnref7)
|
||||
[^12]: פלנטינגה הוא *ה-* תומך של עמדה זו.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חובת ההוכחה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-13T12:44:01.057Z
|
||||
date: 2024-06-13T12:44:02.892Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-13T11:30:16.991Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_9_-_דת_ללא_ראיות-_חלק_ב_-_פלנטינגה.pptx
Normal file
BIN
פילוסופיה/דת/מצגת_שיעור_9_-_דת_ללא_ראיות-_חלק_ב_-_פלנטינגה.pptx
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: בעיית הריבוי הדתי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-06T12:48:28.579Z
|
||||
date: 2024-06-06T12:48:30.914Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-06T12:48:28.579Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ראיות לקיום האל
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-23T12:46:48.225Z
|
||||
date: 2024-06-09T10:26:39.554Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-09T11:27:06.000Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: בעיית הרוע
|
||||
description: ראיות לאי קיום אלוהים
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-30T12:37:15.251Z
|
||||
date: 2024-06-09T10:26:39.554Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה של הדת, בעיית הרוע
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-30T11:15:54.902Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הציטוטים
|
||||
description: הרשם את חבריך; עלוב באויבך; בזבז את זמנך!
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-09T19:22:39.823Z
|
||||
date: 2024-06-09T19:22:41.802Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חדשה
|
||||
description: Cogito, ergo sum
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-08T17:22:06.308Z
|
||||
date: 2024-06-09T10:26:39.554Z
|
||||
tags: פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ברקלי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-10T12:36:22.619Z
|
||||
date: 2024-06-10T12:36:24.426Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-27T11:31:17.180Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מסה על עקרונות דעת האדם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-10T12:36:26.910Z
|
||||
date: 2024-06-10T12:36:28.741Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, ברקלי
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-03T11:30:14.970Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הגיונות על הפילוסופיה הראשונית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-21T11:05:11.278Z
|
||||
date: 2024-06-21T11:05:13.279Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה חדשה, דקארט
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-08T12:56:19.479Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הגל
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-22T08:14:34.540Z
|
||||
date: 2024-05-22T08:14:36.620Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-22T08:14:34.540Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/חדשה/הגל/hegels-idealism-as-radicalization-of-kant.pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/חדשה/הגל/hegels-idealism-as-radicalization-of-kant.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הפנמנולוגיה של הרוח
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-18T15:45:07.529Z
|
||||
date: 2024-06-25T15:42:38.945Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, הגל
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
@@ -258,7 +258,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
|
||||
ההבנה העצמית ההגליאנית היא חלק מהעצמי, אבל היא לא פותרת אותי מאמיתות ההבנה הזו - אם אני אבין את עצמי, את הקהילה ואת האדם לא נכון, התנועה שלי לעבר המוחלט, השמן על הגלגלים שלי, תיפגע.
|
||||
|
||||
הגל מבקש *להחזיר לעולם את קסמו*. המדע המודרני רואה את העולם במובן של חוקי טבע, סיבה ותוצאה; אבד לו התכלית, ה*טלוס* האריסטותלי, שהגל מנסה להחזיר: בעולם יש משמעויות מסוימות, כיוון מסוים. הפיזיקה אינה מבט מטאפיזי, ולא תפיסת מציאות שלמה; הממשות היא עשירה עוד מעבר לפיזיקה. מאחורי ההפשטה הזו יש אינספור דוגמאות ממשיות, שחלקן מפרט הגל בספר.
|
||||
הגל מבקש *להחזיר לעולם את קסמו*. המדע המודרני רואה את העולם במובן של חוקי טבע, סיבה ותוצאה; אבד לו התכלית, [ה*טלוס* האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#הדיון-על-הטוב), שהגל מנסה להחזיר: בעולם יש משמעויות מסוימות, כיוון מסוים. הפיזיקה אינה מבט מטאפיזי, ולא תפיסת מציאות שלמה; הממשות היא עשירה עוד מעבר לפיזיקה. מאחורי ההפשטה הזו יש אינספור דוגמאות ממשיות, שחלקן מפרט הגל בספר.
|
||||
|
||||
הגל לא *מבטיח* שהדבר הזה יקרה - התפיסה שלו אינה דטרמיניסטית - אבל *אם* נפעל בהתאם לכיוון הזה, נוכל להגיע למשהו טוב, למשהו מוחלט.
|
||||
|
||||
@@ -436,7 +436,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
> הואיל והמודעות בוחנת את עצמה, גם מהיבט זה כל שנותר לנו הוא לצפות ותו לא. 85§
|
||||
|
||||
|
||||
זו הדרמה בספר: הידע שהגל עומד להצעיד כאן לא עומד בעצמו - זהו סיפור של כל כישלון. הידע הוא לא משהו סטטי, אלא משהו בתנועה - [טלוס]() כזה לעמוד ביומרה שהוא מציב.
|
||||
זו הדרמה בספר: הידע שהגל עומד להצעיד כאן לא עומד בעצמו - זהו סיפור של כל כישלון. הידע הוא לא משהו סטטי, אלא משהו בתנועה - [טלוס](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn4) כזה לעמוד ביומרה שהוא מציב.
|
||||
|
||||
לכל אורך הספר, ניכרים חילופי גוונים בולטים מהסיבה הזו ממש - הגל משתדל לא להתערב.
|
||||
|
||||
@@ -487,7 +487,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
> ניתן לראות את ההצגה הזאת בתור דרכה של המודעות הטבעית החותרת אל הידע האמיתי, או בתור דרכה של הנפש התועה דרך סדרת דמויותיה, כתחנות הטבועות עבורה מראש מטבעה, על מנת שתזדכך לכדי רוח, על ידי כך שבאמצעות התנסותה המלאה בעצמה היא תגיע להכרת הווייתה כפי שהיא בעצמה.
|
||||
> *78*
|
||||
|
||||
> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
|
||||
> המודעות הטבעית היא רק מושג של הידע או ידע בלתי ריאלי. אבל משום ש\[המודעות הטבעית] תופסת את עצמה באופן בלתי אמצעי דווקא בתור הידע הריאלי, לדרך הזאת יש עבורה משמעות שלילית, ולגביה הריאליזציה של המושג משמעה אובדנה שלה עצמה; כי בדרך זו היא מאבדת את אמיתותה. את הדרך הזאת ניתן אפוא לראות כדרך **הספק**, או ליתר דיוק כדרך הייאוש.
|
||||
> *78§*
|
||||
|
||||
המודעות הטבעית, אומר הגל, לא באמת יודעת מה זה ידע - רק המושג של הידע, או ידע בלתי-ריאלי, כוזב. המודעות, במיידיות שלה, מתיימרת לדעת אותה - ומרגע שהיא עומדת על הטעותה, זו מכת מחץ עבורה - זו השליליות של הדרך. זו חוויה מאוד קשה[^17].
|
||||
@@ -543,7 +543,7 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
## זהות אני=לא אני
|
||||
|
||||
> הכרת-עצמו הטהורה בתוך האחרוּת המוחלטת, אֶתֶר זה בתור כזה, זהו היסוד והקרקע של המדע, או הוא הדעת בכלל.
|
||||
> *98
|
||||
> *§98*
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -556,6 +556,97 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
> כאשר מוציאים מתחומו של האמיתי את הרפלקסיה ולא תופסים אותה כמומנט חיובי של המוחלט, הרי זו הכרת-כזב של התבונה. 89
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# מודעות למודעות עצמית
|
||||
|
||||
Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לאכול את המעבר בין הפרק השלישי - המודעות - לפרק הרביעי - אמת הוודאות העצמית. זה לא שהקשר בין מודעות למודעות עצמית הוא לא יסודי - ובכל זאת, הקשר הזה מאוד מורכב.
|
||||
|
||||
מודעות, אומר הגל בשלושת הפרקים הראשונים, זה דבר נורא מסובך; זה איזה מיזם, איזו תנועה, איזו **תאווה**, שקשורה באי-התאמה בתוך מושג המודעות - בין האני לבין העצם, האני לעצמו, החושב למה-שהוא-חושב, והגל אומר שאי ההתאמה הזו בין האני לבין העצם היא מה שמניע אותו - היא המודעות.
|
||||
|
||||
|
||||
כל פרק מהשלושה האלו מתאר כיצד, המודעות הזו, מנסה להפוך את אמיתותה לאמת, לאמת את ודאותה. זהו הדיוקן הראשוני של הדמות - התצורה הזו של המודעות תפיסה מסוימת של *מה זה אובייקטיבי*. כל דמות כזו מבקשת להוכיח לעצמה שמודעותה נכונה, אמיתית - וכולן כושלות, מתות ואובדות. היא אובדת כי היא לכודה באיזו תפיסה, בקיבעון - אבל הפרק שלה אינו לחינם, אלא מביא הלאה דמות חדשה, תפיסה חדשה, נאורה יותר בדבר האובייקטיבי - והתהליך הדיאלקטי חוזר חלילה.
|
||||
|
||||
הדמות הראשונה היא **מודעות חושית**; השנייה היא **אמיתות הדבר והטעות** והשלישית היא **השכל**.
|
||||
|
||||
> הדרמה כאן, ולכל אורך הספר, היא **מה זה להיות אובייקטיבי**.
|
||||
{.warning}
|
||||
|
||||
## הישגי דיאלקטיקת הוודאות החושית
|
||||
|
||||
*שימה-לעל של ה'זה' של וודאות חושית באובייקט של התפיסה*.
|
||||
|
||||
ה**ודאות החושית** היא **אמפריציזם** - כמו שסברו לוק, ברקלי ויום בתפיסת ה[עקרון האמפריציסטי](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#העקרון-האמפריציסטי). האמפריציסט נמנע מלטמא את המושג במילים, ובוחר במקום בחושים - ב*זה* - אבל כפי שראינו, *זה* לא אומר כלום! הוא נאלץ להסביר למה הוא מתכוון, וההסבר מכתים שוב את המושג.
|
||||
|
||||
> *הה**הזה** מוצב אפוא* כ**לא** זה **או** *כ**מבוטל**[^11], *ובכך הוא לא אין, אלא אין מסוים*, או אין **של תוכן כלשה**, כלומר של ה**הזה**. בהתאם, *החושי עצמו עדיין נוכח, אבל לא כפי שהוא היה אמור להיות בדוואות הבלתי-אמצעית, כלומר בתור הפרט שאליו היא התכוונה, אלא כמשהו כללי* או כמה שיסתמן בתור ***תכונה***.
|
||||
|
||||
|
||||
הגל שולל כאן את האימפיריציזם הפשוט, ה*זה*, אבל מציין שהביטול הזה הוא קונקרטי, סביב היבט מסוים - ומחורבותיו של האימפריציסט עולה תפיסה חדשה, שמוכנה לדבר על מושגים כלליים, על תכונות - כי למדתי שהניסיון להציג את האמיתי בלי מילים עלה בעשן - הכזיב.
|
||||
|
||||
בשלב הבא, האימפיריציסט מבין שמה שנתון בחוש באופן יסודי זה *משהו עם תכונות* - אובייקט, מצע, עצם, מה שזה לא יהיה.
|
||||
|
||||
|
||||
> הואיל ועקרונו של *המושא*, כלומר הכללי, מהווה אחידות **מתווכת**, המושא מוכרח לבטא זאת בעצמו, בתור טבעו; בהתאם הוא *מתגלה בתור **הדבר שתכונותיו רבות***.
|
||||
|
||||
האובייקט, *המושא*, הוא עדיין מה שנתפס בחוש, אבל השתחררתי מה*זה* הקיצוני והכרת בתכונות, בריבוי.
|
||||
|
||||
|
||||
> *המלח הזה* הוא כאן אחיד ובה-בעת רב-פנים; *הוא לבן **וגם** חריף, **גם** קובייתי, **גם** בעל משקל מסוים* וכו'. כל התכונות הרבות האלה הוות ב**כאן** אחיד אחד, ובה-בעת הן לא משפיעות זו על זו; *כל אחד \[מן האיפיונים האלה\] עוזב את האחרים בשקט ומתייחס אליהם רק דרך ה**גם** האדיש*.
|
||||
> *§112-113*
|
||||
|
||||
> While death is the issue of life, life is also the issue of death
|
||||
> *p.150*
|
||||
|
||||
המוות של הדמות הזו, זה חיים; ככה אנחנו מתקדמים.
|
||||
|
||||
## הדיאלקטיקה של הקליטה, הדבר והטעות
|
||||
|
||||
האימפיריציסט הגולמי האמין ש**להיות אובייקטיבי באמת** זה להיות *גולמי*, לפני שיום. למה לי לחלק את הדברים לחתולים וכלבים, פילים וזבובים, ולא חלבים ופיזבובים? זה הכל שטויות; הדבר מוטמע מהשכילה שלו, ולוק דורש אותו *לפני* כניסתו לממלכת השכל. אבל גם במושגים פשוטים - *הזה* כמו *האדום הזה* - כרוך בעצם בשכילה; וכך, לוק לא מצליח לתאר את ה*אובייקטיבי* בלי ה*שכילה*, הסובייקטיבי.
|
||||
|
||||
האימפיריציסט החדש חושב שהאובייקטיבי הוא ה*זה* עם תכונות - *כל אחד מן האיפיונים האלה עוזב את האחרים בשקט ומתייחס אליהם רק דרך ה**גם** האדיש*[^18]. הוא עדיין חושב שמה שאנו תופסים הוא האובייקטיבי, המגיע מהחושים על כל תכונותיו, אבל מוכן לשיים אותו, ועם זאת מסרב להרחיב מעבר להם.
|
||||
|
||||
|
||||
> כמו שקרה בוודאות החושית, גם לקליטה יש פן, שבו המודעות נהדפת בחזרה אל עצמה.
|
||||
> *§118*
|
||||
|
||||
המודעות ניסתה להציג את האובייקטיבי כדבר שלא מעורב בו הסובייקט; בכך היא כשלה, ולכן *נהדפת חזרה אל עצמה*.
|
||||
|
||||
|
||||
> התכלית שאליה בעצם מוביל חיבור המחשבות על **הכלליות** וה**פרטיות**, על ה**גם** וה**אחד**, על ה**מהותיות** הקשורה בהכרח עם **אי-מהותיות**, ועל **לא-מהותי** שהוא בכל זאת **הכרחי**, חיבור המחשבות על מהויות-השווא הללו - לתכלית זו מתנגד השכל הבריא, \[ה]נופל טרף לאבסטרקציות הללו, שמסובבות אותו סחור-סחור במעגלן.
|
||||
> *§131*
|
||||
|
||||
הפוזיטיביסט מוקף בהמון שאלות, שמוליכות לכיוונים שהוא לא רוצה ללכת אליהם - המלח הזה הוא *גם זה וגם זה וגם זה*, אבל הוא לא רוצה לחבר את הדברים האלו יחד, לחשוב מעבר למה שרואים בחוש. הדמות הבאה שלנו לא ניחנת בסרבנות הזו - מדעי הטבע, למשל, לא מסתפקים במה שאנו רואים: יש חוקי טבע, ויש דברים שאנחנו לא רואים אבל הם חלק מכל העניין; הוא מרשה לעצמו לערבב את המחשבות באובייקטיבי.
|
||||
|
||||
|
||||
## הישגי דיאלקטיקת כוח ושכל
|
||||
|
||||
במסגרת תנועתו של השכל מושאיו הם חשמל חיובי ושלילי, מרחק, מהירות, כוח משיכה ואלף דברים אחרים, שמהווים את תוכן המומנטים של התנועה. ובדיוק בשל כך מספק ההסבר כל-כך הרבה סיפוק עצמי: כי ***בהסבר***, אפשר לומר, *המודעות נמצאת בשיחה בלתי-אמצעית עם עצמה, וכך היא נהנית רק מעצמה, והגם שנדמה כי היא עוסקת במשהו אחר, בפועל אין היא מתעסקת אלא עצמה*.
|
||||
|
||||
כאן, ממלכת השכל נוכחת במלוא הדרה בפיענוח האובייקטיבי, ללא עכבות פוזיטיביסיטיות או אימפריציסטיות גולמיות; אנחנו לא מכתימים את האובייקטיבים בשכילתם. הגל משבח את המקום הזה - המדען הנאור ([ואריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), שהגל משבח) לא חושב שהוא מכתים ומפספס את הדבר בחשיבה עליו, מגיע לכדי סיפוק - הוא מבין תוך כדי המחשבה מה זה להבין, ולכן יש כאן משהו חופשי ומספק, מבלי לגרוע מהתוקף האובייקטיבי של זה.
|
||||
|
||||
מתברר כי מאחורי מה שקרוי מסך, שכביכול מסתר את הפנים, אין מה לראות, אלא אם כן אנו עצמנו נלך מאחוריו - הן כדי שיהיה מי שיראה, והן כדי שיהא מאחור משהו שיוכל להיראות. \[...] לא ניתן לחסוך את כל הפיתולים וללכת היישר אל מאחורי המסך; כי הידע על אמת ה**דימוי** של התופעה ופנימה הוא עצמו רק תוצאתה של תנועה נפתלת, שדרכה נעלמים אופני המודעות: ההתכוונות, הקליטה, והשכל; ועוד יתברר שהכרת **מה שהמודעות יודעת ביודעה את עצמה** דורשת אף פיתולים נוספים, שעל ניתוחם נעבור כעת (163, 165).
|
||||
|
||||
## מודעות עצמית היא האמת של המודעות (לאחרות)
|
||||
|
||||
בפרק הרביעי כותב הגל -
|
||||
|
||||
> אמנם המודעות למשהו אחר, למושא כלשהו בכלל, היא עצמה כבר בהכרח **מודעות עצמית**, כלומר רפלקסיה עצמית, הוויה המודעה לעצמה באחרותה. **ההתדקמות** ההכרחית לנקודה זו מדמויותיה הקודמת של המודעות, שעבורן האמיתי היה איזה דבר, כלומר משהו שונה מהן עצמן, היא בדיוק הביטוי, לא רק לכך שהמודעות לדבר אינה אפשרית אלא עבור מודעות עצמית, אלא לכך שזו ורק זו היא האמת של הדמויות הקודמות
|
||||
> *164*
|
||||
|
||||
דמויותיה הקודמות של המודעות חשבו שהאמיתי הוא איזה דבר אחר ממנה - אבל התקדמנו מזה. אנחנו מבינים שעצם המודעות העצמית היא חלק מאותו אמיתי, שמודע הן לעצמו והן לשונות שלו ממשהו אחר, שעל טיבו הוא מנסה לעמוד. הדמות הזו מתחילה מכשלונה של הקודמת, נקודת התחלה חדשה: כל מודעות היא מודעות עצמית. כשאני חושב על פילים או זבובים, זה *אני* שמנסח אותם ושוכל אותם, *אני* חלק מלהיות פיל או זבוב אובייקטיבי.
|
||||
|
||||
> כעת נוצרה ודאות הזהה לאמת שלה, ודאות שלא התקיימה במצבים הקודמים; כי הוודאות היא המושא של עצמה, והמודעות היא האמת של עצמה. אני הוא גם תוכן היחס וגם ההתייחסות עצמה.
|
||||
> *166*
|
||||
|
||||
ההתייחסות שלי לעצמי היא גם עצמי - התוכן - וגם המודעות.
|
||||
|
||||
> \[...\] בהבדילה מעצמה רק את עצמה ועמה, אז ההבדל מבול עבורה **באופן בלתי אמצעי** בבחינת אחרות. ההבדל לא **הווה**, ו**המודעות העצמית** היא רק הטאוטולוגיה חסרת התנועה של: אנו הוא אני; כאשר עבור המודעות העצמית ההבדל לא לובש דמות **הוויה**, אין היא מודעות עצמית.
|
||||
> *167*
|
||||
|
||||
אני מודע לעצמי כמודע. יש עדיין הבדלה; יש עצמי אליו אני מודע, ועצמי מודע. יש עצמי מושא, ועצמי משקיף. מי שחושב שבאומרו *אני מודע לעצמי* הוא באמת מודע לעצמו, אומר הגל, מרמה את עצמו; **זו טאוטולוגיה זהה, סתם סיסמא ריקה**. משהו עדיין חסר, עדיין ריק: דימוי נבוב של מודעות עצמית. אני הוא לא רק מודעות; הוא גם הוויה - יש בו משהו אובייקטיבי. הגעה למודעות עצמית ממשית - עצמי *באמת* - דורשת כברת דרך משמעותית יותר בהרבה.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: לא ההתפוררות, אלא ההדרגתיות.
|
||||
[^2]: בהגדרתו את האדם כ*חיה חושבת*.
|
||||
[^3]: בעיקר לאור ההגות של קאנט, שהופך את ההפרדה הזו - שאינה חדשה - לדבר דיכוטומי ורב משקל בהגות שלו.
|
||||
@@ -571,5 +662,6 @@ dateCreated: 2024-04-30T14:30:14.453Z
|
||||
[^13]: כתבים מוקדמים יותר של הגל (*הכתבים מינה*)
|
||||
[^14]: זן בודהיזם [לא חושב ככה](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/פילוסופיה#שכל-וטבע-בודהה)
|
||||
[^15]: מאמר בנושא - [ניטשה, זן ואמת](/פילוסופיה/בודהיזם/זן/nietzsche_and_zen_self-overcoming_without_-_andre_van_der_braak_extract.pdf)
|
||||
[^16]: מאמר בנושא - *הגל כרדיקליזציה של קאנט*
|
||||
[^16]: מאמר בנושא - [*הגל כרדיקליזציה של קאנט*](/פילוסופיה/חדשה/הגל/hegels-idealism-as-radicalization-of-kant.pdf)
|
||||
[^17]: הניסוחים של הגל מרמזים לתיאולוגיה הנוצרית, שממנה הוא מושפע בגלוי.
|
||||
[^18]: זהו סוג של [פוזיטיביזם](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים).
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: יום
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T12:35:03.542Z
|
||||
date: 2024-06-17T12:35:05.363Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-09T10:26:35.513Z
|
||||
|
||||
@@ -2,13 +2,14 @@
|
||||
title: מסכת על טבע האדם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-23T11:01:25.023Z
|
||||
date: 2024-06-24T12:49:24.911Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, יום
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
# האידאה
|
||||
|
||||
יום נבדל ברעיון ה*אידאה* לעומת [לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק). היכן ש[לוק](/פילוסופיה/חדשה/לוק/מסה#האידאה) (ו[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#האידאה)) מגדיר אידאה כ*כל תוכן מנטלי*, יום מבחין בין כמה סוגים של **תפיסות** - *רשמים* ו*אידאות*[^1]. ה**רשמים** הם הרבה יותר ממשיים, עוצמתיים יותר מהאידאות. בכך הוא מבקש *לדייק* את מושג האידאה יותר - הוא סבור שלוק השתמש בו בחופשיות[^5]
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -29,6 +30,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
|
||||
# עקרון ההעתק
|
||||
|
||||
יום מכריז עקרון שתקף לכל אורך ה*מסכת*:
|
||||
|
||||
> כל האידאות הפשוטות שלנו נגזרות בהופעתן הראשונה מרשמים פשוטים התואמים אותן ושאותם הן מייצגות בדייקנות
|
||||
@@ -43,6 +45,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
|
||||
# העקרון האמפריציסטי
|
||||
|
||||
יום מציב את הרשמים בתור הסיבה, ואת האידאה בתור התולדה. זהו עיקרון יסוד בשיטה של יום, אותו הוא מצדיק מהניסיון: אדם שנולד עיוור לא ידמיין צבע; אדם שנולד חירש לא ידמיין צליל; **הכל מגיע מהניסיון החושי**. לכן, זהו בעצם ניסוח נוסף של **העיקרון האמפריציסטי** - אנו נולדים לוח חלק, וכל שידוע לנו מגיע מהחושים.
|
||||
|
||||
> שימו לב - אנחנו דנים פה *רק בתוך הרוח* - בעיני רוחו של הפרט. אנחנו לא שואלים, *מה הסיבה של הרשמים? מאיפה **זה** בא?* - יום לא מתעסק בזה; זו שאלה של ה*פיזיולוגים*, אם מישהו בכלל יכול לענות.
|
||||
@@ -60,6 +63,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
|
||||
# תהליך התפיסה
|
||||
|
||||
יום מתאר כיצד, כשהוא מפנה את מבטו האמפירי פנימה, הוא מגלה שהוא חווה רשמים בפתאומיות מסוימת, ושהם מתנדפים מיד - מאיפה הם הגיעו? יום לא מוטרד בזה - זה לא מושא החקירה. יש לי רושם של כיסא. מאיפה זה הגיע? כיסא שם בחוץ? הרוח? אלוהים? ליום לא אכפת - מקור לא ידוע.
|
||||
|
||||
יום מתאר תפיסה כתהליך כזה:
|
||||
@@ -81,11 +85,29 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
> טרקת את החלון על האצבע (דביל). יש **רושם** (פשוט) חזק של לחץ פיזי על האצבע. הרושם מעלה **אידאה** (פשוטה) - התוכן המנטלי הדהוי של הלחץ על האצבע. משניהם עולה *רגש* הכאב - **רושם החזרה** (מורכב). רושם ההחזרה מעלה **אידאת החזרה** (מורכבת) - אח, איזה כאבים.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
|
||||
# העצם
|
||||
|
||||
ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
|
||||
|
||||
לא יכול להיות שהעצם הוא רושם תחושה; אני לא *רואה* את העצם, *מריח* את העצם, *שומע* את העצם.
|
||||
|
||||
אז, אולי זו אידאת החזרה? אבל, העצם הוא לא סוג של רגש; אני לא *מרגיש* את העצם כמצב מנטלי מסוים.
|
||||
|
||||
נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).
|
||||
> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
|
||||
> *סעיף ו', על העצמים*
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
*עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
|
||||
|
||||
# זיכרון ודמיון
|
||||
|
||||
**זכרון** ו**דמיון** הם שני סוגים של אידאות, מה שאני יכול לעשות אחרי שצברתי הרבה אידאות ותכנים רוחניים: *זכרון* הוא העתק של האידאות, שנשמר לטווח הארוך, ו*דמיון* הוא מה שאני יכול להרכיב ולבנות מהאידאות האלה. הזיכרון הוא חזק יותר מהדמיון[^2], וכבול לאופן שבו הרשמים הופיעו - הוא אמור לייצג את הרשמים נאמנה. הדמיון אינו נטול תחת הגבלה כזו: הוא יכול לקחת את התכנים שצברנו ולעשות בהם כרצונו. אבל...
|
||||
|
||||
## על היחסים
|
||||
|
||||
# היחסים
|
||||
|
||||
הדימיון *עדיין* מוגבל על פי *יחסים* מסוימים - **יחסים טבעיים**. אלו הם יחסי ה**סמיכות**, ה**דומות** וה**סיבתיות**. אלו יחסים בין אידאות, או בין רושם לאידאה.
|
||||
|
||||
נגיד ואני קכיר שני דברים שבדרך כלל מופיעים יחד. אם אראה את הראשון, מיד אחשוב על השני. הדימיון "קופץ" באופן טבעי מהאחד לשני - זהו *חוק חלש* שמטה את הדימיון (אבל לא כובל אותו לגמרי - זה לא חוק טבע). לולא הנטייה הזו, הדימיון היה אוסף פראי של אסוציאציות.
|
||||
@@ -103,40 +125,32 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
יום קורא להם **יחסים פילוסופיים**. זה שם גרוע; ארנון מכתיר אותם כפשוט "יחסים".
|
||||
היחסים ה*טבעיים* הם חלק מהם, ויש להם מעמד מיוחד בזכות הנטייה של הדימיון להשתמש בהם.
|
||||
|
||||
# העצם
|
||||
|
||||
ומאיפה מגיע אידאת ה*עצם* - הרעיון הזה של מה שקיים, שואל יום? יש לנו אידאה של *עצם* - מה אומרים עליו? יום עומד על ההבחנה שאנו מבצעים בין דברים *מקריים*, לבין הדבר המהותי - הדבר שנמצא מעבר לתכונות. מאיפה *זה בא?* יש לנו שתי אפשרויות בלבד: אידאת תחושה או אידאת החזרה.
|
||||
|
||||
לא יכול להיות שהעצם הוא רושם תחושה; אני לא *רואה* את העצם, *מריח* את העצם, *שומע* את העצם.
|
||||
|
||||
אז, אולי זו אידאת החזרה? אבל, העצם הוא לא סוג של רגש; אני לא *מרגיש* את העצם כמצב מנטלי מסוים.
|
||||
|
||||
נו, אז מאיפה זה בא? מה זה בכלל? יום מכתיר אותו כ*אידאה מורכבת* - אוסף של מקרים פרטיים (*איכויות* פרטיות - לא כמו הסקה אינדוקטיבית, מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה).
|
||||
> אידאה של עצם \[...] אינה אלא אוסף של אידאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון, ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר \[...] את האוסף הזה.
|
||||
> *סעיף ו', על העצמים*
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
*עצם* הוא גיבוב אכויות פרטניות, שהתודעה מקבצת יחד מטיב היחסים ביניהן - כאילו מקיפה אותן בעיגול דק - ומשיימת אותן; הגיבוב הזה הוא *חתול*, והגיבוב הזה הוא *מתן*, והגיבוב הזה הוא *פסנתר*. כל אחד מאלה מורכב מהרבה אידאות פשוטות, שיושבות יחד ביחסים מסוימים.
|
||||
|
||||
# שני סוגים של יחסים
|
||||
## ידיעה וסברה
|
||||
|
||||
> [טקסט](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת_-_על_הידיעה_והסבירות_+_סיבה_ותולדה_[חלק_ג_§א-ו_עמ׳_67-87].pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
יום מסווג את היחסים לשני סוגים - *תלויי (רק) באידאה* ו*לא תלויי (רק) באידאה*
|
||||
אלא בעוד דברים.
|
||||
בחלק ג', יום בוחן את הקשר היווני העתיק בין [ידיעה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס) ל[סברה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - כאשר הראשונה היא דבר מוחלט, ודאי, והשנייה אומדן ערטילאי.
|
||||
|
||||
| תפיסה | שכילה |
|
||||
סוג אחד של יחסים בין אידאות תלוי **רק** באידאות - כל עוד לא נשנה את משמעות האידאה, היחסים יהיו אותו הדבר. הסוג השני אינו פועל כך - היחסים עלולים להשתנות בלי שינוי באידאות. קרבה בחלל, למשל, יכולה להשתנות בלי שום שינוי באידאות. יש פה משולש פיצה, ויש פה את הפרצוף שלי. המשולש הוא אותו משולש והפרצוף הוא אותו פרצוף, אבל ככל שיעבור הזמן הוא יתקרב לפרצוף שלי (כי אני אוכל אותו)[^13]. מנגד, יחס הזוויות במשולש - 180 מעלות ושלוש צלעות - לא ישתנה *לעולם* אם לא תשנו מהו *משולש*, או *זוויות* או *צלעות*[^12].
|
||||
|
||||
| תפיסה (טבעיים, אובייקטיביים) | שכילה (נלמדים, סובייקטיביים) |
|
||||
| --- | --- |
|
||||
| דומות | סיבה ותולדה |
|
||||
| שונות | זהות[^7] |
|
||||
| איכות | חלל וזמן |
|
||||
| כמות | |
|
||||
|
||||
היחסים *מימין* תלויים אך ורק באידאות - אם יש שונות בין שתי אידאות, למשל, די בכך לכונן אידאה של שונות. זו *השוואה בין שני רשמים* - דבר ברור מאליו, שאנחנו לא צריכים לחשוב עלי וכדי לכונן. אני יכול להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבר האידאות האלה. אלו יחסים **אינטואיטיביים**[^6]
|
||||
היחסים *מימין* תלויים אך ורק באידאות - אם יש שונות בין שתי אידאות, למשל, די בכך לכונן אידאה של שונות. זו *השוואה בין שני רשמים* - דבר ברור מאליו, שאנחנו לא צריכים לחשוב עלי וכדי לכונן. אני יכול להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבר האידאות האלה. אלו יחסים **אינטואיטיביים**[^6] - *דדוקטיביים* - ידע ודאי שמקורו לא ידוע.
|
||||
|
||||
> האישה **יודעת** שבעלה בוגד בה; לא כי יש לה ראייה **אמפירית**, אלא היא פשוט **יודעת**, *מבפנים*, **אינטואיטיבית**[^14]
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
היחסים *משמאל* דורשים שכילה נוספת; סיבה ותוצאה דורשת בהכרח חשיבה נוספת - האם הדבר הזה גרם לדבר הזה? למה? לא משנה כמה אחשוב על זה, *לא אוכל להגיע לידיעה **מוחלטת** בדבריהם*; הם רק **סברה**.
|
||||
|
||||
> **אדום** שונה מ**כחול** - זו ידיעה **ודאית**; כל עוד אני לא משנה את האידאה של האחד או האחר, זה יהיה **תמיד נכון** - ואני יכול לדעת זאת **בלי שום פעילות מחשבתית** (שכילה).
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
## סיבה ותולדה
|
||||
|
||||
יום מתמקד ביחסי *סיבה ותולדה*, ומתנה אותם ביחסי *סמיכות* (בחלל) *וקדימות* בזמן. אבל כאן הוא מגיע לבעיה (חלק ג', סעיף ב') - גם אם שני דברים סמוכים בחלל והאחד קודם לשני בזמן, זה לא מספיק בכינון סיבתיות. לכן מוסיף יום *קשר הכרחי* - האחד והאחר *תמיד* באים יחד.
|
||||
@@ -148,13 +162,26 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
|
||||
1. למה אנחנו מסיקים שלכל דבר יש סיבה?
|
||||
|
||||
2. מהו טבע ההיסק מסיבה ותולדה?
|
||||
2. מדוע אנו פוסקי שלסיבות פרטיות מסוימות צריכות להיות **בהכרח** תולדות פרטיות מסוימות, ומהו טבע ההיסק מסיבה ותולדה?
|
||||
|
||||
(חלק ג', סעיף ו') יום שואל, *מהו בדיוק תהליך האישור הזה, שמשהו גרם למשהו?* יום מוסיף יחס נוסף - *החיבור הקבוע*: שני הדברים מגיעים יחד בכל פעם שאנו נתקלים בהם. כינון היחס הזה מגיע מן הניסיון: אני רואה את שני הדברים יחד עד שאני מסיק שבכל פעם שאחד מופיע, האחר מבליח יחד איתו - כמו עשן ואש. אבל בעצם, הקשר הזה לא הכרחי - אני רואה אש פעם אחת, חמש פעמים, מאה אלף פעמים, והם תמיד באים ביחד - *עד כה*; אין פה כל הכרח, ולמעשה, אומר יום, לא גילינו שום דבר. באסוש.
|
||||
|
||||
כעת אנחנו מגיעים ללב ליבה של **בעיית האינדוקציה** - מתוקף מה אנחנו מסיקים *מן הפרט אל הכלל?* מה מאפשר לי להגיע להיסק הזה - השכל, או דחף פסיכולוגי בלבד?
|
||||
|
||||
### עקרון אחידות הטבע
|
||||
|
||||
אנחנו מניחים שהעיקרון הזה - **עקרון הסיבתיות** -
|
||||
|
||||
> כל מה שמתחיל להתקיים, יש בהכרח סיבה לקיומו
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
\- הוא נכון, ועל בסיסו אנחנו חוקרים את העולם. אנחנו מניחים שזהו עיקרון **דדוקטיבי** - מהכלל אל הפרט: אש מחממת, ולכן האש הזו חייבת לחמם גם היא - *בהכרח*. יום אומר *הפוך* - ההיסק הזה הוא **אינדוקטיבי** - ראיתי מלא מדורות מחממות, ולכן אני מתיימר להגיד שאש, באשר היא אש, מחממת *בהכרח*. אנחנו מניחים את הקשר הזה *אינטואיטיבית*, אך הוא אינו כזה בכלל - *ולכן גם אינו ודאי*.
|
||||
|
||||
|
||||
> לעולם לא נוכל להוכיח באופן מופתי שלכל קיום חדש ולכל אופן קיום חדש מוכרחה להיות סיבה, אלא אם נראה בו בזמן את האי-אפשרות שמשהו יתחיל אי פעם להתקיים ללא עיקרון יוצר; והיה אם אי-אפשר להוכיח את המשפט האחרון - נצטרך להתייאש מהסיכוי להוכיח אי פעם את הראשון.
|
||||
{.warning}
|
||||
|
||||
|
||||
# עקרון אחידות הטבע
|
||||
|
||||
אם השכל מורה אותי, הוא מבוסס על הנחה מובלעת; זה חייב להיות היסק רציונלי. אם כן, יש הנחה שאנחנו חייבים להוכיח - **עקרון אחידות הטבע** - **מה שהיה הוא שיהיה**; הטבע עומד באותה הצורה - אם דברים קרו ככה עד עכשיו, הם ייקרו ככה בעתיד.
|
||||
|
||||
@@ -162,11 +189,32 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
|
||||
{.is-danger}
|
||||
|
||||
|
||||
בחלק השלישי, יום עומד על כך שיש שתי דרכים לחברת אידאות. הראשונה היא ה**שכילה** (Reasoning)[^9] - על פי חוקי הלוגיקה, אשר כשל בהם הוא *כשל לוגי*, וציות להם יניב תוצאה אובייקטיבית. השניה היא **דמיון** (Conception), החשיבה הפשוטה באמצעות האידאות, לאו-דווקא על פי קשר לוגי אלא בצורה פרטנית, כיד הדימיון. חשיבה **כוללנית** (אובייקטיבית) היא **שכילה**, וחשיבה **פרטנית** היא **דמיון**.
|
||||
|
||||
> שימו לב - שכילה היא **אובייקטיבית** אם כולם יבצעו אותה באופן מושלם: שכילה בפועל היא סובייקטיבית, משום שכל אחד שוכל דברים בצורה אחרת (האם הדבר הזה זהה לדבר ההוא? אני אגיד שכן ואתה תגיד שלא; אם שנינו היינו עושים זאת מושלם, *היינו* מגיעים לאותה מסקנה, אבל לא בפועל).
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
סיבתיות, ורק סיבתיות, טוען יום, היא האמצעי היחיד לעבור מרושם נוכחי לרושם עתידי. אם דולקת אש בחדר - רושם של אש - אני אצפה מיד רושם של חום - לאור כינונו של האחד כתולדתו של האחרת. יום טוען כי החקירה, אם נתייחס עליה בצורה שכלתנית, תתגלגל באופן טבעי מהמישור האפיסטמי הפילוסופי למפתן הפסיכולוגיה: אנו חושבים שיש סיבתיות לאור צורך פסיכולוגי, ולא כהכרח אפיסטמי.
|
||||
|
||||
יום לוקח את השיטה החדשה שלו, ומיישם אותה בשיטתיות על שיטותיהם של לוק וברקלי; הוא בוחן מחדש את העצם, ואת ההפשטה. אלא שהמוקד[^10] בשיטה של יום הוא [**היחסים**](#היחסים), אותם הוא מכונן כחוק כללי החל על כלל האובייקטיבים במציאות[^11]. ברוח האנושית, הוא קובע, נכונו העקרונות האלו מן הטבע - לא מבחירתנו - שקובעים כיצד נקשר ולא נקשר אידאות.
|
||||
|
||||
> דן מספר על חברו אלכס, שבכל פעם שמתחולל משחק כדורגל - בטח ובטח משחק כדורגל חשוב - הוא מבצע טקס: הוא לובש תחתונים אדומים מסוימים, ושותה חצי ליטר חלב כמעט בשלוק אחד. כשדן שואל אותו *למה*, אלכס משיב שאם לא יעשה זאת, הקבוצה תפסיד; קישורי האידאות של אלכס הם **סובייקטיביים** - הוא מחליט שהדברים האלו הם סיבה ותולדה ומותר לו לעשות זאת בתפיסתו הפרטנית - אבל במציאות, האמת היא שהם לא קשורים אחד לשני, וזו אמת ששכילה **אובייקטיבית** הייתה חושפת.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^1]: ומשם לעוד הרבה מאוד תתי-קטגוריות.
|
||||
[^2]: לפי יום. ארנון לא מסכים.
|
||||
[^3]: יום ניסה להתפרנס באקדמיה, למרות שזה לא הלך לו - הוא היה היסטוריון במקצועו. מעניין לראות שעד [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) הפילוסופים לא התפרנסו מזה, עד שבא קאנט והרס לכולם כי הוא הפך את הכל לנורא *טכני*. אולם, יום מוכר בזכות הפילוסופיה שלו, ובמיוחד לאור הטענה של קאנט ש*יום עורר אותו מתרדמתו הדוגמטית* - למרות שזה עושה לו עוול. פירוש הדבר הוא לא שקאנט הוא *יומיאני* - הוא רק זה ש"נתן לו את הבעיטה" (אם כבר, קאנט הוא לייבניציאני, אומר דן).
|
||||
[^4]: *יש בה מלא פגמים, אז שלא יעוף על עצמו!*, אומר דן, *והוא לא עשה צבא*, מוסיפה גוני, אבל למרות זאת, זה *מאוד מרשים* - זה מה שקורה שהוא *לא מבזבז את הזמן שלו בטיקטוק ובחגיגות*.
|
||||
[^5]: הכוונה היא לא להחזיר אותו לימי [אפלטןו](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה) אלא להתאים אותה לתפיסה האמפריציסטית.
|
||||
[^6]: ארנון מציב אותם במעמד ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn12)
|
||||
[^6]: ארנון מציב אותם במעמד ה[קוגיטו](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn12); זהו סינונים ל*הסתכלות* אצל קאנט.
|
||||
[^7]: מדוע *זהות* אינה אינטואיטיבית? יום [מתבסס כאן על לוק](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#על-זהות-ושונות) - בגדול, כינון זהות דורש השוואה מסוימת, שאינה ברורה מאליה.
|
||||
[^8]: [***פארמנידס!!!***](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס)
|
||||
[^9]: אצל יום, זהו סינונים ל*תבונה*, אך לא אצל קאנט.
|
||||
[^10]: לוק וברקלי דיברו עליהם, אך לא במוקד השיטה שלהם.
|
||||
[^11]: כמו חוק המשיכה לפי ניוטון; כשם שכח המשיכה מושל *בתבל ומלואה*, כך גם מושלים היחסים היומיאניים ברוח.
|
||||
[^12]: אלו מושגים *סינטיים*, על פי קאנט - המשך יבוא.
|
||||
[^13]: אלו מושגים *אנליטיים*, על פי קאנט - המשך יבוא.
|
||||
[^14]: *אני מתעלם מהשאלה האם יש אינטואיציה נשית*, מוסיף דן.
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: לוק
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T12:21:53.933Z
|
||||
date: 2024-06-17T12:21:55.893Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, לוק
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-06T11:27:19.076Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מסה על שכל האדם
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-23T10:48:46.666Z
|
||||
date: 2024-06-23T10:48:48.569Z
|
||||
tags: פילוסופיה, סמסטר ב, שנה ב, פילוסופיה חדשה, לוק, אמפריציזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-06T11:55:50.188Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: המונדולוגיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T12:47:09.571Z
|
||||
date: 2024-06-17T12:47:11.589Z
|
||||
tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה, לייבניץ, מונדולוגיה, המונדולוגיה, אידיאליזם
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
|
||||
|
||||
BIN
פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf
Normal file
BIN
פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מנון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-20T09:27:50.984Z
|
||||
date: 2024-06-20T09:27:52.840Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-15T13:02:57.233Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פיידון
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T11:32:34.864Z
|
||||
date: 2024-06-17T11:32:36.742Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סוקראטס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-11T16:57:55.649Z
|
||||
|
||||
@@ -2,13 +2,13 @@
|
||||
title: תיאיטיטוס
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-18T13:50:59.650Z
|
||||
date: 2024-06-27T14:21:17.682Z
|
||||
tags: פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, אפלטון, סמסטר ב, שנה ב, תיאיטיטוס
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-04-30T12:17:50.414Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2689902)
|
||||
> [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52715#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2699441), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/theaetetus_(benardete_translation).pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
היוונית האפלטונית מוזרה בדרך כלל, ובמיוחד ב*תיאיטיטוס* (tee-AY-tee-tus) - כדי לגרום לנו לעצור ולהסתכל על המוכר כמוזר, ולחשוב פעמיים על הדברים המובנים מאליהם. התרגום האנגלי, של [^51]Seth Benardete, משמר את הכוונה הזו ומתורגם באופן קשה גם הוא, נאמן לכוונה האפלטונית[^1].
|
||||
@@ -327,13 +327,15 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
סוקראטס מתייחס לעמדה הזו ברצינות. *מה עם הכל **באמת** זורם?* תהליכים טבעיים? מספרים? אלים? הכל. ב153, סוקראטס שואל - האם אש היא לא מתנועה? האם לידה היא לא תנועה? האם בריאות היא לא תנועה? האם *למידה* היא לא תנועה? נדמה שהסימנים האלה משכנעים את תיאיטיטוס; הוא עוד לא רואה את הבעיה - גורלה של המתמטיקה.
|
||||
|
||||
# דוקטרינת ביטול האחדות
|
||||
## דוקטרינת ביטול האחדות
|
||||
|
||||
אצל [פראמנידס](), תנועה ושינוי הם אשליה. אצל [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), התנועה היא יותר בסיסית - כל קביעות אינה אלא נגזרת שלה[^59].
|
||||
|
||||
למה בכלל סוקראטס גורר את זה לכן?
|
||||
אם ידיעה אינה אלא תחושה, תחושה היא נגזרת של זה שחש אותה - מי שחש *הוא* קנה המידה. אם זה אכן המצב, לא ייתכן קנה מידה מחוצה לי - אחרת אינני קנה המידה. ואם רק אני הוא קנה המידה, ואני מתשנה כל הזמן, הרי שאין משהו בסיסי יותר, רמה מטאפיזית בסיסית שנשארת היא עצמה. העמדה הזו חותרת תחת הרבה דברים שאנחנו מאמינים - החושים, האני, השפה והיומיום.
|
||||
|
||||
## ביטול אחדות החושים
|
||||
### ביטול אחדות החושים
|
||||
|
||||
(153E) אם נקבל את העמדה שלך, אומר סוקראטס לתיאיטיטוס, לא יכול להיות משהו כמו *לבן* מחוץ לעיניים שלך - ואין בכלל עין. יש שני זרמי תנועה - אחד מהעין, ואחד מהעולם - והמפגש ביניהם הוא תחושת הלובן[^60] - הוא אינו קיים אלא כשאני מסתכל עליו. ואם זה ככה, כמובן שאיני יכול להיות טועה - אם אני רואה לבן, הרי שאני בטוח בכך שאני רואה לבן. סוקראטס מעניק כאן לתיאיטיטוס בדיוק את מה שהוא רוצה.
|
||||
|
||||
(154A) ואם זה אכן המצב, והלובן קיים רק ברגע התחושה שלנו - מי אמר ש*אני* קיים, מחוץ לרגע התחושה *שלי*?[^61]
|
||||
@@ -351,7 +353,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
היראקליטוס, ובמיוחד פרוטאגורס, לא מבדילים בין חשיבה לתפיסה חושית. פרוטאגורס מוכן ללכת רחוק יותר מתיאיטיטוס - הוא מסכים לדחות כל אחדות, ותיאיטיטוס לא.
|
||||
|
||||
## ביטול אחדות האני
|
||||
### ביטול אחדות האני
|
||||
|
||||
(155C) ואיך זה יכול להיות, אומר סוקראטס, שבינואר אני יותר גבוה מתיאיטיטוס, ובאוגוסט אני כבר נמוך יותר - למרות שלא קרה לי שום דבר?[^63] כאן תיאיטיטוס נכנס ל*אפוריה*; איך אנחנו שומרים על זהותנו תוך כדי שינוי? זו השאלה שהציתה את [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) לחקירה שלו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה), [פיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/פיזיקה) וכמובן ה[אתיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). את אריסטו, הפלא הזה שולח עד לאל, כדי להסביר קביעות בתוך השוני; סוקראטס בוחר מצידו בכיוון ההפוך.
|
||||
|
||||
@@ -365,7 +367,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
> Nothing is itself by itself
|
||||
> *157A*
|
||||
|
||||
## ביטול אחדות השפה והיומיום
|
||||
### ביטול אחדות השפה והיומיום
|
||||
סוקראטס דורש להסיר מהשפה את ה**להיות** (be) - אין *להיות*, יש רק *להתהוות*, להיהפך. איך אפשר להתייחס לדבר כאילו הוא בעצמו, עצמאי? כל דבר הוא כמו בועת המים על פני הים - מתנפץ ונעלם ברגע.
|
||||
|
||||
> "Be" must be removed from everywhere
|
||||
@@ -387,7 +389,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
כעת, סוקראטס מוכן לבחון את הילד - ואם צריך, להרוג אותו.
|
||||
|
||||
# תחילת ההפרכה
|
||||
## תחילת ההפרכה
|
||||
תיאיטיטוס תופס במתמטיקה מעיין אוורסט, חסין משאלות של *טוב* ו*יפה*, להן הוא מייחס מעמד אפיסטמי נמוך יותר - אז וגם היום, *מדע* נתפס כדבר קשה ואמיתי יותר. כל המהלך הזה הוא לרכך את תיאיטיטוס, כדי שיראה שלא כך הדבר - שאלו שאלות מהותיות, שמסכנות גם את המתמטיקה שלו.
|
||||
|
||||
|
||||
@@ -432,7 +434,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
סוקראטס מפחיד את תיאיטיטוס, כדי להראות לו - זה לא התינוק שלך בכלל; אתה לא מספיק קיצוני להגן על העמדה הזו. **אני** אביא את פרוטאגוראס, ואתה תראה מה *צריך* כדי להגן על התינוק הזה.
|
||||
|
||||
## הנאום השני
|
||||
### הנאום השני
|
||||
|
||||
(166B) סוקראטס מציג את פרוטאגוראס כמי שכועס שהעירו אותו משנתו[^71], ומציג את טענתו בצורה החזקה ביותר.
|
||||
|
||||
@@ -469,7 +471,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
אם אדם חולה, הוא לא חושב שהוא קנה המידה; הוא רץ לרופא. כשצריך להגן על העיר, האזרחים לא חושבים שהם קנה המידה; הם רצים לגנרלים. במצבים האלה, הם חושבים שהם *לא* קנה המידה, אבל הם *כן* קנה המידה - אז הם *לא* קנה המידה! זוהי הפרכה כמותית.
|
||||
|
||||
## פרוטאגוראס המעודן
|
||||
### פרוטאגוראס המעודן
|
||||
|
||||
סוקראטס מנסה לרכך את העמדה הפרוטאגוראית. (172) אולי רק בדבר הצודק, הלא-צודק, הקדוש והבלתי-קדוש, דברים שאי אפשר למדוד, האדם הוא קנה המידה, אבל בעניינים כמותיים - הגנה, בריאות, כסף - יש מומחים. הרי אף אחד לא מסכים לגבי פוליטיקה, או יופי, או צדק; אולי *בהם* כל אחד הוא קנה המידה?
|
||||
|
||||
@@ -525,6 +527,100 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
|
||||
זוהי הפילוסופיה לפי סוקראטס: הרצון לברוח מהחלקי אל האינסופי, המאפיין לפי סוקראטס את *כל* הפילוסופיה. תיאודורוס מקבל את זה, ומכאן והלאה הוא אינו אדיש לפילוסופיה - אלא פרטיזן פילוסופי במלוא המובן.
|
||||
|
||||
### ויתור האבהות של תאודורוס
|
||||
|
||||
(177) תיאודורוס נדרש כרגע להכריע בין החבר שלו לבין האמת[^78]. מי מכריע מה היעילות של תרופה? הרופא המומחה, או המטופל? סוקראטס מרמז שאולי כדאי לקבל את הלוגוס ההיראקליטאי, ו*תיאודורוס* מתחפלץ - אי אפשר לדבר עם האנשים האלה! הם כל הזמן *זורמים* להם! תיאודורוס, שעד לפני רגע חשב שמדעי הרוח הם גיבוב של שטויות, לוקח אישית את העניין (179).
|
||||
|
||||
המסקנה של תיאודורוס היא שאם מקבלים את העמדה ההיראקלטית עד הסוף, היא נכחדת בעצמה - עצם הניסוח דורש יציבות מסוימת, כמו גם ההשתכנעות ממנה; אם *שום דבר* לא קבוע, כל זה לא אפשרי - והעמדה הזו לא יכולה להתנסח; אין למחזיקים בה שפה, או לוגוס.
|
||||
|
||||
|
||||
## בעיית אחדות הנפש
|
||||
|
||||
(183) כעת, אומר סוקראטס, נפלנו בין הכיסאות: מצד אחד, הזרימה ההיראקליטאית, ומצד שני, הקביעות המוחצת של [פארמנידס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#פארמנידס). תיאודורוס לוקח את פתח המילוט הזה, ומגלגל את הדיון לתיאיטיטוס. סוקראטס מספר לפתע שהוא פגש את פארמנידס הזקן כשהיה צעיר (184), ולכן הוא חושש לדון בעמדה של פארמנידס, מחשש שלא ירד לסוף דעתו. מדוע פארמנידס מטיל אימה על סוקראטס, והיראקליטוס - הצד השני של אותו המטבע - לא?
|
||||
|
||||
פארמנידס, אומר אנדי, ולא היראקליטוס, הוא זה שמטיח בחריפות את השאלה - **מה זה להיות?**[^79] הוא קובע כי כל טענה, היא טענה הוויתית - אבל מתוקף *מה* אנחנו יכולים לקבוע מה הווה? *How does it work?*
|
||||
|
||||
הוא זה שדורש מאיתנו לדעת את התבונה, את ההוויה, ההכרה - זוהי זכותו ההיסטורית האדירה - ולכן, סוקראטס חושש ממנו, ואכן נמנע מלדבר עליו ישירות. אולם, צילו של פארמנידס נוכח בקטעים הבאים.
|
||||
|
||||
תיאיטיטוס חוזר, וסוקראטס שואל אותו - האם די לומר שאדם שומע באוזניים ורואה בעיניים? תיאיטיטוס כמובן משיב שכן. האם זו תשובה מספקת?
|
||||
|
||||
העין לא רואה שום דבר, אם אנו מבינים ראייה כפעולה שמסוגלת לומר משהו, לחוות דעה: העין היא האמצעי, ה*כלי*[^80] - היא רואה - אבל היא לא *מה שרואה*. תיאיטיטוס מרכך ואומר שאנו רואים *דרכן* אבל לא *בהן* (184D). אין זה מספיק שהרשמים הגולמיים נוכחים בנו, כמו *חיילים בסוס עץ* - משהו צריך להבין אותם, לאגד אותם, לשפוט אותם. לשם זאת, אנו זקוקים ל*עוד חוש*, שיתפוס את האובייקט כמכלול - והוא יידרש לכל הרשמים הללו. לא נראה שזה עובד ככה; איך זה באמת עובד? מה הופך את כל הדברים האלה לתחושה של דבר אחד? איך כל רשמי החושים *נמתחים* לידיעה כזאת? אותו הדבר חייב להיות במעמד אחר מכל ה*כלים* האלו, כמה שמפעיל אותם.
|
||||
|
||||
אותו המשהו חייב להיות בעל אחדות (צל של פארמנידס *מה זה להיות אחד? מה זה להיות*), שמסוגל לקבוע הוויה (185). כל אופן חושי כזה הוא בלעדי: אי אפשר לשמוע בעיניים, או לראות באוזניים - כל אופנות תופסת משהו אחר, ייחודי לה. צליל וצבע, כל אחד מהם הוא יחיד, אבל יחד הם אחד[^81]; למה ש*נחשוב*[^82] ככה את הוויתם? (How do we know that color *is*? החושים יודעים *is*?) איזו מן סוג של חשיבה זו?
|
||||
|
||||
תיאיטיטוס משיב את אחת מתשובותיו היפות בדיאלוג (185E): שום כלי שכזה לא מגיע להוויה - אלא הנשמה עצמה, דרך עצמה, מתבוננת[^83] בדברים האלו - ההוויה, האחדות, הריבוי. והנה תיאיטיטוס מבין סוף סוף על ההבדל בין חשיבה לבין חישה - הרי לנו פעולה חשיבת מובחנת לגמרי מהחושים. העין כעין לא רואה הקשר, יחסים, אחדות: הדברים האלו הכרחיים לתפיסת המציאות שלנו.
|
||||
|
||||
> ידיעה עד כה נראתה לנו, ולכל הפילוסופיה הקדם-סוקראטיית, היא העדר ההבחנה הזו בין **חישה** ל**חשיבה**; חשיבה היא לא פעולה שקשורה ביש גופני כזה או אחר[^84].
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
הידיעה נראתה לנו עד כה כמשהו נשגב, מיסטי - לפתע סוקראטס גורר אותה למטה, כמשהו מאוד בסיסי, ומאוד נחוץ. זהו הדיון הראשון במסורת המערבית באחדות הנפש כתנאי לאחדות החוויה (שהמשיכו [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו) ו[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט)[^85]).
|
||||
|
||||
אבל האם הנפש עושה זאת בעצמה, או בכלי כלשהו, כמו *חשיבה*? חשיבה היא היכולת לבנות מורכבות, ולהבין מורכבות - כמו שפה: אני לוקח מילים כאלו וכאלו ושם אותן במבנה כזה וכזה כדי להביע ככה וככה. אבל זו עדיין סוג של הרכבה, מחלקים קיימים. מה הוא האחד שממנו מגיעים כל הרבים האלה?
|
||||
|
||||
אצל אפלטון, זה מתרחש באמצעות שני כוחות נפש:
|
||||
|
||||
- חשיבה מושגית - *Dianoia*
|
||||
|
||||
הפילוסופיה העכשווית נוטה להגביל את עצמה לחשיבה זו. אפלטון לא מסכים.
|
||||
|
||||
- חשיבה שכלית - *Nous* - התופסת *אחדויות*. יכול זו, לפי אפלטון, היא הפתיחות הנפשית ל[צורות](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#האידאה). אלא שחשיבה זו היא ידיעה תיאורטית טהורה; אין לה *צורה* משל עצמה - רק פתיחות, **אמת**. אם ידיעה היא מתן הגדרה, הרי שלא נוכל לדעת את החשיבה השכלית אף פעם ידיעה מלאה - שזה בעייתי, כי היא הכרחית לדעת[^86].
|
||||
|
||||
> אחד המעברים הכי דרמטיים מהפילוסופיה היוונית למודרנית היא זניחת ה*Nous* - הגישה השכלית הבלתי-אמצעית, המובנת מאליה, למציאות כפי שהיא בעצמה.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
|
||||
אבל האם נוכל להגיע אל האמת בלי להגיע להוויה? (186C), שואל סוקראטס, והלה משיב שלא. בלי הוויה, אין אמת; בלי אמת, אין ידיעה; החושים לא נתקלים בהוויה - ולכן אין בהם אמת; הרי שאין ידיעה בחושים, וידיעה לא יכולה להיות חישה. **[ההגדרה השנייה](#ההגדרה-השנייה) מתה**. מתחילים מההתחלה - *palin ex arches*[^89].
|
||||
|
||||
|
||||
# ההגדרה השלישית
|
||||
|
||||
סוקראטס הביא את תיאיטיטוס לעמדה כי הנפש בעצמה היא הדבר שמתמודד עם הוויה - אחדות, ריבוי, יפה, וטוב (186E). היא עושה זאת, אומר סוקראטס, ב**סברה**[^87]. אולם לא כל סברה; היא חייבת להיות **סברה נכונה**[^88], אמיתית.
|
||||
|
||||
זו כבר התקדמות: תיאיטיטוס מכיר בידיעה מעבר לחישה, וכסוג של שיפוט - ההגדרה מקפלת בתוכה ידיעה עצמית מסוימת. הנפש צריכה להיות משהו אחד, מודע לעצמו, כדי שתהיה ידיעה. אנחנו *חווים דעה* (doxa) על פי מה שנראה לנו (dokein). ההגדרה הזו אינטואיטיבית יותר: אנחנו חושבים על משהו בעולם, ואם הוא גם אמיתי - אנחנו יודעים.
|
||||
|
||||
## בחינת ההגדרה השלישית
|
||||
|
||||
הפעם, סוקראטס - באופן מוזר - לא ייבחן את ההגדרה עצמה, אלא את ההשלכה שלה: הוא ינסה באמצעותה להסביר מה זה *שיפוט שקר* (187D). רק אם נוכל להסביר באמצעותה איך אפשר *לפספס* משהו, נדע להגיד איך *קולעים* למשהו. ידיעה נדמית כמו *שיפוט אמת מוצדק*[^92]
|
||||
|
||||
התקדמנו במובן מסוים, אבל במובן אחר אנחנו תקועים: תיאיטיטוס *עדיין* מבקש הגדרה ודאית, חד משמעית וחותכת.
|
||||
|
||||
כדי לבדוק את ההגדרה, סוקראטס יטיח בה כמה דיכוטומיות.
|
||||
|
||||
איך סברה יכולה להיות שקרית?
|
||||
|
||||
- הטעות מתרחשת בין שני דברים שאנחנו יודעים - אנחנו חושבים שאנחנו יודעים את א', אבל בעצם ידענו את ב'.
|
||||
|
||||
אבל בעצם, לא ידענו לא את זה ולא את זה.
|
||||
|
||||
- הטעות מתרחשת בין שני דברים שאנחנו *לא* יודעים (188C)
|
||||
|
||||
האם בנאדם שלא מכיר לא את תיאיטיטוס ולא את סוקראטס יכול להחליף ביניהם? לא ממש - הוא לא יודע מי זה ומי זה.
|
||||
|
||||
- הטעות מתרחשת בין משהו שאנחנו *יודעים* למשהו שאנחנו *לא יודעים*
|
||||
|
||||
אבל, איך אפשר לבלבל משהו שאנחנו *לא יודעים*?
|
||||
|
||||
אנחנו לא מצליחים להגדיר את זה בדיכוטומיות האלו. כולן זיהוי פשוט, אבל הן לא מאפשרות לנו לזהות ידיעה. אז אולי ידיעה היא לא זיהוי פשוט - אז סוקראטס מנסה להגדיר את השלילה - מהי *סברת שקר?*[^90]
|
||||
|
||||
סוקראטס פונה לדיכוטומיה אחרת - בין מה ש*הווה* למה ש*לא הווה*. *אנחנו מסכימים שיש סברות לא טובות*, אומר סוקראטס. *האם זה לא אומר ש**אנחנו יודעים** או שאנחנו **לא יודעים**?* מצבי הביניים - למידה ושכחה[^91] - לא רלוונטיים אלינו (187E). איזה מן מוקש סוקראטס טמן פה? למה תיאיטיטוס הסכים לזה?
|
||||
|
||||
(188) ומהי סברת טעות? השניים מסכימים שזה *לסבור את מה שאיננו*. אבל סוקראטס שואל - *איך אפשר לחשוב את הלא-הווה?* (והנה שוב הצל של פארמנידס) האם אפשר לחוות דעה על לא כלום?
|
||||
|
||||
גם כאן, סוקראטס ותיאיטיטוס מדברים על הידיעה כסוג של זיהוי. די ברור שיש שני מאפיינים שאנחנו חייבים להסביר - הזיהוי, ו*ההסבר*. ידיעה היא, איכשהו, אחדות ביניהם - שתי פעולות שונות. ההגדרה השלישית עדיין גסה מדי; היא לא קולעת למתח הזה.
|
||||
|
||||
> אנדי מושל את זה לסיפור של פנלופיאה מהאודיסאה. אודיסאוס יוצא למילואים, ובמשך 20 שנה, לא חוזר. לרגלה של פנלופיאה - אשה רבת מעמד ורכוש - מגיעים אינספור מחזרים. *אודיסאוס לא חוזר - תחברי אחד מאיתנו, ויאללה*, הם דורשים. פנלופיאה - *חכמה יותר מכל הלא-יוצלחים האלה* - מוסרת להם שהיא תארוג את ההינומה שלה, ואז תתחתן. כל יום היא אורגת את ההינומה, ובלילה - פורמת אותה. **התיאיטיטוס עושה משהו כזה בהגדרת הידיעה - הוא מתקרב אליה, ואז פורם אותה**.
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
אז אולי, ננסה להסביר את הסברה המוטעית כטעות *בין שיפוטים* (וככה לא מסתבכים עם פארמנידס): את שהתכוונו לומר על א', אמרנו על ב' (189E). אבל זו שוב טעות בזיהוי: סוג של לא-הווה מבוית: התכוונו לומר משהו על א', ואמרנו משהו על ב', שהוא *לא א'*.
|
||||
|
||||
סוקראטס שואל את תיאיטיטוס, במשפט מהיפים והמסתוריים בדיאלוג -
|
||||
|
||||
> Do you call thinking just what I do?
|
||||
> 189E
|
||||
|
||||
(190) חשיבה, מסביר סוקראטס, היא שיח - הנפש בוחנת דברים מול עצמה, ובשלב מסוים, הוא פוסק - הנפש אומרת, *זה* (doxa). המורכבות הזו - בין השיח לזיהוי - היא הידיעה, אבל לא בדיוק ברור *איך*. סוקראטס ישאיר את זה על השולחן - לא יפרש את זה עד הסוף עם תיאיטיטוס.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
[^17]: במובן זה, הדיאלוג הוא אנדרטה של אפלטון לתלמיד שלו, שמת לפניו.
|
||||
[^18]: תיאודורוס מקפיד "להוריד" את תיאיטיטוס כדי שלא ייחשבו שהוא נמשך עליו, ולכן מכתיר אותו *מכוער נעל* כמו סוקראטס. בהתחשב בזה ש[אלקיביאדס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה) נמשך לסוקראטס בסופו של דבר, זה די אירוני.
|
||||
@@ -587,3 +683,18 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
|
||||
[^75]: *Schole*
|
||||
[^76]: אבל, שימו לב - סוקראטס כן ער לכל הדברים האלה, לייחוס (שהיוונים מאוד אהבו) ולמתחים פוליטיים - הוא יודע בדיוק מי הוא תיאיטיטוס, ומי אביו.
|
||||
[^77]: כמו האנשים שנולדים וחיים כל חייהם בברונקס ונשמעים כמו באגס-באני, אומר אנדי.
|
||||
[^78]: כמו ש[אריסטו אומר שצריך לעשות](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה#fn17)
|
||||
[^79]: (/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being)
|
||||
[^80]: *Organa*
|
||||
[^81]: [מוטיב חוזר אצל אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון#המסע-הסוקראטי-אחר-הסיבה)
|
||||
[^82]: *Dianoia* - חשיבה. סוקראטס מתעקש על הפועל הזה.
|
||||
[^83]: *Epistopein*
|
||||
[^84]: כולל המוח. אכלתם אותה, קוגניציה.
|
||||
[^85]: בדברו על ה*אגו הטרנסנדנטלי* - ה*אני הטרנדנדנטלי* של קאנט מרכיב את הסדר מרשמי החושים - דבר נבנה. לעומת העמדה האפלטונית, שאחדות החוויה *נחשפת* אלינו, ולא נבנית על ידינו.
|
||||
[^86]: ה*Nous* הוא לא נושא שידון בו תיאיטיטוס - הוא אינו בין שיח מתאים (החשיבה שלו מושגית - מספר? מושג). אפלטון מדבר עליו ב[משל הקו המחולק](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-הקו-המחולק).
|
||||
[^87]: *Doxazein*
|
||||
[^88]: *Alethe Doxa* ([מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון)).
|
||||
[^89]: בכל פעם שאפלטון אומר את זה, זה אף פעם לא קורה.
|
||||
[^90]: *Psuede doxa*
|
||||
[^91]: ב[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון#מהי-ידיעה) מדברים על זה.
|
||||
[^92]: אבל, [גטייר הרס לנו גם את זה](https://plato.stanford.edu/entries/knowledge-analysis/#GettProb).
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מטאפיזיקה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-18T12:51:28.762Z
|
||||
date: 2024-06-18T12:51:30.647Z
|
||||
tags: שנה א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, סמסטר ב, אריסטו, מטאפיזיקה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-04-27T07:22:34.668Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הסופיסטים
|
||||
description: הגותם של שניים מההוגים הסופיסטיים - פרוטאגוראס וגורגיאס
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-14T14:41:49.050Z
|
||||
date: 2024-06-14T14:41:50.814Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, פילוסופיה יוונית, קדם-סוקראטיים, סופיסטים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-02-21T19:16:03.999Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: לשון
|
||||
description: מבוא לפילוסופיה של הלשון
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-06T12:16:53.474Z
|
||||
date: 2024-05-06T12:16:55.331Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, פילוסופיה של הלשון
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-26T21:01:04.731Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מיומנויות יסוד בפילוסופיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-22T09:27:27.478Z
|
||||
date: 2024-05-22T09:27:29.351Z
|
||||
tags: שנה א, סמסטר א, פילוסופיה, מיומנויות יסוד, סיכום, סמסטר ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2022-10-27T09:18:55.311Z
|
||||
|
||||
@@ -2,8 +2,8 @@
|
||||
title: אנסלם
|
||||
description: ההוכחה האונתולוגית לקיום האל
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T12:30:02.712Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, נצרות, פילוסופיה נוצרית, ימי הביניים, אנסלם
|
||||
date: 2024-06-17T12:30:04.548Z
|
||||
tags: סמסטר א, פילוסופיה, שנה ב, נצרות, פילוסופיה נוצרית, אנסלם, ימי הביניים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-02-07T15:06:27.156Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכולוגיה
|
||||
description: על הבעיה הקשה של התודעה ומעבר לה
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-17T12:32:39.853Z
|
||||
date: 2024-06-17T12:32:41.714Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-03-13T19:22:10.601Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: התפתחותית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-13T09:27:26.591Z
|
||||
date: 2024-05-13T09:27:28.508Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-04T13:08:39.982Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: התפתחות רגשית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-15T12:00:14.977Z
|
||||
date: 2024-06-15T12:00:16.982Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-15T11:58:06.567Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חישה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-18T14:54:20.772Z
|
||||
date: 2024-05-18T14:54:22.801Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-18T12:44:57.375Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חסך אימהי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-22T15:53:53.271Z
|
||||
date: 2024-06-22T15:53:55.233Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-22T14:22:13.678Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: טראומת ילדות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-22T09:14:21.720Z
|
||||
date: 2024-05-22T09:14:23.520Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב, טראומה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-15T09:27:09.677Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מאפייני הילוד
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-13T09:19:11.823Z
|
||||
date: 2024-05-13T09:19:13.726Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-11T07:35:11.714Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מזג
|
||||
description: (טמפרמנט)
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-29T09:32:22.778Z
|
||||
date: 2024-05-29T09:32:24.635Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-25T11:03:41.282Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: התיאוריה של פיאז'ה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-12T11:25:30.255Z
|
||||
date: 2024-06-12T11:25:32.431Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-31T11:21:14.696Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: התפתחות קדם לידה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-13T09:17:06.770Z
|
||||
date: 2024-05-13T09:17:08.660Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-08T09:29:07.435Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: התיאוריה על התודעה
|
||||
description: Theory of Mind
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-15T11:59:02.586Z
|
||||
date: 2024-06-15T11:59:04.489Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-15T09:22:51.132Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חברתית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-07T08:27:30.848Z
|
||||
date: 2024-05-07T08:27:32.701Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-04-30T08:39:45.545Z
|
||||
|
||||
BIN
פסיכולוגיה/חברתית/lec7_2024nn.ppt
Normal file
BIN
פסיכולוגיה/חברתית/lec7_2024nn.ppt
Normal file
Binary file not shown.
BIN
פסיכולוגיה/חברתית/social_psychology_ch._9.pdf
Normal file
BIN
פסיכולוגיה/חברתית/social_psychology_ch._9.pdf
Normal file
Binary file not shown.
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: העצמי ודימוי עצמי
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-22T19:19:51.848Z
|
||||
date: 2024-05-22T19:19:53.798Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-07T08:25:38.407Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ייחוסים סיבתיים
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-28T10:24:24.231Z
|
||||
date: 2024-05-28T10:24:26.097Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית, ייחוסים סיבתיים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-21T10:40:55.094Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: עמדות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-19T07:41:52.756Z
|
||||
date: 2024-06-19T07:41:55.043Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-11T08:24:25.906Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: שיפוטים חברתיים
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-04T10:35:37.228Z
|
||||
date: 2024-06-04T10:35:39.121Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית, שיפוטים
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-28T10:30:23.657Z
|
||||
|
||||
229
פסיכולוגיה/חברתית/תואמנות.md
Normal file
229
פסיכולוגיה/חברתית/תואמנות.md
Normal file
@@ -0,0 +1,229 @@
|
||||
---
|
||||
title: תואמנות
|
||||
description: (השפעה חברתית)
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-25T10:45:48.385Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכולוגיה חברתית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-25T08:42:17.182Z
|
||||
---
|
||||
|
||||
|
||||
> [מצגת](/פסיכולוגיה/חברתית/lec7_2024nn.ppt), [ספר](/פסיכולוגיה/חברתית/social_psychology_ch._9.pdf)
|
||||
{.is-info}
|
||||
|
||||
# מהי תואמנות?
|
||||
|
||||
> **השפעה חברתית** היא הדרגות השונות בהן אנשים משפיעים על העמדות, האמונות, הרגשות וההתנהגויות של אחרים.
|
||||
{.info}
|
||||
|
||||
|
||||
ישראל כתרבות מערבית טרודה מאוד ב[עצמי](/פסיכולוגיה/חברתית/העצמי) - הגשמה עצמית, גילוי עצמי, למצוא את הדרך שלנו, וכדומה. הייצוג הזה נעשה באמצעות סמלים - דמויות לחיקוי, רעיונות, מוזיקה וכדומה. ולמרות זאת, אנחנו גם יצורים חברתיים, וככאלו מושפעים מאוד גם מן האחר, ונדרשים להתאים את עצמנו לכלל - דחף הנקרא **תואמנות**.
|
||||
|
||||
תואמנות נוכחת מאוד בחיי היומיום שלנו - אנחנו מתאימים את עצמנו לאחרים כל הזמן, גם מבלי לשים לב - בקודי נימוס, בלבוש, וכדומה. לתואמנות יש צדדים חיוביים - השתייכות לקבוצה, התנדבות משותפת ושותפות גורל - וגם צדדים שליליים - כמו עלייתן של תנועות פוליטיות קיצוניות.
|
||||
|
||||
אנחנו נהיה טרודים פחות בהשלכות ויותר בתופעה עצמה.
|
||||
|
||||
|
||||
| Authority\Explicit Request | No | Yes |
|
||||
| --- | --- | --- |
|
||||
| Non-Authority | Conformity | Compliance |
|
||||
| Authority | Conformity | Obedience
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
| גורם/בקשה מפורשת | לא | כן |
|
||||
| --- | --- | --- |
|
||||
| לא סמכותי | תואמנות | היענות |
|
||||
| סמכותי | תואמנות | ציות |
|
||||
|
||||
|
||||
**תואמנות** היא ציות שלא על פי הוראה מפורשת, בין שהגורם ה"מצווה" הוא סמכותי או לו.
|
||||
|
||||
# תואמנות אוטומטית
|
||||
|
||||
## חיקוי
|
||||
|
||||
**חיקוי** הוא סוג של תואמנות אוטומטית - כמו תינוק שמחקה אנשים בסביבתו. היא לאו-דווקא מודעת או נשלטת - אנחנו נוטים לאמץ שפת גוף ודיבור של אחרים שאנו מעריכים, שנובעת מיכולתנו ונטייתנו המולדת לחקיינות: בשלבים מאוד מוקדמים, אם מחייכים לתינוק, הוא מחייך חזרה.
|
||||
|
||||
[James (1890)](https://psycnet.apa.org/record/2020-15291-001)[^1] קובע כי עצם המחשבה על פעולה מייצרת התנהגות. הוא קובע כי אפשר לחשוב על המחשבה כהתרמה שמשפיעה על ההתנהגות בגלל עוררות של ייצוג ההתנהגות.
|
||||
מאז התגלו נוירוני המראה - תאי עצב במוח שמעוררים כשאנחנו עושים פעולה מסוימת וגם כשאנחנו צופים במישהו אחר עושה את הפעולה.
|
||||
|
||||
[Chartrand & Bargh (1999)](https://psycnet.apa.org/record/1999-05479-002) עמדו על *אפקט הזיקית*. בניסוי שלהם, שני נבדקים (האחד משתף פעולה) שבו זה לצד זה ותיארו תמונות כחלק (לכאורה) ממחקר ראשוני. משתפי הפעולה התחלפו בין שני חלקי הניסוי, כאשר כל אחד ממשתפי הפעולה עושה פעולה בולטת - שפשוף הפנים או נדנוד הרגל. החוקרים בדקו את מספר הפעמים שהנבדק יחקה את ההתנהגות הזו. הנבדק אכן חיקה את ההתנהגות באופן לא מודע.
|
||||
|
||||
|
||||
[Hasler et al (2017)](https://doi.org/10.1371/journal.pone.0174965) השתמשו במציאות וירטואלית בכדי לבדוק תואמנות אוטומטית. בניסוי השתתפו רק נבדקות, ובהדמיית המחשב הן הוקצו פעם לדמות לבנה ופעם לדמות שחורה, והן הוקצו לאינטרקציה עם דמות אחרת - פעם דמות לבנה ופעם דמות שחורה. הנבדקת (בניסוי השתתפו רק נשים) ובת זוגה הוירטואלית תיארו תמונות יומיומיות שהוצגו להן. בניסוי נספרו התנהגויות של חיקוי - נגיעה בפנים, נגיעה ביד, נגיעה בירך, גירוד מרפק וכו').
|
||||
|
||||
החוקרות עמדו על כך שכאשר זהות הדמות האחרת תואמת את זהות הדמות שהוקצתה לנבדקת - נבדקת שקיבלה דמות לבנה נטתה יותר לחקות דמות לבנה אחרת, ונבדקת שקיבלה דמות שחורה נטתה יותר לחקות דמות שחורה אחרת (באופן חזק יותר, שהחוקרים לא שיערו).
|
||||
|
||||
### למה זה קורה?
|
||||
|
||||
- חיקוי מכין אותנו לאינטראקציה חברתית
|
||||
|
||||
חיקוי חזק יותר כאשר יש לנו מניע להשתייך ולתקשר עם אחרים. אנחנו מחבבים יותר אנשים שמחקים אותנו (בהינתן שזה נעשה באופן לא מודע\עדין - בגלוי זה מרגיז). חיקוי מוביל לאינטראקציה נעימה יותר.
|
||||
|
||||
בניסוי השני של [Chartrand & Bargh (1999)](https://psycnet.apa.org/record/1999-05479-002), שני הנבדקים (אחד משתף פעולה) ישבו זה לצד זה ותיארו תמונות כחלק ממחקר ראשוני. אלא שהפעם, *משתף הפעולה* הנוחה לחקות את *הנבדק* - סידור השיער, גירוד וכו' - בצורה לא מאוד גלויה. בתנאי הביקורת, לא התקבלה הנחיה כזו.
|
||||
|
||||
לאחר מכן, הנבדקים נשאלו עד כמה הם מחבבים את הנבדק השני (משתף הפעולה), ועד כמה האינטרקציה עמו הייתה נעימה.
|
||||
|
||||
| מדד\חיקוי | חיקוי | לא חיקוי |
|
||||
| --- | --- | --- |
|
||||
| חיבה | 6.62 | 5.91 |
|
||||
| אינטרקציה נעימה | 6.76 | 6.02 |
|
||||
|
||||
כפי שאתם רואים, החיקוי הוביל לחיבה גדולה יותר, ולאינטרקציה נעימה יותר - התוצאות האלו קודדו בידי עוזרי ניסוי עיוורים להשערת הניסוי.
|
||||
|
||||
## הטרמה
|
||||
|
||||
[Epley & Gilovich (1999)](https://psycnet.apa.org/record/1999-15090-003) הטרימו נבדקים למושגים של תואמנות\אי-תואמנות בעזרת מטלת משפטים מבולבלים (לא-דקדוקי). הנבדקים התבקשו לסדר את המילים לכדי משפטים ברי-משמעות.
|
||||
|
||||
לאחר מכן הנבדקים שוחחו עם נבדק אחר (משתף פעולה) שסיפר להם שהניסוי היה מעניין ומהנה.
|
||||
|
||||
לבסוף הנבדקים התבקשו לדרג את מידת העניין וההנאה מהניסוי (1-11).
|
||||
|
||||
כאשר המונחים שסידרו היו קשורים בתואמנות, נבדקים נטו לדרג את ההנאה באופן גבוה יותר, בדומה למשתף הפעולה. מנגד, כאשר סידרו מונחים שקשורות באי-תואמנות, הדירוג של הנבדקים היה נמוך יותר משמעותית - רחוקים יותר מאלו של משתף הפעולה.
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
# תואמנות מיודעת
|
||||
|
||||
תואמנות מיודעת (אינפורמטיבית) היא השימוש באחרים להנחייה במצבים עמומים.
|
||||
|
||||
[Sherif (1936)](https://psycnet.apa.org/record/1937-00871-000) הדגים את התופעה בניסוי שבו הקרין לנבדק בודד בחדר חשוך נקודה, הזיז אותה, ושאל את הנבדקים בכמה היא זזה בכל פעם - עד שהגיעו להערכה די קבועה. בתנאי נוסף, המטלה בוצעה שוב עם נבדקים אחרים, כשכל אחד אומר בקולו את המרחק שהוא חושב. אחרי מספר חזרות, נוצרה נורמה קבוצתית - ההערכה של הנבדקים התלכדה: הנבדקים שומעים את הערכתם של הנבדקים האחרים ומשתמשים בה בכדי לגבש את השיפוט שלהם במצב העמום הזה.
|
||||
|
||||
> התואמנות הזו היא, לעיתים, הרת אסון: במצבי חירום, אנשים מתנהגים בצורה של התעדרות - הם כולם מתגבשים סביב יציאה או נתיב בריחה אחד, משום שכל אחד רואה מה האחר עושה. ככה כולם נדחסים ליציאה אחת, רומסים אחד את השני ומעכבים את הבריחה שלהם לשווא.
|
||||
{.is-warning}
|
||||
|
||||
# תואמנות נורמטיבית
|
||||
|
||||
אנשים רוצים שאחרים יחבבו אותם ולכן מתאימים עצמם לנורמה.
|
||||
|
||||
[Asch (1951)](https://psycnet.apa.org/record/1952-00803-001), באחד מהניסויים המפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה החברתית, כינס בחדר שישה משתפי פעולה ונבדק אחד בחדר, כאשר הנבדק יושב במקום החמישי. הנסיין מראה לבדקים קו מטרה ומבקש מהם להחליט איזה בין 3 קווים זהה לו באורכו - כאשר תשובה אחת מאוד ברורה ומדויקת. הנבדקים אומרים בקול רם את תשובתם. משתפי הפעולה הנוחו לטעות בכוונה ב12 מתוך 18 הסבבים.
|
||||
|
||||
|
||||
98% מהנבדקים ענו תשובות מדויקות כשהם היו לבד. אולם, בממוצע, הנבדקים פעלו בתואמנות ב36.8% מהבחירות שלהם - למרות *שידעו* שהם טועים.
|
||||
|
||||
תוצאה זו מפתיעה כי -
|
||||
|
||||
- אנחנו יכולים לסמוך על החושים שלנו
|
||||
- אנחנו רואים ומגיבים ל"עולם האמיתי"
|
||||
- לתואמנות יש מחיר - אי נוחות פסיכולוגית
|
||||
|
||||
אבל, אנחנו לא רוצים להיות מנודים - ולכן נוטים לשלם את המחיר הזה.
|
||||
|
||||
> [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=TYIh4MkcfJA)
|
||||
{.is-success}
|
||||
|
||||
# תואמנות ומאפייני הקבוצה
|
||||
|
||||
- גודל הקבוצה
|
||||
|
||||
ככל שהקבוצה גדולה יותר, הנטייה לתואמנות עולה, עד 4 אנשים.
|
||||
|
||||
- תמימות-דעים בקבוצה
|
||||
|
||||
ככל שחברי הקבוצה יותר תמימי-דעים, כך עולה התואמנות, ולהיפך - די באדם אחד החורג מההתנהגות הקבוצתית כדי לפגוע בתואמנות. מהות החריגה אינה משנה במיוחד; די בנוכחותה של דעה אחרת *כלשהי* בכדי לתת הצדקה להשמיע את הדעה שלי, ולא לתאום את הקבוצה.
|
||||
|
||||
- מעמד ומומחיות
|
||||
|
||||
ככל שהקבוצה נתפסת כמומחית יותר ובעלת מעמד גבוה יותר, הנטייה לתואמנות עולה.
|
||||
|
||||
- חשיבות הקבוצה
|
||||
|
||||
ככל שהקבוצה חשובה יותר, הנטייה לתואמנות עולה.
|
||||
|
||||
|
||||
# תואמנות ומאפייני היחיד
|
||||
|
||||
- קושי המטלה
|
||||
|
||||
כשהמטלה קלה, מוכרת וחד משמעית, יש ירידה בתואמנות מיודעת, אבל לא בתואמנות נורמטיבית.
|
||||
|
||||
- אנונימיות
|
||||
|
||||
כשהתגובות לא מזוהות עם הפרט, יש ירידה בתואמנות נורמטיבית.
|
||||
|
||||
- מחויבות
|
||||
|
||||
כשיש מחויבות גדולה למטלה, התואמנות יורדת
|
||||
|
||||
- הבדלים אישיי
|
||||
|
||||
כל שהדימוי העצמי גבוה יותר, כך הנטייה לתואמנות חלשה יותר. נשים, כלל, יותר תואמניות מגברים.
|
||||
|
||||
# ניסוי השוק של מילגרם
|
||||
|
||||
[Milgram, 1963](https://psycnet.apa.org/record/1964-03472-001) ערך את מה שהוא בוודאי המחקר הכי מפורסם בתולדות הפסיכולוגיה החברתית, ואולי בכלל - שבו בדק עד כמה רחוק נבדקים בניסוי יסכימו ללכת כדי למלא אחר הוראות, והאם יפגינו תואמנות גם אם זה כרוך בפגיעה באדם אחר.
|
||||
|
||||
מילגרם אסף 40 גברים בגילאים 20-50, מרקעים שונים, להם הציג את הניסוי כבדיקת השפעת רקעים שונים וענישה על למידה.
|
||||
|
||||
הנבדק "הוגרל" (תמיד) לתפקיד המורה, והתלמיד (משתף פעולה) נקשר לכיסא וחובר למכשיר שמעביר שוקים חשמליים. נאמר למורה שהשוקים מאוד כואבים אבל לא עושים נזק גופני ארוך טווח (המורה התנסה בקבלת שוק בעוצמה של 45 וולט). בפועל, המכשיר לא חשמל את משתפי הפעולה.
|
||||
|
||||
במטלה, התלמיד התבקש לאתר זוגות מילים. המורה קיבל הוראה להעביר שוק חשמלי אחרי כל טעות, כאשר אחרי כל טעות עוצמת השוק החשמלי עולה - מ15 וולט עד 450 וולט - ולהכריז בפני התלמיד את עוצמת החשמול שהוא עומד לקבל.
|
||||
|
||||
מ300 וולט והלאה, ההתלמיד משמיע תגובה כואבת - דפיקה על הקיר וכדומה, ומעל 315 וולט, התלמיד מפסיק להגיב. בדרך כלל המורה פונה לנסיין, והנסיין מנחה אותו להתייחס לחוסר תגובה כתשובה שגויה. הנסיין הונחה על ידי מילגרם להפעיל לחץ על הנבדק להמשיך, באמצעות היגדים קבועים מראש.
|
||||
|
||||
כמה "מורים" יגיעו לעוצמת החשמול המירבית?
|
||||
|
||||
מילגרם נתן ל100 סטודנטים לפסיכולוגיה לקרוא תיאור של המחקר ולהעריך את אחוזי הנבדקים שימשיכו לחשמל עד העוצמה המירבית. הערכתם היתה 1.2%.
|
||||
|
||||
נבדקים נשאלו אחרי המחקר, עד כמה כואבים היו החשמולים האחרונים ל"תלמיד", מ1-14. ההערכה המוצעת הייתה 13.42 - *מאוד* כואב.
|
||||
|
||||
**מתוך 40 נבדקים, 26 הגיעו לשוק המירבי (65%!)**. 5 עצרו בעוצמת שוק גבוהה, כשה"תלמיד" החל להתלונן.
|
||||
|
||||
הרבה מהנבדקים הראו סימני מצוקה - עצבנות, כעס, הזעה, פניות חוזרות לנסיין, וחשו הקלה כשהנסיין עצר את הניסוי; הם לא הלכו אחרי הנסיין בצורה עיוורת.
|
||||
|
||||
מילגרם והקהילה המדעית הופתעו מהתוצאות, והסביר אותם כך:
|
||||
|
||||
- הניסוי נערך באוניברסיטה מכובדת, עם צוות שנתפס כמיומן ובעל שם
|
||||
|
||||
- הניסוי הוצג כמקדם מטרה חשובה
|
||||
|
||||
- ה"תלמיד" התנדב למחקר - לא הכריחו אותו
|
||||
|
||||
- ה"מורה" התנדב גם הוא למחקר והיה מחויב לעזור לחוקר
|
||||
|
||||
- בתפיסה של ה"מורה", התפקיד שלו היה מקרי - הוא יכל היה להיות תלמיד
|
||||
|
||||
- נאמר לנבדקים שהשוקים כואבים אך לא מסוכנים
|
||||
|
||||
- נוצר עימות שדורש פתרון בין היענות לנסיין לבין היענות לתלמיד; התנאים העלו הובילו להכרעה לטובת הנסיין
|
||||
|
||||
- הנבדקים, שאינם היו סטודנטים, הוזמנו לקחת חלק במטרה נעלה במוסד יוקרתי, ולכן רצו להשתייך לניסוי.
|
||||
|
||||
# ניסויי בנינגטון
|
||||
|
||||
[Newcomb, 1936](https://www2.lewisu.edu/~gazianjo/newcomb.htm) ערך מחקר שדה שבו עקבו אחרי העמדות הפוליטיות והתנהגות ההצבעה של סטודנטיות בקולג' לאורך ההשכלה שלהן שם. רובן מגיעות מבתים רפובליקנים מבוססים והחזיקו בדעות שמרניות כמו הוריהן. לאחר שנתיים של לימודים וחשיפה לסביבה האקדמית, שינו הסטודנטיות את העדפותיהן הפוליטיות, בניגוד לבני משפחתן. כומר, ההקשר החברתי יצר שינוי של עמדות פוליטיות. העמדות הפוליטיות שנוצרו החזיקו לטווח הארוך (עשרות שנים!) ובאו לידי ביטוי בבחירות לנשיאות.
|
||||
|
||||
|
||||
בשנתן הראשונה, 34% אחוז הצביעו למועמד הליברלי (רוזוולט), והשאר למועמד השמרן (לנדון). בשנתן הרביעית, 85% תמכו במועמד הליברלי (רוזוולט) והשאר במועמד השמרן (לנדון).
|
||||
|
||||
בשנת 1960, 56% מתלמידות בנינגטון הצביעו למועמד הליברלי (קנדי) לעומת 30% בתנאי הבקרה ו49% הצבעה כללית, ובשנת 1984 52% מבנות בנינגטון הצביעו למועמד הליברלי (מונדייל), לעומת 30% בבקרה ו40% בכלל האוכלוסייה.
|
||||
|
||||
מה שכן, בניסוי יש הרבה גורמים מתערבים - עמדות המרצים, שכנוע לעומת ציות, וכדומה.
|
||||
|
||||
# התנגדות
|
||||
|
||||
תואמנות היא תהליך מאוד חזק; האם ניתן להתנגד אליו?
|
||||
|
||||
תיאוריית ההתנגדות ([Brehm, 1956](https://psycnet.apa.org/record/1957-04251-001)) קובע כי אנשים חווים עוררות שלילית ([דיסוננס קוגניטיבי](/פסיכולוגיה/חברתית/עמדות#דיסוננס-קוגניטיבי)) כשתחושת החופש שלהם נפגעת, וערך החופש והרצון שלמור עליו מתחזקים.
|
||||
|
||||
הוא סוקר גורמים המאפשרים התנגדות לתואמנות, לרבות -
|
||||
|
||||
- אימון
|
||||
|
||||
אנשים לומדים להטיל ספק בסמכות.
|
||||
|
||||
- בעל ברית
|
||||
|
||||
מחקריו של Asch מעידים שדי בבעל ברית אחד לאפשר התנגדות.
|
||||
|
||||
- מודעות
|
||||
|
||||
לתהליך ההדרגתי של ההסלמה.
|
||||
|
||||
- דחיית החלטה
|
||||
|
||||
השהיית שיפוט מאפשרת לגרשות המעורבים בתואמנות לדעוך.
|
||||
|
||||
[^1]: [ג'יימס הזה](/פילוסופיה/דת/אמונה#הרצון-להאמין)
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חשיבה וקבלת החלטות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-16T14:17:21.330Z
|
||||
date: 2024-05-16T14:17:23.228Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-05T08:24:42.300Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: גישות מרכזיות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-21T10:57:42.391Z
|
||||
date: 2024-06-21T10:57:44.181Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-17T16:13:28.553Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: היוריסטיקות
|
||||
description: הערכות סובייקטיביות של אי-ודאות
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-08T12:23:30.617Z
|
||||
date: 2024-06-08T12:23:32.652Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב, היוריסטיקה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-07T14:18:05.931Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חוקי החלטה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-18T07:44:59.425Z
|
||||
date: 2024-06-24T09:18:49.914Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-17T15:41:16.588Z
|
||||
@@ -14,6 +14,7 @@ dateCreated: 2024-05-17T15:41:16.588Z
|
||||
|
||||
# דומיננטיות
|
||||
חלופה **דומיננטיות** היא החלופה המביאה תוצאה רצויה ללא קשר למצבי העולם
|
||||
|
||||
| | מצב 1 | מצב 2 | מצב 3 |
|
||||
| --- | --- | --- | --- |
|
||||
| חלופה א' | 80 | 150 | -30 |
|
||||
@@ -26,6 +27,7 @@ dateCreated: 2024-05-17T15:41:16.588Z
|
||||
|
||||
# Maximin
|
||||
החלופה שעבורה התוצאה הגרועה ביותר עדיפה על התוצאה הגרועה ביותר של יתר החלופות - אנחנו ממקסמים את המינימום.
|
||||
|
||||
| | מצב 1 | מצב 2 | מצב 3 |
|
||||
| --- | --- | --- | --- |
|
||||
| חלופה א' | 80 | 250 | -30 |
|
||||
@@ -38,6 +40,7 @@ dateCreated: 2024-05-17T15:41:16.588Z
|
||||
|
||||
# Maximan
|
||||
החלופה שעבורה התוצאה ה*טובה* ביותר עדיפה על התוצאה הטובה ביותר של יתר החלופות - אנחנו ממקסמים את המקסימום.
|
||||
|
||||
| | מצב 1 | מצב 2 | מצב 3 |
|
||||
| --- | --- | --- | --- |
|
||||
| חלופה א' | 80 | 250 | -30 |
|
||||
@@ -50,6 +53,7 @@ dateCreated: 2024-05-17T15:41:16.588Z
|
||||
|
||||
# Expected Value
|
||||
החלופה שעבורה **התוחלת** היא הטובה ביותר - אם נבחר בהחלטה הזו אינסוף פעמים, נקבל את הערך הכי גבוה ביחד לשאר.
|
||||
|
||||
| | מצב 1 | מצב 2 | מצב 3 |
|
||||
| --- | --- | --- | --- |
|
||||
| חלופה א' | 80 (0.2) | 250 (0.3) | (0.5) -30 |
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מודלים לקבלת החלטות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-14T10:56:36.790Z
|
||||
date: 2024-06-14T10:56:38.572Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-16T14:45:05.943Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: המודל הנורמטיבי
|
||||
description: איך ראוי לקבל החלטות?
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-14T10:17:23.397Z
|
||||
date: 2024-06-14T10:17:25.267Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-14T09:50:27.423Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: המודל התיאורי
|
||||
description: Prospect Theory
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-21T10:56:45.150Z
|
||||
date: 2024-06-21T10:56:46.958Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, חשיבה, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-21T10:46:59.278Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מבוא
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-07T08:26:50.039Z
|
||||
date: 2024-05-07T08:26:52.045Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה א, סמסטר א, מבוא, סיכום, סמסטר ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2022-10-24T11:10:18.647Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכולוגיה אבנורמלית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-17T16:21:32.126Z
|
||||
date: 2024-05-17T16:21:34.223Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, פסיכולוגיה אבנורמלית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-06-14T09:42:35.683Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכולוגיה התפתחותית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-17T16:16:38.280Z
|
||||
date: 2024-05-17T16:16:40.275Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, פסיכולוגיה התפתחותית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-04-30T10:30:49.794Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חשיבה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-05T08:26:14.630Z
|
||||
date: 2024-05-05T08:26:16.487Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה א, מבוא, סמסטר ב, חשיבה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-04-23T10:28:20.589Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: תפיסה
|
||||
description: מבוא לתפיסה, בדגש על תפיסה חזותית
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-17T16:16:04.192Z
|
||||
date: 2024-05-17T16:16:06.243Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה א, סמסטר א, תפיסה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-01-19T20:30:08.985Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מיניות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-24T07:01:39.655Z
|
||||
date: 2024-06-24T07:01:41.673Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, מיניות
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-06T05:18:35.925Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אינטימיות
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-24T07:02:17.455Z
|
||||
date: 2024-06-24T07:02:19.245Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, מיניות, אינטימיות
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-24T07:01:32.752Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: מערכת המיניות האנושית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-20T07:01:02.695Z
|
||||
date: 2024-05-20T07:01:04.403Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, מיניות
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-20T06:21:17.121Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: ניסויית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-07T08:27:10.614Z
|
||||
date: 2024-05-07T08:27:12.367Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר א, שנה ב, פסיכולוגיה ניסויית
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-01-04T08:34:17.980Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פסיכופתולוגיה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-12T11:21:15.803Z
|
||||
date: 2024-05-12T11:21:17.867Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, שנה ב, פסיכופתולוגיה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2023-12-31T12:22:47.704Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הפרעה טורדנית-כפייתית
|
||||
description: OCD
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-23T12:46:00.592Z
|
||||
date: 2024-06-23T12:46:02.539Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכופתולוגיה, ocd
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-16T12:41:06.721Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הפרעות חרדה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-26T13:23:03.539Z
|
||||
date: 2024-05-26T13:23:05.296Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, פסיכולוגיה אבנורמלית, שנה ב, חרדה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-10T13:53:28.833Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: הפרעת דחק פוסט-טראומטית
|
||||
description: PTSD
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-16T12:46:17.670Z
|
||||
date: 2024-06-16T12:46:19.617Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, סמסטר ב, שנה ב, פסיכופתולוגיה
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-06-02T11:25:39.304Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: אגורפוביה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-26T13:22:38.707Z
|
||||
date: 2024-05-26T13:22:40.425Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-26T12:45:05.358Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: חדרה חברתית
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-26T12:47:52.591Z
|
||||
date: 2024-05-26T12:47:54.600Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-26T12:47:52.591Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: פאניקה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-05-26T12:40:15.346Z
|
||||
date: 2024-05-26T12:40:17.205Z
|
||||
tags:
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-26T12:37:39.179Z
|
||||
|
||||
@@ -2,7 +2,7 @@
|
||||
title: תפיסה וקוגניציה
|
||||
description:
|
||||
published: true
|
||||
date: 2024-06-20T12:21:39.082Z
|
||||
date: 2024-06-20T12:21:41.095Z
|
||||
tags: פסיכולוגיה, תפיסה, סמסטר ב, שנה ב
|
||||
editor: markdown
|
||||
dateCreated: 2024-05-01T11:07:55.647Z
|
||||
|
||||
Reference in New Issue
Block a user