Merge remote-tracking branch 'origin/master'

.obsidian/app.json

@@ -1,5 +1,11 @@
 {
   "rightToLeft": true,
   "alwaysUpdateLinks": false,
-  "useMarkdownLinks": true
+  "useMarkdownLinks": true,
+  "pdfExportSettings": {
+    "pageSize": "A4",
+    "landscape": true,
+    "margin": "0",
+    "downscalePercent": 100
+  }
 }

.obsidian/workspace.json

@@ -4,39 +4,38 @@
     "type": "split",
     "children": [
       {
-        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "id": "1fd2decd07053383",
         "type": "tabs",
         "children": [
           {
-            "id": "6cfebaaf97070380",
+            "id": "09399a2d70ca464f",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+                "file": "כלליים/יוונית/הפועל.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "אל"
+              "title": "הפועל"
             }
           },
           {
-            "id": "97f544199938cd17",
+            "id": "71608eddd561f2e9",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "מעבר_לטוב_ולרוע"
+              "title": "תחביר"
             }
           }
-        ],
-        "currentTab": 1
+        ]
       }
     ],
     "direction": "vertical"
@@ -179,53 +178,53 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "97f544199938cd17",
+  "active": "09399a2d70ca464f",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
-    "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989).pdf",
-    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/יום/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דת.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/אוקהם.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/שפה.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "פילוסופיה/דת/index.md",
-    "פילוסופיה/בודהיזם/זן/index.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/רוע.md",
-    "פילוסופיה/לוגיקה/מודאלית.md",
-    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "כלליים/יוונית/יחסות.md",
+    "כלליים/יוונית/index.md",
+    "כלליים/יוונית/כינויים.md",
+    "כלליים/יוונית/התואר.md",
+    "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
+    "כלליים/יוונית/מילון.pdf",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/heiding.png",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/Pasted image.png",
+    "Pasted image 20250102132418.png",
+    "javascripts/katex.js",
+    "javascripts/mathjax.js",
+    "javascripts",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/peas.jpg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/Winnicott.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu13465828avbz.tmp",
     "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/sandford2006.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/2.pptx",
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
-    "favicon.png",
-    "logo.png",
-    "donkey.png",
-    "donkey.webp",
-    "assets/kot.png",
-    "פסיכולוגיה/תודעה/גורילה.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/עציצים.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/tiger.jpg",
-    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg"
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/8.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu1009171lyeeh.tmp",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Hume.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פילוסופיה/לשון/פרגה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Lewis.pdf",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/vacation.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/school-of-athens.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg"
   ]
 }

.obsidian/workspace.sync-conflict-20241209-132007-RSUEQGM.json

@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "44ed94417c72e4b1",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "דיסוציאציה"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "44ed94417c72e4b1",
+  "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
+    "().md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/רצון_לעוצמה_מחברת.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/התגברות.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מחול.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu8654691a07zp.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtdb.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/3.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtd8.tmp",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/danni-yossi.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/goldens.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-green.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_52886b4f-10db-46d8-a493-b5f7a84611b6.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-eiffel.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פסיכולוגיה/חברתית/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
+    "favicon.png",
+    "logo.png"
+  ]
+}

.obsidian/workspace.sync-conflict-20250105-111722-QQRKLGU.json

@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "1fd2decd07053383",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "09399a2d70ca464f",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "הפועל"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "71608eddd561f2e9",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "תחביר"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from תחביר"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "71608eddd561f2e9",
+  "lastOpenFiles": [
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+    "כלליים/יוונית/יחסות.md",
+    "כלליים/יוונית/index.md",
+    "כלליים/יוונית/כינויים.md",
+    "כלליים/יוונית/התואר.md",
+    "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
+    "כלליים/יוונית/מילון.pdf",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/heiding.png",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/Pasted image.png",
+    "Pasted image 20250102132418.png",
+    "javascripts/katex.js",
+    "javascripts/mathjax.js",
+    "javascripts",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/peas.jpg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/Winnicott.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu13465828avbz.tmp",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/8.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu1009171lyeeh.tmp",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Hume.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פילוסופיה/לשון/פרגה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Lewis.pdf",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/vacation.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/school-of-athens.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg"
+  ]
+}

javascripts/katex.js

@@ -0,0 +1,10 @@
+document$.subscribe(({ body }) => { 
+  renderMathInElement(body, {
+    delimiters: [
+      { left: "$$",  right: "$$",  display: true },
+      { left: "$",   right: "$",   display: false },
+      { left: "\\(", right: "\\)", display: false },
+      { left: "\\[", right: "\\]", display: true }
+    ],
+  })
+})

javascripts/mathjax.js

@@ -0,0 +1,19 @@
+window.MathJax = {
+  tex: {
+    inlineMath: [["\\(", "\\)"]],
+    displayMath: [["\\[", "\\]"]],
+    processEscapes: true,
+    processEnvironments: true
+  },
+  options: {
+    ignoreHtmlClass: ".*|",
+    processHtmlClass: "arithmatex"
+  }
+};
+
+document$.subscribe(() => { 
+  MathJax.startup.output.clearCache()
+  MathJax.typesetClear()
+  MathJax.texReset()
+  MathJax.typesetPromise()
+})

mkdocs.yml

@@ -66,6 +66,11 @@ markdown_extensions:
   - attr_list
   - md_in_html
   - pymdownx.superfences
+  - pymdownx.arithmatex:
+      generic: true
+extra_javascript:
+  - javascripts/mathjax.js
+  - https://unpkg.com/mathjax@3/es5/tex-mml-chtml.js
 
 plugins:
   - search:

כלליים/יוונית/index.md

@@ -0,0 +1,36 @@
+---
+title: יוונית עתיקה
+description: πάντες ἄνθρωποι τοῦ εἰδέναι ὀρέγονται φύσει (Ἑλληνῐκή)
+---
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+## תוכן העניינים
+
+### [יחסות](./יחסות)
+תורת הצורות של היחסות הדקדוקיות ביוונית - שמציינות לנו מהו התפקיד הדקדוקי של השם או הפועל במשפט (*החוק*, *של החוק*, *עבור החוק*, *את החוק*...).
+
+### [הטעמות](./הטעמות)
+דגמי הטעמה וחוקי הטעמה - הדגשת העיצור האחרון, הלפני אחרון או הלפני-לפני אחרון.
+
+### [גזעי הפועל](./הפועל)
+זמנים (הווה, עבר, נקודתי...) , אופנים (חיווי, ציווי...) ופעילות (סביל, פעיל), עם תחביר בסיסי.
+
+### [השם](./השם)
+ תורת הצורות של שמות תואר שמות עצם בכל המינים, המספרים (יחיד, רבים) וה[יחסות](./יחסות).
+### [כינויים](./כינויים)
+כל המילים שקשורות בהתייחסות לפרטים (סובייקטים) במשפט (הוא, הזה, למי, כשזה...).
+
+### [תחביר](./תחביר)
+איך מחברים את כל הדברים האלו למשפט: מילות יחס וקישור, תפקידים תחביריים (לוואי מגדיר, לוואי מצב) ואופני דיבור (דיבור עקיף, בפועל ובכוח...).
+
+
+
+## ניתוח משפטים
+
+כל משפט ביוונית מנותח לפי הדגם הזה - 
+> **Persona numerus modus tempus vox**
+> 
+> **גוף** (ראשון, שני, שלישי), **מספר** (יחיד, רבים), **אופן פעולה** (חיווי, ציווי), **זמן** (הווה, עבר, עתיד), **קול** (nominativus, genetivus...)
+

כלליים/יוונית/הטעמות.md

@@ -0,0 +1,37 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+## הטעמות
+
+### דגם **ἄνθρωπος**
+
+
+| Casus           | Singularis                                     | Pluralis                                             |
+| --------------- | ---------------------------------------------- | ---------------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ ἄνθρωπος (האדם)                              | οἱ ἄνθρωποι (האנשים)                                 |
+| **Genetivus**   | **τοῦ ἀνθρώπου** (של האדם) *(accent moves)*    | **τῶν ἀνθρώπων** (של האנשים) *(circumflex)*          |
+| **Dativus**     | **τῷ ἀνθρώπῳ** (עבור/ל- האדם) *(accent moves)* | **τοῖς ἀνθρώποις** (עבור/ל- האנשים) *(accent moves)* |
+| **Accusativus** | τὸν ἄνθρωπον (את האדם)                         | τοὺς ἀνθρώπους (את האנשים)                           |
+| **Vocativus**   | ὦ ἄνθρωπε (הוי אדם!)                           | ὦ ἄνθρωποι (הוי אנשים!)                              |
+
+### דגם **ποταμός**
+
+| Casus           | Singularis                                  | Pluralis                                          |
+| --------------- | ------------------------------------------- | ------------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ ποταμός (הנהר)                            | οἱ ποταμοί (הנהרות)                               |
+| **Genetivus**   | **τοῦ ποταμοῦ** (של הנהר) *(circumflex)*    | **τῶν ποταμῶν** (של הנהרות) *(circumflex)*        |
+| **Dativus**     | **τῷ ποταμῷ** (עבור/ל- הנהר) *(circumflex)* | **τοῖς ποταμοῖς** (עבור/ל- הנהרות) *(circumflex)* |
+| **Accusativus** | τὸν ποταμόν (את הנהר)                       | τοὺς ποταμούς (את הנהרות)                         |
+| **Vocativus**   | ὦ ποταμέ (הוי נהר!)                         | ὦ ποταμοί (הוי נהרות!)                            |
+
+### דגם **οἶκος**
+
+| Casus           | Singularis                                | Pluralis                                       |
+| --------------- | ----------------------------------------- | ---------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ οἶκος (הבית)                            | οἱ οἶκοι (הבתים)                               |
+| **Genetivus**   | **τοῦ οἴκου** (של הבית) *(circumflex)*    | **τῶν οἴκων** (של הבתים) *(circumflex)*        |
+| **Dativus**     | **τῷ οἴκῳ** (עבור/ל- הבית) *(circumflex)* | **τοῖς οἴκοις** (עבור/ל- הבתים) *(circumflex)* |
+| **Accusativus** | τὸν οἶκον (את הבית)                       | τοὺς οἴκους (את הבתים)                         |
+| **Vocativus**   | ὦ οἶκε (הוי בית!)                         | ὦ οἶκοι (הוי בתים!)                            |
+

כלליים/יוונית/הפועל.md

@@ -0,0 +1,243 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+הפועל הוא אבן היסוד הכי בסיסית במשפט, והדבר הראשון שאנחנו צריכים לנתח: ה[יחסה](../יחסות), הזמן, וכמובן המין והמספר של הפועל הם הרמזים הכי משמעותיים לפיצוח משמעות המשפטים.
+
+להלן תורת הצורות של גזעי הפועל השונים, עם [תחביר](../תחביר) בסיסי על השימוש בהם היכן שרלוונטי.
+## הווה Praesentis
+### חיווי בהווה Ιndicativus praesentis
+
+#### חיווי פעיל בהווה Indicativus praesentis activus
+
+| Persona | Singularis                   | Pluralis                    |
+| ------ | -------------------------- | ------------------------- |
+| 1. pers    | παιδεύω (אני מחנך)         | παιδεύομεν (אנחנו מחנכים) |
+| 2. pers    | παιδεύεις (אתה מחנך)       | παιδεύετε (אתם מחנכים)    |
+| 3. pers    | παιδεύει (הוא/היא/זה מחנך) | παιδεύουσιν (הם מחנכים)   |
+
+#### חיווי סביל בהווה Indicativus praesentis passivi
+
+| **Persona** | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| 1. pers | παιδεύομαι (אני מתחנך) | παιδευόμεθα (אנחנו מתחנכים) |
+| 2. pers | παιδεύη (אתה מתחנך) | παιδεύεσθε (אתם מתחנכים) |
+| 3. pers | παιδεύεται (הוא/היא מתחנך) | παιδευόνται (הם מתחנכים) |
+
+#### הווה מתמשך Infinitivus praesentis
+
+| Form            |                  |
+| --------------- | ---------------- |
+| **Infinituvus** | παιδεύειν (לחנך) |
+
+אם נושא המשפט ב[סתמי](./יחסות#דגם-δῶρον-סתמי) רבים, הנשוא הפועלי ביחיד:
+
+> δῶρα θεὺς πείθει
+> 
+> מתנות האל משכנעות
+
+
+בצורת [infinitivus](#הווה-מתמשך-infinitivus-praesentis), יכול לשמש כנושא משפט שמני:
+
+> αἰσχρὸν τὸ φεύγειν
+> 
+> 
+> הגלות מבישה (ה"להיות גולה" מביש)
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+
+### ציווי בהווה Imperativus praesentis
+
+#### ציווי פעיל בהווה Imperativus praesentis activus
+
+| Persona | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| 2. pers | παίδευε (חנך!) | παιδεύετε (חנכו!) |
+| 3. pers Masculinum | παιδευέτω (שיחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+| 3. pers Femeninum | παιδευέτω (שתחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+| 3. pers Neuter | παιδευέτω (שיחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+
+#### ציווי בינוני-סביל בהווה Imperativus praesentis medii -passivi
+
+| **Persona** | Singularis                    | Pluralis                         |
+| ---------- | --------------------------- | ------------------------------ |
+| 2. pers        | παῖδου (היה מתחנך!)         | παῖδεύεσθε (היו מתחנכים!)      |
+| 3. pers        | παιδεύεσθω (יהיה-נא מתחנך!) | παιδεύεσθωv (יהיו-נא מתחנכים!) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+### הווה בינוני-סביל מתמשך Infinitivus praesentis medii-passivi
+
+| Form            |                           |
+| --------------- | ------------------------- |
+| **Infinituvus** | παιδεύεσθαι (להיות מתחנך) |
+
+### הווה בינוני-סביל Participum praesentis medii-passivi
+
+| Form                    |                          |
+| ----------------------- | ------------------------ |
+| **Participium (m.)**    | παιδευόμενος (מתחנך)     |
+| **Participium (neut.)** | παιδευόμενον (דבר מתחנך) |
+
+## עבר
+
+### עבר מתמשך Tempus imperfectum
+
+יחיד - 
+
+| Persona  | Vox Activa             | Vox Medii Passivi         |
+| -------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| 1. pers  | ἐπαίδευον (הייתי מחנך) | ἐπαιδευόμην (הייתי מתחנך) |
+| 2. pers  | ἐπαίδευες (היית מחנך)  | ἐπαιδευου (היית מתחנך)    |
+| 3. pers  | ἐπαίδευε(ν) (היה מחנך) | ἐπαιδευετο (היה מתחנך)    |
+
+רבים -
+
+| Persona  | Vox Activa                 | Vox Medii Passivi            |
+| -------- | -------------------------- | ---------------------------- |
+| 1. pers  | ἐπαιδεύομεν (היינו מחנכים) | ἐπαιδευόμεθα (היינו מתחנכים) |
+| 2. pers  | ἐπαιδεύετε (הייתם מחנכים)  | ἐπαιδευεσθε (הייתם מתחנכים)  |
+| 3. pers  | ἐπαίδευον (היו מחנכים)     | ἐπαιδευοντο (היו מתחנכים)    |
+
+
+#### חוקי Augmentum
+
+בזמן עבר, פותחים באפסילון:
+
+παιδεύω -> ἐπαιδευον
+
+ורו מוכפלת אחרי הקידומת:
+
+ῤέω -> ἔρρεον
+
+אם גזע הפועל פותח בתנועה - היא מוארכת. 
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+#### פעלים מורכבים
+
+לעיתים מצטרפות מילות קידומת:
+ἐπι + βουλεύω -> ἐπιβουλεύω
+
+במקרה כזה ההברה האחרונה (חוץ מι של περί) מושמטת:
+
+ἐπιβουλεύω ->  ἐπεβουλεύω
+
+ההטעמה אף פעם לא עוברת את הaugmentum:
+
+ἀναγω -> ἀνῆγον
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## נקודתי Αoristus
+
+Aoristi (בלתי-מוגדר, נקודתי) נוצרים על ידי הוספת σα לגזע ה"[הווה](#הווה)":
+
+παιδευ -> παιδευ**σα**
+
+תנועות קצרות מוארכות:
+
+φιλε -> φιλ**ησα**
+νικα -> νικ**ησα**
+θηρα -> θηρᾶσα
+ἀζιο -> ἀζιωσα
+κωλῦ -> κωλῦσα
+
+
+### חיווי נקודתי Indicativus Aoristi
+
+#### חיווי נקודתי פעיל Aoristi Indicativus Activus
+
+|**Person**|**Singular**|**Plural**|
+|---|---|---|
+|**1st Person**|ἐπαίδευσα (חינכתי)|ἐπαιδεύσαμεν (חינכנו)|
+|**2nd Person**|ἐπαίδευσας (חינכתָ)|ἐπαιδεύσατε (חינכתם)|
+|**3rd Person**|ἐπαίδευσε(ν) (חינך/חינכה)|ἐπαίδευσαν (חינכו)|
+
+
+#### חיווי נקודתי בינוני-סביל Aoristi Indicativus Medi-Passivi
+
+| **Person**     | **Singular**               | **Plural**                   |
+| -------------- | -------------------------- | ---------------------------- |
+| **1st Person** | ἐπαιδευσάμην (חונכתי)      | ἐπαιδευσάμεθα (חונכנו)       |
+| **2nd Person** | ἐπαιδεύσω (חונכתָ/חונכתְּ) | ἐπαιδεύσασθε (חונכתם/חונכתן) |
+| **3rd Person** | ἐπαιδεύσατο (חונך/חונכה)   | ἐπαιδεύσαντο (חונכו)         |
+
+בעוד שמן הגזע המתאר את הפעולה בהמשכיותה ("היבט קו") נוצרו גם **זמן הווה** (ind. praes) וגם **זמן עבר** (ind. imprf), נוצר מן הגזע המתאר את הפעולה כהתרחשות ("היבט נקודה"), **זמן עבר** בלבד (ind. aor). אין ביוונית **זמן הווה** בעל "היבט נקודה". מבחינת **הזמן** שווה הind.aor. לind. imprf - זה וזה עבר. השוני ביניהם בהיבט הפעולה: הind. impf. מביע מצב עבר ממושך (מצב, תדירות, ניסיון וכו' - הכל בעבר), ואילו הind.aor. מביע עבר סתם (ἀόριστος = בלתי מוגדר) ומציין את עצם האירוע-בעבר של הפעולה, ללא הגבלות או הגדרות נוספות. לדוגמא - 
+
+> ἐστρατεύντο = הם היו במסע צבאי
+> 
+> ἐστρατεύ**σα**ντο = הם יצאו למלחמה, התגייסו
+
+---
+
+> ἐβασίλευε = הוא מלך, היה מולך
+> 
+> ἐβασίλευ**σε** הוא מלך, עלה למלוכה
+
+---
+
+> ἐβουλεύτο = הוא שקל, טיכס עצה, נועץ
+> 
+> ἐβολεύ**σα**το = הוא החליט, אימץ לו עצה
+
+
+### ציווי נקודתי Imperativus aoristi
+
+הכוונה היא לא *תמיד*, כמו [imperativus praesentis (ציווי בהווה)](#ציווי-בהווה-imperativus-praesentis), אלא **עכשיו** - לא *תחנכו* את הבנים כל החיים, אלא חנכו אותם *עכשיו*.
+#### ציווי נקודתי פעיל Imperativus aoristi activus
+
+| **Persona** | **Singularis**         | **Pluralis**              |
+| ----------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| 2. pers     | παίδευσον (**חנך!**)   | παιδεύσατε (**חנכו!**)    |
+| 3. pers     | παιδευσάτω (**יחנך!**) | παιδευσάντων (**יחנכו!**) |
+
+#### ציווי נקודתי בינוני Imperativus aoristi medii
+
+| **Persona** | **Singularis**                | **Pluralis**                    |
+| ----------- | ----------------------------- | ------------------------------- |
+| 2. pers     | παίδευσαι (**חנך לעצמך!**)    | παιδεύσασθε (**חנכו לעצמכם!**)  |
+| 3. pers     | παιδευσάσθω (**יחנך לעצמו!**) | παιδευσάσθων (**יחנכו לעצמם!**) |
+
+#### ציווי נקודתי סביל Imperativus aoristi pasivi
+
+
+| **Persona** | **Singularis**          | **Pluralis**               |
+| ----------- | ----------------------- | -------------------------- |
+| 2. pers     | παιδεύθητι (**תחונך!**) | παιδεύθητε (**תחונכו!**)   |
+| 3. pers     | παιδευθήτω (**יוחנך!**) | παιδευθέντων (**יוחנכו!**) |
+
+
+### נקודתי מתמשך Infinitivus aoristi
+
+| **Vox**     | **Form**                      |
+| ----------- | ----------------------------- |
+| **Activa**  | παιδεῦσαι (**לחנך**)          |
+| **Media**   | παιδεύσασθαι (**לחנך לעצמך**) |
+| **Passiva** | παιδευθῆναι (**להתחנך**)      |
+
+Ιnf. aoristi ממלא את תפקיד ה ind.aor [חיווי נקודתי](#-indicativus-aoristi-חיווי-נקודתי) במצבים של [דיבור עקיף](../תחביר#דיבור-עקיף-oratio-obliqua) - 
+
+> [ἐκεῖνος](../כינויים#ἐκεῖνος-ההוא) ἐποίησε [ταῦτα](../כינויים#οὗτος-זה) = ההוא עשה זאת (ישיר, חיווי)
+> 
+> νομίζω ἐκεῖνον ποιῆ**σα**ι ταῦτα = אני חושב שההוא **עשה** זאת (עקיף, נקודתי)
+
+אבל לא תמיד מופיע דווקא כהבעה עקיפה של הקשרי חיווי - 
+
+> Πυθαγόρας ἐπέταττε ... τοὺς ἐχθροὺς φίλους **ποιῆσαι**
+> 
+> פיתאגוראס היה פוקד ... **לעשות** את השנואים לאוהבים.
+
+
+
+### בינוני נקודתי Participium aoristi
+
+הpart.aor נבדל מן ה[part.praes (בינוני סביל בהווה)](#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) בהיבט הפעולה. זמן הפעול של הpart. - הן של הpart.aor הן של הpart.praes - מובן מן ההקשר. 
+
+הבינוני בהווה נוטה לשמש כ[לוואי מצב](../תחביר#לוואי-מצב), בעוד הבינוני הנקודתי נוטה לציין פעולה *קודמת* - 
+
+> στρατευόμενοι ἔθυσαν = בשרתם בצבא הקריבו
+>
+> στρατευ**σά**μενοι ἔθσαν = אחרי צאתם למלחמה הקריבו
+

כלליים/יוונית/התואר.md

@@ -0,0 +1,42 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+
+## זכר (Masculinum)
+
+| Casus       | Singularis            | Pluralis                   |
+| ----------- | --------------------- | -------------------------- |
+| Nominativus | ὁ καλός (יפה)         | οἱ καλοί (יפים)            |
+| Genitivus   | τοῦ καλοῦ (של יפה)    | τῶν καλῶν (של יפים)        |
+| Dativus     | τῷ καλῷ (ל-/עבור יפה) | τοῖς καλοῖς (ל-/עבור יפים) |
+| Accusativus | τὸν καλόν (את היפה)   | τοὺς καλούς (את היפים)     |
+| Vocativus   | ὦ καλέ (הוי יפה!)     | ὦ καλοί (הוי יפים!)        |
+
+## נקבה (Femininum)
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| Nominativus | ἡ καλή (יפה) | αἱ καλαί (יפות) |
+| Genitivus | τῆς καλῆς (של יפה) | τῶν καλῶν (של יפות) |
+| Dativus | τῇ καλῇ (ל-/עבור יפה) | ταῖς καλαῖς (ל-/עבור יפות) |
+| Accusativus | τὴν καλήν (את היפה) | τὰς καλάς (את היפות) |
+| Vocativus | ὦ καλή (הוי יפה!) | ὦ καλαί (הוי יפות!) |
+
+## סתמי (Neutrum)
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| Nominativus | τὸ καλόν (יפה) | τὰ καλά (יפים) |
+| Genitivus | τοῦ καλοῦ (של יפה) | τῶν καλῶν (של יפים) |
+| Dativus | τῷ καλῷ (ל-/עבור יפה) | τοῖς καλοῖς (ל-/עבור יפים) |
+| Accusativus | τὸ καλόν (את היפה) | τὰ καλά (את היפים) |
+| Vocativus | ὦ καλόν (הוי יפה!) | ὦ καλά (הוי יפים!) |
+
+## שמות תואר ותואר הפועל
+
+| שם תואר            | תואר הפועל               |
+| ------------------ | ------------------------ |
+| χαλεπός (קשה)      | χαλεπῶς (באופן קשה)      |
+| δ**ί**καιος (הוגן) | δικα**ί**ως (באופן הוגן) |
+| ἀγαθός (טוב)       | **εὖ** (באופן טוב)       |

כלליים/יוונית/יחסות.md

@@ -0,0 +1,50 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+יחסת **Νοminativus** היא נושא המשפט (או הנשוא השמני) - אנחנו מדברים על *זה* (*החוק*).
+
+יחסת **Genetivus** היא יחסת שייכות - אנחנו מדברים על משהו *של* זה (*של* החוק). היא משמשת לעיתים בתפקידים תחביריים אחרים, כמו [ציון כלל או ציבור (genetivus partitivus)](../תחביר#ציון-הכללהציבור-genetivus-partitivus).
+
+יחסת **Dativus** מציינת מושא עקיף - אנחנו מדברים על משהו *עבור* או *ל* אותו המשהו (*עבור החוק, לחוק*).
+
+יחסת **Αccusativus** מציית מושא ישיר - אנחנו מדברים *על* המשהו, שאינו נושא המשפט (*את החוק*).
+
+יחסת **Vocativus** היא יחסה שירית בעיקר, שפונה למשהו (*הוי, החוק*). השימוש בה מחוץ להקשרים שיריים נדיר בהרבה מהשאר.
+
+להלן תורת הצורות של שלושת היחסות בשלושת המינים ביוונית - זכר, נקבה, וסתמי.
+
+המין של המילה הנוטה מצוין במילון.
+
+### דגם νόμος (זכר)
+
+| Casus       | Singularis             | Pluralis                     |
+| ----------- | ---------------------- | ---------------------------- |
+| Nominativus | ὁ νόμος (החוק)         | οἱ νόμοι (החוקים)            |
+| Genetivus   | τοῦ νόμου (של החוק)    | τῶν νόμων (של החוקים)        |
+| Dativus     | τῷ νόμῳ (עבור/ל- החוק) | τοῖς νόμοις (עבור/ל- החוקים) |
+| Accusativus | τὸν νόμον (את החוק)    | τοὺς νόμους (את החוקים)      |
+| Vocativus   | ὦ νόμε (הוי חוק!)      | ὦ νόμοι (הוי חוקים!)         |
+
+### דגם ἄμπελος (נקבה)
+
+| Casus       | Singularis               | Pluralis                       |
+| ----------- | ------------------------ | ------------------------------ |
+| Nominativus | ἡ ἄμπελος (הגפן)         | αἱ ἄμπελοι (הגפנים)            |
+| Genetivus   | τῆς ἀμπέλου (של הגפן)    | τῶν ἀμπέλων (של הגפנים)        |
+| Dativus     | τῇ ἀμπέλῳ (עבור/ל- הגפן) | ταῖς ἀμπέλοις (עבור/ל- הגפנים) |
+| Accusativus | τὴν ἄμπελον (את הגפן)    | τὰς ἀμπέλους (את הגפנים)       |
+| Vocativus   | ὦ ἄμπελε (הוי גפן!)      | ὦ ἄμπελοι (הוי גפנים!)         |
+
+### דגם δῶρον (סתמי)
+
+| Casus       | Singularis              | Pluralis                     |
+| ----------- | ----------------------- | ---------------------------- |
+| Nominativus | τὸ δῶρον (המתנה)        | τὰ δῶρα (המתנות)             |
+| Genetivus   | τοῦ δώρου (של המתנה)    | τῶν δώρων (של המתנות)        |
+| Dativus     | τῷ δώρῳ (עבור/ל- המתנה) | τοῖς δώροις (עבור/ל- המתנות) |
+| Accusativus | τὸ δῶρον (את המתנה)     | τὰ δῶρα (את המתנות)          |
+| Vocativus   | ὦ δῶρον (הוי מתנה!)     | ὦ δῶρα (הוי מתנות!)          |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+

כלליים/יוונית/כינויים.md

@@ -0,0 +1,266 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+
+## כינויים אישיים (Pronomina Personalia)
+
+ גוף ראשון -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| Nominativus | ἐγώ (אני) | ἡμεῖς (אנחנו) |
+| Genitivus | ἐμοῦ (שלי) | ἡμῶν (שלנו) |
+| Dativus | ἐμοί (אלי) | ἡμῖν (אלינו) |
+| Accusativus | ἐμέ (אותי) | ἡμᾶς (אותנו) |
+
+גוף שני -
+
+| Casus       | Singularis   | Pluralis       |
+| ---------- | ---------- | ------------ |
+| Nominativus | σύ (אתה)   | ὑμεῖς (אתם)  |
+| Genitivus   | σοῦ (שלך)  | ὑμῶν (שלכם)  |
+| Dativus     | σοί (אליך) | ὑμῖν (אליכם) |
+| Accusativus | σέ (אותך)  | ὑμᾶς (אתכם)  |
+
+ גוף שלישי -
+
+זכר - 
+
+| Casus       | Singularis   | Pluralis      |
+| ----------- | ------------ | ------------- |
+| Nominativus | αὐτός (הוא)  | αὐτοί (הם)    |
+| Genitivus   | αὐτοῦ (שלו)  | αὐτῶν (שלהם)  |
+| Dativus     | αὐτῷ (לו)    | αὐτοῖς (להם)  |
+| Accusativus | αὐτόν (אותו) | αὐτούς (אותם) |
+| Vocativus   | αὐτέ (הו)    | αὐτοί (הם)    |
+
+נקבה - 
+
+| Casus           | **Singular**is | **Pluralis** |
+| --------------- | -------------- | ------------ |
+| **Nominativus** | αὐτή (היא)     | αὐταί (הן)   |
+| **Genitivus**   | αὐτῆς (שלה)    | αὐτῶν (שלהן) |
+| **Dativus**     | αὐτῇ (לה)      | αὐταῖς (להן) |
+| **Accusativus** | αὐτήν (אותה)   | αὐτάς (אותן) |
+| **Vocativus**   | αὐτή (הו)      | αὐταί (הן)   |
+
+סתמי - 
+
+| **Case**        | **Singularis** | **Pluralis** |
+| --------------- | -------------- | ------------ |
+| **Nominative**  | αὐτό (זה)      | αὐτά (הם)    |
+| **Genitivus**   | αὐτοῦ (שלו)    | αὐτῶν (שלהם) |
+| **Dativus**     | αὐτῷ (לו)      | αὐτοῖς (להם) |
+| **Accusativus** | αὐτό (זה)      | αὐτά (אותם)  |
+| **Vocativus**   | αὐτό (הו)      | αὐτά (הם)    |
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינויים רומזים (Pronomina Demonstrativa)
+
+### οὗτος (זה)
+
+יחיד -
+
+| Casus | Masculinum Singularis | Femeninum Singularis | Neuter Singularis |
+| --- | --- | --- | --- |
+| Nominativus | οὗτος (זה) | αὕτη (זאת) | τοῦτο (זה) |
+| Genitivus | τούτου (של זה) | ταύτης (של זאת) | τούτου (של זה) |
+| Dativus | τούτῳ (לזה) | ταύτῃ (לזאת) | τούτῳ (לזה) |
+| Accusativus | τοῦτον (את זה) | ταύτην (את זאת) | τοῦτο (את זה) |
+
+רבים - 
+
+| Casus       | Masculinum       | Femininum       | Neutrum                 |
+| ----------- | ---------------- | --------------- | ----------------------- |
+| Nominativus | οὗτοι (אלה)      | αὗται (אלה)     | ταῦτα (הדברים האלה)     |
+| Genitivus   | τούτων (של אלה)  | τούτων (של אלה) | τούτων (של הדברים האלה) |
+| Dativus     | τούτοις (לאלה)   | ταύταις (לאלה)  | τούτοις (לדברים האלה)   |
+| Accusativus | τούτους (את אלה) | ταύτας (את אלה) | ταῦτα (את הדברים האלה)  |
+
+
+!!! warning ""
+	
+	ταὐτό = τὸ αὐτό
+	
+	ταὐτά = τὰ αὐτά
+
+
+### ὅδε (זה כאן)
+
+
+יחיד - 
+
+| Casus       | Masculinum Singularis | Femeninum Singularis | Neuter Singularis |
+| ----------- | --------------------- | -------------------- | ----------------- |
+| Nominativus | ὅδε (זה כאן)          | ἥδε (זאת כאן)        | τόδε (זה כאן)     |
+| Genitivus   | τοῦδε (של זה כאן)     | τῆσδε (של זאת כאן)   | τοῦδε (של זה כאן) |
+| Dativus     | τῷδε (לזה כאן)        | τῇδε (לזאת כאן)      | τῷδε (לזה כאן)    |
+| Accusativus | τόνδε (את זה כאן)     | τήνδε (את זאת כאן)   | τόδε (את זה כאן)  |
+
+### ἐκεῖνος (ההוא)
+
+
+יחיד - 
+
+|Casus|Masculinum|Femininum|Neutrum|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ἐκεῖνος (**ההוא**)|ἐκείνη (**ההיא**)|ἐκεῖνο (**הדבר ההוא**)|
+|Genitivus|ἐκείνου (**של ההוא**)|ἐκείνης (**של ההיא**)|ἐκείνου (**של הדבר ההוא**)|
+|Dativus|ἐκείνῳ (**לההוא**)|ἐκείνῃ (**לההיא**)|ἐκείνῳ (**לדבר ההוא**)|
+|Accusativus|ἐκεῖνον (**את ההוא**)|ἐκείνην (**את ההיא**)|ἐκεῖνο (**את הדבר ההוא**)|
+
+רבים - 
+
+| Casus       | Masculinum            | Femininum            | Neutrum                     |
+| ----------- | --------------------- | -------------------- | --------------------------- |
+| Nominativus | ἐκεῖνοι (**ההם**)     | ἐκεῖναι (**ההן**)    | ἐκεῖνα (**הדברים ההם**)     |
+| Genitivus   | ἐκείνων (**של ההם**)  | ἐκείνων (**של ההן**) | ἐκείνων (**של הדברים ההם**) |
+| Dativus     | ἐκείνοις (**להם**)    | ἐκείναις (**להן**)   | ἐκείνοις (**לדברים ההם**)   |
+| Accusativus | ἐκείνους (**את ההם**) | ἐκείνας (**את ההן**) | ἐκεῖνα (**את הדברים ההם**)  |
+
+### τοιοῦτος (כזה)
+
+
+יחיד - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum**        | **Femininum**          | **Neutrum**           |
+| --------------- | --------------------- | ---------------------- | --------------------- |
+| **Nominativus** | τοιοῦτος (**כזה**)    | τοιαύτη (**כזאת**)     | τοιοῦτο (**כזה**)     |
+| **Genetivus**   | τοιούτου (**של כזה**) | τοιαύτης (**של כזאת**) | τοιούτου (**של כזה**) |
+| **Dativus**     | τοιούτῳ (**לכזה**)    | τοιαύτῃ (**לכזאת**)    | τοιούτῳ (**לכזה**)    |
+| **Accusativus** | τοιοῦτον (**את כזה**) | τοιαύτην (**את כזאת**) | τοιοῦτο (**את כזה**)  |
+
+רבים - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum**          | **Femininum**          | **Neutrum**            |
+| --------------- | ----------------------- | ---------------------- | ---------------------- |
+| **Nominativus** | τοιοῦτοι (**כאלה**)     | τοιαῦται (**כאלה**)    | τοιαῦτα (**כאלה**)     |
+| **Genetivus**   | τοιούτων (**של כאלה**)  | τοιούτων (**של כאלה**) | τοιούτων (**של כאלה**) |
+| **Dativus**     | τοιούτοις (**לכאלה**)   | τοιαύταις (**לכאלה**)  | τοιούτοις (**לכאלה**)  |
+| **Accusativus** | τοιοῦτους (**את כאלה**) | τοιαύτας (**את כאלה**) | τοιαῦτα (**את כאלה**)  |
+
+## כינויי שאלה (Pronomina Interrogativa)
+
+!!! warning "לא להתבלבל עם [כינויים בלתי-מוגדרים](#כינויים-בלתי-מוגדרים-pronomen-indefinitum) - בכינויים שאלה *יש* [הטעמות](#הטעמות), ובכינויים בלתי-מוגדרים אין הטעמות!"
+
+| Casus | Masculinum/Femeninum Singularis | Neuter Singularis | Masculinum/Femeninum Pluralis | Neuter Pluralis |
+| --- | --- | --- | --- | --- |
+| Nominativus | τίς (מי/איזה) | τί (מה) | τίνες (מי/אילו) | τίνα (מה) |
+| Genitivus | τίνος (של מי/איזה) | τίνος (של מה) | τίνων (של מי/אילו) | τίνων (של מה) |
+| Dativus | τίνι (למי/לאיזה) | τίνι (למה) | τίσι(ν) (למי/לאילו) | τίσι(ν) (למה) |
+| Accusativus | τίνα (את מי/איזה) | τί (מה) | τίνας (את מי/אילו) | τίνα (מה) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## הוראת עצמי
+
+#### αὑτός
+
+ (οʼ, ή) - בעצמי, בעצמך, וכו
+
+> **αὑτός** ὀ  διδάσκαλος λέγει ταῦτα
+> 
+> ---
+> 
+> המורה (ב)עצמו אומר זאת
+
+
+
+> λέγω ταῦτα τῷι διδασκάλῳ **αὐτῳ**
+> 
+> ---
+> 
+> אני אומר זאת למורה עצמו
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינויים עצמיים (Pronomina Reflexiva)
+
+גוף ראשון -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+|--------------------|----------------------|-----------------------|
+| **Genitivus** | ἐμαυτοῦ (של עצמי) | ἡμῶν αὐτῶν (של עצמנו) |
+| **Dativus** | ἐμαυτῷ (לעצמי) | ἡμῖν αὐτοῖς (לעצמנו) |
+| **Accusativus** | ἐμαυτὸν (את עצמי) | ἡμᾶς αὐτούς (את עצמנו) |
+
+גוף שני -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+|--------------------|----------------------|-----------------------|
+| **Genitivus** | σεαυτοῦ (של עצמך) | ὑμῶν αὐτῶν (של עצמכם) |
+| **Dativus** | σεαυτῷ (לעצמך) | ὑμῖν αὐτοῖς (לעצמכם) |
+| **Accusativus** | σεαυτὸν (את עצמך) | ὑμᾶς αὐτούς (את עצמכם) |
+
+גוף שלישי - 
+
+יחיד - 
+
+| Singularis       | Masculinum        | Femeninum         | Neuter           |
+| -------------- | ---------------- | ---------------- | ---------------- |
+| **Genitivus**   | ἑαυτοῦ (של עצמו) | ἑαυτῆς (של עצמה) | ἑαυτοῦ (של עצמו) |
+| **Dativus**     | ἑαυτῷ (לעצמו)    | ἑαυτῇ (לעצמה)    | ἑαυτῷ (לעצמו)    |
+| **Accusativus** | ἑαυτὸν (את עצמו) | ἑαυτὴν (את עצמה) | ἑαυτὸ (את עצמו)  |
+רבים - 
+
+| **Pluralis** | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|--------------------|------------------------------------|------------------------------------|-----------------------------------|
+| **Genitivus** | ἑαυτῶν (של עצמם) | ἑαυτῶν (של עצמן) | ἑαυτῶν (של עצמם) |
+| **Dativus** | ἑαυτοῖς (לעצמם) | ἑαυταῖς (לעצמן) | ἑαυτοῖς (לעצמם) |
+| **Accusativus** | ἑαυτούς (את עצמם) | ἑαυτάς (את עצמן) | ἑαυτά (את עצמם) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+## כינויי זיקה (Pronomen Relativum)
+
+
+| Casus | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|------|-----------|----------|--------|
+| Nominativus | ὅς (ש-) | ἥ (ש-) | ὅ (ש-) |
+| Genitivus | οὗ (של) | ἧς (של) | οὗ (של) |
+| Dativus | ᾧ (ל-) | ᾗ (ל-) | ᾧ (ל-) |
+| Accusativus | ὅν (את) | ἥν (את) | ὅ (את) |
+
+| Casus | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|------|-----------|----------|--------|
+| Nominativus | οἵ (ש-) | αἵ (ש-) | ἅ (ש-) |
+| Genitivus | ὧν (של) | ὧν (של) | ὧν (של) |
+| Dativus | οἷς (ל-) | αἷς (ל-) | οἷς (ל-) |
+| Accusativus | οὕς (את) | ἅς (את) | ἅ (את) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+## כינויים בלתי-מוגדרים Pronomen Indefinitum
+
+
+מתפקד כשם עצם (*מישהו אומר*) או כשם תואר (*אדם כלשהו*)
+
+!!! warning "לא להתבלבל עם [כינויי שאלה](#כינויי-שאלה-pronomina-interrogativa) - בכינויים בלתי-מוגדרים אין [הטעמות](#הטעמות)!"
+
+יחיד - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum/Femininum** | **Neutrum**       |
+| --------------- | ------------------------ | ----------------- |
+| **Nominativus** | τις (**מי**)             | τι (**מה**)       |
+| **Genetivus**   | τινος (**של מי**)        | τινος (**של מה**) |
+| **Dativus**     | τινι (**למי**)           | τινι (**למה**)    |
+| **Accusativus** | τινα (**את מי**)         | τι (**את מה**)    |
+
+רבים - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum/Femininum** | **Neutrum**       |
+| --------------- | ------------------------ | ----------------- |
+| **Nominativus** | τινες (**מי**)           | τινα (**מה**)     |
+| **Genetivus**   | τινων (**של מי**)        | τινων (**של מה**) |
+| **Dativus**     | τισι(ν) (**למי**)        | τισι(ν) (**למה**) |
+| **Accusativus** | τινας (**את מי**)        | τινα (**את מה**)  |
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+
+> τοιοῦτος ἄνθρωπος =  ἄνθρωπος τοιοῦτος
+> 
+איש כזה
+
+> ὁ τοιοῦτος ἄνθρωπος =  ὁ ἄνθρωπος  ὁ τοιοῦτος = 
+> 
+> האיש שהוא כזה\ בעל התכונה האמורה
+

כלליים/יוונית/תחביר.md

@@ -0,0 +1,254 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+## מילות קישור (Particulae)
+
+| יוונית      | עברית                        |
+| ----------- | ---------------------------- |
+| δέ          | ו, אך                        |
+| γάρ         | הרי                          |
+| και         | גם                           |
+| μέν (...δέ) | אמנם, אולם, מצד אחד... מאידך |
+| ύπὸ         | על ידי                       |
+
+## מילות יחס
+
+| יוונית       | עברית         |
+| ------------ | ------------- |
+| Kροίσου      | של קרויסוס    |
+| περὶ Kροίσου | אודות קרויסוס |
+| πρὸ Kροίσου  | לפני קרויסוס  |
+| ἀπὸ Kροίσου  | מקרויסוס      |
+| αὐτῷ         | לו, באמצעותו  |
+| ἐν αὐτῷ      | בתוכו, בו     |
+
+## השמטה
+
+כדי למנוע *היאטוס* (שתי הברות ברצף), משמיטים את ההברה האחרונה מהמילה הראשונה:
+
+ἐπὶ ὄνους -> ἐπ' ὄνους
+
+
+## שלילה 
+
+| יוונית       | עברית                                                                        |
+| ------------ | ---------------------------------------------------------------------------- |
+| ού (θαυμάζω) | לא                                                                           |
+| ούκ (ἐστιν)  | לא (לפני נישוף גס asper)                                                     |
+| οὐχ (ὀ)      | לא (לפני נישוף רך lenis)                                                     |
+| μὴ (λέγε)    | שלילה ([Imperativus praesentis](./הפועל#ציווי-בהווה-imperativus-praesentis)) |
+| ὄτι, ὠς      | ש... ([דיבור עקיף](#דיבור-עקיף-oratio-obliqua))                              |
+
+שלילת infinitivus סתמי (כשם עצם) - 
+
+> τὸ μὴ ἔχειν
+> 
+> אי-ההחזקה (ה"לא להחזיק)
+
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינוי רומז חלש
+
+ר' [כינויים רומזים](./כינויים#כינויים-רומזים-pronomina-demonstrativa)
+
+> πείθοθσι τοὺς νέους, οί δὲ ἀκούσι
+> 
+> הם משכנעים את הצעירים, ואלה שומעים...
+
+
+> καὶ ἄλλα ἰερὰ καὶ τὸ ἐν Δελφοῖς
+> 
+> גם מקדשים אחרים וגם זה בדלפי
+
+
+### שייכות לא-נתיקה
+
+> τοῖς ... λόγοις πείθουσι
+> 
+> הם משכנעים בדבריהם
+
+
+### לוואי מגדיר
+
+>  ὁ τοῦ δήμου ἐχθρός
+>  
+>  אויב העם
+
+ב[בינוני](../הפועל#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) - 
+
+> οἰ ὑπὸ τοῦ ζέωου φυλαττόμενοι νέοι καθεύδοθσιν
+> 
+> 
+> הצעירים הנשמרים על ידי מארחם ישנים
+
+
+### לוואי מצב
+
+> τὸν Κροῖσον ζωὸν λαμβάνει
+> 
+> תופש את קרויסוס (בהיות קרויסוס) חי
+
+ב[בינוני](../הפועל#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) - 
+
+> οἰ νέοι καθεύδοθσι φυλαττόμενοι ὑπὸ τοῦ ζέωου   
+> 
+> 
+> הצעירים ישנים בהישמרם (בהיותם נשמרים) על ידי מארחם
+
+
+### קניין
+
+> οὐ θαυμάζω αὐτοῦ τὸν πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν πλοῦτον αὐτοῦ
+> 
+> אינני מעריץ את עושרו
+>
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν τοῦ φίλου πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν πλοῦτον τὸν (τοῦ φίλου)
+> 
+> אינני מעריץ את העושר של ידידי
+
+
+### ציון הכלל\הציבור (Genetivus partitivus)
+
+> οἰ πλεῖστοι τῶν θεωρῶν \ τῶν θεωρῶν οἰ πλεῖστοι 
+> 
+> 
+> רוב (הרבים ביותר מתוך הכלל) התיירים (המתבוננים, הצופים)
+
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+### דיבור עקיף (Οratio obliqua)
+
+כמו מחשבה או הצהרה (*אני מחשיב אותו לחכם*) - חושב **ש**, אומר **ש**...
+
+הנושא הופך לinfinitivus
+
+> Σωκράτης φησίν: ὀ δίκαιος δίκαια πράττει
+>
+> 
+> סוקראטס אומר: הצדיק עושה מעשי צדק (את הצדיק לעשות דברים צודקים)
+
+---
+
+> Σωκράτης φησί τὸν δίκαιον δίκαια πράττειν
+> 
+> 
+> סוקראטס אומר **ש**הצדיק עושה מעשי צדק (*את הצדיק לעשות דברים צודקים*)
+
+---
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη: ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου
+>
+> 
+> תאלס אמר בימי קדם: הלבנה מוארת על ידי השמש
+
+---
+
+> Σοφοκλῆς ἔφη τὸν πόνον πόνῳ πόνος έφερετο
+> 
+> 
+> סופולקס אומר: הסבל בסבל מביא סבל
+
+
+---
+
+
+> οἴομαι αὐτον (αὐτὴν) μανθάνειν
+>
+
+> אני חושב אותו ללמוד
+> 
+
+---
+
+>
+>  οἴομαθεα ὑμᾶς μανθάνειν
+> 
+> 
+> אני חושב שהוא לומד (ממירים ל[Acc](../יחסות)).
+
+---
+
+אם נושא המשפט הוא מושא הפועל:
+
+> ᾠόμην ¨μανθάνω¨
+> 
+> סברתי: "אני לומד"
+
+---
+
+>
+> ᾠόμην μανθάνειν
+> 
+> סברתי שאני לומד
+
+
+
+אבל אם יש לנושא תואר:
+
+> ᾠόμην ¨μανθάνω διαλεγόμενος¨
+> 
+> סברתי: "אני לומד בשוחחי" (התואר נשאר בΝοm.)
+
+ 
+> ᾠόμην μανθάνειν διαλεγόμενος
+> 
+> סברתי שאני לומד בשוחחי
+
+#### בinfinitive
+
+[infinitive](../הפועל#הווה-מתמשך-praesentis-infinitivus) מייצג גם פעיל וגם סביל:
+
+> οἴομαι τὸν νέον μανθάνειν
+> 
+> אני חושב את הצעיר ללמוד
+
+יכול לייצג גם - 
+
+> οἴομαι ὀ νέος μανθάνει
+
+וגם 
+
+> οἴομαι ὀ νέος ἐμανθανε
+
+
+### תווית היידוע ככינוי רומז
+
+> τῶν ἀνθρώπων\ οἰ ἄνθρωποι οἰ μὲν ἀγαθοί εἰσιν, οἰ δὲ κακοί
+>
+> מבני האדם\בני אדם, חלק (אלה מצד אחד) טובים, וחלק (אלה מאידך) רעים
+
+οἰ μὲν\ οἰ δὲ = אלו מחד, אלו מאידך
+
+> ἀεὶ διαλέγῃ τοῖς αὐτοῖς νέοις
+> 
+> תמיד אתה משוחח עם אותם צעירים
+> 
+> ἀεὶ τὰ αύτὰ λέγεις 
+> 
+> תמיד אתה אומר אותם דברים
+
+### תוצאה בפועל ובכוח 
+ὤστε מציינת תוצאה - 
+
+**בפועל -**
+
+> σοφός ἐστιν ὤστε τοὺς ἄλλους διδλάσκει 
+> 
+> הוא חכם, וכך הוא מלמד את האחרים
+
+**בכוח -**
+
+> σοφός ἐστιν ὤστε τοὺς ἄλλους διδλάσκειν
+> 
+> הוא חכם עד כדי ללמד את האחרים
+
+
+

פילוסופיה/.obsidian/workspace.json

@@ -13,13 +13,13 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
+                "file": "אתיקה/רפלקטיביים.md",
                 "mode": "source",
                 "backlinks": true,
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "לוגיקה מודאלית"
+              "title": "רפלקטיביים"
             }
           }
         ]
@@ -78,7 +78,8 @@
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
-    "width": 200
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
   },
   "right": {
     "id": "3cb3abc6bec1f82c",
@@ -165,6 +166,8 @@
   },
   "active": "bb1c66f1767582eb",
   "lastOpenFiles": [
+    "אתיקה/index.md",
+    "אתיקה/רפלקטיביים.md",
     "לוגיקה/מתקדמת.md",
     "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
     "לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf",
@@ -208,8 +211,6 @@
     "מטאפיזיקה/_df9a0cb7-6d00-4615-87d7-8edafb72d59e.jpg",
     "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md.md",
     "יוונית/אפלטון/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "חדשה/קאנט.md",
-    "Untitled.md"
+    "פילוסופיה/דת/ראיות.md"
   ]
 }

פילוסופיה/אתיקה/index.md

@@ -8,11 +8,11 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 ---
 
-!!! info ""
+!!! info "חומר הקורס"
     [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
 
 ## ההבדל בין האתיקה למדעים
-המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
+המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסוים מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
 
 האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
 
@@ -32,12 +32,15 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 המוסר מחפש נורמות וערכים נכונים
 
 ## תיאוריית הציווי האלוהי
- > [טקסט - דיאלוג אפלטון - אותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
- {.is-info}
+
+!!! info "טקסט"
+	 [דיאלוג אפלטוני - אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
+ 
  
 התיאוריה המוסרית הנפוצה בהיסטוריה היא תיאוריות הציווי האלוהי - לפיה מה שטוב לעשות הוא מה שהאלוהים מצווה.
 
 אבל כדי לדעת מה הוא הציווי האלוהי - *החסידות* - צריך לדעת מה טבעו. אפלטון מעלה את השאלה:
+
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
 
 או במילים פשוטות יותר - *האם הטוב הוא מה שהאלוהים אמר מכיוון שכך אמר, או שכך אמר משום שזה מה שטוב?*
@@ -49,7 +52,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 אלוהים מצווה עלינו, למשל, לא לרצוח, בגלל שלרצוח זה לא דבר טוב.
 אלא שבתשובה זו, ישנו איזשהו טוב לפני האלוהים (לרצוח זה רע), והאלוהים בסך הכל מפנה אותנו אליו - הוא רק המתווך.
 
-לכן, התושבה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
+לכן, התשובה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
 
 ### תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
 
@@ -73,7 +76,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 אז רגע, אני צריך להקשיב *לכל מה שהוא אומר?*
 
 ##### כן.
-כך אמר גם *אוקהם (Occam's Razor)* - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
+כך אמר גם [*התער של אוקהם](/פילוסופיה/דת/הוכחה#התער-של-אוקהם) - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
 
 זו לפחות תשובה עקבית...
 
@@ -95,8 +98,8 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 מזל שאנחנו ממשיכים לנסות לבנות תיאוריות מוסריות חדשות כדי להסביר את זה - משמיים לא נראה שתגיע הישועה המוסרית.
 
 ## יחסיות מוסרית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [וונג - מבוא ליחסיות מוסרית](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
 
 ## אגואיזם
 **אגואיזם** - לפעול מתוך **תכלית** להטיב רק עם עצמך - מפוצל בגדול לשני סוגים:
@@ -104,11 +107,13 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 - אגואיזם **פסיכולוגי** - *כלל* המניעים של בני האדם ללא יוצא מן הכלל הם לטובת עצמם
 - אגואיזם **נורמטיבי** - *מן הראוי* שבני האדם יפעלו קודם כל לטובת עצמם
 
-> ראה גם:
-סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
-The Norm of Self Interest (Miller)
-Can Money Make You Happy - TED Talk
-{.is-info}
+!!! success "ראה גם"
+	
+	סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
+	
+	The Norm of Self Interest (Miller)
+	Can Money Make You Happy - TED Talk
+
 
 ### טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
 כנגד האגואיזם הפסיכולוגי יש כמה טענות עיקריות:
@@ -161,11 +166,11 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ורק בשבילו'. אבל אם אני שמולי, הרי שאני מורה לאחרים לעשות דברים שהם לא לטובתי - וזה סותר את האגואיזם!
 
 ## אתיקה הניקומאכית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [אריסטו - אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
 
-!!! is-success ""
-    ר' גם: [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה) - מבוא לפילוסופיה יוונית
+!!! is-success "ראה גם"
+     [אתיקה ניקומאכית (מבוא לפילוסופיה יוונית)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), [אתיקה ניקומאכית (קורס המשך)](/פילוסופיה/יוונית/אתיקה/ניקומאכית)
 
 [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) מציג בספרו את האתיקה - המדע של הטוב. משימתה של האתיקה היא לחפש את הטוב (כשאר מקצועות הפילוסופיה).
 
@@ -193,19 +198,21 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 ### האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
 
  > "וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו"
- ^עמ'^ ^19^
+ > 
+ > >עמ' 19
 
 המשפט התמים לכאורה הזה הוא התקפה חזיתית על השקפתו של אפלטון - שבאקדמיה שלו בילה אריסטו את 20 משנותיו החשובות - לפיה הטוב הוא אידיאה נצחית.
 
-!!! info ""
-    המלצה למאמר: [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
+!!! success "ראה גם"
+    מאמר -  [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
 
 אריסטו לעומתו מנכס את האושר ישר לנפש - תעונוגות חולפים אינם גורמים לאושר, אלא גישה ואופי.
 
 ### האושר כפעולה 
 
 > הטוב (אושר) חייב להיות בפעולה.
-^עמ'^ ^20^
+>
+> עמ' 20
 
 אריסטו ממשיך ומבסס את האושר כפעולה של ממש - אדם ששוכב בלא מעש, לפי אריסטו, לא יהיה מאושר. הפעילות היא המדיום של האושר.
 
@@ -213,25 +220,27 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 נקודה חשובה כאן היא שהאושר לפי אריסטו הוא גם אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     דוגמה: נניח ואדם מזייף. כלל העולם יכול להסכים שהוא מזייף - אובייקטיבית - אבל הזיוף הוא רק שלו. הזיוף הוא אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
 
-!!! info ""
-    המלצה למחקר: [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק
+!!! success "ראה גם"
+    מאמר - [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק[^5]
+
+[^5]: דיברנו על *מכונת החוויות* ב[חיים הרפלקטיביים](./רפלקטיביים#אושר)
 
 כמובן שאם ביססנו את הטוב כסוג מסוים של פעילות, מתבקשת השאלה - איזו מן פעילות זו?
 
-> "אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך םעלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך."
+> אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך פועלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך.
 
 ### לאדם באשר הוא אדם
 
 אריסטו סבור, אם כך, שהטוב הוא לבצע את מה שהוא מבצע (אמן, סנדלר, וכדומה) בצורה טובה - כשם שאיברי הגוף עושים 'הטוב' במיטב תפקודם, כך גם האדם.
 האושר, לפי אריסטו, הוא במימוש עצמי.
 
-!!! info ""
-    המצלצה: *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
+!!! success "ראה גם"
+    *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
 
-לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית)^?^.
+לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית).
 
 האתיקה האריסטוטלית מחפשת את *המופת האנושי* - האדם המצוין ביותר. הטוב לאדם הוא לעכן ב*פעילות* שהופכת חיי אדם למצוינים.
 
@@ -252,8 +261,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 האושר לפי אריסטו נקרא **אאודיימוניה** (*המצב שבו הרוח טובה*). זהו הטוב הנמצא בראש היררכיית הטובין. אאודיימונייה היא המובן העמוק ביותר של אושר. היא אינה רק תחושה סובייקטיבית טובה או תוצר של מימוש חיצונית. היא ההצלחה המוחלטת בלחיות את החיים האנושיים במימוש עצמי - בכך יש שמחה טבעית ואמיתית.
 
 
-!!! info ""
-    [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [אתיקה ניקואכית (פרקים 2, 6)](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
 
 ספרו השני של אריסטו באתיקה התקדם מ'טוב' ל'אושר', ובוחן את האדם המאושר על ידי כך שמקדיש עצמו לדיון כללי במידות הטובות.
 
@@ -261,7 +270,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 סגולת האופי הטובה (*המידה הטובה*), איפוא, היא התכונה האחראית על ויסות אותם רגשות בלתי רצוניים, וכמובן על המעשים.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     בתמצית: יש שתי סוגים של מידות טובות - של השכל ושל האופי. המידה הטובה היא לפעול בצורה הנכונה, עם הרגשות הנכונים כלפי המושא הנכון בהקשר הנכון.
 
 להמחשה - אדם שחושב מחשבות בלתי מוסריות, *גם כשנמנע מלפעול על בסיסן*, ייחשב לבלתי מוסרי - גם הרגש הוא חלק משיפוט המידה הטובה. תוכן מחשבותיו של האדם הם חלק בלתי נפרד מהמוסר שלו.
@@ -277,6 +286,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אותה **תבונה מעשית**, לפי אריסטו, בסיסה באימון כושר השיפוט הטוב - החינוך, השיקולים ההגיוניים מאחורי המעשים שלנו, האופן שבו אנחנו משקיעים את הזמן - להיות האנשים שרוצים לפנות אליהם לקבלת עצה טובה לחיים. ללא אותה תבונה מעשית, סבור אריסטו, שאין אושר.
 
 ### דרך האמצע
+
 הויסות הנכון של ההתנהגות נעשה בדרך האמצע - אם לא תפחד די, למשל, תהא נמהר; אם תפחד יתר על המידה, תהא מוג לב; המידה הטובה - אומץ - היא בדרך האמצע. אותו האמצע אינו מוחלט ואינו מתמטי - הוא נקבע בשיקול הדעת אליו שואף האופי הטוב. האמצע אינו בדיוק בין שתי תכונות; ישנן תכונות שקיצון אחד רחוק יותר מהשני, ותכונות שיש לנו נטייה מסוימת אליהן. **המידה הטובה היא קשה, והמידה הרעה קלה** - ישנן אינספור דרכים לפספס, אך רק דרך אחת לקלוע נכון. אותו האמצע, לעיתים, הוא פרטני - לא לכל אדם מתאים אותו האמצע. ולא לכל דבר יש אמצע.
 
 את המידות הטובות ניתן לדמות באופן עמוק לבריאותו של הגוף; כשם שהפרזה או המעטה בדבר מסוים יפגע בגופינו, המידות הטובות אחראיות באופן ישיר לבריאות הנפש. האתיקה היא ההרמוניה של הנפש.
@@ -288,40 +298,44 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אריסטו מתמקד בזו של האופי.
 
 אופן רכישת מידה טובה זו היא העשייה. 
+
 > שכל הדברים שעשייתם צריכה לימוד, הרינו לומדים אותם אגב עשייתם, כדרך שמתוך שנבנה בתים נהיה לבאנים, ומתוך שננגן בכינור נהיה לכנרים. באותה דרך עצמה נעשה צדיקים, כשנעשה מעשי צדק, מיושבים בדעתנו, כשנעשה מעשים של יישוב דעת, ובעשותנו מעשה גבורה ניעשה גיבורים
 
 החינוך הנכון, לפי אריסטו (ואפלטון) הוא להרגיש נכון את ההנאה והצער שמתלווים למעשים. האדם הטוב, כשעושה טוב, שמח בעשותו.
 
 > יש צורך בהדרכה מסויימת, החל מהגיל הצעיר ביותר, שתדריכנו להיות שמחים ומצירים באותם הדברים שמן הראוי לשמוח ולהצר בהם; החינוך הנכון אינו אלא זה.
 
-!!! info ""
-    הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער.
+!!! is-info ""
+    הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער[^4].
 
-^האינטואיציה^ ^הזו^ ^מריחה^ ^כמו^ ^מדעי^ ^ההתנהגות^
+[^4]: האינטואיציה הזו מריחה כמו מדעי ההתנהגות.
 
 תפיסה זו של אריסטו עומדת בניגוד גמור לתפיסה האפתית [^1] - לפיה משום שכולנו מרגישים רגשות ואלו מובילים לטעויות, הרי שצריך לפעול בצורה תבונית, הגיונית, ולא לפי הרגש[^2]. אריסטו סבור, איפוא, שהגישה הנכונה היא לאמן את הרגשות, לא להתעלם מהן.
 
 [^1]: מלשון *apatheia* 
 [^2]: דימיון רב לתפיסה משפטית - אתה נשפט על טיב המעשה, לא על הרגש.
 
-אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? ^עמ'^ ^45^
+אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? (עמ' 45)
 
 מול שאלה זו אריסטו טוען שעצם המעשה אינו מעיד על טיב האדם - רק משום שעשית מעשה טוב, אין זה אומר שאתה צדיק. אופן המעשה - איך שהרגשת כשעשית אותו - הוא שקובע את טיבך, ולא המעשה עצמו.
 
 > \[ואילו] לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסויימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב דעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים: ראשית, הוא צריך לעשותם תוך ידיעה; שנית, לעשותם מתוך שהוא רוצה בהם, ורוצה בהם לשמם; ושלישית, לעשותם מתוך דעה יציבה ובלתי הפכפכה.
-^ספר^ ^ב,^ ^עמ'^ ^46^
+>
+>> ספר ב', עמ' 46
 
 אריסטו מציב שלושה תנאים בפסקה הזו להשלכה על טיב האדם. הצדיק הוא מי שעושה מעשה טוב, במודע, ברצון, ובדעה יציבה.
 
-בקפיצה לספר השישי ^עמ'^ ^152^, אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
+בקפיצה לספר השישי ()עמ' 152), אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
 הסגולה הטובה הטבעית (דוגמת כנות, חריצות) עלולה לגרום לנזק רב בהיעדר ויסות. גם בעלי חיים מפגינים אותם, ללא תבונה - אך יש ביכולתן לגרום נזק. ויסות המידות הטבעיות לכדי מידות טובות 'ממשיות' נעשה באמצעות ה*פרונזיס* - החוכמה המעשית. מדוע, איפוא, עלינו להתאמץ כך לחקור את הסגולות הטובות במקום להישען על ה*פרונזיס* שיש לנו (שלא כמו בעלי חיים)?
 
 התשובה מורכבת.
 המידה הטובה הטבעית מכוונת למטרה טובה, והפרונזיס בוררת את האמצעים הנכונים. הצבת המטרה הנכונה בסיסה בחינוך טוב והיגיון בריא, והפרונזיס תכוון אותה. בהיעדר מידה טובה טבעית, נבזבז זמן רב בבחינת אפשרויות לא סבירות בפרזונזיס (למשל: יש התנהגויות בלי אמצע).
 
-פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון.^155^
+פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון. (155)
 
-> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות ^43^
+> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות 
+>
+> > עמ' 43
 
 > אולם מה שטוב לנו ביותר אינו ברור אלא לאיש הטוב, שהקלקלה מעוותת את מחשבתנו וגורמת לנו שנטעה לגבי נקודות המוצא המניעות את פעולותינו. מכאן ברור שאי אפשר להיות איש נבון, בלא להיות איש טוב
 
@@ -329,32 +343,32 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אדם כועס, למשל, יצדיק מעשי אלימות מחמת כעסו, ואדם עצל, יצדיק את חוסר המעשה שלו בתירוצים אודות מטלותיו. המידה הרעה תקלקל את נקודת המוצא שמתוכה פעלנו. מי שכועס, ירגיש שמתגרים בו. הפחדן, יחוש שמאיימים עליו. בהיעדר המידה הרעה, ראיית העולם שלך תתעוות.
 
 ## הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [קאנט - הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
 
-> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
+> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להיחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
 
 !!! warning ""
     העבודה של קאנט תיאורטית ומופשטת בהרבה מזו של אריסטו. יש הסבורים שבכך ההגות שלו 'טהורה' יותר, ויש הסבורים שכך מאבדת מהקשרה.
 
-!!! info ""
-    [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [קאנט - הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית - פרק ב' ](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
 
 ### הרצון הטוב
 הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי ומספיק למוסר - הוא *ה*מוסר בעצמו.
 מוסר שבבסיסו הרצון הטוב הוא מעיין מציאות נפרדת משאר החיים - המוסר הוא אך ורק פונקציה של **המבנה** של הרצון הטוב.
-התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*^1^ - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
+התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*[^1] - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
 
 הרצון הטוב מחזק את הקשר האינטואיטיבי בין הקשר למוסר לאחריות שלנו - המוסר מתייחס רק לגבי מה שאנו אחראים עליו. אילו עשינו מעשה שלילי, אך אין ביכולתינו למנוע אותו - הרי שאין מקום לגנאי מוסרי, ולהיפך.
 
-^1^ - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
+[^1]: - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
 
 #### מהו הרצון הטוב?
 הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה ^26^. את השיטה שלו קאנט מאמין שהוא מפתח על יסוד אינטואיטיבי. המוסר בעיניו עוסק בציוים אינטואיטיבים (*מיהו היצור המוסרי? זה שעושה את שחובתו המוסרית לעשות*).
 
 הרצון הטוב, לפי קאנט, מוכל במושג החובה ומוגבל בתוכו במעצורים סובייקטיבים. הניגוד בין הרצון הטוב למעצורים האלו מבליט את מהותו של הרצון הטוב. 
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     אטימולוגיה באקראי: המילה 'מוסר' יוצאת מן השורש *לייסר*
 
 קאנט מתייחס בתורתו לעימות הזה (*כפי שטבוע בשפה ממש*) בין הרצון שלנו לעשות את מה שטוב לנו (*הנטייה*) לבין חובתינו המוסרית. העימות הזה מבליט את טבעו של הרצון הטוב, הנאבק עם כובד החובה. בחובה, כוונתו של קאנט היא המחויבות הפנימית לעשות את הדבר הנכון - בסתירה גמורה לאריסטו, שמציב את הטוב בתור הגורם המעצב את המצב הפנימי.
@@ -369,7 +383,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 ### החובה
 #### מהי החובה?
 > חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת-כבוד לחוק
-^עמ'^ ^33^
+> 
+> > עמ' 33
 
 בהגדרה מפוצצת זו יש ארבע מושגים:
 - פעולה
@@ -401,7 +416,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 - הצו הקטגורי צורני לחלוטין - אין בו תוכן (הווה אומר צורני)^?^
 - הצו הקטגורי חייב להיות כללי, ולכן חייב להיות עקרון צורני שמבטא כלליות ותו לא.^?^
 
-בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי ^78^:
+בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי (78):
 
 > עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי.
 
@@ -410,15 +425,12 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 #### הכלל המעשי
 הכלל המעשי הוא כלל פעולה סובייקטיבי ('אם מישהו תוקף אותך, הפנה את הלחי השנייה; תמיד השתדל להגדיל את אושרך באמצעים שאינם מסוכנים') - כל *פעולה* באשר היא כוללת כלל מעשי (צו היפוטתי). כדי לפעול בצורה מוסרית, קאנט אומר שעלינו להעמיד כלל מעשי זה במבחן - האם אנו יכולים לרצות שכלל מעשי זה יהיה החוק של הכלל.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
 
 !!! warning ""
     **המוסר אינו בא לקדם שום תוכן מסוים**, אלא מעמיד במבחן צורני כל פועלה אפשרית. רק אם זו עוברת את המבחן, זוכה היא לתוקף מוסרי ובכלל.
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
-
 ### נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
 
 > עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
@@ -426,11 +438,18 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 קאנט מספק לנו ניסוח נוסף זה של הצו הקטגורי.
 
 ## התועלתנות
+
+
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [מיל - תועלתנות](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
+
+
 ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הגה את תיאוריית התועלתנות של המוסר, לפיה הטוב המוסרי הוא זה אשר בעקבותו סך כל האושר בעולם הוא המירבי. התועלתנות היא התיאוריה המוסרית הרחבה והמוכרת ביותר בעולם כיום.
 
 > It seems to me self-evident that knowingly to do an action which would make the world, on the whole, really and truly worse than if we had acted differently, must always be wrong.
-\- G.E.Moore, Ethics
-
+> 
+> > G.E.Moore, Ethics
+>
 > If a law or an action doesn't do any good, then it isn't any good
 
 המרשם התועלתני דורש חישוב כיצד למטב את ההנאה ולמזער את הכאב. מה שגורם הנאה או כאב תלוי בתפיסתו של הפרט, בניגוד לתפיסה הקנטיאנית לפי רק המטאפיזי הוא המדויק. התועלתנות דורשת *אי משוא-פנים* - היא דורשת מן הפרט לפשוט מעצמו את מניעיו הפרטניים ולנהוג בצורה ניטרלית ואובייקטיבית. מגמה זו דומה לקנטיאניזם - שתי התורות תובעות הכללה, אם כי במובנים שונים.
@@ -447,8 +466,12 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 מיל ממשיך לטעון שכתוצאה מכך, האושר הכללי הוא הטוב לכלל בני האדם. אולם טענה זו אינה עונה לצו התועלתני - הדורש מכלל בני האדם לרצות את טובתם של כלל בני האדם כפרטים - ולא רק כקבוצה.
 
 ## הגיניאולוגיה של המוסר
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [ניטשה - הגיניאולוגיה של המוסר](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
+
+
+!!! success "ראה גם"
+	[ניטשה - מעבר לטוב ורע (קורס המשך)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)
 	
 ### ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
 ניטשה תופס את עצמו כ*א-מורליסט* - לדעתו, הערכים המוסריים בכלל הם שגיאה. המוסר *עצמו* הוא הזוועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, וניטשה שואף לחשוף אותו במעיין פאתוס נבואי גדול.
@@ -460,7 +483,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 הפילוסופים תמיד הסכמו שלהיות מוסרי זו הפסגה של הטוב - טיב הויכוח ביניהם הוא על היישום. ניטשה לוקח צעד אחורה ושואל על ***ערכו*** של המוסר - האם המוסר עצמו הוא טוב או רע?
 
 > באילו נסיבות המציא לו האדם שיפוטים ערכיים אלה "טוב" ו"רע", ומהו הערך שלהם עצמם? האם עיכבו או קידמו את הצמיחה האנושית עד כה? המהווים הם אות לצוקתם, לדלדלותם, לניוונם של החיים? או להיפך, שמא מתגלים בהם עושרים, כוחם, רצונם של החיים, עוזם, בטחונם, עתידם? על כל אלה מצאתי והעיזותי כל מיני תשובות.
-^223^
+>
+> > עמ' 223
 
 ### מוסר האצילים ומוסר העבדים
 ניטשה מבצע הבחנה בין שני סוגי מוסר - *מוסר האצילים* המציב את ה**טוב** מול **רע**, ו*מוסר העבדים* המציב את ה**טוב** מול ***רוע***. מוסר העבדים הוא זה שדבקנו בו עד כה. 
@@ -477,10 +501,9 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 
 ### מוסר ואוטונומיה
-ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
+ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אוטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
 
 > היעשה למה שהינך!
 
 
-
 [^3]: *ressentiment*

פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md

@@ -1,187 +0,0 @@
-!!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
-
-
-![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
-
-
-[רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
-
-הספר של נוזיק כנה מאוד. נוזיק עצמו היה פילוסוף מאוד מרשים - הוא סיים דוקטורט בגיל 25, עבר ללמד בהרווארד, ונשאר שם עד שנפטר. כוכבו עלה בעקבות פרסום ספרו [*Anarchy, State and Utopia*](https://en.wikipedia.org/wiki/Anarchy,_State,_and_Utopia) שטוען בעד מדינה ליברטריאנית, ומשם זכה למעמד יוקרתי לכל אורך הקריירה שלו.
-
-## חיים שאין בהם חקירה...
-
-שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
-
-> חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
-> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
-
-סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
-
-<big>**איך עליי לחיות??**</big>
-
-אם נעלה לאתגר הסוקראטי, הרי שהחיים שלנו במובן מה צריכים להיות מונהגים על פי הפילוסופיה, כחקירה. זהו לא רעיון מובן מעליו - ש*לא ראוי לחיות* חיים בלי חקירה פילוסופית. 
-
-אם נרד לשורש המילה *פילוסופיה* - אהבת החוכמה - הטענה הזו *קצת* פחות יומרנית, אבל עדיין טענה מפוצצת, שאחרי סוקראטס הפכה לרעיון מכונן עמוק בפילוסופיה - החיים הטובים הם החיים מודרכי החוכמה.
-
-> כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
-> > סוקראטס, *אפולוגיה*
-
-חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
-
-באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
-
-### מודעות עצמית
-
-חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
-
-עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
-
-השאיפה היא לא רק מודעות עצמית, אלא מודעות בכלל - הכרה באמת; אם אדם נמצא באשלייה, לא נגיד עליו שהוא *מודע*; אדם שיודע ומבין את האמת הוא מודע. גם לאמת יש ערך[^4]. האמת גם מודעות עצמית היא חתירה מסוימת לאמת?
-
-### אמת עצמית?
-
-מודעות עצמית עוזרת לנו להפריד בין המציאות שבחוץ לבין ההשלכה שלנו החוצה על המציאות - היא מעיין מכשיר לידיעת האמת. 
-
-מודעות עצמית כרוכה כמובן בהכרח באמת החיצונית. אני לא יכול להתבונן בעצמי ולהחליט, *אני שחקן שחמט ברמה 2,700*. עד שלא יצפו בי צופים חיצוניים וידרגו אותי באופן אובייקטיבי, אני לא אגיע לציון השחמט האמיתי שלי, מודע ככל שאהיה לו. 
-
-בהקשר אחד, המונח *אמת* הוא אובייקטיבי לחלוטין - הוא פשוט מה שזה; אין דבר כזה *אמת סובייקטיבית* - בהגדרה! או שאני שחקן שחמט בדירוג 2,700, או שלא - ההכרה שלי בציון השחמט היא החלק הקונטינגנטי, אבל לא הציון עצמו.
-
-דרך אחת להסתכל על זה היא להגדיר *אותנטיות* כאמת אובייקטיבית - יש מהות מסוימת ללהיות מתן, וללהיות גיא, וללהיות ג'ינג'יסטותאלס. המהות הזו היא *אמיתית* - היא דבר אובייקטיבי לחלוטין - אבל היא פרטנית-סובייקטיבית במובן שהיא חלה רק על פרט אחד. זוהי תפיסה אקזיסנציאליסטית, שדוגלת בחופש - שאי אפשר לתאר מושגית, שהרי חופש הוא בדיוק אותו הדבר שאי אפשר לתפוס. 
-
-המהות הזו היא דבר מתמשך, שהולך ונוצר. כמו שאומר ניטשה - 
-
-> היעשה למה שהינך!
-
-המודעות העצמית, והאמת, הן סוג של תהליך במובן הפרטני הזה, וההפרדה בינה לבין אמת מוחלטת היא אפורה מאוד. הכוונה היא לא למימוש עצמי במובן האריסטותלי, של מימוש פוטנציאל, אלא במובן ישיר יותר - עצם העיצוב העצמי הוא האותנטי, והוא האמת ההולכת ונמשכת. המימוש העצמי הזה לא יקרה מעצמו.
-
-נוזיק מדגיש שחיי החקירה הם עצימים יותר - מאוד קשה ומאוד פעיל לחקור את החיים ואת עצמך. אלו חיים עם יותר עושר פנימי, יותר משמעות, יותר פעילות. 
-
-##  חקירה פילוסופית כפורטרט
-
-החיים העצימים האלו הם החזון הסוקראטי - אך הם התעמעמו במרוצת הפילוסופיה. בעוד שסוקראטס עלב בהדיוטות ב*אגורה* ביוון, העיסוק הפילוסופי כיום הוא מקצועי, שיטתי, ומתרחש במחלקות לפילוסופיה על ידי אנשים שלעיתים אפילו לא מודעים לשאלה הסוקראטית - ומפרסמים מאמרים טכניים על נושאים מסוימים[^5]. ייתכן והם נהנים מכך, אבל זו חיה אחרת לגמרי מהפילוסופיה הסוקראטית הקלאסית.
-
-> Philosophical meditations about life present a *portrait*, not a *theory*
-> > Nozick
-
-הדבר שאנחנו מבקשים יחד עם נוזיק הוא לא טכני או מוחלט, אלא דרך חיים, יצירת רוח מסוימת. אין לנוזיק נוסחת קסם, שאנחנו יכולים ליישם בחיים שלנו והופה! חיים טובים. נוזיק מציג בפנינו אמיתות פשוט על ידי כך שהוא מציג את *עצמו* - זה האופן ש*אני* מבין שעלינו לחיות. הכוח המשכנע, אם יהיה, יהיה מתמונתו של נוזיק ותובנותיו כפילוסוף מתבגר. ההגדרה של נוזיק היא הגדרה *אוסטנסיבית* - בהצבעה - ולא תיאורטית. כך גם אותנטיות - אי אפשר להגדיר את זה, רק להצביע על זה; לאישיות יש קדימות על פני המאפיינים התיאורטיים.
-
-!!! warning ""
-	אילו עוד דרכים יש לחיות את החיים הטובים?
-	יש הרבה דברים מעבר לבועה הפילוסופית; יש קשרים חברתיים, חוויות, עשייה בעולם בפועל, ואפילו חקירה אמפירית. חשוב לא להיתקע בבועה הפילוסופית!
-
-הנימה של נוזיק היא אישית ומהורהרת; הקריאה היא תרגיל מסוים בחיים הפילוסופיים - הדיון הפילוסופי מתחיל באמצע, ונקטע באמצע; הספר, כמו החיים הפילוספיים, הוא סוג של כלכלת תסכולים. 
-
-## למות
-
-### המוות כמצפן
-
-אבל אנחנו צריכים לקחת רגע צעד אחורה, ולשאול - למה בכלל להתחיל ספר בפרק על *מוות*? המוות הוא כמו המצפן שלנו, שמכוון אותנו כיצד ראוי לחיות; הוא האות שקובע שעלינו לקחת את החיים *ברצינות* - הרי הם משאב מוגבל. הפילוסוף הרומי קיקרו, מספר שלמה, אומר ש*לימודי הפילוסופיה הם הדרך להכין את עצמך למוות*. מישל דה-מונטיין מוסיף כי ללמוד פילוסופיה זה *ללמוד איך למות*. המוות, אומר היידיגר, הוא האירוע האישי ביותר. *משמעות החיים היא שהם נגמרים*, אומר קפקא.
-
-ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
-
-החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
-
-[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
-
-### המוות כמורה פילוסופי 
-
-הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
-
-רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
-
-מישל דה-מונטיין נשען על הסטואים, שתפיסתם הייתה דטרמיניסטית, קרי - כל האירועים כבר קבועים מראש. איזו אתיקה נשארת בעולם כזה? הסטואים התמקדו ב*תגובה* לאירועים; גישה של קבלה, הכלה, ולא התכתשות בלתי-פוסקת עם מהלך החיים שלך. המוות ממחיש לכולם - גם למי שלא מאמין לסטואים - שיש לפחות דבר אחד, דטרמיניסטי ברור, שראוי להבין את הגישה הנכונה לגביו.
-
-אצל היידיגר, ה*התכוונות לקראת המוות* היא אופן קיומי מתמשך, לעבר אותו הדבר האישי ביותר. אתה לא תחייה את חייך כחיים אותנטיים, אומר היידיגר, אם לא תכיר בכך שחייך הם מעין קונוס מתכנס, לקראת המוות. 
-
-!!! info ""
-	שלמה מספר על אמריקאית שעשתה *טבלת ייאוש* - היא חישבה, על סמך תוחלת החיים הממוצעת, כמה ימי שני נותרו לה. פתאום יום שני - אירוע בלתי-מעניין בעליל - נהפכים לאירוע דרמטי כזה, עם פאתוס אדיר.
-
-ההכרה באופי המתכנס של החיים יכולה להתחבר ככה לפועלנו ביומיום, לדברים פשוטים כמו למחוק ימי שני. 
-
-### מוות טוב?
-
-!!! success ""
-	[Shelly Kagan - Death - קורס באוניברסיטת ייל](https://oyc.yale.edu/death/phil-176)
-
-מתי מוות הוא טראגי? נוזיק מצייר נוסחא מסוימות, בהודאתו נוקשית ונוסחתית מדי, לנסות להבין מתי מוות הוא מוות טוב או מוות פחות טוב - לפי החרטה שנרגיש בעת המוות. האם כל מוות הוא מוות טארגי, או שיש איזשהו שלב שנגיד - *איזה יופי, חייתי חיים מצוינים, המוות הגיע בזמן הנכון* 👍. התמונה הזו, במובן מסוים, קבועה מדי; היא מציבה את החיים כסוג של רשימת-מטלות כזו, שמתעלמת משינוי העדיפויות שלנו, ומהדברים הבלתי-צפויים שאנחנו משיגים. עד כמה הנוסחה הזו חשובה בכלל? זו לא סתם מחשבה דבילית; ברור שאם יש לך פרויקטים גדולים בחייך, כמו לגדל ילדים, שהם אמת-המידה למוות טוב או רע. אבל, כמה כוח הסברי יש לה? מה חסר בה, מה היא מפספסת? 
-
-אולי הדרך להעניק ערך למוות הוא לא הבנת המוות, אלא הבנת המניעים והדחפים שמעסיקים אותנו במוות; אולי היא ההכרה המיידית שהחיים הם משאב מוגבל, ועמה לנצור אותם עכשיו - ולזנוח את העיסוק במוות.
-
-נוזיק מבחין בין *regretted death* לבין *regrettable death*; כלומר, בין מוות שמתחרטים עליו סובייקטיבית, לעומת אובייקטיבית. אולי אתה תמות לבד ומסכן בג'ונגל, ודווקא שם המוות יהיה מנחם, ולא מלא חרטה - אבל דווקא אם תמות מוקף באוהבים, אתה לא תרצה ללכת - *ושם* יש משהו טראגי. אולי אם תהיה קליפה ריקה, אך בחיים נעימים, המוות שלך הוא טראגי חיצונית, אבל לא כואב בחוויה הפנימית שלך; ומנגד, אולי המוות האמיתי הוא דווקא אובדן החוויה הסובייקטיבית, בלי קשר למצב הפיזי. 
-
-## הורים וילדים
-
-ושוב אפשר לשאול - למה שהפרק השני יהיה דווקא על הורים וילדים? במובן מסוים, אומר נוזיק, האם החיים הטובים הם לא כאלו שיצרו מעין יקום בצלמך? זה קצת מגלומני; הדרך הפרקטית לעשות זו היא להביא ילדים, ולחיות חיים שיהוו להם דוגמה. אתה בעצם משחק את התפקיד של אל בורא - עליך לחנך את הילדים שלך ולברוא אותם בצורה הטובה ביותר, וזה כרוך ברעיון של *איזה מן אדם אני רוצה להיות? איזה מן יקום אני רוצה לברוא?* זו מעבדה טבעית של אלו שבוחרים להביא ילדים.
-
-הגל מבין את האדם כאדם היוצר; הקשר בין האדם לבין היצירה שלו הוא מאוד עמוק ומאוד אנושי. כשנוזיק מדבר על דיני ירושה, הקשר לילדים טבעי - התוצרים של האדם, בין שחומריים ובין שאנושיים, הם חלק בלתי-נפרד ממנו במובן מסוים. בכך שתוריש רכוש חומרי לילדים או לאהובים שלך, אתה מבטא את הקשר הרגשי העמוק שלך הן לתוצרים והן לילדים - אבל לא נובע מזה תבונית שתוכל להוריש *את מה שלא יצרת בעצמך*, ולאורכי הדורות עד אינסוף. אתה לא תכיר את הנין של הנין שלך, ולא תרוויח את הכסף שתוריש לו - למה שתוריש לו משהו מעצמך?
-
-נוזיק עצמו היה ליברטריאני - הספר שלו חצב להבות בתחום - ודווקא כאן הוא אומר שיש עניין בצדק חלוקתי, באותו הרכוש שיורד במורד הדורות מאנשים שאתה לא מכיר ולא קשור אליהם - משום שהוא לא קשור בזכויות *שלך* - לא אתה יצרת את זה, ואף אחד שאתה מכיר לא העביר לך את זה, בפניית פרסה מוחלטת מהתפיסה הליברטריאנית.
-
-עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
-
-
-## הקדושה של חיי היומיום
-
-> Hοliness need not be a separate sphere
-
-
-אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
-
-ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
-
-עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
-
-השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
-
- ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
-
-האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
-
-אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
-
-היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
-
-## על טבע האלוהים והאמונה
-
-> Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a *possibilty*.
-
-
-
-הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
-
-לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
-
-באיזו מידת פתיחות אנחנו צריכים להיות? שלמה מספר על פעם שירד עליו גשם, ולא היו שום עננים; אז זהו, יש אלוהים? נניח ומסתכלים במיקרוסקופ והמיקרובים מאייתים THERE IS GOD - קנינו את זה? מתי יגיע האות שלא נוכל לערער עליו? *משיח צריך להגיע* - אבל הוא יגיע, נגיד, *הוא לא פה - הוא צריך להגיע!*
-
-## מיניות
-
-> מיניותו של אדם, לפי דרגתה וטבעה, מגיעה עד צמרת רוחו
-> 
-> Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit
-> 
-> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
-
-
-האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
-
-ראשית, עלינו לעמוד על ההבדל בין מין למיניות. הכסות של מיניות רחבה בהרבה מרק מין - זו תופעה של ערכים חברתיים, סוציאלוגיים, והרבה מעבר. האם המין, במובן הביולוגי, הוא הגרעין - וסביבו יש מעטפת פסיכולוגית, שניתן לקלף ולהישאר עם הליבה, המשותפת לנו ולשאר היונקים? או שמא מיניות היא ביטוי מהותי יותר, בלתי-נפרד ממין?
-
-נוזיק מתמקד בהיבט הפילוסופי של המיניות, ולכן מתאר את המיניות הטובה ביותר - לא במובן המעשי, אלא במובן הפילוסופי, המימוש הטוב ביותר; זאת למרות שמיניות כזו רחוקה מאיתנו מאוד, אם היא בכלל שם. 
-
-ההשוואה למצב בפועל מציפה את השאלה - האם המיניות היא כמו שסארטר מתאר אותה - כ*Οne-upmanship*, ניסיון לשלוט - או כמו שרוג'ר סקרוטון מתאר אותה, כביטוי של אהבה? האם יש בה בכלל כזה עומק, לכאן או לכאן? או שהיא פשוט כוח קמעאי, כמו שפרויד חושב, ופשוט ריככנו את זה כחברה מתורבתת?
-
-האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
-
-
-
-
-
-
-[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
-[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
-[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
-[^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
-[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
-[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
-[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע

פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md

@@ -1,14 +1,18 @@
 title: אתיקה ניקומאכית
-tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכית
+tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכית, שנה ג', סמסטר א'
+
 
 !!! info "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55549), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798547)
 
 
 !!! info ""
-	[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/אתיקה_1.pdf)
+	[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/1.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/אתיקה_1.pdf)
 
 
+!!! success "ראו גם"
+	[אתיקה ניקומאכית (מתוך מבוא לפילוסופיה יוונית)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)
+
 
 [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) אינו זה שהמציא מחדש את הפילוסופיה כעיסוק כולל - זה מיוחס ל[סוקראטס ואפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), כולם במאה הרביעית לפני הספירה. אבל גם הם לא התחילו את השרשרת - לפניהם היו הסוגיקנים הגדולים מהמאה ה5 לפני הספירה -  **אייסכילוס**, **סופוקלס** ו**אאוריפידס**, המחזאים היוונים.
 
@@ -25,7 +29,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 
 !!! info ""
-	[אתיקה, ספר ראשון, פרק א' (ליבס)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה_1)
+	[אתיקה, ספר ראשון, פרק א' (ליבס)](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/אתיקה_1)
 
 
 > כל אומנות וכל סוגיית מחקר, וכן כל עשייה ועיסוק, חזקה עליהם שהם שואפים למה שהוא טוב; בצדק הגדירו, אפוא, את הטוב, כאותו עניין שאליו שואף הכל.
@@ -67,7 +71,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 במשל הזה יש יציאה נוספת כנגד אפלטון - אריסטו מציג את בני האדם כקשתים ש*כבר* יורים לעבר המטרה; הוא לא צריך ללמד אותם לצלוף, כמו אפלטון - רק לכוון אותם. 
 
 
-> יום אחד הוא שלב של חיים. כל חיינו מורכבים מחלקים, ממעגלים גדולים המקיפים קטנים יותר. מעגל אחד מקיף וחובק הכול, מלידה עד יום החיים האחרון, אחר מקיף את שנות הנעורים, אחר כולא בעיגולו את כל שנות הילדות. ךבסוף יש גם מעגל המכיל את כל הזמנים שמכפלתם בונה את החיים. מעגל צר מקיף חודש, מעגל צר יותר מקיף יום, אבל גם ליום יש התחלה וסוף, מעלות השמש עד שקיעתה.
+> יום אחד הוא שלב של חיים. כל חיינו מורכבים מחלקים, ממעגלים גדולים המקיפים קטנים יותר. מעגל אחד מקיף וחובק הכול, מלידה עד יום החיים האחרון, אחר מקיף את שנות הנעורים, אחר כולא בעיגולו את כל שנות הילדות. לבסוף יש גם מעגל המכיל את כל הזמנים שמכפלתם בונה את החיים. מעגל צר מקיף חודש, מעגל צר יותר מקיף יום, אבל גם ליום יש התחלה וסוף, מעלות השמש עד שקיעתה.
 >
 > אחר אומר שיום אחד זהה לכל הימים כי הם דומים זה לזה. בפרק זמן ארוך ככל שיהיה אין מה שלא תוכל למצוא ביום אחד - האור והחושך. בחלופות התיד של העולם, פעם נחסר היום, פעם מתמלא. על כן צריך לתכנן כל יום כאילו הוא הסוגר את השורות, משלים ומסיים את חיינו.
 >
@@ -129,7 +133,9 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 מקינטייר ואנסקומב עומדים על כך שיש כאן מעין שיח חירשים - הוא כמעט שאינו באותו הנושא. הטוב העליון שאליו פנינו נשואות הם החיים הטובים; אבל מהם החיים הראויים והטובים? אצל אריסטו, החיים האלו כרוכים כמובן בהיבטים אתיים, אבל קשה לצמצם אותם *רק* להיבטים אתיים. הפילוסופים המודרניים מתמקדים בהיבט האתי, כי לך תדע מה החיים הטובים של כל אחד - אבל זה בדיוק מה שדורש אריסטו: את החיים הטובים, ולא רק את המוסר. זו שאלה יוונית קלאסית - *מהם החיים הטובים*. האם האדם הטוב חי חיים טובים? אנחנו מקווים, אבל אין בכך הכרח - זו לא שאלה של *מה ראוי שאעשה עכשיו*...
 
-## מהי *אתיקה*?
+## מהי ה*אתיקה*?
+
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/2.pdf)"
 
 ה*אתיקה* האריסטותלית אינה בדיוק ספר על מוסר[^2]; *אתיקה* מגיעה מ*אתוס* - אופי, הרגל. המשמעות של *אתיקה* מזגזגת. גם מיל מדבר על אתיקה בתועלתיות, אבל היכן שמיל מחפש לדעת *מה המעשה הנכון*, לפי כמות ההנאה או הצער שיגרום לו, אריסטו טרוד בשאלה היוונית הקלאסית - *מהם החיים הטובים?* המעשה הנכון קשור בשאלה הזו, אבל הוא רק חלק קטן מהדיון.
 
@@ -164,6 +170,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > > Eudamian Ethics, 1214b 6-11
 
 ב*אתיקה האיודמית*, אריסטו מתעקש שאנחנו *כן* זקוקים להבנה ברורה של דבר כלשהו שאנחנו חותרים אליו - תכלית עליונה. 
+## תכלית המדע המדיני
 
 > ואם כך הוא \[שיש תכלית אחת והיא הטוב והטוב-מכל] עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כלליים,  להגדיר את טיבו \[של הטוב-מכל], ולקבוע איזה מדע מן המדעים, או איזה מקצוע מן המקצועות, יקנה לנו את הכרתו. הדעת נותנת, שיהא זה עניינו של אותו מדע שהוא ריבוני וראשי ביותר; וממילא ברור שזו היא תכונת המדע המדיני; שהלה קובע איזה הם המדעים הדרושים במדינות, ואיזה הם האנשים החייבים בלימוד של מדע פלוני ואלמוני, ועד איזה של של שלביהם. והלא רואים אנחנו בעליל שגם המקצועות המכובדים ביותר כגון האסטרטגיה, הכלכלה והרטוריקה, סרים למשמעתו של המדע המדיני. ובאשר הלה נזק,, אפוא, לשאר המדעים שיש בהם משום עשייה, ואף מצווה לנו לעסוק בכמה מהם ולהימנע מאחרים, נמצא שתכליתו שלו כוללת גם את זולתו; ומכאן שתכלית המדע המדיני אינה אלא 'הטוב' בתחום האנושי.
 > 
@@ -220,6 +227,8 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אבל שוב - זהו לא המוקד של אריסטו; אריסטו מחפש את החיים הטובים, ולא את המעשה הנכון. 
 
+## שלושה דפוסי חיים
+
 > נראה שמרבית בני האדם, והפשוטים שבהם, מזהים את 'הטוב' ו'האושר' עם העונג, -- ונוכח אורח חייהם אין שוום תימה בכך, שאמנם נמשכים הם אל חיי ההנאה. הלא בסך הכל קיימים שלושה דפוסי חיים עיקריים: חיי ההנאה שנזכרו זה עתה, החיים המדיניים וחיי העיון. והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות; אלא שיש בידם להצדיק בחירה זו, כיון שרבים מבעלי השררה הולכים בדרכיו של סרדאנאפאלוס[^6]. ואילו אותם המשכילים שהם אנשי מעשה חזקה עליהם שהם מזהים את האושר עם הכבוד, שהרי הכבוד כמוהו כתכלית החיים המדיניים; אולם ברור שהוא שטחי מכדי להוות אותה תכלית שהיא מבוקשנו; שלפי כל הנראה הוא יותר עניינם של חולקי הכבוד משהוא עניינו של המכובד; ולבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו. ויתר על כן, דומה שהרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהיו בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים את הכבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה. מתוך כך ברור שהסגולה הטובה עדיפה מן הכבוד, ואולי ייתכן שמי שהוא יראה בה בזו, ולא בכבוד, את תכלית החיים המדיניים. \[...] דפי החיים השלישי הוא חיי העיון, ועוד נדון באלה בהמשך הרצאותינו.
 > 
 > > פרק ה', עמ' 19-20
@@ -234,8 +243,10 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 מה שאריסטו מחפש הוא את **הסגולה הטובה** - אנשים מחפשים כבוד כדי להיות בטוחים בסגולה הטובה שלהם, ולכן מן הסתם שהסגולה הטובה היא המוקד. כלומר, אנחנו מחפשים את החיים התבוניים, ואלו חיים על פי הסגולה הטובה[^7]. כלומר, החיים המדיניים - חיי המעשה - הם טובים, אבל לא הטוב המוחלט.
 
 > Human life is not important enough for humans to spend their life on.
+>                              
 > > Nagel
 
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/3.pdf)"
 
 ומהי התכלית של חיים אלה?
 
@@ -265,7 +276,9 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 התבונה אמנם משחקת תפקיד גם בחיים המעשיים ומממשת אותנו גם שם, אבל הכוונה של אריסטו היא שחיי האושר הם שימוש **עיוני** בתבונה. זו תפנית שאריסטו מכניס בספר העשירי, ועלינו לברר כיצד היא מתיישבת עם שאר ה*אתיקה*.
 
-> לכבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
+## אוטארקיה
+
+> לגבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
 > > ספר ו', פרק 1'
 
 
@@ -298,7 +311,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 האושר עומד בכל הקריטריונים שמציב אריסטו לתכלית העליונה - הוא לא משרת שום דבר, והוא אוטארקי. אבל איך מציבים אותו ביחס לשאר הטובים האחרים?
 
-!!! info "[מאמר - אקריל על אאודיימוניה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Ackrill.pdf)"
+!!! info "[מאמר - אקריל על אאודיימוניה](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/Ackrill.pdf)"
 
  מבין את האושר לא כתכונה נפרדת, אלא כסך כל המרכיבים האלה: במשחק כדורגל, הבעיטה לא עומדת ביחס למשחק - היא חלק מהמשחק ממש, המימוש שלו; באופן דומה, אקריל מפרש את המשפט הזה כזה שסך כל החלקים האלו - הסגולה הטובה, חיי הפוליטיקה, וכו' - הוא האושר, ולכן הרכיבים טובים והאושר מספיק לעצמו - שכן הוא סכום הדברים כולם!
 
@@ -333,6 +346,8 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 ## טיעון ה*ארגון* ἔργον
 
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/4.pdf)"
+
 אריסטו טוען שהמצוינות של דבר היא בפועלו.
 
 *ארגון* הוא מה שדבר עושה שהופך אותו למה שהוא. העין היא עין כי הוא רואה; עין טובה היא עין רואה, ועין לא טובה היא עין לא רואה. עין שרואה יותר טובה יותר מעין שרואה פחות.
@@ -362,6 +377,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 > 
 > > Nagel
 
+### מדרג לא דמוקרטי
 
 הטוב עבור האדם דורש מכלול מסוים של דברים, מאורגנים בצורה מסוימת סביב ליבה יציבה. 
 
@@ -378,22 +394,46 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 במדרג הזה יש היזון חוזר - התבונה תומכת בתפקודים הנמוכים כשם שהתפקודים הנמוכים תומכים בתבונה. ולמרות זאת, תבונה היא מה ש**מגדיר** את החיים האנושיים.
 
-### כשל נטורליסטי?
+### עובדות וערכים
 
 > בכל שיטת מוסר שבה נתקלתי עד כה, תמיד הבחנתי בכך שהמחבר נוקט זמן-מה בדרך הרגילה ומבסס את מציאות האל, או מציג דעות בנוגע לענייני האדם; והנה לפתע פתאום אני מגלה שבמקום הרכבת המשפטים הרגילה באמצעות הוא והוא אינו, איני נתקל בשום משפט שאינו מקושר עם מן הראוי או מן הראוי שלא. שינוי זה סמוי הוא, ואף-על-פי-כן יש לו משמעות מכרעת. כיוון שמן הראוי או מן הראוי שלא זה מבטא איזה יחס חדש או קביעה חדשה, מן ההכרח שהוא יצוין  ויוסבר; ויחד עם זאת שינתן נימוק למה שלגמרי מעבר להשגתנו והוא: כיצד יכול יחס זה להיגזר מיחסים אחרים, השונים ממנו בתכלית. ואולם מכיוון שהמחברים אינם נוקטים בדרך כלל אמצעי זהירות ממין זה, ארשה לעצמי להמליץ עליו לקוראים: משוכנעני שתשומת-לב מזערית זו תערער את כל שיטות המוסר ההמוניות.
 > 
 > > דוויד יום, *בעיות בפילוסופיה של המוסר*
 
 
-יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*.
+יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*: מושג הטבע הרלוונטי אינו מתיימר לניטרליות ערכית. אריסטו אינו חותר ל**יסודנות** - להיפך: הוא מתבסס על שיח היומיום וצומח ממנו, בצורה מעגלית. 
+
 
 > (יובל נח הררי)
 
 
+
 כחלק מהמפכה המדעית, הפילוסופים האמפריציסטים (וגם חלק מן הרציונליסטים), ובראשם יום, מגרשים מן הטבע את התכליות של אריסטו. אולם קשה להתכחש לכך שיש לב "טוב" (לב שעובד) ולב "לא טוב" (לב שלא עובד). האם נכון לגרש לגמרי את התכלית מהטבע?
 
 כל אלו עדיין מקבלים את ה*ארגון* במובן הפשוט - כשר להגיד שה*ארגון* של אלקטרון הוא לדחות מטען שלילי ולקבל מטען חיובי. אבל מרגע שגוררים פנימה *רציונל* ונורמות חברתיות - (האם טוב שזה מה שהוא עושה?) - יום וחבריו מתקוממים. אליעזר סבור שאלו אמירות פשטניות, שלא קולעות לדקויות שבדברים - יש דברים שאנחנו תופסים מלכתחילה בצורה נורמטיבית. כלומר, יום מסכים שיש מוסר, **אבל לא מוכן לקבל שזה קשור בטבע**. אצל אריסטו, מנגד, טבע האדם והתבונה הם עניין אתי מובהק.
 
+יסודנים, כמו קאנט או מיל, מנסים לשכנע *כל אדם רציונלי* בצדקת הטיעון שלהם, ומנסים לגזור את הערכים *מן הטבע* - מן המצב המצוי אל הרצוי. אריסטו לא חושב ככה: הוא לא מתיימר לשכנע כל אדם רציונלי, ולא חושב שהטיעון שלו ישכנע "חייזר" אתי כזה.
+
+
+> אילו די היה בדיונים לעשותנו הגוניים, אזי בצדק היו הללו זוכים לשכר רב ועצום, לדברי תיאוגניס, ומן הדין היה לספק תמורתם את הגמול הזה. אך למעשה מתברר שיש בכוחם לתת הפנייה ותנופה לצעירים בעלי רוח נדיבה, ולגרום לכך שמי שאציל מטבו ואוהב אהבת אמת את הנאה, יכוף את עצמו כל כולו לשלטונה של הסגולה הטובה; אולם את רוב בני האדם אין ביכולתם להפנות לאורח חיים נאה וטוב. שמטבע ברייתם אין הללו עשויים לציית לרגש הבושה, כי אם לפחד, ולא להימנע ממעשים גרועים בשל החרפה שבהם, אלא מחמת העונש הצפוי בגללם.
+> 
+> כפי שמעבדים אדמה העתידה לגדל את הזרע, יש לעבד תחילה את נשמת התלמיד, מתוך מה שמרגילים אותה להינות ממה שראוי להינות ממנו, ולשנוא את שמן הראוי לשנוא.
+> 
+> שמי שחי לפי דחיפות רגשותיו, לא יקשיב לדבריו של מי שמנסה להטותו מדרכו, ואם יקשיב, לא יבין את אשר בפינו. ומי שכך טיבו, כיצד אפשר להכניס בלבו דעה אחרת?
+>
+> > ספר ב', 257-258
+
+על מנת לשכנע את האדם, טיעונים לוגיים לא מספיקים. חייבת להיות נוכחת סגולה טובה קודמת כלשהי, שאותה אפשר לטפח: גם אלו המגיעים מתוך הדעה הרווחת, שומעים ומסכימים עם אריסטו, לאו דווקא יצליחו לטפח סגולה טובה מתוך כך.
+
+> רק מי שנתחנך כיאות בדרכי החיים, יפיק תועלת משיעורים שישמע בסוגיית הנאה והצודק ובמדע המדיני בכללו: שהרי המציאות היא נקודת המוצא, ומי שזו ברורה לו במידה מספקת, לא ירגיש צורך לעמוד על נימוקיה: ואותו איש - המחונך היטב - יש לו נקודת מוצא או ימצא אותן בנקל.
+> 
+> > עמ' 18, 1095ב4
+
+האם זה לא מושך את השטיח מתחת ל*אתיקה*? האם אין לי מה לקרוא את האתיקה אם אין לי את הבסיס? אפשר להבין את זה גם הפוך - אדם טוב לא חייב להיות פילוסוף! זו אמירה חתרנית תחת אפלטון ואריסטו. 
+
+!!! warning ""
+	האם **אנחנו** חונכנו באופן הנכון? המילים של אריסטו, אחרי 2,500 שנה, הן לא טורקית: הן קורצות לנו כמובנות, והמונחים שלו שגורים בפינו. אליעזר מזכיר את ה[מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון) - שבו סוקראטס מדבר עם מנון המצביא ומנסה להבין ממנו מהי הסגולה הטובה. מנון מתאר עניינים של כסף, כבוד ותהילה - אבל כשנשאל אם *בצדק* משיב, *ברור!* הוא לא מוכן לשקול שלא בצדק. ומצד שני, מנון ככל הנראה לא משתנה בעקבות השיח עם סוקראטס...
+
 ### מן הטבע
 
 > מבחינת מה מצויות כל תכונות האופי בבעליהן מן הטבע; שכן מיום הלידה הרינו צדיקים ומרוסנים ואמיצי לב ובעלי שאר הסגולות; ואף על פי כן מבקשים אנחנו את הטוב האמתי במה שהוא אחר, ודורשים שהסגולות הללו תהיינה מצויות באדם באופן שונה מזה. שהרי הכשרים הטבעיים מצויים גם בילדים ובבעלי החיים, אלא ששם, באין עמהם שכל, ברור שהם מביאים נזק. כשם שגוף חזק שמתנועע בהיותו נטול חוש הראייה סופו למעוד ולהיחבט בחזקה, כן לא יקשה להבין שגם כאן זה הדין. אולם אם בעל הכשרים ישיג לו שכל, יוכר ההבדל בפעולות שיפעל, וכושרו הטבעי, אף על פי שידמה למה שהיה קודם לכן, ייהפך אותה שעה לסגולה טובה של ממש.
@@ -406,7 +446,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 ### אדם והטוב לאדם
 
-!!! info "[מאמר - גלאסן](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Glassen.pdf)"
+!!! info "[מאמר - גלאסן](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/Glassen.pdf)"
 
 > המסקנה 'בכלל לא מתחילה' (non sequitur). מהאמירה שהתפקוד של נגן נבל טוב הוא לנגן בנבל היטב, או בהתאם למצוינות, מה שנובע אין שהטוב (the good) עבור נגן הנבל הוא נגינה בנבל בהתאם למצוינות, אלא שהטוב (the goodness) של נגן הנבל מכונן בנגינה בנבל בהתאם למצוינות.
 >
@@ -460,7 +500,7 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אם נתחיל מהדעה הרווחת כפי שאריסטו נוהג לעשות, נקלע לתסבוכות וסתירות - הרבה פעמים אנשים אומרים דבר והיפוכו. איך נזקק מהסבך את האמת האתית? אריסטו מצהיר שהמבחן שלאורו תיבדק האמת הזו תישאר דעת היומיום - אריסטו לא מתכוון להפוך את העולם על פיו. לא *אתם טועים, הנה האור* - אלא בשורה שמתיישבת עם הדעה הרווחת.
 
-#### מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים.
+#### מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים
 
 > טיעונים שסותרים את המציאות התחושתית יהיו לבוז, ומוך כך יערערו גם את האמון בטיעונים של אמת... טיעונים אמיתיים, אם הם נמצאים תואמים את המציאות, מאמינים להם.
 > 
@@ -471,6 +511,475 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 
 אריסטו לא מחזיק בעמדה **יסודנית**, שתכסה את כל בני האדם כולם; הוא מדבר לאנשים המחונכים בתוך הסיפור האתי. 
 
+## **שאלת המזל**
+
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/5.pdf)"
+
+ומהו תפקידו של **המזל** - אותם דברים *שלא* בידיי האדם - בדרך לחיים הטובים והצלחים? האם די בהרגלים הטובים ובהתמדה של הפרט, או שנדרש גם משהו מעבר? אליעזר שואל - 
+
+
+> נשאלת‬‫ השאלה‪,‬‬ ‫אם‬ ‫האושר‬ ‫נקנה‬ ‫על‬ ‫ידי‬ ‫לימוד‪,‬‬ ‫הרגל‬ ‫או‬ ‫אימון‬ ‫כל‬ שהוא‬‫ מסוג‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫או‬ ‫אם‬ ‫הוא‬ ‫ניתן‬ ‫לאדם‬ ‫לפי‬ ‫גזירה‬ ‫אלוהית‬ ‫איזו‬ שהיא‪,‬‬‫ או‬ ‫שמא‬ ‫הוא‬ ‫בא‬ ‫לו‬ ‫במקרה‪.‬‬
+>
+‫ ועלינו‬ ‫לומר‬ ‫שאם‬ ‫יש‬ ‫בעולם‬ דבר‪-‬מה‬‫ שהאלים‬ ‫נותנים‬ ‫אותו‬ ‫לבני‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫אזי‬ ‫הדעת‬ ‫נותנת‬ ‫שגם‬ האושר‬‫ הוא‬ ‫מתת‬ ‫האלים‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫מכל‬ ‫שאר‬ ‫דברים‬ ‫המצויים‬ ‫בתחום‬ האנושי‪,‬‬‫ בה‬ ‫במידה‬ ‫שהוא‬ ‫הטוב‬ ‫שבכולם‪.‬‬ ‫אולם‬ ‫נושא‬ ‫זה‬ ‫משתייך‬ אולי‬‫ לסוגיה‬ ‫אחרת;‬ ‫כאן‬ ‫ייאמר‬ ‫רק‬ ‫ש‬אף‬‫ אם‬ ‫אין‬ ‫האושר‬ ‫שלּוח‪-‬אל‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫נקנה‬ ‫מכוחם‬ ‫של‬ ‫סגולה‬ ‫טובה‬ ולימוד‬‫ או‬ ‫אימון‬ ‫מסוים‪,‬‬ ‫נמנה‬ ‫הוא‬ ‫בכל‬ ‫זאת‬ ‫עם‬ ‫הדברים‬ ‫האלוהיים‬ ביותר‪.‬‬‫ שאם‬ ‫הוא‬ ‫הפרס‬ ‫שזוכה‬ ‫לו‬ ‫האדם‬ ‫על‬ ‫סגולתו‬ ‫הטובה‬ ותכלית ה‬‫של‬ ‫זו‪,‬‬ ‫ברור‬ ‫שהוא‬ ‫משהו‬ ‫אלוהי‬ ‫ומבורך‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫זה‬ ‫טיבו‪,‬‬ נמצא‬‫ שהוא‬ ‫בהישג‬ ‫ידם‬ ‫של‬ ‫רבים‪:‬‬ ‫שכן‬ ‫כל‬ ‫מי‬ ‫שאיננו‬ ‫פגום‬ ‫מצד‬ סגולתו ‬‫יוכל‬ ‫לקנותו‬ ‫בלימוד‬ ‫ושקידה‬ ‫מסוימים‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫זאת‬ ‫דרך‬ ‫טובה‬ יותר‬‫ להשגת‬ ‫האושר‬ ‫משלזכות‬ ‫בו‬ ‫דרך‬ ‫מקרה‪,‬‬ ‫אזי‬ ‫הדעת‬ ‫נותנת‬ שאמנם ‬‫כך‬ ‫הוא‪...‬‬ ‫ואילו‬ ‫להפקיד‬ ‫לחסדי‬ ‫המזל‬ ‫את‬ ‫החשוב‬ ‫ונאה‬ ‫מכל‪,‬‬ תהא ‬‫שגיאה‬ ‫חמורה‬ ‫מדי!
+> 
+> >‬ ‫(‬‫‪30‬‬‫)
+
+אריסטו, מצד אחד, לא מוותר על הרעיון שהאושר הוא בידינו - *מכוחם של סגולה טובה ולימוד או אימון מסוים* - ומצד שני, מכיר בו גם כמשהו *אלוהי*, מתת אל. *כל מי שאיננו פגום מצד סגולתו* יוכל לרכוש אותו - משמע, גם מי שמשקיע מספיק, וגם מי שזכה לנתונים הנכונים, במזל: כדי שנוכל בכלל לרכוש בהרגל ובאימון את הסגולה הטובה, עלינו להיוולד עם יכולות מסוימות ובנסיבות מסוימות. 
+
+אריסטו מתעקש להכניס לעניין את האוטונומיה האנושית - הוא לא מקבל שהאושר הוא רק גזירת האלים, או המזל, אלא מקבל אותו רק כתוצר של עבודה עצמית קשה: האדם הזוכה באושר יוכל בגאווה לזקוף זאת לעצמו. 
+
+> ‫הטובות ‬‫חולקו‬ ‫לשלושה‬ ‫סוגים‪:‬‬ ‫לאלה‬ ‫המכּונות‬ ‫'חיצוניות'‪,‬‬ ‫ולאלה‬ המשתייכות ‬‫לנשמה‬ ‫או‬ ‫לגוף \[...] ‫בראש‬ ‫ובראשונה‪,‬‬ ‫ובמלוא‬ ‫מובנה‪,‬‬  מציינת ‬‫המלה‬ ‫'טובות'‬ ‫את‬ ‫אלה‬ ‫שמשתייכות‬ ‫לנשמה‪.‬‬ ‫
+> 
+> > 27
+
+
+אריסטו *מכיר* בטובות החיצוניות, למרות שהוא מייחס את מלוא כובד מושג ה*טובות* לנשמה. למה אריסטו מתכוון?
+
+> ‫משאר ‬‫הטובות‪,‬‬ ‫יש‬ ‫שצריכות‬ ‫להיות‬ ‫קיימות‬ ‫מלכתחילה‬ ‫כתנאי‬ ‫לאושר‪,‬‬ ‫ויש ‬‫שעשויות‬ ‫לסייע‬ ‫להיווצרותו‪,‬‬ ‫והן‬ ‫מועילות‬ ‫בחינת‬ ‫כלים‬
+> 
+> > 30
+> 
+
+כלומר, הטובות של הנשמה דורשות, על מנת לממש אותן, טובות חיצוניות מסוימות - איני יכול להיות נדיב אם אין לי מה לתת, או להיות אמיץ אם אין לי איך להילחם. 
+
+> דרושות ‬‫לאיש‬ ‫המאושר‬ ‫גם‬ ‫הטובות‬ ‫הגופניות‬ ‫והחיצוניות‬ ‫שהן‬ ‫מתנת‬ המזל, ‪ ‬‬‫למען‬ ‫לא‬ ‫יהיה‬ ‫מעוכב‬ ‫מהבחינות‬ ‫האלה‬
+>
+> > 183
+
+> שתיהן \[פעילות האופי הטובה ופעילות השכל הטובה] דרושים להן צרכי החיים \[...]; זקוק הנדיב לכסף כדי שיוכל לפעול בנדיבות, וכן הצדיק, כדי שיוכל לגמול טובה תחת טובה, ואמיץ הלב דרוש לו כוח, והמיושב בדעתו -- דרושה לו הזדמנות \[...]; לצורך המעשים דרושים דברים הרבה, וככל שהמעשים גדולים ומפוארים יותר, ירבו הצרכים.
+> >
+> > 254
+
+> מאחר שבתוספת לשאר מרכיביו, צריך האושר גם למזל, יש הסבורים שהוא זהה למזל הטוב, אולם לא כך הוא, שגם מידה מופרזת של מזל טוב יש בה משום עיכוב, ואולי שוב אין לקרוא לה כלל בשם 'מזל טוב', שגדרו של זה יש לקבוע מבחינת התרומה שיש בו לאושרו של האדם
+> 
+> > 183-184
+
+
+כלומר, מצד אחד, אי אפשר לצמצם את האושר לכדי מזל טוב - שום שאפילו עודף מזל טוב יכול לפגוע באושר שלנו (או לפחות, כך אריסטו אומר). מצד שני, מה שבידינו אינו מספיק לכונן אושר - אנחנו נדרשים גם למזל. אבל לא אמרנו שהאושר הוא **אוטארקי** - מספיק לעצמו?
+
+
+> הטוב המושלם חזקה עליו שיהא 'מספיק לעצמו'. במונח זה אין אנו מתכוונים למה שמספיק לאדם החי חיי בדידות, אלא למה שמספיק גם להוריו ולילדיו ולאשתו, וכן לידידיו ולשותפיו בחברה, שכן האדם הוא מטבעו יצור חברתי. אולם כאן דרושה הגבלה; שמי שמרחיב קביעה זו גם עד להורי ההורים ולילדי הילדים ולידידי הידידים, יגיע עד אין סוף.
+
+ה*מספיקות העצמית* שלי דורשת גם אחרים - האדם הוא יצור חברתי. 
+
+### תהפוכות
+
+> דרושים לאושר גם סגולה מושלמת וגם אורך-חיים מושלם. הלא תהפוכות רבות ומזלות מכל המינים יזדמנו בחיים, ומי ששגשג מאין כמוהו עלול לעת זקנה ליפול קורבן לאסונות נוראים... ואיש לא יקרא 'מאושר' למי שכך הרעו לו מזלותיו, והוא מת במסכנות.
+> 
+> >31
+
+נוצרה כאן תהום באוטארקיה שלנו - פתאום אותו האושר המספיק-לעצמו תלוי גם ברווחתם של אחרים, ובמזל חיצוני - חיים ארוכים, וחופשיים מאסונות גדולות. כמו שאומר סוקראטס ב[אפולוגיה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה) - 
+
+> כי דעו-נא היטב: כשתמיתו אותי העשוי כך כפי שאמרתי, תזיקו לעצמכם יותר משתזיקו לי; כי לי ודאי לא יזיקו במאומה לא מליטוס ולא אניטוס, כי אין לאל ידם; שהרי אי אפשר, לדעתי, על פי דין-אלים, שאיש טוב יותר יינזק בידי הגרוע ממנו. אכן, אולי ימית או יגלה או ישלול מאזרח זכותו, ואולי חושב הוא ומישהו אחר את הדברים האלה לרעות גדולות. אולם אני אינני חושב כך. 
+> 
+> > סוקראטס, *אפולוגיה*
+
+סוקראטס לא חושב כמו אריסטו - הוא אינו סבור שתהפוכות חיצוניות יכולות להזיק לאושר שלו: *אי אפשר, לדעתי, על פי דין-אלים, שאיש טוב יותר יינזק בידי הגרוע ממנו*. אריסטו יוצא כנגד העמדה הזו.
+
+> שזו היא ההשקפה הראשונה וההתחלתית, ובפרט למי שחלו בו הייסורין והוא יודע בעצמו שלא חטא, הנה זה ממה שאין להתווכח בו, ולפיכך יוחסה השקפה זו לאיוב, מפני שהוא אמר כל מה שאמר כל זמן שלא הייתה לו ידיעה, ולא ידע את ה' אלא על פי קבלה, כדרך שיודעים אותו המוני התורתיים. אבל כאשר ידע \[איוב] את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו. אלא שהיה איוב מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים, כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה לא בדרך העיון, ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים. 
+> 
+> > רמב"ם, מורה נבוכים, ג כג'
+
+איוב המקראי הוא דמות של *צדיק ורע לו*, והספר שלו במקרא מתמודד עם הבעיה הזו: אדם שיודע שפעל היטב ולא חטא, ועדיין סובל בייסורים. אלא שהרמב"ם מייחס את הייסורים שלו לכך שאינו יודע את האמת - אלא רק מקבל אותה מפיותיהם של אחרים: הוא דורש, כמו אריסטו, היבט *פעיל* בכינון האושר, וקובע, כמו סוקראטס, שידיעת האמת *היא* האושר, ומחסנת אותו מפני הייסורים הארציים. האושר ההוא הוא *נצור* - שמור לו בכל מחיר - ומי שמחזיק בו יודע שלכל שאר הדברים אין ערך, הם אושר מדומה.
+
+אריסטו אומר, באופן דומה, שהאושר חייב להיות **יציב**.
+
+### יציבות
+
+> האושר הוא לפי הנחתנו משהו יציב אשר לא ישתנה בנקל, ואילו נסיבותיהם של אותם האנשים עצמם מתהפכות בימי חייהם פעמים רבות. והלא ברור שאם אנו כורכים את עצמנו אחרי המסיבות, נרבה לקרוא לאותו האדם עצמו פעמים מאושר ופעמים אומלל, ומתוך כך נציג את המאושר כמעין זיקית וכמי שבסיסו רופף. ושמא לא יהא זה נכון כלל וכלל, שנכרוך את עצמנו אחרי מסיבותיו של האדם? שלא עליהן מושתתת טובתו או רעתו של האדם, וחייו רק זקוקים להן כתוספת... בעוד שהפעילויות המבוצעות לפי סגולת הטוב קובעות את האושר, והיפוכיהן – היפוכו של אושר.
+> 
+> > 32
+
+> והנה גם הקושיה שנדונה עכשיו יש בה כדי לאשר את הגדרתנו. כי אין לך בתחום האנושי דבר יציב יותר מהפעילויות הנעשות לפי סגולת הטוב... מובטחת לו, אפוא, למאושר אותה יציבות שביקשנו, והוא יהיה מאושר בכל ימי חייו. שהרי תמיד, או יותר מכל דבר אחר, הוא יעשה ויחקור את המעשים שיש בהם משום סגולת הטוב, ואת תהפוכות המזל ישא בדרך נאה ביותר והארמונית לחלוטין, אם אמנם הוא "איש טוב באמת"...
+> 
+> > 33
+> 
+
+כלומר, נדרשות נסיבות מסוימות ופעולות מסוימות בכדי לכונן את האושר. אבל משזה מכונן, הוא מקנה לבעליו יציבות מסוימות, שנובעת מהאוטונומיה שלו - כמו סוקראטס, הוא חסין מתהפוכות החיים, בזכות איזושהי יושרה בסיסית שאושרו מקנה לו. האדם עם הסגולה הטובה מכיר במה חשוב יותר וחשוב פחות, ויודע להגיב להם בהתאם, ולכן לא נפגע מהנסיבות המשתנות.
+
+### ...אבל...
+
+> אך מאחר שדברים הרבה יקרו על פי המזל, ויש ביניהם חשובים וחסרי חשיבות, הרי ברור שמקרים פעוטי ערך של מזל טוב או רע לא ישפיעו השפעה של ממש על אורח החיים; ואילו הרבה מקרים של מזל טוב מאוד יעשו את החיים מאושרים יותר... ומצד שני הרבה מקרים גרועים עד מאוד כותשים את ברכת האושר ומטילים בה מומים... אף על פי כן יגה גם באלה פארו של המעולה, כשיעמוד אדם בהרבה אסונות נוראים ברוח נכוחה. 
+>
+
+
+...ובכל זאת, חיים טובים וצלחים הם לא *רק* האופי הטוב והאושר הטוב - הם גם *באמת **להצליח***! 
+
+אריסטו מחזיק את המקל משתי קצותיו - מצד אחד, האוטונומיה, השליטה, והניהול המודע והתבוני של החיים הוא חלק בלתי-נפרד מהאושר. ומצד שני, הוא לא כופר בעובדה שלדברים חיצוניים מסוימים יש חשיבות רבה, שיכולה להעצים את האושר או לכתוש אותו. 
+
+> מי שבאמת טוב ונבון הוא, יעמוד – כך מאמינים אנחנו – בכל חליפות המזל ברוח נאותה ויעשה תמיד את היפה ביותר במסיבות הקיימות, כדרך שגם מצביא טוב נזקק לצבא שבפיקודו לפי השיטה הצבאית הטובה ביותר, והסנדלר יעשה את הנעל הטובה ביותר מהעור שניתן לו, וכך כל שאר האומנים. ואם כך הוא לעולם לא ייעשה המאושר אומלל, אבל ברכת השלווה האלוהית אמנם תהיה ממנו והלאה, אם כמזלותיו של פריאמוס[^8] יתרע מזלו. 
+אך לא יהיה הפכפך ונוח לשנות טיבו. שלא על נקל יטולטל ממצבו המאושר, ולא בכל אסון שיבואהו, אלא מכוחם של הרבה אסונות איומים. 
+>
+>> 34-33
+
+איפה שמים את הגבול? 
+
+> ושמא בכלל אין לקרוא לשום אדם 'מאושר' בעודנו חי, ובהתאם לאימרתו של סולון, אמנם ניתן לקרוא לו כך רק לאחר שראית את סופו? ואפילו אמרנו שכך הוא, האם גם היה מתחייב מתוך כך, שאדם יכול להיות מאושר רק אז, כשהוא מת? או שמא זה אבסורד גמור, וכל שכן בפינו, שאנחנו מגדירים את האושר כפעילות מה? ואם לא נאמר שהמת מאושר הוא... אלא שרק אז ניתן להכריז על אושרו של אותו אדם, כיון שהוא כבר מחוץ לתחום פגיעתם של הפורעניות והמזלות הרעים, ישנו קושי גם בזה. שלפי הסברה הרווחת קיימים גם לגבי המת דברים טובים ורעים, כשם שהם קיימים לגבי אותו איש חי שלא הרגיש בהם; כגון כיבודים ושלילתם, ורווחתם או אסונותיהם של ילדים וצאצאים לדורותיהם... וכמו כן יהיה זה משונה אם משום בחינה, ובשום פרק זמן, לא תהיה לקורות הצאצאים נגיעה בהוריהם. 
+> >
+> >31-32
+
+
+זכרו, אנחנו מבינים את האושר כ**חיים טובים וצלחים** - עניין *אובייקטיבי*. ואיך נדע בכלל אם החיים טובים וצלחים עד שאלו עשו את מהלכם? האם נוכל להגיד לאדם שחי טוב כבר עכשיו שהוא מאושר, או שאנחנו חייבים להתנות אותו בכך שחי ככה בעבר, בהווה, ויחיה כך בעתיד?
+
+
+### ההשראה למסקנות האפלטוניות
+
+פילוסופים מודרניים יותר נתנו דעתם לתסביך האריסטותלי-אפלטוני - 
+
+> סבל נותן את ההשראה למסקנות אלה: באופן בסיסי הן \[אינן אלא] התשוקות שעולם כזה יתקיים... לדמיין עולם אחר, שערכו גדול יותר, הוא ביטוי של שנאה לעולם שגורם סבל: הטינה של המטפיסיקאי היא שפעילה כאן. 
+> 
+> > [פרידריך ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)
+
+ניטשה טוען שאפלטון בכלל שונא את המצב הנוכחי, ומתוך איזשהו צורך פסיכולוגי מתאר לנו את התיאור הדרמטי של סוקראטס המאושר, יודע האידאות, כמו [משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה).
+
+> רבים בני השכל הדורשים בנצחיות הנשמה. אבל רק משום שהם דוחים, עוד בטרם מיצו את לשדה, את האמת היחידה הנתונה להם, את הגוף... הגוף הוא אמת שנידונה להירקב, על כן היא לובשת מרירות ואצילות שהם אינם מעיזים להישיר מבט אליהן. 
+> 
+> > אלבר קאמי
+
+
+גם קאמי מציב ניתוח פסיכולוגי: שהרעיון שלנו של אושר אינו נובע אלא מהפחד שלנו מהמוות ומהאובדן. ודווקא בהישר המבט לאמת העגומה בסוף הדרך, יש בה יופי אציל מסוים.
+
+> זו הייתה צורה מפוארת מאוד של ענבי בוסר. אם אינך יכול להשיג מן העולם את הדבר שאתה מתאווה לו באמת, עליך ללמד את עצמך שלא להתאוות לו. אם אינך יכול להשיג את מה שאתה רוצה, עליך ללמד את עצמך לרצות מה שאתה יכול להשיג. זו צורה נפוצה מאוד של נסיגה רוחנית לעומק, אל כמין מבצר פנימי, שבו אתה משתדל לנעול את עצמך מפני כל הרעות החולות של העולם. מלך המחוז שלי - הנסיך - מחרים את אדמתי: אינני רוצה להיות בעל אדמה. הנסיך אינו רוצה לתת לי את דרגתי: דרגה היא דבר פעוט ערך, חסר חשיבות. הנסיך גזל ממני את נכסי: נכסים הם חסרי ערך. ילדי מתו מתת-תזונה ומחלה: קשרים ארציים, אפילו אהבת ילדים, הם כאין וכאפס לפני אהבת האל. וכן הלאה. לאט לאט אתה מקיף את עצמך במין קיר אטום שבו אתה שואף לצמצם את פני-השטח הפגיעים שלך - אתה רוצה להיפצע מעט ככל האפשר. כל פצע וחבורה באים עליך, ועל כן אתה מבקש לכווץ את עצמך לשטח הקטן ביותר שבאפשר, כדי שמעט ככל האפשר מעצמך יהיה חשוף לעוד פגעים. 
+> 
+> > ישעיהו ברלין
+
+ברלין מציע פה פשרה מסוימת. נקודת ההנחה היא שאנחנו רוצים בטובות מסוימות, כמו ענבים. אולם, האוטונומיה שלנו עדיין משחקת תפקיד סביב הטובות האלה - אנו יכולים לבחור שלא לרצות אותם, ולהתמקד במשהו אחר. החיים החיצונים יכולים לפגוע בנו, אבל גם יש לנו איך להתגונן. עצם הזיהוי שלנו עם טובות חיצוניות הוא חרב פיפיות - הוא יכול להעצים את האושר שלי כשאלו בידיי, אך הוא חושף אותי יותר לפגעים ולהתפוכות הגורל. מידת החשיפה לכל אלו גמישה ורחבה מאוד - **וניצבת בידינו**. 
+
+הדיון מתנקז ל**מזל מוסרי** - 
+
+
+### מזל מוסרי
+
+!!! info "[מצגת](./6.pdf)"
+
+> לא יצויר דבר בעולם שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד. הרצון הטוב אינו טוב על ידי מה שהוא גורם או מצליח לעשות, כי אם טוב הוא כשהוא לעצמו. ואף אם, מחמת פגעי גורל קשים או מפני הענקה מצומצמת מידי טבע חורג, חסר הרצון הזה כל יכולת להגשים את כוונתו; ואף אם כל מאמציו הגדולים ביותר ישובו ריקם ולא יהא כאן אלא הרצון הטוב, בכל זאת יהא הרצון עומד ומבהיק כאבן חן, כדבר שערכו המלא בו בעצמו. 
+> 
+> >קאנט, הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, 18
+
+בטרגדיות היווניות, המחזאים מציבים אדם דגול כגיבור הטרגדיה, כך שנסיבות החיים ופגעי הגורל כופים עליו עימות נורא. באופן דומה, כולנו מוצאים את עצמנו בנסיבות מסוימות, שמשפיעות על הרגשות שאנו מרגישים והערכים שאנו מאמצים - והללו אינם לגמרי הגיוניים או נשלטים. איך מיישבים את המתח האיכותי הזה, בין החלק ההגיוני לחלק הלא-הגיוני? אריסטו מקדיש לפסיכולוגיה הזו חלק לא קטן מהדיון ב*אתיקה*.
+
+ערכים מסוימים מזמינים צרות במיוחד, כמו [אהבה](/פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים#אהבה) רומנטית. ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), דיוטימה גורסת לבסוף שהאהבה המוחלטת היא אהבת החוכמה, א לא שבדרך יש הרבה אהבות שונות, שכרוכות בהרבה עימותים ומצוקות.
+
+אפלטון בכתביו מחפש את הדרך להתעלות על המתח הזה, ואריסטו מחפש לחיות איתו. 
+
+![school of athens](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/school-of-athens.jpg)
+<small>אסכולת אתונה של ראפאל. ראו איך אפלטון (מרכז, בורוד) מצביע למעלה, ואריסטו מימינו מוריד אותו מטה.</small>
+
+
+החיים הטובים הם סוג מסוים של חיים, החיים העיוניים. אולם, לא ניתן לדחוק הצידה את החיים המעשיים - גם הפילוסוף צריך לאכול, ולשתות, וכל העסק הזה. החיים הטובים של אריסטו הם איזון בין הצרכים האלה - מימוש של הטוב בענייני היומיום, שמאפשר פינה קטנה של פילוסופיה, על כל השבחים שאריסטו ממטיר עליה.
+
+
+> There seem to be two separable concerns, and two corresponding ideals. First, we want in our lives to do what is best in whatever the circumstances and situations that arise. This is our "however circumstanced ideal.". If we achieve that, we will have lived the best life that in one sense we could. But obviously this need not have been the best life we could have lived in another sense. We are, after all, concerned also about what circumstances and situations rise up to face us. For of the great variety of these we hope to land in the more congenial and to escape the constricting, the trying and the tragic ones \[...]. 
+> Certainly, it is one ideal that we live virtuously. But this doesn't mean it is ideal that our life should contain occasions calling for the exercise of each and every excellence or virtue. Can't I say, "I hope occasions requiring me to exercise courage and charity don't arise, or at least keep to the minimum"? Indeed shouldn't I say this? For I can hardly say I hope that occasions for charity \[...]. So what occasions should ideally arise in our lives? How ideally should our life go?
+> 
+> > Lawrence
+
+
+אנו נדרשים מדי פעם לסגולות טובות במצבים יוצאי דופן - רגעים שאנו נדרשים לאומץ בלתי רגיל, לנדיבות בלתי רגילה, וככה הלאה - *האידאל של כל הנסיבות*. אבל בסוף האתיקה, אריסטו מתאר את המצב *האידיאלי*, שבו איננו נדרשים למצבי קיצון כאלה. 
+
+## יודיימוניה ευδαιμονία
+
+!!! is-info ""
+	**יודיימוניה**  (ευδαιμονία - המצב - *יה* - שבו הרוח - *דיימון* - היא טובה - *יו*) היא מצב-העניינים של חיים טובים וצלחים שאליו חותר אריסטו
+
+ובלשונו - 
+
+> שום אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים
+> 
+> > עמ' 18
+> 
+> איש כך טיבו \[מהוגן בעל סגולה טובה] רוצה לחיות עם עצמו, שכן החיים עם עצמו גורמים לו הנאה, באשר נעים לו להיזכר במעשים שעשה בעבר, ולבו מלא תקוות טובות לקראת עתידותיו: ואם הן טובות, הרי הן מהנות \[...] התכונות האמורות \[אינן] מצויות בשום אדם שהוא ממש גרוע ומושחת: ולאמתו של הדבר אף אינן מצויות בסתם אנשים גרועים: שכן שרויים בם בריב עם עצמם \[...] ואף בורחים מהחיים ושולחים יד בעצמם.
+> 
+> > 220-221
+> 
+> החיים עצמם טובים הם ונעימים - ודבר זה מתאמת גם מתוך העובדה שהכל משתוקקים אליהם, וברא ובראשונה המהוגנים והמאושרים: שלאלה רצויים החיים ביותר, ואורח חייהם הוא מאושר ביותר
+> 
+> > 231
+
+כלומר, האדם השרוי בחיים הטובים **יודע** שהוא שרוי בחיים הטובים. הוא שלם עם עצמו ועם מעשיו, ושמח להיזכר בהם. הוא אינו בעימות עם עצמו ועם הסביבה. החיים הטובים מביאים מודעות מסוימות, ממשית וגם רפלקטיבית - יש להם גם טוב אובייקטיבי, וגם טוב סובייקטיבי. 
+
+> תחושת תחושתנו או מחשבתנו אינה אלא תחושת קיומנו \[...] תחושתו של אדם בעובדה שהוא חי הריהי מהדברים כשלעצמם נעימים הם - החיים הם מטבעם דבר טוב, ונעימה תחושתו של מי שחש בטוב המצוי בו \[...] רצויים החיים ובראש ובראשונה לטובים שבאנשים, כיוון שקיומם הוא טוב להם ונעים -- שכן נהנים הם מתודעת הטוב המצוי בהם.
+> 
+> > 231
+ 
+החיים הטובים מכל הם חיים של **פעילות** תבונית טובה: **אושר זה פעילות**. אם כך, למה לנו לדבר בכלל על הסגולה הטובה, מעבר לפעילות? מאיפה מגיע המעבר מן הפעילות לסגולה הטובה?
+
+סגולות האופי הטובות חייבות להיות מגובות בשכל. ההבדל בין הסגולות הטובות של האופי לבין אלו של השכל הוא שהתבונה נחוצה בכל מצב נתון: היא כלי להתמודד עם המציאות המשתנה. לעומת זאת, הסגולות הטובות של האופי הן המבנה שאליו אנחנו *מגיעים* לאותו מצב נתון - העקרונות שעל פיהם אני שופט עם השכל, ברגע האמת, כיצד עליי לפעול.
+
+> כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר.
+> 
+> > 26
+
+!!! warning "אתיקה או מוסר?"
+	מיל, קאנט ואחרים, טרודים בשאלה **מוסרית** - *מהו המעשה הנכון?*
+	
+	 אריסטו **לא מעוניין כלל** בשאלה הזו: הוא שואל *מהם החיים הטובים?*[^9]
+	 
+
+> \[סוקראטס], באשר ראה בכל הסגולות הטובות מיני תבונה, היתה טעות בידו. \[...] סימן לכך אפשר למצוא בעובדה, שגם עכשיו כל הבאים להגדיר את הסגולה הטובה מדברים על תכונת אופי מסויימת ועל העניינים כשלפיהם היא מופנית \[...]
+
+
+אריסטו גורר פנימה גם את האופי[^10], בהיותו מבוסס על הדעה הרווחת. שלא כמו הפילוסופים המאוחרים יותר של המוסר, הוא לא מוכן לצמצם את החיים הטובים לתבונה בלבד - חומר הגלם הוא חלק בלתי-נפרד מכך.
+
+### חלוקת הנפש האריסטותלית
+
+!!! info "[מצגת](./7.pdf)"
+
+> \[הנשמה נחלקת] לשני יסודות שהאחד מהם הוא מחוסר היגיון, והשני מצוי בו הגיון המחשבה. \[...] נחדל נא מהיסוד הזן, מאחר שאין לו שום חלק בסגולתו הטובה של האדם.
+> 
+> > עמ' 37
+
+
+בנפש, אומר אריסטו, יש יסוד *זן* (מתזונה) ויסוד תבוני: משהו חייתי, ומשהו שכלתני.
+
+> דומה שיש גם יסוד אחר של הנשמה שאינו שייך לתחום היגיון המחשבה, אולם יש לו בזה חלק מה \[...] שכך טיבם מדבר יסוד זה מכל וכל בקולו של היגיון המחשבה.
+> 
+> > 37
+
+
+היצרים והרגשות אינן חלק מהיסוד ההגיוני בנשמה, אבל עדיין משחקים בו תפקיד. החלק היצרי, הזן, יכול למרוד ולהזיק, אבל יכול להיות מוכפף להיגיון, עד כי כך שהוא *מדבר \[...] בקולו של היגיון המחשבה*. 
+
+
+> לפיכך ברור שגם היסוד חסר ההיגיון מתחלק לשניים \[...]  ואחד הנוטה לציית לההוא, כבן המציית לאביו.
+> 
+> > 38
+
+אבל גם החלק ההגיוני נחלק לשניים - 
+
+> החלק בעל הגיון המחשבה יש בו שני חלקים \[...] שאינו יכול להיות שונה ממה שהינו.
+> 
+> > 139
+
+
+אריסטו מחלק את החלק ההגיוני לחלק ה*עיוני*, והשני הוא ה*שוקל*[^11]. האחד הוא עיון בדברים מתוך רצון לעמוד *איך הם*, והאחר הוא *תבונה מעשית* - איך לפעול *עכשיו*[^12]. 
+
+המטפורה של ה*ציות* אינה חד משמעית. 
+
+> העובדה שהיסוד חסר ההיגיון ניאות בדרך מה לטיעון ההיגיון, מסתמנת גם בהטפת המוסר ובתוכחות והפצרות למיניהן.
+
+כלומר, החלוקה אינה קשה, דיכוטומית: גם היסוד הלא-הגיוני ניאות במידת מה להגיון.
+
+
+### שכל ואופי; מלחמת הדעה והיוצר
+
+> גם הסגולה הטובה \[מתחלקת] לשתיים: שכן מדברים אנחנו על סגולות השכל וסגולות האופי, וקוראים לחוכמה[^14], לדעת ולתבונה סגולות שכליות, ולנדיבות וליישוב הדעת - סגולות של האופי. שבדברנו על אופיו של אדם, אין אנו אומרים שהוא חכם או מבין[^13], אלא שהוא מתון ומיושב.
+> 
+> > 38-39
+
+
+אריסטו מכוון כאן לסוקראטס, שטוען ב*פרוטאגוראס* שהאופי הוא שקוף לחלוטין: אופי הוא פשוט לא דבר שישנו, טעות אינטילקטואלית. אריסטו, לעומת זאת, קושר קשר בלתי-נתיק בין האופי לתבונה. הקשר הזה הוא לא עימות, במובן ה[פרויאידיאני](/פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית), אלא מכלול הרמוני מסוים, שבכוחנו למטב. 
+
+> אם כיבוש הצר גורם לכך, שהאדם יישאר נאנמן לכל דעה, כלומר -- גם לדעה מוטעית, שיש בלבו, הריהו עניין רע; ואם הכניעה ליצר תביא לידי כך שהאש יטוש כל דעת שיש בליבו, הרי שישנה גם 'כניעה ליצר' שהיא דבר טוב.
+> 
+> > עמ' 159
+
+כאן יש משהו מפתיע - היצר אינו בהכרח *מוטעה*: היצר יכול לכוון אותנו גם לדעה נכונה. כיבוש היצר אינו בהכרח טוב, והכניעה לו אינה בהכרח רעה. 
+
+איננו מגיעים למצבים אתיים *טאבולה ראסה*, בלי מטען: יש בנו אופי קודם, [מן הטבע](#מן-הטבע). התהליך האתי הוא הכוונת הטבע הזה, על פי התבונה, באופן הטוב ביותר: מיזוג של הטבע והתבונה המעשית, המיידית. האופי הטבעי הוא גם חלק: הוא לא עיוור. 
+
+### הסגולה הטובה
+
+> הסגולה הטובה היא, אפוא, תכונת אופי שטיבה לבחור, והשרויה באותו אמצע שאמצעי הוא ביחס אלינו, והמוגדר לפי שיקול של הגיון, וכדרך שיגדירנו אדם נבון.
+> 
+> > 50
+
+רגע, *האופי* פתאום הוא זה שבוחר? עד עכשיו אמרנו שזו התבונה. נתוודע למתח הזה בהמשך, בספר השישי.
+
+#### תשוקתו של החלק הפוקד
+
+> מאחר שסגולת האופי הטובה הריהי תכונה שעניינה לבחור, ובחירה כמוה כתשוקה שיש בה משום שיקול דעת, הרי כדי שתהא הבחירה הגונה, צריך שהדעה תהא אמתית והתשוקה נכונה, ושהדעה תחייב, והשיקול ירדוף אותם הדברים עצמם 
+> 
+> > 139
+
+כלומר, יש כאן קשר עמוק בין *תשוקה* ל*חשיבה עיונית* - יש כאן סימביוזה.
+
+> לא תיתכן בחירה בלי שכל ומחשבה ובלי תכונה אופי;  שהרי פעילות טובה וניגודה לא ייתכנו בלי צירוף של אופי ומחשבה... לפיכך בחירה היא אחת מן השתיים: חשיבה עיונית שיש בה משום תשוקה, או תשוקה שיש בה משום חשיבה עיונית.
+> 
+> > 139-140
+
+
+> אי אפשר להיות טוב, במובן האמיתי של מילה זו, בלא תבונה, ואי אפשר להיות נבון בלא סגולת האופי הטובה.
+> 
+> > 156
+
+אריסטו סבור שאדם רשע הוא לא נבון. אדם שאין לו סגולה טובה אתית - הוא אינו נדיב, אינו אמיץ, אינו אמפתי - הוא אינו נבון. זו אמירה מאוד דרמטית: החלק העיוני והחלק של האופי תלויים זה בזה לחלוטין.
+
+> ישנם אנשים המזהים את הסגולות הטובות עם צורות שונות של תבונה, ומצד אחד צדק סוקראטס בשיטת חקירתו, ומצד שני היתה טעות בידו. שבאשר ראה בכל הסגולות הטובות מיני תבונה, היתה טעות בידו, ואילו בקבעו שבלא תבונה אינן יכולות להתקיים, צדק. סימן לכך אפשר למצוא בעובדה, שכם עכשיו כל הבאים להגדיר את הסגולה הטובה מדברים על תכונת אופי מסויימת ועל העניינים שכלפהם היא מופנית, ומוסיפים שתכונה זו צריכה שתפעל 'לפי שיקול הדעת הנכון!' ו'נכון' איני אלא זה שנעשה מתוך תבונה \[...] סוקראטס היה, אפוא, שהסגולות הטובות אינן אלא שיקולי היגיון, שכן ראה בכולן ידיעות מדעיות; לפי דעתנו **כרוך בהן** שיקול של היגיון.
+
+
+חזרנו לויכוח עם סוקראטס. מצד אחד, הוא מסכים עם אריסטו שהסגולה הטובה תלויה בתבונה בכדי שתהא מה שהיא. מצד שני, הוא חולק על אריסטו בקובעו את הסגולה הטובה כמין של ידיעה מדעית.
+
+אריסטו מכביר לומר, שלא רק שהסגולה הטובה מופעלת על פי ההיגיון - ההיגיון *חייב להכיל* את הסגולה הטובה **מלכתחילה**. הסוסים לא דוחפים את העגלה, והעגלה לא דוחפת את הסוסים: יש ביניהם סימביוזה בכל הדרגים. 
+
+הרעיון הזה עורר הרבה מחלקת. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) סבור, למשל, שה*היגיון משרת את התשוקה*: ההיגיון הוא רק המימוש של רצונות התשוקה. אליעזר רוצה פלאפל: הרצון הזה מניע אותו לפעולה. התבונה תסלול את דרכו להגיע לפאלאפליה - איך מגיעים, כמה עולה - אבל מה שמצית את התהליך זו התשוקה. בתמצית, יום אומר, **אין תבונה מעשית**. לשכל אין שום אמרה בדבר הרצוי והלא-רצוי: השכל הוא כלי למימוש הרצונות.
+
+העמדה האריסטותלית, לעומת זאת, תגיד שהאדם הטוב מבין, ממקום תבוני, מהו הטוב, ורוצה, מתוך תשוקה, לממש אותו. הוא לא עוסק רק ב*מהי* המציאות, אלא איך *ראוי* שתהיה.
+
+> ישנו כוח נפשי שקוראים לו 'פיקחות'[^15], והוא מסוגל לבצע כל מה שעשוי להביאנו אל המטרה ששמנו לפנינו להשיגה. ואם נאה מהמטרה, הרי שפיקחות זו ראוי לשבח, ואם היא גרועה לא תירתע הפיקחות הזאת משום מעשה פשע; \[...] לא התבונה היא הכוח הנפשי הזה, אך בלעדיו לא תיתכן תבונה.
+> 
+> > 154
+
+
+אריסטו מבחין כאן הבחנה ברורה בין **פיקחות** - קרי, אינטיליגנציה - ל**תבונה** - השימוש *הנכון* באינטיליגנציה, מתוך הרגש הנכון. הפושע המתוחכם הוא *פיקח*, אבל לא *נבון*: הוא יכול להשתמש בשכל בכדי לממש את המטרות שלו, *אבל המטרות שלו שגויות*.
+
+#### האמצע התבוני, אם יש כזה
+
+הסגולות הטובות הן **אמצע** - אמצע הגיוני - בין שתי קצוות קיצוניים. בספר השישי, אריסטו צולל לתוך ההיגיון, ומונה גם את האמצע של סגולות טובות מסוימות - נדיבות, אומץ לב, וכדומה. האמצע, או הטוב, או ההיגיון, הוא מושא החקירה האריסטותלית - אריסטו מאמין שניתן למצוא אותו בחקירה **תבונית**. זו נקודת מחלוקת עיקרית מול אריסטו: *האם* אפשר למצוא את האמצע ההגיוני בכוח התבונה?
+
+עמדה זו מכונה **ריאליזם מוסרי** - ולא כולם מסכימים איתה.
+
+> **מהעובדה שהכשל לעולם איננו יכול לגרום מעשה** \[...] או במעשיהם של ישים רציונליים.
+> 
+> > [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום), [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
+
+ה**שכל**, יום אומר, הוא *לא פעיל* - הוא כלי להבנה סבילה של המציאות, ולא כלי פעיל שיכול לעצב אותה. הוא כמו מכשיר מדידה - הוא אומר *מה יש*, ולא *מה ראוי*. לפיכך, המוסר הוא אינו רציונלי, לפי יום - זה כבר מבע רגשי. 
+
+יש ליום נקודה - מה שנראה לנסראללה או חמינאי כטוב הוא לא מה שנראה לי כטוב, אומר אליעזר. איך אנחנו יכולים לחרוץ שיש טוב אובייקטיבי תבוני?
+
+אריסטו לא עיוור לזווית הזו - 
+
+> רק מי שנתחנך כיאות בדרכי החיים, יפיק תועלת משיעורים שישמע בסוגית הנאה והצודק ובמדע המדיני בכללו; שהרי המציאות היא נקודת המוצא, ומי ששזו ברורה לו במידה מספקת, לא ירגיש צורך לעמוד על נימוקיה; ואותו האיש - המחונך היטב -  יש לו נקודות מוצא או ימצא אותן בנקל.
+> 
+> > עמ' 18, 1095א34
+
+כלומר, אריסטו אומר, *רק מי שנתחנך בחינוך הנכון* - קרי, חינוך יווני אתונאי - *יכול להפיק תועלת מהאתיקה*. נולדת במקום אחר, להורים אחרים, ולכן אתה חושב אחרת? אכלת אותה.
+
+> אדם צעיר אינו מתאים להיות שומע הרצאו במדע המדיני, שהרי איננו מנוסה במה שנעשה בחיים והלא זה הבסיס והנושא של סוגיה זו ובאשר הוא נמשך אחר תשוקותיו ישמע לריק את אשר ישמע ולא יפיק תועלת שלא הידיעה היא תכלית המדע הזה אלא המעשה.
+> 
+> > עמ' 17
+
+החינוך הראוי מגיע גם מהחוק, ולכן אריסטו קושר קשר חזק בין האתיקה למדע המדיני: המדינה משתיתה את הערכים המחונכים, ורק מתוך הערכים המחונכים הנכונים ניתן לבנות אתיקה. 
+
+!!! warning "לא יחסי!"
+	העמדה של אריסטו היא **לא [יחסית](/פילוסופיה/אתיקה#יחסיות-מוסרית) (רלטוויסטית)**. הוא *לא* אומר שיש לכל מקום את האתיקה *שלו* - הוא אומר ש*יש* נסיבות נכונות, מסוימות, ורק *מהן* אפשר להגיע לטוב - **האובייקטיבי**. 
+
+יש כאן סוג של רלטוויזם - *תלוי מצב*: אם יש טוב יחסי, זה הטוב למצב מסוים, **לא** לחברה מסוימת. כמה כסף אתן לעמותת צדקה כזו או אחרת זה טוב יחסי: עצם זה ש*נכון* לתת כסף לעמותות צדקה זה טוב מוחלט.
+
+אז מהי הסגולה הטובה הזו, המוחלטת?
+
+!!! info "[מצגת](./8.pdf)"
+
+> מנון: היש בפיך להגיד לי, סוקראטס, אם בלימוד נקנית הסגולה הטובה, או לא בלימוד אלא באימון; או לא בלימוד ולא באימון, אלא היא באה מן הטבע לבני האדם, או באיזו דרך אחרת!
+> 
+> סוקראטס: אני רחוק כל כך מלדעת אם בלימוד היא נקנית או לא בלימוד, עד שאף זאת אינני יודע כלל וכלל: מהי סגולה טובה. ואף אני כך, מנון; יחד עם בני עירי דלותי מבחינה זו, ומגנה את עצמי על שאיני יודע בסגולה טובה ולא כלום. ודבר שאינני יודע מהו, כיצד אדע את אופניו?
+> 
+> > אפלטון, [מנון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/מנון), פתיח
+
+סוקראטס דוחה את עצם השאלה - אנחנו חייבים לדעת קודם *מהי* סגולה טובה, לפני שנברר אותה. אריסטו לא מקבל את זה - הוא מנסה להבין מהי הסגולה הטובה תוך כדי חיפוש הדרך להקנות אותה. 
+
+> מאחר שישנה אפוא סגולה טובה משני המינים, של השכל ושל האופי, ניתן לומר על השכלית שהיא נוצרת ומתחזקת בראש ובראשונה מכוח הרואה, ומסיבה זו צריכה היא לניסיון ולזמן, בעוד שסגולת האופי הטובה נקנית מוך הרגל, ולכן היא נקראה על שמו של זה, אגב שינוי קטן בתנועה הראשונה של המילה.
+> 
+> אף אחת מסגולות האופי אינה גדלה בקרבנו מכוח הטבע. ששום תכונה הקיימת מצד הטבע אי אפשר לשנות את טיבה על ידי ההרגל, כשם שהאבן שמטבעה נעה כלפי מטה, לא תורגל לנוע כלפי מעלה... לא מכוח הטבע, אפוא, ולא בניגוד לטבע גדלות בנו הסגולות הטובות, אלא מתוך שמטבענו מסוגלים אנחנו לקבל אותן, ומשתלמים בהן מכוח ההרגל.
+> 
+> כל מה שניתן לנו מידי הטבע, מצוי בנו מלכתחילה בכוח, ולאחר מכן אנו מפתחים דברים אלו בפועל. ראיה לכך משמשים החושים; שלא משום שהרבינו לראות לשמוע קיבלנו את החושים האלה, אלא להיפך: מאחר שהיו בנו, השתמשנו בהם, ולא משום שהשתמשנו בהם, זכינו לקבלם. ואילו את הסגולות הטובות קונים אנחנו לעצמנו מתוך שנתחיל להפעילן, והוא הדין גם לגבי האומנויות שכל הדברים שעשייתם צריכה לימוד, הרינו לומדים אותם אגב עשייתם, כדרך שמתוך שנבנה בתים נהיה לבנאים, ומתוך שננגן בכינור נהיה לכנרים. באות דרך עצמה נעשה צדיקים, כשנעשה מעשי צדק, מיושבים בדעתנו, כשנעשה מעשים של יישוב הדעת  ובעשותנו מעשה גבורה ניעשה גיבורים.
+> 
+> > 40, 1103א17
+
+המידות הנכונות אינן נתונות לנו מן הטבע - יש לנו *אפשרות* (דונאמיס) לרכוש אותן. אך כשם שיש לנו האפשרות להיות, למשל, נדיבים, יש לנו גם האפשרות להיות קמצנים: אף אחד מהם לא "יותר טבעי" מהאחר. לכן נדרשת החברה הנכונה, הנסיבות הנכונות, כדי לאמץ את ההרגל הנכון. 
+
+אבל חינוך אינו רק הרגל - הוא אינו התנייה התנהגותית, כמו שמחשמלים כלבים. החינוך מטווה לצעירים את המונחים המושגיים - הוא מכניס אותם לתוך העולם *השכלתני* של מה שהם עושים: ילד שלומד לנגן בכינור לומד גם את *המושגים*, הטכניקה, *האומנות* של לנגן בכינור - לא רק "תלחץ פה, תעשה את זה". 
+
+#### הסגולה הטובה והיפעלויות 
+
+> כסימן לתכונות האופי יש לקבל את ההנאה והצער המתלווים למעשים. שמי שמתאפק מההנאות הגופניות ושמח באותה ההתאפקות, הריהו מיושב בדעתו, ואילו המיצר אגב כך, הריהו פרוץ... שכן הנאה וצער למיניהם הם התחום שבו מופיעה סגולת האופי הטובה.
+> 
+> > 43
+
+הסגולה טובה היא לא רק האופן שבו אנחנו פועלים - אלא גם האופן שבו אנחנו *נפעלים* - איך העולם גורם לנו להרגיש. גם רכישת ההרגשה הנכונה היא סוג של הרגל, שמפתח אופי מסוים. האמרה של אריסטו היא שהסגולה הטובה כרוכה גם ברגש הנכון: מי שעושה את המעשה הנכון בחריקת שיניים ובהתאפקות, אינו בעל הסגולה הטובה - הסגולה הטובה היא המעשה הנכון בטבע הנכון, ברגש הנכון: **חלקו הלא-הגיוני מדבר בקולו של ההיגיון**. הוא אינו צריך לכפות את ההיגיון על החלק הרגשי: השניים מיושבים והרמוניים. 
+
+!!! success "ראו גם"
+	 [Frankfurt - The Importance of What We Care About](./Frankfurt.pdf)
+
+
+
+> מה ימנענו, אפוא \[...] מכל בחינותיו?
+> 
+> > 36
+> 
+> האושר הוא פעילות-מה הנעשית לפי סגולה טובה אשר יש בה משום שלמות.
+> 
+> > 34
+
+
+> רוגזים ומפחדים אנחנו שלא מרצוננו; ואילו הסגולות הטובות רצוניות הן, או שלא תיתכנה בלא רצון. ומלבד זה מצד הרגשות אומרים עלינו שאנו 'מונעים' על ידם, ואילו מבחינת הסגולות הטובות הרעות אין אומרים שאנחנו 'מונעים' אלא שאנו 'נוטים' בגללם ברוחנו לצד פלוני.
+> 
+> > 47
+
+הרגשות נכפים אלינו בלא רצון, אבל הסגולה הטובה האריסטותלית היא *נטייה* - ומהי בדיוק אותה הנטייה?
+
+האדם האופטימי יהיה נכון יותר להתרשם מהדברים החיוביים בחיים, ולהיפך; יש לו *נטייה* מסוימת לראות את הדברים. הסגולה הטובה האריסטותלית היא מעין נטייה כזו, שנובעת מהאופי, שניתן לעצב.
+
+אבל חלקו הראשון של העיצוב הזה - ממש כמו הרגש הראשוני - לא נתון לנו לעצב: הדרך שבה התחנכנו והנסיבות שבהן אנו פועלים לא נתונות לנו. אז אילו מן תנאים נדרשים לעצב סגולה טובה?
+
+> אולי תישאל השאלה, מה פירוש הקביעה שקבענו, ושלפיה רק בעשיית מעשי הצדק ניעשה צדיקים, ורק בעשיית מעשים של יישוב דעת -מיושבים בדעתנו? שאם בני אדם עושים מעשים של צדק ויישוב דעת, הנם כבר צדיקים ומיושבים בדעתם, כדרך שבהיותם עושים מעשים של דקדוק ומוסיקה הנם כבר דקדקנים ומוסיקאים.
+> 
+> > ספר ב', פרק ד'
+
+אם האדם נעשה צדיק במעשי צדק, איך הוא יהיה צדיק? הוא *כבר* צדיק. אבל, אריסטו אומר, יש הבדל בין לעשות מעשה צדק ללעשות מעשה *ב*צדק.
+
+> וכלום אין זה נכון גם לגבי האומנויות?[^15] שכן יכול אדם לכתוב לפי כללי הדקדוק גם בדרך המקרה או על פי עצתו של מי שהוא אחר. הוא לא יהיה, אפוא, דקדקן, אלא אם כן יפעל למעשה, בדיבור ובכתיבה, לפי כללי הדקדוק, וגם ייעשה כן על פי דרכו של הדקדקן, כלומר - מתוך ידיעת הדקדוק המצויה ברוחו.
+
+
+מעשה כזה או אחר הוא *מקרי*; גם אם עשיתי מעשה צודק, לא נובע מכך שאני צדיק. להיות צדיק הוא משהו אחר, פנימי יותר. זהו הדבר שאריסטו מבקש לתחום - הגורם האתי. ולמה בכלל הגורם האתי חשוב? 
+
+> אין זה הבדל של מה בכך, אם ייתפס הטוב-מכל כדבר קנוי או כדבר שכל מציאותו היא בשימושו, כלומר \[אם ייתפס הטוב-מכל] כדבר שנמצא במצב של מנוחה או כפעילות. שכן תבונה יכולה להיות קיימת מבלי ליצור כל שהיא, כגון בשעת שינה או בשעת בטלה מסוג אחר, אך לי כן הפעילות שבהכרח תפעל, ותעשה חיל; וכדרך שבאולימפיה לא היפים והחזקים ביותר ייעטרו בזרים, אלא המתחרים - שהרי עם אלה נמנים המנצחים --, כך גם לגבי טובות החיים ושבחיהם: רק העושים יזכו בהם.
+> 
+> > פרק ח'
+
+אושר הוא סוג של פעילות - בעצם, הסגולה הטובה לא קשורה פה. אז למה *כן* אכפת לנו מהסגולה הטובה, ולא רק מהפעילות?
+
+החיים הטובים הם לא *רק* סוג של פעילות, משום שאריסטו רוצה להגיד שעלינו *להנות* מהסוג המסוים הזה של הפעילות, שיגיע מאיתנו: זוהי לא תיאוריה של תועלת, אלא של הלך רוח מסוים. 
+
+> כסימן לתכונות האופי יש לקבל את ההנאה והצער המתלווים למעשים. שמי שמתאפק מההנאות הגופניות ושמח באותה ההתאפקות, הריהו מיושב בדעתו, ואילו המיצר אגב כך, הריהו פרוץ... שכן הנאה וצער למיניהם הם התחום שבו מופיעה סגולת האופי הטובה.
+> 
+> > 43
+
+**אדם טוב נהנה**. הוא לא נמצא בעימות מסוים, ולא פועל מחריקת שיניים; אדם טוב פועל מתוך הנחת רוח, שביעות רצון מעצמו. עבור הסביבה, לא משנה אם אדם הוא *טוב* או שהוא *עושה מעשים טובים*. אבל זה לא המוקד של האתיקה: אריסטו מחפש את הלך הרוח הפנימי הזה, של *הנאה* מהמעשה הטוב.
+
+> ויתר על כן: אין כלל דמיון בין האומנויות והסגולות הטובות; שיצירותיהן של האומנויות - הצלחתן טמונה בתוך עצמן, ולגביהן די בכך שלאחר שתבאנה לעולם, תהיינה בעולות איכות מסוימת, ואילו לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסוימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב הדעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים. \[...]
+> 
+> > ספר ב, פרק ד'
+
+*מה*? עד עכשיו אמרנו שהסגולה הטובה דומה לאומנויות - חזרה שוב ושוב ויצירת הרגל מכוננת אותה. אבל *עכשיו* אריסטו אומר שזה דבר שונה לגמרי, ושזה לא מספיק: לעשות מעשים טובים שוב ושוב לא יהפכו אותי לאדם טוב. אז מה כן?
+
+> ראשית, הוא צורך לעשותם תוך ידיעה; שנית, לעשותם מתוך שהוא רוצה בהם[^16] ורוצה בהם לשמם; ושלישית, לעשותם מתוך דעה יציבה ובלתי הפכפכה.
+> 
+> תנאים אלו אין מונים אותם כדרושים לגבי האומנויות, חוץ מן הידיעה; ואילו לגבי הסגולות הטובות אין כל משקל לידיעה, אבל לשאר הגורמים האמורים נודעת לגביהן חשיבות רבה מאוד, או כל החשיבות בעולם.
+
+
+הבחירה שוב משחקת כאן תפקיד - הסגולה הטובה *כתכונת אופי שטיבה לבחור*. אבל גם בעלי האומנויות עונים, על פניו, לתנאי הבחירה האלה: הם יודעים מה הם עושים, הם רוצים לעשות את מה שהם עושים, והם יציבים בדעתם לגבי מה שהם עושים (אף אחד לא נהיה אומן *במקרה*). אז מאיפה מגיע ההבדל?
+
+התנאי המרכזי הוא *לרצות בהם \[המעשים] לשמם*. אבל אמרנו, ממש בתחילת ה*אתיקה*, ש**האושר** הוא הדבר היחיד שרוצים בו לשמו! יש כאן מתח מסוים: הרי מאחורי כל מעשה שלי יש מטרה כלשהי - איך אפשר לעשות בו *לשמו*?
+
+!!! info ""
+	<big><b>אריסטו לא מציב פה *מרשם*, אלא </i>*אידאל*</i></b>.</big>
+	
+	<big>האדם הטוב, *בהיותו מאושר*, עושה טוב ומתמסר לו; הוא לא עושה טוב *כדי* להיות מאושר או *כי* הוא מאושר - בהיותו מאושר, הוא יפעל כך. הוא **מודע** לסיבה, אבל הוא לא **מונע** מהסיבה.</big>
+
+אז איזה תפקיד משחק פה *הבחירה*?
+
+> לאחר שתיארנו את המעשים הנעשים מרצון ושלא מרצון, עלינו לדון על הבחירה[^16]; שענין זה נראה מקורב ביותר לסגולה הטובה, ויותר משבפעולות האדם ניתן להבחין או את תכונות האופי.
+> 
+> > 61
+
+
+#### הבחירה
+
+מתבקשת כאן הבחנה בין *בחירה* ל*רצון* - 
+
+> הבחירה, לפי כל הנראה, היא משהו שנעשה ברצון, אלא שאין היא זהה עם מה שנעשה ברצון, שמושג זה כוללני יותר. הלא גם ילדים ושאר בעלי החיים יש להם חלק ב'מה שנעשה מרצון', אך לא בבחירה. <small>ועל מה שעשה אדם לפתע, אומרים אנחנו שהוא עשהו מרצונו, אבל לא 'מתוך בחירה'.</small>
+> 
+> > 61
+
+
+ההבדל טמון ב**היגיון** - בחירה נעשית מתוך שיקול הגיוני, ורצון הוא פשוט היעדר כפייה. בחירה היא פרי שיקול הדעת - חככנו משהו בדעתנו, ואחרי מחשבה ולבטים, לבסוף מגיע תוצר - הבחירה.
+
+> \[תכונת אופי] היא מצב רציונלי-בחירי[^17] ומצב רציונלי-בחירי הוא מצב שמוליד תגובות שמובנות באופן רציונלי (reason-structured response)
+> 
+> > ברודי, 80
+
+שחק טניס יכול לנתח לאחר מעשה מדוע הוא נע לכיוון הרשת, אומרת ברודי. הוא לא חוכך בדעתו כל פעם לאן ללכת - אבל עצם התגובה שלו נובעת מתוך התבונה והבחירה - הוא *בחר* ללמוד לשחק טניס ולהתאמן, וכפועל יוצא של זאת הוא יודע - אינטואיטיבית - לאן ללכת. הוא לא *נענה* - באופן אינסטינקטיבי ספונטני - אלא *מגיב* - במשהו תבונתי הבנתי.
+
 [^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
 [^2]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) הוא זה שהפריד בצורה המלאה ביותר בין אתיקה למוסר.
 [^3]: קשר יווני קלאסי. ר' גם [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה).
@@ -478,3 +987,13 @@ tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכ
 [^5]: זה לא לגמרי אריסטו, אבל זה האריסטו שקאנט הכיר והבין. אריסטו לא מציב את הניגוד בין *תבונה* ל*אושר* שקאנט רואה.
 [^6]: מלך אשור, שנודע בחייו הראוותניים; הוא אפילו התרברב בהם במצבה שלו.
 [^7]: מכאן הכינוי לשיטה האתית של אריסטו - *אתיקה של הסגולה הטובה (Virtue Ethics)*.
+[^8]: מלך טרויה, שנודע באופיו הטוב והצלחתו הרבה עד שנפל לאסונות רבים.
+[^9]: על כך מתרעם הגל על המוסר של קאנט בהמשך, וחוזר במופגן לאריסטו מהסיבה הזו.
+[^10]: אריסטו היה מוטרד גם מפסיכולוגיה, עליה כתב את *על הנפש* (De Anima)
+[^11]: *Bouleusthai* - βουλεύσθαι
+[^12]: באופן דומה, [ממצאים פסיכולוגיים](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה#יכולות-רחבות) מחלקים את האינטיליגנציה ל*קריסטלית* (שמכירה ידיעות קבועות) ו*פלואידית* (גמישה, מסתגלת, פותרת בעיות חדשות)
+[^13]: Phronesis - φρόνησις
+[^14]:  Sophia - σοφίᾶ
+[^15]: ביוונית, הכוונה היא *גם* לאומנות במובן המודרני, ו*גם* למלאכה: לפסל פסל ולנגן בנבל וגם להכין סנדלים או לאפות לחם.
+[^16]: *Prohairesis* - προαίρεσις - אופי מוסרי, רצון, בחירה, כוונה, בחירה מוסרית. שרה ברודי, שתרגמה את ה*אתיקה* לאנגלית, מתרגמת את זה כRational Choice.
+[^17]: *prohairetike*, מלשון *Prohairesis*

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md

@@ -0,0 +1,462 @@
+---
+title: החיים הרפלקטיביים
+---
+
+
+!!! info "חומר הקורס"
+	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
+
+
+![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
+
+
+[רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
+
+הספר של נוזיק כנה מאוד. נוזיק עצמו היה פילוסוף מאוד מרשים - הוא סיים דוקטורט בגיל 25, עבר ללמד בהרווארד, ונשאר שם עד שנפטר. כוכבו עלה בעקבות פרסום ספרו [*Anarchy, State and Utopia*](https://en.wikipedia.org/wiki/Anarchy,_State,_and_Utopia) שטוען בעד מדינה ליברטריאנית, ומשם זכה למעמד יוקרתי לכל אורך הקריירה שלו.
+
+## חיים שאין בהם חקירה...
+
+שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
+
+> חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
+> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
+
+סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
+
+<big>**איך עליי לחיות??**</big>
+
+אם נעלה לאתגר הסוקראטי, הרי שהחיים שלנו במובן מה צריכים להיות מונהגים על פי הפילוסופיה, כחקירה. זהו לא רעיון מובן מעליו - ש*לא ראוי לחיות* חיים בלי חקירה פילוסופית. 
+
+אם נרד לשורש המילה *פילוסופיה* - אהבת החוכמה - הטענה הזו *קצת* פחות יומרנית, אבל עדיין טענה מפוצצת, שאחרי סוקראטס הפכה לרעיון מכונן עמוק בפילוסופיה - החיים הטובים הם החיים מודרכי החוכמה.
+
+> כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
+> > סוקראטס, *אפולוגיה*
+
+חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
+
+באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
+
+### מודעות עצמית
+
+חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
+
+עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
+
+השאיפה היא לא רק מודעות עצמית, אלא מודעות בכלל - הכרה באמת; אם אדם נמצא באשלייה, לא נגיד עליו שהוא *מודע*; אדם שיודע ומבין את האמת הוא מודע. גם לאמת יש ערך[^4]. האמת גם מודעות עצמית היא חתירה מסוימת לאמת?
+
+### אמת עצמית?
+
+מודעות עצמית עוזרת לנו להפריד בין המציאות שבחוץ לבין ההשלכה שלנו החוצה על המציאות - היא מעיין מכשיר לידיעת האמת. 
+
+מודעות עצמית כרוכה כמובן בהכרח באמת החיצונית. אני לא יכול להתבונן בעצמי ולהחליט, *אני שחקן שחמט ברמה 2,700*. עד שלא יצפו בי צופים חיצוניים וידרגו אותי באופן אובייקטיבי, אני לא אגיע לציון השחמט האמיתי שלי, מודע ככל שאהיה לו. 
+
+בהקשר אחד, המונח *אמת* הוא אובייקטיבי לחלוטין - הוא פשוט מה שזה; אין דבר כזה *אמת סובייקטיבית* - בהגדרה! או שאני שחקן שחמט בדירוג 2,700, או שלא - ההכרה שלי בציון השחמט היא החלק הקונטינגנטי, אבל לא הציון עצמו.
+
+דרך אחת להסתכל על זה היא להגדיר *אותנטיות* כאמת אובייקטיבית - יש מהות מסוימת ללהיות מתן, וללהיות גיא, וללהיות ג'ינג'יסטותאלס. המהות הזו היא *אמיתית* - היא דבר אובייקטיבי לחלוטין - אבל היא פרטנית-סובייקטיבית במובן שהיא חלה רק על פרט אחד. זוהי תפיסה אקזיסנציאליסטית, שדוגלת בחופש - שאי אפשר לתאר מושגית, שהרי חופש הוא בדיוק אותו הדבר שאי אפשר לתפוס. 
+
+המהות הזו היא דבר מתמשך, שהולך ונוצר. כמו שאומר ניטשה - 
+
+> היעשה למה שהינך!
+
+המודעות העצמית, והאמת, הן סוג של תהליך במובן הפרטני הזה, וההפרדה בינה לבין אמת מוחלטת היא אפורה מאוד. הכוונה היא לא למימוש עצמי במובן האריסטותלי, של מימוש פוטנציאל, אלא במובן ישיר יותר - עצם העיצוב העצמי הוא האותנטי, והוא האמת ההולכת ונמשכת. המימוש העצמי הזה לא יקרה מעצמו.
+
+נוזיק מדגיש שחיי החקירה הם עצימים יותר - מאוד קשה ומאוד פעיל לחקור את החיים ואת עצמך. אלו חיים עם יותר עושר פנימי, יותר משמעות, יותר פעילות. 
+
+##  חקירה פילוסופית כפורטרט
+
+החיים העצימים האלו הם החזון הסוקראטי - אך הם התעמעמו במרוצת הפילוסופיה. בעוד שסוקראטס עלב בהדיוטות ב*אגורה* ביוון, העיסוק הפילוסופי כיום הוא מקצועי, שיטתי, ומתרחש במחלקות לפילוסופיה על ידי אנשים שלעיתים אפילו לא מודעים לשאלה הסוקראטית - ומפרסמים מאמרים טכניים על נושאים מסוימים[^5]. ייתכן והם נהנים מכך, אבל זו חיה אחרת לגמרי מהפילוסופיה הסוקראטית הקלאסית.
+
+> <div style="text-align: left">Philosophical meditations about life present a <b>portrait</b>, not a <b>theory</b></div>
+> > Nozick
+
+הדבר שאנחנו מבקשים יחד עם נוזיק הוא לא טכני או מוחלט, אלא דרך חיים, יצירת רוח מסוימת. אין לנוזיק נוסחת קסם, שאנחנו יכולים ליישם בחיים שלנו והופה! חיים טובים. נוזיק מציג בפנינו אמיתות פשוט על ידי כך שהוא מציג את *עצמו* - זה האופן ש*אני* מבין שעלינו לחיות. הכוח המשכנע, אם יהיה, יהיה מתמונתו של נוזיק ותובנותיו כפילוסוף מתבגר. ההגדרה של נוזיק היא הגדרה *אוסטנסיבית* - בהצבעה - ולא תיאורטית. כך גם אותנטיות - אי אפשר להגדיר את זה, רק להצביע על זה; לאישיות יש קדימות על פני המאפיינים התיאורטיים.
+
+!!! warning ""
+	אילו עוד דרכים יש לחיות את החיים הטובים?
+	יש הרבה דברים מעבר לבועה הפילוסופית; יש קשרים חברתיים, חוויות, עשייה בעולם בפועל, ואפילו חקירה אמפירית. חשוב לא להיתקע בבועה הפילוסופית!
+
+הנימה של נוזיק היא אישית ומהורהרת; הקריאה היא תרגיל מסוים בחיים הפילוסופיים - הדיון הפילוסופי מתחיל באמצע, ונקטע באמצע; הספר, כמו החיים הפילוספיים, הוא סוג של כלכלת תסכולים. 
+
+## למות
+
+### המוות כמצפן
+
+אבל אנחנו צריכים לקחת רגע צעד אחורה, ולשאול - למה בכלל להתחיל ספר בפרק על *מוות*? המוות הוא כמו המצפן שלנו, שמכוון אותנו כיצד ראוי לחיות; הוא האות שקובע שעלינו לקחת את החיים *ברצינות* - הרי הם משאב מוגבל. הפילוסוף הרומי קיקרו, מספר שלמה, אומר ש*לימודי הפילוסופיה הם הדרך להכין את עצמך למוות*. מישל דה-מונטיין מוסיף כי ללמוד פילוסופיה זה *ללמוד איך למות*. המוות, אומר היידיגר, הוא האירוע האישי ביותר. *משמעות החיים היא שהם נגמרים*, אומר קפקא.
+
+ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
+
+החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
+
+[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
+
+### המוות כמורה פילוסופי 
+
+הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
+
+רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
+
+מישל דה-מונטיין נשען על הסטואים, שתפיסתם הייתה דטרמיניסטית, קרי - כל האירועים כבר קבועים מראש. איזו אתיקה נשארת בעולם כזה? הסטואים התמקדו ב*תגובה* לאירועים; גישה של קבלה, הכלה, ולא התכתשות בלתי-פוסקת עם מהלך החיים שלך. המוות ממחיש לכולם - גם למי שלא מאמין לסטואים - שיש לפחות דבר אחד, דטרמיניסטי ברור, שראוי להבין את הגישה הנכונה לגביו.
+
+אצל היידיגר, ה*התכוונות לקראת המוות* היא אופן קיומי מתמשך, לעבר אותו הדבר האישי ביותר. אתה לא תחייה את חייך כחיים אותנטיים, אומר היידיגר, אם לא תכיר בכך שחייך הם מעין קונוס מתכנס, לקראת המוות. 
+
+!!! info ""
+	שלמה מספר על אמריקאית שעשתה *טבלת ייאוש* - היא חישבה, על סמך תוחלת החיים הממוצעת, כמה ימי שני נותרו לה. פתאום יום שני - אירוע בלתי-מעניין בעליל - נהפכים לאירוע דרמטי כזה, עם פאתוס אדיר.
+
+ההכרה באופי המתכנס של החיים יכולה להתחבר ככה לפועלנו ביומיום, לדברים פשוטים כמו למחוק ימי שני. 
+
+### מוות טוב?
+
+!!! success ""
+	[Shelly Kagan - Death - קורס באוניברסיטת ייל](https://oyc.yale.edu/death/phil-176)
+
+מתי מוות הוא טראגי? נוזיק מצייר נוסחא מסוימות, בהודאתו נוקשית ונוסחתית מדי, לנסות להבין מתי מוות הוא מוות טוב או מוות פחות טוב - לפי החרטה שנרגיש בעת המוות. האם כל מוות הוא מוות טארגי, או שיש איזשהו שלב שנגיד - *איזה יופי, חייתי חיים מצוינים, המוות הגיע בזמן הנכון* 👍. התמונה הזו, במובן מסוים, קבועה מדי; היא מציבה את החיים כסוג של רשימת-מטלות כזו, שמתעלמת משינוי העדיפויות שלנו, ומהדברים הבלתי-צפויים שאנחנו משיגים. עד כמה הנוסחה הזו חשובה בכלל? זו לא סתם מחשבה דבילית; ברור שאם יש לך פרויקטים גדולים בחייך, כמו לגדל ילדים, שהם אמת-המידה למוות טוב או רע. אבל, כמה כוח הסברי יש לה? מה חסר בה, מה היא מפספסת? 
+
+אולי הדרך להעניק ערך למוות הוא לא הבנת המוות, אלא הבנת המניעים והדחפים שמעסיקים אותנו במוות; אולי היא ההכרה המיידית שהחיים הם משאב מוגבל, ועמה לנצור אותם עכשיו - ולזנוח את העיסוק במוות.
+
+נוזיק מבחין בין *regretted death* לבין *regrettable death*; כלומר, בין מוות שמתחרטים עליו סובייקטיבית, לעומת אובייקטיבית. אולי אתה תמות לבד ומסכן בג'ונגל, ודווקא שם המוות יהיה מנחם, ולא מלא חרטה - אבל דווקא אם תמות מוקף באוהבים, אתה לא תרצה ללכת - *ושם* יש משהו טראגי. אולי אם תהיה קליפה ריקה, אך בחיים נעימים, המוות שלך הוא טראגי חיצונית, אבל לא כואב בחוויה הפנימית שלך; ומנגד, אולי המוות האמיתי הוא דווקא אובדן החוויה הסובייקטיבית, בלי קשר למצב הפיזי. 
+
+## הורים וילדים
+
+ושוב אפשר לשאול - למה שהפרק השני יהיה דווקא על הורים וילדים? במובן מסוים, אומר נוזיק, האם החיים הטובים הם לא כאלו שיצרו מעין יקום בצלמך? זה קצת מגלומני; הדרך הפרקטית לעשות זו היא להביא ילדים, ולחיות חיים שיהוו להם דוגמה. אתה בעצם משחק את התפקיד של אל בורא - עליך לחנך את הילדים שלך ולברוא אותם בצורה הטובה ביותר, וזה כרוך ברעיון של *איזה מן אדם אני רוצה להיות? איזה מן יקום אני רוצה לברוא?* זו מעבדה טבעית של אלו שבוחרים להביא ילדים.
+
+הגל מבין את האדם כאדם היוצר; הקשר בין האדם לבין היצירה שלו הוא מאוד עמוק ומאוד אנושי. כשנוזיק מדבר על דיני ירושה, הקשר לילדים טבעי - התוצרים של האדם, בין שחומריים ובין שאנושיים, הם חלק בלתי-נפרד ממנו במובן מסוים. בכך שתוריש רכוש חומרי לילדים או לאהובים שלך, אתה מבטא את הקשר הרגשי העמוק שלך הן לתוצרים והן לילדים - אבל לא נובע מזה תבונית שתוכל להוריש *את מה שלא יצרת בעצמך*, ולאורכי הדורות עד אינסוף. אתה לא תכיר את הנין של הנין שלך, ולא תרוויח את הכסף שתוריש לו - למה שתוריש לו משהו מעצמך?
+
+נוזיק עצמו היה ליברטריאני - הספר שלו חצב להבות בתחום - ודווקא כאן הוא אומר שיש עניין בצדק חלוקתי, באותו הרכוש שיורד במורד הדורות מאנשים שאתה לא מכיר ולא קשור אליהם - משום שהוא לא קשור בזכויות *שלך* - לא אתה יצרת את זה, ואף אחד שאתה מכיר לא העביר לך את זה, בפניית פרסה מוחלטת מהתפיסה הליברטריאנית.
+
+עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
+
+
+## הקדושה של חיי היומיום
+
+> Hοliness need not be a separate sphere
+
+
+אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
+
+ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
+
+עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
+
+השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
+
+ ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
+
+האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
+
+אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
+
+היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
+
+## על טבע האלוהים והאמונה
+
+> <div style="text-align: left">Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a <b>possibilty</b></div>
+
+
+
+הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
+
+לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
+
+באיזו מידת פתיחות אנחנו צריכים להיות? שלמה מספר על פעם שירד עליו גשם, ולא היו שום עננים; אז זהו, יש אלוהים? נניח ומסתכלים במיקרוסקופ והמיקרובים מאייתים THERE IS GOD - קנינו את זה? מתי יגיע האות שלא נוכל לערער עליו? *משיח צריך להגיע* - אבל הוא יגיע, נגיד, *הוא לא פה - הוא צריך להגיע!*
+
+## מיניות
+
+> מיניותו של אדם, לפי דרגתה וטבעה, מגיעה עד צמרת רוחו
+> 
+> <div style="text-align: left">Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit</div>
+> 
+> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
+
+
+האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
+
+ראשית, עלינו לעמוד על ההבדל בין מין למיניות. הכסות של מיניות רחבה בהרבה מרק מין - זו תופעה של ערכים חברתיים, סוציאלוגיים, והרבה מעבר. האם המין, במובן הביולוגי, הוא הגרעין - וסביבו יש מעטפת פסיכולוגית, שניתן לקלף ולהישאר עם הליבה, המשותפת לנו ולשאר היונקים? או שמא מיניות היא ביטוי מהותי יותר, בלתי-נפרד ממין?
+
+נוזיק מתמקד בהיבט הפילוסופי של המיניות, ולכן מתאר את המיניות הטובה ביותר - לא במובן המעשי, אלא במובן הפילוסופי, המימוש הטוב ביותר; זאת למרות שמיניות כזו רחוקה מאיתנו מאוד, אם היא בכלל שם. 
+
+ההשוואה למצב בפועל מציפה את השאלה - האם המיניות היא כמו שסארטר מתאר אותה - כ*Οne-upmanship*, ניסיון לשלוט - או כמו שרוג'ר סקרוטון מתאר אותה, כביטוי של אהבה? האם יש בה בכלל כזה עומק, לכאן או לכאן? או שהיא פשוט כוח קמעאי, כמו שפרויד חושב, ופשוט ריככנו את זה כחברה מתורבתת?
+
+האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
+
+## אהבה
+
+איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8].  לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי.
+
+אבל *מה זה* הדבר הזה? 
+
+האם זה בכלל דבר אחד? זו שאלה שנוזיק מיד מעלה. למה שתהיה לנו מילה אחת לאהבה של רומנטיקה, של מדינה, של חברים, של האל. אנחנו מדברים על אותו הדבר, או שזהו רק שיתוף השם?[^9]
+
+נוזיק מתחיל בהגדרת ה*אהבה* כ - 
+
+> <div style="text-align: left">Υour own well being is tied up with that of someone (or something) you love</div>
+
+
+זו לא אמירה זניחה - היא מצמצמת לנו את התחום. לכל בעלי החיים ובני האדם יש *well being* מסוים, אבל ל*תפוחים* לא. אז באיזשהו מקום, אתה לא יכול לאהוב *תפוחים* - זה רק שיתוף השם. האם בכלל אפשר לאהוב *חפצים?* אפשר לריב על זה: נדמה שנוזיק חושב שלא, אבל אחרים - כמו הפילוסוף הפוליטי ג'ראלד כהן - חושבים שכן. 
+
+
+![apples](./apples.jpeg)
+<small>לא אהבה?</small>
+
+ומה לגבי *אהבה עצמית?* באיזה תנאים, אם בכלל, זהו אותו המושג של *אהבה?* לכאורה, לאדם לא יכולה להיות אהבה *ארוטית* לעצמו: זה נשמע לנו בעייתי. ומנגד, לכולנו יש הנחת יסוד שאדם אוהב את עצמו. 
+
+משפתח בהגדרה שלו, נוזיק מתרכז בסוג מסוים של אהבה, היא אהבה רומנטית בין בני זוג - *ארוס* - Τhe kind of love where you are *in love*. רוברט מאפיין אותו בWe - אהבה שחותרת ליצירה של *אנחנו*, התמרה מסוימת של הזהות לעבר זהות חדשה, משותפת. 
+
+> <div style="text-align: left">A person in a <i>we</i> might find himself coming across something interesting to read yet leaving it for the other person, not because he himself would not be interested in it but because the other would be more interested, and one of them reading it is sufficient for it to be registered by the wider identity now shared, the <b>we</b>. If the couple breaks up, they then might notice themselves reading all those things directly; the other person no longer can do it for them. (The list o f criteria for the we might continue on to include something we discuss later, not seeking to “trade up” to another partner.) Sometimes the existence o f the we can be very palpable. Just as a reflective person can walk along the street in friendly internal dialogue with himself, keeping himself company, so can one be with a loved person who is not physically present, thinking what she would say, conversing with her, noticing things as she would, for her, because she is not there to notice, saying things to others that she would say, in her tone o f voice, carrying the full <b>we</b> along.</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 72</div>
+
+
+נוזיק מתאר פה פנומנולוגיה מסוימת של האהבה הזוגית - ההשתייכות לאותו *we*, או לכל הפחות הרצון לממש אותו. 
+
+> <div style="text-align: left">The desire to form a *we* with that other person is not simply something that goes along with romantic love, something that contingently happens when love does. That desire is intrinsic to the nature of love, I think; it is an important part of what love intends.</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 70</div>
+
+
+נושא שחוזר על עצמו בניסיון להבין אהבה הוא שאלת הרציונליות, היא הבסיס להתנהגות ראויה. בכל התנהגות אנחנו מחפשים רציונל, ולכן טבעי לקוות שגם במשהו בסיסי כמו אהבה תהיה רציונליות - קרי, מוצדקת. שיא המימוש האנושי לפי שפינוזה, למשל, היא *amor dei intellectualis* - אהבת האל השכלתנית. מצד שני, אהבה מוצגת לפעמים כמו סוג של שיגעון - כמו *חלום ליל קיץ* של שייקספיר, איזה טירוף קרקסי כזה. 
+
+## אושר
+
+על ערכו החיובי של אושר קשה להתווכח - קשה להאמין שמישהו לא רוצה להיות מאושר. אבל האם אנחנו רוצים *רק* את האושר? השאלה גוררת כמובן את השאלה - *מה זה* להיות מאושר?
+
+אושר הוא לא רק עניין של התבוננות פנימית - אף אחד לא שואל את עצמו *אני מאושר?*, חושב שנייה, ומחליט *כן\לא*. מאיפה האושר מגיע? רק מהפסיכולוגיה? ממצבי העולם? איזשהו שילוב ביניהם?
+
+מושג האושר[^10] הוא מושג מורכב מאוד, מה שמציף את השאלה *עד כמה* מאושרים אפשר להיות בכלל. 
+
+נוזיק מציע כמה דרכים לאכול את הפיל הזה. הוא מציע כמה סוגים של אושר -
+
+>  <div style="text-align: left">I want to consider three types of happiness emotion here: first, being happy that something or other is the case (or that many things are); second, feeling that your life is good now; and third, being satisfied with your life as a whole. Each of these three related happiness emotions will exhibit the general threefold structure that emotions have [...]: a belief, a positive evaluation, and a feeling based upon these. </div>
+>
+> > <div style="text-align: left">p. 108</div>
+
+**הסוג הראשון** כרוך בשיפוט ערכי - ולאו דווקא מלווה ברגש חיובי חזק: נניח והצבעתי לX על פני Y בבחירות, וX זכה - אבל אני חושב ששניהם גרועים, פשוט X קצת פחות.
+
+**הסוג השני** הוא הערכת היעדר-חסר: לא חסר לי כלום כרגע. ברור שאם יציעו להכניס לי מיליון דולר לחשבון הבנק אגיד כן - אבל אין לי איזשהו *מחסור*: יש כאן רגע *מלא* (bliss).
+
+**הסוג השלישי** הוא שביעות-רצון מחיינו ככלל, וככזה הוא יותר מורכב. זו הערכה שלא קשורה לרגע הזה - יכול להיות שעכשיו בשנייה זו לא ואוו, אבל ככלל אתה מבסוט.
+
+
+נוזיק מזכיר מאוחר יותר גם **סוג רביעי** - *מצב רוח* מאושר. מצב רוח אינו כרוך בהערכה מסוימת, ולא בהכרח קשור לאובייקט מסוים. חשבו, למשל, על [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה). היא, שלא כמו פחד, לא קשורה במצב-עניינים מסוים - אתה יכול פשוט לחטוף חרדה בלי שום קשר לכלום, ובלי שיש לך מה לעשות: אין בו הערכה או קשר למצב. מצב הרוח יכול להיות גם *נטייה* מסוימת - מוכנות לחוש רגש חיובי או לבצע שיפוט חיובי (או שלילי). 
+
+ולבסוף מציע נוזיק **סוג חמישי** - [נירוונה](/פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות#השחרור-nirvana) כזו, שבה אתה מתנתק מעצמך ורק דרך זה מגיע לאושר עילאי מסוים, במנותק מהבלי העולם באשר הם.
+
+
+האם כל אלו הם בכלל אותו הדבר? או שאנו משתמשים בהם רק בשיתוף השם? 
+
+
+אפשר גם לחלק את כל המובנים האלו לאובייקטיבי וסובייקטיבי. יש הרי מדד אושר של האו"ם, ויש כמובן את ההערכה של כל אדם ואדם.
+
+האם יש דברים *מחוץ* לאושר? האינטואיציה הראשונית שלנו קוראת על זו תיגר. האם יש מובן של אושר *שמספח* את הדברים האחרים?
+
+נקודת הפתיחה הראשונה שלנו היא עונג פרוידיאני - *עיקרון המציאות של פרויד* - שקובע שאנחנו מתנהלים במטרה למקסם את ההנאה החושית. ברור שיש מעבר להנאה רגעית - אהיה מוכן לוותר על לבהות בחלון ראווה יפה כדי לא לפספס את הטיסה שלי לתאילנד. אבל גם מנקודת מבט של ריבוי ההנאה ככל האפשר, ההגדרה נופלת -  יש הרבה סוגי *אושר* שכמעט ולא כרוכים בהנאה - חשבו למשל על מטפס הרים: הוא עושה את זה לכיף, אבל זה כרוך בסבל פיזי נורא - אפילו אובדן אצבעות! לא מספיק לנו להיות *דלי של חוויות טובות*.
+
+נדמה כי אושר הוא מעבר ל*מצבים המורגשים* (felt states). אנחנו נהנים מדברים מסוימים *משום* שאנחנו חושבים שהם טובים - סוג מסוים של [דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): זה טוב כי אני נהנה מזה, או שאני נהנה מזה כי זה טוב?
+
+נוזיק חוקר את השאלה באמצעות ניסוי המחשבה של *מכונת החוויות*:
+
+נניח ויחברו אותך למכונה שתאפשר לך לחוות כל מה שאתה רוצה. החוויות לא יהיו אמיתיות, אבל לא תדע שהן לא היו אמיתיות. החוויות יהיו אמיתיות, וגם האיכויות. עכשיו נשאלת השאלה - האם היית רוצה להתחבר למכונה?
+
+אנחנו יכולים להבין מי ש*לא רוצה* - לא נגיד עליו שהוא לא רציונלי. עצם ההבנה הזו מעידה שיש לנו תובנה ש*יש משהו טוב* מעבר לחוויות הסובייקטיביות - בין אם של חזיר ובין אם של סוקראטס. המושג של אושר קשור אצלנו, כנראה, קשרים מהותיים לערכים אחרים - כמו האמת. אנחנו לא אוהבים את המחשבה שהחוויות הן לא *אמיתיות* - כמו שלא היינו נהנים אם מישהו היה חולק לנו מחמאה שאנו יודעים שאינה אמיתית. 
+
+יש מעבר לצד הסובייקטיבי: אפשר לחשוב על החיים כמין נייר לקמוס כזה, שמעיד שחיי הולכים כהלכה - חיי האושר שלי הם לא גן עדן של שוטים, אלא סממן שהחיים שלי באמת מתנהלים היטב. ומה צריך להיות האיזון בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי? הסובייקטיבי ברור לנו מאז שאנחנו תינוקות. האם האובייקטיבי ברור לנו? או שהוא בדיחה עצובה?
+
+> <div style="text-align: left">What we want, in short, is a life and a self that happiness is a fitting response to— and then to give it that response</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 117</div>
+
+ואולי די בעצם ה*פעילות* כדי להבין אושר[^11]? או שמא הסיפוק הפרטני מספיק?
+
+חשבו למשל על אדם עם *[תסמונת קורסקוף](https://en.wikipedia.org/wiki/Korsakoff_syndrome)* - שמונעת יצירה של זכרונות לטווח הקצר. בכל פה שתצא מהחדר, הוא יגיד, *או, מתן! כמה זמן לא ראיתי אותך!*, גם אם תיכנס שוב אחרי חצי דקה. על פניו, חייו מלאים רגעי אושר - אבל האם נוכל להגיד עליו שהוא מאושר? 
+
+גם אם נשים בצד פסיכופתולוגיות כאלו, משתמע שחיים שהם מחרוזת של רגעי אושר נבדלים הם לא *מאושרים* (וממילא בלתי אפשרי). אושר, במובן עמוק, מחייב לפחות מימד מסוים של אושר שהוא אינו מובן-מאליו, כי עשו לי קיצי בגב. אדם חייב להציב לעצמו אתגרים - אתגרים אמיתיים וקשים - ולהתגבר עליהם, למרות שזה כואב. 
+
+> <div style="text-align: left">Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt</div>
+>
+> ---
+
+> כל דבר מעולה הוא קשה, כשהם שהינו נדיר[^12]
+
+חשבו על גידול ילדים - עבודת פרך! ובכל זאת הורים נוטים להגיד, שגידול הילדים היה הרגע המאושר בחייהם[^13].
+
+ומה לגבי שיפוט האושר: האם אנחנו שופטים אותו טוב יותר מנקודת המבט של ההווה, אלא רק כשנסתכל אחורה, על מה שכבר עבר?
+
+ומה לגבי אירועים חיים שליליים? הרבה פעמים אסונות שנופלים עלינו הופכים אותנו למאושרים - ההתגברות על הרגע שבו הקרקע נשמטת תחת רגליך היא בעצמה סוג של אושר, שהופכת אותך לבלתי-מנוצח. האם זה היה אירוע שלילי, או אירוע חיובי במהלך חייך? ברור שאירוע מסוים, כמו התייתמות מההורים שלך, הוא אסון נורא: אבל אולי זה הנקודה שהפכת מילד קטן ומפונק לחסין מפגעי החיים, והסית את מסלול חייך לטובה. Was it a misfortune? or a fortune? איך עושים את האיזון הנכון בין אושר *רגעי* - המובן השני של האושר של נוזיק - לבין התבוננות כוללת, על מהלך החיים כולו?
+
+> <div style="text-align: left">Life is a tragedy when seen close up, but a comedy when seen in long shot</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">Charlie Chaplin</div>
+
+אפשר להגיד את זה גם ההיפך. נקודת המבט שאתה נוקט בה יכולה לשנות *לגמרי* את ההערכה. ומה היינו מעדיפים? טרגדיה נקודתית וטוב כולל או טוב נקודתי וטרגדיה כוללת? אנשים מנסים *להתעלות מעל הרגע* - גם כדי להעניק משמעות לסבל נקודתי, וגם כדי להעניק משמעות מעבר לעונג נקודתי. לפעמים אנחנו מצליחים למזג בין שתי נקודות המבט האלה. 
+
+מהלך החיים גם הוא מטריד אותנו, לא רק כמות האושר תחת העקומה. 
+
+## להיות יותר אמיתי
+
+נוזיק מדגיש את ההבדל בין *קיום* ל*אמיתיות*: אין לנו תשובה אינטואיטיבית ל*מתי אנחנו הכי אמיתיים*, גם אם אנחנו קיימים באופן בינארי (או שאתה קיים או שאתה לא קיים).
+
+*אמיתיות* מגיעה בהרבה רבדים: יש יותר ממשי ופחות ממשי. ממשי לא מתממשק בהכרח עם קיים: אנחנו יכולים להצביע על אנשים עם הישגים גדולים, שהם עדיין *פחות ממשיים* מאנשים עם פחות הישגים: עדיין אפשר להגיד להם שהם צריכים להיות *יותר*. מה זה ה*יותר* הזה? נוזיק סבור שזו הממשות, וקושר אותה להצלחה - לא הישגית, אלא מבחינת החיים: החיים הם כפי שהם צריכים להיות כשאנחנו *יותר ממשיים*. 
+
+מתי אנחנו אומרים על מישהו שהוא *חבר אמיתי*, או *פילוסוף אמיתי*, או כל דבר אחר? ככה אומרים בהרבה שפות, מה שמעיד על כך שהביטויים האלו מכוונים לרעיון מסוים. 
+
+נוזיק מציע, למשל, שלדמויות ספרותיות מסוימות יש ממשות גדולה יותר מאחרות. אף אחת מהן לא *מתקיימת*, אבל כולן *ממשיות* בצורה כזו או אחרת - חלקן יותר, וחלקן פחות. חלקן אפילו *אמיתיות מהחיים* - הן נותנות לנו נקודות אור מסוימות לשפוט את החיים שלנו. מנגד, יש אנשים *מתקיימים*, שאין בהם שום ממשות: החיים שלהם יכולים אפילו להיות נעימים, אבל אין שם שום דבר שתופס אותנו: אפילו הביוגרף הכי טוב לא יימצא מה לכתוב עליהם. חסרה בהם *עוצמות חיים* מסוימת. חשבו על מה שאנשים אומרים - 
+
+> <div style="text-align: left">He's the *real* thing</div>
+
+נוזיק עצמו אומר בפרק מאוחר יותר - 
+
+> <div style="text-align: left">I do not mean to laud feeling real above all, even though it is valuable. It is being real that is primary; the feeling without the being could be provided by the experience machine.</div>
+>
+> > 209
+
+להיות ממשי, אומר נוזיק, זה להיות *חד* - ממוקד, ברור. קל להבין את זה מההיפך - אם אתה נישא על גבי החיים, אדיש, *זורם*, אתה פחות ממשי: ממשות היא משהו יותר מאורגן, יותר מסוים - זה מעיד על כך שאתה פועל באופן יותר *אמיתי*, במובן האותנטי, מישהו שאפשר לתפוס באופן ברור יותר מי הוא. האדם ה*זורם* הוא יותר חומר גלם מאשר משהו ממומש.
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Harry Frankfurt - Identification and wholeheartedness](./frankfurt.pdf)
+
+המימוש הזה כרוך גם בנקודת פתיחה מסוימת - שעלולה להרוס את המימוש, או להעצים אותו - 
+
+> <div style="text-align: left">Tragedy and suffering can be a means to greater reality when they do not completely overcome or destroy someone, and they have their own intensity</div>
+>
+> > 207
+
+אולי הממשות היא כוונה מסוימת להתממש, לעצב את החיים בצלמו של האדם - כמו שמיכאלנג'לו אומר על דוד - 
+
+> ראיתי את המלאך בשיש ופיסלתי את ששחררתי אותו
+
+ואם הדבר העליון הוא האל, או הנשגב - כמו שאומר שפינוזה, למשל - הרי שההתממשות היא סוג של *imitatio dei* - הידמות לאל; שחרור דוד מהשיש. ולמה בכלל שנרצה דבר כזה?
+
+> <div style="text-align: left">Why do we want to live our lives, rather than be spectators of (part of) them? Why do we want to be the kind o f beings who live our whole lives? Perhaps actual unhappiness or happiness is what makes our lives serious— not just play or a game. But why do we want our lives to be serious, then?</div>
+> 
+> 
+> > 127
+
+מושג הממשות הוא ניסיון מסוים של נוזיק להשיב לשאלה הזו.
+
+## יצירתיות
+
+נוזיק מאפיין יצרתיות, באפיון בסיסי, כ*יצירת משהו חדש* (Novel), ובכך קושר אותה באופן עקרוני למקוריות. 
+
+> <div style="text-align: left">Creativity is seeing what everyone has seen and thinking what no one else has ever thought
+> 
+> > Einstein</div>
+
+
+האפיון הזה אינטואיטיבי - אבל האם הוא הכרחי ומספיק? נדמה שעוד תנאים צריכים להתקיים כדי שבאמת נוכל לתאר *יצירתיות*. והאם בכלל זה תנאי הכרחי? האם תיתכן יצירתיות בלי מקוריות?
+
+
+בשפות עתיקות, לא היו מבחינים בין *אמן* (Αrtist) ל*אומן* (בעל מלאכה) - ההבחנה הזו חדשה. מדוע התחלנו להבחין ביניהם? 
+
+חשבו למשל על זייפנים - *טובי* הזייפנים. הם יכולים לצייר בחסד - *בדיוק* כמו האמן שהם מחכים. האם הם *לא* אמנים? האם אין שום דבר בשחזור המדויק הזה? במזרח, למשל, יש ערך רב בשחזור יצירות קדומות (ובקליגרפיה - תעתוק מושלם של תו בעל משמעות). יש גם את ההבדל, למשל, בין *חדשנות* (Ιnnovativeness) ל*יצירתיות*. בקיצור, אנחנו זוכרים שההגדרה של נוזיק היא בסיסית.
+
+יש לא מעט תרבויות שאומרות שאין ממש יצירה יש מאין - זה אקט של בריאה אלוהית. בעברית אנו אומרים *השראה* (קרי, מושרה מבחוץ); באנגלית אומרים *Ιnspiration* - רוח שנכנסת לתוכך: אולי יצירה היא רק מצב העיון הנכון שמאפשר כניעה לכוחות חיצוניים שיוצרים, והמימוש שלהם הוא רק גילוי של משהו שכבר היה קיים במציאות.
+
+לא ברור שחדשנות או מקוריות הם אקטים יצירתיים. גם הרכבה של חלקים קיימים יכולה להיות יצירתית, אבל רק הרכבה כזו שמביעה תפיסת עולם חדשה היא *אומנותית*. 
+
+נדמה שנוזיק לא מסכים עם זה - 
+
+> <div style="text-align: left">\[...] our experience o f Beethoven’s string quartets would be diminished if we discovered he had stumbled upon someone else’s rules for musical composition, which he then applied mechanically. We would no longer have the sense that something was being communicated to us, something he knew and felt profoundly. No longer could we marvel at the act of composition, or see the works as evidencing a human ability to transcend circumstances</div>
+> 
+> > 38
+
+לא כל חריגה מהנורמה היא יצירתית. אם אדם לוקח כוס חלב בבוקר, שם בתוכה אבן ושותה - האם הוא יצירתי? נשמע שצריך להיות איזשהו ערך מוסף. אולי נכנס לכאן עניין של הכרח - פיקאסו אומר - 
+
+> <div style="text-align: left">Art is the elimination of the unnecessary</div>
+
+
+אם הצלחת להביע יונה עם עלה של זית בשלושה קווים - בראבו! נדמה שכולנו נסכים שזו אומנות. דה וינצ'י מוסיף - 
+
+> <div style="text-align: left">Simplicity is the ultimate sophistication</div>
+
+אולי *דווקא* החיבור המאוד מדויק והמינימלי שעדיין מצליח להביא ערך *הוא* היצירה המובהקת ביותר.
+
+## עמדות
+
+נוזיק מציע שלוש עמדות להכרעת מה חשוב בחיים:
+
+- הגישה האגואיסטית - מה שנותן לחיים ערך מגיע מבפנים
+- הגישה היחסית - מה שנותן לחיים ערך הוא ביחס בין פרטים (למשל, עזרה, חברות...)
+* הגישה האובייקטיביסטית - הערך מגיע מבחוץ - אפילו מחוץ לתודעה (למשל, יש גלקסיות יפות, גם אם אין יצורים שיכולים לתפוס אותן)
+
+חזרנו ל[דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): אנחנו מעריכים דברים כי הם טובים, או שהם טובים כי אנחנו מעריכים אותם? 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Τhomas Nagel - The View from Nowhere]() - על המתח בין הפרטני לכולל
+
+איך בכלל מאזנים בין עמדות כאלה?
+
+נפוץ להבין ערכים כעניין אגואיסטי - זו הנחת העבודה ה"רגילה" בפסיכולוגיה, למשל: ערכים הם התיעול הטוב ביותר של המניעים (האגואיסטים) של האדם. 
+
+אבל יש האומרים שאגואיזם של ערכים מכשיל את עצמו: כדי שאני אעריך את X אני צריך לחשוב מלכתחילה שלX יש ערך כשלעצמו - זה חייב לבוא מבחוץ. דוגמה נוספת - אם אני חושב שאומנות היא בעלת ערך, אז היא בעלת ערך עבורי וגם עבור כולם - לא הגיוני שאני אגנוב לאנשים אחרים את הצבעים והמכחולים כדי שאני אעשה אומנות. קאנט ניסה לנסח את הסתירה הזו באופן מוחלט ב[צו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי).
+
+## בעיית הרוע
+
+!!! success "ראה גם"
+	[בעיית הרוע (מבוא לפילוסופיה של הדת)](/פילוסופיה/דת/רוע)
+
+בעיית הרוע היא בעיה מטאפיזית, שמטרידה את האנושות בכלל ואנשים מאמינים בפרט כבר אלפי שנים. אולם, הדיון שלנו הוא סביב הקשר של הבעיה לחיים הרפלקטיביים, גם של אנשים לא מאמינים[^4].
+
+בעיית הרוע היא גם אפיק מרכזי כ*נגד* האלוהים: מי שחושב שאין יד מכוונת ביקום נוהג להצביע על בעיית הרוע. קשה מאוד להימנע מלשאול שאלות כאלה - כמו ששואל היידיגר - 
+
+> למה יש משהו, ולא שום דבר?
+
+
+בעיית הרוע היא סוג כזה של שאלה, שאיננו יכולים אלא לשאול, בין אם יש להן תשובה או לא[^15]. הן מהוות מודל אתי מסוים תוך העיסוק בהן, גם אם אין להן תשובה חותכת.
+
+נוזיק מתיימר לתת תשובות לא-טיפוסיות לבעיה הזו. 
+
+השאלה, בפשטות, היא - *אם יש אל כל יכול, כל יודע, וטוב באופן מוחלט, איך ייתכן רוע בעולם?* אם נסיר כל אחד מההיבטים האלה, אפשר יהיה להסביר את הרוע, אבל שלושתם ביחד הם סתירה. התשובות של נוזיק הן *יותר מעצבנות מאשר מאירות עיניים*, אומר שלמה. ישנן כמה תשובות כאלה:
+
+- אין רוע (חיובי): רוע הוא שלילה של הטוב. אם טוב הוא מספר, "רוע" הוא 0 טוב - לא כוח בפני עצמו.
+
+כשאנחנו פוגשים רוע בפעולה, התשובה הזו מרגישה מתחמקת: מעשים רעים מרגישים לנו כ*מינוס* טוב, כותב נוזיק.
+
+- רוע הוא בעצם טוב: הוא חיוני לטוב בצורה כזו או אחרת. הוא מלמד אותנו איך להיות טובים, מחנך אותנו, וכו'.
+
+והאל לא יכל לברוא עולם שמאפשר ללמד אותנו מהר יותר, או בלי השלב הזה בכלל, שואל נוזיק? גם התשובה הזו מרגישה מתחמקת. 
+
+יש עוד הרבה תשובות כאלה, של רוע כמכשיר - הוא מטהר צדיקים לעולם הבא, הוא מהווה כפרה על העולם, וכדומה, אבל כולם לא מאוד משכנעים. 
+
+- יש רוע, אבל הוא לא קשור לאל. האל ברא אותנו כבעלי רצון חופשי, ו*אנחנו* בוחרים בו כדי לעשות רוע.
+
+רצון חופשי הוא טוב, גם אם המחיר הוא לאפשר ליצורים לבחור ברוע. אבל, נוזיק טוען, יש הרבה רוע שלא קשור ברצון חופשי - רעידות אדמה ושאר אסונות טבע. והאם באמת רצון חופשי טוב *עד כדי* לסבול את תופעות הלוואי האיומות שלו, הרוע? האם זה כזה נורא שנהיה *בלי* רצון חופשי, ופשוט נהיה מעין רובוטים טובים כאלו?[^16]
+
+נוזיק מנפנף את הכיוונים האלה - הם כולם *מנמיכים* את הרוע למשהו חלש יותר. במקום, נוזיק בוחן את הצדקת האל, דרך לייבניץ והקבלה. בקבלה, ניצב מתח בין שני היבטים אלוהיים - *צדק* ו*חסד* - דין ורחמים. שניהם חשובים כשלעצמם, אבל ניצבים במתח אלו עם אלו, אומר נוזיק - האם אנחנו מרחמים על מישהו או ממצים עמו את הדין? דין, נוזיק מציג באלגנטיות, מבקש *ליישב את העבר*, אבל רחמים מבקשים *להחלים את העתיד* - מן הסתם יש כאן בעיה: אין דרך עקבית אחת שאפשר לפעול בהתאם לשניהם, אפילו לאל. בפער ביניהם יש מקום לרוע בעולם.
+
+האל, הטוב, או האוטופיה הליברלית מהווים מצפן מסוים, שלפיהם אנחנו יכולים להשתפר ולנווט. אבל בעיות דוגמת אלו מעלות את העמדה ש*לא יכולה* להיות אוטופיה - ושכל ניסיון לרדוף אותה יגרום ליותר נזק מתועלת: עצם רדיפת האוטופיה היא סוג של רוע. אולי אין ולא תיתכן חברה בלי הצרימות האלה, בלי חוסר ההרמוניה הזה, וגם החברה האוטופית לכאורה מכילה בה את הקשיים האלה.
+
+[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ), מנגד, מציע שהרוע הוא *תוצר* של העולם המושלם, [העולם הטוב ביותר](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר): אלוהים *כן* ברא את העולם הכי טוב, שהוא העולם שבו ישנו הריבוי הגדול ביותר מהעקרונות המצומצמים ביותר - *האחדות האורגנית* הגדולה ביותר. ואולי אפילו אלוהים *פגע* בשלמות הזו כדי לצמצם את הרוע שנובע מעולם כזה - ברור שמעט עקרונות עם ריבוי אדיר יכללו בתוכם גם רוע כלשהו - אבל כך או כך, זה האידיאל. אבל אולי, מוסיף שלמה, גם עולם *כזה* הוא רוע כהיעדר, שנוזיק נפנף קודם: הרוע הוא תוצאת לוואי של חיבור בין רכיבים טובים, ולא רכיב ממש כשלעצמו. 
+
+ואולי בכלל על כל מתח כזה, מציע נוזיק, אלוהים *כן* ברא עולם תואם - עולם שמבוסס על *חסד* ועולם שמבוסס על *דין* וככה עד אינסוף לכל האפשרויות. למה אין עולם בלי רוע? *יש* עולם בלי רוע - פשוט לא זה. אולי זה מספיק לפתור את הבעיה המטאפיזית. אבל זה *עדיין* לא מספיק, אומר נוזיק, כי - 
+
+> <div style="text-align: left">[...] the answer has to be something we can actually utter and bring ourselves to say to somebody who is undergoing suffering, or who has a loved one who is, or who has experienced and knows of suffering in the world</div>
+>
+> > 231
+
+> <div style="text-align: left">Perhaps the true story isn’t a comforting one. But it cannot be something to make one shrink in embarrassment. What the theory we have considered provides is not a possible, not a decent thing to say to somebody</div>
+> 
+> > 226
+
+זה טוויסט מעניין לבעיה. על פניו, אפשר לנפנף אותו - *מה אכפת לי מה מרגיש הסובל?* - הפואנטה היא לא לנחם אותך. לנוזיק יש דרישה קשה יותר - שלא ייתכן שהתשובה לבעיית הרוע *מותירה את האל ללא פגע*.  
+
+> <div style="text-align: left">The explanation of evil should not leave a divine being untouched \[...] a satisfactory explanation must talk about a divine being worth worshiping, a divine being that you can have a religion about \[...] It cannot just be a detached metaphysical theory. Not only must God not be detached from what’s happening here, the explanation must leave us attached to God in certain sorts of ways, not simply created by him</div>
+> 
+> > 231
+
+זה הלב הפועם מאחורי השאלה - משהו לנחם את הסובלים, משהו להאמין בו - ואסור לנו לתת לדיון בה לזלוג החוצה משם, דורש נוזיק. התפיסה הזו מניחה אל *פרסונלי* - אישי, אכפתי - ויש כאן מקום לשאול על אל *לא* פרסונלי - ויש גם תפיסות כאלה. 
+
+[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
+[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
+[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
+[^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
+[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
+[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע.
+[^8]: אולי פסיכופתים, וגם אז - זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
+[^9]: ביוונית, למשל, יש המון מילים שונות להמון סוגים שונים של אהבה - *פיליה*, *ארוס*, *אורקסיה*, *אגת'ה*... (φίλια, έρως, ὄρεξια, αγαθά...)
+[^10]: באופן יוצא דופן, אנחנו בעברית נהנים מההבחנה בין *אושר* ל*שמחה*, ואנחנו לא משתמשים במונחים האלו לסירוגין. 
+[^11]: ר' גם - *Μοrality*, ברנרד וויליאמס. 
+[^12]: שפינוזה, [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). משפט אחרון.
+[^13]: שלמה מזכיר שם של ספר: *Αll joy, no fun*
+[^14]: לא במקרה [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) מתחיל את ה[אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) ב*אלוהים*.
+[^15]: קאנט חשב שאלו שאלות שהתבונה חותרת אליהן באופן טבעי ([*אנטינומיות*](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה#מהי-אנטינומיה)), אם כי אינה יכולה לתת להן תשובה (וכך מגיעה ל*סתירות ומבוכות*).
+[^16]: תשובות כאלו רלוונטיות במיוחד בהקשרים של קהילות יותר מסורתיות, כמו חרדים: מחנכים אותם להיות טובים בחינוך קשה, נטול-חופש, אבל בסוף יוצאים אנשים טובים יותר (אולי).

פילוסופיה/בודהיזם/index.md

@@ -14,8 +14,8 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 ![naksan.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/naksan.jpg)
 <small>מקדש נאקסאן-סה, גאנגוון-דו, דרום קוריאה</small>
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת (שיעורים 1-3)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת (שיעורים 4-12)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 
 ## מהו בודהיזם?
 סביב הלמידה על בודהיזם מתעוררות כמה שאלות:
@@ -83,7 +83,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 - מוקשה (נירוונה)
 איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-info ""
     אטמן = ברהאמן; עצמי = מוחלט
 
 [^8]: התפיסה ההודית האמינה בגלגול נשמות נצחי - הקיום ממשיך וממשיך, כל פעם בקיום חדש, בין שברהאמין ובין שחיה כלשהי.

פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md

@@ -50,7 +50,9 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
 
 המתנגדים מציינים שאחת מהן - הניבאנה - כן נצחית, ובלתי מותנית, ולאור זאת - כיצד הדהארמה הזו שונה מה[ברהאמן האופנישדי](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית), או מכל תפיסה מהותנית אחרת? מה מונע מאיתנו לטעון שהניבאנה אינה המהות?
 
-> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else (Dharmakirti, 6-7CE)
+> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else
+> 
+> > Dharmakirti, 6-7CE
 
 הפתרון שמציע דהארמהקירטי הוא שעצם התלות ההדדית של הדהארמות פותרת את הקושי המהותני - משום שאין לעולם לא לבד, אין להן כוח מהותי.
 

פילוסופיה/בודהיזם/אטמן.md

@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 המושג האופנישדי לאני הוא **אטמן[^1]** - אך אינו מקביל לחלוטין לתפיסתנו את ה*אני*. הבודהיזם דוגל ב*אנאטמן* - שלילת האני.
 
 > מסופר על שני חברים, אודאלאקה ובנו שבטאקטו. האב מבקש מהבן את פרי עץ הבניאן, ומבקש ממנו לפתוח את הפרי.
-
+>
 > הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? הרבה זרעים, משיב הבן.
-
+>
 > האב מבקש מהבן לשבור את אחד הזרעים. הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? כלום, משיב הבן.
-
+>
 > זאת משום, קובע האב, שישנה איזושהי מהות נסתרת, שאין בכוחנו לראות. בתוך הזרעים ישנה המהות הזו, וממנה העץ קיים. אותה המהות הנסתרת היא העצמי (אטמן), המוחלט, הרוח האלוהית שקיימת בהכל.
-
+>
 > אופנישד Chāngodya
 
 אותו האטמן הוא *נצחי*, *מהותי*, *חמקמק*. זוהי תפיסה מוניסטית, שמזהה את ה*אטמן* עם ה*ברהמן* - המוחלט. 
@@ -64,30 +64,30 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 [^4]:  זאת בניגוד ל[*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-שני-על-טבעה-של-רוח-האדם-ועל-כך-שנקל-להכירה-מאשר-להכיר-את-הגוף) הקרטזיאני.
 
 
-> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה"
-
+> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה
+>
 > במאה ה2 לפנה"ס, בממלכת בקטריה ההליניסטית, מסופר על המלך מילינדה הפילוסוף. כה חכם היה מילינדה, שאיש מהבודהיסטים לא הצליח להתמודד עמו. > נקרא אליו הנזיר נגסנה, להתעמת איתו. מילינדה שואל את נגסנה לשמו.
 >
 > ---
 >
 > - *אני מוכר כנגסנה*, משיב, *אך המילים אינן אלא כינוי, מושג, תואר עכשווי, שם בלבד - כיוון שלא ניתן לתפוס בן אדם אמיתי.*
-
+>
 > - *שמעו, 500 היוונים ו80,000 הנזירים!*, קובע מילינדה. *נגסנה אומר שאינו אדם אמיתי! איך אוכל להסכים לדבר כזה?*.
-
+>
 > - *האם הגעת לפה בכרכרה?*, שואל נגסנה את המלך. הלה משיב בחיוב.
-
+>
 > - *ומהי המרכבה? הציר? הגלגלים? המסגרת? מוט הדגל, האסל, או הדרבן?*. המלך משיב לכל אחד בשלילה - אף אחד מהדברים הללו לא ייקרא בנפרד כרכרה.
-
+>
 > - *האם ניתן לכנות את אוסף הרכיבים הזה ככרכרה?*, שואל נגסנה. לא, משיב המלך.
-
+>
 > - *האם הכרכרה נמצאת מחוץ למרכיבים שלה?*, שואל נגסנה. ודאי שלא, משיב המלך.
-
+>
 > - *כמה שאלות שלא אשאל*, קובע נגסנה, *לא אגלה את המרכבה. מהי הכרכרה האמיתית? האם הוד מלכותו שיקר?*
-
+>
 > - *לא שיקרתי*, קבע מילינדה. *בכל הדברים האלו, מתקיים הכינוי הזה 'כרכרה'*.
-
+>
 > - *כך בדיוק איתי*, אומר נגסנה. *בחלקי גופי ובחשמת המצרפים, מתרחש הכינוי הזה 'נגסנה'. אולם במציאות המוחלטת, לא ניתן לתפוס את הבן אדם הזה*.
-
+>
 > ---
 האדם, כמו הכרכרה, הוא בסך הכל עניין פונקציונלי - ולא דבר מוחלט - ושמנו אילו אלא תווית, שמאפשרת לנו להתנהל בעולם. לייחס לדבר ארעי כזה דבר קבוע - הוא מקור הסבל; הניסיון לקבע את האני, להגן עליו, לרצות אותו, להסביר אותו[^5]. האני הוא אשלייה, שהשחרור ממנה יקל על הסבל.
 

פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות.md

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ---
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת (שיעורים 4-12)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 
 **ארבע האמיתות הנאצלות** הן אמונה בסיסית בבודהיזם, חוצה פלגים ואזורים גיאוגרפיים[^17]. חרף המעמד הבסיסי שלהן, ארבע האמיתות אינן פשוטות כלל - הבודהה עצמו לא היה מתחיל בלימוד הארבע האמיתות - אלא תורה למתקדמים. 
 
@@ -21,19 +21,20 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 אך מה *אינן* ארבע האמיתות הנאצלות?
 
 > מסופר על אדם שביקש ללמוד עם הבודהה ברגע שהלה יענה לו על כמה שאלות חשובות:
-
+>
 > 1. האם העולם נצחי?
-
+>
 > 2. האם העולם אינסופי?
-
+>
 > 3. האם הגוף והנפש נבדלים?
-
+>
 > 4. האם הבודהה שורד את המוות?
-
+>
 > ---
-
+>
 > בתגובה, מושל אותו הבודהה לאדם הנורה מחץ מורעל. אם אסרב לטפל בך, הוא אומר, עד שלא תגיד לי איזה חץ פגע בך, מאיזו קשת, מהו המיתר ומהי הנוצה, באיזו זווית ומה שם הקשת? אם לא אטפל בך לפני כן, הרי תמות.
 
+
 באותו האופן, הבודהה אינו מתיימר לענות על שאלות פילוסופיות כבדות משקל - אלא לסייע לאלו שסובלים, כעזרה ראשונה. 
 
 
@@ -43,8 +44,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ## הסבל dukkha
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות סבל, מוות הוא סבל, צער, יגון, כאב, מצוקה ואי-נוחות הם סבל; שהות במחיצת הבלתי נעים היא סבל, פרידה מהנעים היא סבל; לא לקבל את מה שאנו משתוקקים לו זהו סבל; בקיצור, **חמשת המצרפים** של ההיאחזות הם סבל.
-
-> *גתין^ ^2014,^ ^81-2*
+>
+> > גתין, 2014, 81-2
 
 ה**דוקה** היא מונח מסנסקריט שקשה לתרגם - סבל לא ממצה אותה. הדוקה היא כאב נפשי, פיזי, השתוקקות בלתי-נענית, חוסר סיפוק. דוקה היא ה*זץ* הפתאומי של הכאב שדורכים על מסמר; היא לשבת בכיסא נוח ולאכול משהו ולגלות שחסר *רק משהו קטן*; היא איזה דגדוג לצאת ולעשות משהו כמו לגלוש; היא לשבת במקום הכי נוח והכי מספק בבית שלך ובסופו של דבר להרגיש מיאוס. שבו במדיטציה בנחת מושלמת - כמה זמן תוכלו לשבת שם עד שתרגישו את הרצפה תחתיכם? זוהי *דוקה*.
 
@@ -63,8 +64,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 האמת השנייה היא **טרישנא** (השתוקקות,צמא), שגם היא מונח שקשה לתרגם; בסנסקריט מתארים את זה כצמא של אדם במדבר למים. ההשתוקקות היא התשוקה למה שרוצים, והדחייה של מה שלא רוצים.
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר מקורו של הסבל: הצמא להתהוות חוזרת ונשנית, הכרוך בהנאה ובהשתוקקות, ומתענג פעם על דבר זה ועם על דבר אחר, כלומר הצמא לאובייקטים של הנאות החושים, הצמא לקיום והצמא לאי קיום.
-
-> *גתין,^ ^82*
+>
+> > גתין, 82
 
 
 
@@ -101,7 +102,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 ## השחרור nirvana
 > זוהי האמת האצילה בדבר הפסקתו של הסבל: דעיכתו והפסקתו החולטת של הצמא הזה, ויתור עליו, נטישה שלו, שחרור שלו
-^גתין,^ ^82^
+>
+>> גתין, 82
 
 עכשיו כשגילינו את המחלה ואבחנו את הסיבה שלה, הגיע הזמן להבריא אותה - להפסיק את הסבל. איך מפסיקים את הצמא הזה? איך מפסיקים לפגוש את העולם בדיכוטומיה של *רוצה*, *לא רוצה*, *נעים*, *לא נעים*? הבודהה קובע שאפשר לעשות את זה - שזה מצב שהוא השיג, וכמותו מאות ואלפים נוספים שמסופרים בכתבים הבודהיסטים. הפסקת הסבל אינה קלה - אך אפשרית. 
 
@@ -118,23 +120,26 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^24]: מצב שמושג בצורה טבעית - ולא באמצעות סמים הזייתים, להם הבודהיזם מתנגד בתוקף מתוך אמונה שהמצב שהם יוצרים זמני ומלאכותי, ולא ניתן להטמיע בחיים השוטפים כמו התרגול והלמידה.
 
 ## הדרך mārga
-> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון"
-^גתין,^ ^82^
+> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון
+> 
+ > > גתין, 82
 
 *הדרך שמונת האיברים* מדברת על הנוגדים נגד הגורמים לסבל: כנגד ההיאחזות, אי-היאחזות (alobha), כנגד השנאה, אהבה חברית (metta), כנגד הבורות, חוכמה (prajñā).
 
 האיברים בדרך אינם כציווים אלוהיים, כחטא ועונש - אלא כלים מעשיים לתרגל בכדי לטפח בעצמנו את הדרך המיטיבה.
 
 | חלק            | גורמים של הדרך המתומנת                           |
-| --- 					 | --- 																						  |
+| -------------- | ------------------------------------------------ |
 | חכמה prajñā    | השקפה נכונה, כוונה נכונה (וגם חשיבה נכונה)       |
 | מוסר[^25] sīla | דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים ופרנסה נכונים |
 | ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון              |
 
 ### חוכמה
+
 החוכמה הבודהיסטית מבקשת להכיר את התפיסה הבודהיסטית, ואת מבנה התודעה והרגשות - להכיר מול מה אנו עומדים. 
 
 ### מוסר
+
 הדגש במוסר הבודהיסטי הוא על **הכוונה** - גם כשאנו מדברים דברי אמת, אם הכוונה שלי אינה נכונה (במטרה להרשים, או לגרום סבל), הרי שלא דיברתי דיבור נכון. הציווי הזה הוא כה קשה, עד שבמנזרים מסוימים נמנעים מלדבר כליל. כך גם לגבי הפעולה הנכונה: גם אם הועלתי לאחר, אך עשיתי זאת ממניע שגוי, לא פעלתי נכון. מנגד, גם אם פגעתי באחר, אך כוונתי הייתה טהורה, הרי שפעלתי נכון. 
 
 הדרך אינה מוחלטת, כמו בדתות המערב - אין קדושים ואין שטנים. המרשם הבודהיסטי הוא כמו תרופה - כלים שמנסים לעזור. אתה מתפרנס ממקצוע פוגעני - נסה לעשות משהו אחר; אתה מדבר עם אנשים אחרים - נסה לדבר נכון; למרות שיש מנזרים ותפיסות שלוקחים את זה לידי קיצון, ועושים מעט מאוד מחשש לפגוע (כמו הג'איניזם ההודי), המוסר הבודהיסטי הוא כלי מעשי - ולא אידאל.
@@ -150,9 +155,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 החלקים האלו בלתי נפרדים, וחייבים כולם לבוא יחד.
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     [הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
 
-כאן יש השואלים -** אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.
+
+כאן יש השואלים - **אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.
 
 [^26]: דה-רידה מושל את המרדף לאדם בבטן של זאב, שזומם כיצד לצוד את אותו הזאב.

פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md

@@ -21,7 +21,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
     מדיטיציה אינה רק ישיבה.
 
 > להימנע מלעשות רע, לעשות טוב ולטהר את התודעה - זו תורתם של הערים
-^דהמפדה^ ^183^
+ >
+ >> דהמפדה 183
 
 
 ההתנהגות המוסרית היא אמונת מפתח של בודהיזם. כל עוד לא תאמן את התודעה שלך, ורק תימנע מהתנהגות רעה, גורס הבודהיזם, לא תוכל לשנות את דפוסי התודעה המזיקים שלך - רק *להדחיק* אותן. מנגד, רק אימון התודעה לא מספיק[^3] - גם אם תשב בהתבוננות כל היום, מבלי לפעול בצורה מוסרית, רק תעמיק את הדפוסים הנפשיים שמסבים לך סבל - ולא תגיע להארה.
@@ -35,7 +36,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 
 מדיטציית שלווה[^7] מבקשת *לעצור* את התודעה, לעצור או לפחות להאט את הזרם האסוציאטיבי הבלתי-פוסק. השאיפה היא להגיע לריכוז עמוק, תודעה אסופה - *סמהאדי*[^11].
 > זוהרת היא התודעה, נזירים, אולם לפעמים היא מזדהמת בזיהומוים שבאים מבחוץ. האדם הרגיל, נטול ההבנה, אינו יודע אותה כפי שהיא באמת
-^Anguttara^ ^Nikāya^
+> 
+ > > Anguttara Nikāya
 
 חמש איכויות מאפיינות מדיטציה זו - חמשת מרכיבי ה*דדהיאנה* וארבע ה*ג'אנות[^12]*:
 
@@ -72,8 +74,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 עכשיו דמיינו מה נוכל להבין בהסתכלות כזו על הגוף כולו - ואפילו רחוק יותר, על המחשבה. 
 
 > כפי שבנאי או שולייה של בנאי, הבוחן את ידית האיזמל שלו ורואה בה את טביעות אצבעותיו ואגודלו, אינו יודע עד כמה נשחקה הידית באותו היום או ביום הקודם או לפני כן, אולם הוא יודע כאשר נשחקת הפיסה האחרונה שלה - כך גם הנזיר שעוסק במדיטציה אינו יודע עד כמה נשחקו המזהמים באותו היום או ביום הקודם או לפני כן אולם משנשחקה הפיסה אחרונה \[שלהם\] אז הוא יודע.
-
-> Anguttara Nikaya, גתין 231
+> 
+>>  Anguttara Nikaya, גתין 231
 
 ### אמונה ואמון
 יש הנחה במערב שהבודהיזם הוא דבר רציונלי גרידא. ראו את הסוטרה הזו:  
@@ -84,11 +86,12 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 > ---
 >
 > *Of course you are uncertain, Kalamas. Of course you are in doubt. When there are reasons for doubt, uncertainty is born. So in this case, Kalamas, don't go by reports, by legends, by traditions, by scripture, by logical conjecture, by inference, by analogies, by agreement through pondering views, by probability, or by thought, 'This contemplative is our teacher.'. When you know for yourselves that, 'These qualities are unskillful; these qualities are blameworthy; these qualities are criticized by the wise; these qualities when adopted & carried out, lead to harm & to suffering' - then you should abandon them*
-^Kalama^ ^sutta,^ ^trans.^ ^Thanissaro^ ^Bhikkhu,^ ^1994^
+> 
+ Kalama sutta, trans. Thanissaro Bhikkhu, 1994
 
 על סמך האומנה הזו, הבודהיזם מוצג כאמונה רציונלית - *מדוע שתאמין לי? נסה בעצמך!*. אולם, אסור להתעלם מיסוד האמונה - *שרהאדא*[^4] - שקיים בבודהיזם, ולעיתים מודחק במערב. האמונה בבודהיזם אינה רציונלית גרידא; אלו שעושים מדיטציה כי ראו את הבודהה זוכה להארה אינם עושים זאת בהכרח מתוך היקש לוגי - אלא גם ממשאלת לב. המדיטציה עצמה כרוכה במידה מסוימת של אמונה, ועובדת יותר טוב עם ביטחון בכך שהיא עובדת, שאינו בהכרח מושרש לוגית. 
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     המלצה: מדיטציית Satipatthana (במצגת)
 
 [^1]: חשבו על הדמות המייצגת של הנצרות - ישו הצלוב - לעומת זו של הבודהיזם - הבודהה יושב במדיטציה מתחת לעץ הבודהי וזוכה להארה. אפילו הייצוג הזה נובע מהשפעה הליניסטית, שפיסלה את בודהה - הסימן של הבודהיזם המוקדם היה רק מושב המדיטציה, עץ הבודהי.

פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md

@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את *כ ו ל ם* - כל היצורים החיים. במקום ה*ארהאט* - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את ה*בודהיסאטווה* - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה ל**חמלה** (Karuna)[^20], ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
 
 
@@ -27,8 +27,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 ## תפיסת הריקות
 
-!!! info ""
-    [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [נגרג'ונה - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
 
 
 ה*ריקות* שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה[^1], שעיקר הגותו בספר *שירת השורש של דרך האמצע*.
@@ -51,13 +51,14 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 תפיסת הריקות אינה רעיון חדש, והמהייאנה לא מציגים אותו ככזה: הוא מופיע כבר בסוטרות של הבודהה:
 
 > *It is said that the world is empty, the world is empty, lord. In what respect is it said that the world is empty?* The Buddha replied, *Insofar as it is empty of a self or of anything pertaining to a self: Thus it is said, Ānanda, that the world is empty*.
-> Suñña Sutta
+> 
+> > Suñña Sutta
 
 הריקות בתפיסתו של הבודהיזם הקדום נובעת מה[אנאטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) - אין אני. על רקע התפיסה הזו, ה[אבידהראמה](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה) מרחיבה את הרעיון הזה - בכך שאם מפרקים את העולם היחסי, הנתפס, מגיעים בסופו של דבר לאמת המוחלטת - הדהארמות. אין קיום עצמי, משום שאותן הדהארמות הן רגעיות, ומגיעות רק בהרכבים, כחלק משרשרת של [התהוות המותנית](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). המהיאנה טוענים כלפי האבידהארמים שהם בסך הכל מציגים מפה למדיטציה, שמטרתה לעזור למתרגל להשתחרר - ולא אמת של ממש[^9]. אלא שבשלב מסוים, היחסיות הזו אבדה, והאבידהארמים התדרדרו לאמונה ש*באמת* יש דהארמות, במציאות המוחלטת. נגרג'ונה קם נגד הזיהוי הזה. 
 
 כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
 
 את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה *מה יש*, סביר שהיה משיב *ריקות*. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.
@@ -65,13 +66,14 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - *אטאראקסיה*. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.
 
 > בעלי התודעה **חברת הבסיס**, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.
-
-> נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
+>
+> > נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
 
 ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי *אני*, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא *יש*, וזה לא *אין* - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.
 
 > **ההתהוות המותנית**, שהיא ההשקטה המורכבת של עומס ההדמיה. אין בה הכחדה או היווצרות ואין בה ביטול או נצחיות ואין בה אחדות או ריבוי והיא אינה באה ואינה הולכת. אותה לימד הבודהה, גדול המורים ואותו אני מהלל.
-> נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
+> 
+> >נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
 
 *ההדמיה* היא הניסיון שלנו להתמודד עם המציאות באמצעות מושגים - מילים, רעיונות - שאנחנו מנסים לייחס למציאות ממש. נגרג'ונה מבקש לנתק את הקשר הזה: המושגים והרעיונות הם כלים מעשיים, ולא המציאות עצמה. כשם שהאבידהארמים שגו בכח שייחסו מהות לדהארמות, כך אנו שוגים כשאנו מתיימרים לייחס למילים שלנו אמת. הרי הבודהיזם כולו הוא כלי מעשי, שאינו מתיימר לאמת לאמיתה.
 
@@ -142,103 +144,105 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים ב[אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אטמן) - שיש מהות עצמית, שיש *אני*, שיש אמת.  כעת, הוא משיב לבודהיזם.
 
 הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:
-> כשזה ישנו, ההוא קיים
 
-> שירת השורש, 1.10
+> כשזה ישנו, ההוא קיים
+>
+> > שירת השורש, 1.10
 
 אם נבין את הסיבתיות הזו, הבודהיזם הקלאסי טוען, נבין שהסבל אינו הכרחי - ושניתן להשתחרר ממנו.
 נגרג'ונה קובע שאינו תקף כלל.
 
 > תנאי של דבר קיים או של דבר לא קיים איננו הגיוני. של מה הוא התנאי של דבר לא קיים? ואם הדבר קיים - למה התנאי?
-שירת השורש, 1.6
+> 
+> > שירת השורש, 1.6
 
 היריב[^15] הבודהיסטי המומצא של נגרג'ונה מסלק אותו מן הבודהיזם; *אתה מפריך את העיקרון הכי בסיסי של הבודהיזם*, הוא יגיד. *אתה אינך בודהיסט*. נגרג'ונה מבקש, ביריב זה, להוכיח את ההיפך: הוא מחזיר את הבודהיזם לאמצע, לשורשים שלו - והוא למעשה הבודהיסט.
 
 > 1. (יריב) אם כל זה ריק, אין היווצרות והכחדה. נובע כי מבחינתך אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
-
+>
 > 2. בשל אי-הקיום של ארבע האמיתות הנאצלות, לא ייתכנו חוכמה, נאישה, מדיטציה וריאליזציה
-
+>
 > 3. בשל חוסר הקיום הזה, לא יהיו גם ארבע הפירות הנאצלים. בהעדר הפרי, אין הימצאות בפרי ומגשימי הדרך אינם
-
+>
 > 4. הקהילה הבודהיסטית איננה, ושמונת סוגי האנשים אינם. בעקבות העדר-קיומם של ארבע האמיתות הנאצלות, גם תורת האמת איננה
-
+>
 > 5. כשאין תורה וקהילה, כיצד יהיה בודהה?! אמירתך מבטלת את שלושת האוצרות!
-
+>
 > 6. אתה מבטל את הריקות, את קיומו האמיתי של הפרי, את המעשה הנכון והלא-נכון, ואת כל ההבנות השימושיות של העולם
-
-> שירת השורה, פרק 24
+>
+> > שירת השורש, פרק 24
 
 (6.) היא ההתקפה הכי חמורה על נגרג'ונה; אתה הפרכת את הבודהיזם - כרתת את הענף שעליו אתה יושב! אין אמיתות, אין פירות לתרגול, אין נכון ולא נכון, אין קהילה, אין בודהה - ואין קשר בין התרגול הבודהיסטי לסבל - שאינו יכול להיווצר או להיעלם, ולכן בלתי ניתן לשינוי.
 
 > 7. (תשובה) אנו אומרים, שאינך מבין את הריקות, את משמעותה ואת מטרתה. מכך אתה נפגע
-
+>
 > 8. לימוד התורה של הודהות מתבסס על שתי האמיתות: האמת המכסה של העולם, והאמת העליונה
-
+>
 > 9. אלה שאינם מבינים את ההבחנה בין שתי האמיתות השונות אינם מבינים את האמת העמוקה לגבי הוראתו של הבודהה
-
+>
 > 10. לא ניתן ללמוד את האמת העליונה מבלי להתבסס על היחסית מבלי לפגוש את האמת העליונה. לא מגשימים את הנירוואנה
 
 ב(7.), נגרג'ונה מראה לנו את הסכנה בהבנה שגויה של הריקות; אחזנו את הנחש מהצד הלא נכון.
 ב(8.), נגרג'ונה חושף את העניין החשוב ביותר בתורת הריקות: היחס בין *האמת המכסה של העולם* ו*והאמת העליונה*. אתה חושב בטעות, קובע נגרג'ונה, שהתורה הבודהיסטית היא *אמת מוחלטת* - אך למעשה, היא *אמת יחסית*. היא מפה, רפסודה - כפי שהבודהה בעצמו אומר - אבל לא המציאות עצמה. המפה היא אמצעי, אך מבלי להתעמק בה - *ולחוות אותה* - לא נגיע לשום מקום[^16].
 
 > 11. ריקות מובנת באופן שגוי תהרוס את כבד-ההבנה כמו נחש הנתפס בצורה לא נכונה, או לחש שמבוצע באופן שגוי
-
+>
 > 12. לכן, תודעתו של החכם (הבודהה) פנתה מללמד את התורה בחושבי כי אנשים חלקשים יתקשו לרדת לעומקה
-
+>
 > 13. ההפרכה לגבי הריקות שאדוני עשה הינה מסקנה מוטעית, והיא אינה קשורה בריקות שלנו
-
+>
 > 14. עבור מי שהריקות הגיונית, הכל הגיוני. עבור מי שהריקות איננה הגיונית, דבר איננו הגיוני
-
+>
 > 15. כאשר אתה מפנה כלפני את הטעויות המתאימות לך אתה דומה לרוכב ששכח את סוסו
-
+>
 > 17. אתה מבטל סיבה ותוצאה, עושה, עשייה ופעולה, היווצרות, הכחדה ופרי
-
+>
 > 18. ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע.
-
+>
 > 19. אין כל תופעה שלא נוצרה באופן תלוי. לכן אין כל תופעה שאיננה ריקה.
 
 *אתה* הוא זה שבטל סיבתיות, מטיח נגרג'ונה בשיא הזה של החיבור שלו. *אתה*, משום שאתה מניח מהות, נכנס לתסביך הלוגי ששולל סיבתיות. רק כשמוותרים על המהות, ניתן לכונן התהוות מותנית - כל הדברים שזורים זה בזה וקשורים זה בזה, בהיעדר מהות. הריקות *היא* ההתהוות המותנית; שינוי יכול להתקיים רק ב*היעדר* מהות - כי מהויות לא יכולות להשתנות.
 
 > 20. אם כל זה איננו ריק, אין היווצרות ואין הכחדה. עבורך נובע כי אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
-
+>
 > 21. כיצד יהיה סבל הנוצר באופן בלתי-תלוי?! נאמר שהסבל חולף, כך שלא תיתכן מהות-עצמית שלו
-
+>
 > 22. כיצד יווצר מה שקיים ממהותו העצמית? לכן, אין היווצרות כאשר הריקות מופרכת
-
+>
 > 23. אין הכחדה של סבל הקיים ממהותו העצמית. בעקבות קבלתך את המהות העצמית, אתה מפריך את ההכחדה
-
+>
 > 24. כאשר יש מהות-עצמית, תרגול הדרך לא ייתכן. כאשר הדרך הזו מתורגלת, המהות-העצמית שלך איננה
 
 *עד הנירוונה*, רבים יגידו, *אנחנו הולכים איתך*. אבל, נגרג'ונה מבטל גם את הנירוונה.
 
 > החושבים *ללא היאחזות אגיע לנירוונה, הנירוונה תתקיים בי*, תפיסתם היא של היאחזות גדולה
-
-> שירת השורש, פרק 16, 9
+>
+> > שירת השורש, פרק 16, 9
 
 > ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע
-
-> שירת השורש, פרק 24, 18
-
+>
+> > שירת השורש, פרק 24, 18
+>
 > אין דבר המבדיל בין סמסארה לנירוונה; אין דבר המבדיל בין נירוואנה לסמסארה; והקצה הרחוק ביותר של הנירוונה הוא גם הקצה הרחוק ביותר של הסמסארה: אין ולו שמץ הבדל בין השתיים.
-
-> שירת השורש, פרק 25, 19-20
-
+>
+> > שירת השורש, פרק 25, 19-20
+>
 > ההשקטה המבורכת של כל תפיסה, של עומס הדמייה, הבודהה לא לימד אף תורה, באף מקום, לאף אחד.
-
-> שירת השורש, פרק 25, 24
+>
+> > שירת השורש, פרק 25, 24
 
 והרי, לפי נגרג'ונה, לב התפיסה הבודהיסטית - זהו השחרור.
 
 אני נמצא ב*סמסארה*. אני תמיד רוצה להגיע ל*נירוונה*. אבל *נירוונה* מוגדרת ביחס ל*סמסארה*. ה*סמסארה* היא *כאן*, והנירוונה היא *שם*. כל עוד אני *כאן*, אני בהכרח לא *שם*; בעצם כינון הנירוונה, אנחנו שוללים את הנירוונה, וסובלים. השחרור מתפיסת הנירוונה, באופן אירוני, *הוא* הנירוונה. אם אין נירוונה, אין סמסארה; אם אין סמסארה, אין נירוונה; שני המושגים האלו מותנים.
 
-!!! is-success ""
-    סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
+!!! is-success "ראה גם"
+     [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
 
 מזהים את ה*שם*? זו הנירוונה.
 
 > המנצחים (הבודהות) אמרו שהריקות היא הוויתור על כל השקפה הם (גם) אמרו שמי שהשקפתו היא הריקות לא הגשים דבר
-
-> שירת השורש, פרק 13, 8
+>
+> > שירת השורש, פרק 13, 8
 
 נגרג'ונה שוב מקשה: מי שמייחס את הריקות כ*השקפה*, הרי שהוא שוב נאחז - ולא השיג שום דבר! אם הריקות היא אמת מוחלטת, הרי שהיא לא נכונה - הנה דבר שהוא לא ריק; אם נקבל אותה כטענה, כאמת מוחלטת, נקלע מיד לסתירה. הריקות איננה טענה, או השקפה - אלא מראה שמציגה את מצב העניינים בעולם. זוהי נקודה חשובה מאוד לנגרג'ונה. 
 
@@ -261,8 +265,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 [^15]: בהודו הייתה תרבות ויכוח מפותחת: המלך, השליט או הראג' הזמין את המתווכחים, שהתפלמסו לפי חוקים נוקשים, והוכתר מנצח זוכה פרסים ומפסיד שספג תבוסה.
 [^16]: ארז מושל את זה למפה של טוקיו. אפילו במפות החכמות ביותר (Street view) למיניהם לא נחווה *את* טוקיו; אין בה את הריחות, הילדה בדרך לבית הספר, האמא על האופניים, הרעשים.
 
-!!! success ""
-    ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
+!!! success "ראה גם"
+    סוטרת *לב החוכמה השלמה*
 
 ### משמעות הריקות
 #### אונטולוגיה

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -17,7 +17,7 @@ For the same thing is for thinking and for being
 > 
 > > **פארמנידס**, ***על הטבע***
 
-
+---
 
 >חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31].
 >
@@ -28,13 +28,20 @@ For the same thing is for thinking and for being
 > מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15]
 >
 > Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambiguously
+>
+> οὕτω δὲ καὶ τὸ ὂν λέγεται πολλαχῶς μὲν ἀλλ᾽ ἅπαν πρὸς μίαν ἀρχήν
+> 
 > > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
 
 ---
+
 > כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2]
 > > **היראקליטוס**, ***על הטבע***
+> 
+
 ---
 
+
 > This world is mere change, and this life, opinion[^10]
  > >**אאורליוס**, ***הגיונות***
  
@@ -54,6 +61,8 @@ For the same thing is for thinking and for being
  > חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3]
 
 > The unexamined life is not worth living
+> 
+> Ο ἀνεξέταστος βίος οὐ βιωτὸς ἀνθρώπῳ
 
 > > **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***
 
@@ -79,10 +88,13 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > 
 > All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
 >
+> πάντες ἄνθρωποι τοῦ εἰδέναι ὀρέγονται φύσει
+> 
 > > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** 
 
 
 ---
+
 > Beginning to think is beginning to be undermined[^13]
 >
 > Commencer à penser c'est commencer d'être miné
@@ -141,25 +153,35 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 >כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו[^37]
 >
 >>**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח***
+
 ---
+
 > 
-> \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
+> [...] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
 >
 > > **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit***
 
+---
 
 > חופשי אני קורא לאדם המודרך רק על ידי התבונה. לכן, מי שנולד חופשי ונשאר חופשי, אין לו אלא אידאות הולמות...
 >
 > I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas...
 > 
+> **שפינוזה, *אתיקה***
+
+---
+
 > חופשי נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד
 > 
 > > **שפינוזה**, ***אתיקה***
 
+---
+
 > De omnibus dubitandum
 > 
 > All is to be doubted
 > > **Descartes**
+
 ## על הקיום
 
 ---
@@ -179,6 +201,8 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^1].
 > 
 > > **היראקליטוס**, ***על הטבע***
+> 
+
 ---
 
 > מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים[^7]
@@ -200,7 +224,9 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס
 > 
 > **לוק**, ***מסה על שכל האדם***[^36]
+
 ---
+
 ## על הצדק
 
 > וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5]
@@ -227,11 +253,11 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 >
 >> **Epcitetus**, ***Discourses***
 
-
+---
 
 > Adventavit minus,
  Pulcher et fortissimus. 
- > ---
+>
  >  The ass has arrived, beautiful and most brave.
  >  
  >  > **Nietchze, *Beyond Good and Evil***
@@ -240,7 +266,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 ---
 
 ## על המוסר
----
+
 
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8]
 >
@@ -312,6 +338,18 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > 
 > > **סוקראטס, *אפולוגיה***
 
+---
+
+>  כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר[^42].
+>
+>  For one swallow does not make a Spring, nor one day, and in the same way one day or a short time does not make a person blessed and happy
+> 
+> μία γὰρ χελιδὼν ἔαρ οὐ ποιεῖ, οὐδὲ μία ἡμέρα· οὕτω δὲ οὐδὲ μακάριον καὶ εὐδαίμονα μία ἡμέρα οὐδ᾽ ὀλίγος χρόνος
+
+>  > **אריסטו, *אתיקה***
+
+
+
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), 38a
@@ -353,4 +391,5 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 [^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
 [^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
 [^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
+[^42]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*אתיקה ניקומאכית*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). ספר א', פרק ז', פס' 1097a30
 [^299]: [שפינוזה](פילןסופיה/חדשה/שפינוזה), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). חלק 4, משפט 68

פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md

@@ -7,8 +7,8 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה,
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 ---
-!!! info ""
-	[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
+!!! info "טקסט"
+	[המונדולוגיה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
 
 
 הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה.
@@ -33,6 +33,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 
 ### התפיסה
+
 המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות. 
 
 כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
@@ -82,20 +83,9 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 !!! info ""
     זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-success "ראו גם"
     הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
 
-[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
-[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
-[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
-[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
-[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
-[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
-[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
-[^8]: פרצפציה - perception.
-[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
-[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
-[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 
 ## עקרון המושג השלם
 לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית). 
@@ -133,5 +123,16 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 האל פועל לפי עיקרון הטעם המספיק - אם הוא ברא את העולם הזה, הרי שבחר מסיבה מסוימת[^15]. הצידוק של שפינוזה הוא צידוק *מוסרי* - האל *רוצה* את העולם הזה, ולא גוזר אותו מכלל לוגית. הוא רוצה *דווקא בזה*, משום שהוא הכי *טוב* - הוא זה שיש בו *כמה שיותר שלמויות*. כך מסביר לייבניץ את הרצון בשיטתו הדטרמיניסטית לכאורה - ההסבר הוא *הרצייה* של *הטוב ביותר* - משום שזוהי הדרך לשלמות מירבית. זהו לא הכרח לוגי, אלא הכרח מוסרי. 
 
+[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
+[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
+[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
+[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
+[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
+[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
+[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
+[^8]: פרצפציה - perception.
+[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
+[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
+[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 [^14]: *ואם היינו בוראים עולם בדיוק כמו זה, רק בלי החתולה שמשתינה לי במטבח - האם זה לא היה עולם **יותר טוב**? ***לא****, אומר דן, **לא יותר טוב!**.
 [^15]: לצרכינו בשלב זה, *טעם* ו*סיבה* הם מושגים רודפים.

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md

@@ -15,7 +15,8 @@ title: מעבר לטוב ולרוע
 
 לכן, יש קטע של ניטשה אודות *כל ספר שכתב* ב*Ecce homo*, לרבות על *מעבר לטוב ולרוע*.
 
-!!! info "[טקסט - על *מעבר לטוב ולרוע* (Ecce Homo)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/ecce homo.pdf)"
+!!! info "טקסט"
+	[על *מעבר לטוב ולרוע* (Ecce Homo)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/ecce homo.pdf)
 
 > את המשימה לשנים שלאחר-מכן מצאתי מותווית מראש בחומרה רבה. אחרי שהוגשם חלקה הראשון, המחייב, של משימתי, הגיע תורה של מחציתה *ה ש ו ל ל ת*: שינוי הערכים הקיימים עצמם, המלחמה הגדולה, כשף העלאתו של יום ההכרעה, עם אלה נמנית ההשתעות האיטית אחר קרובים, קרובים אשר יושיטו לי יד למלאכת *ה ה ר ס*. מכאן ואילך כל כתבי קרסי חכה הם: בקיאותי בקרסים אולי אינה נופלת מזו של האחרים... ואם לא עלה בחכתי דבר, לא בי האשמה. *ל א  ה י ו  ד ג י ם*.
 > 
@@ -361,13 +362,658 @@ yet did a *profounder* world of insight reveal itself to daring travelers and ad
 
 בעוד שניטשה מסכים בנקודה זו עם אפלטון, הוא סבור - שלא כמו אחרון - שנוכל להגיע לנקודה שבה הפילוסופיה תוכל לדבר בגאון ובגלוי, ולעצב את מהלכה של ההיסטוריה האנושית. הוא לא מוכן להיזהר בדבריו, כמו אפלטון. 
 
-> How poisonous, how crafty, how
-bad, does every long war make one, that cannot be waged openly
-by means of force! How personal does a long fear make one, a
-long watching of enemies. of possible enemiesl These outcasts of
-society, these long-pursued, wickedly persecuted ones-a1so the
-compulsory recluses, the Spinozas or Giordano Brunos-always be-
-come in the end, even under the most spiritual masquerade, and
+> How poisonous, how crafty, how bad, does every long war make one, that cannot be waged openly by means of force! How personal does a long fear make one, a long watching of enemies. of possible enemies! These outcasts of society, these long-pursued, wickedly persecuted ones-also the compulsory recluses, the Spinozas or Giordano Brunos-always be- come in the end, even under the most spiritual masquerade, and perhaps without being themselves aware of it. sophisticated vengeance--seekers and poison-brewers (Jet someone Jay bare the foundation of Spinoza's ethics and theology!), Dot to speak of the stupidity of more indignation which is the unfailing sign in a philosopher' that his philosophical sense of humor has left him. The martyrdom of the philosopher, his "sacrifice for the sake of truth." forces into the light whatever of the agitator and actor lurks in him; and if one has so far contemplated him only with artistic curiosity, with regard to many a philosopher it is easy to understand the dangerous desire to see him also in his degeneration (degenerated into a "martyr," into a stage- and platform-bawler). 
+> 
+> > 25
+
+הדבר שהפילוסוף של העתיד חייב להישמר ממנו, אומר ניטשה, הוא תרעומת מוסרית. הוא איננו פעיל חברתי ולוחם צדק, ואוי לא אם יתיימר להיות כזה. אסור לא לשרת שום דגל, שום תאווה, זולת הפילוסופיה[^30]. ראו איך הגל מפרש את קאנט, איך שפינוזה מפרש את דקארט, איך אריסטו מפרש את אפלטון; תראו כמה ארס, כמה כעס, כמה *רצון לעוצמה*. למה אתם מסתתרים? זה הכל יצרים!
+
+הפילוסוף *כן* ישנה את העולם, אבל לא ממקום של תרעומת מוסרית - זו חזרה לנצרות.  ניטשה ינסה לבנות מוסר חדש - *בלי* תרעומת[^31], *בלי* נקמה. 
+
+>It is hard to be understood, especially when one thinks and lives *gangastrogati*[^32] among men who think and live differently- namely, "kurmagati[^33]" or at best "the way frogs walk", *mandukagati* (I obviously do everything to be "hard to understand" myself! )-and one should be cordially grateful for the good will to some subtlety of interpretation. As regards "the good friends," however, who are always too lazy and think that as friends they have a right to relax, one does well to grant them from the outset some leeway and romping place for misunderstanding: then one can even laugh-or get rid of them altogether, these good friends - and also laugh
+> 
+> > 27
+
+ניטשה חושב מהר, ומבקש להעביר את המחשבות שלו בצורה מהירה - ב*סטאקאטו* איטלקי קופצני, ולא באיטיות גרמנית משוועת - 
+
+> A German is almost incapable of presto lO in his language; thus also, as may be reasonably inferred, of many of the most delightful and daring nuances of free, free· spirited thought. And just as the buffoon and satyr' are foreign to him in body and conscience, so Adstophanes and Petronius are untranslatable for him. Everything ponderous, viscous, and solemnly clumsy t all long-winded and boring types of style are developed in profuse variety among Germans -forgive me the fact that even Goethe's prose, in its mixture of stiffness and elegance, is no exception, being a reflection of the "good old time" to which it belongs, and a reflection of German taste at a time when there still was a "German taste"-a rococo taste in *moribus et artibus*[^34].
+> 
+> > 28
+
+
+ניטשה מבקש להביע את הרעיונות הגרמנים הכבדים - כמו של קאנט, או הגל - ולהביא אותם באיטלקית זריזה[^37], קולחת ומלאה פאתוס, כמו מקויוואלי[^35]. ניטשה מקווה למשוך בזריזות ובפאתוס, את אותן ה*רוחות החופשיות*. הוא שואף לסגנון כמו של אריסטופאנס, שהצליח לצחוק על הגבוה והעמוק אבל עדיין לחשוב עליו בקלילות ובחן[^36].
+
+> Our highest insights must-and should-sound like follies and sometimes like crimes when they are heard without permission by those who are not predisposed and predestined for them. The difference between the exoteric and the esoteric, formerly known to philosophers-among the Indians as among the Greeks, Persians, and Muslims, in short, wherever one believed in an order of rank and not in equality and equal rights-does not so much consist in this, that the exoteric approach comes from outside and sees, estimates, measures, and judges from the outside, not the inside: 
+>
+> > 30
+
+ההבחנה הזו נעלמה מהעולם המודרני, אומר ניטשה; מדוע? הפילוסופים במאה ה19 מאילך לא כותבים כתיבה *אזוטרית* - המסתירה את דעתו האמיתית, כמו אפלטון, הרמב"ם והפילוסופים של ימי הביניים.
+
+הנאורות העלימה את ההבדל בין האזוטרי לאקזוטרי, מתוך אמונה בסיסית ש*השכלה טובה לכולם*. **ניטשה לא מסכים**, וקובע - *יש* מדרג בין בני אדם: יש כאלו שיכולים להביט מלמעלה ולשפוט, מהגבהים של הנפש, שם *הטרגדיה מפסיקה להיות טראגית*, וכאלו שלא (*לא כולם בטהובן*) -
+
+> Le tout comprendre, c'est tout pardonner.
+> 
+> להבין הכל, זה לסלוח על הכל.
+
+הפילוסוף, סבור ניטשה, נמצא **מעבר לטוב ולרוע** - הוא לא כועס; הוא מבין מדוע העולם כפי שהוא, ולא דורש אותו אחרת. זו עמדת מיעוט, שמועילה לאנשים מסוימים - וקטלנית לאחרים.
+
+> What serves the higher type of men as nourishment or delectation must almost be poison for a very different and inferior type. \[...]  here are books that have opposite values for soul and health, depending on whether the lower soul, the lower vitality, or the higher and more vigorous ones turn to them. \[...] Where the people eat and drink, even where they venerate, it usually stinks. One should not go to church if one wants to breathe *pure* air.
+> 
+> > 31
+
+
+ניטשה, כמו אפלטון, סבור שהפילוסוף חייב לברוח מה*δοχα* - ה*דוקסה* - משום שבבסיס הדעה הרווחת תמיד מונחת טינה - *Ressentiment* - כלפי מצב העולם כפי שהוא. הפילוסוף חייב להיות מוצב **מעבר** לשיפוטים כאלה.  בכך ניטשה הוא אולי הפילוסוף היחיד מהנאורות שמחזיק בדעה הזו - שלא *כולם* צריכים להתפלסף.
+
+ניטשה, כאמור, כותב *presto* - מהיר וצעקני - כדי לעצבן ולסלק את ההמון. אבל המחשבה בקרב אלו שנשארים צריכה להיות *lento* - איטית. בסעיף 32, הוא מתחיל לרמוז למה הוא מתכוון. נדמה לנו במבט ראשון שניטשה קורץ במיוחד לבני הנוער, וכותב כנגד הנצרות בזעם ובהתקוממות. המציאות מחושבת יותר, וקטנונית יותר - אנו נדרשים להבחנות דקות.
+
+
+> During the longest part of human history-so-called prehistorical times-the value or disvalue of an action was derived from its consequences. The action itself was considered as little as its origin. 
+
+
+
+ניטשה מתאר בפנינו בסעיף תקציר מטא-היסטורי, על פני 5,000 שנה - שמתיימר להיות נכון. תחילה, בפרה-היסטוריה, היינו טרום-מוסריים: הערך של הפעולה נמדד **בתוצאה שלה**[^38].  זאת לעומת התקופה המוסרית, שבה החלק הקובע הוא **הכוונה** - כמו ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה)[^39], אצל אפלטון, או הנצרות. 
+
+העמדה הזו מניחה, כמובן, שהסוכן המוסרי הוא חופשי - ולכן אפשר לשפוט את הסוכן על פי בחירתו. ניטשה כופר בחופש הזה, וחותר לייסוד תקופה **אקסטראמוסרית** - *מעבר* למוסר - שבה מה שקובע הוא *הדחף הפסיכולוגי* המניע לפעולה. עלינו להשתחרר מהאמונה האחרונה שהותירה לנו הנצרות האפלטונית - ה*אני* הקרטזיאני - ולהכיר בעליונותם של הדחפים, תוך התגברות *חסרת רחמים* על כל הערכים הנוצרים האלה - הרחמים, האהבה לזולת, וכדומה. מרגע שהרגתם את האל, *אתם לא זכאים יותר למוסר שלו*.
+
+ניטשה *לא* מתכוון שאנחנו צריכים עכשיו ללכת לעבר אכזריות חסרת תקנה, למרות שככה הוא מדבר לפעמים. אבל הכוונה היא לא להשתחרר מכל הכבלים המוסריים - אלא לבסס אותו *שלא* על פרשנות מוסרנית לטבע. עלינו לייסד מוסר חדש, על יסודות מטאפיזיים[^40] חדשים.
+
+## הרצון לעוצמה
+
+*מעבר לטוב ולרוע* הוא הספר המחריב בפרויקט של ניטשה, לעומת *כה אמר זרתוסטרא* החיובי. ב*מעבר לטוב ולרוע* ניטשה רק רומז להגות החיובית שלו. 
+במרכז הכובד של *מעבר לטוב ולרוע*, סעיף 34, ניטשה פונה למי שזוכר את לבה של התקופה המוסרית - הקאנט, השפינוזה, והשיא שריסק אותו, [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל). אולי לא הצלחנו להכריע בשאלות הפילוסופיות, כי השכל שלנו לא יכול להכריע בהן, ועלינו להתמקד רק בתופעות - כמו שאומר קאנט ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה). ניטשה מסכים, ומבקש לנתח את הדחף ה*פסיכולוגי* - למה בכלל התבונה שואלת שאלות שהיא לא יכולה להשיב אליהן? ניטשה, שלא כמו קאנט, אינו מניח את ה*reis cogitans* - ה*דבר החושב* - של דקארט.
+
+אבל מה נותר בלי ה*אני* הזה? רק ספקנות, חשדנות, אשליה עצמית. והאם האשליה הזו היא דבר רע בכלל, שואל ניטשה?  מה היא מלמדת אותנו על עצמנו, היכולת שלנו לשקר לעצמנו? אפלטון אומר בפוליטאה שהפילוסוף *שונא מעל הכל את השקר בנפש*. הפילוסופיה, ישיב ניטשה, לא צריכה לשנוא דבר - עליה לחקור גם את השקר; עלינו להפסיק להפוך את הפילוסופיה למשרתת של הגננת שלנו, בגיל חמש. חקר השקר יכול ללמד אותנו יותר על הטבע יותר מכל התובנות של הפילוסופיה המערבית.
+
+אנו משקרים לעצמנו כי איננו יכולים לסבול את האמת. השקר הוא כלי להמשיך לגדול, להתעצם, לברוח. כך אנו מגלים שמה שמניע אותנו הוא לא דחף ל*אמת*, אלא דחף *לחיות* - הנה משהו שראוי לחקור. 
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - שיר המחול](./מחול.pdf)"
+
+אחרי שזרתוסטרא של ניטשה נכשל בבשורת העלאדם - הוא יוצא מן העיר ומחפש שליחים חדשים. 
+
+> פעם לעת ערב מהלך היה זרתוסטרא עם תלמידיו ביער: ובתורו אחר מעיין נקלע לאחו ירוק מוקף דממת אילנות ושיחים, ובו נערות מחוללות זו עם זו. ויהי בהבחינן בזרתוסטרא, פסקו מן המחול: ואולם זרתוסטרא קרב במאור-פנים וכה אמר להן: "אל נא תחדלנה ממחולכן, נערות חן! לא משבש-משחקים בעל-עין זדונית בא אליכן, ולא עויין נערות."
+> 
+> >מליץ-יושר לאלוהים אנוכי בפני השטן: והלא השטן רוח הכבדות הוא. איככה, אם כן, הוי הקלילות, אהיה עויין למחולות אלוהיים? או לרגלי-נערות יפות קרסול?
+
+האל המונותאיסטי המסורתי בז לשמחת חיים וממשטר אותה, כפי שמגולמת כנערות יפות-קרסול רוקדות. ניטשה טוען - *אני רקדתי עם האישה האולטימטיבית - **החיים** - הסתכלתי לה בעיניים וראיתי אמת מה היא.*
+
+> ובעיניים דומעות יהיה לעיו לבקש מכן מחול; ואני עצמי זמר אזמר למחולו:
+> 
+> זמר מחול ולגלוג על רוח הכבדות, על שטני העליון והאדיר מכל, אשר עליו אומרים כי 'ריבון עולם' הוא. - 
+> 
+> וזה הזמן אשר זימר זרתוסטרא ברקוד קופידו[^41] עם הנערות יחד:
+
+
+האלוהים המונותאיסטי הוא כמו מן עכביש שמחכה ברשת, וישפוט אותך בעולם הבא - יש חיצוני לעולם הבא, שלפיו מתכווננים. זו **רוח הכבדות** שמדבר עליה ניטשה, שתקרוס לניהיליזם - *אין שום דבר מעבר*. אנחנו עומדים לצחוק על רוח הכבדות, לרקוד מעל גוויתה.
+
+> אך איני אלא הפכפכית, ופראית, אישה אנוכי, ולא מן הצנועות. גם את אתם הגברים תכנוני 'העמוקה' או 'הנאמנה', 'הנצחית', 'הסודית'. 
+> 
+> אך אתם הגברים הלא רק בצדקותיכם שלכם את מעטרים אותנו, הוי אתם הצדיקים!
+> 
+> כה אמרה וצחקה החיות, זו שלא-תאומן: ואולם אנכי מעודי איני מאמין לא לה ולא לצחוקה, כל אימת שהיא מדברת סרה בעצמה. 
+> 
+> ובשוחחי עין-בעין עם חכמתי הפריאת, כה אמרה לי בזעמה: 'אתה רוצה, אתה מתאווה, אתה אוהב, ורק משום כך *משבח* אתה את החיים!'
+> 
+> וכמעט שלא הטחתי תשובת-זדון בפניה לאמר לזועמת דבר-אמת: ואין אדום יכול להיות זדוני יותר מאשר בהגידו לחכמתו 'את האמת בפניה'.
+> 
+> כי הנה זה המצב ששלושתנו שרויים בו. מן היסוד אהב את החיים בלבד - ואמנם, אהבם ביותר עת אשנאם!
+> 
+> ואולם החוכמה חביבה עלי ולעיתים חביבה יתר-על-המידה, מפני שמזכירה היא לי כל כך את החיים!
+> 
+> עיני החיות לה וצחוקה, ואף חכת הזהב הקצרצרה: וכי אשמתי היא זו ששתיהן כה דומות?
+> 
+> וכאשר שאלתני פעם החיות: וכי מי היא הלזו, החכמה? השבתי נמהרות: אכן, הו! זו החכמה! צמאים אנו לה ולא נשבע. נציץ בה מבעד לצעיפים, נרדוף אותה מבעד לרשתות.
+> 
+> היפה היא? איך אדע? אך גם זקני הקרפיונים עוד נלכדים בפתיונה.
+> 
+> הפכפכית היא ועקשנית: לעיתים קרובות ראיתיה נושכת שפתיה ומסרקת שיערה שלא כצמיחתו.
+> 
+> אולי היא מרושעת וצבועה, ובסך הכל - אישה: אולם בדברה סרה בעצמה, או אז היא המפתה ביותר.
+> 
+> > *כה אמר זרתוסטרא*, *שיר המחול*
+
+
+יש כאן מתח משולש - בין *החיות*, *החוכמה*, וזרתוסטרא. הנחנו עד כה שהעולם הוא *עמוק*, סודי - כמו שאומר אריסטו - ועתה החיות מאשימה - *אתם לא אוהבים **אותי**, אלא את החוכמה*. אין משהו מעבר, משהו נצחי - *חוכמה*, ואף אחד לא מחזר אחרי החיות - זרתוסטרא רוקד עם החיות, ופוזל לעבר החוכמה. עד כה, המחזרים - הפילוסופים - הניחו שהחוכמה והחיים חייבים להיות שתי נשים שונות.
+
+
+האמת דומה לאישה הפכפכה, טוען ניטשה. אנחנו אוהבים לחשוב על האמת כמעבר, כנצחית, כקבועה, אבל האמת היא כמו החיות - הפכפכה וערמומית. 
+
+*פראית? לא צנועה? הפכפכה? מזויפת?* זה נשמע לנו נורא: אבל ניטשה אומר, לאו דווקא - זו רק נקודת המבט של המוסר הישן. אפילו השקר לאו דווקא רע: הנצרות היא שקר, וראו איזו תרבות, איזו ציוויליזציה היא בנתה!
+
+בסעיף 36 ב*מעבר לטוב ולרוע*, ניטשה מציג ניסיון מחשבתי, סביב הרצון לעוצמה. אפלטון וסוקראטס מציגים את תורת האידאות כשהערת עבודה - היפותזה - וניטשה מציע הפוך: בואו נראה מה קורה אם מניחים *שאין* דבר כזה - 
+
+> Suppose nothing else were "given" as real except our world of desires and passions, and we could not get down; or up. to any other "reality" besides the reality of our drives-for thinking is merely a relation of these drives to each other
+
+
+הגישה הבלתי-אמצעית היחידה שלנו, היא למערכת הדחפים והתשוקות שלנו - אפילו המדע המודרני אינו טהור אלא מתווך. אפילו החשיבה השכלית שלנו - ה*νουσ* האפלטוני - מתווך בדחפים.
+
+> is it not permitted to make the experiment and to ask the question whether this "given" would not be sufficient for also understanding on the basis of this kind of thing the so-called mechanistic (or "material") world? I mean, not as a deception, as "mere appearance," an "idea" (in the sense of Berkeley and Schopenhauer) but as holding the same rank of reality as our affect-as a more primitive form of the world of affects in which everything still lies contained in a powerful unity before it undergoes ramifications and developments in the organic process (and, as is only fair, also becomes tenderer and weaker) -as a kind of instinctive life in which all organic functions are still synthetically intertwined along with self-regulation, assimilation, nourishment, excretion, and metabolism-as a *pre-form* of life.
+> 
+> > 36
+
+משום שהדחפים לבדם הם אלו שנתונים לנו, *זו* צריכה להיות נקודת הפתיחה המטאפיזית שלנו. כל הדחפים האלו הם מוכווני-תכלית, ועתה ניטשה ייבקש לטעון שהתשוקות נתונות לנו - אבל התכליות לא; ולכן כל מה שנותר לנו הן העוצמות של הדחפים בינם לבין עצמם, ומשם נצטרך איכשהו להבין *ה כ ל *. 
+
+את המטאפיזיקה הניטשאנית אפשר להבין רק ב*דונאמיס* ו*אנרגאה* - רק בפוטנציאל ובכוח - ולכן לכאורה היא נענית ל[תער של אוקאם](/פילוסופיה/דת/הוכחה#התער-של-אוקאם) - היא רזה יותר מטאפיזית. הוא מבקש לתת הסבר פנים-עולמי - **רצון** - ולא במובן השטחי (*הנה אני רוצה עכשיו בירה*), אלא ברצון להשתמש בעוצמה. הטבע כולו, הוא יגיד, הוא הדחף להנכיח עוצמה.
+
+
+> <div style="text-align: left">In the end not only is it permitted to make this experiment; the conscience of method demands it. Not to assume several kinds of causality until the experiment of making do with a single one has been pushed to its utmost limit (to the point of nonsense, if I may say so)-that is a moral of method which one may not shirk today -it follows "from its definition," as a mathematician would say. The- question is in the end whether we really recognize the will as efficient, whether we believe in the causality of the will: if we do -and at bottom our faith in this is nothing less than our faith in causality itself-then we have to make the experiment of positing the causality of the will hypothetically as the only one. "Will," of course, can affect only "will-and not "matter" (not "nerves/' for example). In short, one has to risk the hypothesis whether will does not affect will wherever ,"effects" are recognized-and whether all mechanical occurrences are not, insofar as a force is active in them, will force, effects of will. Suppose, finally, we succeeded in explaining our entire instinctive life as the development and ramification of one basic form of the will-namely, of the will to power, as my proposition has it; suppose all organic functions could be traced back to this will to power and one could also find in it the solution of the problem of procreation and nourishment-it is one problem-then one would have gained the right to determine all efficient force univocally as -will to power. The world viewed from inside, the world defined and determined according to its "intelligible character"-it would be "will to power" and nothing else</div>
+> 
+> > 36
+
+כמו שאר המסורת הפילוסופית, ניטשה מבקש הסבר - וכמותם הוא נצמד לתער של אוקאם. אלא שהוא זורק הצידה את ריבוי הישויות של דקארט - ה*דבר החושב* וה*דבר המתפשט* - ומזקק את הקיום כולו לדבר אחד בלבד: **הכל הוא עוצמה**. 
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - על ההתגברות העצמית](./התגברות.pdf)"
+
+אם שיר המחול הוא רק *רמז* לזה שהחיים הם הרצון לעוצמה, עכשיו זרתוסטרא הניטשאנית נושא עיניו ל*חכמי החכמים*, הפילוסופיים.
+
+> "רצון לאמת", הכך תכנו, אתם חכמי החכמים, את מה שדוחף ומייחד אתכם? "רצון שיהא כל יש ניתן-לחשיבה": כך אנוכי מכנה את רצונכם.
+> 
+> תחילה מבקשים אתם ל ה פ ו ך כל יש להיותו ניתן-לחשיבה, כי במידה רבה של חשדנות מוצדקת מפקפקים אתם אם כבר ניתן הוא לחשיבה. ואולם יהיה עליו להיגמש ולהיכבש תחתכם! כה רוצה רצונכם. עליו להיעשות חלק ונכנע ולרוח, שהוא בחינת מראה ובבואה שלו.
+> 
+> זהו רוצנכם כל-כולו, אתם חכמי החכמים, בבחינת רצון לעוצמה: גם בעת דברכם על טוב ועל רוע ועל קביעות ערכיות. רצונכם אף לברוא את העולם אשר בפניו תוכלו לכרוע: אחרית תקוותכם ושכרונכם.
+
+
+ניטשה מזמין כאן את חכמי החכמים לויכוח - לא במטרה לזלזל, אלא במטרה לשכנע: זכרו, ניטשה חותר תחת אפלטון כי הוא משתאה ממנו.
+
+כל הפילוסופיה, הוא אומר, היא רצון לעוצמה, שמתבטא ברצון להפוך את העולם לתבוני - למרות שאינו כזה! אתם מנסים לכפות את התבוניות על העולם, לא מדחף לאמת, אלא מדחף להנכיח את תורתם בעולם.
+
+> ואמנם אלה שאינם בחכמים, סתם עם - המה כזרם אשר עליו תמשיך לשוט דוגית: ובדוגית יושבות ההערכות עטויות וחגיגיות.
+> 
+> את רצונכם ואת ערכיכם הושבתם על זרם ההתהוות: רצון לעוצמה ישן-נושן מתגלי לי מאחורי מה שבעיני העם הוא טוב ורע.
+> 
+> אתם חכמי החכמים, אתם הושבתם אורחים שכאלה בדוגית הזאת ועטרתם אותם עדיים ושמות גאיונים - אתם ורצונכם השליט!
+
+
+שיפוטים ערכיים כמו *טוב* ו*רע* אינם בעלי מעמד הוויתי, אומר ניטשה, אלא יצירתם של הוגים רבי-עוצמה שמבטאים עוצמה זו. 
+
+
+> ואולם על מנת שתבינו לדברי על הטוב והרוע, חייב אני להוסיף ולאמר לכם דבר על החיים ועל תכונת כל חי. התחקיתי על שרשי החי, הילכתי בדרכים הארוכות והקצרות כדי לדעת תכונתו. 
+> 
+> בראי כפול-מאה עוד לכדתי את מבטו כל-אימת שפיו סגור היה: שתהא עינו מגדת לי. ועינו הגידה לי. 
+> 
+> ואולם כל-היכן שחי נקלע לפני, שמעתי גם את דבר המיות. כל מה שחי - מציית.
+> 
+> והדבר השני הלא זהו: צו ניתן לכל מי שאינו יכול לציית לעצמו. זו תכונת החי.
+
+כל מה שחי, אומר ניטשה, הוא מבנה מסודר של כוחות שהאחד מעצב, והשני מעוצב: *כל מה שחי מציית*. 
+
+> \[...] וזה הסוד אשר החיות עצמה לחשה באזני: "ראה" - כה אמרה - "אנכי **הדבר הנאלץ לגבור על עצמו תמיד**"
+
+
+החיים אינם דבר *מושלם*, כמו שאריסטו מתאר את האלון המתממש לכדי עץ. החיים, אומר ניטשה, הם יחסי הכוחות הגוברים אלו על אלו ללא הפסק. התהליך כולו אינו חותר לדבר מעבר לעצמו.
+
+> נכון, אתם מכנים זאת רצון הפרייה או דחף למטרה, למה שנעלה יותר, רחוק ורב-פנים יותר: ואולם כל אלה אינם אלא עניין אחד וסוד **אחד**.
+
+זוהי הדרך היחידה, ניטשה סבור, להסביר את הטבע כולו בלי להניח דואליזם. זו אמנם רק נקודת מבט, וניטשה מודה זאת בפה מלא - אך עדיין מתעקש בצדקותה:
+
+> כך לימדוני פעם החיים. ועל פי זה אני פותר גם לכם, חכמי החכמים, את חידת לבבכם.
+> 
+> אכן, אני אומר לכם: טוב ורוע שאינם בני-חלוף - אינם בנמצא! שוב ושוב עליהם לגבור על עצמם מתוך עצמם. 
+> 
+> אתם קובעי הערכים, בעזרת ערכיכם ומונחי הטוב והרוע שלכם, אתם מפעילים כוח: וזה סוד אהבתכם הכמוסה וזה הנצנוץ, הרטט והשפעה שבנפשכם.
+> 
+> אולם מתוך ערכיכם צומחים שלטון חזק יותר והתגברות חדשה: עליה מתנפצות ביצה וקליפות ביצה.
+> 
+> ומי שכורח לו להיות יוצר במלכות הטוב והרוע: אכן, כורח הוא לו להיות תחילה משמיד ולנפץ ערכים.
+> 
+> וכך הרוע העילאי שייך לטוב-הלב העילאי, שהוא-הוא טוב הלב היוצר.
+
+
+כל טוב ורוע הוא חולף, בלי מעמד אונטולוגי, לזעזועם של בני זמנו של ניטשה (*אז הכל מותר?*, שואל דוסטוייבסקי). אלא שמה שנשמע כרוע עילאי למוסר הנוצרי הוא פתח לנו, הפילוסופים החדשים, למובן חדש של טוב: היכולת לחוקק ערכים חדשים, שמכירים ברצון לעוצמה, שנאמנים לחיות ולחיים. *יהיה* טוב ורוע. *תהיה* דרך להעניק משמעות. 
+
+
+!!! warning ""
+	קל לקחת את התיאור של ניטשה ולהאניש אותו - כל מולקולה ומולקולה **רוצה** להיות? לא לזה ניטשה מכוון - נהפוכו: הרצון המודע שלנו הוא *ביטוי* של הרצון הפשוט יותר לעוצמה, אוסף של כוחות אקראיים, כאוטיים, שגוברים אלו על אלו *באקראי*. 
+
+
+!!! info "טקסט"
+	[על הרצון לעוצמה (מהמחברות של ניטשה)](./רצון_לעוצמה_מחברת.pdf)
+
+בסעיף 1067, ניטשה מתאר את העולם כפרץ של אנרגיה: חסר תכלית, חסר ערכים, חסר פואנטה. בעולם שכזה, *אנחנו* נאלץ לתפוס את כל התפקידים: המחוקק, השופט, והמבצע.
+
+זו התשובה של ניטשה ליוונים: הטבע הוא ***עדיין*** ה*άρχε*, הראשית. הוא עדיין הזרימה ההיראקליטאית. 
+
+
+בסוף סעיף 36, ניטשה כונן את ה*רצון לעוצמה*. בסעיף 37, ניטשה מציג שיחה קצרה - 
+
+> <div style="text-align: left">What? Doesn't this mean, to speak with the vulgar: God is refuted. but the devil is not?" On the contrary! On the contrary, my friends. And, the devil-who forces you to speak with the vulgar?</div>
+>
+> > 37
+
+מי מדבר פה? זו הדעה הרווחת: הרצון לעוצמה נפגש עם המושג הישן של הטוב. *אם האל לא מת, לא הכל מותר?* אדרבא, אומר ניטשה - לא נכון. אין יותר אל טרנסנדנטי - אבל מי אומר שאין *אל*, לא טרנסנדנטי? אולי עכשיו נוכל לאהוב את העולם *הזה*, הארצי, יותר עכשיו שאנחנו יודעים שאין *מעבר*? (אמת מהארץ תצמח). אם אין אל, אין גם שטן - אנחנו *לבדנו* ביקום הזה.
+
+
+בסעיף 38, ניטשה מציג פרשנות חדשה למהפכה הצרפתית, האירוע המכונן של העולם המודרני, שעוד הייתה טרייה בתקופתו של ניטשה. המצדדים בה אמרו שזוהי הנקודה שבה האדם נהיה מודע לקדמה. ניטשה חושב שמטרתה הייתה רק להרוס את העולם הישן[^42]; אם יש רק רצון לעוצמה, אין גם קדמה - ונזדקק להיסטוריה חדשה, שתבטא את זה. ניטשה חושש מגורלו של רוסו - שנהפך לקדוש של ההשכלה, שהאמינה במשהו שהוא עצמו לא האמין בו כלל - השכלה להמונים. ניטשה גם הוא מטיל ספק בהנחה הזו, שכולנו יכולים לדעת את האמת, בסעיף 39 - 
+
+>  <div style="text-align: left">Indeed, it might be a basic characteristic of existence that those who would know it completely would perish, in which case the strength of a spirit should be measured according to how much of the "truth" one could still barely endure - or to put it more clearly. to what degree one would require it to be thinned down. shrouded, sweetened. blunted, falsified</div>
+>  
+>  > 39
+
+
+לא כולם יכולים לשאת את האמת, ניטשה אומר - היא תרסק את רובם; הידיעה שאנחנו *לבד* היא קטלנית. בריאות, במובן הניטשאני, היא יכולת לשאת - *כמה אמת אדם יכול לסבול*.
+
+ניטשה חושש מדמוקרטיזציה של האמת. בסעיף ה40, הוא כותב שהפילוסופים החדשים, *הרוחות החופשיות*, ייאלצו לדבר דרך מסכות, כמו אפלטון - האמת האזוטרית היא מסוכנת, ומסוכן להפיץ אותה להמונים בגלוי. ניטשה מבקש אפילו להרחיק את ההמון מהפילוסופים, בכתיבה צעקנית - אם מישהו בטעות שומע שני ניטשאנים מתלחששים, צריך להלום בו רטורית עד שישכח מה ששמע.
+
+כל הדברים הנדירים האלה שייכים למעטים: רק הטובים ביותר, חלקיק פצפון, יכול לדבר על ליצור ערכים!
+
+> <div style="text-align: left">In all the countries of Europe, and in America, too, there now is something that abuses this name: a very narrow, imprisoned, chained type of spirits who want just about the opposite of what accords with our intentions and instincts-not to speak of the fact that regarding the new phllosophers who are coming up they must assuredly be closed windows and bolted doors. They belong, briefly and sadly, among the leveler.f-these falsely so-called "free spirits"--being eloquent and prolifically scribbling slaves of the democratic taste and its "modem ideas"; they are all human beings without solitude, without their own solitude, clumsy good fellows whom one should not deny either courage or respectable decency -only they are unfree and rldiculously superficial, above all in their basic inclination to find in the forms of the old society as it has existed so far just about the cause of *all* human misery and failure -which is a way of standing truth happy upon her head! What they would like to strive for with all their powers is the universal green..pasture happiness of the herd, with security, lack of danger. comfort. and an easier life for everyone; the two songs and doctrines which they repeat most often are "equality of rights" and "sympathy for all that suffers"" - and suffering itself they take for something that must be *abolished*</div>
+> 
+> > 44
+
+אלו מי שה*אירופאים* תופסים כ*רוחות חופשיים*, וניטשה בז להם מהיסוד - בראש ובראשונה בגלל היחס שלהם של הדת. בפרק 3, ניטשה צולל פנימה ליחס הזה. 
+### כמה דברי ביקורת
+
+חלק מהותי במטאפיזיקה של ניטשה הוא העיוורון של הרצון לעוצמה: אין בו סדר (λόγος) - הרי אם כן, חזרנו לפילוסופיה יוונית. אבל גם בהישנותו של רצון לעוצמה כלשהו יש סדר מסוים.
+
+בכמה מהמחברות שלו, ניטשה מרמז שיש בבסיס המטאפיזיקה שלו משהו *יותר* בסיסי - כאוס טהור. זו, הוא אומר, הדוקטרינה האזוטרית ביותר שלו.
+
+אבל אם הטבע הוא *באמת* כאוס, אין שום סיבה להעדיף מדרג ערכים כזה על אחר. אבל ניטשה כן מעוניין להגן על ערכיות מסוימת - הוא רוצה להגיד שהעלאדם עליון על האדם האחרון, ויותר עוצמה על פחות עוצמה. האם לניטשה יש איך לספק לנו הסבר כזה, לאור הכאוס הטהור?
+
+> <div style="text-align: left">High values need strong sources</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">Charles Taylor</div>
+
+האם אפשר לעשות את זה, במטאפיזיקה היראקליטאית כאוטית?
+
+
+## פרק 3 - פילוסופיה של הדת על פי ניטשה
+
+!!! success "ראו גם"
+	[מבוא לפילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת)
+
+ניטשה הוא הפילוסוף האנטי-נוצרי הגדול ביותר. אבל חשוב מאוד לזכור שהיריבות הזו היא *רעיונית*, כמו כנגד אפלטון - משום שאפלטון היה הפילוסוף הגדול ביותר, ניטשה סבור שראוי לתקוף אותו: כך גם עם הנצרות. זו טעות לעשות לניטשה פסיכו-אנליזה ולהבין מהקריאה שלו רק רכילות זולה - מי אהב את מי ושנא את מי - אלא לזכור ש"שנאה" שלו  היא כתיבה צעקנית, שמעבירה יריבות *רעיונית*.
+
+אצל ניטשה, יש שני יריבים לתואר החיים הראויים: החיים הדתיים האמוניים או החיים הפילוסופיים הספקנים. במאבק ביניהן, הדת תשלוט בפילוסופיה, או שהפילוסופיה תשלוט בדת: ניטשה, כמובן, דוגל באפשרות האחרונה: הוא הרי סבור שהנצרות היא אפלטון להמונים. *אידאת היופי* האפלטוני לא מחזירה לנו אהבה, כמו שאנחנו אוהבים אותה. אבל העדר, שרק רוצה שיאהבו אותו, לוקח את האידאה, משליך עליה אינספור דברים, ומסגל לעצמו את האמונה שהאידאה - *האל* - אוהבת אותו בחזרה.
+
+ברור שהפילוסופיה צריכה לשלוט בדת. אבל מה היחס של ניטשה לדת? זה פחות ברור.
+
+> <div style="text-align: left">The human soul and its limits, the range of Inner human experiences reached so far, the heights, depths, and distances of these experiences. the whole history of the soul *so far* and its as yet unexhausted possibilities-that is tho predestined hunting ground for a born psychologist and lover of the "great hunt" But how often ho has to say to himself in despair: "One hunter! alas, only a single one and look at this huge forest, this primeval forest!" And then he wishes he had a few hundred helpers and good, well-trained hounds that he could drive into the history of the human soul to round up *his* game. In vain: it is proved to him again and again, thoroughly and bitterly, how helpers and hounds for all the things that excite his curiosity cannot be found</div>
+>
+> > 45
+
+כאן יוצא ניטשה המייבב, שמתלונן על האקדמאי הממוצע באירופה של *עכשיו* - חילוני דווקא, אבל אפור, קהה - ולא עוזר לו להבין את הנפש האנושית במאומה. ניטשה מבקש להבין מהנפש האנושית מאיפה מגיעה הדת, ומה מהותה - ולא מוצא עוזרים למלאכה זו. 
+
+בסעיפים 45-6, ניטשה מציג איך *לא* להסתכל על התופעה הדתית, ואיך ראוי שהפילוסוף יבחן אותה. הפילוסוף *כן* צריך להכיר את הדת - הבורגנים החילונים חסרי תועלת בהקשר הזה - אבל לא להיות אדם מאמין: רק כך יוכל להשתלט על הדת. 
+
+ב47-52, ניטשה סוקר את הנצרות - מול עצמה, הדת היוונית, והיהדות. ניטשה מתמקד בנצרות - וכמעט ולא מזכיר את האיסלאם והבודהיזם. זאת משום שהנצרות היא **אוניברסלית** - והיא היחידה שנולדה כשהיא מכילה את הפילוסופיה היוונית. ככזו, היא הסבירה את עצמה בכלים של הפילוסופיה היוונית, בעולם היווני - וכך השתלטה על רומא. זו גדולתה, ומה שאפשר לה להתפשט ברחבי תבל. 
+
+סעיפים 53-7 הם לב הפרק, שם ניטשה גורס כי המשבר של הנצרות הוא סופני: ומה יבוא במקומו? ניטשה רומז לבסיס חדש שעליו יוכלו הפילוסופים לבנות על הדחפים הדתיים שלנו, ב*שיבה הנצחית*.
+
+בסעיפים 58-60 מתאר ניטשה מה *כן* יכולה דת לעשות, ובסעיפיו האחרונים של הפרק, מציב ניטשה בגלוי את הפילוסוף כאדם האחראי לגורל המין האנושי: הוא ייאלץ ליצור אלים חדשים ודחפים חדשים.
+
+### מה הייתה הנצרות?
+
+נתחיל במהלך. מה הייתה הנצרות הקדומה? כאן מתברר ההבדל בין ניטשה לאתאיסטים מודרניים: הם *מיקרוגל* לחימום רעיונות ניטשאנים, שתוקפים אנשי-קש של הדת. ניטשה לא מחפש אנשי-קש: הוא מכיר את הנצרות היטב, מבין מה היא ניסתה לעשות, ותוקף אותה לעומק. היא עלתה בעולם היווני-הרומי, חוללה מהפכה כוללת בעולם הערכים שלו, ובנתה על [מוסר העבדים](/פילוסופיה/אתיקה#הגיניאולוגיה-של-המוסר). לכן, ניטשה סבור שאי אפשר להבין נצרות בלי להבין את המאבק שלה בפילוסופיה ברומא - שהייתה קיימת כבר 500 שנים.
+
+הנצרות טענה טענה חסרת-פשרות - העולם הזה הוא כאין-וכאפס לעומת האל החי, הבורא, שיכול לפרוץ להיסטוריה ולפעול בה. 
+
+היוונים לא הצליחו להבין את מושג הזה של אל. כשהיוונים הגיעו לכאן עם אלכסנדר מוקדון, הם קראו לנו *הפילוסופים של המזרח*, והתרשמו מהנוכחות של האל - אבל לא הצליחו להבין למה אכפת לו מההיסטוריה, או בכלל. 
+
+הנצרות, מנגד, מטיחה בעולם היווני - *כל מה שאתם מקדשים חסרי ערך*. *Τhe wisdom of this world is foolishness before God*, כתוב ביוחנן המטביל. הנצרות *מתהדרת* בהיותה דת על-תבונית. דברים כמו [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש) הם *Μysterium Fidei* - רזי האמונה, והמקום של התבונה הוא *משני*[^43]. העולם הזה הוא לא ביטוי ל*תבונת* האל - אלא לחופשיותו. הדרך היחידה להתקרב לאל כזה, אומר ניטשה, הוא להקריב את התבונה על מזבח ה*Μysterium Fidei* - מה שהותיר את הרומאים עיוורים לגמרי. 
+
+> <div style="text-align: left">Modern men, obtuse to all Christian nomenclature, no longer feel the gruesome superlative that struck a classical taste in the paradoxical formula "god on the cross." Never yet and nowhere has there been an equal boldness in inversion, anything as horrible. questioning, and questionable as this formula: it promised a revaluation of all the values of antiquity</div>
+> 
+> > 46
+
+ניטשה *מכבד* את השינוי הערכי המוחלט שחוללה הנצרות: זה מה שהוא רוצה לחולל לה בעצמה. איך היא עשתה את זה? 
+
+> <div style="text-align: left">It is the Orient, deep Orient, it is the Oriental slave who revenged himself in this way on Rome and its noble and frivolous tolerance, on the Roman "catholicity" of faith. It has always been not faith but the freedom from faith, that half-stoical and smiling unconcern with the seriousness of faith, that enraged slaves in their masters - against their masters. "Enlightenment" enrages: for the slave wants the unconditional; he understands only what is tyrannical, in morals, too; he loves as he hates, without nuance, to the depths, to the point of pain, of sickness - his abundant *concealed* suffering is enraged against the noble taste that seems to deny suffering. Nor was skepticism concerning suffering. at bottom merely a pose of aristocratic morality, the least cause of the origin of the last great slave rebellion which began with the French Revolution</div>
+> 
+> > 46
+
+*המזרח העמוק* הוא ממש כאן, בישראל. האימפריה הרומית הייתה ספקנית, כופרת - ולא לקחה ברצינות שאלות סביב האל. כשישו מופיע מול מושל יהודה הרומי, פונטיאוס פילאטוס, זקני הקהילה הנוכחים מתווכחים ביניהם. *האם אתה חושב שאתה מלך?* שואל פונטיאוס את ישו, והלה משיב - *אני האמת*. *אמת?* שואל פילאטוס - *מה זה **אמת**?*
+
+הנצרות טרודה בשאלת ה*סבל* - איך מפסיקים את הסבל בעולם הזה, איך מתקנים אותו? זהו, לדעת ניטשה, **מוסר העבדים**. מוסר העבדים כרוך בנקמנות - כנגד מי שהצליח להשתחרר מהסבל, ומכאן כל החשיבה על העולם הבא. המוסר הזה חימש את הנצרות שהשתלטה בלי קרב על אימפריה הרומית. האל, היא אומרת להמונים, סובל יחד איתכם, בבשרו! 
+
+> <div style="text-align: left">Wherever on earth the religious neurosis has appeared we find it tied to three dangerous dietary demands: solitude, fasting, and sexual abstinence</div>
+> 
+> > 47
+
+מאיפה מגיעה הסגפנות הזו, שמלווה את הדת, כל דת, בכל מקום שהיא מגיעה אליו? אנשים חילונים לא מצליחים להבין את זה. איך אדם כמו [אוגוסטינוס](/פילוסופיה/נוצרית/אוגוסטינוס), יצרי כל כך, נהפך ל*נזיר נוצרי*? ניטשה אומר שהסגפנות והיצרים מגיעים מאותו הדבר - *הרצון לעוצמה!*
+
+### נצרות מול הדת היוונית
+
+> <div style="text-align: left">What is amazing about the religiosity of the ancient Greeks is the enormous abundance of gratitude it exudes: it is a very noble type of man that confronts nature and life in *this* way</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">Later, when the rabble gained the upper hand in Greece, *fear* became rampant in religion, too - and the ground was prepared for Christianity</div>
+>
+> >49
+
+מהו ה*this way* שניטשה מדבר עליו? ניטשה מתפלא מקבלת העולם כפי-שהוא שמפגינה הדת היוונית: העולם הוא נצחי, הטבע הוא נצחי, האלים הם חלק מהטבע, והם קידוש תכונות אנושיות. היווני המסורתי לא מצפה לשינוי בעולם, ולא דוחה את הסבל והטרגדיה - הוא מקבל את העולם כמות שהוא. הדת היוונית אמרה *כן* לחיים האנושיים **בדיוק כמות שהם**, ללא שום תקווה לעולם אחר.
+
+איך הנצרות הנקמנית השתלטה על הדת הפגאנית המקבלת? ניטשה אומר בגלוי - הנצרות היא ביטוי גלוי וחזק של הרצון לעוצמה.
+
+בסעיף 51, ניטשה מדבר על הקדוש הנוצרי, שמתנזר ומתבודד. האדם הרומי הממוצע, כמו גם האדם החילוני היום, יסתכלו עליו בבוז: למה שתעשה דבר כזה? אבל, ניטשה אומר לנו, ביכולת לדכא משהו חזק כמו היצר המיני טמונה *עוצמה* סוטה שכזו.
+
+ניטשה לא שולל את העוצמה הזו של הנצרות: הנצרות היא שקר עוצמתי, שניצח. הוא שולל את טענתה לאמת נצחית, פילוסופית. 
+
+### נצרות מול היהדות
+
+> <div style="text-align: left">In the Jewish "Old Testament," the book of divine justice, there are human beings, things, and speeches in so grand a style that Greek and Indian literature have nothing to compare with it. With terror and reverence one stands before these tremendous remnants of what man once was, and will have sad thoughts about ancient Asia and its protruding little peninsula Europe, which wants by all means to signify as against Asia the "progress of man." </div>
+> 
+> > 52
+
+תופעות רוחניות יכולות להיות ביטוי של הרצון לעוצמה, אך יכולה להוביל גם לדעיכה שלו. ראו כמה עוצמה יש בתנ"ך היהודי, אומר ניטשה, ואיך הוא נפל קורבן לשקר הנוצרי. וראו איך השקר הנוצרי מביא על עצמו את מפלתו עכשיו. ניטשה צופה על המאבק הזה מנקודת מבט על-היסטורית: הוא אינו תומך במועמד כזה או אחר.
+
+ומה יהיה אחרי הנצרות?
+
+### אחרי הנצרות
+
+><div style="text-align: left">Why atheism today?-"The father" in (God has been thoroughly refuted; ditto, "the judge," "the rewarder." Also his "free will": be does not hear-and if he heard he still would not know how to help. Worst of all: he seems incapable of clear communication: is be unclear?</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">This is what I found to be causes for the decline of European theism, on the basis of a great many conversations, asking and listening. It seems to me that the religious instinct is indeed in the process of growing powerfully-but the theistic satisfaction it refuses with deep suspicion</div>
+>
+> > 53
+
+הדחף הדתי חי ובועט, אומר ניטשה בסעיף 54, אבל הוא כבר לא מופנה לאותו *האל*. מאז דקארט שהציף את השאלה (ולייבניץ שקטל אותו ככופר), כבר לא כל כך ברור שהנפש היא דבר נצחי, ששווה להיאבק ככה בשבילו על פני מטרות אחרות - כמו פוליטיקה - או זרמי מחשבה אחרים - כמו הבודהיזם.
+
+ואיך קרסה הנצרות מבפנים? בסעיף 55, ניטשה קובע כי הדחף הדתי הוא הדחף *להתקרב לאל*[^44]. אנו מקריבים את היקר לנו מכל - בדתות פרימיטיביות, בני אדם אחרים, ובדתות מאוחרות, *מעודנות* יותר - את האינסטינקטים שלנו, את המצפון התבוני שלנו כנגד האל. עתה, מגיע השלב האחרון של הדחף הזה - **הקרבת האל עצמו**. 
+
+> <div style="text-align: left">Finally - what remained to be sacrificed? At long last did one not have to sacrifice for once whatever is comforting, holy, healing; all hope, all faith in hidden harmony, in future blisses and justices? didn't one have to sacrifice God himself and, from cruelty against oneself, worship the stone, stupidity, gravity, fate, the nothing? To sacrifice God for the nothing-this paradoxical mystery of the final cruelty was reserved for the generation that is now coming up: all of us already know something of this</div>
+> 
+> > 55
+
+האלוהים מת. מה נשאר? *ניהיליזם*. האם אפשר לצאת מזה? אולי זה לא סוף הסיפור? בסעיף 56, ניטשה רומז - בפעם היחידה ב*מעבר לטוב ולרוע* - על בסיס חיובי ליצירת ערכים, שיגבור על הניהיליזם.
+
+### השיבה הנצחית
+
+> <div style="text-align: left">Whoever has endeavored with some enigmatic longing, as I have, to think pessimism through to its depths and to liberate it from the half-Christian, half.. German narrowness and simplicity in which It has finally presented itself to our century, namely, in the form of Schopenhauer's philosophy; whoever has really, with an Asiatic and supra-Asiatic eye, looked into, down into the most world--denying of all possible ways of thinking-beyond good and evil and no longer, like the Buddha and Schopenhauer. under tho spell and delusion of morality-may just thereby, without really meaning to do so, have opened his eyes to tho opposite ideal</div>
+> 
+> > 56
+
+
+היכן שאפלטון מצביע כל הזמן על הדמויות שלו, ניטשה מצביע כל הזמן על *עצמו* - מה שהוא מספר לנו כאן מאוד אישי: אם נכיר את ניטשה האיש, נדע מה התהליך שלו לצאת מניהיליזם, לעמדה המעודדת את הקיום. אבל האם מה שניטשה אומר לנו הוא אתגר למהות הקיום, או איך ש*ראוי* שנתייחס לקיום? זוהי השאלה הפרשנית אולי הקשה ביותר אצל ניטשה.
+
+ניטשה סבור שהדוקטרינה שהוא עומד להציג עכשיו - **השיבה הנצחית** - היא הדרך *היחידה* לכונן ערכים בעולם המושתת על הרצון לעוצמה, העולם לאחר מות האל,*A new way of making the world matter*[^45]. 
+
+> <div style="text-align: left">the ideal of the most high-spirited. alive. and world...affirming human
+being who has not only come to terms and learned to get along
+with whatever was and is, but who wants to have what was and I,
+repeated into all eternity, shouting insatiably *da capo*[^46] - not only
+to himself but to the whole play and spectacle, and not only to this spectacle but at bottom to him who needs precisely this spectacle- and who makes it necessary because again a~d again he needs him- self-and makes himself necessary- What? And this wouldn't be *circulus vitiosus deus*[^47]?</div>
+
+ניטשה מבסס כאן דוקטרינה לפיה אותם העובדות ש*מאששות* את הניהיליזם יכולות להיות בסיס לכינון ערכים. נפנה ל*כה אמר זרתוסטרא* לנסות להבין לאן ניטשה חותר.
+
+### "המחשבה שמאחורי המחשבות"
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - החזון והחידה](./חזון.pdf)"
+
+
+אחרי שזרתוסטרא כשל בשכנוע אנשי העיר, הוא עוזב את האי ששהה בו ומפליג לים. עמוק בלב ים, הוא פוצח בשיר הלל למלחים. זה נשמע מוזר, עד שנבין את הרקע של המלחים היוונים: הם *שנאו* לשוט בים הפתוח, משום שזו הייתה חולשת הספינות שלהם, ותמיד ניסו לשוט במגע עין עם החוף. זרתוסטרא מהלל את המלחים שמעיזים לצאת מעבר לחוף.
+
+> לכם, למנסים ולמתנסים הנועזים, ולכל מי אשר אי-פעם הניף מפרשים ערמומיים כדי להפליג בימים אימתניים. - לכן, שכורי-החידות, חששים-אלי-דמדומים, אשר נפשכם נמשכת בחלילים אל כל מערבולת: - כי אינכם רוצים ביד פחדנית להיכרך אחר חוט: כי באשר תוכלו ל נ ח ש אתם שונאים את ה ה י ק ש - לכם בלבד אספר את החידה אשר ראיתי - חזונו של הבודד-מכל.
+
+זרתוסטרא מספר לאותם הנועזים את *הניחוש המושכל* שלו ל*רצון לעוצמה*: לא אמת מוחלטת, אלא ניחוש.
+
+
+> קודר הילכתי זה מקרוב דרך דמדומים חוורים כמוות. קודר וקשוח ובהידוק שפתיים. לא שמש אחת בלבד שקעה לי. שביל אשר במרי טיפס בצוק, שביל מרושע ומבודד, שכול מירק ושיח: שביל הרים חרק במרי תחת כף רגלי. פוסעת באלם על ידי חצץ מרשרש בלגלוג, דורכת כל אבן אשר בה החליקה: ככה רגלי הבקיעה לה דרכה מעלה. מעלה - על אפה ועל חמה של הרוח אשר משכה אותה מטה, משכה אותה לתהום, רוח הכבדות, היא-היא שטני ואויבי בנפש. מעלה - אף-על-פי שהתיישב עלי, חציו-גמד, חציו חפרפרת: משותק: משתק: מטפטף עופרת דרך אוזני, מחשבות כטיפות-עופרת הוא מטפטף לתוך מוחי.
+
+
+זרתוסטרא פוסע דרך הניהיליזם הקיצוני ביותר, לאחר מות האל. כל מה שהיה עד כה אמת, התברר כפרשנות. החציו-גמד-חציו-חפרפרת הוא האפלטוניזם[^48], וכל עמדה שטוענת שה*התהוות היא רעה*, ומה שמתקף אותה הוא משהו מבחוץ - אידאה של טוב, או אל. אלו שיירים של התרבות המערבית, שיירים קטנים ועלובים: ה*בודהיזם-האירופאי* הזה, הניהיליזם האירופי - ש*יושבים* עלינו כמו שמיים מעוננים כאלה, שגוררים אותנו מטה כעופרת כבדה. 
+
+
+> "הה, זרתוסטרא!", ליחש בלגלוג, ליטש כל הברה "אתה אבן הבינה! השלכת עצמך גבוה, אך כל אבן המושלכת בהכרח היא - נופלת! הה, זרתוסטרא! אבן-הבינה שכמותך, כף-הקלע שכמותך, מפורר כוכבים שכמותך! את עצמך השלכת גבוה כל כך, אך כל אבן מושלכת - בהכרח היא נופלת! גזר-דינך הלוא אתה עצמך, וסקילת עצמך: הה, זרתוסטרא, הרחק-הרחק השלכת את האבן, - אך היא תשוב ותיפול - ע ל י ך!"
+
+הפלת את האל מהשמיים! מלגלג האפלטוניזם, אבל כמו שהפלת את האל, גם הפרשנות *שלך* תיפול - ותיוותר בעולם בלי ערכים, תוצר שלך עצמך! זוהי הזמנה לדו-קרב, וזרתוסטרא משיב:
+
+> אך יש בי דבר אשר אכנו אומץ-לב: ועד כה זה היה ממית בי כל מורך-לב. אמות-לב זה, הוא אשר ציווה עלי לבסוף להיעצר ולאמר: "הגמד! אתה או אנוכי!"
+
+אצל אפלטון, אומץ הלב מגיע מה*טימוס*, וכפוף לתבונה. 
+
+> "גמד! עצור!" אמרתי "אני או אתה! אלא שאני החזק יותר - : אתה אינך מכיר את מחשבתי התהומית! א ו ת ה - לא היית מסוגל לשאת!"
+
+זוהי קריאת תיגר מוחלטת על האפלטוניזם: רק הוא או ניטשה ישרדו, לא שניהם.
+
+> אז ארע הדבר אשר עשאני קל יותר: כי הנה קפץ מעל כתפי הגמד, זה הסקרן! קם והתיישב תחתיו על אבן ממולי. אך במקום בו עצרנו היה שער.
+
+הגמד הוא פילוסוף: הוא סקרן, הוא רוצה לשמוע את העמדה של זרתוסטרא. הגמד שטח את עמדתו: מה יכול זרתוסטרא לעשות? הוא לא יכול לכרוע ברך מול הצלב: האמונה איננה, ולא תשוב עוד.
+
+> "ראה, הגמד, את זה השער!" המשכתי "פנים לו לכאן ולכאן. שתי דרכים נפגשות בו: מעולם לא עבר בהן איש עד סופר. זה הרחוב הארוך אחורנית: משכו נצח. וזה הרחוב האחר מפה וחוצה, גם הוא נצח.
+>> 
+> שתי הדרכים סותרות זו את זו: ראשיהן מתנגחים - שער זה הוא מקום פגישתן. ועל משקוף השער הלא חרות שמו: 'רגע'. ואולם אם ילך איש באחת הדרכים ההן - וימשיך בה וימשיך: האומנם תאמין הגמד, כי דרכים אלו לעולם תהיינה סותרות זו לזו?"
+> 
+> "כל קו ישר משקר", לחש הגמד בבוז. "כל אמת עקומה היא, הזמן עצמו אינו אלא מעגל".
+
+
+זרתוסטרא טוען פה טענה: חווית הזמן שלנו היא לינארית - עבר מוגבל ועתיד מוגבל. הדרכים הללו - *עבר* ו*עתיד* - נפרדות ברגע הנוכחי, וסותרות זו את זו לעד. אבל הזמן, אומר זרתוסטרא, הוא *מעגלי*. זו לא טענה מקורית של זרתוסטרא, ולכן הגמד מכיר אותה ומלגלג עליה: *זו* המחשבה הגדולה שלך, זרתוסטרא? אבל זו לא הטענה המהותית.
+
+> ראה, המשכתי, את הרגע הזה! משער דרכים זה, הרגע שמו, מוליכה דרך ארוכה, נצחית, א ח ו ר נ י ת: מאחורנו משתרך נצח. וכי לא כורח הוא, שכל דבר אשר י כ ו ל  לרוץ, אי-פעם כבר רץ היה ברחוב הזה? וכי לא כורח הוא, שכל דבר י כ ו ל  להתרחש, כבר התרחש אי-פעם, כבר נעשה, כבר הורץ דרכו?
+> 
+> ואם הכל כבר היה היה: מה עדתך, הגמד, על הרגע הזה? וכי לא כורח הוא שגם שער דרכים זה כבר היה היה? האם הדברים כולם אינם מרותקים זה לזה כה חזק, שהרגע הזה מושך אחריו את כל הדברים העתידים להיות? ו ב כ ן גם את עצמו? כי כל דבר אר יכול לרוץ: כורח הוא שיהא רץ שנית: גם ברחוב ארוך זה ו ח ו צ ה!
+
+
+אם הזמן הוא נצחי, *וכמות האנרגיה והחומר מוגבלת* (טענה סמויה של זרתוסטרא), הרי שכל מופע אפשרי *כבר היה* - ובאותו האופן! 
+
+> וזה העכביש האיטי, הזוחל לאור הירח, ואור הירח זה עצמו ואני ואתה המתלחשים פה בשער הדרכים, מתלחשים על עניינים שבנצח - וכי לא כורח הוא, שהיה היינו כבר כולנו? ולשוב, ולרוץ ברחוב ההוא האחר, הלאה מפה, מאתנו והלאה לתוך הרחוב ההוא הארוך, המבעית - וכי לא כורח לנו עד עולם לשוב ולבוא? -
+
+
+זו מחשבה שהגמד לא יכול לסבול, ואפילו הגמד הפסימי מתאדה. מה כל כך נורא? ההשלכות: **העולם אינו בר תיקון**. אין שום יעד סופי מחוץ למעגל השוטה הזה. *האם אתה היית מסוגל לברך על עולם כזה?*, שואל זרתוסטרא, *להגיד לו כן?* ושם הגמד מתאדה: הפילוסופיה המערבית מתה, משום שלא יכולה להעניק ערך לעולם כזה. 
+
+זרתוסטרא נשאר לבד, לכאורה מנצח. אבל עתה, הוא נותר *עם המחשבות מאחורי מחשבותיי*. הכל חוזר: הנצרות, והניהיליזם, והבורגנות, וכל הטעויות המטומטמות והדברים חסרי הערך, כולם יחזרו כמות שהיו, כמו המאבק נגדם. 
+
+אם החיים הם *עסק שלא יכול לכסות את הוצאותיו*, כמו ששופנהאואר טוען, הרי שכל מאבק בעולם הנצחי הוא רק להוסיף אפסים בסוף. זהו הלילה האפל ביותר, שמעורר בזרתוסטרא בחילה עמוקה: אם הוא לא ישרוד את המחשבה הזו, הרי שהגמד ינצח - אבן הבינה נפלה והרגה גם אותו. 
+
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - המחלים](./המחלים.pdf)"
+
+ב*מחלים*, זרתוסטרא חוזר לאי שלו, למערה שלו בהר, ונהנה מהבדידות שלו - אבל לא מסוגל לגבור על *המחשבה מאחורי המחשבות* שלו, שמעוררת בו בחילה. הוא קורס למשך שבוע, החיות מטפלות בו, וכשהוא מתעורר - החיות מספרות לו מי הוא.
+
+> "אהה זרתוסטרא", השיבו על כך החיות "לגבי מי שחושב כמונו, כל הדברים רוקדים בעצם. הם באים, מושיטים יד זה לזה. צוחקים ונמלטים - ושבים ובאים. הכל הולך ושב-ובא: לעד יסוב גלגל היש. הכל מת ושב לפרוח, לעד דוהרת שנת היש. הכל נשבר, ושב ומתחבר מחדש: לעד נבנה אותו בית עצמו של היש. הכל נפרדים, הכל שבים ונפגשים בשלום: לעד שומרת אימונים לעצמה טבעת היש. בכל רגע מתחיל היש: על כל כאן סובב השם. כל מקום הוא אמצע. עקום נתיב הנצח."
+
+
+החיות מדברות כמו חיות: יש להן רק הווה. כל דור צריך את אותם הדברים, ומתנהג באותו האופן. העתיד הוא בעיה רק עבורנו.
+
+> ראה, **אתה מורה את השיבה הנצחית**, הנה זה היעוד שלך! 
+> 
+> ובאשר ראשון אתה ששומה עליו ללמד תורה זו - איככה לא יהיה לך היעוד הגדול הזה לגדולה שבסכנות ובמחלות! ראה כי ידענו מה תורתך: כי הדברים כולם חוזרים ונשנים ושבים לנצח, ואנו עמם, וכי כבר היינו פה פעמים אין-קץ וכל הדברים גם הם.
+> 
+> אתה מלמד שמצוייה שנת התהוות ארוכה. שנת מפלצת ארוכה. והיא חייב, דמויית שעון חול, לשוב אחורנית, על מנת לשוב וליסוב-עד-תהום, וליסוב-עד-תום.
+
+
+> בחילתי הגדולה שבחלתי באדם - **היא** שחנקה אותי ונזדחלה לתוך גרוני: וגם מה שניבא מגיד-העתידות: "הכל היינו הך, שום דבר אינו כדאי. דעת חונקת". 
+> 
+> דמדומי שקיעה ארוכים על פני בצליעה, ועצבות עייפה-עד-מוות, שיכורה-עד-מוות, דיברו אלי בפיהוק פיה:
+> 
+> "האדם גלגל חוזר לעד. האדם אשר נלאית שאתו, האדם הקטן" - כה פיהקה עצבותי, סוחבת רגלה ואינה יכולה להירדם. אדמת האדם היתה לי למערה, חזה נפול, וכל חי הפך להיות תולעת אדם, עצמות יבשות וטחב עבר. אנחתי ישבה על כל קברי-אדם ולא יכלה לקום עוד: אנחותי ושאלותי צרחו וחנקו וכרסמו וקוננו יומם ולילה.
+> 
+> "אבוי! האדם הוא גלגל חוזר לעד! האדם הקטן חוזר לעד!"
+
+
+כל אדם גדול ישוב יחד עם כל האדם הקטן: כל טוב יחזור עם כל רע. איך אפשר להגיד כן לחיים כאלה? תשובה לכך מציע ניטשה ב*מדע העליז*.
+
+### יצירת ערכים מחודשת
+
+!!! info "[המדע העליז - סעיף 341](./341.pdf)"
+
+ניטשה מעמיד בפנינו אתגר: השאלה אינה אם הוא אמיתי, אלא איך היינו נוהגים *אילו היה אמיתי*: שאתם, כפי שאתם, תחוו את החיים האלו בדיוק כפי שאתם, בלי שום תיקון, שום גאולה: אתם, בבשרכם. האם תתלשו שיערות ותחרקו שיניים, או שמא עדיין תצליחו, בזכות רגע של הארה, להגיד *כן* - הייתי עושה את זה שוב. זה ההבדל, עבור ניטשה, בין מי שהניהיליזם שובר אותו, למי שיכול להיות הפילוסוף של העתיד. אם *אתה* מסוגל להגיד לעולם כזה *כן*, **אתה** הוא האל, מי שמתקף את הטוב בעולם. רוב בני האדם אינם כאלה. אבל מי שכן, מצליח לעשות מה שלא עשתה שום מערכת מוסרית עד כה: לפתור את בעיית ה**Εs War** - *זה היה* - אותם דברים שקובעים מי אנחנו, מי היינו, מי נוכל להיות. לא תוכלו להיות אצילים אנגלים, או סמוראים, או ב*שטטל* האירופי, לא משנה כמה תרצו. 
+
+!!! warning ""
+	**דטרמיניזם!**, אנחנו נוטים לצווח, אבל הנקודה כאן דקה יותר.
+	
+	בגרמנית מסופר על שרברב מהכפר בדטמולד, שביום מסוים, ברגע של שברון לב, שואל - *אדם מופיע פעם אחת בעולם - ומכל הדרכים הופעתי כשרברב בדטמולד?* 
+	
+	אף תורה מוסרית - לא האפלטוניזם, לא הנצרות - לא נתנה לזה פתרון: התורות האלו מכילות בוז כלפי העבר, כלפי הנסיבות, מתוך שנאה מסוימת נגד העולם. ניטשה שואל: *האם עדיין תוכלו להגיד כן לעולם, כמות שהוא?*
+
+
+זהו הבסיס החדש לערכים, לפילוסופיה, ואולי לדת: אמירת הכן, בלי שום טינה, או רצון לשינוי.
+
+!!! is-success "ראה גם"
+	Κarl Löwith - *Nietzsche's Philosophy of the Eternal Recurrence of the Same*
+
+
+נחזור ל*מעבר לטוב ולרוע*, סעיף 57.
+
+> <div style="text-align: left">With the strength of his spiritual eye and insight grows distance and, as it were, the space around man: his world becomes more profound; ever new stars, ever new riddles and images become visible for him. Perhaps everything on which the spirit's eye has exercised its acuteness and thoughtfulness was nothing but an occasion for this exercise, a playful matter, something for children and those who are childish. Perhaps the day will come when the most solemn concepts which have caused tho most fights and suffering, the concepts "God" and "sin" will seem no more important to us than a child's toy and a child's pain seem to an old man - and perhaps "the old man" will then be in need of another toy and another pain-still child enough, an eternal child!</div>
+>
+> > 57
+
+הפילוסוף של העתיד צריך להיות כמו ילד - שאין לא עבר שמכביד עליו, ולא נוטר לעולם טינה. 
+
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - על שלוש תמורות](./תמורות.pdf)"
+
+מי זה *הרוח אשר הוא גמל* - שמבקש להעמיס עליו עוד ועוד? הכוונה היא לכל עמדה דתית, ובמיוחד הנצרות: כל תרבות שרואה משהו נשגב בלהיות מצווה, בלקבל על עצמנו מסע. זהו השלב הראשון - לרצות לקבל, להשפיל את עצמנו בפני המצווה.
+
+לאחר מכן, מגיע האריה: שאומר ל*אתה מצווה*, *אני רוצה!* זהו השלב של פריקת הנצרות והדת. האריה מתעב בדיוק את מה שהגמל אוהב - הוא אומר את מה ש*השטן*[^49] אומר: *non serviam!*[^51]
+
+אבל האריה לא יכול ליצור שום דבר - הוא יכול רק להתנגד לדרקון, האל. בשלב האחרון, חייבים להגיד *כן* - הרוח חייבת להיהפך לילד. אנו חייבים *לשכוח* שהמעשה של בניית הערכים חסר ערך, כי גם אלו יקרסו: אנחנו חייבים לשחק, כאן ועכשיו. 
+
+!!! warning ""
+	כאן מסתתר כשל נוסף אצל ניטשה: הילד אינו מודע לעצמו. איך זה מתיישב עם המודעות שניטשה דורש?
+
+### פילוסופיה של הדת *אחרי* השיבה הנצחית
+
+בסעיף 58, פתאום *שוב* חוזרים לפילוסופיה של הדת. זהו שיא רטורי של הספר, ומרחיק-ראי - איך האדם החולני, אז תופעה חדשה, יחיה, יחשוב וירגיש.
+
+> <div style="text-align: left">Has it ever been really noted to what. extent a genuinely religious life (both its microscopic favorite occupation of self examination and that tender composure which caUs itself "prayer" and is a continual readiness for the "coming of God") requires a leisure class, or half-leisure-I mean leisure with a good conscience, from way back, by blood, to which the aristocratic feeling, that work disgraces is not altogether alien-the feeling that it makes soul and body common</div>
+
+דת, אומר ניטשה, היא תמיד סוג מסוים של פנאי, במובן היווני: היא מחייבת אותנו לשים את הצרכים הבסיסיים שלנו בצד. ניטשה העריץ, למשל, את השבת היהודית: אוסף אדיר של הלכות שמטרתן לייצר פנאי, פנאי לחשוב! 25 שעות שמלמדות את האדם לומר - *לא! מספיק!* לא לצרוך, לא לבזבז, לא לעסוק בתחזוקה הבולענית של החיים.  היא מכריחה אותנו להפנות את מבטנו *למעלה*. 
+
+> <div style="text-align: left">And that consequently our modem, noisy, time-consuming industriousness, proud of itself, stupidly proud. educates and prepares people, more than anything else does, precisely for "unbelief."</div>
+
+
+כפירה, אצל רוב בני האדם, היא *לא* חשיבה מעמיקה על [חמשת הדרכים להוכחת האל](/פילוסופיה/דת/ראיות#הראייה-הקוסמולוגית) של [אקווינס](/פילוסופיה/נוצרית/אקווינס): היא נובעת מאוסף של שינויים שמכינה אותנו לזנוח את רעיון הדת. מי הם החילונים? מי שנולדים למשפחה חילונית. ומי הם החילונים הראשונים? אלו שלא נאלצו פתאום להסתמך דווקא על האל - בדברים כמו לידה, שהייתה מסכנת-חיים עד המודרנה. האנשים ממשלו של זרתוסטרא, הבורגנים המודרנים, *עוד לא יודעים בכלל* שהם לא מאמינים באל: הם פשוט מנותקים מהמציאות הקשה של הטבע שמעוררת אמונה *מלכתחילה*. 
+
+> <div style="text-align: left">Among those, for example, who now live in Germany at a distance from religion I find people whose "free-thinking" is of diverse types and origins, but above all a majority of ,those in whom industriousness has, from generation unto generation, dissolved the religious instincts, so they no longer even know what religions are good for and merely register their presence in the world with a kind of dumb amazement. They feel abundantly committed, these good people, whether to their business or to their pleasures, not to speak of the "fatherland" and the newspapers and "family obligations": it seems that they simply have no time left for religion, the more so because it remains unclear to them whether it involves another business or another pleasure-for it is not possible, they say to themselves, that one goes to church merely to dampen one's good spirits</div>
+
+ממה מפחדים אנשי דת? לא מה*טיעונים* שבפי החילונים - בואו נודה, הטיעונים בפי שני הצדדים על הפרצוף, אומר אנדי - אלא *מאורח החיים* - הוא זה שמעודד חילוניות!
+
+>  <div style="text-align: left">Those indifferent in this way include today the great majority of German middle-class Protestants. especially in the great industrious centers of trade and traffic; also the great majority of industrious scholars and the other accessories of the universities (excepting the theologians, whose presence and possibility there pose ever increasing and ever subtler riddles for a psychologist). Pious or even merely churchly people rarely have the slightest idea how much good will - one might say caprice-is required of a German scholar today if he is to take the problem of religion seriously. On the basis of his whole trade (and. as noted, on the basis of the tradelike industriousness to which he is committed by bis modem conscience) he is inclined toward a superior, almost good-natured amusement in the face of religion, occasionally mixed with a dash of disdain for the "uncleanliness" of the spirit which he assumes wherever a church is still acknowledged. The scholar succeeds only with the help of history (not on the basis of his own personal experience) to muster a reverent seriousness and a certain shy consideration in the face of religion.</div>
+> 
+> > 58
+
+האדם החילוני הממוצע מתייחס לדת בזלזול מסוים, בתחושת עליונות. *עוד יש אנשים כאלה? הם לא במוזיאון?* אנשים כאלו עיוורים למניע של הדת, וליתרונות שלה: לא בכדי ניטשה קובע שהם לא יכולים להיות *כלבי הציד* שלו. החוויה שלהם רדודה - בוז, פחד, או שניהם. אבל החילוני אינו עליון על הדת, קובע ניטשה - 
+
+> <div style="text-align: left">But even if he raises his feeling into real gratitude toward it, he still has not personally approached, not even by a single step. what still exists now as church or piety; perhaps even the opposite. The practical indifference to- ward religious matters into which he has been born and brought up is generally sublimated in him into caution and cleanliness that shun contact with religious men and matters; and it may be precisely the depth of his tolerance and humanity that bids him dodge the subtle distress involved in tolerance</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">Every age has its own divine type of naivete for whose invention other ages may envy it-and how much naivete, venerable, childlike, and boundlessly clumsy naivete lies in the scholar's faith jn bis superiority, in the good conscience of his tolerance, in the unsuspecting simple certainty with which his instinct treats the religious man as an inferior and lower type that he has outgrown, leaving it behind, beneath him- him, that presumptuous little dwarf and rabble man, the assiduous and speedy head.. and handiworker of "ideas'", of "modern ideas"!</div>
+>
+> > 58
+
+
+האדם החילוני, אומר ניטשה, מחשיב עצמו *מעל* להיסטוריה: אבל הבוז שלו לדת מסמא את עיניו לעובדה שהוא *השלב האחרון* של ההיסטוריה, התוצר של הדת הקמלה. הוא כוכב שיבש: שום אור לא יצא ממנו יותר. 
+
+ניטשה *לא בז* לגמל. 
+
+
+> <div style="text-align: left">The philosopher as we understand him. we free spirits - as the man of the most comprehensive responsibility who has the conscience for the over-all development of man-this philosopher will make use or religions for his project of cultivation and education. just as he will make use of whatever political and economic states are at hand. The selective and cultivating influence, always destructive as well as creative and form-giving, which can be exerted with the help of religions, is always multiple and different according to the sort of human beings who are placed under its spell and protection. For the strong and independent who are prepared and predestined to command and in whom the reason and art of a governing race become incarnate, religion is one more means for overcoming resistances, for the ability to rule</div>
+> 
+> > 61
+
+אצל ניטשה, הפילוסוף הוא מי שעדיין *בז* לעצמו, שעדיין ידעו להעריך את העוצמות במסורת הדתית שהם ירשו. הוא לא צריך להיות *האמת*, האדם המקיף ביותר, אלא *האמן*, מי שמעצב תרבות חדשה, באמצעות הכלים שמעניקה הדת. הם היו גמלים, ולכן ידעו *לשלוט* על הגמלים. הפילוסופיה צריכה לתת חזרה משמעות לחייו הפרטיים של כל אחד ואחד מהאספסוף - כמו האמרה של חז"ל, שאם *כולם* היו שומרים שבת המשיח היה מגיע - איזו משמעות!
+
+בסיפור המקראי, הבריאה מסתיימת ביום השישי. אבל האדם, אומר ניטשה בסעיף 62, הוא החיה הבלתי-גמורה.
+
+## (קצת) על פרק 4
+
+פרק 4 הוא גיבוב של פתגמים חסרי מבנה, חלקם מאוד שנונים ועמוקים, חלקם מאוד מרגיזים.
+
+הפתגמים נכתבו לפי מודל - זה של הסופר הצרפתי La Rouchefoucauld. ניקח דוגמה למה הוא מנסה לעשות בפתגמים - לזעזע אותנו, ולחשוב על מה שאנחנו לא אוהבים לחשוב. 
+
+הפתגמים עוסקים ביחסים בין גברים לנשים, שמתחילים להשתפר בתקופה הזו - תקופת הכתבים הראשונים של מיל על פמיניזם. היחסים האלו חשובים מאין כמותם, ומטרידים את ניטשה: חייבים לתת את הדעת למאיפה הגיע ההבדל הזה, והפתגמים שלו בנושא די מזעזעים בימינו.
+
+> <div style="text-align: left">The same affects in man and woman are yet different in *tempo*: therefore man and woman do not cease to misunderstand each other.</div>
+>
+> > 85
+
+
+ובכל מקום שיש הבדל, חייבת להיות גרסא עליונה: לא במובן שיפוט מוסרי, אלא *מי יכפה את רצונו על מי* - 
+
+> <div style="text-align: left">Comparing man and woman on the whole, one may say: woman would not have the genius for finery if she did not have an instinct for a secondary role.</div>
+>
+> > 145
+
+> <div style="text-align: left">Women themselves always still have in the background of an personal vanity an impersonal contempt-for "woman."</div>
+>
+> > 86
+
+
+> <div style="text-align: left">The degree and kind of a man's sexuality reach up into the ultimate pinnacle of his spirit.</div>
+>
+> > 75
+
+## ההיסטוריה הטבעית של המוסר
+
+!!! success "ראו גם"
+	[הגיניאולוגיה של המוסר (מבוא לאתיקה)](/פילוסופיה/אתיקה#הגיניאולוגיקה-של-המוסר)
+
+בפרק החמישי, ניטשה פונה ל*מוסר*, ומציע מתודולוגיה חדשה לעשיית פילוסופיה של המוסר, טובה יותר מהדרך הרופסת לשיטתו שבה נעשה עד כה (ובמיוחד [זו של קאנט](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי)).
+
+בפרק 187, ניטשה אומר שהמוסר אינו אלא *שפת הסימנים*, או לשון ההיפעלויות, של מי שהוגה אותו: ביטוי לדחפים פרטניים ותו לא. המוסר, כמו כל דבר אחר, אינו אלא רצון לעצמה. המוסר ההכרחי, הכולל, התבוני, גם *הם* רצון לעוצמה: כמו שכל פילוסופיה היא ביוגרפיה, כך גם המוסר. זה לא דבר רע בהכרח - אבל הוא דורש חשיבה מחודשת על המוסר מצד הפילוסופים של העתיד.
+
+ניטשה סבור שאנו זקוקים למהפכה מוחלטת סביב ערכים כמו *אכזריות, חמלה* ו*דיכוי*. בסעיף 188, הוא כותב - 
+
+> <div style="text-align: left">Every morality is, as opposed to *laisser aller*[^52], a bit of tyranny
+against "nature"; also against "reason"; but this in itself is no objection, as long as we do not have some other morality which permits us to decree that every kind of tyranny and unreason impermissible. What is essential and inestimable in every morality is that it constitutes a long compulsion: to understand Stoicism or Port-Royal or Puritanism, one should recall the compulsion under which every language so far has achieved strength and freedom - the metrical compulsion of rhyme and rhythm.</div>
+>
+> > 188
+
+כל מוסר הוא סוג של כפייה, כפירה בטבע ובתבונה: שיפוט של מוסר *מניח מוסר כלשהו*, ולכן כופה ערכים מוסריים. המוסר שלנו בפרט, האנשים הבורגנים, *[האדם האחרון](../ניטשה#האדם-האחרון)*, עסוק ב*שחרור*, בשילוח הרסן - *Just be yourself, man! you do you!* - ואנחנו לא חושבים שצריך להצדיק את זה. ניטשה דורש - הצדיקו את זה! גם כאן יש כפייה! ניטשה סבור להיפך, ומתבסס על המשורר גתה, שאמר - 
+
+> מתוך המגבלות מתגלה רב האמן
+> 
+> > גתה
+
+המוסר, הוא סבור, הוא קצת כמו אומנות או מקצב: בתוך אוסף של חוקים די שרירותיים אפשר ליצור דברים גדולים. כל אומנות גבוהה אינה *חסרת* מגבלות, אלא נוצרת *בזכות* המגבלות, מתוך המגבלות.
+
+> <div style="text-align: left">Every artist knows how far from any feeling of letting himself go his "most natural'  state is-the free ordering, placing, disposing, giving form in the moment of "inspiration' - and how strictly and subtly he obeys thousandfold laws precisely then, laws that precisely on account of their hardness and determination defy all formulation through concepts (even the firmest concept is, compared with them, not free of fluctuation, multiplicity, and ambiguity). What is essential "in heaven and on earth" seems to be, to say it once more, that there should be obedience over a long period of time and in a single direction: given that, something always develops, and has developed, for whose sake it is worth while to live on earth; for example, virtue, art, music, dance, reason, spirituality - something transfiguring, subtle, mad, and divine.</div> 
+> 
+> > 188
+
+בתמצית, *בלי גדליה אין ביאליק*, מסכם אנדי: בלי מגבלות אין אומנות. חשבו על מוצרט - הוא מציית לכללי ההלחנה של המסורת הקלאסית. אבל דווקא *דרך* המגבלות האלו המוזיקה שלו נהפכת לייחודית לחלוטין - מיד אפשר לזהות שזה מוצרט[^53]. 
+
+> Slavery is, as it seems, both in the cruder and in the more subtle sense, the indispensable means of spiritual discipline and cultivation,II too. Consider any morality with this in mind: what there is in it of "nature" teaches hatred of the *laisser aller[^52]*, of any all-too-great freedom. and implants the need for limited horizons and the near- est tasks-teaching the narrowing 0/ our perspective, and thus in a certain sense stupidity, as a condition of life and growth. 
+>
+>You shall obey-someone and for a long time: else you will
+perish and lose the last respect for yourself"-this appears to me
+to be the moral imperative of nature  which, to be sure, is neither "categorical" as the old Kant would have it (hence the "else") nor addressed to the individual (what do individuals matter to her?), but to peoples, races, ages. classes-but above all to the whole human animal, to man.
+>
+> > 188
+
+כל תורת מוסר, קובע ניטשה, הוא סוג של *אימון בציות*: כל חופש בתהליך הוא אשליה. 
+
+!!! info "[כה אמר זרתוסטרא - אלף מטרות ואחת](./אלף.pdf)"
+
+> ארצות רבות ראה זרתוסטרא ועמים רבים ראה: וכך גילה את טובם ואת רועם של עמים רבים[^54]. ולא מצא זרתוסטרא עלי-אדמות עוצמה רבה יותר מן הטוב ומן הרוע. למען יחיה עם, חייב הוא תחילה להיות מעריך: אך אם להתקיים חפצו, אסור עליו להעריך על דרך שמעריך שכנו.
+
+
+הרעיון של טוב ורוע גם הוא ביטוי של הרצון לעוצמה, ומה שמאגד אנשים לכדי *עם*, או קבוצה, הוא צמצום לטוב מסוים ורע מסוים: ההערכה המשותפת היא זו שמאגדת את הפרטים לכלל.
+
+> הנה זה מצאתי רבות, שבעיני העם האחד נחשב לטוב, והיה בעיני האחר ללעג ולקלס, רבות מצאתי אשר רע-רע קורא עליו במקום האחד, ובמקום האחר ארגמן לבושו וכבוד יעטרהו. 
+> 
+> מעולם לא הבין עם את שכנו: תמיד נפשו מלאה תמהון על שגיונו ועל רשעותו של השכן.
+> 
+> לוח ערכים תלוי מעל לראשו של כל עם. ראה, הלא הוא לוח התגברויותיו: ראה, הלא הוא קול רצונו לעצמה.
+
+
+הערכים הם כמו *כוכבים ערכיים* שלעולם הקבוצה פועלת בעולם: מה זה אם לא הרצון לעוצמה?
+
+> ראוי לשבח הוא כל מה שנראה בעיניו קשה: וטוב - מה שאי-אפשר בלעדיו וגם קשה הוא: ומה שמשחרר מהמצוקה החמורה ביותר, והוא נדיר והוא הקשה מכל - קדוש-'דוש ייאמן עליו בפי העם.
+
+
+מוסר הוא הערכה - של מה שמועיל, ומה שמאפשר להיות שונים, ולפעול בעוצמה. *הערכים נובעים מהרצון* - ולא להיפך! *אמור לי איזה אלוהים יש לעמך, ואומר לך מי הוא עמך*. כל עם *בלי* ערכים משותפים, בלי אל - הוא בדרך החוצה: מישהו יגיע ויעיף אותך. מוסר כרוך בעוצמה, בכאב, בציות: מוסר *צריך* לכאוב. 
+
+> ואמנם, אחי, לאשר שהכרת את מצוקתו של עם ואת ארצו ושמיו ואת שכנו: או אז גם תמצא את חוקת התגברויותיו ואת סיבת עלייתו בסולם זה אל תקוותיו.
+> 
+> ראשון היה תמיד וראש לאחרים: ונפשך המקנאה אל תהא אוהבת שום אדם, אלא אם כן ידידך הוא - זה הצו אשר הרטיט את נפש היווני: בו עשה את דרכו אל הגדולות.
+
+בעבור ניטשה, ישנם ארבע עמים מסוימים שמהווים דוגמאות מרהיבות לכך - *אצולת המין האנושי*. מוטו של התרבות היוונית היה *Aei Aristeuein*[^57] - *תמיד הצטיין*; אדם לא צריך לאהוב דבר זולת מצוינות, אצלך ואצל אחרים: ידידות ויריבות היו קרובים מאוד אלו לאלו, ומה שנתפס נמוך מהם, לא ראוי לחברות שלהם. הצו הזה כופה את עצמו על היווני, מאתגר אותו, דורש אותו לגבור על עצמו.
+
+> "פה דובר אמת ויד אמונה בחץ וקשת"[^55]: זה נראה יקר וקשה כאחת בעיני אותו עם, אשר שמי ממנו בא לי - זה השם אשר יקר לי וקשה כאחת.  
+> 
+> "כבד את אביך ואת אמך ועשה רצונם בכל נפשך ובכל מאודך[^56]": לוח התגברות זה תלה מעל לראשון עם אחר ויהי לו הדבר מקור עוצמתו ונצחו.
+>
+> "היה נאמן ולמען הנאמנות השלך מנגד כבוד ודם גם על מזבחם של עניינים מסוכנים ומרושעים": כך הורה ובכך כבש עצמו עם אחר, ובכיבוש-עצמי זה הרה תקוות נכבדות וכבדות[^58].
+
+בקיצור, הפואנטה היא - **טוב ורע הם יצירות**, שיוצרם הם העם, או הציוויליזציה, בכך שהוא מפרש וממשג את הרעיון הכללי שלו ואז תולה אותו מעל העם. סיפור לוחות הברית הוא דוגמה ברורה של זה: עם של עבדים, ש*מתנהג של עבדים* (*אוסף של קקות*), עד שמציגים להם לוח - לוח ממש! - עם הדיברות, *ואז* ורק אז הם נהיים עם.
+
+ניטשה מכבד את הלוחות שלהם, אבל:
+
+- הלוחות מוגבלים - כל עם ונקודת מבטו הצרה.
+- הלוחות זמניים - כל לוח מתעייף, ולבסוף מגיע זמנו.  כל אוסף ערכים הוא פרץ של רצון לעוצמה: כמו כל כוח, מרגע שהוא מתפרץ - דינו לדעוך.
+
+עדיין לא הגיע הלוח שיאגד תחתיו את האנושות כולה, שתאגוד את בני האדם כולם לציוויליזציה אנושית אחת. ניטשה סבור שבסופו של דבר, יימצא לוח כזה - המהפכה התעשייתית היא ביטוי ראשון של זה, והדוגמטיזם שסוחף את אירופה הוא ביטוי נוסף.
+
+
 
 [^50]: ולכן כל כך מסוכן שקוראים אותו ילדים בני 17.
 [^1]: ציטוטים כמו זה נופלים קורבן ל*quote mining*, אומר אנדי.
@@ -399,3 +1045,31 @@ come in the end, even under the most spiritual masquerade, and
 [^27]: הקרבת האינטלקט.
 [^28]: המהלך של ניטשה, של גרירת הפסיכולוגיה בכלל והאישית בפרט לתוך השיח, הוא מהלך מודרני אופייני - כמו שעושה, למשל, רוסו.
 [^29]: *הו, התמימות הקדושה!* הכוונה לתמימות *גם* במובן המקראי - *שלם* (כמו *תמימי דעים*).
+[^30]: הפילוסוף הוא היחיד שהוא גם חיה, וגם אל (אריסטו).
+[^31]: ניטשה *כתב* בתרעומת, אבל זה רחוק מאוד ממנו כאדם: הוא היה ביישן, מנומס, דיבר בשקט. אסור לבלבל בין התרעומת בכתיבה שלו - שנועדה לנקוט עמדה ולדאוג שיישמע - לעמדה שהוא נוקט. 
+[^32]: כזרם נהר הגנגס, מהר (מסנסקריט).
+[^33]: צב (לאט).
+[^34]: במוסר ובאומנות.
+[^35]: ניטשה אהב מאוד איטלקית.
+[^36]: אפילו יריביו המרים של אריסטופאנס בחייו שיבחו את היכולות שלו, וניטשה חשב שהוא מצדיק את התרבות ההלניסטית כולה. 
+[^37]: אנדי מספר שבאיטליה אילפו (לכאורה) סוסים רק בגרמנית (או ערבית, בסיציליה), כי איטלקית הייתה רכה מדי - לא *venere*, אלא *Raus!* 
+[^38]: הכוונה היא **לא** לתועלתיות - *זו עמדה רק לאנגלים*, אומר אנדי.
+[^39]: אם כי אריסטו *הוא מקרה ביניים מעניין*; ניטשה גם ירא ממנו.
+[^40]: במובן *What is it to be* הפרמינדאי (*ולא* במובן המם *it do be like that sometimes*!)
+[^41]: ריקוד איטלקי קליל.
+[^42]: כלומר, לא שינוי אם כיוון מסוים, אלא פשוט שינוי - *Οne damn thing after another!*
+[^43]: מרתין לותר אמר, בגלוי, שהתבונה היא *זונה* שיש לזרוק מהבית.
+[^44]: מה שברור בעברית במילה *קורבן* - משורש *קרב*. 
+[^45]: Laurence Lampert
+[^46]: מההתחלה לסוף, כמו במוזיקה (הערה של קאופמן)
+[^47]: מעגל שוטה עשוי מהאל - או האל כמעגל שוטה.
+[^48]: ובפרט שופנהאואר.
+[^49]: מ*Paradise Lost*
+[^51]: לא אשרת!
+[^52]: שילוח רסן.
+[^53]: כפלצן מוזיקה קלאסית, אני מסכים, ואף מחזק: המוזיקה של מוצרט נודעת במיוחד בכך שהיא מרגישה ספונטנית, חופשיה, חסרת גבולות.
+[^54]: הכוונה היא לפתיחת ה*אודיסאה* של הומרוס.
+[^55]: זה משפט של ההיסטוריון היווני הרודטוס, שתיאר את החינוך שקיבלו מלכי פרס: תגיד אמת, ותדע להילחם.
+[^56]: איחוד שני משפטים מהתנ"ך: הפרשנות של ניטשה היא שהגישה של היהדות לאלוהות היא דרך כיבוד ההורים. האל גם הוא סוג של אב, והמאמינים עומדים עמו בקשר משפחתי מסוים. זו הגדולה של היהדות בעיניי ניטשה, וכך הם הביאו את עצמם למצב שחצי עולם סובב סביבם. *The Jewish people are too famous for their own good*, מצטט אנדי וחותם - *Jews are news!*
+[^57]: αέιν αριστεύειν (סתם כי אני יכול)
+[^58]: הרומאים (אם כי יש שאומרים דווקא הגרמנים).

פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md

@@ -1,14 +1,20 @@
+---
 title: ביקורת התבונה הטהורה
-tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
-
+tags:
+  - שנה_ג
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+  - סמסטר_א
+---
 
 !!! info "חומר הקורס" 
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=54851#section-0), [טקסט (עברית)](https://kotar-cet-ac-il.bengurionu.idm.oclc.org/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=110424490#1.0.3.default), [טקסט (אנגלית)](https://logos.pukeko.xyz/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%98/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf)
 
-!!! success "ראה גם: [ביקורת התבונה הטהורה (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)"
+!!! success "ראו גם"
+	[ביקורת התבונה הטהורה (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) (חובה!)
 
-!!! info ""
-	[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/1.pdf)
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/1.pdf)"
 
 
 [עמנואל קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) מתיימר לחולל מהפכה ב*ביקורת התבונה הטהורה*, והוא מצליח לעשות את זה עוד בימי חייו: הספר האכזר הזה חולל גלים, ועד היום אנשים אומרים שהם *קנטיאנים*. קאנט השפיע במיוחד על פילוסופיה מוסרית ופילוסופיה של המשפט, ועד היום ישנם עשרות ציטוטים שלו ברחבי אתרי בתי המשפט - אבל אנחנו לא נתמקד בפילוסופיה המעשית שלו. 
@@ -85,8 +91,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 ## הקדמה (מהדורה ב')
 
-!!! info ""
-	[מצגת](פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf)
+!!! info "[מצגת](פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf)"
 
 שאלת היסוד שמציב קאנט היא - **האם מטאפיזיקה יכולה להיות מדע?**
 
@@ -191,9 +196,9 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 > > B XXVII-XXVIII
 
 
-## האנטימוניות
+## האנטינומיות
 
-!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/3.pdf)"
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/3.pdf), [מצגת - האנטינומיות](.האנטינומיות.pdf)"
 
 קאנט מתאר את ה*אנטימוניות* - *הסתירות* כמבוא לשיטה שלו. למה לקפוץ ישר לאנטינומיות?
 
@@ -215,6 +220,10 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 ### מהי אנטינומיה?
 
+!!! is-info "הגדרה"
+	**אנטינומיה** היא שאלה בסיסית של התבונה שיש לה שתי תשובות סותרות - *תזה* ו*אנטיתזה* - שמציבות את התבונה במתח
+	
+
 > האנטיתטיקה הטרנסצנדנטאלית[^12] היא חקירה על האנטינומיה של התבונה הטהורה, סיבותיה, והתוצאה הנובעת ממנה. כשאנו משתמשים בתבונתנו לא רק כדי ליישם את עקרונות השכל[^13] למושאי הניסיון, אלא מעזים להרחיבם מעבר לגבולות הניסיון, צומחים מכאן משפטי תורה **תבונית-כביכול**,  שאינם רשאים לאישור מצד הניסיון ולא לחשוש שיופרכו על ידיו. כל משפט מאלה לא רק חף מסתירה בפני עצמו, אלא גם מוצא את התנאים להכרחיותו בטבע התבונה. דא עקא, שגם להיגד הנגדי יש באותה מידה יסודות תקפים והכרחיים.
 > 
 > (...)
@@ -227,7 +236,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 **אנטינומיה** אינה סתם סתירה בין שתי טענות. קאנט מציין שלושה תנאים שיש לעמוד עליהם:
 
-1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנוישת. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
+1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנושית. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
 2. לטענות הסותרות נימוקים תומכים, אשר מקורם התבונה עצמה. כלומר, הבונה אינה רק מקור השאלות המעסיקות את המטאפיזיקה, היא גם מקור הנימוקים לעמדות מטפיזיות. כל אחד מאתנו אינו יכול להימנע מלהסתבך בסתירות הללו ובנימוקיהן.
 3. מקור הבעיות המרכיבות אנטינומיות היא שימוש בעקרון טבעי ומוצדק מעבר לגבולות הניסיון.
 
@@ -277,13 +286,383 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 > אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
 > 
- > > B474
+ > > B474, B476
+ 
+ 
+החירות הזו  - חירות **טרנסנדנטלית** היא הבסיס למוסר הקנטיאני. חשבו למשל על מקור העולם.
+
+> את הכרחיותה של התחלה זו, ההתחלה הראשונה של סידרת תופעות מתוך חירות, הלעינו לאמיתו של דבר רק במידה שהיא דרושה כדי שנשיג במחשבתנו את האפשרות של מקור לעולם;
+> 
+> > B476
+
+חירות מוסרית היא **מקרה מיוחד** של חירות טרנסנדנטלית.  כפי שחירות מיוחסת למקור העולם, החירות המוסרית יכולה להיות מיוחסת למבצע הפעולה (imputability).
+
+> האידאה הטרנצנדנטלית של החירות \[...] מציינת רק את הספונטניות המוחלטת של הפעולה, בתור היסוד האמיתי של היכולת לייחס את הפעולה למי שעשה אותה
+> 
+> > B476
+
+
+> כי את כל המצבים שלאחריה \[כבר] ניתן להסביר כתוצאות של חוקי טבע בלבד. אך כיוון שבזה כבר הוכחנו את \[עצם] הכושר להתחיל סידרה-בזמן באופן ספונטני בהחלט (אף שאיננו מבינים אותו), אנו רשאים עכשיו להניח שסדרות שונות, המתחילות מעצמן מבחינה סיבתית, ייתכנו גם *בתוך* מהלכו של העולם, ובזאת לייחס לעצמים שלהן את הכושר לפעול מתוך חירות.
+> 
+> > B476-8
+
+
+נניח ואני יושב על כיסא ולפתע קם ממנו. קאנט דורש, בתמצית, *שני* סוגים של הסברים להסביר את זה: הסבר מטאפיזי טבעי (כוח זז בצורה כזו וכזו בסיבתיות כזו וכזו), והסבר *מוסרי* (קמתי כדי לעזור לאחר, מתוך החובה...). בתוך החירות הכללית ישנה החירות המוסרית, ואלו מספקות שתי נקודות מבט מקבילות ובלתי נפרדות על העולם. 
+
+באופן מסוים, כשאתה מפעיל את המוסריות שלך - מייצר שרשרת סיבתית מקומית, כמו *ה-* שרשרת הסיבתית שבראה את העולם, אתה בעצם הכי קרוב לבורא - אתה מפעיל משהו נשגב.
+
+זכרו, קאנט טוען כי האדם מאז ומתמיד הסתבך באנטינומיות - 
+
+> הצורך שיש לתבונה לבקש התחלה ראשונה מתוך חירות עבור סידרת הסיבות הטבעיות, זוכה לאישור מזדקר-לעין בעובדה, שכל הפילוסופים בעת העתיקה (למעט האפיקוראים) ראו חובה לעצמם להסביר את התנועה בעולם על ידיד שהניחו [**מניע ראשון**](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), כלומר סיבה פועלת מתוך חירו, שהתחילה את סדרת המצבים הזו לראשונה ומתוך-עצמה. הם לא קיבלו על עצמם להסביר את ההתחלה הראשונה על יסוד הטבע לבדו
+> 
+> > B478
+
+
+כדי לבסס זאת, קאנט מציע (וסותר) את ה**אנטיתזה** - בגדול, הנחתי את התזה, הסתבכתי בסתירה, הוכחתי את האנטיתזה.
+
+!!! warning "אנטיתזה"
+	אין שום חירות, אלא הכל מתרחש בעולם אף ורק על פי חוקים של הטבע.
+
+!!! success "הוכחה"
+	> יש חירות במובן הטרנצנדנטאלי, כמין מיוחד של סיבתיות שאירועי העולם היו יכולים להתהוות לפיה; דהיינו, ישנו כשור להתחיל באופן מוחלט איזה מצב, ולכן גם סדרת תוצאות שיוצאות מאותו מצב. ואז, לא זו בלבד שהסידרה תתחיל באורח מוחלט באמצעות ספונטניות זו, אלא הספונטניות עצה -  היקבעותה להתחיל את הסדרה, כלמור הסיבתיות שלה - גם היא תתחיל באופן מוחלט, כך שלא יקדם לה שום דבר שקובע את הפועלה להתרחש על פי חוקים קבועים-ומתמידים. ברם, כל התחלה שלפעולה מניחה מצב של הסיבה שבו היא עדיין לא פועלת, והתחלה דינמית ראשונה של פעולה מניחה מצב, שאינו עומד בשום הקשר סיבתי עם הסיבה של קודמו, כלומר אינו נובע ממנה בשום אופן. אם כך, החירות הטרנסצנדנטאלית עומדת בסתירה לחוק הסיבתיות, ומניחה קישור כזה של מצבים עוקבים סיבות פועלות, שלפיו לא תיתכן שום אחדות של הניסיון, וגם אין למצוא אותו בשום ניסיון; ולפיכך אינה אלא יצור-מחשבה ריק.
+	>
+	> אין לנו אפוא אלא **הטבע**, ובו בלבד עלינו לבקש את הסדר וההקשר של אירועי העולם. \[...] יוצא שטבע וחירות טרסנצנדנטאלית נבדלים זה מזו כמו שנבדלים חוקיות והיעדרה. אמנם החוקיות מעמיסה על השכל את הקושי הכרוך בצורך לחפש את מוצא האירועים תמיד גבוה יותר בסידרת הסיבות, מאחר שסיבתם היא תמיד מותנה. אך כפיצוי היא מבטיחה לשכל אחדות חוקית מקיפה-ונמשכת של הניסיון. לעומתה, תעתוע החירות מציע אמנם לשכל החוקר נקודת-מנוח בתוך שלשלת הסיבות, בכך שהוא מוביל אותו אל סיבתיות לא-מותנה שמתחילה לפעול מעצמה; אך זו, בהיותה עיוורת, מנתקת את החוט-המנחה של הכללים, שרק לפיו ייתכן ניסיון לכיד, מקיף ומתמשך
+	
+	> > B473, 475
+
+
+קאנט מניח את עיקרון הסיבתיות כעיקרון שהוא תנאי לאחדות הניסיון (B473,475). אנחנו תופסים את הטבע בצורה מסוימת - כמונע על ידי חוק הסיבתיות, וכדבר בלעדי (אין דבר *מעבר* לטבע). אלא חירות טרנסצנדנטלית עומדת *בניגוד* לתפיסה הזו, אבל היא הכרחית למוסר הקנטיאני, מה גם שטענה זו שחורגת מגבולות הניסיון (אין דבר מעבר לטבע? מאיפה צריך להסתכל כדי לדעת את זה?).  
+
+בעצם, קאנט אומר, שהנחת טבע שמונע *רק* מסיבתיות חורג מגבולות הניסיון בדיוק כמו שהנחת *חירות* חורגת מגבולות הניסיון, ולכן הם באותה העמדה. אולם, די בתחושה שלנו שאנחנו בני חורין (**עובדת התבונה** או **עובדת החירות**) כדי להעיד (*להעיד* - כי אין לנו ניסיון) שהחירות *אפשרית* - וזה כל מה שקאנט צריך כדי לבסס מוסר. מרגע שאתה יכול להעלות את החירות על הדעת (לא להוכיח - היא מעבר לגבולות הניסיון!), אפשר לפנות מקום **להאמין** בחירות - וקאנט ינסה בהמשך הספר לתת טעמים תבוניים מעשיים להאמין, אבל זה מה שזה: להאמין, ולא לדעת.
+
+
+את מושג ה**סיבה** *לא ניתן לדעת* מעבר לגבולות הניסיון, משום שהוא *מכונן* את גבולות הניסיון - לדבר על סיבתיות מחוץ לגבולות הניסיון זה שטויות. כך גם לגבי החירות - אי אפשר להבין אותה *מחוץ* לגבולות הניסיון - ובהינתן שאין בתוכה סתירה פנימית בתוך גבולות הסיבתיות, אין בכוחה של סיבתיות לסתור אותה.  
 
 
 
 
 
 
+> יתר על כן (...) חסר קשרים
+> 
+> > B479
+
+#### יומרת התבונה 
+
+> את יומרותיה הנוצצות של התבונה (...) העליונות והנכבדות ביותר של האנושות 
+> 
+> > B491
+
+
+התבונה האנושית מאוד יומרנית - מתעלה מעל כל מדע אחר. המטאפיזיקה, כמדע תבוני טהור, תובעת לפי קאנט את כס מלכות המדעים. 
+
+> לרוע מזלה של הספקולציה (...) על השכל והחושים.
+> 
+> ---
+>  
+>  באיזה צד היינו מעדיפים ללחום (...) העניין הנדון.
+>  ---
+
+
+
+אולם, התבונה מסתבכת בפקעת של טיעונים - בתזות ובאנטיתזות - ומשם מגיעות האנטימוניות. איך יוצאים מהבוץ?
+
+
+>  עלינו להשוות את העקרונות (...) **דוגמטיזם** של התבונה הטהורה
+>  
+>  > B492-494
+
+
+התזות לוקחות עקרונות אמפיריים - כמו חוק הסיבתיות - ומכילות אותם על העולם כולו (*אין דבר אפוא מלבד הטבע*), בעוד שהתזות מניחות גם הנחות יסוד אינטלקטואליות. אלו שני הצדדים הניצים בתוך התבונה בחוקרה את השאלות המטאפיזיות הגדולות.
+
+
+> והנה, בקביעת אידאות-התבונה הקוסמולוגיות, אנו מוצאים מצד **הדוגמטיזם** או מצד **התזה**: 
+> 
+> ראשית, **אינטרס[^14] מעשי** מסוים (...)
+> B493-6
+
+
+קאנט מתאר רצון בסיסי לבחור בצד של התזות, *בגלל* שהן מאפשרות את המוסר. 
+
+> אשר לצד של **האמפיריזם*** (...) הבטוחה והניתנת-להבנה
+> 
+> > B496
+
+האמפיריזם, לעומת זאת, למעשה טוען שההכרה שלך בלתי-מוגבלת - בהינתן עיון מספיק, אפשר לחקור הכל. זוהי עמדה שמחמיאה ליומרת התבונה. 
+
+> כמובן, אם כל כוונתו של הפילוסוף (...) של התבונה
+> 
+> > B498-9
+> 
+> אני מדגיש שוב (...) יותר ממשהו יודע.
+> 
+> > B500
+
+אילו האמפריזם היה עוצר בגבולות הניסיון, היה לו תפקיד ביקורתי חשוב - הוא היה עוזר לנו לשרטט את הגבול שבתוכו אנחנו יכולים לטעון באופן אחראי, ולהצניע את התבונה היומרנית. אבל לרוב, האמפיריזם מתעקש לחרוג מעבר לגבולות הניסיון, וכך חוטא גם הוא ביהירות הזו החטא הזה חמור במיוחד: לא רק שהוא מתיימר לדעת מעבר למה שהוא יכול לדעת, הוא גם מחרב את המוסר בתהליך. 
+
+
+> מניין באו לכם האידאות (...) הטרנסצנדנטאליות דורשות להסביר.
+> 
+> > B510-512
+
+אנחנו שוכחים שמה שאנו מבקשים היא העיקרון המחבר של שלמות כלשהי - מה שאיחד את *ה כ ל* - וזה **לא יכול** להינתן לך בניסיון אמפירי! 
+
+!!! info ""
+	**סינתזה** - האיחוד השכלי של המושאים החושיים לכדי מושג (אפריורי + אפוסטריורי -> מושג)
+
+
+### פתרון הדיאלקטיקה הקוסמולוגית
+
+המפתח לסתרה שעולה מן האנטינומיות, אומר קאנט, הוא לא לקבל את התזה או את האנטיתזה, אלא לאמץ את ה**אידיאליזם הטרנסצנדנטלי**
+
+> באסתטיקה הטרנצנדנטאלית \[...] יחד עם כל קביעת הזמן הזאת.
+> 
+> > Β518-520
+
+!!! info "הערת קאנט"
+	לעיתים קראתי לו גם אידיאליזם **צורני**, כדי להבדילו מן האידיאליזם הרגיל, **החומרי**, המפקפק בקיומם של דברים חיצוניים או מכחיש אותו. במקרים אחדים נראה לי שעדיף לנקוט מונח זה ולאו דווקא את הקודם, כדי למנוע אי-הבנה.
+
+קאנט מכוון כאן לפרקו המפורסם, **שלילת האידיאליזם**, שאומר בתמצית - אפילו בשביל דימוי פנימי, אנחנו זקוקים לדברים בחוץ. 
+
+
+> כנגד זה, האידיאליזם \[...] לפי חוקים אמפיריים
+> 
+> > B518-521
+
+
+העולם שנגיש לנו בחוץ הוא רק **דימוי** - כלומר, ייצוג תודעתי של העולם שבחוץ, שאין לנו גישה ישירה אליו: הדימויים הם האופן שבו העולם נמסר לנו. גם כשאתה ער לדימוי הפנימי שלך בו בעצמו (קאנט מכוון ל[קוגיטו של דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו)), הדבר שאתה ער אליו הוא *תופעה*, ולא הדבר כשלעצמו. 
+
+את מידת הביטחון שדקארט מחפש, כבר לא נמצא; אין לנו אלא ייצוג. מנגד, איננו נופלים לעומק החלום של דקארט, משום שהעולם החיצוני, כפי שנגלה לנו בתצפית אמפירית, *כן* מציג שיטה עקבית - שלא כמו החלום. 
+
+> שום דבר אינו נתון לנו ממש \[...] זהו דיבור חסר כל משמעות
+> 
+> > B521
+
+
+#### אובייקט טרנסנדנטלי
+
+> הכושר להסתכלות חושית \[...] לפי חוקים אמפיריים
+> 
+> > B522-523
+
+מאחורי התופעות שאנחנו קולטים ברשמי החושים חייב להיות **משהו** שמפעיל אותנו, משהו שגרם להן. אולם, אין לנו כל יכולת להגיד עליו שום דבר - הוא לא נתון לנו בחושים: לכן, קאנט מכנה אותו ה**אובייקט הטרנסנדנטלי**. אנחנו יכולים לייחס לאותו האובייקט את התפיסות שלנו, אבל לא להגיד על-אודותיו שום דבר. 
+
+אבל מהו בדיוק האובייקט הטרנסנדנטלי?
+
+> לפיכך, אם אני מדמה לעצמי \[...] בסידרה של הרגרסיה האמפירית 
+> 
+> > B523-524
+
+אנחנו מדברים על טווח הניסיון *האפשרי* - ולאו דווקא זה שחוויתי *בפועל*. אבל מה קובע מה אחווה *בפועל* לעומת האפשרי? למה אני רואה את הברק לפני שאני שומע את הרעם? יש מאחורי זה *חוק טבע* - אבל **מה קובע את חוק הטבע**? את זו מכנה קאנט **סיבה טרנסנדנטלית** - כמו האובייקט, אנחנו יכולים לדעת ש*יש* סיבה כזו, אבל איננו יכולים לדעת *מה היא*. 
+
+ומה לזה ולאנטינומיות?
+
+> וכך נעלמת האנטינומיה של התבונה הטהורה \[...] כפי שאומרת האידאליות הטרנצנדנטאלית שייחסנו להן
+> 
+> > B534
+
+
+מדוע התבונה מסתבכת בסתירות? משום שהיא מחפשת את ה*מוחלט* - אבל כעת אנחנו למדים שה*מוחלט* לא שייך לעולם התופעות - אלא רק לאובייקטים הטרנסנדנטלים.
+
+### שלמות כמשימה נמשכת - העיקרון המכוון של התבונה
+
+את הצד הביקורתי-שלילי של הביקורת - *בואו נגביל את הכרתנו למרחב התופעות* - יש גם צד חיובי: סדרה שלמה של תנאים לא יכולה להיות *נתונה* - אנחנו לא יכולים לתפוס את *המוחלט* - אך היא יכולה לשמש רעיון מנחה או מכוון. קאנט מכנה רעיון מנחה זה **אידאה מכוונת**, או רגולטיבית - 
+
+> כיוון שהעיקרון הקוסמולוגי של הטוטאליות \[...] מכוון \[רגולטיבי] של התבונה.
+> 
+> > B536-537
+
+
+<big> זהו לב ליבו של הרעיון הקנטיאני. </big>
+
+אתה יצור סופי, שלעד לא נגיש לו *המוחלט* - החקירה לעולם לא תגיע לקיצה. אבל אל לך לעצור אי פעם בסיבה מסוימת ולהכריז עליה כ*המוחלט* - התבונה רוצה את האינסוף, ויכולה ללכת ולהתקרב אליו, **אבל לעולם לא להגיע!**
+
+> לאחר שהוכחו די הצורך \[...] שחולל את הפולמוס מלכתחילה
+> 
+> > B544
+
+ניתן לביית את דחף הנהייה אחר האינסוף, זה שהכניס אותנו לסתירות ופיצל את התבונה לתזות ואנטיתזות, כל עוד נזכור שה*אינסוף* הוא *בתוך עולם התופעות* - ואז ניתן שוב לדבר עליו במובן אחראי.
+
+
+### פתרון האנטינומיה השלישית - חירות טרנסנדנטלית
+
+> ראוי לציין במיוחד \[...] הנובע מדחפי החושיות \[...]
+> 
+> אנו רואים בקלות, שאילו הסיבתיות \[...] סדרת אירועים **לגמרי מעצמה**.
+> 
+> > B561-562
+
+לכל תופעה יש סיבה, שהיא תופעה אחרת. אם שם היה נגמר הסיפור, היינו מתדרדרים לדטרמיניזם - אלו החוקים, וזה מה שיש. אולם, כמו שיש את חוקי הטבע, יש את חוקי המוסר - שפועלים במישור אחר לגמרי; המוסר לא קיים בסדר הטבע, והטבע לא קיים בסדר המוסר. 
+
+**חובה** מניחה חופש מסוים (אם אין לך ברירה, מאיפה תהיה חובה? זה פשוט מה שיקרה). אי אפשר לומר על אבן ש**חובה** עליה ליפול, כמו שאפשר לומר לאדם ש**חובה** עליו להושיט עזרה לאחר: זאת משום שמדובר בשני מרחבים שונים, עם שני סוגי הכרחים שונים. מה שהכרחי בטבע - פשוט קורה; מה שהכרחי במוסר - לאו דווקא: הוא תלוי בהכרתו ובמימושו על ידי הסוכן המוסרי.
+
+
+מה שמאפשר את ההפרדה הזו היא **חירות טרנסנדטלית**, או חירות מעשית - סיבה שלא נגישה לנו, בדיוק כמו זו שמכוננת את חוקי הטבע. 
+
+
+> כאן ניכר מיד השפעתה המזיקה של אותה הנחה \[...] תקבל הנהרה במהלך יישומה.
+> 
+> B564-565
+
+
+המוסר מגיע מהמרחב המוסרי, הנפרד מהטבעי. אולם *התוצאות* שלו מופיעות גם בעולם האמפירי. איך זה ייתכן? קאנט אומר לא רק ש*אפשר* לתאר כל אירועי בשני המרחבים האלו, אלא ש*צריך*. כלומר, לכל אירוע יכול להיות  הסבר טבעי, והסבר מוסרי. 
+
+> על מנת להבהיר את העיקרון הרגולטיבי \[המכוון]... לזקוף בשלמותו לחובת המחדל שלה.
+> 
+> > B582-583
+
+
+ההסבר המטאפיזי-מוזר הזה נטוע במערכת המשפט שלנו - כל עוד אדם מחזיק בתבונתו, לא נפטור אותו מאחריות - יהיו הנסיבות האמפיריות אשר יהיו!
+
+
+ומרגע שביססנו את החירות הטרנסנדנטלית, אפשר לדבר על מוסר - 
+
+> בשם **אינטליגיבילי** אני מכנה אותו דבר במושא של החושים שאינו בעצמו תופעה \[...] אף על פי ש**תוצאתה** מצוי בתופעה
+> 
+> > B566-567
+
+
+## האסתטיקה הטרנסנדנטאלית
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	ה**אסתטיקה**[^15] על הנייר, היא חקר *כל מה שקשור בחושים*. אלא שהאסתטיקה הקנטיאנית אינה קשורה ישירות לחושים: בהיותה *טרנסנדנטאלית*, היא עוסקת ב**תנאים לאפשרות של קליטה חושית**. 
+
+
+> הכושר (הקליטות) לקבל דימויים \[...] לא יכול להינתן לנו בדרך אחרת.
+> > B33
+
+בהיותו אמפריציסט, קאנט קובע ש*כל* מחשבה קשורה בצורה כזו או אחרת - ישירה או עקיפה - לחושיות. קאנט מתנסח לעיתים כאילו הקשר הוא תמיד ישיר, אם כי הוא מכיר בכך שהוא לרוב עקיף.
+
+ה*אסתטיקה* היא אחת מהפרקים בתורת היסודות הקנטיאנית, והיא מוקדשת ל**הסתכלות**, היכן שה*לוגיקה* מוקדשת לשכל וה*דיאלקטיקה* עוסקת בתבונה. 
+
+!!! warning ""
+	טבעי לקרוא את הטענה הזו כאילו החושיות לבדה, ללא השכל, יכולה לספק לנו מושאים ולשרטט את גבולותיהם - אבל זו טענה בעייתית. המשמעות היא שאיננו זקוקים למושגים כדי לכונן מושאים - וזו טענה בעייתית. יש ויכוח פרשני גדול האם זו כוונתו של קאנט.
+
+אם נפשיט ממושא 3של הניסיון את כל מה שאנחנו חושבים אודותיו, ואת התחושות שהוא מסב לנו ניוותר עם הצורות הטהורות של החושיות: חלל וזמן. הם הנושא של האסתטיקה הטרנסנדנטאלית. 
+
+> כל הדימויים שאין בהם שום דבר השייך לתחושה \[...] גם בלי מושא ממשי של החושים או \[אירוע של] התחושה \[...]
+> 
+> בשם "אסתטיקה טרנסנדנטאלית" אני מכנה \[...] שיכונה "לוגיקה טרנסנדנטאלית"
+> 
+> > B34-35
+
+עבור כל שני אובייקטים נתונים, חייב להיות משהו *שמאפשר* לי לקלוט אותם בחושים. אלו הם **החלל והזמן** - שבלעדיהם *לא אוכל לקלוט שום דבר*.
+
+> מה הם אפוא חלל וזמן? \[...] המושג כנתון באופן אפריורי.
+> 
+> > B37-38
+
+
+קאנט מציג שלוש עמדות היסטוריות ביחס לחלל ולזמן:
+
+- הם ישים ממשיים, וקיימים כשלעצמם, בלא תלות בעולם נברא, בבני אדם או במשהו אחר (ניוטון)
+- הם יחסים בין דברים, השייכים לדברים כשלעצמם ([לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ))
+- **הם חלק מהמערך של רוחנו, הצורה ההכרחית של ההסתכלות (קאנט)**
+
+ב*בירור* (expositio) קאנט מבקש *את המינימום ההכרחי כדי לאפיין* - מספיק כדי שנוכל להגיד, *היי, זה חלל*, *תראו, זה זמן*. במקרה הזה, מדובר בבירור *מטאפיזי*, ששונה מ*בירור טרנסנדנטאלי*, אותו נציג בהמשך.
+
+### הבירור המטאפיזי של מושג החלל
+
+1. **החלל הוא מושג אפריורי**, ולא אמפירי. אנחנו *בהכרח* מתנסים במושאים הנמצאים מחוצה לנו כמצויים במקום מסוים וכעומדים ביחסים עם דברים הממוקמים במקומות אחרים. לפיכך, דימוי החלל קודם לניסיון שלנו במושאים, ומאפשר אותו: *עוד לפני שראיתי **משהו***, אני יודע שהוא יהיה בחלל[^16].
+
+2. החלל הוא **דימוי אפריורי הכרחי**: אי אפשר לדמות שהחלל אינו קיים (רק שהוא ריק ממושאים), ואי אפשר להפשיט אותו החוצה מהמושאים. 
+3. החלל הוא **הסתכלות טהורה**, ולא מושג: אפשר לדמות רק חלל אחד, שקודם לחלקיו, הם הגבולות שלו.
+
+	משפטי הגיאומטריה הם אפריוריים ונגזרים מההסתכלות שלנו בחלל. כך גם כל חלל אחר, שהוא פשוט הגבלה של *ה*חלל.
+
+!!! warning ""
+	קאנט *אינו* מתכוון לטעון כי **אין** לנו מושג של חלל או של צורות מרחביות, אלא שההסתכלות הטהורה עומדת *ביסוד* המושגים הללו. 
+
+4. אנחנו חושבים על החלל כגודל אינסופי נתון (שאנחנו מן הסתם לא יכולים לתפוס בשלמותו).
+
+ואיך מבררים את אותו חלל? ב**בירור טרנסנדנטאלי** - 
+
+> בירור טרנסנדנטאלי פירושו אצלי - להסביר מושג בתור עיקרון \[...] לאותו מושג.
+> 
+> > B40
+
+בירור טרנסנדטאלי הוא בירור העקרונות המאפשרים הכרות **סינתטיות אפריוריות** - הרחבה של הידע הקיים בהתבסס על ידיעות *הכרחיות* - למשל, הגיאומטריה:
+
+- גיאומטריה היא מדע סינתטי אפריורי, שמשפטיו מלווים בתודעת הכרחיותם.
+- היא עוסקת בתכונות החלל והגופים בחלל (הגבלת *ה*חלל)
+- הסינתטיות של משפטי הגיאומטריה מוסברת על ידי העובדה שדימוי החלל הוא הסתכלות, ולא מושג
+- האפריוריות וההכרחיות של משפטי הגיאומטריה מוסברת על-ידי העובדה שדימוי החלל עצמו הוא אפריורי.
+
+> איך יכולה לשכון ברוח הסתכלות חיצונית \[...] גם אם לכאורה נראה שהם דומים במשהו.
+> 
+> > B41
+
+החלל הוא **האופן שבו הפרט מארגן את הנתונים החושניים הניתנים לו מבחוץ**. במובן הזה, הוא *צורת החוש שלנו*. 
+
+!!! warning "סובייקטיבי במובן הקנטיאני"
+	ב*פרטני* (סובייקטיבי), קאנט **לא** מתכוון לפרט כזה או אחר (אני אוהב יין אדום, ועידו אוהב יין לבן), אלא *מה שחל על כל פרט באשר הוא* - **גם** אני **וגם** עידו חושבים באמצעות מושג החלל האפריורי. הפרטני הזה **אינו מנוגד לכולל** (האובייקטיבי), להיפך: הוא תנאי שלו.
+
+זוהי כפירה ב[מזלג של יום](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיביים#המזלג-של-יום)[^17] - היכן שיום אומר שמשהו יכול להיות *או* סינתטי אפוסטריורי *או* אנליטי אפריורי - כלומר, אפשר ללמוד דברים חדשים או מתצפית או מניתוח של אמיתות הכרחיות -  קאנט מצליב ביניהם ואומר - יש סינתטי אפריורי: אפשר ללמוד דברים חדשים מחיבור בין אמיתות הכרחיות.  
+
+המסקנות של קאנט הן:
+
+- "החלל אנו מציג שום תכונה של דברים מסוימים כשהם-לעצמם, או של יחס ההדדי ביניהם" (B42)
+- "החלל אינו אלא הצורה של כל התופעות של החוש החיצוני, כלומר, התנאי הסובייקטיבי של החושיות, שרק בכפיפות לו ייתכנו בשבילנו הסתכלויות חיצוניות" (B42)
+- "\[...] הבירור שלנו מלמד על הממשות \[...] ביסוד הדברים כשלעצמם  (B43)"
+
+באומרו **אידאליות** קאנט מתכוון ל*הכרתיות* (מ*אידאה*, [במובן היומיאני](/פילווסופיה/חדשה/יום/מסכת#האידאה)). הוא מנסה להגיד שה*חלל* הוא אידאלי - מן המחשבה שלנו - אבל המושאים *בתוכו* הם אמפיריים. זוהי התשובה שלו ל[אידיאליזם של ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות). בסופו של דבר קאנט יגיד ש*לא ייתכנו ייצוגים פנימיים בלי מושאים חיצוניים*. 
+
+
+### הבירור המטאפיזי של מושג הזמן
+
+בשורות B46-48, קאנט קובע כי:
+
+1. **הזמן אינו מושג אמפירי**. העקיבה של המושגים לא אפשרית מבלי דימוי הזמן לא היה מונח בהן אפריורית: דברים קיימים ברוחנו באותו זמן (יחד) או בזמנים שונים (זה אחר זה). 
+2. הזמן הוא דימוי הכרחי המונח ביסוד כל ההסתכלויות. אי אפשר לבטל את הזמן, אלא רק להוציא את התופעות מתוך הזמן.
+3. יש אקסיומות זמניות: זמנים שונים אינם יחד, אלא עוקבים זה אחר זה (כמו שאין *חללים*, אלא רק חלקים של *ה*חלל): בעצם, אין זמנים, רק חתכים של *ה*זמן.
+4. הזמן הוא לא מושג, אלא *צורה טהורה של ההסתכלות החושית*. 
+5. הזמן, באופן מוחלט, הוא אינסופי: כל הגדלים המסוימים של הזמן הם רק מגבלה של *ה*זמן האחד והיחיד.
+
+> כאן אני יכול להסתמך \[...] שאינה חסרת-פוריות.
+> 
+> > B48-49
+
+בלי **זמן**, אין ***שינוי*** - שינוי במובן הבסיסי הוא *קודם זה, עכשיו משהו אחר[^18]*: אי אפשר לחשוב על שינוי שלא בתוך זמן. שינוי של חלל וזמן יחד הוא **תנועה**[^19], שגם מושגה הוא אפריורי. 
+
+המסקנות של קאנט הן:
+
+- "הזמן אינו משהו העומד לעצמו, או הצמוד לדברים כקביעה אובייקטיבית שלהם, שישאר בעינו גם אם נפשיט מכל התנאים הסובייקטיביים של ההסתכלות בהם" (B49)
+- "הזמן אינו אלא צורת החוש הפנימי, כלומר, צורת ההסתכלות שלנו בעצמנו ובמצב הפנימי שלנו" (B49)
+- "הזמן הוא התנאי הצורני האפריורי של כל התופעות בכלל. החלל, בתור הצורה הטהורה של כל ההסתכלויות החיצוניות, מוגבל בתפקידו כתנאי אפריורי לתופעות חיצוניות בלבד. אולם כל הדימויים, בין שיש להם מושא חיצוני ובין שלא, הם כשלעצמם קביעות של הרוח, ובתור כאלה שייכים למצבה הפנימי; והמצב הפנימי כפוף לתנאי הצורני של ההסתכלות הפנימית, כלומר לזמן" (B50)
+
+ב**חוש פנימי**, קאנט מתכוון ל*כל תוכן מנטלי* - מחשבות, רגשות, רעיונות וכדומה: גם לאלו יש לדעת קאנט מימד חושני, שהזמן (והחלל) עומד בבסיסו **בהכרח**. 
+
+קאנט מתחיל לקשור כאן קשר עמוק בין הפנים לחוץ: המחשבות שאני חושב (כמו "הנה, עידו נכנס ל**חדר** **כרגע**) לגבי החוץ גם מכוננות את הפנים[^20].
+
+> הדברים שאמרנו מלמדים אפוא \[...] האידאליות הטרנסצנדנטאלית של הזמן
+> 
+> > B52
+
+
+כמו בדבריו על החלל, עבור קאנט אין תמיד ניגוד בין פרטני לכולל (סובייקטיבי לאובייקטיבי).
+
+### הערות כלליות לאסתטיקה
+
+> ובכן, רצינו לומר: שכל הסתכלות שלנו אינה אלא דימוי של תופעה; הדברים שבהם אנו מסתכלים אינם כשהם-לעצמם מה שהסתכלותנו רואה בהם, וגם יחסים אינם ערוכים כשהם-לעצמם כפי שהם מופיעים לנו
+> 
+> > B59
+
+קאנט טוען שהחלל והזמן הם רק צורות ההסתכלות בתופעות. נשמע לא עקבי להגיד שאותו הדבר, שאני מתנסה בו כאן ועכשיו, ואיני יכול אלא להתנסות בו כבמקום וזמן מסוימים, קיים גם במובן אחר שאינו חלל-זמני. במילים אחרות, אנחנו מייחדים דברים, בין השאר, על ידי מיקומם בחלל ובזמן. אך אי אפשר לייחד כך דברים כשהם-לעצמם. בעצם, לא ברור כלל, בהקשר ההכרתי, איך ואם יש לייחדם.
+
+זהו כמובן נושא במחלוקת פרשנית אדירה.
+
+> מה עשוי להיות אופי המושאים כשהם-לעצמם, במובחן מכל אותה קליטות של חושיותינו, זאת לא נוכל לדעת כלל. איננו מכירים אלא את אופן תפיסתנו את המושאים, שהוא מיוחד לנו, ולכן אינו שייך בהכרח לכל מצוי, אלא רק לכל אדם, ורק בו אנחנו עוסקים.
+> 
+> > B59
+
+> מה המושאים עשויים להיות כשלעצמם, זאת לא נוכל לדעת לעולם על ידי ההבהרה הגדולה ביותר של תופעותיהם, שהיא הדבר היחיד המסור ליכולתנו
+> 
+> > B60
+
+האם קאנט מחויב לטענה שחרף העובדה כי איננו יודעים דבר אודות דברים כשהם לעצמם, אנחנו יודעים שהם קיימים? אולי יש לנו יחס אפיסטמי אחר לעובדת קיומם?
+
+
+
 [^1]: קשה להאמין, אבל הוא היה מורה מאוד פופולרי.
 [^2]: שלא שכתבה הרבה מחדש, אלא צמצמה ועשתה סדר.
 [^3]: כמו אלכוהוליזם, אומר עידו - גם אם לא שתית 7034 ימים, תמיד תרצה לשתות, אפילו כשאתה לא תרצה לשתות.
@@ -297,3 +676,10 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 [^11]: לא כזו. נגיע לזה.
 [^12]: הכוונה היא ל*טרנסנדנטית* - חורגת מגבולות התבונה, ולא ל*טרנסנדנטלית* - חקר האפשרות
 [^13]: [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת#הקטגוריות).
+[^14]: באופן מבלבל, **אינטרס** אצל קאנט חסר את הקונוטציה השלילית שאנחנו רגילים אליה: מדובר במניע טוב, הכי טוב שיש.
+[^15]: מיוונית: αἴσθησω - לתפוס
+[^16]: עידו מדגים בשיחה יומיומית:  "אתה לא מאמין מה ראיתי אתמול בלילה!" "*איפה?*"
+[^17]: קאנט מערער על יום בהרבה מובנים, ונותן לו הרבה קרדיט בתגלית שלו - הוא אפילו אמר שיום *כמעט* גילה אותה, משום שניסח את המזלג באופן כה ברור שקאנט רק היה צריך לחבר בין חלקיו השונים.
+[^18]: כמו שאנדי אומר, *Οne damn thing after another!*
+[^19]: מסיבה זו, תנועה היא אחד מהדברים הכי יסודיים עבור קאנט: אם אפשר לייצג תופעה או חוק טבע כתנועה, זהו הייצוג הבסיסי ביותר, משום שהגענו עד לצורות ההסתכלות הטהורות, קרי - לא יהיה ייצוג בסיסי יותר.
+[^20]: ב*שלילת האידיאליזם* קאנט קובע כי מושגים חיצוניים, שאנו מכוננים בחלל ובזמן, הם תנאי *לחוש הפנימי*.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#

@@ -1 +0,0 @@
-,shmick,Tieke,07.08.2024 14:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md

@@ -19,6 +19,9 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 	[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx) [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
  
 
+!!! success "ראו גם"
+	[אתיקה ניקומאכית (קורס המשך)](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית)
+
 ## האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
 
 את *האתיקה הניקומאכית* נוהגים לקרוא כספר בדבר המוסר. האמנם?

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md

@@ -3,6 +3,14 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 !!! info "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55543), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2865244)
 
+## תוכן העניינים
+
+#### 1. [מבוא]()
+
+#### 2. [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+#### 3. [מודלי קריפקה](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה)
+
 
 ## מושגי יסוד
 

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md

@@ -0,0 +1,119 @@
+---
+title: לוגיקה אינטואיציוניסטית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+---
+[לויצן אגברטוס יאן "ברטוס" בראוור](https://en.wikipedia.org/wiki/L._E._J._Brouwer) (1881-1966) שאל את עצמו האם בפיתוח העשרוני של π יש מופע של 9 פעמים הספרה 9 (...1234999999999...). איך בודקים? נניח וכל פעם נפתח קצת את π ונבחון כל קטע סופי נתון. אם מצאנו - נפלא. ואם לא מצאנו? נוכל רק להגיד ש*עד עכשיו* לא היה - לא נוכל להגיד ש*יש* או ש*אין* קטע כזה.
+
+אנחנו יצורים סופיים, ויכולים לפתח רק חלק סופי. אבל האם *יש* בכלל פיתוח אינסופי כזה, שפשוט אנחנו לא מגיעים אליו? יכול להיות שאין דבר כזה - לא נוכל לדעת עד שפיתחנו הכל. אבל אם אנחנו לא יודעים שיש מקטע כזה, אולי אנחנו לא יכולים לטעון בכלל שיש או אין מקטע של תשע תשיעיות: אין על *מה* לטעון בכלל. 
+
+העמדה הזו היא **קונסטרוקטיביזם** - 
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**קונסטרוקטיביזם** היא התזה שאומרת שישים (אובייקטים) מתמטיים הם פרי הבניה שלנו, כך שכל מספר Αv~A (רציונליים או לא רציונליים)
+
+בכל פעם שמפתחים את π, הπ המפותח עד הסוף הוא זה שפיתחנו - אין לי טענה שיש אחד אינסופי כלשהו; והיות ו*לעולם* לא נפתח את π עד הסוף, אני לא יכול לטעון כלום לגבי קיום או אי קיום הקטע: הדבר שלגביו אני טוען *עדיין מתהווה*, ולעולם *עדיין יתהווה*.
+
+
+!!! is-info "טענה"
+	יש שני מספרים לא-רציונליים a, b כך ש - $a^b$ רציונלי
+
+הוכחה: 
+
+נתבונן ב $\sqrt{2} ^\sqrt{2}$. אם הוא רציונלי, סיימנו. אחרת נקבל:
+
+$$
+(\sqrt{2}^\sqrt{2})^\sqrt{2} = \sqrt{2} (\sqrt{2} \times \sqrt{2}) = 2
+$$
+
+אבל כך יוצא שההוכחה עומדת, *ואנחנו לא יודעים מהם המספרים!* (מה זה שורש 2?)
+
+!!! success "ראו גם"
+	הקטע הבא נשען על הפילוסופיה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט). ראו גם:
+	
+	[קאנט (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), [קאנט - ביקורת התבונה הטהורה (קורס מתקדם)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה).
+
+בראוור נשען על מושג האינטואיציה הקנטיאני. התפיסה הרציונליסטית מחלקת את המושגים למושגים מאוד מורכבים - אלוהים ומספרים - ולנתוני חושים. קאנט רוצה לשבור את הטווח הזה, ומחלק אותו במקום ל**אינטואיציה** ו**מושג**.
+
+**מושג** הוא תמיד כללי (*כיסא*, לא הכיסא הזה), ולפי קאנט היא תמיד **מתווכחת** - קרי, המושג הוא לא רק נתוני חושים, אלא גם ארגון שלהם לפי המושגיות. 
+
+האינטואיציה, מנגד, היא מידית, וללא תיווך - אלו הם **החלל והזמן**. הם לא *מושגים* - הם התנאים לכינון מושגים. המתמטיקה כולה נשענת *על* הזמן. 
+
+תלמידו של בראוואר, [הייטינג](https://en.wikipedia.org/wiki/Arend_Heyting), פיתח מהקושי הזה את מערכת ה**לוגיקה האינטנציוניסטית** - 
+
+![heiding](./heiding.png)
+
+
+לוגיקה אינטואיציוניסטית פשוטה בהרבה - כללי ההיסק שלה מאוד פשוטים - אבל חזקה פחות מלוגיקה קלאסית. אלא שכדי "להמיר" לוגיקה אינטאיציוניסטית לקלאסית, אנחנו נדרשים לכללי היסק נוספים מוזרים, לא אינטואיטיבים. 
+
+לכן גדל, גנצן ואחרים בנו *פונקציית תרגום* מלוגיקה קלאסית לאינטואיציוניסטית:
+
+- כל טיעון תקף אינטואיציוניסטית תקף קלאסית
+- מצד שני, נסתכל על פונקציית התרגום הבאה g:
+```
+g(p) = ~~p
+g(A v B) = ~(~g(A) ^ ~g(B))
+g(A -> B) = g(A) -> g(B)
+g(~A) = ~g(A)
+g (A ^ B) = g(A) ^ g(B)
+```
+
+
+טענה: A תקף קלאסית אם ורק אם g(A) תקף אינטואיציוניסטית.
+
+אבל בעצם, אם אפשר לתרגם את הלוגיקות אלו באלו, אולי הן לא באמת לוגיקות שונות, אלא אותה הלוגיקה כשהיא מדברת *אותם הדברים, באופן שונה*? כמו שאפשר להגיד את אותם הדברים באנגלית ובעברית, אולי הן מדברות *על אותו הדבר*, בדרכים שונות?
+
+[קווין](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין), למשל, חושב שאין פלורליזם לוגי - יש מערכות שונות לדבר *על אותה הלוגיקה* (מוניזם לוגי, *מוניזם של מובן* - שימוש שונה בביטויים השונים, בלא מחלוקת מהותית).
+
+בראוור כופר במפורש בעמדה הזו - הוא חושב שבמתמטיקה הקלאסית יש חלקים שראוי לא לקבל, ואפילו לדחות. 
+
+לטובת בראוור ניתן לטעון שבתרגום אובד מידע - כמו שבעמים אסקימוסים יש עשרות מילים לשלג, שכולן נתרגם כ*שלג*[^1] - ולכן לא מדובר באותה הלוגיקה.
+
+## תורת המובן
+
+[מייקל דאמט](https://en.wikipedia.org/wiki/Michael_Dummett) חקר את הסוגיה באמצעות **תורת מובן** - 
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**תורת מובן** יכולה להיות **תורת מובן ריאליסטית** או **תורת מובן אנטי-ריאליסטית**, כאשר:
+	
+	- **תורת מובן ריאליסטית** אומרת שהמובן של ביטוי ניתן על ידי תנאי האמת שלו. 
+
+
+למשל, *היום יורד גשם* - כולנו מבינים את אותו המובן כי יש תנאי אמת ברורים ומוסכמים (יורד גשם, או שלא יורד גשם). אם מישהו חורג מתנאי האמת האלו, נניח שהוא חורג מהמובן, או שהוא משתמש בו אחרת.
+
+בפני הריאליזם ניצבים כמה אתגרים:
+
+- אמת ומובן הם מונחים קרובים מדי. 
+	
+	 לדעת את האמת זה לדעת את המובן ולשגות בתנאי האמת זה לשנות את המובן.
+
+- לא ייתכן שמשמעותו של ביטוי תיקשר בתנאים שלא ניתן לוודא.
+	
+	 נחזור ל[קרב הימי של אריסטו](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת#דו-ערכיות). אנחנו לא יודעים אם יתרחש קרב ימי, עד שלא ייתרחש או לא ייתרחש. האם זה אומר שהטענה חסרת מובן? לא ממש; אנחנו מבינים מה הביטוי אומר - גם אם לא נדע *לעולם* אם יהיה או לא יהיה קרב ימי.
+
+- למידת שפה
+	
+	 איך תינוקות לומדים שפה? הם שומעים צלילים, מזהים את הדפוסים, ובניסיון לומדים איך לחבר אותם. אבל לפי הריאליזם, לא *יכולנו* בכלל לתפוס את הצורה לחבר אותם (התינוק חסר ניסיון ולא יודע את תנאי האמת), וכך יוצא שלא יכולנו ללמוד שפה!
+
+לאור זאת נבחן את החלופה, תורת מובן **אנטי-ריאליסטית** - 
+!!! is-info ""
+	- תורת מובן **אנטי ריאליסטית** אומרת שהמובן של ביטוי ניתן על ידי **תנאי הטעינה שלו** - התנאים הקאנוניים שמאפשרים  לי לטעון ביטוי כזה.
+
+אמת, במצב כזה, היא מה שניתן לטעינה מוצדקת. זוהי תורה **טענתית** של האמת.
+
+למצב כזה יש השלכות על הלוגיקה - מה בדבר דברים שאין לנו את תנאי הטעינה שלהם, כמו תשע התשיעיות של π? במצב כזה אנחנו לא יכולים לטעון לכאן ולכאן - ואולי עולה ערך אמת *שלישי*? אמיתי, שקרי, ו*לא יודע*?
+
+בשפה, זה דבר מקובל - *מה השעה? לא יודע* - אבל אם נשיב ככה למחשב, הוא יתבלבל. 
+
+וכאילו זה לא מספיק גרוע, גדל טוען שמספר ערכי האמת של לוגיקה אינטואיציוניסטית איננו סופי. בביטוי המכיל p,q,r - 
+(p <-> q) v (q <-> r) v (p <-> r) 
+
+זו טאוטולוגיה קלאסית - זה תמיד נכון. אבל אי אפשר להוכיח את זה בלוגיקה אינטנציאוניסטית. 
+
+
+
+[^1]: ובקוריאנית יש *ה מ ו ן* מילים לתודה (감사합니다, 고맙습니다, 고마워...), תלויות הקשר.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md

@@ -0,0 +1,224 @@
+---
+title: לוגיקה טמפורלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+  - לוגיקה_טמפורלית
+description: לוגיקה, בזמן!
+summary: לוגיקה, בזמן!
+---
+ראינו הרבה משפטים כמו:
+
+
+!!! is-info ""
+	כל היוונים הם בני תמותה
+	
+	סוקראטס הוא יווני
+	
+	---
+	 
+	סוקראטס בן תמותה
+
+
+אבל יש כאן בעיה. סוקראטס *היה* יווני.
+
+אנחנו משחקים כאן על *Τense*: אנחנו רוצים לדעת לדבר על זמנים שונים. נעשה זאת בשפת תחשיב הפסוקים וסימנים חדשים - 
+
+- Pα
+	
+	α היה אמיתי בנקודה כלשהי בעבר
+
+- Fα 
+	
+	α יהיה אמיתי בנקודה כלשהי בעתיד
+
+- Gα
+	
+	α יהיה אמיתי בכל נקודה בעתיד
+
+- Hα
+	
+	α היה אמיתי בכל נקודה בעבר
+
+
+!!! info "דוגמה"
+	1. Mary is walking - **q**
+	2. Mary walked - `Pq`
+	3. Mary will walk - `Fq`
+	4. Mary had walked - `P(Pq)`
+	5. Mary will have walked - `F(Pq)`
+	6. You are still young, but you will not always be so - `Pq & ~Gq`
+	7. I'm faithful to you, and I will always be - `Pq & Gq`
+	8. John has read Harry Potter, and Joe has too - `Pq & Pz`
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	 האם יש בכלל זמן? מקטאגרט כותב שלא - 
+	[Τhe Unreality of Time (McTaggart)](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/time.pdf)
+	
+	 וגם [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+
+## מערכות בסיסית
+
+1. CL
+2. G (α -> β) -> (Gα -> Gβ)
+3. G (α -> β) -> (Hα -> Hβ)
+
+4. α -> Gpα 
+
+	אם α אמיתי, אז בכל נקודה בעתיד יהיה נכון שα בנקודה כלשהי בעבר (*ההווה הוא העתיד של העבר והעבר של העתיד*[^1]).
+
+ 5. α -> HFα
+
+
+המערכת, שהגה Arthur Prior[^2]:
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	מודל טיפוסי הוא שלישיה
+	
+		Μ=<Ζ,Β,v>
+	
+	כאשר:
+	
+	 Z - קבוצה של נקודות בזמן
+		 
+	 B - יחס של קבוצה בזמן. לכל שתי נקודות בזמן אפשר לשאול אם t1Bt2
+	
+	 v - פונקציית הערכה. לכל פסוק אטומי P ונקודה t=Z:
+	
+		v(t,p) = ערך האמת של p ברגע t
+	
+	 תנאי האמת לאופרטורים:
+	
+			1. v(t,Pα) = T if t' ∈ Z so that t'Bt and v(t',α) = Τ
+			
+			2. v(t,Fα) = T if t' ∈ Z so that tBt' and v(t',α) = T
+			
+			3. v(t,Gα) = T if t' ∈ Z so that tBt' and v(t',α) = T
+			
+			4. v(t,Hα) = T if t' ∈ Z so that tBt' and v(t',α) = T
+	
+
+## טענות
+
+- Μ ⊨ α if v(t,α) = Τ for every t ∈ Z
+
+### טרנזיטיביות 
+
+בכל מבנה טמפורלי M בו B טרנזיטיבי - 
+	
+		 Μ ⊨ Hα -> HHα,  Μ ⊨Gα -> GGα
+
+
+### התחלה
+לזמן יש התחלה - 
+	
+		Η(p & ~p) v PH(p & ~P)
+
+### סוף
+
+לזמן יש סוף - 
+	
+		 FG(p&~p) v G(p&~p)
+
+
+(שניהם משחקים על זה שלפני הזמן ואחריו סתירות היו אמיתיות: אין דוגמת נגד)
+
+
+### לינאריות
+
+הזמן הוא לינארי - 
+
+זמן ייקרא **לינארי** אם אין בו פיצולים. קרי, לכל שתי נקודות t1, t2:
+
+- הן אותו הרגע (t1=t2)
+- t1 קדם ל t2
+- t2 קדם ל t1
+
+
+		Μ ⊨ ( Fα & Fβ) -> (F(α & β) v F(A&Fβ)) v F(β & Fa)
+
+
+
+אם אלפא יקרה בעתיד וביטא יקרה בעתיד, או שהם יקרו באותו הרגע, או שאלפא יקרה לפני בטא, או שבטא יקרה לפני אלפא.
+
+
+### בדידות
+
+זמן ייקרא **בדיד** (דיסקרטי) אם לכל נקודה בזמן, יש נקודה שהיא זו שקדמה לה.
+
+כלומר, לכל t1 יש t2 כך שt2Bt1 וגם אין t3 כך ש - 
+t3Bt1 & t2Bt3
+
+		Μ ⊨ (α ^ Gα) -> PGα 
+		
+		Μ ⊨ (α & Hα) -> FHα
+
+### צפיפות
+
+זמן ייקרא **צפוף** אם לכל שתי נקודות t1,t2 כך ש
+t1Bt2
+
+יש t3 כך ש-t3Bt2 וגם t1Bt3
+
+בתמצית, *בין כל שתי נקודות יש נקודה שלישית*[^3].
+
+		Μ ⊨ Fα -> FFα
+		
+		Μ ⊨ Pα -> PPα
+
+
+## הטיעון של דיאדורוס
+
+[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר שהעבר סגור - בלתי ניתן לשינוי - אבל העתיד פתוח ([מחר יתקיים קרב ימי](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת#דו-ערכי)). 
+
+
+מול אריסטו ניצב דיאדורוס כרונוס[^1] חושב שיש סתירה פנימית בין שתי הטענות של אריסטו. הוא מניח שתי הנחות שאריסטו אמור לקבל:
+
+1. העבר הכרחי.
+	מה שהיה, היה - נגמר, לא ניתן לשינוי
+
+2. אם משהו בלתי אפשרי (P) נגרר על ידי משהו אחר (Q), אז גם המשהו האחר (Q) בלתי אפשרי.
+
+נניח ואנחנו מדברים על צדף.
+
+- P - הצדף לא נראה ואף פעם לא ייראה
+
+- בעבר נכון "בעתיד P".
+
+אבל העבר הכרחי. לכן,
+
+- בהכרח בעבר "בעתיד P"
+
+כלומר,
+
+- לא אפשרי שבעבר "בעתיד לא P"
+
+אבל, אם נניח כמו אריסטו שהעתיד פתוח, אז אפשרי שלא P (~P). אזי ממילא:
+
+- "בעתיד לא P" - אפשרי
+
+וכך נובע דטרמיניזם!
+
+!!! warning "מה?"
+	**אם העבר הכרחי**, ו**העבר טוען טענות לגבי העתיד**, אז הרי שאם טענו משהו לגבי העתיד בזמן עבר, או שקיבענו את העתיד (במידה והטענה מתממשת) או ששינינו את העבר (במידה והטענה לא מתממשת); זו בעיה רצינית.
+
+
+```
+A: Pα -> ~◇~Pα (◇Pα)
+Β: □ (α -> β) -> (~◇β -> ~◇α) #אקסיומה K
+D:  α -> ~P~Fα #ההווה הוא העתיד של העבר
+E: (~α & ~Fα) -> P~Fα
+---
+C: (~α & ~Fα) -> ~◇α #דטרמיניזם!
+```
+
+
+
+
+[^1]: מי אמר שיעור פילוסופיה ולא קיבל?
+[^2]: איזה שם *מעולה* לפילוסוף שעוסק בזמן.
+[^3]: [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) אמר את זה.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md

@@ -1,4 +1,3 @@
-title: לוגיקה מודאלית
 
 **לוגיקה מודאלית** היא לוגיקה שעוסקת במונחי ה**אפשרות** (◇) וה**הכרח** (□) - מה שעוסקים בו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה).
 
@@ -336,107 +335,9 @@ v(W, A->B) = T if (v(W,A) = F or v(W,B) = F)
 v(W,□A) = T if for ALL w`∈W v(w`,A) = T
 ```
 
-אבל את הבעיה האחרונה לא הצליח קארנפ לפתור, ונשלח לתהום הנשייה. ואז, הגיע קריפקה.
+אבל את הבעיה האחרונה לא הצליח קארנפ לפתור, ונשלח לתהום הנשייה. ואז, הגיע [קריפקה](./קריפקה).
 
 
-### הסמנטיקה של קריפקה
-
-סול קריפקה היה מגדולי הלוגיקנים בכל הזמנים. תרומתו הגדולה, אולי הגדולה ביותר, הגיעה בגיל 15.
-
-רע לובש ז'קט. האם *אפשרי* עבורו לפשוט אותו? כן. רע פושט את הז'קט. האם *עכשיו* אפשרי עבורו לפשוט את הז'קט? *לא*; קריפקה אומר שאפשרות הוא מושג **יחסי**.
-
-```
-P = Wearing a jacket
-Q - Taking of the jacket
-
-Situaion 1: Wearing the jacket
-P = T
-Q = F
-
-◇Q = T
-
-Situation 2: 
-P = F
-Q = T
-
-◇Q = F
-
-```
-
-כלומר, מצב 2 **נגיש** (accessible) ממצב 1, אבל לא כל הדברים ממצב 1 נגישים ממצב 2.
-
-!!! info "הגדרה"
-	**מודל קריפקה** הוא רביעיה `Μ = <W, @, v, R>` (הוספנו `R`) כאשר:
-	
-	W - קבוצה של עולמות אפשריים
-	
-	@ ∈ W - העולם הממשי
-	
-	R - יחס נגישות (בינארי) בין עולמות אפשריים:
-	
-	w\`Rw - W\` נגיש לW
-	
-	V - פונקציית הערכה. 
-	
-	v(w,P) - הערך של P בעולם W.
-	
-	v(W, ~A), v(W, A-> B) - כמו במודלי קארנפ
-	
-	 v(w,□A) = T אם לכל w\` ∈ W כך ש wRw\`: v(w\`,A) = T
-	 
-	  v(w,◇A) = T אם יש w\` ∈ W כך ש wRw\`: v(w\`,A) = T
-
-
-לכל מודל קריפקה M: 
-`M ⊨ □ (A -> B) -> (□A -> □B)` (אקסיומה K)
-כלומר,
-
-`v(@,K) = T`
-
-הוכחה: 
-
-נניח בשלילה שיש מודל M כך ש `Μ ⊭ Κ`
-
-כלומר, 
-`v(@,K) = F`
-
-לכן, 
-
-```
-v(@, □( Α -> Β)) = Τ
-v(@, □Α -> □Β) = F
-``` 
-
-	1. `v(@, □( Α -> Β)) = Τ` ולכן לכל w∈ W כך ש @Rw:
-	
-	`v(w, A-> B) = T` 
-	כלומר, בעולם @, A הכרחי
-
-2. `v(w, □A) = T` ולכן לכל w∈ W כך ש  @Rw:
-
-	`v(w, B) = T`
-	כלומר, בעולם @, בהכרח B שקרי
-
-מ1 ו2 נובע:
-
-v(@, □B) = T - בסתירה להנחה.
-
----
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות רפלקסיבי מתקיים: `Μ ⊨  Τ`
-
-
-(כאן הייתה הוכחה, והתעצלתי)
-
-
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות סדרתי מתקיים: `Μ ⊨ D`
-
-
-
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות טרנזיטיבי מתקיים `M ⊨S4` (האקסיומה, לא המערכת).
-
 
 
 [^1]: לפי אריסטו, יש רק דבר אחד כזה, והוא האל.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין.md

@@ -0,0 +1,103 @@
+---
+title: וילארד וון אורמן קווין
+tags:
+  - שנה_ג
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - קווין
+  - אמפריציזם
+  - לואיס
+---
+## שלילת המודאליות של קווין
+
+[Quine](https://en.wikipedia.org/wiki/Willard_Van_Orman_Quine) היה אחד מהפילוסופים האמריקנים הגדולים בכל הזמנים.
+
+
+קווין הושפע מאוד מקארנפ, מ[הפוזיטיביסטים הלוגיים](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיביים), כאשר האחרון היה בטוח שהראשון ממשיך אותו, בעוד שהראשון היה בטוח שהוא מפריך את האחרון. הוא התעניין במושג ה*הכרח*, אבל לא במובן האנליטי שקארנפ חקר אותו.
+
+קווין תוקף חזיתית את מושג ה*אפשרות*, ומכתיר אותו כלא-לגיטימי - לא בפילוסופיה, ולא במדע. 
+
+אנחנו משתמשים *המון* במושג האפשרות, לרוב במובן שלילי (*אין מצב שאני עובר את כל מועדי א'*[^1]). אבל קווין דוחה אותו לאור הבעיה ב**אינדיוידואציה של ישים אפשריים**.
+
+חשבות על השאלה - 
+
+!!! is-info ""
+	כמה אנשים שמנים יכולים לעמוד בפתח הדלת הזאת?
+	
+	וכמה מהם הם קירחים?
+
+למושג **אנשים שמנים אפשריים** אין *אינדיוידואציה* - איך אנחנו אמורים לדעת אם הם קירחים?
+
+על זאת קווין אמר - 
+
+> No entity without identity
+> 
+> אין ישות ללא זהות
+
+
+
+אני לא יכול להגיד שמשהו קיים אם אני לא יכול לברר כל תכונה שלהם - איני יכול, *באופן עקרוני*, לדעת כמה מהאנשים השמנים הם קירחים. אם אין אינדיוידואציה, האובייקטים האלה לא קבילים!
+
+![fat men](./fat.jpg)
+<small>כמה נכנסים?</small>
+
+
+
+לכאורה יש עוד שימוש במושג ההכרח - 
+
+!!! is-info ""
+	אם X נמר, אזי **בהכרח** יש לו חברבורות
+	
+	אם אני אנבח את כל הנביחות שלי, אז **בהכרח** אהיה נבוח
+
+
+אבל, קווין יגיד, אפשר לזרוק כאן את מושג ההכרח ולהגיד - 
+
+!!! is-info ""
+	לכל הנמרים יש חברבורות
+	
+	בכל מקרה בו אני נובח את כל הנביחות שלי, אני נבוח
+
+![נמר](./spots.jpg)
+<small>חברבורתיים בהכרח?</small>
+
+והנה עשינו רדוקציה ונפטרנו ממושג ההכרח. האם האסטרטגיה הזו עובדת?
+
+
+דברים כמו - *סוכר בהכרח מסיס במים* - נהפכים לדברים כמו - *חומר מסיס אם בכל פעם ששמים משהו מסוגו במים הוא מתמוסס*. לא ברור שאנו זקוקים בכלל למושג ההכרח.
+
+הכיוון של קווין הוא אמפריציסטי, כמו של [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - *איפה יש אפשרות או הכרח בעולם?* השימוש האמיתי שלהם הוא קישור בין אירועים - לא ישים מטאפיזיים של ממש: יש לנו רק אירועים, ש*אנחנו* מקשרים בדימיון ([בעיית האינדוקציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה)). כל מה שהמדע יכול לעשות הוא לבחון היפותזות. 
+
+לא ברור שיש בכלל הגדרות בלי תיאוריה - ולכן אין הכרח: תמיד יש תלות במה שיש בעולם. נהוג לומר שקווין *ערער על ההבחנה בין האנליטי לסינתטי* - מה שאמיתי בהגדרה ומה שאמיתי כי הסתכלנו וראינו: קווין מערער על זה שיש בכלל משהו אמיתי בהגדרה, ולכן התנגד מאוד ל[לוגיקה מודאלית](./מודאלית)[^2]
+
+## הריאליזם המודאלי של לואיס
+
+תלמיד אחד של קווין היה [דוויד לואיס](https://en.wikipedia.org/wiki/David_Lewis_(philosopher)), שהגה את תזת ה**ריאליזם המודאלי**, ההפוכה לגמרי, שאומרת ש**כל העולמות האפשריים קיימים** - בדיוק כפי שהעולם שלנו קיים! וזאת בהצדקה שאין לנו חלופה או תזה טובה יותר. 
+
+איך אפשר לדבר בכלל, שואל לואיס, על אפשרויות חלופיות מבלי לערב עולמות אפשריים? ומבלי שהם קיימים, *אפשרי* הוא סתם מושג לא מפוענח כזה: תיאורים כמו *מצבים אפשריים* כבר מניחים מודאליות.
+
+מושג האפשרות, הוא אומר, הוא **אינדקסיקל** - מושגים שנקבעים על ידי הקשר. למשל, כש*אני* אומר אני, אני מתכוון *אליי*, אבל כשרע אומר *אני* הוא מתכוון לרע, כמו גם כשאנחנו אומרים *עכשיו*. באותו האופן, כשאנחנו אומרים *ממשות*, אנחנו מתכוונים *לממשות הזו*, בעולם אפשרי אחר הם *ממשיים שם*. 
+
+ומה בעניין האנשים השמנים שלנו? לואיס לא מרשה מעבר בין העולמות האפשריים האחרים: *בעולם הממשי האחר* יש להם תנאי ממשות אחרים, אבל בעולם הממשי *שלנו* אין תנאי ממשות כאלה: החטא של קווין, הוא אומר, הוא הנחת מעבר בין העולמות האפשריים. 
+
+!!! success "ראו גם"
+	
+	[Cοunterpart Theory (Lewis)](https://en.wikipedia.org/wiki/Counterpart_theory)
+
+בכך משתלם היפוך שלם במעמד של המטאפיזיקה - קארנפ וקווין התנגדו מאוד למטאפיזיקה, וקריפקה ולואיס הציפו אותה לפני השטח, עם השלכות פילוסופיות מאוד משמעותיות.
+
+## עמדת הביניים של קריפקה
+
+קריפקה מציע פשרה: העולם הממשי הוא רק זה, והעולמות האפשריים הם רק מה שיכל להיות. עולמות אפשריים הם פשוט אוסף כל השיפוטים (פרדיקטים) שמרכיבים אותו. המסקנות שהוא גוזר מכך הן לא ברורות מאליהן.
+
+מאז [קאנט](), מזהים [הכרח עם אנליטיות](). קריפקה מתווכח עם הזיהוי הזה. למשל:
+
+!!! is-info ""
+	מים הם Η2Ο
+
+זהו משפט **הכרחי** (*כל* המים הם H2O), אבל **אפוסטריורי** (היינו צריכים לגלות את זה). 
+
+דוגמה נוספת היא *הזומבי של הפילוסוף*. נניח ויש אנשים שנראים, מתנהגים ופועלים כמונו - אבל אין להם *נפש*; הם חסרי [תודעה](/פסיכולוגיה/תודעה#הזומבי-של-הפילוסוף). זו עמדה לא רחוקה מ[מטריאליזם](/פילוסופיה/טבע#פיזיקליזם-כבסיס-המדע). 
+
+[^1]: ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף (צוחק בלא עשיתי מועד ב' אף פעם)
+[^2]: ולמרות זאת, תמך ב והמליץ על [קריפקה](./קריפקה), שהיה תלמיד שלו.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md

@@ -0,0 +1,216 @@
+title: מודלי קריפקה
+
+
+סול קריפקה היה מגדולי הלוגיקנים בכל הזמנים. תרומתו הגדולה, אולי הגדולה ביותר, הגיעה בגיל 15. מה הוא אומר?
+
+!!! is-info ""
+	רע לובש ז'קט. האם *אפשרי* עבורו לפשוט אותו? כן. רע פושט את הז'קט. האם *עכשיו* אפשרי עבורו לפשוט את הז'קט? *לא*; קריפקה אומר שאפשרות הוא מושג **יחסי**.
+
+
+```
+P = Wearing a jacket
+Q - Taking of the jacket
+
+Situaion 1: Wearing the jacket
+P = T
+Q = F
+
+◇Q = T
+
+Situation 2: 
+P = F
+Q = T
+
+◇Q = F
+
+```
+
+כלומר, מצב 2 **נגיש** (accessible) ממצב 1, אבל לא כל הדברים ממצב 1 נגישים ממצב 2.
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**מודל קריפקה** הוא רביעיה סדורה:
+	
+		Μ = <W, @, v, R>
+		
+	 (הוספנו `R`) כאשר:
+	
+	W - קבוצה של עולמות אפשריים
+	
+	@ ∈ W - העולם הממשי
+	
+	R - יחס נגישות (בינארי) בין עולמות אפשריים:
+	
+		wRw 
+	
+	 משמע W נגיש ל W
+
+	V - פונקציית הערכה. 
+	
+	v(w,P) - הערך של P בעולם W.
+	
+	v(W, ~A), v(W, A-> B) - כמו במודלי קארנפ
+	
+		 v(w,□A) = T אם לכל w ∈ W כך ש wRw: v(w,A) = T
+	 
+		  v(w,◇A) = T אם יש w ∈ W כך ש wRw: v(w,A) = T
+
+
+לכל מודל קריפקה M: 
+`M ⊨ □ (A -> B) -> (□A -> □B)` (אקסיומה K)
+כלומר,
+
+`v(@,K) = T`
+
+הוכחה: 
+
+נניח בשלילה שיש מודל M כך ש `Μ ⊭ Κ`
+
+כלומר, 
+`v(@,K) = F`
+
+לכן, 
+
+```
+v(@, □(Α -> Β)) = Τ
+v(@, □Α -> □Β) = F
+``` 
+
+1. נתון `v(@, □( Α -> Β)) = Τ` ולכן לכל `w∈ W` כך ש `@Rw`
+	
+	`v(w, A-> B) = T` 
+	כלומר, בעולם @, A הכרחי
+
+2. נתון  `v(w, □A) = T` ולכן לכל `w∈ W` כך ש  `@Rw`:
+	
+	`v(w, B) = T`
+	
+	כלומר, בעולם @, בהכרח B שקרי
+
+
+מ1 ו2 נובע:
+
+`v(@, □B) = T`
+**בסתירה להנחה**.
+
+## יחסי נגישות 
+
+הנגישות של העולמות במודלי קריפקה מתחלקת לכמה סוגי יחסים:
+
+- **רפלקסיביים** - כל עולם יכול לגשת לעצמו.
+
+		∀w∈W,wRw
+כלומר, אם `□Α`, אז A אמיתי בעולם הממשי.
+
+
+- **טרנזיטיביים** - אם `w1` יכול לראות את `w2` ו`w2` יכול לראות את `w3`  אזי `w1`  יכול לראות את `w3` 
+
+		∀w1​, w2​, w3​∈W ,(w1​Rw2​ ∧ w2​Rw3​) -> w1​Rw3​
+
+כלומר, אם `□Α`, אז A אמיתי בכל העולמות הנגישים, לרבות העולם הממשי.
+
+
+- **סימטריים** - אם `w1` יכול לראות את `w2` אז `w2` יכול לראות את `w1`.
+
+		∀w1​,w2​∈W,w1​Rw2​⟹w2​Rw1​
+	כלומר, כל העולמות נגישים האחד לשני
+
+- **סדרתיים** - כל עולם יכול לגשת לפחות לעולם אחד נוסף (s.t[^1]).
+
+		∀w∈W,∃v∈W s.t. wRv
+		
+---
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **רפלקסיבי** מתקיים: `Μ ⊨  Τ`
+
+
+(כאן הייתה הוכחה, והתעצלתי)
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **סדרתי** מתקיים: `Μ ⊨ D`
+
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **טרנזיטיבי** מתקיים `M ⊨ S4` (האקסיומה, לא המערכת).
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **סימטרי** מתקיים `M ⊨ B`
+	
+	`Β: Α-> □◇Α`
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות יהיה **סימטרי** ו**טרנזיטיבי** מתקיים 
+
+	`Μ ⊨ ◇Α -> □◇Α`
+
+
+## מסגרת
+
+ומה לגבי מודל שיש בו עולם יחיד, שבו A=T? האם 
+`□Α -> Α`
+?
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	מסגרת C היא קבוצה של מודלי קריפקה שחולקים את אותם עולמות אפשריים ואותו יחס נגישות.
+
+	לעיתים נסמן:
+
+		C = <W,R>
+
+## משפטי השלמות של קריפקה
+
+I.F.F[^2]
+
+		⊨(K)A Ι.f.f ⊢(K)A
+			
+		⊨(ref)A Ι.f.f ⊢(T)A
+		
+		⊨(serial)A Ι.f.f ⊢(D)A
+
+		⊨(ref + trans)A Ι.f.f ⊢(S4)A
+
+		⊨(Sym)A Ι.f.f ⊢(b)A
+
+		⊨(equiv)A Ι.f.f ⊢(S5)A
+
+
+המשפטים האלו הם מה שהפכו את קריפקה לקריפקה, והם נאותים ושלמים. הם מראים שאם יש לי הוכחה במסגרות מודלים מסוימות (סדרתיות, סימטריות וכו'), הרי שלא תהיה דוגמה נגדית, ולהיפך - **אם אין דוגמה נגדית, יש הוכחה**.
+
+
+
+### הוכחת הנאותות
+
+**משפט הנאותות** - 
+אם
+
+		 ⊢(Σ)A 
+
+אזי אין מודל במסגרות הרלוונטיות M כך ש
+
+		 Μ ⊭ Α
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בהינתן קבוצת פסוקים Δ - 
+		
+			□Δ = {B | □B ∈ Δ}
+
+עובדות:
+
+1. לכל Γ, Σ עקבית-מקסימלית 
+		□Δ != Ø
+
+2. לכל Δ,
+
+Σ עקבית כך ש
+
+	~□B ∈ Δ
+	
+	□Δυ[~Β] is Σ-consistent
+
+
+[^1]: כך ש
+[^2]: אם ורק אם

פילוסופיה/לשון/פרגה.md

@@ -12,7 +12,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 בספרו *סודות האריתמטיקה*, דורש [גוטלוב פרגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottlob_Frege):
 
 ### אנטי פסיכולוגיזם
-- להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
+
+!!! warning ""
+	להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
 
 האידאה היא יש פסיכולוגיה סובייקטיבי, כפי שאומר לוק. עקרון זה, ה***אנטי-פסיכולוגיזם*** של פרגה, דורש להדיר מן השפה את האידאה, ובמקום להעניק לה משמעות **רק** בישיים האובייקטיביים, הלוגים. 
 
@@ -21,7 +23,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 כשאני אומר 'בקבוק', עליי להתכוון לבקבוק הזה ממש, כאן מולי, ולא לתמונת הבקבוק בתודעה שלי. 'בקבוק' הוא לא צלם הבקבוק בתודעה, אלא חפץ אובייקטיבי (מיכל עם פקק שמכיל נוזלים, או משהו כזה).
 
 ### עקרון ההקשר
-- לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
+!!! warning ""
+	 לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
+
 בעוד שלוק סבור שהמחשבות אינן אלא שרשרת של אידאות, פרגה טוען בדיוק הפוך - **אסור** לנסות להסיק על המושג הפרטי מבלי ההקשר שבו הוא פועל. זהו ***עיקרון ההקשר*** של פרגה.
 
 פרגה סבור שהמשפט השלם הוא יחידת ההבנה הבסיסית, ולא מילים בודדות. בעוד שהמילים הן תנאי הכרחי להבנת המשפט, מחשבות עוברות בשלמותן במילים בלבד. המשפטים הם המשמעות הפומבית, ולכן הם נקודת הפתיחה - בלעדיהן לא ניתן להבין את המילים[^6].
@@ -29,6 +33,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 בעיקרון ההקשר טוען פרגה שהענקת המשמעות היחידה צריכה להיות פומבית - על סמך מה שיש בעולם - כזו שנקבעת על ידי *ישות חוץ לשונית*[^8]. מה היא הישות הזו? מה מעניק לפסוק משמעות?
 
 #### משמעות פסוק - ערך האמת
+
 בכדי להעניק לפסוק משמעות, פרגה פונה ל*ערך האמת* שלו - אם הוא אמיתי,או שקרי. פסוק הוא לא כמו שם - הוא מורכב, והמרכיבים רלוונטיים לערך האמת שלו.
 
 > **אריסטו** *חכם* הוא פסוק אמת.
@@ -41,6 +46,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 הפסוק *אריסטו חכם* אמיתי משום שישנה ישות מסוימת - אריסטו - וישנה ישות מופשטת אחרת - חוכמה - והיחס ביניהם מתקיים כך שהפסוק אמיתי. מקור המשמעות היא לא בדעה של הדובר או המאזין - אלא בזכות יחס מסוים שמקיימות שתי הישויות. אבל כאן עולה בעיה מטאפיזית קשה - *מה טיב היחס הזה*?
 
 #### אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
+
 אם לא נעמוד על היחס הזה, הרי שכל פסוק הוא סתם רשימה. האם הרכיב הראשון נוטל חלק ברכיב השני? מניין מגיע העניין שאי אפשר להוסיף או להפחית שמות (*אריסטו חכם טראמפ*) מבלי שיאבד את זהותו כפסוק?
 
 פרדיקט, עבור פרגה, הוא **פונקציה**[^9] - שמקבלת ארגומנטים מסוימים. הביטוי *אריסטו חכם* הוא מסוג *X חכם*, כאשר הארגומנט הוא *אריסטו*. פרדיקט, למעשה, הוא פונקציה, ישות בלתי-רוויה, שכאשר הוא מקבל ארגומנט מסוים - במקרה הזה, אובייקט מסוג שם - הוא מחזיר פסוק בעל משמעות - שהיא ערך האמת.
@@ -50,15 +56,22 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 ### ההבחנה בין אובייקט למושג
 
-```
-## זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
- [אובייקט] הוא חכם
-# ^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
 
-ארגומנט כמו 'אריסטו' - שהוא שם - יעניק לאובייקט משמעות. ארגומנט לא מתאים, כמו 'שולחן' - לא שם - יוביל לאובייקט חסר משמעות - לא ניתן לקבוע אם שולחן הוא חכם משום שחוכמה היא לא תכונה של שולחנות.
+!!! is-info ""
+	אובייקט הוא חכם
+	
+	 ^זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
+	 
+	 \[אובייקט] הוא חכם
+	 
+	 ^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
+	
+	ארגומנט כמו 'אריסטו' - שהוא שם - יעניק לאובייקט משמעות. ארגומנט לא מתאים, כמו 'שולחן' - לא שם - יוביל לאובייקט חסר משמעות - לא ניתן לקבוע אם שולחן הוא חכם משום שחוכמה היא לא תכונה של שולחנות.
+	
+	\[אריסטו] הוא חכם
+	 
+	 ^זה פסוק  - לקחנו את המושג "[אובייקט] הוא חכם", הזנו לא את האובייקט "אריסטו" (שלו יש משמעות משום ש'אריסטו' הוא שם), וקיבלנו שיפוט - אריסטו הוא אכן חכם, אז ערך האמת חיובי.
 
-[אריסטו] הוא חכם זה פסוק  - לקחנו את המושג "[אובייקט] הוא חכם", הזנו לא את האובייקט "אריסטו" (שלו יש משמעות משום ש'אריסטו' הוא שם), וקיבלנו שיפוט - אריסטו הוא אכן חכם, אז ערך האמת חיובי.
-```
 
 **הפרדיקט לא עומד לעצמו**; X חכם הוא ביטוי חסר משמעות. גם האובייקט חסר משמעות בעצמו, בעוד שהשם - 'אריסטו' - עומד בזכות עצמו (השם 'אריסטו' הוא זה שמעניק ל'אובייקט' משמעות. רק השילוב של השניים מייצר פסוק בעל משמעות.
 
@@ -93,11 +106,12 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 הרהרו בפסוקים:
 
-> 2+2=4
+!!! is-info ""
+	2+2=4
 	
-> השלג הוא לבן
+	השלג הוא לבן
 	
-> אריסטו חכם
+	אריסטו חכם
 
 לפי תורת ההוראה המוקדמת של פרגה, המשמעות של אלו היא ערך האמת. אלא שכאן, ערך האמת של כולם זהה (כולם אמיתיים) - אבל בוודאי שלא ניתן לטעון שיש להם את אותה המשמעות!
 
@@ -154,35 +168,41 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 **המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
 
 ### עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
+
 **רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
 
+!!! is-info ""
+	***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
 	
-> ***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
-> נושא את אותה ההוראה כמו
+	נושא את אותה ההוראה כמו
 	
-> ***החתול חוויאר* הוא טיפש**
+	***החתול חוויאר* הוא טיפש**
 
 הידיעה מאחורי שני הפסוקים השתנתה - יכול להיות שאתה לא יודע ש*ג'ינג'יסטותאלס* הוא חתול, בעוד שבפסוק השני קודם כל מציינים שמדובר בחתול - אך ערך האמת של שני הפסוקים זהה. כלומר, **ההוראה** זהה, אבל **המובן** משתנה.
 
 מנגד,
-> **החתול הכתום הוא טיפש**
-> נושא את את אותו המובן כמו
 
-> **התחול הג'ינג'י הוא חכם**
-> אבל נבדל ממנו בהוראה; הכסות מאחורי המונחים זהה - 'חתול כתום' ו'חתול ג'ינג'י אומרים אותו דבר, אבל ערך האמת של שני הפסוקים שונה - האחד אמיתי והאחד שקרי.
+!!! is-info ""
+	 **החתול הכתום הוא טיפש**
+	
+	נושא את את אותו המובן כמו
+	
+	**התחול הג'ינג'י הוא חכם**
+	
+	אבל נבדל ממנו בהוראה; הכסות מאחורי המונחים זהה - 'חתול כתום' ו'חתול ג'ינג'י אומרים אותו דבר, אבל ערך האמת של שני הפסוקים שונה - האחד אמיתי והאחד שקרי.
 
 המושג החדש, שלנו, המובן, נבדל מה**אידאה**, או הדימוי, של הפילוסופיה החדשה. בניגוד לאידאה, שהיא לעד פרטנית, המובן הוא ציבורי וברור לכל - המונח בשפה שאומר את הדבר המסוים הזה. מה שעולה לי בראש כשאני אומר 'חתול כתום' עלול להיות שונה ממה שעולה לי בראש כשאני אומר 'חתול ג'ינג'י' - התמונה שתעלה אצל אנשים שונים, ואפילו אצלי בזמנים שונים, אינה יציבה; אולם, אבל בכל מקום שאני יכול לציין 'חתול כתום' אני יכול לציין 'חתול ג'ינג'י', בהתאם לחוקי השפה - זהו דבר שכולם יודעים ואינו נתון לפרשנות.
 
+!!! is-succes ""
+	אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון: 
 	
-> אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון: 
+	1. השפה - הביטוי הלשוני
 	
-> 1. השפה - הביטוי הלשוני
+	2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
 	
-> 2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
+	3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
 
-> 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
 
-> {.is-success}
 
 #### שלושת האופנים של המובן
 1. המשמעות של הביטוי הלשוני
@@ -216,13 +236,14 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 הקשרי אמונה מפרים לעיתים תכופות את עקרון האקסטנציונליות:
 
-> 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
+!!! is-info ""
+	 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
 	
-> 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
+	 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
 	 
-> 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
+	 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
 	
-> אבל הוא לא... (אופסי)
+	אבל הוא לא... (אופסי)
 
 אלא שבמקרה הזה, *יוקסטה* אינה יוקסטה כפי שאנו תופסים אותה ממש - אלא כפי ש*אדיפוס* תופס אותה. בהקשרים פסיכולוגיים, ההוראה אינה יוקסטה כלשהי בעולם, אלא יוקסטה האדיפיאנית; למעשה, בהקשרים פסיכולוגיים, המובן הוא גם ההוראה. ומשום שיוקסטה כפי שנתפסת אצל אדיפוס הוא מובן שונה מיוקסטה כפי שהיא בעולם, לא ניתן באמת להחליף את הביטויים, כפי שסברנו תחילה. 
 
@@ -239,6 +260,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 המובן, שלא כמו האידאה, הוא בר שיתוף: כולם יכולים לחשוב אותו משום שהוא כבר קיים בעולם.
 
-> חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל. 
+!!! is-info ""
+	חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל. 
+	את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק. 
 
-> את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק. 
+!!! success "ראו גם"
+	תורת ההוראה של פרגה משחקת תפקיד מרכזי בהרבה נושאים מטאפיזים - למשל, ב[אונטולוגיית היחסים של ואן אינוואגן](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה#אונטולוגיות-של-יחסים).

פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md

@@ -5,6 +5,15 @@ tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55550), [סילבוס](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/syllabus.pdf), [סיכום](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/summary.pdf)
 
 
+## תוכן העניינים
+#### 1. [מבוא]()
+#### 2. [קיום האל](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל)
+
+#### 3. [אונטולוגיה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה)
+
+#### 4. [סיבתיות](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות)
+
+
 **מטאפיזיקה**[^2] היא אולי הענף הישן ביותר בפילוסופיה - זה ששואל *איך העולם בנוי*, מהם סדרי העולם. כל המדעים צמחו מסיבה זו מתוך המטאפיזיקה, ועדיין יש ביניהם נקודות דמיון רבות. מאפיין משותף הוא ההתקדמות - אנו נתקלים בבעיה, וככל שנכנס מידע חדש אנחנו משנים ומשכללים את העמדה.
 
 ## מטאפיזיקה לעומת מדע

פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md

@@ -0,0 +1,575 @@
+description: מה יש?
+tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה, אונטולוגיה
+
+**איך יכול להיות שלעצמים שונים יש משהו משותף?** זו השאלה שאנחנו שואלים בשיח ה**אונטולוגי** שלנו. **אונטולוגיה** (ὄντωλογοσ) היא הענף הפילוסופיה ששואל *מה יש* במציאות. 
+
+לכל אחד מן המדעים יש מושא מחקר ספציפי - כלכלה אוהבת שווקים, למשל - והמושא של האונטולוגיה הוא המושא הכי פחות ספציפי - המציאות כולה. 
+
+השיח האונטולוגי מתמקד ב**עצמים**[^1], או פרטים, ובמצבי-עניינים כמו *היות קרמיט ירוק* - שמערב **עצם** (קרמיט) ו**תכונה** (ירוק). כשהתכונה מתממשת על ידי פרט נוצרת **עובדה**.
+
+![green](./kermit-green.jpg)
+<small>.קרמיט הצפרדע. מממש את היות-ירוק</small>
+
+תכונה יכולה להיות גם **יחס** (X נמוך מY), כמו **קרמיט נמוך יותר ממגדל אייפל**. גם מימוש של יחס הוא עובדה. לרוב כשמדברים על **תכונה**, יחס גם כלול בפנים.
+
+
+![eiffell](./kermit-eiffel.jpg)
+<small>קרמיט הצפרדע. קטן ממגדל אייפל.</small>
+## גשמי לעומת מופשט
+
+ככלל אצבע (שנוי במחלקת) קרמיט ומגדל אייפל הם דברים גשמיים, אבל להיות גבוה או נמוך מהם, או להיות ירוק או לא ירוק, הם יישים מופשטים. לא כולם מסכימים עם ההגדרה הזו - Laurie Paul, למשל, חושבת שכל אלו הם גשמיים.
+
+אז מה גשמי ומה מופשט? דרך אחת היא להגיד שגשמי נמצא בחלל-זמן ומופשט לא; אפיון נוסף הוא שגשמי נושא כוח סיבתי ומופשט לא; כל אלו כמובן שנויים במחלוקת.
+
+## פרטים לעומת תכונות
+
+יש מי שחושב שהקיום של **פרטים** הוא עצמאי - לא תלוי בשום דבר אחר, בעוד שתכונות זקוקות לפרט לחול עליה - תכונות ויחסים הם לא בלתי-תלויים, אלא קיימים במצב עניינים מסוים שבו יש פרטים הממשים אותן (אין *ירוק*, אם אין *משהו* שמממש *להיות ירוק*).
+
+דרך נוספת היא להגיד שעצמים הם **אימננטים** - נמצאים במקום כלשהו בחלל-זמן - בעוד שתכונות ויחסים הם **טרנסנדנטיים** - שזו דרך מפונפנת להגיד שהם לא נמצאים בחלל או בזמן.  אריסטו[^2] חשב שתכונות ויחסים הם אימננטיים, ואפלטון חשב ההיפך.
+
+דרך נוספת היא להגיד שפרט לא יכול להיות קיים יותר מפעם אחת, בעוד שתכונות ויחסים יכולים להתממש הרבה פעמים. יש רק *העט יוסי* אחד ורק *העט דני* אחד, אבל הרבה *להיות עט*-ים - דני ויוסי שניהם מממשים את היות-עט. מנגד, יש האומרים שה*עטיות* של יוסי וה*עטיות* של דני שונות לגמרי. 
+
+אז, איך יכול להיות שלעצמים שונים יש תכונות במשותף? הבה נצלול פנימה.
+
+
+## קטגוריה אונטולוגית
+!!! info ""
+	קטגוריה אונטולוגית היא אוסף **טבעי** ו**מקיף** של ישים.
+
+אוסף הוא **טבעי** כאשר הוא **הומוגני** - כאשר לכל הישים באוסף יש תכונה משותפת. אוסף הוא **מקיף** כשיש בתוכו הרבה ישים.
+
+הקטגוריה האונטולוגית של **יחסים מופשטים**, למשל, היא **טבעי** כי הוא חולק תכונה (מופשטים) ו**מקיף** כי יש בו הרבה ישים (גדול מ, קטן מ...)
+
+קטגוריה אונטולוגית נוספת היא **זמנים**. יש המון רגעים בזמן - זה אוסף מאוד מקיף, וטבעי - הם כולם רגעים. אירועים, פרטים, וכדומה הם גם קטגוריות אונטולוגיות, בעוד ש*כל כלבי הגולדן רטריבר* הם **לא** קטגוריה אונטולוגית - היא לא מספיק מקיפה.
+
+![goldens](./goldens.jpg)
+<small>גולדן רטריברים. לא קטגוריה אונטולוגית.</small>
+
+
+יש גם תחומים אפורים - מערכות פיזיקליות - ודברים שהם בבירור *לא* קטגוריות אונטולוגיות - *אירועים וזמנים* (לא מספיק הומוגני), או *ערך הראות וברק אובאמה* (אני לא עומד להסביר). אולם לכל השאר, החלוקות האלו מספיק טובות, אפילו לצרכי מחקר מתקדמים.
+
+
+## תכונה
+
+!!! info ""
+	**תכונה**\*[^3]  היא **אופן שבו דברים יכולים להתקיים**[^4], כאשר דברים יכולים **לממש**[^5] את האופן הזה, וכאשר כל מימוש של האופן הזה היא מימוש על ידי יותר מדבר אחד בסדר מסוים.
+
+*דבר אחד* מצמצם אותנו ליחסים *במובן הצר* (גבוה מ, נמוך מ, ולא *לאהוב את...*).
+
+
+זו ההגדרה הפשוטה. אבל יש בעיה. מה לגבי *להיות מעגל ולהיות מרובע*? זה לא אופן שמשהו יכול לממש - אין מעגל מרובע. יש אונטולוגיים שחושבים שיש תכונות  כאלה, ויש כאלו שלא - ואנחנו לא רוצים להכריע רק לפי ההגדרה. אולי אם נוסיף להגדרה - 
+
+!!! info ""
+	... **או לפחות** היא הקטגוריה האונטולוגית שחבריה המובהקים הם אופנים כאמור.
+
+אם יש דבר כמו *להיות מעגל מרובע*, היא לא תהיה חברה *מובהקת* בקטגוריה אונטולוגית כמו *להיות ירוק* משום שאין דברים שיכולים *לממש* את האופן הזה באותה הצורה - דבר לא יכול להיות *מעגל מרובע* כמו שהוא יכול *להיות ירוק*. 
+
+### סוגי תכונות (במובן הרחב)
+
+1. תכונות **מהותיות**[^6] לעומת תכונות **מקריות**[^7].
+
+	תכונה **מהותית** היא תכונה שפרט **לא יכול להתקיים בלעדיה**. אם האובייקט קיים, הוא בהכרח נושא את התכונה הזו - אורי בק לא יכול להיות קיים בלי להיות בעל מסה (*מה לעשות*), ובעל חיים לא יכול להיות בעל חיים בלי, אמ, להיות בעל *חיים*. הדוגמה הקלאסית היא ש**כל דבר זהה לעצמו** - בלי להיות זהה לעצמו, שום דבר הוא לא עצמו.
+
+	מנגד, כל תכונה אחרת היא **מקרית**.
+
+2. תכונות **פנימיות**[^8] לעומת תכונות **חיצוניות**[^9]
+
+	תכונה היא **פנימית** לפרט כאשר היא תלויה רק באופן שבו הוא וחלקיו קיים - כמו התכונה *להיות בגובה מטר שמונים*. אנשים בעלי התכונה הזו מבטיחים שהתכונה תתממש מעצם האופן שבו הם קיימים. זה לא משנה אם אדם בגובה מטר שמונים בישראל, או במאדים - אם הוא בגובה מטר שמונים, הוא פשוט בגובה מטר שמונים. 
+
+	אבל הגובה יכול להשתנות. אז למה אומרים שזו תכונה פנימית? קחו את העצם **כפי שהוא קיים** - האם זה קובע את הגובה שלו? התשובה היא **כן** - ולכן זו תכונה פנימית.
+
+	תכונה היא **חיצונית**, מנגד, היא כזו שאופן הקיום של עצם עכשיו *לא* מבטיח את הישנותה - כמו *להיות נשוי*. האם עצם הקיום שלי כפי שאני עכשיו מבטיחה שאהיה נשוי? התשובה היא *לא* - ולכן זו תכונה *חיצונית*.
+
+
+ה*מסה* (כמות החומר) שלנו למשל היא תכונה פנימית, בעוד ש*המשקל* שלנו (כוח הכבידה שמופעל עלינו) היא תכונה חיצונית.
+
+
+הקטגוריות האלו הן **אורטוגונליות** - הן לא תלויות זו בזו. למשל, 
+
+- תכונה **מהותית ופנימית** היא *זהות עצמית* (אני לא אהיה עצמי בלי להיות זהה לעצמי, ושום דבר בעולם בחוץ לא ישנה את זה)
+
+- תכונה **מהותית וחיצונית** היא *להיות שונה מ7* - כל דבר שיהפך ל7 יפסיק להיות עצמו, ויהיה 7 (מהותי), אבל היא נקבעת ביחס חיצוני למשהו אחר (7)
+
+- תכונה **מקרית ופנימית** היא *להיות במסה של 20 קילוגרם* - אפשר להישאר אותו הדבר במסה אחרת (מקרית) והמסה תלויה רק באופן שהדבר קיים באותו הרגע (פנימית).
+
+- תכונה **מקרית חיצונית** היא *להיות במשקל 80 ניוטון* - החתולה של אורי בק יכולה להשמין ולאבד את התכונה הזו (מקרית), והיא במשקל 80 ניוטון בנסיבות של כבידת כדור הארץ (חיצונית).
+
+## איך לשני עצמים יש משהו במשותף?
+
+!!! info "מאמרים"
+	[Μarmodo & Mayr](./Marmodo.pdf), [Aune](./Aune.pdf)
+
+בעצם, אנחנו שואלים - **מהן תכונות?** 
+
+יש לנו כמה אפשרויות:
+
+### **ריאליזם של תכונות** (property realism)
+
+	תכונות (במובן הצר) הן *אוניברסלים מונאדיים*, ויחסים הם *אוניברסלים פוליאדים*.
+	**אוניברסל** היא דרך שבה דברים יכולים להיות קיימים. 
+	
+	 אוניברסל **מונאדי** הוא מימוש על ידי דבר אחד, כאשר היא יכולה להיות ממומשת על ידי הרבה דברים *שונים*. רק דבר אחד בכל פעם יכול לממש **היות ירוק** - כמו קרמיט הצפרדע, *שרק הוא מעורב במימוש ההיות-ירוק* אבל גם יוסי הטוש יכול *לממש את ההיות ירוק* - האוניברסל המונאדי **היות ירוק** ממומש יותר מפעם אחת.
+	
+	 מנגד, אוניברסל **פוליאדי** הוא מימוש על ידי *יותר מדבר אחד בסדר מסוים*, כאשר כל אוניברסל יכול להתממש *במספר אופנים שונים*. למשל, *X גבוה מY* - אותו יחס בדיוק יכול להתממש גם בין *מגדל אייפל לקרמיט הצפרדע* וגם בין *אורי בק לחתולה של אורי בק*. 
+
+
+
+###  **נומינליזם של טרופים** (trope nominalism)
+
+	תכונות במובן הצר הן *טרופים מונאדיים* ויחסים הם *טרופים פוליאדים*. **טרופ**, שלא כמו אוניברסל, יכול להתממש **רק מימוש אחד ויחיד**.
+
+	נניח ויש לנו שני עטים, *דני* ו*יוסי*. אם נגדיר *עטיות* כ*אוניברסל*, הרי ששניהם מממשים את ה*אוניברסל המונאדי* של *עטיות*. אבל, אם נגדיר *עטיות* כ*טרופ* הרי ש*דני* מממש טרופ של *עטיות 1* ו*יוסי* מממש טרופ של *עטיות 2*. 
+
+![danny-yossi](./danni-yossi.jpg)
+<small>דני ויוסי. אוניברסלים או טרופים?</small>
+
+
+### **נומינליזם של אוספים** (class nominalism)
+
+תכונות במובן הצר הן אוספים של דברים. משהו ממש תכונה אם ורק אם הוא שייך לאוסף שזהה לתכונה. 
+
+קרמיט מממש את היות-ירוק? אין פה מובן עמוק; זה פשוט אומר שקרמיט שייך לקבוצה של הדברים הירוקים. 
+
+למעשה, אין ממש *יחסים* - יחסים הם פשוט אוסף סדור של n איברים.
+
+למשל, היחס X גבוה מY אומר שקרמיט ומגדל אייפל הם שני איברים שסדורים כך שמגדל אייפל ראשון וקרמיט שני. 
+
+מה שמייחד אוספים הוא שיש להם חברים שונים - זוהי **אקסיומת האקסטנציונאליות** - 
+
+!!! info ""
+	אם החברים באוסף A זהים לחברים באוסף B, אזי A=B
+
+למשל - לכל היצורים שיש לב יש כליות. כלומר, האוסף של להיות בעל לב והאוסף של להיות בעל כליות הם אותו האוסף. זו כמובן בעיה. לכן אפשר לחדד תכונות כ*אוספים של דברים ממשיים **ואפשריים***. לכן, בגלל ש*אפשרי* שיש יצור בעל לב אבל בלי כליות, אלו שני אוספים שונים.
+
+
+### **נומינליזם קשוח** (austere nominalism)
+
+אין תכונות במובן הצר, ואין יחסים.
+
+
+כל העמדות *מלבד* נומינליזם קשוח מקבלות שעל מנת שיתקיים מצב העניינים שהוא *היות-קרמיט-ירוק* צריך שהבאים יתקיימו:
+
+1. קרמיט קיים
+2. תכונת *היות-ירוק קיימת
+3. קרמיט מממש את התכונה *היות ירוק*.
+
+(2.) נבדל בין העמדות האחרות, אבל עומד בצורה כזו או אחרת. 
+
+הנומינליסט הקשוח דוחה את (3.) בטיעון שנקרא **הרגרסיה של בראדלי**
+
+#### הרגרסיה של בראדלי
+
+1. קיים מצב העניינים שהוא *היות ירוק*.
+את (2.) - 
+	- קרמיט מממש את התכונה *היות ירוק*.
+
+ניתן לתאר גם כ:
+
+2. קיים מצב העניינים שהוא **מימוש**\* התכונה *היות ירוק* על ידי קרמיט
+
+משמע, קיים היחס ***מימוש***\* בין *היות ירוק* ל**קרמיט**. 
+נדרשים שלושה רכיבים:
+
+- פרט *קרמיט*
+- תכונת *היות ירוק*
+- יחס *x מממש את y*
+
+כלומר, 
+
+<big>🐸↔🟩 </big>
+
+*כולם חייבים להיות קיימים*, ומימוש שלושתם הוא **מימוש\***
+
+אבל אז, נדרש למצב עניינים שהוא מימוש\*\* היחס מימוש\* של יחס המימוש בין היות ירוק לקרמיט - עצם המימוש **הוא יש חדש**, שגם **הוא** צריך להתממש, וככה הלאה - עד אינסוף!
+
+
+האם זו בעיה?
+
+לאו דווקא. ישנן רגרסיות *שפירות* ורגרסיות *ממאירות*. מאיזו סוג הרגרסיה שלנו?
+
+
+הנומינליסט הקשוח יגיד שזו רגרסיה ממארת - *מה הם בכלל ישי המימוש האלה?* הדרך היחידה שנבין את (1.) הוא *להניח* את היש התיאורטי בבסיס (2.), וככה הלאה - אנחנו לא יוצאים מהבוץ התיאורטי. לכן זו רגרסיה ממארת: למה שנקבל תיאוריה שלא תעזור לנו להבין שום דבר?
+
+#### תשובות לרגרסיה של בראדלי
+
+הרגרסיה לא שכנעה המוני מטאפיזיקאים להיהפך לנומינליסטים קשוחים - יש לה כמה תשובות עסיסיות:
+
+- חוסר ההבנה לא מפעפע למטה - הפוך: כולנו מבינים את (1.), ולכן היש התיאורטי *מימוש* ב(2.) ואילך הוא *כן* מובן. עכשיו הרגרסיה *שפירה*.
+
+
+אבל התשובה הזו היא לא *נוף מדברי* כמו שאונטולוגים אוהבים. לכן, נולדה תשובה אחרת
+
+#### Flatline
+
+אין כאן רגרסיה - זהו תיאור הולך ונשנה של מצב עניינים זהה: מימוש ומימוש\* הם אותו הדבר.
+
+מימוש הוא *לא יחס* - תכונות הן פשוט מטבען דברים *לא רוויים* כאלה - ואם אין יחס, אין מה לממש, ואין רגרסיה. במקום, התשובה הזו טוענת ש*מימוש* הוא כלי לשוני - הוא פשוט מצב עניינים, ולא יש משל עצמו. קרי, אין 
+
+<big>🐸↔🟩 </big>
+
+
+אלא רק 
+
+<big>🐸 🟩 </big>
+
+שכש -
+
+<big>🐸 🟩</big>
+
+נגיד (*נגיד*) - 🐸 מממש את 🟩. *מממש* אינו נושא תפקיד אונטולוגי!
+
+אבל אז אני אומר בפה מלא שבכל פעם שאני אומר *מממש*, זה בעצם ממש סתם, מין קביים לשוניים כאלה בלי שום משמעות. הרבה מטאפיזיקאים לא אהבו את התשובה הזו.
+
+מכאן הגיעה גרסא נוספת אומרת שיש מימוש, אבל *לא* כיש אונטולוגי (שמדרדר אותנו לרגרסיה), אלא כ*דבק* כזה בין תכונות לעצמים. 
+
+אבל עכשיו אני נתקעתי עם *עוד* יש מטאפיזי מוזר כזה, *דבק*. מה אני אמור לעשות עם *דבק* מטאפיזי? הלכה האונטולוגיה של מכונית הספורט.
+
+
+![Is Kermit Green?](./kermit-is-green.jpg)
+<small>מממש ירוק? (למה הבינה המלאכותית עשתה אותם מפחיד כל כך?)</small>
+
+### טיעונים נגד נומינליזם קשוח
+
+#### טיעון ממשמעות
+
+!!! success ""
+	ר' גם - [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון) - *מתי למשפט יש משמעות?*
+
+ל*קרמיט הוא ירוק* יש משמעות. אבל אם אין קרמיט, הנומינליסט הקשוח אומר שלא הייתה למשפט משמעות - אין מצב עניינים כזה, כי אין קרמיט. כך גם אם לא היה *היות ירוק* - אין מצב עניינים כזה, כי אין דבר כזה *להיות ירוק*.
+
+קרי, 
+
+!!! is-info ""
+	למשפט מהצורה **X הוא Y** אין משמעות אם X או Y לא **מורים** על משהו, כלומר, אם אין משהו כך שהביטויים X או Y הם על אודותיו.
+
+אנחנו אוהבים לחשוב שלשלם אין משמעות אם הוא לא *מורה*, או *מצביע* על משהו
+
+אבל, להרבה משפטים שבהם X או Y אינו קיימים *כן* יש משמעות - כמו *פגסוס הוא סוס מכונף* או *שרלוק הוא בלש* - אין בכלל פגסוס או שרלוק ובכל זאת אנחנו לא מסתכלים על אורי בק כאילו הוא עשה *אוגה בוגה*[^10]. אפילו *החלון המאוהב שר צהוב* אומר *משהו*, כל כמה שהוא לא הגיוני ובבירור שקרי. 
+
+
+
+
+
+גרסא *יותר מתוחכמת* מדברת לא על *משמעות*, אלא על *אמת* - 
+
+#### טיעון מאמת
+
+לו לא הייתה תכונת *היות ירוק* אזי המשפט *קרמיט הוא ירוק* לא היה אמיתי, ומשום שהמשפט *קרמיט הוא ירוק* הוא **כן** אמיתי, אזי *יש* תכונה כזו *קרמיט הוא ירוק*.
+
+
+!!! is-info ""
+	אם משפט הוא אמיתי, **חייב להיות מצב עניינים שבזכותו המצב אמיתי, *בהכרח***. אם התכונה *היות ירוק* לא הייתה קיימת, לא היה מצב עניינים שבזכותו המשפט *קרמיט ירוק* אמיתי.
+
+
+#### תשובת הנומינליזם הקשוח
+
+ומה יגיד הנומינליסט הקשוח?
+
+הוא ידחה את הטענה של הטיעון מאמת באומרו כי ייתכן שהמשפט אמיתי גם *בלי* תכונות - כי - 
+
+- אין תכונות - רק מצבי עניינים; ישים נושאים את ה"תכונות" באופן בלתי ניתן להפרדה (קרמיט *הוא פשוט ירוק*, ולא יש *קרמיט*, והוא *גם ירוק*)
+
+אפשר לקחת את זה *אפילו ירוק יותר* - אין *מצב עניינים של קרמיט הוא ירוק*, יש רק קרמיט!
+
+כלומר, מה יש - רק פרטים!
+
+המחיר הוא דחיית ה*הכרח* - קרמיט אינו ירוק *בהכרח*, רק אם הוא, בעולם הממשי הזה, קיים. 
+
+
+![Green Kermit and Sherlock](./green-kermit-and-sherlock.jpg)
+
+### טיעון נגד ריאליזם של תכונות
+
+תליון אבן ירקן וקרמיט הצפרדע הם שניהם ירוקים, ולכן יש להם משהו במשותף. אך אילו הם לא היו מממשים את אותה התכונה - *היות ירוק* - לא היה להם שום דבר במשותף.
+
+חוק ביולוגי הוא שלכל היצורים עם לב יש גם כליות. לפיכך -
+
+- **קבוצת בעלי הלב**: דנה, רמי, יוסי
+- **קבוצת בעלי הכליות**: דנה, רמי, יוסי
+
+
+כך שאם לכל X: 
+
+`x ∈ A ↔ x ∈ B`
+
+אז,
+
+קבוצה A ≡ קבוצה B.
+
+אבל אינטואיטיבית, לדנה, רמי ויוסי יש יותר מתכונה משותפת אחת - יש להם שתיים!
+
+הפתרון טמון במושגי **האפשרות** וה**הכרח**. *אפשרי* שיהיה יצור עם לב ובלי כליות, או להיפך - אפשרי במובן שאין בכך סתירה לוגית. הם פשוט לא קיימים *בפועל*, בעולם הממשי.
+
+
+!!! success "ראו גם "
+	 [לוגיקה מתקדמת](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת), ובפרט [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+
+קניתם? יופי - אתם נומינליסטים של אוסף!
+
+אבל גם כאן יש בעיה. ומה לגבי מצבים לא-קונטינגנטיים - כלומר, שנכונים או לא נכונים *בהכרח*?
+
+ניקח את ארבעת המשולשים האהובים על אורי, ועליי - אברהם, משה, יצחק ויעקב. הם שייכים לשתי קבוצות - 
+
+- יש להם 3 צלעות במישור האוקלידי
+- סכום זוויותיהם הוא 180 מעלות
+
+נוסיף כל משולש אחר מכל עולם אפשרי, כמו המשולשית *דורותיאה*. לא משנה מאיפה היא תגיע, אם היא תשתייך לקבוצה האחת - **בהכרח**.  היא תשתייך גם לאחרת! זה סותר את ההבנה שלנו שיש לחמשת המשולשים *שתי* תכונות במשותף, והאמונה בעולמות אפשריים לא תציל אותנו!
+
+ננסה כיוון אחר. נניח ותליון הירקן וקרמיט לא חולקים תכונה - הם רק *דומים מבחינת צבע*. דרך אחת להגדיר את זה היא שהם ביחס מסוים, יחס *דמיון מבחינת צבע*. דרך אחרת להגדיר את זה זה שמצב העניינים הנוכחי הוא זה שהם דומים מבחינת צבע. דרך שלישית להגדיר את זה זה שכולם *טרופים* ירוקים.  
+
+הוספנו עצם נוסף, תפוח ירוק. הנומינליסט של הטרופים יגיד שיש עתה טרופ נוסף של ירוק, והנומינליסט יגיד שיש *עוד* מצב עניינים של דברים דומים מבחינת צבע. אבל עכשיו, מצב העניינים החדש שלנו דומה למצב העניינים הקודם, עוד לפני התפוח. אם פשוט הייתה תכונה של *להיות ירוק*, זו לא הייתה בעיה. 
+
+אם קרמיט במצב-עניינים דומה לירקן, והירקן במצב-עניינים דומה לתפוח, אז בין שני *מצבי העניינים* האלה יש מצב עניינים של מצבי-עניינים דומים. אבל אז יש יחס דימיון בין התפוח לקרמיט, ויש יחס דימיון בין יחסי העניינים הדומים לבין יחס העניינים של יחסי העניינים הדומים ו - 
+
+
+!!! danger "סיוט. רגרסיה אינסופית. **בוז**. זו שוב [הרגרסיה של בראדלי](#הרגרסיה-של-בראדלי)."
+
+זהו טיעון *tu quoque* - <big>גם אתה!</big>
+
+
+### כוחות
+
+עד כה דיברנו על **תכונות קטגוריות** - על פי הגדרה כל תכונה שהיא לא **נטייה**. אז, מהי תכונה שהיא *כן* נטייה?
+!!! is-info "הגדרה"
+	**נטייה** (disposition), או **כוח** (power), היא תכונה שניתנת להפעלה (manifest).
+
+
+קרי, ל**עצם** יש תכונה שניתן להפעיל אם יש משהו שניתן להפעלה כך שיממש תכונה אחרת. 
+
+!!! info "דוגמה"
+	**שבירות** היא כוח או נטייה משום שאם נפעיל את תכונת ה**שבירות** העצם יהיה **שבור** - שבירות היא תכונה שמימושה מוביל לתכונה אחרת. 
+
+לכל כוח יש צורה **קאנונית** - 
+
+!!! is-info ""
+	עבור כל כוח F, לומר שX הוא F זה משהו שניתן לומר גם כך: X נוטה לM בC - כאשר M  F התכונה המופעלת וC הוא הנסיבות שבהן X יפעיל את F
+
+זהו **צמצום בעזרת תנאי** (Conditional Analysis) - 
+
+!!! is-info ""
+	עבור כל כח F, לX יש את F אם ורק אם **בהכרח** אם X היה בC הוא היה M (הפעלה של F)
+
+למשל, *לX יש את הנטייה להיות שבור בנסיבות שבהן פוגע בו משהו*. זו ההגדרה ה**קאנונית**. אבל **צמצום בעזרת תנאי** יגיד ש*להיות שביר זהה להיות בהכרח שאם X נפגע ממשהו עם כוח מספיק אז X היה שבור*. הצמצום *מונע* שימוש מפורש בכוחות, ומצמצם אותו לכדי קשרים *לוגיים*. 
+
+שזה חבל, כי צמצום בעזרת תנאי הוא שקר.
+
+(גיחוך קל בחדר הסמינרים).
+#### מקרי זיוף
+
+נניח ו*טיי* הוא חי, במובן החשמלי. אם החוט מוליך, ומחובר למעגל לא-סגור, אז הוא חי - אם משהו יסגור את המעגל, החשמל יזרום אליו (או: אם תיגע בחוט החשמל החשוף החשוד, תתחמשל *'חושלוקי*, כי החוט **חי**).  
+
+כלומר, *טיי* הוא חי כי **בהכרח** אם מוליך ייגע בקצה של טיי, אז הוא יקבל זרם ('חושלוקי).
+
+אבל נניח וניתקנו את *טיי* מהמעגל, וחיברנו לו בקצה *fink* ("זיוף") - מכונה קסומה שיודעת אם מוליך עומד לגעת ב*טיי*, היא מחברת מיד את *טיי* לסוללה.  
+
+כלומר, *טיי* **לא חי**, אבל אם מישהו ייגע ב*טיי* בזמן t אז הוא יקבל זרם ('חושלוקי). 
+
+יש כאן סתירה - הרגע אמרנו שלהיות חי *שווה לכך ש*אם מוליך ייגע בו הוא יחטוף ('חושלוקי), אבל טיי *לא* חי *וגם* אם מוליך ייגע בטיי (שלא חי *כרגע*) הוא יחטוף זרם ('חושלוקי). 
+
+#### מקרי זיוף הפוכים
+
+*טיי* שוב מחובר ל*fink*, אבל הfink *לא* מנתק את *טיי* מהחשמל. אבל עכשיו ה*fink* עובד הפוך - אם הוא מרגיש שמוליך עומד לגעת בקצה השני, הוא מיד מנתק את *טיי* מהסוללה.
+
+וכך נפלנו קורבן לסתירה הפוכה - *טיי* חי בזמן t *אבל* זה *לא נכון* שאם מוליך ייגע בו הוא יחטוף ('חושלוקי).
+
+#### מקרי תחפושת
+
+נניח ויש לנו בקבוק של גז סרין. לגז סרין יש תכונה *היות-רעיל*. התכונה מופעלת באמצעות בליעה. לפיכך, נגדיר *סרין* כ - *סרין רעיל אם ורק אם בזמן t שאיפת או בליעת סרין תגרום לפציעה או מוות*. 
+
+![](./sarin.jpg)
+
+<small>סרין. רעיל בזמן t?</small>
+
+
+
+אבל נניח וכולם לוקחים *אטרופין*, שמונע מסרין לגרום לפציעה או מוות, ככה שאם שואפים *אטרופין* בזמן t-1 אז בזמן t סרין *לא* גורם לפציעה או מוות (אבל עדיין רעיל!).
+
+#### מקרי תחפושת הפוכה
+
+נניח ויש לנו בקבוק של מיץ לימון. מיץ לימון בפירוש לא רעיל. אבל נגיד וכולנו בלענו כמויות בלתי סבירות[^11] של אבקת אפייה, שתיצור פחמן דו חמצני רעיל במגע עם מיץ לימון. כלומר, אם נבלע מיץ לימון בזמן t  אחרי שבלענו כמויות בלתי סבירות של אבקת אפייה בt-1 אז מיץ הלימון *כן* יגרום לפציעה  או מוות, וגם הוא לא רעיל.
+
+## מה הופך עצמים שונים לשונים?
+
+!!! info "מאמרים"
+	[Van Inwagen](./Inwagen.pdf), [Van Cleeve](./Cleeve.pdf), [Sider](./Sider.pdf)
+
+
+מה זה *יש*? מה זה להיות משהו?
+
+נהוג לחלק *ישים* (אובייקטים) לכמה קטגוריות:
+
+- **אוניברסלים** (דברים) - דברים כוללים, אבל מסוימים
+	-  **טרופים** (מסוימים) - דברים מסוימים, אבל לא בלתי-ברי-מימוש (כי הם *כן* ברי מימוש)
+		- **בלתי-ברי-מימוש** - דברים בלתי-ברי-מימוש, אבל לא עצמים - אירועים, תהליכים, מצבי-עניינים
+			- **עצמים** (אינדיוידואלים) - הנושאים הכי פשוטים של תכונות - אני, ג'ינג'יסטותאלס החתול הג'ינג'י, כל יום שלישי מסוים, ערך הראות.
+			!!! warning "לא כמו אריסטו!"
+				הכוונה ב**עצם** היא **לא** למובן ה*אריסטותלי* - של ישים נושאי-תכונות (substance), אלא לישים פרטניים - דברים בודדים ומסוימים. 
+
+
+איך מחלקים את כל העסק הזה? יש עץ החלטות מפחיד מאוד:
+
+-  **האם יש חלוקה יסודית בין ישים עם סוגי טבע שונים?**
+	1. **כן**: אונתולוגיות מונוקטגוריאליות
+		- **מהו הטבע המשותף לכל הישים?**
+			1. כל הישים הם אוניברסאלים (תורת האוסף המראולוגי[^12])
+			2. הם לא ברי מימוש ([נומינליזם קשוח](#נומינליזם-קשוח))
+	2. **לא**: אונתולוגיות פוליקטגוריאליות
+		-  **מהו הקשר בין פרטים לתכונות שלהם?**
+			1. יחס מראולוגי[^12] - פרטים בנויים מחלקים, והחלקים הם תכונות (אונטולוגיות של מרכיבים - constituents[^13])
+				- **מהם המרכיבים האלה?**
+					1. תורות המצע (סובסטרט) - ***זה*** [המובן האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), של *עצמים עירומים* 
+					2. תורת האוסף הקלאסית - המרכיבים של הישים האינדיוידואלים הם אוניברסאלים מונאדיים
+					3. תורת אוסף הטרופים - המרכיבים של הישים האינדיוידואלים הם טרופים מונאדיים
+			2. יחס אחר (אונטולוגיות של יחסים)
+				- **מהו היחס?**
+					1. יחס מיוחד - *sui geneis* - גם סוג של *תורות מצע*, במובן צר יותר.
+					2. יחס אחר - גם סוג של *תורות מצע*, במובן *עוד יותר* צר.
+					3. חברות באוסף ([נומינליזם של אוסף](#נומינליזם-של-אוספים))
+
+
+### אונטולוגיות של מרכיבים
+
+(b.i בעץ)
+```
+A = {X, Y}
+B = {V, W}
+V ∈ X ^ X ∈ A ^  V ∉ A
+```
+
+כלומר, X חלק מA וV חלק מX אבל V אינו חלק מA.
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס (X) הוא חלק מכל החתולים הג'ינג'ים (A) והבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס (V) היא חלק מג'ינג'יסטותאלס (X) אבל הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס (V) היא לא חלק מכל החתולים הג'ינג'ים (A).
+	
+
+למה שמישהו יחשוב ככה?
+
+כי הוא רוצה להיפטר מהיחס של ה*מימוש*. *מימוש* גורם ל[רגרסיה של בראדלי](#הרגרסיה-של-בראדלי). גם שייכות בקבוצה היא בעייתית - להגיד שחלק ממני הוא חלק מקבוצה כמו שג'ינג'יסטותאלס הוא חתול כי הוא שייך לקבוצת כל החתולים זה מוזר. 
+
+![cats](./cats.jpg)
+<small>יחס של קבוצה. מוזר.</small>
+
+
+מה לגבי יחס של בנייה? הוא ברור וקל ולא מוסיף ישים לא רצויים לאונטולוגיה שלנו. אני יכול להגיד שהחתול ג'ינג'יסטותאלס הוא פשוט אוסף של חלקים - הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של החתול ג'ינג'יסטותאלס וכל השאר ביחד הם החתול ג'ינג'יסטותאלס, ואז אני נמנע מההפרדה בין ישים לתכונות, ויש לי אונטולוגיית מכונית מרוץ כזו. 
+
+אבל אונטולוגיות כאלו לא נותנות את הדעת לעניין מהותי: הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של החתול ג'ינג'יסטותאלס לא מספיקות לכונן ג'ינג'יסטותאלס: הן מרכיבים ביחס מסוים שמהווה את החתול ג'ינג'יסטותאלס, או שיש משהו שמאגד אותן לכדי החתול ג'ינג'יסטותאלס (אם נשים, חס וחסיסה, את כל מרכיביו של החתול ג'ינג'יסטותאלס בדלי - אותם רכיבים בדיוק - זה לא יהיה החתול ג'ינג'יסטותאלס; צריך שהם יסתדרו בצורה מסוימת או ביחס מסוים כדי שיהיו החתול ג'ינג'יסטותאלס).
+
+ישנן כמה אונטולוגיות - **אונטולוגיות פוליקטגוריות של מרכיבים** - שנותנות על כך את הדעת:
+
+### תיאוריית האוסף (Βundle) הקלאסית
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	כל יש פרטני זהה לאגד של אוניברסלים מונאדיים, כך שכל שני אוניברסאלים מונאדים באגד **כלולים** (Compresent) אלו באלו. יש פרטני נושא תכונה אם ורק אם התכונה הזו היא אחת מהתכונות הכלולות באגד שהוא היש.
+
+בין תכונות - הבטן השמנה של ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של ג'ינג'יסטותאלס - יש "דבק" מטאפיזי מסוים: זהו יחס ה**היכללות** - להיות חלק מהותי באגד התכונות שהופכות את ג'ינג'יסטותאלס לג'ינג'יסטותאלס. בפרווה של ג'ינג'יסטותאלס יש אלקטרונים - אבל אנחנו לא רוצים להגיד שלהיות-אלקטרון זה חלק מלהיות ג'ינג'יסטותאלס: זה מוזר. לכן אנחנו אומרים שלהיות-אלקטרון הוא אמנם *חלק* מג'ינג'יסטותאלס, אך הוא אינו *נכלל* בלהיות ג'ינג'יסטותאלס, כמו להיות-בעל-בטן-שמנה או להיות-בעל-עיניים-ריקות. לפי התיאוריה, זהו יחס בסיסי, אקסיומטי, בלתי-ניתן לניתוח.
+
+על פניו זה פותר את הבעיה - אבל *אז* אנחנו נופלים שוב לרגרסיה של בראדלי, משום שהיכללות היא כמו מצב-עניינים: אם נאמר שהיכללות היא יחס בין שני אוניברסאלים מונאדיים (היות-בעל-בטן-שמנה והיות-חתול), אז היחס הזה עומד ביחס ההיכללות, והיחס *הזה* עומד ביחס ההיכללות, וככה הלאה - רגרסיה ממאירה (מה זה היכללות? *אה, זה שהאוניברסאלים המונאדים האלה והאלה נכללים אלה באלה*. ומה זה *שהם נכללים אלה באלה? אה, זה שההיכללות של האוניברסאלים המונאדים האלה והאלה נכללת באלה ואלה*...)
+
+פתרון אחד הוא להניח אקסיומטית שאגדים עומדים ביחס הכסות - כלומר, אם האגד "ג'ינג'יסטותאלס" כולל בתוכו להיות-בעל-בטן-שמנה ולהיות-בעל-עיניים-ריקות, אבל גם האגד "חוויאר" כולל בתוכו להיות-בעל-בטן-שמנה ולהיות-בעל-עיניים-ריקות, אזי שמדובר באותו האגד - חוויאר הוא ג'ינג'יסטותאלס, ולהיפך. אבל אז או שאנחנו אומרים שלא יכולים להיות שני ישים זהים (למה לא?), או שאנחנו סתם מפרידים בין שני הישים (למה "חוויאר" הוא אגד ו"ג'ינג'יסטותאלס" הוא אגד, אם כלולים בהם אותם הדברים בדיוק?)
+
+#### שני יישים זהים?
+
+הויכוח מול התיאוריה נעוץ בשאלה *האם יכולים להיות שני ישים זהים בדיוק*. המתנגדים לה אומרים ש*כן*, והמצדדים בתיאוריה אומרים ש*לא*, משום ששני ישים לא יכולים להיות באותו המקום בחלל ובזמן; אבל, משיבים המתנגדים, זה תלוי באיך מגדירים ישים - יישים מסוגים שונים יכולים להיות באותו המקום בחלל ובזמן (כמו פסל והשיש שהוא מפוסל ממנו). ומה זה בכלל *להיות באותו מקום בחלל ובזמן?*
+
+אם *להיות באותו מקום בחלל ובזמן* משמע *להיות ממוקם ביחס לנקודה מסוימת בחלל ובזמן*, (קרי - זה יחס), אז מה מאפיין את הנקודה הזו? או שהיא בעצמה אגד של אוניברסאלים (*ליד הקערה של ג'ינג'יסטותאלס*), ואז אנחנו שוב נדרשים להסביר למה שלא יכללו בנקודות שונות בחלל ובזמן אותם הדברים בדיוק, או שהיא לא אגד, ואז והתיאוריה נופלת (כי פתאום יש משהו אחר, והלכה אונטולוגיית מכונית המירוץ).
+
+אם *להיות באותו מקום בחלל ובזמן* משמע להיות ממוקם ביחס *לישים* אחרים בחלל ובזמן, אז עדיין אפשר להפיל את הטיעון בהעלאת האפשרות הלוגית של יקום *סימטרי* - שבו כל הישיים בספרה אחת שלו הם תמונת ראי של כל הישיים בספרה האחרת שלו: במקרה כזה, ייתכנו שני יישים (כל דבר ותמונת הראי שלו) שממוקמים באותם מקומות אבל הם עדיין שני יישים שונים, ואז התיאוריה נופלת.
+
+תשובה אחרונה של התיאוריה היא שישיים נבדלים ביניהם משום שכל אחד מהם ממש *מהות* (Εssence) אחרת. אלא שאם נייחס את ה*מהות* הזו כתכונה כלולה באגד, ההסבר הוא מעגלי, אבל אם לא - ניאלץ להגיד שזה עוד איזה יסוד מסתורי כזה, שלא ניתן לנתח, וזה לא מאוד משכנע (ושוב הלכה אונטולוגיית מכונית המירוץ).
+
+### תיאוריית אוסף הטרופים
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	כל יש פרטני זהה לאגד של טרופים מונאדיים כלולים, כך שכל שני טרופים מונאדיים באגד כלולים אלו באלו. כלומר, כל יש פרטני הוא צבר שלם שכולל בתוכו טרופים מונאדיים בחלקיו המהותיים. ליש פרטני יש תכונה אם ורק אם התכונה הזו היא אחת מהתכונות המרכיבות את צבר התכונות שאליו זהה היש הפרטני.
+
+החלפנו את האוניברסאלים מתיאוריית האגד בטרופים. אלא שכאן צצה בעיה: המתנגדים יגידו שיכולים להיות שני ישים זהים בדיוק, והם יממשו את אותם הטרופים בדיוק, ומכאן נובע אבסורד - ששני ישים זהים בדיוק הם בלתי אפשריים. 
+
+אלא שטרופים, כאמור, יכולים להתממש רק פעם אחת אצל יש אחד: התיאוריה תטען ש*לא* נובע מכך שלא יכולים להיות שני ישים זהים במדויק, משום ששני טרופים *נבדלים* עדיין יכולים להיות *זהים* - וכך שני ישים זהים במדויק מממשים שני טרופים *זהים*, אך *נבדלים*. 
+
+כלומר, ג'ינג'יסטותאלס החתול לא מממש את ה*אוניברסאל* של *היות-בעל-עיניים-ריקות* - אין תכונה כזו שמופיעה *גם* אצל ג'ינג'יסטותאלס *וגם* אצלי כשאני מנסה להבין מטאפיזיקה; במקום זאת, לג'ינג'יסטותאלס יש עיניים ריקות, שייחודיות רק לו - העיניים הריקות של ג'ינג'יסטותאלס - וגם *לי* יש עיניים ריקות שייחודיות רק לי - אבל העיניים הריקות שלי ושל ג'ינגי'סטותאלס הן שתיהן (ארבעתן) עיניים ריקות.
+
+אבל אך ייתכן ששני טרופים נבדלים יהיו זהים? נובעת מכך רגרסיה (העיניים הריקות שלי, ושל ג'ינג'יסטותאלס, ושלכם...). התומכים בתיאוריה ייטענו שאכן יש רגרסיה, אך היא שפירה, ולא בעייתית.
+
+
+### תיאוריית המצע (Substrate)
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	ישנם *מצעים* - דברים שהם לא תכונות ולא צברים של תוכנות - ש*מממשים* תכונות ויחסים. כל יש פרטני הוא צבר שמרכביו הם מצע והתכונות שמממש אותו המצע. ישים פרטניים זהים אם ורק אם יש להם את אותו המצע כמרכיב. ליש יש תכונה רק כשהמצע שמרכיב אותו הוא המצע שמממש את התכונה.
+
+התיאוריה הזו מאפשרת בקלות ישים נבדלים אבל זהים: הם מממשים את אותן התכונות, אבל יש להם מצע שונה.
+
+המתנגדים לתיאוריה זו טוענים שהקשר היחיד בין מצע לתכונה הוא המימוש שלה: לכן ייתכנו מצעים ריקים (bare particulars), שלא יממשו תכונות - אבל אז היעדר מימוש התכונות הוא תכונה, וזו סתירה. 
+
+יש לכך שתי תשובות. הראשונה היא שאין מצעים בלי תכונות. השנייה היא שיש שתי סוגים של תכונות - תכונות דלילות (sparse) ותכונות שופעות (abundant):
+
+- תכונות **שופעות** הן נקודת המוצא, והן אומרות שלהיות משהו כרוך הן בקוניונקציה והן בשלילה של משהו אחר. כלומר, אם לג'ינג'יסטותאלס החתול יש בטן שמנה ועיניים ריקות כתכונות, אזי שיש לו גם את התכונה של להיות או בעל בטן שמנה או בעל עיניים ריקות (או כולל) וגם לא להיות בעל בטן רזה ולא להיות בעל עיניים מלאות. בעמדה *הזו*, היעדר מימוש תכונות הוא תכונה, ונקלענו לסתירה. אבל...
+
+- תכונות **דלילות** לא כרוכות לא בשלילה ולא בדיסיונקציה (קרי, להיות לא-בעל-בטן-שמנה זו לא תכונה) - ואז אין תכונה של היעדר תכונות. זו העמדה שמחזיקה בה התיאוריה, וכך לא נקלעת לסתירה.
+
+אבל, משיבים המתנגדים, כל דבר שאינו מממש תכונה חייב להיות בעל מהות כלשהי - ומהות כלשהי חייבת להיות דרך מימוש של תכונה כלשהי (אחרת מה מאפיין את היש הזה?). זאת בניגוד לעמדת התכונות הדלילות שמחזיקה בה התיאוריה. התומכים בתיאוריה משיבים שגם **היעדר**-מימוש תכונה כלשהי יכול להיות *מהות*, ולאו-דווקא מימוש של תכונה כלשהי.
+
+ההתנגדות האחרונה היא שישים שלא ממשים תכונות זה פשוט מוזר. אבל, התומכים בתיאוריה ישיבו שגם נקודות בחלל ובזמן וישים מתמטיים הם ישים שלא ממשים תכונות כלשהן, ועומדים רק האחד ביחס לשני.
+
+
+![Gingistoteles](./gingy.jpg)
+<small>ג'ינג'יסטותאלס, חזון האמן. מממש בעל-בטן-שמנה ובעל-עיניים-ריקות?</small>
+
+
+### התנגדויות כלליות לאונטולוגיות של אוסף
+
+- **חוסר המובן** - אונטולוגיות של אוסף לא *שגויות*, הן פשוט חסרות משמעות - מה אומר - 
+<big>"לפרט X יש חלקים שאינם פרטים"?</big>
+
+החלקים האלו שאינם פרטים אמורים להיות *תכונות*, ותכונות הן דברים מופשטים. אבל *פרטים* הם דברים גשמיים. איך הפכנו דבר מופשט לחלק מדבר גשמי? זה מוזר. 
+
+אבל למה שנחשוב שתכונות הן מופשטות? אפשר לחשוב עליהן כממשיות - אריסטו חשב ככה. 
+
+ולמה שנגיד שהמשפט הזה חסר מובן - שאין לישים גשמיים חלקים מופשטים? זה נשמע מוזר, אבל אין כאן התנגדות ברורה או סתירה לוגית; *זה נשמע מוזר* פשוט לא מספיק. גם רעיון *כוח המשיכה* נשמע מוזר למדענים מתקופתו של ניוטון.
+
+- **היעדר כוח הסברי** - ההוגים של התיאוריות האלו מנסים להסביר *איך לפרטים שונים יש משהו במשותף* ו*איך יכולים להיות פרטים שונים*; תיאוריות אוסף יגידו שלפרטים שונים יש *חלק* משותף - חלק מופשט. אבל כמו שאמרנו, *שום עובדה לגבי חלק מופשט לא יכולה להסביר עובדה על משהו גשמי*, ובעצם לא הסברנו כלום. 
+
+	אבל *האם* חלק מופשט לא יכול להסביר משהו גשמי? ואן אינוואגן חושב שדווקא כן.
+
+!!! info "מאמר"
+	[Van Inwagen](./Inwagen.pdf)
+	
+
+> <div style="text-align: left">Consider the case of mass. Let Amber be a particular electron. Amber’s (rest) mass is 9.11 × 10 exp −31 kg. (I’ve rounded the figure off to two decimal places; pretend I’ve written out the exact figure.) If ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ is a name of something (if the ‘is’ of the previous sentence is the ‘is’ of identity), it’s a name of an abstract object. (And if ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ isn’t a name of anything — if it is, as Quine liked to say, a syncategorematic phrase —, or if it is a name of something but is not a name of Amber’s mass, why would anyone suppose that ‘Amber’s mass’ is a name of anything? It looks to me as if either ‘Amber’s mass’ and ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ are two names for one thing, or ‘Amber’s mass’ isn’t a name for anything: there just isn’t anything for ‘Amber’s mass’ to name other than 9.11 × 10 exp −31 kg. 15 ) You can perform arithmetical operations on this object, for goodness’ sake.</div>
+> 
+> > Peter van Inwagen, *Relational vs. Consituent Ontologies*, p. 394
+
+בתמצית, אומר ואן אינווגן, דברים כמו *מסה* הם מופשטים, כי הם *נמדדים באמצעות מספרים*, ומספרים הם דברים מופשטים. בהמרה הזו מגשמי למופשט, שום דבר לא הולך לאיבוד.
+
+אבל, מתריע אורי, זה טיעון רע מאוד: אותו הדבר המופשט *נסמך* על הדבר הגשמי - הוא *תיאור* מופשט *של* דבר גשמי. 
+
+### אונטולוגיות של יחסים
+!!! is-info "הגדרה"
+	 ישים פרטיים קטגוריה אונטולוגית עיקרית, ופרטים יכולים להיות מורכבים רק מפרטים אחרים.
+
+אונטולוגיה אחת כזו היא [נומינליזם של אוסף](#נומינליזם-של-אוספים).
+
+אונטולוגיה אחרת היא **תיאוריית המצע של ואן אינוואגן**, שאומרת כך:
+
+פרטים הם גשמיים, ותכונות, טענות ויחסים הם מופשטים. כל הדברים *המופשטים* קיימים **בהכרח** (קרי, גם אם אין סופרמן, סופרמן יכול לעוף - הטענה אינה אמיתית או שקרית, היא ישנה; גם אם אין ירוק, קיימת התכונה *להיות-ירוק*). לעומת זאת, פרטים גשמיים קיימים **במקרה** (אורי בק קיים, ויכל גם לא להתקיים; סופרמן לא קיים, אבל יכל גם להתקיים). 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[*תורת ההוראה* של גוטלוב פרגה - הבסיס לרעיון הזה (פילוסופיה של הלשון)](/פילוסופיה/לשון/פרגה)
+
+מימוש, בעייני ואן אינוואגן, היא *יחס* - *having* - ולכן לפרטים שונים יכול להיות משהו במשותף: שני פרטים שעומדים באותו היחס הם בעלי תכונה משותפת. יחסים נופלים ברגרסיה של בראדלי, אבל הרגרסיה שפירה: אנחנו לא מנסים להסביר מהם היחסים (כי הם מופשטים, וקיימים בהכרח), רק שיש יחסים. 
+
+
+
+[^1]: הכוונה היא *לא* ל[מושג עצם](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם) כזה או אחר.
+[^2]: אריסטו חשב, באופן מוזר, שתכונות הן מפוזרות: אם יש שני דברים ירוקים, יש בשניהם את התכונה **השלמה** של היות-ירוק.
+[^3]: הכוכבית היא כי זה מושג לא לגמרי נכון, אלא מפושט.
+[^4]: a way of being.
+[^5]: to exemplify, to instantiate, to have, to posses.
+[^6]: essential.
+[^7]: accidental, contingental.
+[^8]: intrinsic.
+[^9]: extrinsic.
+[^10]: לפחות, לא בגלל המשפטים האלה.
+[^11]: *יש כמות סבירה??*
+[^12]: הענף באונטולוגיה ששואל על היחסים בין שלם לחלק.
+[^13]: המרכיבים של אינדיוידואל הם ישים שאינם אינדיוידואלים.

פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md

@@ -140,6 +140,9 @@ title: קיום האל?
 5. ∃xPx             (4.), →
 ```
 
+!!! success "ראו גם"
+	ר' גם - [לוגיקה מתקדמת](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת)
+
 
 ההיקש הלוגי ללא רבב - אז אם נרצה להפיל את הטיעון, עלינו לדחות את (1.) ו\או את (2.). 
 

פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md

@@ -0,0 +1,68 @@
+---
+title: סיבתיות
+description: איך סיבות קשורות לתוצאות שלהן?
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - מטאפיזיקה
+  - סיבתיות
+  - יום
+---
+!!! info "מאמרים"
+	[Hume](./Hume.pdf), [Lewis](./Lewis.pdf), [Anscombe](./Anscombe)
+
+
+*סיבתיות* היא הרבה יותר מסתם יחס. 
+
+מצבי עניינים בנויים מ**פרטים** ומ**תכונות**. 
+
+**אירועים** - כמו [מלחמת העולם השנייה](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94), [הכרזת העצמאות](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%96%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA), *שבירת החלון* - בנויים מ**פרטים**, **תכונות**, **זמנים** (*מתי* לפרט הייתה תכונה, וכו').
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**סיבתיות** היא **יחס בין אירועים**, יחס של **סיבה** ו**תולדה**.
+
+סיבתיות היא לא היחס *היחיד* בין אירועים, אבל היא חשובה כי היא יחס *מבני* בין אירועים. 
+
+המדע מתאר דברים ביחס מבני - פיזיקה מתארת דפוסים פיזיים, כימיה מתארת דפוסים כימיים, וכדומה - דפוסים שהם יחסים בין אירועים.
+
+סיבתיות לא משחקת תפקיד רק במדעים השונים: היא גם מושג יומיומי. כל דבר שאנחנו עושים ביומיום - מלטפים חתולים, נובחים בפסנתר, לומדים מטאפיזיקה - הם יחסים סיבתיים: אתם עושים *משהו*, וכתוצאה מכך קורה *משהו אחר* קצת אחרי.
+
+אז אם יש יחס חשוב כזה, שואל אורי - *מה זה לעזאזל?*
+
+יום הוא הראשון שהציף את הברוך הזה ב[בעיית הסיבתיות](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה). יום מגדיר סיבתיות כך:
+
+> <div style="text-align: left">\[...] we may define a cause to be an object, followed by another, and where all the objects similar to the first are followed by objects similar to the second. Or in other words where, if the first object had not been, the second never had existed. The appearance of a cause always conveys the mind, by a customary transition, to the idea of the effect. Of this also we have experience. We may, therefore, suitably to this experience, form another definition of cause, and call it, an object followed by another, and whose appearance always conveys the thought to that other</div>
+
+בפסקה התמימה הזו, מסתתרות *שלוש* הגדרות:
+
+- עצם, שעוקב אחריו עצם אחרים, כאשר לכל העצמים הדומים לראשון עוקבים עצמים הדומים לשני.
+- עצם ראשון, שאלמלא לא היה קיים, לא היה מתקיים עצם שני
+- החוויה הפסיכולוגית לפיה עצם אחד עוקב עצם אחר בהתאמה: הופעתו של הראשון גורמת לנו לחשוב על השני.
+
+כל אחת מההגדרות המאוד נבדלות האלו הולידה זרם פילוסופי משלה.
+
+![Hume](./Hume.jpg)
+<small>דוויד יום. הוא אשם.</small>
+
+### תורת הקביעות
+
+זו המחשבה מאחורי ההגדרה ה**ראשונה** של יום, והיא אומרת - 
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	נניח שעצם A בעל תכונה α בזמן t ועצם B בעל תכונה β בזמן t' - 
+	
+	**אז** האירוע Αα@t **גרם** לאירוע Bβ@t' 
+	
+	*אם ורק אם*:
+	
+	1. t' מאוחר מt (התולדה תמיד באה אחרי הסיבה).
+
+	2. בכל פעם שעצם כלשהו O הוא בעל תכונה α בזמן כלשהו, אחריו יימצא עצם כלשהו O' בעל תכונה β.
+
+
+ההגדרה של יום מקסימה, כי היא מצמצת את היחס המסתורי והמפחיד הזה *סיבתיות* לתנאים מאוד פשוטים, מובנים ואינטואיטיביים. 
+
+!!! warning ""
+	שימו לב - הכוונה היא לסיבות **מלאות** - לא לסיבות *חלקיות*.
+

פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "תודעה/index.md",
+                "file": "אינטיליגנציה/CBC.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "index"
+              "title": "CBC"
             }
           }
         ]
@@ -77,8 +77,7 @@
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
-    "width": 300,
-    "collapsed": true
+    "width": 300
   },
   "right": {
     "id": "9b9bee2fb73f4dcc",
@@ -165,6 +164,7 @@
   },
   "active": "808033e1bc05e372",
   "lastOpenFiles": [
+    "תודעה/index.md",
     "דחק/1.pdf",
     "דחק/lu992571okfx8.tmp",
     "אישיות/פסיכואנליטית.md",
@@ -174,11 +174,9 @@
     "אישיות/index.md",
     "אישיות/1.pdf",
     "אישיות/lu879091gpuyb.tmp",
-    "תודעה/index.md",
     "תודעה/פטריות.pdf",
     "תודעה/lu53782xajxl.tmp",
     "תודעה/2.pptx",
-    "תודעה/1.pptx",
     "אינטיליגנציה/index.md",
     "().md",
     "דחק/index.md",

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md

@@ -0,0 +1,141 @@
+---
+title: מתאמים קוגניטיביים התנהגותיים
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פסיכולוגיה
+  - אינטיליגנציה
+---
+!!! info "[מצגת](./CBC.pdf)"
+
+
+אחת הגישות לחקר אינטיליגנציה היא **הגישה הקוגניטיבית**. בניגוד לגישה הפסיכומטרית שסקרנו עד כה, שמתבססת על מבחנים שמייצרים כל אחד ציון אחד, הגישה הקוגניטיבית מחלקת את הביצוע להרבה יותר יחידות קטנות עם משמעות תאורטית גדולה יותר: היא מבטאת **תהליכים**.
+
+התקווה מאחורי הגישה היא זיהוי התהליכים הבסיסיים שיסבירו את g', או ייפתרו ממנו: היא מנסה להגיע לאבני הבניין של התהליכים הקוגניטיביים ולקשר *אותן* עם אינטיליגנציה, במקום לבנות אותה מטלה-מטלה. 
+
+
+##  רכישת מיומנויות
+
+[Ackerman, 1988](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0096-3445.1)[^1] מצא שאם נותנים לאדם לבצע את אותה המשימה שוב ושוב מקבלים *SIMPLEX* - מצב שבו המתאמים בין סבבי ניסוי גבוהים, אבל הולכים ויורדים ככל שמתקדמים *בתוך* סבב ניסוי.
+
+כלומר, ככל שבודקים עם מבחן יותר פעמים, *הוא בודק דברים אחרים*: בין יום ניסוי למשנהו, המבחנים בודקים די אותו דבר - אבל המבחן ה15 והמבחן הראשון באותו היום כבר שונים מאוד. *מה שגורם לאנשים להיות טובים ביום הראשון שונה ממה שגורם להם להיות טובים ביום ה13*. זה ממצא דרמטי, שנחשון אומר שעולם המחקר עוד לא השכיל להפנים.
+
+!!! is-info "דוגמאות"
+	נחשון מציע שתי דוגמאות לאינטואיציה:
+	
+	1. הפסיכומטרי אמור לנבא מי יהיה הכי טוב בסוף שנה א' לתואר ראשון. אבל *מי שיהיה הכי טוב בסוף שנה א' לא בהכרח יהיה הכי טוב בסוף שנה ג'* - מה שגורם למישהו להיות טוב בשנה א' ובשנה ג' *שונים!*
+	
+	2. מי שלומד נהיגה ונבהל בהתחלה מכל האורות והמתגים עלול לצאת בסוף *הנהג הטוב יותר* - מה שהופך מישהו לתלמיד טוב *בתחילת הנהיגה* הוא שונה ממה שהופך מישהו לנהג טוב *בסוף לימוד הנהיגה*.
+
+
+כשאתה פותר מבחן ביום הראשון, הוא מאתגר, למשל, את פתרון הבעיות שלך: אבל כשאתה מבצע אותו בפעם ה13, הוא בודק *את יכולת השליפה שלך*.
+
+ממה נובע הSIMPLEX? הבנו שההרכב של היכולות הבסיסיות מאחורי כל ביצוע משפיעות שונה בשלבים שונים ברכישת המיומנות. אקרמן משלב בין שני סוגי תיאוריות:
+
+- **התיאוריה הנורמטיבית של רכישת מיומנויות**, המניחה שלושה שלבים ברכישת ידע:
+	- הצהרתי (מה האדם אומר שהוא עושה)
+	
+		זהו שלב עמוס ממידע - החשיפה הראשונה למידע. כמות הידע הסמנטי שלך וזיכרון העבודה שלך הם צוואר הבקבוק להבנת המידע החדש
+	
+	- Proceduralization
+	
+		השלב הזה *מדלג* על השלב הראשון הקשה ופשוט *שולף* את התוצרים שלך (תחשבו על ללמוד אותיות - אני לא צריך ללמוד שוב ש*אה, זו אלף* - אני פשוט קורא את האלף). אני מסתמך על גושים (chunks) הולכים וגדלים של זיכרון
+
+	- Skilled Proceduralization
+	
+		שכלול של השלב הפרוצדורלי - התהליך מתרחש באופן אוטומטי.
+	
+		
+- **תיאוריית ההבדלים הפרטניים** מחדדת על השלבים האלה:
+
+	-  יכולות כלליות
+
+		זהו הגורם המכריע בשלב ההצהרתי: הוא קשור מאוד לg' (שקשור מאוד לאינטיליגנציה גמישה), משום שזוהי ההתמודדות הראשונה עם המידע החדש.
+	
+	- יכולות מהירות תפיסה
+
+		זהו משך הזמן שבו אנו שרויים בשלב הפרוצדורלי: כמה זמן לוקח להפנים את המטלה ולהתחיל ליצור תהליך.
+
+	- יכולות פסיכומוטריות
+
+		כשיש לנו תהליך אוטומטי אחרי השלב הפרוצדורלי האוטומטי, *אין קבלת החלטות יותר*: צוואר הבקבוק הוא זמן התגובה הפיזי. למשל, נהג מיומן - הוא לא צריך *להבין* איך לבלום את הרכב כשמישהו בולם בפתאומיות לפניו: מה שייקבע את ההצלחה שלו הוא רק כמה זמן ייקח לו ללחוץ על הבלם.
+	
+
+בתמצית, אקרמן אומר ש**יכולות כלליות מסבירות הבדלים פרטניים בשלב המוצהר**, **מהירות תיפסה מסבירה הבדלים פרטניים בשלב הפרוצדורלי**ו ו**יכולת פסיכומוטורית מסבירה הבדלים פרטניים בשלב המיומן**. 
+
+## זמן תגובה
+
+**חוק היק** (Ηick's Law) אומר שככל שיש יותר חלופות לבחור מביניהן, זמן התגובה עולה. בהמשך לכך, **ככל שיש יותר חלופות לבחור מביניהן, המתאם עם g' יותר גבוה** [Deary et al., 2001](https://gwern.net/doc/iq/2001-deary.pdf). 
+
+אלא שהביקורת על מדד זמן התגובה אומרת שהמתאמים עדיין נמוכים מאוד: היא משחקת חלק, אבל היא לא *ה*-ממצא שמספיק הבדלים באינטיליגנציה.
+
+## זיכרון עובד ותפקודים ניהוליים
+
+**המודל של Βaddeley** מחלק את הזיכרון העובד לשלושה גורמים - זיכרון חזותי, שמיעתי ואפיזודי - ומכפיף את כולם לזיכרון הניהולי המרכזי: השאר הם רק רכיבי אחסון שלו. המודל הוביל להרבה מחקרים, כמו הΕngle-Daneman complex span - שמציב בפני הנבדקים משימה, ומשהו לזכור: במשימה אחת, הם נדרשים לפתור תרגיל חשבוני ומציבים בסופו מילה, ומבקשים מהנבדקים לפתור את התרגיל ואז לזכור את המילה, על פני כמה תרגילים ברצף; במבחן אחר, מבקשים מנבדקים לקרוא משפט, לזכור את כל האותיות שבו, וגם להגיד אחר כך אם יש לו משמעות או שהוא שטותי (הם כולם תקינים דקדוקית).
+
+[Kane et al., 2004](https://psycnet.apa.org/record/2004-00153-005) מחלקים את הזיכרון לארבע רכיבים: זיכרון לטווח קצר חזותי ומילולי, וזיכרון עובד חזותי ומילולי. לכל אחד מהם הם הריצו שלושה מבחנים, ובדקו את המתאמים  בין כל הארבעה. הם גילו מתאמים גבוהים בין:
+
+- זיכרון עובד חזותי לזיכרון עובד מילולי
+- זיכרון עובד חזותי לזיכרון חזותי לטווח קצר
+- זיכרון עובד מילולי לזיכרון מילולי לטווח קצר
+
+ומתאמים בינוניים-נמוכים בשאר הגורמים. כלומר, גורמי זיכרון עובד יותר תואמים אלו את אלו מגורמי זיכרון טווח קצר, ושני סוגי הזיכרון מותאמים אלו-אלו, במיוחד לפי סוג התוכן (חזותי\מילולי). כלומר, ככל שהמטלה פשוטה יותר (קרי: כזו שנכנסת בזיכרון העובד) הממצאים יותר דומים, וככל שהמטלה מורכבת יותר (קרי: דורשת זיכרון לטווח קצר), הממצאים רחוקים יותר - בהתאם ל[תיאוריית הRADAX של גוטמן](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה#תיאוריית-הRADAX-של-גוטמן). 
+
+[Miyake et al., 2000](http://sci-hub.st/https://doi.org/10.1006/cogp.1999.0734) יצרו על בסיס הספרות את **מודל האחדות והגיוון של תפקודים ניהוליים**, שבו זיהו שלוש יכולות מרכזיות:
+
+- שינוי (Shifting)
+
+	נותנים לנבדקים שתי משימות או יותר, ומבקשים מהנבדקים לזגזג ביניהם: המחיר של שינוי משימה גדול מאוד, אבל נתון להבדלים פרטניים גדולים - חלק מהנבדקים נתקעים יותר, וחלק פחות.
+
+- עדכון (Updating)
+
+	הטענה היא שעדכון הזיכרון העובד הוא יקר בהרבה מהאחסון הראשוני: הרבה יותר קשה לנו לעדכן מידע קיים מלרכוש מידע חדש. 
+
+- עיכוב (Inhibition)
+
+	מטלות שהולכות בניגוד לאוטומט שלנו (כמו [מבחן סטרופ](https://en.wikipedia.org/wiki/Stroop_effect)). המהימנות של מבחני עיכוב מרהיבה, אבל יש ויכוח האם יש יכולת אחת של עיכוב או שאילו יכולות מרובות. יש גם טענות שאין ממש יכולות עיכוב, אלא שזה סוג של זיכרון. 
+
+החוקרים בדקו שלוש מבחנים לכל גורם, ומצאו שהמתאמים בין כל הגורמים חיוביים, אבל נמוכים: כלומר, כל הגורמים האלה הם *חלק* מהזיכרון העובד, אבל הזיכרון העובד אינו *אחיד* כמו שבאדלי סבר. 
+
+[Friedman et al., 2006](http://sci-hub.st/https://doi.org/10.1111/j.1467-9280.2006.01681.x) מדגימה שמשלושת התפקודים האלו, רק *עדכון* קשור לg'. 
+
+
+
+
+
+[Chudersky, 2013](https://gwern.net/doc/dual-n-back/2013-chuderski.pdf) מעיד כי זיכרון עובד נקשר בחוזקה רבה יותר לאינטיליגנציה פלואידית במצבים שבהם אנו זקוקים לה יותר - במצבים שנדרשת מהירות.  ככל שלחץ הזמן היה קיצוני יותר, המתאם בין זיכרון עובד לאינטיליגנציה פלואידית הולך ועולה. ממצא זה מחזק את ה[Process Overlap Theory](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה#process-overlap-theory) - שאומרת שהיכולות המנהלתיות הן צוואר הבקבוק לביטוי היכולות הנפרדות האחרות. 
+
+[Süß et al., 2002](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1016/S0160-2896(01)00100-3) בדקו את הכוח ההסברי של הזיכרון העובד ביחס לפונקציות שונות של אינטיליגנציה. הם נתנו משקל לכל פונקציה לפי החשיבות שלה לאינטיליגנציה (למשל, חשיבה מופשטת קיבלה משקל גבוה), ובחנו עד כמה כל אחד מהם מושפע מהזיכרון העובד במדד שהם קראו לו BIS-g - הg' הנתון לסוללת המבחנים הזו.
+
+המתאם החזק ביותר עם זיכרון עובד נמצא עם עדכון.
+
+
+## זיכרון עובד חזותי
+
+[Vogel & Machizawa. 2004](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nature02447) בחנו באמצעות ERP את ההשפעה של כמות הפריטים בזיכרון העובד החזותי (מדד CDA), בהשוואה לאורך הגל של גירוי עוגן חיצוני[^2]. החוקרים בחנו כל פעם גירוי מצד אחר של הנבדק, ובדקו את הפער המתקבל בERP בין האונות.
+
+ככל שהנבדקים קיבלו יותר פרטים לזכור בצד נתון, המדידה בERP נבדלה יותר מאורך העוגן, עד 4 פריטים - מ4 ואילך לא התקבל שינוי. כלומר, ככל שמנסים לזכור יותר פריטים, המוח "מתאמץ" יותר, ומצליח עד 4 פריטים. 
+
+
+[Vogel et al., 2005](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nature04171) לקחו נבדקים בעלי קיבולת זיכרון גבוהה והסיחו את דעתם עם פרטים לא רלוונטיים - פעם שני פריטים ללא מסיחים, פעם ארבעה פריטים ללא מסיחים, ופעם ארבעה שרק שניים מהם הם מסיחים. 
+
+התנאי המעניין הוא תנאי המסיחים: אם הנבדקים מצליחים להתעלם, יהיה דפוס של שני פריטים, ואם לא - של ארבעה. החוקרים מצאו כי אנשים עם קיבולת גבוהה מלכתחילה הצליחו יותר להתעלם מהמסיחים לעומת אנשים עם קיבולת נמוכה, מה שמעיד על כך שקיבולת גבוהה קשורה ביכולת להתמקד ולהתעלם ממידע לא רלוונטי.
+
+[Unsworth et al., 2015](https://englelab.gatech.edu/articles/2015/Unsworth%20et%20al.%20(2015).pdf) ניתחו את המתאמים אחרי סוללת מבחנים מקיפה עם כמה גורמי מדידה, וראו כי הזיכרון העובד החזותי והזיכרון העובד ה"רגיל" קשורים במתאם מאוד חלש - אלו חיות אחרות. כמו כן, אינטיליגנציה גמישה (gF) נקשרה קשר חזק לכל תפקודי השליטה בתשומת הלב (כמו שפרידמן אומרת) ובCDA (מדד ה"מאמץ" של הזיכרון החזותי מהמחקר הקודם).
+
+### המודל של Cowan וOberauer
+
+המודל ממפה את ההשפעה של *קישור* בין הפרטים בזיכרון העובד על זמן התגובה ויכולת הזיכרון העובד. המודל סבור שיש חלק בזיכרון העובד המוכן לשליפה ישירה - דברים שאנחנו מתעסקים בהם *עכשיו* - Regional Direct Access - וחלק שקשור אליו בקישורים עקיפים יותר - Procedural Working Memory. מה שאנחנו חושבים עליו *עכשיו* הוא החלק הישיר - והוא מאוד-מאוד מוגבל - ומה שאנחנו *יכולים לחשוב עליו* מתוך מה שאנחנו חושבים עליו הוא החלק העקיף יותר, עם קיבולת גדולה יותר.
+
+בניסוי החוקרים ביקשו מהנבדקים ללחוץ על המקש הימני בכל פעם שמוצגת להם מילה שמייצגת חיה - זה קישור שצרך Procedural Working Memory. אבל כשמוצגת המילה DOG, יש קישור "בחינם" בזיכרון בטווח הארוך בין DOG לחיה, מה שמפעיל את הקישור החדש.
+
+[Shahar et al., 2014](http://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0037190) בחנו את ההבדל הממוצע בזמני תגובה בין קישורים אקראיים של אותיות ומספרים לקישורים עם דפוס מסוים. החוקרים עומדים על כך שההבדל בין זמני התגובה הולך ועולה ככל שהעומס על הזיכרון העובד גדול יותר[^3] - כלומר, כשנדרשים לזכור, למשל, שני פריטים, לא ממש משנה אם הם שרירותיים או בעלי דפוס מסוים, אבל בארבע פריטים, ההבדל גדול מאוד. 
+
+
+[Schmiedek et al., 2007](sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0096-3445.136.3.414) ביצעו ניסוי פשוט יותר , נבדקים נדרשו לבחור בין 4 חלופות ב8 מטלות, שלא מבחינות בין פרטים שרירותיים או תבניתיים. גם הם גילו שהעומס על הזיכרון העובד החזותי (τ) מושפע מעומס פריטים - קרי, צריך להיות "על" המשימה כל הזמן.
+
+
+
+[^1]: מהמאמרים הכי טובים בפסיכולוגיה, לפני נחשון.
+[^2]: למדידות ERP אין משמעות מוחלטת, רק משמעות יחסית - לכן חייבים למדוד אותן בהשוואה לאיזשהו קו-בסיס.
+[^3]: מדד *τ* - טאו - שמודד את ההבדלים הגדולים בין זמני תגובה - רגעים שאנחנו מאבדים לרגע קשב וזמן התגובה מתארך באופן קיצוני.

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md

@@ -77,5 +77,195 @@
 	- [רכיכות](https://www.youtube.com/watch?v=GQwJXvlTWDw)
 
 
+## G לעומת g
 
-[^1]: *באתם מן התולעות, ועוד נשתייר בכם הרבה מן התולעת* - ניטשה, *כה אמר זרתוסטרא*.
+**g'** מתאר את תופעת הPositive manifold - המתאם החיובי בין יכולות קוגניטיביות שונות, וככזה הוא מדד *תוך-מיני*.
+
+עוד לא ברור לנו אם g' הוא תופעה אנושית - תופעת הPM נמצאה גם במינים אחרים לרבות ציפורים מסוימות, עכברים, קופים וקופי אדם.
+
+לעומת זאת, **G** הוא מדד *בין-מיני* - כלומר, את התופעה שמין שטוב במטלה אחת נוטה להיות טובות בשאר המטלות. כלומר, היכן שg' משווה בין נבדקים פרטניים, G משווה בין מינים ביולוגים - בהתבסס על ממוצע; הוא מתעלם מהבדלים פרטניים בתוך המינים
+
+G הוא מדד קשה לשימוש בו, משום שצריך לייצר משימות *שכל* המינים הנבדקים יכולים לבצע.
+
+### היתרון האבולוציוני של G
+
+G מאפשר **תיעול** (Canalization), של אינטיליגנציה פלואידית (גמישה) להסתגל למטלות חדשות ולהפוך אותן לאינטיליגנציה קריסטלית (נוקשה). הלמידה הגמישה מאפשרת הצטברות של ידע וטכנולוגיה (כמובן, בהינתן תקשורת מספקת ומבנה חברתי) - מתי בפעם אחרונה *אתם* למדתם משהו מאפס, בלי לצרוך פתרון של מישהו אחר?[^2]
+
+
+### היפותזות להבדלים בין-מיניים בG
+
+
+#### יחס אנקפליזציה (Encephalization)
+
+**יחס האנקפליזציה** (Encephalization quotient) היא היחס בין הגודל המשוער של המוח על פי הגוף לגודל המוח בפועל - כלומר, *היצור הזה בגודל X אז אני מצפה שיהיה לו מוח בגודל Y, אבל יש לו מוח בגודל Z*.
+
+החוקרים תכננו משימת אינהיביציה - משימת A not B - ומשימת גליל, שבה מחביאים צ'ופר בתוך גליל שנפתח כל פעם בשיטה אחרת. החוקרים בחנו 48 מינים (לא כולל בני אדם) ומצאו שככל שהנפח התוך-גולגלתי - אומדן למספר הנוירונים[^3] - יותר גדול, ככה הביצוע במשימות השתפר.  קשר דומה נמצא גם כשמתבססים על גודל הגוף והמסה - אומדן נוסף לכמות נוירונים (יותר נוירונים צריכים יותר משאבים שצריכים יותר גוף).
+
+יצורים עם בעלי יחס אנקפליזציה גבוה - כלומר, יש להם יותר מוח ביחס לגודל הגוף - מפגינים ביצועים טובים יותר בשתי המטלות. 
+
+|Species|EQ |
+|---|---|
+|Human|7.4–7.8|
+|Bottlenose dolphin|5.3|
+|Chimpanzee|2.2–2.5|
+|Raven|2.49|
+|Rhesus monkey|2.1|
+|African elephant|1.3|
+|Dog|1.2|
+|Cat|1.0|
+|Horse|0.9|
+|Sheep|0.8|
+|Mouse|0.5|
+|Rat|0.4|
+|Rabbit|0.4|
+|Opossum|0.2|
+ 
+ (https://en.wikipedia.org/wiki/Encephalization_quotient)מתוך [ויקיפדיה]
+
+
+#### קימוטיות 
+
+מדד נוסף הוא ה**קיפוליות\קימוטיות** - קפלים מעידים על שטח פנים גדול יותר, שמאפשר בתורו יותר נוירונים. הקיפול מאפשר ארגון טוב יותר של רשת הנוירונים - אזורים מסוימים מקושרים מאוד עם אזורים מסוימות ופחות עם אזורים אחרים (אנחנו *לא* רוצים קישור של הכל בהכל, שמייצר הרבה רעש). קיפוליות גבולה מעידה על קורטקס דק, שמאפשר ניקוי רעלנים טוב יותר ופחות זמן שינה. 
+
+#### אצל יונקים
+
+בקרב פרימאטים, האבולוציה של המוח מאוד דומה - חלוקת האיזורים כמעט בלתי-נראית לעין בלתי מזוינת - אבל ישנה גדילה אדירה ביחס הנוירונים בצרבלום. הצרבלום מכיל את כמות הנוירונים הגבוהה ביותר, בצפיפות הגבוהה ביותר - ולכן קשה מאוד לדמות ולחקור אותו. 
+
+בקרב לא-פרימטים, עלייה בגודל המוח מלווה בהגדלת הנוירונים. בקרב הפרימאטים התרחש ניתוק בקשר הזה - המוח גדל, אבל הנוירונים נשארו באותו הגודל. לכן, גודל הגולגולת הוא קירוב מצוין למספר הנוירונים בקרב פרימאטים. 
+
+בקופי אדם, העלייה בנפח הגולגולת וגודל המוח מתונה - אבל במיני אדם קדומים, העלייה תלולה מאוד[^4], ומאיצה אפילו יותר בערך לפני מיליון וחצי שנים - ככל הנראה המועד שבו החלו להשתמש באש (*הומו ארקטוס*, שהיו בעצמם די מצליחים). האש אפשרה בישול, שאפשר בתורו ניצול של יותר משאבים להפקת אנרגיה, ויעילות גבוה יותר בהפקת האנרגיה - מחיר העיכול יורד.
+
+
+
+## המחיר של מוח גדול
+
+ככל שהמוח גדל, הדרישה האנרגטית גורמת לכך שצריך יותר שעות ביום כדי לאסוף משאבים להאכיל אותו. אורנגוטנים וגורילות, למשל, צריכים להתעסק באיסוף אוכל ובאכילה עשר שעות ביום! (מתוך 12 שעות אור *בכלל* באזורי קו המשווה!) זה פחות או יותר גודל המוח המקסימלי, מבלי לבצע שינויים מבניים.
+
+ואכן, בבני אדם נוכחים שינויים כאלה. יש להם מטבוליזם מהיר בהרבה [Yegian et al, PNAS, 2024](https://phys.org/news/2024-11-humans-evolved-energetically-unique.html), ובביטוי הגנטי שקשור בתפקודים מוחיים. הקצב המטבולי הגבוה גורם גם להתחממות, שמביאה עמה קשיים נוספים - נדרש לקרר את הרוח ולנקות את הרעלנים.
+
+
+### לחצים אבולוציונים לגדילת המוח
+
+אם המחיר של מוח גדול כל כך נורא, אילו לחצים אבולוציונים הפכו אותו לעדיף בכל זאת? יש שתי היפותזות מרכזיות:
+
+
+
+
+
+#### **היפותזת האינטיליגנציה החברתית**
+אם אתה חיה שעובדת בקבוצה, יש המון יכולות שאתה חייב לפתח - תקשורת, נשיאה-ונתינה, להתחרות, לשקר, ללמוד וכדומה - כדי להמשיך ולעבוד כקבוצה. מוח גדול חיוני ליכולות כאלה.
+
+כמה מיכולות שמאפשר מוח גדול כוללות:
+
+- תקשורת
+- תרבות 
+	-  טכנולוגיה
+	- לימוד צאצאים
+- תפקודים מנהלתיים ותכנון
+	- הורות משותפת, ציד קבוצתי, חלוקת משאבים - מאפשרים הזנה קבועה
+	- חלוקת עבודה
+
+[Dunbar, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/0047-2484(92)90081-J) בחן את גודל הניאוקורטקס ביחס לגודל הפריטים בקבוצה. הוא גילה שהפרופורציה של הניאוקורטקס עולה ככל שיש יותר פרטים בקבוצה טיפוסית. 
+
+
+מחקר מפורסם נוסף השווה את יכולותיהם של צאצאי שימפנזה, אורנגוטן ותינוק אנושי במטלות פיזיות ומטלות חברתיות. במטלות פיזיות, היכולות של שלושתם היו דומות מאוד, אבל ביכולות חברתיות, התינוק האנושי עלה על הקופים במידה משמעותית.
+
+ישנה היפותזה שלישית, שממזת את שתי ההיפותזות האלו -
+
+#### **היפותזת דרישות המשימה**
+ 
+  אם, למשל, אתה יצור שמטמין מזון, עליך לזכור *איפה* הטמנת את המזון. זו *דרישת המשימה* של הטמנת מזון. אם אתה חיה שצדה, *איך* צדים (או איך *לברוח* אם אתה חיה ניצודה) זו דרישת המשימה.
+
+ההיפותזה מתבססת על יכולתו של האדם כצייד התשה - שרודף את הטרף שלו עד שהוא מת מתשישות. ההתמדה היא תפקוד מנהלתי גבוה, כמו גם התכנון וההתכווננות למטרה. 
+
+[Dunbar, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/0047-2484(92)90081-J) בחן את גודל ההיפוקמפוס של שתי סוגי ציפורים - כאלו שמטמינות מזון וכאלו שלא. הוא ראה שגודל ההיפוקמפוס גדל יחד עם מסת הגוף של הציפורים, אבל פרופורציית הגדילה גבוהה יותר בקרב ציפורים שמטמינות מזון: ההיפוקמפוס, שקשור בזיכרון, נדרש כדי לזכור את אלפי מטמוני המזון.
+
+
+דוגמה תומכת בתיאוריה היא המקרה של **דובים** ([Vonk et al., Animal Behavior, 2012](http://www.jennifervonk.com/uploads/7/7/3/2/7732985/vonk__beran_2012.pdf))- הם חיות אלימות בצורה יוצאת דופן (שנפגשים רק להזדווג, וגם אז נשפך דם), אבל הם חכמים ובעלי מוח גדול, בניגוד להיפותזת האינטיליגנציה החברתית - למה?
+
+במחקר, הדובים התבקשו להבחין בין תמונות של חיות טורפות ללא-טורפות לאחר למידה, ואז להבחין בין תמונות ללא למידה. הביצועים שלהם התקרבו לאלו של הקופים (טוב יותר משימפנזות אך טוב פחות מגורילות), והדגימו יכולות ספרתיות ומרחביות מסוימות.
+
+
+#### **ההיפותזה הממוזגת** 
+
+ניתן *להקטין* את דרישות המשימה *באמצעות* האינטיליגנציה החברתית - הקבוצה גדלה, והנטל על כל פרט הולך ו*קטן* - ואז גם *המוח* הולך וקטן (ואולי בגלל זה הסאפיאנס גברו על הניאנדרתלים?)
+
+[Gonzalez, Forrero & Gardener, 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/s41586-018-0127-x) השוו במודל מתמטי את המחיר האנרגטי של מוח גדול ליתרונות שהוא מאפשר:
+
+- פתרון בעיות של הפרט
+- העברה של ידע נרכש ורכישת ידע
+- ניהול חברתי טוב יותר (שיתוף פעולה, תחרות, הטעיה)
+
+המודל מציג כמה אתגרים אקולוגיים, חברתיים, ותחרותיים:
+
+- **אקולוגיים** -  מציאת מזון ועיבודו, והימנעות מטורפים
+- **שיתוף פעולה** -  למידה, בחירת מורה, תקשורת
+- **תחרות בין פרטים** - התאגדות לקבוצות, הטעיה, מניפולציה של פרטים אחרים
+- **תחרות בין קבוצות** - הנהגה, בחירת מנהיג, שיתוף פעולה במאבקים בין-קבוצתיים
+
+המודל בוחן את אופן ההתמודדות של המוח עם האתגרים השונים האלה, כיצד השקעה ברקמת מוח נוספת עוזרת לפתור אותם, ומתחשב בחלוקה בין רקמות מוח, רבייה והשאר. 
+
+הסימולציה של המודל מעידה ששיתוף פעולה חברתי מצמצם את צריכת האנרגיה (יש תהליך של Οutsourcing - ייצוא העבודה לפרטים אחרים), מה שמוביל לEEE - Energy Extraction Efficiency - טוב יותר, כלומר: רכישת כישורים חברתיים מאפשרת למוח להשיג יותר אנרגיה עבור כל אנרגיה מושקעת ברקמת מוח. 
+
+- לחצים **אקולוגיים** מובילים לעלייה הן בגודל המוח והן ביחס בין גודל המוח לגוף (EQ)
+- לחצים של **שיתוף פעולה** מובילים לירידה בשני המדדים
+- לחצים של **תחרות בין פרטים** יכולה להוביל הן לעלייה והן לירידה בגודל המוח, ומובילה לעלייה בEQ
+- לחצים של **תחרות בין קבוצות** מובילה לירידה בגודל המוח אבל לעלייה בEQ
+
+עוד הצליחו החוקרים לחזות את הלחצים המופעלים על יצורים כאלו ואחרים *על סמך* גודל המוח שלהם, מה שעוזר לתקף את המודל.
+
+הוא מאפשר לנו להעריך אילו לחצים פעלו על הניאנדרתלים ואילו יכולות היו להם [Kochiyama et al., 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/s41598-018-24331-0). ההערכה, על סמך גולגלות ניאנדרתלים, מעידה שהיו להם יכולות תקשורת פחותות משלנו (אם כי עדיין מורכבות), אך הם היו חכמים יותר ככלל.
+
+
+## היסטוריית החיים
+
+בין המינים יש הבדל ה*היסטוריית החיים* שלהם, שנובע מאילוצים אבולוציונים. *היסטוריית חיים* כוללת אירועים כמו
+
+- הפריה
+- גמילה מההורים
+- צמיחת שיניים
+- בגרות מינית
+- התבגרות
+- מוות
+
+בני האדם מאופיינים באורך חיים ארוך במיוחד, בתקופה ארוכה של תלות בהורים, סיוע של פרטים לאחר שלב הריבוי (סבא וסבתא מסייעים לטפל בצאצאים), ותמיכה זכרית בנקבות בתהליך הרבייה. 
+
+### תלות הורית ממושכת
+
+ישנן כמה סיבות לתקופה ממושכת של תלות בהורים:
+
+- כישורים מורכבים (תרבות) שלוקח זמן לרכוש
+- עול מופחת על האימהות
+- דרישה אנרגית גבוהה מאוד לצמיחת המוח
+
+	עד גיל 4-5, המוח גדל מהר מאוד והגוף פחות, ומשם והלאה קצב גידול המוח מאט וגידול המוח עולה ([Kuzawa et al., 2014](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1323099111))
+
+[Piantadosi & Kidd, 2016](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1506752113) מראים שתינוקות נולדים עם היקף ראש של 10 ס"מ[^5], ורק במרוצת החיים קצב גידול המוח משתנה בין הפרטים.
+
+עוד רואים כי הסיכוי לשרוד צולל אחרי 9 חודשי היריון, והולך ועולה ככל שגיל הילד עולה. בתחילת דרכם, ליצורים בעלי מוח גדול יש סיכויים גרועים בהרבה לשרוד: אולם, כשהמוח מתפתח, סיכויי ההישרדות מזנקים אל מעבר ליצורים ללא מוח גדול; הבגרות המאוחרת מהווה יתרון הישרדותי.
+
+## הבדלים אינדיוידואליים?
+
+אם הישרדות זה כזה או-וואה גדול, *למה יש הבדלים בין פרטים מאותו המין?* 
+
+אינטיליגנציה גבוהה נקשרה עם:
+
+- רמות דיווח-עצמי גבוהות יותר של הפרעת קשב וריכוז (ADHD), אוטיזם, דיכאון, וחרדה ([Karpinsky, 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.intell.2017.09.001))
+	-  ... אבל טרנד הפוך בניתוח ילדים ומתבגרים במדדים *אובייקטיביים* - פחות פסיכופתולוגיה, בעיות הסתגלות וכו'
+	- אינטיליגנציה גבוהה קשורה גם במספר ילדים נמוך יותר, בסיכויי רבייה נמוכים יותר ובמספר ממוצע נמוך יותר של חברים.
+
+* השערת "Clever silly" ([Charlton, 2009](https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0015225), [Dutton & van der Linden, 2015](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.intell.2016.10.002))
+
+	אנשים עם נטייה קוגניטיבית ללקיחת סיכונים נוטים לאמץ רעיונות יותר "מטופשים", ולהשתעשע ברעיונות יותר *מוזרים*. זה יכול להיות חיסרון - כמו לקנות תיאוריות קונספירציה - או יתרון - כמו להגות את תיאוריית היחסות (אינשטיין). מסתדר עם הממצא שאינטיליגנציה גבוהה קשורה בלקיחת סיכונים בכלל ([Μishra et al., 2017](https://www.greo.ca/Modules/EvidenceCentre/files/Mishra%20et%20al%20(2017)_Living%20faster%20and%20slow%20Is%20life%20history%20orientation_Final.pdf)). 
+
+- אישיות קיצונית היא מזיקה ([Buss, 2009](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1111/j.1745-6924.2009.01138.x); [Carter et al., 2018]()) - לרבות היבטים כמו אינטיליגנציה. להיות *קצת* שונה זו התאמה לסביבה: להיות מאוד שונה מערים קשיים שעולים על היתרונות. 
+
+- אולי פשוט רעש סטטיסטי?
+
+	הלחץ האבולוציוני דוחף כלפי האמצע (למשל, אם אדם נולד עם IQ 180, בן\בת הזוג שלו יהיו פחות חכמים כנראה וכך גם הילד); אולי הנתונים הקיצוניים מגיעים פשוט ממוטציות ברבייה הזוגית.
+
+
+[^1]: *באתם מן התולעת, ועוד נשתייר בכם הרבה מן התולעת* - ניטשה, *כה אמר זרתוסטרא*.
+[^2]: נחשון מספר שהאו-וואה הגדול בעולם האינטיליגנציה הוא אינטיליגנציה פלואידית, בגלל שהמתאם שלה עם g' הוא, בערך, 1 - ולכן אם רוצים ללמוד על אינטיליגנציה נוח יותר להתמקד באינטיליגנציה פלואידית. אולם, הוא סבור שהכישרון הגדול של בני אדם הוא דווקא באינטיליגנציה קריסטלית - ביכולת לאגור ולהעביר הלאה מידע.
+[^3]: עם הרבה הרבה כוכביות - הנוירונים של ציפורים, למשל, קטנים בהרבה, ולכן יותר נוירונים נכנסים בפחות גולגולת, והאומדן נפגע, אם כי עדיין עובד. ההשוואה בולטת במיוחד בתוך קבוצות - ציפורים עם ציפורים, יונקים עם יונקים, וכו'.
+[^4]: ואנחנו, *הומו סאפייאנס*, לא בקצה - הניאנדרטלים היו גדולים יותר פיזית וגם חכמים יותר. ההשערה היום היא שהרבה מהטכנולוגיות הראשונות של ההומו סאפייאנס הועתקו מהניאנדרתלים.

פסיכולוגיה/אישיות/index.md

@@ -6,6 +6,17 @@ title: אישיות
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55261#section-1), [סילבוס](hhttps://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.gate?app=ann&step=6&rn_course_department=101&rn_course_degree_level=1&rn_course=98&rn_year=2025&rn_semester=1), [סילבוס (תרגולים)](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2846296)
 
 
+## תוכן העניינים
+
+#### 1. [מבוא]()
+
+#### 2. [התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד](פסיכואנליטית/.)
+
+#### 3. [תיאוריית יחסי האובייקט של קליין](./קליין)
+
+#### 4. [התיאוריה של מרגרט מהאלר](./מהאלר)
+
+#### 5. [תיאוריית יחסי ההורה-תינוק של ויניקוט](./ויניקוט)
 !!! info ""
 	[מצגת](/פסיכולוגיה/אישיות/1.pdf), [טקסט (מבוא)](/פסיכולוגיה/אישיות/Crowne (2009).pdf)
 
@@ -37,37 +48,43 @@ title: אישיות
 יש מחלוקת די עזה על מה זה בכלל אישיות. כמה מההגדרות העיקריות - 
 
 !!! success ""
-	“Personality is that which permits a prediction of what a person will do in a given situation” 
-		[Cattell, 1950](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
+	> Personality is that which permits a prediction of what a person will do in a given situation	
+	> 
+	> >[Cattell, 1950](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
 
 קאטל היה פרגמטי, והיה מוטרד בעיקר בלנבא התנהגות. מה זה כל העסק הזה עם ציפור הנפש שלו? לא הפריע לו בכלל.
 !!! success ""
-	…is simply a device for representing a functionally unified system of responses
-		 [Skinner, 1953](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
+	> …is simply a device for representing a functionally unified system of responses
+	>
+	> >  [Skinner, 1953](https://psycnet.apa.org/record/2005-06609-000)
 
 סקינר, ביהוויוריסט, 
 
 !!! success ""
-	Personality is the dynamic organization within the individual of those psychophysical systems that determine his characteristic behavior and thought
-		[Allport, 1961](https://psycnet.apa.org/record/1962-04728-000)
+	> Personality is the dynamic organization within the individual of those psychophysical systems that determine his characteristic behavior and thought
+	>	
+	>> [Allport, 1961](https://psycnet.apa.org/record/1962-04728-000)
 
 אלפורט גורר פנימה גם את המחשבות, בפעם הראשונה.
 
 !!! success ""
-	Personality refers to those characteristics of the person that account for consistent patterns of feeling, thinking, and behaving
-		 [Pervin, Cervone, & John, 2005](https://books.google.co.il/books/about/Personality.html?id=_yIRAQAAIAAJ&redir_esc=y)
+	> Personality refers to those characteristics of the person that account for consistent patterns of feeling, thinking, and behaving
+	>	
+	>> [Pervin, Cervone, & John, 2005](https://books.google.co.il/books/about/Personality.html?id=_yIRAQAAIAAJ&redir_esc=y)
 
 זו הגדרה מודרנית - אישיות היא **דפוסים**, ולא מתמצת בהתנהגות.
 
 !!! success ""
-	In psychoanalytic theory, personality is defied as a configuration of traits, but…. \[it] often stands as the organization on inner conflicts rather than their resolution
-		Gay, 1988
+	> In psychoanalytic theory, personality is defied as a configuration of traits, but…. \[it] often stands as the organization on inner conflicts rather than their resolution
+	>
+	>> Gay, 1988
 
 זו הגדרה פסיכואנליטית - אישיות היא האופן שבו אדם מתמודד עם העימותים הפנימיים שלו.
 
 !!! success ""
-	…is the study of phenomena that occur in <u>interpersonal situations</u>, in configurations made up of two or more people all but one of whom may be more or less completely illusory
-		Sullivan, 1963, 1988
+	> …is the study of phenomena that occur in <u>interpersonal situations</u>, in configurations made up of two or more people all but one of whom may be more or less completely illusory
+	>	
+	>> Sullivan, 1963, 1988
 
 סאליבן אומר ש[האישיות היא עניין של הקשר](/פסיכולוגיה/חברתית#כוח-המצב-situationism) - אוסף של דפוסים שקשור בהתנהגות בינאישית. הקושי בהבנת האישיות, הוא אומר, נובעת מחוסר ההתאמה בין המצב הניסויי לאישיות - אי אפשר לשים אדם במעבדה ולגלות על האישיות שלו, שקשורה כל כך בהקשר הבינאישי: האנשים, השפה, והסביבה. 
 

פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md

@@ -0,0 +1,170 @@
+!!! info "[מצגת](./אגו.pdf)"
+
+
+ממשיכי הדרך של [פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד) קיבלו את התיאוריה הפסיכואנליטית שלו, ובראשם בתו המועדפת, אנה פרויד (1895-1982). 
+
+## אנה פרויד
+
+אנה הייתה בתו השישית והמועדפת של פרויד, שאמר עליה שהיא 
+
+> The most gifted and accomplished of my children[^1]
+
+אנה הוכשרה אצל אביה בשנות ה20 לחייה כמורה, אך בהמשך הפכה לפסיכואנלטיקאית ופיתחה את תחום אנליזת הילדים. אנה התמקדה ב[אגו](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד#האגו), בספרה המפורסים ביותר *האני ומנגנוני הגנה* (1936).
+
+אנה עברה עם אביה ללונדון ב1938, ובמלחמת העולם השנייה יסדה בלונדון מעונות ובתי יתומים לטיפול בילדים. 
+
+## חקר האגו
+
+> היו ימים בהתפתחותו של מדע הפסיכואנליזה שהיתה בהם נטייה ברורה להימנע ממחקר תיאורטי באני האינדיווידואלי. משום מה הגיעו אנליטיקאים רבים לכלל דעה , **שערך העבודה המדעית והתרפויטית באנליזה גדל ככול ששכבות הנפש שעוסקים בהן עמוקות יותר** \[...] כל אימת שפנה המחקר מן הסתם אל האני – ליוותה את זה מעין הרגשה שזו **ראשית-כפירה**באנליזה בכלל. כסבורים היו שעצם המונח 'פסיכואנליזה' מן הדין שיהיה שמור לתגליות החדשות הקשורות בחיי הנפש הלא-מודעים, כלומר לדחפי אינסטינקטים, להיפעלויות ולדמיונות מודחקים. הפסיכואנליזה לא עסקה עיסוק של ממש בבעיות כגון מידת התאמתם של ילדים או של מבוגרים לעולם החיצון, ואף לא במושגי ערכים, כגון בריאות ומחלה, מידות טובות ורעות. מושא חקירותיה- דמיונות ינקותיים, המתמשכים לתוך חיי המבוגר, סיפורים דמיוניים והעונשים הנתפסים כתגמול על הדברים האלה. 
+> 
+> אבל משעה שמבקשים להחיל הגדרה זו על **ריפוי** פסיכואנליטי – מיד היא מקפחת את דיוקה. בתור מתודה של ריפוי, עסקה האנליזה מלכתחילה באני ובסטיותיו: **חקר הסתם** \[האיד] ודרך פעולתו מעולם לא היה אלא בגדר אמצעי, שיש לו תכלית. ולעולם היתה התכלית אחת: **תיקון הדברים שאינם תקינים והחזרת האני אל שלמותו**. ...בזמן הזה ראוי לנו כנראה להגדיר את תפקיד האנליזה כך: ללמוד לימוד מקיף כמה שאפשר את כל שלושת המוסדות המרכיבים לדעתנו את האישיות הנפשית, לברר מה התייחסותם, זה לזה וכן – לעולם החיצון
+> 
+> > אנה פרויד
+
+
+כלומר, פרויד אומרת, פסיכואנליזה תאפשר לאדם להשיג שליטה מודעת על העימותים הפנימיות שלו, ולהתמודד איתם בשיטות יותר מותאמות - *לבחור את מנגנוני ההגנה שלו*.
+
+ 
+## מנגנוני הגנה
+
+מה מגדיר מגנון הגנה מותאם או לא מותאם? כל מנגנון הגנה הוא מניפולציה מסוימת; ככל שהמניפולציה הזו תעוות יותר את המציאות, היא תהיה פחות מותאמת - היא תבזבז יותר אנרגיה ומאמץ, ותוכל לעשות לנו יותר נזק.
+
+> הדרכים והאמצעים שהאני נוקט כדי לדחות מעליו צער וחרדה כדי לשלוט בהתנהגות דיחפית, בהיפעלויות ובמשאלות אינסטינקטיביות
+> 
+> > א. פרויד, הקדמה
+
+
+כלומר, מנגנון הגנה מייצר פשרה - סיפוק חלקי של הדחף מול המציאות. הם נעים ממנגנונים פרימיטיביים ובסיסיים למותאמים ומשוכללים.
+
+פרויד האב תיאר אותם לראשונה, אבל אנה היא זו שפירטה אותם בשיטתיות:
+
+- **הדחקה**
+	
+	סילוק/מניעה של דחפים או מחשבות מן המודע ללא-מודע. זהו המנגנון הבסיסי ביותר, שהשאר בונים עליו.
+
+
+- **תגובת היפוך**
+	
+	הפיכת דחפים/רגשות לנסבלים באמצעות התמרה שלהם.
+
+
+- **בידוד**
+ 
+	ניתוק/הפרדה של המרכיבים הרגשיים למרכיבים התוכניים של האירוע.
+
+
+-  **רגרסיה**
+	
+	חזרה לדפוסי התנהגות קודמים המונעים התמודדות עם המצב המאיים.
+
+
+- **ביטול-הנעשה** (undoing)
+
+	 עשיית מעשה אחר (הופכי) בשביל לנטרל את המעשה/מחשבה/דחף קודם.
+	 
+
+
+- **השלכה**
+
+	 השלכת דחפים/רגשות בלתי נסבלים על האחר.
+
+
+
+- **הפנמה/הזדהות** (עם התוקפן)
+
+	הזדהות עם היבטים חיצוניים בכדי להימנע מתחושות פנימיות.
+	
+
+- **הכחשה**
+
+	סירוב לקבל את הקיום של עובדה חיצונית או פנימית. 
+
+
+- **רציונליזציה**
+
+	 נתינת הסבר להתנהגות דיחפית.
+
+	
+- **אינטלקטואליזציה**
+	
+	הפיכת הנושא לסוגיה אינטלקטואלית ללא רבדים דיחפיים/רגשיים.
+
+
+-  **התקה**
+
+	ההעברה של דחפים/רגשות מאובייקט אחד למשנהו.
+	
+
+
+- **עידון** (סובלימציה)
+
+	מנגנון גבוה, החלפת המטרה היצרית.
+
+
+
+מכל אלו, **רגרסיה, השלכה, הזדהות עם התוקפן, הכחשה והתקה** הם מנגנונים לא-מותאמים.
+
+## הטכניקה האנליטית
+
+בתקופת אנה, מטרת הפסיכואנליזה עוברת משחרור האנרגיות הלא-מודעות והדחפים המודחקים , לעבר **שיפור ההגנות**, ועידוד התפתחותם של **תפקודי אני**. ההתפתחות של הטכניקה תחת אנה אינה *מהפכה*, אלא *אבלוציה* - חידוד ושכלול של פרויד האב.
+
+
+### היפנוזה
+
+
+ תפקידו של האני \[האגו] שלילי - הוא מפריע לתהליך הריפוי. המהפנט מנסה להגיע אל הלא-מודע והאגו מפריע - ולכן האני לא משתתף בתהליך הריפוי.
+ 
+ > \[האני] התייחס אל הפולש בסובלנות כל זמן שהוא גופו נתון להשפעת הרופא שהיפנט אותו. אח"כ היה מתקומם ופתח במאבק חדש, כדי להתגונן מפני יסוד הסתם הכפוי עליו, וכך פג הריפוי שהוגש בעמל רב כל-כך... לפיכך נתאכזבו מערכה של הטכניקה כולה
+ > 
+
+### אסוציאציות חופשיות
+
+בתחילה עדיין תפקידו של האני שלילי - 
+
+> האני נדרש לשתוק – הסתם \[האיד] מוזמן לדבר". • 
+> 
+ 
+ 
+ האנליטיקאי ממהר 'לצוד' את הביטויים העולים באסוציאציה חופשית. ואז האני מתעורר, מתכחש לעמדת הסובלנות הסבילה שנכפתה עליו, ומתערב בזרם האסוציאציות ע"י מנגנון הגנה כזה או אחר.
+ 
+  > רק בשעה ש**מוקד הצפייה עובר מן הסתם אל האני וחוזר חלילה**, והתעניינות היא **כפולה**, בשני צדדיו של היצור האנושי שלפיננו, אפשר לדבר על פסיכואנליזה ממש
+
+
+
+## היינץ הרטמן
+
+היינץ הרטמן (1894-1970) היה גם הוא מרכזי בחקר האגו.
+
+היינץ נחשב לאבי פסיכולוגיית האני. הוא הוזמן לעבור אנליזה דידקטית אצל פרויד. היינץ ברח לניו-יורק ב1938, שם כתב את ספרו Ego psychology and the problem of adaptation (1958), בו הגדיר מחדש את מקור ותפקיד האגו. היינץ תפס את האגו כישות עצמאית באישיות, שלא רק כפופה לשירות האיד. האגו בעל תפקודים עצמאיים, שקיימים עוד בלידה כאני בסיסי פרמיטיבי, שקשור בתפיסה, הערכת מציאות, למידה, זכירה, חשיבה.
+
+### אזורים משוחררי עימות
+
+
+
+> We must recognize that though the ego certainly does grow on conflicts, these are not the only roots of ego development … **Not every adaptation** to the environment, or every learning and maturation process, **is a conflict**. I refer to the development outside of conflict of perception, object comprehension, thinking, language, recall phenomena, grasping, crawling, walking, and to the maturation and learning processes implicit in all these and many others 
+> 
+> > Hartmann, 1958
+> 
+
+> There is no ego before the differentiation of ego and id, but there is no id either since **both are products of differentiation**
+> 
+> > Hartmann, 1958, pp. 102-103
+
+
+הרטמן סבר שבתינוק טבועים **פונטציאלים של אגו** - הפוטנציאלים של האני הטבועים בתינוק וממתינים לתנאים הסביבתיים הממוצעים  (expectable average environment) בכדי להתפתח. אלו יכולות אוטונומיות נטולות קונפליקט.
+
+הפרשנות לכך היא אבולוציונית - בעלי-החיים התעצבו להיות מסתגלים לסביבתם, כך שמשתמר קשר הדדי בין האורגניזם לבין סביבתו; באפן דומה, גם העצמי הפסיכולוגי (ולא רק הפיזיולוגי) מעוצב מטבעו להתאים לסביבה, ועצם הסביבה הטבעית חייבת להיות מותאמת לקיום הפסיכולוגי של בני-אדם.
+
+הרטמן קבע שני תהליכי התמודדות שונים עם מנגנוני ההגנה:
+
+- נטרול (Neutralization)
+
+	תהליך באמצעותו האני מסיר מן הדחפים את המאפיינים המיניים והתוקפניים, כך שהאנרגיה הופכת להיות זמינה לתפקוד לא עימותי. שונה מעידון בכך שהדחפים עדיין שומרים בצורה מסוות את התכונות המיניות והתוקפניות.
+	
+- תפקוד אוטונומי באופן משני
+
+	תפקוד הגנתי שהופך סתגלני - למשל, אינטלקטואליזציה שנהפכת למותאמת. 
+
+
+
+[^1]: קצת אירוני מפרויד, לא?

פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md

@@ -0,0 +1,111 @@
+---
+title: התיאוריה של יחסי הורה-תינוק
+---
+!!! info "טקסטים"
+	[תרגול](./ויניקוט.pdf), [Winnicott - Playing and Reality](./Winnicott.pdf)
+
+ויניקוט ראה את עצמו כממשיך דרכו של קליין ופרויד, אבל בניגוד אליהם התייחס לחוויה הסובייקטיבית של התינוק. כמו קליין, הוא התמקד בחודשי החיים הראשונים, והתבסס על תצפיות - ויניקוט היה רופא. 
+
+ויניקוט קובע שבהתחלה, האם והתינוק מהווים יחידה אחת - *אין אם בלי תינוק ואין תינוק בלי אם*. 
+
+האגו של התינוק בשלב הראשוני הזה לא אחיד והחוויות שלו לא רציפות - הארגון נופל על האם. האם **מחזיקה** את האגו של התינוק ומקנה לו כוח ויציבות. המיזוג הזה חיוני בשלבי ההתפתחות הראשונים.
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**החזקה** היא סיפוק צרכיו הבסיסיים של התינוק - *פיזיים ורגשיים*, לרבות:
+	
+	- מענה על צרכים פיזיולוגים
+	
+	 אוכל, שתייה, וכדומה
+	 
+	- מהימנות
+	
+	 ה*תחושה* של התינוק שמטפלים בו באופן עקבי - תמיד מגיע אוכל כשאני רעב, וכדומה. יש כאן שונות בינאישית לכל תינוק - תינוק מפוחד יותר יצטרך יותר חיבוקים, וכדומה.
+	
+	- גינון מפני פגיעה
+	
+	- טיפול רציף בתינוק ביום ובלילה
+	
+	- צרכים ייחודים נוספים לכל תינוק
+
+
+## Primary Maternal Preoccupation
+
+הPMP (העיסוק האימהי הראשוני) הוא חלק מה**החזקה** - מצב פסיכולוגי שמתחיל בהיריון. 
+
+האם מתחילה להתמקד בשינויים המתרחשים בתוכה - תהליך אינטואיטיבי וביולוגי, שבו מתרחשת נסיגה מהסובייקטיביות של האם והתכווננות לצרכי התינוק. *האם מסיטה חלק מתחושת העצמי שלה לתינוק הצומח בתוכה*.
+
+לאחר הלידה, האם חשה אינטואיטיבית את צרכי התינוק, ומעצבת את העולם כדי למלא את רצונותיו - מצב שויניקוט מתאר כ*אי שפיות זמנית*.
+
+התינוק, מצידו, אינו חש צורך, וחש **אומניפוטנטיות סובייקטיבית** (כל-יכולות פרטנית) - משאלתו של התינוק גורמת להתרחשות הדברים (אני רעב, והאוכל מגיע).
+
+!!! warning "ואיפה אבא?"
+	ויניקוט סבר שתפקיד האב הוא *להחזיק את האמא* - לספק את צרכי האם כדי שהאם תוכל לספק את צרכי התינוק.
+	
+	 הכוונה, שוב, היא ל**אם במובן הסמלי** - *תפקיד* האם, בלי קשר למין המטפל *בפועל*; גם אב יכול למלא את תפקיד האם. 
+
+
+## אם טובה דיה 
+
+מושג ה*אם טובה דיה* (Good Enough Mother) מתאר את המצב ש*אחרי* אי השפיות הזמנית - האם צריכה לחזור לדאוג לצרכים הפרטניים שלה בשלב מסוים, וצרכי התינוק כבר לא יסופקו *מיידית*. 
+
+> כשלונות אמהיים יוצרים שלבים של תגובה לפגיעה, ותגובות אלו מפריעות ליכולת של התינוק 'להמשיך להיות’ (going on being). גודש יתר של תגובה כזו אינו מעורר תסכול אלא **איום בהכחדה** \[...] הארגון הראשון של האני נובע מתוך חוויות איומים בהכחדה שאינם מובילים להכחדה, ושמהם יש שוב ושוב **החלמה**. מתוך חוויות כאלה, ביטחון בהחלמה מתחיל להיות משהו המוביל ל'אני' וליכולת של ה'אני' להתמודד עם תסכול
+>
+>> מושקעות אמהית ראשונית, ויניקוט
+
+בכל פעם שהאם פחות תגובתית, התינוק חווה חווית כליון. אלא שלאט ובהדרגה הוא מחלים מדרגות הולכות ועולות של ניתוק, וכך נוצרת חוויה עצמית - אובדן האומניפוטנטיות, מודעות למציאות החיצונית, ומודעות לנפרדות האם. הניתוק הוא מעין לידה פסיכולוגית של התינוק.
+
+!!! warning "ואם הטיפול מושלם?"
+	אם האם *לא* מתנתקת והתינוק *לא* חווה תסכול, נוצרת תלות מוגזמת בין האם לתינוק - אין התפתחות פסיכולוגית נפרדת עד הסוף, ויכולה להיווצר חוויה של חודרנות, או חוויה של דחייה חזקה של האם. באופן מוזר, גם הזנחה יכולה להוביל לתוצאות כאלה - האם נדחית כדמות לא מהימנה, והחודרנות היא של הצרכים מן החוץ, שלא מקבלים מענה.
+
+## שיקוף
+
+האם משקפת לתינוק את עצמו - הוא רואה בהבעות ובתגובות האם את חוויותיו בצורה מאורגנת. כך התינוק יכול לארגן את חוויותיו. התינוק מתקיים כצופה בעולם, היכול להיות נתפס על ידי האחרים - *כשאני מתסכל אני נראה משמע אני קיים* - התינוק צופה החוצה, רואה את ההשלכה שלו בעולם - בפרצופים של ההורים - ואלו מאשררים לו שהוא קיים. 
+
+## היות או חודרנות
+
+ויניקוט סבור שהתינוק יכול להיות שרוי בשני מצבים תחושתיים - **היות** או **חודרנות** - 
+
+- היות (Being) - כאשר הטיפול נאות, התינוק פשוט "ישנו". *החזקה* של אם טובה דיה דרושה לכינון המצב הזה, שממנו מתפתח **עצמי אמיתי**.
+
+- חודרנות (Ιmpingement) - כאשר הטיפול *לא* מאוזן - הזנחה או מושלמות - התינוק חווה חודרנות: הוא לא יכול להתנהל כפי שמתאים לו, ונאלץ רק *להגיב* לסביבה. ממצב של חודרנות מתפתח **עצמי כוזב**. 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[סרטון - אמא שרה לתינוקת והיא בוכה](https://www.youtube.com/watch?v=e3xgh-5lxlQ&pp=ygUXZW1vdGlvbmFsIGJhYnkgdG9vIGN1dGU%3D)
+	
+	 זה נורא חמוד, אבל האמא לא ממש מותאמת לתינוקת - היא בוכה (אם כי לא באו-וואה גדול) והאם ממשיכה בשלה.
+
+### עצמי כוזב כמנגנון הגנה
+
+**תמיד תהיה מידה מסוימת של חודרנות דרך התסכולים והאיומים בהכחדה**, וכך תמיד תתפתח מידה מסוימת של **עצמי כוזב**.
+
+זה לא בהכרח דבר רע - מידה מסוימת של עצמי כוזב היא תגובה מותאמת להתנהגות חברתית מקובלת, כמו נימוס או התאמה לנורמות. 
+
+אבל במצב קיצון, העצמי הכוזב יסתיר לחלוטין את העצמי האמיתי (כמו *תסמונת המתחזה* - כולם חושבים שאתה מעולה אבל אתה חושב שלא). 
+
+| סבבה                                    | לא סבבה                   |
+| --------------------------------------- | ------------------------- |
+| PMP                                     | טיפול לא נאות             |
+| Good Enough Mother                      | יותר Reacting, פחות Βeing |
+| יותר Being, פחות Reacting               | עצמי כוזב                 |
+| מימוש פוטנציאל מולד, התפתחות עצמי אמיתי |                           |
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	חשבו על תינוק כאפונים בתרמיל - עצמי אמיתי (אפונים) ועצמי כוזב (תרמיל). במצב תקין, רוב המשאבים ילכו לאפונים, ובמצב לא תקין - לתרמיל.
+	![peas](./peas.jpg)
+	<small>תהיו אפונים, לא תרמילים</small>
+
+
+
+כשהעצמי הכוזב הוא הדומיננטי, נוצרים מצבים פתולוגיים - 
+
+- מערכות יחסים מבוססות זיוף
+- היצמדות מוגזמת לחוקים ולכללים
+- דימיון מופרז לאם
+- חוויה נטולת ספונטניות
+- חיקוי של הסביבה
+- ניתוק מן העצמי האמיתי
+
+רק העצמי האמיתי, מדגיש ויניקוט, יכול להיות יצירתי ולהרגיש "נכון", בעוד שעצמי כוזב דומיננטי מוביל לתחושת ריקנות.
+
+בפסיכותרפיה, תפקיד המטפל לשקף למטופל את קיומו, כך שהמטופל ימצא את העצמי האמיתי שלו. בתחילת הטיפול, ניתן רק לדבר עם העצמי הכוזב על העצמי האמיתי. כאשר העצמי האמיתי מתחיל להתגלות, תהיה רגרסיה לתלות קשה, כאשר המטפל ממלא פונקציית ההחזקה עבור המטופל. טיפול כחוויה מתקנת של החזקה על ידי "מטפל טוב דיו" - אנשים שמחוברים לעצמי האמיתי שלהם.
+

פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md

@@ -0,0 +1,95 @@
+---
+title: התיאוריה של מרגרט מהאלר
+tags:
+  - שנה_ג
+  - פסיכולוגיה
+  - אישיות
+  - מהאלר
+  - אגו
+---
+!!! info "[מצגת (בסוף)](./אגו.pdf)"
+## מרגרט מהאלר
+
+!!! success "ראה גם"
+	[התיאוריה של מרגרט מהאלר (פסיכולוגיה התפתחותית)](/פסיכולוגיה/התפתחותית/מאהלר#ספרציה-ואינדיוידואציה) - תיאור יותר מקיף של התיאוריה.
+
+מרגרט מהאלר (1897-1985) נולדה בהונגריה למשפחה יהודית. מאהלר התעניינה בשאלה: *מה מאפשר את המעבר ההתפתחותי ממצב זה, אל עבר סימביוזה, ואח"כ עצמאות*  וכך טבעה את *פסיכולוגיית האני ההתפתחותית*.
+
+מרגרט הוכשרה כרופאה והתמחתה ברפואת ילדים. ב1936 ברחה לבריטניה, וב1938 עברה לארה"ב. מרגרט ביססה את [התיאוריה שלה](/פסיכולוגיה/התפתחותית/מהאלר) על תצפיות בתינוקות ובאמותיהם. היא הושפעה מעבודתו של רנה ספיץ, שתיאר את תופעת ה"אשפזת" (hospitalism) שתיעדה את הצורך בסביבה רגשית על-מנת לממש את הפוטנציאלים הפסיכולוגיים, בלעדיה לוקים הילדים בדיכאון, חולי, פיגור תנועתי, ואפילו מוות. מרגרט פיתחה את תיאור השלב שפרויד אפיין כ"נרקיסיזם ראשוני" שלטענתו מסביר את תופעת הפסיכוזה. הפסיכוטי נסוג באופן משני בחזרה למצב של מאגר נרקיסיסטי המוכל בעצמו, מנותק מאובייקטים חיצוניים, ואז אינו ניתן לאנליזה (אין נוירוזת העברה).
+
+מאהלר התעניינה בשאלה: *מה מאפשר את המעבר ההתפתחותי ממצב זה, אל עבר סימביוזה, ואח"כ עצמאות*  וכך טבעה את *פסיכולוגיית האני ההתפתחותית*.
+
+
+בתקופתה של מהאלר היה עניין רב בתופעות כמו אוטיזם, ומהאלר גרסה כי הן נובעות מבעיה בשלב ה*ספרציה-אינדיוידואציה*.
+
+## ספרציה-אינדיוידואציה
+
+!!! is-info
+	**ספרציה-אינדיוידואציה** הוא התהליך שבו הקשר הסימביוטי בן הילוד לאם ניתק והילוד הופך לישות עצמאית.
+	
+	**ספרציה** היא האבחנה בין התינוק לאם. 
+	
+	**אינדיוידואציה** היא יצירת האגו, הזהות והיכולות הקוגניטיביות.
+
+לתהליך הספרציה-אינדיוידואציה כמה שלבים:
+
+### השלב האוטיסטי נורמאלי
+התינוק עדיין לא מבדיל בין פנים לחוץ, ואנחנו אחראים לכל צרכיו. 
+- מתרחש בשבועות ראשונים לחיים. 
+-  שלב טרום קשר  - התינוק לא מבדיל בינו לבין האם.
+- התינוק נע בין ערות לשינה 
+- התינוק עטוף בבועה (*קליפה אוטיסטית*) לסינון הגירויים.
+
+ 
+###  השלב הסימביוטי
+התינוק מכיר בנוכחותה של האם, כהרחבה של העצמי (היא נמצאת שם כי *אני* צריך), אבל עדיין תלוי לחלוטין ביחסים הסימביוטיים איתה.
+
+- מתרחש בחצי השנה הראשונה לחיים.
+- יש מודעות לאובייקט (האם).
+- מבחינת התינוק, הוא והאם מקיימים יחידה אחת 
+- צורך - זמינות של האם שלא תפר את חווית הסימביוזה
+-  מאפשר בניית ביטחון, אמון ואופטימיות
+
+### ספרציה-אינדיוידואציה
+
+  חלוקה לתתי-שלבים: 
+  
+  - בקיעה (5-9 חודשים) 
+	  
+	  ערנות גוברת של התינוק כלפי החוץ. מעבר בין הפניית קשר החוצה ואל האם כנקודת התמצאות אימון. התינוק מתחיל לזחול, וכך יכול להתחיל להתמקם הרחק מההורה.
+	  
+  - אימון (9-15 חודשים)
+	  
+	  יש יכולת לתנועה, הילד חווה כול-יכולות ומתאמן בהתרחקות מהאם. מבחינה פסיכולוגית הוא חווה את עצמו כמאוחד עם אמו ושותף לכול יכולות שלה.
+	  
+- התקרבות מחדש (15-24 חודשים)
+	
+	הילד מבין שהמרחק הפיזיולוגי מייצג גם מרחק/אבחנה פסיכולוגית מהאם. התינוק חושש ורוצה את האם בטווח הראייה שלו, כך שיוכל להיווצר וויסות. האם צריכה להיות סובלנית לשלב, ולא לתפוס אותו כרגרסיבי. תגובה של חוסר זמינות עלולה להוביל לחרדת נטישה.
+
+### קביעות אובייקט
+
+התינוק מפנים שהאם נמצאת שם, גם אם היא לא בטווח ראייה. כינונו של *חוף מבטחים*. השלמת תהליך הספרציה-אינדיוידואציה, דרך ביסוס של ייצוג פנימי של נוכחות של האם גם בהעדרה.
+
+הרבה פסיכופתולוגיות (כמו [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה)) נקשרות בהפרעות בשלב הזה, בעקבות שיבושים בספרציה-אינדיוידואציה.
+
+### שיבושים בתהליך
+
+מאהלר התייחסה הן להיבטים תורשתיים ומבניים (קונסטיטוציוניים) והן להיבטים של טראומה התפתחותית מוקדמת, כמו:
+
+- האם איננה מסוגלת להיכנס לקשר סימביוטי 
+- האם מערבבת את הצרכים שלה עם צרכי התינוק 
+- האם לא מסוגלת לצאת מהקשר הסימביוטי 
+- האם לא מספקת "מסגרת ההתייחסות המשקפת" - היא איננה יציבה, איננה צפויה, חרדה, עוינת.
+
+### טיפול
+הפסיכואנליזה הקלאסית שממנה צמחה מהאלר התמקדה בהפרעות נוירוטיות, שהאמינה ש:
+
+- יש אפשרות להשהות תפקודי אני 
+- יכולת לרגרסיה זמנית (regression selective) 
+- נוירוזת העברה 
+
+כמו ספיץ, מאהלר פגשה וצפתה בילדים חשוכים (בתי יתומים, בתי חולים) שסבלו מהפרעות מוקדמות קשות, והתיאוריה שלה אפשרה הבנה של פתולוגיה הקשורה לתסביכים טרום-אדיפאליים:
+
+- [תסביך אדיפאלי](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד#תסביך-אדיפוס): הדגש הוא על קונפליקט מיני/תוקפני בהם האב (השלישי מרכזי. הדגש הוא על קונפליקט בין המבנים הנפשיים. הביטוי הוא סימפטומטי (אובססיה, היסטריה).
+
+- בעיות טרום-אדיפאליות: הדגש הוא על תפקיד האם, ועל הפרעות בכינונן של המבנים הפסיכולוגיים עצמם. הביטוי הוא נרחב (חוסר וויסות, תנודתיות בדימוי העצמי , הפרעות בכינון קשר).

פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md

@@ -271,8 +271,52 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 חרדה היא ביטוי של העימות הזה - חרדה נוירוטית  (*לא* חיצונית), שמתעוררת בעקבות תוכן מודע מאיים מהאיד, או חרדה מוסרית - חרדת אשמה שנובעת מהסופר-אגו.
 
+### הסימפטום
+**הסימפטום הנוירוטי** הוא הפיתרון או הפשרה בין הלחץ של האיד ובין הלחץ של הסופר-אגו. 
 
-### שלבים בהתפתחות הטכניקה הטיפולית הפרוידיאנית 
+לפי פרויד, הסימפטום הנוירוטי הוא תוצאה של דיכוי רב מידי של דחפים מיניים בשנות החיים הראשונות, מה שהשאיר את המיניות של הנוירוטי בלתי מפותח.
+
+לדוגמה, אובססיה כגון שטיפת ידיים מרובה משמשת הן לסיפוק הדחף המיני/תוקפני (הידיים הופכים להיות האזור המענג/המותקף באמצעות התקה) והן אמצעי הענשה וביטול של הדחפים המיניים/תוקפניים המקוריים.
+
+
+> הנוירוזות הן, כביכול, תמונת-תשליל של הסטיות
+> 
+> >  (SE, VII. 165)
+
+
+
+הסטייה (למשל, אקסהיביציוניזם) מתרחשת כאשר מרכיב יצרי נעשה מוגזם.
+
+## הטיפול הפרוידיאני
+
+> Where the id was, there the ego shall be
+
+חשוב לזכור שפרויד היה בראש ובראשונה מטפל, וחיפש ליישם את התיאוריה שלו. הפתרון למצבים הפתולוגיים, פרויד סבר, הוא להציב את האגו כשולט כשידו על העליונה בקונפליקטים הפנימיים.
+
+מטרת הטיפול הפרוידיאני היא למצוא לאפשר גישה ללא-מודע ובכך למצוא פתרון טוב יותר מהדחקה לקונפליקטים הלא-מודעים. 
+
+> ראשית שהמטופל לא יסבול עוד מהסימפטומים שלו ויתגבר על חרדותיו ועכבותיו;
+ושנית, שהאנליטיקאי יחליט כי כמות מספקת של חומר מודחק עלתה למודע,
+כמות מספקת של הלא-מובן הוסברה, וכמות מספקת של התנגדות פנימית
+הוכנעה, עד שאין צורך לחשוש מהישנות התהליך הפתולוגי העומד על הפרק
+>
+> פרויד, 1937
+
+
+הטיפול שואף לוותר על סיפוק המשאלה הילדותית ומציאות דרכים מסתגלות למימוש הדחף. פרויד מדגיש את הרציונאליות - 
+
+> תקוותנו הגדולה ביותר באשר לעתיד היא שהשכל – הרוח המדעית, התבונה –
+יכונן במהלך הזמן דיקטטורה בחיי הנפש של האדם. טבעה של התבונה הוא ערובה
+לכך שלאחר מכן היא לבטח תעניק לדחפים הרגשיים של האדם ולכל מה שנקבע
+על-ידיהם את המקום הראוי להם
+>
+> > פרויד, 1933
+
+
+אז, איך מגיעים ללא-מודע?
+
+
+### הדרך אל הלא-מודע 
 
 - **היפנוזה**
 
@@ -281,19 +325,42 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 - **אסוציאציות חופשיות (הבזקי מחשבה)**
 
-המטופל מתבקש להגיד את כל מה שעולה על דעתו.
+המטופל מתבקש להגיד את כל מה שעולה על דעתו - אמירה לא מבוקרת של רכבת המחשבות.
 
 המטפל מנסה לדלות תוכן מודחק מתוך האסוציאציות של המטופל ומציע פירושים בכדי לעקוף את ההגנות.
 
 מגבלות: זיכרונות נחסמים על ידי ההגנות. 
 
+> עוד דבר אחד, לפני שתתחיל. הסיפור שלך צריך, בכל זאת, להיות שונה משיחה רגילה בנקודה אחת. בעוד שבדר"כ כשאתה מציג נושא כלשהו אתה מנסה – ובצדק – לשמור על החוט המקשר בין הדברים, דוחה את הבזקי המחשבה המטרידים ואת המחשבות השוליות על מנת, כמו שאומרים, שלא להמשיך בסיפור עד אין סוף, הרי כאן עליך לנהוג אחרת. תבחין בכך שבשה שאתה מספר את סיפורך עולות בראשך מחשבות שונות שתרצה לדחות מעליך בטענות ביקורתיות כאלה ואחרות. תתפתה לומר לעצמך: דבר זה או אחר אינו שייך הנה, אני חשוב כלל או שזה דבר שטות ולכן לא ראוי לומר אותו. לעולם אל תיכנע לביקורתיות זו ואמור את הדבר בכל זאת, ודווקא משום שאתה חש בנטייה שלך שלא לומר אותו. בשלב מאוחר יותר תבין את הסיבה להוראה זו, בעצם ההוראה היחידה שעליך למלא, ותעמוד על טיבה. אמור, אם כן, כל מה שעולה בדעתך. נהג כאילו היית, למשל, מטייל היושב ליד החלון ברכבת ומתאר באוזני היושבים בתוך הקרון את הנוף המשתנה לנגד עיניו .ולבסוף, לעולם אל תשכח את הבטחתך להיות כן לחלוטין ולעולם אל תפסח על דבר כלשהו שמסיבה זו או אחרת לא נעים לך לומר אותו
+>
+> פרויד, 1913, על פתיחת הטיפול
+
 - **פסיכואנליזה**
 
 חקר ההווה, טיפול בקונפליקטים שעולים בכאן ועכשיו. היזכרות חווייתית ורגשית - פריצת ההגנות. זיהוי ההתנגדויות, שימוש בכלים כגון העברה.
 
+
+* **החלום** - *דרך המלך אל הלא-מודע*
+
+חלומות מאפשרים ביטוי וסיפוק של דחפים לא-מודעים, וכוללים בתוכם: 
+ 
+ - תוכן גלוי (מניפסטי) - מה שאנחנו זוכרים מהחלום, החלק המסווה/מסמל
+  
+ - תוכן סמוי (לטנטי) - החלק המסומל של הדחפים הלא-מודעים
+ 
+ 
+ את התהליך מכנה פרויד **עבודת החלום** - הפקת התוכן הסמוי מתוך התוכן הגלוי. התסמין של החלום הוא ביטוי מסווה של המשאלה הלא-מודעת, שמתבצעת באמצעות ה**העברה** - המטופל "משליך" על המטפל את היחס שלו כלפי האובייקט המקורי שמטריד אותו. התפקיד של המטפל בעבודה זו היא להישאר "לוח חלק" עליו המטופל ישליך את הדפוסים הפנימיים שלו שנוצרו בהקשר הילדותי הראשוני.
+ 
+ את אותה העברה מנתחים לאחר מכן באנליזת ההעברה.
+ 
+ הקונפליט, סבור פרויד, יתבטא ב"פסיכופתולוגיה של חיי היום-יום" -  מעשי כשל (Parpraxis) כמו פליטות פה (קורא לאישתו "אמא"), שכיחת שמות (יריב), שכיחת דברים.
+
+
 ### היזכרות, חזרה וחזרה כפייתית
 
-- **הזכרות – זיכרון מודע של חוויות**
+- **הזכרות**
+
+ההיזכרות היא זיכרון מודע של חוויות.
 
 > ההיזכרות האידאלית במה שנשכח ... אינה אלא מצב שבו ההתנגדות מוסטת הצידה לחלוטין
 
@@ -336,7 +403,29 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 ### התנגדות
 
-ההתנגדות אף היא חלק מהסיטואציה האנליטית. התנגדות מהווה אוסף התנהגויות המתרחשות בחדר הטיפולים, המפריעות להתקדמות העבודה האנליטית, כמו שתיקות, שינוי נושא, פרצי צחוק, התקפי כעס, איחור, העלאת נושא ברגע האחרון וכו'.
+
+> כל מה שמפריע להמשך העבודה הוא התנגדות
+> 
+> > פרויד, 1900
+
+פרויד מחפש באמצעים הטיפוליים להיתקל ב**התנגדות** - ביטויים שפועלים כנגד המגמה הטיפולית של חשיפת הלא-מודע והפיכתו למודע.
+
+[העברה](#העברה), מנגנוני הגנה, וביטויי פעולה (היעדרויות\איחורים, תביעות לשבירת המעמד הטיפולי, וכו').  התנגדות מהווה אוסף התנהגויות המתרחשות בחדר הטיפולים, המפריעות להתקדמות העבודה האנליטית, כמו שתיקות, שינוי נושא, פרצי צחוק, התקפי כעס, איחור, העלאת נושא ברגע האחרון וכו'.
+ 
+ ההתנגדות היא בלתי-נמנעת בשל הרווח מהתסמינים ההתנגדותיים - סיפוק הדחפים.
+
+> התוצאה הראשונה של כלל יסוד טכני זה (אסוציאציות חופשיות) היא שהוא נעשה
+מטרה ראשונה להתנגדות. החולה משתדל להיחלץ מהוראותיו בכל הדרכים"
+>
+> > פרויד,1917
+>
+> ---
+> >
+ יש חשיבות מועטה למדי לעמתו של המטופל; האמון או חוסר האמון הראשוני
+שלו כמעט זניחים בהשוואה להתנגדויות הפנימיות המעגנות את הנוירוזה שלו"
+>
+> > פרויד,1913
+
 
 ניתן לראות בהעברה כסוג של התנגדות. היא מהווה ביטוי התנהגותי של עימות לא מודע - המטופל לא מדבר אלא פועל - מאחר, כועס או מתאהב.
 
@@ -344,13 +433,80 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 ההתנגדות היא עימות בין הכוחות שמשמרים את התסמינים ולא רוצים לדעת דבר על הלא מודע (בניסיון להתגונן), לעומת החלקים באגו המטופל שרוצים להחלים יחד עם המטפל.
 
-### עיבוד 
-העיבוד הוא ה חלק העיקרי של הטיפול.  הוא התמודדות ופירוש של תהליכי העברה והתנגדות.
-העיבוד הוא התהליך המאפשר הכרה בתכנים והקונפליקטים הלא מודעים, אשר היועד כה ממוסכים על ידי תהליכי ההעברה והחזרתיות,מעין היפוך של ה-acting out.
+את התנהגות ההתנגדות ניתן אחר כך לנתח באנליזה, וכך לסלול את הדרך אל הלא-מודע.
+
+### פרשנות 
+
+הפרשנות, או העיבוד הוא החלק העיקרי של הטיפול.  הוא התמודדות ופירוש של תהליכי העברה והתנגדות.
+
+על בסיס החומר הלא-מודע שבוטא על ידי המטופל, המטפל מסביר למטופל את קובעיה הלא מודעים של התנהגותו דרך חשיפת הפנטזיות, זיכרונות, הגנות, סימפטומים, קונפליקטים ודפוסי התנהגות לא מודעים - מתוך כוונה להביא את המטופל לכדי תובנה.
+
+המטפל דוגל ב**כלל ההינזרות** - עליו להימנע מלספק צרכים של המטופל.
+
+העיבוד הוא התהליך המאפשר הכרה בתכנים והקונפליקטים הלא מודעים, אשר היועד כה ממוסכים על ידי תהליכי ההעברה והחזרתיות, מעין היפוך של ה-acting out.
 
 אם החזרה היא שחזור בפועל (התנהגות) של הזיכרון, אז העיבוד הוא הספיגה ההדרגתית של הפירוש, של התובנה -  תהליך של הפנמה והתוודעות אשר מוביל לשינוי.
 
-## אבל ומלנכוליה
+
+### ביקורת
+
+הביקורת הראשונה כנגד התיאוריה של פרויד היא שהיא **אישית ולא ממצה**. היא אמנם מאוד רחבה ועמוקה - היא מסבירה תופעות הרבה מתחת לפני השטח.
+
+אולם דווקא בגלל ההיקף השאפתני שלה, הפילוסוף של המדע קארל פופר אומר שהיא אינה אמפירית - 
+
+> התיאוריות הפסיכואנליטיות שייכות לקבוצה אחת – הן פשוט אינן ניתנות לבחינה, אינן ניתנות להפרכה. לא היה ניתן להעלות על הדעת התנהגות אנושית שתוכל לסתור אותן... אותן "תצפיות קליניות" שהאנליטיקנים מאמינים בתום לב כי הן מאששות את התיאוריה שלהם, אינן מסוגלות לעשות זאת יותר מהאישורים היום-יומיים שמוצאים האסטרולוגים במהלך עבודתם; ואשר לאפוס של פרויד על האני, האני-העליון והסתמי, הרי טענתו למעמד של מדע אינה חזקה מעיקרה מזו של אוסף סיפורי האולימפוס של הומרוס
+> 
+> > קארל פופר, מדע: השערות והפרכות, 1962
+
+
+הרבה מההיבטים העיקריים של התיאוריה הפסיכואנליטית לא זכו לתמיכה אמפירית:
+
+- "הילד הוא אביו של המבוגר"
+
+	פרויד היה חלוץ בדגש על עולמו הנפשי של הילד בעיצוב חיי המבוגר, אבל התיאור של ההתפתחות והקונפליקטים לא זכה לתמיכה מדעית.
+	
+- תהליכים לא-מודעים
+
+	קיימת ספרות ענפה שמראה שתהליכים לא מודעים משפיעים על התנהגותנו - אבל הטענה של פרויד שהדחקה של דחפים היא גורם מרכזי לתהליכים לא-מודעים לא זכתה לתמיכה אמפירית.
+
+!!! success ""
+	ר' גם (העשרה)  [תודעה ופסיכופתולוגיה](/פסיכולוגיה/תודעה#תודעה-כרכיב-נוסף) - *עד כמה המודעות משפיעה על ההתנהגות שלנו?*
+
+	
+- אטיולוגיה
+
+	קיימת תמיכה מועטה לכך שדחפים מיניים מודחקים הינם הסיבה המרכזית
+	להתפתחותם של "נוירוזות" (דיכאון, חרדה, פוביות)
+
+- טיפול
+
+	כיום "טיפול בדיבור" הינו נפוץ והוכח כיעיל לטיפול במגוון של פסיכופתולוגיות. אולם, המודל של פרויד נהפך למיושן - קיימות עדויות רבות לכך שדווקא טיפול קצר וממוקד, שלא דבק בטכניקות הקלאסיות (שכיבה על שפה, אסוציאציות חופשיות) הינו במקרים רבים אף יעיל יותר מהטיפול הקלאסי. אלו טיפולים כמו טיפול דינאמי קצר-מועד, וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).
+
+
+### נוירופסיכואנליזה
+
+גישה שמנסה לקשר בין התיאוריה של פרויד לממצאים נוירולוגיים היא ה**נוירופסיכואנליזה**, שסבורה שפרויד התמקד בתיאוריה פשוט משום שלא היו בתקופתו העצמאים המספיקים לחקר המוח[^10].
+
+נוירופסיכואנליזה מנסה לעשות חיבור בין הקונסטרקטים התיאורטיים של התיאוריה
+הפסיכואנליטית ובין קורלטים של מבנים מוחיים (NCCs).
+
+>  We must recollect that our provisional ideas in psychology will
+presumably some day be based on an organic substructure. . . . We
+are taking this probability into account in replacing the special
+chemical substances by special psychical forces.
+> >
+> > Freud, 1914, pp. 78–79
+
+> The deficiencies in our description would probably vanish if we were
+already in a position to replace the psychological terms by
+physiological or chemical ones. 
+>
+>> Freud, 1920, p. 60
+
+
+
+
+## אבל ומלנכוליה בתיאוריה של פרויד
 
 !!! info ""
 	[מצגת](/פסיכולוגיה/אישיות/תרגול_2.pdf), [מאמר](/פסיכולוגיה/אישיות/Mourning and melancholia.pdf)
@@ -446,7 +602,7 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 
 החוויה הינה חוויה של **ניצחון** -  התגברות על האובייקט (תחושה של הכנעה שיוצרת סיפוק). האנרגיה משתחררת, אך האדם אינו מבין על מה הוא חוגג, שכן הקונפליקטים המלנכוליים הינם לא מודעים.
 
-## מלנכוליה = דיכאון?
+### מלנכוליה = דיכאון?
 
 מלנכוליה הינה **הסתכלות דינמית** על דיכאון.
 יחד עם זאת, אין זה מדויק ליצור באופן מוחלט חיבור ישיר בין תאוריות דינמיות לבין תאוריות פסיכופתולוגיות מודרניות.
@@ -468,3 +624,4 @@ title: התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
 [^7]: ערן נותן כדוגמה לתהליך מושפע מאוד מתת-המודע את בחירת בן\בת הזוג. אדם שגדל בלי תמיכה הורית, למשל, ייטה לחפש בן\בת זוג מאוד תומכים. טיב מערכת היחסים תלוי במידה-רבה במידת התועלת של המניעים האלו.
 [^8]: ארוס (*εροσ*) הוא מושג [אפלטוני](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון); פרויד הכיר אותו היטב ושאב ממנו השראה. ר' גם - דיאלוג [המשתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה), [Sandford, 2006](/פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf) - מאמר מרתק על הקשר בין אפלטון לפרויד.
 [^9]: מזכיר את [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס-מאקראגאס), שחשב שההוויה כולה היא מתח בין כוחות האהבה לשנאה.
+[^10]: פרויד היה נוירולוג ומדען-מוח בשני העשורים הראשוניים לחייו המקצועיים.

פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md

@@ -0,0 +1,206 @@
+---
+title: תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
+tags:
+---
+
+
+!!! info ""
+	[מצגת](./קליין_הרצאה.pdf), [מצגת (תרגול)](./תרגול_3.pdf), [מאמר](./קליין.pdf)
+
+
+
+**מלני קליין** פיתחה לאור התיאוריה של פרויד את **תיאוריית יחסי האובייקט**. קליין, שלא כמו פרויד, מתמקדת בשנה הראשונה לחיים. 
+
+
+תיאורית יחסי-אובייקט של קליין מדגישה את השלבים פרה-אדיפאליים כמבנים את הנפש. היחסים הריאליים והפנטזמטיים בין התינוק (העצמי) והם האובייקט, מה שיוצר אובייקט חיצוני ואובייקט המופנם. אותם היחסים בין העצמי לאובייקט הם מקור ההנעה וההתפתחות. יחסים בהווה מבטאים את הייצוגים של העצמי ושל והאובייקט.
+
+
+
+הבסיס המוקדם לתיאוריה הגיע משנדור פרנצי (1873-1933), שהיה אחד מהבולטים במעגל הקרוב של פרויד[^6]. פרנצי התעקש שבבסיס נוירוזה קיימת טראומה אמיתית. קליין עברה אצלו אנליזה.
+
+קליין עצמה נולדה בווינה לאב רופא. היא מתארת קשר חונק עם אמה - 
+
+> הייתה זו משפחה עמוסה באשמה, בקנאה, לעיתים בהתפרצויות זעם, ורוויה בנימות של גילוי עריות. חתונתה המתקרבת של מלאני הייתה הפרלוד למותו של עמנואל (אחיה), על רקע של מחלה, תת-תזונה, אלכוהול, סמים, עוני ורצון להרס עצמי. גרמו למלאני לחוש אחראית למותו, והיא נשאה את האשמה על כתפיה כל חייה
+> >
+> ביוגרפיה של גוסקורת'
+> 
+
+קליין נישאה בגיל צעיר, והנישואים לא היו מאושרים. עקב עבודתו של בעלה חיה בעיירות קטנות, קליין חיה ללא גירוי תרבותי. היא סובלת מדיכאונות חוזרים ומבלה בבתי-מרפא. ב1910, קליין עוברת לגור בבודפשט ומגלה את התיאוריה הפרוידיאנית. בשל הדיכאון שלה, עוברת אנליזה אצל פרנצי שמעודד אותה לפתח את הכיוון של טיפול בילדים - בהתחלה אלו שני בניה ובתה.
+> התברר כי הדרך לבית-הספר היא שעוררה בו חרדה רבה במיוחד. מצאנו כי אחת הסיבות לכך שלא אהב את הדרכים בהן הלך לבית-הספר, היא שהיו עצים לאורכן... התברר ששנאתו לעצים, שהתבטאה זמן מה כפחד מחורשות, נגרמה בחלקה על-ידי פנטזיה של עץ שחוטבים אותו, ועלול ליפול עליו. העץ ייצג עבורו את הפין הגדול של אביו, אותו רצה לחתוך ועל כן פחד מפניו...היו לו פנטזיות על מכשפה אותה יפגוש בדרך לבית-הספר, וזו תרוקן קנקן של דיו עליו ועל ילקוטו. כאן ייצג הקנקן את הפין של אמו
+> >
+> קליין, 1923 , "פריץ"=אריך
+
+בין 1919-1925, עברה לברלין בהזמנת קארל אברהם. עבודתה נתקלת בהתנגדות של הממסד. קליין ממשיכה לאנגליה ב1926 וגם שם מתעוררים וויכוחים ביחס לתיאוריה שלה, בעיקר עם הגעת האנליטיקאים הווינאים שנמלטו מפני רדיפות הנאצים ("דיוני המחלוקת").
+
+קליין קובעת כי ניתן לנתח ילדים כמו מבוגרים, באמצעות [טיפול במשחק](/פיסוכולוגיה/התפתחותית/משחק), כאשר המשחק מציף אסוציאציות מפורשות של האגו. אנה פרויד ביקרה אותה בטענה שהאגו של ילדים חלש ולא מפותח. 
+
+
+
+## מושגי יסוד
+
+קליין קובעת כמה רעיונות יסוד:
+
+* **דחף** הוא אנרגיה גולמית - המחולק ל**דחף הליבידינאלית** וה**דחף התוקפני** - אהבה ושנאה, חיים ותוקפנות. זו נקודה חשובה: פרויד וממשיכיו כופרים ב*אין ילד רע, יש ילד שרע לו* ואומרים: אדם באשר הוא נולד עם דחף תוקפני. 
+
+- **אובייקט** הוא מושא הדחף של האדם (הילד או הבוגר) שכלפיו יש רגשות שליליים או חיוביים.
+
+המונח **יחסי אובייקט** מתייחס ליחסים שבין הייצוג העצמי של התינוק ובין הייצוגים הפנימיים של האובייקט. זוהי פעילות מנטאלית – פעילות של ה – mind
+
+- **האגו** (העצמי)
+
+האגו מורכב מ-4מרכיבים עיקריים: ייצוגים של העצמי, ייצוגים של האובייקטים, ייצוגים של קשרי הגומלין בין העצמי והאובייקטים, והרגשות שליוו או מלווים את קשרי הגומלין הללו.
+
+לפי קליין, התינוק נולד עם אגו לא מאורגן אך מספק בשביל לחוש חרדה, לקיים יחסי אובייקט ולפתח מנגנוני הגנה.
+
+- **המניע**
+
+מינקות האדם שואף ליצירת יחסים עם אובייקטים שהם משמעותיים עבורו, ולא רק למילוי צרכים ודחפים. יחסים אלו, יהוו בסיס להמשך מערכות היחסים אצל בני אדם
+
+המניע, לפי קליין, הם **הדחפים** - דחפי החיים והמוות. לפי קליין הדחף מכוון *לאובייקט*, ולא רק *לסיפוקו* (כפי שפרויד טען). התינוק הרעב לא מוטרד רק בקבלת חלב - אלא גם *במי* שנותן לו את החלב, באופן עמום וראשוני.
+
+* **פנטסיה**[^1] (Phantasia) 
+
+הפנטסיה היא עולמו הפנימי הלא מודע של התינוק. היא מוכנות ראשונית עמומה - ייצוג מנטאלי של הדחף הביולוגי-פיזי, כלומר, החוויה הפסיכולוגית של הדחף. בהקשר של יחסי אובייקט, זהו ייצוג מנטאלי של נטיות פעולה בהקשר הבין אישי. הפנטסיות נוגעות ליחסים עם אובייקטים. 
+
+יצירת הפנטסיה היא פעולה של האגו - החוויות במציאות משפיעות על הפנטזיות, אך גם מושפעות מהן. בטיפול - המטופל מבצע [העברה](./פסיכואנליטית#העברה) לא של הקשר עצמו, אלא את הפנטזיות לגבי הקשר הזה. 
+
+הפנטסיה ניצבת בניגוד מסוים להעברה של פרויד - שלא טיפל בילדים כמו קליין[^2]; היא מתרחשת עוד לפני שהדמויות והעימותים נדחקים לתת-מודע, ומתרחשים כבר שהתינוק חווה אותם בזמן אמת.
+
+> נבחר לדוגמה את המקרה של רות, אשר כתינוקת הייתה רעבה במשך זמן מה משום שלאמה היה מעט חלב. בגיל ארבע שנים ושלושה חודשים, כששיחקה בכיור הרחצה, היא כינתה את ברז המים ברז חלב. היא הכריזה כי החלב זורם לתוך פיות (חורי פתח הניקוז), אך כי זורם רק מעט מאוד ממנו. התשוקה האוראלית הלא מסופקת הזו הופיעה במשחקים ובהמחזות רבים מספור, והתגלתה בכל התייחסיותיה. לדוגמה, היא טענה שהיא ענייה, שיש לה רק מעיל אחד, ושיש לה מעט מאוד אוכל, וכל האמירות האלה לא תאמו את המציאות
+> 
+> > *העקרונות הפסיכולוגיים של אנליזה מוקדמת*, עמ' 49
+
+
+- **פוזיציה**
+
+**פוזיציה** אופנות של ארגון פסיכולוגי בעלת צורה אופיינית של חרדות, מנגנוני הגנה ויחסי אובייקט. **זהו הרעיון המרכזי בתיאוריה של קליין.** קליין מתארת כי התינוק מפתח בשנה הראשונה לחייו שתי פוזיציות: הפוזיציה הסכיזו פרנאוידית אשר מתפתחת ראשונה, והפוזיציה הדיכאונית המאוחרת יותר[^7].
+
+לאחר התפתחותן, שתי אופנויות חוויה אלו קיימות בבגרות, וישנה תנועה מתמדת ביניהן.
+
+בריאות נפשית היא איננה רמה התפתחותית שיש להשיגה ולהחזיק בה, אלא פוזיציה אשר באופן רצוף אובדת ומושגת מחדש (מעבר גמיש בין הפוזיציות).
+
+## הפוזיציה הסכיזו-פרנואידית
+
+זוהי הפוזיציה הראשונה, הגולמית והפחות מפותחת. היא חרדת *רדיפה*. 
+
+התינוק נולד עם דחף עוצמתי להתקיים (דחף חיים) וחרדה עוצמתית לא להיות – להיות "אין"[^4] (בהשפעת דחף המוות).
+
+תוך כדי חייו (כבר מהלידה, בעצם), התינוק נחשף להשפעת המציאות החיצונית אשר מחד מעוררת חרדה - רעב, קור, וכו' - ומאידך מעניקה חיים. (אהבה, חיבוקים).
+
+התינוק עדיין לא יכול לתפוס אובייקטים כשלמים, ולכן לא מבין שיכול להיות *גם וגם* - אלא רק קיצון כזה או אחר. לכן, התינוק תופס את העולם דרך חלקי אובייקטים.
+
+התינוק אינו יכול לתפוס את האם כדמות שלמה, לכן הוא מתייחס רק לחלקים ממנה, כאשר האובייקט התפיסתי הראשון הינו **השד**[^3].
+
+
+!!! warning ""
+	חשוב לזכור - הכוונה כאן היא לתפקידים *סמליים*. האובייקט הוא *לאו דווקא* האמא והשד הוא לאו דווקא *אשכרה* שד - גם אבא שמחזיק בבקבוק יכול להיות האובייקט.
+
+
+> החרדה מתעוררת כתוצאה מפעילותו של יצר המוות בתוך האורגניזם, נחווית כפחד מפני איון (מוות) ולובשת צורה של פחד רדיפה. דומה כי הפחד מפני הדחף ההרסני קושר את עצמו באופן מיידי לאובייקט, או לחילופין נחווה כפחד מפני אובייקט בלתי-נשלט וחזק ביותר. מקורות חשובים אחרים לחרדה ראשונית הם טראומה הלידה ותסכולם של צרכים גופניים שנתפסים למן ההתחלה כנגרמים על-ידי אובייקטים. גם אם אובייקטים אלה נתפסים כחיצוניים, הם הופכים באמצעות תהליך הפנמה לרודפים פנימיים ובכך מחזקים את הפחד מפני הדחף ההרסני הפנימי. ההכרח להתמודד עם חרדה מאלץ את האני המוקדם לפתח מנגנונים והגנות בסיסיים. הדחף ההרסני מושלך בחלקו החוצה (הסטת יצר המוות) ואף קושר את עצמו לאובייקט החיצוני הראשון, הווי אומר שד האם
+> 
+> >הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים
+
+
+ההישג ההתפתחותי בפוזיציה הוא מעבר מן הביולוגי גרידא לעולם נפשי\פסיכולוגי. 
+
+### חרדה, השלכה ופיצול
+
+עם היוולדו, התינוק חווה חרדה מפני כיליון הנובעת מתחושה של כוח הרסני פנימי כל-יכול המכוון אל העצמי. זהו *דחף המוות*. 
+
+כשהתינוק ניזון מחלב, הוא חושב ש*הוא* יצר את החלב. לכן, כשהוא חווה כוח כלשהו שעוין לו (ולא מצליח להתנגד לו), מגיעה חרדה קיומית מידית - *אני הולך למות!*
+
+ככמנגנון הגנה מפני חרדת הכיליון, האגו יוצר בתוך עצמו **פיצול** בין הטוב (דחף החיים) לרע (דחף המוות),ו**משליך** את חלק-האגו המכיל את דחף המוות על האובייקט החיצוני בפנטאסיה. את הרע משליכים על האמא (עשיתי על אמא קקי[^5]), החוצה. אבל עכשיו ה*רע* הזה בחוץ, והוא יכול לבוא לרדוף אותי. זו **חרדת הרדיפה**.  כך, האם נחווית לתינוק כאובייקט רודפני ומאיים, והחרדה הפנימית הופכת לחרדה חיצונית מפני אובייקט מכלה. 
+
+**זה עובד גם הפוך** - חווית החיים הנעימה, שבסיסה באינסטינקט החיים, מפוצלת ומושלכת החוצה על מנת שהעולם החיצוני יכיל בתוכו גם אובייקט טוב ויישמר. במקרה כזה, חרדת הרדיפה תהיה *פנימית*.
+
+
+אצל פרויד, ההשלכה היא של דחפים בלתי-רצויים. אצל קליין, לעומת זאת, ההשלכה היא של **חלק מהעצמי**. 
+
+> הפיצול המוגזם והסילוק של חלקים ממנו אל העולם החיצון מחלישים אותו במידה ניכרת, זאת משום שהמרכיב התוקפני של הרגשות ושל האישיות קשור קשר הדוק בנפש לעוצמה, כוח, חוזק, ידע ולתכונות נחשקות אחרות
+
+ישנן גישות נוספות להבין את ההשלכה. ביון (1962) סבר שהתהליך הוא לא תוך-אישי, אלא בינאישי: ההשלכה מובילה ללחץ על הזולת, מה שמוביל לקבלה או להזדהות עמו אחרי עיבוד: הילד משליך את החלקים הבלתי-נסבלים לעבר האחר, מעבד אותם בניחותא, ומבין אותם בזמנו.
+
+דרך הפיצול וההשלכה, התינוק יוצר שני אובייקטים, שני שדיים: **השד הטוב** ו**השד הרע**.
+
+השד הרע נחווה ע"י האגו כמסוכן והרסני. לעומתו, השד הטוב נחווה כאידיאלי, המסוגל להגן מפני השד הרע. כך, מצבים של סיפוק יעוררו רגשות אהבה שיופנו לשד הטוב, המספק, ואילו מצבים של תסכול יעוררו שנאה וחרדת רדיפה שיופנו לשד הרע, המתסכל. הכל חלק מהפנטאסיה הראשונית של התינוק.
+
+תחושות גופניות כואבות או לא נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הרע, ותחושות נעימות נחוות כנגרמות ע"י האובייקט הטוב.
+
+התינוק, כאומר, חווה את עצמו כ**כל יכול**. בפנטאסיה שלו, *הוא* זה שברא את השד הטוב ואת השד הרע. בהתאם לכך, הוא מאמין שהדחפים ההרסניים שלו באמת הורסים את האובייקט ואת הטוב שהופנם בתוכו.
+
+### חרדת הרדיפה
+
+חרדת הרדיפה, כאמור, היא הפחד מפני פגיעתו של *השד הרע* הרודף. בפנטאסיה של התינוק הוא תוקף את השד (האובייקט) הרע, ולכן הוא חושש שהשד ישיב לו כגמולו, יפנה נגדו ויתקוף אותו - ינשך את השד וירביץ לאמא. התינוק חושש שהאובייקטים הרעים יחדרו לתוכו ויהרסו את האובייקט הטוב שבתוכו ואף את האגו כולו. בהתאם, התינוק מפתח מנגנונים שיסייעו לו להתמודד עם החרדה הרודפנית.
+
+#### מנגנוני הגנה 
+
+- **פיצול** 
+
+ההפרדה בין הטוב לרע. הפיצול מתרחש גם באגו וגם באובייקט. זוהי ההגנה המרכזית והבסיס לשאר מנגנוני ההגנה.
+
+- **השלכה**
+
+הסטה של היצרים אל אובייקט.
+
+- **הפנמה** 
+
+הסטה של חוויות חיצוניות/אובייקטים חיצוניים אל העצמי ותפיסתם כחלק מהעצמי.
+
+
+הפנמה והשלכה, כאמור, קשורות גם בחוויות פיזיות - שובע ונעימות (טוב) וכאבי בטן שעושים קקי (רע)[^5]
+
+- **אידיאליזציה** 
+
+ הקצנת היבטיו הטובים של האובייקט (המפוצל).
+
+- **הכחשה אומניפוטנטית** (כל-יכולה)
+
+הכחשה ואיון מוחלט של הרע, תוך החלפת חוויית הרדיפה בתחושת כל יכולות.
+
+
+- **הזדהות השלכתית** 
+ 
+ השלכת חלקי עצמי שאין האדם יכול להכילם לתוך אובייקט אחר (לרוב אמא) (שילוב של פיצול והשלכה). 
+
+### עיבוד 
+
+מטרת האגו בשלב זה היא **להפנים אובייקט טוב**, להזדהות עמו ולהרחיק את הרודפים. 
+ההפנמה של האובייקט הטוב משמשת את האגו כהגנה מפני חרדה.
+
+
+הפנמה של האובייקט הטוב כמרכזי (יותר טוב מרע) היא תנאי מוקדם להתפתחות הנורמלית. השד הטוב הופך למוקד בתוך האגו ותורם ללכידותו. אם פחדי הרדיפה חזקים מאד, ומסיבה זו התינוק אינו יכול לעבד את העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, אז התפתחות ועיבוד העמדה הדכאונית יתעכב גם הוא. כישלון זה עשוי להוביל להתגברות נסיגתית של פחדי רדיפה ולחזק את נקודות הקיבעון לפסיכוזות חמורות.
+## הפוזיציה הדיכאונית
+
+העמדה המאוחרת יותר היא **העמדה הדיכאונית**, שכרוכה במיזוג בין חלקי האובייקט שהושלכו - הטובים והרעים - לשלם. השד הטוב והשד הרע נחווים כהיבטים שונים של אותו האובייקט.
+
+העמדה הזו מובילה לבעיה חדשה: האיזון שסיפק הפיצול מופר: האם המספקת היא גם האם המתסכלת. האובייקט שמותקף בחרדת כיליון הוא האובייקט הטוב - מה שמוביל ל**חרדה דיכאונית**. 
+
+> ההיבט האהוב וההיבט השנוא של האם אינם נתפסים עוד כנפרדים כל-כך והתוצאה היא התעצמות הפחד מאובדן, מצבים הדומים לאבל ותחושה חזקה של אשמה, שכן הדחפים התוקפניים נתפסים כמופנים כלפי האובייקט האהוב
+> 
+> >קליין, הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים
+
+
+### הישגי העמדה
+
+- מיזוג
+- יכולת להרגיש חרטה
+- יכולת להרגיש הכרת תודה
+- יכולת להרגיש אכפתיות
+- יכול לתקן
+
+מרגע שהחלק הרע הוא לא חיצוני לנו, אפשר להתמודד עמו ביחס לאובייקט השלם.
+
+האדם נהפך לסוכן פעיל בחייו, ולא לישות מפוצלת: הוא יכול ליצור סיפור חיים רציף, והבחנה יציבה בין העצמי לאחר. 
+### ההגנה המאנית
+
+מה קורה אם איננו מגיעים לעמדה הדיכאונית בצורה יציבה? אם אנחנו לא מצליחים להכיל את החלק הרע באובייקט השלם? ההגנה המאנית היא הכחשת החלק ה*טוב*, וחוויה של כל-יכולות - איני זקוק לאחר. ההגנה המאנית היא **הכחשת התלות, החרטה, והפגישה** באובייקט החיצוני. 
+
+
+
+[^1]: הכוונה היא **לא** ל**פנטזיה** (*fantasy*) - לא לחלום בהקיץ על איזה רצון.
+[^2]: קליין היא מהחלוצות של [טיפול במשחק](/פסיכולוגיה/התפתחותית/משחק).
+[^3]: לא *Demon*, אלא ציץ (סליחה).
+[^4]: שופנהאואר.
+[^5]: אלו מילים של ליטל, לא שלי. לא לשפוט.
+[^6]: פרויד היה קנאי מאוד, ומרגע שאנשים מהמעגל שלו פיתחו או חלקו על התיאוריה שלו יותר מדי, הוא הגלה אותם. פרנצי היה אחד מאלה.
+[^7]: ערן מושל את זה ל[מערכת 1 ומערכת 2](/פסיכולוגיה/חשיבה/גישות#תיאוריית-המערכות-הכפולות) מעולם הפסיכולוגיה של קבלת החלטות

פסיכולוגיה/דחק/PTSD.md

@@ -130,13 +130,118 @@ PTSD גם עונה לדפוסים דומים.
 - יותר מיוחדים
 - יותר צנועים
 
+### מערכות יחסים ופילוסופיית חיים
+
 תיתכנה גם מערכות יחסים קרובות יותר עם חברים ומשפחה, שכנים, שורדים נוספים של הטראומה, ואפילו אנשים זרים - וייתכן "בירור" של מי הם החברים האמיתיים, אלו ששרדו את המתח הנוסף במערכת היחסים.
 
 PTSD מעוררת גם הרהורים על המוות, משמעות החיים, ומעודדת חיפוש סיבה ומשמעות בחיים.
 
 > Once you worry about whether you are going to die, nothing else seems quite as significant to worry about
 >
->>(Kennedy, Tellegen, Kennedy, & Havernick, 1976
+>>[Kennedy, Tellegen, Kennedy, & Havernick, 1976](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1002/1097-0142(197611)38:5%3C2184::AID-CNCR2820380549%3E3.0.CO;2-9)
+
+### שינוי סדר עדיפויות
+
+שורדי PTSD נוטים לחשוב מחדש על איך הם מעבירים את היום שלהם, כמו גם לשקול מחדש את- 
+
+- מראותיהם החיצוניים
+- הטבע
+- טובין חומריים
+- בריאות
+- היחס לחיים (יותר כ*מתנה*)
+- ה"כאן ועכשיו"
+- דברים פשוטים
+- זמן
+- שינוי מטרות חיים
+- למידת כישורים חדשים
+- חזרה ללימודים
+
+### אמונה רוחנית
+
+חוויה פוסט-טראומטית נקשרה קשר חיובי לרוחניות ([Tedeschi et al, 2010](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1002/9781118270028.ch1)), לרבות - 
+
+- חזרה לאמונה
+- תרגולים רוחניים
+- התפללות
+- הודאה לאלוהים
+- חיזוק האמונה
+
+### סייגים
+
+הצמיחה לאחר פוסט טארומה אינה נקשרה בהכרח בכל חמשת התחומים שדיברנו עליהם. כמו כן, צמיחה פוסט-טראומית קשורה תמיד, מן הסתם, בPTSD, מה שמוביל למצב *עצוב יותר אבל נבון יותר*.
+
+## PTSD בגיל ההתבגרות
+
+העולם מסוכן מיוחד בגיל ההתבגרות, שחשוף במיוחד לסכנות כמו אלימות, נהיגה פרועה, סמים, לחצים חברתיים, גיוס לצבא - והכל בשיפוט דעת חלש יותר. 
+
+מהזווית הביולוגית, גיל ההתבגרות הוא תקופה של גמישות נוירונלית (neurplasticity) גבוהה מאוד, לצד התפתחות הקשורה להורמוני המין. מנגד, המערכת הלימבית והתפקודים הניהוליים לא מתפתחים בכזו מהירות, מה שמוביל לסיכון גדול יותר לשיפוט דעת לקוי - יותר אנרגיה ודחף, פחות שיקול דעת. 
+
+יתרה מכך, יש הרבה פחות מחקר של PTSD בקרב מתגברים, ונגישותם לטיפול גרועה יותר. המשאבים והמחקרים שכן יש מתמקדים בהתעללות מינית בילדות ובתיאורי מקרה, ולא מכסים את כל המורכבות.
+
+## תיאוריות CBT
+
+עד כה, CBT הייתה שיטת הטיפול העיקרית, אך בעשורים האחרונים הצטרפו גם - 
+
+- Emotional Processing Theory ([Foa & Kozak, 1982](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0033-2909.99.1.20))
+
+	מתמקדת בפער בין הגירוי במהלך הטראומה והאיום לבין התגובה אליה והעצמי - כלומר, איך החוויה יוצרת תגובה חזקה ומוקצנת, ומשפיעה על הפרט בצורה לא פרופורציונלית. 
+
+- Cognitive Processing Theory ([Resick at al, 1992](https://doi.org/10.1037//0022-006x.60.5.748))
+	
+	מתמקדת במתח בין המידע החדש לתפיסת העולם הקודמת ואיך הוא יוצר משמעות מעוותת של רעיונות הקשורים בטראומה
+
+- Cognitive Appraisal Theory ([Ehlers & Still, 1995](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1017/s135246580001585x))
+
+	מתמקדת במשמעות המתעוותת של העצמי וההתמודדות עם הדחק - איך הטראומה "מנפצת" את העולם הקודם.
+
+### EPT
+התיאוריה מתמקדת בסיבה שחלק מהקורבנות של אירועים טראומטיים מפתחים PTSD וחלקם לא. 
+
+התגובה לאירוע הטראומטי היא בעלת השפעה אדירה. אם יש תחושה שפעלת היטב במהלך הטראומה, היא מהווה גורם מגן משמעותי מפני PTSD; מנגד, אם יש תחושה שפעלת לא נכון, העצמי נפגע, ויש חשש גדול יותר לPTSD. 
+
+EPT הגתה את טיפול ה**חשיפה הממושכת** (Prolonged Exposure) לPTSD.
+
+PE היא שיטת CBT הכוללות 8-12 מפגשים (במחקר - לרוב יותר) במשך שעה וחצי-שעתיים, שמפעילה את המטופלים המון - ושולחת אותם הביתה עם "שיעורי בית" - סביב חשיפה לטראומה.
+
+על סמך ברית טיפולית חזקה, המטופלים - בגיבוי של המטפלים שלהם - בוחרים מעצמם להיחשף לגורמים מעוררי הטראומה שוב ושוב, עד שהתגובה שוככת (הלמידה נפרמת) ומאבדת מכוחה לעורר חרדה טראומטית. האותות הטראומטיים יכולים להיקשר בקשר למידה חדש וככה "למחוק" את התגובות הישנות.
+
+PE מגובה בהמון מחקר וזכתה להצלחה אדירה.  היא נחשבת היום לקו ההגנה הראשון בטיפול בטראומה.
+
+
+אלא שEPT, כמו תיאוריות רבות אחרות, לא נוסתה על ולא תוכננה עבור מתבגרים. [Gilboa-Schechtman et al, 2010](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.jaac.2010.07.014) ניסו להתאים את הטיפול למתבגרים והשוו אותו לטיפולים אחרים (כי זה לא מוסרי לא לטפל בכלל!).
+
+!!! warning "Treatment as Usual"
+	משום שזה לא מוסרי לא לטפל *בכלל*, במחקרים קליניים נהוג להשוות ל**TAU** - *Treatment as Usual*. כלומר, אם אנחנו בודקים טיפול לPTSD, נשווה אותו בהשוואה לטיפול *הנפוץ עכשיו* לPTSD - מה הייתה מקבל לו היית מבליח בסורוקה עם PTSD.
+
+כמובן, שההשוואה דורשת הקצאה אקראית, ומספר גדול מאוד של נבדקים - מה שהופך מחקרים כאלו לקשים במיוחד.
+
+בעיה נוספת במחקרי TAU היא שההשוואה היא בין המטפלים שבשגרה - עייפים ומלאים במטופלים - למטפלים צעירים יותר לרוב, שנחושים להוכיח טיפול חדש; *זה לא כוחות*.
+
+לכן, בחרו להשוות לא לTAU, אלא לטיפול דינאמי קצר-מועד. להשוואה היו שלוש מטרות:
+
+- לבחון את היעילות של PE בקרב מתבגרים
+- להשוות את היעילות לזו של טיפול פעיל אחר - קרי, טיפול פסיכודנמי קצר מועד (TLDP)
+- לבחון את שימור ההישגים של שני הטיפולים - האם הם מחזיקים זמן רב לאחר הטיפול.
+
+למרות ההבדלים הבולטים, היו הרבה נקודות דומות בין הטיפולים:
+
+- בדיקת טרום-טיפול במשך 3 שעות
+- טיפול שבועי
+- ממוצע דומה מאוד של זמן טיפולים ומשך טיפול בפועל
+- שאלוני BDI וCPSS בכל פגישה
+- הנחיית ההורים לפי הצורך
+- דבקות גבוהה בהוראות הטיפול
+
+הממצאים מעידים על ירידה משמעותית יותר בתסמינים בקרב מטופלי PE, חרף יעילות גבוה גם בTDLP. היעילות של הטיפולים נשמרה גם 5 חודשים וגם 17 חודשים אחרי הטיפול - אם כי בטווח הארוך, היעילות של PE נהייתה זהה בערך לTDLP. 
+
+PE הציג גם מדדי תפקוד (Global Function) גבוהים  יותר בקרב המטופלים לאחר הטיפול. 
+
+
+
+
+
+
+
 
 [^1]: **דיסוציאציה** היא הפרדה של תהליכים מנטליים שמחוברים באופן תקין.
 [^2]: *חעלושס*

פסיכולוגיה/דחק/דיכאון.md

@@ -0,0 +1,144 @@
+---
+title: דיכאון ואובדנות
+tags:
+  - פסיכולוגיה
+  - שנה_ג
+  - דחק
+  - סמסטר_א
+  - אובדנות
+  - דיכאון
+---
+!!! info "[מצגת](./depression.pdf)"
+
+
+> WHENEVER Richard Cory went down town,   
+> 
+ We people on the pavement looked at him: 
+>
+>He was a gentleman from sole to crown, 
+>
+ Clean favored, and imperially slim.   
+>
+And he was always quietly arrayed,       
+>
+>
+>And he was always human when he talked; 
+> 
+> But still he fluttered pulses when he said,   
+> 
+> "Good-morning," and he glittered when he walked.   
+>
+>And he was rich—yes, richer than a king,   
+>
+>And admirably schooled in every grace: 
+>
+>In fine, we thought that he was everything  
+ >
+ To make us wish that we were in his place.
+>
+>
+>So on we worked, and waited for the light,   
+>
+>And went without the meat, and cursed the bread; 
+>
+>And Richard Cory, one calm summer night,  
+>
+Went home and put a bullet through his head.   
+> 
+> > Edwin Arlington Robinson, 1869 –45. *Richard Corey*
+
+
+[אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות) היא אחת מהשלכותיו הקשות ביותר של דחק, כמו גם [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון) - שהוכרז כמגפה על ידי ארגון הבריאות העולמי ב2012.
+
+דחק הוא הגורם העיקרי לדיכאון חד-קוטבי, לצד אישיות והגן LC6A4 שנקשר בהעברת סרוטונין. 
+
+רוב מקרי הדיכאון נעלמים מהעין, למרות ההשלכות הקטלניות. דיכאון שכיח בהרבה בקרב נשים (יחס 2:1) ברוב האוכלוסיות בעולם. אולם, ייתכן כי הנתונים הקיצוניים האלו נובעים מהסתרה בקרב הגברים (*הגברים בוכים בלילה*), ומדפוסים הרסניים יותר שמובילים לסיווג אחר (אלימות, סמים).
+
+שכיחות זמן-החיים של דיכאון היא 16-17% ([McLauglin, 2001](), [WHO, 2001](https://iris.who.int/bitstream/handle/10665/42390/WHR_2001.pdf?sequence=1), [Judd et al., 1997](sci-hub.st/https://doi.org/10.1001/archpsyc.1997.01830230015002))- כלומר, 16-17% יחוו דיכאון בשלב כלשהו בחייהם. 
+
+
+התסמינים מחולקים לתסמיני **מצב רוח**, **מניע** (מוטיבציה), **קוגניציה** ו**סומטיים**. **אנהדוניה** משחקת תפקיד מרכזי.
+
+היחס בין המינים הוא 2:1 בין נשים לגברים - כלומר, נשים לוקות בדיכאון בשיעור כפול.
+
+דיכאון מתפרץ לרוב בגיל הבגרות המוקדם, 11-12, אך יש מקרים רבים של דיכאון ממוסך - בעיקר בקרב גברים.
+
+!!! success "סרטון"
+	[דיכאון ממוסך אצל גברים](https://www.youtube.com/watch?v=lpyKSYC_fF8)
+## הפרעות דיכאון
+
+כמה סוגים של הפרעות דיכאון נפוצות:
+
+- דיכאון מג'ורי (MDE) - דיכאון קשה והרסני
+
+- דיכאון כרוני (Dysthimic Disorder) - דיכאון מתון יותר, אבל כרוני[^1]
+
+- דיכאון כפול - דיכאון כרוני עם *התקפים* של MDE[^2]
+
+- הפרעת הסתגלות עם דיכאון - דיכאון שנובע מתגובה חריפה לאירוע חיים כלשהו (כמו העתקת מקום המגורים או פרידה מבן\בת הזוג)
+
+- דיכאון תת-סיפי -  דיכאון שאינו עונה למדדים, כי המטופל מסתיר אותם או כי כלי האבחון גסים מדי.
+
+## טיפולים
+
+- טיפול פסיכודינאמי (קצר וארוך)
+- Ιnterpersonal Psychotherapy (IPT)
+- Cognitive Behaviour Therapy (CBT)
+- Behavioral Activation.
+- Acceptance and Commitment Therapy.
+- Emotion Focused Therapy
+
+לדיכאון יש נטייה גבוהה להיעלם כמעט לגמרי, ואז להישנות.
+
+
+## אובדנות
+
+**אובדנות** היא אחת מסיבות המוות הנפוצות בגילאי 15-24. אובדנות הגיעה למימדים של בעיית בריאות הציבור. 
+
+דיכאון מאופיין ב**אידיאציה** - מחשבות באור חיובי על דיכאון. ברוב המקרים זה נעצר שם, אבל אובדנות נהפכת לסכנה אמיתית כשננקטים צעדים ממשיים כדי להתאבד. משם בדרך כלל מגיעים ניסיונות התאבדות, ובמידה והם מצליחים - מוות.
+
+## דיכאון ואירועי חיים
+
+[Seligman, 1967](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/h0024514) חקר את התופעה שכינה **למידת חוסר אונים**.
+
+במחקרים שלו בשלהי שנות ה60, היה מקובל לעשות ניסויים על כלבים. הוא הדגים כיצד כלבים שהוכנסו לקופסא וחטפו שוק חשמלי מבלי שיכלו לעצור אותו הפסיקו לנסות לברוח ממנו גם כש*כן* התאפשר להם לברוח ממנו: מרגע שהם למדו שאין להם מה לעשות, הם הפסיקו לנסות. דיכאון, כך משוער, עובד במנגנון דומה.
+
+בשנות ה70, ה*עציצים* [Βrown & Harris, 1978](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1017/S0033291700018791) עשו מאמץ הירואי למפות את כל גורמי הסיכון לדיכאון[^3]. הם בחנו 458 נשים (18-65) בדרום לונדון במחקר שנמשך כשנה, בשני סבבים. 
+
+הם גילו כי 82% מאלו שחוו דיכאון חוו אירוע חיים משמעותי לפני התקופה הדיכאונית. 100% מהנשים שחוו שלושה אירועים גדולים לקו בדיכאון.
+
+Paykel, [Dohrenwend et al., 1992](sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1126/science.1546291), Kendler המשיכו את הקו של הבריטים ושכללו את תיאוריית אירועי החיים. 
+
+Constance Hammen שכללה את השאלונים של הבריטים לכדי שאלון חדש - Dependent interpersonal events.
+
+
+
+המסקנה ברורה: דחק בכלל ודחק כרוני בפרט הוא גורם מפתח בהתפתחות דיכאון.
+
+
+מחקרים אמפיריים גדולים בחנו את הקשר בין דיכאון לדחק, תחילה בעכברים. בקבוצה אחת, מייצרים דחק - משנים את הטמפרטורה, את הסביבה, וכדומה. אחרי חודש, מבצעים בדיקות התנהגותיות. שבוע לאחר מכן, מטפלים בעכברים בנוגדי דיכאון, ולאחר שלושה שבועות נוספים, שוב מבצעים מבחנים התנהגותיים, תוך לקיחת דגימת רקמה. נמצא קשר בין תנאי דחק להתפתחות דיכאונית.
+
+טראומה קשורה כמובן גם היא לדיכאון, לרוב [PTSD](./PTSD), אבל גם לפסיכופתולוגיה אחרת - לרבות דיכאון. 
+
+- אסונות טבע (Nolen-Hoeksema & Morrow, 1991; Ginexi et al., 2000; Lai et al., 2013
+- מלחמה וטרוריזם (Henrich & Shahar, 2008; Shahar et al., 2009)
+- פגיעות בילדות  (Harkness et al., 2006)
+
+כולם מהווים גורמי סיכון לדיכאון, ופוגעים בהצלחתם של טיפולים בדיכאון (Harkness et al., 2012; Nemeroff, 2016)
+
+## *איזה* דיכאון?
+
+עד כה הנחנו שכשאנחנו מדברים על דיכאון, אנחנו מדברים על אותם התסמינים ואותו התזמון של התסמינים (התפרצות ראשונה או התפרצות חוזרת). למעשה יש כמה סוגי דיכאון נבחנים.
+
+תחילה, מבחינים בין תסמינים **אנדוגניים** ל**לא-אנדוגניים**. דיכאון אנדוגני "נובע מבפנים", מגורמים ביולוגיים, ולא מאירועי חיים, ודיכאון **לא-אנדוגני** קשור בדחק ובאירועי חיים. מחקרים חדשים יותר בכל זאת קושרים בין דיכאון אנדוגני לאירועי חיים, במיוחד לגורמי דחק כרוני (כמו נישואים גרועים) - משום שמדובר במצבים מתמשכים, הנבדקים נוטים לא לדווח עליהם - שום דבר לא השתנה.
+
+הבדל חשוב נוסף הוא אם מדובר בתקופה הדיכאונית הראשונה או בדיכאון חוזר. כל הישנות חוזרת של דיכאון מגדילה את הסיכויים להישנותה של תקופה נוספת. דחק מנבא דיכאון טוב יותר בהתפרצות הראשונה לעומת התפרצויות חוזרות ([Post, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.cpr.2011.01.004) - *The Kindling Hypothesis*). לאחר מספר התפרצויות, דיכאון עלול להתפרץ שוב *גם בהיעדר דחק* - ולכן פסיכיאטרים ממליצים שימוש ארוך-טווח בנוגדי דיכאון, ולא רק כדי לטפל בהתקף נוכחי.
+
+גורם נוסף הוא ה*דיאסתזה* (Diathesis - *פגיעות*). מודל הדחק-דיאסתזה קובע כי לאנשים שונים יש פגיעות מולדת שונה לאירועי דחק, שאירועי חיים יכולים להצית. דחק מוביל ליותר פסיכופתולוגיה בקרב אנשים עם *דיאסתזה* גבוהה. 
+
+
+
+
+[^1]: *כמו החמור בפו הדוב*, אומר גולן.
+[^2]: *באסה ושטוזה* - תמיד בבאסה, ולפעמים חוטפים גם את השטוזה.
+[^3]: *כמו כל דבר שהבריטים עושים, גם הירואי וגם קשה מאוד לשחזור*

פסיכולוגיה/חשיבה/גישות.md

@@ -11,8 +11,8 @@ dateCreated: 2024-05-17T16:13:28.553Z
 ## התיאוריה של טברסקי וכהנמן
 שניים מהחוקרים הכי מרכזיים בעולם קבלת ההחלטות ומייסדיו של התחום הלכה למעשה הם שני חוקרים ישראלים -  [עמוס טברסקי](https://en.wikipedia.org/wiki/Amos_Tversky) ו[דניאל כהנמן](https://en.wikipedia.org/wiki/Daniel_Kahneman).
 
-!!! success ""
-    [ר' גם - חשיבה וקבלת החלטות (מבוא לפסיכולוגיה)](/פסיכולוגיה/מבוא/חשיבה#חשיבה-וקבלת-החלטות)
+!!! success "ראו גם"
+    [חשיבה וקבלת החלטות (מבוא לפסיכולוגיה)](/פסיכולוגיה/מבוא/חשיבה#חשיבה-וקבלת-החלטות)
 
 התיאוריה המרכזית של טברסקי וכהנמן (1974) עוסקת ב[היוריסטיקות](/פסיכולוגיה/חשיבה/היוריסטיקות) והטיות בשיפוט. התיאוריה התמקדה בהבנת האופן שבו אנשים מבצעים שיפוטים, ע"י זיהוי הטיות קוגניטיביות או זיהוי השיטתיות שבה אנשים טועים בעת מתן שיפוט סובייקטיבי. 
 
@@ -24,22 +24,24 @@ dateCreated: 2024-05-17T16:13:28.553Z
 על פי טברסקי וכהנמן, כאשר אנשים צריכים לתת הערכות מספריות, הם מתחילים מערך כלשהו המהוהה עוגן, ולא מתקנים מספיק את ההערכות שלהם.
 
 
-> באחד הניסויים, חולקו הנבדקים לשתי קבוצות, ושאלו אותן - מה אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם? לקבוצה אחת הוגרל מספר (10) שנשאלו האם האחוז גבוה או נמוך ממנו, ולקבוצה השנייה הוגרל מספר אחר (65).
-הקבוצה שקיבלה את הערך הנמוך שיערכה את אחוז המדינות האפריקאיות ב25%; הקבוצה שקיבלה את הערך הגבוה יותר שיערכה את האחוז כ45%.
-**לאף אחד מהמספרים אין שום קשר לאחוז האמיתי** - וככה הניסוי מדגים כיצד הנבדקים התבססו על ערך אקראי בשיפוט שלהם.
-{.is-info}
+!!! is-info ""
+	באחד הניסויים, חולקו הנבדקים לשתי קבוצות, ושאלו אותן - מה אחוז המדינות האפריקאיות באו"ם? לקבוצה אחת הוגרל מספר (10) שנשאלו האם האחוז גבוה או נמוך ממנו, ולקבוצה השנייה הוגרל מספר אחר (65).
+	הקבוצה שקיבלה את הערך הנמוך שיערכה את אחוז המדינות האפריקאיות ב25%; הקבוצה שקיבלה את הערך הגבוה יותר שיערכה את האחוז כ45%.
+	 **לאף אחד מהמספרים אין שום קשר לאחוז האמיתי** - וככה הניסוי מדגים כיצד הנבדקים התבססו על ערך אקראי בשיפוט שלהם.
+
 
 מטרת הניסוי הייתה להדגים את השימוש בהיוריסטיקת העוגן. המטרה אינה הייתה ההטייה, אלא המנגנון שההטיה חושפת.
 אם זאת, עם הזמן, המחקר השתנה ממחקר על הטיות כאמצעי, למחקר על הטיות כמטרה[^2].
 
 
-<<<<<<< Updated upstream
+
 # ביקורות
+
 גיגרנזר ושותפיו ([Gigerenzer et al., 1999](https://psycnet.apa.org/record/1999-04366-000)) הדגישו את הגמישות של השיפוט האנושי כנגד ההטיות שזיהו טברסקי וכהנמן. הוא הדגים כיצד, כששואלים את השאלות בצורה קצת אחרת, חלק  מההטיות נעלמות - משום שאנשים לא יודעים לחשוב בהסתברויות, אבל מצליחים באופן אחר (נניח, אחד מ10 לעומת 0.1). טברסקי וכהנמן טוענים כנגדו שאחוז ההטיות שנעלמו קטן מאוד, ושהם עצמם עמדו על הסוגיה הזו - הפולמוס ביניהם המשיך משם והלאה הרבה שנים, בשתי מחנות שונים[^3].
-=======
+
 ## ביקורות
 גיגרנזר ושותפיו (Gigerenzer et al, 1999) הדגישו את הגמישות של השיפוט האנושי כנגד ההטיות שזיהו טברסקי וכהנמן. הוא הדגים כיצד, כששואלים את השאלות בצורה קצת אחרת, חלק  מההטיות נעלמות - משום שאנשים לא יודעים לחשוב בהסתברויות, אבל מצליחים באופן אחר (נניח, אחד מ10 לעומת 0.1). טברסקי וכהנמן טוענים כנגדו שאחוז ההטיות שנעלמו קטן מאוד, ושהם עצמם עמדו על הסוגיה הזו - הפולמוס ביניהם המשיך משם והלאה הרבה שנים, בשתי מחנות שונים[^3].
->>>>>>> Stashed changes
+
 
 גיגרנזר ושותפיו הציעו את גישת הFast & Frugal, שמפרשנת את ההיוריסטיקות[^4] - קיצורי דרך - כאמצעיים גמישים לשיפוט - כלומר, השימוש בהם ממזער את העלות וממטב את הדיוק.
 שתי הגישות ניסו לענות על השאלה - גיצד אנשים מצליחים לקבל החלטות מורכבות במצבים של אי ודאות כאשר הזמן לקבלת ההחלטה מוגבל, ובהינתן המגבלות הקוגניטיבות של אנשים?
@@ -61,17 +63,20 @@ dateCreated: 2024-05-17T16:13:28.553Z
 מספר רב של מחקרים (Epstein, 1994; Hammond, 2000; Jacoby, 1991; 1996; Kahenman, 2002) מבצעים את ההבחנה הזו בין **אינטואיציה** ל**חשיבה**, והם מסכימים בגדול על המאפיינים המבחינים בין שני סוגי התהליכים האלו. סטנוביץ' וווסט (Stanovich & West, 2000) העניקו להן את השם *מערכת 1* ו*מערכת 2*.
 
 
-| מערכת 1 | מערכת 2 |
-| --- | --- |
-| מהירה | איטית |
-| אוטומטית | מבוקרת | 
-| נטולת מאמץ | מאומצת | 
-| אסוציאטיבית[^6] | נשלטת ע"י כללים |
+| מערכת 1         | מערכת 2         |     |
+| --------------- | --------------- | --- |
+| מהירה           | איטית           |     |
+| אוטומטית        | מבוקרת          |     |
+| נטולת מאמץ      | מאומצת          |     |
+| אסוציאטיבית[^6] | נשלטת ע"י כללים |     |
+
+!!! is-info ""
+	 כדור וכובע עולים 1.10 דולר בסה"כ. הכובע עולה דולר יותר מהכדור. כמה עולה הכובע וכמה עולה הכדור?
+	 
+	**מערכת 1** תצווח שהכובע עולה דולר והכדור עולה 10 סנט.
+	
+	**מערכת 2** תחשוב על זה ותכריע שהכובע עולה 1.05 דולר והכדור עולה 5 סנט.
 
-> כדור וכובע עולים 1.10 דולר בסה"כ. הכובע עולה דולר יותר מהכדור. כמה עולה הכובע וכמה עולה הכדור?
-**מערכת 1** תצווח שהכובע עולה דולר והכדור עולה 10 סנט.
-**מערכת 2** תחשוב על זה ותכריע שהכובע עולה 1.05 דולר והכדור עולה 5 סנט.
-{.is-info}
 
 הממצא המציק הזה השתחזר על פני נבדקים מגוונים, בלי שום קשר לאינטיליגנציה.
 50% מהסטודנטנים באונ' פרינסטון ו56% מהסטודנטים מאוניברסיטת מישיגן השיבו את התשובה השגויה.

פסיכולוגיה/חשיבה/היוריסטיקות.md

@@ -13,11 +13,11 @@ dateCreated: 2024-06-07T14:18:05.931Z
 
 המאמר מתאר שלוש היוריסטיקות - היוריסטיקת היציגיות, הזמינות והעיגון - המשמשות להערכת הסתברויות ולניבוי ערכים. הוא מונה הטיות שיוריסטיקות אלה מובילות אליהן.
 
-!!! info ""
+!!! success "ראו גם"
     [תרגול (מבוא לפסיכולוגיה)](/פסיכולוגיה/חשיבה/תרגול_מספר_16-_היוריסטיקות.pptx)
 ## היוריסטיקת העיגון
 
-!!! is-success ""
+!!! success "ראו גם"
     [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=igv_O-azRUc) - היוריסטיקת העוגן
 
 היוריסטיקת העוגן - הנטייה להתחיל עם ערך כלשהו - שמשמש כנקודת עיגון ואחר כך מתקנים אותו כדי להגיע לאומדן המבוקש.
@@ -102,12 +102,11 @@ Oppenheimer et al. (2008)  ביקשו מנבדקים להעתיק במדוייק
 
 ## היוריסטיקת הזמינות
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פסיכולוגיה/חשיבה/copy_of_שיעור_מס_5_חשיבה_וקבלת_החלטות_תשפד.pptx), [מצגת](/פסיכולוגיה/חשיבה/שיעור_מס_5חשיבה_וקבלת_החלטות_תשפד_חלק_ב_מודל.pptx), [ספר](/פסיכולוגיה/חשיבה/kahneman._thinking_fast_and_slow._ch._14-17..pdf)
+!!! info "[מצגת](/פסיכולוגיה/חשיבה/copy_of_שיעור_מס_5_חשיבה_וקבלת_החלטות_תשפד.pptx), [מצגת](/פסיכולוגיה/חשיבה/שיעור_מס_5חשיבה_וקבלת_החלטות_תשפד_חלק_ב_מודל.pptx), [ספר](/פסיכולוגיה/חשיבה/kahneman._thinking_fast_and_slow._ch._14-17..pdf)"
 
 **היוריסטיקת הזמינות** היא הערכת הסתברות של מאורע או שכיחות של קבוצה תוך הסתמכות על מספר הדוגמאות והקלות שבה הן עולות לתודעה. בקיצור, היוריסטיקת הזמינות היא הערכת סיכוי למאורע שקל יותר לחשוב עליו (כי הוא פשוט יותר, כי אני חשוף אליו יותר) כגבוהה יותר - על סמך הזמינות בזיכרון, ולא על סמך הנתונים.
 
-!!! is-success ""
+!!! success "ראו גם"
     [סרטון](https://www.youtube.com/watch?v=csqOL_KT4Go)
 
 [טברסקי וכהנמן (1973)](https://psycnet.apa.org/record/1974-10410-001) חקרו את היוריסטיקת הזמינות. בניסוי שלהם, הם הציגו לנבדקים 5 אותיות (V,R,N,L,K), וביקשו מכל נבדק לציין אם היא שכיחה יותר באנגלית כאות ראשונה או כאות שלישית במילים בנות 3 אותיות לפחות.
@@ -195,14 +194,15 @@ Oppenheimer et al. (2008)  ביקשו מנבדקים להעתיק במדוייק
 אנשים משתמשים בהיוריסטיקה זו בשיפוטי **דמיון**. אולם, היא מובילה לטעויות חמורות מכיוון שיציגות אינה מושפעת בהכרח מגורמים שצריכים להשפיע על הסתברות, ולהיפך - יש גורמים המשפיעים על הסתברות אבל לא קשורים ליציגות. מכך נובעות טעויות שיטתיות:
 
 ### התעלמות משכיחות יחסית
-!!! info ""
+!!! info "תיאור מקרה"
     אלדד הוא סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. הוא מתעניין מאוד באומנות. בצבא שירת בלהקה צבאית ואף שקל בעבר לפתח קריירה כמוסיקאי. האם סביר יותר שאלדד יעבוד כמנהל של מוסד אומנותי, או בחברה לייעוץ ארגוני?
 
 הנטייה הראשונית היא מנהל של מוסד אומנותי - אולם, היא לא מתחשבת בכך שיש הרבה, הרבה יותר יועצים ארגוניים, ולכן זה התרחיש הסביר יותר; אנחנו טועים משום שהמידע שהוצג לנו מדבר על הצד האומנותי של אלדד ולא על סטטיסטיקה קרה ויבשה.
 
-> מונית מעורבת בתאונה פגע וברח.  שתי חברות מוניות פועלות בעיר – חברה עם מוניות ירוקות  (85%) וחברה עם מוניות כחולות (15%).  עד לתאונה טוען שהמונית הייתה כחולה .  בית המשפט בחן את יכולתו של העד להבחין בין מוניות של שתי החברות בתנאים בו התרחשה התאונה ומצא שהעד מזהה נכון 80% מהפעמים.
-מה ההסתברות שהמונית המעורבת בתאונה הייתה כחולה? ([Tversky & Kahneman (1982)](https://psycnet.apa.org/record/1982-22772-001))
-{.is-info}
+!!! is-info ""
+	מונית מעורבת בתאונה פגע וברח.  שתי חברות מוניות פועלות בעיר – חברה עם מוניות ירוקות  (85%) וחברה עם מוניות כחולות (15%).  עד לתאונה טוען שהמונית הייתה כחולה .  בית המשפט בחן את יכולתו של העד להבחין בין מוניות של שתי החברות בתנאים בו התרחשה התאונה ומצא שהעד מזהה נכון 80% מהפעמים.
+	מה ההסתברות שהמונית המעורבת בתאונה הייתה כחולה? ([Tversky & Kahneman (1982)](https://psycnet.apa.org/record/1982-22772-001))
+
 
 הנטייה הראשונית שלנו היא לענות 80% - אבל הסיכוי האמיתי צריך גם להתחשב בזה שיש פחות מוניות כחולות מלכתחילה; הסיכוי האמיתי הוא 41%:
 `Blue = מונית כחולה`
@@ -274,13 +274,8 @@ Oppenheimer et al. (2008)  ביקשו מנבדקים להעתיק במדוייק
 
 אנחנו *לא מתחשבים בזה בכלל* - ורואים כל מאורע בודד (טיסת הדרכה) כמייצג. *החניך טס גרוע? הוא כנראה גרוע*. זהו עוד כשל ייצוגי. 
 
-
-<<<<<<< Updated upstream
-# ביקורת
-
-=======
 ## ביקורת 
->>>>>>> Stashed changes
+
 כנגד הניסויים של כהנמן וטברסקי נטען שהם *תסריטיים* (אף אחד לא נתקל בסיטואציות כאלה במציאות), והפרשנות שלהם של הממצאים הוטלה בספק (אם כי איש אינו מכחיש את הממצאים - האפקטים שהם קיבלו *ענקיים*).
 נטען שהניסויים אינם אקולוגיים - נבדקים אינם נותנים תשובות שגויות - אלא תשובות נכונות לשאלות אחרות מהשאלות שהנסיין חושב שהוא שואל.
 
@@ -293,11 +288,11 @@ Oppenheimer et al. (2008)  ביקשו מנבדקים להעתיק במדוייק
 התומכים בגישה האבולוציונית מאמצים את המודל המבוסס על שכיחויות. העדויות להיוריסטיקות ולהטיות נעלמות כאשר השאלות נשאלות במונחי שכיחויות ([Gigerenzer, 1991](https://psycnet.apa.org/record/1991-23125-001)).
 לפי גיגרנצר, הדוגמה על דינה למשל תיראה בערך כך:
 
-> דינה, רווקה כבת 31, ישירה ופקחית, אופנוענית אשר למדה לימודי מגדר באוניברסיטה. **ישנן 100 נשים שמתאימות לתיאור של דינה בבנק. כמה מתוכן הן:**
+!!! is-info ""
+	דינה, רווקה כבת 31, ישירה ופקחית, אופנוענית אשר למדה לימודי מגדר באוניברסיטה. **ישנן 100 נשים שמתאימות לתיאור של דינה בבנק. כמה מתוכן הן:**
 	
-> 1\. טלריות בבנק
+	1\. טלריות בבנק
 	
-!!! info ""
     2\.  טלריות בבנק ופעילות בתנועה פמיניסטית
 
 

פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md

@@ -281,6 +281,12 @@ Beck, Ellis Seligman הם הראשוננים שהצביעו על כך שדפוס
 פרויד סבור כי כל אחד מסתובב עם אידיאל האגו - המכיל את הציפיות המופנמות מהמשפחה ומהחברה. החטאת הציפיות האלו תיצור הפנמה של כעס, שיגרור דיכאון.
 
 ##### תיאוריית יחסי האובייקט של קליין
+
+!!! success ""
+	ר' גם - [תיאוריית יחסי האובייקט של קליין](/פסיכולוגיה/אישיות/קליין)
+
+
+
 הרעיונות של פרויד עוררו מהומה בעולם הפסיכולוגיה ובקרב הממשיכים והמבקרים שלו.
 
 למשל, מלאני קליין, שהגתה את תיאוריית יחסי האובייקט, המורכבת מעמדה דיכאונית ועמדה סכיזופאראנואידית. העמדה הזו גורסת כי, בתחילת החיים, תינוקות לא יכולים להחיל את קיומם של טוב ורע באותו האובייקט, ומגיבים בתוקפנות לכל חפיפה שכזו (זוהי *העמדה הדיכאונית*), תוקפנות שהם חוששים שתהרוס את האובייקט האהוב (אני אכעס על אמא והיא תלך, לנצח, אוי לא). החשש הזה גורר תחושות אשמה, חרטה, עצבות וייאוש עמוקות.

פסיכולוגיה/תודעה/index.md

@@ -452,8 +452,59 @@ Blackmore מבקרת הן את תיאוריות הGW והן את התיאורי
 
 - יכולים להיות כמה זרמים במקביל.
 
+### תודעה מקוטעת - Fragmented mind
+
+יש לא מעט תופעות פסיכופתולוגיות שמעידות שאולי לא - 
 
 
+#### Anterograde amnesia
+
+סוג מסוים של שכחה בעקבות נזק מוחי להיפוקמפוס - מרגע הפגיעה, זכרונות חדשים לא מקודדים בטווח הארוך. מקרה מפורסם הוא חולה של אוליבר סאקס, שבהיותו בן 49 היה משוכנע שהוא בן 19, ושהשתחרר הרגע מחיל הים; הוא נבהל כל פעם מחדש לשמוע שהוא בן 49.
+
+החולים האלו חווים את העולם אחרת - בתחושה של *הרגע נהייתי מודע*[^17].  זו לא תופעה חריגה - לכולנו קורה שאנחנו שוקעים בעיסוק כזה או אחר ומתעוררים ב*וואו* - אבל זה כנראה יותר עוצמתי ויותר תכוף בקרב החולים האלה.
+
+קשה לנו לדעת אם הם חווים את הוויה כזרם אחיד, ואנחנו משערים שאין תחושת אחידות מאתמול להיום. אמונה בעצמי רוחני פנימי תתקשה במיוחד להסביר את התופעה.
+
+#### Hemifield Effect
+
+זהו מצב שנוצר בעקבות שבץ בצד ימין של המוח, שמוביל להתעלמות מוחלטת מצד שמאל של העולם - לא רק תפיסתית, אלא גם תודעתית. למשל, אדם שמתגלח רק בצד ימין, או אוכל רק מצד שמאל של הצלחת - הוא לא *ער* לצד שמאל.
+
+הנוירולוג האיטלקי Edoardo Bisiach ביקש מחולים לדמיין את כיכר הקתדרלה המפורסמת במילאנו, וגילה שכשהציבו את החולים בצד הצפוני, הם התעלמו מצד שמאל (חרף ניסיונותיו לעורר אותם לצד ימין), אבל כשהציבו אותם בצד הדרומי (הימין שלהם נהפך לשמאל), הם תיארו בפרטי-פרטים את החלק שהזניחו קודם. בניגוד לציפייה שלנו, הם לא "חיברו" את שני הצדדים בדיעבד - **אין מעבד מרכזי או עצמי גבוה יותר שמאחד בין החוויות; התודעה היא מקטעית**.
+
+#### Visual From Agnosia
+
+בתופעה זו, נפגע הדיווח החזותי המודע של חפצים שמול החולה, אבל הוא יודע לשלוח יד ולתפוס אותו; התפקוד החזותי תקין, אבל *לא מודע*. בניסוי מסוים, הציגו לנבדקת חורים מאורכים המוצגים בכל מיני זוויות, וביקשו ממנה ליישר קווים לפי הזווית - והיא לא הצליחה; אבל כשביקשו ממנה לשלשל פתק לתוך תא תיבת דואר, היא עשתה זו בקלות. האם היא מעין *זומבי ויאזואלי*? האם יש כאן דיסוציאציה בין ראייה לחווית הראייה?
+
+המקרה מעיד על זה שהמודל האינטואיטיבי שלנו - `חפץ -> ראייה -> מודעות -> פעולה` - שגוי.
+
+ההסבר המקובל עכשיו שהתהליך הוא מקבילי: בציר אחד (ventral stream), מידע חזותי מגיע מהprimary visual cortex אל תוך הקורטקס הטמפורלי ומעורב ביצירת דימוי וחוויה. בציר אחר (dorsal stream) עובר מידע מהיר יותר לאונה הפריאטלית והוא האחראי לקואורדינציה ויזו-מוטורית. כלומר, במקרה של החולה, רק המסלול הראשון נפגע, מה שמדגיש שוב - המודעות לא נדרשת כדי לתפוס ולהגיב.
+
+#### ראייה עיוורת
+
+ראייה עיוורת (Blindsight, Scotoma) היא מצב של עיוורון נקודתי ("חור") בשדה הראייה בעקבות נזק לקורטקס הויזואלי הראשוני בV1. לורנץ וייסקרנץ, בניסוי מפורסם בשנות ה70, ביקש מחולה בראייה עיוורת "לנחש" באיזה זווית פסים בנקודה העיוורת שלו - ולמרות שלא ראה אותם, ניחש בשיעור גבוה מ90% - ממצא ששוחזר באופנים אחרים.
+
+עוד מעניין לדעת שכאשר אנחנו נחשפים לגירוי רגשי - חיובי או שלילי - האישונים מתרחבים. גם כשהוצג לחולי סקוטומה גירוי כזה בשדה העיוור שלהם, האישונים שלהם התרחבו.
+
+המידע חזותי זורם, כאמור, בהרבה ערוצים מקבילים (10 מסלולים שונים). 85% מהעוררות הנוירונלית זורמת לPrimary visual cortex, והשאר ליעדים נוספים - שכנראה אחראים לראייה במקרה הזה.
+
+ככה או ככה, נדמה שהתפיסה שלנו שהראייה תמיד מודעת שגויה.
+
+
+#### מוח-חצוי
+
+במקרים של אפליפסיה חמורה נהוג היה לנתק את הCorpus Callosum, הציר שמחבר בין שתי אונות המוח, כדי למנוע התקפים.
+
+בשנות ה60 בוצעו ניסויים על אותם מטופלים חצויי-מוח. ביומיום לא נפגע התפקוד שלהם בכלל.
+
+בניסויים התברר כי כל המיספרה "רואה" משהו אחר - לנבדקים הוצג, למשל, חתול בצד שמאל וכלב בצד ימין - וכשהתבקשו לכתוב מה הם רואים, ידע אחת כתבה  כלב והשנייה חתול.  הניסוי התבצע בכתב משום שהמיספרה שמאל היא זו שאחראית על דיבור.
+
+בניסוי אחר, הוצגה בצד אחד תמונה של שלג (שמאל) ובאחרת תמונה של רגל של תרנוגלת. המטלה הייתה לבחור תמונה הקשורה בתמונה שראו - מגרפת שלג או תרנגולת - ולהסביר את הבחירה שלהם. בצד שמאל, לא הייתה לנבדקים בעיה לתאר מדוע בחרו במגרפת השלג. בהקשר של התרנגולת, הם זכרו את הבחירה שלהם - אבל חרטטו לגמרי סיבה לא קשורה - בעיית זיכרון הפוכה (קונפבולציה[^18]). כלומר, הם יגידו, *אה, לא, צריך את התרנגולת כי...*, **בלי לדעת** שהם מחרטטים - ולא, *אה רגע, למה בכלל בחרתי בתרנגולת?*
+
+שני החוקרים שביצעו את הניסוי - Sperry וGazzaninga - לא הסכימו על פרשנות התוצאות. ספרי סבר שיש שתי ישויות מודעות, בעוד שגזנינגה סבר שנותרה רק ישות מודעת אחת בהמיספרה השמאלית. ספרי דבק בתודעה מובנית (אינהרנטית) - קישור חזק בין מודעות לשפה - וגזנינגה דבק בתודעה כרכיב נוסף.
+
+#### פיצול התודעה מהקשב
+
+לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לראות קיטועים בתודעה. דוגמה נפוצה מאוד היא *Highway hypnosis* - המצב הזה שאתה נוסע ולא זוכר את הדרך. האם נהגנו ללא הפניית קשב לנהיגה? לא מדובר ברשלנות: לרוב הנהגים ממשיכים לנהוג בצורה בטוחה ולפי חוק. עדויות עכשוויות תומכות ברעיון שזו חוויה של חוסר אינטגרציה בין מערכות מוחיות. [Sasai, Boly, Mensen & Tononi, 2016](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1613200113) השמיעו לנהגים שמע בזמן שנהגו בסימולטור נהיגה - פעם שמע שקשור לנהיגה ופעם שמע לא קשור (כמו רדיו). הם ראו שכשהשמיעו להם שמע לא-קשור, גם מערכות שקשורות בנהיגה וגם מערכות שקשורות בשמע פעלו במוח במקביל.
 
 [^1]: והבלתי נסבלת.
 [^3]: ר' גם [בעיית הסיבתיות](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה).
@@ -469,3 +520,5 @@ Blackmore מבקרת הן את תיאוריות הGW והן את התיאורי
 [^13]: שימו לב - אשליה **איננה משהו שלא קיים** אלא **משהו שאינו כפי שנדמה שהוא**
 [^15]: תנועות עיניים.
 [^16]: בתינוקות רואים את ההשהייה כשהם נופלים - אם כואב להם, לוקח חצי-שנייה עד שהפרצוף מתעוות לכדי בכי.
+[^17]: ממצא מקריאת היומנים שלהם - משפטים דוגמת זה חוזרים לעיתים תכופות. 
+[^18]: קונפבולציה היא כמו שילדים קטנים מחרטטים כשתופסים אותם על חם, או כמו שAI מלרלר כשהוא לא באמת יודע.

פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md

@@ -0,0 +1,341 @@
+!!! info "[מצגת](./4.pdf)"
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**דיסוציאציה** היא **היעדר אחדות (integration) בין תהליכים נפשיים**, כמו מודעות, זיכרון זהות או תפיסה
+
+
+
+דיסוציאציה מתבטאת לעיתים באמנזיה רטרוגדית פסיכוגנית[^1], באובדן זהות או מעבר בין כמה זהויות, בדה-פרסונליזציה (הזרה של העצמי) ודה-ריאליזציה (הזרה של העולם),  שבהם חוויות ותפיסות של העצמי ו\או העולם נחווים כלא-אמיתיים או שונים באופן משמעותי. 
+
+דיסוציאציה קשה להגדיר במדויק, והיא מגיעה אפילו לרמה החושית. 
+
+חוויות דיסוציאטיוביות הן על רצף - מידה מסוימת של דיסציאציה היא נפוצה ונורמלית. כשהן מגיעות לכדי פגיעה בתפקוד ומצוקה, זו **הפרעה דיסוציאטיבית** - 
+
+!!! info "DSM-5"
+	**הפרעה דיסוציאטיבית** היא הפרעה\חוסר המשכיות באינטגרציה הנורמלית של תודעה, זיכרון, זהות, רגש, תפיסה, ייצוג הגוף, שליטה מוטורית והתנהגות
+
+
+עוד ניתן להגדיר דיסוציאציה כשני (או יותר) תהליכים או תכנים נפשיים שאינם מקושרים זה עם זה ‬ ‫‪ [Cardeña, 1994](); [Classen et al, 1993](https://psycnet.apa.org/record/1993-41465-001) -
+כמו אנשים שמספרים בחיוך ובקלילות על חוויות טראומטיות, או אדם שמדווח מילולית שהוא בסדר וחווה סיוטים איומים.
+
+החוויה היא מחולקת ומבודדת - *Compartamentalized* ([Van der Kolk, van der Hart & Marmar, 1996]())
+
+> ‫"דיסוציאציה‬‫ מייצגת‬ ‫תהליך‬ ‫שבו‬ ‫פונקציות‬ ‫מנטליות‬ מסוימות‪,‬‬ ‫שהן‬ ‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫באינטגרציה‬ ‫עם‬ ‫פונקציות‬ אחרות' ‪כנראה ‫פועלות‬ ‫באופן‬ ‫יותר‬ ‫**אוטומטי**‬ ‫או‬ מבודד ‬‫(‬ ‫‪compartmentalized‬‬‫) ‬‫בדרך‪-‬כלל‬ ‫**מחוץ‬ לתחום ‬‫המודעות**‬ ‫או‬ ‫הזכירה‬
+> 
+> > [Ludwig, 1983]()
+
+
+**אוטומטי** משחק תפקיד מפתח. בניסוי שנירית מתארת, 
+
+
+דיסוציאציה מאופיינת בתסמינים - 
+
+- **חיוביים** (*יש לך משהו שלא אמור להיות לך*) - חדירה של חוויות לתודעה באופן שפוגע בתחושת המשכיות, כמו קיטוע של האישיות, דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה.
+
+- **שליליים** (*חסר לך משהו שאמור להיות לך*) - היעדר גישה ל או יכולת שליטה במשהו, פגיעה בפונקציות מנטליות שלרוב זמינות ונשלטות. שכחה (אמנזיה) היא הדוגמה הקלאסית.
+
+דיסוציאציה היא בעיה של **נגישות**, לא של **אובדן** - המידע נמצא שם, אבל הוא לא נגיש - 
+
+> אובדן נחווה של מידע או שליטה בתהליכים מנטליים אשר, בנסיבות נורמליות, הם זמינים למודעות, ייחוס-לעצמי, או שליטה, בהתחשב בגיל וברמת ההתפתחות הקוגניטיבית של האדם
+> 
+> > [Cardeña & Carlson, 2011](sci-hub.st/https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-032210-104502)
+
+
+דיסוציאציה כוללת המרה ("היסטריה") - אובדן שליטה משמעותי בתחושה ובתנועה - דוגמת שתוק, התקפי-דמה, אובדן חושי.
+## הפרעות דיסוציאטיביות
+
+הDSM-V מציג שלוש הפרעות דיסוציאטיביות עיקריות (*פרוטוטיפיות*[^2]), מהקל אל הכבד[^3]
+
+- Depersonalization\Derealization Disorder
+- Dissociative Amnesia (specifier: Dissociative Fugue)
+- Dissociative Identity Disorder (DID; formerly  Multiple Personality Disorder, MPD[^4])
+
+
+
+### דה-פרסונליזציה\דה-ריאליזציה
+
+חולים עם הפרעה דיסוציאטיבית זו חווים אפיזודות שבהן הם חשים מנותקים (detached) מעצמם - *שינוי בחוויה הסובייקטיבית*. הם עשויים לחוות את עצמם או את סביבתם כלא אמיתיים. הם עשויים לחוש מחוץ לעצמם או לחוש חוסר שליטה על עצמם. **הם שומרים על המודעות לכך שזוהי רק הרגשה**.
+
+תיאורים של דה-פרסונליזציה\ריאליזציה כוללים: 
+
+- חוויה של להסתכל על עצמך ממרחק / מחוץ לגוף / חלק אחד פועל וחלק אחר צופה בפעולה - פירוק [אשליית האחידות](/פסיכולוגיה/תודעה#the-binding-problem)
+- חוויה של להרגיש כאילו אתה בסרט / בחלום / בערפל
+- חוויה של זרות מול המראה
+- תחושת ניתוק מהגוף או חלק ממנו
+- תחושת חוסר שליטה בדיבור / בתנועות (אבדן [תחושת הסוכנות](/פסיכולוגיה/תודעה#תחושת-סוכנות))
+- תחושת ניתוק מהמחשבות / רגשות
+
+	למשל, אנשים שמשקרים בניגוד לאמונה שלהם (אני לא יודע למה אמרתי את זה, זה לא מי שאני...)
+- חוויה של להיות זומבי / לא חי באמת
+- תחושת ניתוק וזרות מהסביבה
+
+
+ההפרעות קשורות זו בזו - אנשים שחווים דה-פרסנוליזציה בסיכון גבוה יותר לחוות דה-ריאליזציה, ולהיפך - ולכן האבחנה המשותפת.
+
+!!! warning ""
+	זכרו - **חוויות של דה-פרסונליזציה\דה-ריאליזציה נפוצות באוכלוסייה!** כ~75% חווים חוויות *כלשהן* במהלך חייהן. התופעה חוצה את [הרף הפסיכופתולוגי](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה#מהי-התנהגות-אבנורמלית) רק כשהיא בתדירות גבוה, עצימות גבוהה, פוגעת בתפקוד ומובילה לסבל.
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	[מקרה דה-ריאליזציה (בר יעיש)](https://www.youtube.com/watch?v=XZ58RT0CjVY)
+
+#### קריטריונים
+
+!!! is-info "A."
+	**Persistent or recurrent** experiences of feeling detached from, and as if one is an outside observer of, one's mental processes or body (e.g., feeling like one is in a dream).
+
+!!! is-info "B."
+	During the depersonalization experience, **reality testing remains intact**.
+
+זהו חוד ההבדל בין דיסוציאציה לפסיכוזה - אדם עם חוויה דיסוציאטיבית של אנשים שטוחים יבין שהבעיה אצלו, ולא יחשוב ש*כל האנשים שטוחים* כמו בפסיכוזה.
+
+!!! is-info "C."
+	 The depersonalization causes **clinically significant distress** or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning.
+
+!!! is-info "D."
+	 The depersonalization experience does not occur exclusively during the course of another mental disorder, such as Schizophrenia, Panic Disorder, Acute Stress Disorder, or another Dissociative Disorder, and is **not due to the direct physiological effects of a substance** (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., temporal lobe epilepsy)
+
+
+למעשה, רק A. וB. הן הפרעות ייחודיות להפרעה, מה שהופך אותה לאחת האבחנות הרזות יותר בDSM.
+
+!!! warning ""
+	קריטריון D חשוב במיוחד מכיוון שיש הפרעות גופניות - כמו אפילפסיה - שמובילות **לאותם התסמינים בדיוק** - של דה-פרסונליזציה\ריאליזציה. אלא שבמקרה גופני, אנחנו ממש יכולים לראות את בEEG הקצר החשמלי במוח שמוביל לזה (או לפחות, מופיע בהתאמה), בעוד שבדה-פרסונליזציה לא! איך יכול להיות שהתסמין הוא אותו התסמין בדיוק?
+	
+	זו מכה למטריאליזם!
+
+
+#### תסמינים
+
+ניתן לחלק את הסימפטומים ל-4 קבוצות ([Sierra et al., 2005](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1017/s0033291705005325)):
+
+- תחושת גוף לא-רגילה –anomalous body experience
+(למשל אובדן תחושת סוכנות (agency), תחושה שאינך ממוקם בתוך גופך, או שינויים בתחושה הסובייקטיבית כמו להרגיש קל כנוצה)
+
+- קהות רגשית –emotional numbing
+(ירידה בחוויה הרגשית, למשל הנאה, פחד, גועל. יש לציין שוני מדיכאון וסכיזופרניה. נראה כי הבעיה בחוסר אינטגרציה)
+
+- היזכרות סובייקטיבית לא-רגילה –anomalous subjective recall
+
+(למשל הזכרונות לא מרגישים "שלי", או מרגישים לא אמיתיים, או כאילו קרו לפני זמן רב, או כאילו כבר קרו: דה-ז'ה-וו)
+
+- ניכור מהסביבה –Alienation from surroundings
+
+(למשל, תחושה שהסביבה אינה מציאותית, תחושה שאתה מסתכל דרך מצלמה/מסך עשן, דה-ריאליזציה)
+
+
+!!! success "[סרטון - אשליית היד מגומי](https://www.youtube.com/watch?v=sxwn1w7MJvk)"
+	אשליית היד מגומי היא דוגמה של פעילות התהליך שנפגע מדיסוציאציה - במצב רגיל, אנחנו *מגלמים* את הגוף שלנו באמצעות עזרים חזותיים, ובמצב דיסוציאטיבי, אנחנו מאבדים חלק מן הגילום ומרגישים "בלחוץ"
+
+האשלייה ודיסוציאציה נקשרו שתיהן לאיזור הΤemporo-parietal junction - נבדקים עם דה-פרסנוליזציה הראו פעילות יתר בTPJ ([Simeon et al., 2000](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1176/appi.ajp.157.11.1782)). 
+
+יש גם עדויות ראשוניות לסיפור בתסמינים בעקבות גירוי הTPJ בTMS בקרב הסובלים מההפרעה ([Μantovani et al., 2011](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nri3024)).
+
+
+### שכיחות
+
+דה-פרסונליזציה\ריאליזציה סובלות מתת-אבחון משמעותי, משום שקשה מאוד לתמלל אותה ולהגדיר אותה - אנשים פשוט מרגישים *מוזר*, לעיתים במשך שנים. אין תסמינים מאוד ברורים, כמו בדיכאון או בחרדה. 
+
+השכיחות באוכלוסייה מוערכת ב2.4%, אבל אחוז מתן האבחנה נמוך בהרבה.
+
+יתרה מכך, בגלל שיעורי האבחון הנמוכים, יש פחות מחקר סביב ההפרעה, מה שמקשה עלינו לזהות ולהבין את ההפרעה. 
+
+
+### מהלך
+
+[Simeon, 2004](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.2165/00023210-200418060-00002)
+
+- גיל התחלה נפוץ - 16
+- יחס 1:1 בין המינים
+- ההתפרצות יכולה לנבוע מטריגר ברור (acute) או להיות הדרגתית (insidious). 
+- תסמינים יכולים להיות תקופתיים (~33%) או רציפים, והמהלך יכול להשתנות.
+- עלול להיות כרוך בתלונות קוגניטיביות - קשיים בריכוז, שכחה וכדומה.
+- קו-מורבידיות גבוהה ([חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתלוגיה/חרדה), [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתלוגיה/דיכאון), [הפרעת אישיות גבולית](/פסיכולוגיה/פסיכופתלוגיה/אישיות#הפרעת-אישיות-גבולית))
+
+### רגש
+
+ישנן עדויות ל*התנתקות* ממצבים עצימים רגשית:
+
+- פחות עוררות באיזורים הקשורים לחוויה רגשית (האינסולה, הקורטקס הטמפורלי והקורטקס האוקסיפיטלי) לצד עוררות מוגברת באיזות שנקשר לויסות רגשי (Right ventral prefrontal cortex) ([Phillips et al, 2001]())
+
+!!! warning ""
+	חשוב לזכור: המדדים האלו מהווים **התאמה** לחוויה הרגשית, לא *הסבר* לחוויה הרגשית: אנחנו לא יכולים להגיד *אה, הוא מרגיש ככה וככה כי קורה לו ככה וככה במוח*; אנחנו רק יודעים להגיד ש*כש*הוא מרגיש ככה וככה קורה לו ככה וככה במוח.
+
+
+- תגובות מוליכות עורית (זיעה וכדו') מעוכבת אל מול גרוי שלילי (חתול דרוס וכו') ([Sierra et al, 2002](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1001/archpsyc.59.9.833))
+
+- רמות מופחתות של נוראדרנלין ([Simeon et al., 2003](https://doi.org/10.4088/jcp.v64n0903))
+
+המסקנה היא שכדאי להאמין לאנשים האלה כשהם מדווחים על קהות רגשית בשאלוני דיווח עצמי.
+
+נדמה כי ההפרעה מאופיינת בעיכוב Τοp-down שבה מערכות פרונטליות מעכבות תגובתיות של מערכות לימביות ([Sierra & Berrios, 1998](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/s0006-3223(98)00015-8)) - כלומר, הרגש ה"גבוה" מדכא את הרגשות האינסטינקטיביים.
+
+ההפרעה מאופיינת בעירנות דרוכה לצד היעדר רגש - מותאם מאוד למצבי חירום, אבל לא מותאם כמצב מתמשך במצבי שגרה.
+
+
+### טיפול
+
+לדיסוציאציה **אין טיפול בחירה**, במידה רבה כי קשה לאפיין ולתפוס אותה. רוב המחקר מתבצע במחקרי מקרה (case studies). 
+
+התרופות ניתנות לרוב לאור הקו-מורבידיות - נניח, SSRI במצבי דיכאון. אין תרופה מסוימת שמיועדת במיוחד לדיסוציאציה. 
+
+מחקרים קטנים מראים שטיפולי CBT, טיפולים פסיכודינאמיים,  וטיפולים ממוקדי טראומה (אם יש כזו) יכולים להיות יעילים, בכל מקרה לגופו. 
+
+מחקרים קטנים יותר מרמזים על יעילות של CBT מסוים לדה-פרסונליזציה, טיפולים הקשורים בהיגיינת שינה, והתערבות סביב ויסות ועוררות:
+
+- לחלק מהמטופלים, שמאופיינים בדריכות גבוהה, התערבות כמו הרפיה, מדיטציה, התמקדות בנשימה, דימיון מודרך
+- לחלק אחר, שמאופיין בקהות רגשית: פעילויות מעוררות מותאמות (ספורט) על פני לא-מותאמות (פגיעה עצמית)
+
+וככלל, תרגילים וטכניקות למיקוד הקשב החוצה, כמו *Grounding*, כתיבת יומן.
+
+## שכחה דיסוציאטיבית
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**שכחה דיסוציאטיבית** היא כל מקרה של פגיעה בזיכרון שנובעת *ממנגנון פסיכולוגי*
+
+
+הפרעה זו מכונה ביומיום *הדחקה*, אבל אין הסכמה על המונח, או היכן עובר הקו שבו אפשר להגיד שהשכחה נובעת *ממנגנון פסיכולוגי*.
+
+
+מטופלים עם הפרעה זו חווים פגיעה משמעותית, אך הפיכה, בזיכרון מידע וחוויות אישיות חשובות, לעיתים כאלו המערבות טראומה רגשית. משום שההפרעה הפיכה (לרוב), אנחנו מבינים אותה כבעיה ב*שליפה*, ולא בקידוד.
+
+הטווח של השכחה משתנה - החל מאירוע מסוים דרך כמה ימים ועד מחיקה מוחלטת של תקופה ממושכת. 
+
+### תסמינים
+
+!!! is-info "A."
+	 The predominant disturbance is one or more episodes of inability to recall important personal information, usually of a traumatic or stressful nature, that is too extensive to be explained by ordinary forgetfulness
+
+!!! is-info "B."
+	The disturbance does not occur exclusively during the course of Dissociative Identity Disorder, Posttraumatic Stress Disorder, Acute Stress Disorder, or Somatization Disorder and is not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication) or a neurological or other general medical condition (e.g., Amnestic Disorder Due to Head Trauma).
+
+!!! is-info "C."
+	The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning.
+
+מכל אלו, רק A. הוא ייחודי להפרעה הזו.
+
+!!! is-success "ראו גם"
+	 [כתבת חדשות - מקרה שכחה דיסוציאטיבית](https://www.youtube.com/watch?v=Q9_dqu7qz2w)
+
+## פוגה דיסוציאטיבית
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**פוגה** היא תת-סוג של שכחה שמאופיינת בכך שהלוקים בה עוזבים את מקום מגוריהם באופן פתאומי, וחווים פגיעה בזכירת העבר. הם עשויים להיות מבולבלים לגבי זהותם הקודמת ועשויים לאמץ זהות חדשה.
+
+פוגה היא הפרעה נדירה, שמאופיינת בשכחה הכרוכה בשינוי המקום הגאוגרפי ויצירת זהות חדשה מלאה או חלקית.
+
+### תסמינים
+
+!!! is-info "A."
+	 The predominant disturbance is sudden, unexpected travel away from home or one's customary place of work, with inability to recall one's past.
+
+!!! is-info "B."
+	 Confusion about personal identity or assumption of a new identity (partial or complete).
+
+!!! is-info "C."
+	 The disturbance does not occur exclusively during the course of Dissociative Identity Disorder and is not due to the direct physiological effects of a substance (e.g., a drug of abuse, a medication) or a general medical condition (e.g., temporal lobe epilepsy).
+
+!!! is-info "D."
+	The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning.
+
+
+#### מה אנחנו יודעים על ההפרעה?
+
+[Staniloiu & Markowitsch, 2014](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/s2215-0366(14)70279-2) מעידים ש - 
+
+- ההפרעה מלווה לרוב בשכחה לאחור (retrograde) סביב אירועי חיים תקופתיים (אפיזודיים)
+
+- הפגיעה בתפקוד היא מבנית
+- רואים שינוי מבני ברשת המוחים האחראית על זכרונות חיים (אוטוביוגרפיים)
+- שכיחות משתנה בין תרבויות
+- סיכון אובדני גבוה
+- אין טיפולי בחירה...
+
+מחקר ראשוני [Lee et al., 2011](https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC3246148/pdf/pi-8-377.pdf) מצביע על כך שדיווחים עצמיים בסיוע תרופות מסוימות יכולים לסייע להיזכר.
+
+## הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID)
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**הפרעת זהות דיסוציאטיבית** מאופיינת מ**התחלפות** בין שני מצבי אישיות או יותר עם פגיעה בזכירה של מידע חשוב בין מצבי האישיות
+
+זוהי *ה*-הפרעה הדיסוציאטיבית, שאנחנו נוהגים לכנות "פיצול אישיות". היא אינה מאופיינת ב*ריבוי* - המטופל אינו מרגיש שהוא כמה אנשים - אלא באימוץ זהות אחרת כל פעם, עם שכחה במעבר בין הזהויות.
+
+זוהי הפרעה נדירה[^5], שאובחנה עוד מתקופתם של פרויד וג'יימס.
+
+Μοrton Prince היה מהראשונים שדיווח על ההפרעה, ב1898. הוא תיאר שהמטופלת, Christine Beauchamp:
+
+ - סבלה מכאבים, חרדה ותשישות ("היסטריה")
+ - הפגינה אישיות סבילה לאחר הפנוט - **סאלי**. סאלי התייחסה לקריסטין כ*היא*.
+ - קריסטין הייתה דכאונית, חרדתית, חלשה, משעממת, חסודה
+ - סאלי הייתה חזקי, בריאה, בעלת ביטחון, מהנה.
+ - סאלי הייתה ממררת לקריסטין את החיים.
+
+בין 1840-1910, דווחו מאות מקרים, במוזרות הולכת וגדלה ועם יותר זהויות. התופעה הציפה ביקורת והאשמות כלפי המטפלים - גברים במעמד חזק - שמנצלים את מעמדם כנגד המטופלות - נשים חלשות עם הפרעות נפשיות. בעקבות המחלוקת, שיעורי האבחון ירדו.
+
+באמצע המאה ה20, יצא הסרט [Τhe Three Faces of Eve (1957)](https://www.imdb.com/title/tt0051077/plotsummary/) ושיעורי האבחון שוב נזקו, ואז יצא סרט שמבקר אותו - [Sybil Exposed](https://psychiatryonline.org/doi/full/10.1176/appi.ps.20120p513) - שטוען שהסרט שקרי, ושיעורי האבחון שוב ירדו. אם זאת, ההפרעה נשארה בDSM.
+
+בכדי לבדוק את האפשרות הזו, מחקרים נוהגים לקחת שתי קבוצות - קבוצת מאובחנים בDID, וקבוצת ביקורת שמבקשים ממנה להתנהג *כאילו* יש לה DID. ניכר שיש הבדל, ושעובר מידע בין הזהויות השונות של הסובלים מDID -  [Boysen & VanBergen, 2014](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.cpr.2013.10.008) כותבים במטא-אנליזה שלהם:
+
+> Dissociative Identity Disorder (DID) has long been surrounded by controversy due to disagreement about its etiology and the validity of its associated phenomena. Researchers have conducted studies comparing people diagnosed with DID and people simulating DID in order to better understand the disorder. The current research presents a systematic review of this DID simulation research. The literature consists of 20 studies and contains several replicated findings. Replicated differences between the groups include symptom presentation, identity presentation, and cognitive processing deficits. Replicated similarities between the groups include interidentity transfer of information as shown by measures of recall, recognition, and priming. Despite some consistent findings, this research literature is hindered by methodological flaws that reduce experimental validity.
+
+!!! info "זה נורא מוזר! איך זה קשור לחיים שלנו?"
+	בתמצית - **לכולנו** יש מצבי עצמי שונים: אנחנו לא מתנהגים באותו האופן כסטודנטים, כחברים, כבני משפחה, וכדומה. האופי שלנו משתנה, האינטונציה שלנו משתנה, ה*עצמי* שלנו משתנה. ההבדל הוא שאצל כולנו יש את התפקוד העצמי הגבוה שיודע *לקשר* את כל העצמי-ים האלה לחוויה אחת - זהו התפקוד שנפגע, ואף נעלם, בהפרעה הזו.
+
+
+
+### תסמינים
+
+!!! is-info "A."
+	 Disruption of identity characterized by two or more distinct personality states, which may be described in some cultures as an experience of possession. The disruption in identity involves marked discontinuity in sense of self and sense of agency, accompanied by related alterations in affect, behavior, consciousness, memory, perception, cognition, and/or sensory-motor functioning. **These signs and symptoms may be observed by others or reported by the individual.**[^6]
+
+!!! success "ראו גם"
+	[סרטון - Barb & May](https://www.youtube.com/watch?v=HxfI9z6L9Is) - מקרה דיסוציאציה (~3 דק' ראשונות)
+	
+
+!!! is-info "B."
+	 Recurrent gaps in the recall of everyday events, important personal information, and/ or traumatic events that are inconsistent with ordinary forgetting.
+
+[אמנזיה דיסוציאטיבית](#שכחה-דיסוציאטיבית) נכללת בתסמין הזה. **המידע שנשכח *לא חייב להיות טראומטי או חשוב*** (מאוד קיצוני לשכוח *איפה הייתי היום בבוקר*).
+
+עד כאן התסמינים המהותיים: השאר אלו הסייגים הרגילים של הDSM:
+
+!!! is-info "C."
+	The symptoms cause clinically significant distress or impairment in social, occupational, or other important areas of functioning.
+
+!!! is-info "D."
+	The disturbance is not a normal part of a broadly accepted cultural or religious practice. Note: In children, the symptoms are not better explained by imaginary playmates or other fantasy play.
+
+
+!!! is-info "E."
+	The symptoms are not attributable to the physiological effects of a substance (e.g., blackouts or chaotic behavior during alcohol intoxication) or another medical condition (e.g., complex partial seizures).
+
+### תיאוריות DID
+
+התיאוריה המובילה היא שDID נובעת מטראומה קיצונית בילדות, שפגעה ב[שלב התאחדות העצמי של הילדים](/פסיכולוגיה/התפתחותית/אמוציות#מודעות-עצמית-זיהוי-עצמי). הטענה היא שאנחנו לא נולדים עם עצמי, אלא יוצרים אותו תוך כדי ההתפתחות - אלא אם ההתפתחות נפגעת ([International Society for the Study of Trauma and Dissociation, 2011](https://sci-hub.st/http://dx.doi.org/10.1080/15299732.2011.537247)). התיאוריה הזו טוענת שזו הפרעה התפתחותית במהותה - ולכן נפוצה במיוחד במקרים שבהם הדמות המטפלת היא הדמות הפוגעת.
+
+### טיפול
+
+[International Society for the Study of Trauma and Dissociation, 2011](https://sci-hub.st/http://dx.doi.org/10.1080/15299732.2011.537247) מתארים טיפול בDID, שמטרתו תפקוד אחיד (אינטגרטיבי) - תחושת אחידות ואחריות לכל ההתנהגויות\מחשבות\רגשות. 
+
+הטיפול הוא טיפול בשיחה (אנחנו לא יודעים מהם המתאמים הנוירולוגים לDID, ולכן לא יודעים לטפל), וההצלחה שלו חלקית: החלת אחריות על כל חלקי האישיות היא לעיתים קשה מאוד לטפל.
+
+!!! info "דוגמה"
+	נירית מספרת על מטופלת שפצעה את בעלה בהתקף אלים. בבית החולים, היא לא זכרה שפצעה אותו - ודאגה לו וקוננה עליו בבית החולים. במקרה כזה, הטיפול ידרוש ממנה לקחת אחריות על מה שהיא לא זוכרת - משימה קשה ולא מאוד אינטואיטיבית.
+
+בטיפול, מנסים לעורר מודעות לזהויות החלופיות, ולעודד פשרה ושיח ביניהן - קצת כמו טיפול משפחתי. המטפל צריך להימנע להיקשר לזהות מסוימת יותר מדי - ולהסתכל *גם הוא* על המטופל כאדם בודד.
+
+בטיפול מוצלח, מגיעים למיזוג סופי של כל הזהויות. 
+
+טיפול כרוך בכמה שלבים:
+
+1. יצירת קשר, ייצוב וארגון, הפחתת התסמינים
+2. עימות וטיפול בטראומה[^7]
+3. איחוד ושיקום, טיפול ברמת התפקוד
+
+[^1]: נובעת מסיבות נפשיות (psycho genesis - מתחיל מהנפש).
+[^2]: יש הפרעות "פח זבל" נוספות למי שקשה להתחייב שעונה *בדיוק* על תסמינים מסוימים אבל ברור שיש דיסוציאציה *כלשהי*.
+[^3]: ככלל אצבע. לכל ההפרעות יש דרגות חומרה משתנות - כמו שחרדה לרוב קלה יותר מPTSD, אבל יש חרדה חזקה מספיק לגרום לאנשים לא לצאת מהבית.
+[^4]: מה שמוכר לנו כ*פיצול אישיות*, המופע הקיצוני והמרשים ביותר של דיסוציאציה.
+[^5]: אם כי פחות נדירה משכחה דיסוצאטיבית ופוגות, ותלוי תרבות: יש גם הטוענים שתהליך האבחון לא נכון ולכן יש אבחון חסר.
+[^6]: חידוד שנוסף בDSM-V: ההבחנה בהתנהגות הלא-אחידה יכולה לבוא מהמטופל עצמו, או מהסביבה: במקרים הכי קיצוניים, המטופלים לא מודעים לבעיה.
+[^7]: החוקרים קושרים באופן חד-ערכי בין טראומה לDID - יש הרבה ביקורת על זה.