vault backup: 2025-01-20 17:35:05

.obsidian/app.json

@@ -1,5 +1,11 @@
 {
   "rightToLeft": true,
-  "alwaysUpdateLinks": false,
-  "useMarkdownLinks": true
+  "alwaysUpdateLinks": true,
+  "useMarkdownLinks": true,
+  "pdfExportSettings": {
+    "pageSize": "A4",
+    "landscape": true,
+    "margin": "0",
+    "downscalePercent": 100
+  }
 }

.obsidian/workspace.json

@@ -4,39 +4,20 @@
     "type": "split",
     "children": [
       {
-        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "id": "9c99e66ee09fcf70",
         "type": "tabs",
         "children": [
           {
-            "id": "6cfebaaf97070380",
+            "id": "7c4888e9ff3fa24e",
             "type": "leaf",
             "state": {
-              "type": "markdown",
-              "state": {
-                "file": "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
-                "mode": "source",
-                "source": false
-              },
+              "type": "empty",
+              "state": {},
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "אל"
-            }
-          },
-          {
-            "id": "97f544199938cd17",
-            "type": "leaf",
-            "state": {
-              "type": "markdown",
-              "state": {
-                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
-                "mode": "source",
-                "source": false
-              },
-              "icon": "lucide-file",
-              "title": "מעבר_לטוב_ולרוע"
+              "title": "New tab"
             }
           }
-        ],
-        "currentTab": 1
+        ]
       }
     ],
     "direction": "vertical"
@@ -109,7 +90,7 @@
             "state": {
               "type": "backlink",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
                 "collapseAll": false,
                 "extraContext": false,
                 "sortOrder": "alphabetical",
@@ -119,7 +100,7 @@
                 "unlinkedCollapsed": false
               },
               "icon": "links-coming-in",
-              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+              "title": "Backlinks for ויניקוט"
             }
           },
           {
@@ -161,8 +142,7 @@
               "title": "Outline of פסיכואנליטית"
             }
           }
-        ],
-        "currentTab": 1
+        ]
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
@@ -179,53 +159,92 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "97f544199938cd17",
+  "floating": {
+    "id": "94e23ead65b6f98c",
+    "type": "floating",
+    "children": [
+      {
+        "id": "cb9ab56ce3d254c6",
+        "type": "window",
+        "children": [
+          {
+            "id": "0d5d5947fa5d68f1",
+            "type": "tabs",
+            "children": [
+              {
+                "id": "d811ca576d487348",
+                "type": "leaf",
+                "state": {
+                  "type": "markdown",
+                  "state": {
+                    "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                    "mode": "source",
+                    "source": false
+                  },
+                  "icon": "lucide-file",
+                  "title": "תחביר"
+                }
+              }
+            ]
+          }
+        ],
+        "direction": "vertical",
+        "x": 364,
+        "y": 47,
+        "width": 705,
+        "height": 746,
+        "maximize": true,
+        "zoom": 0
+      }
+    ]
+  },
+  "active": "d811ca576d487348",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
-    "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989).pdf",
-    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/יום/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דת.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/אוקהם.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/שפה.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "פילוסופיה/דת/index.md",
-    "פילוסופיה/בודהיזם/זן/index.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/רוע.md",
-    "פילוסופיה/לוגיקה/מודאלית.md",
-    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/sandford2006.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/2.pptx",
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
-    "favicon.png",
-    "logo.png",
-    "donkey.png",
+    "כלליים/יוונית/השם.md",
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
     "donkey.webp",
-    "assets/kot.png",
-    "פסיכולוגיה/תודעה/גורילה.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/עציצים.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/tiger.jpg",
-    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg"
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/109.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/פאראקונסיסטנטית.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דיאלקטיקה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/לוגיקה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/paradox.pdf",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/index.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/contradictions.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "כלליים/יוונית/משפטים.md",
+    "פילוסופיה/הציטוטים.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט-שיעור.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu223360463tod.tmp",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/חופש.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Ginet.pdf",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Ekstrom.pdf",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Oconnor.pdf",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/rome.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/nero.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/Dieter.pdf",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/מצבים.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/boredom.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/horse.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/snooker.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/aristophanes.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/aristophanes.jpg.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_2d16852d-27f5-4caf-b3d2-a5830fe7defa.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/snipers.jpg"
   ]
 }

.obsidian/workspace.sync-conflict-20241209-132007-RSUEQGM.json

@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "44ed94417c72e4b1",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "דיסוציאציה"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "44ed94417c72e4b1",
+  "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
+    "().md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/רצון_לעוצמה_מחברת.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/התגברות.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מחול.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu8654691a07zp.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtdb.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/3.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtd8.tmp",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/danni-yossi.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/goldens.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-green.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_52886b4f-10db-46d8-a493-b5f7a84611b6.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-eiffel.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פסיכולוגיה/חברתית/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
+    "favicon.png",
+    "logo.png"
+  ]
+}

.obsidian/workspace.sync-conflict-20250105-111722-QQRKLGU.json

@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "1fd2decd07053383",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "09399a2d70ca464f",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "הפועל"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "71608eddd561f2e9",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "תחביר"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from תחביר"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "71608eddd561f2e9",
+  "lastOpenFiles": [
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+    "כלליים/יוונית/יחסות.md",
+    "כלליים/יוונית/index.md",
+    "כלליים/יוונית/כינויים.md",
+    "כלליים/יוונית/התואר.md",
+    "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
+    "כלליים/יוונית/מילון.pdf",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/heiding.png",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/Pasted image.png",
+    "Pasted image 20250102132418.png",
+    "javascripts/katex.js",
+    "javascripts/mathjax.js",
+    "javascripts",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/peas.jpg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/Winnicott.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu13465828avbz.tmp",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/8.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu1009171lyeeh.tmp",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Hume.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פילוסופיה/לשון/פרגה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Lewis.pdf",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/vacation.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/school-of-athens.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg"
+  ]
+}

index.md

@@ -21,7 +21,7 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z
 📁 תחום
         📁 קורס
                 📄 נושא
-(למשל: 📁 📄 [פילוסופיה](/פילוסופיה/) -> 📁 📄 [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם/) -> 📄 [אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן)
+(למשל: 📁 📄 [פילוסופיה](/פילוסופיה/) -> 📁 📄 [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם/) -> 📄 [אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן))
 
 ## קישורים שימושיים
 ### [איזור אישי](https://in.bgu.ac.il/pages/4students.aspx)
@@ -35,6 +35,7 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z
 ---
 !!! success "צרו קשר"
     ליצירת קשר, ולבקשת ערכים באתר כקובץ Word\PDF
+    
     [horomata@post.bgu.ac.il](mailto:horomata@post.bgu.ac.il)
 
 ---

javascripts/katex.js

@@ -0,0 +1,10 @@
+document$.subscribe(({ body }) => { 
+  renderMathInElement(body, {
+    delimiters: [
+      { left: "$$",  right: "$$",  display: true },
+      { left: "$",   right: "$",   display: false },
+      { left: "\\(", right: "\\)", display: false },
+      { left: "\\[", right: "\\]", display: true }
+    ],
+  })
+})

javascripts/mathjax.js

@@ -0,0 +1,19 @@
+window.MathJax = {
+  tex: {
+    inlineMath: [["\\(", "\\)"]],
+    displayMath: [["\\[", "\\]"]],
+    processEscapes: true,
+    processEnvironments: true
+  },
+  options: {
+    ignoreHtmlClass: ".*|",
+    processHtmlClass: "arithmatex"
+  }
+};
+
+document$.subscribe(() => { 
+  MathJax.startup.output.clearCache()
+  MathJax.typesetClear()
+  MathJax.texReset()
+  MathJax.typesetPromise()
+})

mkdocs.yml

@@ -66,6 +66,11 @@ markdown_extensions:
   - attr_list
   - md_in_html
   - pymdownx.superfences
+  - pymdownx.arithmatex:
+      generic: true
+extra_javascript:
+  - javascripts/mathjax.js
+  - https://unpkg.com/mathjax@3/es5/tex-mml-chtml.js
 
 plugins:
   - search:

כלליים/יוונית/index.md

@@ -0,0 +1,36 @@
+---
+title: יוונית עתיקה
+description: πάντες ἄνθρωποι τοῦ εἰδέναι ὀρέγονται φύσει (Ἑλληνῐκή)
+---
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+## תוכן העניינים
+
+### [יחסות](./יחסות)
+תורת הצורות של היחסות הדקדוקיות ביוונית - שמציינות לנו מהו התפקיד הדקדוקי של השם או הפועל במשפט (*החוק*, *של החוק*, *עבור החוק*, *את החוק*...).
+
+### [הטעמות](./הטעמות)
+דגמי הטעמה וחוקי הטעמה - הדגשת העיצור האחרון, הלפני אחרון או הלפני-לפני אחרון.
+
+### [גזעי הפועל](./הפועל)
+זמנים (הווה, עבר, נקודתי...) , אופנים (חיווי, ציווי...) ופעילות (סביל, פעיל), עם תחביר בסיסי.
+
+### [השם](./השם)
+ תורת הצורות של שמות תואר שמות עצם בכל המינים, המספרים (יחיד, רבים) וה[יחסות](./יחסות).
+### [כינויים](./כינויים)
+כל המילים שקשורות בהתייחסות לפרטים (סובייקטים) במשפט (הוא, הזה, למי, כשזה...).
+
+### [תחביר](./תחביר)
+איך מחברים את כל הדברים האלו למשפט: מילות יחס וקישור, תפקידים תחביריים (לוואי מגדיר, לוואי מצב) ואופני דיבור (דיבור עקיף, בפועל ובכוח...).
+
+
+
+## ניתוח משפטים
+
+כל משפט ביוונית מנותח לפי הדגם הזה - 
+> **Persona numerus modus tempus vox**
+> 
+> **גוף** (ראשון, שני, שלישי), **מספר** (יחיד, רבים), **אופן פעולה** (חיווי, ציווי), **זמן** (הווה, עבר, עתיד), **קול** (nominativus, genetivus...)
+

כלליים/יוונית/הטעמות.md

@@ -0,0 +1,37 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+## הטעמות
+
+### דגם **ἄνθρωπος**
+
+
+| Casus           | Singularis                                     | Pluralis                                             |
+| --------------- | ---------------------------------------------- | ---------------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ ἄνθρωπος (האדם)                              | οἱ ἄνθρωποι (האנשים)                                 |
+| **Genetivus**   | **τοῦ ἀνθρώπου** (של האדם) *(accent moves)*    | **τῶν ἀνθρώπων** (של האנשים) *(circumflex)*          |
+| **Dativus**     | **τῷ ἀνθρώπῳ** (עבור/ל- האדם) *(accent moves)* | **τοῖς ἀνθρώποις** (עבור/ל- האנשים) *(accent moves)* |
+| **Accusativus** | τὸν ἄνθρωπον (את האדם)                         | τοὺς ἀνθρώπους (את האנשים)                           |
+| **Vocativus**   | ὦ ἄνθρωπε (הוי אדם!)                           | ὦ ἄνθρωποι (הוי אנשים!)                              |
+
+### דגם **ποταμός**
+
+| Casus           | Singularis                                  | Pluralis                                          |
+| --------------- | ------------------------------------------- | ------------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ ποταμός (הנהר)                            | οἱ ποταμοί (הנהרות)                               |
+| **Genetivus**   | **τοῦ ποταμοῦ** (של הנהר) *(circumflex)*    | **τῶν ποταμῶν** (של הנהרות) *(circumflex)*        |
+| **Dativus**     | **τῷ ποταμῷ** (עבור/ל- הנהר) *(circumflex)* | **τοῖς ποταμοῖς** (עבור/ל- הנהרות) *(circumflex)* |
+| **Accusativus** | τὸν ποταμόν (את הנהר)                       | τοὺς ποταμούς (את הנהרות)                         |
+| **Vocativus**   | ὦ ποταμέ (הוי נהר!)                         | ὦ ποταμοί (הוי נהרות!)                            |
+
+### דגם **οἶκος**
+
+| Casus           | Singularis                                | Pluralis                                       |
+| --------------- | ----------------------------------------- | ---------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ οἶκος (הבית)                            | οἱ οἶκοι (הבתים)                               |
+| **Genetivus**   | **τοῦ οἴκου** (של הבית) *(circumflex)*    | **τῶν οἴκων** (של הבתים) *(circumflex)*        |
+| **Dativus**     | **τῷ οἴκῳ** (עבור/ל- הבית) *(circumflex)* | **τοῖς οἴκοις** (עבור/ל- הבתים) *(circumflex)* |
+| **Accusativus** | τὸν οἶκον (את הבית)                       | τοὺς οἴκους (את הבתים)                         |
+| **Vocativus**   | ὦ οἶκε (הוי בית!)                         | ὦ οἶκοι (הוי בתים!)                            |
+

כלליים/יוונית/הפועל.md

@@ -0,0 +1,469 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+הפועל הוא אבן היסוד הכי בסיסית במשפט, והדבר הראשון שאנחנו צריכים לנתח: ה[יחסה](../יחסות), הזמן, וכמובן המין והמספר של הפועל הם הרמזים הכי משמעותיים לפיצוח משמעות המשפטים.
+
+להלן תורת הצורות של גזעי הפועל השונים, עם [תחביר](../תחביר) בסיסי על השימוש בהם היכן שרלוונטי.
+
+## הווה Praesentis
+### חיווי בהווה Ιndicativus praesentis
+
+#### חיווי פעיל בהווה Indicativus praesentis activus
+
+| Persona | Singularis                 | Pluralis                  |
+| ------- | -------------------------- | ------------------------- |
+| 1. pers | παιδεύω (אני מחנך)         | παιδεύομεν (אנחנו מחנכים) |
+| 2. pers | παιδεύεις (אתה מחנך)       | παιδεύετε (אתם מחנכים)    |
+| 3. pers | παιδεύει (הוא/היא/זה מחנך) | παιδεύουσιν (הם מחנכים)   |
+
+#### חיווי סביל בהווה Indicativus praesentis passivi
+
+| **Persona** | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| 1. pers | παιδεύομαι (אני מתחנך) | παιδευόμεθα (אנחנו מתחנכים) |
+| 2. pers | παιδεύη (אתה מתחנך) | παιδεύεσθε (אתם מתחנכים) |
+| 3. pers | παιδεύεται (הוא/היא מתחנך) | παιδευόνται (הם מתחנכים) |
+
+#### הווה מתמשך Infinitivus praesentis
+
+| Form            |                  |
+| --------------- | ---------------- |
+| **Infinituvus** | παιδεύειν (לחנך) |
+
+אם נושא המשפט ב[סתמי](./יחסות#דגם-δῶρον-סתמי) רבים, הנשוא הפועלי ביחיד:
+
+> δῶρα θεὺς πείθει
+> 
+> מתנות האל משכנעות
+
+
+בצורת [infinitivus](#הווה-מתמשך-infinitivus-praesentis), יכול לשמש כנושא משפט שמני:
+
+> αἰσχρὸν τὸ φεύγειν
+> 
+> 
+> הגלות מבישה (ה"להיות גולה" מביש)
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+
+### ציווי בהווה Imperativus praesentis
+
+#### ציווי פעיל בהווה Imperativus praesentis activus
+
+| Persona | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| 2. pers | παίδευε (חנך!) | παιδεύετε (חנכו!) |
+| 3. pers Masculinum | παιδευέτω (שיחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+| 3. pers Femeninum | παιδευέτω (שתחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+| 3. pers Neuter | παιδευέτω (שיחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+
+#### ציווי בינוני-סביל בהווה Imperativus praesentis medii -passivi
+
+| **Persona** | Singularis                    | Pluralis                         |
+| ---------- | --------------------------- | ------------------------------ |
+| 2. pers        | παῖδου (היה מתחנך!)         | παῖδεύεσθε (היו מתחנכים!)      |
+| 3. pers        | παιδεύεσθω (יהיה-נא מתחנך!) | παιδεύεσθωv (יהיו-נא מתחנכים!) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+### הווה בינוני-סביל מתמשך Infinitivus praesentis medii-passivi
+
+| Form            |                           |
+| --------------- | ------------------------- |
+| **Infinituvus** | παιδεύεσθαι (להיות מתחנך) |
+
+### הווה בינוני-סביל Participum praesentis medii-passivi
+
+| Form                    |                          |
+| ----------------------- | ------------------------ |
+| **Participium (m.)**    | παιδευόμενος (מתחנך)     |
+| **Participium (neut.)** | παιδευόμενον (דבר מתחנך) |
+
+### הווה בינוני-פעיל Participum praesentis activi
+
+| **Casus**       | **Masculinum**            | **Femininum**              | **Neutrum**                |
+| --------------- | ------------------------- | -------------------------- | -------------------------- |
+| **Nominativus** | παιδεύων (בהיותו מחנך)    | παιδεύουσα (בהיותה מחנכת)  | παιδεῦον (דבר שמחנך)       |
+| **Genitivus**   | παιδεύοντος (של שמחנך...) | παιδευούσης (...של שמחנכת) | παιδεύοντος (של דבר שמחנך) |
+| **Dativus**     | παιδεύοντι (ל...שמחנך)    | παιδευούσῃ (ל... שמחנכת)   | παιδεύοντι (לדבר שמחנך)    |
+| **Accusativus** | παιδεύοντα (את... שמחנך)  | παιδεύουσαν (את... שמחנכת) | παιδεῦον (את דבר שמחנך)    |
+| **Vocativus**   | παιδεύων (הו, שמחנך!)     | παιδεύουσα (הו, שמחנכת!)   | παιδεῦον (הו דבר שמחנך!)   |
+
+!!! info ""
+	מוזר בעברית - באנגלית: Who is educating
+	
+
+## עבר Imperfectum
+
+### חיווי מתמשך בעבר indicativus imperfectum
+
+יחיד - 
+
+| Persona  | Vox Activa             | Vox Medii Passivi         |
+| -------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| 1. pers  | ἐπαίδευον (הייתי מחנך) | ἐπαιδευόμην (הייתי מתחנך) |
+| 2. pers  | ἐπαίδευες (היית מחנך)  | ἐπαιδευου (היית מתחנך)    |
+| 3. pers  | ἐπαίδευε(ν) (היה מחנך) | ἐπαιδευετο (היה מתחנך)    |
+
+רבים -
+
+| Persona  | Vox Activa                 | Vox Medii Passivi            |
+| -------- | -------------------------- | ---------------------------- |
+| 1. pers  | ἐπαιδεύομεν (היינו מחנכים) | ἐπαιδευόμεθα (היינו מתחנכים) |
+| 2. pers  | ἐπαιδεύετε (הייתם מחנכים)  | ἐπαιδευεσθε (הייתם מתחנכים)  |
+| 3. pers  | ἐπαίδευον (היו מחנכים)     | ἐπαιδευοντο (היו מתחנכים)    |
+
+
+#### חוקי Augmentum
+
+בזמן עבר, פותחים באפסילון:
+
+παιδεύω -> ἐπαιδευον
+
+ורו מוכפלת אחרי הקידומת:
+
+ῤέω -> ἔρρεον
+
+אם גזע הפועל פותח בתנועה - היא מוארכת. 
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+#### פעלים מורכבים
+
+לעיתים מצטרפות מילות קידומת:
+ἐπι + βουλεύω -> ἐπιβουλεύω
+
+במקרה כזה ההברה האחרונה (חוץ מι של περί) מושמטת:
+
+ἐπιβουλεύω ->  ἐπεβουλεύω
+
+ההטעמה אף פעם לא עוברת את הaugmentum:
+
+ἀναγω -> ἀνῆγον
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## נקודתי Αoristus
+
+Aoristi (בלתי-מוגדר, נקודתי) נוצרים על ידי הוספת σα לגזע ה"[הווה](#הווה-praesentis)":
+
+παιδευ -> παιδευ**σα**
+
+תנועות קצרות מוארכות:
+
+φιλε -> φιλ**ησα**
+
+νικα -> νικ**ησα**
+
+θηρα -> θηρᾶσα
+
+ἀζιο -> ἀζιωσα
+
+κωλῦ -> κωλῦσα
+
+
+### חיווי נקודתי Indicativus Aoristi
+
+#### חיווי נקודתי פעיל Aoristi Indicativus Activus
+
+| **Person**     | **Singular**              | **Plural**            |
+| -------------- | ------------------------- | --------------------- |
+| **1st Person** | ἐπαίδευσα (חינכתי)        | ἐπαιδεύσαμεν (חינכנו) |
+| **2nd Person** | ἐπαίδευσας (חינכתָ)       | ἐπαιδεύσατε (חינכתם)  |
+| **3rd Person** | ἐπαίδευσε(ν) (חינך/חינכה) | ἐπαίδευσαν (חינכו)    |
+
+
+#### חיווי נקודתי בינוני-סביל Aoristi Indicativus Medi-Passivi
+
+| **Person**     | **Singular**               | **Plural**                   |
+| -------------- | -------------------------- | ---------------------------- |
+| **1st Person** | ἐπαιδευσάμην (חונכתי)      | ἐπαιδευσάμεθα (חונכנו)       |
+| **2nd Person** | ἐπαιδεύσω (חונכתָ/חונכתְּ) | ἐπαιδεύσασθε (חונכתם/חונכתן) |
+| **3rd Person** | ἐπαιδεύσατο (חונך/חונכה)   | ἐπαιδεύσαντο (חונכו)         |
+
+בעוד שמן הגזע המתאר את הפעולה בהמשכיותה ("היבט קו") נוצרו גם **זמן הווה** (ind. praes) וגם **זמן עבר** (ind. imprf), נוצר מן הגזע המתאר את הפעולה כהתרחשות ("היבט נקודה"), **זמן עבר** בלבד (ind. aor). אין ביוונית **זמן הווה** בעל "היבט נקודה". מבחינת **הזמן** שווה הind.aor. לind. imprf - זה וזה עבר. השוני ביניהם בהיבט הפעולה: הind. impf. מביע מצב עבר ממושך (מצב, תדירות, ניסיון וכו' - הכל בעבר), ואילו הind.aor. מביע עבר סתם (ἀόριστος = בלתי מוגדר) ומציין את עצם האירוע-בעבר של הפעולה, ללא הגבלות או הגדרות נוספות. לדוגמא - 
+
+> ἐστρατεύντο = הם היו במסע צבאי
+> 
+> ἐστρατεύ**σα**ντο = הם יצאו למלחמה, התגייסו
+
+---
+
+> ἐβασίλευε = הוא מלך, היה מולך
+> 
+> ἐβασίλευ**σε** הוא מלך, עלה למלוכה
+
+---
+
+> ἐβουλεύτο = הוא שקל, טיכס עצה, נועץ
+> 
+> ἐβολεύ**σα**το = הוא החליט, אימץ לו עצה
+
+
+### ציווי נקודתי Imperativus aoristi
+
+הכוונה היא לא *תמיד*, כמו [imperativus praesentis (ציווי בהווה)](#ציווי-בהווה-imperativus-praesentis), אלא **עכשיו** - לא *תחנכו* את הבנים כל החיים, אלא חנכו אותם *עכשיו*.
+#### ציווי נקודתי פעיל Imperativus aoristi activus
+
+| **Persona** | **Singularis**         | **Pluralis**              |
+| ----------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| 2. pers     | παίδευσον (**חנך!**)   | παιδεύσατε (**חנכו!**)    |
+| 3. pers     | παιδευσάτω (**יחנך!**) | παιδευσάντων (**יחנכו!**) |
+
+#### ציווי נקודתי בינוני Imperativus aoristi medii
+
+| **Persona** | **Singularis**                | **Pluralis**                    |
+| ----------- | ----------------------------- | ------------------------------- |
+| 2. pers     | παίδευσαι (**חנך לעצמך!**)    | παιδεύσασθε (**חנכו לעצמכם!**)  |
+| 3. pers     | παιδευσάσθω (**יחנך לעצמו!**) | παιδευσάσθων (**יחנכו לעצמם!**) |
+
+#### ציווי נקודתי סביל Imperativus aoristi pasivi
+
+
+| **Persona** | **Singularis**          | **Pluralis**               |
+| ----------- | ----------------------- | -------------------------- |
+| 2. pers     | παιδεύθητι (**תחונך!**) | παιδεύθητε (**תחונכו!**)   |
+| 3. pers     | παιδευθήτω (**יוחנך!**) | παιδευθέντων (**יוחנכו!**) |
+
+
+### נקודתי מתמשך Infinitivus aoristi
+
+| **Vox**     | **Form**                      |
+| ----------- | ----------------------------- |
+| **Activa**  | παιδεῦσαι (**לחנך**)          |
+| **Media**   | παιδεύσασθαι (**לחנך לעצמך**) |
+| **Passiva** | παιδευθῆναι (**להתחנך**)      |
+
+Ιnf. aoristi ממלא את תפקיד ה ind.aor [חיווי נקודתי](#-indicativus-aoristi-חיווי-נקודתי) במצבים של [דיבור עקיף](../תחביר#דיבור-עקיף-oratio-obliqua) - 
+
+> [ἐκεῖνος](../כינויים#ἐκεῖνος-ההוא) ἐποίησε [ταῦτα](../כינויים#οὗτος-זה) = ההוא עשה זאת (ישיר, חיווי)
+> 
+> νομίζω ἐκεῖνον ποιῆ**σα**ι ταῦτα = אני חושב שההוא **עשה** זאת (עקיף, נקודתי)
+
+אבל לא תמיד מופיע דווקא כהבעה עקיפה של הקשרי חיווי - 
+
+> Πυθαγόρας ἐπέταττε ... τοὺς ἐχθροὺς φίλους **ποιῆσαι**
+> 
+> פיתאגוראס היה פוקד ... **לעשות** את השנואים לאוהבים.
+
+
+
+### בינוני נקודתי Participium aoristi
+
+הpart.aor נבדל מן ה[part.praes (בינוני סביל בהווה)](#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) בהיבט הפעולה. זמן הפעול של הpart. - הן של הpart.aor הן של הpart.praes - מובן מן ההקשר. 
+
+הבינוני בהווה נוטה לשמש כ[לוואי מצב](../תחביר#לוואי-מצב), בעוד הבינוני הנקודתי נוטה לציין פעולה *קודמת* - 
+
+> στρατευόμενοι ἔθυσαν = בשרתם בצבא הקריבו
+>
+> στρατευ**σά**μενοι ἔθσαν = אחרי צאתם למלחמה הקריבו
+
+### נקודתי בינוני-פעיל Paticipum aoristi activi
+
+| **Casus**       | **Masculinum**          | **Femininum**           | **Neutrum**             |
+| --------------- | ----------------------- | ----------------------- | ----------------------- |
+| **Nominativus** | παιδεύσας (זה שחינך)    | παιδεύσασα (זו שחינכה)  | παιδεῦσαν (מה שחינך)    |
+| **Genitivus**   | παιδεύσαντος (של המחנך) | παιδευσάσης (של המחנכת) | παιδεύσαντος (של המחנך) |
+| **Dativus**     | παιδεύσαντι (למחנך)     | παιδευσάσῃ (למחנכת)     | παιδεύσαντι (למחנך)     |
+| **Accusativus** | παιδεύσαντα (את המחנך)  | παιδεύσασαν (את המחנכת) | παιδεῦσαν (את המחנך)    |
+| **Vocativus**   | παιδεύσας (הו, מחנך!)   | παιδεύσασα (הו, מחנכת!) | παιδεῦσαν (הו, מחנך!)   |
+
+!!! info ""
+	מוזר בעברית - באנגלית: Who educated
+## עתיד Futurum
+
+לעומת ה[הווה](#הווה-praesentis), תנועות בעתיד מוארכות:
+
+νικάω -> νικ**ήσω**
+
+θεάομαι -> θεά**σομαι** (ᾶ)
+
+ἀδικέω -> ἀδικ**ήσω**
+
+δουλόω -> δουλ**ώσω**
+
+גזע העתיד מביע שהפעולה עתידה להיעשות - אין הבחנה בין היבטים שונים של עשייה:
+
+> βασιλεύσει = יהיה מלך, ימשיך למלוך, יהיה למלך, יעלה למלוכה וכו'
+
+
+### חיווי בעתיד Futurum indicativus
+
+#### חיווי פעיל בעתיד Futurum indicativus activum 
+
+| Persona | Singularis        | Pluralis               |
+| ------- | ----------------- | ---------------------- |
+| 1 pers. | παιδεύσω (אחנך)   | παιδεύσομεν (נחנך)     |
+| 2 pers. | παιδεύσεις (תחנך) | παιδεύσετε (תחנכו)     |
+| 3 pers. | παιδεύσει (יחנך)  | παιδεύσουσι(ν) (יחנכו) |
+
+
+#### חיווי בינוני בעתיד Futurum indicativus medium
+
+| Persona | Singularis                 | Pluralis              |     |
+| ------- | -------------------------- | --------------------- | --- |
+| 1 pers. | παιδεύσομαι (אתחנך)        | παιδευσόμεθα (נתחנך)  |     |
+| 2 pers. | παιδεύσει/παιδεύσῃ (תתחנך) | παιδεύσεσθε (תתחנכו)  |     |
+| 3 pers. | παιδεύσεται (יתחנך)        | παιδεύσονται (יתחנכו) |     |
+
+
+### עתיד מתמשך Futurum infinitivus
+
+| Genus | Forma |
+|-------|--------|
+| Activum | παιδεύσειν (לחנך) |
+| Medium | παιδεύσεσθαι (להתחנך) |
+
+השימוש העיקרי של גזע זה (inf. fut) הוא ב[הבעה עקיפה](../תחביר#דיבור-עקיף-οratio-obliqua) במקום [חיווי בעתיד](#חיווי-בעתיד-futurum-indicativus) בהבעה ישירה:
+
+>ʼῴοντο κρατήσειν = ʼῴοντο "κρατήσειν"
+>
+> הם היו סבורים: "נגבר" = הם היו סבורים שיגברו
+
+### עתיד בינוני פעיל Participum futuri activi
+
+| **Casus**       | **Masculinum**                      | **Femineum**                          | **Neutrum**             |
+| --------------- | ----------------------------------- | ------------------------------------- | ----------------------- |
+| **Nominativus** | παιδεύσων (אשר יחנך, בהיתעתדו לחנך) | παιδεύσουσα (אשר תחנך, בהיתעתדה לחנך) | παιδεῦσον (אשר יחנך)    |
+| **Genitivus**   | παιδεύσοντος (של המחנך)             | παιδευσούσης (של המחנכת)              | παιδεύσοντος (של המחנך) |
+| **Dativus**     | παιδεύσοντι (למחנך)                 | παιδευσούσῃ (למחנכת)                  | παιδεύσοντι (למחנך)     |
+| **Accusativus** | παιδεύσοντα (את המחנך)              | παιδεύσουσαν (את המחנכת)              | παιδεῦσον (את המחנך)    |
+| **Vocativus**   | παιδεύσων (הו, מחנך!)               | παιδεύσουσα (הו, מחנכת!)              | παιδεῦσον (הו, מחנך!)   |
+|                 |                                     |                                       |                         |
+
+!!! info ""
+	מוזר בעברית - באנגלית: Who will educate
+
+
+## חבור Coniunctivus
+
+הוראתו של המצב ה*חבור* הוא עתיד צפוי, אך לא ודאי. הוא משמש גם במשפטים ראשיים וגם ב[הבעה עקיפה](../תחביר/דיבור-עקיף-oratio-obliqua), אבל מככב בפסוקיות. 
+
+בפסוקיות, con. מופיע לעיתים עם המילית חסרת המשמעות ἄν. המילית תופסת את המקום השני בפסוקית, לעיתים [בהתאחות](../תחביר#השמטה) עם המילה המשעבדת בפסוקית (דוגמת ἐάν - εἰ + ἄν).
+
+לcon. כמה תפקידים:
+
+- ציון תכלית
+
+פותח בפסוקית התכלית ἴνα (כדי ש), ὠς, ὄπως. 
+
+> ποίησον ἃ ὁ ἱατρὸς κελεύει ἴνα μὴ νοσήσῃς
+> 
+> עשה כמצוות הרופא לבל תחלה
+
+
+- תנאי לעתיד
+
+פותחת במילת התנאי ἐάν וcon (אם... אם לא).
+
+> ἐὰν σὺ μὴ ποιήσῃς ταῦτα, **ποιὴσει** ὁ ἀδελφός σου
+> 
+> אם אתה לא תעשה זאת, יעשה \[זאת] אחיך
+
+> ἐὰν σὺ μὴ ποιήσῃς ταῦτα, **ποιὴσάτω** ὁ ἀδελφός σου
+> 
+>  אם אתה לא תעשה זאת, יעשה-נא אחיך!
+
+> ἐὰν σὺ μὴ ποιήσῃς ταῦτα, **ποιήσωμεν** ἡμεῖς
+> 
+> אם אתה לא תעשה זאת, הבה-נעשה אנחנו!
+
+
+- פסוקית זמן עתיד
+
+	תיאור הזמן אשר לפניו, בו או אחריו נעשית הפעולה הראשית. נפתחת במילת פסוקית זמן (ὄτε, ἔως...). לרוב באיחוי עם ἄν.
+ 
+>**μὴ θυρουβήστε**  *ὄταν βουλεύωνται* 
+>
+(פסוקית) אל תקימו רעש (ראשי) כאשר יטכסו עצה
+
+---
+
+> **χειροτονήσομεν** *ἐπειδὰν βουλεύσωνται*
+> >
+ נצביע (ראשי) לאחר שיחליטו (פסוקית)
+
+---
+
+> μὴ προκαταγίγνωσκε πρὶν ἄν ἀκούσῃς ἀμφοτέρων
+> >
+אל תהיה מחייב בדין מראש לפני שתשמע את שני הצדדים
+
+### הווה חבור Coniunctivus praesentis
+
+#### הווה חבור פעיל Coniunctivus praesentis activi
+
+| Casus   | Singularis          | Pluralis                |
+| ------- | ------------------- | ----------------------- |
+| 1. pers | παιδεύω (אני אחנך)  | παιδεύωμεν (אנחנו נחנך) |
+| 2. pers | παιδεύῃς (אתה תחנך) | παιδεύητε (אתם תחנכו)   |
+| 3. pers | παιδεύῃ (הוא יחנך)  | παιδεύωσι(ν) (הם יחנכו) |
+
+בהווה, con. משמש ל**זירוז**, **שיקול** או **איסור** עצמי. **זירוז** או **שיקול** הם רק בגוף ראשון (בגופים אחרים: ב[דיבור עקיף](../תחביר#דיבור-עקיף-oratio-obliqua)), ו**איסור** הוא רק בגופים אחרים - שלילת [ציווי נקודתי](#ציווי-נקודתי-imperativus-aoristi).
+
+כאיסור\זירוז ישיר:
+> χαίρωμεν = נהיה-נא שמחים
+> 
+> μὴ ποιήσωμεν ταῦτα = אל נעשה זאת!
+
+כשיקול:
+
+> χαίρομεν;[^1] = האם עלינו להיות שמחים?
+> 
+> μὴ ποιήσωμεν ταῦτα; = האם אין עלינו לעשות זאת? 
+
+עם [מילות שאלה](../כינויים#כינויי-שאלה-pronomina-interrogativa):
+
+
+> πῶς χαίρομεν; = איך נהיה שמחים?
+> 
+> τί ποιήσωμεν ; = מה עלינו לעשות?
+
+
+#### הווה חבור בינוני-סביל Coniunctivus praesentis medii-passivi
+
+| Casus   | Singularis                  | Pluralis                        |
+| ------- | --------------------------- | ------------------------------- |
+| 1. pers | παιδεύωμαι (אני אחנך לעצמי) | παιδευώμεθα (אנחנו נחנך לעצמנו) |
+| 2. pers | παιδεύῃ (אתה תחנך לעצמך)    | παιδεύησθε (אתם תחנכו לעצמכם)   |
+| 3. pers | παιδεύηται (הוא יחנך לעצמו) | παιδεύωνται (הם יחנכו לעצמם)    |
+
+### חבור נקודתי Coniunctivus aoristi
+
+#### חבור נקודתי פעיל Coniunctivus aoristi activi
+
+| Casus | Singularis           | Pluralis                 |
+| ----- | -------------------- | ------------------------ |
+| 1st   | παιδεύσω (הבה אחנך)  | παιδεύσωμεν (הבה נחנך)   |
+| 2nd   | παιδεύσῃς (אתה תחנך) | παιδεύσητε (אתם תחנכו)   |
+| 3rd   | παιδεύσῃ (הוא יחנך)  | παιδεύσωσι(ν) (הם יחנכו) |
+
+משמש בשאלה [עקיפה](../תחביר/דיבור-עקיף-oratio-obliqua) - 
+
+> οὐκ ἔχω τί ποήσω = איני יודע מה עליי לעשות
+>
+> οὐκ ἔχεις τί ποιήσῃς = אינך יודע מה עליך לעשות
+> 
+> οὐκ ἔχει τί ποιήσῃ = אינו יודע מה עליו לעשות
+
+
+ובאיסור על אחרים - 
+
+> μὴ ποήσῃς ταῦτα = אל תעשה זאת!
+> 
+> (שלילת: ποίησον ταῦτα = עשה זאת!)
+>
+> μὴ ποιήσωσι ταῦτα = אל יעשו זאת!
+> 
+> (שלילת: ποιησάντων ταῦτα = יעשו-נא את זאת!)
+#### חבור נקודתי סביל Coniunctivus aoristi medii
+
+| Casus | Singularis                   | Pluralis                       |
+| ----- | ---------------------------- | ------------------------------ |
+| 1st   | παιδεύσωμαι (הבה אתחנך)      | παιδευσώμεθα (הבה נתחנך)       |
+| 2nd   | παιδεύσῃ (אתה תחנך לעצמך)    | παιδεύσησθε (אתם תחנכו לעצמכם) |
+| 3rd   | παιδεύσηται (הוא יחנך לעצמו) | παιδεύσωνται (הם יחנכו לעצמם)  |
+
+[^1]: ביוונית, ; משמש כ**סימן שאלה**.

כלליים/יוונית/השם.md

@@ -0,0 +1,264 @@
+---
+title: השם
+---
+
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+
+שמות (שמות עצם, שמות פועל) נוטים בשלושה דגמים ביוונית (כמו [דגמי הטעמות](./הטעמות)): נטייה ראשונה, שנייה ושלישית (שמות שרירותיים).
+
+!!! info  " נטיה ראשונה, שנייה, שלישית?"
+	καλ**ος** (ΙΙ), καλ**η** (Ι), καλ**ον** (II)
+	
+	 נטייה ראשונה מסתיימת ב **α\η**
+	 
+	 נטייה שנייה מסתיימת ב**ο\υ**
+	
+	נטייה שלישית - הסיומת משתנה: ניתן לדעת **רק לפי סיומת genetivus singularis** - מסתיימת ב**ος**
+
+
+
+## נטייה ראשונה
+
+### καλή
+
+נקבה - 
+
+| Casus       | Singularis            | Pluralis                   |
+| ----------- | --------------------- | -------------------------- |
+| Nominativus | ἡ καλή (יפה)          | αἱ καλαί (יפות)            |
+| Genitivus   | τῆς καλῆς (של יפה)    | τῶν καλῶν (של יפות)        |
+| Dativus     | τῇ καλῇ (ל-/עבור יפה) | ταῖς καλαῖς (ל-/עבור יפות) |
+| Accusativus | τὴν καλήν (את היפה)   | τὰς καλάς (את היפות)       |
+| Vocativus   | ὦ καλή (הוי יפה!)     | ὦ καλαί (הוי יפות!)        |
+
+
+## נטייה שנייה 
+### καλός
+
+זכר - 
+
+| Casus       | Singularis            | Pluralis                   |
+| ----------- | --------------------- | -------------------------- |
+| Nominativus | ὁ καλός (יפה)         | οἱ καλοί (יפים)            |
+| Genitivus   | τοῦ καλοῦ (של יפה)    | τῶν καλῶν (של יפים)        |
+| Dativus     | τῷ καλῷ (ל-/עבור יפה) | τοῖς καλοῖς (ל-/עבור יפים) |
+| Accusativus | τὸν καλόν (את היפה)   | τοὺς καλούς (את היפים)     |
+| Vocativus   | ὦ καλέ (הוי יפה!)     | ὦ καλοί (הוי יפים!)        |
+
+סתמי - 
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| Nominativus | τὸ καλόν (יפה) | τὰ καλά (יפים) |
+| Genitivus | τοῦ καλοῦ (של יפה) | τῶν καλῶν (של יפים) |
+| Dativus | τῷ καλῷ (ל-/עבור יפה) | τοῖς καλοῖς (ל-/עבור יפים) |
+| Accusativus | τὸ καλόν (את היפה) | τὰ καλά (את היפים) |
+| Vocativus | ὦ καλόν (הוי יפה!) | ὦ καλά (הוי יפים!) |
+
+## נטייה שלישית
+
+רוב הסיומות\גזעים בנטייה השלישית (ρ, κ,ν,δ) נוטות כרגיל; גזעי ς, ma,  ων, ντ ומספר פעלים חריגים נוטים באופנים חריגים, מפורטים למטה.
+
+
+### דגם κρατήρ (סיומת ρ) 
+
+
+| Casus       | Singularis                  | Pluralis                       |
+| ----------- | --------------------------- | ------------------------------ |
+| Nominativus | ὁ κρατήρ (קערת היין)        | οἱ κρατῆρες (קערות היין)       |
+| Genitivus   | τοῦ κρατῆρος (של קערת היין) | τῶν κρατήρων (של קערות היין)   |
+| Dativus     | τῷ κρατῆρι (לקערת היין)     | τοῖς κρατῆρσι(ν) (לקערות היין) |
+| Accusativus | τὸν κρατῆρα (את קערת היין)  | τοὺς κρατῆρας (את קערות היין)  |
+| Vocativus   | κρατήρ (קערת יין!)          | κρατῆρες (קערות יין!)          |
+
+### דגם θήρ (סיומת ρ)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ θήρ (החיה הפראית)|οἱ θῆρες (החיות הפראיות)|
+|Genitivus|τοῦ θηρός (של החיה הפראית)|τῶν θηρῶν (של החיות הפראיות)|
+|Dativus|τῷ θηρί (לחיה הפראית)|τοῖς θηρσί(ν) (לחיות הפראיות)|
+|Accusativus|τὸν θῆρα (את החיה הפראית)|τοὺς θῆρας (את החיות הפראיות)|
+|Vocativus|θήρ (חיה פראית!)|θῆρες (חיות פראיות!)|
+
+
+
+### דגם φύλαξ (סיומת κ)
+
+
+| Casus       | Singularis             | Pluralis                  |
+| ----------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| Nominativus | ὁ φύλαξ (השומר)        | οἱ φύλακες (השומרים)      |
+| Genitivus   | τοῦ φύλακος (של השומר) | τῶν φυλάκων (של השומרים)  |
+| Dativus     | τῷ φύλακι (לשומר)      | τοῖς φύλαξι(ν) (לשומרים)  |
+| Accusativus | τὸν φύλακα (את השומר)  | τοὺς φύλακας (את השומרים) |
+| Vocativus   | φύλαξ (שומר!)          | φύλακες (שומרים!)         |
+
+### דגם ἀγών (סיומת ν)
+
+
+
+| Casus       | Singularis             | Pluralis                  |
+| ----------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| Nominativus | ὁ ἀγών (התחרות)        | οἱ ἀγῶνες (התחרויות)      |
+| Genitivus   | τοῦ ἀγῶνος (של התחרות) | τῶν ἀγώνων (של התחרויות)  |
+| Dativus     | τῷ ἀγῶνι (לתחרות)      | τοῖς ἀγῶσι(ν) (לתחרויות)  |
+| Accusativus | τὸν ἀγῶνα (את התחרות)  | τοὺς ἀγῶνας (את התחרויות) |
+| Vocativus   | ἀγών (תחרות!)          | ἀγῶνες (תחרויות!)         |
+
+
+### דגם ἐλπίς (סיומת δ)
+
+| Casus       | Singularis              | Pluralis                |
+| ----------- | ----------------------- | ----------------------- |
+| Nominativus | ἡ ἐλπίς (התקווה)        | αἱ ἐλπίδες (התקוות)     |
+| Genitivus   | τῆς ἐλπίδος (של התקווה) | τῶν ἐλπίδων (של התקוות) |
+| Dativus     | τῇ ἐλπίδι (לתקווה)      | ταῖς ἐλπίσι(ν) (לתקוות) |
+| Accusativus | τὴν ἐλπίδα (את התקווה)  | τὰς ἐλπίδας (את התקוות) |
+| Vocativus   | ἐλπί (תקווה!)           | ἐλπίδες (תקוות!)        |
+
+
+###  סיומת ς
+#### דגם δαίμων
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ δαίμων (הרוח)|οἱ δαίμονες (הרוחות)|
+|Genitivus|τοῦ δαίμονος (של הרוח)|τῶν δαιμόνων (של הרוחות)|
+|Dativus|τῷ δαίμονι (לרוח)|τοῖς δαίμοσι(ν) (לרוחות)|
+|Accusativus|τὸν δαίμονα (את הרוח)|τοὺς δαίμονας (את הרוחות)|
+|Vocativus|δαῖμον (רוח!)|δαίμονες (רוחות!)|
+
+#### דגם γέρων
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|γέρων (הזקן, הוא הזקן)|γέροντες (הזקנים, הם הזקנים)|
+|**Genetivus**|γέροντος (של הזקן)|γερόντων (של הזקנים)|
+|**Dativus**|γέροντι (לזקן, עבור הזקן)|γέρουσι(ν) (לזקנים, עבור הזקנים)|
+|**Accusativus**|γέροντα (את הזקן)|γέροντας (את הזקנים)|
+|**Vocativus**|γέρων (הו זקן!)|
+
+
+### סיומת μα
+
+#### דגם ἀδίκημα 
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τὸ ἀδίκημα (העוולה)|τὰ ἀδικήματα (העוולות)|
+|Genitivus|τοῦ ἀδικήματος (של העוולה)|τῶν ἀδικημάτων (של העוולות)|
+|Dativus|τῷ ἀδικήματι (לעוולה)|τοῖς ἀδικήμασι(ν) (לעוולות)|
+|Accusativus|τὸ ἀδίκημα (את העוולה)|τὰ ἀδικήματα (את העוולות)|
+|Vocativus|ἀδίκημα (עוולה!)|ἀδικήματα (עוולות!)|
+
+### סיומת ων
+
+#### דגם εὐδαιμόνως
+
+| Casus           | Singularis                      | Pluralis                               |
+| --------------- | ------------------------------- | -------------------------------------- |
+| **Nominativus** | εὐδαίμων (המאושר, הוא המאושר)   | εὐδαίμονες (המאושרים, הם המאושרים)     |
+| **Genetivus**   | εὐδαίμονος (של המאושר)          | εὐδαιμόνων (של המאושרים)               |
+| **Dativus**     | εὐδαίμονι (למאושר, עבור המאושר) | εὐδαίμοσι(ν) (למאושרים, עבור המאושרים) |
+| **Accusativus** | εὐδαίμονα (את המאושר)           | εὐδαίμονας (את המאושרים)               |
+| **Vocativus**   | εὐδαίμων (הו מאושר!)            | εὐδαίμονες (הו מאושרים!)               |
+
+### סיומת ντ
+#### דגם ἐκών
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|ἐκών (מרצון, הוא מרצון)|ἐκόντες (מרצון, הם מרצון)|
+|**Genetivus**|ἐκόντος (של מרצון)|ἐκόντων (של מרצון)|
+|**Dativus**|ἐκόντι (למרצון, עבור מרצון)|ἐκόντεσσι(ν) (למרצון, עבור מרצון)|
+|**Accusativus**|ἐκόντα (את מרצון)|ἐκόντας (את מרצון)|
+|**Vocativus**|ἐκών (הו מרצון!)|ἐκόντες (הו מרצון!)|
+
+### סיומת τρ
+
+#### דגם πατήρ
+
+| Casus       | Singularis            | Pluralis                |
+| ----------- | --------------------- | ----------------------- |
+| Nominativus | ὁ πατήρ (האבא)         | οἱ πατέρες (האבות)       |
+| Genitivus   | τοῦ πατρός (של האבא)    | τῶν πατέρων (של האבות)   |
+| Dativus     | τῷ πατρί (לאבא)        | τοῖς πατράσι(ν) (לאבות)  |
+| Accusativus | τὸν πατέρα (את האבא)    | τοὺς πατέρας (את האבות)  |
+| Vocativus   | πάτερ (אבא!)            | πατέρες (אבות!)          |
+
+#### דגם μήτηρ
+
+| Casus       | Singularis           | Pluralis                 |
+| ----------- | -------------------- | ------------------------ |
+| Nominativus | ἡ μήτηρ (האמא)       | αἱ μητέρες (האמהות)      |
+| Genitivus   | τῆς μητρός (של האמא) | τῶν μητέρων (של האמהות)  |
+| Dativus     | τῇ μητρί (לאמא)      | ταῖς μητράσι(ν) (לאמהות) |
+| Accusativus | τὴν μητέρα (את האמא) | τὰς μητέρας (את האמהות)  |
+| Vocativus   | μῆτερ (אמא!)         | μητέρες (אמהות!)         |
+
+#### דגם θυγάτηρ
+
+| Casus       | Singularis             | Pluralis                 |
+| ----------- | ---------------------- | ------------------------ |
+| Nominativus | ἡ θυγάτηρ (הבת)         | αἱ θυγατέρες (הבנות)      |
+| Genitivus   | τῆς θυγατρός (של הבת)    | τῶν θυγατέρων (של הבנות)  |
+| Dativus     | τῇ θυγατρί (לבת)        | ταῖς θυγατράσι(ν) (לבנות) |
+| Accusativus | τὴν θυγατέρα (את הבת)    | τὰς θυγατέρας (את הבנות)  |
+| Vocativus   | θύγατερ (בת!)            | θυγατέρες (בנות!)         |
+
+
+### סיומות חריגות
+#### דגם πᾶς
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|πᾶς (כל, הוא כל)|πάντες (כל, הם כל)|
+|**Genetivus**|παντός (של כל)|πάντων (של כל)|
+|**Dativus**|παντί (לכל, עבור כל)|πᾶσι(ν) (לכל, עבור כל)|
+|**Accusativus**|πάντα (את כל)|πάντας (את כל)|
+|**Vocativus**|πᾶς (הו כל!)|πάντες (הו כל!)|
+
+#### דגם ἀνδριάς
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|ἀνδριάς (הפסל, הוא הפסל)|ἀνδριάντες (הפסלים, הם הפסלים)|
+|**Genetivus**|ἀνδριάντος (של הפסל)|ἀνδριαντῶν (של הפסלים)|
+|**Dativus**|ἀνδριάντι (לפסל, עבור הפסל)|ἀνδριάντεσσι(ν) (לפסלים, עבור הפסלים)|
+|**Accusativus**|ἀνδριάντα (את הפסל)|ἀνδριάντας (את הפסלים)|
+|**Vocativus**|ἀνδριά (הו פסל!)|ἀνδριάντες (הו פסלים!)|
+
+#### דגם ἀνήρ
+
+| Casus       | Singularis               | Pluralis                      |
+| ----------- | ------------------------ | ----------------------------- |
+| Nominativus | ὁ ἀνήρ (האיש)             | οἱ ἄνδρες (האנשים)            |
+| Genitivus   | τοῦ ἀνδρός (של האיש)      | τῶν ἀνδρῶν (של האנשים)        |
+| Dativus     | τῷ ἀνδρί (לאיש)           | τοῖς ἀνδράσι(ν) (לאנשים)      |
+| Accusativus | τὸν ἄνδρα (את האיש)       | τοὺς ἄνδρας (את האנשים)       |
+| Vocativus   | ἄνερ (הו איש!)            | ἄνδρες (הו אנשים!)            |
+
+
+#### דגם γυνή
+
+| Casus       | Singularis               | Pluralis                      |
+| ----------- | ------------------------ | ----------------------------- |
+| Nominativus | ἡ γυνή (האישה)            | αἱ γυναῖκες (הנשים)           |
+| Genitivus   | τῆς γυναικός (של האישה)   | τῶν γυναικῶν (של הנשים)       |
+| Dativus     | τῇ γυναικί (לאישה)        | ταῖς γυναιξί(ν) (לנשים)       |
+| Accusativus | τὴν γυναῖκα (את האישה)    | τὰς γυναῖκας (את הנשים)       |
+| Vocativus   | γύναι (הו אישה!)           | γυναῖκες (הו נשים!)            |
+
+
+
+## שמות תואר ותואר הפועל
+
+| שם תואר            | תואר הפועל               |
+| ------------------ | ------------------------ |
+| χαλεπός (קשה)      | χαλεπῶς (באופן קשה)      |
+| δ**ί**καιος (הוגן) | δικα**ί**ως (באופן הוגן) |
+| **ἀγαθός** (טוב)   | **εὖ** (באופן טוב)       |

כלליים/יוונית/יחסות.md

@@ -0,0 +1,53 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+יחסת **Νοminativus** היא נושא המשפט (או הנשוא השמני) - אנחנו מדברים על *זה* (*החוק*).
+
+יחסת **Genetivus** היא יחסת שייכות - אנחנו מדברים על משהו *של* זה (*של* החוק). היא משמשת לעיתים בתפקידים תחביריים אחרים, כמו [ציון כלל או ציבור (genetivus partitivus)](../תחביר#ציון-הכללהציבור-genetivus-partitivus).
+
+יחסת **Dativus** מציינת מושא עקיף - אנחנו מדברים על משהו *עבור* או *ל* אותו המשהו (*עבור החוק, לחוק*).
+
+יחסת **Αccusativus** מציינת מושא ישיר - אנחנו מדברים *על* המשהו, שאינו נושא המשפט (*את החוק*).
+
+יחסת **Vocativus** היא יחסה שירית בעיקר, שפונה למשהו (*הוי, החוק*). השימוש בה מחוץ להקשרים שיריים נדיר בהרבה מהשאר.
+
+להלן תורת הצורות של שלושת היחסות בשלושת המינים ביוונית - זכר, נקבה, וסתמי.
+
+המין של המילה הנוטה מצוין במילון.
+
+!!! warning "כל הדגמים כאן נוטים ב[נטייה שנייה](../השם#נטייה-שנייה)"
+
+### דגם νόμος (זכר)
+
+
+| Casus       | Singularis             | Pluralis                     |
+| ----------- | ---------------------- | ---------------------------- |
+| Nominativus | ὁ νόμος (החוק)         | οἱ νόμοι (החוקים)            |
+| Genetivus   | τοῦ νόμου (של החוק)    | τῶν νόμων (של החוקים)        |
+| Dativus     | τῷ νόμῳ (עבור/ל- החוק) | τοῖς νόμοις (עבור/ל- החוקים) |
+| Accusativus | τὸν νόμον (את החוק)    | τοὺς νόμους (את החוקים)      |
+| Vocativus   | ὦ νόμε (הוי חוק!)      | ὦ νόμοι (הוי חוקים!)         |
+
+### דגם ἄμπελος (נקבה)
+
+| Casus       | Singularis               | Pluralis                       |
+| ----------- | ------------------------ | ------------------------------ |
+| Nominativus | ἡ ἄμπελος (הגפן)         | αἱ ἄμπελοι (הגפנים)            |
+| Genetivus   | τῆς ἀμπέλου (של הגפן)    | τῶν ἀμπέλων (של הגפנים)        |
+| Dativus     | τῇ ἀμπέλῳ (עבור/ל- הגפן) | ταῖς ἀμπέλοις (עבור/ל- הגפנים) |
+| Accusativus | τὴν ἄμπελον (את הגפן)    | τὰς ἀμπέλους (את הגפנים)       |
+| Vocativus   | ὦ ἄμπελε (הוי גפן!)      | ὦ ἄμπελοι (הוי גפנים!)         |
+
+### דגם δῶρον (סתמי)
+
+| Casus       | Singularis              | Pluralis                     |
+| ----------- | ----------------------- | ---------------------------- |
+| Nominativus | τὸ δῶρον (המתנה)        | τὰ δῶρα (המתנות)             |
+| Genetivus   | τοῦ δώρου (של המתנה)    | τῶν δώρων (של המתנות)        |
+| Dativus     | τῷ δώρῳ (עבור/ל- המתנה) | τοῖς δώροις (עבור/ל- המתנות) |
+| Accusativus | τὸ δῶρον (את המתנה)     | τὰ δῶρα (את המתנות)          |
+| Vocativus   | ὦ δῶρον (הוי מתנה!)     | ὦ δῶρα (הוי מתנות!)          |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+

כלליים/יוונית/כינויים.md

@@ -0,0 +1,266 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+
+## כינויים אישיים (Pronomina Personalia)
+
+ גוף ראשון -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| Nominativus | ἐγώ (אני) | ἡμεῖς (אנחנו) |
+| Genitivus | ἐμοῦ (שלי) | ἡμῶν (שלנו) |
+| Dativus | ἐμοί (אלי) | ἡμῖν (אלינו) |
+| Accusativus | ἐμέ (אותי) | ἡμᾶς (אותנו) |
+
+גוף שני -
+
+| Casus       | Singularis   | Pluralis       |
+| ---------- | ---------- | ------------ |
+| Nominativus | σύ (אתה)   | ὑμεῖς (אתם)  |
+| Genitivus   | σοῦ (שלך)  | ὑμῶν (שלכם)  |
+| Dativus     | σοί (אליך) | ὑμῖν (אליכם) |
+| Accusativus | σέ (אותך)  | ὑμᾶς (אתכם)  |
+
+ גוף שלישי -
+
+זכר - 
+
+| Casus       | Singularis   | Pluralis      |
+| ----------- | ------------ | ------------- |
+| Nominativus | αὐτός (הוא)  | αὐτοί (הם)    |
+| Genitivus   | αὐτοῦ (שלו)  | αὐτῶν (שלהם)  |
+| Dativus     | αὐτῷ (לו)    | αὐτοῖς (להם)  |
+| Accusativus | αὐτόν (אותו) | αὐτούς (אותם) |
+| Vocativus   | αὐτέ (הו)    | αὐτοί (הם)    |
+
+נקבה - 
+
+| Casus           | **Singular**is | **Pluralis** |
+| --------------- | -------------- | ------------ |
+| **Nominativus** | αὐτή (היא)     | αὐταί (הן)   |
+| **Genitivus**   | αὐτῆς (שלה)    | αὐτῶν (שלהן) |
+| **Dativus**     | αὐτῇ (לה)      | αὐταῖς (להן) |
+| **Accusativus** | αὐτήν (אותה)   | αὐτάς (אותן) |
+| **Vocativus**   | αὐτή (הו)      | αὐταί (הן)   |
+
+סתמי - 
+
+| **Case**        | **Singularis** | **Pluralis** |
+| --------------- | -------------- | ------------ |
+| **Nominative**  | αὐτό (זה)      | αὐτά (הם)    |
+| **Genitivus**   | αὐτοῦ (שלו)    | αὐτῶν (שלהם) |
+| **Dativus**     | αὐτῷ (לו)      | αὐτοῖς (להם) |
+| **Accusativus** | αὐτό (זה)      | αὐτά (אותם)  |
+| **Vocativus**   | αὐτό (הו)      | αὐτά (הם)    |
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינויים רומזים (Pronomina Demonstrativa)
+
+### οὗτος (זה)
+
+יחיד -
+
+| Casus | Masculinum Singularis | Femeninum Singularis | Neuter Singularis |
+| --- | --- | --- | --- |
+| Nominativus | οὗτος (זה) | αὕτη (זאת) | τοῦτο (זה) |
+| Genitivus | τούτου (של זה) | ταύτης (של זאת) | τούτου (של זה) |
+| Dativus | τούτῳ (לזה) | ταύτῃ (לזאת) | τούτῳ (לזה) |
+| Accusativus | τοῦτον (את זה) | ταύτην (את זאת) | τοῦτο (את זה) |
+
+רבים - 
+
+| Casus       | Masculinum       | Femininum       | Neutrum                 |
+| ----------- | ---------------- | --------------- | ----------------------- |
+| Nominativus | οὗτοι (אלה)      | αὗται (אלה)     | ταῦτα (הדברים האלה)     |
+| Genitivus   | τούτων (של אלה)  | τούτων (של אלה) | τούτων (של הדברים האלה) |
+| Dativus     | τούτοις (לאלה)   | ταύταις (לאלה)  | τούτοις (לדברים האלה)   |
+| Accusativus | τούτους (את אלה) | ταύτας (את אלה) | ταῦτα (את הדברים האלה)  |
+
+
+!!! warning ""
+	
+	ταὐτό = τὸ αὐτό
+	
+	ταὐτά = τὰ αὐτά
+
+
+### ὅδε (זה כאן)
+
+
+יחיד - 
+
+| Casus       | Masculinum Singularis | Femeninum Singularis | Neuter Singularis |
+| ----------- | --------------------- | -------------------- | ----------------- |
+| Nominativus | ὅδε (זה כאן)          | ἥδε (זאת כאן)        | τόδε (זה כאן)     |
+| Genitivus   | τοῦδε (של זה כאן)     | τῆσδε (של זאת כאן)   | τοῦδε (של זה כאן) |
+| Dativus     | τῷδε (לזה כאן)        | τῇδε (לזאת כאן)      | τῷδε (לזה כאן)    |
+| Accusativus | τόνδε (את זה כאן)     | τήνδε (את זאת כאן)   | τόδε (את זה כאן)  |
+
+### ἐκεῖνος (ההוא)
+
+
+יחיד - 
+
+|Casus|Masculinum|Femininum|Neutrum|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ἐκεῖνος (**ההוא**)|ἐκείνη (**ההיא**)|ἐκεῖνο (**הדבר ההוא**)|
+|Genitivus|ἐκείνου (**של ההוא**)|ἐκείνης (**של ההיא**)|ἐκείνου (**של הדבר ההוא**)|
+|Dativus|ἐκείνῳ (**לההוא**)|ἐκείνῃ (**לההיא**)|ἐκείνῳ (**לדבר ההוא**)|
+|Accusativus|ἐκεῖνον (**את ההוא**)|ἐκείνην (**את ההיא**)|ἐκεῖνο (**את הדבר ההוא**)|
+
+רבים - 
+
+| Casus       | Masculinum            | Femininum            | Neutrum                     |
+| ----------- | --------------------- | -------------------- | --------------------------- |
+| Nominativus | ἐκεῖνοι (**ההם**)     | ἐκεῖναι (**ההן**)    | ἐκεῖνα (**הדברים ההם**)     |
+| Genitivus   | ἐκείνων (**של ההם**)  | ἐκείνων (**של ההן**) | ἐκείνων (**של הדברים ההם**) |
+| Dativus     | ἐκείνοις (**להם**)    | ἐκείναις (**להן**)   | ἐκείνοις (**לדברים ההם**)   |
+| Accusativus | ἐκείνους (**את ההם**) | ἐκείνας (**את ההן**) | ἐκεῖνα (**את הדברים ההם**)  |
+
+### τοιοῦτος (כזה)
+
+
+יחיד - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum**        | **Femininum**          | **Neutrum**           |
+| --------------- | --------------------- | ---------------------- | --------------------- |
+| **Nominativus** | τοιοῦτος (**כזה**)    | τοιαύτη (**כזאת**)     | τοιοῦτο (**כזה**)     |
+| **Genetivus**   | τοιούτου (**של כזה**) | τοιαύτης (**של כזאת**) | τοιούτου (**של כזה**) |
+| **Dativus**     | τοιούτῳ (**לכזה**)    | τοιαύτῃ (**לכזאת**)    | τοιούτῳ (**לכזה**)    |
+| **Accusativus** | τοιοῦτον (**את כזה**) | τοιαύτην (**את כזאת**) | τοιοῦτο (**את כזה**)  |
+
+רבים - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum**          | **Femininum**          | **Neutrum**            |
+| --------------- | ----------------------- | ---------------------- | ---------------------- |
+| **Nominativus** | τοιοῦτοι (**כאלה**)     | τοιαῦται (**כאלה**)    | τοιαῦτα (**כאלה**)     |
+| **Genetivus**   | τοιούτων (**של כאלה**)  | τοιούτων (**של כאלה**) | τοιούτων (**של כאלה**) |
+| **Dativus**     | τοιούτοις (**לכאלה**)   | τοιαύταις (**לכאלה**)  | τοιούτοις (**לכאלה**)  |
+| **Accusativus** | τοιοῦτους (**את כאלה**) | τοιαύτας (**את כאלה**) | τοιαῦτα (**את כאלה**)  |
+
+## כינויי שאלה (Pronomina Interrogativa)
+
+!!! warning "לא להתבלבל עם [כינויים בלתי-מוגדרים](#כינויים-בלתי-מוגדרים-pronomen-indefinitum) - בכינויים שאלה *יש* [הטעמות](#הטעמות), ובכינויים בלתי-מוגדרים אין הטעמות!"
+
+| Casus | Masculinum/Femeninum Singularis | Neuter Singularis | Masculinum/Femeninum Pluralis | Neuter Pluralis |
+| --- | --- | --- | --- | --- |
+| Nominativus | τίς (מי/איזה) | τί (מה) | τίνες (מי/אילו) | τίνα (מה) |
+| Genitivus | τίνος (של מי/איזה) | τίνος (של מה) | τίνων (של מי/אילו) | τίνων (של מה) |
+| Dativus | τίνι (למי/לאיזה) | τίνι (למה) | τίσι(ν) (למי/לאילו) | τίσι(ν) (למה) |
+| Accusativus | τίνα (את מי/איזה) | τί (מה) | τίνας (את מי/אילו) | τίνα (מה) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## הוראת עצמי
+
+#### αὑτός
+
+ (οʼ, ή) - בעצמי, בעצמך, וכו
+
+> **αὑτός** ὀ  διδάσκαλος λέγει ταῦτα
+> 
+> ---
+> 
+> המורה (ב)עצמו אומר זאת
+
+
+
+> λέγω ταῦτα τῷι διδασκάλῳ **αὐτῳ**
+> 
+> ---
+> 
+> אני אומר זאת למורה עצמו
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינויים עצמיים (Pronomina Reflexiva)
+
+גוף ראשון -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+|--------------------|----------------------|-----------------------|
+| **Genitivus** | ἐμαυτοῦ (של עצמי) | ἡμῶν αὐτῶν (של עצמנו) |
+| **Dativus** | ἐμαυτῷ (לעצמי) | ἡμῖν αὐτοῖς (לעצמנו) |
+| **Accusativus** | ἐμαυτὸν (את עצמי) | ἡμᾶς αὐτούς (את עצמנו) |
+
+גוף שני -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+|--------------------|----------------------|-----------------------|
+| **Genitivus** | σεαυτοῦ (של עצמך) | ὑμῶν αὐτῶν (של עצמכם) |
+| **Dativus** | σεαυτῷ (לעצמך) | ὑμῖν αὐτοῖς (לעצמכם) |
+| **Accusativus** | σεαυτὸν (את עצמך) | ὑμᾶς αὐτούς (את עצמכם) |
+
+גוף שלישי - 
+
+יחיד - 
+
+| Singularis       | Masculinum        | Femeninum         | Neuter           |
+| -------------- | ---------------- | ---------------- | ---------------- |
+| **Genitivus**   | ἑαυτοῦ (של עצמו) | ἑαυτῆς (של עצמה) | ἑαυτοῦ (של עצמו) |
+| **Dativus**     | ἑαυτῷ (לעצמו)    | ἑαυτῇ (לעצמה)    | ἑαυτῷ (לעצמו)    |
+| **Accusativus** | ἑαυτὸν (את עצמו) | ἑαυτὴν (את עצמה) | ἑαυτὸ (את עצמו)  |
+רבים - 
+
+| **Pluralis** | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|--------------------|------------------------------------|------------------------------------|-----------------------------------|
+| **Genitivus** | ἑαυτῶν (של עצמם) | ἑαυτῶν (של עצמן) | ἑαυτῶν (של עצמם) |
+| **Dativus** | ἑαυτοῖς (לעצמם) | ἑαυταῖς (לעצמן) | ἑαυτοῖς (לעצמם) |
+| **Accusativus** | ἑαυτούς (את עצמם) | ἑαυτάς (את עצמן) | ἑαυτά (את עצמם) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+## כינויי זיקה (Pronomen Relativum)
+
+
+| Casus | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|------|-----------|----------|--------|
+| Nominativus | ὅς (ש-) | ἥ (ש-) | ὅ (ש-) |
+| Genitivus | οὗ (של) | ἧς (של) | οὗ (של) |
+| Dativus | ᾧ (ל-) | ᾗ (ל-) | ᾧ (ל-) |
+| Accusativus | ὅν (את) | ἥν (את) | ὅ (את) |
+
+| Casus | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|------|-----------|----------|--------|
+| Nominativus | οἵ (ש-) | αἵ (ש-) | ἅ (ש-) |
+| Genitivus | ὧν (של) | ὧν (של) | ὧν (של) |
+| Dativus | οἷς (ל-) | αἷς (ל-) | οἷς (ל-) |
+| Accusativus | οὕς (את) | ἅς (את) | ἅ (את) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+## כינויים בלתי-מוגדרים Pronomen Indefinitum
+
+
+מתפקד כשם עצם (*מישהו אומר*) או כשם תואר (*אדם כלשהו*)
+
+!!! warning "לא להתבלבל עם [כינויי שאלה](#כינויי-שאלה-pronomina-interrogativa) - בכינויים בלתי-מוגדרים אין [הטעמות](#הטעמות)!"
+
+יחיד - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum/Femininum** | **Neutrum**       |
+| --------------- | ------------------------ | ----------------- |
+| **Nominativus** | τις (**מי**)             | τι (**מה**)       |
+| **Genetivus**   | τινος (**של מי**)        | τινος (**של מה**) |
+| **Dativus**     | τινι (**למי**)           | τινι (**למה**)    |
+| **Accusativus** | τινα (**את מי**)         | τι (**את מה**)    |
+
+רבים - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum/Femininum** | **Neutrum**       |
+| --------------- | ------------------------ | ----------------- |
+| **Nominativus** | τινες (**מי**)           | τινα (**מה**)     |
+| **Genetivus**   | τινων (**של מי**)        | τινων (**של מה**) |
+| **Dativus**     | τισι(ν) (**למי**)        | τισι(ν) (**למה**) |
+| **Accusativus** | τινας (**את מי**)        | τινα (**את מה**)  |
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+
+> τοιοῦτος ἄνθρωπος =  ἄνθρωπος τοιοῦτος
+> 
+איש כזה
+
+> ὁ τοιοῦτος ἄνθρωπος =  ὁ ἄνθρωπος  ὁ τοιοῦτος = 
+> 
+> האיש שהוא כזה\ בעל התכונה האמורה
+

כלליים/יוונית/משפטים.md

@@ -0,0 +1,140 @@
+## פרוזה, כתבי מקור
+
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη: ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου
+> 
+
+תאלס אמר בימי קדם: הלבנה מוארת על ידי השמש
+
+---
+
+> Θεὸς ἀνθρώποις σώφροσιν νόμος, ἄφροσιν δὲ ἠδονή
+>
+> > Πλάτων, Ἐπιστοκὴ η, 354ε
+
+האל לבני האדם נבונים\מיושבים בדעתם הוא חוק, אך לכסילים הוא תענוג 
+
+---
+
+>Μακραὶ τυράννων Χεῖρες
+
+
+ידי העריצים ארוכות
+
+---
+
+> Ἀττικὸς εἰς λιμὲνα
+
+מאתיקה (המקום) למען הנמל
+
+---
+
+> Οὐκ ὠφελήσουσιν  θησαυροὶ \[ανθρώπους] ἀνόμους, δικαιοσύνη δὲ ῥύσεται ἐκ θανάτου
+> 
+> > Παροιμίαι (משלי)
+
+
+לא יועילו האוצרות (את) ללא חוק \[לחסרי החוק],  אך צדקה תציל מ(באופן מוחלט, עד הסוף) מוות
+
+---
+
+> Μὴ πᾶσι πίστευε
+> 
+> > Θαλῆς ὁ Μιλὴσιος
+
+
+לא להאמין\לבטוח לכל (האנשים)!
+
+---
+
+> Πάντων χρημάτων μέτρον ἄνθρωπος
+> 
+> > Πρωταγόρας
+
+[של כל הדברים האדם \[הוא קנה\] המידה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#הזיהוי-עם-פרוטאגוראס)
+
+---
+
+> Πάντα λίθον κινήσω
+> 
+> > Πρωταγόρας
+
+אזיז כל אבן 
+
+---
+
+
+
+> Πίνων μὴ πολλὰ λέγε
+> 
+> > Χίλων ὀ Δακεδαιμόνιος
+
+אל לשותה לדבר הרבה
+
+---
+
+> Φιλέει ὀ θεὸς τὰ ὑμεπέχοντα πάντα κολούειν
+> 
+> > Ἡρόδοτος 7, 10Ε
+
+האל אוהב להשפיל כל דבר בולט
+
+---
+
+> Ἄνθρωποι τὸν θάνατον φεύγοντες διώκουσιν
+> 
+> > Δημόκριτος
+
+בני האדם את המוות בורחים הם רודפים \[בני האדם, בברחם מן המוות, רודפים אותו]
+
+---
+
+> Μὴ μόνον τοὺς ἀμαρτάνοντας κόλαζε, ἀλλὰ καὶ τοὺς μέλλοντας κώλυε.
+> 
+> > περίανδρος
+
+אל בלבד את המחטיאים\שוגים הענש, אלא גם למנוע את המתעתדים\עומדים \[לחטוא] \[אל תעניש רק את החוטאים, אלא גם מנע את אלו העומדים לחטוא]
+
+
+## שירה
+
+
+> Θσαυρός ἐστι τοῦ βίου τὰ γράμματα
+> 
+> > Μένανδρος
+
+האוצר הוא האותיות של חייך (למידה היא אוצר חייך)
+
+---
+
+> Ἔργων πονηρῶν χεῖρʼ ἐλευθέραν ἔχε
+
+
+שמור ידך חופשייה מ\[להחזיק] מעשים רעים
+
+---
+
+> Καλὸν δὲ καὶ γέροντι μανθάνειν σοφά
+> 
+> > Αἰσχύλος
+
+אכן (דבר) יפה גם לזקן ללמוד דברים חכמים
+
+---
+
+> Βίος δʼ ἀπράγμων τοῖς γέρουσι συμφέρει
+> 
+> > Αρχίλοχος
+
+החיים של חסרי המעש (השלווים)  אכן מתאימים (מועילים) לזקנים
+
+---
+
+> Πάντων ἰατρὸς τῶν ἀναγ[^1]καἰων κακῶν
+> 
+> χρόνος ἐστιν οὗτος καὶ σὲ νῦν ἰάσεται
+> 
+> > Μένανδρος
+
+
+של כל רופא של ההכרח הרע זמן הוא זה גם אותך עכשיו מרפא \[זמן הוא רופא של כל הדברים הרעים ההכרחיים - הוא ירפא גם אותך עכשיו]

כלליים/יוונית/תחביר.md

@@ -0,0 +1,292 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון](./מילון.pdf)"
+
+## הגייה
+### השמטה
+
+כדי למנוע *היאטוס* (שתי הברות ברצף), משמיטים את ההברה האחרונה מהמילה הראשונה:
+
+is-info ""
+	ἐπὶ ὄνους -> ἐπ' ὄνους
+
+### סיומות מילים
+
+מילה יוונית יכולה להסתיים בתנועה  (α,ε,ο,υ,ω, ι) או בρ,ν, ς בלבד. 
+
+### השמטה לפני ς
+
+כל אחת מן האותיות δ,τ,θ,ν נופלת לפני ς:
+
+!!! is-info ""
+	δαίμοων (δαίμονος) -> δαίμοσι(ν)
+	
+	αδίκημα (ἀδικήμᾶτος) -> ἀδικήμᾶσι(ν)
+
+
+## מילות קישור (Particulae)
+
+| יוונית      | עברית                        |
+| ----------- | ---------------------------- |
+| δέ          | ו, אך                        |
+| γάρ         | הרי                          |
+| και         | גם                           |
+| μέν (...δέ) | אמנם, אולם, מצד אחד... מאידך |
+| ύπὸ         | על ידי                       |
+
+## מילות יחס
+
+| יוונית       | עברית         |
+| ------------ | ------------- |
+| Kροίσου      | של קרויסוס    |
+| περὶ Kροίσου | אודות קרויסוס |
+| πρὸ Kροίσου  | לפני קרויסוס  |
+| ἀπὸ Kροίσου  | מקרויסוס      |
+| αὐτῷ         | לו, באמצעותו  |
+| ἐν αὐτῷ      | בתוכו, בו     |
+
+
+
+
+## שלילה 
+
+| יוונית       | עברית                                                                        |
+| ------------ | ---------------------------------------------------------------------------- |
+| ού (θαυμάζω) | לא                                                                           |
+| ούκ (ἐστιν)  | לא (לפני נישוף גס asper)                                                     |
+| οὐχ (ὀ)      | לא (לפני נישוף רך lenis)                                                     |
+| μὴ (λέγε)    | שלילה ([Imperativus praesentis](./הפועל#ציווי-בהווה-imperativus-praesentis)) |
+| ὄτι, ὠς      | ש... ([דיבור עקיף](#דיבור-עקיף-oratio-obliqua))                              |
+
+### שלילת infinitivus
+
+שלילת מצב מתמשך סתמי (כשם עצם) - 
+
+> τὸ μὴ ἔχειν
+> 
+> אי-ההחזקה (ה"לא להחזיק)
+
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+### שלילת תנאי
+
+מתבצעת באמצעות μὴ - 
+
+>  εἰ μὴ λέγεις = אם אינך אומר...
+>  
+>  εἰ μὴ ἠκουσατε = אם לא שמעתם...
+
+## כינוי רומז חלש
+
+!!! success "ר' [כינויים רומזים](../כינויים#כינויים-רומזים-pronomina-demonstrativa)"
+
+
+> πείθοθσι τοὺς νέους, οί δὲ ἀκούσι
+> 
+> הם משכנעים את הצעירים, ואלה שומעים...
+
+---
+
+> καὶ ἄλλα ἰερὰ καὶ τὸ ἐν Δελφοῖς
+> 
+> גם מקדשים אחרים וגם זה בדלפי
+
+
+### שייכות לא-נתיקה
+
+> τοῖς ... λόγοις πείθουσι
+> 
+> הם משכנעים בדבריהם
+
+
+### לוואי מגדיר
+
+>  ὁ τοῦ δήμου ἐχθρός
+>  
+>  אויב העם
+
+ב[בינוני](../הפועל#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) - 
+
+> οἰ ὑπὸ τοῦ ζέωου φυλαττόμενοι νέοι καθεύδοθσιν
+> 
+> 
+> הצעירים הנשמרים על ידי מארחם ישנים
+
+
+### לוואי מצב
+
+> τὸν Κροῖσον ζωὸν λαμβάνει
+> 
+> תופש את קרויסוס (בהיות קרויסוס) חי
+
+ב[בינוני](../הפועל#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) - 
+
+> οἰ νέοι καθεύδοθσι φυλαττόμενοι ὑπὸ τοῦ ζέωου   
+> 
+> 
+> הצעירים ישנים בהישמרם (בהיותם נשמרים) על ידי מארחם
+
+
+### קניין
+
+> οὐ θαυμάζω αὐτοῦ τὸν πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν πλοῦτον αὐτοῦ
+> 
+> אינני מעריץ את עושרו
+
+---
+
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν τοῦ φίλου πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν πλοῦτον τὸν (τοῦ φίλου)
+> 
+> אינני מעריץ את העושר של ידידי
+
+
+### ציון הכלל\הציבור (Genetivus partitivus)
+
+> οἰ πλεῖστοι τῶν θεωρῶν \ τῶν θεωρῶν οἰ πλεῖστοι 
+> 
+> 
+> רוב (הרבים ביותר מתוך הכלל) התיירים (המתבוננים, הצופים)
+
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+### דיבור עקיף (Οratio obliqua)
+
+כמו מחשבה או הצהרה (*אני מחשיב אותו לחכם*) - חושב **ש**, אומר **ש**...
+
+הנושא הופך לinfinitivus
+
+> Σωκράτης φησίν: ὀ δίκαιος δίκαια πράττει
+>
+> 
+> סוקראטס אומר: הצדיק עושה מעשי צדק (את הצדיק לעשות דברים צודקים)
+
+---
+
+> Σωκράτης φησί τὸν δίκαιον δίκαια πράττειν
+> 
+> 
+> סוקראטס אומר **ש**הצדיק עושה מעשי צדק (*את הצדיק לעשות דברים צודקים*)
+
+---
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη: ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου
+>
+> 
+> תאלס אמר בימי קדם: הלבנה מוארת על ידי השמש
+
+---
+
+> Σοφοκλῆς ἔφη τὸν πόνον πόνῳ πόνος έφερετο
+> 
+> 
+> סופולקס אומר: הסבל בסבל מביא סבל
+
+
+---
+
+
+> οἴομαι αὐτον (αὐτὴν) μανθάνειν
+>
+
+> אני חושב אותו ללמוד
+> 
+
+---
+
+>
+>  οἴομαθεα ὑμᾶς μανθάνειν
+> 
+> 
+> אני חושב שהוא לומד (ממירים ל[Acc](../יחסות)).
+
+---
+
+אם נושא המשפט הוא מושא הפועל:
+
+> ᾠόμην ¨μανθάνω¨
+> 
+> סברתי: "אני לומד"
+
+---
+
+>
+> ᾠόμην μανθάνειν
+> 
+> סברתי שאני לומד
+
+
+
+אבל אם יש לנושא תואר:
+
+> ᾠόμην ¨μανθάνω διαλεγόμενος¨
+> 
+> סברתי: "אני לומד בשוחחי" (התואר נשאר בΝοm.)
+
+ 
+> ᾠόμην μανθάνειν διαλεγόμενος
+> 
+> סברתי שאני לומד בשוחחי
+
+#### בinfinitive (acc. cum infinitivus, nom. cum infinitivus)
+
+[infinitive](../הפועל#הווה-מתמשך-praesentis-infinitivus) מייצג גם פעיל וגם סביל:
+
+> οἴομαι τὸν νέον μανθάνειν
+> 
+> אני חושב את הצעיר ללמוד
+
+יכול לייצג גם - 
+
+> οἴομαι ὀ νέος μανθάνει
+
+וגם 
+
+> οἴομαι ὀ νέος ἐμανθανε
+
+
+### תווית היידוע ככינוי רומז
+
+> τῶν ἀνθρώπων\ οἰ ἄνθρωποι οἰ μὲν ἀγαθοί εἰσιν, οἰ δὲ κακοί
+>
+> מבני האדם\בני אדם, חלק (אלה מצד אחד) טובים, וחלק (אלה מאידך) רעים
+
+οἰ μὲν\ οἰ δὲ = אלו מחד, אלו מאידך
+
+> ἀεὶ διαλέγῃ τοῖς αὐτοῖς νέοις
+> 
+> תמיד אתה משוחח עם אותם צעירים
+> 
+> ἀεὶ τὰ αύτὰ λέγεις 
+> 
+> תמיד אתה אומר אותם דברים
+
+### תוצאה בפועל ובכוח 
+ὤστε מציינת תוצאה - 
+
+**בפועל -**
+
+> σοφός ἐστιν **ὤστε** τοὺς ἄλλους διδλάσκει 
+> 
+> הוא חכם, וכך הוא מלמד את האחרים
+
+**בכוח -**
+
+> σοφός ἐστιν **ὤστε** τοὺς ἄλλους διδλάσκειν
+> 
+> הוא חכם עד כדי ללמד את האחרים
+
+
+### דלעיל... כדלקמן
+
+> εἶπον **ταῦτα** πράττειν αὐτος **τάδε** καὶ τὸν φίλον ποιήσειν
+> 
+> אמר שאת הדברים **דלעיל** ([ταῦτα](../כינויים#οὗτος-זה) - האלה) עשה בעצמו, ואת אלה-**כדלקמן** ([τάδε](../כינויים#ὅδε-זה-כאן) - האלו) יעשה חברו.
+
+
+

פילוסופיה/.obsidian/workspace.json

@@ -13,13 +13,13 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
+                "file": "לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
                 "mode": "source",
                 "backlinks": true,
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "לוגיקה מודאלית"
+              "title": "אינטואיציוניסטית"
             }
           }
         ]
@@ -94,7 +94,7 @@
             "state": {
               "type": "backlink",
               "state": {
-                "file": "אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
+                "file": "לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
                 "collapseAll": false,
                 "extraContext": false,
                 "sortOrder": "alphabetical",
@@ -104,7 +104,7 @@
                 "unlinkedCollapsed": false
               },
               "icon": "links-coming-in",
-              "title": "Backlinks for החיים הרפלקטיביים"
+              "title": "Backlinks for אינטואיציוניסטית"
             }
           },
           {
@@ -165,6 +165,10 @@
   },
   "active": "bb1c66f1767582eb",
   "lastOpenFiles": [
+    "לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "אתיקה/index.md",
     "לוגיקה/מתקדמת.md",
     "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
     "לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf",
@@ -206,10 +210,6 @@
     "חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
     "מטאפיזיקה/banana.jpg",
     "מטאפיזיקה/_df9a0cb7-6d00-4615-87d7-8edafb72d59e.jpg",
-    "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md.md",
-    "יוונית/אפלטון/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "חדשה/קאנט.md",
-    "Untitled.md"
+    "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md.md"
   ]
 }

פילוסופיה/אתיקה/index.md

@@ -8,11 +8,11 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 ---
 
-!!! info ""
+!!! info "חומר הקורס"
     [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
 
 ## ההבדל בין האתיקה למדעים
-המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
+המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסוים מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
 
 האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
 
@@ -32,12 +32,15 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 המוסר מחפש נורמות וערכים נכונים
 
 ## תיאוריית הציווי האלוהי
- > [טקסט - דיאלוג אפלטון - אותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
- {.is-info}
+
+!!! info "טקסט"
+	 [דיאלוג אפלטוני - אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
+ 
  
 התיאוריה המוסרית הנפוצה בהיסטוריה היא תיאוריות הציווי האלוהי - לפיה מה שטוב לעשות הוא מה שהאלוהים מצווה.
 
 אבל כדי לדעת מה הוא הציווי האלוהי - *החסידות* - צריך לדעת מה טבעו. אפלטון מעלה את השאלה:
+
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
 
 או במילים פשוטות יותר - *האם הטוב הוא מה שהאלוהים אמר מכיוון שכך אמר, או שכך אמר משום שזה מה שטוב?*
@@ -49,7 +52,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 אלוהים מצווה עלינו, למשל, לא לרצוח, בגלל שלרצוח זה לא דבר טוב.
 אלא שבתשובה זו, ישנו איזשהו טוב לפני האלוהים (לרצוח זה רע), והאלוהים בסך הכל מפנה אותנו אליו - הוא רק המתווך.
 
-לכן, התושבה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
+לכן, התשובה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
 
 ### תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
 
@@ -73,7 +76,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 אז רגע, אני צריך להקשיב *לכל מה שהוא אומר?*
 
 ##### כן.
-כך אמר גם *אוקהם (Occam's Razor)* - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
+כך אמר גם [*התער של אוקהם](/פילוסופיה/דת/הוכחה#התער-של-אוקהם) - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
 
 זו לפחות תשובה עקבית...
 
@@ -95,8 +98,8 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 מזל שאנחנו ממשיכים לנסות לבנות תיאוריות מוסריות חדשות כדי להסביר את זה - משמיים לא נראה שתגיע הישועה המוסרית.
 
 ## יחסיות מוסרית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [וונג - מבוא ליחסיות מוסרית](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
 
 ## אגואיזם
 **אגואיזם** - לפעול מתוך **תכלית** להטיב רק עם עצמך - מפוצל בגדול לשני סוגים:
@@ -104,11 +107,13 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 - אגואיזם **פסיכולוגי** - *כלל* המניעים של בני האדם ללא יוצא מן הכלל הם לטובת עצמם
 - אגואיזם **נורמטיבי** - *מן הראוי* שבני האדם יפעלו קודם כל לטובת עצמם
 
-> ראה גם:
-סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
-The Norm of Self Interest (Miller)
-Can Money Make You Happy - TED Talk
-{.is-info}
+!!! success "ראה גם"
+	
+	סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
+	
+	The Norm of Self Interest (Miller)
+	Can Money Make You Happy - TED Talk
+
 
 ### טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
 כנגד האגואיזם הפסיכולוגי יש כמה טענות עיקריות:
@@ -161,11 +166,11 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ורק בשבילו'. אבל אם אני שמולי, הרי שאני מורה לאחרים לעשות דברים שהם לא לטובתי - וזה סותר את האגואיזם!
 
 ## אתיקה הניקומאכית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [אריסטו - אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
 
-!!! is-success ""
-    ר' גם: [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה) - מבוא לפילוסופיה יוונית
+!!! is-success "ראה גם"
+     [אתיקה ניקומאכית (מבוא לפילוסופיה יוונית)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), [אתיקה ניקומאכית (קורס המשך)](/פילוסופיה/יוונית/אתיקה/ניקומאכית)
 
 [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) מציג בספרו את האתיקה - המדע של הטוב. משימתה של האתיקה היא לחפש את הטוב (כשאר מקצועות הפילוסופיה).
 
@@ -193,19 +198,21 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 ### האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
 
  > "וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו"
- ^עמ'^ ^19^
+ > 
+ > >עמ' 19
 
 המשפט התמים לכאורה הזה הוא התקפה חזיתית על השקפתו של אפלטון - שבאקדמיה שלו בילה אריסטו את 20 משנותיו החשובות - לפיה הטוב הוא אידיאה נצחית.
 
-!!! info ""
-    המלצה למאמר: [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
+!!! success "ראה גם"
+    מאמר -  [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
 
 אריסטו לעומתו מנכס את האושר ישר לנפש - תעונוגות חולפים אינם גורמים לאושר, אלא גישה ואופי.
 
 ### האושר כפעולה 
 
 > הטוב (אושר) חייב להיות בפעולה.
-^עמ'^ ^20^
+>
+> עמ' 20
 
 אריסטו ממשיך ומבסס את האושר כפעולה של ממש - אדם ששוכב בלא מעש, לפי אריסטו, לא יהיה מאושר. הפעילות היא המדיום של האושר.
 
@@ -213,25 +220,27 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 נקודה חשובה כאן היא שהאושר לפי אריסטו הוא גם אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     דוגמה: נניח ואדם מזייף. כלל העולם יכול להסכים שהוא מזייף - אובייקטיבית - אבל הזיוף הוא רק שלו. הזיוף הוא אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
 
-!!! info ""
-    המלצה למחקר: [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק
+!!! success "ראה גם"
+    מאמר - [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק[^5]
+
+[^5]: דיברנו על *מכונת החוויות* ב[חיים הרפלקטיביים](./רפלקטיביים#אושר)
 
 כמובן שאם ביססנו את הטוב כסוג מסוים של פעילות, מתבקשת השאלה - איזו מן פעילות זו?
 
-> "אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך םעלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך."
+> אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך פועלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך.
 
 ### לאדם באשר הוא אדם
 
 אריסטו סבור, אם כך, שהטוב הוא לבצע את מה שהוא מבצע (אמן, סנדלר, וכדומה) בצורה טובה - כשם שאיברי הגוף עושים 'הטוב' במיטב תפקודם, כך גם האדם.
 האושר, לפי אריסטו, הוא במימוש עצמי.
 
-!!! info ""
-    המצלצה: *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
+!!! success "ראה גם"
+    *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
 
-לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית)^?^.
+לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית).
 
 האתיקה האריסטוטלית מחפשת את *המופת האנושי* - האדם המצוין ביותר. הטוב לאדם הוא לעכן ב*פעילות* שהופכת חיי אדם למצוינים.
 
@@ -252,8 +261,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 האושר לפי אריסטו נקרא **אאודיימוניה** (*המצב שבו הרוח טובה*). זהו הטוב הנמצא בראש היררכיית הטובין. אאודיימונייה היא המובן העמוק ביותר של אושר. היא אינה רק תחושה סובייקטיבית טובה או תוצר של מימוש חיצונית. היא ההצלחה המוחלטת בלחיות את החיים האנושיים במימוש עצמי - בכך יש שמחה טבעית ואמיתית.
 
 
-!!! info ""
-    [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [אתיקה ניקואכית (פרקים 2, 6)](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
 
 ספרו השני של אריסטו באתיקה התקדם מ'טוב' ל'אושר', ובוחן את האדם המאושר על ידי כך שמקדיש עצמו לדיון כללי במידות הטובות.
 
@@ -261,7 +270,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 סגולת האופי הטובה (*המידה הטובה*), איפוא, היא התכונה האחראית על ויסות אותם רגשות בלתי רצוניים, וכמובן על המעשים.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     בתמצית: יש שתי סוגים של מידות טובות - של השכל ושל האופי. המידה הטובה היא לפעול בצורה הנכונה, עם הרגשות הנכונים כלפי המושא הנכון בהקשר הנכון.
 
 להמחשה - אדם שחושב מחשבות בלתי מוסריות, *גם כשנמנע מלפעול על בסיסן*, ייחשב לבלתי מוסרי - גם הרגש הוא חלק משיפוט המידה הטובה. תוכן מחשבותיו של האדם הם חלק בלתי נפרד מהמוסר שלו.
@@ -277,6 +286,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אותה **תבונה מעשית**, לפי אריסטו, בסיסה באימון כושר השיפוט הטוב - החינוך, השיקולים ההגיוניים מאחורי המעשים שלנו, האופן שבו אנחנו משקיעים את הזמן - להיות האנשים שרוצים לפנות אליהם לקבלת עצה טובה לחיים. ללא אותה תבונה מעשית, סבור אריסטו, שאין אושר.
 
 ### דרך האמצע
+
 הויסות הנכון של ההתנהגות נעשה בדרך האמצע - אם לא תפחד די, למשל, תהא נמהר; אם תפחד יתר על המידה, תהא מוג לב; המידה הטובה - אומץ - היא בדרך האמצע. אותו האמצע אינו מוחלט ואינו מתמטי - הוא נקבע בשיקול הדעת אליו שואף האופי הטוב. האמצע אינו בדיוק בין שתי תכונות; ישנן תכונות שקיצון אחד רחוק יותר מהשני, ותכונות שיש לנו נטייה מסוימת אליהן. **המידה הטובה היא קשה, והמידה הרעה קלה** - ישנן אינספור דרכים לפספס, אך רק דרך אחת לקלוע נכון. אותו האמצע, לעיתים, הוא פרטני - לא לכל אדם מתאים אותו האמצע. ולא לכל דבר יש אמצע.
 
 את המידות הטובות ניתן לדמות באופן עמוק לבריאותו של הגוף; כשם שהפרזה או המעטה בדבר מסוים יפגע בגופינו, המידות הטובות אחראיות באופן ישיר לבריאות הנפש. האתיקה היא ההרמוניה של הנפש.
@@ -288,40 +298,44 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אריסטו מתמקד בזו של האופי.
 
 אופן רכישת מידה טובה זו היא העשייה. 
+
 > שכל הדברים שעשייתם צריכה לימוד, הרינו לומדים אותם אגב עשייתם, כדרך שמתוך שנבנה בתים נהיה לבאנים, ומתוך שננגן בכינור נהיה לכנרים. באותה דרך עצמה נעשה צדיקים, כשנעשה מעשי צדק, מיושבים בדעתנו, כשנעשה מעשים של יישוב דעת, ובעשותנו מעשה גבורה ניעשה גיבורים
 
 החינוך הנכון, לפי אריסטו (ואפלטון) הוא להרגיש נכון את ההנאה והצער שמתלווים למעשים. האדם הטוב, כשעושה טוב, שמח בעשותו.
 
 > יש צורך בהדרכה מסויימת, החל מהגיל הצעיר ביותר, שתדריכנו להיות שמחים ומצירים באותם הדברים שמן הראוי לשמוח ולהצר בהם; החינוך הנכון אינו אלא זה.
 
-!!! info ""
-    הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער.
+!!! is-info ""
+    הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער[^4].
 
-^האינטואיציה^ ^הזו^ ^מריחה^ ^כמו^ ^מדעי^ ^ההתנהגות^
+[^4]: האינטואיציה הזו מריחה כמו מדעי ההתנהגות.
 
 תפיסה זו של אריסטו עומדת בניגוד גמור לתפיסה האפתית [^1] - לפיה משום שכולנו מרגישים רגשות ואלו מובילים לטעויות, הרי שצריך לפעול בצורה תבונית, הגיונית, ולא לפי הרגש[^2]. אריסטו סבור, איפוא, שהגישה הנכונה היא לאמן את הרגשות, לא להתעלם מהן.
 
 [^1]: מלשון *apatheia* 
 [^2]: דימיון רב לתפיסה משפטית - אתה נשפט על טיב המעשה, לא על הרגש.
 
-אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? ^עמ'^ ^45^
+אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? (עמ' 45)
 
 מול שאלה זו אריסטו טוען שעצם המעשה אינו מעיד על טיב האדם - רק משום שעשית מעשה טוב, אין זה אומר שאתה צדיק. אופן המעשה - איך שהרגשת כשעשית אותו - הוא שקובע את טיבך, ולא המעשה עצמו.
 
 > \[ואילו] לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסויימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב דעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים: ראשית, הוא צריך לעשותם תוך ידיעה; שנית, לעשותם מתוך שהוא רוצה בהם, ורוצה בהם לשמם; ושלישית, לעשותם מתוך דעה יציבה ובלתי הפכפכה.
-^ספר^ ^ב,^ ^עמ'^ ^46^
+>
+>> ספר ב', עמ' 46
 
 אריסטו מציב שלושה תנאים בפסקה הזו להשלכה על טיב האדם. הצדיק הוא מי שעושה מעשה טוב, במודע, ברצון, ובדעה יציבה.
 
-בקפיצה לספר השישי ^עמ'^ ^152^, אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
+בקפיצה לספר השישי ()עמ' 152), אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
 הסגולה הטובה הטבעית (דוגמת כנות, חריצות) עלולה לגרום לנזק רב בהיעדר ויסות. גם בעלי חיים מפגינים אותם, ללא תבונה - אך יש ביכולתן לגרום נזק. ויסות המידות הטבעיות לכדי מידות טובות 'ממשיות' נעשה באמצעות ה*פרונזיס* - החוכמה המעשית. מדוע, איפוא, עלינו להתאמץ כך לחקור את הסגולות הטובות במקום להישען על ה*פרונזיס* שיש לנו (שלא כמו בעלי חיים)?
 
 התשובה מורכבת.
 המידה הטובה הטבעית מכוונת למטרה טובה, והפרונזיס בוררת את האמצעים הנכונים. הצבת המטרה הנכונה בסיסה בחינוך טוב והיגיון בריא, והפרונזיס תכוון אותה. בהיעדר מידה טובה טבעית, נבזבז זמן רב בבחינת אפשרויות לא סבירות בפרזונזיס (למשל: יש התנהגויות בלי אמצע).
 
-פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון.^155^
+פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון. (155)
 
-> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות ^43^
+> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות 
+>
+> > עמ' 43
 
 > אולם מה שטוב לנו ביותר אינו ברור אלא לאיש הטוב, שהקלקלה מעוותת את מחשבתנו וגורמת לנו שנטעה לגבי נקודות המוצא המניעות את פעולותינו. מכאן ברור שאי אפשר להיות איש נבון, בלא להיות איש טוב
 
@@ -329,32 +343,32 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אדם כועס, למשל, יצדיק מעשי אלימות מחמת כעסו, ואדם עצל, יצדיק את חוסר המעשה שלו בתירוצים אודות מטלותיו. המידה הרעה תקלקל את נקודת המוצא שמתוכה פעלנו. מי שכועס, ירגיש שמתגרים בו. הפחדן, יחוש שמאיימים עליו. בהיעדר המידה הרעה, ראיית העולם שלך תתעוות.
 
 ## הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [קאנט - הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
 
-> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
+> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להיחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
 
 !!! warning ""
     העבודה של קאנט תיאורטית ומופשטת בהרבה מזו של אריסטו. יש הסבורים שבכך ההגות שלו 'טהורה' יותר, ויש הסבורים שכך מאבדת מהקשרה.
 
-!!! info ""
-    [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [קאנט - הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית - פרק ב' ](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
 
 ### הרצון הטוב
 הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי ומספיק למוסר - הוא *ה*מוסר בעצמו.
 מוסר שבבסיסו הרצון הטוב הוא מעיין מציאות נפרדת משאר החיים - המוסר הוא אך ורק פונקציה של **המבנה** של הרצון הטוב.
-התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*^1^ - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
+התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*[^1] - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
 
 הרצון הטוב מחזק את הקשר האינטואיטיבי בין הקשר למוסר לאחריות שלנו - המוסר מתייחס רק לגבי מה שאנו אחראים עליו. אילו עשינו מעשה שלילי, אך אין ביכולתינו למנוע אותו - הרי שאין מקום לגנאי מוסרי, ולהיפך.
 
-^1^ - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
+[^1]: - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
 
 #### מהו הרצון הטוב?
 הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה ^26^. את השיטה שלו קאנט מאמין שהוא מפתח על יסוד אינטואיטיבי. המוסר בעיניו עוסק בציוים אינטואיטיבים (*מיהו היצור המוסרי? זה שעושה את שחובתו המוסרית לעשות*).
 
 הרצון הטוב, לפי קאנט, מוכל במושג החובה ומוגבל בתוכו במעצורים סובייקטיבים. הניגוד בין הרצון הטוב למעצורים האלו מבליט את מהותו של הרצון הטוב. 
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     אטימולוגיה באקראי: המילה 'מוסר' יוצאת מן השורש *לייסר*
 
 קאנט מתייחס בתורתו לעימות הזה (*כפי שטבוע בשפה ממש*) בין הרצון שלנו לעשות את מה שטוב לנו (*הנטייה*) לבין חובתינו המוסרית. העימות הזה מבליט את טבעו של הרצון הטוב, הנאבק עם כובד החובה. בחובה, כוונתו של קאנט היא המחויבות הפנימית לעשות את הדבר הנכון - בסתירה גמורה לאריסטו, שמציב את הטוב בתור הגורם המעצב את המצב הפנימי.
@@ -369,7 +383,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 ### החובה
 #### מהי החובה?
 > חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת-כבוד לחוק
-^עמ'^ ^33^
+> 
+> > עמ' 33
 
 בהגדרה מפוצצת זו יש ארבע מושגים:
 - פעולה
@@ -401,7 +416,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 - הצו הקטגורי צורני לחלוטין - אין בו תוכן (הווה אומר צורני)^?^
 - הצו הקטגורי חייב להיות כללי, ולכן חייב להיות עקרון צורני שמבטא כלליות ותו לא.^?^
 
-בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי ^78^:
+בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי (78):
 
 > עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי.
 
@@ -410,15 +425,12 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 #### הכלל המעשי
 הכלל המעשי הוא כלל פעולה סובייקטיבי ('אם מישהו תוקף אותך, הפנה את הלחי השנייה; תמיד השתדל להגדיל את אושרך באמצעים שאינם מסוכנים') - כל *פעולה* באשר היא כוללת כלל מעשי (צו היפוטתי). כדי לפעול בצורה מוסרית, קאנט אומר שעלינו להעמיד כלל מעשי זה במבחן - האם אנו יכולים לרצות שכלל מעשי זה יהיה החוק של הכלל.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
 
 !!! warning ""
     **המוסר אינו בא לקדם שום תוכן מסוים**, אלא מעמיד במבחן צורני כל פועלה אפשרית. רק אם זו עוברת את המבחן, זוכה היא לתוקף מוסרי ובכלל.
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
-
 ### נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
 
 > עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
@@ -426,11 +438,18 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 קאנט מספק לנו ניסוח נוסף זה של הצו הקטגורי.
 
 ## התועלתנות
+
+
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [מיל - תועלתנות](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
+
+
 ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הגה את תיאוריית התועלתנות של המוסר, לפיה הטוב המוסרי הוא זה אשר בעקבותו סך כל האושר בעולם הוא המירבי. התועלתנות היא התיאוריה המוסרית הרחבה והמוכרת ביותר בעולם כיום.
 
 > It seems to me self-evident that knowingly to do an action which would make the world, on the whole, really and truly worse than if we had acted differently, must always be wrong.
-\- G.E.Moore, Ethics
-
+> 
+> > G.E.Moore, Ethics
+>
 > If a law or an action doesn't do any good, then it isn't any good
 
 המרשם התועלתני דורש חישוב כיצד למטב את ההנאה ולמזער את הכאב. מה שגורם הנאה או כאב תלוי בתפיסתו של הפרט, בניגוד לתפיסה הקנטיאנית לפי רק המטאפיזי הוא המדויק. התועלתנות דורשת *אי משוא-פנים* - היא דורשת מן הפרט לפשוט מעצמו את מניעיו הפרטניים ולנהוג בצורה ניטרלית ואובייקטיבית. מגמה זו דומה לקנטיאניזם - שתי התורות תובעות הכללה, אם כי במובנים שונים.
@@ -447,8 +466,12 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 מיל ממשיך לטעון שכתוצאה מכך, האושר הכללי הוא הטוב לכלל בני האדם. אולם טענה זו אינה עונה לצו התועלתני - הדורש מכלל בני האדם לרצות את טובתם של כלל בני האדם כפרטים - ולא רק כקבוצה.
 
 ## הגיניאולוגיה של המוסר
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [ניטשה - הגיניאולוגיה של המוסר](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
+
+
+!!! success "ראה גם"
+	[ניטשה - מעבר לטוב ורע (קורס המשך)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)
 	
 ### ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
 ניטשה תופס את עצמו כ*א-מורליסט* - לדעתו, הערכים המוסריים בכלל הם שגיאה. המוסר *עצמו* הוא הזוועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, וניטשה שואף לחשוף אותו במעיין פאתוס נבואי גדול.
@@ -460,7 +483,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 הפילוסופים תמיד הסכמו שלהיות מוסרי זו הפסגה של הטוב - טיב הויכוח ביניהם הוא על היישום. ניטשה לוקח צעד אחורה ושואל על ***ערכו*** של המוסר - האם המוסר עצמו הוא טוב או רע?
 
 > באילו נסיבות המציא לו האדם שיפוטים ערכיים אלה "טוב" ו"רע", ומהו הערך שלהם עצמם? האם עיכבו או קידמו את הצמיחה האנושית עד כה? המהווים הם אות לצוקתם, לדלדלותם, לניוונם של החיים? או להיפך, שמא מתגלים בהם עושרים, כוחם, רצונם של החיים, עוזם, בטחונם, עתידם? על כל אלה מצאתי והעיזותי כל מיני תשובות.
-^223^
+>
+> > עמ' 223
 
 ### מוסר האצילים ומוסר העבדים
 ניטשה מבצע הבחנה בין שני סוגי מוסר - *מוסר האצילים* המציב את ה**טוב** מול **רע**, ו*מוסר העבדים* המציב את ה**טוב** מול ***רוע***. מוסר העבדים הוא זה שדבקנו בו עד כה. 
@@ -477,10 +501,9 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 
 ### מוסר ואוטונומיה
-ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
+ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אוטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
 
 > היעשה למה שהינך!
 
 
-
 [^3]: *ressentiment*

פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md

@@ -1,187 +0,0 @@
-!!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
-
-
-![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
-
-
-[רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
-
-הספר של נוזיק כנה מאוד. נוזיק עצמו היה פילוסוף מאוד מרשים - הוא סיים דוקטורט בגיל 25, עבר ללמד בהרווארד, ונשאר שם עד שנפטר. כוכבו עלה בעקבות פרסום ספרו [*Anarchy, State and Utopia*](https://en.wikipedia.org/wiki/Anarchy,_State,_and_Utopia) שטוען בעד מדינה ליברטריאנית, ומשם זכה למעמד יוקרתי לכל אורך הקריירה שלו.
-
-## חיים שאין בהם חקירה...
-
-שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
-
-> חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
-> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
-
-סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
-
-<big>**איך עליי לחיות??**</big>
-
-אם נעלה לאתגר הסוקראטי, הרי שהחיים שלנו במובן מה צריכים להיות מונהגים על פי הפילוסופיה, כחקירה. זהו לא רעיון מובן מעליו - ש*לא ראוי לחיות* חיים בלי חקירה פילוסופית. 
-
-אם נרד לשורש המילה *פילוסופיה* - אהבת החוכמה - הטענה הזו *קצת* פחות יומרנית, אבל עדיין טענה מפוצצת, שאחרי סוקראטס הפכה לרעיון מכונן עמוק בפילוסופיה - החיים הטובים הם החיים מודרכי החוכמה.
-
-> כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
-> > סוקראטס, *אפולוגיה*
-
-חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
-
-באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
-
-### מודעות עצמית
-
-חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
-
-עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
-
-השאיפה היא לא רק מודעות עצמית, אלא מודעות בכלל - הכרה באמת; אם אדם נמצא באשלייה, לא נגיד עליו שהוא *מודע*; אדם שיודע ומבין את האמת הוא מודע. גם לאמת יש ערך[^4]. האמת גם מודעות עצמית היא חתירה מסוימת לאמת?
-
-### אמת עצמית?
-
-מודעות עצמית עוזרת לנו להפריד בין המציאות שבחוץ לבין ההשלכה שלנו החוצה על המציאות - היא מעיין מכשיר לידיעת האמת. 
-
-מודעות עצמית כרוכה כמובן בהכרח באמת החיצונית. אני לא יכול להתבונן בעצמי ולהחליט, *אני שחקן שחמט ברמה 2,700*. עד שלא יצפו בי צופים חיצוניים וידרגו אותי באופן אובייקטיבי, אני לא אגיע לציון השחמט האמיתי שלי, מודע ככל שאהיה לו. 
-
-בהקשר אחד, המונח *אמת* הוא אובייקטיבי לחלוטין - הוא פשוט מה שזה; אין דבר כזה *אמת סובייקטיבית* - בהגדרה! או שאני שחקן שחמט בדירוג 2,700, או שלא - ההכרה שלי בציון השחמט היא החלק הקונטינגנטי, אבל לא הציון עצמו.
-
-דרך אחת להסתכל על זה היא להגדיר *אותנטיות* כאמת אובייקטיבית - יש מהות מסוימת ללהיות מתן, וללהיות גיא, וללהיות ג'ינג'יסטותאלס. המהות הזו היא *אמיתית* - היא דבר אובייקטיבי לחלוטין - אבל היא פרטנית-סובייקטיבית במובן שהיא חלה רק על פרט אחד. זוהי תפיסה אקזיסנציאליסטית, שדוגלת בחופש - שאי אפשר לתאר מושגית, שהרי חופש הוא בדיוק אותו הדבר שאי אפשר לתפוס. 
-
-המהות הזו היא דבר מתמשך, שהולך ונוצר. כמו שאומר ניטשה - 
-
-> היעשה למה שהינך!
-
-המודעות העצמית, והאמת, הן סוג של תהליך במובן הפרטני הזה, וההפרדה בינה לבין אמת מוחלטת היא אפורה מאוד. הכוונה היא לא למימוש עצמי במובן האריסטותלי, של מימוש פוטנציאל, אלא במובן ישיר יותר - עצם העיצוב העצמי הוא האותנטי, והוא האמת ההולכת ונמשכת. המימוש העצמי הזה לא יקרה מעצמו.
-
-נוזיק מדגיש שחיי החקירה הם עצימים יותר - מאוד קשה ומאוד פעיל לחקור את החיים ואת עצמך. אלו חיים עם יותר עושר פנימי, יותר משמעות, יותר פעילות. 
-
-##  חקירה פילוסופית כפורטרט
-
-החיים העצימים האלו הם החזון הסוקראטי - אך הם התעמעמו במרוצת הפילוסופיה. בעוד שסוקראטס עלב בהדיוטות ב*אגורה* ביוון, העיסוק הפילוסופי כיום הוא מקצועי, שיטתי, ומתרחש במחלקות לפילוסופיה על ידי אנשים שלעיתים אפילו לא מודעים לשאלה הסוקראטית - ומפרסמים מאמרים טכניים על נושאים מסוימים[^5]. ייתכן והם נהנים מכך, אבל זו חיה אחרת לגמרי מהפילוסופיה הסוקראטית הקלאסית.
-
-> Philosophical meditations about life present a *portrait*, not a *theory*
-> > Nozick
-
-הדבר שאנחנו מבקשים יחד עם נוזיק הוא לא טכני או מוחלט, אלא דרך חיים, יצירת רוח מסוימת. אין לנוזיק נוסחת קסם, שאנחנו יכולים ליישם בחיים שלנו והופה! חיים טובים. נוזיק מציג בפנינו אמיתות פשוט על ידי כך שהוא מציג את *עצמו* - זה האופן ש*אני* מבין שעלינו לחיות. הכוח המשכנע, אם יהיה, יהיה מתמונתו של נוזיק ותובנותיו כפילוסוף מתבגר. ההגדרה של נוזיק היא הגדרה *אוסטנסיבית* - בהצבעה - ולא תיאורטית. כך גם אותנטיות - אי אפשר להגדיר את זה, רק להצביע על זה; לאישיות יש קדימות על פני המאפיינים התיאורטיים.
-
-!!! warning ""
-	אילו עוד דרכים יש לחיות את החיים הטובים?
-	יש הרבה דברים מעבר לבועה הפילוסופית; יש קשרים חברתיים, חוויות, עשייה בעולם בפועל, ואפילו חקירה אמפירית. חשוב לא להיתקע בבועה הפילוסופית!
-
-הנימה של נוזיק היא אישית ומהורהרת; הקריאה היא תרגיל מסוים בחיים הפילוסופיים - הדיון הפילוסופי מתחיל באמצע, ונקטע באמצע; הספר, כמו החיים הפילוספיים, הוא סוג של כלכלת תסכולים. 
-
-## למות
-
-### המוות כמצפן
-
-אבל אנחנו צריכים לקחת רגע צעד אחורה, ולשאול - למה בכלל להתחיל ספר בפרק על *מוות*? המוות הוא כמו המצפן שלנו, שמכוון אותנו כיצד ראוי לחיות; הוא האות שקובע שעלינו לקחת את החיים *ברצינות* - הרי הם משאב מוגבל. הפילוסוף הרומי קיקרו, מספר שלמה, אומר ש*לימודי הפילוסופיה הם הדרך להכין את עצמך למוות*. מישל דה-מונטיין מוסיף כי ללמוד פילוסופיה זה *ללמוד איך למות*. המוות, אומר היידיגר, הוא האירוע האישי ביותר. *משמעות החיים היא שהם נגמרים*, אומר קפקא.
-
-ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
-
-החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
-
-[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
-
-### המוות כמורה פילוסופי 
-
-הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
-
-רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
-
-מישל דה-מונטיין נשען על הסטואים, שתפיסתם הייתה דטרמיניסטית, קרי - כל האירועים כבר קבועים מראש. איזו אתיקה נשארת בעולם כזה? הסטואים התמקדו ב*תגובה* לאירועים; גישה של קבלה, הכלה, ולא התכתשות בלתי-פוסקת עם מהלך החיים שלך. המוות ממחיש לכולם - גם למי שלא מאמין לסטואים - שיש לפחות דבר אחד, דטרמיניסטי ברור, שראוי להבין את הגישה הנכונה לגביו.
-
-אצל היידיגר, ה*התכוונות לקראת המוות* היא אופן קיומי מתמשך, לעבר אותו הדבר האישי ביותר. אתה לא תחייה את חייך כחיים אותנטיים, אומר היידיגר, אם לא תכיר בכך שחייך הם מעין קונוס מתכנס, לקראת המוות. 
-
-!!! info ""
-	שלמה מספר על אמריקאית שעשתה *טבלת ייאוש* - היא חישבה, על סמך תוחלת החיים הממוצעת, כמה ימי שני נותרו לה. פתאום יום שני - אירוע בלתי-מעניין בעליל - נהפכים לאירוע דרמטי כזה, עם פאתוס אדיר.
-
-ההכרה באופי המתכנס של החיים יכולה להתחבר ככה לפועלנו ביומיום, לדברים פשוטים כמו למחוק ימי שני. 
-
-### מוות טוב?
-
-!!! success ""
-	[Shelly Kagan - Death - קורס באוניברסיטת ייל](https://oyc.yale.edu/death/phil-176)
-
-מתי מוות הוא טראגי? נוזיק מצייר נוסחא מסוימות, בהודאתו נוקשית ונוסחתית מדי, לנסות להבין מתי מוות הוא מוות טוב או מוות פחות טוב - לפי החרטה שנרגיש בעת המוות. האם כל מוות הוא מוות טארגי, או שיש איזשהו שלב שנגיד - *איזה יופי, חייתי חיים מצוינים, המוות הגיע בזמן הנכון* 👍. התמונה הזו, במובן מסוים, קבועה מדי; היא מציבה את החיים כסוג של רשימת-מטלות כזו, שמתעלמת משינוי העדיפויות שלנו, ומהדברים הבלתי-צפויים שאנחנו משיגים. עד כמה הנוסחה הזו חשובה בכלל? זו לא סתם מחשבה דבילית; ברור שאם יש לך פרויקטים גדולים בחייך, כמו לגדל ילדים, שהם אמת-המידה למוות טוב או רע. אבל, כמה כוח הסברי יש לה? מה חסר בה, מה היא מפספסת? 
-
-אולי הדרך להעניק ערך למוות הוא לא הבנת המוות, אלא הבנת המניעים והדחפים שמעסיקים אותנו במוות; אולי היא ההכרה המיידית שהחיים הם משאב מוגבל, ועמה לנצור אותם עכשיו - ולזנוח את העיסוק במוות.
-
-נוזיק מבחין בין *regretted death* לבין *regrettable death*; כלומר, בין מוות שמתחרטים עליו סובייקטיבית, לעומת אובייקטיבית. אולי אתה תמות לבד ומסכן בג'ונגל, ודווקא שם המוות יהיה מנחם, ולא מלא חרטה - אבל דווקא אם תמות מוקף באוהבים, אתה לא תרצה ללכת - *ושם* יש משהו טראגי. אולי אם תהיה קליפה ריקה, אך בחיים נעימים, המוות שלך הוא טראגי חיצונית, אבל לא כואב בחוויה הפנימית שלך; ומנגד, אולי המוות האמיתי הוא דווקא אובדן החוויה הסובייקטיבית, בלי קשר למצב הפיזי. 
-
-## הורים וילדים
-
-ושוב אפשר לשאול - למה שהפרק השני יהיה דווקא על הורים וילדים? במובן מסוים, אומר נוזיק, האם החיים הטובים הם לא כאלו שיצרו מעין יקום בצלמך? זה קצת מגלומני; הדרך הפרקטית לעשות זו היא להביא ילדים, ולחיות חיים שיהוו להם דוגמה. אתה בעצם משחק את התפקיד של אל בורא - עליך לחנך את הילדים שלך ולברוא אותם בצורה הטובה ביותר, וזה כרוך ברעיון של *איזה מן אדם אני רוצה להיות? איזה מן יקום אני רוצה לברוא?* זו מעבדה טבעית של אלו שבוחרים להביא ילדים.
-
-הגל מבין את האדם כאדם היוצר; הקשר בין האדם לבין היצירה שלו הוא מאוד עמוק ומאוד אנושי. כשנוזיק מדבר על דיני ירושה, הקשר לילדים טבעי - התוצרים של האדם, בין שחומריים ובין שאנושיים, הם חלק בלתי-נפרד ממנו במובן מסוים. בכך שתוריש רכוש חומרי לילדים או לאהובים שלך, אתה מבטא את הקשר הרגשי העמוק שלך הן לתוצרים והן לילדים - אבל לא נובע מזה תבונית שתוכל להוריש *את מה שלא יצרת בעצמך*, ולאורכי הדורות עד אינסוף. אתה לא תכיר את הנין של הנין שלך, ולא תרוויח את הכסף שתוריש לו - למה שתוריש לו משהו מעצמך?
-
-נוזיק עצמו היה ליברטריאני - הספר שלו חצב להבות בתחום - ודווקא כאן הוא אומר שיש עניין בצדק חלוקתי, באותו הרכוש שיורד במורד הדורות מאנשים שאתה לא מכיר ולא קשור אליהם - משום שהוא לא קשור בזכויות *שלך* - לא אתה יצרת את זה, ואף אחד שאתה מכיר לא העביר לך את זה, בפניית פרסה מוחלטת מהתפיסה הליברטריאנית.
-
-עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
-
-
-## הקדושה של חיי היומיום
-
-> Hοliness need not be a separate sphere
-
-
-אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
-
-ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
-
-עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
-
-השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
-
- ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
-
-האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
-
-אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
-
-היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
-
-## על טבע האלוהים והאמונה
-
-> Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a *possibilty*.
-
-
-
-הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
-
-לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
-
-באיזו מידת פתיחות אנחנו צריכים להיות? שלמה מספר על פעם שירד עליו גשם, ולא היו שום עננים; אז זהו, יש אלוהים? נניח ומסתכלים במיקרוסקופ והמיקרובים מאייתים THERE IS GOD - קנינו את זה? מתי יגיע האות שלא נוכל לערער עליו? *משיח צריך להגיע* - אבל הוא יגיע, נגיד, *הוא לא פה - הוא צריך להגיע!*
-
-## מיניות
-
-> מיניותו של אדם, לפי דרגתה וטבעה, מגיעה עד צמרת רוחו
-> 
-> Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit
-> 
-> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
-
-
-האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
-
-ראשית, עלינו לעמוד על ההבדל בין מין למיניות. הכסות של מיניות רחבה בהרבה מרק מין - זו תופעה של ערכים חברתיים, סוציאלוגיים, והרבה מעבר. האם המין, במובן הביולוגי, הוא הגרעין - וסביבו יש מעטפת פסיכולוגית, שניתן לקלף ולהישאר עם הליבה, המשותפת לנו ולשאר היונקים? או שמא מיניות היא ביטוי מהותי יותר, בלתי-נפרד ממין?
-
-נוזיק מתמקד בהיבט הפילוסופי של המיניות, ולכן מתאר את המיניות הטובה ביותר - לא במובן המעשי, אלא במובן הפילוסופי, המימוש הטוב ביותר; זאת למרות שמיניות כזו רחוקה מאיתנו מאוד, אם היא בכלל שם. 
-
-ההשוואה למצב בפועל מציפה את השאלה - האם המיניות היא כמו שסארטר מתאר אותה - כ*Οne-upmanship*, ניסיון לשלוט - או כמו שרוג'ר סקרוטון מתאר אותה, כביטוי של אהבה? האם יש בה בכלל כזה עומק, לכאן או לכאן? או שהיא פשוט כוח קמעאי, כמו שפרויד חושב, ופשוט ריככנו את זה כחברה מתורבתת?
-
-האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
-
-
-
-
-
-
-[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
-[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
-[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
-[^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
-[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
-[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
-[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md

@@ -0,0 +1,577 @@
+---
+title: החיים הרפלקטיביים
+---
+
+
+!!! info "חומר הקורס"
+	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
+
+
+![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
+
+
+[רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
+
+הספר של נוזיק כנה מאוד. נוזיק עצמו היה פילוסוף מאוד מרשים - הוא סיים דוקטורט בגיל 25, עבר ללמד בהרווארד, ונשאר שם עד שנפטר. כוכבו עלה בעקבות פרסום ספרו [*Anarchy, State and Utopia*](https://en.wikipedia.org/wiki/Anarchy,_State,_and_Utopia) שטוען בעד מדינה ליברטריאנית, ומשם זכה למעמד יוקרתי לכל אורך הקריירה שלו.
+
+## חיים שאין בהם חקירה...
+
+שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
+
+> חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
+> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
+
+סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
+
+<big>**איך עליי לחיות??**</big>
+
+אם נעלה לאתגר הסוקראטי, הרי שהחיים שלנו במובן מה צריכים להיות מונהגים על פי הפילוסופיה, כחקירה. זהו לא רעיון מובן מעליו - ש*לא ראוי לחיות* חיים בלי חקירה פילוסופית. 
+
+אם נרד לשורש המילה *פילוסופיה* - אהבת החוכמה - הטענה הזו *קצת* פחות יומרנית, אבל עדיין טענה מפוצצת, שאחרי סוקראטס הפכה לרעיון מכונן עמוק בפילוסופיה - החיים הטובים הם החיים מודרכי החוכמה.
+
+> כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
+> > סוקראטס, *אפולוגיה*
+
+חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
+
+באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
+
+### מודעות עצמית
+
+חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
+
+עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
+
+השאיפה היא לא רק מודעות עצמית, אלא מודעות בכלל - הכרה באמת; אם אדם נמצא באשלייה, לא נגיד עליו שהוא *מודע*; אדם שיודע ומבין את האמת הוא מודע. גם לאמת יש ערך[^4]. האמת גם מודעות עצמית היא חתירה מסוימת לאמת?
+
+### אמת עצמית?
+
+מודעות עצמית עוזרת לנו להפריד בין המציאות שבחוץ לבין ההשלכה שלנו החוצה על המציאות - היא מעיין מכשיר לידיעת האמת. 
+
+מודעות עצמית כרוכה כמובן בהכרח באמת החיצונית. אני לא יכול להתבונן בעצמי ולהחליט, *אני שחקן שחמט ברמה 2,700*. עד שלא יצפו בי צופים חיצוניים וידרגו אותי באופן אובייקטיבי, אני לא אגיע לציון השחמט האמיתי שלי, מודע ככל שאהיה לו. 
+
+בהקשר אחד, המונח *אמת* הוא אובייקטיבי לחלוטין - הוא פשוט מה שזה; אין דבר כזה *אמת סובייקטיבית* - בהגדרה! או שאני שחקן שחמט בדירוג 2,700, או שלא - ההכרה שלי בציון השחמט היא החלק הקונטינגנטי, אבל לא הציון עצמו.
+
+דרך אחת להסתכל על זה היא להגדיר *אותנטיות* כאמת אובייקטיבית - יש מהות מסוימת ללהיות מתן, וללהיות גיא, וללהיות ג'ינג'יסטותאלס. המהות הזו היא *אמיתית* - היא דבר אובייקטיבי לחלוטין - אבל היא פרטנית-סובייקטיבית במובן שהיא חלה רק על פרט אחד. זוהי תפיסה אקזיסנציאליסטית, שדוגלת בחופש - שאי אפשר לתאר מושגית, שהרי חופש הוא בדיוק אותו הדבר שאי אפשר לתפוס. 
+
+המהות הזו היא דבר מתמשך, שהולך ונוצר. כמו שאומר ניטשה - 
+
+> היעשה למה שהינך!
+
+המודעות העצמית, והאמת, הן סוג של תהליך במובן הפרטני הזה, וההפרדה בינה לבין אמת מוחלטת היא אפורה מאוד. הכוונה היא לא למימוש עצמי במובן האריסטותלי, של מימוש פוטנציאל, אלא במובן ישיר יותר - עצם העיצוב העצמי הוא האותנטי, והוא האמת ההולכת ונמשכת. המימוש העצמי הזה לא יקרה מעצמו.
+
+נוזיק מדגיש שחיי החקירה הם עצימים יותר - מאוד קשה ומאוד פעיל לחקור את החיים ואת עצמך. אלו חיים עם יותר עושר פנימי, יותר משמעות, יותר פעילות. 
+
+##  חקירה פילוסופית כפורטרט
+
+החיים העצימים האלו הם החזון הסוקראטי - אך הם התעמעמו במרוצת הפילוסופיה. בעוד שסוקראטס עלב בהדיוטות ב*אגורה* ביוון, העיסוק הפילוסופי כיום הוא מקצועי, שיטתי, ומתרחש במחלקות לפילוסופיה על ידי אנשים שלעיתים אפילו לא מודעים לשאלה הסוקראטית - ומפרסמים מאמרים טכניים על נושאים מסוימים[^5]. ייתכן והם נהנים מכך, אבל זו חיה אחרת לגמרי מהפילוסופיה הסוקראטית הקלאסית.
+
+> <div style="text-align: left">Philosophical meditations about life present a <b>portrait</b>, not a <b>theory</b></div>
+> > Nozick
+
+הדבר שאנחנו מבקשים יחד עם נוזיק הוא לא טכני או מוחלט, אלא דרך חיים, יצירת רוח מסוימת. אין לנוזיק נוסחת קסם, שאנחנו יכולים ליישם בחיים שלנו והופה! חיים טובים. נוזיק מציג בפנינו אמיתות פשוט על ידי כך שהוא מציג את *עצמו* - זה האופן ש*אני* מבין שעלינו לחיות. הכוח המשכנע, אם יהיה, יהיה מתמונתו של נוזיק ותובנותיו כפילוסוף מתבגר. ההגדרה של נוזיק היא הגדרה *אוסטנסיבית* - בהצבעה - ולא תיאורטית. כך גם אותנטיות - אי אפשר להגדיר את זה, רק להצביע על זה; לאישיות יש קדימות על פני המאפיינים התיאורטיים.
+
+!!! warning ""
+	אילו עוד דרכים יש לחיות את החיים הטובים?
+	יש הרבה דברים מעבר לבועה הפילוסופית; יש קשרים חברתיים, חוויות, עשייה בעולם בפועל, ואפילו חקירה אמפירית. חשוב לא להיתקע בבועה הפילוסופית!
+
+הנימה של נוזיק היא אישית ומהורהרת; הקריאה היא תרגיל מסוים בחיים הפילוסופיים - הדיון הפילוסופי מתחיל באמצע, ונקטע באמצע; הספר, כמו החיים הפילוספיים, הוא סוג של כלכלת תסכולים. 
+
+## למות
+
+### המוות כמצפן
+
+אבל אנחנו צריכים לקחת רגע צעד אחורה, ולשאול - למה בכלל להתחיל ספר בפרק על *מוות*? המוות הוא כמו המצפן שלנו, שמכוון אותנו כיצד ראוי לחיות; הוא האות שקובע שעלינו לקחת את החיים *ברצינות* - הרי הם משאב מוגבל. הפילוסוף הרומי קיקרו, מספר שלמה, אומר ש*לימודי הפילוסופיה הם הדרך להכין את עצמך למוות*. מישל דה-מונטיין מוסיף כי ללמוד פילוסופיה זה *ללמוד איך למות*. המוות, אומר היידיגר, הוא האירוע האישי ביותר. *משמעות החיים היא שהם נגמרים*, אומר קפקא.
+
+ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
+
+החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
+
+[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
+
+### המוות כמורה פילוסופי 
+
+הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
+
+רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
+
+מישל דה-מונטיין נשען על הסטואים, שתפיסתם הייתה דטרמיניסטית, קרי - כל האירועים כבר קבועים מראש. איזו אתיקה נשארת בעולם כזה? הסטואים התמקדו ב*תגובה* לאירועים; גישה של קבלה, הכלה, ולא התכתשות בלתי-פוסקת עם מהלך החיים שלך. המוות ממחיש לכולם - גם למי שלא מאמין לסטואים - שיש לפחות דבר אחד, דטרמיניסטי ברור, שראוי להבין את הגישה הנכונה לגביו.
+
+אצל היידיגר, ה*התכוונות לקראת המוות* היא אופן קיומי מתמשך, לעבר אותו הדבר האישי ביותר. אתה לא תחייה את חייך כחיים אותנטיים, אומר היידיגר, אם לא תכיר בכך שחייך הם מעין קונוס מתכנס, לקראת המוות. 
+
+!!! info ""
+	שלמה מספר על אמריקאית שעשתה *טבלת ייאוש* - היא חישבה, על סמך תוחלת החיים הממוצעת, כמה ימי שני נותרו לה. פתאום יום שני - אירוע בלתי-מעניין בעליל - נהפכים לאירוע דרמטי כזה, עם פאתוס אדיר.
+
+ההכרה באופי המתכנס של החיים יכולה להתחבר ככה לפועלנו ביומיום, לדברים פשוטים כמו למחוק ימי שני. 
+
+### מוות טוב?
+
+!!! success ""
+	[Shelly Kagan - Death - קורס באוניברסיטת ייל](https://oyc.yale.edu/death/phil-176)
+
+מתי מוות הוא טראגי? נוזיק מצייר נוסחא מסוימות, בהודאתו נוקשית ונוסחתית מדי, לנסות להבין מתי מוות הוא מוות טוב או מוות פחות טוב - לפי החרטה שנרגיש בעת המוות. האם כל מוות הוא מוות טארגי, או שיש איזשהו שלב שנגיד - *איזה יופי, חייתי חיים מצוינים, המוות הגיע בזמן הנכון* 👍. התמונה הזו, במובן מסוים, קבועה מדי; היא מציבה את החיים כסוג של רשימת-מטלות כזו, שמתעלמת משינוי העדיפויות שלנו, ומהדברים הבלתי-צפויים שאנחנו משיגים. עד כמה הנוסחה הזו חשובה בכלל? זו לא סתם מחשבה דבילית; ברור שאם יש לך פרויקטים גדולים בחייך, כמו לגדל ילדים, שהם אמת-המידה למוות טוב או רע. אבל, כמה כוח הסברי יש לה? מה חסר בה, מה היא מפספסת? 
+
+אולי הדרך להעניק ערך למוות הוא לא הבנת המוות, אלא הבנת המניעים והדחפים שמעסיקים אותנו במוות; אולי היא ההכרה המיידית שהחיים הם משאב מוגבל, ועמה לנצור אותם עכשיו - ולזנוח את העיסוק במוות.
+
+נוזיק מבחין בין *regretted death* לבין *regrettable death*; כלומר, בין מוות שמתחרטים עליו סובייקטיבית, לעומת אובייקטיבית. אולי אתה תמות לבד ומסכן בג'ונגל, ודווקא שם המוות יהיה מנחם, ולא מלא חרטה - אבל דווקא אם תמות מוקף באוהבים, אתה לא תרצה ללכת - *ושם* יש משהו טראגי. אולי אם תהיה קליפה ריקה, אך בחיים נעימים, המוות שלך הוא טראגי חיצונית, אבל לא כואב בחוויה הפנימית שלך; ומנגד, אולי המוות האמיתי הוא דווקא אובדן החוויה הסובייקטיבית, בלי קשר למצב הפיזי. 
+
+## הורים וילדים
+
+ושוב אפשר לשאול - למה שהפרק השני יהיה דווקא על הורים וילדים? במובן מסוים, אומר נוזיק, האם החיים הטובים הם לא כאלו שיצרו מעין יקום בצלמך? זה קצת מגלומני; הדרך הפרקטית לעשות זו היא להביא ילדים, ולחיות חיים שיהוו להם דוגמה. אתה בעצם משחק את התפקיד של אל בורא - עליך לחנך את הילדים שלך ולברוא אותם בצורה הטובה ביותר, וזה כרוך ברעיון של *איזה מן אדם אני רוצה להיות? איזה מן יקום אני רוצה לברוא?* זו מעבדה טבעית של אלו שבוחרים להביא ילדים.
+
+הגל מבין את האדם כאדם היוצר; הקשר בין האדם לבין היצירה שלו הוא מאוד עמוק ומאוד אנושי. כשנוזיק מדבר על דיני ירושה, הקשר לילדים טבעי - התוצרים של האדם, בין שחומריים ובין שאנושיים, הם חלק בלתי-נפרד ממנו במובן מסוים. בכך שתוריש רכוש חומרי לילדים או לאהובים שלך, אתה מבטא את הקשר הרגשי העמוק שלך הן לתוצרים והן לילדים - אבל לא נובע מזה תבונית שתוכל להוריש *את מה שלא יצרת בעצמך*, ולאורכי הדורות עד אינסוף. אתה לא תכיר את הנין של הנין שלך, ולא תרוויח את הכסף שתוריש לו - למה שתוריש לו משהו מעצמך?
+
+נוזיק עצמו היה ליברטריאני - הספר שלו חצב להבות בתחום - ודווקא כאן הוא אומר שיש עניין בצדק חלוקתי, באותו הרכוש שיורד במורד הדורות מאנשים שאתה לא מכיר ולא קשור אליהם - משום שהוא לא קשור בזכויות *שלך* - לא אתה יצרת את זה, ואף אחד שאתה מכיר לא העביר לך את זה, בפניית פרסה מוחלטת מהתפיסה הליברטריאנית.
+
+עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
+
+
+## הקדושה של חיי היומיום
+
+> Hοliness need not be a separate sphere
+
+
+אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
+
+ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
+
+עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
+
+השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
+
+ ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
+
+האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
+
+אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
+
+היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
+
+## על טבע האלוהים והאמונה
+
+> <div style="text-align: left">Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a <b>possibilty</b></div>
+
+
+
+הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
+
+לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
+
+באיזו מידת פתיחות אנחנו צריכים להיות? שלמה מספר על פעם שירד עליו גשם, ולא היו שום עננים; אז זהו, יש אלוהים? נניח ומסתכלים במיקרוסקופ והמיקרובים מאייתים THERE IS GOD - קנינו את זה? מתי יגיע האות שלא נוכל לערער עליו? *משיח צריך להגיע* - אבל הוא יגיע, נגיד, *הוא לא פה - הוא צריך להגיע!*
+
+## מיניות
+
+> מיניותו של אדם, לפי דרגתה וטבעה, מגיעה עד צמרת רוחו
+> 
+> <div style="text-align: left">Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit</div>
+> 
+> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
+
+
+האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
+
+ראשית, עלינו לעמוד על ההבדל בין מין למיניות. הכסות של מיניות רחבה בהרבה מרק מין - זו תופעה של ערכים חברתיים, סוציאלוגיים, והרבה מעבר. האם המין, במובן הביולוגי, הוא הגרעין - וסביבו יש מעטפת פסיכולוגית, שניתן לקלף ולהישאר עם הליבה, המשותפת לנו ולשאר היונקים? או שמא מיניות היא ביטוי מהותי יותר, בלתי-נפרד ממין?
+
+נוזיק מתמקד בהיבט הפילוסופי של המיניות, ולכן מתאר את המיניות הטובה ביותר - לא במובן המעשי, אלא במובן הפילוסופי, המימוש הטוב ביותר; זאת למרות שמיניות כזו רחוקה מאיתנו מאוד, אם היא בכלל שם. 
+
+ההשוואה למצב בפועל מציפה את השאלה - האם המיניות היא כמו שסארטר מתאר אותה - כ*Οne-upmanship*, ניסיון לשלוט - או כמו שרוג'ר סקרוטון מתאר אותה, כביטוי של אהבה? האם יש בה בכלל כזה עומק, לכאן או לכאן? או שהיא פשוט כוח קמעאי, כמו שפרויד חושב, ופשוט ריככנו את זה כחברה מתורבתת?
+
+האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
+
+## אהבה
+
+איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8].  לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי.
+
+אבל *מה זה* הדבר הזה? 
+
+האם זה בכלל דבר אחד? זו שאלה שנוזיק מיד מעלה. למה שתהיה לנו מילה אחת לאהבה של רומנטיקה, של מדינה, של חברים, של האל. אנחנו מדברים על אותו הדבר, או שזהו רק שיתוף השם?[^9]
+
+נוזיק מתחיל בהגדרת ה*אהבה* כ - 
+
+> <div style="text-align: left">Υour own well being is tied up with that of someone (or something) you love</div>
+
+
+זו לא אמירה זניחה - היא מצמצמת לנו את התחום. לכל בעלי החיים ובני האדם יש *well being* מסוים, אבל ל*תפוחים* לא. אז באיזשהו מקום, אתה לא יכול לאהוב *תפוחים* - זה רק שיתוף השם. האם בכלל אפשר לאהוב *חפצים?* אפשר לריב על זה: נדמה שנוזיק חושב שלא, אבל אחרים - כמו הפילוסוף הפוליטי ג'ראלד כהן - חושבים שכן. 
+
+
+![apples](./apples.jpeg)
+<small>לא אהבה?</small>
+
+ומה לגבי *אהבה עצמית?* באיזה תנאים, אם בכלל, זהו אותו המושג של *אהבה?* לכאורה, לאדם לא יכולה להיות אהבה *ארוטית* לעצמו: זה נשמע לנו בעייתי. ומנגד, לכולנו יש הנחת יסוד שאדם אוהב את עצמו. 
+
+משפתח בהגדרה שלו, נוזיק מתרכז בסוג מסוים של אהבה, היא אהבה רומנטית בין בני זוג - *ארוס* - Τhe kind of love where you are *in love*. רוברט מאפיין אותו בWe - אהבה שחותרת ליצירה של *אנחנו*, התמרה מסוימת של הזהות לעבר זהות חדשה, משותפת. 
+
+> <div style="text-align: left">A person in a <i>we</i> might find himself coming across something interesting to read yet leaving it for the other person, not because he himself would not be interested in it but because the other would be more interested, and one of them reading it is sufficient for it to be registered by the wider identity now shared, the <b>we</b>. If the couple breaks up, they then might notice themselves reading all those things directly; the other person no longer can do it for them. (The list o f criteria for the we might continue on to include something we discuss later, not seeking to “trade up” to another partner.) Sometimes the existence o f the we can be very palpable. Just as a reflective person can walk along the street in friendly internal dialogue with himself, keeping himself company, so can one be with a loved person who is not physically present, thinking what she would say, conversing with her, noticing things as she would, for her, because she is not there to notice, saying things to others that she would say, in her tone o f voice, carrying the full <b>we</b> along.</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 72</div>
+
+
+נוזיק מתאר פה פנומנולוגיה מסוימת של האהבה הזוגית - ההשתייכות לאותו *we*, או לכל הפחות הרצון לממש אותו. 
+
+> <div style="text-align: left">The desire to form a *we* with that other person is not simply something that goes along with romantic love, something that contingently happens when love does. That desire is intrinsic to the nature of love, I think; it is an important part of what love intends.</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 70</div>
+
+
+נושא שחוזר על עצמו בניסיון להבין אהבה הוא שאלת הרציונליות, היא הבסיס להתנהגות ראויה. בכל התנהגות אנחנו מחפשים רציונל, ולכן טבעי לקוות שגם במשהו בסיסי כמו אהבה תהיה רציונליות - קרי, מוצדקת. שיא המימוש האנושי לפי שפינוזה, למשל, היא *amor dei intellectualis* - אהבת האל השכלתנית. מצד שני, אהבה מוצגת לפעמים כמו סוג של שיגעון - כמו *חלום ליל קיץ* של שייקספיר, איזה טירוף קרקסי כזה. 
+
+## אושר
+
+על ערכו החיובי של אושר קשה להתווכח - קשה להאמין שמישהו לא רוצה להיות מאושר. אבל האם אנחנו רוצים *רק* את האושר? השאלה גוררת כמובן את השאלה - *מה זה* להיות מאושר?
+
+אושר הוא לא רק עניין של התבוננות פנימית - אף אחד לא שואל את עצמו *אני מאושר?*, חושב שנייה, ומחליט *כן\לא*. מאיפה האושר מגיע? רק מהפסיכולוגיה? ממצבי העולם? איזשהו שילוב ביניהם?
+
+מושג האושר[^10] הוא מושג מורכב מאוד, מה שמציף את השאלה *עד כמה* מאושרים אפשר להיות בכלל. 
+
+נוזיק מציע כמה דרכים לאכול את הפיל הזה. הוא מציע כמה סוגים של אושר -
+
+>  <div style="text-align: left">I want to consider three types of happiness emotion here: first, being happy that something or other is the case (or that many things are); second, feeling that your life is good now; and third, being satisfied with your life as a whole. Each of these three related happiness emotions will exhibit the general threefold structure that emotions have [...]: a belief, a positive evaluation, and a feeling based upon these. </div>
+>
+> > <div style="text-align: left">p. 108</div>
+
+**הסוג הראשון** כרוך בשיפוט ערכי - ולאו דווקא מלווה ברגש חיובי חזק: נניח והצבעתי לX על פני Y בבחירות, וX זכה - אבל אני חושב ששניהם גרועים, פשוט X קצת פחות.
+
+**הסוג השני** הוא הערכת היעדר-חסר: לא חסר לי כלום כרגע. ברור שאם יציעו להכניס לי מיליון דולר לחשבון הבנק אגיד כן - אבל אין לי איזשהו *מחסור*: יש כאן רגע *מלא* (bliss).
+
+**הסוג השלישי** הוא שביעות-רצון מחיינו ככלל, וככזה הוא יותר מורכב. זו הערכה שלא קשורה לרגע הזה - יכול להיות שעכשיו בשנייה זו לא ואוו, אבל ככלל אתה מבסוט.
+
+
+נוזיק מזכיר מאוחר יותר גם **סוג רביעי** - *מצב רוח* מאושר. מצב רוח אינו כרוך בהערכה מסוימת, ולא בהכרח קשור לאובייקט מסוים. חשבו, למשל, על [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה). היא, שלא כמו פחד, לא קשורה במצב-עניינים מסוים - אתה יכול פשוט לחטוף חרדה בלי שום קשר לכלום, ובלי שיש לך מה לעשות: אין בו הערכה או קשר למצב. מצב הרוח יכול להיות גם *נטייה* מסוימת - מוכנות לחוש רגש חיובי או לבצע שיפוט חיובי (או שלילי). 
+
+ולבסוף מציע נוזיק **סוג חמישי** - [נירוונה](/פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות#השחרור-nirvana) כזו, שבה אתה מתנתק מעצמך ורק דרך זה מגיע לאושר עילאי מסוים, במנותק מהבלי העולם באשר הם.
+
+
+האם כל אלו הם בכלל אותו הדבר? או שאנו משתמשים בהם רק בשיתוף השם? 
+
+
+אפשר גם לחלק את כל המובנים האלו לאובייקטיבי וסובייקטיבי. יש הרי מדד אושר של האו"ם, ויש כמובן את ההערכה של כל אדם ואדם.
+
+האם יש דברים *מחוץ* לאושר? האינטואיציה הראשונית שלנו קוראת על זו תיגר. האם יש מובן של אושר *שמספח* את הדברים האחרים?
+
+נקודת הפתיחה הראשונה שלנו היא עונג פרוידיאני - *עיקרון המציאות של פרויד* - שקובע שאנחנו מתנהלים במטרה למקסם את ההנאה החושית. ברור שיש מעבר להנאה רגעית - אהיה מוכן לוותר על לבהות בחלון ראווה יפה כדי לא לפספס את הטיסה שלי לתאילנד. אבל גם מנקודת מבט של ריבוי ההנאה ככל האפשר, ההגדרה נופלת -  יש הרבה סוגי *אושר* שכמעט ולא כרוכים בהנאה - חשבו למשל על מטפס הרים: הוא עושה את זה לכיף, אבל זה כרוך בסבל פיזי נורא - אפילו אובדן אצבעות! לא מספיק לנו להיות *דלי של חוויות טובות*.
+
+נדמה כי אושר הוא מעבר ל*מצבים המורגשים* (felt states). אנחנו נהנים מדברים מסוימים *משום* שאנחנו חושבים שהם טובים - סוג מסוים של [דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): זה טוב כי אני נהנה מזה, או שאני נהנה מזה כי זה טוב?
+
+נוזיק חוקר את השאלה באמצעות ניסוי המחשבה של *מכונת החוויות*:
+
+נניח ויחברו אותך למכונה שתאפשר לך לחוות כל מה שאתה רוצה. החוויות לא יהיו אמיתיות, אבל לא תדע שהן לא היו אמיתיות. החוויות יהיו אמיתיות, וגם האיכויות. עכשיו נשאלת השאלה - האם היית רוצה להתחבר למכונה?
+
+אנחנו יכולים להבין מי ש*לא רוצה* - לא נגיד עליו שהוא לא רציונלי. עצם ההבנה הזו מעידה שיש לנו תובנה ש*יש משהו טוב* מעבר לחוויות הסובייקטיביות - בין אם של חזיר ובין אם של סוקראטס. המושג של אושר קשור אצלנו, כנראה, קשרים מהותיים לערכים אחרים - כמו האמת. אנחנו לא אוהבים את המחשבה שהחוויות הן לא *אמיתיות* - כמו שלא היינו נהנים אם מישהו היה חולק לנו מחמאה שאנו יודעים שאינה אמיתית. 
+
+יש מעבר לצד הסובייקטיבי: אפשר לחשוב על החיים כמין נייר לקמוס כזה, שמעיד שחיי הולכים כהלכה - חיי האושר שלי הם לא גן עדן של שוטים, אלא סממן שהחיים שלי באמת מתנהלים היטב. ומה צריך להיות האיזון בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי? הסובייקטיבי ברור לנו מאז שאנחנו תינוקות. האם האובייקטיבי ברור לנו? או שהוא בדיחה עצובה?
+
+> <div style="text-align: left">What we want, in short, is a life and a self that happiness is a fitting response to— and then to give it that response</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 117</div>
+
+ואולי די בעצם ה*פעילות* כדי להבין אושר[^11]? או שמא הסיפוק הפרטני מספיק?
+
+חשבו למשל על אדם עם *[תסמונת קורסקוף](https://en.wikipedia.org/wiki/Korsakoff_syndrome)* - שמונעת יצירה של זכרונות לטווח הקצר. בכל פה שתצא מהחדר, הוא יגיד, *או, מתן! כמה זמן לא ראיתי אותך!*, גם אם תיכנס שוב אחרי חצי דקה. על פניו, חייו מלאים רגעי אושר - אבל האם נוכל להגיד עליו שהוא מאושר? 
+
+גם אם נשים בצד פסיכופתולוגיות כאלו, משתמע שחיים שהם מחרוזת של רגעי אושר נבדלים הם לא *מאושרים* (וממילא בלתי אפשרי). אושר, במובן עמוק, מחייב לפחות מימד מסוים של אושר שהוא אינו מובן-מאליו, כי עשו לי קיצי בגב. אדם חייב להציב לעצמו אתגרים - אתגרים אמיתיים וקשים - ולהתגבר עליהם, למרות שזה כואב. 
+
+> <div style="text-align: left">Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt</div>
+>
+> ---
+
+> כל דבר מעולה הוא קשה, כשהם שהינו נדיר[^12]
+
+חשבו על גידול ילדים - עבודת פרך! ובכל זאת הורים נוטים להגיד, שגידול הילדים היה הרגע המאושר בחייהם[^13].
+
+ומה לגבי שיפוט האושר: האם אנחנו שופטים אותו טוב יותר מנקודת המבט של ההווה, אלא רק כשנסתכל אחורה, על מה שכבר עבר?
+
+ומה לגבי אירועים חיים שליליים? הרבה פעמים אסונות שנופלים עלינו הופכים אותנו למאושרים - ההתגברות על הרגע שבו הקרקע נשמטת תחת רגליך היא בעצמה סוג של אושר, שהופכת אותך לבלתי-מנוצח. האם זה היה אירוע שלילי, או אירוע חיובי במהלך חייך? ברור שאירוע מסוים, כמו התייתמות מההורים שלך, הוא אסון נורא: אבל אולי זה הנקודה שהפכת מילד קטן ומפונק לחסין מפגעי החיים, והסית את מסלול חייך לטובה. Was it a misfortune? or a fortune? איך עושים את האיזון הנכון בין אושר *רגעי* - המובן השני של האושר של נוזיק - לבין התבוננות כוללת, על מהלך החיים כולו?
+
+> <div style="text-align: left">Life is a tragedy when seen close up, but a comedy when seen in long shot</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">Charlie Chaplin</div>
+
+אפשר להגיד את זה גם ההיפך. נקודת המבט שאתה נוקט בה יכולה לשנות *לגמרי* את ההערכה. ומה היינו מעדיפים? טרגדיה נקודתית וטוב כולל או טוב נקודתי וטרגדיה כוללת? אנשים מנסים *להתעלות מעל הרגע* - גם כדי להעניק משמעות לסבל נקודתי, וגם כדי להעניק משמעות מעבר לעונג נקודתי. לפעמים אנחנו מצליחים למזג בין שתי נקודות המבט האלה. 
+
+מהלך החיים גם הוא מטריד אותנו, לא רק כמות האושר תחת העקומה. 
+
+## להיות יותר אמיתי
+
+נוזיק מדגיש את ההבדל בין *קיום* ל*אמיתיות*: אין לנו תשובה אינטואיטיבית ל*מתי אנחנו הכי אמיתיים*, גם אם אנחנו קיימים באופן בינארי (או שאתה קיים או שאתה לא קיים).
+
+*אמיתיות* מגיעה בהרבה רבדים: יש יותר ממשי ופחות ממשי. ממשי לא מתממשק בהכרח עם קיים: אנחנו יכולים להצביע על אנשים עם הישגים גדולים, שהם עדיין *פחות ממשיים* מאנשים עם פחות הישגים: עדיין אפשר להגיד להם שהם צריכים להיות *יותר*. מה זה ה*יותר* הזה? נוזיק סבור שזו הממשות, וקושר אותה להצלחה - לא הישגית, אלא מבחינת החיים: החיים הם כפי שהם צריכים להיות כשאנחנו *יותר ממשיים*. 
+
+מתי אנחנו אומרים על מישהו שהוא *חבר אמיתי*, או *פילוסוף אמיתי*, או כל דבר אחר? ככה אומרים בהרבה שפות, מה שמעיד על כך שהביטויים האלו מכוונים לרעיון מסוים. 
+
+נוזיק מציע, למשל, שלדמויות ספרותיות מסוימות יש ממשות גדולה יותר מאחרות. אף אחת מהן לא *מתקיימת*, אבל כולן *ממשיות* בצורה כזו או אחרת - חלקן יותר, וחלקן פחות. חלקן אפילו *אמיתיות מהחיים* - הן נותנות לנו נקודות אור מסוימות לשפוט את החיים שלנו. מנגד, יש אנשים *מתקיימים*, שאין בהם שום ממשות: החיים שלהם יכולים אפילו להיות נעימים, אבל אין שם שום דבר שתופס אותנו: אפילו הביוגרף הכי טוב לא יימצא מה לכתוב עליהם. חסרה בהם *עוצמות חיים* מסוימת. חשבו על מה שאנשים אומרים - 
+
+> <div style="text-align: left">He's the *real* thing</div>
+
+נוזיק עצמו אומר בפרק מאוחר יותר - 
+
+> <div style="text-align: left">I do not mean to laud feeling real above all, even though it is valuable. It is being real that is primary; the feeling without the being could be provided by the experience machine.</div>
+>
+> > 209
+
+להיות ממשי, אומר נוזיק, זה להיות *חד* - ממוקד, ברור. קל להבין את זה מההיפך - אם אתה נישא על גבי החיים, אדיש, *זורם*, אתה פחות ממשי: ממשות היא משהו יותר מאורגן, יותר מסוים - זה מעיד על כך שאתה פועל באופן יותר *אמיתי*, במובן האותנטי, מישהו שאפשר לתפוס באופן ברור יותר מי הוא. האדם ה*זורם* הוא יותר חומר גלם מאשר משהו ממומש.
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Harry Frankfurt - Identification and wholeheartedness](./frankfurt.pdf)
+
+המימוש הזה כרוך גם בנקודת פתיחה מסוימת - שעלולה להרוס את המימוש, או להעצים אותו - 
+
+> <div style="text-align: left">Tragedy and suffering can be a means to greater reality when they do not completely overcome or destroy someone, and they have their own intensity</div>
+>
+> > 207
+
+אולי הממשות היא כוונה מסוימת להתממש, לעצב את החיים בצלמו של האדם - כמו שמיכאלנג'לו אומר על דוד - 
+
+> ראיתי את המלאך בשיש ופיסלתי את ששחררתי אותו
+
+ואם הדבר העליון הוא האל, או הנשגב - כמו שאומר שפינוזה, למשל - הרי שההתממשות היא סוג של *imitatio dei* - הידמות לאל; שחרור דוד מהשיש. ולמה בכלל שנרצה דבר כזה?
+
+> <div style="text-align: left">Why do we want to live our lives, rather than be spectators of (part of) them? Why do we want to be the kind o f beings who live our whole lives? Perhaps actual unhappiness or happiness is what makes our lives serious— not just play or a game. But why do we want our lives to be serious, then?</div>
+> 
+> 
+> > 127
+
+מושג הממשות הוא ניסיון מסוים של נוזיק להשיב לשאלה הזו.
+
+## יצירתיות
+
+נוזיק מאפיין יצרתיות, באפיון בסיסי, כ*יצירת משהו חדש* (Novel), ובכך קושר אותה באופן עקרוני למקוריות. 
+
+> <div style="text-align: left">Creativity is seeing what everyone has seen and thinking what no one else has ever thought
+> 
+> > Einstein</div>
+
+
+האפיון הזה אינטואיטיבי - אבל האם הוא הכרחי ומספיק? נדמה שעוד תנאים צריכים להתקיים כדי שבאמת נוכל לתאר *יצירתיות*. והאם בכלל זה תנאי הכרחי? האם תיתכן יצירתיות בלי מקוריות?
+
+
+בשפות עתיקות, לא היו מבחינים בין *אמן* (Αrtist) ל*אומן* (בעל מלאכה) - ההבחנה הזו חדשה. מדוע התחלנו להבחין ביניהם? 
+
+חשבו למשל על זייפנים - *טובי* הזייפנים. הם יכולים לצייר בחסד - *בדיוק* כמו האמן שהם מחכים. האם הם *לא* אמנים? האם אין שום דבר בשחזור המדויק הזה? במזרח, למשל, יש ערך רב בשחזור יצירות קדומות (ובקליגרפיה - תעתוק מושלם של תו בעל משמעות). יש גם את ההבדל, למשל, בין *חדשנות* (Ιnnovativeness) ל*יצירתיות*. בקיצור, אנחנו זוכרים שההגדרה של נוזיק היא בסיסית.
+
+יש לא מעט תרבויות שאומרות שאין ממש יצירה יש מאין - זה אקט של בריאה אלוהית. בעברית אנו אומרים *השראה* (קרי, מושרה מבחוץ); באנגלית אומרים *Ιnspiration* - רוח שנכנסת לתוכך: אולי יצירה היא רק מצב העיון הנכון שמאפשר כניעה לכוחות חיצוניים שיוצרים, והמימוש שלהם הוא רק גילוי של משהו שכבר היה קיים במציאות.
+
+לא ברור שחדשנות או מקוריות הם אקטים יצירתיים. גם הרכבה של חלקים קיימים יכולה להיות יצירתית, אבל רק הרכבה כזו שמביעה תפיסת עולם חדשה היא *אומנותית*. 
+
+נדמה שנוזיק לא מסכים עם זה - 
+
+> <div style="text-align: left">\[...] our experience o f Beethoven’s string quartets would be diminished if we discovered he had stumbled upon someone else’s rules for musical composition, which he then applied mechanically. We would no longer have the sense that something was being communicated to us, something he knew and felt profoundly. No longer could we marvel at the act of composition, or see the works as evidencing a human ability to transcend circumstances</div>
+> 
+> > 38
+
+לא כל חריגה מהנורמה היא יצירתית. אם אדם לוקח כוס חלב בבוקר, שם בתוכה אבן ושותה - האם הוא יצירתי? נשמע שצריך להיות איזשהו ערך מוסף. אולי נכנס לכאן עניין של הכרח - פיקאסו אומר - 
+
+> <div style="text-align: left">Art is the elimination of the unnecessary</div>
+
+
+אם הצלחת להביע יונה עם עלה של זית בשלושה קווים - בראבו! נדמה שכולנו נסכים שזו אומנות. דה וינצ'י מוסיף - 
+
+> <div style="text-align: left">Simplicity is the ultimate sophistication</div>
+
+אולי *דווקא* החיבור המאוד מדויק והמינימלי שעדיין מצליח להביא ערך *הוא* היצירה המובהקת ביותר.
+
+## עמדות
+
+נוזיק מציע שלוש עמדות להכרעת מה חשוב בחיים:
+
+- הגישה האגואיסטית - מה שנותן לחיים ערך מגיע מבפנים
+- הגישה היחסית - מה שנותן לחיים ערך הוא ביחס בין פרטים (למשל, עזרה, חברות...)
+* הגישה האובייקטיביסטית - הערך מגיע מבחוץ - אפילו מחוץ לתודעה (למשל, יש גלקסיות יפות, גם אם אין יצורים שיכולים לתפוס אותן)
+
+חזרנו ל[דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): אנחנו מעריכים דברים כי הם טובים, או שהם טובים כי אנחנו מעריכים אותם? 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Τhomas Nagel - The View from Nowhere]() - על המתח בין הפרטני לכולל
+
+איך בכלל מאזנים בין עמדות כאלה?
+
+נפוץ להבין ערכים כעניין אגואיסטי - זו הנחת העבודה ה"רגילה" בפסיכולוגיה, למשל: ערכים הם התיעול הטוב ביותר של המניעים (האגואיסטים) של האדם. 
+
+אבל יש האומרים שאגואיזם של ערכים מכשיל את עצמו: כדי שאני אעריך את X אני צריך לחשוב מלכתחילה שלX יש ערך כשלעצמו - זה חייב לבוא מבחוץ. דוגמה נוספת - אם אני חושב שאומנות היא בעלת ערך, אז היא בעלת ערך עבורי וגם עבור כולם - לא הגיוני שאני אגנוב לאנשים אחרים את הצבעים והמכחולים כדי שאני אעשה אומנות. קאנט ניסה לנסח את הסתירה הזו באופן מוחלט ב[צו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי).
+
+## בעיית הרוע
+
+!!! success "ראה גם"
+	[בעיית הרוע (מבוא לפילוסופיה של הדת)](/פילוסופיה/דת/רוע)
+
+בעיית הרוע היא בעיה מטאפיזית, שמטרידה את האנושות בכלל ואנשים מאמינים בפרט כבר אלפי שנים. אולם, הדיון שלנו הוא סביב הקשר של הבעיה לחיים הרפלקטיביים, גם של אנשים לא מאמינים[^4].
+
+בעיית הרוע היא גם אפיק מרכזי כ*נגד* האלוהים: מי שחושב שאין יד מכוונת ביקום נוהג להצביע על בעיית הרוע. קשה מאוד להימנע מלשאול שאלות כאלה - כמו ששואל היידיגר - 
+
+> למה יש משהו, ולא שום דבר?
+
+
+בעיית הרוע היא סוג כזה של שאלה, שאיננו יכולים אלא לשאול, בין אם יש להן תשובה או לא[^15]. הן מהוות מודל אתי מסוים תוך העיסוק בהן, גם אם אין להן תשובה חותכת.
+
+נוזיק מתיימר לתת תשובות לא-טיפוסיות לבעיה הזו. 
+
+השאלה, בפשטות, היא - *אם יש אל כל יכול, כל יודע, וטוב באופן מוחלט, איך ייתכן רוע בעולם?* אם נסיר כל אחד מההיבטים האלה, אפשר יהיה להסביר את הרוע, אבל שלושתם ביחד הם סתירה. התשובות של נוזיק הן *יותר מעצבנות מאשר מאירות עיניים*, אומר שלמה. ישנן כמה תשובות כאלה:
+
+- אין רוע (חיובי): רוע הוא שלילה של הטוב. אם טוב הוא מספר, "רוע" הוא 0 טוב - לא כוח בפני עצמו.
+
+כשאנחנו פוגשים רוע בפעולה, התשובה הזו מרגישה מתחמקת: מעשים רעים מרגישים לנו כ*מינוס* טוב, כותב נוזיק.
+
+- רוע הוא בעצם טוב: הוא חיוני לטוב בצורה כזו או אחרת. הוא מלמד אותנו איך להיות טובים, מחנך אותנו, וכו'.
+
+והאל לא יכל לברוא עולם שמאפשר ללמד אותנו מהר יותר, או בלי השלב הזה בכלל, שואל נוזיק? גם התשובה הזו מרגישה מתחמקת. 
+
+יש עוד הרבה תשובות כאלה, של רוע כמכשיר - הוא מטהר צדיקים לעולם הבא, הוא מהווה כפרה על העולם, וכדומה, אבל כולם לא מאוד משכנעים. 
+
+- יש רוע, אבל הוא לא קשור לאל. האל ברא אותנו כבעלי רצון חופשי, ו*אנחנו* בוחרים בו כדי לעשות רוע.
+
+רצון חופשי הוא טוב, גם אם המחיר הוא לאפשר ליצורים לבחור ברוע. אבל, נוזיק טוען, יש הרבה רוע שלא קשור ברצון חופשי - רעידות אדמה ושאר אסונות טבע. והאם באמת רצון חופשי טוב *עד כדי* לסבול את תופעות הלוואי האיומות שלו, הרוע? האם זה כזה נורא שנהיה *בלי* רצון חופשי, ופשוט נהיה מעין רובוטים טובים כאלו?[^16]
+
+נוזיק מנפנף את הכיוונים האלה - הם כולם *מנמיכים* את הרוע למשהו חלש יותר. במקום, נוזיק בוחן את הצדקת האל, דרך לייבניץ והקבלה. בקבלה, ניצב מתח בין שני היבטים אלוהיים - *צדק* ו*חסד* - דין ורחמים. שניהם חשובים כשלעצמם, אבל ניצבים במתח אלו עם אלו, אומר נוזיק - האם אנחנו מרחמים על מישהו או ממצים עמו את הדין? דין, נוזיק מציג באלגנטיות, מבקש *ליישב את העבר*, אבל רחמים מבקשים *להחלים את העתיד* - מן הסתם יש כאן בעיה: אין דרך עקבית אחת שאפשר לפעול בהתאם לשניהם, אפילו לאל. בפער ביניהם יש מקום לרוע בעולם.
+
+האל, הטוב, או האוטופיה הליברלית מהווים מצפן מסוים, שלפיהם אנחנו יכולים להשתפר ולנווט. אבל בעיות דוגמת אלו מעלות את העמדה ש*לא יכולה* להיות אוטופיה - ושכל ניסיון לרדוף אותה יגרום ליותר נזק מתועלת: עצם רדיפת האוטופיה היא סוג של רוע. אולי אין ולא תיתכן חברה בלי הצרימות האלה, בלי חוסר ההרמוניה הזה, וגם החברה האוטופית לכאורה מכילה בה את הקשיים האלה.
+
+[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ), מנגד, מציע שהרוע הוא *תוצר* של העולם המושלם, [העולם הטוב ביותר](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר): אלוהים *כן* ברא את העולם הכי טוב, שהוא העולם שבו ישנו הריבוי הגדול ביותר מהעקרונות המצומצמים ביותר - *האחדות האורגנית* הגדולה ביותר. ואולי אפילו אלוהים *פגע* בשלמות הזו כדי לצמצם את הרוע שנובע מעולם כזה - ברור שמעט עקרונות עם ריבוי אדיר יכללו בתוכם גם רוע כלשהו - אבל כך או כך, זה האידיאל. אבל אולי, מוסיף שלמה, גם עולם *כזה* הוא רוע כהיעדר, שנוזיק נפנף קודם: הרוע הוא תוצאת לוואי של חיבור בין רכיבים טובים, ולא רכיב ממש כשלעצמו. 
+
+ואולי בכלל על כל מתח כזה, מציע נוזיק, אלוהים *כן* ברא עולם תואם - עולם שמבוסס על *חסד* ועולם שמבוסס על *דין* וככה עד אינסוף לכל האפשרויות. למה אין עולם בלי רוע? *יש* עולם בלי רוע - פשוט לא זה. אולי זה מספיק לפתור את הבעיה המטאפיזית. אבל זה *עדיין* לא מספיק, אומר נוזיק, כי - 
+
+> <div style="text-align: left">[...] the answer has to be something we can actually utter and bring ourselves to say to somebody who is undergoing suffering, or who has a loved one who is, or who has experienced and knows of suffering in the world</div>
+>
+> > 231
+
+> <div style="text-align: left">Perhaps the true story isn’t a comforting one. But it cannot be something to make one shrink in embarrassment. What the theory we have considered provides is not a possible, not a decent thing to say to somebody</div>
+> 
+> > 226
+
+זה טוויסט מעניין לבעיה. על פניו, אפשר לנפנף אותו - *מה אכפת לי מה מרגיש הסובל?* - הפואנטה היא לא לנחם אותך. לנוזיק יש דרישה קשה יותר - שלא ייתכן שהתשובה לבעיית הרוע *מותירה את האל ללא פגע*.  
+
+> <div style="text-align: left">The explanation of evil should not leave a divine being untouched \[...] a satisfactory explanation must talk about a divine being worth worshiping, a divine being that you can have a religion about \[...] It cannot just be a detached metaphysical theory. Not only must God not be detached from what’s happening here, the explanation must leave us attached to God in certain sorts of ways, not simply created by him</div>
+> 
+> > 231
+
+זה הלב הפועם מאחורי השאלה - משהו לנחם את הסובלים, משהו להאמין בו - ואסור לנו לתת לדיון בה לזלוג החוצה משם, דורש נוזיק. התפיסה הזו מניחה אל *פרסונלי* - אישי, אכפתי - ויש כאן מקום לשאול על אל *לא* פרסונלי - ויש גם תפיסות כאלה. 
+
+
+## שעמום
+
+!!! info "[טקסט - *The Miasma of Boredom*](./boredom.pdf) [(Kekes)](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Kekes)"
+
+אולי ניתן להבין את החיים דווקא מהיעדר - ג'ון קקס בוחן את הזווית הזו מתופעת ה*שעמום*. שעמום זו תופעה מאוד בסיסית ואופיינית לבני אדם. האם לחיות משעמם? איזה מין דבר זה בכלל? 
+
+יש לשעמום מובן אנושי ייחודי. אם לחיה "משעמם" ותזרוק לה כדור, היא מיד תתלהב ותרדוף אחריו: שעמום הוא פשוט חוסר של עוררות. אבל *כשלבני אדם* משעמם, הם עלולים להגיע למצב שהם *דוחים* את העוררות, ופשוט לא פועלים: החוויה היא אחרת. היא צריכה להיות **משמעותית**. שעמום הוא איום קיצוני יותר על בני האדם: הוא יכול אפילו להוביל אותנו לכדי [אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות). אם זו תופעה כל כך ייחודית לבני אדם, אולי נוכל ללמוד דרכה משהו על להיות אנושיים.
+
+
+> <div style="text-align: left">Boredom may be a short-lived experience we all occasionally have, a a lasting condition. The latter is a serious problem because it leads to a general loss of a sense of our values, retreat into ourselves, estrangement from other people, and a pervasive sense of distaste, irritability, and the futility of all activities. Enjoyments in life are replaced with scorn, activity with lethargy, the innocent eye with the knowing unmasking of the corruption that is thought always to lie not far below the surface of deceptive appearances. The world is not seen and appreciated, but dispiritedly seen through and deplored. Modes of evaluation are regarded as veils that obscure the bitter truth about the pointlessness of life.</div>
+
+
+קקס מפריד בין שני סוגי שעמום: האחד רגעי וחולף, והשני חודרני וכולל; לא ברור בכלל שאלו אותו הדבר. לסוג הראשון אנחנו עלולים אפילו להשתוקק בתקופות סוערות, אבל הסוג השני הוא איום קיומי של ממש.
+
+שעמום מתמשך, חודרני, הוא התנתקות מסוימת מה*חיות* של החיים, של אובדן של הערכים שלנו; שעמום כזה הוא, באופן עמוק, חסר תקווה, שכוח-מרפא. 
+
+> <div style="text-align: left">Engagement is a response to boredom. But if boredom is a lasting condition, not just a passing one, it leads those who are possessed by it to be bored also with all engagements. All of them are seen as strategems of self-deception that hide the absurdity of human aspirations. The engagements that might relieve boredom are thus vitiated by the same sense of futility that they were intended to relieve. A severe case of boredom infects its own cur e and dooms all attempts to overcome it deadening malaise</div>
+
+
+יש רוע פרדיגמטי עמוק ומוחלט בשעמום: כמו חור שחור, הוא בולע כל דבר שעלול להאיר טיפה את החיים, וכך ממית את התרופה שלו. 
+
+קקס מנסה לאפיין את השעמום. הוא מחלק אותו לחמישה מאפיינים:
+
+- תנודתיות בין *אפתיה* ו*חוסר שקט*
+
+	לכאורה, אלו הפכים, אבל השניים קשורים עמוקות אחד משני: האפתיה מרוקנת את המשמעות, וחוסר השקט מנסה למלא את החלל הריק ב*משהו*.
+
+- אובדן משמעות
+
+- *אובדן-חיבה* (Disaffection) - אבדן תחושה טובה לגבי החיים בכלל וחיינו בפרט
+- *נסיגה* מהחיים ומהפעילול
+- *הזרה\ניכור* מהחיים, מהחברה ומאחרים
+
+> דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃: הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃: מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃: וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃: הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב  סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ: כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃: כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃: מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ : אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃
+> 
+> > קהלת, פרק א'
+
+
+התיאור של קקס הוא, בעצם, [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון). האם יש בכלל שעמום משמעותי *בלי* דיכאון? 
+
+השעמום הקיצוני הוא סוג של מוות, לתרגיה, היעדר פעילות. ילדים קטנים מתלהבים מכל דבר, ומתרוצצים בתזזיתיות: הם מלאי חיים. אבל לא ברור שקל לשמר רמת פעילות כזו (אם כדאי בכלל לשמר אותה) גם כשמתבגרים, מבלי להגיע למצב שאנו *שחוקים* (jaded). השעמום הוא מוות של הרצון, מוות של הרוח, ואפילו מוות ממש - גם אם אתה חי ביולוגית.
+
+קקס מבצע הפרדה נוספת, בין שעמום *חיצוני*, מצבי, לשיעמום *פנימי* (attitudinal), חודר, כאשר האחרון הוא הקטלני מן השניים: הוא דחייה של אמות המידה החיצוניות, וככזה לא עסוק במצב עניינים מסוים, אלא בשיפוטים בכלל.  
+
+
+>  <div style="text-align: left">Attitudinal boredom is a pervasive response to life as whole. It is not instrumental to anything worth caring about, but a reaction to the futility of caring about anything. It is a personal attitude that other may not share. The life some us find boring, others may find interesting. The source of attitudinal boredom is how we feel about our life, not how it actually is. Of course, life may actually be as bad as how we feel about it, but what matters is our estranged, debilitating, personal attitude, not whether it is reasonable. Attitudinal boredom is not about the world, but about ourselves who have the attitude. It is primarily emotional and reactive, and at most only secondarily cognitive and truth-directed</div>
+
+שעמום חודרני הוא העדשה שדרכה אנו שופטים את החיים. הוא מוביל אותנו לשפוט את החיים כמעיין *sub specie aeternitatis* - תת-סוג של אינסוף, שמותיר אותנו חסרי אונים, סוג של [אינטלקטואליזציה](/פסיכולוגיה/אישיות/האגו#מנגנוני-הגנה)[^17].
+
+>  <div style="text-align: left">We feel desolated and an irritable contempt for all those who cravenly disguise from themselves the awful truth we have faced about the futility of everything. Other people's activities seem stupid, shallow, or motivated by self-deception that they contrive to hid from themselves by phony optimism \[...] In severe cases, disengagement turns into *estrangement* that if full of scorn for all those who do not face the fact that there is nothing to live for. Estrangement makes boredom misanthropic[^18]</div>
+
+
+איך התגנבה פנימה ה*אמת*? אולי שעמום הוא תפיסה כלשהי של אמת, של משהו חשוב - אובדן גם של האשליה? האם שעמום זו רק *תפיסה* פרטנית, או ביטוי של איזושהי אמת? 
+
+שעמום נקודתי *מעודד* יצירתיות: הוא מעודד אותנו לפעול ולמצוא אפיקים חדשים להיות [יצירתיים](#יצירתיות)[^19]. שעמום *חודרני* עושה בדיוק הפוך: הוא קוטל יצירתיות. 
+
+![boredom](./boredom.jpg)
+<small>מצ'עמם[^18].</small>
+
+
+
+באיזה מידה השעמום מעיד על חוסר משמעות תשתיתית? שופנהאואר חשב שאפילו שעמום חולף הוא עדות לריקנות של החיים: גם אם אנחנו מצליחים להפיג אותו כאן או כאן, אנחנו דוהרים מהסחת הדעת הזו לבאה, עצם נוכחותה של הריקנות הזו מעיד שהחיים במהותם חסרי משמעות. במובן הזה, [לחנך ילדים למצוא עניין במשהו הוא סוג של שקר אצילי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#כלבים-פילוסופיים).
+
+גם [פסקל](/פילוסופיה/דת/אמונה#ההימור-של-פסקל) מסכים עם הריקנות הזו, אבל סבור שאפשר להתגבר עליה על ידי *קישור* עצמנו למישהו מעבר (ספוילר: אלוהים). גם נוזיק סבור שערך הוא אובייקטיבי, אבל *משמעות* היא סובייקטיבית: קישור של העצמי לאותו הערך. ההגות במשמעות של הערכים, בקישור הזה ממש, הוא החיים הרפלקטיביים - עד שניעצר במשהו אינסופי, או במשהו פנימי באופן מוחלט (ועדיף שיהיה שניהם). זהו, באופן פורמלי - משהו אינסופי ובעל ערך פנימי מוחלט - אלוהים. לכן מאחורי המחשבה של פסקל יש איזשהו היגיון פילוסופי.
+
+## חוכמה
+
+הפילוסופיה - *אהבת החוכמה* - היא לב ליבה של הפילוסופיה, אבל הדיון סביב *מהי* חוכמה נעדר באופן מפתיע ממנה.
+
+מהי בכלל החוכמה? האם אפשר להנות מפילוסופיה בלי להנות מחוכמה, כמו תשחץ כזה?  מה הקשר בין הפילוסופיה לחוכמה?
+
+> <div style="text-align: left">\[...] Wisdom is what you need to under
+stand in order to live well and cope with the central problems and avoid the dangers in the predicament(s) human beings find themselves in</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">What is wisdom? How shall it be loved? Wisdom is an understanding of what is important, where this understanding informs a (wise) person’s thought and action</div>
+> 
+> > 267
+
+
+
+זו הגדרה מעניינת - *חוכמה היא לדעת מה חשוב*. כמו כל מושג מורכב, אנחנו לא נמצא מהי *חוכמה* באיזו נוסחא: עלינו להתוודע לכל הרשת של המושגים שבהם נקשרת חוכמה - מושגים כמו *אמת*, *תבוניות*, *אינטיליגנציה*, *תשומת לב*, *[אושר](#אושר)*... איך כל המושגים האלו מתקשרים לחוכמה? ככל שנתאר את הרשת טוב יותר, נבין יותר מהי חוכמה. 
+
+מושג ה*חוכמה* לא הובן באותו האופן לאורך ההיסטוריה. ליוונים היו מילים רבות לחוכמה ומושגים סמוכים - בראש ובראשונה *לוגוס* (λόγος) - הסבר תבוני, דיבר. המושגים פיצלו חוכמה ל*פרונסיס* (φρονέσις) - תבונה מעשית, ידיעת הטוב והבנתו, ו*נוס* (νούς) - שכל, ידיעה שכלתנית, *טכנה* (τέχνε) - חוכמת האומנים, בעלי המלאכה. אלו נקשרו עמוקות לאמת - *אלת'איה* (ἀλὴθεια), לידיעה - *אפיסטמה* (επιστήμη) ולטוב - *אגאתון* (ἀγαθόν). מי שידע את הטוב, האמיתי והיפה ופעל לפיהם, הוא היה ה*סופוס* (σόφος) - החכם.
+
+
+המובן הנוזיקיאני שונה - לא צריך להיות איזה גאון כזה כדי להיות חכם: נדמה שנוזיק מכוון ל*פרונסיס*, לא ל*סופיה* (אם כי אפלטון ואריסטו קשרו ביניהם, כמובן). אולי אריסטו ואפלטון היו קושרים בין הטוב לידיעת האמיתות, כמו שעושה שפינוזה באתיקה - חייבים להתחיל במהו האל והעולם כדי להיות *אתיים*. 
+
+לפני שנדון במהי חוכמה, אנחנו צריכים למקם את המושג הזה בטווח הזה: האם החכם הוא מי שצופה לשמיים ומחפש את האמיתות, או מי שחי טוב ויודע לפעול טוב - *חכמת חיים*? 
+
+עד כמה חוכמה קשורה לאינטיליגנציה? האם מי שיש לו IQ גבוה יותר חכם יותר? חכם פחות? אולי יש לו קיבולת גדולה יותר לחוכמה, אבל הנסיבות משתנות? חוכמה מסתמנת כמשהו אחר - לא רק ידע וקיבולת לרכוש ידע. 
+
+חוכמה ניתן להבין כ*צדק* - לתת לכל דבר מה שמגיע לו - על ידי מתן תשומת הלב לדברים שחושבים ודחיית אלו שלא. זה קשור מאוד ל[להיות יותר אמיתיים](#להיות-יותר-אמיתי) - ואז החוכמה היא יותר *מכשירית*, ולא האידאל. 
+
+הפרויקט הסוקראטי, מזכיר לנו נוזיק, היה לחלץ *הגדרה* לדברים כמו *חברות* ו*אמת*, וזו לכאורה חוכמה. אבל מי שלא יודע להגדיר ללא-דופי חברות, לא חבר? היו אינספור אנשים שהיו חברים אדירים, בלי לדעת את ההגדרה! אולי אין בכלל תשובה אובייקטיבית, במובן של הגדרה? ואז, מה תהיה החוכמה? מה יש לה לדעת? אם אין *אפיסתמה*, אין *סופיה*!
+
+אז אם הפרויקט היו סוקראטי היה שגוי - הוא חיפש הגדרה לדברים שאין הגדרה - האם אי אפשר להגיד על סוקראטס שהוא *חכם*? האם הידיעה היא ידע אובייקטיבי, או לאו דווקא? אולי הפרויקט הסוקראטי הוא חוסר הבנה בסיסית, ואז אי אפשר להגיד שהוא חכם, ואולי הפרויקט הסוקראטי קשור לאו דווקא לידיעה כזו או אחרת, אלא לדרך פעולה מסוימת, ולכן הוא חכם? 
+
+אפשר להגיד שהחוכמה היא פרטנית לגמרי - לדעת איך להיות מתן, או גיא, או שלמה. אפשר גם להגיד שהחוכמה היא עדיין ידיעת אמיתות מסוימות - אדם באשר הוא אדם, או יצור אחר באשר הוא יצור אחר. אבל גם אולי אם נתפזר יותר מדי, נאבד את המוקד של הטוב המסוים עבורנו.
+
+ביוון היה מושג ששמו **אחדות המידה הטובה** - לפיו אינך יכול לגלם מידה טובה אחת מבלי לגלם את כל השאר: אתה לא יכול להיות נדיב אם אתה גם לא פועל בצדק, וכו' - האמת חייבת להיות כוללת, וממנה ינבעו כל המידות הטובות, בבת אחת. יש כאן קשר עמוק בין הפעולה המסוימת לידיעה נרחבת. 
+
+ואולי החוכמה היא בכלל ריקון - כמו שנוזיק אומר, *היא עצמה נשארת בחוץ*? נעה מספרת על נהג מונית קולומביאני שנוהג עד שמרוויח סכום מסוים של *פסו*, ואז עוצר הכל והולך לים עם הבן שלו. אולי חוכמה היא דווקא משהו כזה - מיידי, ומעשי, ובלי לרלרת?
+
+אולי כן יש ידיעות תיאורטיות אובייקטיביות - בסיסיות, וטריוויאליות כאלה (*תגיד*, שואל שלמה, *איך אתה בולע?*), ולכן משקל החוכמה נופל לא על ה*Knowledge-that*, אלא על ה*Κnowledge-How* - איך מיישמים אותן. 
+
+> Know everything about something, and something about everything.
+
+
+באיזשהו מובן, החוכמה בהגדרתה לא ניתנת להגדרה: היא החריגה מכל תבנית וכל ניסיון וכל תיאוריה, ויצירת משהו חדש. אולי היא הגדרה בהצבעה על מישהו חכם ולהגיד - *אני רוצה לחיות ככה*, משהו כזה.
+
+
+[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
+[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
+[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
+[^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
+[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
+[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע.
+[^8]: אולי פסיכופתים, וגם אז - זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
+[^9]: ביוונית, למשל, יש המון מילים שונות להמון סוגים שונים של אהבה - *פיליה*, *ארוס*, *אורקסיה*, *אגת'ה*... (φίλια, έρως, ὄρεξια, αγαθά...)
+[^10]: באופן יוצא דופן, אנחנו בעברית נהנים מההבחנה בין *אושר* ל*שמחה*, ואנחנו לא משתמשים במונחים האלו לסירוגין. 
+[^11]: ר' גם - *Μοrality*, ברנרד וויליאמס. 
+[^12]: שפינוזה, [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). משפט אחרון.
+[^13]: שלמה מזכיר שם של ספר: *Αll joy, no fun*
+[^14]: לא במקרה [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) מתחיל את ה[אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) ב*אלוהים*.
+[^15]: קאנט חשב שאלו שאלות שהתבונה חותרת אליהן באופן טבעי ([*אנטינומיות*](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md#מהי-אנטינומיה)), אם כי אינה יכולה לתת להן תשובה (וכך מגיעה ל*סתירות ומבוכות*).
+[^16]: תשובות כאלו רלוונטיות במיוחד בהקשרים של קהילות יותר מסורתיות, כמו חרדים: מחנכים אותם להיות טובים בחינוך קשה, נטול-חופש, אבל בסוף יוצאים אנשים טובים יותר (אולי).
+[^17]: שופנהאואר, אגב, נקט בעמדה הזו במפורש: *התייאשתי מהחיים, אז אתעסק בהם אינטלקטואלית* (ודיכא את כולנו בדרך, מוסיפה יערה).
+[^18]: שנאת אדם.
+[^19]: שלמה קושר את זה למושג ה[אם טובה דיה](/פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט#אם-טובה-דיה).

פילוסופיה/בודהיזם/index.md

@@ -14,8 +14,8 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 ![naksan.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/naksan.jpg)
 <small>מקדש נאקסאן-סה, גאנגוון-דו, דרום קוריאה</small>
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת (שיעורים 1-3)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת (שיעורים 4-12)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 
 ## מהו בודהיזם?
 סביב הלמידה על בודהיזם מתעוררות כמה שאלות:
@@ -83,7 +83,7 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 - מוקשה (נירוונה)
 איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-info ""
     אטמן = ברהאמן; עצמי = מוחלט
 
 [^8]: התפיסה ההודית האמינה בגלגול נשמות נצחי - הקיום ממשיך וממשיך, כל פעם בקיום חדש, בין שברהאמין ובין שחיה כלשהי.

פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md

@@ -50,7 +50,9 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
 
 המתנגדים מציינים שאחת מהן - הניבאנה - כן נצחית, ובלתי מותנית, ולאור זאת - כיצד הדהארמה הזו שונה מה[ברהאמן האופנישדי](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית), או מכל תפיסה מהותנית אחרת? מה מונע מאיתנו לטעון שהניבאנה אינה המהות?
 
-> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else (Dharmakirti, 6-7CE)
+> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else
+> 
+> > Dharmakirti, 6-7CE
 
 הפתרון שמציע דהארמהקירטי הוא שעצם התלות ההדדית של הדהארמות פותרת את הקושי המהותני - משום שאין לעולם לא לבד, אין להן כוח מהותי.
 

פילוסופיה/בודהיזם/אטמן.md

@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 המושג האופנישדי לאני הוא **אטמן[^1]** - אך אינו מקביל לחלוטין לתפיסתנו את ה*אני*. הבודהיזם דוגל ב*אנאטמן* - שלילת האני.
 
 > מסופר על שני חברים, אודאלאקה ובנו שבטאקטו. האב מבקש מהבן את פרי עץ הבניאן, ומבקש ממנו לפתוח את הפרי.
-
+>
 > הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? הרבה זרעים, משיב הבן.
-
+>
 > האב מבקש מהבן לשבור את אחד הזרעים. הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? כלום, משיב הבן.
-
+>
 > זאת משום, קובע האב, שישנה איזושהי מהות נסתרת, שאין בכוחנו לראות. בתוך הזרעים ישנה המהות הזו, וממנה העץ קיים. אותה המהות הנסתרת היא העצמי (אטמן), המוחלט, הרוח האלוהית שקיימת בהכל.
-
+>
 > אופנישד Chāngodya
 
 אותו האטמן הוא *נצחי*, *מהותי*, *חמקמק*. זוהי תפיסה מוניסטית, שמזהה את ה*אטמן* עם ה*ברהמן* - המוחלט. 
@@ -64,30 +64,30 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 [^4]:  זאת בניגוד ל[*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-שני-על-טבעה-של-רוח-האדם-ועל-כך-שנקל-להכירה-מאשר-להכיר-את-הגוף) הקרטזיאני.
 
 
-> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה"
-
+> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה
+>
 > במאה ה2 לפנה"ס, בממלכת בקטריה ההליניסטית, מסופר על המלך מילינדה הפילוסוף. כה חכם היה מילינדה, שאיש מהבודהיסטים לא הצליח להתמודד עמו. > נקרא אליו הנזיר נגסנה, להתעמת איתו. מילינדה שואל את נגסנה לשמו.
 >
 > ---
 >
 > - *אני מוכר כנגסנה*, משיב, *אך המילים אינן אלא כינוי, מושג, תואר עכשווי, שם בלבד - כיוון שלא ניתן לתפוס בן אדם אמיתי.*
-
+>
 > - *שמעו, 500 היוונים ו80,000 הנזירים!*, קובע מילינדה. *נגסנה אומר שאינו אדם אמיתי! איך אוכל להסכים לדבר כזה?*.
-
+>
 > - *האם הגעת לפה בכרכרה?*, שואל נגסנה את המלך. הלה משיב בחיוב.
-
+>
 > - *ומהי המרכבה? הציר? הגלגלים? המסגרת? מוט הדגל, האסל, או הדרבן?*. המלך משיב לכל אחד בשלילה - אף אחד מהדברים הללו לא ייקרא בנפרד כרכרה.
-
+>
 > - *האם ניתן לכנות את אוסף הרכיבים הזה ככרכרה?*, שואל נגסנה. לא, משיב המלך.
-
+>
 > - *האם הכרכרה נמצאת מחוץ למרכיבים שלה?*, שואל נגסנה. ודאי שלא, משיב המלך.
-
+>
 > - *כמה שאלות שלא אשאל*, קובע נגסנה, *לא אגלה את המרכבה. מהי הכרכרה האמיתית? האם הוד מלכותו שיקר?*
-
+>
 > - *לא שיקרתי*, קבע מילינדה. *בכל הדברים האלו, מתקיים הכינוי הזה 'כרכרה'*.
-
+>
 > - *כך בדיוק איתי*, אומר נגסנה. *בחלקי גופי ובחשמת המצרפים, מתרחש הכינוי הזה 'נגסנה'. אולם במציאות המוחלטת, לא ניתן לתפוס את הבן אדם הזה*.
-
+>
 > ---
 האדם, כמו הכרכרה, הוא בסך הכל עניין פונקציונלי - ולא דבר מוחלט - ושמנו אילו אלא תווית, שמאפשרת לנו להתנהל בעולם. לייחס לדבר ארעי כזה דבר קבוע - הוא מקור הסבל; הניסיון לקבע את האני, להגן עליו, לרצות אותו, להסביר אותו[^5]. האני הוא אשלייה, שהשחרור ממנה יקל על הסבל.
 

פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות.md

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ---
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת (שיעורים 4-12)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 
 **ארבע האמיתות הנאצלות** הן אמונה בסיסית בבודהיזם, חוצה פלגים ואזורים גיאוגרפיים[^17]. חרף המעמד הבסיסי שלהן, ארבע האמיתות אינן פשוטות כלל - הבודהה עצמו לא היה מתחיל בלימוד הארבע האמיתות - אלא תורה למתקדמים. 
 
@@ -21,19 +21,20 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 אך מה *אינן* ארבע האמיתות הנאצלות?
 
 > מסופר על אדם שביקש ללמוד עם הבודהה ברגע שהלה יענה לו על כמה שאלות חשובות:
-
+>
 > 1. האם העולם נצחי?
-
+>
 > 2. האם העולם אינסופי?
-
+>
 > 3. האם הגוף והנפש נבדלים?
-
+>
 > 4. האם הבודהה שורד את המוות?
-
+>
 > ---
-
+>
 > בתגובה, מושל אותו הבודהה לאדם הנורה מחץ מורעל. אם אסרב לטפל בך, הוא אומר, עד שלא תגיד לי איזה חץ פגע בך, מאיזו קשת, מהו המיתר ומהי הנוצה, באיזו זווית ומה שם הקשת? אם לא אטפל בך לפני כן, הרי תמות.
 
+
 באותו האופן, הבודהה אינו מתיימר לענות על שאלות פילוסופיות כבדות משקל - אלא לסייע לאלו שסובלים, כעזרה ראשונה. 
 
 
@@ -43,8 +44,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ## הסבל dukkha
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות סבל, מוות הוא סבל, צער, יגון, כאב, מצוקה ואי-נוחות הם סבל; שהות במחיצת הבלתי נעים היא סבל, פרידה מהנעים היא סבל; לא לקבל את מה שאנו משתוקקים לו זהו סבל; בקיצור, **חמשת המצרפים** של ההיאחזות הם סבל.
-
-> *גתין^ ^2014,^ ^81-2*
+>
+> > גתין, 2014, 81-2
 
 ה**דוקה** היא מונח מסנסקריט שקשה לתרגם - סבל לא ממצה אותה. הדוקה היא כאב נפשי, פיזי, השתוקקות בלתי-נענית, חוסר סיפוק. דוקה היא ה*זץ* הפתאומי של הכאב שדורכים על מסמר; היא לשבת בכיסא נוח ולאכול משהו ולגלות שחסר *רק משהו קטן*; היא איזה דגדוג לצאת ולעשות משהו כמו לגלוש; היא לשבת במקום הכי נוח והכי מספק בבית שלך ובסופו של דבר להרגיש מיאוס. שבו במדיטציה בנחת מושלמת - כמה זמן תוכלו לשבת שם עד שתרגישו את הרצפה תחתיכם? זוהי *דוקה*.
 
@@ -63,8 +64,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 האמת השנייה היא **טרישנא** (השתוקקות,צמא), שגם היא מונח שקשה לתרגם; בסנסקריט מתארים את זה כצמא של אדם במדבר למים. ההשתוקקות היא התשוקה למה שרוצים, והדחייה של מה שלא רוצים.
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר מקורו של הסבל: הצמא להתהוות חוזרת ונשנית, הכרוך בהנאה ובהשתוקקות, ומתענג פעם על דבר זה ועם על דבר אחר, כלומר הצמא לאובייקטים של הנאות החושים, הצמא לקיום והצמא לאי קיום.
-
-> *גתין,^ ^82*
+>
+> > גתין, 82
 
 
 
@@ -101,7 +102,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 ## השחרור nirvana
 > זוהי האמת האצילה בדבר הפסקתו של הסבל: דעיכתו והפסקתו החולטת של הצמא הזה, ויתור עליו, נטישה שלו, שחרור שלו
-^גתין,^ ^82^
+>
+>> גתין, 82
 
 עכשיו כשגילינו את המחלה ואבחנו את הסיבה שלה, הגיע הזמן להבריא אותה - להפסיק את הסבל. איך מפסיקים את הצמא הזה? איך מפסיקים לפגוש את העולם בדיכוטומיה של *רוצה*, *לא רוצה*, *נעים*, *לא נעים*? הבודהה קובע שאפשר לעשות את זה - שזה מצב שהוא השיג, וכמותו מאות ואלפים נוספים שמסופרים בכתבים הבודהיסטים. הפסקת הסבל אינה קלה - אך אפשרית. 
 
@@ -118,23 +120,26 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^24]: מצב שמושג בצורה טבעית - ולא באמצעות סמים הזייתים, להם הבודהיזם מתנגד בתוקף מתוך אמונה שהמצב שהם יוצרים זמני ומלאכותי, ולא ניתן להטמיע בחיים השוטפים כמו התרגול והלמידה.
 
 ## הדרך mārga
-> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון"
-^גתין,^ ^82^
+> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון
+> 
+ > > גתין, 82
 
 *הדרך שמונת האיברים* מדברת על הנוגדים נגד הגורמים לסבל: כנגד ההיאחזות, אי-היאחזות (alobha), כנגד השנאה, אהבה חברית (metta), כנגד הבורות, חוכמה (prajñā).
 
 האיברים בדרך אינם כציווים אלוהיים, כחטא ועונש - אלא כלים מעשיים לתרגל בכדי לטפח בעצמנו את הדרך המיטיבה.
 
-| חלק 					 | גורמים של הדרך המתומנת 													|
-| --- 					 | --- 																						  |
-| חכמה prajñā    | השקפה נכונה, כוונה נכונה (וגם חשיבה נכונה) 			|
+| חלק            | גורמים של הדרך המתומנת                           |
+| -------------- | ------------------------------------------------ |
+| חכמה prajñā    | השקפה נכונה, כוונה נכונה (וגם חשיבה נכונה)       |
 | מוסר[^25] sīla | דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים ופרנסה נכונים |
-| ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון 						  | 
+| ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון              |
 
 ### חוכמה
+
 החוכמה הבודהיסטית מבקשת להכיר את התפיסה הבודהיסטית, ואת מבנה התודעה והרגשות - להכיר מול מה אנו עומדים. 
 
 ### מוסר
+
 הדגש במוסר הבודהיסטי הוא על **הכוונה** - גם כשאנו מדברים דברי אמת, אם הכוונה שלי אינה נכונה (במטרה להרשים, או לגרום סבל), הרי שלא דיברתי דיבור נכון. הציווי הזה הוא כה קשה, עד שבמנזרים מסוימים נמנעים מלדבר כליל. כך גם לגבי הפעולה הנכונה: גם אם הועלתי לאחר, אך עשיתי זאת ממניע שגוי, לא פעלתי נכון. מנגד, גם אם פגעתי באחר, אך כוונתי הייתה טהורה, הרי שפעלתי נכון. 
 
 הדרך אינה מוחלטת, כמו בדתות המערב - אין קדושים ואין שטנים. המרשם הבודהיסטי הוא כמו תרופה - כלים שמנסים לעזור. אתה מתפרנס ממקצוע פוגעני - נסה לעשות משהו אחר; אתה מדבר עם אנשים אחרים - נסה לדבר נכון; למרות שיש מנזרים ותפיסות שלוקחים את זה לידי קיצון, ועושים מעט מאוד מחשש לפגוע (כמו הג'איניזם ההודי), המוסר הבודהיסטי הוא כלי מעשי - ולא אידאל.
@@ -150,9 +155,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 החלקים האלו בלתי נפרדים, וחייבים כולם לבוא יחד.
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     [הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
 
-כאן יש השואלים -** אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.
+
+כאן יש השואלים - **אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.
 
 [^26]: דה-רידה מושל את המרדף לאדם בבטן של זאב, שזומם כיצד לצוד את אותו הזאב.

פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md

@@ -9,6 +9,12 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 ---
 
 ## מדיטציה bhavana
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	[מדיטציה כמצב תודעה חלופי (תודעה ופסיכופתולוגיה)](/פסיכולוגיה/תודעה/מצבים#מדיטציה)
+
+
 המדיטציה[^5], אבן דרך משמעותית בבודהיזם, אינה ייחודית לו; היא קיימת גם באיסלאם הסופי, בקונפיוציוניזם, בנצרות, בהינדוהיזם ואפילו ביהדות.  בכולם היא מהווה מעיין התבוננות שקטה וקשובה באדם וברגשותיו.
 
 אלא שבניגוד לשאר המסורות האלו, שם המדיטציה היא עניין די שולי, בבודהיזם היא משחקת תפקיד מפתח: היא סימן ההיכר של המסורת הבודהיסטית[^1]. המדיטציה חיונית לתפיסה הבודהיסטית: לא ייתכן שחרור בלא מדיטציה. היא הכלי העיקרי ששימש את הבודהה להגיע לתובנות שעל בסיסן בנה את התורה שלו[^2].
@@ -21,7 +27,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
     מדיטיציה אינה רק ישיבה.
 
 > להימנע מלעשות רע, לעשות טוב ולטהר את התודעה - זו תורתם של הערים
-^דהמפדה^ ^183^
+ >
+ >> דהמפדה 183
 
 
 ההתנהגות המוסרית היא אמונת מפתח של בודהיזם. כל עוד לא תאמן את התודעה שלך, ורק תימנע מהתנהגות רעה, גורס הבודהיזם, לא תוכל לשנות את דפוסי התודעה המזיקים שלך - רק *להדחיק* אותן. מנגד, רק אימון התודעה לא מספיק[^3] - גם אם תשב בהתבוננות כל היום, מבלי לפעול בצורה מוסרית, רק תעמיק את הדפוסים הנפשיים שמסבים לך סבל - ולא תגיע להארה.
@@ -35,7 +42,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 
 מדיטציית שלווה[^7] מבקשת *לעצור* את התודעה, לעצור או לפחות להאט את הזרם האסוציאטיבי הבלתי-פוסק. השאיפה היא להגיע לריכוז עמוק, תודעה אסופה - *סמהאדי*[^11].
 > זוהרת היא התודעה, נזירים, אולם לפעמים היא מזדהמת בזיהומוים שבאים מבחוץ. האדם הרגיל, נטול ההבנה, אינו יודע אותה כפי שהיא באמת
-^Anguttara^ ^Nikāya^
+> 
+ > > Anguttara Nikāya
 
 חמש איכויות מאפיינות מדיטציה זו - חמשת מרכיבי ה*דדהיאנה* וארבע ה*ג'אנות[^12]*:
 
@@ -72,8 +80,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 עכשיו דמיינו מה נוכל להבין בהסתכלות כזו על הגוף כולו - ואפילו רחוק יותר, על המחשבה. 
 
 > כפי שבנאי או שולייה של בנאי, הבוחן את ידית האיזמל שלו ורואה בה את טביעות אצבעותיו ואגודלו, אינו יודע עד כמה נשחקה הידית באותו היום או ביום הקודם או לפני כן, אולם הוא יודע כאשר נשחקת הפיסה האחרונה שלה - כך גם הנזיר שעוסק במדיטציה אינו יודע עד כמה נשחקו המזהמים באותו היום או ביום הקודם או לפני כן אולם משנשחקה הפיסה אחרונה \[שלהם\] אז הוא יודע.
-
-> Anguttara Nikaya, גתין 231
+> 
+>>  Anguttara Nikaya, גתין 231
 
 ### אמונה ואמון
 יש הנחה במערב שהבודהיזם הוא דבר רציונלי גרידא. ראו את הסוטרה הזו:  
@@ -84,11 +92,12 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 > ---
 >
 > *Of course you are uncertain, Kalamas. Of course you are in doubt. When there are reasons for doubt, uncertainty is born. So in this case, Kalamas, don't go by reports, by legends, by traditions, by scripture, by logical conjecture, by inference, by analogies, by agreement through pondering views, by probability, or by thought, 'This contemplative is our teacher.'. When you know for yourselves that, 'These qualities are unskillful; these qualities are blameworthy; these qualities are criticized by the wise; these qualities when adopted & carried out, lead to harm & to suffering' - then you should abandon them*
-^Kalama^ ^sutta,^ ^trans.^ ^Thanissaro^ ^Bhikkhu,^ ^1994^
+> 
+ Kalama sutta, trans. Thanissaro Bhikkhu, 1994
 
 על סמך האומנה הזו, הבודהיזם מוצג כאמונה רציונלית - *מדוע שתאמין לי? נסה בעצמך!*. אולם, אסור להתעלם מיסוד האמונה - *שרהאדא*[^4] - שקיים בבודהיזם, ולעיתים מודחק במערב. האמונה בבודהיזם אינה רציונלית גרידא; אלו שעושים מדיטציה כי ראו את הבודהה זוכה להארה אינם עושים זאת בהכרח מתוך היקש לוגי - אלא גם ממשאלת לב. המדיטציה עצמה כרוכה במידה מסוימת של אמונה, ועובדת יותר טוב עם ביטחון בכך שהיא עובדת, שאינו בהכרח מושרש לוגית. 
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     המלצה: מדיטציית Satipatthana (במצגת)
 
 [^1]: חשבו על הדמות המייצגת של הנצרות - ישו הצלוב - לעומת זו של הבודהיזם - הבודהה יושב במדיטציה מתחת לעץ הבודהי וזוכה להארה. אפילו הייצוג הזה נובע מהשפעה הליניסטית, שפיסלה את בודהה - הסימן של הבודהיזם המוקדם היה רק מושב המדיטציה, עץ הבודהי.

פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md

@@ -19,7 +19,7 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את *כ ו ל ם* - כל היצורים החיים. במקום ה*ארהאט* - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את ה*בודהיסאטווה* - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה ל**חמלה** (Karuna)[^20], ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
 
 
@@ -27,8 +27,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 ## תפיסת הריקות
 
-!!! info ""
-    [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [נגרג'ונה - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
 
 
 ה*ריקות* שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה[^1], שעיקר הגותו בספר *שירת השורש של דרך האמצע*.
@@ -51,13 +51,14 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 תפיסת הריקות אינה רעיון חדש, והמהייאנה לא מציגים אותו ככזה: הוא מופיע כבר בסוטרות של הבודהה:
 
 > *It is said that the world is empty, the world is empty, lord. In what respect is it said that the world is empty?* The Buddha replied, *Insofar as it is empty of a self or of anything pertaining to a self: Thus it is said, Ānanda, that the world is empty*.
-> Suñña Sutta
+> 
+> > Suñña Sutta
 
 הריקות בתפיסתו של הבודהיזם הקדום נובעת מה[אנאטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) - אין אני. על רקע התפיסה הזו, ה[אבידהראמה](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה) מרחיבה את הרעיון הזה - בכך שאם מפרקים את העולם היחסי, הנתפס, מגיעים בסופו של דבר לאמת המוחלטת - הדהארמות. אין קיום עצמי, משום שאותן הדהארמות הן רגעיות, ומגיעות רק בהרכבים, כחלק משרשרת של [התהוות המותנית](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). המהיאנה טוענים כלפי האבידהארמים שהם בסך הכל מציגים מפה למדיטציה, שמטרתה לעזור למתרגל להשתחרר - ולא אמת של ממש[^9]. אלא שבשלב מסוים, היחסיות הזו אבדה, והאבידהארמים התדרדרו לאמונה ש*באמת* יש דהארמות, במציאות המוחלטת. נגרג'ונה קם נגד הזיהוי הזה. 
 
 כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
 
 את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה *מה יש*, סביר שהיה משיב *ריקות*. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.
@@ -65,13 +66,14 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - *אטאראקסיה*. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.
 
 > בעלי התודעה **חברת הבסיס**, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.
-
-> נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
+>
+> > נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
 
 ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי *אני*, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא *יש*, וזה לא *אין* - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.
 
 > **ההתהוות המותנית**, שהיא ההשקטה המורכבת של עומס ההדמיה. אין בה הכחדה או היווצרות ואין בה ביטול או נצחיות ואין בה אחדות או ריבוי והיא אינה באה ואינה הולכת. אותה לימד הבודהה, גדול המורים ואותו אני מהלל.
-> נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
+> 
+> >נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
 
 *ההדמיה* היא הניסיון שלנו להתמודד עם המציאות באמצעות מושגים - מילים, רעיונות - שאנחנו מנסים לייחס למציאות ממש. נגרג'ונה מבקש לנתק את הקשר הזה: המושגים והרעיונות הם כלים מעשיים, ולא המציאות עצמה. כשם שהאבידהארמים שגו בכח שייחסו מהות לדהארמות, כך אנו שוגים כשאנו מתיימרים לייחס למילים שלנו אמת. הרי הבודהיזם כולו הוא כלי מעשי, שאינו מתיימר לאמת לאמיתה.
 
@@ -142,103 +144,105 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים ב[אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אטמן) - שיש מהות עצמית, שיש *אני*, שיש אמת.  כעת, הוא משיב לבודהיזם.
 
 הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:
-> כשזה ישנו, ההוא קיים
 
-> שירת השורש, 1.10
+> כשזה ישנו, ההוא קיים
+>
+> > שירת השורש, 1.10
 
 אם נבין את הסיבתיות הזו, הבודהיזם הקלאסי טוען, נבין שהסבל אינו הכרחי - ושניתן להשתחרר ממנו.
 נגרג'ונה קובע שאינו תקף כלל.
 
 > תנאי של דבר קיים או של דבר לא קיים איננו הגיוני. של מה הוא התנאי של דבר לא קיים? ואם הדבר קיים - למה התנאי?
-שירת השורש, 1.6
+> 
+> > שירת השורש, 1.6
 
 היריב[^15] הבודהיסטי המומצא של נגרג'ונה מסלק אותו מן הבודהיזם; *אתה מפריך את העיקרון הכי בסיסי של הבודהיזם*, הוא יגיד. *אתה אינך בודהיסט*. נגרג'ונה מבקש, ביריב זה, להוכיח את ההיפך: הוא מחזיר את הבודהיזם לאמצע, לשורשים שלו - והוא למעשה הבודהיסט.
 
 > 1. (יריב) אם כל זה ריק, אין היווצרות והכחדה. נובע כי מבחינתך אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
-
+>
 > 2. בשל אי-הקיום של ארבע האמיתות הנאצלות, לא ייתכנו חוכמה, נאישה, מדיטציה וריאליזציה
-
+>
 > 3. בשל חוסר הקיום הזה, לא יהיו גם ארבע הפירות הנאצלים. בהעדר הפרי, אין הימצאות בפרי ומגשימי הדרך אינם
-
+>
 > 4. הקהילה הבודהיסטית איננה, ושמונת סוגי האנשים אינם. בעקבות העדר-קיומם של ארבע האמיתות הנאצלות, גם תורת האמת איננה
-
+>
 > 5. כשאין תורה וקהילה, כיצד יהיה בודהה?! אמירתך מבטלת את שלושת האוצרות!
-
+>
 > 6. אתה מבטל את הריקות, את קיומו האמיתי של הפרי, את המעשה הנכון והלא-נכון, ואת כל ההבנות השימושיות של העולם
-
-> שירת השורה, פרק 24
+>
+> > שירת השורש, פרק 24
 
 (6.) היא ההתקפה הכי חמורה על נגרג'ונה; אתה הפרכת את הבודהיזם - כרתת את הענף שעליו אתה יושב! אין אמיתות, אין פירות לתרגול, אין נכון ולא נכון, אין קהילה, אין בודהה - ואין קשר בין התרגול הבודהיסטי לסבל - שאינו יכול להיווצר או להיעלם, ולכן בלתי ניתן לשינוי.
 
 > 7. (תשובה) אנו אומרים, שאינך מבין את הריקות, את משמעותה ואת מטרתה. מכך אתה נפגע
-
+>
 > 8. לימוד התורה של הודהות מתבסס על שתי האמיתות: האמת המכסה של העולם, והאמת העליונה
-
+>
 > 9. אלה שאינם מבינים את ההבחנה בין שתי האמיתות השונות אינם מבינים את האמת העמוקה לגבי הוראתו של הבודהה
-
+>
 > 10. לא ניתן ללמוד את האמת העליונה מבלי להתבסס על היחסית מבלי לפגוש את האמת העליונה. לא מגשימים את הנירוואנה
 
 ב(7.), נגרג'ונה מראה לנו את הסכנה בהבנה שגויה של הריקות; אחזנו את הנחש מהצד הלא נכון.
 ב(8.), נגרג'ונה חושף את העניין החשוב ביותר בתורת הריקות: היחס בין *האמת המכסה של העולם* ו*והאמת העליונה*. אתה חושב בטעות, קובע נגרג'ונה, שהתורה הבודהיסטית היא *אמת מוחלטת* - אך למעשה, היא *אמת יחסית*. היא מפה, רפסודה - כפי שהבודהה בעצמו אומר - אבל לא המציאות עצמה. המפה היא אמצעי, אך מבלי להתעמק בה - *ולחוות אותה* - לא נגיע לשום מקום[^16].
 
 > 11. ריקות מובנת באופן שגוי תהרוס את כבד-ההבנה כמו נחש הנתפס בצורה לא נכונה, או לחש שמבוצע באופן שגוי
-
+>
 > 12. לכן, תודעתו של החכם (הבודהה) פנתה מללמד את התורה בחושבי כי אנשים חלקשים יתקשו לרדת לעומקה
-
+>
 > 13. ההפרכה לגבי הריקות שאדוני עשה הינה מסקנה מוטעית, והיא אינה קשורה בריקות שלנו
-
+>
 > 14. עבור מי שהריקות הגיונית, הכל הגיוני. עבור מי שהריקות איננה הגיונית, דבר איננו הגיוני
-
+>
 > 15. כאשר אתה מפנה כלפני את הטעויות המתאימות לך אתה דומה לרוכב ששכח את סוסו
-
+>
 > 17. אתה מבטל סיבה ותוצאה, עושה, עשייה ופעולה, היווצרות, הכחדה ופרי
-
+>
 > 18. ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע.
-
+>
 > 19. אין כל תופעה שלא נוצרה באופן תלוי. לכן אין כל תופעה שאיננה ריקה.
 
 *אתה* הוא זה שבטל סיבתיות, מטיח נגרג'ונה בשיא הזה של החיבור שלו. *אתה*, משום שאתה מניח מהות, נכנס לתסביך הלוגי ששולל סיבתיות. רק כשמוותרים על המהות, ניתן לכונן התהוות מותנית - כל הדברים שזורים זה בזה וקשורים זה בזה, בהיעדר מהות. הריקות *היא* ההתהוות המותנית; שינוי יכול להתקיים רק ב*היעדר* מהות - כי מהויות לא יכולות להשתנות.
 
 > 20. אם כל זה איננו ריק, אין היווצרות ואין הכחדה. עבורך נובע כי אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
-
+>
 > 21. כיצד יהיה סבל הנוצר באופן בלתי-תלוי?! נאמר שהסבל חולף, כך שלא תיתכן מהות-עצמית שלו
-
+>
 > 22. כיצד יווצר מה שקיים ממהותו העצמית? לכן, אין היווצרות כאשר הריקות מופרכת
-
+>
 > 23. אין הכחדה של סבל הקיים ממהותו העצמית. בעקבות קבלתך את המהות העצמית, אתה מפריך את ההכחדה
-
+>
 > 24. כאשר יש מהות-עצמית, תרגול הדרך לא ייתכן. כאשר הדרך הזו מתורגלת, המהות-העצמית שלך איננה
 
 *עד הנירוונה*, רבים יגידו, *אנחנו הולכים איתך*. אבל, נגרג'ונה מבטל גם את הנירוונה.
 
 > החושבים *ללא היאחזות אגיע לנירוונה, הנירוונה תתקיים בי*, תפיסתם היא של היאחזות גדולה
-
-> שירת השורש, פרק 16, 9
+>
+> > שירת השורש, פרק 16, 9
 
 > ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע
-
-> שירת השורש, פרק 24, 18
-
+>
+> > שירת השורש, פרק 24, 18
+>
 > אין דבר המבדיל בין סמסארה לנירוונה; אין דבר המבדיל בין נירוואנה לסמסארה; והקצה הרחוק ביותר של הנירוונה הוא גם הקצה הרחוק ביותר של הסמסארה: אין ולו שמץ הבדל בין השתיים.
-
-> שירת השורש, פרק 25, 19-20
-
+>
+> > שירת השורש, פרק 25, 19-20
+>
 > ההשקטה המבורכת של כל תפיסה, של עומס הדמייה, הבודהה לא לימד אף תורה, באף מקום, לאף אחד.
-
-> שירת השורש, פרק 25, 24
+>
+> > שירת השורש, פרק 25, 24
 
 והרי, לפי נגרג'ונה, לב התפיסה הבודהיסטית - זהו השחרור.
 
 אני נמצא ב*סמסארה*. אני תמיד רוצה להגיע ל*נירוונה*. אבל *נירוונה* מוגדרת ביחס ל*סמסארה*. ה*סמסארה* היא *כאן*, והנירוונה היא *שם*. כל עוד אני *כאן*, אני בהכרח לא *שם*; בעצם כינון הנירוונה, אנחנו שוללים את הנירוונה, וסובלים. השחרור מתפיסת הנירוונה, באופן אירוני, *הוא* הנירוונה. אם אין נירוונה, אין סמסארה; אם אין סמסארה, אין נירוונה; שני המושגים האלו מותנים.
 
-!!! is-success ""
-    סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
+!!! is-success "ראה גם"
+     [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
 
 מזהים את ה*שם*? זו הנירוונה.
 
 > המנצחים (הבודהות) אמרו שהריקות היא הוויתור על כל השקפה הם (גם) אמרו שמי שהשקפתו היא הריקות לא הגשים דבר
-
-> שירת השורש, פרק 13, 8
+>
+> > שירת השורש, פרק 13, 8
 
 נגרג'ונה שוב מקשה: מי שמייחס את הריקות כ*השקפה*, הרי שהוא שוב נאחז - ולא השיג שום דבר! אם הריקות היא אמת מוחלטת, הרי שהיא לא נכונה - הנה דבר שהוא לא ריק; אם נקבל אותה כטענה, כאמת מוחלטת, נקלע מיד לסתירה. הריקות איננה טענה, או השקפה - אלא מראה שמציגה את מצב העניינים בעולם. זוהי נקודה חשובה מאוד לנגרג'ונה. 
 
@@ -261,8 +265,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 [^15]: בהודו הייתה תרבות ויכוח מפותחת: המלך, השליט או הראג' הזמין את המתווכחים, שהתפלמסו לפי חוקים נוקשים, והוכתר מנצח זוכה פרסים ומפסיד שספג תבוסה.
 [^16]: ארז מושל את זה למפה של טוקיו. אפילו במפות החכמות ביותר (Street view) למיניהם לא נחווה *את* טוקיו; אין בה את הריחות, הילדה בדרך לבית הספר, האמא על האופניים, הרעשים.
 
-!!! success ""
-    ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
+!!! success "ראה גם"
+    סוטרת *לב החוכמה השלמה*
 
 ### משמעות הריקות
 #### אונטולוגיה

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -13,11 +13,11 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
 
 > כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19]
  >   
-For the same thing is for thinking and for being
+<div style="text-align: left">For the same thing is for thinking and for being</div>
 >
 > > **פארמנידס**, ***על הטבע***
 
-
+---
 
 >חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31].
 >
@@ -27,33 +27,42 @@ For the same thing is for thinking and for being
 ---
 > מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15]
 >
-> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambiguously
+> <div style="text-align: left">Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambiguously</div>
+>
+> <div style="text-align: left">οὕτω δὲ καὶ τὸ ὂν λέγεται πολλαχῶς μὲν ἀλλ᾽ ἅπαν πρὸς μίαν ἀρχήν</div>
+> 
 > > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
 
 ---
+
 > כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2]
 > > **היראקליטוס**, ***על הטבע***
+> 
+
 ---
 
-> This world is mere change, and this life, opinion[^10]
+
+> <div style="text-align: left">This world is mere change, and this life, opinion[^10]</div>
  > >**אאורליוס**, ***הגיונות***
  
 ---
 
-> At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned;  at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25]
+> <div style="text-align: left">At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned;  at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25]</div>
 >
 >> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***
 
 ---
 
-> I’m bound to die. If at once, I’ll go to my death; if somewhat later, I’ll eat my meal, since the hour has arrived for me to do so, and then die afterwards. And how? As suits someone who is giving back that which is not [^35]his own
+> <div style="text-align: left">I’m bound to die. If at once, I’ll go to my death; if somewhat later, I’ll eat my meal, since the hour has arrived for me to do so, and then die afterwards. And how? As suits someone who is giving back that which is not [^35]his own</div>
 > > **Epictetus**, ***Discourses***
 
 ---
 
  > חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3]
 
-> The unexamined life is not worth living
+> <div style="text-align: left">The unexamined life is not worth living</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">Ο ἀνεξέταστος βίος οὐ βιωτὸς ἀνθρώπῳ</div>
 
 > > **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***
 
@@ -61,15 +70,15 @@ For the same thing is for thinking and for being
 
 > מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין  אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20].
 >
-> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness
+> <div style="text-align: left">Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness</div>
 >
 >
 > > **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
 
 ---
 
-> מה שרצית \[...\] מסתיים בכך: רצה משהו טוב יותר.
-What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
+> מה שרצית \[...\] מסתיים בכך: רצה משהו טוב יותר[^40].
+<div style="text-align: left">What you have willed \[...\] ends thus: will something better</div>
 >
 > > **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
 
@@ -77,39 +86,42 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 > כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16]
 > 
-> All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
+> <div style="text-align: left">All human beings by nature stretch themselves out towards knowing</div>
+>
+> <div style="text-align: left">πάντες ἄνθρωποι τοῦ εἰδέναι ὀρέγονται φύσει</div>
 > 
 > > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** 
 
 
 ---
-> Beginning to think is beginning to be undermined[^13]
+
+> <div style="text-align: left">Beginning to think is beginning to be undermined[^13]</div>
 >
-> Commencer à penser c'est commencer d'être miné
+> <div style="text-align: left">Commencer à penser c'est commencer d'être miné</div>
 > 
 > > **קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
 
 
 ---
 
-> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18]
+> <div style="text-align: left">It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18]</div>
 > 
 > > **מיל**, ***תועלתנות***
 
 ---
 
->  Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21]
+>  <div style="text-align: left">Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21]</div>
 >
 >> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
 
 ---
 
-> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and still keep smiling[^22]
+> <div style="text-align: left">What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and still keep smiling[^22]</div> 
 > 
 > > **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
 ---
 
-> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
+> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה[^43],
 של אלה שהווים
 כפי שהם הווים,
 של אלה שאינם הווים,
@@ -141,36 +153,47 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 >כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו[^37]
 >
 >>**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח***
+
 ---
+
 > 
-> \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
+> <div style="text-align: left">\[...] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]</div>
 >
 > > **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit***
 
+---
 
 > חופשי אני קורא לאדם המודרך רק על ידי התבונה. לכן, מי שנולד חופשי ונשאר חופשי, אין לו אלא אידאות הולמות...
 >
-> I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas...
+> <div style="text-align: left">I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas...</div>
 > 
+> **שפינוזה, *אתיקה***
+
+---
+
 > חופשי נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד
 > 
 > > **שפינוזה**, ***אתיקה***
 
-> De omnibus dubitandum
+---
+
+> <div style="text-align: left">De omnibus dubitandum</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">All is to be doubted</div>
 > 
-> All is to be doubted
 > > **Descartes**
+
 ## על הקיום
 
 ---
 
 > זכור שתמות[^17]
 > 
- Memento Mori
+  <div style="text-align: left">Memento Mori</div>
  
 ---
 
-> The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14]
+> <div style="text-align: left">The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14]</div>
 > 
  > **קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
 
@@ -179,11 +202,13 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^1].
 > 
 > > **היראקליטוס**, ***על הטבע***
+> 
+
 ---
 
 > מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים[^7]
 >
-> Moriatur anima mea mortem philosophorum
+> <div style="text-align: left">Moriatur anima mea mortem philosophorum</div>
 > 
 > > **שטראוס**
 
@@ -191,7 +216,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 > כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר[^32]
 >
-> Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt
+> <div style="text-align: left">Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt</div>
 > 
  >  **שפינוזה ,*אתיקה***
 
@@ -200,7 +225,9 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס
 > 
 > **לוק**, ***מסה על שכל האדם***[^36]
+
 ---
+
 ## על הצדק
 
 > וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5]
@@ -211,7 +238,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 > כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא[^4]
 > 
-> Speech is a powerful lord
+> <div style="text-align: left">Speech is a powerful lord</div>
 > 
  > **גורגיאס**, ***בשבחי הלני***
 
@@ -223,16 +250,16 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38]
+> <div style="text-align: left">Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38]</div>
 >
 >> **Epcitetus**, ***Discourses***
 
+---
 
-
-> Adventavit minus,
- Pulcher et fortissimus. 
- > ---
- >  The ass has arrived, beautiful and most brave.
+> <div style="text-align: left">Adventavit minus,
+ Pulcher et fortissimus</div>
+>
+ >  <div style="text-align: left">The ass has arrived, beautiful and most brave</div>
  >  
  >  > **Nietchze, *Beyond Good and Evil***
  
@@ -240,7 +267,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 ---
 
 ## על המוסר
----
+
 
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8]
 >
@@ -260,37 +287,37 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11]
+> <div style="text-align: left">Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11]</div>
 > 
 > > **אאורליוס**, ***הגיונות***
 
 ---
 
-> No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24]
+> <div style="text-align: left">No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24]</div>
 >
 > >**סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס***
 
 ---
 
-> Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26]
+> <div style="text-align: left">Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26]</div>
 >
 > >**קונפיוציוס**, ***המאמרות***
 
 ---
 
-> There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27]
+> <div style="text-align: left">There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27]</div>
 >
 > **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***
 
 ---
 
-> When you wake up in the morning, tell yourself: the people I deal with today will be meddling, ungrateful, arrogant, dishonest, jealous and surly. They are like this because they can’t tell good from evil[^33]
+> <div style="text-align: left">When you wake up in the morning, tell yourself: the people I deal with today will be meddling, ungrateful, arrogant, dishonest, jealous and surly. They are like this because they can’t tell good from evil[^33]</div>
 > 
 > > **אאורליוס**, ***הגיונות***
 
 ---
 
-> Pathei Mathos
+> <div style="text-align: left">Pathei Mathos</div>
 >
 > הסבל מלמד[^39]
 > 
@@ -298,7 +325,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Sapere aude!
+> <div style="text-align: left">!Sapere aude</div>
 > 
 > העז לדעת!
 >
@@ -306,12 +333,24 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Citizens of Athens, aren’t you ashamed to care so much about making all the money you can and advancing your reputation and prestige, while for truth and wisdom and the improvement of your souls you have no thought or care?
+> <div style="text-align: left">Citizens of Athens, aren’t you ashamed to care so much about making all the money you can and advancing your reputation and prestige, while for truth and wisdom and the ?improvement of your souls you have no thought or care</div>
 > 
 > אזרחי אתונה, הרי אינכם מתביישים לדאוג לכסף, שירבה בידכם ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתכם, שתהא טובה ככל האפשר, אינכם דואגים ואינכם שמים לב ?
 > 
 > > **סוקראטס, *אפולוגיה***
 
+---
+
+>  כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר[^42].
+>
+>  <div style="text-align: left">For one swallow does not make a Spring, nor one day, and in the same way one day or a short time does not make a person blessed and happy</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">μία γὰρ χελιδὼν ἔαρ οὐ ποιεῖ, οὐδὲ μία ἡμέρα· οὕτω δὲ οὐδὲ μακάριον καὶ εὐδαίμονα μία ἡμέρα οὐδ᾽ ὀλίγος χρόνος</div>
+
+>  > **אריסטו, *אתיקה***
+
+
+
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), 38a
@@ -353,4 +392,6 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 [^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
 [^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
 [^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
+[^42]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*אתיקה ניקומאכית*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). ספר א', פרק ז', פס' 1097a30
+[^43]: Πάντων χρημάτων μέτρον ἄνθρωπος (למדתי את זה [ביוונית](/כלליים/יוונית) ואני מתלהב)
 [^299]: [שפינוזה](פילןסופיה/חדשה/שפינוזה), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). חלק 4, משפט 68

פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md

@@ -7,8 +7,8 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה,
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 ---
-!!! info ""
-	[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
+!!! info "טקסט"
+	[המונדולוגיה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
 
 
 הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה.
@@ -33,6 +33,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 
 ### התפיסה
+
 המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות. 
 
 כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
@@ -82,20 +83,9 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 !!! info ""
     זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-success "ראו גם"
     הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
 
-[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
-[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
-[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
-[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
-[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
-[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
-[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
-[^8]: פרצפציה - perception.
-[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
-[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
-[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 
 ## עקרון המושג השלם
 לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית). 
@@ -133,5 +123,16 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 האל פועל לפי עיקרון הטעם המספיק - אם הוא ברא את העולם הזה, הרי שבחר מסיבה מסוימת[^15]. הצידוק של שפינוזה הוא צידוק *מוסרי* - האל *רוצה* את העולם הזה, ולא גוזר אותו מכלל לוגית. הוא רוצה *דווקא בזה*, משום שהוא הכי *טוב* - הוא זה שיש בו *כמה שיותר שלמויות*. כך מסביר לייבניץ את הרצון בשיטתו הדטרמיניסטית לכאורה - ההסבר הוא *הרצייה* של *הטוב ביותר* - משום שזוהי הדרך לשלמות מירבית. זהו לא הכרח לוגי, אלא הכרח מוסרי. 
 
+[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
+[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
+[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
+[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
+[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
+[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
+[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
+[^8]: פרצפציה - perception.
+[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
+[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
+[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 [^14]: *ואם היינו בוראים עולם בדיוק כמו זה, רק בלי החתולה שמשתינה לי במטבח - האם זה לא היה עולם **יותר טוב**? ***לא****, אומר דן, **לא יותר טוב!**.
 [^15]: לצרכינו בשלב זה, *טעם* ו*סיבה* הם מושגים רודפים.

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת.md

@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 
 !!! success "ראה גם"
-	[ביקורת התבונה הטהורה (קורס נפרד)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה)
+	[ביקורת התבונה הטהורה (קורס נפרד)](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md)
 	
 את ה*ביקורת* פותח [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) במשפט - 
 
@@ -276,42 +276,62 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 קאנט הופך את המשוואה, ושואל - *מה מאפשר לאובייקטים להיות דברים שמושגים חלים עליהם?* הקטגוריות לשיטתו הן אפריוריות, והן המאפשרות לכונן את העצמים בטבע. 
 
+1. **כמות**
     
-1. כמות השיפוטים
+	- כלליים (כל א' הוא ב')
 
-- כלליים (כל החתולים עושים מיאו)
+	כל החתולים עושים מיאו.
 
-- פרטיים (יש חתולים שעושים מיאו)
+	- פרטיים (יש א' שהוא ב')
 
-- יחידיים (החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו)
+	יש חתולים שעושים מיאו.
 
+	- יחידיים ( הא' הזה הוא ב')
 	
-2. איכות
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו
 
-- מחייב (חיובי - החתול ג'ינג'סטותאלס לא עושה מיאו)
+2. **איכות**
 
-- שולל (החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו)
+	-  מחייב (א' הוא ב')
 
-- אינסופיים[^9] (החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס).
+	החתול ג'ינג'סטותאלס עושה מיאו.
 
-3. יחס
+	- שולל ( א' אינו ב')
 
-- החלטיים (קטגוריים) (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול - לא *אם הוא עושה מיאו הוא חתול* - אחי, הוא חתול.)
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו
 
-- מותנים (היפותטיים) (אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול)
+	-  אינסופיים (א' אינו שייך לקטגוריה ב' כמאפיין מהותי של א')
 
-- דיסיונקטיביים (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול או שהוא לא חתול)
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס - השלילה היא תכונה חיובית. לא-סוקראטס זה מאפיין חיובי חשוב של ג'ינג'יסטותאלס - אני רוצה לדעת את זה על ג'ינג'יסטותאלס.
  
+3. **יחס**
 
-4. אופנות (מודאליות)
+	 - החלטי (קטגורי) (א' **הוא** ב')
 	
-- בעייתיים (אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס) 
+		ג'ינג'יסטותאלס **הוא** חתול - לא _אם הוא עושה מיאו הוא חתול_ - אחי, הוא חתול.
 
+	-  מותנה (היפותטי) (אם א' אז ב')
 	
-- היגדיים (יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)
+		אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול.
 
+	-  דיסיונקטיבי (א' הוא ,ב'1 או ב'2 או ב'3)
 
-- אפודיקטיים (חייב להיות פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - אין אפשרות לוגית אחרת (אנחנו בבית הסטודנט))
+		 (בהנחה שחתולים יכולים להיות רק ג'ינג'ים, אפורים או לבנים) ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול ג'ינג'י או שהוא חתול אפור או שהוא חתול לבן.
+
+4. **אופנות** (מודאליות)
+
+	-  בעייתי (אפשרי שא' הוא ב')
+	
+		אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס (כי הוא מסתובב פה, ואין שלילה לוגית שיהיה פה).
+
+	-  היגדי (אכן א' הוא ב')
+	
+		אכן, יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - בדקתי.
+
+	-  אפודיקטי (הכרחי שא' הוא ב')
+	
+		אנחנו בבית הסטודנט - ג'ינג'יסטותאלס נמצא פה (ג'ינג'יסטותאלס **תמיד** בבית הסטודנט - אין אפשרות לוגית אחרת). אם היינו בבית הסטודנט ולא היה פה ג'ינג'יסטותאלס, היקום יקרוס לתוך עצמו.
+)
 
 כל שיפוט מורכב מאחד מכל ארבעת הקטגוריות. שיפוט כמו *סוקראטס הוא אדם* הוא גם יחידי, גם מחייב, גם החלטי וגם היגדי.
 

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md

@@ -1,14 +1,45 @@
+---
 title: ביקורת התבונה הטהורה
-tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
-
+tags:
+  - שנה_ג
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+  - סמסטר_א
+---
 
 !!! info "חומר הקורס" 
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=54851#section-0), [טקסט (עברית)](https://kotar-cet-ac-il.bengurionu.idm.oclc.org/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=110424490#1.0.3.default), [טקסט (אנגלית)](https://logos.pukeko.xyz/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%98/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf)
 
-!!! success "ראה גם: [ביקורת התבונה הטהורה (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)"
+!!! success "ראו גם"
+	[ביקורת התבונה הטהורה (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) (חובה!)
 
-!!! info ""
-	[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/1.pdf)
+
+## תוכן העניינים
+
+
+####  [מבוא]()
+
+איך עושים [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה) כמדע? מהן גבולות התבונה שלנו?
+
+####  [הדיאלקטיקה הטרנסנדנטאלית](דיאלקטיקה.md)
+
+לאיזו שאלות ובלבולים (*אנטינומיות*) התבונה מוליכה את עצמה מטבעה? איך אפשר להתגבר עליהן?
+
+####  [האסתטיקה הטרנסנדנטאלית](./אסתטיקה)
+
+מהם התנאים המאפשרים קליטה חושית? (ספוילר: החלל והזמן).
+
+####  [הלוגיקה הטרנסנדנטאלית](./לוגיקה)
+
+מהם מושגי השכל הטהורים שמהם נובעים כל המושגים שלנו?
+
+####  [הדדוקציה הטרנסנדנטאלית](./דדוקציה)
+
+איזה תוקף יש לנו להחיל את מושגי השכל הטהורים על העולם האמפירי?
+
+## מבוא
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/1.pdf)"
 
 
 [עמנואל קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) מתיימר לחולל מהפכה ב*ביקורת התבונה הטהורה*, והוא מצליח לעשות את זה עוד בימי חייו: הספר האכזר הזה חולל גלים, ועד היום אנשים אומרים שהם *קנטיאנים*. קאנט השפיע במיוחד על פילוסופיה מוסרית ופילוסופיה של המשפט, ועד היום ישנם עשרות ציטוטים שלו ברחבי אתרי בתי המשפט - אבל אנחנו לא נתמקד בפילוסופיה המעשית שלו. 
@@ -38,6 +69,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 > המטאפיזיקה אינה אלא **רשימת המצאי** המסודרת באופן שיטתי של כל מה שהוא קנייננו מתוך **תבונה טהורה**. שום דבר אינו יכול לחמוק כאן מעינינו, כי מה שהתבונה מפיקה בשלמות מתוך עצמה אינו יכול להסתתר, וברגע שעקרונו המשותך מתגלה, מיד הוא יוצא אל האור בכוח-התבונה עצמה. \[המטפזיזיקה של הטבע היא\] האחדות המושלמת של הכרות מסוג זה" 
 > 
 > >(A XX)
+
 חשוב לזכור שקאנט **לא** כתב מטאפיזיקה כזו.
 
 * **נאורות**[^5]: 
@@ -85,8 +117,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 ## הקדמה (מהדורה ב')
 
-!!! info ""
-	[מצגת](פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf)
+!!! info "[מצגת](פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf)"
 
 שאלת היסוד שמציב קאנט היא - **האם מטאפיזיקה יכולה להיות מדע?**
 
@@ -191,93 +222,6 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 > > B XXVII-XXVIII
 
 
-## האנטימוניות
-
-!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/3.pdf)"
-
-קאנט מתאר את ה*אנטימוניות* - *הסתירות* כמבוא לשיטה שלו. למה לקפוץ ישר לאנטינומיות?
-
-ב1770, החל ה*עשור השקט* של קאנט, שבסופו פורסמה ה*ביקורת*. קאנט מבין שזה לא יהיה ספר בר מצווה, ומקונן שאילו היה מתחיל באנטימוניות ומעורר את הקורא לחקור את טיב הסתירות האלו, הספר היה פופולרי יותר - אך שאלת החופש (האם האדם חופשי, או כפוף להכרח הטבע?) היא זו ש*העירה אותו משנתו הדוגמטית* ולכן התחיל שם. הפריע לקאנט שכשהוא קם מאותה שינה ושואל שאלות, הוא מצליח לחשוב גם על תשובה (תזה) וגם על דוגמת-נגד (אנטיתזה) - ואת טיב התופעה הזו הוא חוקר ב*אנטימוניות*.
-
-
-
-
-ראינו עד כה כי מקור הטעויות ותעיית המטאפיזיקה שלפני הביקורת היא הנטייה הטבעית של התבונה הטהורה לחפש רשימה של תנאים, וכך לחרוג מגבולות הניסיון. הוא מזכיר כמה ממושאיה העיקריים של החקירה שקדמה לו - אלוהים, פשטות הנפש ונצחיותה, והחירות. *לכל אלה פיניתי מקום כשהגבלתי את התבונה לתבונה מעשית*, אמר אחר כך.
-
-ב*דיאלקטיקה הטרנסנטנדלית*, קאנט יבקש להראות שכל תחומי המטאפיזיקה המסורתית טעו באופן זה, ובפרט
-
-- הפסיכולוגיה הרציונלית עסקה במושג הנפש
-- הקוסמולוגיה הרציונלית עסקה במושג העולם כשלם
-- התאולוגיה הרציונלית עסקה במושג האל
-
-אך למה הן כולן טעו? המוצא, אומר קאנט, הוא קבלת הפילוסופיה הביקורתית, והגבלת הידיעה לתחום הניסיון בלבד.
-
-
-### מהי אנטינומיה?
-
-> האנטיתטיקה הטרנסצנדנטאלית[^12] היא חקירה על האנטינומיה של התבונה הטהורה, סיבותיה, והתוצאה הנובעת ממנה. כשאנו משתמשים בתבונתנו לא רק כדי ליישם את עקרונות השכל[^13] למושאי הניסיון, אלא מעזים להרחיבם מעבר לגבולות הניסיון, צומחים מכאן משפטי תורה **תבונית-כביכול**,  שאינם רשאים לאישור מצד הניסיון ולא לחשוש שיופרכו על ידיו. כל משפט מאלה לא רק חף מסתירה בפני עצמו, אלא גם מוצא את התנאים להכרחיותו בטבע התבונה. דא עקא, שגם להיגד הנגדי יש באותה מידה יסודות תקפים והכרחיים.
-> 
-> (...)
-> B448-450
-
-שאלות כמו החופש, קיום האל, וקיום העולם לא יעזבו אותנו לעולם - אבל, קאנט אומר, לא נוכל להשיב עליהן, והעיסוק בהן יגרור אותנו לטעויות **משום שהן חורגות מגבולות הניסיון**. הדבקות בפילוסופיה הביקורתית יאפשרו לנו להפוך שאלות כאלה ללא-מזיקות, אך לא *באמת* לפתור אותן. 
-
-כמו ש[ויטגנשטיין עומד על כך שהשפה לא קשורה באמת ל*מציאות*](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), ככה קאנט אומר שהשאלות האלו, שמעסיקות כל תבונה, לא באמת ברות-תשובה. זוהי טענה *מטא-פילוסופית*.
-
-
-**אנטינומיה** אינה סתם סתירה בין שתי טענות. קאנט מציין שלושה תנאים שיש לעמוד עליהם:
-
-1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנוישת. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
-2. לטענות הסותרות נימוקים תומכים, אשר מקורם התבונה עצמה. כלומר, הבונה אינה רק מקור השאלות המעסיקות את המטאפיזיקה, היא גם מקור הנימוקים לעמדות מטפיזיות. כל אחד מאתנו אינו יכול להימנע מלהסתבך בסתירות הללו ובנימוקיהן.
-3. מקור הבעיות המרכיבות אנטינומיות היא שימוש בעקרון טבעי ומוצדק מעבר לגבולות הניסיון.
-
-כמה אנטינומיות לדוגמה:
-
-1.  האם העולם סופי או אינסופי בחלל ובזמן?
-2. האם ישנו יש פשוט או שהחומר מתחלק עד אינסוף?
-3. האם יש ראשית סיבתית?
-4. האם יש או אין יש הכרחי?
-
-
-התזות של האנטינומיות מספקות את הצורך של התבונה למקום מנוחה ברשימה שלמה של תנאים, וכך מספקות את שאיפותיה לבלתי-מותנה. האנטי-תזות טוענות כי מחשבה על הועלם כחלל-זמני, והימנעות מחריגה מגבולות הניסיון, מחייבת לדחות את התזות.
-
-ברור מדוע התזות כרוכות בחריגה מגבולות הניסיון. אך חשוב להבין שגם האנטי-תזות חורגת מגבולות הניסיון - *יש אלוהים* זו טענה מעבר לגבול הניסיון, אבל גם *אין אלוהים* היא כזו.
-
-> B435-437
-
-
-קאנט מתחיל בשכל וב*מושגיו הטהורים*, או *הקטגוריות*. כשאני הוגה למשל באנטינומיה של *האם יש ראשית סיבתית*, אחשוב על המושג הטהור, האפריורי של *סיבה*. הבנת ה*סיבה* מגיעה עם ההבנה של *סיבתיות* - אם לא קרה X אז Y לא היה מתקיים. ההבנה הזו *כרוכה* במצב הסיבה - התבונה לא חושפת כלום, היא רק משחררת את המושג הזה, שממילא היה שם, על כל השלכותיו. מתוך המושג המלא תעלה השאלה - ועד כאן, זה תהליך טבעי ולגיטימי של התבונה.**אבל ברגע שאצא מגבולות הניסיון כדי להשיב על השאלה**, אקלע לבוץ המטאפיזי שקאנט מקונן עליו.
-
-
-> B525
-
-> B444; B450
-
-
-> B446
-
-
-#### האנטינומיה השלישית
-
-אנחנו נבחן רק את האנטינומיה הזו; כל הארבע חשובות, אך זו במיוחד. 
-
-!!! warning "תזה"
-	הסיבתיות לפי חוקי טבע אינה הסיבתיות היחידה שממנה ניתן לגזור את כלל התופעות בעולם. לשם הסברן להניח גם סיבתיות אחרת, מתוך חירות.
-
-
-!!! success "הוכחה"
-	> נניח שאין סיבתיות אחרת מלבד זו שלפי חוקי הטבע. אם כך, כל מה **שמתרחש** מניח מצב קודם, שאחריו, באופן לא-נמנע, הוא עוקב בהתאם לכלל. אבל גם המצב הקודם עצמו חייב להיות משהו שהתרחש (שנתהווה בזמן, שלפניו הוא לא היה); כי אילו היה בכל זמן, לא היתה תוצאתו מתהווה אלא היתה קיימת תמיד. אם כך, הסיבתיות של הסיבה שבאמצעותה מתרחש משהו היא עצמה משהו **שמתרחש**, וזה, על פי חוקי הטבע, שוב מניח מצב קודם עם הסיבתיות שלו, ומצב זה מניח מצב מוקדם יותר, וכן הלאה. לכן, אם הכול מתרחש על פי חוקי הטבע לבדם, הרי בכל זמן, יש רק התחלה-משנית ולעולם לא התחלה ראשונה, ולכן לא קיימת שלמות של הסדרה מצד הסיבות השתלשלות זו מזו. אולם טבעו של חוק הטבע הוא דווקא בכך, ששום דבר אינו מתרחש בלי סיבה מספקת וקבועה אפריורי. לפיכך, המשפט האומר שכל סיבתיות אפשרית רק על פי חוקי סותר את עצמו \[כשהוא נלקח] בכלליותו הלא-מוגבלת, ולכן אי-אפשר לקבל סיבתיות זו כסיבתיות היחידה.
-	> 
-	> > B472
-
-חוק טבע הוא שלכל דבר שקורה יש סיבה. אבל אם *לכל דבר שקורה* יש סיבה, אף פעם לא נגיע לסיבה *שלמה* (למה ג'ינג'ינסטותאלס החתול הג'ינג'י מבית הסטודנט מציק לי? כי הוא אוהב ליטופים; למה הוא אוהב ליטופים? כי הוא חתול דביל? למה הוא חתול דביל? כי הוא נולד כחתול דביל... וככה הלאה) כי תמיד תהיה סיבה *קודמת*. 
-אם לכל דבר שקורה תהיה סיבה, אז לא נגיע לעולם לסיבה מספקת ואז לשום דבר שקורה לא תהיה סיבה - וזו סתירה!
-
-אז מה הפתרון?
-
-> אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
-> 
- > > B474
 
 
 
@@ -294,6 +238,4 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 [^8]: ובגללו גם כותבים בסגנון אנליטי קר, עמום ונבזה, כמו הגל והמטאפיזיקאים. קאנט הצהיר בגלוי שהוא לא כותב טוב, אבל זה לא הפריע לכולם לאמץ את הסגנון שלו אחר כך, ואנחנו עדיין משלמים את המחיר.
 [^9]: או *בן-יענה* - הרי חייבים להיות כאלה.
 [^10]: קאנט לא מתיימר לגמוז את המדעים - להיפך; לקאנט יש כבוד אדיר למדע (שהמדע לא תמיד החזיר). חשוב לזכור שבמאה ה18 ההפרדה בין הפילוסופיה למדע הייתה הרבה פחות דיכוטומית - קאנט מנסה אפילו לתרום למדע מכיוון הפילוסופיה.
-[^11]: לא כזו. נגיע לזה.
-[^12]: הכוונה היא ל*טרנסנדנטית* - חורגת מגבולות התבונה, ולא ל*טרנסנדנטלית* - חקר האפשרות
-[^13]: [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת#הקטגוריות).
+[^11]: לא כזו. [נגיע לזה](./דדוקציה).

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה.md

@@ -0,0 +1,155 @@
+---
+title: האסתטיקה הטרנסנדנטאלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	ה**אסתטיקה**[^15] על הנייר, היא חקר *כל מה שקשור בחושים*. אלא שהאסתטיקה הקנטיאנית אינה קשורה ישירות לחושים: בהיותה *טרנסנדנטאלית*, היא עוסקת ב**תנאים לאפשרות של קליטה חושית**. 
+
+
+> הכושר (הקליטות) לקבל דימויים \[...] לא יכול להינתן לנו בדרך אחרת.
+> > B33
+
+בהיותו אמפריציסט, קאנט קובע ש*כל* מחשבה קשורה בצורה כזו או אחרת - ישירה או עקיפה - לחושיות. קאנט מתנסח לעיתים כאילו הקשר הוא תמיד ישיר, אם כי הוא מכיר בכך שהוא לרוב עקיף.
+
+ה*אסתטיקה* היא אחת מהפרקים בתורת היסודות הקנטיאנית, והיא מוקדשת ל**הסתכלות**, היכן שה*לוגיקה* מוקדשת לשכל וה*דיאלקטיקה* עוסקת בתבונה. 
+
+!!! warning ""
+	טבעי לקרוא את הטענה הזו כאילו החושיות לבדה, ללא השכל, יכולה לספק לנו מושאים ולשרטט את גבולותיהם - אבל זו טענה בעייתית. המשמעות היא שאיננו זקוקים למושגים כדי לכונן מושאים - וזו טענה בעייתית. יש ויכוח פרשני גדול האם זו כוונתו של קאנט.
+
+אם נפשיט ממושא 3של הניסיון את כל מה שאנחנו חושבים אודותיו, ואת התחושות שהוא מסב לנו ניוותר עם הצורות הטהורות של החושיות: חלל וזמן. הם הנושא של האסתטיקה הטרנסנדנטאלית. 
+
+> כל הדימויים שאין בהם שום דבר השייך לתחושה \[...] גם בלי מושא ממשי של החושים או \[אירוע של] התחושה \[...]
+> 
+> בשם "אסתטיקה טרנסנדנטאלית" אני מכנה \[...] שיכונה "לוגיקה טרנסנדנטאלית"
+> 
+> > B34-35
+
+עבור כל שני אובייקטים נתונים, חייב להיות משהו *שמאפשר* לי לקלוט אותם בחושים. אלו הם **החלל והזמן** - שבלעדיהם *לא אוכל לקלוט שום דבר*.
+
+> מה הם אפוא חלל וזמן? \[...] המושג כנתון באופן אפריורי.
+> 
+> > B37-38
+
+
+קאנט מציג שלוש עמדות היסטוריות ביחס לחלל ולזמן:
+
+- הם ישים ממשיים, וקיימים כשלעצמם, בלא תלות בעולם נברא, בבני אדם או במשהו אחר (ניוטון)
+- הם יחסים בין דברים, השייכים לדברים כשלעצמם ([לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ))
+- **הם חלק מהמערך של רוחנו, הצורה ההכרחית של ההסתכלות (קאנט)**
+
+ב*בירור* (expositio) קאנט מבקש *את המינימום ההכרחי כדי לאפיין* - מספיק כדי שנוכל להגיד, *היי, זה חלל*, *תראו, זה זמן*. במקרה הזה, מדובר בבירור *מטאפיזי*, ששונה מ*בירור טרנסנדנטאלי*, אותו נציג בהמשך.
+
+### הבירור המטאפיזי של מושג החלל
+
+1. **החלל הוא מושג אפריורי**, ולא אמפירי. אנחנו *בהכרח* מתנסים במושאים הנמצאים מחוצה לנו כמצויים במקום מסוים וכעומדים ביחסים עם דברים הממוקמים במקומות אחרים. לפיכך, דימוי החלל קודם לניסיון שלנו במושאים, ומאפשר אותו: *עוד לפני שראיתי **משהו***, אני יודע שהוא יהיה בחלל[^16].
+
+2. החלל הוא **דימוי אפריורי הכרחי**: אי אפשר לדמות שהחלל אינו קיים (רק שהוא ריק ממושאים), ואי אפשר להפשיט אותו החוצה מהמושאים. 
+3. החלל הוא **הסתכלות טהורה**, ולא מושג: אפשר לדמות רק חלל אחד, שקודם לחלקיו, הם הגבולות שלו.
+
+	משפטי הגיאומטריה הם אפריוריים ונגזרים מההסתכלות שלנו בחלל. כך גם כל חלל אחר, שהוא פשוט הגבלה של *ה*חלל.
+
+!!! warning ""
+	קאנט *אינו* מתכוון לטעון כי **אין** לנו מושג של חלל או של צורות מרחביות, אלא שההסתכלות הטהורה עומדת *ביסוד* המושגים הללו. 
+
+4. אנחנו חושבים על החלל כגודל אינסופי נתון (שאנחנו מן הסתם לא יכולים לתפוס בשלמותו).
+
+ואיך מבררים את אותו חלל? ב**בירור טרנסנדנטאלי** - 
+
+> בירור טרנסנדנטאלי פירושו אצלי - להסביר מושג בתור עיקרון \[...] לאותו מושג.
+> 
+> > B40
+
+בירור טרנסנדטאלי הוא בירור העקרונות המאפשרים הכרות **סינתטיות אפריוריות** - הרחבה של הידע הקיים בהתבסס על ידיעות *הכרחיות* - למשל, הגיאומטריה:
+
+- גיאומטריה היא מדע סינתטי אפריורי, שמשפטיו מלווים בתודעת הכרחיותם.
+- היא עוסקת בתכונות החלל והגופים בחלל (הגבלת *ה*חלל)
+- הסינתטיות של משפטי הגיאומטריה מוסברת על ידי העובדה שדימוי החלל הוא הסתכלות, ולא מושג
+- האפריוריות וההכרחיות של משפטי הגיאומטריה מוסברת על-ידי העובדה שדימוי החלל עצמו הוא אפריורי.
+
+> איך יכולה לשכון ברוח הסתכלות חיצונית \[...] גם אם לכאורה נראה שהם דומים במשהו.
+> 
+> > B41
+
+החלל הוא **האופן שבו הפרט מארגן את הנתונים החושניים הניתנים לו מבחוץ**. במובן הזה, הוא *צורת החוש שלנו*. 
+
+!!! warning "סובייקטיבי במובן הקנטיאני"
+	ב*פרטני* (סובייקטיבי), קאנט **לא** מתכוון לפרט כזה או אחר (אני אוהב יין אדום, ועידו אוהב יין לבן), אלא *מה שחל על כל פרט באשר הוא* - **גם** אני **וגם** עידו חושבים באמצעות מושג החלל האפריורי. הפרטני הזה **אינו מנוגד לכולל** (האובייקטיבי), להיפך: הוא תנאי שלו.
+
+זוהי כפירה ב[מזלג של יום](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיביים#המזלג-של-יום)[^17] - היכן שיום אומר שמשהו יכול להיות *או* סינתטי אפוסטריורי *או* אנליטי אפריורי - כלומר, אפשר ללמוד דברים חדשים או מתצפית או מניתוח של אמיתות הכרחיות -  קאנט מצליב ביניהם ואומר - יש סינתטי אפריורי: אפשר ללמוד דברים חדשים מחיבור בין אמיתות הכרחיות.  
+
+המסקנות של קאנט הן:
+
+- "החלל אנו מציג שום תכונה של דברים מסוימים כשהם-לעצמם, או של יחס ההדדי ביניהם" (B42)
+- "החלל אינו אלא הצורה של כל התופעות של החוש החיצוני, כלומר, התנאי הסובייקטיבי של החושיות, שרק בכפיפות לו ייתכנו בשבילנו הסתכלויות חיצוניות" (B42)
+- "\[...] הבירור שלנו מלמד על הממשות \[...] ביסוד הדברים כשלעצמם  (B43)"
+
+באומרו **אידאליות** קאנט מתכוון ל*הכרתיות* (מ*אידאה*, [במובן היומיאני](/פילווסופיה/חדשה/יום/מסכת#האידאה)). הוא מנסה להגיד שה*חלל* הוא אידאלי - מן המחשבה שלנו - אבל המושאים *בתוכו* הם אמפיריים. זוהי התשובה שלו ל[אידיאליזם של ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות). בסופו של דבר קאנט יגיד ש*לא ייתכנו ייצוגים פנימיים בלי מושאים חיצוניים*. 
+
+
+### הבירור המטאפיזי של מושג הזמן
+
+בשורות B46-48, קאנט קובע כי:
+
+1. **הזמן אינו מושג אמפירי**. העקיבה של המושגים לא אפשרית מבלי דימוי הזמן לא היה מונח בהן אפריורית: דברים קיימים ברוחנו באותו זמן (יחד) או בזמנים שונים (זה אחר זה). 
+2. הזמן הוא דימוי הכרחי המונח ביסוד כל ההסתכלויות. אי אפשר לבטל את הזמן, אלא רק להוציא את התופעות מתוך הזמן.
+3. יש אקסיומות זמניות: זמנים שונים אינם יחד, אלא עוקבים זה אחר זה (כמו שאין *חללים*, אלא רק חלקים של *ה*חלל): בעצם, אין זמנים, רק חתכים של *ה*זמן.
+4. הזמן הוא לא מושג, אלא *צורה טהורה של ההסתכלות החושית*. 
+5. הזמן, באופן מוחלט, הוא אינסופי: כל הגדלים המסוימים של הזמן הם רק מגבלה של *ה*זמן האחד והיחיד.
+
+> כאן אני יכול להסתמך \[...] שאינה חסרת-פוריות.
+> 
+> > B48-49
+
+בלי **זמן**, אין ***שינוי*** - שינוי במובן הבסיסי הוא *קודם זה, עכשיו משהו אחר[^18]*: אי אפשר לחשוב על שינוי שלא בתוך זמן. שינוי של חלל וזמן יחד הוא **תנועה**[^19], שגם מושגה הוא אפריורי. 
+
+המסקנות של קאנט הן:
+
+- "הזמן אינו משהו העומד לעצמו, או הצמוד לדברים כקביעה אובייקטיבית שלהם, שישאר בעינו גם אם נפשיט מכל התנאים הסובייקטיביים של ההסתכלות בהם" (B49)
+- "הזמן אינו אלא צורת החוש הפנימי, כלומר, צורת ההסתכלות שלנו בעצמנו ובמצב הפנימי שלנו" (B49)
+- "הזמן הוא התנאי הצורני האפריורי של כל התופעות בכלל. החלל, בתור הצורה הטהורה של כל ההסתכלויות החיצוניות, מוגבל בתפקידו כתנאי אפריורי לתופעות חיצוניות בלבד. אולם כל הדימויים, בין שיש להם מושא חיצוני ובין שלא, הם כשלעצמם קביעות של הרוח, ובתור כאלה שייכים למצבה הפנימי; והמצב הפנימי כפוף לתנאי הצורני של ההסתכלות הפנימית, כלומר לזמן" (B50)
+
+ב**חוש פנימי**, קאנט מתכוון ל*כל תוכן מנטלי* - מחשבות, רגשות, רעיונות וכדומה: גם לאלו יש לדעת קאנט מימד חושני, שהזמן (והחלל) עומד בבסיסו **בהכרח**. 
+
+קאנט מתחיל לקשור כאן קשר עמוק בין הפנים לחוץ: המחשבות שאני חושב (כמו "הנה, עידו נכנס ל**חדר** **כרגע**) לגבי החוץ גם מכוננות את הפנים[^20].
+
+> הדברים שאמרנו מלמדים אפוא \[...] האידאליות הטרנסצנדנטאלית של הזמן
+> 
+> > B52
+
+
+כמו בדבריו על החלל, עבור קאנט אין תמיד ניגוד בין פרטני לכולל (סובייקטיבי לאובייקטיבי).
+
+### הערות כלליות לאסתטיקה
+
+> ובכן, רצינו לומר: שכל הסתכלות שלנו אינה אלא דימוי של תופעה; הדברים שבהם אנו מסתכלים אינם כשהם-לעצמם מה שהסתכלותנו רואה בהם, וגם יחסים אינם ערוכים כשהם-לעצמם כפי שהם מופיעים לנו
+> 
+> > B59
+
+קאנט טוען שהחלל והזמן הם רק צורות ההסתכלות בתופעות. נשמע לא עקבי להגיד שאותו הדבר, שאני מתנסה בו כאן ועכשיו, ואיני יכול אלא להתנסות בו כבמקום וזמן מסוימים, קיים גם במובן אחר שאינו חלל-זמני. במילים אחרות, אנחנו מייחדים דברים, בין השאר, על ידי מיקומם בחלל ובזמן. אך אי אפשר לייחד כך דברים כשהם-לעצמם. בעצם, לא ברור כלל, בהקשר ההכרתי, איך ואם יש לייחדם.
+
+זהו כמובן נושא במחלוקת פרשנית אדירה.
+
+> מה עשוי להיות אופי המושאים כשהם-לעצמם, במובחן מכל אותה קליטות של חושיותינו, זאת לא נוכל לדעת כלל. איננו מכירים אלא את אופן תפיסתנו את המושאים, שהוא מיוחד לנו, ולכן אינו שייך בהכרח לכל מצוי, אלא רק לכל אדם, ורק בו אנחנו עוסקים.
+> 
+> > B59
+
+> מה המושאים עשויים להיות כשלעצמם, זאת לא נוכל לדעת לעולם על ידי ההבהרה הגדולה ביותר של תופעותיהם, שהיא הדבר היחיד המסור ליכולתנו
+> 
+> > B60
+
+האם קאנט מחויב לטענה שחרף העובדה כי איננו יודעים דבר אודות דברים כשהם לעצמם, אנחנו יודעים שהם קיימים? אולי יש לנו יחס אפיסטמי אחר לעובדת קיומם?
+
+[^15]: מיוונית: αἴσθησω - לתפוס
+[^16]: עידו מדגים בשיחה יומיומית:  "אתה לא מאמין מה ראיתי אתמול בלילה!" "*איפה?*"
+[^17]: קאנט מערער על יום בהרבה מובנים, ונותן לו הרבה קרדיט בתגלית שלו - הוא אפילו אמר שיום *כמעט* גילה אותה, משום שניסח את המזלג באופן כה ברור שקאנט רק היה צריך לחבר בין חלקיו השונים.
+[^18]: כמו שאנדי אומר, *Οne damn thing after another!*
+[^19]: מסיבה זו, תנועה היא אחד מהדברים הכי יסודיים עבור קאנט: אם אפשר לייצג תופעה או חוק טבע כתנועה, זהו הייצוג הבסיסי ביותר, משום שהגענו עד לצורות ההסתכלות הטהורות, קרי - לא יהיה ייצוג בסיסי יותר.
+[^20]: ב*שלילת האידיאליזם* קאנט קובע כי מושגים חיצוניים, שאנו מכוננים בחלל ובזמן, הם תנאי *לחוש הפנימי*.

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md

@@ -0,0 +1,168 @@
+---
+title: הדדוקציה הטרנסנדנטאלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+זהו החלק הכי נידון בפילוסופיה התיאורטית של קאנט - *יערות שלמים הושמדו בברזיל*, אומר עידו, בגלל הדדוקציה הטרנסנדנטאלית.
+
+
+קאנט מצהיר זהו החלק הכי קשה, ששינה הכי הרבה במהדורה השנייה[^24].
+
+> אינני מכיר חקירות חשובות יותר \[...] וכפי שאני מקווה, לא לשווא.
+> 
+> > Αxvi
+
+> אשר למהדורה שנייה זו \[...] לפסיכולוגיה הרציונלית
+> 
+> > Bxxxvii - xxxviii
+
+הדדוקציה היא שיטת חשיבה קריטית לשיטה הקנטיאנית, ולכן היא משחקת תפקיד כה מרכזי: קאנט כל הזמן יתעסק בה בצורה כזו או אחרת. 
+
+אז, מה זה?
+
+> חכמי המשפט, בדברם על זכויות \[...] המצדיק את הזכות להשתמש בהם.
+> 
+> >B116-117
+
+חשבו על *פרה*. נטייל באחו המוריק (איפה שהיו היערות הברזילאים) ונגיד, *הנה פרה* - אף אחד לא יבקש מאיתנו, *מה? תראה לי דדוקציה*. ומצד שני, יש מושגים כמו *מזל* או *גורל*, שכן דורשים הסבר - יש בכלל דבר כזה? באיזו זכות אנחנו משתמשים בזה? לא ברור שיש להם תוקף: אין להם יסוד *משפטי* או תבונתי ברור.
+
+קאנט שואל את הדדוקציה מעולם המשפט[^25].
+
+
+> ברם, בין ריבוי המושגים המהווים את המרקם המעורב של ההכרה האנושית \[...] איך המושג נעשה לקנייננו. 
+> 
+> > B117
+
+חלק מהמושגים האלו לא ניתנים להצדקה אמפירית - כמו סיבתיות (או גורל). במקרה האמפירי - הכל נפלא, אין בעיה: המושג שלך מוצדק לגמרי. אבל במושגים *שלא* ניתן להצדיק אמפירית, מושגים אפריורים, אנחנו נדרשים לסוג *אחר* של הצדקה כדי ש"ייעשה קנייננו" - למה שנוכל להחיל אותם על הניסיון?
+
+!!! success "ראה גם"
+	[Henrich, 1989](Dieter.pdf) - על הדדוקציה של קאנט
+
+הנריך מרגיש שהמונח מורה כאן לא על המושג הלוגי של הדדוקציה, אלא על מושג משפטי נפוץ בעת החדשה. דדקוציות היו כתבים משפטיים שביקשו לבסס בעכלות או זכות שימוש, בעיקר על שטחים: הייתה להם חשיבות גדולה בדיפלומטיה בין שליטים.
+
+דדוקציה מחייבת חזרה אל עובדה או פעולה שהן המקור שאמור לבסס את הזכות או החזקה (למשל: קבלה בירושה). במקרה לפנינו, תידרש התחקות אחר המקור האפריורי של הקטגוריות בשכל הטהור, ואחר *האחדות הטרנסנדנטלית של האפרצפציה*[^26]
+
+ההתחקות הזו היא צעד הכרחי בביסוס הזכות לעשות שימוש בקטגוריות *על* מושאי הניסיון - הדדוקציה מתיימרת להראות ש*מותר* לנו להשתמש בקטגוריות על קרקע הניסיון.
+
+!!! warning "הדדוקציה של קאנט, *שלא* כמו דדוקציה משפטית, מתמקדת במימד ה"משפטי" בלבד (פילוסופי), ולא האמפירי."
+
+ולמה צריך בכלל דדוקציה טרנסנדנטאלית?
+
+> בשלב של מושגי השכל הטהורים מתעורר צורך לא נמנע \[...] ויחזור אל אי הידיעה שממנה יצא.
+> 
+> > B120-121
+
+קאנט הראה שבהכרח אנחנו חושבים על מושאי הניסיון באמצעות מושגי השכל הטהורים. זה מה שהשיגה הדדוקציה המטפיזית של מושגי השכל הטהורים. אך האם אמנם יש למושגים תוקף לגבי המושאים הללו? זכרו שדדוקציה מבקשת לבסס את הלגיטימיות של התביעה. האם לקטגוריות תביעה לגיטימית לגבי מה שנתון לחושים? איך מקשרים בין שני מקורות ההכרה של קאנט - אנחנו (החלל, הזמן, הקטגוריות), והניסיון האמפירי? 
+
+מסתתרות כאן שתי טענות על אודות כל פרט חושב וכל עצם נחשב:
+
+- בהכרח, כל פרט מתנסה בעצם (אובייקט) באמצעות הקטגוריות.
+- בהכרח, כל עצם ניסיון של סובייקט מדגים את הקטגוריות (או: הקטגוריות חלות עליו, מכוננות אותו)
+
+
+> איך ייתכן ש**תאים סובייקטיבים של החשיבה** יהיו **בעלי תוקף אובייקטיבי** \[...] שמא מדובר במושג ריק שאין לו שום מושא בקרב התופעות \[...]
+> 
+> מי שחושב להתחמק מיגיעתן של חקירות אלה \[...] אם יעסקו בהם כבתוצרים אמפיריים בלבד.
+> 
+> > B123-124
+
+
+[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חיפש, ובצדק לא מצא, הצדקה לשימוש במושגים אפריוריים, כמו *סיבתיות*, אומר קאנט: הוא מצא סיבתיות רק במונחה ה*אמפירי* - מונחה האפריורי הוא "הזייה שטווה מוחנו"[^27]. 
+
+המעבר מ"מושג של איזה מושא" ל"מושגים של מושגים בכלל" נדמה בעייתי. זה דבר אחד לומר שאנחנו מתנסים בדברים גם באמצעות מושגים ודבר אחר לומר שיש מושגים של מושאים בכלל. הטענה היא **שאם** יש מושגים אפריוריים, **אז** הם חייבים להיות כאלה שחלים על מושאים בכלל, שהרים הם חלים על מושאים לפני כל ניסיון - הם מושגים *שרק באמצעותם אפשר לחשוב מושא של הניסיון*.
+
+המושג *כלב* חל כתלות במה נתון לפניי: אולי זה כלב, ואולי זה לא כלב. אבל מושגים *אפריוריים* צריכים להיות *מושגים של מושאים בכלל* - הם **לא יכולים להיות תלויים אמפירית**, אלא חייבים להיות בעלי *אוניברסאליות חמורה*. בהיותך אובייקט, המושג האפריורי חל עליך *ב ה כ ר ח* - אני יכול לקרוא לכלב כלב *כי* הוא מתאים אמפירית לכלב, אבל אני לא צריך - ולא יכול! - להצדיק באותו האופן *סיבה ותוצאה*: כל דבר, *בהיותו דבר*, הופיע מסיבה מסוימת - סיבתיות היא מושג אפריורי. 
+
+
+> לדדוקציה הטרנסנדטאלית של כל המושגים האפריורים \[...] לא יהיה אפשר להבין את יחסם לאובייקט כלשהו.
+>
+> > B126-127
+
+---
+
+> לוק המפורסם, כיוון שהזניח שיקול זה \[...] ומופרכת אפוא על ידי העובדה.
+>
+> הראשון משני אישים אלה \[...] ועם זאת להשאיר פתוח את שדה פעילותה התכליתית.
+>
+> > B127-128
+
+יום הבחין נכון שאי אפשר להחיל מושגים כמו **סיבתיות** בהכרחיות חמורה בלא הצדקה כלשהי. אולם שלא כמו יום, קאנט אינו ספקן: הוא אינו מטיל ספק בניסיון או בחוקי הטבע, אלא מנסה להתחקות אחריהם. המדע הטהור - כמו הגיאומטריה - דוחה בעיניו ספק כזה; במובן מסוים, קאנט יוצא מתוך הנחת האפריוריות הזו, כמו של הגיאומטריה[^28]. בתמצית, קאנט מקבל את המדע של היום ("היום" של קאנט, לא היום היום) כאפריורי, ורק *אז* מבקש להבין מאיפה היא מגיעה.
+
+
+כאן קאנט מציג מושג חדש וחשוב - ה**קישור** - 
+
+> הקישור של ריבוי בכלל לעולם \[...] בתור קישור
+>
+> > B129-130
+
+הקליטה החושית היא סבילה ([אסתטיקה](../אסתטיקה)), בעוד השכל הוא פעיל ([לוגיקה](../לוגיקה)); הקישור בין הקליטות החושית לדימוי הוא מפעילות השכל, שמבצע בין השניים **סינתזה**. 
+
+ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה ש*אפשר להיווכח בכך בקלות*[^30]): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
+
+מה בדיוק הכוונה? נגיד ואנחנו מסתכלים על כלב. קאנט טוען שאנחנו לא קולטים אובייקט שלם - *כלב* - אלא שיש קלט "גולמי", שאנחנו *מגגבבים לכדי כלב*, בשכל[^29]. **אותה הפעולה ממש** מלכדת *כל דבר*, כל סינתזה: אתה מגבב כלב כמו שאתה מגבב פרח כמו שאתה מגבב המבורגר. 
+
+הסינתזה הזו היא **לאו דווקא מודעת**: בין שאני מודע ובין שלא, אני מבצע סינתזה בין הקלט החושי לדימויים.
+
+ועכשיו, הדברים מתחילים להסתבך -
+
+> נוסף על מושג הריבוי והסינתזה שלו \[...] אפילו בשימושו הלוגי 
+> 
+> > B130-131
+
+
+הקישור שקאנט מדבר עליו נובע מאחדות *הקודמת* לכל קישור: האחדות היא ה*תנאי* לכל קישור, ולכן קודמת ל[קטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות): למשל, דבר חייב להיות *דבר* אחיד לפני שחל עליו יחס הסיבה והתוצאה.
+
+
+> צריך שה\[דימוי] **אני חושב** \[...] להסיק מסקנות רבות.
+> 
+> > B131-133
+
+
+כל דימוי פרטני הוא כזה שאני חייב להיות מסוגל לחשוב אותו (אחרת הוא לא שלי). *אני חושב*[^31] (לאו דווקא מודע) כאן הוא קודם לכל דימוי שלי - *אני חושב ש* \[כך וכך הוא מצב העניינים]. הדימוי *אני חושב* הוא תודעתנו העצמית הטהורה - אחדות מקורית, יחידה ומאוחדת.
+
+האחדות הזו - אותו *אני חושב* - הוא תנאי **טרנסנדנטלי**: בלעדיו אין חוויות של ריבוי - אני מכיר בזה שיש ריבוי *משום שאני יחיד*. הנחת ה*אני* הזו מכונה בפי קאנט **האפרצפציה הטהורה**[^32], או ה**אפרצפציה המקורית**[^32] - מה שאנחנו *לא* יכולים להיות מודעים אליו, לתפוס, משום שהוא *התנאי* לתפיסות - זו **האחדות הטרנסנדנטאלית של התודעה העצמית**[^32], המלווה את כל שאר הדימויים שלנו. 
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	עידו רגיל שדברים בעלי משקל נופלים למטה: זה קורה לו המון, במיוחד כשהוא עייף. לכן אם פתאום יעזוב משהו בעל משקל והוא *לא* ייפול למטה, זו תהיה סתירה - ההתנסות הזו, כחלק ממארג אחד, *מערך ההתנסויות של עידו*, צריכה להתאים לשאר, כחלק מדבר אחד. אחרת, עידו יכל לראות מכונית אדומה-ירוקה, ויכל להגיד *כן, ראיתי אותה ירוקה וראיתי אותה אדומה* - זה בשתי מגירות במוח, וזהו.
+
+העצמי הזה הוא, כמובן, פעיל - השכל מארגן את הקלט החושי על פי העקרונות האפריוריים: החלל והזמן, והקטגוריות.
+
+אבל שימו לב שמסתתרת כאן חתיכת הנחה: שהניסיון הוא *אחיד*. לכך, אחרים יכולים להגיד: *...לא*. אולי זה פשוט הכל מגירות-מגירות, או הרגלים.
+
+!!! warning "שימו לב, אין כאן טיעון עדיין לאיך הניסיון עובד: קאנט רק מביא לנו את הכלים, את היסודות."
+
+
+
+> המחשבה, "דימויים אלה הנתונים בהסתכלות שייכים כולם לי" \[...] העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית.
+> 
+> > B133-135
+
+[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי *היא* מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. **האפרצפציה הטהורה** היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
+
+בקיצור, כותב קאנט:
+
+> \[דדוקציה זו] היא הצגה של מושגי-השכל הטהורים (ואתם של כל הכרה עיונית אפריורי) בתור עקרונות שלאפשרות הניסיון; הצגה של הניסיון כ**קביעה** של תופעות בחלל ובזמן ובכלל; ולבסוף הצגת הקביעה הזו כנובעת מתוך עקרון האחדות הסינתטית המקורית של האפרצפציה, כצורה של השכל, ביחס לחלל ולזמן כצורות מקוריות של החושיות.
+> 
+> > B168-169
+
+בעצם, מה שקאנט מציע כאן הוא הגדרה לניסיון - ולא טיעון.
+
+
+
+
+[^24]: למרות שהוא טוען בתוקף שלא שינה כלום - לקאנט יש נטייה כזו ל*אין חדש תחת השמש*, רק בטעות שיכתבתי הכל, אופסי.
+[^25]: קאנט מרבה להשתמש בדימויים משפטיים (כמובן).
+[^26]: שם מעולה לבן בכור. עידו מספר שהתלבט אבל בחר במשהו אחר.
+[^27]: קאנט אוהב את הביטויים האלה, קצת כמו נסראללה, אומר עידו.
+[^28]: קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי.
+[^29]: שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו ב*עיקרון הסיבה המספקת*, פרק רביעי, ס' 20-24.
+[^30]: בטיעון פילוסופי, *קל לראות* תמיד מבשר אסון.
+[^31]: רומז ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו). דקארט סבור שה*אני החושב* קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום), שלא מכיר ב*אני* בכלל, אלא רק אוסף של *מצבי-אני* (אני רעב, אני עולה על הרכבת, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד).
+[^32]: קאנט כקאנט נוהג - אלו שלוש שמות קשים לאותו הדבר בדיוק שהוא משחיל לנו בפסקה אחת. 

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דיאלקטיקה.md

@@ -0,0 +1,349 @@
+---
+title: הדיאלקטיקה הטרנסנדנטאלית (האנטינומיות)
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+!!! info "[מצגת](../האנטינומיות.pdf)"
+
+קאנט מתאר את ה*אנטינומיות* - הסתירות - כמבוא לשיטה שלו. למה לקפוץ ישר לאנטינומיות?
+
+ב1770, החל ה*עשור השקט* של קאנט, שבסופו פורסמה ה*ביקורת*. קאנט מבין שזה לא יהיה ספר בר מצווה, ומקונן שאילו היה מתחיל באנטינומיות ומעורר את הקורא לחקור את טיב הסתירות האלו, הספר היה פופולרי יותר - אך שאלת החופש (האם האדם חופשי, או כפוף להכרח הטבע?) היא זו ש*העירה אותו משנתו הדוגמטית* ולכן התחיל שם. הפריע לקאנט שכשהוא קם מאותה שינה ושואל שאלות, הוא מצליח לחשוב גם על תשובה (תזה) וגם על דוגמת-נגד (אנטיתזה) - ואת טיב התופעה הזו הוא חוקר ב*אנטינומיות*.
+
+
+
+
+ראינו עד כה כי מקור הטעויות ותעיית המטאפיזיקה שלפני הביקורת היא הנטייה הטבעית של התבונה הטהורה לחפש רשימה של תנאים, וכך לחרוג מגבולות הניסיון. הוא מזכיר כמה ממושאיה העיקריים של החקירה שקדמה לו - אלוהים, פשטות הנפש ונצחיותה, והחירות. *לכל אלה פיניתי מקום כשהגבלתי את התבונה לתבונה מעשית*, אמר אחר כך.
+
+ב*דיאלקטיקה הטרנסנטנדלית*, קאנט יבקש להראות שכל תחומי המטאפיזיקה המסורתית טעו באופן זה, ובפרט
+
+- הפסיכולוגיה הרציונלית עסקה במושג הנפש
+- הקוסמולוגיה הרציונלית עסקה במושג העולם כשלם
+- התאולוגיה הרציונלית עסקה במושג האל
+
+אך למה הן כולן טעו? המוצא, אומר קאנט, הוא קבלת הפילוסופיה הביקורתית, והגבלת הידיעה לתחום הניסיון בלבד.
+
+
+### מהי אנטינומיה?
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**אנטינומיה** היא שאלה בסיסית של התבונה שיש לה שתי תשובות סותרות - *תזה* ו*אנטיתזה* - שמציבות את התבונה במתח
+	
+
+> האנטיתטיקה הטרנסצנדנטאלית[^12] היא חקירה על האנטינומיה של התבונה הטהורה, סיבותיה, והתוצאה הנובעת ממנה. כשאנו משתמשים בתבונתנו לא רק כדי ליישם את עקרונות השכל[^13] למושאי הניסיון, אלא מעזים להרחיבם מעבר לגבולות הניסיון, צומחים מכאן משפטי תורה **תבונית-כביכול**,  שאינם רשאים לאישור מצד הניסיון ולא לחשוש שיופרכו על ידיו. כל משפט מאלה לא רק חף מסתירה בפני עצמו, אלא גם מוצא את התנאים להכרחיותו בטבע התבונה. דא עקא, שגם להיגד הנגדי יש באותה מידה יסודות תקפים והכרחיים.
+> 
+> (...)
+> B448-450
+
+שאלות כמו החופש, קיום האל, וקיום העולם לא יעזבו אותנו לעולם - אבל, קאנט אומר, לא נוכל להשיב עליהן, והעיסוק בהן יגרור אותנו לטעויות **משום שהן חורגות מגבולות הניסיון**. הדבקות בפילוסופיה הביקורתית יאפשרו לנו להפוך שאלות כאלה ללא-מזיקות, אך לא *באמת* לפתור אותן. 
+
+כמו ש[ויטגנשטיין עומד על כך שהשפה לא קשורה באמת ל*מציאות*](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), ככה קאנט אומר שהשאלות האלו, שמעסיקות כל תבונה, לא באמת ברות-תשובה. זוהי טענה *מטא-פילוסופית*.
+
+
+**אנטינומיה** אינה סתם סתירה בין שתי טענות. קאנט מציין שלושה תנאים שיש לעמוד עליהם:
+
+1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנושית. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
+2. לטענות הסותרות נימוקים תומכים, אשר מקורם התבונה עצמה. כלומר, הבונה אינה רק מקור השאלות המעסיקות את המטאפיזיקה, היא גם מקור הנימוקים לעמדות מטפיזיות. כל אחד מאתנו אינו יכול להימנע מלהסתבך בסתירות הללו ובנימוקיהן.
+3. מקור הבעיות המרכיבות אנטינומיות היא שימוש בעקרון טבעי ומוצדק מעבר לגבולות הניסיון.
+
+כמה אנטינומיות לדוגמה:
+
+1.  האם העולם סופי או אינסופי בחלל ובזמן?
+2. האם ישנו יש פשוט או שהחומר מתחלק עד אינסוף?
+3. האם יש ראשית סיבתית?
+4. האם יש או אין יש הכרחי?
+
+
+התזות של האנטינומיות מספקות את הצורך של התבונה למקום מנוחה ברשימה שלמה של תנאים, וכך מספקות את שאיפותיה לבלתי-מותנה. האנטי-תזות טוענות כי מחשבה על הועלם כחלל-זמני, והימנעות מחריגה מגבולות הניסיון, מחייבת לדחות את התזות.
+
+ברור מדוע התזות כרוכות בחריגה מגבולות הניסיון. אך חשוב להבין שגם האנטי-תזות חורגת מגבולות הניסיון - *יש אלוהים* זו טענה מעבר לגבול הניסיון, אבל גם *אין אלוהים* היא כזו.
+
+> B435-437
+
+
+קאנט מתחיל בשכל וב*מושגיו הטהורים*, או *הקטגוריות*. כשאני הוגה למשל באנטינומיה של *האם יש ראשית סיבתית*, אחשוב על המושג הטהור, האפריורי של *סיבה*. הבנת ה*סיבה* מגיעה עם ההבנה של *סיבתיות* - אם לא קרה X אז Y לא היה מתקיים. ההבנה הזו *כרוכה* במצב הסיבה - התבונה לא חושפת כלום, היא רק משחררת את המושג הזה, שממילא היה שם, על כל השלכותיו. מתוך המושג המלא תעלה השאלה - ועד כאן, זה תהליך טבעי ולגיטימי של התבונה.**אבל ברגע שאצא מגבולות הניסיון כדי להשיב על השאלה**, אקלע לבוץ המטאפיזי שקאנט מקונן עליו.
+
+
+> B525
+
+> B444; B450
+
+
+> B446
+
+
+#### האנטינומיה השלישית
+
+אנחנו נבחן רק את האנטינומיה הזו; כל הארבע חשובות, אך זו במיוחד. 
+
+!!! warning "תזה"
+	הסיבתיות לפי חוקי טבע אינה הסיבתיות היחידה שממנה ניתן לגזור את כלל התופעות בעולם. לשם הסברן להניח גם סיבתיות אחרת, מתוך חירות.
+
+
+!!! success "הוכחה"
+	> נניח שאין סיבתיות אחרת מלבד זו שלפי חוקי הטבע. אם כך, כל מה **שמתרחש** מניח מצב קודם, שאחריו, באופן לא-נמנע, הוא עוקב בהתאם לכלל. אבל גם המצב הקודם עצמו חייב להיות משהו שהתרחש (שנתהווה בזמן, שלפניו הוא לא היה); כי אילו היה בכל זמן, לא היתה תוצאתו מתהווה אלא היתה קיימת תמיד. אם כך, הסיבתיות של הסיבה שבאמצעותה מתרחש משהו היא עצמה משהו **שמתרחש**, וזה, על פי חוקי הטבע, שוב מניח מצב קודם עם הסיבתיות שלו, ומצב זה מניח מצב מוקדם יותר, וכן הלאה. לכן, אם הכול מתרחש על פי חוקי הטבע לבדם, הרי בכל זמן, יש רק התחלה-משנית ולעולם לא התחלה ראשונה, ולכן לא קיימת שלמות של הסדרה מצד הסיבות השתלשלות זו מזו. אולם טבעו של חוק הטבע הוא דווקא בכך, ששום דבר אינו מתרחש בלי סיבה מספקת וקבועה אפריורי. לפיכך, המשפט האומר שכל סיבתיות אפשרית רק על פי חוקי סותר את עצמו \[כשהוא נלקח] בכלליותו הלא-מוגבלת, ולכן אי-אפשר לקבל סיבתיות זו כסיבתיות היחידה.
+	> 
+	> > B472
+
+חוק טבע הוא שלכל דבר שקורה יש סיבה. אבל אם *לכל דבר שקורה* יש סיבה, אף פעם לא נגיע לסיבה *שלמה* (למה ג'ינג'ינסטותאלס החתול הג'ינג'י מבית הסטודנט מציק לי? כי הוא אוהב ליטופים; למה הוא אוהב ליטופים? כי הוא חתול דביל? למה הוא חתול דביל? כי הוא נולד כחתול דביל... וככה הלאה) כי תמיד תהיה סיבה *קודמת*. 
+אם לכל דבר שקורה תהיה סיבה, אז לא נגיע לעולם לסיבה מספקת ואז לשום דבר שקורה לא תהיה סיבה - וזו סתירה!
+
+אז מה הפתרון?
+
+> אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
+> 
+ > > B474, B476
+ 
+ 
+החירות הזו  - חירות **טרנסנדנטלית** היא הבסיס למוסר הקנטיאני. חשבו למשל על מקור העולם.
+
+> את הכרחיותה של התחלה זו, ההתחלה הראשונה של סידרת תופעות מתוך חירות, הלעינו לאמיתו של דבר רק במידה שהיא דרושה כדי שנשיג במחשבתנו את האפשרות של מקור לעולם;
+> 
+> > B476
+
+חירות מוסרית היא **מקרה מיוחד** של חירות טרנסנדנטלית.  כפי שחירות מיוחסת למקור העולם, החירות המוסרית יכולה להיות מיוחסת למבצע הפעולה (imputability).
+
+> האידאה הטרנצנדנטלית של החירות \[...] מציינת רק את הספונטניות המוחלטת של הפעולה, בתור היסוד האמיתי של היכולת לייחס את הפעולה למי שעשה אותה
+> 
+> > B476
+
+
+> כי את כל המצבים שלאחריה \[כבר] ניתן להסביר כתוצאות של חוקי טבע בלבד. אך כיוון שבזה כבר הוכחנו את \[עצם] הכושר להתחיל סידרה-בזמן באופן ספונטני בהחלט (אף שאיננו מבינים אותו), אנו רשאים עכשיו להניח שסדרות שונות, המתחילות מעצמן מבחינה סיבתית, ייתכנו גם *בתוך* מהלכו של העולם, ובזאת לייחס לעצמים שלהן את הכושר לפעול מתוך חירות.
+> 
+> > B476-8
+
+
+נניח ואני יושב על כיסא ולפתע קם ממנו. קאנט דורש, בתמצית, *שני* סוגים של הסברים להסביר את זה: הסבר מטאפיזי טבעי (כוח זז בצורה כזו וכזו בסיבתיות כזו וכזו), והסבר *מוסרי* (קמתי כדי לעזור לאחר, מתוך החובה...). בתוך החירות הכללית ישנה החירות המוסרית, ואלו מספקות שתי נקודות מבט מקבילות ובלתי נפרדות על העולם. 
+
+באופן מסוים, כשאתה מפעיל את המוסריות שלך - מייצר שרשרת סיבתית מקומית, כמו *ה-* שרשרת הסיבתית שבראה את העולם, אתה בעצם הכי קרוב לבורא - אתה מפעיל משהו נשגב.
+
+זכרו, קאנט טוען כי האדם מאז ומתמיד הסתבך באנטינומיות - 
+
+> הצורך שיש לתבונה לבקש התחלה ראשונה מתוך חירות עבור סידרת הסיבות הטבעיות, זוכה לאישור מזדקר-לעין בעובדה, שכל הפילוסופים בעת העתיקה (למעט האפיקוראים) ראו חובה לעצמם להסביר את התנועה בעולם על ידיד שהניחו [**מניע ראשון**](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), כלומר סיבה פועלת מתוך חירו, שהתחילה את סדרת המצבים הזו לראשונה ומתוך-עצמה. הם לא קיבלו על עצמם להסביר את ההתחלה הראשונה על יסוד הטבע לבדו
+> 
+> > B478
+
+
+כדי לבסס זאת, קאנט מציע (וסותר) את ה**אנטיתזה** - בגדול, הנחתי את התזה, הסתבכתי בסתירה, הוכחתי את האנטיתזה.
+
+!!! warning "אנטיתזה"
+	אין שום חירות, אלא הכל מתרחש בעולם אף ורק על פי חוקים של הטבע.
+
+!!! success "הוכחה"
+	> יש חירות במובן הטרנצנדנטאלי, כמין מיוחד של סיבתיות שאירועי העולם היו יכולים להתהוות לפיה; דהיינו, ישנו כשור להתחיל באופן מוחלט איזה מצב, ולכן גם סדרת תוצאות שיוצאות מאותו מצב. ואז, לא זו בלבד שהסידרה תתחיל באורח מוחלט באמצעות ספונטניות זו, אלא הספונטניות עצה -  היקבעותה להתחיל את הסדרה, כלמור הסיבתיות שלה - גם היא תתחיל באופן מוחלט, כך שלא יקדם לה שום דבר שקובע את הפועלה להתרחש על פי חוקים קבועים-ומתמידים. ברם, כל התחלה שלפעולה מניחה מצב של הסיבה שבו היא עדיין לא פועלת, והתחלה דינמית ראשונה של פעולה מניחה מצב, שאינו עומד בשום הקשר סיבתי עם הסיבה של קודמו, כלומר אינו נובע ממנה בשום אופן. אם כך, החירות הטרנסצנדנטאלית עומדת בסתירה לחוק הסיבתיות, ומניחה קישור כזה של מצבים עוקבים סיבות פועלות, שלפיו לא תיתכן שום אחדות של הניסיון, וגם אין למצוא אותו בשום ניסיון; ולפיכך אינה אלא יצור-מחשבה ריק.
+	>
+	> אין לנו אפוא אלא **הטבע**, ובו בלבד עלינו לבקש את הסדר וההקשר של אירועי העולם. \[...] יוצא שטבע וחירות טרסנצנדנטאלית נבדלים זה מזו כמו שנבדלים חוקיות והיעדרה. אמנם החוקיות מעמיסה על השכל את הקושי הכרוך בצורך לחפש את מוצא האירועים תמיד גבוה יותר בסידרת הסיבות, מאחר שסיבתם היא תמיד מותנה. אך כפיצוי היא מבטיחה לשכל אחדות חוקית מקיפה-ונמשכת של הניסיון. לעומתה, תעתוע החירות מציע אמנם לשכל החוקר נקודת-מנוח בתוך שלשלת הסיבות, בכך שהוא מוביל אותו אל סיבתיות לא-מותנה שמתחילה לפעול מעצמה; אך זו, בהיותה עיוורת, מנתקת את החוט-המנחה של הכללים, שרק לפיו ייתכן ניסיון לכיד, מקיף ומתמשך
+	
+	> > B473, 475
+
+
+קאנט מניח את עיקרון הסיבתיות כעיקרון שהוא תנאי לאחדות הניסיון (B473,475). אנחנו תופסים את הטבע בצורה מסוימת - כמונע על ידי חוק הסיבתיות, וכדבר בלעדי (אין דבר *מעבר* לטבע). אלא חירות טרנסצנדנטלית עומדת *בניגוד* לתפיסה הזו, אבל היא הכרחית למוסר הקנטיאני, מה גם שטענה זו שחורגת מגבולות הניסיון (אין דבר מעבר לטבע? מאיפה צריך להסתכל כדי לדעת את זה?).  
+
+בעצם, קאנט אומר, שהנחת טבע שמונע *רק* מסיבתיות חורג מגבולות הניסיון בדיוק כמו שהנחת *חירות* חורגת מגבולות הניסיון, ולכן הם באותה העמדה. אולם, די בתחושה שלנו שאנחנו בני חורין (**עובדת התבונה** או **עובדת החירות**) כדי להעיד (*להעיד* - כי אין לנו ניסיון) שהחירות *אפשרית* - וזה כל מה שקאנט צריך כדי לבסס מוסר. מרגע שאתה יכול להעלות את החירות על הדעת (לא להוכיח - היא מעבר לגבולות הניסיון!), אפשר לפנות מקום **להאמין** בחירות - וקאנט ינסה בהמשך הספר לתת טעמים תבוניים מעשיים להאמין, אבל זה מה שזה: להאמין, ולא לדעת.
+
+
+את מושג ה**סיבה** *לא ניתן לדעת* מעבר לגבולות הניסיון, משום שהוא *מכונן* את גבולות הניסיון - לדבר על סיבתיות מחוץ לגבולות הניסיון זה שטויות. כך גם לגבי החירות - אי אפשר להבין אותה *מחוץ* לגבולות הניסיון - ובהינתן שאין בתוכה סתירה פנימית בתוך גבולות הסיבתיות, אין בכוחה של סיבתיות לסתור אותה.  
+
+
+
+
+
+
+> יתר על כן, גם אם, כדי לספק התחלה לשינויים בעולם, נודה בקיומו של כושר טרנסצנדנטאלי לְחירות, בכל אופן יצטרך הכושר הזה לשכון מחוץ לעולם )אפילו שזה נועז להניח, שמחוץ למכלול ההסתכלויות האפשריות יש עוד מושא נוסף, שאינו יכול להופיע בשום תפיסה אפשרית(. אבל לייחס כושר כזה לעצמים שבתוך העולם עצמו — זאת לעולם אין לנו רשות לעשות. שאם לא כן, תיעלם כמעט לגמרי הלכידות לפי חוקים אוניברסליים של תופעות הקובעות זו את זו בהכרח, שאנו מכנים בשם טבע — ויחד אתה ייעלם סימן־ההיכר של אמת אמפירית המבדיל בין ניסיון לחלום. ואמנם, לצדו של כושר־לחירות חסר־חוק שכזה כמעט אי־אפשר עוד לחשוב על טבע; כי בהשפעת הכושר הזה ישתנו חוקי הטבע בלי הרף, וזה יגרום למשחק התופעות, שלפי הטבע לבדו היה אמור להתרחש בסדירות ובאופן אחיד, שיֵיעשה טָרוף וחסר־קשרים.
+> 
+> > B479
+
+#### יומרת התבונה 
+
+>את יומרותיה הנוצצות של התבונה, החותרת להרחיב את נחלתה מעבר לכל גבולות הניסיון, הצגנו כאן בנוסחאות יבשות הנוגעות ליסוד המשפטי גרידא של תביעתן, וכפי שראוי לעשות בפילוסופיה טרנסצנדנטאלית — עירטלנו אותן מכל אפיון אמפירי, אף שרק בצירוף אתו יוכלו אמירות־תבונה אלה לזרוח בכל תפארתן. אך ביישום זה, ובהרחבה ההדרגתית של השימוש בתבונה, הפילוסופיה, המתחילה בשדה הניסיונות שלנו ומַ עֲלָ ה את עצמה בהדרגה עד לאידאות הנשגבות הללו, מפגינה מעלת־ערך כזו, שאילו יכלה לממש את יומרותיה, היתה משאירה כל מדע אנושי אחר הרחק מאחוריה מבחינת ערכו; כי בזאת היתה מבטיחה בסיס מוצק לציפיותינו הגדולות ביותר, אלה הנוגעות לתכליות האחרונות, שבהן אמורים להתכנס בסופו של דבר כל מאמצי התבונה. השאלות: היש לעולם התחלה \[בזמן] וגבול בהתפשטות בחלל? היש באיזה מקום, אולי בָ עצמי החושב שלי, אחדות שאינה ניתנת לחלוקה ולא להריסה, או שהכול הוא בר־חלוקה וצפוי לכיליון? האם אני חופשי בפעולותי, או שכמו ישים אחרים, אני מּובל בכבלי הטבע והגורל? ולבסוף, האם קיימת סיבת עולם עליונה, או שהדברים והסדר שבטבע הם המושא האחרון שבו אמורים לחדול כל עיונינו? — אלה שאלות שלשם פתרונן יְווָתר המתמטיקאי ברצון על כל מדעו, כי אין בכוחו של מדע זה לתת לו סיפוק מבחינת התכליות העליונות והנכבדות ביותר של האנושות 
+> 
+> > B491
+
+
+התבונה האנושית מאוד יומרנית - מתעלה מעל כל מדע אחר. המטאפיזיקה, כמדע תבוני טהור, תובעת לפי קאנט את כס מלכות המדעים. 
+
+> "לרוע מזלה של הספקולציה (אך אולי לטוב מזלו של הייעוד המעשי של האדם), התבונה רואה את עצמה, בעצם ציפיותיה הגדולות ביותר, מסובכת בפקעת של טיעונים וטיעוני־נגד, באופן כזה, שגם כבודה ואפילו ביטחונה אינם מרשים לה לסגת לאחור ולהתבונן במריבה בשוויון נפש, כאילו היתה זו תיגרה לשם הצגה. ועוד פחות היא רשאית לצוות על עשיית שלום מיד, כיוון שלה־עצמה יש אינטרס במושא הסכסוך. לכן לא נותר לתבונה אלא לעיין במקורו של הפילוג שהתחולל בינה לבין עצמה, שמא יש לזקוף אותו לחובתה של אי־הבנה סתם, ולאחר שיבורר הדבר, אולי יסתלקו שני הצדדים מיומרותיהם הגֵאוֹת, ובתמורה יֵיחַנֵך מִמשל מתמיד ורגוע של התבונה על השכל והחושים
+> 
+> ---
+>  
+>  באיזה צד היינו מעדיפים ללחום, לּו חויבנו לבחור באחד משני המחנות. במקרה זה השאלה איננה מהי אבן־הבוחן הלוגית של האמת, אלא רק מהו האינטרס שלנו; לכן החקירה שלפנינו לא תכריע כלום לגבי הזכויות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אבל היא תוכל לעזור לנו להבין, מדוע משתתפי המריבה בחרו ללחום בצד אחד ולא בשני, אף על פי שלא היתה להם תובנה עדיפה של העניין הנדון.
+>  ---
+
+
+
+אולם, התבונה מסתבכת בפקעת של טיעונים - בתזות ובאנטיתזות - ומשם מגיעות האנטינומיות. איך יוצאים מהבוץ?
+
+
+>  עלינו להשוות את העקרונות שמהם יוצאים הצדדים. בטענות של האנטיתזה ניתן להבחין באחידות המושלמת של אורח המחשבה ובאחדות הכלל־המדריך; הווה אומר, ניכר בה עיקרון של **אמפיריזם** טהור, לא רק בהסבר תופעות \[בתוך] העולם, אלא גם בפתרון האידאות הטרנסצנדנטאליות הנוגעות לכוליות העולם עצמו. ואילו טענות התזה מיוסדות לא רק על אופן־ההסבר האמפירי המשמש בתוך סידרת התופעות, אלא נוסף על כך, גם על הנחות–יסוד אינטלקטואליות. במידה זו הכלל־המדריך שלהן אינו פשוט; אך על יסוד סימן ההיכר המהותי המייחד אותן, רצוני לקרוא לו בשם **דוגמטיזם** של התבונה הטהורה
+>  
+>  > B492-494
+
+
+התזות לוקחות עקרונות אמפיריים - כמו חוק הסיבתיות - ומכילות אותם על העולם כולו (*אין דבר אפוא מלבד הטבע*), בעוד שהתזות מניחות גם הנחות יסוד אינטלקטואליות. אלו שני הצדדים הניצים בתוך התבונה בחוקרה את השאלות המטאפיזיות הגדולות.
+
+
+> והנה, בקביעת אידאות-התבונה הקוסמולוגיות, אנו מוצאים מצד **הדוגמטיזם** או מצד **התזה**: 
+> 
+> ראשית, **אינטרס[^14] מעשי** מסוים שכל שוחר־טוב ישתתף בו בחפץ לב אם הבין היכן מונח יתרונו האמיתי. זה שיש לעולם התחלה, שהעצמי החושב שלי הוא בעל טבע פשוט ולכן לא־מתכלה, שאותו עצמי הוא בה־בעת חופשי בפעולותיו הרצוניות ונעלה על כורח־הטבע, ולבסוף, שכל סדר הדברים המהווים את העולם מוצאו מיש־ראשיתי, שממנו שאולים כל אחדותו וכל קישוריו התכליתיים — כל אלה הם אבני־יסוד של המוסר והדת. האנטיתזה גוזלת מאתנו את כל ההיגדים הללו, או לפחות נדמה שכך היא עושה.
+> 
+> שנית, גם **אינטרס עיוני** מסוים של התבונה מגיע בצד הזה לביטוי. כי אם מְ אַ מצים את האידאות הטרנסצנדנטאליות ומשתמשים בהן באופן זה, אפשר לתפוס את כל שלשלת הסיבות באופן אפריורי לגמרי, ולהבין את גזִירת המותנה כאשר מתחילים בלא־מותנה. את זאת אין האנטיתזה מסוגלת לעשות, וחיסרון זה מדבר נגדה. כי לשאלה בדבר התנאים לסינתזה שלה אין ביכולתה לתת תשובה שאינה משאירה מקום לשאלות חדשות החוזרות לאינסוף. לפי האנטיתזה צריך לעלות מכל התחלה אל התחלה גבוהה ממנה; וכל חלק מוליך לחלק קטן ממנו; ולכל אירוע יש מעליו אירוע אחר בתור סיבתו; והתנאים לַ קיום בכלל נשענים תמיד על תנאים אחרים, בלי שיקבלו אי פעם יציבות ומשען מדָבָר מתמיד־מכוח עצמו, המשמש להם סיבה־ראשיתית ובלתי־מותנה.
+> 
+> > B494-5
+
+
+קאנט מתאר רצון בסיסי לבחור בצד של התזות, *בגלל* שהן מאפשרות את המוסר. 
+
+> אשר לצד של **האמפיריזם*** או האנטיתזה, בקביעת האידאות הקוסמולוגיות, אנו מוצאים:
+> 
+> ראשית, כאן אין אינטרסים מעשיים מתוך עקרונות טהורים של התבונה, כמו אלה הכרוכים במוסר ובדת. אדרבה, דומה שהאמפיריזם הטהור שולל משנֵי אלה כל כוח והשפעה. אם אין שום יש־ראשיתי הנבדל מן העולם, אם אין לעולם התחלה ולכן אין לו גם מחולֵ ל, אם רצוננו אינו חופשי, ואם הנפש ניתנת לחלוקה ולכיליון כמו החומר, הרי גם האידאות המוסריות מאבדות כל תוקף, ונופלות יחד עם האידאות הטרנסצנדנטאליות ששימשו להן משען. 
+> 
+> כנגד זה, האמפיריזם מעניק יתרונות לאינטרס העיוני של התבונה. אלה יתרונות מצודדים, העולים לאין שיעור על כל מה שמסוגל להבטיח המורה הדוגמטי של אידאות־התבונה. עם האמפיריזם ניצב השכל תמיד על הקרקע המובהקת שלו. כלומר, השכל נמצא אך ורק בתוך שדה הניסיונות האפשריים, שאת חוקיו הוא בודק, ובאמצעותם הוא יכול להרחיב ללא־גבול את הכרתו הבטוחה והניתנת־להבנה.
+> 
+> > B496
+
+האמפיריזם, לעומת זאת, למעשה טוען שההכרה שלך בלתי-מוגבלת - בהינתן עיון מספיק, אפשר לחקור הכל. זוהי עמדה שמחמיאה ליומרת התבונה. 
+
+> כמובן, אם כל כוונתו של הפילוסוף האמפיריסטי באנטיתזה שלו אינה אלא לדכא את החוצפה והיהירות של אותם בני אדם, שמתוך פירוש כוזב לייעודה האמיתי של התבונה מתיימרים שיש להם תובנה וידיעה במקום שבו בדיוק חדלות כל תובנה וכל ידיעה — \[אותם אנשים] שמציגים את מה שתוקפו מוגבל לאינטרס המעשי בלבד כאילו הוא מקדם את האינטרס העיוני, כדי שיוכלו לנתק את חוט החקירות הפיסיות לפי נוחיותם, ואז, באמתלה של הרחבת ההכרה, יקְִשרו אותו לאידאות טרנסצנדנטאליות, שבאמצעותן איננו יודעים למעשה אלא זאת, **שאיננו יודעים דבר** \[...] הרי עקרונו היה משמש כלל שמעודד מתינות ביומרותינו, צניעות בטענותינו, ועם זאת קורא להרחבה המְרבית האפשרית של שכלנו, בהדרכת המורה האמיתי שמּונה לנו, הוא הניסיון. כי במקרה זה לא היינו מאבדים **הנחות ואמונה** אינטלקטואליות שיש בהן שירות לאינטרס המעשי, אלא רק היה נמנע מהן להופיע בתואר ובהדר של מדע ותובנה רציונלית.
+>
+> אך אם, כפי שקורה לרוב, האמפיריזם עצמו נעשה דוגמטי בשאלת האידאות, ושולל בעזות־פנים כל מה שמצוי מחוץ לתחום של הכרתו ההסתכלותית, הרי הוא עצמו חוטא בחוסר־ענווה הראויה כאן לגנאי במיוחד, כיוון שהיא גורמת נזק חסר־תקנה לאינטרס המעשי של התבונה.
+> > B498-9
+> 
+> אני מדגיש שוב את הדוגמטיות גם של הצד האמפיריציסטי של התזות! קאנט אומר על שני הצדדים: "כל אחד משניהם אומר יותר משהוא יודע.
+> 
+> > B500
+
+אילו האמפריזם היה עוצר בגבולות הניסיון, היה לו תפקיד ביקורתי חשוב - הוא היה עוזר לנו לשרטט את הגבול שבתוכו אנחנו יכולים לטעון באופן אחראי, ולהצניע את התבונה היומרנית. אבל לרוב, האמפיריזם מתעקש לחרוג מעבר לגבולות הניסיון, וכך חוטא גם הוא ביהירות הזו החטא הזה חמור במיוחד: לא רק שהוא מתיימר לדעת מעבר למה שהוא יכול לדעת, הוא גם מחרב את המוסר בתהליך. 
+
+
+> מניין באו לכם האידאות, שפתרונן מסבך אתכם בקשיים כאלה? האם מה שאתם נדרשים להסביר כאן הן תופעות, ולשם כך אתם זקוקים רק לעקרונות ולכללי־הצגה שמתאימים לאותן אידאות? נניח שהטבע כולו נחשף לפניכם. נניח ששום דבר לא נסתר מחושיכם ומן התודעה שיש לכם על מה שפרוס להסתכלותכם: בכל זה עדיין לא הגעתם להכיר את מושא האידאות שלכם in concreto, באמצעות התנסות יחידה כלשהי (כי לשם כך דרוש, נוסף על אותה הסתכלות שלמה, \[שתהיה לכם] גם סינתזה שהושלמה, ומודעות לכך שהיא טוטאליות מוחלטת — וזה לא ייתכן בהכרה אמפירית כלשהי). מכאן ששאלתכם \[בדבר האידאה] אינה נחוצה כלל לשם הֶסבֵרה של איזו תופעה שהזדמנה לכם, כאילו המושא עצמו דורש אותה כמטלה. המושא הזה לא יוכל להזדמן לכם לעולם, שהרי אינו יכול להינתן בשום התנסות. בכל תפיסות־החושים האפשריות אתם נשארים כלואים תמיד בקרב \[דברים] מּותנים, בין בחלל, בין בזמן, ואינכם פוגשים בשום לא־מותנה שלגביו צריך להחליט אם מקומו הוא בָראשית המוחלטת של הסינתזה, או בטוטאליות המוחלטת של הסידרה ללא־כל התחלה. מושג הכּול במובנו האמפירי הוא תמיד רק השוואתי. ואילו הכול המוחלט — של הגודל (כלל־העולם), של החלוקה, של המוֹצָא, של תנאי הקיום בכלל, יחד עם כל השאלות על דרך ביצועו האם הוא מהּווֶה מסינתזה סופית או מסינתזה מתקדמת לאינסוף — לכל זה אין ולא כלום עם ניסיון אפשרי. \[...] תופעות דורשות הסבר רק אם התנאים להסברן נתונים לתפיסת־החושים; אולם כל מה שעשוי אי פעם להיות נתון בתפיסה, כשלוקחים אותו יחד בתור כול מוחלט, אינו בעצמו תפיסת־חושים; ודווקא כול זה הוא, לאמיתו של דבר, מה שמטלות־התבונה הטרנסצנדנטאליות דורשות להסביר.
+> 
+> > B510-512
+
+אנחנו שוכחים שמה שאנו מבקשים היא העיקרון המחבר של שלמות כלשהי - מה שאיחד את *ה כ ל* - וזה **לא יכול** להינתן לך בניסיון אמפירי! 
+
+!!! info ""
+	**סינתזה** - האיחוד השכלי של המושאים החושיים לכדי מושג (אפריורי + אפוסטריורי -> מושג)
+
+
+### פתרון הדיאלקטיקה הקוסמולוגית
+
+המפתח לסתרה שעולה מן האנטינומיות, אומר קאנט, הוא לא לקבל את התזה או את האנטיתזה, אלא לאמץ את ה**אידיאליזם הטרנסצנדנטלי**
+
+> באסתטיקה הטרנסצנדנטאלית הוכחנו די הצורך, שכל מה ש\[אנו] מסתכלים בו בחלל או בזמן, ולכן כל המושאים של ניסיון שהוא אפשרי לנו, אינם אלא תופעות, דהיינו, דימויים בלבד, שבָ אופן שבו אנו מדמים אותם — בתור ישים מתפשטים, או כסדרות של שינויים — אין להם קיום מבוסס כשהוא־לעצמו מחוץ למחשבותינו. תורה זו אני מכנה **אידאליזם טרנסצנדנטאלי**[^15]. הריאליסט במובן הטרנסצנדנטאלי מתייחס לאיפנונים אלה של חושיותנו בתור דברים שעומדים־בקיומם כשלעצמם, ולכן הופך **דימויים גרידא** לדברים כשהם־לעצמם.
+>
+> מי שירצה לייחס לנו את האידאליזם האמפירי, ששמו יצא מכבר לגנאי, יעשה לנו עוול. האידאליזם ההוא, בעודו מקבל את הממשות העצמאית של החלל, מכחיש את קיומם של ישים מתפשטים בתוכו, או לפחות סבור שקיומם מסופק; ומבחינה זו אינו מודה בשום הבדל מספיק ובר־הוכחה שמפריד בין חלום לאמת. אשר לתופעות החוש הפנימי בזמן, אין לו כל קושי לראותן כדברים ממשיים. הוא טוען אפילו שניסיון פנימי זה, רק הוא ולא אחר, מוכיח באורח מספיק את הקיום הממשי של האובייקט שלו (כשהוא־לעצמו), יחד עם כל קביעת־הזמן הזאת
+> 
+> > Β518-520
+
+
+	
+קאנט מכוון כאן לפרקו המפורסם, **שלילת האידיאליזם**, שאומר בתמצית - אפילו בשביל דימוי פנימי, אנחנו זקוקים לדברים בחוץ. 
+
+
+> כנגד זה, האידאליזם הטרנסצנדנטאלי שלנו מכיר בממשותם של מושאי ההסתכלות החיצונית כפי שרואים אותם בחלל, וכן בממשותם של כל השינויים בזמן כפי שהם מוצגים בחוש הפנימי. כי מאחר שהחלל הוא צורה של ההסתכלות שאנו מכנים חיצונית, ומכיוון שבלי מושאים בחלל לא ייתכן שום דימוי אמפירי כלל, לכן אנו רשאים וחייבים לקבל את הישים המתפשטים בחלל כממשיים; ודבר זה נכון גם לגבי הזמן. אולם החלל והזמן הללו, ואתם כל התופעות, אינם כשהם־לעצמם **דברים**, אלא הם דימויים בלבד, שאינם יכולים להתקיים כלל מחוץ לרוחנו. אפילו ההסתכלות הפנימית והחושית ברוחנו (כמושא התודעה), שהיקבעותה מוצגת בזמן על ידי רצף של מצבים שונים, גם היא אינה העצמי האמיתי כפי שהוא קיים כשלעצמו, או הסובייקט הטרנסצנדנטאלי, אלא רק תופעה של יש זה, שאינו ידוע לנו, הנתונה לחושיות. אי־אפשר להניח את קיומה של תופעה פנימית זו כדבר קיים כשהוא־לעצמו, מכיוון שהתנאי שלה הוא הזמן, והזמן לא יכול להיות קביעה של דבר כשהוא־לעצמו. עם זאת, האמיתּות האמפירית של התופעות בחלל ובזמן מובטחת במידה מספקת כדי לסייג אותה מכל קרבת־משפחה עם החלום, וזאת כאשר שניהם, החלל והזמן, מלוכדים נכון ובשלמות בניסיון אחד לפי חוקים אמפיריים.
+> 
+> > B518-521
+
+
+העולם שנגיש לנו בחוץ הוא רק **דימוי** - כלומר, ייצוג תודעתי של העולם שבחוץ, שאין לנו גישה ישירה אליו: הדימויים הם האופן שבו העולם נמסר לנו. גם כשאתה ער לדימוי הפנימי שלך בו בעצמו (קאנט מכוון ל[קוגיטו של דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו)), הדבר שאתה ער אליו הוא *תופעה*, ולא הדבר כשלעצמו. 
+
+את מידת הביטחון שדקארט מחפש, כבר לא נמצא; אין לנו אלא ייצוג. מנגד, איננו נופלים לעומק החלום של דקארט, משום שהעולם החיצוני, כפי שנגלה לנו בתצפית אמפירית, *כן* מציג שיטה עקבית - שלא כמו החלום. 
+
+> שום דבר אינו נתון לנו ממש מלבד תפיסת־החושים וההתקדמות האמפירית מתפיסה זו אל תפיסות־חושים אפשריות אחרות. כי התופעות בפני עצמן, כדימויים גרידא, הן ממשיות רק בַ תפיסה, וזו אינה למעשה אלא הממשות של דימוי אמפירי, כלומר תופעה. אם קוראים לתופעה דבר ממשי לפני שתפסנו אותה, אומרים בכך שאנו עתידים לפגוש בה בהכרח במהלך התקדמות הניסיון, שאם לא כן זהו דיבור חסר־כל משמעות.
+> 
+> > B521
+
+
+#### אובייקט טרנסנדנטלי
+
+> הכושר להסתכלות חושית הוא במובהק \[אופן של] קליטות. זה הכושר להיות מופעל באורח מסוים על ידי דימויים, שיחסם זה לזה הוא הסתכלות טהורה של חלל וזמן (צורות גרידא של חושיותנו), והם נקראים **מושאים** במידה שהם נקשרים וניתנים־להיקבע ביחסי זמן וחלל אלה לפי חוקים של אחדות הניסיון. הסיבה הלא־חושית של דימויים אלה אינה ידועה לנו לחלוטין, ואיננו יכולים כלל להסתכל בה כבאובייקט. כי מושא מעין זה צריך לדמות לא בחלל ולא בזמן )שהם תנאים לדימוי חושי בלבד(, ובלי תנאים אלה איננו מסוגלים לחשוב שום הסתכלות. אמנם, את הסיבה האינטליגיבילית הטהורה של תופעות בכלל אנו רשאים לכנות 'אובייקט טרנסצנדנטאלי', אבל רק כדי שיהיה לנו משהו, שמתאים לחושיות בתור קליטות. לאובייקט טרנסצנדנטאלי זה רשאים אנו לייחס את מלוא ההיקף והקישור של תפיסותינו האפשריות ולומר, שהוא נתון כשלעצמו לפני כל ניסיון. אבל התופעות שמתאימות לו אינן נתונות כשלעצמן, אלא רק בתוך ניסיון זה, בהיותן דימויים גרידא, שיש להם המשמעות של מושא ממשי רק בתור תפיסות, \[וזאת] כאשר התפיסה מלוכדת עם כל שאר התפיסות במיקשר אחד לפי הכללים של אחדות־הניסיון. וכך אפשר לומר: הדברים הממשיים של זמן העבר נתונים במושא הטרנסצנדנטאלי של התופעות; אבל הם מושאים בשבילי, וממשיים בזמן־העבר, רק במידה שאני מדמה לעצמי (אם בהדרכת ההיסטוריה, או בעקבות \[שלשלת] הסיבות והתוצאות) סידרה נסוגה של תפיסות אפשריות \[הקשורות] לפי חוקים אמפיריים.
+> 
+> > B522-523
+
+מאחורי התופעות שאנחנו קולטים ברשמי החושים חייב להיות **משהו** שמפעיל אותנו, משהו שגרם להן. אולם, אין לנו כל יכולת להגיד עליו שום דבר - הוא לא נתון לנו בחושים: לכן, קאנט מכנה אותו ה**אובייקט הטרנסנדנטלי**. אנחנו יכולים לייחס לאותו האובייקט את התפיסות שלנו, אבל לא להגיד על-אודותיו שום דבר. 
+
+אבל מהו בדיוק האובייקט הטרנסנדנטלי?
+
+> לפיכך, אם אני מדמה לעצמי את כל מושאי החושים הקיימים בכל הזמנים ובכל החללים, אינני מציב אותם בתוך חלל וזמן \[הנתונים] לפני הניסיון, אלא מעלה במחשבתי את כלל הניסיון האפשרי בשלמותו המוחלטת. רק בתוכו של זה נתונים המושאים הללו (שאינם אלא דימויים) לומר שהם קיימים לפני כל ניסיון שלי, אין פירושו אלא זה, שניתן למצוא אותם באותו חלק של \[עולם] הניסיון שאני, המתחיל מן התפיסה, אמור להתקדם אליו. הסיבה שקובעת את התנאים האמפיריים של התקדמותי — כלומר, קובעת באילו אברים אני עשוי לפגוש, ועד לאיזה מרחק אני עשוי להיתקל בהם במהלך הרגרסיה — היא סיבה טרנסצנדנטאלית, ולכן נעלמת ממני בהכרח. אבל לא בה אנו עוסקים כאן, אלא רק בַכּלל של התקדמות הניסיון שבו נתונים לי מושאים, לאמור, תופעות. \[...] אם הם נתונים כדברים כשלעצמם וללא־שום יחס לניסיון אפשרי, בכל מקרה הם לא־כלום בשבילי, ולכן אינם כלל מושאים אלא במידה שהם כלולים בסידרה של הרגרסיה האמפירית.
+> 
+> > B523-524
+
+אנחנו מדברים על טווח הניסיון *האפשרי* - ולאו דווקא זה שחוויתי *בפועל*. אבל מה קובע מה אחווה *בפועל* לעומת האפשרי? למה אני רואה את הברק לפני שאני שומע את הרעם? יש מאחורי זה *חוק טבע* - אבל **מה קובע את חוק הטבע**? את זו מכנה קאנט **סיבה טרנסנדנטלית** - כמו האובייקט, אנחנו יכולים לדעת ש*יש* סיבה כזו, אבל איננו יכולים לדעת *מה היא*. 
+
+ומה לזה ולאנטינומיות? האנטינומיות, אומר קאנט, מהוות מעיין הוכחה עקיפה לאידיאליזם הטרנסנדנטאלי - 
+
+> וכך נעלמת האנטינומיה של התבונה הטהורה באידאות הקוסמולוגיות, כאשר מראים שהיא דיאלקטית גרידא, ושהיא מאבק אשלייתי. האשליה נובעת מכך שאנו מחילים את האידאה של טוטאליות מוחלטת, שכוחה יפה רק כתנאי של דברים־כשלעצמם, על תופעות הקיימות בדימוי בלבד, וכשהן מהוות סידרה, הן קיימות רק ברגרסיה העוקבת \[בזמן], ומלבדה אין להן קיום כלל. עם זאת, אפשר להפיק מאנטינומיה זו תועלת אמיתית, שאמנם אינה דוגמטית אלא מועילה לביקורת ולהעמדת התורה. רצוני לומר: בעזרת האנטינומיה ניתן להוכיח בדרך עקיפה את האידאליות הטרנסצנדנטאלית של התופעות, למי שההוכחה הישירה שניתנה באסתטיקה הטרנסצנדנטאלית לא סיפקה אותו. ההוכחה העקיפה תיבָנה על הדילמה הבאה. אם העולם הוא כול שקיים כשהוא־לעצמו, הרי או שהוא סופי או שהוא אינסופי. אך שני הדברים גם יחד אינם נכונים )כפי שהראו ההוכחות של האנטיתזה ושל התזה(. לכן לא נכון שהעולם (מכלול כל התופעות) הוא כול שקיים כשהוא־לעצמו. ומכאן יוצא, שתופעות בכלל הן לא כלום מחוץ לדימויים שלנו, כפי שאומרת האידאליות הטרנסצנדנטאלית שייחסנו להן.
+> 
+> > B534
+
+
+מדוע התבונה מסתבכת בסתירות? משום שהיא מחפשת את ה*מוחלט* - אבל כעת אנחנו למדים שה*מוחלט* לא שייך לעולם התופעות - אלא רק לאובייקטים הטרנסנדנטלים.
+
+### שלמות כמשימה נמשכת - העיקרון המכוון של התבונה
+
+את הצד הביקורתי-שלילי של הביקורת - *בואו נגביל את הכרתנו למרחב התופעות* - יש גם צד חיובי: סדרה שלמה של תנאים לא יכולה להיות *נתונה* - אנחנו לא יכולים לתפוס את *המוחלט* - אך היא יכולה לשמש רעיון מנחה או מכוון. קאנט מכנה רעיון מנחה זה **אידאה מכוונת**, או רגולטיבית - 
+
+>כיוון שהעיקרון הקוסמולוגי של הטוטאליות בעולם־החושים לא **נתון** בו שום מקסימום של סידרת התנאים כדבר־כשלעצמו, אלא מקסימום כזה יכול רק להיות **מוטל** כמשימה ברגרסיה של התנאים, לכן העיקרון הנ"ל של התבונה הטהורה מוסיף לשמור על תוקפו, אבל במשמעות המתוקנת כפי שנקבעה כאן. הווה אומר: לא בתור **אקסיומה** שמאפשרת לחשוב את הטוטאליות כמתקיימת־בפועל בָאובייקט, אלא **כבעיה** בשביל השכל — ואם כן, בשביל הסובייקט — כדי ליזום ולהמשיך־הלאה, לאור השלמות שמציינת האידאה, את הנסיגה בסידרת התנאים עבור מותנה נתון. \[...] עקרון התבונה אינו באמת אלא כלל, **שמצווה** על נסיגה בסידרת התנאים של תופעה נתונה, ולעולם אינו מרשה לחדול ממנה ולעצור באיזה לא־מותנה־בהחלט. \[...] אני מכנה אותו עיקרון **מכוון** של התבונה.
+> 
+> > B536-537
+
+
+<big> זהו לב ליבו של הרעיון הקנטיאני. </big>
+
+אתה יצור סופי, שלעד לא נגיש לו *המוחלט* - החקירה לעולם לא תגיע לקיצה. אבל אל לך לעצור אי פעם בסיבה מסוימת ולהכריז עליה כ*המוחלט* - התבונה רוצה את האינסוף, ויכולה ללכת ולהתקרב אליו, **אבל לעולם לא להגיע!**
+
+> לאחר שהוכחנו די־הצורך את בטלותו של עקרון התבונה בתור עיקרון מכונן של התופעות כשהן־לעצמן, נותר לנו, כדבר יחיד, מעמדו **התקף** של עיקרון זה בתור כלל ל**התקדמות נמשכת** של הניסיון האפשרי ושל גודלו. ואם תוצאה זו תעמוד לנגד עינינו בלי אפשרות של ספק, יבוא מאבק התבונה עם עצמה לידי סיומו הגמור. כי לא זו בלבד שהביקורת מפוגגת את האשליה שפיצלה את התבונה לשניים, היא גם מייסדת במקומה את המובן שבו התבונה מסכימה עם עצמה, מובן שהפירוש הכוזב שניתן לו הוא מה שחולל את הפולמוס מלכתחילה.
+> 
+> > B544
+
+ניתן לביית את דחף הנהייה אחר האינסוף, זה שהכניס אותנו לסתירות ופיצל את התבונה לתזות ואנטיתזות, כל עוד נזכור שה*אינסוף* הוא *בתוך עולם התופעות* - ואז ניתן שוב לדבר עליו במובן אחראי.
+
+
+### פתרון האנטינומיה השלישית - חירות טרנסנדנטלית
+
+> ראוי לציין במיוחד ש**אידיאת־החירות הטרנסצנדנטאלית** היא הבסיס למושג המעשי של החירות — וגם מקור הקשיים שסבבו תמיד את שאלת אפשרותו. **חירות במובן המעשי** היא אי־תלותו של הרצון **בכורח** הנובע מדחפי החושיות. \[...]
+> 
+ אנו רואים בקלות, שאילו הסיבתיות בעולם־החושים היתה כולה טבע בלבד, היה כל אירוע נקבע על ידי אירוע אחר בזמן, לפי חוקים הכרחיים: לכן, ומכיוון שהתופעות, במידה שהן קובעות את הרצון, צריכות לגרום שכל פעולה תהיה תוצאה טבעית והכרחית שלהן, היה ביטולה של החירות הטרנסצנדנטאלית מסלק גם כל חירות מעשית. כי חירות מעשית מניחה מראש, שאף על פי שמשהו לא התרחש, **יש חובה** שיתרחש, ומכאן שסיבתו־שבתופעה אינה בעלת כוח־קובע גדול עד כדי כך, שאין \[כנגדה] ברצוננו סיבתיות \[אחרת], המסוגלת לחולל, באופן בלתי־תלוי בסיבות־הטבע ואפילו בניגוד לכוחן ולהשפעתן, משהו שיהיה קבוע בסדר־הזמן לפי חוקים אמפיריים; במילים אחרות, סיבתיות שיש בכוחה להתחיל סידרת אירועים **לגמרי מעצמה**.
+> 
+> > B561-562
+
+לכל תופעה יש סיבה, שהיא תופעה אחרת. אם שם היה נגמר הסיפור, היינו מתדרדרים לדטרמיניזם - אלו החוקים, וזה מה שיש. אולם, כמו שיש את חוקי הטבע, יש את חוקי המוסר - שפועלים במישור אחר לגמרי; המוסר לא קיים בסדר הטבע, והטבע לא קיים בסדר המוסר. 
+
+**חובה** מניחה חופש מסוים (אם אין לך ברירה, מאיפה תהיה חובה? זה פשוט מה שיקרה). אי אפשר לומר על אבן ש**חובה** עליה ליפול, כמו שאפשר לומר לאדם ש**חובה** עליו להושיט עזרה לאחר: זאת משום שמדובר בשני מרחבים שונים, עם שני סוגי הכרחים שונים. מה שהכרחי בטבע - פשוט קורה; מה שהכרחי במוסר - לאו דווקא: הוא תלוי בהכרתו ובמימושו על ידי הסוכן המוסרי.
+
+
+מה שמאפשר את ההפרדה הזו היא **חירות טרנסנדטלית**, או חירות מעשית - סיבה שלא נגישה לנו, בדיוק כמו זו שמכוננת את חוקי הטבע. 
+
+
+> כאן ניכרת מיד השפעתה המזיקה של אותה הנחה נפוצה אך כוזבת המייחסת לתופעות **ממשות מוחלטת**, וגורמת לתבונה בלבול־יוצרות. כי אם התופעות הן דברים כשלעצמם, אי־אפשר להציל את החירות. הטבע יהיה אז סיבתו הקובעת, השלמה והמספיקה של כל אירוע, והתנאי לָ אירוע יהיה כלול תמיד בתוך סידרת התופעות בלבד, וכפוף בהכרח לחוק הטבע יחד עם תוצאתו. לעומת זאת, אם לא חושבים את התופעות ליותר ממה שהן למעשה, כלומר אם רואים אותן לא כדברים כשהם־לעצמם אלא רק כדימויים שקשורים ביניהם לפי חוקים אמפיריים, הרי צריך שיהיו להן עצמן יסודות שאינם תופעות. והנה, הסיבתיות של סיבה אינטליגיבילית כזו אינה נקבעת על ידי תופעות, אף על פי שתוצאותיה, בהיותן מופיעות, עשויות להיקבע על ידי תופעות אחרות. במילים אחרות, הסיבה האינטליגיבילית עומדת מחוץ לסידרה יחד עם סיבתיותה, אבל את תוצאותיה ניתן למצוא בתוך סידרת התנאים האמפיריים. אפשר אפוא לראות את התוצאה כחופשית מבחינת סיבתה האינטליגיבילית, ובה־בעת, מבחינת התופעות, כתוצאה שלהן לפי הכרחיות הטבע. אין לי ספק שהבחנה זו כפי שהיא מבוטאת כאן, באופן מופשט וכללי גרידא, תישמע בהכרח כטיעון נפתל ועמום עד מאוד; אבל היא תקבל הנהרה במהלך יישומה.
+> 
+> B564-565
+
+
+המוסר מגיע מהמרחב המוסרי, הנפרד מהטבעי. אולם *התוצאות* שלו מופיעות גם בעולם האמפירי. איך זה ייתכן? קאנט אומר לא רק ש*אפשר* לתאר כל אירועי בשני המרחבים האלו, אלא ש*צריך*. כלומר, לכל אירוע יכול להיות  הסבר טבעי, והסבר מוסרי. 
+
+> על מנת להבהיר את העיקרון הרגולטיבי \[המכַוֵון] של התבונה בעזרת דוגמה מהשימוש האמפירי (לא כדי לאשר אותו, כי דוגמאות לא יצלחו לביסוס היגדים טרנסצנדנטאליים) — ניקח פעולה רצונית, למשל שקר מרושע שהטיל מבוכה בחברה. כדבר ראשון אנו חוקרים את הסיבות המניעות מאחורי המעשה ואת מקור צמיחתן, ולאורן של אלה, אנו פונים אחר כך לקבוע באיזה אופן ניתן לייחס את הפעולה ואת תוצאותיה לאותו אדם. בעניין הראשון אנו עוקבים אחר האופי האמפירי עד למקורותיו. אנו מגלים אותם בחינוך לקוי, בחברה רעה, קצת בנטיית־לב מרושעת, בחוסר רגישות לבושה, וכן בקלות־דעת ופזיזות, ואיננו מתעלמים גם מהשפעה של נסיבות מזדמנות. בכל אלה אנו מתנהלים באותו אופן כמו שחוקרים את שורת הסיבות שהוליכו לתוצאה טבעית נתונה. אך למרות אמונתנו שהפעולה נקבעה באופן זה, אנו מגנים את האיש — ולא בגלל נטיית־טבעו הפגומה או בגלל הנסיבות שהשפיעו עליו, ואפילו לא בשל אורח־חייו בעבר. כי אנו מניחים, שאפשר להשקיף על סידרת התנאים בעבר כאילו לא היתה, להתעלם מטיבו של אורח החיים שניהל האיש בעבר, ולראות את המעשה כבלתי־מותנה לגמרי במצבים שקדמו לו, כאילו בעל־הפעולה התחיל בכך סידרת תוצאות חדשה לגמרי מעצמו. הגינוי שלנו מתבסס על חוק תבוני הרואֶ ה את התבונה כסיבה שהיתה מסוגלת — וחייבת — לגרום לאיש להתנהג אחרת בלי קשר לכל התנאים האמפיריים שנזכרו. סיבתיות זו של התבונה איננה מעין שותפות־מסייעת גרידא, אלא סיבה שלמה \[ומספיקה] כשלעצמה, אפילו כאשר המניעים החושיים אינם פועלים לטובתה אלא נגדה. הפעולה מיוחסת לאופיו האינטליגיבילי של האדם, וברגע שבו הוא משקר — הרגע שעכשיו, בהווה — הוא אשם לגמרי. מכאן שהתבונה, בלי שים לב לכל התנאים האמפיריים של המעשה, היתה חופשית לגמרי, ואת מעשה השקר יש לזקוף בשלמותו לחובת המחדל שלה.
+> 
+> > B582-583
+
+
+ההסבר המטאפיזי-מוזר הזה נטוע במערכת המשפט שלנו - כל עוד אדם מחזיק בתבונתו, לא נפטור אותו מאחריות - יהיו הנסיבות האמפיריות אשר יהיו!
+
+
+ומרגע שביססנו את החירות הטרנסנדנטלית, אפשר לדבר על מוסר - 
+
+> בשם **אינטליגיבילי** אני מכנה אותו דבר במושא של החושים שאינו בעצמו תופעה. לפי זה, אם מה שצריך להיחשב לתופעה בעולם־החושים מחזיק בתוכו, כשהוא־לעצמו, כושר שאינו מושא של הסתכלות חושית, ובאמצעות הכושר הזה הוא מסוגל להיות סיבה של תופעות — נוכל להתבונן בסיבתיות של יצור כזה בשני היבטים: בתור דבר כשהוא־לעצמו הסיבתיות היא **אינטליגיבילית בפעולתה**, ובתור תופעה בעולם־החושים היא **חושית בתוצאותיה**. על כושרו הסיבתי של סובייקט כזה נצטרך אפוא ליצור לנו מושג שיהיה גם אמפירי וגם אינטליגיבילי, ולראות את שניהם כחלים על אותה תוצאה עצמה. היבט כפול כזה, שבו חושבים כושר של מושא החושים, אינו עומד בסתירה לשום מושג שעלינו ליצור על התופעות ועל הניסיון האפשרי. כי מאחר שתופעות אינן דברים כשלעצמם, צריך לעמוד ביסודן מושא טרנסצנדנטאלי שקובע אותן כדימויים בלבד, ולכן אין מה שמונע מאתנו לייחס למושא טרנסצנדנטאלי זה, נוסף על תכונה שבאמצעותה הוא מופיע, גם **סיבתיות** שאינה בגדר תופעה, אף על פי **שתוצאתה** מצויה בתופעה.
+> 
+> > B566-567
+
+
+[^12]: הכוונה היא ל*טרנסנדנטית* - חורגת מגבולות התבונה, ולא ל*טרנסנדנטלית* - חקר האפשרות
+[^13]: [הקטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות).
+[^14]: באופן מבלבל, **אינטרס** אצל קאנט חסר את הקונוטציה השלילית שאנחנו רגילים אליה: מדובר במניע טוב, הכי טוב שיש.
+[^15]: **הערת קאנט** - *לעיתים קראתי לו גם אידיאליזם **צורני**, כדי להבדילו מן האידיאליזם הרגיל, **החומרי**, המפקפק בקיומם של דברים חיצוניים או מכחיש אותו. במקרים אחדים נראה לי שעדיף לנקוט מונח זה ולאו דווקא את הקודם, כדי למנוע אי-הבנה.*

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/לוגיקה.md

@@ -0,0 +1,189 @@
+---
+title: הלוגיקה הטרנסנדנטאלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+!!! info "[מצגת](הלוגיקה.pdf)"
+
+ה**לוגיקה** הקנטיאנית עוסקת ב*מושגים* (ה*לוגוס*), ולא במובן הרגיל שאנחנו חושבים בה (חוקי הלוגיקה). הלוגיקה מורכבת מחלקים חיוביים - בהם מכונן קאנט את *מושגי השכל הטהורים*, וחלקים שליליים - בהם הוא בוחן את גבולותיהם ורואה מה קורה כשאלו מנסים לחרוג מגבולות הניסיון.
+### האנליטיקה הטרנסנדנטלית
+
+**האנליטיקה הטרנסנדנטלית** מתחילה בגילוי **מושגי השכל הטהורים**. היא מראה שהמושגים הללו חלים בהכרח על מושאי הניסיון הנתונים חושנית, כך שלא ייתכן ניסיון אלא באמצעותם, ומפרטת את עקרונות השכל הטהורים החלים על הניסיון.
+
+בספר הראשון, *האנליטיקה של המושגים*, קאנט כותב - 
+
+> באנליטיקה של המושגים אינני מבין את הניתוח שלהם \[...] הצגה ברורה באמצעות אותו השכל עצמו.
+> 
+> > Β90-91
+
+קאנט מבקש *לפרק לגורמים את הכושר השכלי* - למצוא את המושגים *שמאפשרים חשיבה בכלל*. קאנט מתבסס כאן על דמויות רבות שקדמו לו - דוגמת [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - אך בניגוד אליהם חוקר רק את מה ש*מאפשר* מושגים כאלה, ולאו דווקא את המושגים עצמם. זאת מתוך אמונה שהשכל *מצויד אפריורי* במושגים מסוימים (כמו *סיבתיות*), המאפשרים את השאר במפגש אפוסטריורי:  מושגים אלו הם המטרות של קאנט. 
+
+!!! is-info "דוגמה - מושגים אפריורים?"
+	אז, נולדנו עם המושגים האלה? עידו מושל את המושגים לתכונות כמו *שמיעה*: אנחנו נולדים עם מערכת שמיעה, שמאפשרת לנו *להיות רגישים* לאותות קוליים. באופן דומה, אנחנו לא ממש *נולדים* עם ידיעת הסיבתיות, אלא עם מושג שמאפשר לנו להבין סיבתיות - ממש כמו איבר חוש - אתה לא נולד ושומע דברים, אלא עם המכשיר שמאפשר לך לשמוע דברים *כשיש רעש בחוץ*. 
+
+
+> כאשר מפעלים כושר הכרה \[...] במידה מסוימת של מתודיות.
+> 
+> > Β91-92
+
+
+איך נגלה את כל מושגי השכל הטהורים? קאנט מדגיש שאנחנו צריכים שיטה (מתודה) מקיפה ושלמה. 
+
+קאנט לא מתיימר לעצמי את כל התהליך מאפס: הרבה מהמושגים כבר התגלו בעיוניהם של קודמים - אולם, משום שלא נחקרו בצורה שיטתית, אנחנו לא יודעים כמה מושגים יש בכלל, איך הם עומדים האחד ביחס לשני, ואיך לארגן אותם. הניסיון הקרוב ביותר היה [הקטגוריות של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#הקטגוריות), שקאנט במובן מסוים שואף להמשיך ולהשלים.
+
+קאנט מחפש עיקרון שהוא מקור התוכן של השיטה, ערב לשלמות שלה, ומשמש לארגונה - *קו מנחה*[^21] לגילוי כל מושגי השכל הטהורים.
+
+> לפילוסופיה הטרנסנדנטלית יש היתרון, אך גם המחויבות, לחפש את מושגיה על פי עיקרון \[...] דבר שאחרת יהיה תלוי בגחמה ובמקרה.
+> 
+> B92
+
+
+#### מהו השכל?
+
+> בדיון שלעיל הסברנו את השכל באופן שלילי בלבד - ככושר לא חושי להכרה. \[...] כפי שהסתכלויות חושיות מתבססות על קליטות החושים.
+> 
+> > B92-93
+
+השכל אינו נותן לא את הרשמים החושיים - הוא נותן לנו את ה*מושג*, שיחד עם החושיות יוצר *הכרה* (תמונה חזותית של פרח + המילה\מושג\רעיון "פרח" = "היי, הנה פרח!"). 
+
+ה*הסתכלות* - הרשמים החושיים שלנו - היא סבילה: אני לא יוצא החוצה וקולט דברים, אלא מופעל על ידי הדברים - יש לי *קליטות* לדברים. לעומת זאת, השכל הוא **פעיל** - עבור קאנט (בניגוד לאחרים, כמו [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)), *כל מחשבה היא סוג של פעילות*. המחשבה - ארגון הקלט החושי על פי המושגים - הוא **שיפוט**: <big>**השכל הוא "הכושר לשפוט"**</big> (B94). החשיבה עבור קאנט היא פעולה חופשית, כמו החירות החיובית של הסוכן המוסרי של קאנט.
+
+!!! is-info "דוגמה - סבילות לעומת פעילות"
+	עידו מושל את ההבדל בין הפעילות לסבילות כמו ציטוט: אנחנו נגיד על משהו שהוא *ציטוט* רק אם הוא לוקח מילה במילה *מבלי לפעול עליה*: קליטת המילים ותו לא. מרגע שאנחנו עורכים את המילים, זה כבר לא ציטוט - **האובייקטיביות מגיעה מהסבילות**. זו התפיסה הקלאסית של חשיבה (ושל מדע: צריך לצפות בדברים בלי להתערב). קאנט אומר הפוך: **חשיבה היא *תמיד* עריכה ושיפוט**, אולם זו יכולת כל-כך בסיסית שהיא אינה פוגעת, לדעתו של קאנט, באובייקטיביות. *אי אפשר* לעשות מדע או להיות אובייקטיבי מתוך סבילות, משום שהמושאים לא סתם "שם בחוץ" - כדי לקלוט אותם, אתה פעיל!
+
+שימו לב גם למושג ה*ספונטניות*: עצם החשיבה היא חירות מסוימת (מסוימת!). יש בכך משהו מוזר: אני יושב מול עידו. אני לא יכול *להתכחש* לכך שאני יושב מול עידו. איפה החירות כאן? יש כאן הכרח לוגי (לוגיקה במובן הקלאסי): *אם יש פה עידו מולי ואני יושב, אז אני יושב מול עידו*. החירות שקאנט מכוון אליה היא [חירות חיובית](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#חופש): חוקי הטבע הם זהים ואני לא יכול לשנות אותם, אבל מה שאני עושה *בתוך* החוקים האלה נתון לי. בהקשר מושגי, קאנט מכוון ל**אחריות**: המושגים הם לא *שרירותיים*, שאני מקבל אותם באופן סביל, אלא משהו שאני יכול לתפוס עליו אחריות - לא *יש 180 מעלות במשולש*, אלא **אני יודע**, אני מודע, לכך שיש 180 מעלות במשולש.
+
+!!! info "בתמצית, חשבו על ההבדל בין **לשנן** ל**להבין**: השינון הוא סביל, חסר חופש ואחריות, וההבנה היא פעילה, מתוך החופש, ולכן כוללת אחריות - אני יכול להגיד לך *אתה הבנת לא נכון*[^5]."
+
+#### הקטגוריות
+
+רעיון המפתח של קאנט הוא שאם תהיה בידינו רשימה שלמה של הצורות הכלליות ביותר באמצעותן אנו שופטים (באמצעותן *אפשר בכלל* לשפוט), נוכל לחלץ את המושגים האפריוריים באמצעותם מחשבה בכלל היא אפשרית. 
+
+> אם נפשיט שיפוט בכלל מכל תוכן, וניתן דעתנו אך ורק לצורה השכלית שבו, נגלה שאפשר להביא את פונקציית החשיבה הקיימת בשיפוט תחת ארבעה סעיפים, שכל אחד מהם מחזיק שלושה מומנטים. ניתן להציג אותם באופן הולם בלוח שלהלן:
+> 
+> B 95
+
+1. **כמות**
+    
+	- כלליים (כל א' הוא ב')
+
+	כל החתולים עושים מיאו.
+
+	- פרטיים (יש א' שהוא ב')
+
+	יש חתולים שעושים מיאו.
+
+	- יחידיים ( הא' הזה הוא ב')
+	
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו
+
+2. **איכות**
+
+	-  מחייב (א' הוא ב')
+
+	החתול ג'ינג'סטותאלס עושה מיאו.
+
+	- שולל ( א' אינו ב')
+
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו
+
+	-  אינסופיים (א' אינו שייך לקטגוריה ב' כמאפיין מהותי של א')
+
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס - השלילה היא תכונה חיובית. לא-סוקראטס זה מאפיין חיובי חשוב של ג'ינג'יסטותאלס - אני רוצה לדעת את זה על ג'ינג'יסטותאלס.
+ 
+3. **יחס**
+
+	 - החלטי (קטגורי) (א' **הוא** ב')
+	
+		ג'ינג'יסטותאלס **הוא** חתול - לא _אם הוא עושה מיאו הוא חתול_ - אחי, הוא חתול.
+
+	-  מותנה (היפותטי) (אם א' אז ב')
+	
+		אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול.
+
+	-  דיסיונקטיבי (א' הוא ,ב'1 או ב'2 או ב'3)
+
+		 (בהנחה שחתולים יכולים להיות רק ג'ינג'ים, אפורים או לבנים) ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול ג'ינג'י או שהוא חתול אפור או שהוא חתול לבן.
+
+
+
+
+4. **אופנות** (מודאליות)
+
+	-  בעייתי (אפשרי שא' הוא ב')
+	
+		אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס (כי הוא מסתובב פה, ואין שלילה לוגית שיהיה פה).
+
+	-  היגדי (אכן א' הוא ב')
+	
+		אכן, יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - בדקתי.
+
+	-  אפודיקטי (הכרחי שא' הוא ב')
+	
+		אנחנו בבית הסטודנט - ג'ינג'יסטותאלס נמצא פה (ג'ינג'יסטותאלס **תמיד** בבית הסטודנט - אין אפשרות לוגית אחרת). אם היינו בבית הסטודנט ולא היה פה ג'ינג'יסטותאלס, היקום יקרוס לתוך עצמו.
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	[לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית) - איך עושים לוגיקה (במובן הרגיל, לא הקנטיאני) עם שלושת השיפוטים האלה - **אפשרי**, **הכרחי**, ומקרי.
+	
+
+האם השיטה הזו מוצדקת? שלמה? אפשר להתווכח על זה (ואנשים מתפרנסים מויכוחים כאלה), אבל **הרעיון** הוא הפואנטה: יש שיפוטים בסיסיים מאוד, שדרכם ניתן להבין את כל מושגי השכל. 
+
+
+
+הרעיון היסודי במעבר מטבלת צורות השיפוט לטבלת מושגי השכל הטהורים (קטגוריות) -
+
+- המחשבה שלנו מחילה מושגים על מושאים, תכונותיהם והיחסים ביניהם
+- ישנן צורות שיפוט יסודיות, וצריכים להיות מושגים התואמים להן, המבטיחים שהמחשבה שלנו תחול על מושאי המחשבה.
+- המושגים הללו הם מושגים השכל הטהורים (הקטגוריות). הם מושגים של אובייקטים באשר הם.
+
+> אותה פונקציה בתוך עצמה, המעניקה אחדות לדימויים שונים בתוך **שיפוט**, היא גם המעניקה אחדות לסינתזה של ריבוי הדימויים בתוך **הסתכלות**[^22] \[...] דבר שהלוגיקה הכללית אינה מסוגלת לא בכלל.
+> 
+> בדרך זו נוצר מספר של מושגי-שכל טהורים \[...] אף על פי שפיתוחה יתרחק ממנו מאוד.
+> 
+> > B94-95
+
+קאנט טוען בפסקת המפתח הזו שהפונקציות המעניקות אחדות לשיפוט גם מעניקות אחדות **לניסיון באובייקטים**. טענה מרחיקה לכת יותר, ושנויה במחלוקת, היא שקאנט טוען כאן שאפילו התפיסה הראשונית ביותר, הבסיסית ביותר שלנו היא מושגית: זוהי העמדה המושגית (קונספטואליסטית) לגבי תפיסה[^23]. 
+
+> זהו אפוא הרשימון של כל מושגי-המקור הטהורים של הסינתזה \[...] ואחדים מהאחרונים, חסרים לגמרי.
+> 
+> > Β106-107
+
+> לוח זה, ובו ארבעה סוגים של מושגי-שכל, נחלק תחילה לשתי מחלקות. הראשונה מכוונת למושאים של ההסתכלות (הטהורה והאמפירית), והשנייה מכוונת לקיומם של מושאים אלה (או זה ביחס לזה, או ביחס לשכל). לסוג הראשון אקרא קטגוריות מתמטיות, ולסוג השני קטגוריות דינאמיות.
+> >
+> > B110
+
+![cap](kants-thinking-cap.jpg)
+
+
+
+##### הערות ביחס לקטגוריות היחס
+
+קטגוריות היחס ראויות לתשומת לב מיוחדת:
+המעבר מצורות שיפוט לקטגוריות החלות על מושא הוא מעבר מיחס לוגי ליחס ממשי בין אובייקטים:
+
+- השיפוט ההחלטי הופך להיות היחס שבין העצם לתכונותיו
+- השיפוט המותנה הופך להיות היחס בין סיבה לתולדה
+- השיפוט הדיסיונקטיבי הופך ליחסי הגומלין בין כל המושאים המשפיעים זה על זה
+
+קטגוריות היחס הן מקור האידיאות הנידונות בדיאלקטיקה הטרסנדנטלית - 
+
+> אנו עוסקים רקבאשליה הטרנסצנדנטאלית, המצטרפת ומשפיעה על עקרונות ששימושם לעולם אינו מכוון לניסיון — כי במקרה זה היתה לנו לפחות אבן־בוחן לנכונותם — אלא, למרות כל אזהרות הביקורת, היא מתעה אותנו ללכת לגמרי מחוץ לשימוש האמפירי בקטגוריות, ומתעתעת בנו במראית–העין של הרחבת השכל הטהור. 
+>
+> > B352
+
+> מספרם של מושגי־התבונה הטהורים יהיה כמספר סוגי היחס שהשכל מציג באמצעות הקטגוריות. נצטרך אפוא לחפש בפרק הבא יוסברו בשלמות האופנים של מושגי־התבונה הטהורים העומדים תחת שלוש הכותרות של האידאות הטרנסצנדנטאליות. אלא למושאים, במישרין מתייחסת אינה לעולם הטהורה התבונה שכן הקטגוריות. של הקו–המדריך אחר עוקבים הם למושגי־השכל שלהם. וכך, רק במהלך הפיתוח השלם יוכל להתברר לנו, כיצד התבונה, מתוך שהיא עושה שימוש סינתטי מושג האחדות המוחלטת של 1 ל באותה פונקציה עצמה המשמשת אותה בסילוגיזם קטגורי, חייבת בהכרח להגיע הסובייקט החושב; ואיך הנוהל הלוגי, המשמש בסילוגיזם היפותטי, \[מוליך ל]אידאה של הבלתי־מותנה בלא־סייג בסידרה של תנאים נתונים; ולבסוף — מה שנראה פרדוקסלי במבט ראשון — איך הצורה גרידא של הסילוגיזם הדיסיונקטיבי גוררת עמה בהכרח את מושג התבונה הגבוה ביותר —היש של כל הישים.
+> 
+> > B392-393
+
+
+[^21]: בהמשך, קאנט גם מכנה את החיפוש **הדדוקציה המטאפיזית** (B159).
+[^22]: באופן מוזר, אחד המשפטים הכי מצוטטים מקאנט.
+[^23]: זו עמדה חזקה מאוד, שמכוננת תפיסה אנושית כשונה איכותית מזו של בעלי חיים. מקדמה הבולט ביותר היום הוא הפילוסוף ג'ון מקדוול.

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md

@@ -134,7 +134,11 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 !!! success ""
     ר' גם: *Kallipolis* - המבנה של העיר (במצגת)
 
-רצונו של הכלל חיוני לשמירת שלמותה של העיר - אילו השליטים והשומרים, לכל הפחות, לא יזהו את עצמם עם ה*פוליטאה*, מגיעה הפלגנות - *המחלה הפוליטית* - המעידה על סופה הקרב של העיר. אמנם הקשר שלנו ל*פוליס* טבעי, כפי שעמדנו עליו קודם, אך סוקראטס טוען כי אין בטבע הזה די כדי לשמר את המבנה של העיר; נדרש מבנה נוסף, הכרוך בשקר - *השקר האצילי* (414). סוקראטס מתאר את משל 'אמא אדמה', לפיה תושבי העיר נולדו מתוך האדמה שהם שוכנים בה, ולפיכך עליהם לראות בה אמם ומחנכתם[^24]. 
+רצונו של הכלל חיוני לשמירת שלמותה של העיר - אילו השליטים והשומרים, לכל הפחות, לא יזהו את עצמם עם ה*פוליטאה*, מגיעה הפלגנות - *המחלה הפוליטית* - המעידה על סופה הקרב של העיר. אמנם הקשר שלנו ל*פוליס* טבעי, כפי שעמדנו עליו קודם, אך סוקראטס טוען כי אין בטבע הזה די כדי לשמר את המבנה של העיר; נדרש מבנה נוסף, הכרוך בשקר - *השקר האצילי* (414). 
+
+#### משל המתכות
+
+סוקראטס מתאר את משל 'אמא אדמה', לפיה תושבי העיר נולדו מתוך האדמה שהם שוכנים בה, ולפיכך עליהם לראות בה אמם ומחנכתם[^24]. 
 
 המשל מנסה גם לשכנע את השליטים שההמון והם בני אותו העם - חרף חינוכם השונה ומנהגיהם השונים - בעיה קשה לא פחות משכנוע ההמון בסמכותם של השליטים.
 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#

@@ -1 +0,0 @@
-,shmick,Tieke,07.08.2024 14:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md

@@ -19,6 +19,9 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 	[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx) [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
  
 
+!!! success "ראו גם"
+	[אתיקה ניקומאכית (קורס המשך)](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית)
+
 ## האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
 
 את *האתיקה הניקומאכית* נוהגים לקרוא כספר בדבר המוסר. האמנם?

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md

@@ -1,480 +0,0 @@
-title: אתיקה ניקומאכית
-tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכית
-
-!!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55549), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798547)
-
-
-!!! info ""
-	[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/אתיקה_1.pdf)
-
-
-
-[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) אינו זה שהמציא מחדש את הפילוסופיה כעיסוק כולל - זה מיוחס ל[סוקראטס ואפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), כולם במאה הרביעית לפני הספירה. אבל גם הם לא התחילו את השרשרת - לפניהם היו הסוגיקנים הגדולים מהמאה ה5 לפני הספירה -  **אייסכילוס**, **סופוקלס** ו**אאוריפידס**, המחזאים היוונים.
-
-אפלטון היה תלמידו הישיר של סוקראטס, ואריסטו היה תלמידו הישיר של אפלטון - וכולם השפיעו והושפעו זה מזה. 
-
-רמז לגדלות של אריסטו ניתן למצוא בהגות של הרמב"ם - 
-
-> מטרתי בפרק זה לבאר כי אריסטו אין לו הוכחה על קדמות העולם כפי השקפתו, ואינו טועה בכך כלומר: שהוא עצמו יודע שאין לו הוכחה על כך \[...] ואין לחשוב על אריסטו שהוא סבור שאותן הדברים הוכחה, כיאריסטו הוא אשר למד לבני האדם דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה \[...]
->
-> > רמב"ם, *מורה נבוכים* 
-
-אריסטו *לימד אותם לחשוב* - הוא יעשה טעויות כאלה? ראו איזו הערצה יש כאן בין השורות. 
-## הטוב כעניין שאליו שואף הכל
-
-
-!!! info ""
-	[אתיקה, ספר ראשון, פרק א' (ליבס)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה_1)
-
-
-> כל אומנות וכל סוגיית מחקר, וכן כל עשייה ועיסוק, חזקה עליהם שהם שואפים למה שהוא טוב; בצדק הגדירו, אפוא, את הטוב, כאותו עניין שאליו שואף הכל.
->
-> > *פרק א', פתיח*
-
-כל פעולה מעצם הגדרתה, חורץ אריסטו, חותרת לאיזו תכלית, היא *הטוב* - מימוש אותה הפעולה. הכוונה היא לא ל*טוב* ו*רע* במובן הנורמטיבי, אלא למימוש התכלית שלשמה ננקטה, המטרה שבשמה היא התבצעה. 
-
-אבל יכול להיות שאריסטו מכוון *גם* לטוב במובן הנורמטיבי, ויכול להיות שמשם מגיע ההיסוס המסוים במשפט של אריסטו (*חזקה עליהם*). 
-
-בחלקו השני של המשפט מגיעה פתאום קפיצה גדולה - פתאום אנחנו מדברים על *הטוב* - טוב אחד - שאליו שואף הכל. מאיפה זה הגיע? נחזור לכך בהמשך.
-
-## הטוב המדומה
-
-> ואולי ייטען הטוען, שהכל שואפים אל הטוב המדומה, אך אין הם שליטים על דמיונם, וכפי שכל אחד עשוי מטבעו, כך הוא מדמה לו גם את התכלית.
-
-ואולי כל אחד שואף לטוב הפרטני שלו, כראות עיניו? כן מתבאר משהו מעבר ל*לכל פעולה יש תכלית* - אריסטו אומר משהו על טבע האדם ממש: לכל אחד יש *טוב* מסוים, שהוא מנסה מטבעו לממש. אבל האם הטוב ההוא פרטני לכל אדם, או *טוב* מוחלט, אובייקטיבי?
-
-## לא בהכרח טוב הוא?
-
-> אלה המשיבים שלא בהכרח טוב הוא, מה שהכל שואף אליו, אינם אומרים ולא כלום. שמה שנראה לכל איש ואיש, עליו אומרים אנחנו שכך הוא; והמערער אמונה זו, ודאי לא יצליח לומר דברים נאמנים יותר. שאיל ורק יצורים חסרי דעה היו שואפים לדברים האלה, היה טעם מה בטענה זו, אולם אם גם יצורים נבונים עושים כן, כיצד ייתכן שיש בה ממש? אך אולי גם ביצורים נחותים מצוי כוח טבעים כל שהוא המעולה מהם עצמם, והשואף לטוב המיוחד להם.
-> 
-> > עמ' 239
-
-לכל היצורים החיים  - חתולים, צמחים - יש כוח טבעי כלשהו, *מעולה מהם עצמם*, ששואף לטוב מסוים עבורם. אבל יצורים *נבונים* - קרי, בני האדם, שואפים למשהו קצת יותר מזה. 
-
-כאן אריסטו מפגין עצמאות מאפלטון. ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), למשל, הפילוסוף מוציא את ההמונים מהמערה ב[משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה); ההדיוטות זקוקים לפילוסוף לסייע להם, והם עוד יהרגו אותו אחר כך. אריסטו מפגין לעומת זאת אמון מאוד בסיסי באדם מן השורה - הוא תמיד שואף אל הטוב, בכל מה שהוא עושה!
-
-
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למענה, ואם לא בכל דבר בוחרים אנחנו לשמו של דבר (שאם כן, נגיע בדרך זו עד אין סוף, וכל שאיפה תהא הבל וריק) -- אם אמנם יש תכלית מעין זו, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול. **והכרת התכלית הזאת, כלום לא תיוודע לה חשיבות עצומה גם לגבי חיינו, והיא תכשירנו לקלוע אל מה שדרוש, כקשתים שהמטרה לנגד עיניהם?** עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כללייים, להגדיר את טיבו.
->
-> > *ספר א', פרק ב'*
-
-
-בתחילת הפרק, אריסטו מתאר כמה סוגים של תכליות - תכליות לשם תכליות אחרות, ותכליות כשלעצמן - היררכייה כזו (מגדלים סוס כדי להילחם, נלחמים כדי לנצח, מנצחים כדי לחיות בשלום...). חייבת להיות תכלית *כשלעצמה*, שאליה כל התכליות שואפות - **הטוב מכל**; אחרת, לעולם לא יהיה סוף לשרשרת התכליות, והכל יהיה לחינם.
-
-ומהי התכלית הזו? יש דבר כזה בכלל? אריסטו מנסה לשכנע אותנו כאן בחשיבות *העצומה* של מציאת התכלית הזו. גם אם ממילא כל עשייה ועיסוק חותרים למשהו טוב, הנהרת הטוב הזו תאפשר לנו ראייה חדה יותר וחותכת יותר, שתאפשר לנו לדייק את המבט שלנו ולפעול בכונה תחילה. 
-
-במשל הזה יש יציאה נוספת כנגד אפלטון - אריסטו מציג את בני האדם כקשתים ש*כבר* יורים לעבר המטרה; הוא לא צריך ללמד אותם לצלוף, כמו אפלטון - רק לכוון אותם. 
-
-
-> יום אחד הוא שלב של חיים. כל חיינו מורכבים מחלקים, ממעגלים גדולים המקיפים קטנים יותר. מעגל אחד מקיף וחובק הכול, מלידה עד יום החיים האחרון, אחר מקיף את שנות הנעורים, אחר כולא בעיגולו את כל שנות הילדות. ךבסוף יש גם מעגל המכיל את כל הזמנים שמכפלתם בונה את החיים. מעגל צר מקיף חודש, מעגל צר יותר מקיף יום, אבל גם ליום יש התחלה וסוף, מעלות השמש עד שקיעתה.
->
-> אחר אומר שיום אחד זהה לכל הימים כי הם דומים זה לזה. בפרק זמן ארוך ככל שיהיה אין מה שלא תוכל למצוא ביום אחד - האור והחושך. בחלופות התיד של העולם, פעם נחסר היום, פעם מתמלא. על כן צריך לתכנן כל יום כאילו הוא הסוגר את השורות, משלים ומסיים את חיינו.
->
-> > סנקה, מכתבים ללוקיליוס, 12:6-8
-
-החיים, אומר סנקה, מורכבת מיחידות קטנות כחלק מכוליות גדולה. יש כאן מתח מסוים - כל יום בנפרד הוא עולם ומלואו (ויש להתייחס אליו כיום האחרון), אבל החיים הם יותר מגיבוב של ימים - יש להם מעגל שלם משלהם ומהלך משלהם. זוהי אותה האמירה שמציג אריסטו - יש לכל דבר תכלית, אבל יש תכלית-על, שהיא יותר מגיבוב של כל שאר התכליות.
-
-כניגוד, קטע פוסט-מודרני - 
-
-> כמעט בכל יצירה של קסטל-בלום יש אי-ודאות חריפה, מוטרפת, לגבי כל מיוצג שהקוראים מורגלים לייחס לו זהות מקורית ומובחנת... המלים בעולם שבו נעים גיבוריה של קסטל-בלום גולשות שוב ושוב ומתמצקות לכלל דברים, דברים מתאיידים בלי הרף למילים (203). אין קיום אובייקטיבי לדברים משום שקיומם מתייצר מיניה וביה.
-
-המילים מייצרות משהו במציאות, אבל המציאות חוזרת ומתאיידת שוב למילים - אין מציאות אחת, אלא נרטיבים.
-
-> נדמה שאפשר להשתעשע עם טקסט זה, אבל אי אפשר לקחת ברצינות את מה שהוא אומר (203). ... 'לקחת ברצינות',  לפי אופיר, הוא לסגל לעצמנו כקוראים את 'נקודת המבט' המפורקת של גיבורי הסיפור,... עולם שבוע נמחקות בקביעות עקבותיו של הסובייקט... הוא העולם בתוכו היא\אנו חיים (207). מי שלא מבין את זה, כך אומר אופיר, מרמה את עצמו: 'הקוראת מסוגלת לעמעם את תחושת האי-ודאות מפני שהיא משלה את עצמה בעניין יציבותן של הזהויות, מפני שאינה משלימה עם אובדן הזהויות כשהוא מוטח בפניה. כמו ילד אחרי ספר עצוב היא אומרת לעצמה, זה רק בסיפור, זה לא בחיים. אילו שיקרה לעצמה פחות היתה יכולה למצוא את עצמה במצבן של הדמויות של קסטל-בלום' (208)
->
-> > עדי אופיר על סיפורי אורלי קסטל-בלום
-
-זוהי תמונה ניגודית חריפה לתמונה של אריסטו - לדמויות אין זהות, ואין משהו אובייקטיבי שהן שואפות אליו; זוהי תמונת עולם בלתי-יציבה, ומטרידה. זאת לעומת אריסטו, שמציב תכלית אחת לחיינו, שאליה אנחנו שואפים ומכוונים כקשתים. 
-
-אריסטו מאמין שלתשובה *מהו הטוב מכל* יש תשובה מפורשת, אובייקטיבית, ברורה, שאפשר לגלות וחייבים לגלות. אין כאן מחשבה על אמת פרטנית וייחודית, כמו זו של קסטל-בלום - חייבים לשים את זה בצד, ולחתור בדחיפות לאותו *הטוב*. אריסטו מאמין שיש אמת, אובייקטיבית, שלא רק שאנחנו *יכולים* לגלות, אלא אנחנו כבר מטבענו *מנסים* לגלות - זוהי אמירה אופטימית עצומה. 
-
-אבל גם אריסטו מסתייג במידת מה. *עלינו לנסות, **לפחות בדפוסים כלליים**, להגדיר את טיבו*. אריסטו לא מתיימר לתת לנו מרשם מוכן: עדיין יהיו לנו סייגים ואי-בהירויות, אבל כן  נגיע לדפוסים הכלליים. *צדק זה טוב* - בזה אנחנו בטוחים. אבל מה זה *בדיוק* צדק? על כך קשה להתפלפל. 
-
-## הטוב העליון
-
-> בין הדברים המהווים את הידיעה האנושית כמו שהיא עכשיו, מעטים הם אלה השונים יותר ממה שאפשר היה לצפות מהם, או המציינים יותר את המצב הלקוי שעדיין נמצא בו העיון בנושאים היותר חשובים, מן הקדמה המועטת שהתקדמו בני-האדם בהכרעת המחלוקת בדבר אמת-המדה של הישר והבלתי-ישר. מן הימים הראשונים של הפילוסופיה מחשבה השאלה בדבר הטוב העליון, או, מה שהוא אות והדבר, בדבר יסוד המוסר, לבעיה העיקרית של המחשבה העיונית. בעיה זו העסיקה את שכלם של בעלי הכשרונות היותר מצוינים, ופלגה אותם לכתות ואסכולות הנלחמות בתוקף זו בזו, ולאחר יותר מאלפיים שנה נמשכים אותם הויכוחים. הפילסופים עדיין עומדים במערכה ומחזיקים באותם דגלי-המלחמה, ואינו נראה שהוגי-הדעות, או המין האנושי בכללו, קרובים יותר להסכם בענין זה מבאותו הזמן ש[הקשיב סוקראטס הצעיר לדבריו של פרוטאגוראס הזקן](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#הזיהוי-עם-פרוטאגוראס), והגן על תורת התועלתיות (אם הדיאלוג של אפלטון מיוסד על שיחה אמיתית) כנגד המוסר ההמוני של ה'חכם' ההוא
-> 
-> > מיל, *התועלתנות*
-
-בעת המודרנית, אומר [ג'ון סטיוארט מיל ב*תועלתיות*](/פילוסופיה/אתיקה#התועלתנות), אנחנו יודעים המון דברים חדשים - אבל דווקא בדבר הכי בסיסי - טוב או לא טוב, מוסרי או בלתי מוסרי - אין שום התקדמות בכלל! אנחנו עדיין בדיוק באותו הבוץ, כמו סוקראטס ואריסטו. 
-
-אבל בעצם, השאלה של מיל היא לא בדיוק השאלה של אריסטו. מהו יסוד המוסר? בתועלתנות, מיל כותב - 
-
-> המעשים הם ישרים במדה שהם נוטים להגדיל את האושר, ובלתי-ישרים במדה שהם נוטים ליצור את היפוכו של האושר[^1].
-> בהתאם לעקרון האושר הגדול ביותר, כפי שנתבאר למעלה, התכלית האחרונה שביחס אליה ולשמה כל שאר הדברים הם רצויים (בין שאנו חושבים על הטוב שלנו, בין על הטוב של אנשים אחרים), היא החיים החפשיים, עד כמה שאפשר, מכאב, והעשירים, עד כמה שאפשר, בהנאות, הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות.
-
-כלומר, מבחינת מיל, מעשה ישר, או טוב, הוא זה שמגביר את האושר של כולם, ולהיפך. זוהי *התכלית האחרונה*, המדהדת מאריסטו. 
-
-> הראיה היחידה שעל-ידה אפשר להוכיח שדבר מן הדברים נראה לעין, היא שבני-אדם רואים אותו למעשה. הראיה היחידה שעל-ידה אפשר להוכיח שצליל מן הצלילים נשמע לאוזן, היא שבני-אדם שומעים אותו; והוא הדין בשאר המקורות של נסיוננו. וכך, כמדומני, הראיה היחידה שאפשר לתת דבר מה הוא רצוי, הוא שבני האדם רוצים בו למעשה. \[...] אך מכיון שזו היא עובדה, יש לנו לא רק כל ההוכחה שמרשה לנו טבע הענין, אלא גם את כל מה שאפשר לדרוש כדי להראות שהאושר הוא דבר טוב; שאושרו של כל אדם הוא דבר טוב לאדם ההוא; ושהאושר הכללי הוא איפוא דבר טוב לקיבוץ של כל בני האדם גם יחד.
-
-
-מה כוונה להגביר את האושר? מיל מסתמך על הניסיון; רואים שזה מה שבני האדם רוצים - להימנע מכאב ולזכות בהנאה. לאור זאת מציב מיל את האושר כטוב העליון, בצורה מבוססת.
-
-אבל עדיין יש כאן פער מסוים בין מיל לאריסטו.
-
-> הראיה היחידה שאפשר לתת שדבר מה הוא רצוי, הוא שבני האדם רוצים בו למעשה.
-
-מיל מנסה לתת כאן הבחנה מדעית - אבל ההבחנה הזו מטשטשת את האפשרות שבני אדם *רוצים* משהו שהוא אינו *רצוי*; אין כל הבטחה שמה שבני האדם רוצים הוא אכן הטוב; מיל, לעומת זאת, מגדיר דבר *רצוי* ככזה ש*בני האדם רוצים אותו* - זה עניין אמפירי, שלא צריך להתפלסף עליו, וככה יוצאים מהבוץ של אלפיים שנה. הקישור הזה מטשטת את התהום העצומה בין *רצוי* במובן של *רוצים אותו* (Wanted) ל*רצוי* במובן של *ראוי לרצות אותו* (*Desirable*).
-
-
-> מכשלה אחת העומדת בדרכנו היא הטיפול הא-היסטורי העקבי בפילוסופיה המוסרית מצד הפילוסופים בני-זמננו הן בכתיבה על הנושא הן בהוראתו. עדיין אנו מתייחסים לעתים קרובות מדיי אל הפילוסופים של המוסר מן העבר כמשתתפים בפולמוס יחיד שנושאו כמעט אינו משתנה; כך אנו מטפלים באפלטון, ביום ובמיל כאילו היו כולם בני אותה תקופה, תקופתנו שלנו. הדבר גורם להפשטת הוגי דעות אלו מהרקע התרבותי והחברתי שבו הם חשבו ופעלו, וכך ההיסטוריה של הגותם מקבלת צביון שקרי של אי-תלות תרבותית
-> 
-> > אלכסנדר מקינטייר, *מעבר למידה הטובה*, 13
-
-
->  מי שמנסה להרצות את \[משנתו האתית של] אריסטו ומדבר בצורה מודרנית על כך וכך 'מוסרי', צריך להיות מאוד בלתי רגיש אם הוא לא חש כל הזמן כמו מישהו שהלסתות שלו יצאו איכשהו מאיפוס: השיניים לא מסתדרות זו מול זו לנגיסה הולמת
->  
-> > אנסקומב
-
-מקינטייר ואנסקומב עומדים על כך שיש כאן מעין שיח חירשים - הוא כמעט שאינו באותו הנושא. הטוב העליון שאליו פנינו נשואות הם החיים הטובים; אבל מהם החיים הראויים והטובים? אצל אריסטו, החיים האלו כרוכים כמובן בהיבטים אתיים, אבל קשה לצמצם אותם *רק* להיבטים אתיים. הפילוסופים המודרניים מתמקדים בהיבט האתי, כי לך תדע מה החיים הטובים של כל אחד - אבל זה בדיוק מה שדורש אריסטו: את החיים הטובים, ולא רק את המוסר. זו שאלה יוונית קלאסית - *מהם החיים הטובים*. האם האדם הטוב חי חיים טובים? אנחנו מקווים, אבל אין בכך הכרח - זו לא שאלה של *מה ראוי שאעשה עכשיו*...
-
-## מהי *אתיקה*?
-
-ה*אתיקה* האריסטותלית אינה בדיוק ספר על מוסר[^2]; *אתיקה* מגיעה מ*אתוס* - אופי, הרגל. המשמעות של *אתיקה* מזגזגת. גם מיל מדבר על אתיקה בתועלתיות, אבל היכן שמיל מחפש לדעת *מה המעשה הנכון*, לפי כמות ההנאה או הצער שיגרום לו, אריסטו טרוד בשאלה היוונית הקלאסית - *מהם החיים הטובים?* המעשה הנכון קשור בשאלה הזו, אבל הוא רק חלק קטן מהדיון.
-
-> כל אומנות וכל סוגיית מחקר, וכן כל עשייה ועיסוק, חזקה עליהם שהם שואפים למה שהוא טוב; בצדק הגדירו, אפוא, את הטוב, כאותו עניין שאליו שואף הכל. ואילו ברור שיש להבדיל בין שתי מיני תכליות: אלו נשארות בתחום הפעילויות למיניהן, ואלו הן תוצאות מסוימות החורגות מהפעילות שיוצרתן. ובכל תחום שבו מצויות תכליות הנבדלות מעצם העשייה, יקרות-ערך הן התוצאות יותר מהפעילויות עצמן.... \[וכן] עדיפות תכליתיהן של האומנויות הראשיות משל כל המשניות; שרק לשמן של הללו חותרים אנחנו גם אל אלה. **ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה**.
-> 
-> > פרק א'
-
-מי שמכין אוכפים לסוסים עושה זאת לשם הניצחון; מה שמטריד אותנו הוא לא המלאכה עצמה אלא התוצאות שלה - האוכף, והניצחון. אולם המטרות הראשיות - אותו ה*משהו* שאנחנו חותרים לעברו, כמו הזיכרון - התכלית היא הפעילות עצמה, ולא התוצר.
-
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למענה, ואם לא בכל דבר בוחרים אנחנו לשמו של דבר אחר (שאם כן, נגיע בדרך זו עד אין סוף, וכל שאיפה תהא הבל וריק), -- אם אמנם יש תכלית מעין זו, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.
-> 
-> > פרק ב'
-
-
-השאלה מתחדדת: מה אנחנו רוצים לברר? אותו משהו שערכו הוא בעצם הפעולה, רצוי כשלעצמו ולא בשמו של דבר אחר; זהו בקווים כלליים ה*טוב* שאנחנו דורשים.
-
-אבל האם זה נשמע לנו הגיוני - ש*כל* מה שאנחנו עושים הוא מעיין תירוץ כזה, משהו טפילי כזה לתכלית אחת בלבד? האם אנחנו באמת כאלה מוכווני מטרה, וחושבים ככה? הכנסת החיים שלנו למסגרת נוקשה כל כך, שיש לה תכלית אחת וכל השאר הוא רק הדרך אליה - זו השקפה די מדכאת!
-
-בעיה נוספת היא שאריסטו לא פורע את השטר שהוא עצמה מעלה - מהו המעשה הנכון? זו בעיה גדולה! החיבור כולו הוא חיבור פרקטי; מה נפיק ממנו אם לא מה לעשות? האם לא נוכל להבין איך לחיות *עכשיו*, ולא רק בשביל מטרה מסוימת?
-
-
-מסתתר בפתיח כשל לוגי נוסף. אריסטו קובע כי לכל עשייה יש תכלית. אבל מניין הגיע ההיקש ש*כל העשיות* מובילות לתכלית **אחת**? כל דרך מובילה למקום, אבל *כל הדרכים מובילות לרומא?* `כל דרך מובילה ליעד -> יש יעד שכל הדרכים מובילות אליו`? מי אמר?
-
-במשפטים האחרונים של פרק א', אריסטו מקהה במקצת את ה'עוקץ' באומרו - 
-
-> **ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה**.
-
-כלומר, *גם* אם הכנת האוכפים משרתת מטרה עליונה - *הניצחון* - יכול להיות לה ערך *גם* כשלעצמה *וגם* עבור משהו חיצוני לה; התמונה נהיית פחות מדכאת. *ובכל זאת*, אריסטו קובע כי כל התכליות חותרות לתכלית אחת עליונה.
-
-> Everybody able to live according to his own purposive choice should set before him some object for noble living to aim at -- either honor or else glory or wealth or culture -- on which he will keep his eyes fixed in all his conduct (since clearly it is a mark of much folly not to have one's life regulated with regard to some end).
-> 
-> > Eudamian Ethics, 1214b 6-11
-
-ב*אתיקה האיודמית*, אריסטו מתעקש שאנחנו *כן* זקוקים להבנה ברורה של דבר כלשהו שאנחנו חותרים אליו - תכלית עליונה. 
-
-> ואם כך הוא \[שיש תכלית אחת והיא הטוב והטוב-מכל] עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כלליים,  להגדיר את טיבו \[של הטוב-מכל], ולקבוע איזה מדע מן המדעים, או איזה מקצוע מן המקצועות, יקנה לנו את הכרתו. הדעת נותנת, שיהא זה עניינו של אותו מדע שהוא ריבוני וראשי ביותר; וממילא ברור שזו היא תכונת המדע המדיני; שהלה קובע איזה הם המדעים הדרושים במדינות, ואיזה הם האנשים החייבים בלימוד של מדע פלוני ואלמוני, ועד איזה של של שלביהם. והלא רואים אנחנו בעליל שגם המקצועות המכובדים ביותר כגון האסטרטגיה, הכלכלה והרטוריקה, סרים למשמעתו של המדע המדיני. ובאשר הלה נזק,, אפוא, לשאר המדעים שיש בהם משום עשייה, ואף מצווה לנו לעסוק בכמה מהם ולהימנע מאחרים, נמצא שתכליתו שלו כוללת גם את זולתו; ומכאן שתכלית המדע המדיני אינה אלא 'הטוב' בתחום האנושי.
-> 
->  <small>שאף אם הפרט והמדינה תכליתם אחת ויחידה, הרי ברור שנעלה ומושלם יותר התפקיד להשיג את התכלית למדינה ולדאוג לקיומה של זו. אמנם אין לזלזל גם בהשגת התכלית לאדם אחד בלבד, אך מושבח ואלוהי יותר הוא להשיגה בשביל אומה מן האומות ובשביל מדינות.</small>
-> > 16
-
-אריסטו קושר כאן קשר בלתי-נתיק בין **האתיקה** ל**פוליטיקה**[^3] - אותה *התכלית האחת* יכולה לחרוג מעבר לפרט לטובת הכלל. ואכן, ה*אתיקה* היא מעין מבוא ל*פוליטיקה* של אריסטו - שממשיכה את אותו קו המחשבה הרציף, לעבר נקודה אחת - הטוב האנושי. 
-
-האם אין כאן פגיעה בערכו של היחיד - האושר של הפרט הוא משני לאושר של המדינה? אליעזר חושב שלא; הטוב של הרבים טוב יותר רק משום שהם יותר פרטים. אם אדם אחד מגיע לשלמות, זה דבר גדול; אבל אם מנהיג מביא אומה שלמה לכדי שלמות - הרי שזה בהכרח *יותר* גדול.
-
-> כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל[^4] או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכנו בתוך פועלם זה, הרי אם אמנם גם לאדם באשר הוא אדם נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך. וכלום הנגר והסנדלר יש להם פעלים ועיסוקים, והאדם אין לו, ומטבע ברייתו הוא חסר פעולה? או ההיפך הוא נכון, וכפי שברור, שעין, יד, רגל וכל אבר ואבר נועדה להם פעולה מסויימת, כן עלינו להניח שבנפרד מכל הפעולות האלה נועד גם לאדם פועל מה? ומה זה יכול להיות? ... חיותו הפעילה של אותו יסוד שבאדם שבו נמצא הגיון המחשבה. ... בתחום הטנושי הטוב הוא פעילות שנשמת האדם בתצענה בסגולתה המיוחדת.
-> 
-> > פרק ז'
-
-
-בדיוק כמו שחלילן או לאמן יש *פועל* שמגדיר אותם - לחלל, או ליצור אומנות - שההצטיינות בו היא תכליתם - כך, אומר אריסטו, גם האדם, לכאורה בשאלה אבל ברעש גדול. אך זה יעלה על הדעת שלתפקידים מסוימים יש תכלית, *ולאדם* לא?
-
-אריסטו מגדיר בפנינו את הפעולה הזו - 
-
-> חיותו הפעילה של אותו יסוד שבאדם שבו נמצא הגיון המחשבה
-
-
-האדם הוא *היצור החושב*, חי מדבר (הגדרה אריסטותלית). טובו והצלחתו, אפוא, שוכנים בפעילות מחשבתית-תבונית. 
-
-> כיוון שכל הכרה וכל עיסוק שואפים למה שהוא טוב, מה היא אותה מטרה \[...] ואיזהו שיא כותרתן של כל הטובות הניתנות להגשמה? והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; \[...] אין זה אלא האושר, ושם אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים.
->
-> > ספר א', פרק 4 
-> 
-> <small>\[האושר] הוא יסוד ראשוני; שהלא לשמו עושים כולנו מה שנעשה, ובאשר הוא יסוד הטובות וסיבתן (פרק 12, עמ' 36)</small>
-> 
-> נחזור נא, אפוא, לטוב המבוקש וננסה לעמוד על טיבו... מכאן שאם ישנה תכלית לכל הדברים שאנו עושים אותם, תהיה זו הטוב שניתן להשיגו בפועל, ואם יש כמה תכליות מעין אלו, תהיינה הן מיני הטוב שניתן להשיגם בפועל.
-> 
-> > ספר א', פרק 7
-> 
-> בדרך אחרת הגיע, אפוא, דיוננו לאותה נקודה עצמה; אך עלינו להשתדל להציגה ביתר בהירות.
-
-כלומר, *חיים מוצלחים* הם אלו שמכוונים לא לכל סתם-מטרה, אלא **לאושר**. ועתה, אריסטו מחפש את *הפעילות* של אותו האושר. 
-
-> נותר לנו להתוות בקווים כלליים את טיבו של האושר שהוא לפי הנחתנו התכלית לכל מעשי האדם. דיון זה יהיה מרוכז יותר, כשבתחילה נסכם מה שכבר נאמר קודם לכן.
-> 
-> > ספר י', פרק 6
-
-ראו כמה מכוונת-מטרה ומסודרת הכתיבה של אריסטו - הוא רץ עם אותו חוט המחשבה ברצף לכל אורך ה*אתיקה*. 
-
-> אם נניח כי הקיום, השלווה, במלה אחת האושר, הוא עיקר תכליתו של הטבע ביצור שיש לו תבונה ורצון, נמצא כי הטבע היה אוחז בטכסיס רע מאד, אילו בחר את את תבונתו של היצור לשליח לכוונתו זו. מפני שכל הפעולות שהיה לו ליצור **לעשות** לשם תכלית זו וכל חוקת התנהגותו היו מותוות לו בדיוק רב יותר על ידי האינסטינקט \[...]. למציאות התבונה תכלית אחרת ונשגבה הרבה יותר, אשר בה, לא באושר, תעודה התבונה העיקרית, ואשר מפניה \[...]  צריכה להידחות ברובה התכלית הפרטית של האדם.
-> 
-> > [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), [הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטפיזיקה-המוסרית), 21-24
-
-קאנט מתקומם כנגד אריסטו[^5] שמציב במוקד הפילוסופיה המוסרית שלו את האושר; האושר אינו התכלית, אומר קאנט - אחרת האדם יכל להיות אינסטינקטיבי ככל בעלי החיים, והתבונה הייתה סתם גזירה רעה. 
-
-!!! warning "אושר? פרות! פרות מאושרות! למה לנו לסבול להיות אדם?"
-
-קאנט, כמו מיל, מחפש את אמת המידה למעשה הנכון; בכתביו הוא מחפש את החוק הכללי, שלפיו ראוי לשפוט מהו מעשה נכון. 
-
-אבל שוב - זהו לא המוקד של אריסטו; אריסטו מחפש את החיים הטובים, ולא את המעשה הנכון. 
-
-> נראה שמרבית בני האדם, והפשוטים שבהם, מזהים את 'הטוב' ו'האושר' עם העונג, -- ונוכח אורח חייהם אין שוום תימה בכך, שאמנם נמשכים הם אל חיי ההנאה. הלא בסך הכל קיימים שלושה דפוסי חיים עיקריים: חיי ההנאה שנזכרו זה עתה, החיים המדיניים וחיי העיון. והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות; אלא שיש בידם להצדיק בחירה זו, כיון שרבים מבעלי השררה הולכים בדרכיו של סרדאנאפאלוס[^6]. ואילו אותם המשכילים שהם אנשי מעשה חזקה עליהם שהם מזהים את האושר עם הכבוד, שהרי הכבוד כמוהו כתכלית החיים המדיניים; אולם ברור שהוא שטחי מכדי להוות אותה תכלית שהיא מבוקשנו; שלפי כל הנראה הוא יותר עניינם של חולקי הכבוד משהוא עניינו של המכובד; ולבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו. ויתר על כן, דומה שהרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהיו בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים את הכבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה. מתוך כך ברור שהסגולה הטובה עדיפה מן הכבוד, ואולי ייתכן שמי שהוא יראה בה בזו, ולא בכבוד, את תכלית החיים המדיניים. \[...] דפי החיים השלישי הוא חיי העיון, ועוד נדון באלה בהמשך הרצאותינו.
-> 
-> > פרק ה', עמ' 19-20
-
-שימו לב, קודם כל, שאריסטו עדיין עוסק ב*מהם החיים הטובים* - הוא לא מחפש משהו *מחוץ* לחיים או לפעולות, אלא את הפעילות הנכונה ביותר. 
-
-את חיי ההנאה אריסטו מנפנף מיד - זה מה שאנו חולקים עם הבהמות, ולכן אלו חיים כשל בהמות; הם לא מדגישים את מה שהופך אותנו לבני אדם - התבונה. 
-
-את החיים המדיניים אריסטו מבטל, משום שהכבוד הוא דבר *חיצוני* לנו; הרודפים אחר הכבוד עושים זאת, אומר אריסטו, כדי לאשרר את הטוב שלהם עצמם. אנשים שמחפשים כבוד רוצים להיות בטוחים שהם באמת טובים - דבר חיובי אמנם, שכן הם מחפשים כבוד מאנשים *שהם עצמם מכבדים* ומעריכים, אבל לא קולע לאותו הדבר הבלתי-נפרד מהפעולה שלנו.  החיים המכובדים הם ראויים, אבל לא יורדים לעומק הפילוסופי של *החיים הטובים* באמת.
-
-
-מה שאריסטו מחפש הוא את **הסגולה הטובה** - אנשים מחפשים כבוד כדי להיות בטוחים בסגולה הטובה שלהם, ולכן מן הסתם שהסגולה הטובה היא המוקד. כלומר, אנחנו מחפשים את החיים התבוניים, ואלו חיים על פי הסגולה הטובה[^7]. כלומר, החיים המדיניים - חיי המעשה - הם טובים, אבל לא הטוב המוחלט.
-
-> Human life is not important enough for humans to spend their life on.
-> > Nagel
-
-
-ומהי התכלית של חיים אלה?
-
-> עדיפות תכליותיהן של הראשיות משל כל המשניות; שרק לשמן של הללו חותרים אנחנו גם אל אלה. ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה 
-> 
-> > פרק א'
-> 
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למעה, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.
-> > פרק ב
-> 
-> והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; \[...] אין זה אלא האושר, ושום אדם אינו מבחים כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים
-> 
-> > פרק ד'
-> 
-> הטוב הוא פעילות שנשמת האדם תבצענה בסגולתה המיוחדת.
-> > פרק ז'
-> 
-> צדקתנו בראותנו את 'התכלית' בפעולות ובפעילויות מסוימות; כמעט הגדרנו את האושר כחיים טובים ופעולה צלחה. \[...] פעילות המבוצעת לפי 'סגולת הטוב' משתייכת לסגולה זו.
-> > פרק ח'
-> 
-> פעילותו של \[השכל], כשהיא מתנהלת לפי הסגולה המיוחדת לו, ניתן לומר עליה שהיא האושר המושלם. וכבר נאמר, שפעילות זו היא עיונית.
->
-> > ספר י'
-
-
-בראש היררכיית התכליות אריסטו מציב את ה**אושר** - **ευδαιμονία** (אאודיימוניה), שהוא לא משהו *מחוץ לחיים* - אלא מצוינות בחיים עצמם. מצוינות זו היא מימוש באופן הטוב ביותר של מה שמאפיין אותנו יותר מכל כבני אדם - החשיבה והתבונה. 
-
-התבונה אמנם משחקת תפקיד גם בחיים המעשיים ומממשת אותנו גם שם, אבל הכוונה של אריסטו היא שחיי האושר הם שימוש **עיוני** בתבונה. זו תפנית שאריסטו מכניס בספר העשירי, ועלינו לברר כיצד היא מתיישבת עם שאר ה*אתיקה*.
-
-> לכבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
-> > ספר ו', פרק 1'
-
-
-אריסטו קובע שלכל תכונה יש קנה מידה מעשי - מתי היא יותר מדי ומתי היא פחות מדי; אולם *מהי* המידה הנכונה, זה כבר דבר שצריך לגלות באמצעות התבונה - *תהיה נדיב* למשל זה לגמרי באוויר. 
-
-> לא בכל הסוגיות אפשרי הוא לחתור במידה שווה אל קיבעות מדויקות... בבואנו אפוא להרחיב את הדיבור על דברים שכך טיבם ועל סמך הנחות שכך טיבן, תנוח דעתנו אם אך נצליח להתוות את האמת בצורה מחוספסת וכללית, וכיוון שאנו מדברים על דברים כמות שהם בדרך כלל, ויוצאים מהנחות שבדרך כלל נכונות הן, עלינו להסתפק גם במסקנות שהתיינה עשויות כך. ברוח זו, אפוא, צריכה שתתקבל כל קביעה שתיקבע להלן. דרכו של איש מחונך היא לדרוש את הדיוק בכל סוגיה וסוגיה רק באותה מידה אשר טבע הנושא מאפשר אותה. ברור כשם שאצל המתמטיקאי אין להסתפק בדברים המשברים את האוזן, כך אין לדרוש הוכחות חותכות מפי הנואם.
-> > עמ' 17
-
-
-אריסטו לא מסתפק בלהגיד לנו, *תהיו הגיוניים*; אולם, הוא גם לא מתיימר לתת לנו הוכחות בדיוק ובהכרח מתמטיים, כמו שהפילוסופים המודרניים של המוסר מבקשים לעשות. 
-
-אבל אם לוקחים את אמת המידה האריסטותלית בפיה - *האושר הוא חיי העיון* - אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים מוזרים. נגיד ואני יושב וקורא אריסטו ומישהו צועק *הצילו!* מחוץ לחלון; האם לעזור לו ישרת אותי בחיי האושר שלי? לא ברור - אולי כדאי לי סתם לשים אטמי אוזניים.
-
-
-> נחזור נא, אפוא, לטוב המבוקש וננסה לעמוד על טיבו... מכאן שאם ישנה תכלית לכל הדברים שאנו עושים אותם, תהיה זו הטוב שניתן להשיגו בפועל, **ואם יש כמה תכליות מעין אלו, תהיינה הן מיני הטוב שניתן להשיגם בפועל.**
-> > פרק ז'
-
-אותה תכלית **חייבת להיות ברת השגה**.
-
-> בלא ספק ישנן כמה וכמה תכליות, ובמקצתן - כגון אושר, חלילים, וכל הכלים למיניהם -- בוחרים אנחנו לשמן של תכליות אחרות, ברור שלא כולן יש בהן משום שלמות. ואילו הטוב מכל חזקה עליו שהוא דבר מושלם. אם יש, אפוא, רק תכלית אחת שיש בה משום שלמות, תהיה זו מבוקשנו, **ואם ישנן כמה**, יהא מבוקשנו **המושלמת ביותר שבהן**. והלא דבר ששואפים אליו בשל עצמו, ייקרא בפינו מושלם יותר מזה ששואפים אליו לשמו של דבר אחר, **ודבר שלעולם לא יבחר בו אדם לשמו של דבר אחר, הריהו מושלם יותר מואתם הדברים שבוחרים בהם הן בשל עצמם הן לשם זולתם; ובמלוא מובן המלה המושלם הוא אותו ענין שתמיד בוחרים בו בשל עצמו, ולעולם לא לשמו של משהו אחר.** לפיכך נראה ששלמות מעין זו מיועדת בראש וראשונה לאושר, שהרי **בו נבחר תמיד בשל עצמו, ולעולם לא לשמו של משהו אחר**. ואילו כבוד, הנאה, שכל וכל סגולה טובה -- באלה אמנם נבחר גם בשל עצמם... אך גם נבחר בהם למען האושר, שכן סבורים אנחנו שמכוחם נגיע לידי חיים מאושרים. מאידך גיסא, איש אינו בוחר באושר לשמם של הדברים הללו, או של כל דבר אחר.
-
-
-האושר אינו הדבר היחיד שבוחרים בו בשביל עצמו - כבוד, הנאה, שכל וכל סגולה טובה גם הם **אוטארקיים** (αὐτάρκεια)- מספיקים בעצמם; אולם הם כולם עדיין משרתים את התכלית המושלמת ביותר, היא *האושר* - משום שהם נעשים לשמו של האושר, והאושר אינו נעשה לשמו של שום דבר אחר.
-
-> וגם אם ניקח את תכונת האוטארקיה לנקודת מוצא, נגיע בלא ספק לאותה תוצאה; שהטוב המושלם חזקה עליו שיהא 'מספיק לעצמו'. \[...] ועכשיו נגדיר את האוטארקיה כאותו מצב שבלא תוספת מן החוץ גורם לכך שהחיים יהיו רצויים ולא יחסרו מאומה.
->
-> תכונה זו אנו מייחסים לאושר, ויתר על כן סבורים אנחנו ש**בלא שיימנה אף הוא עם הדברים הטובים, הריהו רצוי יותר מכולם. שאילו נמנה אף הוא במניינם, ברור שבהתווסף אליו אך הפעוטה שבטובות, ייעשה בשל כך רצוי יותר משהיה תחילה;** שהרי בתוספת מעין זו יהא משום הטבת יתר של האושר, והטוב יותר הוא לעולם גם רצוי יותר. -- נמצא, אפוא, שהאושר הוא דבר-מה מושלם ומספיק לעצמו, והוא התכלית שכל מעשינו מכוונים אליה.
-
-חיי הנאה וחיי הפוליטיקה כוללים יותר מהנאה ומפוליטיקה - הם לא אוטארקיים; והעיון? האם אנחנו יכולים להגיד שהחיים האלו מספיקים לעצמם? אם נתייחס לחיים אלו כ*סגנון* חיים, אולי כן.
-
-האושר עומד בכל הקריטריונים שמציב אריסטו לתכלית העליונה - הוא לא משרת שום דבר, והוא אוטארקי. אבל איך מציבים אותו ביחס לשאר הטובים האחרים?
-
-!!! info "[מאמר - אקריל על אאודיימוניה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Ackrill.pdf)"
-
- מבין את האושר לא כתכונה נפרדת, אלא כסך כל המרכיבים האלה: במשחק כדורגל, הבעיטה לא עומדת ביחס למשחק - היא חלק מהמשחק ממש, המימוש שלו; באופן דומה, אקריל מפרש את המשפט הזה כזה שסך כל החלקים האלו - הסגולה הטובה, חיי הפוליטיקה, וכו' - הוא האושר, ולכן הרכיבים טובים והאושר מספיק לעצמו - שכן הוא סכום הדברים כולם!
-
-!!! info ""
-	אני מחפש **חופשה מהנה** באתונה. דברים כמו לבקר באקרופוליס או באגורה לא ניצבים *ביחס* לחופשה מהנה - אני לא הולך אליהם *כי* חופשה מהנה - הם **חלק** מחופשה מהנה - חופשה שבה ביקרתי באקרופוליס ובאגורה היא מימוש של חופשה מהנה.
-	
-	![vacation](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg)
-	<small>חופשה מהנה?</small>
-
-> אף אל פי כן נראה... שהוא \[האושר] זקוק גם לטובות החיצוניות; שמן הנמנע, או לא קל הוא, לעשות מעשים נאים כשאתה מחוסר אמצעים; שהרבה דברים עושים אנחנו על ידי ידידים, כסף וכוח מדיני המשמשים כלים בידינו. ויש מהטובות החיצוניות -- כגון יחוס משפחה, ילדים הגונים ויופי -- אשר היעדרן מקפח את האושר.
-
-
-אבל רגע! הרגע אמרנו שהאושר מחזיק בפני עצמו. ופתאום הוא תלוי בטובות חיצוניות? יכול להיות שהפירוש של אקריל מספיק; האושר הוא סך כל הדברים האלה, ועומד עליהם. אבל יש משהו מאוד מאכזב בפרשנות הזו - האושר הוא בסך הכל גיבוב של גורמים; למה לדבר בכלל על האושר ולא על הגורמים? חשוב לדעת שאפשר לגלם את האושר בהרבה דברים, אבל נדמה שאנחנו זקוקים למשהו **אורגני** יותר כדי לפרש את האושר.
-
-> \[האושר] הוא יסוד ראשוני; שהלא לשמו עושים כולנו מה שנעשה, ובאשר הוא יסוד הטובות וסיבתן.
-> 
-> > פרק יב'
-
-> We shall now consider how to make sense of the notion, just now taken for granted, that some one specific good, is, so to speak, **the** good in the good or happy life. For given that such a life must include many other things and many other goods (what some of them are, Aristotle will explain later, and why), how can we claim that on is preeminently the good of that life when each is necessary for tis being happy? No one of them is more necessary than the others, since the absence of any renders the life less than happy; hence non is closer than another to being sufficient for the happy life.
->
-> Sarah Broadie, 27.
-
-החיים הטובים כוללים הרבה מאוד טובות ומצבים אחרים - הרי בחייאת, אני גם ישן בחיים הטובים - איך מציבים טוב מסוים בתור *ה-* טוב לחיים הטובים? הרי בלי כל אחד המטובים האחרים החיים הטובים לא יהיו טובים (נראה אתכם חיים טוב עייפים); אז למה שאקדש טוב אחד מעל לטוב אחר?
-
-> אדם עשוי לרצות להשיג דברים רבים בשביל עצמם, ובכל זאת ייתכן שיש רק דבר אחד בחייו שבלעדיו הוא היה מאבד כל עניין בהשגתם. אין זה בהכרח משום שיש לדברים האלה איזה קשר מיוחד עם הטוב המרכזי \[קרי, שהם נעשים לשמו או למענה של הטוב המרכזי], אלא פשוט מחמת העובדה ששום דבר אינו בלי לפחות היתכנותו. העמדה המעשית כלפי הטוב המרכזי הזה אינה צריכה להיות יותר מאשר הימנעות מעשיית דברים שמסכנים אותו. לאורפיאוס, החיים בלי אורידיקה חסרי משמעות, אבל אין פירוש הדבר שכל דבר שהוא עשה בעת שהיא היתה עדיין על פני האדמה נעשה למענה במובן הצר.
-> > ברודי, 32
-
-[אורפיאוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Orpheus) לא עשה *כל* דבר בחייו בשביל [אורידיקה](https://en.wikipedia.org/wiki/Eurydice) - הוא לא אכל צהריים או הלך לישון בשבילה. אבל כשאורידיקה ירדה לשאול, אורפיאוס איבד טעם לחייו - היא הייתה *העיקר*. תשובתה של ברודי היא שאפשר לבודד את *ה-* טוב בתור ה**טעם** - הדבר שהיעדרו ממוטט את החיים האושרים, למרות כל הטובים האחרים.
-
-> The happy person must be in need of nothing because happiness makes one's life in need of nothing. But notice that Aristotle's definition does not say that happiness itself contains all goods. We will see that a single good (such as contemplation) can by itself make a life choice-worthy and in need of nothing, even when that good is not all-inclusive
-> > Kraut
-
-## טיעון ה*ארגון* ἔργον
-
-אריסטו טוען שהמצוינות של דבר היא בפועלו.
-
-*ארגון* הוא מה שדבר עושה שהופך אותו למה שהוא. העין היא עין כי הוא רואה; עין טובה היא עין רואה, ועין לא טובה היא עין לא רואה. עין שרואה יותר טובה יותר מעין שרואה פחות.
-
-- טובו והצלחתו של האדם שוכנות בפועלו המיוחד\המייחד
-- טובו והצלחתו הם המימוש ה**מעולה** של פועלו המיוחד
-- מימוש מעולה תלוי בסגולה הטובה: הטוב הוא פעילות שנשמת אדם תבצענה בסגולתה המיוחדת
-- פועלו המיוחד הוא חיותו הפעילה של היסוד באדם שבו נמצא הגיון המחשבה - שיקול דעת.
-
-דבר ***טוב*** מסוג מסוים הוא זה שיש לו את ***הסגולה*** שמאפשרת לו לבצע את  ***תפקודו*** היטב (פקולוק).
-
-ובכן, מה הוא באמת טבעו של האדם? האם באמת **טבעו** יכול להיות המפתח לשאלת **טובו**?
-
-> אין זה הבדל של מה בכך, אם ייתפס הטוב-מכל כדבר קנוי או כדבר שכל מציאותו היא בשימושו, כלומר \[אם ייתפס הטוב-מכל] כדבר שנמצא במצב של מנוחה או כפעילות. שכן תבונה יכולה להיות קיימת מבלי ליצור כל שהיא, כגון בשעת שינה או בשעת בטלה מסוג אחר, אך לי כן הפעילות שבהכרח תפעל, ותעשה חיל; וכדרך שבאולימפיה לא היפים והחזקים ביותר ייעטרו בזרים, אלא המתחרים - שהרי עם אלה נמנים המנצחים --, כך גם לגבי טובות החיים ושבחיהם: רק העושים יזכו בהם.
-> 
-> > פרק ח'
-> 
-> בתחום האנושי הטוב הוא פעילות שנשמת האדם תבצענה בסגולתה המיוחדת \[...] ויש להוסיף בהגדרה זו שהפעילות צריכה שתימשך בחיי-אדם שיארכו עד כדי שלימות-מה, שכשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מבורך ומאושר.
-> 
-> > פרק ז'
-
-
-כדי להגיד שמישהו מימש את הטוב בכל, נדרש **מימוש פעיל** - להתחרות, ולפעול לאורך זמן; זו, קובע אריסטו בד-בבד עם הצגת האושר, הדרך לחיים הטובים.
-
-
-> Neither a conjunctive nor a disjunctive view about Eudaimonia is adequate to these facts. The supreme good for man must be measured in terms of that around which all other human functions are organized.
-> 
-> > Nagel
-
-
-הטוב עבור האדם דורש מכלול מסוים של דברים, מאורגנים בצורה מסוימת סביב ליבה יציבה. 
-
-> אם כלב יכול היה לרוץ, לנבוח ולראות מבלי לאכול הוא היה עדיין כלב (בלתי רגיל ככל שיהיה), בעוד שאילו הוא יכול היה רק ליזון, הוא היה רק מין ירק שמעוצב אופן מוזר. \[...] מטעם זה חייו הפעילים של כלב (ריצה, נביחה וכו') יכולים להיחשב 'גבוהים' יותר מתזונה, מה שמגדיר את בעל החיים \[הזה] ומה שניצב בראש המדרג של תפקודיו הגופניים ופעילויותיו הכלביות.
-> 
-> > וילקס
-
-ברור שלאכול, לרוץ וכדומה הם הכרחיים לתפקודי כאדם; בלי לאכול אין חיים טובים. אולם, ברור שגם יש כאן מדרג, גבוה יותר מחיבור פשוט - אכילה היא לא מהותית להיותי אדם כמו חשיבה.
-
-> כישורי החיים של אורגניזם מורכב אינם כולם על מישור אחד: כמה מהם משמעים לתמיכה באחרים. \[...] תיאורים של חיים אנושיים במישור הגבוה ביותר מעמיד את כל התפקודים האחרים בעמדה תומכת ביחס לפעילות הרציונלית. \[...] תבונה, למרות תרומתה המתמשכת לתפקודים הנמוכים יותר, היא מה שמגדיר את החיים האנושיים.
->
-> > נייגל
-
-
-במדרג הזה יש היזון חוזר - התבונה תומכת בתפקודים הנמוכים כשם שהתפקודים הנמוכים תומכים בתבונה. ולמרות זאת, תבונה היא מה ש**מגדיר** את החיים האנושיים.
-
-### כשל נטורליסטי?
-
-> בכל שיטת מוסר שבה נתקלתי עד כה, תמיד הבחנתי בכך שהמחבר נוקט זמן-מה בדרך הרגילה ומבסס את מציאות האל, או מציג דעות בנוגע לענייני האדם; והנה לפתע פתאום אני מגלה שבמקום הרכבת המשפטים הרגילה באמצעות הוא והוא אינו, איני נתקל בשום משפט שאינו מקושר עם מן הראוי או מן הראוי שלא. שינוי זה סמוי הוא, ואף-על-פי-כן יש לו משמעות מכרעת. כיוון שמן הראוי או מן הראוי שלא זה מבטא איזה יחס חדש או קביעה חדשה, מן ההכרח שהוא יצוין  ויוסבר; ויחד עם זאת שינתן נימוק למה שלגמרי מעבר להשגתנו והוא: כיצד יכול יחס זה להיגזר מיחסים אחרים, השונים ממנו בתכלית. ואולם מכיוון שהמחברים אינם נוקטים בדרך כלל אמצעי זהירות ממין זה, ארשה לעצמי להמליץ עליו לקוראים: משוכנעני שתשומת-לב מזערית זו תערער את כל שיטות המוסר ההמוניות.
-> 
-> > דוויד יום, *בעיות בפילוסופיה של המוסר*
-
-
-יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*.
-
-> (יובל נח הררי)
-
-
-כחלק מהמפכה המדעית, הפילוסופים האמפריציסטים (וגם חלק מן הרציונליסטים), ובראשם יום, מגרשים מן הטבע את התכליות של אריסטו. אולם קשה להתכחש לכך שיש לב "טוב" (לב שעובד) ולב "לא טוב" (לב שלא עובד). האם נכון לגרש לגמרי את התכלית מהטבע?
-
-כל אלו עדיין מקבלים את ה*ארגון* במובן הפשוט - כשר להגיד שה*ארגון* של אלקטרון הוא לדחות מטען שלילי ולקבל מטען חיובי. אבל מרגע שגוררים פנימה *רציונל* ונורמות חברתיות - (האם טוב שזה מה שהוא עושה?) - יום וחבריו מתקוממים. אליעזר סבור שאלו אמירות פשטניות, שלא קולעות לדקויות שבדברים - יש דברים שאנחנו תופסים מלכתחילה בצורה נורמטיבית. כלומר, יום מסכים שיש מוסר, **אבל לא מוכן לקבל שזה קשור בטבע**. אצל אריסטו, מנגד, טבע האדם והתבונה הם עניין אתי מובהק.
-
-### מן הטבע
-
-> מבחינת מה מצויות כל תכונות האופי בבעליהן מן הטבע; שכן מיום הלידה הרינו צדיקים ומרוסנים ואמיצי לב ובעלי שאר הסגולות; ואף על פי כן מבקשים אנחנו את הטוב האמתי במה שהוא אחר, ודורשים שהסגולות הללו תהיינה מצויות באדם באופן שונה מזה. שהרי הכשרים הטבעיים מצויים גם בילדים ובבעלי החיים, אלא ששם, באין עמהם שכל, ברור שהם מביאים נזק. כשם שגוף חזק שמתנועע בהיותו נטול חוש הראייה סופו למעוד ולהיחבט בחזקה, כן לא יקשה להבין שגם כאן זה הדין. אולם אם בעל הכשרים ישיג לו שכל, יוכר ההבדל בפעולות שיפעל, וכושרו הטבעי, אף על פי שידמה למה שהיה קודם לכן, ייהפך אותה שעה לסגולה טובה של ממש.
->
-> > עמ' 155
-
-כבר כשהם תינוקות קטנים, יש אנשים אמיצים יותר ואמיצים פחות, שמחים יותר ושמחים פחות - חלקם צורחים ובוכים כל הזמן, וחלקם מבסוטים; חלקם מסתערים קדימה כל הזמן, וחלקם פחדנים. אולם בלי *שכל*, התכונות האלו - גם אם הן מעולות - יכולות להסב לו מלא נזק - התינוק האמיץ שלנו יכול לחטוף מכות! 
-
-סגולות האופי הללו תהפכנה לסגולות טובות *רק בהכוונת השכל* - רק מי שמטבעו אמיץ ומפעיל את האומץ הזה על פי התבונה, הוא זה שיש לו את הסגולה הטובה של האומץ. כלומר, אריסטו לא עיוור לשונות הטבעית בין אדם לאדם - אבל קובע שמה שקיבלנו מהטבע לא מספיק; הפוטנציאל הזה חייב להתממש במתכוון.
-
-### אדם והטוב לאדם
-
-!!! info "[מאמר - גלאסן](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Glassen.pdf)"
-
-> המסקנה 'בכלל לא מתחילה' (non sequitur). מהאמירה שהתפקוד של נגן נבל טוב הוא לנגן בנבל היטב, או בהתאם למצוינות, מה שנובע אין שהטוב (the good) עבור נגן הנבל הוא נגינה בנבל בהתאם למצוינות, אלא שהטוב (the goodness) של נגן הנבל מכונן בנגינה בנבל בהתאם למצוינות.
->
-> הדיבורים על מה שעושה נגן נבל טוב הם דיבורים על מה שמכונן את טובו - לא על מה שמכונן את הטוב בשבילו.
-> 
-> > גלאסן
-
-איך אתה גוזר את שזה שאדם הפועל באופן מיטבי לפי ה*ארגון* שלו  אומר שטוב *לו*? שואל גלאסן במאמר קצר ונוקב.
-
-> (תשובת וילקס עם הכלב)
-> 
-> (קטע של הגל)
-
-
-### כקשתים; עלינו לנסות להגדיר את טיבו
-
-ומה יגיד על זה אריסטו? נחזור ל*אתיקה* - 
-
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למענה, \[...] אם אמנם יש תכלית מעין זו, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.והכרת התכלית הזאת, כלום לא תיוודע לה חשיבות עצומה גם לגבי חיינו, והיא תכשירנו לקלוע אל מה שדרוש, כקשתים שהמטרה לנגד עיניהם?
-> 
-> >  *ספר א', פרק ב'*
-
-> אותה שקבענו לדיוננו צריכה להיבדק לא רק לאור מסקנותינו והנחותינו, אלא גם לאור הדעות הרווחות באותו ענין.
-> 
-> > עמ' 27, 1098ב8
-> 
-> והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; שגם לדעת רוב בני האדם הרי שזהו האושר.
-
-
-> Αnd about all these things we must try to seek conviction through argument, using the appearances as our witnesses and standards (*paradeigoiasi*). For it is best that all human being should be seen to be in agreement with what we shall say, but, if not, that all should in a way. This they will if they are led to change their ground; for each person has something of his own to contribute towards the truth, and it is starting from these that we must give a sort of proof about them.
-> 
-> >*Eudamian Ethics, 121, 6a26-32*
-
-
-אריסטו מתעקש להמשיך לקרקע את האושר אצל **כולם** - לא רק אצל הטובים והאזוטרים כמו אצל אפלטון. בכל אדם, הוא טוען, יש גרעין מסוים של אמת, ומכולם נוכל לזקק את האמת האתית.
-
-> <small> והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות.</small>
-
-ובזאת אומר אריסטו, אנחנו עדיין מדברים בין אלו המחונכים יותר, שמחפשים את הטוב, ולא לפי כל אדם מהרחוב.
-
-#### איך יוכח ענייננו?
-
-ואיך נזקק את זה? אריסטו מצהיר בפנינו על השיטה שלו במפורש - 
-
-> חובה עלינו, כבשאר עניינים, לשים לפנינו את **העובדות הנראות לעין**, ולאחר שנדון בבעיות שהללו מציגות לפנינו, יהיה עלינו להוכיח את אמיתותן של כל הסברות הרווחות לגבי היפעלויות אלו, ואם זה אי אפשר, את של רובן או של החשובות שבהן. שאם יותר סבך הקושיות בלא שהסברות הרווחות תעורערנה בעטיין, יוכח ענייננו די צורכו.
-> 
-> >  עמ' 159, 1145ב3
-
-
-ה**עובדות הנראות לעין** מתורגמות גם כ*phenomena* (ברודי), הדעות הרווחות (ליבס, בהמשך הפרק), או *הדעות שאנשים מביעים* (ברודי). 
-
-אם נתחיל מהדעה הרווחת כפי שאריסטו נוהג לעשות, נקלע לתסבוכות וסתירות - הרבה פעמים אנשים אומרים דבר והיפוכו. איך נזקק מהסבך את האמת האתית? אריסטו מצהיר שהמבחן שלאורו תיבדק האמת הזו תישאר דעת היומיום - אריסטו לא מתכוון להפוך את העולם על פיו. לא *אתם טועים, הנה האור* - אלא בשורה שמתיישבת עם הדעה הרווחת.
-
-#### מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים.
-
-> טיעונים שסותרים את המציאות התחושתית יהיו לבוז, ומוך כך יערערו גם את האמון בטיעונים של אמת... טיעונים אמיתיים, אם הם נמצאים תואמים את המציאות, מאמינים להם.
-> 
-> > עמ' 237-8
-
-
-מה שקורה לאנשים אלה הוא שבדיון על התופעות (פנומנה) הם אומרים משהו שאינו בהתאמה עם התופעות. הסיבה לכך היא שיש להם מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים והם רוצים ליישר כל דבר עם תיאוריות נוקשות.
-
-אריסטו לא מחזיק בעמדה **יסודנית**, שתכסה את כל בני האדם כולם; הוא מדבר לאנשים המחונכים בתוך הסיפור האתי. 
-
-[^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
-[^2]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) הוא זה שהפריד בצורה המלאה ביותר בין אתיקה למוסר.
-[^3]: קשר יווני קלאסי. ר' גם [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה).
-[^4]: מהמילה היוונית *ארגון* (ἔργον - *Ergon*) - לפעול. הטיעון הזה מכונה *הטיעון הארגוני*.
-[^5]: זה לא לגמרי אריסטו, אבל זה האריסטו שקאנט הכיר והבין. אריסטו לא מציב את הניגוד בין *תבונה* ל*אושר* שקאנט רואה.
-[^6]: מלך אשור, שנודע בחייו הראוותניים; הוא אפילו התרברב בהם במצבה שלו.
-[^7]: מכאן הכינוי לשיטה האתית של אריסטו - *אתיקה של הסגולה הטובה (Virtue Ethics)*.

פילוסופיה/לוגיקה/index.md

@@ -11,6 +11,8 @@ dateCreated: 2023-03-13T19:14:51.833Z
 !!! info ""
     [הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3676796/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%201%20-%2024.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא1תשפג.ppsx)
 
+!!! success "ראו גם"
+	[לוגיקה מתקדמת (קורס המשך)](./מתקדמת)
 ## מהי לוגיקה?
 **לוגיקה** היא הניסיון לשפר את היחס בין האמונות השקריות לאמונות האמיתיות - מתוך רצונם של כל בני האדם להאמין האמנות נכונות, ולדחות האמנות שקריות.
 

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md

@@ -1,8 +1,35 @@
+---
 title: לוגיקה מתקדמת
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+---
+
 
 !!! info "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55543), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2865244)
 
+## תוכן העניינים
+
+#### 1. [מבוא]()
+
+#### 2. [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+#### 3. [מודלי קריפקה](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה)
+
+#### 4. [לוגיקה טמפורלית](./טמפורלית)
+
+#### 5. [שלילת המודאליות של קווין](./קווין)
+
+#### 6. [לוגיקה אינטואיציוניסטית](./אינטואיציוניסטית)
+
+#### 7. [לוגיקה פאראקונסיסטנטית](./פאראקונסיסטנטית)
+
+
+
 
 ## מושגי יסוד
 
@@ -32,11 +59,13 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 	2. הבקבוק מלא
 	3. הבקבוק **בהכרח** לא ריק	
 
-```
-1. F > E
-2. F
-3. ~E
-```
+$$
+\begin{align}
+F \to E \\
+F \\
+\neg E \\
+\end{align}
+$$
 
 האמנם? אם הבקבוק מלא יש *הכרח* מטאפיזי שהוא יהיה לא ריק? הבקבוק לעולם לא יכול להיות ריק, כחוק טבע? כנראה שלא - הבקבוק *יכול* להיות ריק[^2].
 
@@ -54,12 +83,12 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 
 לפני ששטפו לנו את המוח בתואר, כולנו הבנו שזה לא נכון. אבל מבחינה לוגית, זה תקף, וכולנו החלטנו שזה דווקא כן נכון. 
 
-| A   | B   | A > B |
-| --- | --- | ----- |
-| T   | T   | T     |
-| F   | T   | T     |
-| T   | F   | F     |
-| F   | F   | T     |
+| $A$ | $B$ | $A \to B$ |
+| --- | --- | --------- |
+| T   | T   | T         |
+| F   | T   | T         |
+| T   | F   | F         |
+| F   | F   | T         |
  
 אבל ברור לנו שזה לא נכון - חייב להיות איזשהו קשר *תוכני* בין הטענות, בלי קשר למה שאומרת טבלת האמת. יש סיבות לכך שדרשנו את זה, אבל עדיין יש כאן בעיה.
 
@@ -88,22 +117,25 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 	1. יוסי רץ במהירות
 	2. יוסי רץ
 
-```
-1. Qy
-2. Ry
-```
+$$
+\begin{align}
+Qy \\
+Ry
+\end{align}
+$$
 
 מפרדיקט אחד נובע פרידקט אחר - מבחינת הלוגיקה, זה **לא נכון**, אבל *ברור* שאם יוסי רץ במהירות, יוסי רץ; אנחנו מסיקים ככה כל הזמן, ובצדק.
 
 #### הקשרים מכוונים
 <small>קונטסקטים אינטציונליים</small>
 
-```
-a = b
-pa
----
+$$ \begin{align}
+a = b \\
+pa\\
+\hline\\
 pb
-```
+\end{align}
+$$
 
 !!! info ""
 	1. טראמפ יודע שהמורה בקורס בלוגיקה הוא המורה בקורס בלוגיקה
@@ -127,10 +159,10 @@ pb
 	פגסוס הוא סוס מכונף
 	יש דבר כזה שהוא מכונף
 
-```
-Wp
-∃xWx
-```
+$$\begin{align}
+Wp\\
+\exists xWx
+\end{align}$$
 
 
 פגסוס הוא סוס עם כנפיים. אבל פגסוס לא קיים. אבל יש דבר מכונף. אז אנחנו מסכימים שפגסוס קיים אבל לא קיים. יש כל מיני [פתרונות מוצעים](/פילוסופיה/לשון/ראסל#האובייקט-הריק-של-מיינונג), אבל הם מצדיקים את השם הרע שיוצא לפילוסופיה. 
@@ -199,27 +231,29 @@ Wp
 
 איברים יהיו אותיות קטנות באנגלית - 
 
-**P**
-{e, g, a}
-
+$$\begin{align}
+P\\
+\{e, g, a\}
+\end{align}
+$$
 #### שייכות
 ושייכות בסימן השייכות - 
 
-`e ∈ P`
+$e \in P$
 
 !!! warning ""
-	קבוצות יהיו שוות אם ורק אם כל האיברים זהים - נאמר שA=P אם ורק אם לכל a:
-	`a ∈ A = a ∈ P`
+	קבוצות יהיו שוות אם ורק אם כל האיברים זהים - נאמר ש$A=P$ אם ורק אם לכל a:
+	$a \in A = a \in P$
 
 זוהי טענה חשובה פילוסופית!
 
 #### חלקיות
 
-A ⊆ P אם לכל a:
+$A \subseteq P$ אם לכל $a$:
  
-`אם a ∈ B אז a ∈ P`
+ אם $a \in B$ אז $a \in P$
 
-נאמר שA **חלקי ממש** לP אם `A ⊆ P` *וגם* יש `a ∈ P` כך ש `a ∉ A`
+נאמר שA **חלקי ממש** לP אם $A \subseteq P$  *וגם* יש $a \in P$ כך ש $a \notin A$
 
 #### כלליות
 
@@ -229,40 +263,40 @@ A ⊆ P אם לכל a:
 
 עבור קבוצה שכוללת את כל האיברים *שאינם* שייכים לקבוצה, נגיד שהיא קבוצה *משלימה*. למשל, לא-פינגווינים - 
 
-`A = Pc`
+$A = Pc$
 
 
 משמע A הוא כל מה שאינו פינגווינים.
 
-`Ac = { a | a ∉ A (a ∈ A)}`
+$Ac = \{ a | a \notin A (a \in A)\}$
 
 #### איחוד
 
 בהינתן A, P, נוכל לדבר על קבוצת האיחוד - פינגווינים ולא-פינגווינים - 
 
-`A ∪ P = { x | x ∈ A או x ∈ B }`
+$A \cup P = \{ x | x \in A \lor x \in B \}$
 
 #### חיתוך
 
 מנגד, קבוצת החיתוך היא מה שכוללת לא A ולא P (אם A היא קבוצת הסטודנטים - כל מה שלא סטודנט ולא פינגווין)
 
-`A ∩ B = { x | x ∈ A וגם x ∈ B }`
+$A \cap B = \{ x | x \in A \land x \in B \}$
 
 #### קבוצה ריקה
 
 קבוצה בלי כלום.
 
-`Ø`
+$\emptyset$
 
 #### חוקי דה-מורגן
 
-`(A ∪ B)^c^ ⊆ A^c∩B^c`
+$(A \cup B)\land c \land \subseteq A \land c \cap B \land c$
 
 זה מקביל לפסוק הבא מתחשיב הפסוקים:
 
-`∧~(p v q ) ≡ ~p ∧ ~q`
+$$\land \neg (p \lor q ) \equiv \neg p \land \neg q$$
 
-`A^c ∩ B^c ⊆(A ∪ B)^c`
+$$A \land c \cap B \land c \subseteq (A \cup B) \land c $$
 
 (כאן הייתה הוכחה, אבל אני מאמין לרע)
 
@@ -274,24 +308,22 @@ A ⊆ P אם לכל a:
 
 ביחסים, בניגוד לקבוצות, הסדר משנה - נסמן R כלהיות אבא של - 
 
-```
-R(b,a) 
-R(a,b)
-```
+
+$R(b,a)$
+$R(a,b)$
+
 
 מושיק אבא של איציק *ממש לא שווה* לאיציק אבא של מושיק.
 
 לכן היחס של R(b,a) הוא **זוג סדור**, שנסמן ב`<>`. כלומר, 
 
-```
-F(x,y) = {<a,b> | a הוא אבא של b}
-```
+
+$F(x,y) = \{<a,b> |\ a\ is\ the\ father\ of\ b\}$
 
 נייצג את זה בתורת הקבוצות - 
 
-```
-<x,y> = ~{{x}, {x,y}}
-```
+
+$<x,y> \equiv \neg \{\{x\}, \{x,y\}\}$
 
 
 אם `<a,b> = <c,d>`, אז `a=c, b=d`.
@@ -307,7 +339,7 @@ F(x,y) = {<a,b> | a הוא אבא של b}
 
 על פניו, זהו רק שכתוב של תחשיב הפסוקים. הוא נושא את **עקרון הקופמרהנציזה** - *לכל תכונה P(x) יש קבוצה* - 
 
-{x | P(x)}
+$\{x\ |\ P(x)\}$
 
 
 [**ראסל**](/פילוסופיה/לשון/ראסל) זיהה בעייה. דמיינו שיש קבוצת ספלי תה[^4]. הקבוצה המשלימה - לא-ספלי-תה - אינה ספל תה, ולכן שייכת לעצמה.
@@ -369,13 +401,16 @@ R = {x | x ∉ X}
 
 1. כללי היסק
 
-	אלו החברים שאנחנו מכירים - מודוס פוננס וחבריו 
-	```
-	A -> B
-	A
-	---
-	B
-	```
+	אלו החברים שאנחנו מכירים - מודוס פוננס וחבריו -
+	
+$$
+\begin{align}
+A \to B\\
+A\\
+\hline
+B
+\end{align}
+$$
 
 
 3. אקסיומות
@@ -383,11 +418,12 @@ R = {x | x ∉ X}
 	אמיתות בסיסיות שאפשר לכתוב בכל שלב בגזירה פורמאלית.
 
 	שלושת האקסיומות שלנו יהיו כאלו:
-```
-1. A -> ( B -> A )
-2. ( A -> ( B -> C )) -> (( A -> B ) -> (A -> C))
-3. ( ~B -> ~A ) -> ( A -> B )
-```
+	
+	1. $A \to ( B \to A )$
+	2. $( A \to ( B \to C )) \to (( A \to B ) \to (A \to C))$
+	3. $( \neg B \to \neg A ) \to ( A \to B )$
+
+
 
 !!! info ""
 	למה זה נכון? ככה! זה עובד; אלו טאוטולוגיות. זה הרבה פחות אינטואיטיבי מדדוקציה טבעית, אבל זה תופס - תסמכו על רע. 
@@ -400,16 +436,17 @@ R = {x | x ∉ X}
 
 !!! danger "עכשיו השלב המגעיל!"
 
-נוכיח ש`A->A` ללא הנחות:
+נוכיח ש$A \to A$ ללא הנחות:
 
-```
-# B = A -> A
-1. A -> ((A -> A) -> A)                                     #Axiom 1
-2. ( A-> (( A -> A) -> A)) -> (A -> (A -> A)) -> (A -> A) ) #Axiom 2
-3. ( A -> ( A -> A) ) -> (A -> A)                           #MP 1,2
-4. A -> (A -> A)                                            #Axiom 1
-5. A -> A                                                   #MP 3,4
-```
+ (נסמן $B = A \to A$)
+
+| ביטוי                                                               | הצדקה            |
+| ------------------------------------------------------------------- | ---------------- |
+| $A \to ((A \to A) \to A)$                                           | אקסיומה 1        |
+| $( A \to (( A \to A) \to A)) \to (A \to (A \to A)) \to (A \to A) )$ | אקסיומה 2        |
+| $( A \to ( A \to A) ) \to (A \to A)$                                | Modus Ponnes 1,2 |
+| $A \to (A \to A)$                                                   | אקסיומה 1        |
+| $A \to A$                                                           | Modus Ponnes 3,4 |
 
 
 אבל רגע. מה זה בכלל גזירה פורמאלית?

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md

@@ -0,0 +1,206 @@
+---
+title: לוגיקה אינטואיציוניסטית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+---
+[לויצן אגברטוס יאן "ברטוס" בראוור](https://en.wikipedia.org/wiki/L._E._J._Brouwer) (1881-1966) שאל את עצמו האם בפיתוח העשרוני של π יש מופע של 9 פעמים הספרה 9 (...1234999999999...). איך בודקים? נניח וכל פעם נפתח קצת את π ונבחון כל קטע סופי נתון. אם מצאנו - נפלא. ואם לא מצאנו? נוכל רק להגיד ש*עד עכשיו* לא היה - לא נוכל להגיד ש*יש* או ש*אין* קטע כזה.
+
+אנחנו יצורים סופיים, ויכולים לפתח רק חלק סופי. אבל האם *יש* בכלל פיתוח אינסופי כזה, שפשוט אנחנו לא מגיעים אליו? יכול להיות שאין דבר כזה - לא נוכל לדעת עד שפיתחנו הכל. אבל אם אנחנו לא יודעים שיש מקטע כזה, אולי אנחנו לא יכולים לטעון בכלל שיש או אין מקטע של תשע תשיעיות: אין על *מה* לטעון בכלל. 
+
+העמדה הזו היא **קונסטרוקטיביזם** - 
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**קונסטרוקטיביזם** היא התזה שאומרת שישים (אובייקטים) מתמטיים הם פרי הבניה שלנו, כך שכל מספר Αv~A (רציונליים או לא רציונליים)
+
+בכל פעם שמפתחים את π, הπ המפותח עד הסוף הוא זה שפיתחנו - אין לי טענה שיש אחד אינסופי כלשהו; והיות ו*לעולם* לא נפתח את π עד הסוף, אני לא יכול לטעון כלום לגבי קיום או אי קיום הקטע: הדבר שלגביו אני טוען *עדיין מתהווה*, ולעולם *עדיין יתהווה*.
+
+
+!!! is-info "טענה"
+	יש שני מספרים לא-רציונליים a, b כך ש - $a^b$ רציונלי
+
+הוכחה: 
+
+נתבונן ב $\sqrt{2} ^\sqrt{2}$. אם הוא רציונלי, סיימנו. אחרת נקבל:
+
+$$
+{(\sqrt{2}^\sqrt{2})}^\sqrt{2} = \sqrt{2} ^{(\sqrt{2} \times \sqrt{2})} = 2
+$$
+
+אבל כך יוצא שההוכחה עומדת, *ואנחנו לא יודעים מהם המספרים!* (מה זה שורש 2?)
+
+משום שπ הוא הבנייה שלנו - ולא מספר שלם שמסתובב שם איפושהו בעולם - בראוור *נמנע מלטעון* את עקרון **השלישי הנמנע** - 
+
+!!! info "עקרון השלישי הנמנע"
+	$$A \lor \neg A$$
+	
+	לכל A
+
+אבל גם לא **דוחים** את העקרון - דחייתו סתירתית. כלומר, לא מכירים בו, ולא דוחים אותו.
+
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	הקטע הבא נשען על הפילוסופיה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט). ראו גם:
+	
+	[קאנט (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), [קאנט - ביקורת התבונה הטהורה (קורס מתקדם)](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md).
+
+בראוור נשען על מושג האינטואיציה הקנטיאני. התפיסה הרציונליסטית מחלקת את המושגים למושגים מאוד מורכבים - אלוהים ומספרים - ולנתוני חושים. קאנט רוצה לשבור את הטווח הזה, ומחלק אותו במקום ל**אינטואיציה** ו**מושג**.
+
+**מושג** הוא תמיד כללי (*כיסא*, לא הכיסא הזה), ולפי קאנט היא תמיד **מתווכחת** - קרי, המושג הוא לא רק נתוני חושים, אלא גם ארגון שלהם לפי המושגיות. 
+
+האינטואיציה, מנגד, היא מידית, וללא תיווך - אלו הם **החלל והזמן**. הם לא *מושגים* - הם התנאים לכינון מושגים. המתמטיקה כולה נשענת *על* הזמן. 
+
+תלמידו של בראוואר, [הייטינג](https://en.wikipedia.org/wiki/Arend_Heyting), פיתח מהקושי הזה את מערכת ה**לוגיקה האינטנציוניסטית** - 
+
+![heiding](./heiding.png)
+
+
+לוגיקה אינטואיציוניסטית פשוטה בהרבה - כללי ההיסק שלה מאוד פשוטים - אבל חזקה פחות מלוגיקה קלאסית. אלא שכדי "להמיר" לוגיקה אינטאיציוניסטית לקלאסית, אנחנו נדרשים לכללי היסק נוספים מוזרים, לא אינטואיטיבים. 
+
+לכן גדל, גנצן ואחרים בנו *פונקציית תרגום* מלוגיקה קלאסית לאינטואיציוניסטית:
+
+- כל טיעון תקף אינטואיציוניסטית תקף קלאסית
+- מצד שני, נסתכל על פונקציית התרגום הבאה g:
+
+
+$$
+\begin{align}
+g(p) &= \neg \neg p \\
+g(A \lor B) &= \neg (\neg g(A) \land \neg g(B)) \\
+g(A \to B) &= g(A) \to g(B) \\
+g(\neg A) &= \neg g(A) \\
+g(A \land B) &= g(A) \land g(B)
+\end{align}
+$$
+
+
+טענה: A תקף קלאסית אם ורק אם g(A) תקף אינטואיציוניסטית.
+
+אבל בעצם, אם אפשר לתרגם את הלוגיקות אלו באלו, אולי הן לא באמת לוגיקות שונות, אלא אותה הלוגיקה כשהיא מדברת *אותם הדברים, באופן שונה*? כמו שאפשר להגיד את אותם הדברים באנגלית ובעברית, אולי הן מדברות *על אותו הדבר*, בדרכים שונות?
+
+[קווין](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין), למשל, חושב שאין פלורליזם לוגי - יש מערכות שונות לדבר *על אותה הלוגיקה* (מוניזם לוגי, *מוניזם של מובן* - שימוש שונה בביטויים השונים, בלא מחלוקת מהותית).
+
+בראוור כופר במפורש בעמדה הזו - הוא חושב שבמתמטיקה הקלאסית יש חלקים שראוי לא לקבל, ואפילו לדחות. 
+
+לטובת בראוור ניתן לטעון שבתרגום אובד מידע - כמו שבעמים אסקימוסים יש עשרות מילים לשלג, שכולן נתרגם כ*שלג*[^1] - ולכן לא מדובר באותה הלוגיקה.
+
+
+
+## תורת המובן
+
+[מייקל דאמט](https://en.wikipedia.org/wiki/Michael_Dummett) חקר את הסוגיה באמצעות **תורת מובן** - 
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**תורת מובן** יכולה להיות **תורת מובן ריאליסטית** או **תורת מובן אנטי-ריאליסטית**, כאשר:
+	
+	- **תורת מובן ריאליסטית** אומרת שהמובן של ביטוי ניתן על ידי תנאי האמת שלו. 
+
+
+למשל, *היום יורד גשם* - כולנו מבינים את אותו המובן כי יש תנאי אמת ברורים ומוסכמים (יורד גשם, או שלא יורד גשם). אם מישהו חורג מתנאי האמת האלו, נניח שהוא חורג מהמובן, או שהוא משתמש בו אחרת.
+
+בפני הריאליזם ניצבים כמה אתגרים:
+
+- אמת ומובן הם מונחים קרובים מדי. 
+	
+	 לדעת את האמת זה לדעת את המובן ולשגות בתנאי האמת זה לשנות את המובן.
+
+- לא ייתכן שמשמעותו של ביטוי תיקשר בתנאים שלא ניתן לוודא.
+	
+	 נחזור ל[קרב הימי של אריסטו](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת#דו-ערכיות). אנחנו לא יודעים אם יתרחש קרב ימי, עד שלא ייתרחש או לא ייתרחש. האם זה אומר שהטענה חסרת מובן? לא ממש; אנחנו מבינים מה הביטוי אומר - גם אם לא נדע *לעולם* אם יהיה או לא יהיה קרב ימי.
+
+- למידת שפה
+	
+	 איך תינוקות לומדים שפה? הם שומעים צלילים, מזהים את הדפוסים, ובניסיון לומדים איך לחבר אותם. אבל לפי הריאליזם, לא *יכולנו* בכלל לתפוס את הצורה לחבר אותם (התינוק חסר ניסיון ולא יודע את תנאי האמת), וכך יוצא שלא יכולנו ללמוד שפה!
+
+לאור זאת נבחן את החלופה, תורת מובן **אנטי-ריאליסטית** - 
+!!! is-info ""
+	 תורת מובן **אנטי ריאליסטית** אומרת שהמובן של ביטוי ניתן על ידי **תנאי הטעינה שלו** - התנאים הקאנוניים שמאפשרים  לי לטעון ביטוי כזה.
+	
+	**אמת** היא **תנאי להצדקה** - *לא* אם הם *קיימים במציאות*. מכאן השם **אנטי-ריאליסטית**.
+
+
+אמת, במצב כזה, היא מה שניתן לטעינה מוצדקת. זוהי תורה **טענתית** של האמת.
+
+למצב כזה יש השלכות על הלוגיקה - מה בדבר דברים שאין לנו את תנאי הטעינה שלהם, כמו תשע התשיעיות של π? במצב כזה אנחנו לא יכולים לטעון לכאן ולכאן - ואולי עולה ערך אמת *שלישי*? אמיתי, שקרי, ו*לא יודע*?
+
+בשפה, זה דבר מקובל - *מה השעה? לא יודע* - אבל אם נשיב ככה למחשב, הוא יתבלבל. 
+
+!!! warning "מה שאנו דוחים היא **ביוולנטיות** - כלומר, עבור כל פסוק, או שהוא אמיתי או שהוא שקרי."
+
+וכאילו זה לא מספיק גרוע, גדל טוען שמספר ערכי האמת של לוגיקה אינטואיציוניסטית איננו סופי. בביטוי המכיל p,q,r - 
+
+$(p \iff q) \lor (q \iff r) \lor (p \iff r)$
+
+זו טאוטולוגיה קלאסית - זה תמיד נכון. אבל אי אפשר להוכיח את זה בלוגיקה אינטנציאוניסטית. 
+
+
+ישנן פונקציות תרגום ללוגיקה מודאלית:
+
+$$
+\begin{align}
+g(p) = p \\
+g(\neg A) = \Box\neg g(A) \\
+g(A \to B) = \Box g(A) \to \Box g(B)\\
+g(a \land B) = \Box g(A) \land \Box g(B) \\
+g(A \lor B)= \Box g(A)\lor \Box g(B)\\
+\end{align}
+$$
+
+
+## מודלי קריפקה
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	[מודל קריפקה](../קריפקה) של לוגיקה אינטואיציוניסטית הוא רביעיה:
+	
+	$Μ = <G,@,v,R>$
+	
+	כאשר:
+	
+	1. G - קבוצה של **מצבים אפיסטמיים**
+	
+	2. $@ \in G$ - המצב האפיסטמי הנוכחי
+	
+	3.  $R$[יחס נגישות](../קריפקה#יחסי-נגישות) בין מצבים אפיסטמיים שהוא **רפלקסיבי** ו**טרנזיטיבי** $wRw'$ אומר אינטואיטיבית שב$w'$ הרחבנו את המצב שידענו ב$w$.
+	
+	4. $v$ - פונקציית הערכה. קודם כל לכל אטום $p$: 
+	
+		$v(P) = 0 \lor 1$
+	
+
+קרי, **0** משמע *אני לא יודע האם זה המצב*, ו**1** משמע *אני יודע שזה המצב*. 	
+
+!!! warning "זהירות - 0 לא אומר *אני יודע שזה לא המצב*, אלא *אני לא יודע האם זה המצב* - אני לא יודע שלא, אני פשוט לא יודע!"
+
+יש תנאי, שלא היה לנו בלוגיקה אינטואיציוניסטית: אם $v(w,p) = 1$ וגם $wRw'$ אז:
+
+$$
+v(w', p) = 1
+$$
+
+1.  $$v(w,A \land B) = 1\ \ i.f.f\ \ v(w,A)=v(w,B)=1$$
+2. $$v(w, A \lor B)\ i.f.f\ v(w,A) =\ 1\ \ or\ \ v(w,B) = 1$$
+3. 
+$$ \begin{align}
+v(w,\neg A)\ i.f.f\ for\ all\ w'G\ so\ that\ wRw':\\
+v(w',A) = 0\\
+\end{align}$$
+
+4. $$\begin{align}
+v(w, A \to B)\ i.f.f\ for\ all\ W' \in G\ so\ that\ wRw':\\
+if\ v(w',A) = 1\ then\ v(w',B) = 1 \\
+\end{align}$$
+
+**הגדרה:** נאמר שפסוק $A$ אמיתי במודל $M$ $(M \models A)$ אם $v(@,A) = 1$
+
+
+**טענה**: לכל פסוק $A$ ועולם $W$:
+
+אם $v(W,A)=1$ וגם $wRw'$ אז $v(w', A)=1$.
+
+
+
+[^1]: ובקוריאנית יש *ה מ ו ן* מילים לתודה (감사합니다, 고맙습니다, 고마워...), תלויות הקשר.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md

@@ -0,0 +1,224 @@
+---
+title: לוגיקה טמפורלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+  - לוגיקה_טמפורלית
+description: לוגיקה, בזמן!
+summary: לוגיקה, בזמן!
+---
+ראינו הרבה משפטים כמו:
+
+
+!!! is-info ""
+	כל היוונים הם בני תמותה
+	
+	סוקראטס הוא יווני
+	
+	---
+	 
+	סוקראטס בן תמותה
+
+
+אבל יש כאן בעיה. סוקראטס *היה* יווני.
+
+אנחנו משחקים כאן על *Τense*: אנחנו רוצים לדעת לדבר על זמנים שונים. נעשה זאת בשפת תחשיב הפסוקים וסימנים חדשים - 
+
+- Pα
+	
+	α היה אמיתי בנקודה כלשהי בעבר
+
+- Fα 
+	
+	α יהיה אמיתי בנקודה כלשהי בעתיד
+
+- Gα
+	
+	α יהיה אמיתי בכל נקודה בעתיד
+
+- Hα
+	
+	α היה אמיתי בכל נקודה בעבר
+
+
+!!! info "דוגמה"
+	1. Mary is walking - **q**
+	2. Mary walked - `Pq`
+	3. Mary will walk - `Fq`
+	4. Mary had walked - `P(Pq)`
+	5. Mary will have walked - `F(Pq)`
+	6. You are still young, but you will not always be so - `Pq & ~Gq`
+	7. I'm faithful to you, and I will always be - `Pq & Gq`
+	8. John has read Harry Potter, and Joe has too - `Pq & Pz`
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	 האם יש בכלל זמן? מקטאגרט כותב שלא - 
+	[Τhe Unreality of Time (McTaggart)](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/time.pdf)
+	
+	 וגם [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+
+## מערכות בסיסית
+
+1. CL
+2. G (α -> β) -> (Gα -> Gβ)
+3. G (α -> β) -> (Hα -> Hβ)
+
+4. α -> Gpα 
+
+	אם α אמיתי, אז בכל נקודה בעתיד יהיה נכון שα בנקודה כלשהי בעבר (*ההווה הוא העתיד של העבר והעבר של העתיד*[^1]).
+
+ 5. α -> HFα
+
+
+המערכת, שהגה Arthur Prior[^2]:
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	מודל טיפוסי הוא שלישיה
+	
+		Μ=<Ζ,Β,v>
+	
+	כאשר:
+	
+	 Z - קבוצה של נקודות בזמן
+		 
+	 B - יחס של קבוצה בזמן. לכל שתי נקודות בזמן אפשר לשאול אם t1Bt2
+	
+	 v - פונקציית הערכה. לכל פסוק אטומי P ונקודה t=Z:
+	
+		v(t,p) = ערך האמת של p ברגע t
+	
+	 תנאי האמת לאופרטורים:
+	
+			1. v(t,Pα) = T if t' ∈ Z so that t'Bt and v(t',α) = Τ
+			
+			2. v(t,Fα) = T if t' ∈ Z so that tBt' and v(t',α) = T
+			
+			3. v(t,Gα) = T if t' ∈ Z so that tBt' and v(t',α) = T
+			
+			4. v(t,Hα) = T if t' ∈ Z so that tBt' and v(t',α) = T
+	
+
+## טענות
+
+- Μ ⊨ α if v(t,α) = Τ for every t ∈ Z
+
+### טרנזיטיביות 
+
+בכל מבנה טמפורלי M בו B טרנזיטיבי - 
+	
+		 Μ ⊨ Hα -> HHα,  Μ ⊨Gα -> GGα
+
+
+### התחלה
+לזמן יש התחלה - 
+	
+		Η(p & ~p) v PH(p & ~P)
+
+### סוף
+
+לזמן יש סוף - 
+	
+		 FG(p&~p) v G(p&~p)
+
+
+(שניהם משחקים על זה שלפני הזמן ואחריו סתירות היו אמיתיות: אין דוגמת נגד)
+
+
+### לינאריות
+
+הזמן הוא לינארי - 
+
+זמן ייקרא **לינארי** אם אין בו פיצולים. קרי, לכל שתי נקודות t1, t2:
+
+- הן אותו הרגע (t1=t2)
+- t1 קדם ל t2
+- t2 קדם ל t1
+
+
+		Μ ⊨ ( Fα & Fβ) -> (F(α & β) v F(A&Fβ)) v F(β & Fa)
+
+
+
+אם אלפא יקרה בעתיד וביטא יקרה בעתיד, או שהם יקרו באותו הרגע, או שאלפא יקרה לפני בטא, או שבטא יקרה לפני אלפא.
+
+
+### בדידות
+
+זמן ייקרא **בדיד** (דיסקרטי) אם לכל נקודה בזמן, יש נקודה שהיא זו שקדמה לה.
+
+כלומר, לכל t1 יש t2 כך שt2Bt1 וגם אין t3 כך ש - 
+t3Bt1 & t2Bt3
+
+		Μ ⊨ (α ^ Gα) -> PGα 
+		
+		Μ ⊨ (α & Hα) -> FHα
+
+### צפיפות
+
+זמן ייקרא **צפוף** אם לכל שתי נקודות t1,t2 כך ש
+t1Bt2
+
+יש t3 כך ש-t3Bt2 וגם t1Bt3
+
+בתמצית, *בין כל שתי נקודות יש נקודה שלישית*[^3].
+
+		Μ ⊨ Fα -> FFα
+		
+		Μ ⊨ Pα -> PPα
+
+
+## הטיעון של דיאדורוס
+
+[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) סבר שהעבר סגור - בלתי ניתן לשינוי - אבל העתיד פתוח ([מחר יתקיים קרב ימי](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת#דו-ערכי)). 
+
+
+מול אריסטו ניצב דיאדורוס כרונוס[^1] חושב שיש סתירה פנימית בין שתי הטענות של אריסטו. הוא מניח שתי הנחות שאריסטו אמור לקבל:
+
+1. העבר הכרחי.
+	מה שהיה, היה - נגמר, לא ניתן לשינוי
+
+2. אם משהו בלתי אפשרי (P) נגרר על ידי משהו אחר (Q), אז גם המשהו האחר (Q) בלתי אפשרי.
+
+נניח ואנחנו מדברים על צדף.
+
+- P - הצדף לא נראה ואף פעם לא ייראה
+
+- בעבר נכון "בעתיד P".
+
+אבל העבר הכרחי. לכן,
+
+- בהכרח בעבר "בעתיד P"
+
+כלומר,
+
+- לא אפשרי שבעבר "בעתיד לא P"
+
+אבל, אם נניח כמו אריסטו שהעתיד פתוח, אז אפשרי שלא P (~P). אזי ממילא:
+
+- "בעתיד לא P" - אפשרי
+
+וכך נובע דטרמיניזם!
+
+!!! warning "מה?"
+	**אם העבר הכרחי**, ו**העבר טוען טענות לגבי העתיד**, אז הרי שאם טענו משהו לגבי העתיד בזמן עבר, או שקיבענו את העתיד (במידה והטענה מתממשת) או ששינינו את העבר (במידה והטענה לא מתממשת); זו בעיה רצינית.
+
+
+```
+A: Pα -> ~◇~Pα (◇Pα)
+Β: □ (α -> β) -> (~◇β -> ~◇α) #אקסיומה K
+D:  α -> ~P~Fα #ההווה הוא העתיד של העבר
+E: (~α & ~Fα) -> P~Fα
+---
+C: (~α & ~Fα) -> ~◇α #דטרמיניזם!
+```
+
+
+
+
+[^1]: מי אמר שיעור פילוסופיה ולא קיבל?
+[^2]: איזה שם *מעולה* לפילוסוף שעוסק בזמן.
+[^3]: [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) אמר את זה.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md

@@ -1,4 +1,3 @@
-title: לוגיקה מודאלית
 
 **לוגיקה מודאלית** היא לוגיקה שעוסקת במונחי ה**אפשרות** (◇) וה**הכרח** (□) - מה שעוסקים בו ב[מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה).
 
@@ -336,107 +335,9 @@ v(W, A->B) = T if (v(W,A) = F or v(W,B) = F)
 v(W,□A) = T if for ALL w`∈W v(w`,A) = T
 ```
 
-אבל את הבעיה האחרונה לא הצליח קארנפ לפתור, ונשלח לתהום הנשייה. ואז, הגיע קריפקה.
+אבל את הבעיה האחרונה לא הצליח קארנפ לפתור, ונשלח לתהום הנשייה. ואז, הגיע [קריפקה](./קריפקה).
 
 
-### הסמנטיקה של קריפקה
-
-סול קריפקה היה מגדולי הלוגיקנים בכל הזמנים. תרומתו הגדולה, אולי הגדולה ביותר, הגיעה בגיל 15.
-
-רע לובש ז'קט. האם *אפשרי* עבורו לפשוט אותו? כן. רע פושט את הז'קט. האם *עכשיו* אפשרי עבורו לפשוט את הז'קט? *לא*; קריפקה אומר שאפשרות הוא מושג **יחסי**.
-
-```
-P = Wearing a jacket
-Q - Taking of the jacket
-
-Situaion 1: Wearing the jacket
-P = T
-Q = F
-
-◇Q = T
-
-Situation 2: 
-P = F
-Q = T
-
-◇Q = F
-
-```
-
-כלומר, מצב 2 **נגיש** (accessible) ממצב 1, אבל לא כל הדברים ממצב 1 נגישים ממצב 2.
-
-!!! info "הגדרה"
-	**מודל קריפקה** הוא רביעיה `Μ = <W, @, v, R>` (הוספנו `R`) כאשר:
-	
-	W - קבוצה של עולמות אפשריים
-	
-	@ ∈ W - העולם הממשי
-	
-	R - יחס נגישות (בינארי) בין עולמות אפשריים:
-	
-	w\`Rw - W\` נגיש לW
-	
-	V - פונקציית הערכה. 
-	
-	v(w,P) - הערך של P בעולם W.
-	
-	v(W, ~A), v(W, A-> B) - כמו במודלי קארנפ
-	
-	 v(w,□A) = T אם לכל w\` ∈ W כך ש wRw\`: v(w\`,A) = T
-	 
-	  v(w,◇A) = T אם יש w\` ∈ W כך ש wRw\`: v(w\`,A) = T
-
-
-לכל מודל קריפקה M: 
-`M ⊨ □ (A -> B) -> (□A -> □B)` (אקסיומה K)
-כלומר,
-
-`v(@,K) = T`
-
-הוכחה: 
-
-נניח בשלילה שיש מודל M כך ש `Μ ⊭ Κ`
-
-כלומר, 
-`v(@,K) = F`
-
-לכן, 
-
-```
-v(@, □( Α -> Β)) = Τ
-v(@, □Α -> □Β) = F
-``` 
-
-	1. `v(@, □( Α -> Β)) = Τ` ולכן לכל w∈ W כך ש @Rw:
-	
-	`v(w, A-> B) = T` 
-	כלומר, בעולם @, A הכרחי
-
-2. `v(w, □A) = T` ולכן לכל w∈ W כך ש  @Rw:
-
-	`v(w, B) = T`
-	כלומר, בעולם @, בהכרח B שקרי
-
-מ1 ו2 נובע:
-
-v(@, □B) = T - בסתירה להנחה.
-
----
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות רפלקסיבי מתקיים: `Μ ⊨  Τ`
-
-
-(כאן הייתה הוכחה, והתעצלתי)
-
-
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות סדרתי מתקיים: `Μ ⊨ D`
-
-
-
-!!! info "הגדרה"
-	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות טרנזיטיבי מתקיים `M ⊨S4` (האקסיומה, לא המערכת).
-
 
 
 [^1]: לפי אריסטו, יש רק דבר אחד כזה, והוא האל.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/פאראקונסיסטנטית.md

@@ -0,0 +1,166 @@
+---
+title: לוגיקה פאראקונסיסטנטית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+  - לוגיקה_פאראקונסיסטנטית
+---
+ב[לוגיקה קלאסית](../../לוגיקה) למדנו ש - 
+
+$$A, \not Α \vdash B$$
+
+יכול להנביע כל פסוק (כלומר, [*מסתירה נובע כל דבר*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה)), ודי התעלמנו מזה, למרות שזה מוזר.
+
+אבל יש עם הדבר המוזר הזה כמה בעיות:
+
+1. **תוכן** - לא חייב להיות קשר בין התוכן של A וB. ובכל זאת אנחנו מקבלים "בחינם" את התוכן של B, וזה סותר את האינטואיציה הטבעית.
+2. **הצדקה** - אנחנו חושבים שאם יש לנו טיעון תקף, אנחנו מוצדקים להאמין למסקנה שלו - אבל נדמה שהסתירה מפרה את זה.
+3. **אי-יעילות** - זו בעיה מעולם מדעי המחשב. חשבו על מצבי אסון; מגיע מיד הרבה מידע סותר על אותו הדבר. לאן המחשב צריך לשלוח תגובה? אם יש הרבה מידע סותר, הוא *יתפוצץ*.
+
+	לא ברור שאנחנו שונים מהמחשב. גם אנחנו עלולים להאמין בדברים עם סתירה פנימית. ובכל זאת אנחנו לא מסיקים *כל פסוק* - לא לוגית, ולא פסיכולוגית. 
+
+אז איך שומרים על ההגדרה הכללית של תקפות - *אם כל ההנחות אמיתיות אז המסקנה חייבת להיות אמיתית* - ודוחים את $A, \not Α \vdash B$? הדרך היא, באיזשהו מובן, לתאר *סתירות אמיתיות*, כמו ההאמנות הסותרות שלנו.
+
+## דיאלתאיזם
+
+העמדה הפילוסופית הזו מכונה **Dialetheism**[^1] - **העמדה לפיה יש סתירות אמיתיות**. 
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Graham Priest - *What is so Bad about Contradictions?*](./contradictions.pdf)
+	
+
+פריסט לא מנסה, כמו [לוגיקה אינטואיציוניסטית](../אינטואיציוניסטית), לשנות את החשיבה מהיסוד: הוא רוצה לשלם את המחיר המינימלי בסתירות אמיתיות ולהמשיך הלאה.
+
+### טענות נגד
+
+1. סתירות גוררות הכל וזה רע. 
+
+	נטפל בזה בהמשך.
+
+2. סתירות לא יכולות להיות אמיתיות כי הן חסרות המשמעות, ומה שאין לא משמעות הוא לא אמיתי.
+3. אי אפשר להאמין בסתירות בצורה רציונלית.
+
+	**זה לא נכון!**
+	
+	נניח וכתבתי ספר. אני חושב שכל מה שכתבתי נכון. עם זאת, אני יוצר סופי, וסביר להניח שטעיתי איפושהו. אני מאמין שטעיתי איפושהו, אבל בו בזמן אני מאמין ששמה שכתבתי נכון. לוגית, זו סתירה סתירתית לגמרי, בקטע סתירתי. אבל האם זה לא רציונלי? מרגיש לנו הפוך: זה *הכי* רציונלי!
+
+
+דוגמה נוספת - פריסט היה אדם נוצרי דתי. בנצרות יש בעיה תיאולוגית קשה - בדמות [השילוש הקדוש](/פילוסופיה/נוצרית#השילוש-הקדוש) - איך שלוש נהיים אחד? זוהי בעיה שפריסט ניסה לפתור. זה דוגמה של פרדוקס השקרן - 
+
+> 1. (1.) הוא משפט שקרי.
+
+זו סתירה רצינית. אבל אנחנו כן מבינים את זה באיזשהו מובן, ואנחנו בטח לא יכולים להסיק ממנו הכל, אומר פריסט - ולכן הוא חושב שפסוקים כמו זה הם *גם* אמיתיים ו*גם* שקריים.
+
+4. אם היו סתירות אמיתיות, לא היה אפשרי לבקר אף אחד. 
+
+בדיחה חסידית מספרת על שני צדדים ניצים שבאו לגישור אצל הרבי. הרבי הקשיב לצד הראשון ואמר, *כן, אלו טיעונים מאוד משכנעים, אתה צודק*, ואז שמע את הצד השני ואמר שוב *כן, אלו טיעונים מאוד משכנעים, אתה צודק*. אשתו של הרבי מתפרצת פנימה וזורקת - *לא יכול להיות ששניהם צודקים*, והוא משיב *כן, את צודקת*.
+
+התשובה של פריסט היא שסתירה *יכולה* להיות אמיתית (כמו פרדוקס השקרן) אבל לא *כל* סתירה אמיתית (כמו דואליזם ומטריאליזם, זה פשוט לא יושב). 
+
+5. אם יש סתירות אמיתיות, אי אפשר לדחות כלום.
+
+אם ב$P \lor \neg P$ אנחנו  דוחים בהכרח את אחד מהשניים, אבל יש סתירות אמיתיות, אנחנו לא יכולים לדחות את $P$.
+
+פריסט, בתגובה, מבחין בין *שלילה* ל*דחייה*. זו טענה של [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה) - סביב המובן. חשבו על המשפט -
+
+!!! is-info ""
+	אם יורד גשם יש עננים
+	
+	יורד גשם
+	
+	 ---
+	 
+	 יש עננים
+
+
+*אם יורד גשם* זו לא טענה: זה תנאי מסיום. אבל *יורד גשם* זו טענה.  
+
+פרגה מפריד בין *תוכן* הטענה ל*כוח* הטענה - מה הטענה אומרת, *ומה עושים איתה בפועל*:
+
+*שלילה* היא אמצעי לשוני - למשל, *אם אין עננים לא יורד גשם* מכיל שתי שלילות. 
+
+*דחיה* היא *Speech Act* - היא חישוב כנגד הפסוק כולו. היא שימוש בלשון *על מנת לבצע פעולה כלשהי*
+
+
+אם נקבל דיאתליזם, *שלילה* תפסיק להוות *דחייה*, וזו בעיה - אבל ייתכן וישנה דרך *אחרת* לדחות דברים - בלי המילה *לא*.
+
+
+לאור כל הקשיים האלה, הגה גרהאם את [**לוגיקת הפרדוקס**](./paradox.pdf).
+
+## לוגיקת הפרדוקס
+
+המניע מאחורי לוגיקת הפרדוקס היא לשמר כמה שיותר מהלוגיקה הקלאסית, אבל לאפשר בה סתירות אמיתיות. 
+
+הרעיון המרכזי הוא ש***אמת* ו*שקר* לא מוציאים זה את זה**.
+
+לכל פסוק ניתן קבוצה של ערכי אמת: $\{T, F\}$, או $\{T\}$ או $\{F\}$.
+
+פונקציית הערכה $V$: נותנת לפסוקים האטומיים אחת משלושת הקבוצות הללו.
+
+תנאי האמת לשלילה: 
+
+$$\begin{align}
+T \in \lor (\neg A)\ if\ F \in \lor(A) \\
+F \in \lor (\neg A)\ if\  T\in \lor(A) \\
+\end{align}$$
+
+
+תנאי האמת לאמת: 
+
+$$
+\begin{align}
+T \in \lor (A \lor B)\ if\ T\in\lor(A)\ or\ T\in\lor(B) \\
+\\
+F \in \lor (A \lor B)\ if\ F\in\lor(A)\ or\ F\in\lor(B) \\
+\\
+T \in \lor (A \land B)\ if\ T\in\land(A)\ or\ T\in\land(B) \\
+\\
+F \in \lor (A \land B)\ if\ F\in\land(A)\ or\ F\in\land(B) \\
+\end{align}
+$$
+
+בעצם, מסתתר פה ערך אמת נוסף - $P$ (פרדוקס - אמת *ו*שקר)
+
+| $A$ | $\neg A$ |
+| --- | -------- |
+| T   | F        |
+| P   | P        |
+| F   | T        |
+
+
+ בדיסיונקציה - 
+
+|       | B            | B       | B       | B       |
+| ----- | ------------ | ------- | ------- | ------- |
+| **A** | ***$\lor$*** | ***T*** | ***P*** | ***F*** |
+| **A** | ***T***      | T       | T       | T       |
+| **A** | ***P***      | T       | P       | P       |
+| **A** | ***F***      | T       | P       | F       |
+
+ובקוניוקנציה - 
+
+|       | B             | B       | B       | B       |
+| ----- | ------------- | ------- | ------- | ------- |
+| **A** | ***$\land$*** | ***T*** | ***P*** | ***F*** |
+| **A** | ***T***       | T       | P       | F       |
+| **A** | ***P***       | P       | P       | F       |
+| **A** | ***F***       | F       | F       | F       |
+
+---
+
+$Γ \models A$ אם אין $v$ כך ש $Τ\in\lor(C)$ עבור כל $c \in Γ$ אבל $T\notin\lor(A)$
+
+או בלשון אחרת: **אין שורה בטבלת האמת שבה כל ההנחות מקבלות $T$ או $P$ אבל המסקנה היא $F$.** 
+
+**טענה** - בהינתן הערכה $v$ "קלאסית": כל פסוק אטומי מקבל או $T$ או $F$ ולא $P$. אז כל פסוק מקבל או $T$ או $F$ ולא $P$. 
+
+**הוכחה** - חזרו לטבלאות הקודמות ומחקו כל שורה\טור שמופיע בו ערך האמת $P$ - תתקבל טבלת אמת "קלאסית".
+
+**משפט** - $A$ טאוטולוגיה קלאסית אם ורק אם $A$ טאוטולוגיה גם בלוגיקה של הפרדוקס (LP).
+
+
+[^1]: את העמדה הזו הגה [Graham Priest](https://en.wikipedia.org/wiki/Graham_Priest)-  זו דוגמה קלאסית לאדם (*מעניין*, מוסיפים רע ואורי) שבוחר עמדה מופרכת לחלוטין, ומגן עליה בעקביות, בלהט ובחירוף נפש, עד שהיא נכנסת לספרות הפילוסופית.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קווין.md

@@ -0,0 +1,103 @@
+---
+title: וילארד וון אורמן קווין
+tags:
+  - שנה_ג
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - קווין
+  - אמפריציזם
+  - לואיס
+---
+## שלילת המודאליות של קווין
+
+[Quine](https://en.wikipedia.org/wiki/Willard_Van_Orman_Quine) היה אחד מהפילוסופים האמריקנים הגדולים בכל הזמנים.
+
+
+קווין הושפע מאוד מקארנפ, מ[הפוזיטיביסטים הלוגיים](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיביים), כאשר האחרון היה בטוח שהראשון ממשיך אותו, בעוד שהראשון היה בטוח שהוא מפריך את האחרון. הוא התעניין במושג ה*הכרח*, אבל לא במובן האנליטי שקארנפ חקר אותו.
+
+קווין תוקף חזיתית את מושג ה*אפשרות*, ומכתיר אותו כלא-לגיטימי - לא בפילוסופיה, ולא במדע. 
+
+אנחנו משתמשים *המון* במושג האפשרות, לרוב במובן שלילי (*אין מצב שאני עובר את כל מועדי א'*[^1]). אבל קווין דוחה אותו לאור הבעיה ב**אינדיוידואציה של ישים אפשריים**.
+
+חשבות על השאלה - 
+
+!!! is-info ""
+	כמה אנשים שמנים יכולים לעמוד בפתח הדלת הזאת?
+	
+	וכמה מהם הם קירחים?
+
+למושג **אנשים שמנים אפשריים** אין *אינדיוידואציה* - איך אנחנו אמורים לדעת אם הם קירחים?
+
+על זאת קווין אמר - 
+
+> No entity without identity
+> 
+> אין ישות ללא זהות
+
+
+
+אני לא יכול להגיד שמשהו קיים אם אני לא יכול לברר כל תכונה שלהם - איני יכול, *באופן עקרוני*, לדעת כמה מהאנשים השמנים הם קירחים. אם אין אינדיוידואציה, האובייקטים האלה לא קבילים!
+
+![fat men](./fat.jpg)
+<small>כמה נכנסים?</small>
+
+
+
+לכאורה יש עוד שימוש במושג ההכרח - 
+
+!!! is-info ""
+	אם X נמר, אזי **בהכרח** יש לו חברבורות
+	
+	אם אני אנבח את כל הנביחות שלי, אז **בהכרח** אהיה נבוח
+
+
+אבל, קווין יגיד, אפשר לזרוק כאן את מושג ההכרח ולהגיד - 
+
+!!! is-info ""
+	לכל הנמרים יש חברבורות
+	
+	בכל מקרה בו אני נובח את כל הנביחות שלי, אני נבוח
+
+![נמר](./spots.jpg)
+<small>חברבורתיים בהכרח?</small>
+
+והנה עשינו רדוקציה ונפטרנו ממושג ההכרח. האם האסטרטגיה הזו עובדת?
+
+
+דברים כמו - *סוכר בהכרח מסיס במים* - נהפכים לדברים כמו - *חומר מסיס אם בכל פעם ששמים משהו מסוגו במים הוא מתמוסס*. לא ברור שאנו זקוקים בכלל למושג ההכרח.
+
+הכיוון של קווין הוא אמפריציסטי, כמו של [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - *איפה יש אפשרות או הכרח בעולם?* השימוש האמיתי שלהם הוא קישור בין אירועים - לא ישים מטאפיזיים של ממש: יש לנו רק אירועים, ש*אנחנו* מקשרים בדימיון ([בעיית האינדוקציה](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה)). כל מה שהמדע יכול לעשות הוא לבחון היפותזות. 
+
+לא ברור שיש בכלל הגדרות בלי תיאוריה - ולכן אין הכרח: תמיד יש תלות במה שיש בעולם. נהוג לומר שקווין *ערער על ההבחנה בין האנליטי לסינתטי* - מה שאמיתי בהגדרה ומה שאמיתי כי הסתכלנו וראינו: קווין מערער על זה שיש בכלל משהו אמיתי בהגדרה, ולכן התנגד מאוד ל[לוגיקה מודאלית](./מודאלית)[^2]
+
+## הריאליזם המודאלי של לואיס
+
+תלמיד אחד של קווין היה [דוויד לואיס](https://en.wikipedia.org/wiki/David_Lewis_(philosopher)), שהגה את תזת ה**ריאליזם המודאלי**, ההפוכה לגמרי, שאומרת ש**כל העולמות האפשריים קיימים** - בדיוק כפי שהעולם שלנו קיים! וזאת בהצדקה שאין לנו חלופה או תזה טובה יותר. 
+
+איך אפשר לדבר בכלל, שואל לואיס, על אפשרויות חלופיות מבלי לערב עולמות אפשריים? ומבלי שהם קיימים, *אפשרי* הוא סתם מושג לא מפוענח כזה: תיאורים כמו *מצבים אפשריים* כבר מניחים מודאליות.
+
+מושג האפשרות, הוא אומר, הוא **אינדקסיקל** - מושגים שנקבעים על ידי הקשר. למשל, כש*אני* אומר אני, אני מתכוון *אליי*, אבל כשרע אומר *אני* הוא מתכוון לרע, כמו גם כשאנחנו אומרים *עכשיו*. באותו האופן, כשאנחנו אומרים *ממשות*, אנחנו מתכוונים *לממשות הזו*, בעולם אפשרי אחר הם *ממשיים שם*. 
+
+ומה בעניין האנשים השמנים שלנו? לואיס לא מרשה מעבר בין העולמות האפשריים האחרים: *בעולם הממשי האחר* יש להם תנאי ממשות אחרים, אבל בעולם הממשי *שלנו* אין תנאי ממשות כאלה: החטא של קווין, הוא אומר, הוא הנחת מעבר בין העולמות האפשריים. 
+
+!!! success "ראו גם"
+	
+	[Cοunterpart Theory (Lewis)](https://en.wikipedia.org/wiki/Counterpart_theory)
+
+בכך משתלם היפוך שלם במעמד של המטאפיזיקה - קארנפ וקווין התנגדו מאוד למטאפיזיקה, וקריפקה ולואיס הציפו אותה לפני השטח, עם השלכות פילוסופיות מאוד משמעותיות.
+
+## עמדת הביניים של קריפקה
+
+קריפקה מציע פשרה: העולם הממשי הוא רק זה, והעולמות האפשריים הם רק מה שיכל להיות. עולמות אפשריים הם פשוט אוסף כל השיפוטים (פרדיקטים) שמרכיבים אותו. המסקנות שהוא גוזר מכך הן לא ברורות מאליהן.
+
+מאז [קאנט](), מזהים [הכרח עם אנליטיות](). קריפקה מתווכח עם הזיהוי הזה. למשל:
+
+!!! is-info ""
+	מים הם Η2Ο
+
+זהו משפט **הכרחי** (*כל* המים הם H2O), אבל **אפוסטריורי** (היינו צריכים לגלות את זה). 
+
+דוגמה נוספת היא *הזומבי של הפילוסוף*. נניח ויש אנשים שנראים, מתנהגים ופועלים כמונו - אבל אין להם *נפש*; הם חסרי [תודעה](/פסיכולוגיה/תודעה#הזומבי-של-הפילוסוף). זו עמדה לא רחוקה מ[מטריאליזם](/פילוסופיה/טבע#פיזיקליזם-כבסיס-המדע). 
+
+[^1]: ףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף (צוחק בלא עשיתי מועד ב' אף פעם)
+[^2]: ולמרות זאת, תמך ב והמליץ על [קריפקה](./קריפקה), שהיה תלמיד שלו.

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md

@@ -0,0 +1,217 @@
+title: מודלי קריפקה
+
+
+סול קריפקה היה מגדולי הלוגיקנים בכל הזמנים. תרומתו הגדולה, אולי הגדולה ביותר, הגיעה בגיל 15. מה הוא אומר?
+
+!!! is-info ""
+	רע לובש ז'קט. האם *אפשרי* עבורו לפשוט אותו? כן. רע פושט את הז'קט. האם *עכשיו* אפשרי עבורו לפשוט את הז'קט? *לא*; קריפקה אומר שאפשרות הוא מושג **יחסי**.
+
+
+```
+P = Wearing a jacket
+Q - Taking of the jacket
+
+Situaion 1: Wearing the jacket
+P = T
+Q = F
+
+◇Q = T
+
+Situation 2: 
+P = F
+Q = T
+
+◇Q = F
+
+```
+
+כלומר, מצב 2 **נגיש** (accessible) ממצב 1, אבל לא כל הדברים ממצב 1 נגישים ממצב 2.
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**מודל קריפקה** הוא רביעיה סדורה:
+	
+	$Μ = <W, @, v, R>$
+	
+	 (הוספנו $R$) כאשר:
+	
+	$W$ - קבוצה של עולמות אפשריים
+	
+	$@ \in W$ - העולם הממשי
+	
+	$R$ - יחס נגישות (בינארי) בין עולמות אפשריים:
+	
+	$WRw$ 
+	
+	 משמע $W$ נגיש ל $w$
+
+	$V$ - פונקציית הערכה. 
+	
+	$v(w,P)$ - הערך של P בעולם $w$.
+	
+	$v(W, \not A)$, $v(W, A \to B)$ - כמו במודלי קארנפ
+	
+	 $v(w, \Box A) = T$ אם לכל $w \in W$ כך ש $wRw$: $v(w,A) = T$
+	 
+	  $v(w,\Diamond A) = T$ אם יש $w \in W$ כך ש $wRw$: $v(w,A) = T$
+
+
+לכל מודל קריפקה $M$: 
+$M \models \Box (A \to B) \to (\Box A \to \Box B)$ (אקסיומה K)
+כלומר,
+
+$v(@,K) = T$
+
+הוכחה: 
+
+נניח בשלילה שיש מודל $M$ כך ש $Μ \nvDash Κ$
+
+כלומר, 
+$v(@,K) = F$
+
+לכן, 
+
+$$
+v(@, □(Α -> Β)) = Τ
+v(@, □Α -> □Β) = F
+$$
+
+
+1. נתון $v(@, □( Α -> Β)) = Τ$ ולכן לכל $w \in W$ כך ש $@Rw$
+	
+	$$v(w, A-> B) = T$$
+	כלומר, בעולם $@$, $A$ הכרחי
+
+2. נתון  $v(w, □A) = T$ ולכן לכל $w \in W$ כך ש  $@Rw$:
+	
+	$$v(w, B) = T$$
+	
+	כלומר, בעולם $@$, בהכרח $B$ שקרי
+
+
+מ1 ו2 נובע:
+
+
+$$
+v(@, □B) = T
+$$
+
+**בסתירה להנחה**.
+
+## יחסי נגישות 
+
+הנגישות של העולמות במודלי קריפקה מתחלקת לכמה סוגי יחסים:
+
+- **רפלקסיביים** - כל עולם יכול לגשת לעצמו.
+
+$$\forall w \in W,\ wRw$$
+
+כלומר, אם $\Box Α$, אז $A$ אמיתי בעולם הממשי.
+
+
+- **טרנזיטיביים** - אם  $w1$ יכול לראות את $w2$ ו$w2$ יכול לראות את $w3$  אזי $w1$  יכול לראות את $w3$ 
+
+	$$∀w1​, w2​, w3​∈W ,(w1​Rw2​ ∧ w2​Rw3​) \to w1​Rw3​$$
+
+כלומר, אם $\Box A$, אז $A$ אמיתי בכל העולמות הנגישים, לרבות העולם הממשי.
+
+
+- **סימטריים** - אם $w1$ יכול לראות את $w2$ אז $w2$ יכול לראות את $w1$.
+
+$$\forall w1​,w2 \in W, w1​Rw2 ​\to w2​Rw1$$
+
+כלומר, כל העולמות נגישים האחד לשני
+
+- **סדרתיים** - כל עולם יכול לגשת לפחות לעולם אחד נוסף כך ש-
+
+$$\forall w \in W,\exists v\to W\ so\ that\ wRv$$
+
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **רפלקסיבי** מתקיים: $$Μ ⊨  Τ$$
+
+
+(כאן הייתה הוכחה, והתעצלתי)
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **סדרתי** מתקיים: $$Μ ⊨ D$$
+
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **טרנזיטיבי** מתקיים $M ⊨ S4$ 
+	
+	(האקסיומה, לא המערכת).
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות **סימטרי** מתקיים $M ⊨ B$
+	
+	$$Β:\ Α \to \Box \Diamond Α$$
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בכל מודל קריפקה M בו יחס הנגישות יהיה **סימטרי** ו**טרנזיטיבי** מתקיים 
+
+	$$Μ \models \Diamond Α \to \Box \Diamond Α$$
+
+
+## מסגרת
+
+ומה לגבי מודל שיש בו עולם יחיד, שבו $A=T$? האם $□Α \to Α$?
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	מסגרת C היא קבוצה של מודלי קריפקה שחולקים את אותם עולמות אפשריים ואותו יחס נגישות.
+	
+	לעיתים נסמן:
+
+	$C = <W,R>$
+
+## משפטי השלמות של קריפקה
+
+I.F.F[^2]
+
+$$
+\begin{align}
+⊨(K)A\ Ι.f.f\ ⊢(K)A \\
+⊨(ref)A\ Ι.f.f\ ⊢(T)A \\
+⊨(serial)A\ Ι.f.f\ ⊢(D)A \\
+⊨(ref + trans)A\ Ι.f.f\ ⊢(S4)A \\
+⊨(Sym)A\ Ι.f.f\ ⊢(b)A \\
+⊨(equiv)A\ Ι.f.f\ ⊢(S5)A \\
+\end{align}
+$$
+
+
+המשפטים האלו הם מה שהפכו את קריפקה לקריפקה, והם נאותים ושלמים. הם מראים שאם יש לי הוכחה במסגרות מודלים מסוימות (סדרתיות, סימטריות וכו'), הרי שלא תהיה דוגמה נגדית, ולהיפך - **אם אין דוגמה נגדית, יש הוכחה**.
+
+
+
+### הוכחת הנאותות
+
+**משפט הנאותות** - 
+אם $⊢(Σ)A$, אזי אין מודל במסגרות הרלוונטיות $M$ כך ש$Μ ⊭ Α$.
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	בהינתן קבוצת פסוקים $Δ$ - 
+		
+	$$□Δ = {B\ |\ \Box B \in Δ}$$
+
+עובדות:
+
+1. לכל $Γ, Σ$ עקבית-מקסימלית 
+
+$$□Δ != Ø$$
+
+2. לכל $Δ,Σ$ עקבית כך ש
+
+$$
+\neg \Box B \in Δ
+$$
+
+
+$$□Δυ[\neg Β]\ is\ Σ-consistent$$
+
+[^2]: אם ורק אם

פילוסופיה/לשון/פרגה.md

@@ -12,7 +12,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 בספרו *סודות האריתמטיקה*, דורש [גוטלוב פרגה](https://en.wikipedia.org/wiki/Gottlob_Frege):
 
 ### אנטי פסיכולוגיזם
-- להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
+
+!!! warning ""
+	להפריד בין הפסיכולוגי מהלוגי ואת הסובייקטיבי ומהאובייקטיבי.
 
 האידאה היא יש פסיכולוגיה סובייקטיבי, כפי שאומר לוק. עקרון זה, ה***אנטי-פסיכולוגיזם*** של פרגה, דורש להדיר מן השפה את האידאה, ובמקום להעניק לה משמעות **רק** בישיים האובייקטיביים, הלוגים. 
 
@@ -21,7 +23,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 כשאני אומר 'בקבוק', עליי להתכוון לבקבוק הזה ממש, כאן מולי, ולא לתמונת הבקבוק בתודעה שלי. 'בקבוק' הוא לא צלם הבקבוק בתודעה, אלא חפץ אובייקטיבי (מיכל עם פקק שמכיל נוזלים, או משהו כזה).
 
 ### עקרון ההקשר
-- לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
+!!! warning ""
+	 לעולם לא לבקש את משמעותה של מילה בודדת, אלא רק בהקשרה במשפט. 
+
 בעוד שלוק סבור שהמחשבות אינן אלא שרשרת של אידאות, פרגה טוען בדיוק הפוך - **אסור** לנסות להסיק על המושג הפרטי מבלי ההקשר שבו הוא פועל. זהו ***עיקרון ההקשר*** של פרגה.
 
 פרגה סבור שהמשפט השלם הוא יחידת ההבנה הבסיסית, ולא מילים בודדות. בעוד שהמילים הן תנאי הכרחי להבנת המשפט, מחשבות עוברות בשלמותן במילים בלבד. המשפטים הם המשמעות הפומבית, ולכן הם נקודת הפתיחה - בלעדיהן לא ניתן להבין את המילים[^6].
@@ -29,6 +33,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 בעיקרון ההקשר טוען פרגה שהענקת המשמעות היחידה צריכה להיות פומבית - על סמך מה שיש בעולם - כזו שנקבעת על ידי *ישות חוץ לשונית*[^8]. מה היא הישות הזו? מה מעניק לפסוק משמעות?
 
 #### משמעות פסוק - ערך האמת
+
 בכדי להעניק לפסוק משמעות, פרגה פונה ל*ערך האמת* שלו - אם הוא אמיתי,או שקרי. פסוק הוא לא כמו שם - הוא מורכב, והמרכיבים רלוונטיים לערך האמת שלו.
 
 > **אריסטו** *חכם* הוא פסוק אמת.
@@ -41,6 +46,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 הפסוק *אריסטו חכם* אמיתי משום שישנה ישות מסוימת - אריסטו - וישנה ישות מופשטת אחרת - חוכמה - והיחס ביניהם מתקיים כך שהפסוק אמיתי. מקור המשמעות היא לא בדעה של הדובר או המאזין - אלא בזכות יחס מסוים שמקיימות שתי הישויות. אבל כאן עולה בעיה מטאפיזית קשה - *מה טיב היחס הזה*?
 
 #### אחדות הפסוק בהיותו פונקציה
+
 אם לא נעמוד על היחס הזה, הרי שכל פסוק הוא סתם רשימה. האם הרכיב הראשון נוטל חלק ברכיב השני? מניין מגיע העניין שאי אפשר להוסיף או להפחית שמות (*אריסטו חכם טראמפ*) מבלי שיאבד את זהותו כפסוק?
 
 פרדיקט, עבור פרגה, הוא **פונקציה**[^9] - שמקבלת ארגומנטים מסוימים. הביטוי *אריסטו חכם* הוא מסוג *X חכם*, כאשר הארגומנט הוא *אריסטו*. פרדיקט, למעשה, הוא פונקציה, ישות בלתי-רוויה, שכאשר הוא מקבל ארגומנט מסוים - במקרה הזה, אובייקט מסוג שם - הוא מחזיר פסוק בעל משמעות - שהיא ערך האמת.
@@ -50,15 +56,22 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 ### ההבחנה בין אובייקט למושג
 
-```
-## זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
- [אובייקט] הוא חכם
-# ^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
 
-ארגומנט כמו 'אריסטו' - שהוא שם - יעניק לאובייקט משמעות. ארגומנט לא מתאים, כמו 'שולחן' - לא שם - יוביל לאובייקט חסר משמעות - לא ניתן לקבוע אם שולחן הוא חכם משום שחוכמה היא לא תכונה של שולחנות.
+!!! is-info ""
+	אובייקט הוא חכם
+	
+	 ^זהו פרדיקט; הוא פונקציה (מושג) שמקבלת אובייקט, ומחזירה משמעות (אמיתי או לא אמיתי) 
+	 
+	 \[אובייקט] הוא חכם
+	 
+	 ^ זהו הארגומנט - הדבר שאנו מחילים עליו את הפרדיקט; הדבר שבדברו אנו מעבירים שיפוט נכון\לא נכון.     
+	
+	ארגומנט כמו 'אריסטו' - שהוא שם - יעניק לאובייקט משמעות. ארגומנט לא מתאים, כמו 'שולחן' - לא שם - יוביל לאובייקט חסר משמעות - לא ניתן לקבוע אם שולחן הוא חכם משום שחוכמה היא לא תכונה של שולחנות.
+	
+	\[אריסטו] הוא חכם
+	 
+	 ^זה פסוק  - לקחנו את המושג "[אובייקט] הוא חכם", הזנו לא את האובייקט "אריסטו" (שלו יש משמעות משום ש'אריסטו' הוא שם), וקיבלנו שיפוט - אריסטו הוא אכן חכם, אז ערך האמת חיובי.
 
-[אריסטו] הוא חכם זה פסוק  - לקחנו את המושג "[אובייקט] הוא חכם", הזנו לא את האובייקט "אריסטו" (שלו יש משמעות משום ש'אריסטו' הוא שם), וקיבלנו שיפוט - אריסטו הוא אכן חכם, אז ערך האמת חיובי.
-```
 
 **הפרדיקט לא עומד לעצמו**; X חכם הוא ביטוי חסר משמעות. גם האובייקט חסר משמעות בעצמו, בעוד שהשם - 'אריסטו' - עומד בזכות עצמו (השם 'אריסטו' הוא זה שמעניק ל'אובייקט' משמעות. רק השילוב של השניים מייצר פסוק בעל משמעות.
 
@@ -93,11 +106,12 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 הרהרו בפסוקים:
 
-> 2+2=4
+!!! is-info ""
+	2+2=4
 	
-> השלג הוא לבן
+	השלג הוא לבן
 	
-> אריסטו חכם
+	אריסטו חכם
 
 לפי תורת ההוראה המוקדמת של פרגה, המשמעות של אלו היא ערך האמת. אלא שכאן, ערך האמת של כולם זהה (כולם אמיתיים) - אבל בוודאי שלא ניתן לטעון שיש להם את אותה המשמעות!
 
@@ -154,35 +168,41 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 **המובן** הוא אופן ההצגה של האובייקט.
 
 ### עקרון ההמרה (אקסטנציונליות)
+
 **רווק** ו**לא נשוי** נושאים את אותו המובן, אך בעלי הוראה שונה. כך כל הביטויים הסינונימיים. שלא כמו *כוכב השחר* ו*כוכב הערב*, אף אחד מהביטויים האלו **לא מוסיף מידע נוסף**, ולא מוביל לערך קוגנטיבי שונה. לכן, הם באותו המובן.
 
+!!! is-info ""
+	***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
 	
-> ***ג'ינג'יסטותאלס* הוא טיפש**
-> נושא את אותה ההוראה כמו
+	נושא את אותה ההוראה כמו
 	
-> ***החתול חוויאר* הוא טיפש**
+	***החתול חוויאר* הוא טיפש**
 
 הידיעה מאחורי שני הפסוקים השתנתה - יכול להיות שאתה לא יודע ש*ג'ינג'יסטותאלס* הוא חתול, בעוד שבפסוק השני קודם כל מציינים שמדובר בחתול - אך ערך האמת של שני הפסוקים זהה. כלומר, **ההוראה** זהה, אבל **המובן** משתנה.
 
 מנגד,
-> **החתול הכתום הוא טיפש**
-> נושא את את אותו המובן כמו
 
-> **התחול הג'ינג'י הוא חכם**
-> אבל נבדל ממנו בהוראה; הכסות מאחורי המונחים זהה - 'חתול כתום' ו'חתול ג'ינג'י אומרים אותו דבר, אבל ערך האמת של שני הפסוקים שונה - האחד אמיתי והאחד שקרי.
+!!! is-info ""
+	 **החתול הכתום הוא טיפש**
+	
+	נושא את את אותו המובן כמו
+	
+	**התחול הג'ינג'י הוא חכם**
+	
+	אבל נבדל ממנו בהוראה; הכסות מאחורי המונחים זהה - 'חתול כתום' ו'חתול ג'ינג'י אומרים אותו דבר, אבל ערך האמת של שני הפסוקים שונה - האחד אמיתי והאחד שקרי.
 
 המושג החדש, שלנו, המובן, נבדל מה**אידאה**, או הדימוי, של הפילוסופיה החדשה. בניגוד לאידאה, שהיא לעד פרטנית, המובן הוא ציבורי וברור לכל - המונח בשפה שאומר את הדבר המסוים הזה. מה שעולה לי בראש כשאני אומר 'חתול כתום' עלול להיות שונה ממה שעולה לי בראש כשאני אומר 'חתול ג'ינג'י' - התמונה שתעלה אצל אנשים שונים, ואפילו אצלי בזמנים שונים, אינה יציבה; אולם, אבל בכל מקום שאני יכול לציין 'חתול כתום' אני יכול לציין 'חתול ג'ינג'י', בהתאם לחוקי השפה - זהו דבר שכולם יודעים ואינו נתון לפרשנות.
 
+!!! is-succes ""
+	אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון: 
 	
-> אם נחזור למשולש מהשיעור הראשון: 
+	1. השפה - הביטוי הלשוני
 	
-> 1. השפה - הביטוי הלשוני
+	2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
 	
-> 2. העולם - ההוראה; הביטוי מורה על העולם
+	3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
 
-> 3. המובן - התודעה; הביטוי הוא אופן ההינתנות של ההוראה
 
-> {.is-success}
 
 #### שלושת האופנים של המובן
 1. המשמעות של הביטוי הלשוני
@@ -216,13 +236,14 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 הקשרי אמונה מפרים לעיתים תכופות את עקרון האקסטנציונליות:
 
-> 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
+!!! is-info ""
+	 1. אדיפוס רוצה לשאת את יוקסטה לאשה
 	
-> 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
+	 2. יוקסטה = אמו של אדיפוס
 	 
-> 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
+	 3. לכן, אדיפוס רוצה לשאת את אמו לאישה
 	
-> אבל הוא לא... (אופסי)
+	אבל הוא לא... (אופסי)
 
 אלא שבמקרה הזה, *יוקסטה* אינה יוקסטה כפי שאנו תופסים אותה ממש - אלא כפי ש*אדיפוס* תופס אותה. בהקשרים פסיכולוגיים, ההוראה אינה יוקסטה כלשהי בעולם, אלא יוקסטה האדיפיאנית; למעשה, בהקשרים פסיכולוגיים, המובן הוא גם ההוראה. ומשום שיוקסטה כפי שנתפסת אצל אדיפוס הוא מובן שונה מיוקסטה כפי שהיא בעולם, לא ניתן באמת להחליף את הביטויים, כפי שסברנו תחילה. 
 
@@ -239,6 +260,9 @@ dateCreated: 2023-12-31T15:20:57.801Z
 
 המובן, שלא כמו האידאה, הוא בר שיתוף: כולם יכולים לחשוב אותו משום שהוא כבר קיים בעולם.
 
-> חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל. 
+!!! is-info ""
+	חשבו שאתם צופים על הירח מבעד לטלסקופ. ישנה התמונה של הירח בקרנית שלכם, התמונה של הירח בעדשה, והירח - אי שם בשמים. האידאה, כמותה כתמונה בקרנית שלנו; המובן, כמותו בתמונה בעדשת הטלסקופ; וההוראה היא הירח עצמו, אי שם בחלל. 
+	את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק. 
 
-> את מה שאני רואה בקרנית שלי, לעולם לא אוכל לשתף - אולם, כולם יכולים לצפות בטלסקופ, במידה רבה של דיוק. 
+!!! success "ראו גם"
+	תורת ההוראה של פרגה משחקת תפקיד מרכזי בהרבה נושאים מטאפיזים - למשל, ב[אונטולוגיית היחסים של ואן אינוואגן](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה#אונטולוגיות-של-יחסים).

פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md

@@ -5,6 +5,23 @@ tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55550), [סילבוס](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/syllabus.pdf), [סיכום](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/summary.pdf)
 
 
+## תוכן העניינים
+#### 1. [מבוא]()
+
+מה זה מטאפיזיקה? מה היא חוקרת? למה בכלל יש דברים?
+#### 2. [קיום האל](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל)
+
+האם יש אלוהים? איזה מין אלוהים זה? איזה דין וחשבון הוא יכול לתת על המציאות?
+
+#### 3. [אונטולוגיה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה)
+
+איך ייתכנו דברים נפרדים? איך יכול להיות שלדברים שונים יש משהו במשותף?
+
+#### 4. [סיבתיות](/פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות)
+
+מתי אומרים שדבר אחד גרם לדבר אחר? איזה מין דבר זה, סיבתיות?
+
+
 **מטאפיזיקה**[^2] היא אולי הענף הישן ביותר בפילוסופיה - זה ששואל *איך העולם בנוי*, מהם סדרי העולם. כל המדעים צמחו מסיבה זו מתוך המטאפיזיקה, ועדיין יש ביניהם נקודות דמיון רבות. מאפיין משותף הוא ההתקדמות - אנו נתקלים בבעיה, וככל שנכנס מידע חדש אנחנו משנים ומשכללים את העמדה.
 
 ## מטאפיזיקה לעומת מדע

פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md

@@ -0,0 +1,575 @@
+description: מה יש?
+tags: פילוסופיה, מטאפיזיקה, אונטולוגיה
+
+**איך יכול להיות שלעצמים שונים יש משהו משותף?** זו השאלה שאנחנו שואלים בשיח ה**אונטולוגי** שלנו. **אונטולוגיה** (ὄντωλογοσ) היא הענף הפילוסופיה ששואל *מה יש* במציאות. 
+
+לכל אחד מן המדעים יש מושא מחקר ספציפי - כלכלה אוהבת שווקים, למשל - והמושא של האונטולוגיה הוא המושא הכי פחות ספציפי - המציאות כולה. 
+
+השיח האונטולוגי מתמקד ב**עצמים**[^1], או פרטים, ובמצבי-עניינים כמו *היות קרמיט ירוק* - שמערב **עצם** (קרמיט) ו**תכונה** (ירוק). כשהתכונה מתממשת על ידי פרט נוצרת **עובדה**.
+
+![green](./kermit-green.jpg)
+<small>.קרמיט הצפרדע. מממש את היות-ירוק</small>
+
+תכונה יכולה להיות גם **יחס** (X נמוך מY), כמו **קרמיט נמוך יותר ממגדל אייפל**. גם מימוש של יחס הוא עובדה. לרוב כשמדברים על **תכונה**, יחס גם כלול בפנים.
+
+
+![eiffell](./kermit-eiffel.jpg)
+<small>קרמיט הצפרדע. קטן ממגדל אייפל.</small>
+## גשמי לעומת מופשט
+
+ככלל אצבע (שנוי במחלקת) קרמיט ומגדל אייפל הם דברים גשמיים, אבל להיות גבוה או נמוך מהם, או להיות ירוק או לא ירוק, הם יישים מופשטים. לא כולם מסכימים עם ההגדרה הזו - Laurie Paul, למשל, חושבת שכל אלו הם גשמיים.
+
+אז מה גשמי ומה מופשט? דרך אחת היא להגיד שגשמי נמצא בחלל-זמן ומופשט לא; אפיון נוסף הוא שגשמי נושא כוח סיבתי ומופשט לא; כל אלו כמובן שנויים במחלוקת.
+
+## פרטים לעומת תכונות
+
+יש מי שחושב שהקיום של **פרטים** הוא עצמאי - לא תלוי בשום דבר אחר, בעוד שתכונות זקוקות לפרט לחול עליה - תכונות ויחסים הם לא בלתי-תלויים, אלא קיימים במצב עניינים מסוים שבו יש פרטים הממשים אותן (אין *ירוק*, אם אין *משהו* שמממש *להיות ירוק*).
+
+דרך נוספת היא להגיד שעצמים הם **אימננטים** - נמצאים במקום כלשהו בחלל-זמן - בעוד שתכונות ויחסים הם **טרנסנדנטיים** - שזו דרך מפונפנת להגיד שהם לא נמצאים בחלל או בזמן.  אריסטו[^2] חשב שתכונות ויחסים הם אימננטיים, ואפלטון חשב ההיפך.
+
+דרך נוספת היא להגיד שפרט לא יכול להיות קיים יותר מפעם אחת, בעוד שתכונות ויחסים יכולים להתממש הרבה פעמים. יש רק *העט יוסי* אחד ורק *העט דני* אחד, אבל הרבה *להיות עט*-ים - דני ויוסי שניהם מממשים את היות-עט. מנגד, יש האומרים שה*עטיות* של יוסי וה*עטיות* של דני שונות לגמרי. 
+
+אז, איך יכול להיות שלעצמים שונים יש תכונות במשותף? הבה נצלול פנימה.
+
+
+## קטגוריה אונטולוגית
+!!! info ""
+	קטגוריה אונטולוגית היא אוסף **טבעי** ו**מקיף** של ישים.
+
+אוסף הוא **טבעי** כאשר הוא **הומוגני** - כאשר לכל הישים באוסף יש תכונה משותפת. אוסף הוא **מקיף** כשיש בתוכו הרבה ישים.
+
+הקטגוריה האונטולוגית של **יחסים מופשטים**, למשל, היא **טבעי** כי הוא חולק תכונה (מופשטים) ו**מקיף** כי יש בו הרבה ישים (גדול מ, קטן מ...)
+
+קטגוריה אונטולוגית נוספת היא **זמנים**. יש המון רגעים בזמן - זה אוסף מאוד מקיף, וטבעי - הם כולם רגעים. אירועים, פרטים, וכדומה הם גם קטגוריות אונטולוגיות, בעוד ש*כל כלבי הגולדן רטריבר* הם **לא** קטגוריה אונטולוגית - היא לא מספיק מקיפה.
+
+![goldens](./goldens.jpg)
+<small>גולדן רטריברים. לא קטגוריה אונטולוגית.</small>
+
+
+יש גם תחומים אפורים - מערכות פיזיקליות - ודברים שהם בבירור *לא* קטגוריות אונטולוגיות - *אירועים וזמנים* (לא מספיק הומוגני), או *ערך הראות וברק אובאמה* (אני לא עומד להסביר). אולם לכל השאר, החלוקות האלו מספיק טובות, אפילו לצרכי מחקר מתקדמים.
+
+
+## תכונה
+
+!!! info ""
+	**תכונה**\*[^3]  היא **אופן שבו דברים יכולים להתקיים**[^4], כאשר דברים יכולים **לממש**[^5] את האופן הזה, וכאשר כל מימוש של האופן הזה היא מימוש על ידי יותר מדבר אחד בסדר מסוים.
+
+*דבר אחד* מצמצם אותנו ליחסים *במובן הצר* (גבוה מ, נמוך מ, ולא *לאהוב את...*).
+
+
+זו ההגדרה הפשוטה. אבל יש בעיה. מה לגבי *להיות מעגל ולהיות מרובע*? זה לא אופן שמשהו יכול לממש - אין מעגל מרובע. יש אונטולוגיים שחושבים שיש תכונות  כאלה, ויש כאלו שלא - ואנחנו לא רוצים להכריע רק לפי ההגדרה. אולי אם נוסיף להגדרה - 
+
+!!! info ""
+	... **או לפחות** היא הקטגוריה האונטולוגית שחבריה המובהקים הם אופנים כאמור.
+
+אם יש דבר כמו *להיות מעגל מרובע*, היא לא תהיה חברה *מובהקת* בקטגוריה אונטולוגית כמו *להיות ירוק* משום שאין דברים שיכולים *לממש* את האופן הזה באותה הצורה - דבר לא יכול להיות *מעגל מרובע* כמו שהוא יכול *להיות ירוק*. 
+
+### סוגי תכונות (במובן הרחב)
+
+1. תכונות **מהותיות**[^6] לעומת תכונות **מקריות**[^7].
+
+	תכונה **מהותית** היא תכונה שפרט **לא יכול להתקיים בלעדיה**. אם האובייקט קיים, הוא בהכרח נושא את התכונה הזו - אורי בק לא יכול להיות קיים בלי להיות בעל מסה (*מה לעשות*), ובעל חיים לא יכול להיות בעל חיים בלי, אמ, להיות בעל *חיים*. הדוגמה הקלאסית היא ש**כל דבר זהה לעצמו** - בלי להיות זהה לעצמו, שום דבר הוא לא עצמו.
+
+	מנגד, כל תכונה אחרת היא **מקרית**.
+
+2. תכונות **פנימיות**[^8] לעומת תכונות **חיצוניות**[^9]
+
+	תכונה היא **פנימית** לפרט כאשר היא תלויה רק באופן שבו הוא וחלקיו קיים - כמו התכונה *להיות בגובה מטר שמונים*. אנשים בעלי התכונה הזו מבטיחים שהתכונה תתממש מעצם האופן שבו הם קיימים. זה לא משנה אם אדם בגובה מטר שמונים בישראל, או במאדים - אם הוא בגובה מטר שמונים, הוא פשוט בגובה מטר שמונים. 
+
+	אבל הגובה יכול להשתנות. אז למה אומרים שזו תכונה פנימית? קחו את העצם **כפי שהוא קיים** - האם זה קובע את הגובה שלו? התשובה היא **כן** - ולכן זו תכונה פנימית.
+
+	תכונה היא **חיצונית**, מנגד, היא כזו שאופן הקיום של עצם עכשיו *לא* מבטיח את הישנותה - כמו *להיות נשוי*. האם עצם הקיום שלי כפי שאני עכשיו מבטיחה שאהיה נשוי? התשובה היא *לא* - ולכן זו תכונה *חיצונית*.
+
+
+ה*מסה* (כמות החומר) שלנו למשל היא תכונה פנימית, בעוד ש*המשקל* שלנו (כוח הכבידה שמופעל עלינו) היא תכונה חיצונית.
+
+
+הקטגוריות האלו הן **אורטוגונליות** - הן לא תלויות זו בזו. למשל, 
+
+- תכונה **מהותית ופנימית** היא *זהות עצמית* (אני לא אהיה עצמי בלי להיות זהה לעצמי, ושום דבר בעולם בחוץ לא ישנה את זה)
+
+- תכונה **מהותית וחיצונית** היא *להיות שונה מ7* - כל דבר שיהפך ל7 יפסיק להיות עצמו, ויהיה 7 (מהותי), אבל היא נקבעת ביחס חיצוני למשהו אחר (7)
+
+- תכונה **מקרית ופנימית** היא *להיות במסה של 20 קילוגרם* - אפשר להישאר אותו הדבר במסה אחרת (מקרית) והמסה תלויה רק באופן שהדבר קיים באותו הרגע (פנימית).
+
+- תכונה **מקרית חיצונית** היא *להיות במשקל 80 ניוטון* - החתולה של אורי בק יכולה להשמין ולאבד את התכונה הזו (מקרית), והיא במשקל 80 ניוטון בנסיבות של כבידת כדור הארץ (חיצונית).
+
+## איך לשני עצמים יש משהו במשותף?
+
+!!! info "מאמרים"
+	[Μarmodo & Mayr](./Marmodo.pdf), [Aune](./Aune.pdf)
+
+בעצם, אנחנו שואלים - **מהן תכונות?** 
+
+יש לנו כמה אפשרויות:
+
+### **ריאליזם של תכונות** (property realism)
+
+	תכונות (במובן הצר) הן *אוניברסלים מונאדיים*, ויחסים הם *אוניברסלים פוליאדים*.
+	**אוניברסל** היא דרך שבה דברים יכולים להיות קיימים. 
+	
+	 אוניברסל **מונאדי** הוא מימוש על ידי דבר אחד, כאשר היא יכולה להיות ממומשת על ידי הרבה דברים *שונים*. רק דבר אחד בכל פעם יכול לממש **היות ירוק** - כמו קרמיט הצפרדע, *שרק הוא מעורב במימוש ההיות-ירוק* אבל גם יוסי הטוש יכול *לממש את ההיות ירוק* - האוניברסל המונאדי **היות ירוק** ממומש יותר מפעם אחת.
+	
+	 מנגד, אוניברסל **פוליאדי** הוא מימוש על ידי *יותר מדבר אחד בסדר מסוים*, כאשר כל אוניברסל יכול להתממש *במספר אופנים שונים*. למשל, *X גבוה מY* - אותו יחס בדיוק יכול להתממש גם בין *מגדל אייפל לקרמיט הצפרדע* וגם בין *אורי בק לחתולה של אורי בק*. 
+
+
+
+###  **נומינליזם של טרופים** (trope nominalism)
+
+	תכונות במובן הצר הן *טרופים מונאדיים* ויחסים הם *טרופים פוליאדים*. **טרופ**, שלא כמו אוניברסל, יכול להתממש **רק מימוש אחד ויחיד**.
+
+	נניח ויש לנו שני עטים, *דני* ו*יוסי*. אם נגדיר *עטיות* כ*אוניברסל*, הרי ששניהם מממשים את ה*אוניברסל המונאדי* של *עטיות*. אבל, אם נגדיר *עטיות* כ*טרופ* הרי ש*דני* מממש טרופ של *עטיות 1* ו*יוסי* מממש טרופ של *עטיות 2*. 
+
+![danny-yossi](./danni-yossi.jpg)
+<small>דני ויוסי. אוניברסלים או טרופים?</small>
+
+
+### **נומינליזם של אוספים** (class nominalism)
+
+תכונות במובן הצר הן אוספים של דברים. משהו ממש תכונה אם ורק אם הוא שייך לאוסף שזהה לתכונה. 
+
+קרמיט מממש את היות-ירוק? אין פה מובן עמוק; זה פשוט אומר שקרמיט שייך לקבוצה של הדברים הירוקים. 
+
+למעשה, אין ממש *יחסים* - יחסים הם פשוט אוסף סדור של n איברים.
+
+למשל, היחס X גבוה מY אומר שקרמיט ומגדל אייפל הם שני איברים שסדורים כך שמגדל אייפל ראשון וקרמיט שני. 
+
+מה שמייחד אוספים הוא שיש להם חברים שונים - זוהי **אקסיומת האקסטנציונאליות** - 
+
+!!! info ""
+	אם החברים באוסף A זהים לחברים באוסף B, אזי A=B
+
+למשל - לכל היצורים שיש לב יש כליות. כלומר, האוסף של להיות בעל לב והאוסף של להיות בעל כליות הם אותו האוסף. זו כמובן בעיה. לכן אפשר לחדד תכונות כ*אוספים של דברים ממשיים **ואפשריים***. לכן, בגלל ש*אפשרי* שיש יצור בעל לב אבל בלי כליות, אלו שני אוספים שונים.
+
+
+### **נומינליזם קשוח** (austere nominalism)
+
+אין תכונות במובן הצר, ואין יחסים.
+
+
+כל העמדות *מלבד* נומינליזם קשוח מקבלות שעל מנת שיתקיים מצב העניינים שהוא *היות-קרמיט-ירוק* צריך שהבאים יתקיימו:
+
+1. קרמיט קיים
+2. תכונת *היות-ירוק קיימת
+3. קרמיט מממש את התכונה *היות ירוק*.
+
+(2.) נבדל בין העמדות האחרות, אבל עומד בצורה כזו או אחרת. 
+
+הנומינליסט הקשוח דוחה את (3.) בטיעון שנקרא **הרגרסיה של בראדלי**
+
+#### הרגרסיה של בראדלי
+
+1. קיים מצב העניינים שהוא *היות ירוק*.
+את (2.) - 
+	- קרמיט מממש את התכונה *היות ירוק*.
+
+ניתן לתאר גם כ:
+
+2. קיים מצב העניינים שהוא **מימוש**\* התכונה *היות ירוק* על ידי קרמיט
+
+משמע, קיים היחס ***מימוש***\* בין *היות ירוק* ל**קרמיט**. 
+נדרשים שלושה רכיבים:
+
+- פרט *קרמיט*
+- תכונת *היות ירוק*
+- יחס *x מממש את y*
+
+כלומר, 
+
+<big>🐸↔🟩 </big>
+
+*כולם חייבים להיות קיימים*, ומימוש שלושתם הוא **מימוש\***
+
+אבל אז, נדרש למצב עניינים שהוא מימוש\*\* היחס מימוש\* של יחס המימוש בין היות ירוק לקרמיט - עצם המימוש **הוא יש חדש**, שגם **הוא** צריך להתממש, וככה הלאה - עד אינסוף!
+
+
+האם זו בעיה?
+
+לאו דווקא. ישנן רגרסיות *שפירות* ורגרסיות *ממאירות*. מאיזו סוג הרגרסיה שלנו?
+
+
+הנומינליסט הקשוח יגיד שזו רגרסיה ממארת - *מה הם בכלל ישי המימוש האלה?* הדרך היחידה שנבין את (1.) הוא *להניח* את היש התיאורטי בבסיס (2.), וככה הלאה - אנחנו לא יוצאים מהבוץ התיאורטי. לכן זו רגרסיה ממארת: למה שנקבל תיאוריה שלא תעזור לנו להבין שום דבר?
+
+#### תשובות לרגרסיה של בראדלי
+
+הרגרסיה לא שכנעה המוני מטאפיזיקאים להיהפך לנומינליסטים קשוחים - יש לה כמה תשובות עסיסיות:
+
+- חוסר ההבנה לא מפעפע למטה - הפוך: כולנו מבינים את (1.), ולכן היש התיאורטי *מימוש* ב(2.) ואילך הוא *כן* מובן. עכשיו הרגרסיה *שפירה*.
+
+
+אבל התשובה הזו היא לא *נוף מדברי* כמו שאונטולוגים אוהבים. לכן, נולדה תשובה אחרת
+
+#### Flatline
+
+אין כאן רגרסיה - זהו תיאור הולך ונשנה של מצב עניינים זהה: מימוש ומימוש\* הם אותו הדבר.
+
+מימוש הוא *לא יחס* - תכונות הן פשוט מטבען דברים *לא רוויים* כאלה - ואם אין יחס, אין מה לממש, ואין רגרסיה. במקום, התשובה הזו טוענת ש*מימוש* הוא כלי לשוני - הוא פשוט מצב עניינים, ולא יש משל עצמו. קרי, אין 
+
+<big>🐸↔🟩 </big>
+
+
+אלא רק 
+
+<big>🐸 🟩 </big>
+
+שכש -
+
+<big>🐸 🟩</big>
+
+נגיד (*נגיד*) - 🐸 מממש את 🟩. *מממש* אינו נושא תפקיד אונטולוגי!
+
+אבל אז אני אומר בפה מלא שבכל פעם שאני אומר *מממש*, זה בעצם ממש סתם, מין קביים לשוניים כאלה בלי שום משמעות. הרבה מטאפיזיקאים לא אהבו את התשובה הזו.
+
+מכאן הגיעה גרסא נוספת אומרת שיש מימוש, אבל *לא* כיש אונטולוגי (שמדרדר אותנו לרגרסיה), אלא כ*דבק* כזה בין תכונות לעצמים. 
+
+אבל עכשיו אני נתקעתי עם *עוד* יש מטאפיזי מוזר כזה, *דבק*. מה אני אמור לעשות עם *דבק* מטאפיזי? הלכה האונטולוגיה של מכונית הספורט.
+
+
+![Is Kermit Green?](./kermit-is-green.jpg)
+<small>מממש ירוק? (למה הבינה המלאכותית עשתה אותם מפחיד כל כך?)</small>
+
+### טיעונים נגד נומינליזם קשוח
+
+#### טיעון ממשמעות
+
+!!! success ""
+	ר' גם - [מבוא לפילוסופיה של הלשון](/פילוסופיה/לשון) - *מתי למשפט יש משמעות?*
+
+ל*קרמיט הוא ירוק* יש משמעות. אבל אם אין קרמיט, הנומינליסט הקשוח אומר שלא הייתה למשפט משמעות - אין מצב עניינים כזה, כי אין קרמיט. כך גם אם לא היה *היות ירוק* - אין מצב עניינים כזה, כי אין דבר כזה *להיות ירוק*.
+
+קרי, 
+
+!!! is-info ""
+	למשפט מהצורה **X הוא Y** אין משמעות אם X או Y לא **מורים** על משהו, כלומר, אם אין משהו כך שהביטויים X או Y הם על אודותיו.
+
+אנחנו אוהבים לחשוב שלשלם אין משמעות אם הוא לא *מורה*, או *מצביע* על משהו
+
+אבל, להרבה משפטים שבהם X או Y אינו קיימים *כן* יש משמעות - כמו *פגסוס הוא סוס מכונף* או *שרלוק הוא בלש* - אין בכלל פגסוס או שרלוק ובכל זאת אנחנו לא מסתכלים על אורי בק כאילו הוא עשה *אוגה בוגה*[^10]. אפילו *החלון המאוהב שר צהוב* אומר *משהו*, כל כמה שהוא לא הגיוני ובבירור שקרי. 
+
+
+
+
+
+גרסא *יותר מתוחכמת* מדברת לא על *משמעות*, אלא על *אמת* - 
+
+#### טיעון מאמת
+
+לו לא הייתה תכונת *היות ירוק* אזי המשפט *קרמיט הוא ירוק* לא היה אמיתי, ומשום שהמשפט *קרמיט הוא ירוק* הוא **כן** אמיתי, אזי *יש* תכונה כזו *קרמיט הוא ירוק*.
+
+
+!!! is-info ""
+	אם משפט הוא אמיתי, **חייב להיות מצב עניינים שבזכותו המצב אמיתי, *בהכרח***. אם התכונה *היות ירוק* לא הייתה קיימת, לא היה מצב עניינים שבזכותו המשפט *קרמיט ירוק* אמיתי.
+
+
+#### תשובת הנומינליזם הקשוח
+
+ומה יגיד הנומינליסט הקשוח?
+
+הוא ידחה את הטענה של הטיעון מאמת באומרו כי ייתכן שהמשפט אמיתי גם *בלי* תכונות - כי - 
+
+- אין תכונות - רק מצבי עניינים; ישים נושאים את ה"תכונות" באופן בלתי ניתן להפרדה (קרמיט *הוא פשוט ירוק*, ולא יש *קרמיט*, והוא *גם ירוק*)
+
+אפשר לקחת את זה *אפילו ירוק יותר* - אין *מצב עניינים של קרמיט הוא ירוק*, יש רק קרמיט!
+
+כלומר, מה יש - רק פרטים!
+
+המחיר הוא דחיית ה*הכרח* - קרמיט אינו ירוק *בהכרח*, רק אם הוא, בעולם הממשי הזה, קיים. 
+
+
+![Green Kermit and Sherlock](./green-kermit-and-sherlock.jpg)
+
+### טיעון נגד ריאליזם של תכונות
+
+תליון אבן ירקן וקרמיט הצפרדע הם שניהם ירוקים, ולכן יש להם משהו במשותף. אך אילו הם לא היו מממשים את אותה התכונה - *היות ירוק* - לא היה להם שום דבר במשותף.
+
+חוק ביולוגי הוא שלכל היצורים עם לב יש גם כליות. לפיכך -
+
+- **קבוצת בעלי הלב**: דנה, רמי, יוסי
+- **קבוצת בעלי הכליות**: דנה, רמי, יוסי
+
+
+כך שאם לכל X: 
+
+`x ∈ A ↔ x ∈ B`
+
+אז,
+
+קבוצה A ≡ קבוצה B.
+
+אבל אינטואיטיבית, לדנה, רמי ויוסי יש יותר מתכונה משותפת אחת - יש להם שתיים!
+
+הפתרון טמון במושגי **האפשרות** וה**הכרח**. *אפשרי* שיהיה יצור עם לב ובלי כליות, או להיפך - אפשרי במובן שאין בכך סתירה לוגית. הם פשוט לא קיימים *בפועל*, בעולם הממשי.
+
+
+!!! success "ראו גם "
+	 [לוגיקה מתקדמת](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת), ובפרט [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+
+קניתם? יופי - אתם נומינליסטים של אוסף!
+
+אבל גם כאן יש בעיה. ומה לגבי מצבים לא-קונטינגנטיים - כלומר, שנכונים או לא נכונים *בהכרח*?
+
+ניקח את ארבעת המשולשים האהובים על אורי, ועליי - אברהם, משה, יצחק ויעקב. הם שייכים לשתי קבוצות - 
+
+- יש להם 3 צלעות במישור האוקלידי
+- סכום זוויותיהם הוא 180 מעלות
+
+נוסיף כל משולש אחר מכל עולם אפשרי, כמו המשולשית *דורותיאה*. לא משנה מאיפה היא תגיע, אם היא תשתייך לקבוצה האחת - **בהכרח**.  היא תשתייך גם לאחרת! זה סותר את ההבנה שלנו שיש לחמשת המשולשים *שתי* תכונות במשותף, והאמונה בעולמות אפשריים לא תציל אותנו!
+
+ננסה כיוון אחר. נניח ותליון הירקן וקרמיט לא חולקים תכונה - הם רק *דומים מבחינת צבע*. דרך אחת להגדיר את זה היא שהם ביחס מסוים, יחס *דמיון מבחינת צבע*. דרך אחרת להגדיר את זה זה שמצב העניינים הנוכחי הוא זה שהם דומים מבחינת צבע. דרך שלישית להגדיר את זה זה שכולם *טרופים* ירוקים.  
+
+הוספנו עצם נוסף, תפוח ירוק. הנומינליסט של הטרופים יגיד שיש עתה טרופ נוסף של ירוק, והנומינליסט יגיד שיש *עוד* מצב עניינים של דברים דומים מבחינת צבע. אבל עכשיו, מצב העניינים החדש שלנו דומה למצב העניינים הקודם, עוד לפני התפוח. אם פשוט הייתה תכונה של *להיות ירוק*, זו לא הייתה בעיה. 
+
+אם קרמיט במצב-עניינים דומה לירקן, והירקן במצב-עניינים דומה לתפוח, אז בין שני *מצבי העניינים* האלה יש מצב עניינים של מצבי-עניינים דומים. אבל אז יש יחס דימיון בין התפוח לקרמיט, ויש יחס דימיון בין יחסי העניינים הדומים לבין יחס העניינים של יחסי העניינים הדומים ו - 
+
+
+!!! danger "סיוט. רגרסיה אינסופית. **בוז**. זו שוב [הרגרסיה של בראדלי](#הרגרסיה-של-בראדלי)."
+
+זהו טיעון *tu quoque* - <big>גם אתה!</big>
+
+
+### כוחות
+
+עד כה דיברנו על **תכונות קטגוריות** - על פי הגדרה כל תכונה שהיא לא **נטייה**. אז, מהי תכונה שהיא *כן* נטייה?
+!!! is-info "הגדרה"
+	**נטייה** (disposition), או **כוח** (power), היא תכונה שניתנת להפעלה (manifest).
+
+
+קרי, ל**עצם** יש תכונה שניתן להפעיל אם יש משהו שניתן להפעלה כך שיממש תכונה אחרת. 
+
+!!! info "דוגמה"
+	**שבירות** היא כוח או נטייה משום שאם נפעיל את תכונת ה**שבירות** העצם יהיה **שבור** - שבירות היא תכונה שמימושה מוביל לתכונה אחרת. 
+
+לכל כוח יש צורה **קאנונית** - 
+
+!!! is-info ""
+	עבור כל כוח F, לומר שX הוא F זה משהו שניתן לומר גם כך: X נוטה לM בC - כאשר M  F התכונה המופעלת וC הוא הנסיבות שבהן X יפעיל את F
+
+זהו **צמצום בעזרת תנאי** (Conditional Analysis) - 
+
+!!! is-info ""
+	עבור כל כח F, לX יש את F אם ורק אם **בהכרח** אם X היה בC הוא היה M (הפעלה של F)
+
+למשל, *לX יש את הנטייה להיות שבור בנסיבות שבהן פוגע בו משהו*. זו ההגדרה ה**קאנונית**. אבל **צמצום בעזרת תנאי** יגיד ש*להיות שביר זהה להיות בהכרח שאם X נפגע ממשהו עם כוח מספיק אז X היה שבור*. הצמצום *מונע* שימוש מפורש בכוחות, ומצמצם אותו לכדי קשרים *לוגיים*. 
+
+שזה חבל, כי צמצום בעזרת תנאי הוא שקר.
+
+(גיחוך קל בחדר הסמינרים).
+#### מקרי זיוף
+
+נניח ו*טיי* הוא חי, במובן החשמלי. אם החוט מוליך, ומחובר למעגל לא-סגור, אז הוא חי - אם משהו יסגור את המעגל, החשמל יזרום אליו (או: אם תיגע בחוט החשמל החשוף החשוד, תתחמשל *'חושלוקי*, כי החוט **חי**).  
+
+כלומר, *טיי* הוא חי כי **בהכרח** אם מוליך ייגע בקצה של טיי, אז הוא יקבל זרם ('חושלוקי).
+
+אבל נניח וניתקנו את *טיי* מהמעגל, וחיברנו לו בקצה *fink* ("זיוף") - מכונה קסומה שיודעת אם מוליך עומד לגעת ב*טיי*, היא מחברת מיד את *טיי* לסוללה.  
+
+כלומר, *טיי* **לא חי**, אבל אם מישהו ייגע ב*טיי* בזמן t אז הוא יקבל זרם ('חושלוקי). 
+
+יש כאן סתירה - הרגע אמרנו שלהיות חי *שווה לכך ש*אם מוליך ייגע בו הוא יחטוף ('חושלוקי), אבל טיי *לא* חי *וגם* אם מוליך ייגע בטיי (שלא חי *כרגע*) הוא יחטוף זרם ('חושלוקי). 
+
+#### מקרי זיוף הפוכים
+
+*טיי* שוב מחובר ל*fink*, אבל הfink *לא* מנתק את *טיי* מהחשמל. אבל עכשיו ה*fink* עובד הפוך - אם הוא מרגיש שמוליך עומד לגעת בקצה השני, הוא מיד מנתק את *טיי* מהסוללה.
+
+וכך נפלנו קורבן לסתירה הפוכה - *טיי* חי בזמן t *אבל* זה *לא נכון* שאם מוליך ייגע בו הוא יחטוף ('חושלוקי).
+
+#### מקרי תחפושת
+
+נניח ויש לנו בקבוק של גז סרין. לגז סרין יש תכונה *היות-רעיל*. התכונה מופעלת באמצעות בליעה. לפיכך, נגדיר *סרין* כ - *סרין רעיל אם ורק אם בזמן t שאיפת או בליעת סרין תגרום לפציעה או מוות*. 
+
+![](./sarin.jpg)
+
+<small>סרין. רעיל בזמן t?</small>
+
+
+
+אבל נניח וכולם לוקחים *אטרופין*, שמונע מסרין לגרום לפציעה או מוות, ככה שאם שואפים *אטרופין* בזמן t-1 אז בזמן t סרין *לא* גורם לפציעה או מוות (אבל עדיין רעיל!).
+
+#### מקרי תחפושת הפוכה
+
+נניח ויש לנו בקבוק של מיץ לימון. מיץ לימון בפירוש לא רעיל. אבל נגיד וכולנו בלענו כמויות בלתי סבירות[^11] של אבקת אפייה, שתיצור פחמן דו חמצני רעיל במגע עם מיץ לימון. כלומר, אם נבלע מיץ לימון בזמן t  אחרי שבלענו כמויות בלתי סבירות של אבקת אפייה בt-1 אז מיץ הלימון *כן* יגרום לפציעה  או מוות, וגם הוא לא רעיל.
+
+## מה הופך עצמים שונים לשונים?
+
+!!! info "מאמרים"
+	[Van Inwagen](./Inwagen.pdf), [Van Cleeve](./Cleeve.pdf), [Sider](./Sider.pdf)
+
+
+מה זה *יש*? מה זה להיות משהו?
+
+נהוג לחלק *ישים* (אובייקטים) לכמה קטגוריות:
+
+- **אוניברסלים** (דברים) - דברים כוללים, אבל מסוימים
+	-  **טרופים** (מסוימים) - דברים מסוימים, אבל לא בלתי-ברי-מימוש (כי הם *כן* ברי מימוש)
+		- **בלתי-ברי-מימוש** - דברים בלתי-ברי-מימוש, אבל לא עצמים - אירועים, תהליכים, מצבי-עניינים
+			- **עצמים** (אינדיוידואלים) - הנושאים הכי פשוטים של תכונות - אני, ג'ינג'יסטותאלס החתול הג'ינג'י, כל יום שלישי מסוים, ערך הראות.
+			!!! warning "לא כמו אריסטו!"
+				הכוונה ב**עצם** היא **לא** למובן ה*אריסטותלי* - של ישים נושאי-תכונות (substance), אלא לישים פרטניים - דברים בודדים ומסוימים. 
+
+
+איך מחלקים את כל העסק הזה? יש עץ החלטות מפחיד מאוד:
+
+-  **האם יש חלוקה יסודית בין ישים עם סוגי טבע שונים?**
+	1. **כן**: אונתולוגיות מונוקטגוריאליות
+		- **מהו הטבע המשותף לכל הישים?**
+			1. כל הישים הם אוניברסאלים (תורת האוסף המראולוגי[^12])
+			2. הם לא ברי מימוש ([נומינליזם קשוח](#נומינליזם-קשוח))
+	2. **לא**: אונתולוגיות פוליקטגוריאליות
+		-  **מהו הקשר בין פרטים לתכונות שלהם?**
+			1. יחס מראולוגי[^12] - פרטים בנויים מחלקים, והחלקים הם תכונות (אונטולוגיות של מרכיבים - constituents[^13])
+				- **מהם המרכיבים האלה?**
+					1. תורות המצע (סובסטרט) - ***זה*** [המובן האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#מה-זה-להיות-what-is-being), של *עצמים עירומים* 
+					2. תורת האוסף הקלאסית - המרכיבים של הישים האינדיוידואלים הם אוניברסאלים מונאדיים
+					3. תורת אוסף הטרופים - המרכיבים של הישים האינדיוידואלים הם טרופים מונאדיים
+			2. יחס אחר (אונטולוגיות של יחסים)
+				- **מהו היחס?**
+					1. יחס מיוחד - *sui geneis* - גם סוג של *תורות מצע*, במובן צר יותר.
+					2. יחס אחר - גם סוג של *תורות מצע*, במובן *עוד יותר* צר.
+					3. חברות באוסף ([נומינליזם של אוסף](#נומינליזם-של-אוספים))
+
+
+### אונטולוגיות של מרכיבים
+
+(b.i בעץ)
+```
+A = {X, Y}
+B = {V, W}
+V ∈ X ^ X ∈ A ^  V ∉ A
+```
+
+כלומר, X חלק מA וV חלק מX אבל V אינו חלק מA.
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס (X) הוא חלק מכל החתולים הג'ינג'ים (A) והבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס (V) היא חלק מג'ינג'יסטותאלס (X) אבל הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס (V) היא לא חלק מכל החתולים הג'ינג'ים (A).
+	
+
+למה שמישהו יחשוב ככה?
+
+כי הוא רוצה להיפטר מהיחס של ה*מימוש*. *מימוש* גורם ל[רגרסיה של בראדלי](#הרגרסיה-של-בראדלי). גם שייכות בקבוצה היא בעייתית - להגיד שחלק ממני הוא חלק מקבוצה כמו שג'ינג'יסטותאלס הוא חתול כי הוא שייך לקבוצת כל החתולים זה מוזר. 
+
+![cats](./cats.jpg)
+<small>יחס של קבוצה. מוזר.</small>
+
+
+מה לגבי יחס של בנייה? הוא ברור וקל ולא מוסיף ישים לא רצויים לאונטולוגיה שלנו. אני יכול להגיד שהחתול ג'ינג'יסטותאלס הוא פשוט אוסף של חלקים - הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של החתול ג'ינג'יסטותאלס וכל השאר ביחד הם החתול ג'ינג'יסטותאלס, ואז אני נמנע מההפרדה בין ישים לתכונות, ויש לי אונטולוגיית מכונית מרוץ כזו. 
+
+אבל אונטולוגיות כאלו לא נותנות את הדעת לעניין מהותי: הבטן השמנה של החתול ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של החתול ג'ינג'יסטותאלס לא מספיקות לכונן ג'ינג'יסטותאלס: הן מרכיבים ביחס מסוים שמהווה את החתול ג'ינג'יסטותאלס, או שיש משהו שמאגד אותן לכדי החתול ג'ינג'יסטותאלס (אם נשים, חס וחסיסה, את כל מרכיביו של החתול ג'ינג'יסטותאלס בדלי - אותם רכיבים בדיוק - זה לא יהיה החתול ג'ינג'יסטותאלס; צריך שהם יסתדרו בצורה מסוימת או ביחס מסוים כדי שיהיו החתול ג'ינג'יסטותאלס).
+
+ישנן כמה אונטולוגיות - **אונטולוגיות פוליקטגוריות של מרכיבים** - שנותנות על כך את הדעת:
+
+### תיאוריית האוסף (Βundle) הקלאסית
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	כל יש פרטני זהה לאגד של אוניברסלים מונאדיים, כך שכל שני אוניברסאלים מונאדים באגד **כלולים** (Compresent) אלו באלו. יש פרטני נושא תכונה אם ורק אם התכונה הזו היא אחת מהתכונות הכלולות באגד שהוא היש.
+
+בין תכונות - הבטן השמנה של ג'ינג'יסטותאלס והעיניים הריקות של ג'ינג'יסטותאלס - יש "דבק" מטאפיזי מסוים: זהו יחס ה**היכללות** - להיות חלק מהותי באגד התכונות שהופכות את ג'ינג'יסטותאלס לג'ינג'יסטותאלס. בפרווה של ג'ינג'יסטותאלס יש אלקטרונים - אבל אנחנו לא רוצים להגיד שלהיות-אלקטרון זה חלק מלהיות ג'ינג'יסטותאלס: זה מוזר. לכן אנחנו אומרים שלהיות-אלקטרון הוא אמנם *חלק* מג'ינג'יסטותאלס, אך הוא אינו *נכלל* בלהיות ג'ינג'יסטותאלס, כמו להיות-בעל-בטן-שמנה או להיות-בעל-עיניים-ריקות. לפי התיאוריה, זהו יחס בסיסי, אקסיומטי, בלתי-ניתן לניתוח.
+
+על פניו זה פותר את הבעיה - אבל *אז* אנחנו נופלים שוב לרגרסיה של בראדלי, משום שהיכללות היא כמו מצב-עניינים: אם נאמר שהיכללות היא יחס בין שני אוניברסאלים מונאדיים (היות-בעל-בטן-שמנה והיות-חתול), אז היחס הזה עומד ביחס ההיכללות, והיחס *הזה* עומד ביחס ההיכללות, וככה הלאה - רגרסיה ממאירה (מה זה היכללות? *אה, זה שהאוניברסאלים המונאדים האלה והאלה נכללים אלה באלה*. ומה זה *שהם נכללים אלה באלה? אה, זה שההיכללות של האוניברסאלים המונאדים האלה והאלה נכללת באלה ואלה*...)
+
+פתרון אחד הוא להניח אקסיומטית שאגדים עומדים ביחס הכסות - כלומר, אם האגד "ג'ינג'יסטותאלס" כולל בתוכו להיות-בעל-בטן-שמנה ולהיות-בעל-עיניים-ריקות, אבל גם האגד "חוויאר" כולל בתוכו להיות-בעל-בטן-שמנה ולהיות-בעל-עיניים-ריקות, אזי שמדובר באותו האגד - חוויאר הוא ג'ינג'יסטותאלס, ולהיפך. אבל אז או שאנחנו אומרים שלא יכולים להיות שני ישים זהים (למה לא?), או שאנחנו סתם מפרידים בין שני הישים (למה "חוויאר" הוא אגד ו"ג'ינג'יסטותאלס" הוא אגד, אם כלולים בהם אותם הדברים בדיוק?)
+
+#### שני יישים זהים?
+
+הויכוח מול התיאוריה נעוץ בשאלה *האם יכולים להיות שני ישים זהים בדיוק*. המתנגדים לה אומרים ש*כן*, והמצדדים בתיאוריה אומרים ש*לא*, משום ששני ישים לא יכולים להיות באותו המקום בחלל ובזמן; אבל, משיבים המתנגדים, זה תלוי באיך מגדירים ישים - יישים מסוגים שונים יכולים להיות באותו המקום בחלל ובזמן (כמו פסל והשיש שהוא מפוסל ממנו). ומה זה בכלל *להיות באותו מקום בחלל ובזמן?*
+
+אם *להיות באותו מקום בחלל ובזמן* משמע *להיות ממוקם ביחס לנקודה מסוימת בחלל ובזמן*, (קרי - זה יחס), אז מה מאפיין את הנקודה הזו? או שהיא בעצמה אגד של אוניברסאלים (*ליד הקערה של ג'ינג'יסטותאלס*), ואז אנחנו שוב נדרשים להסביר למה שלא יכללו בנקודות שונות בחלל ובזמן אותם הדברים בדיוק, או שהיא לא אגד, ואז והתיאוריה נופלת (כי פתאום יש משהו אחר, והלכה אונטולוגיית מכונית המירוץ).
+
+אם *להיות באותו מקום בחלל ובזמן* משמע להיות ממוקם ביחס *לישים* אחרים בחלל ובזמן, אז עדיין אפשר להפיל את הטיעון בהעלאת האפשרות הלוגית של יקום *סימטרי* - שבו כל הישיים בספרה אחת שלו הם תמונת ראי של כל הישיים בספרה האחרת שלו: במקרה כזה, ייתכנו שני יישים (כל דבר ותמונת הראי שלו) שממוקמים באותם מקומות אבל הם עדיין שני יישים שונים, ואז התיאוריה נופלת.
+
+תשובה אחרונה של התיאוריה היא שישיים נבדלים ביניהם משום שכל אחד מהם ממש *מהות* (Εssence) אחרת. אלא שאם נייחס את ה*מהות* הזו כתכונה כלולה באגד, ההסבר הוא מעגלי, אבל אם לא - ניאלץ להגיד שזה עוד איזה יסוד מסתורי כזה, שלא ניתן לנתח, וזה לא מאוד משכנע (ושוב הלכה אונטולוגיית מכונית המירוץ).
+
+### תיאוריית אוסף הטרופים
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	כל יש פרטני זהה לאגד של טרופים מונאדיים כלולים, כך שכל שני טרופים מונאדיים באגד כלולים אלו באלו. כלומר, כל יש פרטני הוא צבר שלם שכולל בתוכו טרופים מונאדיים בחלקיו המהותיים. ליש פרטני יש תכונה אם ורק אם התכונה הזו היא אחת מהתכונות המרכיבות את צבר התכונות שאליו זהה היש הפרטני.
+
+החלפנו את האוניברסאלים מתיאוריית האגד בטרופים. אלא שכאן צצה בעיה: המתנגדים יגידו שיכולים להיות שני ישים זהים בדיוק, והם יממשו את אותם הטרופים בדיוק, ומכאן נובע אבסורד - ששני ישים זהים בדיוק הם בלתי אפשריים. 
+
+אלא שטרופים, כאמור, יכולים להתממש רק פעם אחת אצל יש אחד: התיאוריה תטען ש*לא* נובע מכך שלא יכולים להיות שני ישים זהים במדויק, משום ששני טרופים *נבדלים* עדיין יכולים להיות *זהים* - וכך שני ישים זהים במדויק מממשים שני טרופים *זהים*, אך *נבדלים*. 
+
+כלומר, ג'ינג'יסטותאלס החתול לא מממש את ה*אוניברסאל* של *היות-בעל-עיניים-ריקות* - אין תכונה כזו שמופיעה *גם* אצל ג'ינג'יסטותאלס *וגם* אצלי כשאני מנסה להבין מטאפיזיקה; במקום זאת, לג'ינג'יסטותאלס יש עיניים ריקות, שייחודיות רק לו - העיניים הריקות של ג'ינג'יסטותאלס - וגם *לי* יש עיניים ריקות שייחודיות רק לי - אבל העיניים הריקות שלי ושל ג'ינגי'סטותאלס הן שתיהן (ארבעתן) עיניים ריקות.
+
+אבל אך ייתכן ששני טרופים נבדלים יהיו זהים? נובעת מכך רגרסיה (העיניים הריקות שלי, ושל ג'ינג'יסטותאלס, ושלכם...). התומכים בתיאוריה ייטענו שאכן יש רגרסיה, אך היא שפירה, ולא בעייתית.
+
+
+### תיאוריית המצע (Substrate)
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	ישנם *מצעים* - דברים שהם לא תכונות ולא צברים של תוכנות - ש*מממשים* תכונות ויחסים. כל יש פרטני הוא צבר שמרכביו הם מצע והתכונות שמממש אותו המצע. ישים פרטניים זהים אם ורק אם יש להם את אותו המצע כמרכיב. ליש יש תכונה רק כשהמצע שמרכיב אותו הוא המצע שמממש את התכונה.
+
+התיאוריה הזו מאפשרת בקלות ישים נבדלים אבל זהים: הם מממשים את אותן התכונות, אבל יש להם מצע שונה.
+
+המתנגדים לתיאוריה זו טוענים שהקשר היחיד בין מצע לתכונה הוא המימוש שלה: לכן ייתכנו מצעים ריקים (bare particulars), שלא יממשו תכונות - אבל אז היעדר מימוש התכונות הוא תכונה, וזו סתירה. 
+
+יש לכך שתי תשובות. הראשונה היא שאין מצעים בלי תכונות. השנייה היא שיש שתי סוגים של תכונות - תכונות דלילות (sparse) ותכונות שופעות (abundant):
+
+- תכונות **שופעות** הן נקודת המוצא, והן אומרות שלהיות משהו כרוך הן בקוניונקציה והן בשלילה של משהו אחר. כלומר, אם לג'ינג'יסטותאלס החתול יש בטן שמנה ועיניים ריקות כתכונות, אזי שיש לו גם את התכונה של להיות או בעל בטן שמנה או בעל עיניים ריקות (או כולל) וגם לא להיות בעל בטן רזה ולא להיות בעל עיניים מלאות. בעמדה *הזו*, היעדר מימוש תכונות הוא תכונה, ונקלענו לסתירה. אבל...
+
+- תכונות **דלילות** לא כרוכות לא בשלילה ולא בדיסיונקציה (קרי, להיות לא-בעל-בטן-שמנה זו לא תכונה) - ואז אין תכונה של היעדר תכונות. זו העמדה שמחזיקה בה התיאוריה, וכך לא נקלעת לסתירה.
+
+אבל, משיבים המתנגדים, כל דבר שאינו מממש תכונה חייב להיות בעל מהות כלשהי - ומהות כלשהי חייבת להיות דרך מימוש של תכונה כלשהי (אחרת מה מאפיין את היש הזה?). זאת בניגוד לעמדת התכונות הדלילות שמחזיקה בה התיאוריה. התומכים בתיאוריה משיבים שגם **היעדר**-מימוש תכונה כלשהי יכול להיות *מהות*, ולאו-דווקא מימוש של תכונה כלשהי.
+
+ההתנגדות האחרונה היא שישים שלא ממשים תכונות זה פשוט מוזר. אבל, התומכים בתיאוריה ישיבו שגם נקודות בחלל ובזמן וישים מתמטיים הם ישים שלא ממשים תכונות כלשהן, ועומדים רק האחד ביחס לשני.
+
+
+![Gingistoteles](./gingy.jpg)
+<small>ג'ינג'יסטותאלס, חזון האמן. מממש בעל-בטן-שמנה ובעל-עיניים-ריקות?</small>
+
+
+### התנגדויות כלליות לאונטולוגיות של אוסף
+
+- **חוסר המובן** - אונטולוגיות של אוסף לא *שגויות*, הן פשוט חסרות משמעות - מה אומר - 
+<big>"לפרט X יש חלקים שאינם פרטים"?</big>
+
+החלקים האלו שאינם פרטים אמורים להיות *תכונות*, ותכונות הן דברים מופשטים. אבל *פרטים* הם דברים גשמיים. איך הפכנו דבר מופשט לחלק מדבר גשמי? זה מוזר. 
+
+אבל למה שנחשוב שתכונות הן מופשטות? אפשר לחשוב עליהן כממשיות - אריסטו חשב ככה. 
+
+ולמה שנגיד שהמשפט הזה חסר מובן - שאין לישים גשמיים חלקים מופשטים? זה נשמע מוזר, אבל אין כאן התנגדות ברורה או סתירה לוגית; *זה נשמע מוזר* פשוט לא מספיק. גם רעיון *כוח המשיכה* נשמע מוזר למדענים מתקופתו של ניוטון.
+
+- **היעדר כוח הסברי** - ההוגים של התיאוריות האלו מנסים להסביר *איך לפרטים שונים יש משהו במשותף* ו*איך יכולים להיות פרטים שונים*; תיאוריות אוסף יגידו שלפרטים שונים יש *חלק* משותף - חלק מופשט. אבל כמו שאמרנו, *שום עובדה לגבי חלק מופשט לא יכולה להסביר עובדה על משהו גשמי*, ובעצם לא הסברנו כלום. 
+
+	אבל *האם* חלק מופשט לא יכול להסביר משהו גשמי? ואן אינוואגן חושב שדווקא כן.
+
+!!! info "מאמר"
+	[Van Inwagen](./Inwagen.pdf)
+	
+
+> <div style="text-align: left">Consider the case of mass. Let Amber be a particular electron. Amber’s (rest) mass is 9.11 × 10 exp −31 kg. (I’ve rounded the figure off to two decimal places; pretend I’ve written out the exact figure.) If ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ is a name of something (if the ‘is’ of the previous sentence is the ‘is’ of identity), it’s a name of an abstract object. (And if ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ isn’t a name of anything — if it is, as Quine liked to say, a syncategorematic phrase —, or if it is a name of something but is not a name of Amber’s mass, why would anyone suppose that ‘Amber’s mass’ is a name of anything? It looks to me as if either ‘Amber’s mass’ and ‘9.11 × 10 exp −31 kg’ are two names for one thing, or ‘Amber’s mass’ isn’t a name for anything: there just isn’t anything for ‘Amber’s mass’ to name other than 9.11 × 10 exp −31 kg. 15 ) You can perform arithmetical operations on this object, for goodness’ sake.</div>
+> 
+> > Peter van Inwagen, *Relational vs. Consituent Ontologies*, p. 394
+
+בתמצית, אומר ואן אינווגן, דברים כמו *מסה* הם מופשטים, כי הם *נמדדים באמצעות מספרים*, ומספרים הם דברים מופשטים. בהמרה הזו מגשמי למופשט, שום דבר לא הולך לאיבוד.
+
+אבל, מתריע אורי, זה טיעון רע מאוד: אותו הדבר המופשט *נסמך* על הדבר הגשמי - הוא *תיאור* מופשט *של* דבר גשמי. 
+
+### אונטולוגיות של יחסים
+!!! is-info "הגדרה"
+	 ישים פרטיים קטגוריה אונטולוגית עיקרית, ופרטים יכולים להיות מורכבים רק מפרטים אחרים.
+
+אונטולוגיה אחת כזו היא [נומינליזם של אוסף](#נומינליזם-של-אוספים).
+
+אונטולוגיה אחרת היא **תיאוריית המצע של ואן אינוואגן**, שאומרת כך:
+
+פרטים הם גשמיים, ותכונות, טענות ויחסים הם מופשטים. כל הדברים *המופשטים* קיימים **בהכרח** (קרי, גם אם אין סופרמן, סופרמן יכול לעוף - הטענה אינה אמיתית או שקרית, היא ישנה; גם אם אין ירוק, קיימת התכונה *להיות-ירוק*). לעומת זאת, פרטים גשמיים קיימים **במקרה** (אורי בק קיים, ויכל גם לא להתקיים; סופרמן לא קיים, אבל יכל גם להתקיים). 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[*תורת ההוראה* של גוטלוב פרגה - הבסיס לרעיון הזה (פילוסופיה של הלשון)](/פילוסופיה/לשון/פרגה)
+
+מימוש, בעייני ואן אינוואגן, היא *יחס* - *having* - ולכן לפרטים שונים יכול להיות משהו במשותף: שני פרטים שעומדים באותו היחס הם בעלי תכונה משותפת. יחסים נופלים ברגרסיה של בראדלי, אבל הרגרסיה שפירה: אנחנו לא מנסים להסביר מהם היחסים (כי הם מופשטים, וקיימים בהכרח), רק שיש יחסים. 
+
+
+
+[^1]: הכוונה היא *לא* ל[מושג עצם](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#העצם) כזה או אחר.
+[^2]: אריסטו חשב, באופן מוזר, שתכונות הן מפוזרות: אם יש שני דברים ירוקים, יש בשניהם את התכונה **השלמה** של היות-ירוק.
+[^3]: הכוכבית היא כי זה מושג לא לגמרי נכון, אלא מפושט.
+[^4]: a way of being.
+[^5]: to exemplify, to instantiate, to have, to posses.
+[^6]: essential.
+[^7]: accidental, contingental.
+[^8]: intrinsic.
+[^9]: extrinsic.
+[^10]: לפחות, לא בגלל המשפטים האלה.
+[^11]: *יש כמות סבירה??*
+[^12]: הענף באונטולוגיה ששואל על היחסים בין שלם לחלק.
+[^13]: המרכיבים של אינדיוידואל הם ישים שאינם אינדיוידואלים.

פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md

@@ -140,6 +140,9 @@ title: קיום האל?
 5. ∃xPx             (4.), →
 ```
 
+!!! success "ראו גם"
+	ר' גם - [לוגיקה מתקדמת](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת)
+
 
 ההיקש הלוגי ללא רבב - אז אם נרצה להפיל את הטיעון, עלינו לדחות את (1.) ו\או את (2.). 
 

פילוסופיה/מטאפיזיקה/חופש.md

@@ -0,0 +1,56 @@
+---
+title: רצון חופשי
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - מטאפיזיקה
+  - רצון_חופשי
+---
+!!! info "טקסטים"
+	[O'connor](./Οconnor.pdf), [Ekstrom](./Ekstrom.pdf), [Ginet](./Ginet.pdf)
+
+
+האם אנחנו שולטים בפעולות שלנו? 
+
+תנאי שכולם (כמעט כולם) מסכימים עליו הוא שאני אחראי מוסרית לפעולות שלי רק אם אני שולט בהן. אבל מה זה אומר "לשלוט בהן"?
+
+!!! is-info "הגדרה - הקבעות עצמית - self-determination"
+	אם S שולט בפועלה שלו (קרי, S פועל חופשי), אז הפעולה של S נקבעת (determined by) על ידי מצבי הנפש של S.
+
+אירוע X נקבע על ידי אירוע Y אם ורק אם 
+
+$\Box[(Y \land L) \supset X]$
+
+כאשר X - אירוע מלא
+
+L -תיאור מלא של חוקי הטבע
+
+Y - אירוע קודם
+
+!!! is-info "הגדרה - **דטרמיניזם**"
+	**דטרמיניזם** הוא הטענה שאם X הוא המצב הכולל של העולם ברגע t וY הוא המצב הכללי של העולם בכל רגע לפני t אז $\Box[(Y \land L) \supset X]$
+
+כלומר, מצב העולם ברגע מסוים קובע את מצבי העולם בהמשך - מה ש*שולל* הקבעות עצמית: מצבי הנפש אינם רלוונטיים, אלא רק מצבי העולם.
+
+נניח ואורי בק מכור לסיגריות, רק מרלבורו אדום, שלוש חפיסות ביום. יש לאורי בק דחף פיזי, שמניע אותו לעשן, אבל הוא רוצה להפסיק לעשן. 
+
+הפעולה לא נכפית על אורי המעשן בשרשרת, אבל יש לו שני רצונות: רצון מסדר נמוך לעשן, ורצון מסדר גבוה להפסיק לעשן. ה*ניכור* מהעצמי הוא זה שמוביל אותנו להגיד שאורי לא *בוחר* להמשיך לעשן. לכן, מחדדים את ההגדרה - 
+
+!!! is-info "הגדרה - הקבעות עצמית **משופרת!**"
+	אם S שולט בפועלה שלו (קרי, S פועל חופשי), אז הפעולה של S נקבעת (determined by) על ידי מצבי הנפש של S, **עמם הוא מזדהה**.
+
+
+מכאן מגיע רעיון נוסף - 
+
+!!! is-info "הגדרה - רגישות לטעמים - reason responsiveness"
+	אם S שולט בפעולה שלו (אם S פועל באופן חופשי) אז S מבצע את הפעולה באופן שרגיש לטעמים שיש לו בעד ונגד ביצוע הפעולה.
+
+מה? מה זה טעמים?
+
+מול אורי יש כוס מים רגילה לחלוטין, מלאה ב*מים כבדים*[^1]. יש לו *טעם* להימנע מלשתות את המים (הכבדים[^1]). אבל אורי *לא יודע* שאלו מים כבדים, והוא חושב שאלו סתם מים - הוא לא *רגיש לטעמים*. 
+
+
+
+
+[^1]: הכוונה היא לחומר רעיל. אורי דחה את הדוגמה שלי ואני דבק בה.

פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md

@@ -0,0 +1,380 @@
+---
+title: סיבתיות
+description: איך סיבות קשורות לתוצאות שלהן?
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - מטאפיזיקה
+  - סיבתיות
+  - יום
+---
+!!! info "מאמרים"
+	[Hume](./Hume.pdf), [Lewis](./Lewis.pdf), [Anscombe](./Anscombe)
+
+
+*סיבתיות* היא הרבה יותר מסתם יחס. 
+
+מצבי עניינים בנויים מ**פרטים** ומ**תכונות**. 
+
+**אירועים** - כמו [מלחמת העולם השנייה](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94), [הכרזת העצמאות](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%96%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA), *שבירת החלון* - בנויים מ**פרטים**, **תכונות**, **זמנים** (*מתי* לפרט הייתה תכונה, וכו').
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**סיבתיות** היא **יחס בין אירועים**, יחס של **סיבה** ו**תולדה**.
+
+סיבתיות היא לא היחס *היחיד* בין אירועים, אבל היא חשובה כי היא יחס *מבני* בין אירועים. 
+
+המדע מתאר דברים ביחס מבני - פיזיקה מתארת דפוסים פיזיים, כימיה מתארת דפוסים כימיים, וכדומה - דפוסים שהם יחסים בין אירועים.
+
+סיבתיות לא משחקת תפקיד רק במדעים השונים: היא גם מושג יומיומי. כל דבר שאנחנו עושים ביומיום - מלטפים חתולים, נובחים בפסנתר, לומדים מטאפיזיקה - הם יחסים סיבתיים: אתם עושים *משהו*, וכתוצאה מכך קורה *משהו אחר* קצת אחרי.
+
+אז אם יש יחס חשוב כזה, שואל אורי - *מה זה לעזאזל?*
+
+יום הוא הראשון שהציף את הברוך הזה ב[בעיית הסיבתיות](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה). יום מגדיר סיבתיות כך:
+
+> <div style="text-align: left">\[...] we may define a cause to be an object, followed by another, and where all the objects similar to the first are followed by objects similar to the second. Or in other words where, if the first object had not been, the second never had existed. The appearance of a cause always conveys the mind, by a customary transition, to the idea of the effect. Of this also we have experience. We may, therefore, suitably to this experience, form another definition of cause, and call it, an object followed by another, and whose appearance always conveys the thought to that other</div>
+
+בפסקה התמימה הזו, מסתתרות *שלוש* הגדרות:
+
+- עצם, שעוקב אחריו עצם אחרים, כאשר לכל העצמים הדומים לראשון עוקבים עצמים הדומים לשני.
+- עצם ראשון, שאלמלא לא היה קיים, לא היה מתקיים עצם שני
+- החוויה הפסיכולוגית לפיה עצם אחד עוקב עצם אחר בהתאמה: הופעתו של הראשון גורמת לנו לחשוב על השני.
+
+כל אחת מההגדרות המאוד נבדלות האלו הולידה זרם פילוסופי משלה.
+
+![Hume](./Hume.jpg)
+<small>דוויד יום. הוא אשם.</small>
+
+## תורת הקביעות
+
+זו המחשבה מאחורי ההגדרה ה**ראשונה** של יום, והיא אומרת - 
+
+!!! is-info "הגדרה - תורת הקביעות"
+	נניח שעצם A בעל תכונה α בזמן t ועצם B בעל תכונה β בזמן t' - 
+	
+	**אז** האירוע Αα@t **גרם** לאירוע Bβ@t' 
+	
+	*אם ורק אם*:
+	
+	1. t' מאוחר מt (התולדה תמיד באה אחרי הסיבה).
+
+	2. בכל פעם שעצם כלשהו O הוא בעל תכונה α בזמן כלשהו, אחריו יימצא עצם כלשהו O' בעל תכונה β.
+
+
+ההגדרה של יום מקסימה, כי היא מצמצת את היחס המסתורי והמפחיד הזה *סיבתיות* לתנאים מאוד פשוטים, מובנים ואינטואיטיביים. 
+
+!!! warning ""
+	שימו לב - הכוונה היא לסיבות **מלאות** - לא לסיבות *חלקיות*.
+
+
+למרבה הצער, היא לא נכונה.
+
+### בעיית הסמיכות
+
+מה הבעיה? ניקח דוגמה - 
+
+
+היו היו שני צלפים, אריסטו וארתור. הם צלפים מושלמים - אם הם יורים, מישהו מת. 
+	באתונה, אריסטו מכוון על אפלטון ומייחל למותו. בג'נה, ארתור מכוון על הגל ומייחל למותו.
+	
+ נוח לנו לחשוב שאריסטו הוביל למותו של אפלטון, ושופנהאואר הוביל למותו של הגל. משום שבעולם שלנו בכל פעם שמישהו יורה בזמן t, מישהו אחר מת בזמן t', אריסטו (יורה בt1) הרג את אפלטון (בt2) באתונה, ושופנהאואר (יורה בt3) הרג את הגל בג'נה (t4). זכרו, אם מישהו יורה, ומישהו מת ברגע מאוחר יותר בזמן - מישהו הרג מישהו אחר.
+	
+ אבל כך יוצא שאריסטו הרג את הגל (אריסטו ירה בt1, הגל מת בt4), ושופנהאואר הרג את אפלטון (שופנהאואר ירה בt2, אפלטון מת בt3). זה כמובן לא מתקבל על הדעת!
+
+
+![snipers](./snipers.jpg)
+<small>אריסטו ו(לכאורה) שופנהאואר. הרגו את אפלטון והגל?</small>
+
+עמדנו בהגדרה של תורת הסמיכות של יום - אבל ברור לנו שיש כאן בעיה. ישנה בעיה נוספת -
+
+### סיבתיות מיותרת
+
+תינוקות קטנים מכניסים כל דבר לפה. התינוק אפלטון שם יד בפה, וגם התינוק הגל שם יד בפה, וגם התינוק דקארט שם יד בפה. זה קורה כל הזמן. תינוקות שמים ידיים בפה.
+
+איפושהו, קאנט נועל נעליים לפני שהוא יוצא לטיול שלי בקניגסברג. אבל אז יוצא שקאנט נועל נעליים בגלל שתינוק שם יד בפה (זה קרה קודם), ושהוא גורם לזה שתינוק ישים יד בפה (זה קרה אחר כך). זה מוזר.
+
+
+### מניעה מיותרת
+
+עד עכשיו התיאוריה אמרה שיש יותר מדי סיבות. עכשיו פתאום היא תגיד שיש מעט מדי סיבות.
+
+נחזור לאירוע הראשון. אריסטו יורה (t1), ואפלטון מת (t2). כל הצלפים עד t2 פוגעים בול בפוני. אריסטו כיוון לאפלטון, שחרר את החוט (אני החלטתי שהוא עם חץ וקשת), והחץ עף ופגע באפלטון. אריסטו הרג את אפלטון.
+
+ברגע מאוחר מהמוות של אריסטו, t3, מגיע צלף לא-מוצלח, אריסטופאנס. הוא מכוון לסוקראטס, ובגלל שכל המשוררים גרועים, הוא מפספס. אריסטופאנס לא הרג את סוקראטס. אבל אז, ההגדרה שלנו נופלת: זה כבר לא נכון שבכל פעם שצלף יורה מישהו מת. אם ככה, אנחנו לא יכולים לכונן סיבתיות - ואנחנו *כבר לא יכולים להגיד שאריסטו הרג את אפלטון*. מה? זה בניגוד גמור לאינטואיציה שלנו.
+
+![aristophanes](./aristophanes.jpg)<small>אריסטופאנס. לא הרג את סוקראטס (אין לו חוט, דביל)</small>
+
+אז, בתיאוריה של יום יש יותר מדי סיבות ומעט מדי סיבות. אבל בגלל שהיא חמודה, ננסה לשפר אותה. 
+
+## תיאוריות החלה נומולוגית
+
+נחליף את העקביות בסוג אחר - **סוג מיוחס**: לא כל הצמדה של שני אירועים תיתן לנו קשר סיבתי, אלא רק שני אירועים שקשורים אלו באלו *תחת חוקי הטבע*.
+
+!!! is-info "הגדרה - תורת ההחלה הנומולוגית של [קים](https://en.wikipedia.org/wiki/Jaegwon_Kim)"
+	 Αα@t1 גרם ל Ββ@t2 **אם ורק אם** - 
+	
+	1. הסיבה קודמת לתולדה (t1 קודם לt2)
+	
+	2. היות Αα@t1 וΒβ@t2 **סמוכים[^1] חלל זמנית**
+	
+	3. זהו חוק טבע שכאשר שאר התנאים שווים, אם O הוא A, אז מאוחר יותר ובאופן סמוך חלל-זמנית, יש ο* שהוא B.
+
+הבעיה הראשונה הייתה בעיית סמיכות, שנפתרת בעקבות דרישתנו החדשה לסמיכות (2.). הבעיה השנייה הייתה סיבתיות מיותרת, שנפתרת בעקבות דרישתנו החדשה לחוק טבע ב(3.). הבעיה האחרונה הייתה המניעה המיותרת, שגם היא נופלת בעקבות הדרישה החדשה שלנו ל*שאר התנאים שווים* ב(3.).
+
+!!! info "שאר התנאים שווים?"
+	חוקי הטבע באים בשני טעמים: אלו שהם בלי חריגים בכלל (כמו חוקים פיזיקליים), וחוקים עם חריגים - שחלקים רק כש*שאר התנאים שווים*, כמו אלו שאנחנו נתקלים בהם ב*מדעים המיוחדים* (הכל זולת פיזיקה).
+	
+	בכימיה נגיד שאם אני שם סוכר בכוס מים בטמפרטורת החדר, הסוכר יימס ואקבל תמיסה. אבל מתברר שהחוק הזה נסמך על תופעות קוונטיות בפיזיקה, כך שייתכן - בסבירות אפסית שלא התממשה אף פעם - שזה לא יקרה. כלומר, חוקי הכימיה הם חוקי טבע, אבל חלים במסגרת מסוימת - שלא יתרחשו תאונות קוונטיות.
+	
+	 אם אני אדבק בוירוס, חוקי הביולוגיה אומרים שיחלה. אבל ייתכן ש, בגלל שיש לי מערכת חיסונית נהדרת ואני אוכל הרבה חריף, לא אדבק. האם הביולוגיה טועה כשהיא אומרת שהוירוס גורם מחלה? לא. חוק טבע בהינתן *שאר התנאים שווים* - ידע על פרשנות החוקים.
+
+אבל בתיאוריה הזו יש בעיה חדשה - של **טרנזיטיביות**. 
+
+ב[*חגיגה בסנוקר*](https://www.youtube.com/playlist?list=PLh_K4-4pjnsutnEaydq1CzqNYMwnlN3Cj), השחקנים פוגעים בכדור הלבן, שפוגע בתורו בכדור האדום שנכנס לכיס.
+
+הפגיעה של המקל בכדור הלבן קיימה סמיכות, ולכן הוא הסיבה שהכדור האדום זז. הכדור הלבן זז בסמיכות, כי הוא סמוך לנקודה שממנה הגיעה קודם. הוא גם סמוך לכדור האדום, ולכן גרם לתזוזה של הכדור האדום, עד לכיס.  בנוסף לכל אלו, אני רוצה להגיד *שהפגיעה של **המקל** הפילה את הכדור האדום לכיס*. אבל זה כבר לא עובד! *הם לא סמוכים חלל זמנית!* טרנזיטיביות נופלת - אנחנו לא יכולים להגיד שאם A הוביל לB וB הוביל לC אז A הוביל לC - המקל פגע בכדור הלבן והכדור הלבן פגע בכדור האדום אבל המקל **לא הפיל את הכדור האדום!** החיפוש אחר תיאוריה טובה נמשך.
+
+![snooker](./snooker.jpg)
+
+<small>שחקן סנוקר. לא הפיל את הכדור האדום בכיס</small>
+
+אז, אנחנו צריכים סמיכות שתעשה עבודה, אבל לא את כל עבודה כי אז נופלים לדוגמאות נגד כאלה.
+
+בלוגיקה יש פתרון - לקחת את *הצאצא של היחס*.
+
+
+נניח ויש לי יחס דו-מקומי בין X לY (Rxy), שהוא אינו טרנזיטיבי (*מורה של*). אם סוקראטס המורה של אפלטון ואפלטון הוא המורה של אריסטו, סוקראטס לא המורה של אריסטו - לא טרנזיטיבי. מה שכן, אני יכול להגדיר יחס טרנזיטיבי *בעזרת* היחס הלא-טרנזיטיבי הזה - *הצאצא של היחס*. 
+
+נגדיר את יחס הצאצאות כך - 
+
+!!! is-info "R\*xy"
+	קיימת שרשרת של ישים שמתחילה בX ומסתיימת בY כך שכל חוליה בשרשרת עומד ביחס R לחוליה הבאה הצמודה אליה בשרשרת.
+
+
+לקחנו את יחס *R* (מורה של) והגדרנו *צאצא* כך שאם קיימת שרשרת רציפה של R - אז כל חוליה בשרשרת היא צאצא של החוליה שקדמה לה[^2] (*לא, אריסטו סוג של תלמיד של סוקראטס כי הוא למד מאפלטון ואפלטון למד מסוקראטס...*).
+
+
+אז ליחס של קים נקרא *סיבה מיידית*, ועכשיו נגדיר הגדרה חדשה עם התכסיס שלנו:
+
+!!! is-info "הגדרה - תורת ההחלה הנומולוגית **המשופרת**!"
+	 Αα@t1 גרם ל Ββ@t2 **אם ורק אם** - 
+	
+	 קיימת שרשרת אירועים שמתחילה בΑα@t1 ומסתיימת בΒβ@t2 ובין כל שתי חוליות צמודות בשרשרת מתקיים שהראשונה סיבה סמוכה מיידית לשנייה.
+
+
+אבל אנשים עדיין לא אוהבים תיאוריות כאלה[^3] בגלל שיש בהם את המושג **חוק טבע** - לקחנו את התיאוריה החמודה, נטולת המסתורין של יום ושוב התגנב פנימה מסתורין (מה זה לעזאזל חוק טבע?). האם אפשר להסביר סיבתיות *בלי* לגרור פנימה מונחים מסתוריים?
+
+יתרה מכך, יש הרבה אנשים שחושבים שקשרים סיבתיים *יותר סיבתיים* מחוקי טבע - וחוקי טבע אינם אלא *דפוסים של אירועים סיבתיים!* ואז, אני **לא** יכול להבין מה זה **סיבתיות** באמצעות **דפוסים של אירועים סיבתיים** - זו הגדרה מעגלית, שלא עושה שום דבר. 
+
+עזבנו את ההגדרות המציקות האלה. בואו ננסה משהו אחר. 
+
+## תיאוריות התלות נוגדת המציאות
+
+זוכרים את ההגדרה השנייה של יום?
+
+*או במילים אחרות, אם הראשון לא היה, אז השני לא היה מעולם*.
+
+על בסיסן הגיעו סוג חדש של תיאוריות. אבל קודם, משפטי תנאי.
+
+!!! info "משפטי תנאי"
+	חשבו על מושג ה*mood* בתחביר - חיווי, שאלה, ציווי:
+	
+	- חיווי - *השלג הוא לבן*
+	- שאלה - *האם השלג הוא לבן?*
+	- ציווי - *שלג, היה לבן!*
+	
+	בשפות אירופאיות, יש מצב נוסף - **איווי** - (would)
+	המשפטים האלה לא מתארים את מצב העניינים, אלא את האופן שבו הדברים *היו יכולים להיות*. הדוגמה הכי קרובה בעברית היא משפטים כמו *יהי מספר גדול מ10*
+
+
+
+!!! danger "ראו גם"
+	מזוכיסטים? הנה [גזעי הפועל ביוונית עתיקה](/כלליים/יוונית/הפועל) - שם יש המון mood-ים. בהצלחה, ואני אשם בסמיכות.
+
+!!! info ""
+	 חשבו גם על **משפטי תנאי** - 
+	
+	 1. If you go drinking, you'll end up sick (חיווי)
+	 
+	 2. If you were to go drinking, you **would** end up sick (איווי)
+	
+	משפט האיווי מתאר קשר **הכרחי** ([לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)), ומשפט החיווי מתאר רק סמיכות - שני דברים שבאים האחד אחרי האחר. 
+	
+	פסוק התנאי באיווי הוא **subjunctive conditional**, או בשמו הפילוסופי - **counterfactual conditional** - פסוק התנאי נוגד המציאות. הוא מסתכל לא רק בעולם הממשי, אלא בכל העולמות האפשריים ([לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)).
+	
+	
+
+אנחנו עומדים להשתמש בתיאוריה שמתבססת על **משפטי תנאי באיווי**. 
+
+התיאוריה בגרסתה המפושטת, פרי מוחו של דוויד לואיס, אומרת ככה:
+
+!!! is-info "הגדרה - תיאוריית התלות נוגדת המציאות"
+	אירוע שהוא סיבה (c) גרם לאירוע שהוא תוצאה (e) אם ורק אם לו c לא היה מתרחש, e לא היה מתרחש.
+
+הנה נפתרנו שוב מהמסתורין - בפסוקי תנאי שכולנו מבינים[^4]. 
+
+
+אבל גם כאן, יש כמה בעיות:
+
+### סיבתיות מיותרת
+
+*לו לא היית כותב "ס", לא היית כותב "סוס"*
+
+כאילו, כן. אבל לכתוב *ס* זו לא *סיבה* לכך שכתבתי "סוס". 
+
+עוד דוגמת נגד.
+
+*לו לא היית קופץ, לא היית קופץ גבוה*.
+
+אוקיי. אבל לא קפצתי גבוה *בגלל* שקפצתי. 
+
+**עוד** דוגמת נגד.
+
+*לו לא היו לך כפות רגליים, לא היו לך כפות רגליים*.
+
+ממהמ. אבל זה שיש לך כפות רגליים זה לא הסיבה שיש לך כפות רגליים.
+
+דוגמת הסוס מממשת **יחסי שלם\חלק** בין האירועים. לכתוב ס' זה חלק מכתוב סוס.
+
+דוגמת הקפיצה מממשת **יחסי הכרח מטאפיזי** בין האירועים. אין שום אפשרות שתקפוץ גבוה בלי לקפוץ
+
+דוגמת כפות הרגליים מממשת **יחסי זהות**. זה פשוט אותו הדבר. 
+
+
+### בעיית המניעה המוקדמת
+
+אריסטופאנס ותראכסימאכוס הם קושרי קשר - הם זוממים לשבור את החלון של האקדמיה של אפלטון.
+
+כל אחד מהם אסף אבן משלו. שניהם מכוונים את האבן. כשאריסטופאנס ראה שתראכסימאכוס עומד לזרוק את האבן שלו, הוא לא זרק את האבן שלו. בינתיים, תארכסימאכוס זרק, והחלון של האקדמיה של אפלטון אכן נשבר.
+
+החלון נשבר כי תראכסימאכוס כיוון. אבל **לו** הוא לא היה מכוון, האם החלון לא היה נשבר? **לא נכון** - אז *אריסטופאנס* היה מכוון, והחלון עדיין היה נשבר: עצם הנוכחות של אריסטופאנס מפילה את הקשר. 
+
+
+![horse](./horse.jpg)
+<small>ס' קופץ גבוה בלי כפות רגליים ושובר את החלון של האקדמיה של אפלטון. לא מממש סיבתיות</small>
+
+### חידוד ההגדרה
+
+נחדד את ההגדרה.
+
+1. האירועים חייבים להיות זרים - האחד לא חלק של האחר
+2. האחד לא מכריח מטאפיזית את האחר.
+3. שני האירועים שונים.
+
+הבעיה כאן היא בעיה של טרנזיטיביות. אבל אנחנו יודעים לפתור טרנזטיביות מהבית:
+
+!!! is-info "הגדרה - תיאוריית התלות נוגדת המציאות **המשופרת!**"
+	אירוע c גרם לאירוע e אם ורק אם קיימת שרשרת אירועים שמתחילה בc ומסתיימת בe כך שכל שני אירועים צמודים בשרשרת הם כך שהמאוחר מהשניים תלוי באופן נוגד מציאות במוקדם מהשניים.
+
+
+#### מניעה מאוחרת 
+
+אבל יש דוגמאות נגד גם לתיאוריה הזו - **מניעה מאוחרת** - 
+
+- אריסטופאנס זורק לבנה לחלון של אפלטון בt1
+- ניטשה זורק לבנה לחלון של אפלטון בt2
+- החלון נשבר בt3
+- אילו אריסטופאנס לא היה זורק לבנה בt1, החלון עדיין היה נשבר בt4 מהלבנה של ניטשה
+
+כלומר, שבירת החלון **לא** תלויה באופן נוגד מציאות בזריקת החלון של אריסטופאנס בt1
+
+
+אפשר להתנגד לדוגמת הנגד כך שנגיד שהישברות החלון היא אירוע *יותר* מסוים - *הישברות החלון בt3*; הישברות החלון בt4 היא כבר אירוע **אחר**, ולכן הישברות החלון בt3 *עדיין* תלויה באופן נוגד מציאות באריסטופאנס בt1.
+
+ כדי שהטענה הזו תעבוד, צריך להניח שאלו שני אירועים *שונים זה מזה* - כלומר, *שהזמן שבו אירוע מתרחש היא תכונה מהותית **של האירוע***!
+
+האם הזמן הוא תכונה מהותית, או מקרית? 
+
+נחשוב על נפילת רומא[^5]. רומא נפלה 476. אם חרבו של הברברי שגירש את הקיסר הייתה נחה על צווארו של קיסר רומא האחרון שעה אחר כך, או שנה אחר כך, האם זו עדיין הייתה אותה נפילת רומא? ואם זה לא היה המלך הברברי אודואקר אלא מלך ברברי אחר, ואם היה מגרד לו בבוהן ימין ולא בבוהן שמאל כשגירש את קיסר רומא האחרון רומולוס אוגוסטולוס, האם זו עדיין הייתה אותה נפילת רומא, או נפילת רומא'?
+
+
+#### הבסה
+
+דוגמה נוספת היא **הבסה** (Τrumping). כיתת חיילים ברברים מוכנה לצעוד על רומא בt2. בt1 מתרחשים שני אירועים: המלך הברברי אודואקר צועק "צעד!", והמצביא הברברי שאיני יודע את שמו צועק "צעד!". החיילים תמיד נשמעים לסמכות הכי גבוה שהם שומעים: לכן נוח להניח שהם צועדים כי המלך צעק "צעד!". אבל התיאוריה של לואיס לא נותנת את התוצאה הזו: אם המלך לא היה צועק "צעד!" הכיתה עדיין הייתה צועדת, והרי שהם *לא* צועדים בצעקה של המלך - היא לא תלויה באופן נוגד מציאות בצעקה של המלך. 
+
+![rome](./rome.jpeg)
+<small>נפילת האימפריה הרומית. תלויה בזמן?</small>
+
+#### היקבעות יתר
+
+מקרה נוסף - **היקבעות יתר**.
+
+אריסטופאנס זורק לבנה על החלון של אפלטון, ובלי שום קשר, ניטשה זורק לבנה על החלון של אפלטון. שתי הלבנים פוגעות בחלון בדיוק באותו הזמן. נדמה ששתי הלבנים שברו את החלון - אבל בכל רגע בזמן אילו לא הייתה שם אחת הלבנים, החלון עדיין היה מתנפץ, בגלל הלבנה השנייה, ואז באופן מוזר אף אחת מהלבנים לא ניפצה את החלון, ושוב אין תלות נוגדת מציאות לניפוץ החלון של אפלטון.
+
+לואיס, הוגה התיאוריה, מתעלם בחינניות מהיקבעות יתר (היא לא בעיה בעיניו), אבל כן רוצה לפתור את האחרות, ולכן משכלל את התיאוריה...
+
+### תורת ההשפעה
+
+חשבו על המלך הברברי שמסיר את קיסר רומא האחרון מכיסאו. אנחנו יכולים להמשיך ולחדד אותו כך שעוד ועוד תכונות מהותיות מתווספות לו - היה לו מגרד, והייתה לו חרב כזו וכזו, ואבא כזה וכזה ולכן הוא נוטה לאלימות ([פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פרויד)). האירוע הופך **שביר** - 
+
+!!! is-info "הגדרה - אירוע שביר"
+	אירוע α **שביר** (fragile) יותר מאירוע β כאשר לα יש יותר תכונות מהותיות מβ (כל תכונה מהותית α β היא תכונה מהותית של α; ויש תכונות מהותיות של β שהן תכונות מהותיות של α ואין תכונות שיש לα ואין לβ ולהיפך).
+	
+	 אירוע שביר **מאוד** הוא אירוע שלא היה יכול להתרחש באופנים שונים מאוד או זמנים שונים מאוד מאלו שבהם התרחש.
+	
+	**שינוי של אירוע** (alteration) - אם α אירוע, שינוי של α הוא גרסא שבירה מאוד של α ששונה מα קצת באופן או בזמן התרחשותו.
+
+רומא באמת נפלה - α - שינינו קצת את הזמן - היא נפלה 5 קטנות קודם - ועכשיו האירוע החדש הוא מאוד שביר.
+
+לאור זאת מציע לואיס את **תורת ההשפעה** - 
+
+!!! is-info "הגדרה - תורת ההשפעה"
+	אירוע c משפיע על אירוע e אם ורק אם קיים אוסף רחב מספיק של אירועים שבירים מאוד שכולל גרסא שבירה מאוד של c ושינויים של c יקיים אוסף של אירועים שבירים מאוד שכולל שבירה מאוד של e ולפחות שינוי אחד של e כך שמתקיים - 
+	
+	 - לו c1 היה קורה, Ei היה קורה
+	 
+	 - לו c2 היה קורה, Ej היה קורה 
+	
+	 כאשר c1,c2 הם האירועים מהאוסף הראשון וEi, Ej הם אירועים מהאוסף השני.
+
+זו *סינית לואיסיאנית טיפוסית*, אומר אורי. נסביר.
+
+נסתכל על שני אירועים שבאמת קרו - המועמד לסיבה והמועמד לתולדה. אנחנו מסתכלים על גרסאות שבירות שלהם - חלקם שינינו קצת. מה יקרה אם האירוע שמועמד להיות סיבה יעבור שינויים קטנים? האם גם האירוע שמועמד להיות תולדה יעבור שינויים קטנים? עם השינויים מכוננים דפוס, נאמר שהאירוע שמועמד להיות סיבה **משפיע** על התולדה.
+
+נוסיף - 
+
+!!! is-info ""
+	אירוע c גרם לאירוע e אם ורק אם יש שרשרת אירועים שמתחילה בc ומסתיימת בe כך שכל שניים צמודים הם כך שהראשון מהם משפיע על השני מהם.
+	
+	 כמו כן, c וe זרים לחלוטין (הם לא אותו אירוע, נוכחות האחד לא מספיקה לשני, והאחד אינו חלקו של השני)
+
+למה זה פותר את הבעיות מקודם?
+
+נתחיל עם ה[הבסה](#הבסה). המלך והמצביא צועקים והברברים צועדים. הפתרון פשוט - קחו שינויים קטנים למה שהמלך עשה ותראה מה קורה למצביא. אם המלך היה צועק "תעשו קוקוריקו!" והמצביא היה צועק "צעד!" החיילים היו עושים "קוקוריקו!" - שינוי במלך משפיע על המצביא. 
+
+[מניעה מאוחרת](#מניעה-מאוחרת) נופלת באותו האופן.
+
+אבל היקבעות יתר לא נפתרת, ונפסיק בספורט הזה בשלב הזה, ונבחן אפשרות אחרת - **פרימיטיביזם**.
+
+
+## פרימיטיביזם
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**פרימיטיביזם** היא הגישה הטוענת שסיבתיות היא סוג משלה - *sui-generis*, שלא ניתן לצמצם למשהו אחר (ולכן הוא *פרימיטיבי* - במובן של ראשוני).
+
+ארמסטרונג מציע טיעון חזק יותר לטובת  פרימיטיביזם - 
+
+### הטיעון של ארמסטרונג
+
+תניחו שיש לנו שני חלקיקים מאותו הסוג בדיוק, במרחק כלשהו אחד מהשני בעולם דו-מימדי. כל חלקיק נשלט על ידי אותו חוק טבע, הקובע שיש הסתברות כלשהי, קטנה מ1, שהחלקיק הזה ייצור חלקיק נוסף מאותו הסוג במרחק קבוע. נניח, משהו כזה
+
+!!! info """חוק הטבע"" של ארמסטרונג"
+	בכל רגע, לחלקיק מסוג t יש הסתברות של 70% לגרום להופעת חלקיק *אחר* מסוג  t במרחק d ממנו.
+
+
+נגיד ויש לנו שני חלקיקים - דקארט ושפינוזה - במרחק d אלו מאלו, ואחד מהם מקריץ ברגע מסוים חלקיק נוסף - לייבניץ - בדיוק במפגש האורביטלים שלהם (ביניהם). העולם יכול להיות במצב הזה בשתי דרכים שונות: דקארט הביא את לייבניץ, או שפינוזה הביא את לייבניץ, הגם שזה אותו לייבניץ. הדבר היחיד שמשתנה הוא מי הביא למסיבה את הנודניק הזה, לייבניץ. כך נוצר מצב שהעובדות בעולם - נוכחותו ומקומו של לייבניץ - שונות מהעובדות הסיבתיות: העובדות בעולם זהות, והעובדות הסיבתיות שונות!
+
+יש לפרימיטיביזם הרבה מתנגדים, ויש להם סיבות טובות. אנחנו רוצים להסביר סיבתיות, ופרימיטיביזם נוגד את זה. יותר מזה, אנחנו יודעים להגיד (או לפחות מתיימרים לדעת להגיד) מה גרם למה - ואי אפשר לבטא את זה בפרימיטיביזם. זה לא טיעון משכנע: זה שצפיתי בדבר ובעקבותיו רכשתי ידע, לא אומר שהדבר *קבע מטאפיזית* את מה שרכשתי ידע אודותיו. 
+
+צפיתי בג'ינג'יסטותאלס עושה *פררררר* ולכן רכשתי ידע שהוא מרוצה - אבל אני בטח לא יכול *לדעת* שמשום שג'ינג'יסטותאלס מרוצה, הוא נקבע מטאפיזית לעשות *פרררר*. 
+
+מה שקובע שמד דלק ריק הוא לא שהמחוון מצביע על E, אלא שאין בו דלק - גם אם אני לומד שאין דלק כי המחוון מצביע על E.
+
+
+
+[^1]: סמיכות זה רעיון קשה: בחטף, הכוונה היא שאין שום דבר בטווח, אבל גם זה מייצר בעיות.
+[^2]: אורי נותן שתי דוגמאות מעולות:<small><br>(1.) בדין אזרחי, אם נגרם מוות ברשלנות, תובעים את כולם בשרשרת הסיבתית (הגשר קרס? המהנדס אשם, והבנאי אשם, והפקח אשם...). <br> (2.) משק כנפי פרפר בהימלאיה גורס לטורנדו בטקסס (אפקט הפרפר).</br></small>
+[^3]: תשאלו את אמא אם היא אוהבת תיאוריות עם המושג "חוק טבע". מבטיח שהיא תגיד שלא.
+[^4]: בעולם המשפטים, זה נקרא תנאי *But for* - *But for C, E would not have happened* - והוא נפוץ עד היום במדינות שירשו את מערכת המשפט האנגלית.
+[^5]: הדוגמה של אורי הייתה על מלחמת העולם השנייה, אבל היות וכל הגברים חושבים כל יום על האימפריה הרומית, חשבתי על האימפריה הרומית.

פסיכולוגיה/.obsidian/workspace.json

@@ -13,12 +13,12 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "תודעה/index.md",
+                "file": "אינטיליגנציה/CBC.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "index"
+              "title": "CBC"
             }
           }
         ]
@@ -77,8 +77,7 @@
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
-    "width": 300,
-    "collapsed": true
+    "width": 300
   },
   "right": {
     "id": "9b9bee2fb73f4dcc",
@@ -165,6 +164,7 @@
   },
   "active": "808033e1bc05e372",
   "lastOpenFiles": [
+    "תודעה/index.md",
     "דחק/1.pdf",
     "דחק/lu992571okfx8.tmp",
     "אישיות/פסיכואנליטית.md",
@@ -174,11 +174,9 @@
     "אישיות/index.md",
     "אישיות/1.pdf",
     "אישיות/lu879091gpuyb.tmp",
-    "תודעה/index.md",
     "תודעה/פטריות.pdf",
     "תודעה/lu53782xajxl.tmp",
     "תודעה/2.pptx",
-    "תודעה/1.pptx",
     "אינטיליגנציה/index.md",
     "().md",
     "דחק/index.md",

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/CBC.md

@@ -0,0 +1,143 @@
+---
+title: מתאמים קוגניטיביים התנהגותיים
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פסיכולוגיה
+  - אינטיליגנציה
+---
+!!! info "[מצגת](./CBC.pdf)"
+
+
+אחת הגישות לחקר אינטיליגנציה היא **הגישה הקוגניטיבית**. בניגוד לגישה הפסיכומטרית שסקרנו עד כה, שמתבססת על מבחנים שמייצרים כל אחד ציון אחד, הגישה הקוגניטיבית מחלקת את הביצוע להרבה יותר יחידות קטנות עם משמעות תאורטית גדולה יותר: היא מבטאת **תהליכים**.
+
+התקווה מאחורי הגישה היא זיהוי התהליכים הבסיסיים שיסבירו את g', או ייפתרו ממנו: היא מנסה להגיע לאבני הבניין של התהליכים הקוגניטיביים ולקשר *אותן* עם אינטיליגנציה, במקום לבנות אותה מטלה-מטלה. 
+
+
+##  רכישת מיומנויות
+
+[Ackerman, 1988](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/0096-3445.1)[^1] מצא שאם נותנים לאדם לבצע את אותה המשימה שוב ושוב מקבלים *SIMPLEX* - מצב שבו המתאמים בין סבבי ניסוי גבוהים, אבל הולכים ויורדים ככל שמתקדמים *בתוך* סבב ניסוי.
+
+כלומר, ככל שבודקים עם מבחן יותר פעמים, *הוא בודק דברים אחרים*: בין יום ניסוי למשנהו, המבחנים בודקים די אותו דבר - אבל המבחן ה15 והמבחן הראשון באותו היום כבר שונים מאוד. *מה שגורם לאנשים להיות טובים ביום הראשון שונה ממה שגורם להם להיות טובים ביום ה13*. זה ממצא דרמטי, שנחשון אומר שעולם המחקר עוד לא השכיל להפנים.
+
+!!! is-info "דוגמאות"
+	נחשון מציע שתי דוגמאות לאינטואיציה:
+	
+	1. הפסיכומטרי אמור לנבא מי יהיה הכי טוב בסוף שנה א' לתואר ראשון. אבל *מי שיהיה הכי טוב בסוף שנה א' לא בהכרח יהיה הכי טוב בסוף שנה ג'* - מה שגורם למישהו להיות טוב בשנה א' ובשנה ג' *שונים!*
+	
+	2. מי שלומד נהיגה ונבהל בהתחלה מכל האורות והמתגים עלול לצאת בסוף *הנהג הטוב יותר* - מה שהופך מישהו לתלמיד טוב *בתחילת הנהיגה* הוא שונה ממה שהופך מישהו לנהג טוב *בסוף לימוד הנהיגה*.
+
+
+כשאתה פותר מבחן ביום הראשון, הוא מאתגר, למשל, את פתרון הבעיות שלך: אבל כשאתה מבצע אותו בפעם ה13, הוא בודק *את יכולת השליפה שלך*.
+
+ממה נובע הSIMPLEX? הבנו שההרכב של היכולות הבסיסיות מאחורי כל ביצוע משפיעות שונה בשלבים שונים ברכישת המיומנות. אקרמן משלב בין שני סוגי תיאוריות:
+
+- **התיאוריה הנורמטיבית של רכישת מיומנויות**, המניחה שלושה שלבים ברכישת ידע:
+	- הצהרתי (מה האדם אומר שהוא עושה)
+	
+		זהו שלב עמוס ממידע - החשיפה הראשונה למידע. כמות הידע הסמנטי שלך וזיכרון העבודה שלך הם צוואר הבקבוק להבנת המידע החדש
+	
+	- Proceduralization
+	
+		השלב הזה *מדלג* על השלב הראשון הקשה ופשוט *שולף* את התוצרים שלך (תחשבו על ללמוד אותיות - אני לא צריך ללמוד שוב ש*אה, זו אלף* - אני פשוט קורא את האלף). אני מסתמך על גושים (chunks) הולכים וגדלים של זיכרון
+
+	- Skilled Proceduralization
+	
+		שכלול של השלב הפרוצדורלי - התהליך מתרחש באופן אוטומטי.
+	
+		
+- **תיאוריית ההבדלים הפרטניים** מחדדת על השלבים האלה:
+
+	-  יכולות כלליות
+
+		זהו הגורם המכריע בשלב ההצהרתי: הוא קשור מאוד לg' (שקשור מאוד לאינטיליגנציה גמישה), משום שזוהי ההתמודדות הראשונה עם המידע החדש.
+	
+	- יכולות מהירות תפיסה
+
+		זהו משך הזמן שבו אנו שרויים בשלב הפרוצדורלי: כמה זמן לוקח להפנים את המטלה ולהתחיל ליצור תהליך.
+
+	- יכולות פסיכומוטריות
+
+		כשיש לנו תהליך אוטומטי אחרי השלב הפרוצדורלי האוטומטי, *אין קבלת החלטות יותר*: צוואר הבקבוק הוא זמן התגובה הפיזי. למשל, נהג מיומן - הוא לא צריך *להבין* איך לבלום את הרכב כשמישהו בולם בפתאומיות לפניו: מה שייקבע את ההצלחה שלו הוא רק כמה זמן ייקח לו ללחוץ על הבלם.
+	
+
+בתמצית, אקרמן אומר ש**יכולות כלליות מסבירות הבדלים פרטניים בשלב המוצהר**, **מהירות תיפסה מסבירה הבדלים פרטניים בשלב הפרוצדורלי**ו ו**יכולת פסיכומוטורית מסבירה הבדלים פרטניים בשלב המיומן**. 
+
+## זמן תגובה
+
+**חוק היק** (Ηick's Law) אומר שככל שיש יותר חלופות לבחור מביניהן, זמן התגובה עולה. בהמשך לכך, **ככל שיש יותר חלופות לבחור מביניהן, המתאם עם g' יותר גבוה** [Deary et al., 2001](https://gwern.net/doc/iq/2001-deary.pdf). 
+
+אלא שהביקורת על מדד זמן התגובה אומרת שהמתאמים עדיין נמוכים מאוד: היא משחקת חלק, אבל היא לא *ה*-ממצא שמספיק הבדלים באינטיליגנציה.
+
+## זיכרון עובד ותפקודים ניהוליים
+
+**המודל של Βaddeley** מחלק את הזיכרון העובד לשלושה גורמים - זיכרון חזותי, שמיעתי ואפיזודי - ומכפיף את כולם לזיכרון הניהולי המרכזי: השאר הם רק רכיבי אחסון שלו. המודל הוביל להרבה מחקרים, כמו הΕngle-Daneman complex span - שמציב בפני הנבדקים משימה, ומשהו לזכור: במשימה אחת, הם נדרשים לפתור תרגיל חשבוני ומציבים בסופו מילה, ומבקשים מהנבדקים לפתור את התרגיל ואז לזכור את המילה, על פני כמה תרגילים ברצף; במבחן אחר, מבקשים מנבדקים לקרוא משפט, לזכור את כל האותיות שבו, וגם להגיד אחר כך אם יש לו משמעות או שהוא שטותי (הם כולם תקינים דקדוקית).
+
+[Kane et al., 2004](https://psycnet.apa.org/record/2004-00153-005) מחלקים את הזיכרון לארבע רכיבים: זיכרון לטווח קצר חזותי ומילולי, וזיכרון עובד חזותי ומילולי. לכל אחד מהם הם הריצו שלושה מבחנים, ובדקו את המתאמים  בין כל הארבעה. הם גילו מתאמים גבוהים בין:
+
+- זיכרון עובד חזותי לזיכרון עובד מילולי
+- זיכרון עובד חזותי לזיכרון חזותי לטווח קצר
+- זיכרון עובד מילולי לזיכרון מילולי לטווח קצר
+
+ומתאמים בינוניים-נמוכים בשאר הגורמים. כלומר, גורמי זיכרון עובד יותר תואמים אלו את אלו מגורמי זיכרון טווח קצר, ושני סוגי הזיכרון מותאמים אלו-אלו, במיוחד לפי סוג התוכן (חזותי\מילולי). כלומר, ככל שהמטלה פשוטה יותר (קרי: כזו שנכנסת בזיכרון העובד) הממצאים יותר דומים, וככל שהמטלה מורכבת יותר (קרי: דורשת זיכרון לטווח קצר), הממצאים רחוקים יותר - בהתאם ל[תיאוריית הRADAX של גוטמן](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה#תיאוריית-הRADAX-של-גוטמן). 
+
+[Miyake et al., 2000](http://sci-hub.st/https://doi.org/10.1006/cogp.1999.0734) יצרו על בסיס הספרות את **מודל האחדות והגיוון של תפקודים ניהוליים**, שבו זיהו שלוש יכולות מרכזיות:
+
+- שינוי (Shifting)
+
+	נותנים לנבדקים שתי משימות או יותר, ומבקשים מהנבדקים לזגזג ביניהם: המחיר של שינוי משימה גדול מאוד, אבל נתון להבדלים פרטניים גדולים - חלק מהנבדקים נתקעים יותר, וחלק פחות.
+
+- עדכון (Updating)
+
+	הטענה היא שעדכון הזיכרון העובד הוא יקר בהרבה מהאחסון הראשוני: הרבה יותר קשה לנו לעדכן מידע קיים מלרכוש מידע חדש. 
+
+- עיכוב (Inhibition)
+
+	מטלות שהולכות בניגוד לאוטומט שלנו (כמו [מבחן סטרופ](https://en.wikipedia.org/wiki/Stroop_effect)). המהימנות של מבחני עיכוב מרהיבה, אבל יש ויכוח האם יש יכולת אחת של עיכוב או שאילו יכולות מרובות. יש גם טענות שאין ממש יכולות עיכוב, אלא שזה סוג של זיכרון. 
+
+החוקרים בדקו שלוש מבחנים לכל גורם, ומצאו שהמתאמים בין כל הגורמים חיוביים, אבל נמוכים: כלומר, כל הגורמים האלה הם *חלק* מהזיכרון העובד, אבל הזיכרון העובד אינו *אחיד* כמו שבאדלי סבר. 
+
+[Friedman et al., 2006](http://sci-hub.st/https://doi.org/10.1111/j.1467-9280.2006.01681.x) מדגימה שמשלושת התפקודים האלו, רק *עדכון* קשור לg'. 
+
+
+
+
+
+[Chudersky, 2013](https://gwern.net/doc/dual-n-back/2013-chuderski.pdf) מעיד כי זיכרון עובד נקשר בחוזקה רבה יותר לאינטיליגנציה פלואידית במצבים שבהם אנו זקוקים לה יותר - במצבים שנדרשת מהירות.  ככל שלחץ הזמן היה קיצוני יותר, המתאם בין זיכרון עובד לאינטיליגנציה פלואידית הולך ועולה. ממצא זה מחזק את ה[Process Overlap Theory](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה#process-overlap-theory) - שאומרת שהיכולות המנהלתיות הן צוואר הבקבוק לביטוי היכולות הנפרדות האחרות. 
+
+[Süß et al., 2002](https://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1016/S0160-2896(01)00100-3) בדקו את הכוח ההסברי של הזיכרון העובד ביחס לפונקציות שונות של אינטיליגנציה. הם נתנו משקל לכל פונקציה לפי החשיבות שלה לאינטיליגנציה (למשל, חשיבה מופשטת קיבלה משקל גבוה), ובחנו עד כמה כל אחד מהם מושפע מהזיכרון העובד במדד שהם קראו לו BIS-g - הg' הנתון לסוללת המבחנים הזו.
+
+המתאם החזק ביותר עם זיכרון עובד נמצא עם עדכון.
+
+
+## זיכרון עובד חזותי
+
+[Vogel & Machizawa. 2004](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nature02447) בחנו באמצעות ERP את ההשפעה של כמות הפריטים בזיכרון העובד החזותי (מדד CDA), בהשוואה לאורך הגל של גירוי עוגן חיצוני[^2]. החוקרים בחנו כל פעם גירוי מצד אחר של הנבדק, ובדקו את הפער המתקבל בERP בין האונות.
+
+ככל שהנבדקים קיבלו יותר פרטים לזכור בצד נתון, המדידה בERP נבדלה יותר מאורך העוגן, עד 4 פריטים - מ4 ואילך לא התקבל שינוי. כלומר, ככל שמנסים לזכור יותר פריטים, המוח "מתאמץ" יותר, ומצליח עד 4 פריטים. 
+
+
+[Vogel et al., 2005](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nature04171) לקחו נבדקים בעלי קיבולת זיכרון גבוהה והסיחו את דעתם עם פרטים לא רלוונטיים - פעם שני פריטים ללא מסיחים, פעם ארבעה פריטים ללא מסיחים, ופעם ארבעה שרק שניים מהם הם מסיחים. 
+
+התנאי המעניין הוא תנאי המסיחים: אם הנבדקים מצליחים להתעלם, יהיה דפוס של שני פריטים, ואם לא - של ארבעה. החוקרים מצאו כי אנשים עם קיבולת גבוהה מלכתחילה הצליחו יותר להתעלם מהמסיחים לעומת אנשים עם קיבולת נמוכה, מה שמעיד על כך שקיבולת גבוהה קשורה ביכולת להתמקד ולהתעלם ממידע לא רלוונטי.
+
+[Unsworth et al., 2015](https://englelab.gatech.edu/articles/2015/Unsworth%20et%20al.%20(2015).pdf) ניתחו את המתאמים אחרי סוללת מבחנים מקיפה עם כמה גורמי מדידה, וראו כי הזיכרון העובד החזותי והזיכרון העובד ה"רגיל" קשורים במתאם מאוד חלש - אלו חיות אחרות. כמו כן, אינטיליגנציה גמישה (gF) נקשרה קשר חזק לכל תפקודי השליטה בתשומת הלב (כמו שפרידמן אומרת) ובCDA (מדד ה"מאמץ" של הזיכרון החזותי מהמחקר הקודם).
+
+### המודל של Cowan וOberauer
+
+המודל ממפה את ההשפעה של *קישור* בין הפרטים בזיכרון העובד על זמן התגובה ויכולת הזיכרון העובד. המודל סבור שיש חלק בזיכרון העובד המוכן לשליפה ישירה - דברים שאנחנו מתעסקים בהם *עכשיו* - Regional Direct Access - וחלק שקשור אליו בקישורים עקיפים יותר - Procedural Working Memory. מה שאנחנו חושבים עליו *עכשיו* הוא החלק הישיר - והוא מאוד-מאוד מוגבל - ומה שאנחנו *יכולים לחשוב עליו* מתוך מה שאנחנו חושבים עליו הוא החלק העקיף יותר, עם קיבולת גדולה יותר.
+
+בניסוי החוקרים ביקשו מהנבדקים ללחוץ על המקש הימני בכל פעם שמוצגת להם מילה שמייצגת חיה - זה קישור שצרך Procedural Working Memory. אבל כשמוצגת המילה DOG, יש קישור "בחינם" בזיכרון בטווח הארוך בין DOG לחיה, מה שמפעיל את הקישור החדש.
+
+[Shahar et al., 2014](http://sci-hub.st/https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0037190) בחנו את ההבדל הממוצע בזמני תגובה בין קישורים אקראיים של אותיות ומספרים לקישורים עם דפוס מסוים. החוקרים עומדים על כך שההבדל בין זמני התגובה הולך ועולה ככל שהעומס על הזיכרון העובד גדול יותר[^3] - כלומר, כשנדרשים לזכור, למשל, שני פריטים, לא ממש משנה אם הם שרירותיים או בעלי דפוס מסוים, אבל בארבע פריטים, ההבדל גדול מאוד. 
+
+
+[Schmiedek et al., 2007](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1037/0096-3445.136.3.414) ביצעו ניסוי פשוט יותר , נבדקים נדרשו לבחור בין 4 חלופות ב8 מטלות, שלא מבחינות בין פרטים שרירותיים או תבניתיים. גם הם גילו שהעומס על הזיכרון העובד החזותי (τ) מושפע מעומס פריטים - קרי, צריך להיות "על" המשימה כל הזמן.
+
+
+[Wilhelm & Oberhauer, 2006](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1080/09541440500215921) בחנו בסוללת מבחנים של מטלות תגובה שרירותיות (בלי דפוס קבוע), ומטלות עם דפוס קבוע שני גורמים: זמן תגובה,  באופן כללי, וזמן תגובה לזכירת דפוס בזיכרון העובד. הם מצאו שהשונות בזמן תגובה ברכיב ה*שרירותי* גדולה, אך לא זו ברכיב של הזיכרון העובד (כלומר, לזמן תגובה יש שני גורמים - רכיב "כללי" ורכיב זיכרון עובד - והרכיב ה"כללי" שיחק תפקיד גדול יותר בזמן התגובה, ולכן השונות שלו גדולה יותר במטלות ללא דפוס).  כ ל ו מ ר, במטלות *ללא* דפוס קבוע, זמן התגובה תלוי יותר בזיכרון העובד. 
+
+
+[^1]: מהמאמרים הכי טובים בפסיכולוגיה, לפני נחשון.
+[^2]: למדידות ERP אין משמעות מוחלטת, רק משמעות יחסית - לכן חייבים למדוד אותן בהשוואה לאיזשהו קו-בסיס.
+[^3]: מדד *τ* - טאו - שמודד את ההבדלים הגדולים בין זמני תגובה - רגעים שאנחנו מאבדים לרגע קשב וזמן התגובה מתארך באופן קיצוני.

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/index.md

@@ -4,6 +4,28 @@ title: אינטיליגנציה
 !!! info  "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55256), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798303)
 
+## תוכן העניינים
+
+#### 1. [מבוא]()
+
+מה זה אינטיליגנציה? איך מבינים את זה? איך חוקרים את זה? כמה גישות מובילות.
+
+#### 2. [אבולוציה](./אבולוציה)
+
+איך מתבטאת אינטיליגנציה ביצורים אחרים? אינטיליגנציה כהתאמה אבולוציונית.
+
+#### 3. [מתאמים קוגניטיביים-התנהגותיים](./CBC)
+
+אינטיליגנציה כתהליך; איך קשורה האינטיליגנציה לזיכרון עובד? איך היא מתבטאת בסריקות פיזיות של המוח?
+
+#### 4. [הבסיס המוחי לאינטיליגנציה](./מוחי)
+
+איך האינטיליגנציה מתבטאת  - פיזית - במוח? איך נוכל לראות אינטיליגנציה במוח? איך זה קשור לנוירונים ולקישוריות ביניהם?
+
+#### 5. [גנטיקה](./גנטיקה)
+
+מה הקשר בין גנטיקה לאינטיליגנציה? עד כמה גנטיקה משפיעה על האינטיליגנציה, והאם ניתן להתגבר עליה?
+
 
 ![Intelligence](/פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/g.jpg)
 <small>ביקשתי מבינה מלאכותית לצייר "ג'י טאג יורד מהשמיים". הוא כשל כי אין לו אינטיליגנציה. ומה זה? בואו נבדוק..</small>

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md

@@ -77,5 +77,195 @@
 	- [רכיכות](https://www.youtube.com/watch?v=GQwJXvlTWDw)
 
 
+## G לעומת g
 
-[^1]: *באתם מן התולעות, ועוד נשתייר בכם הרבה מן התולעת* - ניטשה, *כה אמר זרתוסטרא*.
+**g'** מתאר את תופעת הPositive manifold - המתאם החיובי בין יכולות קוגניטיביות שונות, וככזה הוא מדד *תוך-מיני*.
+
+עוד לא ברור לנו אם g' הוא תופעה אנושית - תופעת הPM נמצאה גם במינים אחרים לרבות ציפורים מסוימות, עכברים, קופים וקופי אדם.
+
+לעומת זאת, **G** הוא מדד *בין-מיני* - כלומר, את התופעה שמין שטוב במטלה אחת נוטה להיות טובות בשאר המטלות. כלומר, היכן שg' משווה בין נבדקים פרטניים, G משווה בין מינים ביולוגים - בהתבסס על ממוצע; הוא מתעלם מהבדלים פרטניים בתוך המינים
+
+G הוא מדד קשה לשימוש בו, משום שצריך לייצר משימות *שכל* המינים הנבדקים יכולים לבצע.
+
+### היתרון האבולוציוני של G
+
+G מאפשר **תיעול** (Canalization), של אינטיליגנציה פלואידית (גמישה) להסתגל למטלות חדשות ולהפוך אותן לאינטיליגנציה קריסטלית (נוקשה). הלמידה הגמישה מאפשרת הצטברות של ידע וטכנולוגיה (כמובן, בהינתן תקשורת מספקת ומבנה חברתי) - מתי בפעם אחרונה *אתם* למדתם משהו מאפס, בלי לצרוך פתרון של מישהו אחר?[^2]
+
+
+### היפותזות להבדלים בין-מיניים בG
+
+
+#### יחס אנקפליזציה (Encephalization)
+
+**יחס האנקפליזציה** (Encephalization quotient) היא היחס בין הגודל המשוער של המוח על פי הגוף לגודל המוח בפועל - כלומר, *היצור הזה בגודל X אז אני מצפה שיהיה לו מוח בגודל Y, אבל יש לו מוח בגודל Z*.
+
+החוקרים תכננו משימת אינהיביציה - משימת A not B - ומשימת גליל, שבה מחביאים צ'ופר בתוך גליל שנפתח כל פעם בשיטה אחרת. החוקרים בחנו 48 מינים (לא כולל בני אדם) ומצאו שככל שהנפח התוך-גולגלתי - אומדן למספר הנוירונים[^3] - יותר גדול, ככה הביצוע במשימות השתפר.  קשר דומה נמצא גם כשמתבססים על גודל הגוף והמסה - אומדן נוסף לכמות נוירונים (יותר נוירונים צריכים יותר משאבים שצריכים יותר גוף).
+
+יצורים עם בעלי יחס אנקפליזציה גבוה - כלומר, יש להם יותר מוח ביחס לגודל הגוף - מפגינים ביצועים טובים יותר בשתי המטלות. 
+
+|Species|EQ |
+|---|---|
+|Human|7.4–7.8|
+|Bottlenose dolphin|5.3|
+|Chimpanzee|2.2–2.5|
+|Raven|2.49|
+|Rhesus monkey|2.1|
+|African elephant|1.3|
+|Dog|1.2|
+|Cat|1.0|
+|Horse|0.9|
+|Sheep|0.8|
+|Mouse|0.5|
+|Rat|0.4|
+|Rabbit|0.4|
+|Opossum|0.2|
+ 
+ (https://en.wikipedia.org/wiki/Encephalization_quotient)מתוך [ויקיפדיה]
+
+
+#### קימוטיות 
+
+מדד נוסף הוא ה**קיפוליות\קימוטיות** - קפלים מעידים על שטח פנים גדול יותר, שמאפשר בתורו יותר נוירונים. הקיפול מאפשר ארגון טוב יותר של רשת הנוירונים - אזורים מסוימים מקושרים מאוד עם אזורים מסוימות ופחות עם אזורים אחרים (אנחנו *לא* רוצים קישור של הכל בהכל, שמייצר הרבה רעש). קיפוליות גבולה מעידה על קורטקס דק, שמאפשר ניקוי רעלנים טוב יותר ופחות זמן שינה. 
+
+#### אצל יונקים
+
+בקרב פרימאטים, האבולוציה של המוח מאוד דומה - חלוקת האיזורים כמעט בלתי-נראית לעין בלתי מזוינת - אבל ישנה גדילה אדירה ביחס הנוירונים בצרבלום. הצרבלום מכיל את כמות הנוירונים הגבוהה ביותר, בצפיפות הגבוהה ביותר - ולכן קשה מאוד לדמות ולחקור אותו. 
+
+בקרב לא-פרימטים, עלייה בגודל המוח מלווה בהגדלת הנוירונים. בקרב הפרימאטים התרחש ניתוק בקשר הזה - המוח גדל, אבל הנוירונים נשארו באותו הגודל. לכן, גודל הגולגולת הוא קירוב מצוין למספר הנוירונים בקרב פרימאטים. 
+
+בקופי אדם, העלייה בנפח הגולגולת וגודל המוח מתונה - אבל במיני אדם קדומים, העלייה תלולה מאוד[^4], ומאיצה אפילו יותר בערך לפני מיליון וחצי שנים - ככל הנראה המועד שבו החלו להשתמש באש (*הומו ארקטוס*, שהיו בעצמם די מצליחים). האש אפשרה בישול, שאפשר בתורו ניצול של יותר משאבים להפקת אנרגיה, ויעילות גבוה יותר בהפקת האנרגיה - מחיר העיכול יורד.
+
+
+
+## המחיר של מוח גדול
+
+ככל שהמוח גדל, הדרישה האנרגטית גורמת לכך שצריך יותר שעות ביום כדי לאסוף משאבים להאכיל אותו. אורנגוטנים וגורילות, למשל, צריכים להתעסק באיסוף אוכל ובאכילה עשר שעות ביום! (מתוך 12 שעות אור *בכלל* באזורי קו המשווה!) זה פחות או יותר גודל המוח המקסימלי, מבלי לבצע שינויים מבניים.
+
+ואכן, בבני אדם נוכחים שינויים כאלה. יש להם מטבוליזם מהיר בהרבה [Yegian et al, PNAS, 2024](https://phys.org/news/2024-11-humans-evolved-energetically-unique.html), ובביטוי הגנטי שקשור בתפקודים מוחיים. הקצב המטבולי הגבוה גורם גם להתחממות, שמביאה עמה קשיים נוספים - נדרש לקרר את הרוח ולנקות את הרעלנים.
+
+
+### לחצים אבולוציונים לגדילת המוח
+
+אם המחיר של מוח גדול כל כך נורא, אילו לחצים אבולוציונים הפכו אותו לעדיף בכל זאת? יש שתי היפותזות מרכזיות:
+
+
+
+
+
+#### **היפותזת האינטיליגנציה החברתית**
+אם אתה חיה שעובדת בקבוצה, יש המון יכולות שאתה חייב לפתח - תקשורת, נשיאה-ונתינה, להתחרות, לשקר, ללמוד וכדומה - כדי להמשיך ולעבוד כקבוצה. מוח גדול חיוני ליכולות כאלה.
+
+כמה מיכולות שמאפשר מוח גדול כוללות:
+
+- תקשורת
+- תרבות 
+	-  טכנולוגיה
+	- לימוד צאצאים
+- תפקודים מנהלתיים ותכנון
+	- הורות משותפת, ציד קבוצתי, חלוקת משאבים - מאפשרים הזנה קבועה
+	- חלוקת עבודה
+
+[Dunbar, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/0047-2484(92)90081-J) בחן את גודל הניאוקורטקס ביחס לגודל הפריטים בקבוצה. הוא גילה שהפרופורציה של הניאוקורטקס עולה ככל שיש יותר פרטים בקבוצה טיפוסית. 
+
+
+מחקר מפורסם נוסף השווה את יכולותיהם של צאצאי שימפנזה, אורנגוטן ותינוק אנושי במטלות פיזיות ומטלות חברתיות. במטלות פיזיות, היכולות של שלושתם היו דומות מאוד, אבל ביכולות חברתיות, התינוק האנושי עלה על הקופים במידה משמעותית.
+
+ישנה היפותזה שלישית, שממזת את שתי ההיפותזות האלו -
+
+#### **היפותזת דרישות המשימה**
+ 
+  אם, למשל, אתה יצור שמטמין מזון, עליך לזכור *איפה* הטמנת את המזון. זו *דרישת המשימה* של הטמנת מזון. אם אתה חיה שצדה, *איך* צדים (או איך *לברוח* אם אתה חיה ניצודה) זו דרישת המשימה.
+
+ההיפותזה מתבססת על יכולתו של האדם כצייד התשה - שרודף את הטרף שלו עד שהוא מת מתשישות. ההתמדה היא תפקוד מנהלתי גבוה, כמו גם התכנון וההתכווננות למטרה. 
+
+[Dunbar, 1992](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/0047-2484(92)90081-J) בחן את גודל ההיפוקמפוס של שתי סוגי ציפורים - כאלו שמטמינות מזון וכאלו שלא. הוא ראה שגודל ההיפוקמפוס גדל יחד עם מסת הגוף של הציפורים, אבל פרופורציית הגדילה גבוהה יותר בקרב ציפורים שמטמינות מזון: ההיפוקמפוס, שקשור בזיכרון, נדרש כדי לזכור את אלפי מטמוני המזון.
+
+
+דוגמה תומכת בתיאוריה היא המקרה של **דובים** ([Vonk et al., Animal Behavior, 2012](http://www.jennifervonk.com/uploads/7/7/3/2/7732985/vonk__beran_2012.pdf))- הם חיות אלימות בצורה יוצאת דופן (שנפגשים רק להזדווג, וגם אז נשפך דם), אבל הם חכמים ובעלי מוח גדול, בניגוד להיפותזת האינטיליגנציה החברתית - למה?
+
+במחקר, הדובים התבקשו להבחין בין תמונות של חיות טורפות ללא-טורפות לאחר למידה, ואז להבחין בין תמונות ללא למידה. הביצועים שלהם התקרבו לאלו של הקופים (טוב יותר משימפנזות אך טוב פחות מגורילות), והדגימו יכולות ספרתיות ומרחביות מסוימות.
+
+
+#### **ההיפותזה הממוזגת** 
+
+ניתן *להקטין* את דרישות המשימה *באמצעות* האינטיליגנציה החברתית - הקבוצה גדלה, והנטל על כל פרט הולך ו*קטן* - ואז גם *המוח* הולך וקטן (ואולי בגלל זה הסאפיאנס גברו על הניאנדרתלים?)
+
+[Gonzalez, Forrero & Gardener, 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/s41586-018-0127-x) השוו במודל מתמטי את המחיר האנרגטי של מוח גדול ליתרונות שהוא מאפשר:
+
+- פתרון בעיות של הפרט
+- העברה של ידע נרכש ורכישת ידע
+- ניהול חברתי טוב יותר (שיתוף פעולה, תחרות, הטעיה)
+
+המודל מציג כמה אתגרים אקולוגיים, חברתיים, ותחרותיים:
+
+- **אקולוגיים** -  מציאת מזון ועיבודו, והימנעות מטורפים
+- **שיתוף פעולה** -  למידה, בחירת מורה, תקשורת
+- **תחרות בין פרטים** - התאגדות לקבוצות, הטעיה, מניפולציה של פרטים אחרים
+- **תחרות בין קבוצות** - הנהגה, בחירת מנהיג, שיתוף פעולה במאבקים בין-קבוצתיים
+
+המודל בוחן את אופן ההתמודדות של המוח עם האתגרים השונים האלה, כיצד השקעה ברקמת מוח נוספת עוזרת לפתור אותם, ומתחשב בחלוקה בין רקמות מוח, רבייה והשאר. 
+
+הסימולציה של המודל מעידה ששיתוף פעולה חברתי מצמצם את צריכת האנרגיה (יש תהליך של Οutsourcing - ייצוא העבודה לפרטים אחרים), מה שמוביל לEEE - Energy Extraction Efficiency - טוב יותר, כלומר: רכישת כישורים חברתיים מאפשרת למוח להשיג יותר אנרגיה עבור כל אנרגיה מושקעת ברקמת מוח. 
+
+- לחצים **אקולוגיים** מובילים לעלייה הן בגודל המוח והן ביחס בין גודל המוח לגוף (EQ)
+- לחצים של **שיתוף פעולה** מובילים לירידה בשני המדדים
+- לחצים של **תחרות בין פרטים** יכולה להוביל הן לעלייה והן לירידה בגודל המוח, ומובילה לעלייה בEQ
+- לחצים של **תחרות בין קבוצות** מובילה לירידה בגודל המוח אבל לעלייה בEQ
+
+עוד הצליחו החוקרים לחזות את הלחצים המופעלים על יצורים כאלו ואחרים *על סמך* גודל המוח שלהם, מה שעוזר לתקף את המודל.
+
+הוא מאפשר לנו להעריך אילו לחצים פעלו על הניאנדרתלים ואילו יכולות היו להם [Kochiyama et al., 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/s41598-018-24331-0). ההערכה, על סמך גולגלות ניאנדרתלים, מעידה שהיו להם יכולות תקשורת פחותות משלנו (אם כי עדיין מורכבות), אך הם היו חכמים יותר ככלל.
+
+
+## היסטוריית החיים
+
+בין המינים יש הבדל ה*היסטוריית החיים* שלהם, שנובע מאילוצים אבולוציונים. *היסטוריית חיים* כוללת אירועים כמו
+
+- הפריה
+- גמילה מההורים
+- צמיחת שיניים
+- בגרות מינית
+- התבגרות
+- מוות
+
+בני האדם מאופיינים באורך חיים ארוך במיוחד, בתקופה ארוכה של תלות בהורים, סיוע של פרטים לאחר שלב הריבוי (סבא וסבתא מסייעים לטפל בצאצאים), ותמיכה זכרית בנקבות בתהליך הרבייה. 
+
+### תלות הורית ממושכת
+
+ישנן כמה סיבות לתקופה ממושכת של תלות בהורים:
+
+- כישורים מורכבים (תרבות) שלוקח זמן לרכוש
+- עול מופחת על האימהות
+- דרישה אנרגית גבוהה מאוד לצמיחת המוח
+
+	עד גיל 4-5, המוח גדל מהר מאוד והגוף פחות, ומשם והלאה קצב גידול המוח מאט וגידול המוח עולה ([Kuzawa et al., 2014](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1323099111))
+
+[Piantadosi & Kidd, 2016](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1073/pnas.1506752113) מראים שתינוקות נולדים עם היקף ראש של 10 ס"מ[^5], ורק במרוצת החיים קצב גידול המוח משתנה בין הפרטים.
+
+עוד רואים כי הסיכוי לשרוד צולל אחרי 9 חודשי היריון, והולך ועולה ככל שגיל הילד עולה. בתחילת דרכם, ליצורים בעלי מוח גדול יש סיכויים גרועים בהרבה לשרוד: אולם, כשהמוח מתפתח, סיכויי ההישרדות מזנקים אל מעבר ליצורים ללא מוח גדול; הבגרות המאוחרת מהווה יתרון הישרדותי.
+
+## הבדלים אינדיוידואליים?
+
+אם הישרדות זה כזה או-וואה גדול, *למה יש הבדלים בין פרטים מאותו המין?* 
+
+אינטיליגנציה גבוהה נקשרה עם:
+
+- רמות דיווח-עצמי גבוהות יותר של הפרעת קשב וריכוז (ADHD), אוטיזם, דיכאון, וחרדה ([Karpinsky, 2018](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.intell.2017.09.001))
+	-  ... אבל טרנד הפוך בניתוח ילדים ומתבגרים במדדים *אובייקטיביים* - פחות פסיכופתולוגיה, בעיות הסתגלות וכו'
+	- אינטיליגנציה גבוהה קשורה גם במספר ילדים נמוך יותר, בסיכויי רבייה נמוכים יותר ובמספר ממוצע נמוך יותר של חברים.
+
+* השערת "Clever silly" ([Charlton, 2009](https://psycnet.apa.org/doi/10.1037/a0015225), [Dutton & van der Linden, 2015](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.intell.2016.10.002))
+
+	אנשים עם נטייה קוגניטיבית ללקיחת סיכונים נוטים לאמץ רעיונות יותר "מטופשים", ולהשתעשע ברעיונות יותר *מוזרים*. זה יכול להיות חיסרון - כמו לקנות תיאוריות קונספירציה - או יתרון - כמו להגות את תיאוריית היחסות (אינשטיין). מסתדר עם הממצא שאינטיליגנציה גבוהה קשורה בלקיחת סיכונים בכלל ([Μishra et al., 2017](https://www.greo.ca/Modules/EvidenceCentre/files/Mishra%20et%20al%20(2017)_Living%20faster%20and%20slow%20Is%20life%20history%20orientation_Final.pdf)). 
+
+- אישיות קיצונית היא מזיקה ([Buss, 2009](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1111/j.1745-6924.2009.01138.x); [Carter et al., 2018]()) - לרבות היבטים כמו אינטיליגנציה. להיות *קצת* שונה זו התאמה לסביבה: להיות מאוד שונה מערים קשיים שעולים על היתרונות. 
+
+- אולי פשוט רעש סטטיסטי?
+
+	הלחץ האבולוציוני דוחף כלפי האמצע (למשל, אם אדם נולד עם IQ 180, בן\בת הזוג שלו יהיו פחות חכמים כנראה וכך גם הילד); אולי הנתונים הקיצוניים מגיעים פשוט ממוטציות ברבייה הזוגית.
+
+
+[^1]: *באתם מן התולעת, ועוד נשתייר בכם הרבה מן התולעת* - ניטשה, *כה אמר זרתוסטרא*.
+[^2]: נחשון מספר שהאו-וואה הגדול בעולם האינטיליגנציה הוא אינטיליגנציה פלואידית, בגלל שהמתאם שלה עם g' הוא, בערך, 1 - ולכן אם רוצים ללמוד על אינטיליגנציה נוח יותר להתמקד באינטיליגנציה פלואידית. אולם, הוא סבור שהכישרון הגדול של בני אדם הוא דווקא באינטיליגנציה קריסטלית - ביכולת לאגור ולהעביר הלאה מידע.
+[^3]: עם הרבה הרבה כוכביות - הנוירונים של ציפורים, למשל, קטנים בהרבה, ולכן יותר נוירונים נכנסים בפחות גולגולת, והאומדן נפגע, אם כי עדיין עובד. ההשוואה בולטת במיוחד בתוך קבוצות - ציפורים עם ציפורים, יונקים עם יונקים, וכו'.
+[^4]: ואנחנו, *הומו סאפייאנס*, לא בקצה - הניאנדרטלים היו גדולים יותר פיזית וגם חכמים יותר. ההשערה היום היא שהרבה מהטכנולוגיות הראשונות של ההומו סאפייאנס הועתקו מהניאנדרתלים.

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/גנטיקה.md

@@ -0,0 +1,50 @@
+---
+title: גנטיקה
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פסיכולוגיה
+  - אינטיליגנציה
+  - גנטיקה
+---
+אחת השאלות הכי בוערות היא עד כמה אינטיליגנציה היא תורשתית. השיטה הקלאסית כוללת כמה גישות:
+
+- מחקרי תאומים ומחקרי תורשתיות
+- ניתוח גנים בודדים
+- ניתוח כלל גנומי
+
+## הגישה הקלאסית
+
+הגישה אומרת שלאנשים יש דרגות שונות של קרבה גנטית וסביבה משותפת, שמרכיבים יחד **תורשתיות**. 
+
+
+|                                              | Genetics | Environment |
+| -------------------------------------------- | -------- | ----------- |
+| MZ Twins, together                           | 1        | 1           |
+| MZ Twins, apart                              | 1        | 0           |
+| DZ-Twins\Siblings\parent-offspring, together | 0.5      | 1           |
+| DZ-Twins\Siblings\parent-offspring, apart    | 0.5      | 0           |
+| Siblings\Parent-offspring, adopted           | 0        | 1           |
+הטבלה הזו היא ה**Intraclass Coefficient** - עד כמה השונות מוסברת מקרבה גנטית, שונות סביבתית, או שניהם. למשל, אם יש לי אח תאום וגדלנו יחד, יהיה לנו ICC גבוה יותר, וידעו להגיד עליי יותר דברים מצפייה באחי.
+
+*תורשה אינה תורשתיות* - תורשתיות היא המתאם בין הגנטיקה לתכונה. כלומר, אם אני מאומץ ועדיין מתנהג כמו הוריי המאמצים, יש תורשה, אך אין תורשתיות (הם לא יכולים להוריש לי גנטית שום דבר). תורשתיות היא איזו אחוז מהשונות מוסברת על ידי תורשה. התורשה - הגנטיקה - קובעת את הטווח, והסביבה קובעת בתוך הטווח: *יכול להיות לך IQ בין 100 ל140*, והסביבה תקבע *איפה* הוא ייפול בין 100 ל140. הטווח הוא גדול, אבל לא *כל* הטווח. 
+
+
+
+
+[Polderman et al., 2015](sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/ng.3285) מראה ש**לכל התכונות האנושיות יש תורשתיות גדולה מאפס** (סקירה של 500 תכונות) - כלומר, *לכל* התכונות שלנו יש רכיב גנטי, ומה שמשתנה הוא *גודל* הרכיב הגנטי. רכיב התורשתיות גדול במיוחד במרכיבי אישיות (~0.3) ואינטילגנציה  (0.5~).
+
+!!! warning "ההשפעה של שונות סביבתית"
+	ביקורת על מחקרים סביבתיים היא ש**משפחות שמאמצות ילדים נוטות להיות במעמד בינוני ומעלה**, וברמת חיים כזו הסביבה משנה הרבה פחות. אם ילד גדל בסביבה קשה, ברור שהאינטיליגנציה שלו נפגעת, אבל ברגע שהסביבה מספקת ("Just Enough"), הסביבה כמעט ולא משנה יותר.
+	
+	לכן, יש ניפוח של המתאם - גם אם שני אחים גדלו בנפרד, ברגע ששניהם גדלו בסביבה בינונית ומעלה - הסביבה תשחק תפקיד הרבה פחות גדול, ויהיה לנו נדמה שהם הרבה יותר דומים!
+
+
+[Briley & Tucker-Drob, 2013](sci-hub.st/https://doi.org/10.1177/0956797613478618) מצאו, בניגוד לאינטואיציה שלנו, שהתורשתיות עולה יחד עם הגיל: כלומר, ככל שאדם מזדקן, הגנטיקה משחקת תפקיד הולך וגדל. 
+
+זה נשמע בניגוד לאינטואיציה שלנו - אנחנו נולדים רק גנים ואז נחשפים לסביבה שמעצבת אותנו - אבל זה לא לוקח בחשבון ש**לא כל הגנים מתבטאים בבת אחת** - אם יש לך נטייה למחלה גנטית, למשל, היא לרוב תתפרץ בגיל מאוחר. ככל שהגיל עולה, *יותר ויותר גן מתבטאים*, וכך ההשפעה הגנטית הולכת וגדלה. זה מסתדר עם האמירה היומיומית שאנחנו הולכים ונהיים דומים להורים שלנו ככל שאנחנו מתבגרים. 
+
+
+
+
+

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מוחי.md

@@ -0,0 +1,85 @@
+---
+title: הבסיס המוחי
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פסיכולוגיה
+  - אינטיליגנציה
+---
+
+מחקרים סביב הבסיס המוחי לאינטיליגנציה אינם חדשים, אבל נוטים לגדלי מדגם קטנים מאוד. בשנים האחרונות חוזרים על המחקרים האלו, עם מדגמים גדולים יותר, ומשבר הרפליקציה מכה ביתר שאת: האפקטים, אם ישנם, כנראה קטנים. לכן נסקור את הנושא בקצרה.
+
+הניסיון היה למפות אינטיליגנציה בקישוריות מבנית - מאפייני הרשת הנוירונית של הפרט, כפי שמתגלה במיפוי fMRI. 
+
+ההשערות העיקריות התמקדו בגורמים כמו 
+- יעילות נוירונלית
+	
+לפרטים חכמים יש מוח יותר יעיל, במובן הפשוט של המילה - הנוירונים צורכים פחות אנרגיה.
+
+- איחוי פריאטלי-פרונטלי (Parietal-Frontal Integration - P-FIT)
+	
+	התמקדה באיחוי בין כמה מערכות במוח, שהקישוריות ביניהן בעלת חשיבות מכרעת.
+
+- Multiple Demands Networks
+		
+	השערה האומרת שיש לנו רשת נפרדת במוח שאחראית לטיפול במצבים עם דרישות מרובות - כמו בעיות מורכבות (איך אני תוקף את הבעיה הזו\אוכל את הפיל הזה\ צד את הצלופח הזה\ מסכם את ההרצאה הזו); זה בגדול מתיימר להיות g'
+
+
+!!! warning ""
+	מבין התיאוריות האלו, **השערת היעילות הנוירונלית** ו**השערת רשת הדרישות המרובות** הן [תיאוריות תומכות בg'](../אינטיליגנציה#סוגי-תיאוריות) - משום ששתיהן מצביעות על **גורם מרכזי אחד** במוח שאחראים לאינטיליגנציה. מנגד, **השערת הP-FIT** היא תיאוריה **שאינה תומכת בg'** - משום שהיא מתארת אינטיליגנציה כ**אוסף של גורמים נבדלים**.
+
+
+## השערת היעילות הנוירונולית
+
+[Ηaier et al., 1998](https://sci-hub.st/10.1111/j.1749-6632.1998.tb09569.x) הגיע להשערה הזו במקרה, כשהעבירו למטופלים מבחן רייבן וסריקת PET, שהייתה אז יקרה מאוד. נמצאו הבדלים גדולים בסריקה של הנבדקים (8 נבדקים), מה שהוביל את החוקרים לשער שאצל פרטים חכמים במיוחד, היעילות הנוירונלית טובה יותר: הם מתאמצים פחות ולכן צורכים פחות אנרגיה.
+
+מחקרים נוספים ניסו לקשור את התופעה הזו בנוירואנרגטיקה - אספקת האנרגיה לנוירונים ([Κileen et al., 2013](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2013.02.011); [2016](https://sci-hub.st/http://dx.doi.org/10.1177/0963721416628530)). הטענה הייתה שהמרת האנרגיה במיטוכונדריה וגורמים נוספים מהמשפחה הזו מאפשרת לאנשים מסוימים אספקת אנרגיה טובה יותר לנוירונים, מה שמניב ביצועים טובים יותר במבחני אינטיליגנציה.
+
+
+## השערת P-FIT
+
+
+[Jung & Haier, 2007](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1017/s0140525x07001185) ביצעו סקירת ספרות גדולה ומצאו בה קשר חוזר בין אזורים מסוימים במוח לאינטיליגנציה - במיוחד איזורים פריאטליים, דורסו-לטרלים והקורטקס הפרהפרונטלי. הספרות מעידה על מעורבות של האיזורים האלו *בנפרד*, שעל בסיסה הם שיערו, **בלי נתונים**, שה*קישוריות* של האיזורים האלו היא שמשחקת תפקיד.
+
+הטענה היא, שלמרות שהתפקידים של כל איזור שונים בתכלית, הקישוריות ביניהם משחקת גם היא תפקיד - לא בסתירה לספרות הקודמת (שמראה שכל אחד בנפרד קשור), אלא על גביה. זו גישה שמזכירה את [זו של תומסון](../אינטיליגנציה#sampling-theory). 
+
+
+## השערת רשת הדרישות המרובות MDN
+[Duncan, 2010](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.tics.2010.01.004) טוען של ACC, IPS, DLPFC עובדים כיחידה אחת, דמויית g', אותה הוא מכנה **רשת הדרישות המרובות**. 
+
+התיאוריה מדגישה את התפקיד של הרשת בפירוק משימות מורכבות ליחידות עיבוד נבדלות, ואז פתירתן בצורה עקבית - פיצול משימה לשלבים, עיבוד כל שלב בנפרד, ואז קישור מחדש של השלבים לכדי משימה שלמה. 
+
+
+## סוגי נבדקים 
+
+חקר הבסיס המוחי לאינטיליגנציה מתבצע על נבדקים בריאים. 
+
+- היתרון הוא שחקר כזה ממפה את ההבדלים באינטיליגנציה, שזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים
+- החיסרון הוא שקשה לבסס בצורה כזו קשר סיבתי (*האיזור הזה במוח אחראי לתפקוד כזה וכזה*; ברגע ששום דבר לא נפגע, אין לנו איך להצביע על גורם כזה או אחר.)
+
+### מחקרים בנבדקים בריאים
+
+בניסיון להתגבר על כך, [Lee et al., 2006](sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.neuroimage.2005.07.036) בחנו נבדקים תחת fMRI תחת פריטים קלים או פריטים קשים במבחן רייבן: המחקר שאף לשחזר ממצאים קודמים במדגם גדול יותר. הם בחנו קבוצה של ילדים מחוננים, וקבוצה של ילדים נורמטיביים, ובחנו כיצד קושי המטלות יבוא לביטוי בסריקות המוחיות שלהם. 
+
+החוקרים גילו שבכל אזורי העניין שהתגלו בשאר התיאוריות, הפער בפעילות בין פרטים קלים וקשים גדול יותר אצל ילדים מחוננים לעומת ילדים נורמטיביים, במיוחד באיזורים הפריאטלים ובFCC הדורסאלי. הממצא הזה מסתדר עם תיאוריית רשת הדרישות המרובות ותיאוריית הP-FIT.
+
+במחקר נוסף, [Gray et al., 2003](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1038/nn1014) בחנו נבדקים במבחן N-Back[^1], ובדקו את המתאם של ציון הנבדקים במבחן רייבן לכמות הפעמים שהם נופלים ב"פיתויים" במבחן N-Βack. החוקרים מצאו שציונים גדולים יותר במבחן רייבן נקשרו בפחות טעויות במבחן N-Back - כלומר, הקידוד בוצע באופן מדויק יותר. הממצאים תומכים גם בהשערת היעילות הנוירונלית, אם כי במובן אחר: זה לא שהנוירונים צורכים פחות אנרגיה, אלא שהאזורים מופעלים רק כשצריך, בקמצנות יותר - במקום לירות במלוא המהירות כל הזמן, כל איזור נכנס לפעולה כשזה רלוונטי ומפסיק כשזה לא. 
+
+### מחקרים בנבדקים פגועי-מוח
+
+בניגוד לנבדקים בריאים, מחקרים בנבדקים פגועי-מוח מאפשרת השערת סיבתיות - אך החיסרון הוא שקשה לדעת עד כמה הממצאים קשורים להבדלים פרטניים באינטיליגנציה (בנבדקים בריאים).
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	אם נבדוק רק נבדקים בריאים בתחום נורמלי, לא נדע שמספר הרגליים קשור לריצה: נוכל לראות זאת רק אצל אנשים קטועי רגליים. מנגד, רק בנבדקים בריאים נוכל לראות שהרגליים קשורות למהירות הריצה. בקיצור, אלו שני פתרונות חלקיים - האחד הוא מהתוצאה אל הסיבה, והשני מהסיבה אל התוצאה. 
+
+[Barbey et al., 2012](sci-hub.st/https://doi.org/10.1093/brain/aws021) בחנו נבדקים שנפצעו במלחמת וייטנאם, מה שמאפשר אומדן אפילו טוב יותר של סיבתיות: אנחנו יודעים שהפגיעה לא קשורה בפגיעה גנטית, שעלולה להשפיע גם בהיבטים אחרים. החוקרים בחנו את ההשפעה של הפציעות באמצעות סוללת מבחנים נוירו-קוגניטיביים - שמודדים תפקוד מנהלתי כללי יותר ולא תתי-גורמים כאלו ואחרים. מה שהם רצו לבדוק זה איזו אזורים במוח צריכים להיפגע כדי להשפיע על g' ותפקודים מנהלתיים. מתקבלות מפות מפורטות שמצביעות על המתאם בין האזורים הפגועים (בווקסלים) לביצועים במטלות כאלו ואחרת (*אם נפגעת כאן וכאן בצד שמאל, אתה תספור גרוע יותר).
+
+החוקרים גילו ש,כלל, **אינטיליגנציה נפגעת רק בעקבות פגיעות בצד שמאל של המוח**: בכל הגורמים מלבד תפיסה חזותית רק צד שמאל מעורב, ובתפיסה חזותית צד ימין *גם* מעורב, אבל צד שמאל הוא עדיין הגורם המכריע. עוד גילו החוקרים שישנם אזורים שקשורים בg', חלק קשורים רק בתפקוד מנהלתי[^2], וחלק גדול מהאזורים קשור בשניהם: לכל תפקוד יש חלק בלעדי קטן וחלק חופף גדול. 
+
+!!! warning "זהו מחקר מאוד מרשים, אבל זכרו: התוצאות האלו *לא ישימות* על נבדקים בריאים!"
+
+
+
+
+[^1]: מבחן שבו מציגים לנבדקים פרטים, ומבקשים מהם בהמשך לענות האם פריט כזה או אחר הופיע לפני X צעדים (מראים קוף, עוד שלושה דברים, שואלים - האם היה קוף לפני שלושה צעדים? כן\לא). במבחן טומנים לנבדקים "מלכודות" (Lures) - דברים שיפתו אותם להגיד שראו\לא ראו משהו בניגוד למה שנכון (ניחוש שלי - *זוכר את הקוף מלפני שני צעדים?*).
+[^2]: מתיישב עם ממצאים של מחקרים אחרים - כמו שפגיעה באיזור הOrbifrontal cortex מוביל ל[פגיעה בתפקודים מנהלתיים](../אינטיליגנציה#fn:7), ללא פגיעה באינטיליגנציה. 

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מצגות/PHE.md

@@ -0,0 +1,20 @@
+!!! info "מאמר"
+	[Widaman & Lee Helm (2024) - The threshold for teratogenic effects on child intelligence of prenatal exposure to phenylalanine](../..//PHE.pdf)
+
+
+מהי כמות צריכת הPHE במהלך ההריון שממנה והלאה יגרם נזק לאינטיליגנצית העובר.
+
+
+PHE היא חומצת אמינו שמגיעה ממזון (לא מפתחים בעצמנו).
+
+ישנה מחלה (PKU) - פוגעת ביכולת לפרק את החומצה הזאת, ונוצרים גושים רעילים שלה.
+
+המחקר בדק מאיזו כמות של הגושים האלה האינטיליגנציה של העובר נפגעת.
+
+
+עקבו אחר 412 הריונות של נשים חולות בPKU או MHP (גרסא קלה יותר) משנות ה90. בדקו משתני רקע של האמהות, לרבות מדד סוציו-אקונומי, שאלוני אינטיליגנציה למבוגרים (WAIS-R). לאחר הלידה בוצעו מספר מבחני אינטיליגנציה לתינוקות בגילאי שנה, שנתיים, 7.
+
+בדקו מבחני BAYLEY SCALES, REEI חלקי.
+
+נמצא סף 6.2\6.8 מ"ג\ל שממנה והלאה נפגעת אינטיליגנציה. ממוצע הPHE בדם היה המנבא הכי טוב ליכולות הקוגניטיביות של הילד **גם לאחר 7 שנים**. לכל עלייה של אמת מידה אחת מעל הרף, נפגע הIQ ב3.5~4 נקודות (המון!).
+

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מצגות/index.md

@@ -0,0 +1,22 @@
+---
+title: מצגות סטודנטים
+---
+
+## [Platt el al., 2019 - אפקט פלין](פלין.md)
+
+## [Aspara et al., 2018 - אינטיליגנציה והסיכוי להינשא ולהישאר נשויים](נישואים.md)
+
+## [Widaman & Lee Helm, 2024 - רמות PHE ואינטיליגנציית העובר בחולות PKU](PHE.md)
+
+## [Haimovitz, 2016 - כיצד תפיסת הכישלון של הורים משפיעות על אמונות ילדיהם ביחס לאינטיליגנציה](ילדים.md)
+
+## [Gregoire, 2024 - האם קיימים הבדלי אינטיליגנציה מגדריים בקרב ילדים](מגדריים.md) 
+
+## [Zelikja et al., 2021 - בסיס גנטי משותף למודל חמשת הגדולים באישיות ואינטיליגנציה](גנטי.md)
+
+## [Lifshitz el al., 2024 - אינטיליגנציה קריסטלית ופלואידית בקרב חולי תסמונת דאון ומוגבלויות אחרות](מוגבלות.md)
+
+## [Quiroga el al., 2015 - משחקי מחשב כמדד מהימן לבדיקת אינטיליגנציה](משחקים.md)
+
+## [Sorjonen et al., 2021 - חוק הביצועים הגרועים כמדד לאינטיליגנציה](ביצועים.md)
+

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מצגות/ביצועים.md

@@ -0,0 +1,21 @@
+!!! info "מאמר"
+	[Sorjonen et al., 2021 - Further evidence that the worst performance rule is a special case of the correlation of sorted scores rule](https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0160289620300945?via%3Dihub)
+
+
+מושגים מרכזיים - 
+
+- WPR - חוק הביצועים הקודמים - הביצועים הגרועים ביותר קשורים הכי חזק לאינטיליגנציה.
+
+- WISD - שונות תוך אישית בביצועים - רמה גבוהה מעידה על חוסר עקביות, נמוכה על עקביות
+
+- CSSR - מונח של החוקרים - הקשר בין משתנה לבין ביצועים תלוי בWISD.
+
+
+המחקר ניתח זמן תגובה והכנסה מ45,000 משתתפים תוך בדיקת קשרים בין אינטיליגנציה, גיל, גובה, BMI לשונות בביצועים (WISD). 
+
+בניגוד להשערה, הביצועים הטובים בהכנסה ביותר ניבאו אינטיליגנציה - זמני תגובה נמוכים "מענישים" מאוד. 
+
+כלומר, WPR הוא מקרה פרטי של הCSSR שמתרחש כאשר יש מתאם חיובי בין המתאם של זמני תגובה ומבחני אינטיליגנציה לWISD. אירוע זה הוא מקרה פרטי של מתאם חיובי בין מתאם של קונסטרקט וביצועים מדורגים לבין סטיית תקן בינאישית.
+
+
+

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מצגות/גנטי.md

@@ -0,0 +1,31 @@
+!!! info "מאמר"
+	[Zelikja et al., 2021 - Common genetic basis of the five factor model facets and intelligence: A twin study](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1016/j.paid.2021.110682)
+
+המאמר עוסק בקשרים הגנטיים והסביתיים בין אינטילגנציה כללית לרמות ההירכיות השונות במודל חמשת הגורמים של אישיות.
+
+המטרה העיקרית - רכישת הבנה מעמיקה יותר באשר לגורמים האטיולוגיים של הקשרים בין מבנים אלו.
+
+מטרה משנית - לגלות אילו תתי מאפיינים של אישיות יכולים לתרום לניבוי אינטיליגנציה. 
+
+
+נבדקו 212 זוגות תאומים, ונבחנו במבחני
+
+- NEO-PI-R - אישיות
+- APM - אינטיליגנציה
+- CFA -  ניתוח גורמים לאישוש המודלים
+- Cholesky decomposition
+- stepwise multiple regression
+
+הממצאים העיקריים הם שיש האמה נמוכה של המודלים ההירכיים לנתונים. הבסיס הגנטי של הקשרים חזק בהרבה מהסביבתי.
+
+נמצאו קשרים מובהקים שונים בכל רמת ניתוח, כשביניהם נמצאה תרומה מובהקת של שבע תתי-תכונות:
+
+- רכות מחשבתית
+- רגשות חיוביים
+- (משהו שהזום הסתיר)
+- פעולות
+- צניעות
+- עוינות
+- סדר
+
+

פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/מצגות/ילדים.md

@@ -0,0 +1,20 @@
+!!! info "מאמר"
+	[Haimovitz, 2016 - What predicts children's fixed and growth intelligence](https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/0956797616639727)
+
+כיצד תפיסות הכישלון של ההורים - משתק או מחזק - משפיעות על אמונות ילדיהם בנוגע למידת המובחנות של אינטיליגנציה. 
+
+המערך כלל ארבעה ניסויים:
+
+- קשר ישיר ומתווך - האם תפיסות ההורים לגבי כישלון קשורות לתפיסות האינטיליגנציה של ילדיהם, וכיצד הן מתווכת על ידי תגובות ההורים
+- תגובות ההורים - כיצד תפיסות ההורים לגבי כישלון מתבטאות בתגובות הילדים
+- זיכוי תפיסות כישלון - האם הילדים מזהים את תפיסות ההורים, ואם כן איך הן מעצבות את התפיסה שלהם
+- הוכחת הסיבתיות - האם מניפולציה זמנית משפיעה על תגובת ההורים לכישלון.
+
+
+תוצאות:
+
+- ניסוי 1: תפיסת הכישלון של ההורים כ"משתק" ניבאה את תפיסת האינטיליגנציה של הילדים כקבועה. ילדים שתפסו את ההורים כממוקדי ביצועים תיווכו את הקשר
+- ניסוי 2: תפיסת הכישלון של ההורים כ"משתק" ניבאה תגובות ממוקדות ביצעים ופחות תמיכה בלמידה ושיפור בעקבות כישלון ילדיהם. התוצאות נשארו מובהקות גם כאשר נלקחו בחשבון תפיסות ההורים לגבי יכולת ילדיהם
+- ניסוי 3: הילדים זיהו באופן מובהק את תפיסות הכישלון של הורים אך לא זיהו במובהק את תפיסות האינטיליגנציה של ההורים
+- ניסוי 4: המניפולציה שינתה את התפיסה של ההורים, הורים בתנאי "כישלון כמזיק" הגיבו יותר בדאגה לביצועים ופחות בתמיכה בלמידה.
+