vault backup: 2025-04-21 11:03:43

.obsidian/app.json

@@ -1,5 +1,11 @@
 {
   "rightToLeft": true,
-  "alwaysUpdateLinks": false,
-  "useMarkdownLinks": true
+  "alwaysUpdateLinks": true,
+  "useMarkdownLinks": true,
+  "pdfExportSettings": {
+    "pageSize": "A4",
+    "landscape": true,
+    "margin": "0",
+    "downscalePercent": 100
+  }
 }

.obsidian/core-plugins.json

@@ -26,5 +26,6 @@
   "workspaces": false,
   "file-recovery": true,
   "publish": false,
-  "sync": false
+  "sync": false,
+  "webviewer": false
 }

.obsidian/workspace.json

@@ -4,39 +4,81 @@
     "type": "split",
     "children": [
       {
-        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "id": "7437044f5da603de",
         "type": "tabs",
         "children": [
           {
-            "id": "6cfebaaf97070380",
+            "id": "18c993cfdeea0c6e",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "אל"
+              "title": "תחביר"
             }
           },
           {
-            "id": "97f544199938cd17",
+            "id": "7325b57fee61d4c6",
             "type": "leaf",
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+                "file": "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+                "mode": "preview",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "הפועל"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "cab909bd5b028eb3",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
                 "mode": "source",
                 "source": false
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "מעבר_לטוב_ולרוע"
+              "title": "הטעמות"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "fac4d852803a4891",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/מילון.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "מילון"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "e5a87a5cee259049",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/השם.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "השם"
             }
           }
         ],
-        "currentTab": 1
+        "currentTab": 3
       }
     ],
     "direction": "vertical"
@@ -55,7 +97,8 @@
             "state": {
               "type": "file-explorer",
               "state": {
-                "sortOrder": "alphabetical"
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "autoReveal": false
               },
               "icon": "lucide-folder-closed",
               "title": "Files"
@@ -109,7 +152,7 @@
             "state": {
               "type": "backlink",
               "state": {
-                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
                 "collapseAll": false,
                 "extraContext": false,
                 "sortOrder": "alphabetical",
@@ -119,7 +162,7 @@
                 "unlinkedCollapsed": false
               },
               "icon": "links-coming-in",
-              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+              "title": "Backlinks for ויניקוט"
             }
           },
           {
@@ -161,8 +204,7 @@
               "title": "Outline of פסיכואנליטית"
             }
           }
-        ],
-        "currentTab": 1
+        ]
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
@@ -179,53 +221,53 @@
       "command-palette:Open command palette": false
     }
   },
-  "active": "97f544199938cd17",
+  "active": "fac4d852803a4891",
   "lastOpenFiles": [
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
-    "Friedrich Nietzsche - Beyond Good & Evil_ Prelude to a Philosophy of the Future-Vintage (1989).pdf",
-    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
+    "כלליים/יוונית/השם.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+    "כלליים/יוונית/מילון.md",
+    "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "כלליים/יוונית/Ἐπίκτητος, Ἐγχειρίδιον.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhsq8.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhsq6.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhspx.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhspo.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhspm.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhspd.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhsp4.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhsp2.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhsom.tmp",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/lu3537027hhsok.tmp",
+    "conflict-files-obsidian-git.md",
+    "פילוסופיה/הציטוטים.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/זמן.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/מודאליות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui-large.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui-medium.jpeg",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/giraffe.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/כחלי.jpg",
     "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/יום/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דקארט/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/דת.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ברקלי/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/index.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/אוקהם.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/שפה.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "פילוסופיה/דת/index.md",
-    "פילוסופיה/בודהיזם/זן/index.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
-    "פילוסופיה/נוצרית/דת_ופילוסופיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
-    "פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/רוע.md",
-    "פילוסופיה/לוגיקה/מודאלית.md",
-    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/plato.pdf",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/sandford2006.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/שיעור_1.pptx",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה/E. Bruce Goldstein - Sensation and Perception (2016, Cengage Learning) - libgen.li.pdf",
-    "פסיכולוגיה/מיניות/תפיסה",
-    "פסיכולוגיה/אישיות/2.pptx",
-    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
-    "favicon.png",
-    "logo.png",
-    "donkey.png",
-    "donkey.webp",
-    "assets/kot.png",
-    "פסיכולוגיה/תודעה/גורילה.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/עציצים.jpg",
-    "פסיכולוגיה/דחק/tiger.jpg",
-    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg"
+    "כלליים/יוונית/index.md",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/היסטוריה.md",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/index.md",
+    "פסיכולוגיה/מיסאינפורמציה/index.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.sync-conflict-20250404-144752-QQRKLGU.md",
+    "כלליים/יוונית/הפועל.sync-conflict-20250404-144627-QQRKLGU.md",
+    "כלליים/יוונית/Ἐγχειρίδιον.md",
+    "פילוסופיה/בודהיזם/index.md",
+    "פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/ניטשה.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/index.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/sleepy.jpg",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/apollo.jpg",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/frog.jpg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/בנדורה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/pink.webp",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/possible.webp"
   ]
 }

.obsidian/workspace.sync-conflict-20241209-132007-RSUEQGM.json

@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "efc6f7063aa5a34a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "44ed94417c72e4b1",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "דיסוציאציה"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "44ed94417c72e4b1",
+  "lastOpenFiles": [
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/אבולוציה.md",
+    "().md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/רצון_לעוצמה_מחברת.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/התגברות.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מחול.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פסיכולוגיה/דחק/אובדנות.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/2.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu8654691a07zp.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/5.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtdb.tmp",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/3.pdf",
+    "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/lu86260519wtd8.tmp",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/apples.jpeg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/האגו.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/danni-yossi.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/goldens.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-green.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/_52886b4f-10db-46d8-a493-b5f7a84611b6.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/kermit-eiffel.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אל.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פסיכולוגיה/חברתית/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/ניטשה/atom.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/לוק/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אינטיליגנציה/evolution.jpg",
+    "favicon.png",
+    "logo.png"
+  ]
+}

.obsidian/workspace.sync-conflict-20250105-111722-QQRKLGU.json

@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "1fd2decd07053383",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "09399a2d70ca464f",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "הפועל"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "71608eddd561f2e9",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "תחביר"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from תחביר"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ],
+        "currentTab": 1
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "71608eddd561f2e9",
+  "lastOpenFiles": [
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+    "כלליים/יוונית/יחסות.md",
+    "כלליים/יוונית/index.md",
+    "כלליים/יוונית/כינויים.md",
+    "כלליים/יוונית/התואר.md",
+    "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
+    "כלליים/יוונית/מילון.pdf",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/מהאלר.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/קליין.md",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/heiding.png",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/Pasted image.png",
+    "Pasted image 20250102132418.png",
+    "javascripts/katex.js",
+    "javascripts/mathjax.js",
+    "javascripts",
+    "פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/peas.jpg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/Winnicott.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.pdf",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/lu13465828avbz.tmp",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/לייבניץ.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/index.md",
+    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/הגל/index.md",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/8.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/lu1009171lyeeh.tmp",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/אונטולוגיה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Hume.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/index.md.md",
+    "פילוסופיה/לשון/פרגה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/Lewis.pdf",
+    "פסיכולוגיה/תודעה/דיסוציאציה.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/banana.jpg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/gingy.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/vacation.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית/school-of-athens.jpg",
+    "פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg"
+  ]
+}

.obsidian/workspace.sync-conflict-20250415-121152-QQRKLGU.json

@@ -0,0 +1,216 @@
+{
+  "main": {
+    "id": "7dfb04ade799f8c0",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "8272ab65e6cd6d88",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "513354ed06e88258",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "כלליים/יוונית/Ἐπίκτητος - Ἐγχειρίδιον.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "Ἐπίκτητος - Ἐγχειρίδιον"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "vertical"
+  },
+  "left": {
+    "id": "11dc7a156bfb1833",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "2d33dafa7b622b0a",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "c9ed33689a5eb632",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "file-explorer",
+              "state": {
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "autoReveal": false
+              },
+              "icon": "lucide-folder-closed",
+              "title": "Files"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "ba4cf5f6e0777558",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "search",
+              "state": {
+                "query": "",
+                "matchingCase": false,
+                "explainSearch": false,
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical"
+              },
+              "icon": "lucide-search",
+              "title": "Search"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "626c52360431ee31",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "bookmarks",
+              "state": {},
+              "icon": "lucide-bookmark",
+              "title": "Bookmarks"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 300,
+    "collapsed": true
+  },
+  "right": {
+    "id": "99950006b34d1af7",
+    "type": "split",
+    "children": [
+      {
+        "id": "bc2fe6725cba7d9b",
+        "type": "tabs",
+        "children": [
+          {
+            "id": "5061498e823c0aaf",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "backlink",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט.md",
+                "collapseAll": false,
+                "extraContext": false,
+                "sortOrder": "alphabetical",
+                "showSearch": false,
+                "searchQuery": "",
+                "backlinkCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": false
+              },
+              "icon": "links-coming-in",
+              "title": "Backlinks for ויניקוט"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "b177fbc187a13dba",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outgoing-link",
+              "state": {
+                "file": "פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md",
+                "linksCollapsed": false,
+                "unlinkedCollapsed": true
+              },
+              "icon": "links-going-out",
+              "title": "Outgoing links from ניקומאכית"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "dc71dc66894d6732",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "tag",
+              "state": {
+                "sortOrder": "frequency",
+                "useHierarchy": true
+              },
+              "icon": "lucide-tags",
+              "title": "Tags"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "f450def1e31d7117",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "outline",
+              "state": {
+                "file": "פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית.md"
+              },
+              "icon": "lucide-list",
+              "title": "Outline of פסיכואנליטית"
+            }
+          }
+        ]
+      }
+    ],
+    "direction": "horizontal",
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
+  },
+  "left-ribbon": {
+    "hiddenItems": {
+      "switcher:Open quick switcher": false,
+      "graph:Open graph view": false,
+      "canvas:Create new canvas": false,
+      "daily-notes:Open today's daily note": false,
+      "templates:Insert template": false,
+      "command-palette:Open command palette": false
+    }
+  },
+  "active": "513354ed06e88258",
+  "lastOpenFiles": [
+    "כלליים/יוונית/lu1276412kewwfi.tmp",
+    "כלליים/יוונית/Ἐπίκτητος - Ἐγχειρίδιον.docx",
+    "כלליים/יוונית/Ἐπίκτητος - Ἐγχειρίδιον.pdf",
+    "פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/סיבתיות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/זמן.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/index.md",
+    "כלליים/יוונית/Ἐπίκτητος - Ἐγχειρίδιον.md",
+    "פילוסופיה/הציטוטים.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/מודאליות.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui-large.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/rapa-nui-medium.jpeg",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/Wasserman_2006.pdf",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/Haslanger_2003.pdf",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/Lewis_1998.pdf",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/Sider_2003.pdf",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/giraffe.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/כחלי.jpg",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md",
+    "פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה2.pdf",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.md",
+    "כלליים/יוונית/השם.md",
+    "כלליים/יוונית/index.md",
+    "כלליים/יוונית/הטעמות.md",
+    "כלליים/יוונית/הפועל.md",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/היסטוריה.md",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/tism.pdf",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/index.md",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/2.pdf",
+    "פסיכולוגיה/הטעייה/lu1865303ogni0.tmp",
+    "פסיכולוגיה/מיסאינפורמציה/index.md",
+    "כלליים/יוונית/תחביר.sync-conflict-20250404-144752-QQRKLGU.md",
+    "כלליים/יוונית/הפועל.sync-conflict-20250404-144627-QQRKLGU.md",
+    "פילוסופיה/בודהיזם/index.md",
+    "פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/ניטשה.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/index.md",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/sleepy.jpg",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/apollo.jpg",
+    "פילוסופיה/קונטיננטלית/frog.jpg",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/בנדורה.md",
+    "פסיכולוגיה/אישיות/index.md",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/pink.webp",
+    "פילוסופיה/מטאפיזיקה/מתקדמת/possible.webp"
+  ]
+}

.trash/הפועל.md

@@ -0,0 +1,739 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](./מילון.pdf)"
+
+## הפועל 
+
+הפועל הוא אבן היסוד הכי בסיסית במשפט, והדבר הראשון שאנחנו צריכים לנתח: ה[יחסה](../יחסות), הזמן, וכמובן המין והמספר של הפועל הם הרמזים הכי משמעותיים לפיצוח משמעות המשפטים.
+
+להלן תורת הצורות של גזעי הפועל השונים, עם [תחביר](../תחביר) בסיסי על השימוש בהם היכן שרלוונטי.
+
+
+## הווה Praesentis
+### חיווי בהווה Ιndicativus praesentis
+
+#### חיווי פעיל בהווה Indicativus praesentis activus
+
+| Persona | Singularis                 | Pluralis                  |
+| ------- | -------------------------- | ------------------------- |
+| 1. pers | παιδεύω (אני מחנך)         | παιδεύομεν (אנחנו מחנכים) |
+| 2. pers | παιδεύεις (אתה מחנך)       | παιδεύετε (אתם מחנכים)    |
+| 3. pers | παιδεύει (הוא/היא/זה מחנך) | παιδεύουσιν (הם מחנכים)   |
+
+#### חיווי סביל בהווה Indicativus praesentis passivi
+
+| **Persona** | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| 1. pers | παιδεύομαι (אני מתחנך) | παιδευόμεθα (אנחנו מתחנכים) |
+| 2. pers | παιδεύη (אתה מתחנך) | παιδεύεσθε (אתם מתחנכים) |
+| 3. pers | παιδεύεται (הוא/היא מתחנך) | παιδευόνται (הם מתחנכים) |
+
+#### הווה מתמשך Infinitivus praesentis
+
+| Form            |                  |
+| --------------- | ---------------- |
+| **Infinituvus** | παιδεύειν (לחנך) |
+
+אם נושא המשפט ב[סתמי](./יחסות#דגם-δῶρον-סתמי) רבים, הנשוא הפועלי ביחיד:
+
+> δῶρα θεὺς πείθει
+> 
+> מתנות האל משכנעות
+
+
+בצורת [infinitivus](#הווה-מתמשך-infinitivus-praesentis), יכול לשמש כנושא משפט שמני:
+
+> αἰσχρὸν τὸ φεύγειν
+> 
+> 
+> הגלות מבישה (ה"להיות גולה" מביש)
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+
+### ציווי בהווה Imperativus praesentis
+
+#### ציווי פעיל בהווה Imperativus praesentis activus
+
+| Persona | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| 2. pers | παίδευε (חנך!) | παιδεύετε (חנכו!) |
+| 3. pers Masculinum | παιδευέτω (שיחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+| 3. pers Femeninum | παιδευέτω (שתחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+| 3. pers Neuter | παιδευέτω (שיחנך!) | παιδευέτωσαν (שיחנכו!) |
+
+#### ציווי בינוני-סביל בהווה Imperativus praesentis medii -passivi
+
+| **Persona** | Singularis                    | Pluralis                         |
+| ---------- | --------------------------- | ------------------------------ |
+| 2. pers        | παῖδου (היה מתחנך!)         | παῖδεύεσθε (היו מתחנכים!)      |
+| 3. pers        | παιδεύεσθω (יהיה-נא מתחנך!) | παιδεύεσθωv (יהיו-נא מתחנכים!) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+### הווה בינוני-סביל מתמשך Infinitivus praesentis medii-passivi
+
+| Form            |                           |
+| --------------- | ------------------------- |
+| **Infinituvus** | παιδεύεσθαι (להיות מתחנך) |
+
+### הווה בינוני-סביל Participum praesentis medii-passivi
+
+| Form                    |                          |
+| ----------------------- | ------------------------ |
+| **Participium (m.)**    | παιδευόμενος (מתחנך)     |
+| **Participium (neut.)** | παιδευόμενον (דבר מתחנך) |
+
+### הווה בינוני-פעיל Participum praesentis activi
+
+| **Casus**       | **Masculinum**            | **Femininum**              | **Neutrum**                |
+| --------------- | ------------------------- | -------------------------- | -------------------------- |
+| **Nominativus** | παιδεύων (בהיותו מחנך)    | παιδεύουσα (בהיותה מחנכת)  | παιδεῦον (דבר שמחנך)       |
+| **Genitivus**   | παιδεύοντος (של שמחנך...) | παιδευούσης (...של שמחנכת) | παιδεύοντος (של דבר שמחנך) |
+| **Dativus**     | παιδεύοντι (ל...שמחנך)    | παιδευούσῃ (ל... שמחנכת)   | παιδεύοντι (לדבר שמחנך)    |
+| **Accusativus** | παιδεύοντα (את... שמחנך)  | παιδεύουσαν (את... שמחנכת) | παιδεῦον (את דבר שמחנך)    |
+| **Vocativus**   | παιδεύων (הו, שמחנך!)     | παιδεύουσα (הו, שמחנכת!)   | παιδεῦον (הו דבר שמחנך!)   |
+
+!!! info ""
+	מוזר בעברית - באנגלית: Who is educating
+	
+
+## עבר Imperfectum
+
+### חיווי מתמשך בעבר indicativus imperfectum
+
+יחיד - 
+
+| Persona  | Vox Activa             | Vox Medii Passivi         |
+| -------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| 1. pers  | ἐπαίδευον (הייתי מחנך) | ἐπαιδευόμην (הייתי מתחנך) |
+| 2. pers  | ἐπαίδευες (היית מחנך)  | ἐπαιδευου (היית מתחנך)    |
+| 3. pers  | ἐπαίδευε(ν) (היה מחנך) | ἐπαιδευετο (היה מתחנך)    |
+
+רבים -
+
+| Persona  | Vox Activa                 | Vox Medii Passivi            |
+| -------- | -------------------------- | ---------------------------- |
+| 1. pers  | ἐπαιδεύομεν (היינו מחנכים) | ἐπαιδευόμεθα (היינו מתחנכים) |
+| 2. pers  | ἐπαιδεύετε (הייתם מחנכים)  | ἐπαιδευεσθε (הייתם מתחנכים)  |
+| 3. pers  | ἐπαίδευον (היו מחנכים)     | ἐπαιδευοντο (היו מתחנכים)    |
+
+
+#### חוקי Augmentum
+
+בזמן עבר, פותחים באפסילון:
+
+παιδεύω -> ἐπαιδευον
+
+ורו מוכפלת אחרי הקידומת:
+
+ῤέω -> ἔρρεον
+
+אם גזע הפועל פותח בתנועה - היא מוארכת. 
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+#### פעלים מורכבים
+
+לעיתים מצטרפות מילות קידומת:
+ἐπι + βουλεύω -> ἐπιβουλεύω
+
+במקרה כזה ההברה האחרונה (חוץ מι של περί) מושמטת:
+
+ἐπιβουλεύω ->  ἐπεβουλεύω
+
+ההטעמה אף פעם לא עוברת את הaugmentum:
+
+ἀναγω -> ἀνῆγον
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## נקודתי Αoristus
+
+Aoristi (בלתי-מוגדר, נקודתי) נוצרים על ידי הוספת σα לגזע ה"[הווה](#הווה-praesentis)":
+
+παιδευ -> παιδευ**σα**
+
+תנועות קצרות מוארכות:
+
+φιλε -> φιλ**ησα**
+
+νικα -> νικ**ησα**
+
+θηρα -> θηρᾶσα
+
+ἀζιο -> ἀζιωσα
+
+κωλῦ -> κωλῦσα
+
+
+### חיווי נקודתי Indicativus Aoristi
+
+#### חיווי נקודתי פעיל Aoristi Indicativus Activus
+
+| **Person**     | **Singular**              | **Plural**            |
+| -------------- | ------------------------- | --------------------- |
+| **1st Person** | ἐπαίδευσα (חינכתי)        | ἐπαιδεύσαμεν (חינכנו) |
+| **2nd Person** | ἐπαίδευσας (חינכתָ)       | ἐπαιδεύσατε (חינכתם)  |
+| **3rd Person** | ἐπαίδευσε(ν) (חינך/חינכה) | ἐπαίδευσαν (חינכו)    |
+
+
+#### חיווי נקודתי בינוני-סביל Aoristi Indicativus Medi-Passivi
+
+| **Person**     | **Singular**               | **Plural**                   |
+| -------------- | -------------------------- | ---------------------------- |
+| **1st Person** | ἐπαιδευσάμην (חונכתי)      | ἐπαιδευσάμεθα (חונכנו)       |
+| **2nd Person** | ἐπαιδεύσω (חונכתָ/חונכתְּ) | ἐπαιδεύσασθε (חונכתם/חונכתן) |
+| **3rd Person** | ἐπαιδεύσατο (חונך/חונכה)   | ἐπαιδεύσαντο (חונכו)         |
+
+בעוד שמן הגזע המתאר את הפעולה בהמשכיותה ("היבט קו") נוצרו גם **זמן הווה** (ind. praes) וגם **זמן עבר** (ind. imprf), נוצר מן הגזע המתאר את הפעולה כהתרחשות ("היבט נקודה"), **זמן עבר** בלבד (ind. aor). אין ביוונית **זמן הווה** בעל "היבט נקודה". מבחינת **הזמן** שווה הind.aor. לind. imprf - זה וזה עבר. השוני ביניהם בהיבט הפעולה: הind. impf. מביע מצב עבר ממושך (מצב, תדירות, ניסיון וכו' - הכל בעבר), ואילו הind.aor. מביע עבר סתם (ἀόριστος = בלתי מוגדר) ומציין את עצם האירוע-בעבר של הפעולה, ללא הגבלות או הגדרות נוספות. לדוגמא - 
+
+> ἐστρατεύντο = הם היו במסע צבאי
+> 
+> ἐστρατεύ**σα**ντο = הם יצאו למלחמה, התגייסו
+
+---
+
+> ἐβασίλευε = הוא מלך, היה מולך
+> 
+> ἐβασίλευ**σε** הוא מלך, עלה למלוכה
+
+---
+
+> ἐβουλεύτο = הוא שקל, טיכס עצה, נועץ
+> 
+> ἐβολεύ**σα**το = הוא החליט, אימץ לו עצה
+
+
+### ציווי נקודתי Imperativus aoristi
+
+הכוונה היא לא *תמיד*, כמו [imperativus praesentis (ציווי בהווה)](#ציווי-בהווה-imperativus-praesentis), אלא **עכשיו** - לא *תחנכו* את הבנים כל החיים, אלא חנכו אותם *עכשיו*.
+#### ציווי נקודתי פעיל Imperativus aoristi activus
+
+| **Persona** | **Singularis**         | **Pluralis**              |
+| ----------- | ---------------------- | ------------------------- |
+| 2. pers     | παίδευσον (**חנך!**)   | παιδεύσατε (**חנכו!**)    |
+| 3. pers     | παιδευσάτω (**יחנך!**) | παιδευσάντων (**יחנכו!**) |
+
+#### ציווי נקודתי בינוני Imperativus aoristi medii
+
+| **Persona** | **Singularis**                | **Pluralis**                    |
+| ----------- | ----------------------------- | ------------------------------- |
+| 2. pers     | παίδευσαι (**חנך לעצמך!**)    | παιδεύσασθε (**חנכו לעצמכם!**)  |
+| 3. pers     | παιδευσάσθω (**יחנך לעצמו!**) | παιδευσάσθων (**יחנכו לעצמם!**) |
+
+#### ציווי נקודתי סביל Imperativus aoristi pasivi
+
+
+| **Persona** | **Singularis**          | **Pluralis**               |
+| ----------- | ----------------------- | -------------------------- |
+| 2. pers     | παιδεύθητι (**תחונך!**) | παιδεύθητε (**תחונכו!**)   |
+| 3. pers     | παιδευθήτω (**יוחנך!**) | παιδευθέντων (**יוחנכו!**) |
+
+
+### נקודתי מתמשך Infinitivus aoristi
+
+| **Vox**     | **Form**                      |
+| ----------- | ----------------------------- |
+| **Activa**  | παιδεῦσαι (**לחנך**)          |
+| **Media**   | παιδεύσασθαι (**לחנך לעצמך**) |
+| **Passiva** | παιδευθῆναι (**להתחנך**)      |
+
+Ιnf. aoristi ממלא את תפקיד ה ind.aor [חיווי נקודתי](#-indicativus-aoristi-חיווי-נקודתי) במצבים של [דיבור עקיף](../תחביר#דיבור-עקיף-oratio-obliqua) - 
+
+> [ἐκεῖνος](../כינויים#ἐκεῖνος-ההוא) ἐποίησε [ταῦτα](../כינויים#οὗτος-זה) = ההוא עשה זאת (ישיר, חיווי)
+> 
+> νομίζω ἐκεῖνον ποιῆ**σα**ι ταῦτα = אני חושב שההוא **עשה** זאת (עקיף, נקודתי)
+
+אבל לא תמיד מופיע דווקא כהבעה עקיפה של הקשרי חיווי - 
+
+> Πυθαγόρας ἐπέταττε ... τοὺς ἐχθροὺς φίλους **ποιῆσαι**
+> 
+> פיתאגוראס היה פוקד ... **לעשות** את השנואים לאוהבים.
+
+
+
+### בינוני נקודתי Participium aoristi
+
+הpart.aor נבדל מן ה[part.praes (בינוני סביל בהווה)](#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) בהיבט הפעולה. זמן הפעול של הpart. - הן של הpart.aor הן של הpart.praes - מובן מן ההקשר. 
+
+הבינוני בהווה נוטה לשמש כ[לוואי מצב](../תחביר#לוואי-מצב), בעוד הבינוני הנקודתי נוטה לציין פעולה *קודמת* - 
+
+> στρατευόμενοι ἔθυσαν = בשרתם בצבא הקריבו
+>
+> στρατευ**σά**μενοι ἔθσαν = אחרי צאתם למלחמה הקריבו
+
+### נקודתי בינוני-פעיל Paticipum aoristi activi
+
+| **Casus**       | **Masculinum**          | **Femininum**           | **Neutrum**             |
+| --------------- | ----------------------- | ----------------------- | ----------------------- |
+| **Nominativus** | παιδεύσας (זה שחינך)    | παιδεύσασα (זו שחינכה)  | παιδεῦσαν (מה שחינך)    |
+| **Genitivus**   | παιδεύσαντος (של המחנך) | παιδευσάσης (של המחנכת) | παιδεύσαντος (של המחנך) |
+| **Dativus**     | παιδεύσαντι (למחנך)     | παιδευσάσῃ (למחנכת)     | παιδεύσαντι (למחנך)     |
+| **Accusativus** | παιδεύσαντα (את המחנך)  | παιδεύσασαν (את המחנכת) | παιδεῦσαν (את המחנך)    |
+| **Vocativus**   | παιδεύσας (הו, מחנך!)   | παιδεύσασα (הו, מחנכת!) | παιδεῦσαν (הו, מחנך!)   |
+
+!!! info ""
+	מוזר בעברית - באנגלית: Who educated
+
+
+### נקודתי סביל Aoristi passivi 
+
+| ind.  | coni.                   | opt.                       | imp.                           | inf.                | part.                |                        |
+| ----- | ----------------------- | -------------------------- | ------------------------------ | ------------------- | -------------------- | ---------------------- |
+| 1 sg. | ἐπαιδεύθην (התחנכתי)    | παιδευθῶ (שאחונך)          | παιδευθείην (הלוואי שאחונך)    | —                   | παιδευθῆναι (להתחנך) | παιδευθείς (שחונך)     |
+| 2 sg. | ἐπαιδεύθης (התחנכת)     | παιδευθῇς (שאחונך)         | παιδευθείης (הלוואי שתתחנך)    | παιδεύθητι (תחונך)  |                      | παιδευθείς (שחונך)     |
+| 3 sg. | ἐπαιδεύθη (התחנך)       | παιδευθῇ (שאחונך)          | παιδευθείη (הלוואי שיחונך)     |                     |                      | παιδευθείς (שחונך)     |
+| 1 pl. | ἐπαιδεύθημεν (התחנכנו)  | παιδευθῶμεν (שנחונך)       | παιδευθείημεν (הלוואי שנחונך)  |                     |                      | παιδευθέντες (שחונכנו) |
+| 2 pl. | ἐπαιδεύθητε (התחנכתם/ן) | παιδευθῆτε (שאתם/ן תחונכו) | παιδευθείητε (הלוואי שתתחנכו)  | παιδεύθητε (תחונכו) |                      | παιδευθέντες (שחונכנו) |
+| 3 pl. | ἐπαιδεύθησαν (התחנכו)   | παιδευθῶσι(ν) (שיחונכו)    | παιδευθείησαν (הלוואי שיחונכו) |                     |                      | παιδευθέντες (שחונכו)  |
+
+
+
+
+## עתיד Futurum
+
+לעומת ה[הווה](#הווה-praesentis), תנועות בעתיד מוארכות:
+
+νικάω -> νικ**ήσω**
+
+θεάομαι -> θεά**σομαι** (ᾶ)
+
+ἀδικέω -> ἀδικ**ήσω**
+
+δουλόω -> δουλ**ώσω**
+
+גזע העתיד מביע שהפעולה עתידה להיעשות - אין הבחנה בין היבטים שונים של עשייה:
+
+> βασιλεύσει = יהיה מלך, ימשיך למלוך, יהיה למלך, יעלה למלוכה וכו'
+
+
+### חיווי בעתיד Futurum indicativus
+
+#### חיווי פעיל בעתיד Futurum indicativus activum 
+
+| Persona | Singularis        | Pluralis               |
+| ------- | ----------------- | ---------------------- |
+| 1 pers. | παιδεύσω (אחנך)   | παιδεύσομεν (נחנך)     |
+| 2 pers. | παιδεύσεις (תחנך) | παιδεύσετε (תחנכו)     |
+| 3 pers. | παιδεύσει (יחנך)  | παιδεύσουσι(ν) (יחנכו) |
+
+
+#### חיווי בינוני בעתיד Futurum indicativus medium
+
+| Persona | Singularis                 | Pluralis              |     |
+| ------- | -------------------------- | --------------------- | --- |
+| 1 pers. | παιδεύσομαι (אתחנך)        | παιδευσόμεθα (נתחנך)  |     |
+| 2 pers. | παιδεύσει/παιδεύσῃ (תתחנך) | παιδεύσεσθε (תתחנכו)  |     |
+| 3 pers. | παιδεύσεται (יתחנך)        | παιδεύσονται (יתחנכו) |     |
+
+
+### עתיד מתמשך Futurum infinitivus
+
+| Genus | Forma |
+|-------|--------|
+| Activum | παιδεύσειν (לחנך) |
+| Medium | παιδεύσεσθαι (להתחנך) |
+
+השימוש העיקרי של גזע זה (inf. fut) הוא ב[הבעה עקיפה](../תחביר#דיבור-עקיף-οratio-obliqua) במקום [חיווי בעתיד](#חיווי-בעתיד-futurum-indicativus) בהבעה ישירה:
+
+>ʼῴοντο κρατήσειν = ʼῴοντο "κρατήσειν"
+>
+> הם היו סבורים: "נגבר" = הם היו סבורים שיגברו
+
+### עתיד בינוני פעיל Participum futuri activi
+
+| **Casus**       | **Masculinum**                      | **Femineum**                          | **Neutrum**             |
+| --------------- | ----------------------------------- | ------------------------------------- | ----------------------- |
+| **Nominativus** | παιδεύσων (אשר יחנך, בהיתעתדו לחנך) | παιδεύσουσα (אשר תחנך, בהיתעתדה לחנך) | παιδεῦσον (אשר יחנך)    |
+| **Genitivus**   | παιδεύσοντος (של המחנך)             | παιδευσούσης (של המחנכת)              | παιδεύσοντος (של המחנך) |
+| **Dativus**     | παιδεύσοντι (למחנך)                 | παιδευσούσῃ (למחנכת)                  | παιδεύσοντι (למחנך)     |
+| **Accusativus** | παιδεύσοντα (את המחנך)              | παιδεύσουσαν (את המחנכת)              | παιδεῦσον (את המחנך)    |
+| **Vocativus**   | παιδεύσων (הו, מחנך!)               | παιδεύσουσα (הו, מחנכת!)              | παιδεῦσον (הו, מחנך!)   |
+
+!!! info ""
+	מוזר בעברית - באנגלית: Who will educate
+
+### עתיד סביל Futurum passivi
+
+| **Persona** | **Indicativus**              | **Coniunctivus**                 | **Optativus**                    | **Imperativus**      | **Infinitivus**         | **Participium**                     |
+| ----------- | ---------------------------- | -------------------------------- | -------------------------------- | -------------------- | ----------------------- | ----------------------------------- |
+| prima sg.   | παιδευθήσομαι (אתחנך)        | παιδευθησοίμην (הלוואי שאתחנך)   | παιδευθησοίην (עשוי שאתחנך)      | -                    | παιδευθήσεσθαι (להתחנך) | παιδευθησόμενος (אשר עתיד להתחנך)   |
+| secunda sg. | παιδευθήσῃ (אתה תתחנך)       | παιδευθησοίης (הלוואי שתתחנך)    | παιδευθησοίης (עשוי שתתחנך)      | παιδεύθητι (התחנך!)  | -                       | -                                   |
+| tertia sg.  | παιδευθήσεται (הוא יתחנך)    | παιδευθησοίη (הלוואי שיתחנך)     | παιδευθησοίη (עשוי שיתחנך)       | -                    | -                       | παιδευθησομένη (אשר עתידה להתחנך)   |
+| prima pl.   | παιδευθησόμεθα (אנחנו נתחנך) | παιδευθησοίμεθα (הלוואי שנתחנך)  | παιδευθησοίμεθα (עשויים שנתחנך)  | -                    | -                       | -                                   |
+| secunda pl. | παιδευθήσεσθε (אתם תתחנכו)   | παιδευθησοίητε (הלוואי שתתחנכו)  | παιδευθησοίητε (עשויים שתתחנכו)  | παιδευθήτε (התחנכו!) | -                       | παιδευθησόμενοι (אשר עתידים להתחנך) |
+| tertia pl.  | παιδευθήσονται (הם יתחנכו)   | παιδευθησοίησαν (הלוואי שיתחנכו) | παιδευθησοίησαν (עשויים שיתחנכו) | -                    | -                       | παιδευθησόμεναι (אשר עתידות להתחנך) |
+|             |                              |                                  |                                  |                      |                         |                                     |
+
+## חבור Coniunctivus
+
+הוראתו של המצב ה*חבור* הוא עתיד צפוי, אך לא ודאי. הוא משמש גם במשפטים ראשיים וגם ב[הבעה עקיפה](../תחביר/דיבור-עקיף-oratio-obliqua), אבל מככב בפסוקיות. 
+
+בפסוקיות, con. מופיע לעיתים עם המילית חסרת המשמעות ἄν. המילית תופסת את המקום השני בפסוקית, לעיתים [בהתאחות](../תחביר#השמטה) עם המילה המשעבדת בפסוקית (דוגמת ἐάν - εἰ + ἄν).
+
+לcon. כמה תפקידים:
+
+- ציון תכלית
+
+פותח בפסוקית התכלית ἴνα (כדי ש), ὠς, ὄπως. 
+
+> ποίησον ἃ ὁ ἱατρὸς κελεύει ἴνα μὴ νοσήσῃς
+> 
+> עשה כמצוות הרופא לבל תחלה
+
+
+- תנאי לעתיד
+
+פותחת במילת התנאי ἐάν וcon (אם... אם לא).
+
+> ἐὰν σὺ μὴ ποιήσῃς ταῦτα, **ποιὴσει** ὁ ἀδελφός σου
+> 
+> אם אתה לא תעשה זאת, יעשה \[זאת] אחיך
+
+> ἐὰν σὺ μὴ ποιήσῃς ταῦτα, **ποιὴσάτω** ὁ ἀδελφός σου
+> 
+>  אם אתה לא תעשה זאת, יעשה-נא אחיך!
+
+> ἐὰν σὺ μὴ ποιήσῃς ταῦτα, **ποιήσωμεν** ἡμεῖς
+> 
+> אם אתה לא תעשה זאת, הבה-נעשה אנחנו!
+
+
+- פסוקית זמן עתיד
+
+	תיאור הזמן אשר לפניו, בו או אחריו נעשית הפעולה הראשית. נפתחת במילת פסוקית זמן (ὄτε, ἔως...). לרוב באיחוי עם ἄν.
+ 
+>**μὴ θυρουβήστε**  *ὄταν βουλεύωνται* 
+>
+(פסוקית) אל תקימו רעש (ראשי) כאשר יטכסו עצה
+
+---
+
+> **χειροτονήσομεν** *ἐπειδὰν βουλεύσωνται*
+> >
+ נצביע (ראשי) לאחר שיחליטו (פסוקית)
+
+---
+
+> μὴ προκαταγίγνωσκε πρὶν ἄν ἀκούσῃς ἀμφοτέρων
+> >
+אל תהיה מחייב בדין מראש לפני שתשמע את שני הצדדים
+
+### הווה חבור Coniunctivus praesentis
+
+#### הווה חבור פעיל Coniunctivus praesentis activi
+
+| Casus   | Singularis          | Pluralis                |
+| ------- | ------------------- | ----------------------- |
+| 1. pers | παιδεύω (אני אחנך)  | παιδεύωμεν (אנחנו נחנך) |
+| 2. pers | παιδεύῃς (אתה תחנך) | παιδεύητε (אתם תחנכו)   |
+| 3. pers | παιδεύῃ (הוא יחנך)  | παιδεύωσι(ν) (הם יחנכו) |
+
+בהווה, con. משמש ל**זירוז**, **שיקול** או **איסור** עצמי. **זירוז** או **שיקול** הם רק בגוף ראשון (בגופים אחרים: ב[דיבור עקיף](../תחביר#דיבור-עקיף-oratio-obliqua)), ו**איסור** הוא רק בגופים אחרים - שלילת [ציווי נקודתי](#ציווי-נקודתי-imperativus-aoristi).
+
+כאיסור\זירוז ישיר:
+> χαίρωμεν = נהיה-נא שמחים
+> 
+> μὴ ποιήσωμεν ταῦτα = אל נעשה זאת!
+
+כשיקול:
+
+> χαίρομεν;[^1] = האם עלינו להיות שמחים?
+> 
+> μὴ ποιήσωμεν ταῦτα; = האם אין עלינו לעשות זאת? 
+
+עם [מילות שאלה](../כינויים#כינויי-שאלה-pronomina-interrogativa):
+
+
+> πῶς χαίρομεν; = איך נהיה שמחים?
+> 
+> τί ποιήσωμεν ; = מה עלינו לעשות?
+
+
+#### הווה חבור בינוני-סביל Coniunctivus praesentis medii-passivi
+
+| Casus   | Singularis                  | Pluralis                        |
+| ------- | --------------------------- | ------------------------------- |
+| 1. pers | παιδεύωμαι (אני אחנך לעצמי) | παιδευώμεθα (אנחנו נחנך לעצמנו) |
+| 2. pers | παιδεύῃ (אתה תחנך לעצמך)    | παιδεύησθε (אתם תחנכו לעצמכם)   |
+| 3. pers | παιδεύηται (הוא יחנך לעצמו) | παιδεύωνται (הם יחנכו לעצמם)    |
+
+### חבור נקודתי Coniunctivus aoristi
+
+#### חבור נקודתי פעיל Coniunctivus aoristi activi
+
+| Casus | Singularis           | Pluralis                 |
+| ----- | -------------------- | ------------------------ |
+| 1st   | παιδεύσω (הבה אחנך)  | παιδεύσωμεν (הבה נחנך)   |
+| 2nd   | παιδεύσῃς (אתה תחנך) | παιδεύσητε (אתם תחנכו)   |
+| 3rd   | παιδεύσῃ (הוא יחנך)  | παιδεύσωσι(ν) (הם יחנכו) |
+
+משמש בשאלה [עקיפה](../תחביר/דיבור-עקיף-oratio-obliqua) - 
+
+> οὐκ ἔχω τί ποήσω = איני יודע מה עליי לעשות
+>
+> οὐκ ἔχεις τί ποιήσῃς = אינך יודע מה עליך לעשות
+> 
+> οὐκ ἔχει τί ποιήσῃ = אינו יודע מה עליו לעשות
+
+
+ובאיסור על אחרים - 
+
+> μὴ ποήσῃς ταῦτα = אל תעשה זאת!
+> 
+> (שלילת: ποίησον ταῦτα = עשה זאת!)
+>
+> μὴ ποιήσωσι ταῦτα = אל יעשו זאת!
+> 
+> (שלילת: ποιησάντων ταῦτα = יעשו-נא את זאת!)
+
+#### חבור נקודתי סביל Coniunctivus aoristi medii
+
+| Casus | Singularis                   | Pluralis                       |
+| ----- | ---------------------------- | ------------------------------ |
+| 1st   | παιδεύσωμαι (הבה אתחנך)      | παιδευσώμεθα (הבה נתחנך)       |
+| 2nd   | παιδεύσῃ (אתה תחנך לעצמך)    | παιδεύσησθε (אתם תחנכו לעצמכם) |
+| 3rd   | παιδεύσηται (הוא יחנך לעצמו) | παιδεύσωνται (הם יחנכו לעצמם)  |
+
+
+## ייחול Optativus
+
+היכן שצורת ה[חבור](#חבור-coniunctivus) מציין פוטנציאל בעתיד - זירוז או איסור - הopt. מציין משאלה.
+
+opt. מביע דימיון - פעולה אפשרית, או שהמביע מפלל לקיומה. 
+
+opt. פעיל בהווה לעומת נקודתי נבדל בעיקר בהיבט הפעולה האפשרית\מיוחלת: המשאלה יכולה להיות מציאותית או לא מציאותית, אפשרית או לא אפשרית.
+
+לא חייבים לציין במפורש ייחול (הלוואי - εἱ γάρ, εἴθε), אבל אפשר.
+
+לopt. שני תפקידים:
+
+- משאלה
+
+> νικήσαιτε = εἱ γάρ νικήσαιτε = הלוואי שתנצחו
+> 
+> μὴ ποήσειαν αὐτὸν στρατηγόν = הלוואי שלא יעשו אותו למצביא!
+>
+> χαίποις καὶ ὑγιαίνοις = הלוואי שתהיה שמח ובריא (אני מאחל לך כל טוב!)
+
+
+המשאלה יכולה לציין גם פוטנציאל קלוש, כשהוא בפסוקית.
+
+> εἰ σὺ μὴ ποιήσειασ (ποιήσαις) ταῦτα, ποιήσει ὁ ἀδελφός σου 
+> 
+> אם אתה לא תעשה זאת (במקרה שאתה לא תעשה זאת - אבל יש סיכויים טובים שתעשה זאת), יעשה זאת אחיך
+
+
+לעומת -
+
+> εἰ σὺ μὴ ποιήσαις ταῦτα, ποιήσειεν ἂν ὁ ἀδελφός σου
+> 
+> במקרה שאתה לא תעשה זאת, עשוי אחיך לעשות זאת
+
+
+
+-  ציון פוטנציאל Optativus potentialis
+
+אפשרות לדעת המביע, תמיד יחד עם ἄν.  ἄν לא באה בראש המשפט, אלא לרוב במקום השני. 
+
+> νικήσαιτε ἄν = אתם עשויים לנצח
+
+
+
+### ייחול פעיל בהווה Optativus Praesentis Activum
+
+| Casus   | Singularis                              | Pluralis                                     |
+| ------- | --------------------------------------- | -------------------------------------------- |
+| 1. Per  | παιδεύοιμι (הלוואי שאחנך\אני עשוי לחנך) | παιδεύοιμεν (הלוואי שנחנך\אנחנו עשויים לחנך) |
+| 2. Pers | παιδεύοις (הלוואי שתחנך\אתה עשוי לחנך)  | παιδεύοιτε (הלוואי שתחנכו\אתם עשויים לחנף)   |
+| 3. Pers | παιδεύοι (הלוואי שיחנך\ הוא עשוי לחנך)  | παιδεύοιεν (הלוואי שיחנכו\הם עשויים לחנך)    |
+
+### ייחול סביל בהווה Optativus Praesentis Medium
+
+| Casus   | Singularis                                  | Pluralis                                         |
+| ------- | ------------------------------------------- | ------------------------------------------------ |
+| 1. Pers | παιδευοίμην (הלוואי שאתחנך\אני עשוי להתחנך) | παιδευοίμεθα (הלוואי שנחתנך\אנחנו עשויים להתחנך) |
+| 2. Pers | παιδεύοιο (הלוואי שתתחנך\אתה עשוי להתחנך)   | παιδεύοισθε (הלוואי שתתחנכו\אתם עשויים להתחנך)   |
+| 3. Pers | παιδεύοιτο (הלוואי שיתחנך\הוא עשוי להתחנך)  | παιδεύοιντο (הלוואי שיתחנכו\הם עשויים להתחנך)    |
+
+### ייחול נקודתי Optativus Aoristi
+
+#### ייחול נקודתי פעיל Optativus Aoristi Activum
+
+ההבדל לעומת ההווה דק; הכוונה לפעולה חד פעמית קצרת מועד (הלוואי שאחנך \[פעם אחת]).
+
+| Casus   | Singularis                                          | Pluralis                                               |
+| ------- | --------------------------------------------------- | ------------------------------------------------------ |
+| 1. Pers | παιδεύσαιμι (הלוואי שאחנך\אני עשויי לחנך)           | παιδεύσαιμεν (הלוואי שנחנך\אנחנו עשויים לחנך)          |
+| 2. Pers | παιδεύσαις/παιδεύσειας (הלוואי שתחנך\אתה עשוי לחנך) | παιδεύσαιτε (הלוואי שתחנכו\אנחנו עשויים לחנך)          |
+| 3. Pers | παιδεύσαι (הלוואי שיחנך\הוא עשוי לחנך)              | παιδεύσαιεν/παιδεύσειαν (הלוואי שיחנכו\הם עשויים לחנך) |
+
+### ייחול נקודתי סביל Optativus Aoristi Medium
+
+| Casus   | Singularis                                   | Pluralis                                          |
+| ------- | -------------------------------------------- | ------------------------------------------------- |
+| 1. Pers | παιδευσαίμην (הלוואי שאתחנך\אני עשוי להתחנך) | παιδευσαίμεθα (הלוואי שנתחנך\אנחנו עשויים להתחנך) |
+| 2. Pers | παιδεύσαιο (הלוואי שתתחנך\הוא עשוי להחתנך)   | παιδεύσαισθε (הלוואי שתתחנכו\הם עשויים להתחנך)    |
+| 3. Pers | παιδεύσαιτο (הלוואי שיתחנך\הוא עשוי להתחנך)  | παιδεύσαιντο (הלוואי שיתחנכו\הם עשויים להתחנך)    |
+
+## פועל ההוויה
+
+
+### הווה
+
+| Indicativus | Coniunctivus  | Optativus     | Imperativus           | Infinitivus     | Participium   |                     |
+| ----------- | ------------- | ------------- | --------------------- | --------------- | ------------- | ------------------- |
+| 1st person  | εἰμί (אני)    | ὦ (אהיה)      | εἴην (הלוואי שאהיה)   | —               | εἶναι (להיות) | ὤν, οὖσα, ὄν (הווה) |
+| 2nd person  | εἶ (אתה)      | ᾖς (תהיה)     | εἴης (הלוואי שתהיה)   | ἴσθι (היה)      | —             | —                   |
+| 3rd person  | ἐστί(ν) (הוא) | ᾖ (יהיה)      | εἴη (הלוואי שיהיה)    | ἔστω (שיהיה)    | —             | —                   |
+| 1st person  | ἐσμέν (אנחנו) | ὦμεν (נהיה)   | εἴημεν (הלוואי שנהיה) | —               | —             | —                   |
+| 2nd person  | ἐστέ (אתם)    | ἦτε (תהיו)    | εἴητε (הלוואי שתהיו)  | ἔστε (היו)      | —             | —                   |
+| 3rd person  | εἰσί(ν) (הם)  | ὦσι(ν) (יהיו) | εἴησαν (הלוואי שיהיו) | ἔστωσαν (שיהיו) | —             | —                   |
+
+### עבר
+
+|Indicativus|
+|---|
+|ἤμην (הייתי)|
+|ἦς (היית)|
+|ἦν (היה)|
+|ἦμεν (היינו)|
+|ἦτε (הייתם)|
+|ἦσαν (היו)|
+
+### עתיד
+
+| Indicativus | Infinitivus    | Participium     |                        |
+| ----------- | -------------- | --------------- | ---------------------- |
+| 1st person  | ἔσομαι (אהיה)  | ἔσεσθαι (להיות) | ἐσόμενος, η, ον (עתיד) |
+| 2nd person  | ἔσῃ (תהיה)     | —               | —                      |
+| 3rd person  | ἔσται (יהיה)   | —               | —                      |
+| 1st person  | ἐσόμεθα (נהיה) | —               | —                      |
+| 2nd person  | ἔσεσθε (תהיו)  | —               | —                      |
+| 3rd person  | ἔσονται (יהיו) | —               | —                      |
+
+## מתמשך Perfectum
+
+גוף ה**מתמשך** (מושלם) מתאר פעולה שהחלה בעבר ועודנה נמשכת. 
+
+הגזע המתמשך מורה על הפעולה מוגמרת (מושלמת) שתוצאותיה כבר ניכרות בפועל או במופעל. הדגש הוא על גמר הפעולה או על המצב שנוצר בעקבותיה.
+
+> (ποιέω) ποποίηκα τοῦτο 
+> 
+> עשיתי דבר זה, והוא עכשיו עשוי
+
+> (σιγάω) σεσίγηκα
+> 
+> אני שקט (שקט מוחלט)
+
+ההוראה היא בכל הזמנים, האופנויות, והצורות השמניות. השוו לעברית:
+
+> הבית בנוי, היה בנוי, יהיה בנוי; כדי שהבית יהיה בנוי, אם הבית יהיה בנוי, לו יהיה הבית בנוי! הבית עשוי להיות בנוי, במקרה שהבית יהיה בנוי (סיכוי קלוש), יהא הבית בנוי! להיות בנוי, בהיות בנוי.
+
+
+
+| **Casus** | **Ind.**                                  | **Coni.**                   | **Opt.**                        | **Imp.**             | **Inf.**             | **Part.**              |
+| --------- | ----------------------------------------- | --------------------------- | ------------------------------- | -------------------- | -------------------- | ---------------------- |
+| **1sg**   | πεπαίδευκα (   חינכתי **\[ועודני מחנך]**) | πεπαιδεύκω (שמא חינכתי)     | πεπαιδεύκοιμι (הלוואי שחינכתי)  | -                    | πεπαιδευκέναι (לחנך) | πεπαιδευκώς (מחנך)     |
+| **2sg**   | πεπαίδευκας (חינכת)                       | πεπαιδεύκῃς (שמא חינכת)     | πεπαιδεύκοις (הלוואי שחינכת)    | πέπαιδευκε (חנך!)    | -                    | πεπαιδευκώς (מחנך)     |
+| **3sg**   | πεπαίδευκε(ν) (חינך)                      | πεπαιδεύκῃ (שמא חינך)       | πεπαιδεύκοι (הלוואי שחינך)      | -                    | -                    | πεπαιδευκώς (מחנך)     |
+| **1pl**   | πεπαιδεύκαμεν (חינכנו)                    | πεπαιδεύκωμεν (שמא חינכנו)  | πεπαιδεύκοιμεν (הלוואי שחינכנו) | -                    | -                    | πεπαιδευκότες (מחנכים) |
+| **2pl**   | πεπαιδεύκατε (חינכתם)                     | πεπαιδεύκητε (שמא חינכתם)   | πεπαιδεύκοιτε (הלוואי שחינכתם)  | πέπαιδευκετε (חנכו!) | -                    | πεπαιδευκότες (מחנכים) |
+| **3pl**   | πεπαιδεύκασι(ν) (חינכו)                   | πεπαιδεύκωσι(ν) (שמא חינכו) | πεπαιδεύκοιεν (הלוואי שחינכו)   | -                    | -                    | πεπαιδευκότες (מחנכים) |
+
+
+
+
+### הכפלה והארכה
+
+יצירת הגזע נעשית באמצעות **הכפלת הקידומת** - אם הפועל נפתח באות ש*אינה* תנועה, היא מוכפלת:
+
+!!! info ""
+	παιδεύω -> παπαιδευ
+	
+	 θ, φ, χ, מוכפלות ללא נישום - 
+	 
+	 θεάομαι ->  τεθεα 
+	
+	φιλέω -> πεφιλη
+	
+	 ἀποχωρέω -> ἀποκεχορερη
+
+אם הפועל פותח בעיצור ואחריו שוטף (למנ"ר - λμνρ), העיצור לרוב מוכפל:
+
+!!! info ""
+
+	πληρό -> πεπλυρω
+	
+	 אבל,
+	 
+	 γνωρίζω -> ἐωνορι
+
+
+אם פותח הפועל ביותר מאות אחת שאינה תנועה (לרבות ζ,ξ, ψ) - משמשת ε כהכפלה - 
+
+!!! info ""
+	στρατεύω -> ἐστρατεύ
+	
+	ζητέω -> ἐζητη
+
+אם הפועל פותח בρ, היא מוכפלת, וε משמשת כהקדמה - 
+
+!!! info ""
+	ῥιζόω -> ἐρριζω
+
+
+
+אם הפועל פותח בתנועה, היא מוארכת (וכך "מוכפלת") - 
+
+!!! info ""
+	ἐλευθερόω ->  **ἠ**λευθερω
+	
+	ἀξιόω -> **ἠ**ξιω
+	
+	αἱρεω -> **ῇ**ρη**
+
+תנועה קצרה בסוף גזע ה[הווה](הווה-praesentis) מוארכת - 
+
+!!! info ""
+	νικάω -> νενικ**η**
+	
+	θεάομαι -> τεθε**ᾶ**
+	
+	φιλέω -> πεφιλ**η**
+	
+	ἀξιόω -> ἠξιω
+
+### είμι לנטייה
+
+בנטיות רבות, משתמשים במילה είμι ([פועל הוויה](#פועל-ההוויה)) בכדי להטות את הפועל: 
+
+|**Casus**|**Indicativus**|**Coniunctivus**|**Optativus**|**Imperativus**|**Infinitivus**|**Participium**|
+|---|---|---|---|---|---|---|
+|**1st sg.**|πεπαίδευκα = πεπαιδευκώς εἰμί|πεπαιδευκώς ὦ|πεπαιδευκώς εἴην|-|-|πεπαιδευκώς ὤν|
+|**2nd sg.**|πεπαίδευκας = πεπαιδευκώς εἶ|πεπαιδευκώς ᾖς|πεπαιδευκώς εἴης|πεπαιδευκώς ἴσθι|-|πεπαιδευκώς ὤν|
+|**3rd sg.**|πεπαίδευκε(ν) = πεπαιδευκώς ἐστι(ν)|πεπαιδευκώς ᾖ|πεπαιδευκώς εἴη|πεπαιδευκώς ἔστω|-|πεπαιδευκώς ὤν|
+|**1st pl.**|πεπαιδεύκαμεν = πεπαιδευκότες ἐσμέν|πεπαιδευκότες ὦμεν|πεπαιδευκότες εἶμεν|-|-|πεπαιδευκότες ὄντες|
+|**2nd pl.**|πεπαιδεύκατε = πεπαιδευκότες ἐστέ|πεπαιδευκότες ἦτε|πεπαιδευκότες εἶτε|πεπαιδευκότες ἔστε|-|πεπαιδευκότες ὄντες|
+|**3rd pl.**|πεπαιδεύκασι(ν) = πεπαιδευκότες εἰσί(ν)|πεπαιδευκότες ὦσι(ν)|πεπαιδευκότες εἶεν|πεπαιδευκότες ἔστωσαν|πεπαιδευκέναι εἶναι|πεπαιδευκότες ὄντες|
+
+
+### עתיד מושלם Futurum exactum
+
+
+|**Casus**|**Indicativus**|**Coniunctivus**|**Optativus**|**Imperativus**|**Infinitivus**|**Participium**|
+|---|---|---|---|---|---|---|
+|**1st sg.**|πεπαίδευκω = πεπαιδευκώς ἔσομαι|πεπαιδευκώς ὦ|πεπαιδευκώς εἴην|-|-|πεπαιδευκώς ὤν|
+|**2nd sg.**|πεπαίδευκεις = πεπαιδευκώς ἔσει|πεπαιδευκώς ᾖς|πεπαιδευκώς εἴης|πεπαιδευκώς ἴσθι|-|πεπαιδευκώς ὤν|
+|**3rd sg.**|πεπαίδευκει = πεπαιδευκώς ἔσται|πεπαιδευκώς ᾖ|πεπαιδευκώς εἴη|πεπαιδευκώς ἔστω|-|πεπαιδευκώς ὤν|
+|**1st pl.**|πεπαιδεύκομεν = πεπαιδευκότες ἐσόμεθα|πεπαιδευκότες ὦμεν|πεπαιδευκότες εἶμεν|-|-|πεπαιδευκότες ὄντες|
+|**2nd pl.**|πεπαιδεύκετε = πεπαιδευκότες ἔσεσθε|πεπαιδευκότες ἦτε|πεπαιδευκότες εἶτε|πεπαιδευκότες ἔστε|-|πεπαιδευκότες ὄντες|
+|**3rd pl.**|πεπαιδεύκουσι = πεπαιδευκότες ἔσονται|πεπαιδευκότες ὦσι(ν)|πεπαιδευκότες εἶεν|πεπαιδευκότες ἔστωσαν|πεπαιδευκέναι ἔσεσθαι|πεπαιδευκότες ὄντες|
+
+---
+
+
+
+
+[^1]: ביוונית, ; משמש כ**סימן שאלה**.

.trash/כינויים.md

@@ -0,0 +1,266 @@
+# מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](./מילון.pdf)"
+
+
+## כינויים אישיים (Pronomina Personalia)
+
+ גוף ראשון -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+| --- | --- | --- |
+| Nominativus | ἐγώ (אני) | ἡμεῖς (אנחנו) |
+| Genitivus | ἐμοῦ (שלי) | ἡμῶν (שלנו) |
+| Dativus | ἐμοί (אלי) | ἡμῖν (אלינו) |
+| Accusativus | ἐμέ (אותי) | ἡμᾶς (אותנו) |
+
+גוף שני -
+
+| Casus       | Singularis   | Pluralis       |
+| ---------- | ---------- | ------------ |
+| Nominativus | σύ (אתה)   | ὑμεῖς (אתם)  |
+| Genitivus   | σοῦ (שלך)  | ὑμῶν (שלכם)  |
+| Dativus     | σοί (אליך) | ὑμῖν (אליכם) |
+| Accusativus | σέ (אותך)  | ὑμᾶς (אתכם)  |
+
+ גוף שלישי -
+
+זכר - 
+
+| Casus       | Singularis   | Pluralis      |
+| ----------- | ------------ | ------------- |
+| Nominativus | αὐτός (הוא)  | αὐτοί (הם)    |
+| Genitivus   | αὐτοῦ (שלו)  | αὐτῶν (שלהם)  |
+| Dativus     | αὐτῷ (לו)    | αὐτοῖς (להם)  |
+| Accusativus | αὐτόν (אותו) | αὐτούς (אותם) |
+| Vocativus   | αὐτέ (הו)    | αὐτοί (הם)    |
+
+נקבה - 
+
+| Casus           | **Singular**is | **Pluralis** |
+| --------------- | -------------- | ------------ |
+| **Nominativus** | αὐτή (היא)     | αὐταί (הן)   |
+| **Genitivus**   | αὐτῆς (שלה)    | αὐτῶν (שלהן) |
+| **Dativus**     | αὐτῇ (לה)      | αὐταῖς (להן) |
+| **Accusativus** | αὐτήν (אותה)   | αὐτάς (אותן) |
+| **Vocativus**   | αὐτή (הו)      | αὐταί (הן)   |
+
+סתמי - 
+
+| **Case**        | **Singularis** | **Pluralis** |
+| --------------- | -------------- | ------------ |
+| **Nominative**  | αὐτό (זה)      | αὐτά (הם)    |
+| **Genitivus**   | αὐτοῦ (שלו)    | αὐτῶν (שלהם) |
+| **Dativus**     | αὐτῷ (לו)      | αὐτοῖς (להם) |
+| **Accusativus** | αὐτό (זה)      | αὐτά (אותם)  |
+| **Vocativus**   | αὐτό (הו)      | αὐτά (הם)    |
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינויים רומזים (Pronomina Demonstrativa)
+
+### οὗτος (זה)
+
+יחיד -
+
+| Casus | Masculinum Singularis | Femeninum Singularis | Neuter Singularis |
+| --- | --- | --- | --- |
+| Nominativus | οὗτος (זה) | αὕτη (זאת) | τοῦτο (זה) |
+| Genitivus | τούτου (של זה) | ταύτης (של זאת) | τούτου (של זה) |
+| Dativus | τούτῳ (לזה) | ταύτῃ (לזאת) | τούτῳ (לזה) |
+| Accusativus | τοῦτον (את זה) | ταύτην (את זאת) | τοῦτο (את זה) |
+
+רבים - 
+
+| Casus       | Masculinum       | Femininum       | Neutrum                 |
+| ----------- | ---------------- | --------------- | ----------------------- |
+| Nominativus | οὗτοι (אלה)      | αὗται (אלה)     | ταῦτα (הדברים האלה)     |
+| Genitivus   | τούτων (של אלה)  | τούτων (של אלה) | τούτων (של הדברים האלה) |
+| Dativus     | τούτοις (לאלה)   | ταύταις (לאלה)  | τούτοις (לדברים האלה)   |
+| Accusativus | τούτους (את אלה) | ταύτας (את אלה) | ταῦτα (את הדברים האלה)  |
+
+
+!!! warning ""
+	
+	ταὐτό = τὸ αὐτό
+	
+	ταὐτά = τὰ αὐτά
+
+
+### ὅδε (זה כאן)
+
+
+יחיד - 
+
+| Casus       | Masculinum Singularis | Femeninum Singularis | Neuter Singularis |
+| ----------- | --------------------- | -------------------- | ----------------- |
+| Nominativus | ὅδε (זה כאן)          | ἥδε (זאת כאן)        | τόδε (זה כאן)     |
+| Genitivus   | τοῦδε (של זה כאן)     | τῆσδε (של זאת כאן)   | τοῦδε (של זה כאן) |
+| Dativus     | τῷδε (לזה כאן)        | τῇδε (לזאת כאן)      | τῷδε (לזה כאן)    |
+| Accusativus | τόνδε (את זה כאן)     | τήνδε (את זאת כאן)   | τόδε (את זה כאן)  |
+
+### ἐκεῖνος (ההוא)
+
+
+יחיד - 
+
+|Casus|Masculinum|Femininum|Neutrum|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ἐκεῖνος (**ההוא**)|ἐκείνη (**ההיא**)|ἐκεῖνο (**הדבר ההוא**)|
+|Genitivus|ἐκείνου (**של ההוא**)|ἐκείνης (**של ההיא**)|ἐκείνου (**של הדבר ההוא**)|
+|Dativus|ἐκείνῳ (**לההוא**)|ἐκείνῃ (**לההיא**)|ἐκείνῳ (**לדבר ההוא**)|
+|Accusativus|ἐκεῖνον (**את ההוא**)|ἐκείνην (**את ההיא**)|ἐκεῖνο (**את הדבר ההוא**)|
+
+רבים - 
+
+| Casus       | Masculinum            | Femininum            | Neutrum                     |
+| ----------- | --------------------- | -------------------- | --------------------------- |
+| Nominativus | ἐκεῖνοι (**ההם**)     | ἐκεῖναι (**ההן**)    | ἐκεῖνα (**הדברים ההם**)     |
+| Genitivus   | ἐκείνων (**של ההם**)  | ἐκείνων (**של ההן**) | ἐκείνων (**של הדברים ההם**) |
+| Dativus     | ἐκείνοις (**להם**)    | ἐκείναις (**להן**)   | ἐκείνοις (**לדברים ההם**)   |
+| Accusativus | ἐκείνους (**את ההם**) | ἐκείνας (**את ההן**) | ἐκεῖνα (**את הדברים ההם**)  |
+
+### τοιοῦτος (כזה)
+
+
+יחיד - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum**        | **Femininum**          | **Neutrum**           |
+| --------------- | --------------------- | ---------------------- | --------------------- |
+| **Nominativus** | τοιοῦτος (**כזה**)    | τοιαύτη (**כזאת**)     | τοιοῦτο (**כזה**)     |
+| **Genetivus**   | τοιούτου (**של כזה**) | τοιαύτης (**של כזאת**) | τοιούτου (**של כזה**) |
+| **Dativus**     | τοιούτῳ (**לכזה**)    | τοιαύτῃ (**לכזאת**)    | τοιούτῳ (**לכזה**)    |
+| **Accusativus** | τοιοῦτον (**את כזה**) | τοιαύτην (**את כזאת**) | τοιοῦτο (**את כזה**)  |
+
+רבים - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum**          | **Femininum**          | **Neutrum**            |
+| --------------- | ----------------------- | ---------------------- | ---------------------- |
+| **Nominativus** | τοιοῦτοι (**כאלה**)     | τοιαῦται (**כאלה**)    | τοιαῦτα (**כאלה**)     |
+| **Genetivus**   | τοιούτων (**של כאלה**)  | τοιούτων (**של כאלה**) | τοιούτων (**של כאלה**) |
+| **Dativus**     | τοιούτοις (**לכאלה**)   | τοιαύταις (**לכאלה**)  | τοιούτοις (**לכאלה**)  |
+| **Accusativus** | τοιοῦτους (**את כאלה**) | τοιαύτας (**את כאלה**) | τοιαῦτα (**את כאלה**)  |
+
+## כינויי שאלה (Pronomina Interrogativa)
+
+!!! warning "לא להתבלבל עם [כינויים בלתי-מוגדרים](#כינויים-בלתי-מוגדרים-pronomen-indefinitum) - בכינויים שאלה *יש* [הטעמות](#הטעמות), ובכינויים בלתי-מוגדרים אין הטעמות!"
+
+| Casus | Masculinum/Femeninum Singularis | Neuter Singularis | Masculinum/Femeninum Pluralis | Neuter Pluralis |
+| --- | --- | --- | --- | --- |
+| Nominativus | τίς (מי/איזה) | τί (מה) | τίνες (מי/אילו) | τίνα (מה) |
+| Genitivus | τίνος (של מי/איזה) | τίνος (של מה) | τίνων (של מי/אילו) | τίνων (של מה) |
+| Dativus | τίνι (למי/לאיזה) | τίνι (למה) | τίσι(ν) (למי/לאילו) | τίσι(ν) (למה) |
+| Accusativus | τίνα (את מי/איזה) | τί (מה) | τίνας (את מי/אילו) | τίνα (מה) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## הוראת עצמי
+
+#### αὑτός
+
+ (οʼ, ή) - בעצמי, בעצמך, וכו
+
+> **αὑτός** ὀ  διδάσκαλος λέγει ταῦτα
+> 
+> ---
+> 
+> המורה (ב)עצמו אומר זאת
+
+
+
+> λέγω ταῦτα τῷι διδασκάλῳ **αὐτῳ**
+> 
+> ---
+> 
+> אני אומר זאת למורה עצמו
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+## כינויים עצמיים (Pronomina Reflexiva)
+
+גוף ראשון -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+|--------------------|----------------------|-----------------------|
+| **Genitivus** | ἐμαυτοῦ (של עצמי) | ἡμῶν αὐτῶν (של עצמנו) |
+| **Dativus** | ἐμαυτῷ (לעצמי) | ἡμῖν αὐτοῖς (לעצמנו) |
+| **Accusativus** | ἐμαυτὸν (את עצמי) | ἡμᾶς αὐτούς (את עצמנו) |
+
+גוף שני -
+
+| Casus | Singularis | Pluralis |
+|--------------------|----------------------|-----------------------|
+| **Genitivus** | σεαυτοῦ (של עצמך) | ὑμῶν αὐτῶν (של עצמכם) |
+| **Dativus** | σεαυτῷ (לעצמך) | ὑμῖν αὐτοῖς (לעצמכם) |
+| **Accusativus** | σεαυτὸν (את עצמך) | ὑμᾶς αὐτούς (את עצמכם) |
+
+גוף שלישי - 
+
+יחיד - 
+
+| Singularis       | Masculinum        | Femeninum         | Neuter           |
+| -------------- | ---------------- | ---------------- | ---------------- |
+| **Genitivus**   | ἑαυτοῦ (של עצמו) | ἑαυτῆς (של עצמה) | ἑαυτοῦ (של עצמו) |
+| **Dativus**     | ἑαυτῷ (לעצמו)    | ἑαυτῇ (לעצמה)    | ἑαυτῷ (לעצמו)    |
+| **Accusativus** | ἑαυτὸν (את עצמו) | ἑαυτὴν (את עצמה) | ἑαυτὸ (את עצמו)  |
+רבים - 
+
+| **Pluralis** | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|--------------------|------------------------------------|------------------------------------|-----------------------------------|
+| **Genitivus** | ἑαυτῶν (של עצמם) | ἑαυτῶν (של עצמן) | ἑαυτῶν (של עצמם) |
+| **Dativus** | ἑαυτοῖς (לעצמם) | ἑαυταῖς (לעצמן) | ἑαυτοῖς (לעצמם) |
+| **Accusativus** | ἑαυτούς (את עצמם) | ἑαυτάς (את עצמן) | ἑαυτά (את עצמם) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+## כינויי זיקה (Pronomen Relativum)
+
+
+| Casus | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|------|-----------|----------|--------|
+| Nominativus | ὅς (ש-) | ἥ (ש-) | ὅ (ש-) |
+| Genitivus | οὗ (של) | ἧς (של) | οὗ (של) |
+| Dativus | ᾧ (ל-) | ᾗ (ל-) | ᾧ (ל-) |
+| Accusativus | ὅν (את) | ἥν (את) | ὅ (את) |
+
+| Casus | Masculinum | Femeninum | Neuter |
+|------|-----------|----------|--------|
+| Nominativus | οἵ (ש-) | αἵ (ש-) | ἅ (ש-) |
+| Genitivus | ὧν (של) | ὧν (של) | ὧν (של) |
+| Dativus | οἷς (ל-) | αἷς (ל-) | οἷς (ל-) |
+| Accusativus | οὕς (את) | ἅς (את) | ἅ (את) |
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+## כינויים בלתי-מוגדרים Pronomen Indefinitum
+
+
+מתפקד כשם עצם (*מישהו אומר*) או כשם תואר (*אדם כלשהו*)
+
+!!! warning "לא להתבלבל עם [כינויי שאלה](#כינויי-שאלה-pronomina-interrogativa) - בכינויים בלתי-מוגדרים אין [הטעמות](#הטעמות)!"
+
+יחיד - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum/Femininum** | **Neutrum**       |
+| --------------- | ------------------------ | ----------------- |
+| **Nominativus** | τις (**מי**)             | τι (**מה**)       |
+| **Genetivus**   | τινος (**של מי**)        | τινος (**של מה**) |
+| **Dativus**     | τινι (**למי**)           | τινι (**למה**)    |
+| **Accusativus** | τινα (**את מי**)         | τι (**את מה**)    |
+
+רבים - 
+
+| **Casus**       | **Masculinum/Femininum** | **Neutrum**       |
+| --------------- | ------------------------ | ----------------- |
+| **Nominativus** | τινες (**מי**)           | τινα (**מה**)     |
+| **Genetivus**   | τινων (**של מי**)        | τινων (**של מה**) |
+| **Dativus**     | τισι(ν) (**למי**)        | τισι(ν) (**למה**) |
+| **Accusativus** | τινας (**את מי**)        | τινα (**את מה**)  |
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+
+> τοιοῦτος ἄνθρωπος =  ἄνθρωπος τοιοῦτος
+> 
+איש כזה
+
+> ὁ τοιοῦτος ἄνθρωπος =  ὁ ἄνθρωπος  ὁ τοιοῦτος = 
+> 
+> האיש שהוא כזה\ בעל התכונה האמורה
+

.trash/תחביר.md

@@ -0,0 +1,434 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](./מילון.pdf)"
+
+## הגייה
+### השמטה
+
+כדי למנוע *היאטוס* (שתי הברות ברצף), משמיטים את ההברה האחרונה מהמילה הראשונה:
+
+!!! is-info ""
+	ἐπὶ ὄνους -> ἐπ**'** ὄνους
+
+### סיומות מילים
+
+מילה יוונית יכולה להסתיים בתנועה  (α,ε,ο,υ,ω, ι) או בρ,ν, ς בלבד. 
+
+### השמטה לפני ς
+
+כל אחת מן האותיות δ,τ,θ,ν נופלת לפני ς:
+
+!!! is-info ""
+	δαίμοων (δαίμονος) -> δαίμοσι(ν)
+	
+	αδίκημα (ἀδικήμᾶτος) -> ἀδικήμᾶσι(ν)
+
+
+## מילות קישור (Particulae)
+
+| יוונית      | עברית                        |
+| ----------- | ---------------------------- |
+| δέ          | ו, אך                        |
+| γάρ         | הרי                          |
+| και         | גם                           |
+| μέν (...δέ) | אמנם, אולם, מצד אחד... מאידך |
+| ύπὸ         | על ידי                       |
+
+## מילות יחס
+
+| יוונית       | עברית         |
+| ------------ | ------------- |
+| Kροίσου      | של קרויסוס    |
+| περὶ Kροίσου | אודות קרויסוס |
+| πρὸ Kροίσου  | לפני קרויסוס  |
+| ἀπὸ Kροίσου  | מקרויסוס      |
+| αὐτῷ         | לו, באמצעותו  |
+| ἐν αὐτῷ      | בתוכו, בו     |
+
+
+
+
+## שלילה 
+
+| יוונית       | עברית                                                                        |
+| ------------ | ---------------------------------------------------------------------------- |
+| ού (θαυμάζω) | לא                                                                           |
+| ούκ (ἐστιν)  | לא (לפני נישוף גס asper)                                                     |
+| οὐχ (ὀ)      | לא (לפני נישוף רך lenis)                                                     |
+| μὴ (λέγε)    | שלילה ([Imperativus praesentis](./הפועל#ציווי-בהווה-imperativus-praesentis)) |
+| ὄτι, ὠς      | ש... ([דיבור עקיף](#דיבור-עקיף-oratio-obliqua))                              |
+
+### שלילת infinitivus
+
+שלילת מצב מתמשך סתמי (כשם עצם) - 
+
+> τὸ μὴ ἔχειν
+> 
+> אי-ההחזקה (ה"לא להחזיק)
+
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+### שלילת תנאי
+
+מתבצעת באמצעות μὴ - 
+
+>  εἰ **μὴ** λέγεις = אם אינך אומר...
+>  
+>  εἰ **μὴ** ἠκουσατε = אם לא שמעתם...
+
+## כינוי רומז חלש
+
+!!! success "ר' [כינויים רומזים](../כינויים#כינויים-רומזים-pronomina-demonstrativa)"
+
+
+> πείθοθσι τοὺς νέους, **οί δὲ** ἀκούσι
+> 
+> הם משכנעים את הצעירים, **ואלה** שומעים...
+
+---
+
+> καὶ ἄλλα ἰερὰ καὶ **τὸ ἐν** Δελφοῖς
+> 
+> גם מקדשים אחרים וגם **זה** בדלפי
+
+
+### שייכות לא-נתיקה
+
+> τοῖς ... λόγοις πείθουσι
+> 
+> הם משכנעים בדבריהם
+
+
+### לוואי מגדיר
+
+>  ὁ τοῦ δήμου **ἐχθρός**
+>  
+>  אויב העם
+
+ב[בינוני](../הפועל#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) - 
+
+> οἰ **ὑπὸ τοῦ ζέωου φυλαττόμενοι** νέοι καθεύδοθσιν
+> 
+> 
+> הצעירים הנשמרים על ידי מארחם ישנים
+
+
+### לוואי מצב
+
+> τὸν Κροῖσον **ζωὸν** λαμβάνει
+> 
+> תופש את קרויסוס (בהיות קרויסוס) חי
+
+ב[בינוני](../הפועל#הווה-בינוני-סביל-participum-praesentis-medii-passivi) - 
+
+> οἰ νέοι καθεύδοθσι **φυλαττόμενοι ὑπὸ τοῦ ζέωου**   
+> 
+> 
+> הצעירים ישנים בהישמרם (בהיותם נשמרים) על ידי מארחם
+
+
+### קניין
+
+> οὐ θαυμάζω *αὐτοῦ* **τὸν πλοῦτον**
+> 
+> οὐ θαυμάζω  **τὸν πλοῦτον** *αὐτοῦ*
+> 
+> אינני מעריץ את עושרו
+
+---
+
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν τοῦ φίλου πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω  τὸν πλοῦτον τὸν (τοῦ φίλου)
+> 
+> אינני מעריץ את העושר של ידידי
+
+
+### ציון הכלל\הציבור (Genetivus partitivus)
+
+> οἰ πλεῖστοι **τῶν θεωρῶν** \ **τῶν θεωρῶν** οἰ πλεῖστοι 
+> 
+> 
+> רוב (הרבים ביותר מתוך הכלל) התיירים (המתבוננים, הצופים)
+
+
+<div style="page-break-after: always;"></div>
+
+### דיבור עקיף (Οratio obliqua)
+
+כמו מחשבה או הצהרה (*אני מחשיב אותו לחכם*) - חושב **ש**, אומר **ש**...
+
+הנושא הופך לinfinitivus. ר' ישיר 0 
+
+> Σωκράτης φησίν: ὀ δίκαιος δίκαια πράττει
+>
+> 
+> סוקראטס אומר: הצדיק עושה מעשי צדק (את הצדיק לעשות דברים צודקים)
+
+---
+
+לעומת עקיף - 
+
+> Σωκράτης φησί **τὸν δίκαιον** δίκαια **πράττειν**
+> 
+> 
+> סוקראטס אומר **ש**הצדיק עושה מעשי צדק (*את הצדיק לעשות דברים צודקים*)
+
+---
+
+
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη: ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου
+>
+> 
+> תאלס אמר בימי קדם: הלבנה מוארת על ידי השמש
+
+---
+
+> Σοφοκλῆς ἔφη **τὸν πόνον** πόνῳ πόνος έφερετο
+> 
+> 
+> סופולקס אומר: הסבל בסבל מביא סבל
+
+
+---
+
+
+> οἴομαι **αὐτον** (αὐτὴν) **μανθάνειν**
+>
+
+> אני חושב אותו ללמוד
+> 
+
+---
+
+>
+>  οἴομαθεα ὑμᾶς **μανθάνειν**
+> 
+> 
+> אני חושב שהוא לומד (ממירים ל[Acc](../יחסות)).
+
+---
+
+אם נושא המשפט הוא מושא הפועל:
+
+> ᾠόμην ¨μανθάνω¨
+> 
+> סברתי: "אני לומד"
+
+---
+
+>
+> ᾠόμην **μανθάνειν**
+> 
+> סברתי שאני לומד
+
+
+
+אבל אם יש לנושא תואר:
+
+> ᾠόμην ¨μανθάνω διαλεγόμενος¨
+> 
+> סברתי: "אני לומד בשוחחי" (התואר נשאר בΝοm.)
+
+ 
+> ᾠόμην **μανθάνειν** διαλεγόμενος
+> 
+> סברתי שאני לומד בשוחחי
+
+#### בinfinitive (acc. cum infinitivus, nom. cum infinitivus)
+
+[infinitive](../הפועל#הווה-מתמשך-praesentis-infinitivus) מייצג גם פעיל וגם סביל:
+
+> οἴομαι *τὸν νέον* **μανθάνειν**
+> 
+> אני חושב את הצעיר ללמוד
+
+יכול לייצג גם - 
+
+> οἴομαι ὀ νέος μανθάνει
+
+וגם 
+
+> οἴομαι ὀ νέος ἐμανθανε
+
+
+
+
+### תווית היידוע ככינוי רומז
+
+> τῶν ἀνθρώπων\ οἰ ἄνθρωποι **οἰ** μὲν ἀγαθοί εἰσιν, οἰ δὲ κακοί
+>
+> מבני האדם\בני אדם, חלק (אלה מצד אחד) טובים, וחלק (אלה מאידך) רעים
+
+
+
+> ἀεὶ διαλέγῃ τοῖς αὐτοῖς νέοις
+> 
+> תמיד אתה משוחח עם אותם צעירים
+> 
+> ἀεὶ τὰ αύτὰ λέγεις 
+> 
+> תמיד אתה אומר אותם דברים
+
+
+### תוצאה בפועל ובכוח 
+ὤστε מציינת תוצאה - 
+
+**בפועל -**
+
+> σοφός ἐστιν **ὤστε** τοὺς ἄλλους διδλάσκει 
+> 
+> הוא חכם, וכך הוא מלמד את האחרים
+
+לעומת פוטנציאל, **בכוח -**
+
+> σοφός ἐστιν **ὤστε** τοὺς ἄλλους **διδλάσκειν**
+> 
+> הוא חכם עד כדי ללמד את האחרים
+
+
+### דלעיל... כדלקמן
+
+> εἶπον **ταῦτα** πράττειν αὐτος **τάδε** καὶ τὸν φίλον ποιήσειν
+> 
+> אמר שאת הדברים **דלעיל** ([ταῦτα](../כינויים#οὗτος-זה) - האלה) עשה בעצמו, ואת אלה-**כדלקמן** ([τάδε](../כינויים#ὅδε-זה-כאן) - האלו) יעשה חברו.
+
+
+
+## נושא מתמשך (Αcc. cum infinitivus)
+
+כשמדברים על נושא של פועל מתמשך (לא טוב **להיות**  -> לא טוב *לי* **להיות** - *אני* הנושא של **להיות** המתמשך), היחסה שתהיה תמיד בAccusativus - כמו ב[הבעה עקיפה](#בinfinitive-acc-cum-infinitivus-nom-cum-infinitivus), אבל לא רק.
+
+
+> αἰσχρὸν χρῄζειν τοῦ μακροῦ βίου 
+> 
+> השתוקקות לחיים הארוכים מבישה (מביש להשתוקק לחיים הארוכים)
+
+לעומת
+
+---
+
+>  αἰσχρὸν ἄνδρα χρῄζειν τοῦ μακροῦ βίου
+> 
+>  ההשתוקקות של גבר לחיים הארוכים מבישה (מביש שגבר ישתוקק לחיים הארוכים)
+
+
+---
+
+לוואי מצב (שם תואר, בינוני) לנושא מתמשך (inf.) או שם שמשמש כנושא (גם אם אינו מפורש), תמיד יבואו בacc. - 
+
+> **καλόν** ἐστι μανθάνειν 
+> 
+> > למידה \[היא] נאה (= טוב ללמוד)
+
+---
+
+> **καλόν** ἐστι **τὸν** μανθὰνοντα μανθάνειν **νέον** ὄντα 
+> 
+> > למידת הלומד בהיותו צעיר \[היא] נאה (= טוב שהלומד ילמד בהיותו צעיר)
+
+---
+
+> καλόν ἐστι μανθάνειν νέον ὄντα 
+> 
+> > למידה בגיל צעיר \[היא] נאה (=טוב ללמוד בגיל צעיר)
+
+---
+
+> οὐ **καλὸν** εἶναι **τὸν ανθρωπον μόνον**
+> 
+> > לא טוב היות האדם לבדו
+
+---
+
+> ού καλὸν εἶναι μόνον
+>
+> > לא טוב להיות לבד
+
+
+
+## משפטי תנאי כוללים
+
+כשמתארים באמצעות תנאי מצב חוזר, ולא מקרה מסוים - מנהג, פעולה חוזרת ונשנית, אמיתות - התנאי גם הוא אינו מסוים. 
+
+כשפעולה זו מתאורת ב[חיווי](../הפועל) ללא augment, הפועל בתנאי יהיה [חבור](#הווה-חבור-coniunctivus-praesentis), מלווה במילית ἄν הנצמדת ל"אם" (ἐάν, ἤν, ἄν) -
+
+> **ἄπας** λόγος, **ἂν** ἀπῇ τὰ πράγματα, μάταιόν τι φαίνεται
+> 
+> > כל דיבור, אם נעדרות הפעולות, מתגלה \[נראה] כהבל.
+
+---
+
+נשווה למקרה מסוים:
+
+> **εἰ** ἄπεστι τὰ πράγματα,  ὁ λόγος μάταιόν τι φαίνεται
+> 
+> אם \[במקרה מסוים] נעדרות הפעולות, הדיבור \[באותו המקרה] מתגלה כהבל
+
+---
+
+!!! is warning "בצורה הזו, הפועל החבור *אינו מביע עתיד!*"
+
+
+לעומת זאת, במקרים מסוימים המשפט הראשי יהיה בצורה כזו או אחרת של [עתיד](../הפועל#עתיד-futurum) - שמביע *פוטנציאל* - 
+
+> ἄν ἀπῇ τὰ πράγματα, οἱ λόγοι οὐκ **ὠφελήσουσί** σε 
+> 
+> > אם תיעדרנה הפעולות \[בכלל], לא יועילו לך הדיבורים
+
+
+מנגד, כשפעולה זו מתאורת בחיווי עם augment (כלומר, ב[עבר](../הפועל#עבר-imprefectum)) - התנאי שלהם הוא ב[ייחול (opt.)](../הפועל#ייחול-optativus):
+
+> **εἰ** τις πάνυ γέρων **εἴη**, ἔθουν αὐτον
+> 
+> >אם מישהו *היה* זקן לגמרי, נהגו להקריב אותו
+
+> εἰ σὺ μὴ **ἐποίησας** ταῦτα, ὁ ἀδελφός σου ἐποίησεν 
+> 
+> > אם (במקרה מסוים) אתה לא עשית זאת, עשה זאת אחיך \[100% - זה *תמיד* מה שקרה).
+
+
+מנגד,
+
+>  εἰ σὺ μὴ ἐποίησας \[...]  ὁ ἀδελφός ποιήσει 
+>   
+>  > אם \[יקרה המקרה שקשה להניח שיקרה ו] אתה לא תעשה, יעשה אחיך
+
+
+
+
+
+
+
+## פסוקיות זיקה מותנות
+
+פסוקיות זיקה יכולות להיות מותנות, ולהופיע בכל הצורות וההוראות של תנאים. בפסוקית זיקה מותנית ὄς שקול ל εἴ τις (מי ש... לעומת אם מישהו...)
+
+> ὄς ἄν νοσήσῃ, ἀποκετείνουσιν = ἐάν τις νοσήσῃ, ἀποκτείνουσιν (αὐτόν)
+> 
+> מי שיחלה, ימות = אם מישהו יחלה, \[הוא] ימות 
+
+
+## פסוקית זמן ומקום מותנות
+
+פסוקיות זמן ומקום יכולות להיות מותנות ולהופיע בכל הצורות וההוראות של תנאים. במצב כזה,  ὃτε (כאשר) וחברים שקולים לεἴ οιτε (אם פעם) - 
+
+> δεινὸν οἱ πολλοί, κακούργους ὃταν ʼέχωσι προστάτας = δεινὸν οἱ πολλοί, ἐάν ποτε κακούργους ὃταν προστάτας
+ 
+
+
+## Genetivus absolutus
+
+gen. abs ("מנותק") הוא צירוף של לוואי מצב (בינוני בלתי מיודע) שאינו קשור למשפט בשום קשר תחבירי.
+
+הוא משמש במקום פסוקיות זמן, סיבה, תנאי, ויתור... שנושאה אינו מיוצג במשפט הראשי.
+
+> ὁ παῖς μανθάνει τοῦ **φίλου παίζοντος** = הילד לומד **בשחק בחרו**
+
+כלומר, ללא *כאשר, מפני ש, אם*, או *אם גם* - 
+
+> ὁ παῖς μανθάνει \[ὄτε/ἐπεὶ/εἰ/εἰ καὶ] ὁ φίλος παίζει.
+
+

.trash/Ἐγχειρίδιον.md

@@ -0,0 +1,20 @@
+
+> τῶν ὄντων τὰ μέν ἐστιν ἐφʼ ἡμῖν, τὰ δὲ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν. ἐφʼ ἡμῖν μὲν ὑπόληψις, ὁρμή, ὄρεξις, ἔκκλισις καὶ ἑνὶ λόγῳ ὅσα ἡμέτερα ἔργα· οὐκ ἐφʼ ἡμῖν δὲ τὸ σῶμα, ἡ κτῆσις, δόξαι, ἀρχαὶ καὶ ἑνὶ λόγῳ ὅσα οὐχ ἡμέτερα ἔργα.
+>
+> καὶ τὰ μὲν ἐφʼ ἡμῖν ἐστι φύσει ἐλεύθερα, ἀκώλυτα, ἀπαραπόδιστα, τὰ δὲ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ἀσθενῆ, δοῦλα, κωλυτά, ἀλλότρια.
+
+---
+
+של ההווים הם \[הדברים] מחד הוא בגלל אלינו \[עבורנו, נתון לנו], מנגד הדברים לא בגלל אלינו \[לא בגללנו]. בגללנו מחד לקחת \[להמשיך עניינו של אחר], דחף, תיאבון, סטייה מהמסלול גם עבור הדיבור \[את] כל \[הדברים ה] אלה ששלנו פעולות. לא נתון לנו הגוף, הרכוש, הדעות, רשות \[מראשית] גם בדיבור כמה לא שלנו הפעולות. גם בגללנו הוא \[טבע?] \[דבר] חופשי \[ἀκώλυτα, ἀπαραπόδιστα], ו\[דבר] מאידך לא בגללנו להיכשל (part. aori. acti.), שיעבוד, מניעה, \[ἀλλότρια]
+
+---
+
+מהדברים ההוויים, חלקם קיימים מחד עבורנו, וחלקם מאידך לא עבורנו. נתון לנו מחד השיפוט, הדחפים, הרציות, ההימנעויות וגם, במילה, הפעולות שלנו. לא נתון לנו הגוף, הרכוש, הדעות, והרשויות, במילה, מה שאינו הפעולות שלנו. גם עבורנו מטבע \[הוא] החופש, ללא הפרעה,ללא גבולות, אולם לא עבורנו הוא כישלון, שעבוד, מה שנמנע מאיתנו, ומה שזר לנו.
+
+---
+
+> μέμνησο οὖν, ὅτι, ἐὰν τὰ φύσει δοῦλα ἐλεύθερα οἰηθῇς καὶ τὰ ἀλλότρια ἴδια, ἐμποδισθήσῃ, πενθήσεις, ταραχθήσῃ, μέμψῃ καὶ θεοὺς καὶ ἀνθρώπους, ἐὰν δὲ τὸ σὸν μόνον οἰηθῇς σὸν εἶναι, τὸ δὲ ἀλλότριον, ὥσπερ ἐστίν, ἀλλότριον, οὐδείς σε ἀναγκάσει οὐδέποτε, οὐδείς σε κωλύσει, οὐ μέμψῃ οὐδένα, οὐκ ἐγκαλέσεις τινί, ἄκων πράξεις οὐδὲ ἕν, οὐδείς σε βλάψει, ἐχθρὸν οὐχ ἕξεις, οὐδὲ γὰρ βλαβερόν τι πείσῃ.
+>
+> τηλικούτων οὖν ἐφιέμενος μέμνησο, ὅτι οὐ δεῖ μετρίως κεκινημένον ἅπτεσθαι αὐτῶν, ἀλλὰ τὰ μὲν ἀφιέναι παντελῶς, τὰ δʼ ὑπερτίθεσθαι πρὸς τὸ παρόν. ἐὰν δὲ καὶ ταῦτʼ ἐθέλῃς καὶ ἄρχειν καὶ πλουτεῖν, τυχὸν μὲν οὐδʼ αὐτῶν τούτων τεύξῃ διὰ τὸ καὶ τῶν προτέρων ἐφίεσθαι, πάντως γε μὴν ἐκείνων ἀποτεύξη, διʼ ὧν μόνων ἐλευθερία καὶ εὐδαιμονία περιγίνεται.
+
+זכור \[impr. aor.]  אפוא, כל אשר אם \[הדבר] טבע משועבד חופשי חשבת \[aor. pass.] גם \[דבר] זר פרטי, תפריע\תכשיל \[fut. pass.], תתאבל \[fut. ind. act.], תוטרד \[fut. pass.], תאשים \[fut.  ind. med. ] גם \[את] האלים וגם \[את] בני האדם, אם אך \[את] שלך רק שתחשוב \[aorist. pass. opt] רק להיות \[part.], אך \[את] השייך לאחר, ממש כמו שהוא \[con.], \[את] שייך לאחר, אף אחד\שום דבר לא אתה\את יכריח אף פעם,  אף אחד אתה ימנע, לא יאשים אף אחד \[acc.], לא יקרא כנגד מי, 

index.md

@@ -21,7 +21,7 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z
 📁 תחום
         📁 קורס
                 📄 נושא
-(למשל: 📁 📄 [פילוסופיה](/פילוסופיה/) -> 📁 📄 [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם/) -> 📄 [אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן)
+(למשל: 📁 📄 [פילוסופיה](/פילוסופיה/) -> 📁 📄 [בודהיזם](/פילוסופיה/בודהיזם/) -> 📄 [אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן))
 
 ## קישורים שימושיים
 ### [איזור אישי](https://in.bgu.ac.il/pages/4students.aspx)
@@ -35,6 +35,7 @@ dateCreated: 2022-10-23T07:31:06.737Z
 ---
 !!! success "צרו קשר"
     ליצירת קשר, ולבקשת ערכים באתר כקובץ Word\PDF
+    
     [horomata@post.bgu.ac.il](mailto:horomata@post.bgu.ac.il)
 
 ---

javascripts/katex.js

@@ -0,0 +1,10 @@
+document$.subscribe(({ body }) => { 
+  renderMathInElement(body, {
+    delimiters: [
+      { left: "$$",  right: "$$",  display: true },
+      { left: "$",   right: "$",   display: false },
+      { left: "\\(", right: "\\)", display: false },
+      { left: "\\[", right: "\\]", display: true }
+    ],
+  })
+})

javascripts/mathjax.js

@@ -0,0 +1,19 @@
+window.MathJax = {
+  tex: {
+    inlineMath: [["\\(", "\\)"]],
+    displayMath: [["\\[", "\\]"]],
+    processEscapes: true,
+    processEnvironments: true
+  },
+  options: {
+    ignoreHtmlClass: ".*|",
+    processHtmlClass: "arithmatex"
+  }
+};
+
+document$.subscribe(() => { 
+  MathJax.startup.output.clearCache()
+  MathJax.typesetClear()
+  MathJax.texReset()
+  MathJax.typesetPromise()
+})

mkdocs.yml

@@ -66,6 +66,14 @@ markdown_extensions:
   - attr_list
   - md_in_html
   - pymdownx.superfences
+  - pymdownx.arithmatex:
+      generic: true
+extra_javascript:
+  - javascripts/mathjax.js
+  - https://unpkg.com/mathjax@3/es5/tex-mml-chtml.js
+
+exclude_docs: |
+  */מטלות/*
 
 plugins:
   - search:

כלליים/יוונית/index.md

@@ -0,0 +1,32 @@
+---
+title: יוונית עתיקה
+description: πάντες ἄνθρωποι τοῦ εἰδέναι ὀρέγονται φύσει (Ἑλληνῐκή)
+---
+## מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](./מילון.pdf)"
+
+## תוכן העניינים
+### [הטעמות](./הטעמות)
+דגמי הטעמה וחוקי הטעמה - הדגשת העיצור האחרון, הלפני אחרון או הלפני-לפני אחרון.
+
+### [גזעי הפועל](./הפועל)
+זמנים (הווה, עבר, נקודתי...) , אופנים (חיווי, ציווי...) ופעילות (סביל, פעיל), עם תחביר בסיסי.
+
+### [השם](./השם)
+ תורת הצורות של שמות תואר ושמות עצם בכל המינים והמספרים (יחיד, רבים) שמציינות לנו מהו התפקיד הדקדוקי של השם במשפט (*החוק*, *של החוק*, *עבור החוק*, *את החוק*...)/
+### [כינויים](./כינויים)
+כל המילים שקשורות בהתייחסות לפרטים (סובייקטים) במשפט (הוא, הזה, למי, כשזה...).
+
+### [תחביר](./תחביר)
+איך מחברים את כל הדברים האלו למשפט: מילות יחס וקישור, תפקידים תחביריים (לוואי מגדיר, לוואי מצב) ואופני דיבור (דיבור עקיף, בפועל ובכוח...).
+
+
+
+## ניתוח משפטים
+
+כל משפט ביוונית מנותח לפי הדגם הזה - 
+> **Persona numerus modus tempus vox**
+> 
+> **גוף** (ראשון, שני, שלישי), **מספר** (יחיד, רבים), **אופן פעולה** (חיווי, ציווי), **זמן** (הווה, עבר, עתיד), **קול** (nominativus, genetivus...)
+

כלליים/יוונית/הטעמות.md

@@ -0,0 +1,52 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](./מילון.pdf)"
+
+## הטעמות
+
+### דגם **ἄνθρωπος**
+
+
+| Casus           | Singularis                                     | Pluralis                                             |
+| --------------- | ---------------------------------------------- | ---------------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ ἄνθρωπος (האדם)                              | οἱ ἄνθρωποι (האנשים)                                 |
+| **Genetivus**   | **τοῦ ἀνθρώπου** (של האדם) *(הטעמה זזה)*       | **τῶν ἀνθρώπων** (של האנשים) *(circumflex)*          |
+| **Dativus**     | **τῷ ἀνθρώπῳ** (עבור/ל- האדם) *(הטעמה זזה)* | **τοῖς ἀνθρώποις** (עבור/ל- האנשים) *(הטעמה זזה)* |
+| **Accusativus** | τὸν ἄνθρωπον (את האדם)                         | τοὺς ἀνθρώπους (את האנשים)                           |
+| **Vocativus**   | ὦ ἄνθρωπε (הוי אדם!)                           | ὦ ἄνθρωποι (הוי אנשים!)                              |
+
+### דגם **ποταμός**
+
+| Casus           | Singularis                                  | Pluralis                                          |
+| --------------- | ------------------------------------------- | ------------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ ποταμός (הנהר)                            | οἱ ποταμοί (הנהרות)                               |
+| **Genetivus**   | **τοῦ ποταμοῦ** (של הנהר) *(circumflex)*    | **τῶν ποταμῶν** (של הנהרות) *(circumflex)*        |
+| **Dativus**     | **τῷ ποταμῷ** (עבור/ל- הנהר) *(circumflex)* | **τοῖς ποταμοῖς** (עבור/ל- הנהרות) *(circumflex)* |
+| **Accusativus** | τὸν ποταμόν (את הנהר)                       | τοὺς ποταμούς (את הנהרות)                         |
+| **Vocativus**   | ὦ ποταμέ (הוי נהר!)                         | ὦ ποταμοί (הוי נהרות!)                            |
+
+### דגם **οἶκος**
+
+| Casus           | Singularis                                | Pluralis                                       |
+| --------------- | ----------------------------------------- | ---------------------------------------------- |
+| **Nominativus** | ὁ οἶκος (הבית)                            | οἱ οἶκοι (הבתים)                               |
+| **Genetivus**   | **τοῦ οἴκου** (של הבית) *(circumflex)*    | **τῶν οἴκων** (של הבתים) *(circumflex)*        |
+| **Dativus**     | **τῷ οἴκῳ** (עבור/ל- הבית) *(circumflex)* | **τοῖς οἴκοις** (עבור/ל- הבתים) *(circumflex)* |
+| **Accusativus** | τὸν οἶκον (את הבית)                       | τοὺς οἴκους (את הבתים)                         |
+| **Vocativus**   | ὦ οἶκε (הוי בית!)                         | ὦ οἶκοι (הוי בתים!)                            |
+
+## כללי הטעמה בנטיות השם
+
+### הדגשה בנטייה ראשונה
+
+ביחסות Genetivus ו-Dativus, ההדגשה נוטה לנוע מההברה האחרונה:
+
+> ὁ ἄνθρωπος (הNominativus) → τοῦ ἀνθρώπου (הGenitivus)
+> 
+> ὁ ἄνθρωπος (הNominativus) → τῷ ἀνθρώπῳ (הDativus)
+
+### Circumflex (הדגשה מעוגלת)
+
+ב-Genetivus של נטייה שנייה, ההדגשה מסומנת ב-circumflex:
+
+> ὁ ποταμός (הNominativus) → τοῦ ποταμοῦ (הGenitivus)

כלליים/יוונית/הפועל.md

@@ -0,0 +1,827 @@
+
+## מבוא: מבנה הפועל היווני
+
+הפועל ביוונית עתיקה הוא מורכב ועשיר בצורות, המאפשר הבעה מדויקת של משמעויות שונות. מערכת הפועל מאורגנת לפי שלושה ממדים עיקריים, כאשר כל צורה של פועל מכילה מידע משלושתם:
+
+1. **זמן (Tense)** - מתי הפעולה מתרחשת, וגם איך היא מתרחשת (היבט):
+    
+    - הווה (Present) - פעולה מתמשכת בהווה
+    - עבר ממושך (Imperfect) - פעולה מתמשכת בעבר
+    - נקודתי (Aorist) - פעולה נקודתית, בדרך כלל בעבר
+    - עתיד (Future) - פעולה שתתרחש בעתיד
+    - הווה מושלם (Perfect) - פעולה שהסתיימה אך תוצאותיה נמשכות בהווה
+    - עבר מושלם (Pluperfect) - פעולה שהסתיימה לפני נקודת זמן בעבר
+
+2. **קול (Voice)** - היחס בין הפועל לבין הנושא:
+    
+    - פעיל (Active) - הנושא מבצע את הפעולה
+    - בינוני (Middle) - הנושא מבצע פעולה המשפיעה עליו או לטובתו
+    - סביל (Passive) - הנושא מקבל את הפעולה
+
+
+3. **אופן (Mood)** - האופן שבו הפעולה נתפסת מבחינה מודאלית:
+    
+    - חיווי (Indicativus) - פעולה ממשית, עובדתית
+    - חבור (Coniunctivus) - פעולה אפשרית, פוטנציאלית
+    - ייחול (Optativus) - פעולה משוערת, מאוחלת
+    - ציווי (Imperativus) - פקודה
+    - מתמשך (Infinitivus) - שם הפעולה (לחנך, ללמוד)
+    - בינוני (Participium) - תיאור פועלי של שם עצם (מחנך, לומד)
+
+
+## מערכת ההווה (Συστημα Ενεστώτος)
+
+מערכת ההווה ביוונית מבטאת פעולות מתמשכות או חוזרות - אלו פעולות שמתרחשות כעת, או פעולות שקורות באופן קבוע או חוזר ונשנה.
+
+**מאפיינים עיקריים של מערכת ההווה:**
+
+- מבטאת פעולה בהווה או פעולה נמשכת
+- מתארת מצב קיים או פעולה שגרתית
+- משמשת כבסיס ליצירת רוב הצורות האחרות של הפועל
+
+**צורות הקיימות במערכת ההווה:**
+
+- הווה חיווי (Indicativus) - פעולה מתמשכת בזמן הווה
+- הווה חבור (Coniunctivus) - פעולה מתמשכת פוטנציאלית
+- הווה ייחול (Optativus) - פעולה מתמשכת מיוחלת
+- הווה ציווי (Imperativus) - פקודות לפעולה מתמשכת
+- הווה מתמשך (Infinitivus) - המושג של פעולה מתמשכת
+- הווה בינוני (Participium) - תיאור של מישהו המבצע פעולה מתמשכת
+
+### דפוס יצירה של צורות ההווה
+
+רוב הפעלים יוצרים את ההווה על ידי הוספת סיומות ראשוניות ישירות לגזע הפועל. גזע זה מכונה "גזע ההווה" (present stem).
+
+**סיומות הפעיל:**
+
+- גוף ראשון יחיד: -ω
+- גוף שני יחיד: -εις
+- גוף שלישי יחיד: -ει
+- גוף ראשון רבים: -ομεν
+- גוף שני רבים: -ετε
+- גוף שלישי רבים: -ουσι(ν)
+
+**סיומות הבינוני/סביל:**
+
+- גוף ראשון יחיד: -ομαι
+- גוף שני יחיד: -ῃ
+- גוף שלישי יחיד: -εται
+- גוף ראשון רבים: -όμεθα
+- גוף שני רבים: -εσθε
+- גוף שלישי רבים: -ονται
+
+### הווה (יחיד) חיווי פעיל (Indicativus praesentis activus)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδεύω (אני מחנך)|παιδεύομεν (אנחנו מחנכים)|
+|2. pers|παιδεύεις (אתה מחנך)|παιδεύετε (אתם מחנכים)|
+|3. pers|παιδεύει (הוא/היא/זה מחנך)|παιδεύουσιν (הם מחנכים)|
+
+**שימוש:** מתאר פעולות המתרחשות כעת או באופן קבוע.
+
+**דוגמה:** γράφω ἐπιστολήν. (אני כותב מכתב.)
+
+**הערות תחביר:** אם נושא המשפט בסתמי רבים, הנשוא הפועלי ביחיד:
+
+> δῶρα θεὺς πείθει
+> 
+> מתנות האל משכנעות
+
+### הווה חיווי בינוני-סביל (Indicativus praesentis medii-passivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδεύομαι (אני מתחנך)|παιδευόμεθα (אנחנו מתחנכים)|
+|2. pers|παιδεύη (אתה מתחנך)|παιδεύεσθε (אתם מתחנכים)|
+|3. pers|παιδεύεται (הוא/היא מתחנך)|παιδευόνται (הם מתחנכים)|
+
+**שימוש:**
+
+- **בינוני (Middle)**: הפעולה חוזרת לנושא או משפיעה עליו.
+- **סביל (Passive)**: הנושא מקבל את הפעולה.
+
+### הווה מתמשך (Infinitivus praesentis)
+
+|קול|צורה|
+|---|---|
+|פעיל (Activum)|παιδεύειν (לחנך)|
+|בינוני-סביל (Medium-Passivum)|παιδεύεσθαι (להיות מתחנך)|
+
+**שימוש:** בצורת infinitivus, יכול לשמש כנושא משפט שמני:
+
+> αἰσχρὸν τὸ φεύγειν
+> 
+> הגלות מבישה (ה"להיות גולה" מביש)
+
+### הווה בינוני פעיל (Participium praesentis activi)
+
+| יחסה        | זכר (Masculinum)          | נקבה (Femininum)           | סתמי (Neutrum)             |
+| ----------- | ------------------------- | -------------------------- | -------------------------- |
+| Nominativus | παιδεύων (בהיותו מחנך)    | παιδεύουσα (בהיותה מחנכת)  | παιδεῦον (דבר שמחנך)       |
+| Genitivus   | παιδεύοντος (של שמחנך...) | παιδευούσης (...של שמחנכת) | παιδεύοντος (של דבר שמחנך) |
+| Dativus     | παιδεύοντι (ל...שמחנך)    | παιδευούσῃ (ל... שמחנכת)   | παιδεύοντι (לדבר שמחנך)    |
+| Accusativus | παιδεύοντα (את... שמחנך)  | παιδεύουσαν (את... שמחנכת) | παιδεῦον (את דבר שמחנך)    |
+| Vocativus   | παιδεύων (הו, שמחנך!)     | παιδεύουσα (הו, שמחנכת!)   | παιδεῦον (הו דבר שמחנך!)   |
+
+**שימוש:** באנגלית: Who is educating. משמש כתיאור לשמות עצם, מציין פעולה מתמשכת.
+
+### הווה בינוני-סביל (Participium praesentis medii-passivi)
+
+|צורה|דוגמה|
+|---|---|
+|זכר (m.)|παιδευόμενος (מתחנך)|
+|סתמי (neut.)|παιδευόμενον (דבר מתחנך)|
+
+**שימוש תחבירי:** משמש לעיתים קרובות כלוואי מצב.
+
+### הווה ציווי (Imperativus praesentis)
+
+#### ציווי פעיל (Imperativus praesentis activus)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|2. pers|παίδευε (חנך!)|παιδεύετε (חנכו!)|
+|3. pers|παιδευέτω (שיחנך!)|παιδευέτωσαν (שיחנכו!)|
+
+#### ציווי בינוני-סביל (Imperativus praesentis medii-passivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|2. pers|παῖδου (היה מתחנך!)|παῖδεύεσθε (היו מתחנכים!)|
+|3. pers|παιδεύεσθω (יהיה-נא מתחנך!)|παιδεύεσθωv (יהיו-נא מתחנכים!)|
+
+**שימוש:** מביע פקודה מתמשכת, שגרתית או חוזרת (בניגוד לציווי נקודתי המביע פקודה חד-פעמית).
+
+### צורות חבור בהווה (Coniunctivus praesentis)
+
+#### הווה חבור פעיל (Coniunctivus praesentis activi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδεύω (אני אחנך)|παιδεύωμεν (אנחנו נחנך)|
+|2. pers|παιδεύῃς (אתה תחנך)|παιδεύητε (אתם תחנכו)|
+|3. pers|παιδεύῃ (הוא יחנך)|παιδεύωσι(ν) (הם יחנכו)|
+
+**שימושים מיוחדים בחבור הווה:**
+
+כשהצורה החבורה בהווה באה במשפט ראשי, היא משמשת ל:
+
+- **זירוז** - רק בגוף ראשון:
+    
+    > χαίρωμεν = נהיה-נא שמחים
+    > 
+    > μὴ ποιήσωμεν ταῦτα = אל נעשה זאת!
+    
+- **שיקול** - רק בגוף ראשון, בדרך כלל בצורת שאלה:
+    
+    > χαίρομεν; = האם עלינו להיות שמחים?
+    > 
+    > πῶς χαίρομεν; = איך נהיה שמחים?
+    > 
+    > τί ποιήσωμεν; = מה עלינו לעשות?
+    
+- **איסור** - בגופים אחרים, בשלילת ציווי נקודתי.
+    
+
+#### הווה חבור בינוני-סביל (Coniunctivus praesentis medii-passivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδεύωμαι (אני אחנך לעצמי)|παιδευώμεθα (אנחנו נחנך לעצמנו)|
+|2. pers|παιδεύῃ (אתה תחנך לעצמך)|παιδεύησθε (אתם תחנכו לעצמכם)|
+|3. pers|παιδεύηται (הוא יחנך לעצמו)|παιδεύωνται (הם יחנכו לעצמם)|
+
+### הווה ייחול (Optativus praesentis)
+
+#### ייחול פעיל בהווה (Optativus Praesentis Activum)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδεύοιμι (הלוואי שאחנך/אני עשוי לחנך)|παιδεύοιμεν (הלוואי שנחנך/אנחנו עשויים לחנך)|
+|2. pers|παιδεύοις (הלוואי שתחנך/אתה עשוי לחנך)|παιδεύοιτε (הלוואי שתחנכו/אתם עשויים לחנף)|
+|3. pers|παιδεύοι (הלוואי שיחנך/ הוא עשוי לחנך)|παιδεύοιεν (הלוואי שיחנכו/הם עשויים לחנך)|
+
+**שימוש:** מביע משאלה, או פוטנציאל קלוש.
+
+**דוגמאות:**
+
+> νικήσαιτε = εἱ γάρ νικήσαιτε = הלוואי שתנצחו
+> 
+> χαίποις καὶ ὑγιαίνοις = הלוואי שתהיה שמח ובריא (אני מאחל לך כל טוב!)
+
+#### ייחול סביל בהווה (Optativus Praesentis Medium)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδευοίμην (הלוואי שאתחנך/אני עשוי להתחנך)|παιδευοίμεθα (הלוואי שנחתנך/אנחנו עשויים להתחנך)|
+|2. pers|παιδεύοιο (הלוואי שתתחנך/אתה עשוי להתחנך)|παιδεύοισθε (הלוואי שתתחנכו/אתם עשויים להתחנך)|
+|3. pers|παιδεύοιτο (הלוואי שיתחנך/הוא עשוי להתחנך)|παιδεύοιντο (הלוואי שיתחנכו/הם עשויים להתחנך)|
+
+## מערכת העבר המתמשך (Συστημα Παρατατικοῦ)
+
+מערכת העבר המתמשך (Imperfect) ביוונית מבטאת פעולות ממושכות או חוזרות שהתרחשו בעבר. בדומה להווה, היא מתארת פעולה שאורכת זמן או חוזרת על עצמה, אבל במקום בהווה - בעבר.
+
+**מאפיינים עיקריים של העבר המתמשך:**
+
+- מתאר פעולה שהייתה נמשכת בעבר ("הייתי הולך", "היו לומדים")
+- מתאר פעולה חוזרת בעבר ("הייתי נוהג ללכת", "היו רגילים ללמוד")
+- מתאר מצב או רקע לפעולות אחרות ("בעוד שהייתי הולך...")
+- קיים רק באופן החיווי (Indicativus)
+
+### יצירת העבר המתמשך - חוקי ה-Augmentum (תוספת)
+
+האלמנט המרכזי ביצירת זמני העבר ביוונית הוא ה-augmentum (תוספת), המציינת שהפעולה התרחשה בעבר. קיימים שני סוגי תוספות:
+
+1. **תוספת סילבית** - הוספת האות ἐ- (אפסילון) בתחילת הפועל:
+    
+    - παιδεύω -> **ἐ**παιδευον (הייתי מחנך)
+2. **תוספת כמותית** - הארכת התנועה הראשונה, אם הפועל מתחיל בתנועה:
+    
+    - ἄγω -> **ἦ**γον (הייתי מוביל)
+    - ἐλπίζω -> **ἤ**λπιζον (הייתי מקווה)
+
+**כללי תוספת נוספים:**
+
+- האות ρ (רו) מוכפלת אחרי התוספת: ῤέω -> **ἔρ**ρεον (הייתי זורם)
+- ההטעמה אף פעם לא עוברת את התוספת: ἀναγω -> ἀν**ῆ**γον (הייתי מעלה)
+
+### פעלים מורכבים - פעלים עם קידומת
+
+כאשר פועל כבר מכיל קידומת (πρόθεσις), התוספת מופיעה בין הקידומת לגזע הפועל:
+
+1. קידומת + פועל פשוט: ἐπι + βουλεύω -> ἐπιβουλεύω (אני זומם)
+2. בעבר, התוספת נכנסת באמצע: ἐπι + **ἐ** + βουλευον -> ἐπ**ε**βουλευον (זממתי)
+
+**כללים לפעלים מורכבים:**
+
+- ההברה האחרונה של הקידומת (חוץ מι של περί) נשמטת לפני התוספת:
+    - ἀπο + **ἐ** + λυον -> ἀπ**έ**λυον (הייתי משחרר)
+    - περί + **ἐ** + βαλλον -> περι**έ**βαλλον (הייתי מקיף)
+
+### חיווי מתמשך בעבר (Indicativus imperfectum)
+
+|גוף|יחיד פעיל|יחיד בינוני-סביל|
+|---|---|---|
+|1. pers|ἐπαίδευον (הייתי מחנך)|ἐπαιδευόμην (הייתי מתחנך)|
+|2. pers|ἐπαίδευες (היית מחנך)|ἐπαιδευου (היית מתחנך)|
+|3. pers|ἐπαίδευε(ν) (היה מחנך)|ἐπαιδευετο (היה מתחנך)|
+
+|גוף|רבים פעיל|רבים בינוני-סביל|
+|---|---|---|
+|1. pers|ἐπαιδεύομεν (היינו מחנכים)|ἐπαιδευόμεθα (היינו מתחנכים)|
+|2. pers|ἐπαιδεύετε (הייתם מחנכים)|ἐπαιδευεσθε (הייתם מתחנכים)|
+|3. pers|ἐπαίδευον (היו מחנכים)|ἐπαιδευοντο (היו מתחנכים)|
+
+**שימוש:** מתאר מצב עבר ממושך (מצב, תדירות, ניסיון וכו' - הכל בעבר).
+
+## מערכת הנקודתי (Συστημα Αοριστου)
+
+מערכת הנקודתי (Aorist) היא אחת המערכות המאפיינות והחשובות ביותר ביוונית. בעוד שמערכת ההווה והעבר המתמשך מתמקדות בהיבט המתמשך של הפעולה, הנקודתי מתמקד בפעולה כאירוע שלם, כיחידה אחת, ללא התייחסות להמשכיותה.
+
+**מאפיינים עיקריים של הנקודתי:**
+
+- מתאר פעולה בעבר כאירוע שלם ("חינכתי", "יצאתי למלחמה")
+- אינו מדגיש את משך הפעולה אלא את עצם התרחשותה
+- מעביר את הרעיון של "פעולה שהושלמה" או "פעולה נקודתית"
+- מתייחס בדרך כלל לפעולה בעבר, אך יכול לשמש גם לפעולה ללא זמן מוגדר
+
+**המשמעות של המילה "Aorist":** המילה ἀόριστος ביוונית פירושה "בלתי-מוגדר", ומתייחסת לעובדה שצורה זו אינה מגדירה את היבט הזמן של הפעולה (כמה זמן נמשכה, באיזו תדירות קרתה, וכו'), אלא פשוט מציינת שהיא התרחשה.
+
+### יצירת הנקודתי
+
+רוב הפעלים ביוונית יוצרים את הנקודתי באמצעות הוספת הסיומת σα (בחיווי, עם תוספת) לגזע הפועל. זהו הנקודתי ה"סיגמטי" (על שם האות σ = סיגמא):
+
+- גזע + **σα** + סיומות אישיות:
+    - παιδευ -> ἐ + παιδευ + **σα** = ἐπαίδευσα (חינכתי)
+
+**שינויים פונטיים בעת יצירת הנקודתי:**
+
+- תנועות קצרות בסוף הגזע מוארכות לפני הסיומת σα:
+    - φιλε -> φιλ**η**σα (אהבתי) \[ε -> η]
+    - νικα -> νικ**η**σα (ניצחתי) \[α -> η]
+    - θηρα -> θηρ**ᾶ**σα (צדתי) \[α -> ᾶ]
+    - ἀζιο -> ἀζι**ω**σα (החשבתי) \[ο -> ω]
+    - κωλῦ -> κωλ**ῦ**σα (מנעתי) \[ῦ נשאר ῦ]
+
+**סוגים נוספים של נקודתי:**
+
+1. **נקודתי חזק** (או נקודתי שני) - נוצר על ידי שינוי בגזע הפועל ללא הוספת σ.
+2. **נקודתי לשוני (קפיצתי)** - נוצר על ידי חזרה על ההברה האחרונה של הגזע.
+
+**הערה:** בעוד שבזמן ההווה והעבר יש הבחנה ברורה בין קול פעיל וקול בינוני-סביל, בנקודתי יכולה להיות הבחנה בין שלושת הקולות: פעיל, בינוני, וסביל.
+
+### חיווי נקודתי (Indicativus Aoristi)
+
+#### חיווי נקודתי פעיל (Aoristi Indicativus Activus)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|ἐπαίδευσα (חינכתי)|ἐπαιδεύσαμεν (חינכנו)|
+|2. pers|ἐπαίδευσας (חינכתָ)|ἐπαιδεύσατε (חינכתם)|
+|3. pers|ἐπαίδευσε(ν) (חינך/חינכה)|ἐπαίδευσαν (חינכו)|
+
+#### חיווי נקודתי בינוני-סביל (Aoristi Indicativus Medi-Passivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|ἐπαιδευσάμην (חונכתי)|ἐπαιδευσάμεθα (חונכנו)|
+|2. pers|ἐπαιδεύσω (חונכתָ/חונכתְּ)|ἐπαιδεύσασθε (חונכתם/חונכתן)|
+|3. pers|ἐπαιδεύσατο (חונך/חונכה)|ἐπαιδεύσαντο (חונכו)|
+
+**שימוש והבדל מהעבר המתמשך:** הind. impf מביע מצב עבר ממושך, ואילו הind.aor. מציין את עצם האירוע-בעבר של הפעולה, ללא הגבלות או הגדרות נוספות.
+
+**דוגמאות:**
+
+> ἐστρατεύντο = הם היו במסע צבאי
+> 
+> ἐστρατεύ**σα**ντο = הם יצאו למלחמה, התגייסו
+> 
+> ἐβασίλευε = הוא מלך, היה מולך
+> 
+> ἐβασίλευ**σε** = הוא מלך, עלה למלוכה
+
+### ציווי נקודתי (Imperativus aoristi)
+
+בניגוד לציווי בהווה המביע פעולה מתמשכת, הציווי הנקודתי מביע פקודה לפעולה חד-פעמית, מיידית (**עכשיו**).
+
+#### ציווי נקודתי פעיל (Imperativus aoristi activus)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|2. pers|παίδευσον (**חנך!**)|παιδεύσατε (**חנכו!**)|
+|3. pers|παιδευσάτω (**יחנך!**)|παιδευσάντων (**יחנכו!**)|
+
+#### ציווי נקודתי בינוני (Imperativus aoristi medii)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|2. pers|παίδευσαι (**חנך לעצמך!**)|παιδεύσασθε (**חנכו לעצמכם!**)|
+|3. pers|παιδευσάσθω (**יחנך לעצמו!**)|παιδευσάσθων (**יחנכו לעצמם!**)|
+
+#### ציווי נקודתי סביל (Imperativus aoristi pasivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|2. pers|παιδεύθητι (**תחונך!**)|παιδεύθητε (**תחונכו!**)|
+|3. pers|παιδευθήτω (**יוחנך!**)|παιδευθέντων (**יוחנכו!**)|
+
+### נקודתי מתמשך (Infinitivus aoristi)
+
+|קול|צורה|
+|---|---|
+|פעיל (Activa)|παιδεῦσαι (**לחנך**)|
+|בינוני (Media)|παιδεύσασθαι (**לחנך לעצמך**)|
+|סביל (Passiva)|παιδευθῆναι (**להתחנך**)|
+
+**שימוש:** Ιnf. aoristi ממלא את תפקיד הind.aor [חיווי נקודתי] במצבים של [דיבור עקיף]:
+
+> νομίζω ἐκεῖνον ποιῆ**σα**ι ταῦτα = אני חושב שההוא **עשה** זאת (עקיף, נקודתי)
+
+### בינוני נקודתי (Participium aoristi)
+
+הpart.aor נבדל מן הpart.praes (בינוני בהווה) בהיבט הפעולה. הבינוני בהווה נוטה לשמש כלוואי מצב, בעוד הבינוני הנקודתי נוטה לציין פעולה _קודמת_.
+
+**דוגמה:**
+
+> στρατευόμενοι ἔθυσαν = בשרתם בצבא הקריבו
+> 
+> στρατευ**σά**μενοι ἔθσαν = אחרי צאתם למלחמה הקריבו
+
+היה מלך, ימשיך למלוך, יהיה למלך, יעלה למלוכה וכו'
+
+## מערכת העתיד (Συντελεσμένος Μέλλων)
+### חיווי בעתיד (Futurum indicativus)
+
+#### חיווי פעיל בעתיד (Futurum indicativus activum)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1 pers.|παιδεύσω (אחנך)|παιδεύσομεν (נחנך)|
+|2 pers.|παιδεύσεις (תחנך)|παιδεύσετε (תחנכו)|
+|3 pers.|παιδεύσει (יחנך)|παιδεύσουσι(ν) (יחנכו)|
+
+#### חיווי בינוני בעתיד (Futurum indicativus medium)
+
+| גוף     | יחיד (Singularis)          | רבים (Pluralis)       |
+| ------- | -------------------------- | --------------------- |
+| 1 pers. | παιδεύσομαι (אתחנך)        | παιδευσόμεθα (נתחנך)  |
+| 2 pers. | παιδεύσει/παιδεύσῃ (תתחנך) | παιδεύσεσθε (תתחנכו)  |
+| 3 pers. | παιδεύσεται (יתחנך)        | παιδεύσονται (יתחנכו) |
+|         |                            |                       |
+
+### עתיד סביל (Futurum passivi)
+
+| **Persona** | **Indicativus**              | **Coniunctivus**                 | **Optativus**                    | **Imperativus**      | **Infinitivus**         | **Participium**                     |
+| ----------- | ---------------------------- | -------------------------------- | -------------------------------- | -------------------- | ----------------------- | ----------------------------------- |
+| prima sg.   | παιδευθήσομαι (אתחנך)        | παιδευθησοίμην (הלוואי שאתחנך)   | παιδευθησοίην (עשוי שאתחנך)      | -                    | παιδευθήσεσθαι (להתחנך) | παιδευθησόμενος (אשר עתיד להתחנך)   |
+| secunda sg. | παιδευθήσῃ (אתה תתחנך)       | παιδευθησοίης (הלוואי שתתחנך)    | παιδευθησοίης (עשוי שתתחנך)      | παιδεύθητι (התחנך!)  | -                       | -                                   |
+| tertia sg.  | παιδευθήσεται (הוא יתחנך)    | παιδευθησοίη (הלוואי שיתחנך)     | παιδευθησοίη (עשוי שיתחנך)       | -                    | -                       | παιδευθησομένη (אשר עתידה להתחנך)   |
+| prima pl.   | παιδευθησόμεθα (אנחנו נתחנך) | παιδευθησοίμεθα (הלוואי שנתחנך)  | παιδευθησοίμεθα (עשויים שנתחנך)  | -                    | -                       | -                                   |
+| secunda pl. | παιδευθήσεσθε (אתם תתחנכו)   | παιδευθησοίητε (הלוואי שתתחנכו)  | παιδευθησοίητε (עשויים שתתחנכו)  | παιδευθήτε (התחנכו!) | -                       | παιδευθησόμενοι (אשר עתידים להתחנך) |
+| tertia pl.  | παιδευθήσονται (הם יתחנכו)   | παιδευθησοίησαν (הלוואי שיתחנכו) | παιδευθησοίησαν (עשויים שיתחנכו) | -                    | -                       | παιδευθησόμεναι (אשר עתידות להתחנך) |
+|             |                              |                                  |                                  |                      |                         |                                     |
+
+
+### עתיד מתמשך (Futurum infinitivus)
+
+|קול|צורה|
+|---|---|
+|פעיל (Activum)|παιδεύσειν (לחנך)|
+|בינוני (Medium)|παιδεύσεσθαι (להתחנך)|
+
+**שימוש:** השימוש העיקרי של גזע זה (inf. fut) הוא בהבעה עקיפה במקום חיווי בעתיד בהבעה ישירה:
+
+> ʼῴοντο κρατήσειν = ʼῴοντο "κρατήσειν"
+> 
+> הם היו סבורים: "נגבר" = הם היו סבורים שיגברו
+
+### עתיד בינוני פעיל (Participum futuri activi)
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femineum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|παιδεύσων (אשר יחנך)|παιδεύσουσα (אשר תחנך)|παιδεῦσον (אשר יחנך)|
+|Genitivus|παιδεύσοντος (של המחנך)|παιδευσούσης (של המחנכת)|παιδεύσοντος (של המחנך)|
+|Dativus|παιδεύσοντι (למחנך)|παιδευσούσῃ (למחנכת)|παιδεύσοντι (למחנך)|
+|Accusativus|παιδεύσοντα (את המחנך)|παιδεύσουσαν (את המחנכת)|παιδεῦσον (את המחנך)|
+|Vocativus|παιδεύσων (הו, מחנך!)|παιδεύσουσα (הו, מחנכת!)|παιδεῦσον (הו, מחנך!)|
+
+**שימוש:** באנגלית: Who will educate
+
+### ייחול עתיד (Optativus Futuri)
+
+ייחול העתיד מביע משאלה או פעולה פוטנציאלית בעתיד מנקודת מבט של העבר. הוא משמש בעיקר בדיבור עקיף אחרי פעלים בזמן עבר.
+
+#### ייחול עתיד פעיל (Optativus Futuri Activus)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδεύσοιμι (הלוואי שאחנך בעתיד)|παιδεύσοιμεν (הלוואי שנחנך בעתיד)|
+|2. pers|παιδεύσοις (הלוואי שתחנך בעתיד)|παιδεύσοιτε (הלוואי שתחנכו בעתיד)|
+|3. pers|παιδεύσοι (הלוואי שיחנך בעתיד)|παιδεύσοιεν (הלוואי שיחנכו בעתיד)|
+
+#### ייחול עתיד בינוני (Optativus Futuri Medii)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδευσοίμην (הלוואי שאחנך את עצמי בעתיד)|παιδευσοίμεθα (הלוואי שנחנך את עצמנו בעתיד)|
+|2. pers|παιδεύσοιο (הלוואי שתחנך את עצמך בעתיד)|παιδεύσοισθε (הלוואי שתחנכו את עצמכם בעתיד)|
+|3. pers|παιδεύσοιτο (הלוואי שיחנך את עצמו בעתיד)|παιδεύσοιντο (הלוואי שיחנכו את עצמם בעתיד)|
+
+#### ייחול עתיד סביל (Optativus Futuri Passivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|παιδευθησοίμην (הלוואי שאתחנך בעתיד)|παιδευθησοίμεθα (הלוואי שנתחנך בעתיד)|
+|2. pers|παιδευθήσοιο (הלוואי שתתחנך בעתיד)|παιδευθήσοισθε (הלוואי שתתחנכו בעתיד)|
+|3. pers|παιδευθήσοιτο (הלוואי שיתחנך בעתיד)|παιδευθήσοιντο (הלוואי שיתחנכו בעתיד)|
+
+**שימוש:** ייחול העתיד מופיע בעיקר בדיבור עקיף (אמירה מדווחת) אחרי פעלים בזמן עבר:
+
+> ἔλεγεν ὅτι παιδεύσοι τοὺς παῖδας.
+> 
+> הוא אמר שהוא יחנך את הילדים.
+
+## פועל ההוויה (εἰμί)
+
+פועל ההוויה (εἰμί - "להיות") הוא אחד הפעלים החשובים והחריגים ביותר ביוונית. הוא משמש לא רק כפועל עצמאי, אלא גם כעזר ביצירת צורות מורכבות של פעלים אחרים, במיוחד במערכת המושלם.
+
+### הווה
+
+| אופן                     | גוף ראשון             | גוף שני              | גוף שלישי             |
+| ------------------------ | --------------------- | -------------------- | --------------------- |
+| **Indicativus (חיווי)**  |                       |                      |                       |
+| יחיד                     | εἰμί (אני)            | εἶ (אתה)             | ἐστί(ν) (הוא)         |
+| רבים                     | ἐσμέν (אנחנו)         | ἐστέ (אתם)           | εἰσί(ν) (הם)          |
+| **Coniunctivus (חבור)**  |                       |                      |                       |
+| יחיד                     | ὦ (אהיה)              | ᾖς (תהיה)            | ᾖ (יהיה)              |
+| רבים                     | ὦμεν (נהיה)           | ἦτε (תהיו)           | ὦσι(ν) (יהיו)         |
+| **Optativus (ייחול)**    |                       |                      |                       |
+| יחיד                     | εἴην (הלוואי שאהיה)   | εἴης (הלוואי שתהיה)  | εἴη (הלוואי שיהיה)    |
+| רבים                     | εἴημεν (הלוואי שנהיה) | εἴητε (הלוואי שתהיו) | εἴησαν (הלוואי שיהיו) |
+| **Imperativus (ציווי)**  |                       |                      |                       |
+| יחיד                     | —                     | ἴσθι (היה)           | ἔστω (שיהיה)          |
+| רבים                     | —                     | ἔστε (היו)           | ἔστωσαν (שיהיו)       |
+| **Infinitivus (מתמשך)**  | εἶναι (להיות)         |                      |                       |
+| **Participium (בינוני)** | ὤν, οὖσα, ὄν (הווה)   |                      |                       |
+
+### עבר
+
+|גוף|Indicativus (חיווי)|
+|---|---|
+|יחיד 1|ἤμην (הייתי)|
+|יחיד 2|ἦς (היית)|
+|יחיד 3|ἦν (היה)|
+|רבים 1|ἦμεν (היינו)|
+|רבים 2|ἦτε (הייתם)|
+|רבים 3|ἦσαν (היו)|
+
+### עתיד
+
+|גוף|Indicativus (חיווי)|
+|---|---|
+|יחיד 1|ἔσομαι (אהיה)|
+|יחיד 2|ἔσῃ (תהיה)|
+|יחיד 3|ἔσται (יהיה)|
+|רבים 1|ἐσόμεθα (נהיה)|
+|רבים 2|ἔσεσθε (תהיו)|
+|רבים 3|ἔσονται (יהיו)|
+|**Infinitivus (מתמשך)**|ἔσεσθαι (להיות)|
+|**Participium (בינוני)**|ἐσόμενος, η, ον (עתיד)|
+
+**שימושים מיוחדים של פועל ההוויה:**
+
+1. **כפועל עצמאי** - לציון קיום או זהות:
+    
+    > ὁ ἄνθρωπός ἐστι θνητός. (האדם הוא בן-תמותה.)
+    
+2. **כפועל עזר** - משמש ליצירת צורות מורכבות של פעלים אחרים:
+    
+    > πεπαιδευκώς ἐστι(ν). (הוא חינך \[והתוצאה נמשכת].)
+    
+3. **במבנים קיומיים** - לציון קיום או נוכחות:
+    
+    > ἔστι θεός. (יש אלוהים.)
+    
+
+## מערכת המושלם  (Σύστημα Παρακειμένου)
+
+מערכת המושלם (Perfectum) מתארת פעולה שהחלה בעבר ועודנה נמשכת, כאשר הדגש הוא על המצב הקיים הנובע מפעולה קודמת. זוהי מערכת ייחודית ביוונית, המאפשרת להביע מצב הווה הנגרם מפעולה קודמת.
+
+### סקירה כללית
+
+זמן המושלם ביוונית מופיע בשלוש צורות עיקריות:
+
+1. **מושלם פעיל** (πεπαίδευκα) - "חינכתי" או "אני מחנך כעת (כתוצאה מפעולה שהשלמתי)"
+2. **מושלם סביל** (πεπαίδευμαι) - "חונכתי" או "אני מחונך כעת (כתוצאה מפעולה שנעשתה עלי)"
+3. **צורות היקפיות** - שימוש בבינוני מושלם + הפועל εἰμί (להיות) בהטיות שונות
+
+**מאפיינים מיוחדים של המושלם:**
+
+- מתאר פעולה מוגמרת (מושלמת) שתוצאותיה כבר ניכרות
+- מדגיש את גמר הפעולה או את המצב שנוצר בעקבותיה
+- קיים בכל הזמנים, האופנויות, והצורות השמניות
+
+**דוגמאות:**
+
+> (ποιέω) πεποίηκα τοῦτο
+> 
+> עשיתי דבר זה, והוא עכשיו עשוי
+
+> (σιγάω) σεσίγηκα
+> 
+> אני שקט (שקט מוחלט)
+
+### יצירת גזע המושלם (Perfectum)
+
+גזע המושלם נוצר באמצעות הכפלה או הארכה:
+
+#### הכפלה
+
+1. **פועל הפותח בעיצור שאינה תנועה** - העיצור מוכפלת:
+    - παιδεύω -> πε-παιδευ...
+2. **פועל הפותח בעיצור האותיות θ, φ, χ** - העיצור מוכפלת ללא נישום:
+    - θεάομαι -> τε-θεα...
+    - φιλέω -> πε-φιλη...
+3. **פועל הפותח בעיצור ואחריו שוטף (למנ"ר - λμνρ)** - העיצור לרוב מוכפלת:
+    - πληρόω -> πε-πλυρω...
+4. **פועל הפותח ביותר מאות אחת שאינה תנועה** - משתמשים ב-ε כהכפלה:
+    - στρατεύω -> ἐ-στρατευ...
+    - ζητέω -> ἐ-ζητη...
+5. **פועל הפותח ב-ρ** - האות מוכפלת, ו-ε משמשת כהקדמה:
+    - ῥιζόω -> ἐρ-ριζω...
+
+#### הארכה
+
+1. **פועל הפותח בתנועה** - התנועה מוארכת:
+    - ἐλευθερόω -> **ἠ**-λευθερω...
+    - ἀξιόω -> **ἠ**-ξιω...
+    - αἱρεω -> **ῇ**-ρη...
+2. **תנועה קצרה בסוף גזע ההווה** - התנועה מוארכת:
+    - νικάω -> νε-νικ**η**...
+    - θεάομαι -> τε-θε**ᾶ**...
+    - φιλέω -> πε-φιλ**η**...
+    - ἀξιόω -> ἠ-ξι**ω**...
+
+###  מושלם פעיל (Perfectum Activum)
+
+המושלם הפעיל מביע פעולה שהושלמה על ידי הנושא, ושתוצאותיה ממשיכות להתקיים בהווה.
+
+|גוף|Indicativus (חיווי)|Coniunctivus (חבור)|Optativus (ייחול)|Imperativus (ציווי)|
+|---|---|---|---|---|
+|יחיד 1|πεπαίδευκα (חינכתי [ועודני מחנך])|πεπαιδεύκω (שמא חינכתי)|πεπαιδεύκοιμι (הלוואי שחינכתי)|—|
+|יחיד 2|πεπαίδευκας (חינכת)|πεπαιδεύκῃς (שמא חינכת)|πεπαιδεύκοις (הלוואי שחינכת)|πέπαιδευκε (חנך!)|
+|יחיד 3|πεπαίδευκε(ν) (חינך)|πεπαιδεύκῃ (שמא חינך)|πεπαιδεύκοι (הלוואי שחינך)|—|
+|רבים 1|πεπαιδεύκαμεν (חינכנו)|πεπαιδεύκωμεν (שמא חינכנו)|πεπαιδεύκοιμεν (הלוואי שחינכנו)|—|
+|רבים 2|πεπαιδεύκατε (חינכתם)|πεπαιδεύκητε (שמא חינכתם)|πεπαιδεύκοιτε (הלוואי שחינכתם)|πέπαιδευκετε (חנכו!)|
+|רבים 3|πεπαιδεύκασι(ν) (חינכו)|πεπαιδεύκωσι(ν) (שמא חינכו)|πεπαιδεύκοιεν (הלוואי שחינכו)|—|
+|**Infinitivus**|πεπαιδευκέναι (לחנך)||||
+|**Participium**|πεπαιδευκώς, πεπαιδευκυῖα, πεπαιδευκός (מחנך)||||
+
+###  מושלם סביל (Perfectum Passivum)
+
+בניגוד למושלם הפעיל, המושלם הסביל מבטא מצב שהושג כתוצאה מפעולה שהופעלה על הנושא. הצורות החבור (Coniunctivus) והייחול (Optativus) נוצרות באמצעות בינוני מושלם + פועל העזר εἰμί בהטיה המתאימה.
+
+|גוף|Indicativus (חיווי)|Coniunctivus (חבור)|Optativus (ייחול)|Imperativus (ציווי)|
+|---|---|---|---|---|
+|יחיד 1|πεπαίδευμαι<br>(חונכתי [ועודני מחונך])|πεπαιδευμένος ὦ<br>(שמא חונכתי)|πεπαιδευμένος εἴην<br>(הלוואי שחונכתי)|—|
+|יחיד 2|πεπαίδευσαι<br>(חונכת)|πεπαιδευμένος ᾖς<br>(שמא חונכת)|πεπαιδευμένος εἴης<br>(הלוואי שחונכת)|πεπαίδευσο<br>(היה מחונך!)|
+|יחיד 3|πεπαίδευται<br>(חונך)|πεπαιδευμένος ᾖ<br>(שמא חונך)|πεπαιδευμένος εἴη<br>(הלוואי שחונך)|πεπαιδεύσθω<br>(יהיה-נא מחונך!)|
+|רבים 1|πεπαιδεύμεθα<br>(חונכנו)|πεπαιδευμένοι ὦμεν<br>(שמא חונכנו)|πεπαιδευμένοι εἴημεν<br>(הלוואי שחונכנו)|—|
+|רבים 2|πεπαίδευσθε<br>(חונכתם)|πεπαιδευμένοι ἦτε<br>(שמא חונכתם)|πεπαιδευμένοι εἴητε<br>(הלוואי שחונכתם)|πεπαίδευσθε<br>(היו מחונכים!)|
+|רבים 3|πεπαίδευνται<br>(חונכו)|πεπαιδευμένοι ὦσι(ν)<br>(שמא חונכו)|πεπαιδευμένοι εἴησαν<br>(הלוואי שחונכו)|πεπαιδεύσθων<br>(יהיו-נא מחונכים!)|
+|Infinitivus<br>(מתמשך)|πεπαιδεῦσθαι<br>(להיות מחונך)||||
+|Participium<br>(בינוני)|πεπαιδευμένος, πεπαιδευμένη, πεπαιδευμένον<br>(מחונך, מחונכת, מחונך [סתמי])||||
+
+**הערה חשובה**: ביוונית קלאסית, לא תמיד קיימת הבחנה ברורה בין מושלם בינוני (middle) ומושלם סביל (passive). הצורות לעיל משמשות בשני התפקידים.
+
+### המושלם ההיקפי (Periphrastic Perfect)
+
+המושלם ההיקפי הוא דרך נוספת לבטא את המושלם באמצעות בינוני מושלם עם פועל ההוויה. צורה זו מאפשרת יצירת אופנים נוספים מעבר לצורות הסינתטיות (הקלאסיות).
+
+####  המושלם ההיקפי הפעיל
+
+|גוף|Indicativus (חיווי)|
+|---|---|
+|יחיד 1|πεπαιδευκώς εἰμί = πεπαίδευκα|
+|יחיד 2|πεπαιδευκώς εἶ = πεπαίδευκας|
+|יחיד 3|πεπαιδευκώς ἐστι(ν) = πεπαίδευκε(ν)|
+|רבים 1|πεπαιδευκότες ἐσμέν = πεπαιδεύκαμεν|
+|רבים 2|πεπαιδευκότες ἐστέ = πεπαιδεύκατε|
+|רבים 3|πεπαιδευκότες εἰσί(ν) = πεπαιδεύκασι(ν)|
+
+ניתן ליצור אופנים נוספים על ידי שינוי הטיית פועל ההוויה:
+
+|אופן|דוגמה|
+|---|---|
+|Coniunctivus|πεπαιδευκώς ὦ (שמא חינכתי)|
+|Optativus|πεπαιδευκώς εἴην (הלוואי שחינכתי)|
+|Imperativus|πεπαιδευκώς ἴσθι (היה מחנך!)|
+
+####  המושלם ההיקפי הסביל
+
+כפי שראינו בטבלת המושלם הסביל לעיל, צורות החבור והייחול הן תמיד היקפיות:
+
+|אופן|דוגמה|
+|---|---|
+|Coniunctivus|πεπαιδευμένος ὦ (שמא חונכתי)|
+|Optativus|πεπαιδευμένος εἴην (הלוואי שחונכתי)|
+
+###  עתיד מושלם (Futurum Exactum)
+
+העתיד המושלם מבטא פעולה שתושלם בעתיד ושתוצאותיה יהיו ניכרות בנקודת זמן עתידית. צורה זו נוצרת באמצעות שילוב בינוני מושלם עם צורת העתיד של פועל ההוויה:
+
+|גוף|Indicativus (חיווי)|
+|---|---|
+|יחיד 1|πεπαιδευκώς ἔσομαι (אהיה במצב של סיום חינוך)|
+|יחיד 2|πεπαιδευκώς ἔσει (תהיה במצב של סיום חינוך)|
+|יחיד 3|πεπαιδευκώς ἔσται (יהיה במצב של סיום חינוך)|
+|רבים 1|πεπαιδευκότες ἐσόμεθα (נהיה במצב של סיום חינוך)|
+|רבים 2|πεπαιδευκότες ἔσεσθε (תהיו במצב של סיום חינוך)|
+|רבים 3|πεπαιδευκότες ἔσονται (יהיו במצב של סיום חינוך)|
+|**Infinitivus**|πεπαιδευκέναι ἔσεσθαι (להיות עתיד להיות במצב של סיום חינוך)|
+
+###  עבר מושלם (Plusquamperfectum)
+
+העבר המושלם (Plusquamperfectum או Pluperfect) מציין פעולה שהושלמה לפני פעולה אחרת בעבר. זהו למעשה "עבר של המושלם" - פעולה שהסתיימה כפי שנראית מנקודת מבט של העבר.
+
+####  חיווי עבר מושלם פעיל (Indicativus Plusquamperfecti Activi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|ἐπεπαιδεύκη (הייתי חינכתי)|ἐπεπαιδεύκεμεν (היינו חינכנו)|
+|2. pers|ἐπεπαιδεύκης (היית חינכת)|ἐπεπαιδεύκετε (הייתם חינכתם)|
+|3. pers|ἐπεπαιδεύκει (היה חינך)|ἐπεπαιδεύκεσαν (היו חינכו)|
+
+#### חיווי עבר מושלם סביל (Indicativus Plusquamperfecti Medii-Passivi)
+
+|גוף|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|1. pers|ἐπεπαιδεύμην (הייתי חונכתי)|ἐπεπαιδεύμεθα (היינו חונכנו)|
+|2. pers|ἐπεπαίδευσο (היית חונכת)|ἐπεπαίδευσθε (הייתם חונכתם)|
+|3. pers|ἐπεπαίδευτο (היה חונך)|ἐπεπαίδευντο (היו חונכו)|
+
+**הערה:** העבר המושלם (Plusquamperfectum) קיים רק באופן החיווי. עבור אופנים אחרים, היו משתמשים במבנים תיאוריים.
+
+
+## פעלי מזיגות (Contractiones)
+
+פעלים מסוימים ביוונית מסתיימים במזיגה, ובהם:
+
+- ε נבלעת בכל תנועה ארוכה (לרבות דיפתונג) שאחריה
+- ε + ε = ει
+- ε + ο = ου
+- בפעלים שגזעם בין הברה אחת בלבד, מתמזגת הε רק עם ε וει.
+
+לדוגמה (בהווה חיווי):
+
+| גוף    | ללא מזיגה   | עם מזיגה               |     |
+| ------ | ----------- | ---------------------- | --- |
+| יחיד 1 | πλέ-ω       | πλέω (אין מזיגה)       |     |
+| יחיד 2 | πλέ-εις     | πλεῖς (ε+ει→ει)        |     |
+| יחיד 3 | πλέ-ει      | πλεῖ (ε+ει→ει)         |     |
+| רבים 1 | πλέ-ομεν    | πλέομεν (אין מזיגה)    |     |
+| רבים 2 | πλέ-ετε     | πλεῖτε (ε+ε→ει)        |     |
+| רבים 3 | πλέ-ουσι(ν) | πλέουσι(ν) (אין מזיגה) | `   |
+
+### גזע ε
+
+#### הווה פעיל (Praesens Activum)
+
+| גוף    | חיווי (Indicativus) | חבור (Coniunctivus) | ייחול (Optativus) | ציווי (Imperativus) | מתמשך (Infinitivus) | בינוני (Participium) |
+| ------ | ------------------- | ------------------- | ----------------- | ------------------- | ------------------- | -------------------- |
+| יחיד 1 | ποιῶ                | ποιῶ                | ποιοῖμι           | —                   | ποιεῖν              | ποιῶν (זכר)          |
+| יחיד 2 | ποιεῖς              | ποιῇς               | ποιοῖς            | ποίει               |                     | ποιοῦσα (נקבה)       |
+| יחיד 3 | ποιεῖ               | ποιῇ                | ποιοῖ             | ποιείτω             |                     | ποιοῦν (סתמי)        |
+| רבים 1 | ποιοῦμεν            | ποιῶμεν             | ποιοῖμεν          | —                   |                     |                      |
+| רבים 2 | ποιεῖτε             | ποιῆτε              | ποιοῖτε           | ποιεῖτε             |                     |                      |
+| רבים 3 | ποιοῦσι(ν)          | ποιῶσι(ν)           | ποιοῖεν           | ποιούντων           |                     |                      |
+
+#### עבר מתמשך פעיל (Imperfectum Activum)
+
+| גוף | חיווי (Indicativus) |
+|-----|---------------------|
+| יחיד 1 | ἐποίουν |
+| יחיד 2 | ἐποίεις |
+| יחיד 3 | ἐποίει |
+| רבים 1 | ἐποιοῦμεν |
+| רבים 2 | ἐποιεῖτε |
+| רבים 3 | ἐποίουν |
+
+#### הווה בינוני-סביל (Praesens Medium-Passivum)
+
+| גוף | חיווי (Indicativus) | חבור (Coniunctivus) | ייחול (Optativus) | ציווי (Imperativus) | מתמשך (Infinitivus) | בינוני (Participium) |
+|-----|---------------------|---------------------|-------------------|---------------------|----------------------|---------------------|
+| יחיד 1 | ποιοῦμαι | ποιῶμαι | ποιοίμην | — | ποιεῖσθαι | ποιούμενος (זכר) |
+| יחיד 2 | ποιῇ | ποιῇ | ποιοῖο | ποιοῦ | | ποιουμένη (נקבה) |
+| יחיד 3 | ποιεῖται | ποιῆται | ποιοῖτο | ποιείσθω | | ποιούμενον (סתמי) |
+| רבים 1 | ποιούμεθα | ποιώμεθα | ποιοίμεθα | — | | |
+| רבים 2 | ποιεῖσθε | ποιῆσθε | ποιοῖσθε | ποιεῖσθε | | |
+| רבים 3 | ποιοῦνται | ποιῶνται | ποιοῖντο | ποιείσθων | | |
+
+#### עבר מתמשך בינוני-סביל (Imperfectum Medium-Passivum)
+
+| גוף    | חיווי (Indicativus) |
+| ------ | ------------------- |
+| יחיד 1 | ἐποιούμην           |
+| יחיד 2 | ἐποιοῦ              |
+| יחיד 3 | ἐποιεῖτο            |
+| רבים 1 | ἐποιούμεθα          |
+| רבים 2 | ἐποιεῖσθε           |
+| רבים 3 | ἐποιοῦντο           |
+
+### גזע α
+
+|לפני מזיגה|אחרי מזיגה|דוגמה|
+|---|---|---|
+|α + ε|ᾱ|τιμά-ετε → τιμᾶτε|
+|α + ει|ᾳ|τιμά-ει → τιμᾷ|
+|α + ο|ω|τιμά-ομεν → τιμῶμεν|
+|α + ου|ω|τιμά-ουσι → τιμῶσι|
+|α + η|ᾱ/η|-|
+|α + ω|ω|-|
+
+### הווה פעיל (Praesens Activum)
+
+|גוף|חיווי (Indicativus)|חבור (Coniunctivus)|ייחול (Optativus)|ציווי (Imperativus)|מתמשך (Infinitivus)|בינוני (Participium)|
+|---|---|---|---|---|---|---|
+|יחיד 1|τιμῶ|τιμῶ|τιμῷμι|—|τιμᾶν|τιμῶν (זכר)|
+|יחיד 2|τιμᾷς|τιμᾷς|τιμῷς|τίμα||τιμῶσα (נקבה)|
+|יחיד 3|τιμᾷ|τιμᾷ|τιμῷ|τιμάτω||τιμῶν (סתמי)|
+|רבים 1|τιμῶμεν|τιμῶμεν|τιμῷμεν|—|||
+|רבים 2|τιμᾶτε|τιμᾶτε|τιμῷτε|τιμᾶτε|||
+|רבים 3|τιμῶσι(ν)|τιμῶσι(ν)|τιμῷεν|τιμώντων|||
+
+### עבר מתמשך פעיל (Imperfectum Activum)
+
+|גוף|חיווי (Indicativus)|
+|---|---|
+|יחיד 1|ἐτίμων|
+|יחיד 2|ἐτίμας|
+|יחיד 3|ἐτίμα|
+|רבים 1|ἐτιμῶμεν|
+|רבים 2|ἐτιμᾶτε|
+|רבים 3|ἐτίμων|
+
+### הווה בינוני-סביל (Praesens Medium-Passivum)
+
+|גוף|חיווי (Indicativus)|חבור (Coniunctivus)|ייחול (Optativus)|ציווי (Imperativus)|מתמשך (Infinitivus)|בינוני (Participium)|
+|---|---|---|---|---|---|---|
+|יחיד 1|τιμῶμαι|τιμῶμαι|τιμῴμην|—|τιμᾶσθαι|τιμώμενος (זכר)|
+|יחיד 2|τιμᾷ|τιμᾷ|τιμῷο|τιμῶ||τιμωμένη (נקבה)|
+|יחיד 3|τιμᾶται|τιμᾶται|τιμῷτο|τιμάσθω||τιμώμενον (סתמי)|
+|רבים 1|τιμώμεθα|τιμώμεθα|τιμῴμεθα|—|||
+|רבים 2|τιμᾶσθε|τιμᾶσθε|τιμῷσθε|τιμᾶσθε|||
+|רבים 3|τιμῶνται|τιμῶνται|τιμῷντο|τιμάσθων|||
+
+### עבר מתמשך בינוני-סביל (Imperfectum Medium-Passivum)
+
+|גוף|חיווי (Indicativus)|
+|---|---|
+|יחיד 1|ἐτιμώμην|
+|יחיד 2|ἐτιμῶ|
+|יחיד 3|ἐτιμᾶτο|
+|רבים 1|ἐτιμώμεθα|
+|רבים 2|ἐτιμᾶσθε|
+|רבים 3|ἐτιμῶντο|
+

כלליים/יוונית/השם.md

@@ -0,0 +1,368 @@
+---
+title: השם
+---
+## מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](../מילון.pdf)"
+## מבוא לשם וליחסות ביוונית
+
+ביוונית עתיקה, שמות (שמות עצם, שמות תואר) משתנים לפי שלושה ממדים: **מין**, **מספר**, ו**יחסה**. הבנת מערכת היחסות היא הבסיס לתחביר יווני, שכן היא מגדירה את התפקיד התחבירי של השם במשפט.
+
+שמות ביוונית נוטים באחת משלוש נטיות (דקלינציות): ראשונה, שנייה ושלישית. הנטייה אליה שייך השם נקבעת על-פי סיומת שורש המילה.
+
+!!! info "איך לזהות את הנטייה?"
+	* **נטייה ראשונה** - מסתיימת ב-**α/η** (סיומות נקביות) 
+	 
+	- **נטייה שנייה** - מסתיימת ב-**ο/υ** (סיומות זכריות ונייטרליות) 
+	
+	- **נטייה שלישית** - מזוהה בעיקר לפי סיומת ה-**genetivus singularis** שמסתיימת ב-**ος**
+
+## מערכת היחסות
+
+יחסה ביוונית מציינת את התפקיד התחבירי של השם במשפט. ביוונית קיימות חמש יחסות עיקריות:
+
+### 1. יחסת Νοminativus
+
+זוהי יחסת **הנושא** במשפט. היא מציינת מי או מה מבצע את הפעולה, או מי/מה מתואר על-ידי שם תואר. יחסה זו משמשת גם לנשוא השמני.
+
+דוגמה: **ὁ ἄνθρωπος** λέγει - **האדם** אומר.
+
+### 2. יחסת Genetivus
+
+זוהי יחסת **השייכות**. היא מציינת למי או למה שייך משהו, או ממי או ממה מגיע משהו.
+
+דוגמה: τοῦ ἀνθρώπου - של האדם
+
+### 3. יחסת Dativus
+
+זוהי יחסת **המושא העקיף**. היא מציינת למי או למה מכוונת הפעולה, או בעזרת מי/מה היא מתבצעת.
+
+דוגמה: τῷ ἀνθρώπῳ - לאדם, עבור האדם
+
+### 4. יחסת Αccusativus
+
+זוהי יחסת **המושא הישיר**. היא מציינת את מה שמקבל את הפעולה ישירות.
+
+דוגמה: τὸν ἄνθρωπον - את האדם
+
+### 5. יחסת Vocativus
+
+זוהי יחסת **הפנייה**. היא משמשת לפנייה ישירה למישהו.
+
+דוגמה: ὦ ἄνθρωπε - הוי, אדם!
+
+## נטיות השם
+
+### נטייה ראשונה (α/η)
+
+הנטייה הראשונה כוללת בעיקר שמות נקביים.
+
+#### דגם καλή (נקבה)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ἡ καλή (יפה)|αἱ καλαί (יפות)|
+|Genitivus|τῆς καλῆς (של יפה)|τῶν καλῶν (של יפות)|
+|Dativus|τῇ καλῇ (ל-/עבור יפה)|ταῖς καλαῖς (ל-/עבור יפות)|
+|Accusativus|τὴν καλήν (את היפה)|τὰς καλάς (את היפות)|
+|Vocativus|ὦ καλή (הוי יפה!)|ὦ καλαί (הוי יפות!)|
+
+### נטייה שנייה (ο/υ)
+
+הנטייה השנייה כוללת שמות עצם זכריים וסתמיים.
+
+#### דגם νόμος (זכר)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ νόμος (החוק)|οἱ νόμοι (החוקים)|
+|Genitivus|τοῦ νόμου (של החוק)|τῶν νόμων (של החוקים)|
+|Dativus|τῷ νόμῳ (עבור/ל- החוק)|τοῖς νόμοις (עבור/ל- החוקים)|
+|Accusativus|τὸν νόμον (את החוק)|τοὺς νόμους (את החוקים)|
+|Vocativus|ὦ νόμε (הוי חוק!)|ὦ νόμοι (הוי חוקים!)|
+
+#### דגם καλός (זכר)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ καλός (יפה)|οἱ καλοί (יפים)|
+|Genitivus|τοῦ καλοῦ (של יפה)|τῶν καλῶν (של יפים)|
+|Dativus|τῷ καλῷ (ל-/עבור יפה)|τοῖς καλοῖς (ל-/עבור יפים)|
+|Accusativus|τὸν καλόν (את היפה)|τοὺς καλούς (את היפים)|
+|Vocativus|ὦ καλέ (הוי יפה!)|ὦ καλοί (הוי יפים!)|
+
+#### דגם δῶρον (סתמי)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τὸ δῶρον (המתנה)|τὰ δῶρα (המתנות)|
+|Genitivus|τοῦ δώρου (של המתנה)|τῶν δώρων (של המתנות)|
+|Dativus|τῷ δώρῳ (עבור/ל- המתנה)|τοῖς δώροις (עבור/ל- המתנות)|
+|Accusativus|τὸ δῶρον (את המתנה)|τὰ δῶρα (את המתנות)|
+|Vocativus|ὦ δῶρον (הוי מתנה!)|ὦ δῶρα (הוי מתנות!)|
+
+#### דגם סתמי של שם תואר
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τὸ καλόν (יפה)|τὰ καλά (יפים)|
+|Genitivus|τοῦ καλοῦ (של יפה)|τῶν καλῶν (של יפים)|
+|Dativus|τῷ καλῷ (ל-/עבור יפה)|τοῖς καλοῖς (ל-/עבור יפים)|
+|Accusativus|τὸ καλόν (את היפה)|τὰ καλά (את היפים)|
+|Vocativus|ὦ καλόν (הוי יפה!)|ὦ καλά (הוי יפים!)|
+
+### נטייה שלישית (מגוון סיומות)
+
+הנטייה השלישית היא המגוונת ביותר ובה סוגים רבים של סיומות. רוב הסיומות נוטות באופן דומה, עם מספר חריגים.
+
+#### דגם κρατήρ (סיומת ρ)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ κρατήρ (קערת היין)|οἱ κρατῆρες (קערות היין)|
+|Genitivus|τοῦ κρατῆρος (של קערת היין)|τῶν κρατήρων (של קערות היין)|
+|Dativus|τῷ κρατῆρι (לקערת היין)|τοῖς κρατῆρσι(ν) (לקערות היין)|
+|Accusativus|τὸν κρατῆρα (את קערת היין)|τοὺς κρατῆρας (את קערות היין)|
+|Vocativus|κρατήρ (קערת יין!)|κρατῆρες (קערות יין!)|
+
+#### דגם θήρ (סיומת ρ)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ θήρ (החיה הפראית)|οἱ θῆρες (החיות הפראיות)|
+|Genitivus|τοῦ θηρός (של החיה הפראית)|τῶν θηρῶν (של החיות הפראיות)|
+|Dativus|τῷ θηρί (לחיה הפראית)|τοῖς θηρσί(ν) (לחיות הפראיות)|
+|Accusativus|τὸν θῆρα (את החיה הפראית)|τοὺς θῆρας (את החיות הפראיות)|
+|Vocativus|θήρ (חיה פראית!)|θῆρες (חיות פראיות!)|
+
+#### דגם φύλαξ (סיומת κ)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ φύλαξ (השומר)|οἱ φύλακες (השומרים)|
+|Genitivus|τοῦ φύλακος (של השומר)|τῶν φυλάκων (של השומרים)|
+|Dativus|τῷ φύλακι (לשומר)|τοῖς φύλαξι(ν) (לשומרים)|
+|Accusativus|τὸν φύλακα (את השומר)|τοὺς φύλακας (את השומרים)|
+|Vocativus|φύλαξ (שומר!)|φύλακες (שומרים!)|
+
+#### דגם ἀγών (סיומת ν)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ ἀγών (התחרות)|οἱ ἀγῶνες (התחרויות)|
+|Genitivus|τοῦ ἀγῶνος (של התחרות)|τῶν ἀγώνων (של התחרויות)|
+|Dativus|τῷ ἀγῶνι (לתחרות)|τοῖς ἀγῶσι(ν) (לתחרויות)|
+|Accusativus|τὸν ἀγῶνα (את התחרות)|τοὺς ἀγῶνας (את התחרויות)|
+|Vocativus|ἀγών (תחרות!)|ἀγῶνες (תחרויות!)|
+
+#### דגם ἐλπίς (סיומת δ)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ἡ ἐλπίς (התקווה)|αἱ ἐλπίδες (התקוות)|
+|Genitivus|τῆς ἐλπίδος (של התקווה)|τῶν ἐλπίδων (של התקוות)|
+|Dativus|τῇ ἐλπίδι (לתקווה)|ταῖς ἐλπίσι(ν) (לתקוות)|
+|Accusativus|τὴν ἐλπίδα (את התקווה)|τὰς ἐλπίδας (את התקוות)|
+|Vocativus|ἐλπί (תקווה!)|ἐλπίδες (תקוות!)|
+
+### דגמים מיוחדים בנטייה השלישית
+
+#### דגם δαίμων (סיומת ς)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ δαίμων (הרוח)|οἱ δαίμονες (הרוחות)|
+|Genitivus|τοῦ δαίμονος (של הרוח)|τῶν δαιμόνων (של הרוחות)|
+|Dativus|τῷ δαίμονι (לרוח)|τοῖς δαίμοσι(ν) (לרוחות)|
+|Accusativus|τὸν δαίμονα (את הרוח)|τοὺς δαίμονας (את הרוחות)|
+|Vocativus|δαῖμον (רוח!)|δαίμονες (רוחות!)|
+
+#### דגם γέρων
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|γέρων (הזקן, הוא הזקן)|γέροντες (הזקנים, הם הזקנים)|
+|**Genetivus**|γέροντος (של הזקן)|γερόντων (של הזקנים)|
+|**Dativus**|γέροντι (לזקן, עבור הזקן)|γέρουσι(ν) (לזקנים, עבור הזקנים)|
+|**Accusativus**|γέροντα (את הזקן)|γέροντας (את הזקנים)|
+|**Vocativus**|γέρων (הו זקן!)|γέροντες (הו זקנים!)|
+
+#### דגם ἀδίκημα (סיומת μα)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τὸ ἀδίκημα (העוולה)|τὰ ἀδικήματα (העוולות)|
+|Genitivus|τοῦ ἀδικήματος (של העוולה)|τῶν ἀδικημάτων (של העוולות)|
+|Dativus|τῷ ἀδικήματι (לעוולה)|τοῖς ἀδικήμασι(ν) (לעוולות)|
+|Accusativus|τὸ ἀδίκημα (את העוולה)|τὰ ἀδικήματα (את העוולות)|
+|Vocativus|ἀδίκημα (עוולה!)|ἀδικήματα (עוולות!)|
+
+#### דגם εὐδαιμόνως (סיומת ων)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|εὐδαίμων (המאושר, הוא המאושר)|εὐδαίμονες (המאושרים, הם המאושרים)|
+|**Genetivus**|εὐδαίμονος (של המאושר)|εὐδαιμόνων (של המאושרים)|
+|**Dativus**|εὐδαίμονι (למאושר, עבור המאושר)|εὐδαίμοσι(ν) (למאושרים, עבור המאושרים)|
+|**Accusativus**|εὐδαίμονα (את המאושר)|εὐδαίμονας (את המאושרים)|
+|**Vocativus**|εὐδαίμων (הו מאושר!)|εὐδαίμονες (הו מאושרים!)|
+
+#### דגם ἐκών (סיומת ντ)
+
+| Casus           | Singularis                  | Pluralis                          |
+| --------------- | --------------------------- | --------------------------------- |
+| **Nominativus** | ἐκών (מרצון, הוא מרצון)     | ἐκόντες (מרצון, הם מרצון)         |
+| **Genetivus**   | ἐκόντος (של מרצון)          | ἐκόντων (של מרצון)                |
+| **Dativus**     | ἐκόντι (למרצון, עבור מרצון) | ἐκόντεσσι(ν) (למרצון, עבור מרצון) |
+| **Accusativus** | ἐκόντα (את מרצון)           | ἐκόντας (את מרצון)                |
+| **Vocativus**   | ἐκών (הו מרצון!)            | ἐκόντες (הו מרצון!)               |
+|                 |                             |                                   |
+
+#### דגם βασιλεύς (סיומת ευ)
+
+רוב השמות מדגם זה הם ממין זכר. בשמות אלו ההטעמה לרוב על ההברה האחרונה.
+
+
+
+| יחסה            | יחיד (Singularis)      | רבים (Pluralis)            |     |
+| --------------- | ---------------------- | -------------------------- | --- |
+| **Nominativus** | ὁ βασιλεύς (המלך)      | οἱ βασιλεῖς (המלכים)       |     |
+| **Genitivus**   | τοῦ βασιλέως (של המלך) | τῶν βασιλέων (של המלכים)   |     |
+| **Dativus**     | τῷ βασιλεῖ (למלך)      | τοῖς βασιλεῦσι(ν) (למלכים) |     |
+| **Accusativus** | τὸν βασιλέα (את המלך)  | τοὺς βασιλέας (את המלכים)  |     |
+| **Vocativus**   | ὦ βασιλεῦ (הוי מלך!)   | ὦ βασιλεῖς (הוי מלכים!)    | `   |
+
+#### דגם μάθησις (סיומת ι)
+
+רוב השמות המסתיימים בι הם ממין נקבה. בשמות אלו ההטעמה נסוגה ככל האפשר.
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|ἡ μάθησις (הלמידה)|αἱ μαθήσεις (הלמידות)|
+|**Genitivus**|τῆς μαθήσεως (של הלמידה)|τῶν μαθήσεων (של הלמידות)|
+|**Dativus**|τῇ μαθήσει (ללמידה)|ταῖς μαθήσεσι(ν) (ללמידות)|
+|**Accusativus**|τὴν μάθησιν (את הלמידה)|τὰς μαθήσεις (את הלמידות)|
+|**Vocativus**|ὦ μάθησι (הוי למידה!)|ὦ μαθήσεις (הוי למידות!)|
+
+
+#### נספח: Ζεύς
+
+לאל זיוס (זאוס) נטייה מיוחדת:
+
+Ζεύς - Διός - Διί - Δία - Ζεῦ
+
+### שמות חריגים
+
+#### דגם πατήρ (סיומת τρ)
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ πατήρ (האבא)|οἱ πατέρες (האבות)|
+|Genitivus|τοῦ πατρός (של האבא)|τῶν πατέρων (של האבות)|
+|Dativus|τῷ πατρί (לאבא)|τοῖς πατράσι(ν) (לאבות)|
+|Accusativus|τὸν πατέρα (את האבא)|τοὺς πατέρας (את האבות)|
+|Vocativus|πάτερ (אבא!)|πατέρες (אבות!)|
+
+#### דגם μήτηρ
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ἡ μήτηρ (האמא)|αἱ μητέρες (האמהות)|
+|Genitivus|τῆς μητρός (של האמא)|τῶν μητέρων (של האמהות)|
+|Dativus|τῇ μητρί (לאמא)|ταῖς μητράσι(ν) (לאמהות)|
+|Accusativus|τὴν μητέρα (את האמא)|τὰς μητέρας (את האמהות)|
+|Vocativus|μῆτερ (אמא!)|μητέρες (אמהות!)|
+
+#### דגם θυγάτηρ
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ἡ θυγάτηρ (הבת)|αἱ θυγατέρες (הבנות)|
+|Genitivus|τῆς θυγατρός (של הבת)|τῶν θυγατέρων (של הבנות)|
+|Dativus|τῇ θυγατρί (לבת)|ταῖς θυγατράσι(ν) (לבנות)|
+|Accusativus|τὴν θυγατέρα (את הבת)|τὰς θυγατέρας (את הבנות)|
+|Vocativus|θύγατερ (בת!)|θυγατέρες (בנות!)|
+
+#### דגם πᾶς
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|πᾶς (כל, הוא כל)|πάντες (כל, הם כל)|
+|**Genetivus**|παντός (של כל)|πάντων (של כל)|
+|**Dativus**|παντί (לכל, עבור כל)|πᾶσι(ν) (לכל, עבור כל)|
+|**Accusativus**|πάντα (את כל)|πάντας (את כל)|
+|**Vocativus**|πᾶς (הו כל!)|πάντες (הו כל!)|
+
+#### דגם ἀνδριάς
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|**Nominativus**|ἀνδριάς (הפסל, הוא הפסל)|ἀνδριάντες (הפסלים, הם הפסלים)|
+|**Genetivus**|ἀνδριάντος (של הפסל)|ἀνδριαντῶν (של הפסלים)|
+|**Dativus**|ἀνδριάντι (לפסל, עבור הפסל)|ἀνδριάντεσσι(ν) (לפסלים, עבור הפסלים)|
+|**Accusativus**|ἀνδριάντα (את הפסל)|ἀνדριάντας (את הפסלים)|
+|**Vocativus**|ἀνδριά (הו פסל!)|ἀνדריάντες (הו פסלים!)|
+
+#### דגם ἀνήρ
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ὁ ἀνήρ (האיש)|οἱ ἄνδρες (האנשים)|
+|Genitivus|τοῦ ἀνδρός (של האיש)|τῶν ἀνδρῶν (של האנשים)|
+|Dativus|τῷ ἀνδρί (לאיש)|τοῖς ἀνδράσι(ν) (לאנשים)|
+|Accusativus|τὸν ἄνδρα (את האיש)|τοὺς ἄνδρας (את האנשים)|
+|Vocativus|ἄνερ (הו איש!)|ἄνδρες (הו אנשים!)|
+
+#### דגם γυνή
+
+|Casus|Singularis|Pluralis|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ἡ γυνή (האישה)|αἱ γυναῖκες (הנשים)|
+|Genitivus|τῆς γυναικός (של האישה)|τῶν γυναικῶν (של הנשים)|
+|Dativus|τῇ γυναικί (לאישה)|ταῖς γυναιξί(ν) (לנשים)|
+|Accusativus|τὴν γυναῖκα (את האישה)|τὰς γυναῖκας (את הנשים)|
+|Vocativus|γύναι (הו אישה!)|γυναῖκες (הו נשים!)|
+
+
+## תואר הפועל
+
+תואר הפועל מתאר כיצד מבוצעת פעולה. ביוונית, תואר הפועל נגזר לעתים קרובות משם תואר:
+
+|שם תואר|תואר הפועל|
+|---|---|
+|χαλεπός (קשה)|χαλεπῶς (באופן קשה)|
+|δ**ί**καιος (הוגן)|δικα**ί**ως (באופן הוגן)|
+|**ἀγαθός** (טוב)|**εὖ** (באופן טוב)|
+
+## התאמת שם תואר עם שם עצם
+
+שמות תואר ביוונית חייבים להתאים לשמות העצם אותם הם מתארים ב**מין**, **מספר** ו**יחסה**. יש לזכור את הדגמים הבאים:
+
+### שם תואר + שם עצם (מיודע)
+
+השם תואר יכול להופיע לפני או אחרי שם העצם, ומקבל אף הוא את תווית היידוע:
+
+> ὁ καλὸς οἶκος / ὁ οἶκος ὁ καλός
+> 
+> הבית היפה
+
+### שם תואר + שם עצם (לא מיודע)
+
+כאשר שם העצם אינו מיודע, גם שם התואר אינו מיודע:
+
+> καλὸς οἶκος / οἶκος καλός
+> 
+> בית יפה
+
+### שם תואר כשם עצם
+
+שמות תואר יכולים לעמוד כשמות עצם עם תווית היידוע:
+
+> ὁ σοφός
+> 
+> החכם
+
+> τὸ καλόν
+> 
+> היפה
+

כלליים/יוונית/כינויים.md

@@ -0,0 +1,404 @@
+
+
+## מבוא לכינויים
+
+כינויים (Pronomina) מהווים חלק חיוני בתחביר היווני, ומשמשים כתחליף לשמות עצם או כלוואי לשמות עצם. כמו שמות עצם, כינויים נוטים לפי מין, מספר ויחסה. ביוונית עתיקה קיימים סוגים שונים של כינויים, ולכל אחד מהם תפקידים תחביריים ושימושים מיוחדים.
+
+### קטגוריות עיקריות של כינויים
+
+ביוונית עתיקה קיימות הקטגוריות הבאות של כינויים:
+
+1. **כינויים אישיים** (Pronomina Personalia) - מתייחסים לדובר (אני), לנמען (אתה) או לאחר (הוא/היא)
+2. **כינויים רומזים** (Pronomina Demonstrativa) - מצביעים על אובייקט מסוים (זה, ההוא)
+3. **כינויים עצמיים** (Pronomina Reflexiva) - מתייחסים חזרה לנושא המשפט (עצמי, עצמך)
+4. **כינויי זיקה** (Pronomen Relativum) - מקשרים בין פסוקיות (ש-)
+5. **כינויי שאלה** (Pronomina Interrogativa) - משמשים לשאילת שאלות (מי? מה?)
+6. **כינויים בלתי-מוגדרים** (Pronomen Indefinitum) - מתייחסים לאובייקט כלשהו, לא מסוים (מישהו, משהו)
+
+## כינויים אישיים (Pronomina Personalia)
+
+הכינויים האישיים מתייחסים לגוף ראשון (אני/אנחנו), גוף שני (אתה/אתם) וגוף שלישי (הוא/היא/הם). בדומה לעברית, הכינויים האישיים ביוונית נוטים לפי מספר (יחיד/רבים) ויחסה.
+
+### גוף ראשון (אני, אנחנו)
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|ἐγώ (אני)|ἡμεῖς (אנחנו)|
+|Genitivus|ἐμοῦ (שלי)|ἡμῶν (שלנו)|
+|Dativus|ἐμοί (אלי)|ἡμῖν (אלינו)|
+|Accusativus|ἐμέ (אותי)|ἡμᾶς (אותנו)|
+
+**שימושים מיוחדים:**
+
+- צורות מוטעמות (ἐγώ, ἐμοῦ, ἐμοί, ἐμέ) משמשות להדגשה
+- צורות לא מוטעמות (μου, μοι, με) הן קליטיות ומופיעות לאחר מילה אחרת
+
+### גוף שני (אתה, אתם/ן)
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|σύ (אתה)|ὑμεῖς (אתם)|
+|Genitivus|σοῦ (שלך)|ὑμῶν (שלכם)|
+|Dativus|σοί (אליך)|ὑμῖν (אליכם)|
+|Accusativus|σέ (אותך)|ὑμᾶς (אתכם)|
+
+**שימושים מיוחדים:**
+
+- בדומה לגוף הראשון, קיימות צורות מוטעמות (σύ, σοῦ, σοί, σέ) להדגשה
+- וצורות לא מוטעמות (σου, σοι, σε) קליטיות
+
+### גוף שלישי (הוא, היא, הם, הן)
+
+בגוף שלישי, משתמשים בכינוי αὐτός, αὐτή, αὐτό (הוא, היא, זה) בתפקידי יחסות שונות.
+
+#### זכר
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|αὐτός (הוא)|αὐτοί (הם)|
+|Genitivus|αὐτοῦ (שלו)|αὐτῶν (שלהם)|
+|Dativus|αὐτῷ (לו)|αὐτοῖς (להם)|
+|Accusativus|αὐτόν (אותו)|αὐτούς (אותם)|
+|Vocativus|αὐτέ (הו)|αὐτοί (הם)|
+
+#### נקבה
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|αὐτή (היא)|αὐταί (הן)|
+|Genitivus|αὐτῆς (שלה)|αὐτῶν (שלהן)|
+|Dativus|αὐτῇ (לה)|αὐταῖς (להן)|
+|Accusativus|αὐτήν (אותה)|αὐτάς (אותן)|
+|Vocativus|αὐτή (הו)|αὐταί (הן)|
+
+#### סתמי
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|αὐτό (זה)|αὐτά (הם)|
+|Genitivus|αὐτοῦ (שלו)|αὐτῶν (שלהם)|
+|Dativus|αὐτῷ (לו)|αὐτοῖς (להם)|
+|Accusativus|αὐτό (זה)|αὐτά (אותם)|
+|Vocativus|αὐτό (הו)|αὐτά (הם)|
+
+**שימושים של αὐτός, αὐτή, αὐτό:**
+
+1. **כינוי גוף** - מתפקד כמו "הוא, היא, זה"
+2. **להדגשת זהות** - "הוא עצמו, היא עצמה" (כשמופיע בNominativus)
+3. **כינוי חוזר** - כשמופיע עם תווית היידוע (ὁ αὐτός = "אותו אחד")
+
+**הערה:** גוף שלישי יחיד Nom. (αὐτός) בדר"כ אינו משמש כפשוטו, אלא רק כמדגיש או מחזק.
+
+## כינויים רומזים (Pronomina Demonstrativa)
+
+כינויים רומזים משמשים להצבעה על אובייקט מסוים ולהבחנה בין אובייקטים קרובים ורחוקים.
+
+### οὗτος, αὕτη, τοῦτο (זה)
+
+כינוי רומז זה משמש להתייחסות לאובייקט קרוב יחסית או שהוזכר זה עתה.
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|οὗτος (זה)|αὕτη (זאת)|τοῦτο (זה)|
+|Genitivus|τούτου (של זה)|ταύτης (של זאת)|τούτου (של זה)|
+|Dativus|τούτῳ (לזה)|ταύτῃ (לזאת)|τούτῳ (לזה)|
+|Accusativus|τοῦτον (את זה)|ταύτην (את זאת)|τοῦτο (את זה)|
+
+#### רבים
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|οὗτοι (אלה)|αὗται (אלה)|ταῦτα (הדברים האלה)|
+|Genitivus|τούτων (של אלה)|τούτων (של אלה)|τούτων (של הדברים האלה)|
+|Dativus|τούτοις (לאלה)|ταύταις (לאלה)|τούτοις (לדברים האלה)|
+|Accusativus|τούτους (את אלה)|ταύτας (את אלה)|ταῦτα (את הדברים האלה)|
+
+**הערות:**
+
+- שים לב שהתחילית τ- מופיעה בכל היחסות למעט ה-Nominativus
+- ταὐτό = τὸ αὐτό (אותו הדבר)
+- ταὐτά = τὰ αὐτά (אותם הדברים)
+
+### ὅδε, ἥδε, τόδε (זה כאן)
+
+כינוי רומז זה משמש להתייחסות לאובייקט קרוב מאוד לדובר, או משהו שעומד להיאמר.
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ὅδε (זה כאן)|ἥδε (זאת כאן)|τόδε (זה כאן)|
+|Genitivus|τοῦδε (של זה כאן)|τῆσδε (של זאת כאן)|τοῦδε (של זה כאן)|
+|Dativus|τῷδε (לזה כאן)|τῇδε (לזאת כאן)|τῷδε (לזה כאן)|
+|Accusativus|τόνδε (את זה כאן)|τήνδε (את זאת כאן)|τόδε (את זה כאן)|
+
+**שימוש מיוחד:** ὅδε משמש פעמים רבות כ"דלעיל" - מציין את מה שבא אחריו בטקסט (כמו "כדלקמן" בעברית).
+
+### ἐκεῖνος, ἐκείνη, ἐκεῖνο (ההוא)
+
+כינוי רומז זה משמש להתייחסות לאובייקט רחוק מהדובר, או שהוזכר בעבר הרחוק.
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ἐκεῖνος (ההוא)|ἐκείνη (ההיא)|ἐκεῖνο (הדבר ההוא)|
+|Genitivus|ἐκείνου (של ההוא)|ἐκείνης (של ההיא)|ἐκείνου (של הדבר ההוא)|
+|Dativus|ἐκείνῳ (לההוא)|ἐκείνῃ (לההיא)|ἐκείνῳ (לדבר ההוא)|
+|Accusativus|ἐκεῖνον (את ההוא)|ἐκείνην (את ההיא)|ἐκεῖνο (את הדבר ההוא)|
+
+#### רבים
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ἐκεῖνοι (ההם)|ἐκεῖναι (ההן)|ἐκεῖνα (הדברים ההם)|
+|Genitivus|ἐκείνων (של ההם)|ἐκείνων (של ההן)|ἐκείνων (של הדברים ההם)|
+|Dativus|ἐκείνοις (להם)|ἐκείναις (להן)|ἐκείνοις (לדברים ההם)|
+|Accusativus|ἐκείνους (את ההם)|ἐκείνας (את ההן)|ἐκεῖνα (את הדברים ההם)|
+
+### τοιοῦτος, τοιαύτη, τοιοῦτο (כזה)
+
+כינוי רומז זה משמש להצבעה על איכות או תכונה של אובייקט.
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|τοιοῦτος (כזה)|τοιαύτη (כזאת)|τοιοῦτο (כזה)|
+|Genitivus|τοιούτου (של כזה)|τοιαύτης (של כזאת)|τοιούτου (של כזה)|
+|Dativus|τοιούτῳ (לכזה)|τοιαύτῃ (לכזאת)|τοιούτῳ (לכזה)|
+|Accusativus|τοιοῦτον (את כזה)|τοιαύτην (את כזאת)|τοιοῦτο (את כזה)|
+
+#### רבים
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|τοιοῦτοι (כאלה)|τοιαῦται (כאלה)|τοιαῦτα (כאלה)|
+|Genitivus|τοιούτων (של כאלה)|τοιούτων (של כאלה)|τοιούτων (של כאלה)|
+|Dativus|τοιούτοις (לכאלה)|τοιαύταις (לכאלה)|τοιούτοις (לכאלה)|
+|Accusativus|τοιοῦτους (את כאלה)|τοιαύτας (את כאלה)|τοιαῦτα (את כאלה)|
+
+**דגשים לשימוש בכינויים רומזים:**
+
+- **οὗτος** (זה) - מתייחס למה שקרוב לדובר או למה שכבר נאמר (פונה לעבר)
+- **ὅδε** (זה כאן) - מתייחס למה שממש קרוב לדובר או למה שעומד להיאמר (פונה לעתיד)
+- **ἐκεῖνος** (ההוא) - מתייחס למה שרחוק מהדובר
+- **τοιοῦτος** (כזה) - מתייחס לתכונה או איכות של משהו
+
+## הוראת עצמי (Intensive Pronoun)
+
+### αὑτός (οʼ, ή)
+
+בעצמי, בעצמך, וכו' - משמש להדגשת העושה או הנושא.
+
+**דוגמאות:**
+
+> **αὑτός** ὀ διδάσκαλος λέγει ταῦτα
+> 
+> המורה (ב)עצמו אומר זאת
+
+> λέγω ταῦτα τῷι διδασκάλῳ **αὐτῳ**
+> 
+> אני אומר זאת למורה עצמו
+
+## כינויים עצמיים (Pronomina Reflexiva)
+
+כינויים עצמיים מתייחסים חזרה לנושא המשפט. הם מביעים פעולה שחוזרת לעושה (רפלקסיביות).
+
+### גוף ראשון (עצמי, עצמנו)
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Genitivus|ἐμαυτοῦ (של עצמי)|ἡμῶν αὐτῶν (של עצמנו)|
+|Dativus|ἐμαυτῷ (לעצמי)|ἡμῖν αὐτοῖς (לעצמנו)|
+|Accusativus|ἐμαυτὸν (את עצמי)|ἡμᾶς αὐτούς (את עצמנו)|
+
+**הערה:** כינויים עצמיים אינם מופיעים ביחסת Nominativus, מאחר שתמיד מתייחסים לנושא המשפט.
+
+### גוף שני (עצמך, עצמכם)
+
+|יחסה|יחיד (Singularis)|רבים (Pluralis)|
+|---|---|---|
+|Genitivus|σεαυτοῦ (של עצמך)|ὑμῶν αὐτῶν (של עצמכם)|
+|Dativus|σεαυτῷ (לעצמך)|ὑμῖν αὐτοῖς (לעצמכם)|
+|Accusativus|σεαυτὸν (את עצמך)|ὑμᾶς αὐτούς (את עצמכם)|
+
+### גוף שלישי (עצמו, עצמם)
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Genitivus|ἑαυτοῦ (של עצמו)|ἑαυτῆς (של עצמה)|ἑαυτοῦ (של עצמו)|
+|Dativus|ἑαυτῷ (לעצמו)|ἑαυτῇ (לעצמה)|ἑαυτῷ (לעצמו)|
+|Accusativus|ἑαυτὸν (את עצמו)|ἑαυτὴν (את עצמה)|ἑαυτὸ (את עצמו)|
+
+#### רבים
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Genitivus|ἑαυτῶν (של עצמם)|ἑαυτῶν (של עצמן)|ἑαυτῶν (של עצמם)|
+|Dativus|ἑαυτοῖς (לעצמם)|ἑαυταῖς (לעצמן)|ἑαυτοῖς (לעצמם)|
+|Accusativus|ἑαυτούς (את עצמם)|ἑαυτάς (את עצמן)|ἑαυτά (את עצמם)|
+
+**שימושים עיקריים:**
+
+1. **כתיאור לא מסוים** - מציין אדם או דבר כלשהו:
+    
+    > ἄνθρωπός τις (אדם כלשהו)
+    > 
+    > λόγος τις (דיבור כלשהו)
+    
+2. **כמציין כמות קטנה או מידה מסוימת**:
+    
+    > τι λαμβάνω (אני לוקח משהו/קצת)
+    
+
+
+## כינויי זיקה (Pronomen Relativum)
+
+כינויי זיקה משמשים ליצירת פסוקיות משנה המתייחסות לשם עצם במשפט הראשי. כינוי הזיקה העיקרי ביוונית הוא ὅς, ἥ, ὅ (ש-, אשר).
+
+### הטיית כינוי הזיקה ὅς, ἥ, ὅ
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|ὅς (ש-)|ἥ (ש-)|ὅ (ש-)|
+|Genitivus|οὗ (של)|ἧς (של)|οὗ (של)|
+|Dativus|ᾧ (ל-)|ᾗ (ל-)|ᾧ (ל-)|
+|Accusativus|ὅν (את)|ἥν (את)|ὅ (את)|
+
+#### רבים
+
+|יחסה|זכר (Masculinum)|נקבה (Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|---|
+|Nominativus|οἵ (ש-)|αἵ (ש-)|ἅ (ש-)|
+|Genitivus|ὧν (של)|ὧν (של)|ὧν (של)|
+|Dativus|οἷς (ל-)|αἷς (ל-)|οἷς (ל-)|
+|Accusativus|οὕς (את)|ἅς (את)|ἅ (את)|
+
+**שימושים עיקריים:**
+
+1. **לקישור פסוקיות** - יוצר פסוקית משנה המתייחסת לשם עצם במשפט הראשי:
+    
+    > ὁ ἄνθρωπος ὃς λέγει. (האדם אשר מדבר.)
+    
+2. **לציון תכונה או מאפיין** - מתאר איכות או תכונה של שם העצם:
+    
+    > ἡ οἰκία ἥν εἶδες. (הבית אשר ראית.)
+    
+
+**הערות על ההתאמה:** כינוי הזיקה מתאים למילה שאליה הוא מתייחס במין ובמספר, אך היחסה שלו נקבעת על-פי תפקידו בפסוקית המשנה.
+
+## כינויי שאלה (Pronomina Interrogativa)
+
+כינויי שאלה משמשים לשאילת שאלות. כינוי השאלה העיקרי ביוונית הוא τίς, τί (מי? מה?).
+
+**חשוב לציין:** יש להבחין בין כינויי שאלה (τίς, τί), שכוללים [הטעמה](#%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%AA), לבין [כינויים בלתי-מוגדרים](#%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D-pronomen-indefinitum) (τις, τι), שאינם כוללים הטעמה.
+
+### הטיית כינוי השאלה τίς, τί
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר/נקבה (Masculinum/Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τίς (מי/איזה)|τί (מה)|
+|Genitivus|τίνος (של מי/איזה)|τίνος (של מה)|
+|Dativus|τίνι (למי/לאיזה)|τίνι (למה)|
+|Accusativus|τίνα (את מי/איזה)|τί (מה)|
+
+#### רבים
+
+|יחסה|זכר/נקבה (Masculinum/Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τίνες (מי/אילו)|τίνα (מה)|
+|Genitivus|τίνων (של מי/אילו)|τίνων (של מה)|
+|Dativus|τίσι(ν) (למי/לאילו)|τίσι(ν) (למה)|
+|Accusativus|τίνας (את מי/אילו)|τίνα (מה)|
+
+**שימושים עיקריים:**
+
+1. **לשאילת שאלות ישירות**:
+    
+    > τίς ἐστιν οὗτος; (מי הוא זה?)
+    > 
+    > τί λέγεις; (מה אתה אומר?)
+    
+2. **לשאילת שאלות עקיפות**:
+    
+    > οὐκ οἶδα τίς ἐστιν. (איני יודע מי הוא.)
+    > 
+    > ἐρωτᾷ τί ποιοῦμεν. (הוא שואל מה אנחנו עושים.)
+    
+
+## כינויים בלתי-מוגדרים (Pronomen Indefinitum)
+
+כינויים בלתי-מוגדרים מתייחסים למישהו או משהו לא מסוים (מישהו, משהו, כלשהו). הכינוי הבלתי-מוגדר ביוונית הוא τις, τι (ללא הטעמה).
+
+הכינוי יכול לתפקד כשם עצם (_מישהו אומר_) או כשם תואר (_אדם כלשהו_).
+
+### הטיית הכינוי הבלתי-מוגדר τις, τι
+
+#### יחיד
+
+|יחסה|זכר/נקבה (Masculinum/Femininum)|סתמי (Neutrum)|
+|---|---|---|
+|Nominativus|τις (מישהו, כלשהו)|τι (משהו, כלשהו)|
+|Genitivus|τινος (של מישהו)|τινος (של משהו)|
+|Dativus|τινι (למישהו)|τινι (למשהו)|
+|Accusativus|τινα (את מישהו)|τι (את משהו)|
+
+#### רבים
+
+| יחסה        | זכר/נקבה (Masculinum/Femininum) | סתמי (Neutrum)         |
+| ----------- | ------------------------------- | ---------------------- |
+| Nominativus | τινες (אנשים כלשהם)             | τινα (דברים כלשהם)     |
+| Genitivus   | τινων (של אנשים כלשהם)          | τινων (של דברים כלשהם) |
+| Dativus     | τισι(ν) (לאנשים כלשהם)          | τισι(ν) (לדברים כלשהם) |
+| Accusativus | τινας (את אנשים כלשהם)          | τινα (את דברים כלשהם)  |
+
+## שימוש בכינויים במבנים תחביריים
+
+כינויים ביוונית משתלבים במבנים תחביריים שונים, וחשוב להכיר כמה מהמבנים הנפוצים:
+
+### שימוש בכינויים רומזים כתיאורים
+
+כאשר כינוי רומז משמש כתיאור לשם עצם, יש לו צורה מיוחדת:
+
+> τοιοῦτος ἄνθρωπος = ἄνθρωπος τοιοῦτος
+> 
+> איש כזה
+
+לעומת זאת, כאשר רוצים לציין "האיש שהוא כזה וכזה", יש להוסיף את תווית היידוע:
+
+> ὁ τοιοῦτος ἄνθρωπος = ὁ ἄνθρωπος ὁ τοιοῦτος
+> 
+> האיש שהוא כזה \ בעל התכונה האמורה
+
+### תווית היידוע ככינוי רומז
+
+תווית היידוע (ὁ, ἡ, τό) יכולה לשמש גם ככינוי רומז במבנים מסוימים:
+
+> τῶν ἀνθρώπων\ οἰ ἄνθρωποι οἰ μὲν ἀγαθοί εἰσιν, οἰ δὲ κακοί
+> 
+> מבני האדם\בני אדם, חלק (אלה מצד אחד) טובים, וחלק (אלה מאידך) רעים
+
+מבנה מיוחד: οἰ μὲν\ οἰ δὲ = אלו מחד, אלו מאידך
+
+> ἀεὶ διαλέγῃ τοῖς αὐτοῖς νέοις
+> 
+> תמיד אתה משוחח עם אותם צעירים
+> 
+> ἀεὶ τὰ αύτὰ λέγεις
+> 
+> תמיד אתה אומר אותם דברים
+
+### מבנה "דלעיל/כדלקמן"
+
+חשוב להבחין במונחים "דלעיל" ו"כדלקמן", המיוצגים ע"י כינויים רומזים שונים:
+
+> εἶπον **ταῦτα** πράττειν αὐτος **τάδε** καὶ τὸν φίλον ποιήσειν
+> 
+> אמר שאת הדברים **דלעיל** (ταῦτα - האלה) עשה בעצמו, ואת אלה-**כדלקמן** (τάδε - האלו) יעשה חברו.

כלליים/יוונית/משפטים.md

@@ -0,0 +1,280 @@
+## מילון
+
+!!! info "[מילון (דיגיטלי)](../מילון), [מילון (סרוק)](./מילון.pdf)"
+
+## פרוזה, כתבי מקור
+
+> Ἄντρωπος μαντάνει
+> 
+> > Πλάτων, Σοφιστής, 262c9
+> > 
+> האדם לומד
+
+---
+
+> Ἄνεμον διὼκεις
+> 
+> \[אתה] רודף אחרי הרוח
+
+---
+
+> Ἄνθρωπος μικρὸς κόσμος
+> 
+> > Δημόκριτος
+> 
+>  האדם עולם קטן
+
+---
+
+> Οἱ πλεῖστοι κακοί
+> 
+> > Βίας
+> 
+> הרבים ביותר \[ההמון?] רעים
+
+---
+
+> Τὸν τοῦ δήμου ἐχθρὸν πολέμιον νόμιζε
+> 
+> > Κλεόβουλος ὁ Αίνδιος
+> 
+> את \[ה]שונא \[של] העם חשוב לאויב
+
+---
+
+> φίλος ὁ ὄμοιος τῷ ὁμοίῳ
+> 
+> > Πλάτων, Γοργίας 510Β4
+> 
+> חבר הדומה \[של] דומים \[הדומים חברים]
+
+---
+
+> Ὸ ... ἀνεζέταστος βίος οὐ βιωτὸς ἀνθρώπῳ
+> 
+> > Πλάτων, Απολογία, 38Α5-6
+> 
+>  החיים הבלתי נחקרים לא של אדם \[ראויים לאדם] לחיות \[חיים שאין בהם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם]
+
+---
+
+>  Εἰς οὐρανὸν τοζεύεις
+>  
+>  אתה מכוון לשמיים
+
+---
+
+> ʼΑφʼ ἴππων ἐπʼ ὄνους
+> 
+> מהסוסים לחמורים
+
+---
+
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη: ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου
+> 
+
+תאלס אמר בימי קדם: הלבנה מוארת על ידי השמש
+
+---
+
+> Θεὸς ἀνθρώποις σώφροσιν νόμος, ἄφροσιν δὲ ἠδονή
+>
+> > Πλάτων, Ἐπιστοκὴ η, 354ε
+
+האל לבני האדם נבונים\מיושבים בדעתם הוא חוק, אך לכסילים הוא תענוג 
+
+---
+
+>Μακραὶ τυράννων Χεῖρες
+
+
+ידי העריצים ארוכות
+
+---
+
+> Οὐκ ὠφελήσουσιν  θησαυροὶ \[ανθρώπους] ἀνόμους, δικαιοσύνη δὲ ῥύσεται ἐκ θανάτου
+> 
+> > Παροιμίαι (משלי)
+
+
+לא יועילו האוצרות (את) ללא חוק \[לחסרי החוק],  אך צדקה תציל מ(באופן מוחלט, עד הסוף) מוות
+
+---
+
+> Μὴ πᾶσι πίστευε
+> 
+> > Θαλῆς ὁ Μιλὴσιος
+
+
+לא להאמין\לבטוח לכל (האנשים)!
+
+---
+
+> Πάντων χρημάτων μέτρον ἄνθρωπος
+> 
+> > Πρωταγόρας
+
+[של כל הדברים האדם \[הוא קנה\] המידה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#הזיהוי-עם-פרוטאגוראס)
+
+---
+
+> Πάντα λίθον κινήσω
+> 
+> > Πρωταγόρας
+
+אזיז כל אבן 
+
+---
+
+
+
+> Πίνων μὴ πολλὰ λέγε
+> 
+> > Χίλων ὀ Δακεδαιμόνιος
+
+אל לשותה לדבר הרבה
+
+---
+
+> Φιλέει ὀ θεὸς τὰ ὑμεπέχοντα πάντα κολούειν
+> 
+> > Ἡρόδοτος 7, 10Ε
+
+האל אוהב להשפיל כל דבר בולט
+
+---
+
+> Ἄνθρωποι τὸν θάνατον φεύγοντες διώκουσιν
+> 
+> > Δημόκριτος
+
+בני האדם את המוות בורחים הם רודפים \[בני האדם, בברחם מן המוות, רודפים אותו]
+
+---
+
+> Μὴ μόνον τοὺς ἀμαρτάνοντας κόλαζε, ἀλλὰ καὶ τοὺς μέλλοντας κώλυε.
+> 
+> > περίανδρος
+
+אל בלבד את המחטיאים\שוגים הענש, אלא גם למנוע את המתעתדים\עומדים \[לחטוא] \[אל תעניש רק את החוטאים, אלא גם מנע את אלו העומדים לחטוא]
+
+> Ἀνὴρ ἀξιόπιστος πολλὰ εὐλογήσεται.
+> 
+> > Παροιμίαι, 28, 20
+
+גבר ראוי לאמון יבורך בהרבה \[דברים]
+
+> Εὐλογηείη ἐν γυναιξίν Ἰαήλ
+> 
+> > Κριταί 5, 24
+
+\[הלוואי ש]יעל תהא מבורכת \[בקרב] בנשים
+
+
+> Ὁδοῦ καὶ ἀληθείας χαλεπὸν ἀποπλανηθῆναι
+> 
+> > Πλούταρχος
+
+\[של] הדרך וגם \[של] האמת קשה לסטות \[קשה לסטות מהדרך ומהאמת]
+
+
+
+
+## שירה
+
+
+> Ὁ πλοῦτος, ἀντροπίσκε, τοῖς σοφοῖς θεός
+> 
+> > Εὐριπίδης, Κύκλωψ 316
+>
+> האושר, \[אדם?], הוא אל לחכמים
+
+---
+
+> Πόνος πόνῳ πόνον φέρει
+> 
+> > Σοφοκλῆς, Αἴασ 866
+> > 
+> \[ה] סבל לסבל \[את ה] סבל מביא \[סבל מביא סבל בסבל]
+
+---
+
+> Xαλεποὶ πόλεμοι γὰρ ἀδελφῶν
+> 
+> > Εὐριπίδης
+> 
+> מלחמות קשות הרי של האחים \[מלחמות אחים הרי הן קשות]
+
+---
+
+> Κακὸν φέρουσι καρπὸν οἱ κακοὶ φίλοι
+> 
+> > Μένανδρος
+> 
+> \[את] רעים יישאו \[את] פרי החברים הרעים \[חברים רעים נושאים פירות רעים]
+
+---
+
+> Νόμιζʼ ἀδελφοὺς τοὺς άληθινοὺς φίλους
+> 
+> > Μένανδρος
+> 
+> חשוב \[כ]אחים את החברים האמיתיים
+
+---
+
+> Πολλοὶ πλοῦτον ἔχουσι κακοί
+> 
+> רבים בעלי העושר הרעים
+
+---
+
+
+> Θσαυρός ἐστι τοῦ βίου τὰ γράμματα
+> 
+> > Μένανδρος
+
+האוצר הוא האותיות של חייך (למידה היא אוצר חייך)
+
+---
+
+> Ἔργων πονηρῶν χεῖρʼ ἐλευθέραν ἔχε
+
+
+שמור ידך חופשייה מ\[להחזיק] מעשים רעים
+
+---
+
+> Καλὸν δὲ καὶ γέροντι μανθάνειν σοφά
+> 
+> > Αἰσχύλος
+
+אכן (דבר) יפה גם לזקן ללמוד דברים חכמים
+
+---
+
+> Βίος δʼ ἀπράγμων τοῖς γέρουσι συμφέρει
+> 
+> > Αρχίλοχος
+
+החיים של חסרי המעש (השלווים)  אכן מתאימים (מועילים) לזקנים
+
+---
+
+> Πάντων ἰατρὸς τῶν ἀναγ[^1]καἰων κακῶν
+> 
+> χρόνος ἐστιν οὗτος καὶ σὲ νῦν ἰάσεται
+> 
+> > Μένανδρος
+
+
+של כל רופא של ההכרח הרע זמן הוא זה גם אותך עכשיו מרפא \[זמן הוא רופא של כל הדברים הרעים ההכרחיים - הוא ירפא גם אותך עכשיו]
+
+---
+
+> Κούφως φέρειν δεῖ θνητὸν ὄντα συμφοράς
+> 
+> > Εὐριπίδης, Μήδεια 1018
+
+קל לשאת צריך היות-בר תמותה אסון \[בהיות בר תמותה צריך לשאת בקלות אסון]

כלליים/יוונית/תחביר.md

@@ -0,0 +1,573 @@
+
+## מבוא לתחביר היווני
+
+תחביר היווני עוסק באופן שבו המילים מתחברות למשפטים ולמבנים מורכבים יותר. בעוד שתורת הצורות עוסקת במבנה המילים הבודדות, התחביר מתמקד ביחסים ביניהן ובחוקים הקובעים כיצד הן מתארגנות למשפטים בעלי משמעות.
+
+יוונית עתיקה מתאפיינת בתחביר גמיש יחסית, המאפשר סדר מילים מגוון, אך עדיין כפוף לחוקים ולמוסכמות.
+
+## מילות קישור ויחס
+
+### מילות קישור (Particulae)
+
+מילות קישור משמשות לחיבור משפטים, פסוקיות או רעיונות. הן חיוניות להבנת היחסים הלוגיים בטקסט.
+
+|יוונית|עברית|הערות|
+|---|---|---|
+|δέ|ו, אך|בד"כ במקום השני במשפט|
+|γάρ|הרי, שכן|מציינת סיבה או הסבר|
+|καί|גם, וגם|מחברת משפטים או מילים|
+|μέν (...δέ)|אמנם, אולם, מצד אחד... מאידך|יוצרת ניגוד או השוואה|
+|ὑπὸ|על ידי|משמשת לציון העושה במשפט סביל|
+
+### מילות יחס
+
+מילות יחס משמשות עם שמות עצם ביחסות שונות כדי לבטא מגוון יחסים לוגיים, מרחביים, זמניים או אחרים.
+
+|יוונית|עברית|יחסה|דוגמה|
+|---|---|---|---|
+|-|של|Genitivus|Kροίσου (של קרויסוס)|
+|περὶ|אודות|Genitivus|περὶ Kροίσου (אודות קרויסוס)|
+|πρὸ|לפני|Genitivus|πρὸ Kροίσου (לפני קרויסוס)|
+|ἀπὸ|מן|Genitivus|ἀπὸ Kροίσου (מקרויסוס)|
+|-|לו, באמצעותו|Dativus|αὐτῷ (לו, באמצעותו)|
+|ἐν|בתוך, ב-|Dativus|ἐν αὐτῷ (בתוכו, בו)|
+|εἰς (ἐς)|אל, לתוך|Accusativus|εἰς τὴν πόλιν (אל העיר)|
+|διά|דרך, בגלל|Accusativus|διὰ τοῦτο (בגלל זה)|
+
+## צורות שלילה
+
+שלילה ביוונית מבוטאת באמצעות מילות שלילה שונות, כאשר הבחירה ביניהן תלויה בהקשר התחבירי.
+
+|יוונית|עברית|שימוש|
+|---|---|---|
+|ού (οὔ)|לא|שלילה עובדתית|
+|ούκ|לא|לפני מילה שמתחילה בנישוף גס (asper)|
+|οὐχ|לא|לפני מילה שמתחילה בנישוף רך (lenis)|
+|μὴ|לא, אַל|שלילה בציווי, איחול או משפטי תנאי|
+
+### שלילת צורות פועל שונות
+
+שלילת צורות שונות של הפועל מתבצעת באופנים שונים:
+
+- **שלילת חיווי (Indicativus)** - באמצעות ού:
+    
+    > ού θαυμάζω (אינני מעריץ)
+    
+- **שלילת ציווי (Imperativus)** - באמצעות μή:
+    
+    > μὴ λέγε (אל תאמר!)
+    
+- **שלילת מתמשך (Infinitivus)** - באמצעות μή:
+    
+    > τὸ μὴ ἔχειν (אי-ההחזקה, ה"לא להחזיק")
+    
+- **שלילת תנאי** - באמצעות μή:
+    
+    > εἰ μὴ λέγεις (אם אינך אומר...)
+    > 
+    > εἰ μὴ ἠκουσατε (אם לא שמעתם...)
+    
+
+## מבנים תחביריים יסודיים
+
+### כינוי רומז חלש
+
+כינוי רומז יכול לשמש לא רק כמצביע על אובייקט מסוים, אלא גם כחיבור בין משפטים או רעיונות.
+
+> πείθοθσι τοὺς νέους, οί δὲ ἀκούσι
+> 
+> הם משכנעים את הצעירים, ואלה שומעים...
+
+---
+
+> καὶ ἄλλα ἰερὰ καὶ τὸ ἐν Δελφοῖς
+> 
+> גם מקדשים אחרים וגם זה בדלפי
+
+### שייכות לא-נתיקה
+
+שייכות יכולה להיות מבוטאת באופן תמציתי באמצעות מבנים שונים:
+
+> τοῖς ... λόγοις πείθουσι
+> 
+> הם משכנעים בדבריהם (מילולית: "ב-הדברים משכנעים")
+
+### לוואי מגדיר
+
+לוואי מגדיר משמש להגדרה או צמצום של שם עצם:
+
+> ὁ τοῦ δήμου ἐχθρός
+> 
+> אויב העם
+
+בצורת בינוני:
+
+> οἰ ὑπὸ τοῦ ζέωου φυλαττόμενοι νέοι καθεύδοθσιν
+> 
+> הצעירים הנשמרים על ידי מארחם ישנים
+
+### לוואי מצב
+
+לוואי מצב מתאר את מצבו של אובייקט במשפט:
+
+> τὸν Κροῖσον ζωὸν λαμβάνει
+> 
+> תופש את קרויסוס (בהיות קרויסוס) חי
+
+בצורת בינוני:
+
+> οἰ νέοι καθεύδοθσι φυλαττόμενοι ὑπὸ τοῦ ζέωου
+> 
+> הצעירים ישנים בהישמרם (בהיותם נשמרים) על ידי מארחם
+
+### יחסת קניין (Genetivus Possessivus)
+
+יחסת קניין מביעה בעלות או שייכות:
+
+> οὐ θαυμάζω αὐτοῦ τὸν πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω τὸν πλοῦτον αὐτοῦ
+> 
+> אינני מעריץ את עושרו
+
+---
+
+> οὐ θαυμάζω τὸν τοῦ φίλου πλοῦτον
+> 
+> οὐ θαυμάζω τὸν πλοῦτον τὸν (τοῦ φίλου)
+> 
+> אינני מעריץ את העושר של ידידי
+
+### ציון הכלל/הציבור (Genetivus Partitivus)
+
+Genetivus partitivus משמש לציון חלק מתוך שלם או קבוצה:
+
+> οἰ πλεῖστοι τῶν θεωρῶν \ τῶν θεωρῶν οἰ πλεῖστοι
+> 
+> רוב (הרבים ביותר מתוך הכלל) התיירים (המתבוננים, הצופים)
+
+
+### תווית היידוע ככינוי רומז
+
+תווית היידוע יכולה לשמש כמעין כינוי רומז במבנים מסוימים:
+
+> τῶν ἀνθρώπων\ οἰ ἄνθρωποι οἰ μὲν ἀγαθοί εἰσιν, οἰ δὲ κακοί
+> 
+> מבני האדם\בני אדם, חלק (אלה מצד אחד) טובים, וחלק (אלה מאידך) רעים
+
+οἰ μὲν\ οἰ δὲ = אלו מחד, אלו מאידך
+
+> ἀεὶ διαλέγῃ τοῖς αὐτοῖς νέοις
+> 
+> תמיד אתה משוחח עם אותם צעירים
+> 
+> ἀεὶ τὰ αύτὰ λέγεις
+> 
+> תמיד אתה אומר אותם דברים
+
+### ציון דלעיל ודלקמן
+
+ביוונית ישנה הבחנה חשובה בין התייחסות למה שכבר נאמר (דלעיל) ולמה שעומד להיאמר (דלקמן):
+
+> εἶπον **ταῦτα** πράττειν αὐτος **τάδε** καὶ τὸν φίλον ποιήσειν
+> 
+> אמר שאת הדברים **דלעיל** (ταῦτα - האלה) עשה בעצמו, ואת אלה-**כדלקמן** (τάδε - האלו) יעשה חברו.
+
+
+### Genetivus Absolutus
+
+Genetivus absolutus ("מנותק") הוא צירוף של לוואי מצב (בינוני בלתי מיודע) ביחסת Genetivus, שאינו קשור למשפט בשום קשר תחבירי. הוא משמש במקום פסוקיות זמן, סיבה, תנאי, או ויתור, שנושאן אינו מיוצג במשפט הראשי.
+
+> ὁ παῖς μανθάνει τοῦ **φίλου παίζοντος**
+> 
+> הילד לומד **בשחק חברו**
+
+כלומר, ללא מילות הקישור _כאשר, מפני ש, אם_, או _אם גם_:
+
+> ὁ παῖς μανθάνει \[ὄτε/ἐπεὶ/εἰ/εἰ καὶ] ὁ φίλος παίζει.
+> 
+> הילד לומד \[כאשר/מפני ש/אם/אם גם] חברו משחק.
+
+### מבנים תוצאתיים
+
+#### תוצאה בפועל ובכוח
+
+המילית ὤστε מציינת תוצאה, אך יכולה לבטא הן תוצאה שהתממשה בפועל והן תוצאה פוטנציאלית:
+
+**תוצאה בפועל** (אחרי ὤστε בא פועל בצורת חיווי):
+
+> σοφός ἐστιν **ὤστε** τοὺς ἄλλους διδλάσκει
+> 
+> הוא חכם, וכך הוא מלמד את האחרים
+
+**תוצאה בכוח** (אחרי ὤστε בא פועל בצורת מתמשך):
+
+> σοφός ἐστιν **ὤστε** τοὺς ἄλλους διδλάσκειν
+> 
+> הוא חכם עד כדי ללמד את האחרים
+
+
+## דיבור עקיף (Oratio Obliqua)
+
+דיבור עקיף מאפשר להביא דברים שנאמרו או נחשבו על ידי אחרים. ביוונית, דיבור עקיף מובע בעיקר דרך מבנים עם צורת המתמשך. המבנים השונים שיפורטו להלן הם וריאציות של אותו עיקרון בסיסי.
+
+### מבנה בסיסי עם מתמשך (acc. cum inf.)
+
+המבנה הבסיסי של דיבור עקיף ביוונית מתרחש כך:
+
+- הנושא של הפועל בדיבור הישיר הופך למושא (ביחסת Accusativus) של פועל האמירה או החשיבה
+- הפועל המקורי הופך לצורת מתמשך (Infinitivus)
+
+**דוגמה:**
+
+דיבור ישיר:
+
+> Σωκράτης φησίν: "ὀ δίκαιος δίκαια πράττει"
+> 
+> סוקראטס אומר: "הצדיק עושה מעשי צדק"
+
+דיבור עקיף:
+
+> Σωκράτης φησὶ τὸν δίκαιον δίκαια πράττειν
+> 
+> סוקראטס אומר **ש**הצדיק עושה מעשי צדק
+
+**דוגמאות נוספות:**
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη: "ἡ σελήνος φωτιζεται ὐπο τοῦ ἠλιου"
+> 
+> תאלס אמר בימי קדם: "הלבנה מוארת על ידי השמש"
+
+מול דיבור עקיף:
+
+> Θαλῆς πρῶτος ἔφη τὴν σελήνην φωτίζεσθαι ὐπο τοῦ ἠλιου
+> 
+> תאלס אמר בימי קדם שהלבנה מוארת על ידי השמש
+
+וגם:
+
+> Σοφοκλῆς ἔφη τὸν πόνον πόνῳ πόνος έφερετο
+> 
+> סופוקלס אומר שהסבל בסבל מביא סבל
+
+
+### דיבור עקיף כאשר הנושא זהה
+
+כאשר נושא המשפט העיקרי זהה לנושא הדיבור העקיף, מתרחש מבנה מיוחד:
+
+- הנושא אינו חוזר במשפט
+- הפועל ישירות הופך למתמשך
+
+**דוגמה:**
+
+דיבור ישיר:
+
+> ᾠόμην: "μανθάνω"
+> 
+> סברתי: "אני לומד"
+
+דיבור עקיף:
+
+> ᾠόμην μανθάνειν
+> 
+> סברתי שאני לומד
+
+אם יש תואר לנושא, הוא נשאר ביחסת Nominativus:
+
+דיבור ישיר:
+
+> ᾠόμην: "μανθάνω διαλεγόμενος"
+> 
+> סברתי: "אני לומד בשוחחי"
+
+דיבור עקיף:
+
+> ᾠόμην μανθάνειν διαλεγόμενος
+> 
+> סברתי שאני לומד בשוחחי
+
+
+### שלילת משפט מצוטט (acc. cum inf.)
+
+
+מילת השלילה של המשפט המצוטט קודמת כרגיל לפועל האמירה או החשיבה  -
+
+> ἔφι ¨οὐκ ἐποίησα ταῦτα¨ 
+> 
+>  אמר "לא עשיתי זאת"
+> 
+
+לעומת
+
+> οὐκ ἔφι  ἐποίησα ταῦτα
+> 
+> אמר שלא עשה זאת
+
+
+>  ἔφι ¨οἱ φίλοι οὐ πιήοσουσι ταῦτα¨
+> 
+> אמר "חבריי לא יעשו זאת"
+
+לעומת
+
+> οὐκ ἔφι  τοὺς φίλους πιήοσειν ταῦτα
+> 
+> אמר שחבריו לא יעשו זאת
+
+
+
+
+### זמנים בדיבור עקיף
+
+בדיבור עקיף, המתמשך יכול לייצג פעולות בזמנים שונים:
+
+> οἴομαι τὸν νέον μανθάνειν
+> 
+> אני חושב (ש)הצעיר לומד
+
+המשפט הזה יכול לייצג:
+
+- **הווה**: "אני חושב שהצעיר לומד" (οἴομαι ὀ νέος μανθάνει)
+- **עבר**: "אני חושב שהצעיר למד" (οἴομαי ὀ νέος ἐμανθανε)
+
+
+#### הטפלה לעבר בייחול (Opt.)
+
+אם משפט המובע בדיבור עקיף (ללא באמצעות מושא עם מתמשך) מוטפל לזמן עבר, ניתן להשתמש בפועל בopt. 
+
+במקרה כזה, הopt. חסר משמעות, והגזע המקורי נשמר:
+
+- בחיווי (ind.):
+
+
+> ἔλεγον ¨ὁ πατὴρ κελεύει ταῦτα.¨
+>
+> אמרו: אבא מצווה זאת
+
+לעומת:
+
+> ἔλεγον **(ὄτι\ὡς)** ὁ πατὴρ (κελεύει\\**κελεύοι**) ταῦτα.
+> 
+> אמרו שאביהם מצווה זאת (**ולא** *הוא עשוי לצוות זאת*).
+
+כך גם בעבר, נקודתי, עתיד, ומושלם.
+
+
+| אופן מקורי              | opt. מטפיל                                |
+| ----------------------- | ----------------------------------------- |
+| ind. praes., ind. impf. | opt. praes.                               |
+| ind. aor.               | opt. aor.                                 |
+| ind. fut.               | opt. fut. (**אין שימוש נוסף ל opt.fut.**) |
+| ind. pf., ind. plpf.    | opt. pf.                                  |
+
+##### בשאלות על עובדות
+opt. מטפיל בעבר גם בשאלות על עובדות (ind. בכל הזמנים) - 
+
+> οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο: "ὁ πατὴρ κελεύει ταῦτα;"
+> 
+> הילדים ניסו לברר: "אבא מצווה זאת?"
+
+
+לעומת - 
+
+> οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο **εἰ** ὁ πατὴρ (κελεύει\\**κελεύοι**) ταῦτα."
+>
+> הילדים ניסו לברר אם אביהם מצווה זאת
+
+
+> οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο: "τί ἐκελευεν ὁ πατὴρ;"
+> 
+> הילדים ניסו לברר: "מה היה אבא מצווה?"
+
+
+לעומת - 
+
+> οἱ παῖδες ἐπυνθαάνοντο τί (ἐκελευεν\\**κελεύοι**) ὁ πατὴρ."
+>
+> הילדים ניסו לברר מה אביהם מצווה.
+
+
+##### בשאלות שיקול
+
+תמיד בחבור (coni.).
+
+> οἱ ἄνδρες οὐκ εἶχον  εἰ (\τί) (βοθλεύωνται\\**βουλεύιντο**)
+> 
+> הגברים לא ידעו אם (\מה) עליהם להיות שוקלים, מטכסים עצה.  (הם שאלו את עצמם: τί βουλευωμεθα;)
+
+
+
+| אופן מקורי   | opt. מטפיל  |
+| ------------ | ----------- |
+| coni. praes. | opt. praes. |
+| coni. aor.   | opt. aor.   |
+| coni. pf.    | opt. pf.    |
+
+#### בשלילת משפט מצוטט (כל האופנים)
+
+הנושא של מפשטים טפלים ופסוקיות למשפטים המובעים הבעה עקיפה טפלה לעבר, מפורשת או משתמעת בין באמצעות מבנה מתמשך (inf.) באמצעות ὡς, ὄτι (כמו משפטי שאלה) או באמצעות הטפלה לייחול בעתיד (opt.) (יכול, אך לא חייב).
+
+
+> ¨οἱ Δακεδαιμόνιοι οὐκ ερωτῶσι ποῦ εἰσιν οἱ πολέμιοι¨
+
+
+> Ἆγις οὐκ ἔφη τοὺς Δακεδαιμονίος
+>
+> ἐρωτᾶν ποῦ (εἰσιν\εἶεν) οἱ πολέμιοι.
+
+
+> Ἆγις ἔλεγεν ὃτι οἱ Δακεδαιμόνιοι οὐκ
+> 
+>  (ἐρωτῶςι\ἐρωτῷεν) ποῦ (εἰσιν\εἶεν) οἱ πολέμιοι.
+
+
+
+### מושא עם מתמשך (Accusativus cum Infinitivo)
+
+זהו המונח הטכני למבנה שבו נושא הפועל המקורי הופך למושא ביחסת Accusativus, והפועל הופך למתמשך.
+
+בדוגמה:
+
+> οἴομαι **τὸν νέον** μανθάνειν
+> 
+> אני חושב **שהצעיר** לומד
+
+"הצעיר" (τὸν νέον) הוא בAccusativus, ו"לומד" (μανθάνειν) הוא במתמשך.
+
+
+מבנה זה אינו מוגבל רק לדיבור עקיף, אלא מופיע גם במבנים אחרים:
+
+> αἰσχρὸν χρῄζειν τοῦ μακροῦ βίου
+> 
+> השתוקקות לחיים הארוכים מבישה (מביש להשתוקק לחיים הארוכים)
+
+לעומת:
+
+> αἰσχρὸν **ἄνδρα** χρῄζειν τοῦ μακροῦ βίου
+> 
+> מביש **שגבר** ישתוקק לחיים הארוכים
+
+כאן "גבר" (ἄνδρα) הוא ביחסת Accusativus ו"להשתוקק" (χρῄζειν) הוא במתמשך, למרות שאין כאן פועל אמירה או חשיבה.
+
+#### כלוואי מצב
+
+לוואי מצב (שם תואר או בינוני) המתייחס לנושא של מתמשך יופיע גם הוא ביחסת Accusativus:
+
+> **καλόν** ἐστι μανθάνειν
+> 
+> למידה \[היא] נאה (= טוב ללמוד)
+
+
+> **καλόν** ἐστι **τὸν** μανθὰνοντα μανθάνειν **νέον** ὄντα
+> 
+> למידת הלומד בהיותו צעיר \[היא] נאה (= טוב שהלומד ילמד בהיותו צעיר)
+
+
+> καλόν ἐστι μανθάνειν **νέον ὄντα**
+> 
+> טוב ללמוד **בהיות אדם צעיר**
+
+
+> οὐ **καλὸν** εἶναι **τὸν ἄνθρωπον μόνον**
+> 
+> לא טוב היות **האדם לבדו**
+
+
+> ού καλὸν εἶναι **μόνον**
+> 
+> לא טוב להיות לבד
+
+
+
+## משפטי תנאי
+
+משפטי תנאי ביוונית מבטאים יחס לוגי בין תנאי (במשפט התנאי) לבין תוצאה (במשפט העיקרי). הצורה של משפט התנאי משקפת את מידת הסבירות או ההיתכנות של התנאי.
+
+### משפטי תנאי כוללים
+
+כאשר מתארים באמצעות תנאי מצב חוזר ונשנה, ולא מקרה מסוים (מנהג, פעולה חוזרת, אמיתות כלליות), התנאי מנוסח באופן מיוחד.
+
+כאשר הפעולה מתוארת בחיווי ללא augment (תוספת), הפועל בתנאי יהיה בצורה החבורה (Coniunctivus), מלווה במילית ἄν הנצמדת ל"אם" (ἐάν, ἤν, ἄν):
+
+> **ἄπας** λόγος, **ἂν** ἀπῇ τὰ πράγματα, μάταιόν τι φαίνεται
+> 
+> כל דיבור, אם נעדרות הפעולות, מתגלה \[נראה] כהבל.
+
+לעומת מקרה מסוים:
+
+> εἰ ἄπεστι τὰ πράγματα, ὁ λόγος μάταιόν τι φαίνεται
+> 
+> אם \[במקרה מסוים] נעדרות הפעולות, הדיבור \[באותו המקרה] מתגלה כהבל
+
+**הערה חשובה:** בצורה הזו, הפועל החבור _אינו מביע עתיד!_
+
+לעומת זאת, במקרים מסוימים המשפט הראשי יהיה בצורה של עתיד - שמביע _פוטנציאל_:
+
+> ἄν ἀπῇ τὰ πράγματα, οἱ λόγοι οὐκ **ὠφελήσουσί** σε
+> 
+> אם תיעדרנה הפעולות \[בכלל], לא יועילו לך הדיבורים
+
+### תנאי בעבר
+
+כאשר הפעולה המתוארת בחיווי כוללת augment (כלומר, בעבר), התנאי יופיע בצורת ייחול (Optativus):
+
+> **εἰ** τις πάνυ γέρων **εἴη**, ἔθουν αὐτον
+> 
+> אם מישהו _היה_ זקן לגמרי, נהגו להקריב אותו
+
+השוואה בין תנאי מסוים לתנאי פוטנציאלי:
+
+> εἰ σὺ μὴ **ἐποίησας** ταῦτα, ὁ ἀδελφός σου ἐποίησεν
+> 
+> אם (במקרה מסוים) אתה לא עשית זאת, עשה זאת אחיך \[100% - זה _תמיד_ מה שקרה).
+
+לעומת:
+
+> εἰ σὺ μὴ ἐποίησας \[...] ὁ ἀδελφός ποιήσει
+> 
+> אם \[יקרה המקרה שקשה להניח שיקרה ו] אתה לא תעשה, יעשה אחיך
+
+## פסוקיות זיקה ופסוקיות זמן מותנות
+
+### פסוקיות זיקה מותנות
+
+פסוקיות זיקה יכולות להיות מותנות, ולהופיע בכל הצורות וההוראות של תנאים. בפסוקית זיקה מותנית, ὄς (אשר, מי ש-) שקול ל-εἴ τις (אם מישהו...):
+
+> ὄς ἄν νοσήσῃ, ἀποκετείνουσιν = ἐάν τις νοσήσῃ, ἀποκτείνουσιν (αὐτόν)
+> 
+> מי שיחלה, ימות = אם מישהו יחלה, \[הוא] ימות
+
+### פסוקיות זמן ומקום מותנות
+
+פסוקיות זמן ומקום יכולות גם הן להיות מותנות ולהופיע בכל הצורות וההוראות של תנאים. במצב כזה, ὃτε (כאשר) וחבריו שקולים ל-εἴ οιτε (אם פעם):
+
+> δεινὸν οἱ πολλοί, κακούργους ὃταν ʼέχωσι προστάτας = δεινὸν οἱ πολλοί, ἐάν ποτε κακούργους ὃταν προστάτας
+> 
+> מסוכן ההמון, כאשר יש לו מנהיגים פושעים = מסוכן ההמון, אם פעם \[יהיו לו] מנהיגים פושעים
+
+
+## פסוקיות פחד
+
+פסוקיות מושא לפועל המורה פחד (לפחד, לחשוש, להיזהר, להיות על המשמר...) פותחות בμή - כ*פן*, ולא כשלילה. אם הפחד מופנה למושא עתידי, הפועל יהיה בחבור (coni.) - עם הבדלים בין זמני ההווה (coni. praes.), הנקודתי (coni. aor) והמושלם (coni. pf) בהיבטים של פעולה.
+
+> φοβοῦμαι μὴ τοῦτο ποιῇς (ποιήσῃς, πεποιήκῃς = πεποιηκὼς ᾖς) 
+> 
+>  אני חושש פן תהיה עושה (תנסה לעשות), תעשה, שתהיה מי, שעשה דבר כזה.
+
+
+(שימו לב: φοβοῦμαι = צמצום מφοφέομαι)
+
+אם הפחד מפני היעדר פעולה - השלילה תהא οὐ 
+
+> φοβοῦμαι μὴ (τοῦτο **ού**\\**ού** τοῦτο) ποιήσῃς 
+> 
+>  חוששני פן לא תעשה\תעשה לא את הדבר הזה
+
+
+אם פועל הפחד בעבוד, פסוקית המושא יכולה (לא חייבת) להיות בייחול (opt.) - הבעה עקיפה משתמעת - 
+
+> ἐφοβούμην μὴ (ποήσητε\ποιήσαιτε) τοῦτο 
+> 
+>  חששתי פן תעשו את הדבר הזה.
+
+

כלליים/יוונית/Ἐπίκτητος, Ἐγχειρίδιον.md

@@ -0,0 +1,238 @@
+
+
+## פרק ראשון
+### 1.1
+
+> τῶν ὄντων τὰ μέν ἐστιν ἐφʼ ἡμῖν, τὰ δὲ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν. ἐφʼ ἡμῖν μὲν ὑπόληψις, ὁρμή, ὄρεξις, ἔκκλισις καὶ ἑνὶ λόγῳ ὅσα ἡμέτερα ἔργα· οὐκ ἐφʼ ἡμῖν δὲ τὸ σῶμα, ἡ κτῆσις, δόξαι, ἀρχαὶ καὶ ἑνὶ λόγῳ ὅσα οὐχ ἡμέτερα ἔργα.
+>
+---
+
+של ההווים הם \[הדברים] מחד הוא בגלל אלינו \[עבורנו, נתון לנו], מנגד הדברים לא בגלל אלינו \[לא בגללנו]. בגללנו מחד לקחת \[להמשיך עניינו של אחר], דחף, תיאבון, סטייה מהמסלול גם עבור הדיבור \[את] כל \[הדברים ה] אלה ששלנו פעולות. לא נתון לנו הגוף, הרכוש, הדעות, רשות \[מראשית] גם בדיבור כמה לא שלנו הפעולות. 
+
+---
+
+#### תרגום סופי
+
+מהדברים ההוויים, חלקם קיימים מחד בשליטתנו, וחלקם מאידך לא בשליטתנו. בשליטתנו מחד השיפוט, הדחפים, הרציות, ההימנעויות ובמילה הפעולות שלנו. לא בשליטתנו הגוף, הרכוש, הדעות \[של אחרים], והרשויות ובמילה, מה שאינו הפעולות שלנו.
+
+---
+
+#### מוקשים 
+
+- **ἐφʼ ἡμῖν** - ἐπί ἡμῖν (dat.) = **בגלל** אנחנו = בגללנו, ברשותנו
+- **ἑνὶ λόγῳ** - εἷς (dat.) λόγῳ (dat.) = \[עבור] אחד \[עבור\אחד] מילה = **במילה**
+-  ὅσα- מ**ὅσος** - בסתמי - כל  \[הדברים ה]אלה ש...
+
+### 1.2 
+ 
+> καὶ τὰ μὲν ἐφʼ ἡμῖν ἐστι φύσει ἐλεύθερα, ἀκώλυτα, ἀπαραπόδιστα, τὰ δὲ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ἀσθενῆ, δοῦλα, κωλυτά, ἀλλότρια.
+
+גם בגללנו הוא \[טבע?] \[דבר] חופשי \[ἀκώλυτα, ἀπαραπόδιστα], ו\[דבר] מאידך לא בגללנו להיכשל (part. aori. acti.), שיעבוד, מניעה, \[ἀλλότρια]
+
+---
+
+#### תרגום סופי
+
+ הדברים בשליטתנו מחד חופשיים מטבעם, ללא הפרעה,ללא גבולות, והדברים שלא בשליטתנו מאידך נכשלים, משועבדים, נמנעים מאיתנו, זרים לנו.
+
+### 1.3 
+
+> μέμνησο οὖν, ὅτι, ἐὰν τὰ φύσει δοῦλα ἐλεύθερα οἰηθῇς καὶ τὰ ἀλλότρια ἴδια, ἐμποδισθήσῃ, πενθήσεις, ταραχθήσῃ, μέμψῃ καὶ θεοὺς καὶ ἀνθρώπους, ἐὰν δὲ τὸ σὸν μόνον οἰηθῇς σὸν εἶναι, τὸ δὲ ἀλλότριον, ὥσπερ ἐστίν, ἀλλότριον, οὐδείς σε ἀναγκάσει οὐδέποτε, οὐδείς σε κωλύσει, οὐ μέμψῃ οὐδένα, οὐκ ἐγκαλέσεις τινί, ἄκων πράξεις οὐδὲ ἕν, οὐδείς σε βλάψει, ἐχθρὸν οὐχ ἕξεις, οὐδὲ γὰρ βλαβερόν τι πείσῃ.
+
+---
+
+> μέμνησο οὖν, ὅτι, ἐὰν τὰ φύσει δοῦλα ἐλεύθερα οἰηθῇς καὶ τὰ ἀλλότρια ἴδια, ἐμποδισθήσῃ, πενθήσεις, ταραχθήσῃ, μέμψῃ καὶ θεοὺς καὶ ἀνθρώπους, 
+
+זכור \[impr. aor.]  אפוא, כל אשר אם \[הדבר] טבע \[dat., נטייה שלישית] משועבד \[nom. pl., נטייה שנייה] חופשי \[nom. pl., נטייה שנייה] חשבת \[aor. coni.] גם \[דברים] זרים פרטיים, תופרע\תוכשל \[fut. ind. pass.], תתאבל \[fut. ind. act.], תוטרד \[fut. ind. pass.], תאשים \[fut.  ind. med. ] גם \[את] האלים \[ac..] וגם \[את] בני האדם,
+
+---
+
+זכור אפוא, שאם תחשוב \[לרגע]  שדברים אשר משועבדים מטבעם \[הם] חופשיים וגם \[ש] דברים של אחרים \[הם] שלך, תופרע \[יפריעו לך], תתאבל, תוטרד, תאשים גם את האלים וגם את בני האדם,
+
+---
+> ἐὰν δὲ τὸ σὸν μόνον οἰηθῇς σὸν εἶναι, τὸ δὲ ἀλλότριον, ὥσπερ ἐστίν, ἀλλότριον, οὐδείς σε ἀναγκάσει οὐδέποτε, οὐδείς σε κωλύσει, οὐ μέμψῃ οὐδένα,
+
+אם אך \[את] שלך רק שתחשוב \[aorist. pass. opt] רק להיות \[part.], אך \[את] השייך לאחר \[nom. sgl. neut.] , ממש כמו שהוא, \[דבר] שייך לאחר, אף אחד\שום דבר לא  יכריח \[fut. ind. act. 3.] אותך \[acc.] אף פעם,  אף אחד ימנע ממך, לא יאשים אף אחד \[acc.], 
+
+---
+
+אך אם תחשוב שרק מה ששלך \[באמת] שלך, ואילו מה ששייך לאחרים, ממש כמו שהוא, שייך לאחרים, איש לא יכריח אותך אף פעם,  איש לא יעכב אותך, ולא תאשים אף אחד.
+
+
+---
+> οὐκ ἐγκαλέσεις τινί, ἄκων πράξεις οὐδὲ ἕν, οὐδείς σε βλάψει, ἐχθρὸν οὐχ ἕξεις, οὐδὲ γὰρ βλαβερόν τι πείσῃ.
+
+לא תקרא כנגד \[תאשים] \[fut. ind. act. 2. - ἐν + καλέω] מי למי\למה, בכפייה \[ α + εκων - לא ברצון, nom. sgl.] תעשה אף דבר אחד, אף דבר \[לא] יזיק לך, \[את] שונא לא ישנא, אף אחד הרי \[את] המזיק מה תסבול.
+
+---
+
+לא תאשים איש, לא תעשה בכפייה אף לא דבר אחד, איש לא יזיק לך, לא יהיה לך אויב, שכן לא תסבול נזק מאיש.
+
+
+---
+
+#### תרגום סופי
+
+>  μέμνησο οὖν, ὅτι, ἐὰν τὰ φύσει δοῦλα ἐλεύθερα οἰηθῇς καὶ τὰ ἀλλότρια ἴδια, ἐμποδισθήσῃ, πενθήσεις, ταραχθήσῃ, μέμψῃ καὶ θεοὺς καὶ ἀνθρώπους, ἐὰν δὲ τὸ σὸν μόνον οἰηθῇς σὸν εἶναι, τὸ δὲ ἀλλότριον, ὥσπερ ἐστίν, ἀλλότριον, οὐδείς σε ἀναγκάσει οὐδέποτε, οὐδείς σε κωλύσει, οὐ μέμψῃ οὐδένα, οὐκ ἐγκαλέσεις τινί, ἄκων πράξεις οὐδὲ ἕν, οὐδείς σε βλάψει, ἐχθρὸν οὐχ ἕξεις, οὐδὲ γὰρ βλαβερόν τι πείσῃ.
+
+זכור אפוא, שאם תחשוב \[לרגע]  שדברים אשר משועבדים מטבעם \[הם] חופשיים וגם \[ש] דברים של אחרים \[הם] שלך, תופרע \[יפריעו לך], תתאבל, תוטרד, תאשים גם את האלים וגם את בני האדם, אך אם תחשוב שרק מה ששלך \[באמת] שלך, ואילו מה ששייך לאחרים, ממש כמו שהוא, שייך לאחרים, איש לא יכריח אותך אף פעם,  איש לא יעכב אותך, ולא תאשים אף אחד. לא תטיח האשמות באיש, לא תעשה בכפייה אף לא דבר אחד, איש לא יזיק לך, לא יהיה לך אויב, שכן לא תסבול נזק.
+
+
+### 1.4
+
+
+> τηλικούτων οὖν ἐφιέμενος μέμνησο, ὅτι οὐ δεῖ μετρίως κεκινημένον ἅπτεσθαι αὐτῶν, ἀλλὰ τὰ μὲν ἀφιέναι παντελῶς, τὰ δʼ ὑπερτίθεσθαι πρὸς τὸ παρόν. ἐὰν δὲ καὶ ταῦτʼ ἐθέλῃς καὶ ἄρχειν καὶ πλουτεῖν, τυχὸν μὲν οὐδʼ αὐτῶν τούτων τεύξῃ διὰ τὸ καὶ τῶν προτέρων ἐφίεσθαι, πάντως γε μὴν ἐκείνων ἀποτεύξη, διʼ ὧν μόνων ἐλευθερία καὶ εὐδαιμονία περιγίνεται.
+
+
+
+
+---
+
+> τηλικούτων οὖν ἐφιέμενος μέμνησο, ὅτι οὐ δεῖ μετρίως κεκινημένον ἅπτεσθαι αὐτῶν, 
+
+
+\[של] גדלות כזו (τηλίκος + οὗτος , gen. pl.)  ובכן להשתוקק  \[ἐπί + ἵημι - אל, עד + משלח, מוציא]  \[part. praes. medi. pass.] זכור \[זכור - פועל חריג - pft. medi-pas. impr.], כל אשר לא צריך באופן מתון בהיותו מונע \[בעבר ועודנו מונע] \[κινέω perf. pass. part.] להיקשר ל\[ἄπτω + praes. medii-pass. inf.] שלהם, 
+
+---
+
+בהשתוקקך אפוא לדברים כה גדולים זכור, כי אסור בהיותך מונע באופן מתון לגשת אליהם,
+
+---
+
+> ἀλλὰ τὰ μὲν ἀφιέναι παντελῶς, τὰ δʼ ὑπερτίθεσθαι πρὸς τὸ παρόν. ἐὰν δὲ καὶ ταῦτʼ ἐθέλῃς καὶ ἄρχειν καὶ πλουτεῖν,
+
+אלא \[דבר] מחד \[מתרחק, משלח - από + ἴμηι praes. inf.] באופן מוחלט, \[דבר] זה להתעלות \[ὺπερ + τίθημι praes. pass. inf.] כלפי \[את] היות נוכח (הנוכחי) \[παρά + είμι acc.]. ואם מאידך גם תרצה \[coni. praes. acti] דברים אלה - גם לשלוט \[inf. praes] וגם להתעשר \[inf. praes],
+
+
+---
+אלא מחד \[על] אלה לוותר לחלוטין, ומאידך לדחות אחרים לעת עתה, ואם מאידך תרצה גם דברים אלה - גם לשלוט וגם להתעשר, 
+
+---
+
+> τυχὸν μὲν οὐδʼ αὐτῶν τούτων τεύξῃ διὰ τὸ καὶ τῶν προτέρων ἐφίεσθαι,
+
+מזל \[neut. nom. pl.] לא \[לא דבר] שלהם \[gen. pl]  של אלה \[gen. pl] תשיג \[ind. praes. medii-pass.]  דרך \[+ gen.] גם של הדברים הקודמים להשתוקק \[ inf. praes. medii-pass.]
+
+---
+
+במזל מחד לא תשיג אף לא דברים אלה ממש , בגלל שאתה גם משתוקק לדברים הראשונים
+
+--- 
+
+>  πάντως γε μὴν ἐκείνων ἀποτεύξη, διʼ ὧν μόνων ἐλευθερία καὶ εὐδαιμονία περιγίνεται.
+
+
+באופן כולל \[adv.] בוודאי  \[μέν חזק יותר]  של הדברים הם \[gen. pl.] מן \[+ gen.] תשיג \[ind. fut. medii-pass.],  שדרכם \[part. praes.] הבודדים \[gen. pl. neut.] חירות וגם אושר\שגשוג על \[+ gen.] מתהווה \[ind. praes. medii-pass.]
+
+
+---
+
+תשיג בוודאות מוחלטת את הדברים ההם, שדרכם בלבד חירות וגם אושר מתהווים
+
+
+
+#### תרגום סופי
+
+
+> τηλικούτων οὖν ἐφιέμενος μέμνησο, ὅτι οὐ δεῖ μετρίως κεκινημένον ἅπτεσθαι αὐτῶν, ἀλλὰ τὰ μὲν ἀφιέναι παντελῶς, τὰ δʼ ὑπερτίθεσθαι πρὸς τὸ παρόν. ἐὰν δὲ καὶ ταῦτʼ ἐθέλῃς καὶ ἄρχειν καὶ πλουτεῖν, τυχὸν μὲν οὐδʼ αὐτῶν τούτων τεύξῃ διὰ τὸ καὶ τῶν προτέρων ἐφίεσθαι, πάντως γε μὴν ἐκείνων ἀποτεύξη, διʼ ὧν μόνων ἐλευθερία καὶ εὐδαιμονία περιγίνεται.
+
+
+בהשתוקקך אפוא לדברים כה גדולים זכור, כי אסור בהיותך מונע באופן מתון לגשת אליהם, אלא מחד \[על] אלה לוותר לחלוטין, ומאידך לדחות אחרים לעת עתה.  ואם מאידך תרצה גם דברים אלה - גם לשלוט וגם להתעשר, ייתכן מחד ולא תשיג אף לא דברים אלה ממש , בגלל שאתה גם משתוקק לדברים הראשונים, ותחמיץ בכל מקרה את הדברים ההם, שדרכם בלבד חירות וגם אושר מתהווים.
+
+
+#### מוקשים
+
+- τηλικούτων \[...] ἐφιέμενος
+	 משום שἐφιέμενος בינוני, הוא "מקבל" gen כלשהו (כמו להתפלל - מרמז להתפלל ל*משהו*) - τηλικούτων (בגדלות שכזו...)
+
+- αὐτῶν τούτων  - *של של אלה* 
+	 החזרה מהווה הדגשה חזקה - *של הדברים האלה ממש*
+
+- ὧν != ὤν
+
+	הראשון נובע מὅς, השני מεἰμί
+
+
+
+### 1.5
+
+> εὐθὺς οὖν πάσῃ φαντασίᾳ τραχείᾳ μελέτα ἐπιλέγειν ὅτι φαντασία εἶ καὶ οὐ πάντως τὸ φαινόμενον. ἔπειτα ἐξέταζε αὐτὴν καὶ δοκίμαζε τοῖς κανόσι τούτοις οἷς ἔχεις, πρώτῳ δὲ τούτῳ καὶ μάλιστα, πότερον περὶ τὰ ἐφʼ ἡμῖν ἐστιν ἢ περὶ τὰ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν· κἂν περί τι τῶν οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ᾖ, πρόχειρον ἔστω τὸ διότι οὐδὲν πρὸς ἐμέ
+
+
+---
+
+> εὐθὺς οὖν πάσῃ φαντασίᾳ τραχείᾳ μελέτα ἐπιλέγειν ὅτι φαντασία εἶ καὶ οὐ πάντως τὸ φαινόμενον.
+
+
+ מיד אפוא כל רושם קשה תרגל \[imp. praes. acti. 2p] בדיבור \[נוסף] \[inf. praes.] כל שרושם אתה גם לא בהכרח \[gen. pl. neut.] הדבר המופיע
+
+---
+
+מיד אפוא לכל רושם קשה תרגל להוסיף ולומר \[לו] ש"אתה רושם ולא בהכרח הדבר המופיע"
+
+---
+
+> ἔπειτα ἐξέταζε αὐτὴν καὶ δοκίμαζε τοῖς κανόσι τούτοις οἷς ἔχεις, πρώτῳ δὲ τούτῳ καὶ μάλιστα,
+
+לאחר מכן \[thereafter - επί + εἶτα] תבחן \[scrutinize - 2p. imp. praes. activi - צורה חדשה] אותו \[acc. sgl fem. - "רושם" נקבה ביוונית] ותבדוק \[test - 2p. imp. praes. activi] למוטות \[κανών - dat. pl. - נטייה שלישית]  לאלה \[dat. masc. pl] ל\[dat. masc. pl]תחזיק \[2p. sgl ind. praes. acti], לראשון \[dat. sgl masc.] אך לזה ומאוד
+
+---
+לאחר מכן תבחן אותו ותבדוק לעקרונות אלה שתחזיק, לראשון אך גם במיוחד,
+
+
+---
+
+> πότερον περὶ τὰ ἐφʼ ἡμῖν ἐστιν ἢ περὶ τὰ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν·
+
+איזה מן השניים \[nom. sgl. neut. - לפי איזה משני הדברים \[הוא]  מהדברים ברשותנו \[ἐπί ἡμῖν - dat.] הוא \[ind. praes. 3p] או  מהדברים לא ברשותנו
+
+---
+
+לפי איזה מן השניים \[הוא] לפי הדברים ברשותנו או לפי הדברים שאינם ברשותנו: 
+
+---
+
+> κἂν περί τι τῶν οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ᾖ, πρόχειρον ἔστω τὸ διότι οὐδὲν πρὸς ἐμέ
+
+גם אם לפי משהו \[gen. sgl] לא ברשותנו  ל\[dat. fem. sgl.], בהישג יד \[πρό + χειρον] שיהיה \[imp. praes. 3p.] משום ש \[διὰ τοῦτο ὅτι (!)] שום דבר לא כלפיי,
+
+---
+
+גם אם לפי משהו \[דבר כלשהו] מאילו שאינם ברשותנו, שיהיה זה בהישג יד \[המחשבה] ש\[הוא] שום דבר עבורי.
+
+---
+
+#### תרגום סופי
+
+> εὐθὺς οὖν πάσῃ φαντασίᾳ τραχείᾳ μελέτα ἐπιλέγειν ὅτι φαντασία εἶ καὶ οὐ πάντως τὸ φαινόμενον. ἔπειτα ἐξέταζε αὐτὴν καὶ δοκίμαζε τοῖς κανόσι τούτοις οἷς ἔχεις, πρώτῳ δὲ τούτῳ καὶ μάλιστα, πότερον περὶ τὰ ἐφʼ ἡμῖν ἐστιν ἢ περὶ τὰ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν· κἂν περί τι τῶν οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ᾖ, πρόχειρον ἔστω τὸ διότι οὐδὲν πρὸς ἐμέ
+
+מיד אפוא לכל רושם קשה תרגל להוסיף ולומר \[לו] ש"אתה \[אינך אלא] רושם ולא בהכרח הדבר המופיע". לאחר מכן תבחן אותו ותבדוק ל\[פי] עקרונות אלה שתחזיק, לראשון אך גם במיוחד, לפי איזה מן השניים \[הוא - ] לפי הדברים שברשותנו או לפי הדברים שאינם ברשותנו: גם אם לפי משהו \[דבר כלשהו] מאילו שאינם ברשותנו, שיהיה זה בהישג יד \[שמור בהישג יד את המחשבה] ש\[הוא] שום דבר עבורי.
+
+#### מוקשים
+
+- κανόσι τούτοις - מילולית, מוטות ישרים; בפועל, עקרונות
+- ἢ - נבדל רק בנישוף; לא כינויי זיקה אלא *או*
+- περὶ τὰ ἐφʼ ἡμῖν  - ἐφʼ ἡμῖν הוא בdat אבל τὰ בacc וגורר איתו את περὶ (ולכן זה "לפי" ולא "בגלל")
+
+## תרגום סופי
+
+> <div style="text-align: left">τῶν ὄντων τὰ μέν ἐστιν ἐφʼ ἡμῖν, τὰ δὲ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν. ἐφʼ ἡμῖν μὲν ὑπόληψις, ὁρμή, ὄρεξις, ἔκκλισις καὶ ἑνὶ λόγῳ ὅσα ἡμέτερα ἔργα· οὐκ ἐφʼ ἡμῖν δὲ τὸ σῶμα, ἡ κτῆσις, δόξαι, ἀρχαὶ καὶ ἑνὶ λόγῳ ὅσα οὐχ ἡμέτερα ἔργα
+>
+> καὶ τὰ μὲν ἐφʼ ἡμῖν ἐστι φύσει ἐλεύθερα, ἀκώλυτα, ἀπαραπόδιστα, τὰ δὲ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ἀσθενῆ, δοῦλα, κωλυτά, ἀλλότρια
+> 
+> μέμνησο οὖν, ὅτι, ἐὰν τὰ φύσει δοῦλα ἐλεύθερα οἰηθῇς καὶ τὰ ἀλλότρια ἴδια, ἐμποδισθήσῃ, πενθήσεις, ταραχθήσῃ, μέμψῃ καὶ θεοὺς καὶ ἀνθρώπους, ἐὰν δὲ τὸ σὸν μόνον οἰηθῇς σὸν εἶναι, τὸ δὲ ἀλλότριον, ὥσπερ ἐστίν, ἀλλότριον, οὐδείς σε ἀναγκάσει οὐδέποτε, οὐδείς σε κωλύσει, οὐ μέμψῃ οὐδένα, οὐκ ἐγκαλέσεις τινί, ἄκων πράξεις οὐδὲ ἕν, οὐδείς σε βλάψει, ἐχθρὸν οὐχ ἕξεις, οὐδὲ γὰρ βλαβερόν τι πείσῃ
+> 
+> τηλικούτων οὖν ἐφιέμενος μέμνησο, ὅτι οὐ δεῖ μετρίως κεκινημένον ἅπτεσθαι αὐτῶν, ἀλλὰ τὰ μὲν ἀφιέναι παντελῶς, τὰ δʼ ὑπερτίθεσθαι πρὸς τὸ παρόν. ἐὰν δὲ καὶ ταῦτʼ ἐθέλῃς καὶ ἄρχειν καὶ πλουτεῖν, τυχὸν μὲν οὐδʼ αὐτῶν τούτων τεύξῃ διὰ τὸ καὶ τῶν προτέρων ἐφίεσθαι, πάντως γε μὴν ἐκείνων ἀποτεύξη, διʼ ὧν μόνων ἐλευθερία καὶ εὐδαιμονία περιγίνεται
+> 
+>  εὐθὺς οὖν πάσῃ φαντασίᾳ τραχείᾳ μελέτα ἐπιλέγειν ὅτι φαντασία εἶ καὶ οὐ πάντως τὸ φαινόμενον. ἔπειτα ἐξέταζε αὐτὴν καὶ δοκίμαζε τοῖς κανόσι τούτοις οἷς ἔχεις, πρώτῳ δὲ τούτῳ καὶ μάλιστα, πότερον περὶ τὰ ἐφʼ ἡμῖν ἐστιν ἢ περὶ τὰ οὐκ ἐφʼ ἡμῖν· κἂν περί τι τῶν οὐκ ἐφʼ ἡμῖν ᾖ, πρόχειρον ἔστω τὸ διότι οὐδὲν πρὸς ἐμέ</div>
+
+
+מהדברים ההוויים, חלקם קיימים מחד בשליטתנו, וחלקם מאידך לא בשליטתנו. בשליטתנו מחד השיפוט, הדחפים, הרציות, ההימנעויות ובמילה הפעולות שלנו. לא בשליטתנו הגוף, הרכוש, הדעות \[של אחרים], והרשויות ובמילה, מה שאינו הפעולות שלנו.
+
+הדברים בשליטתנו מחד חופשיים מטבעם, ללא הפרעה,ללא גבולות, והדברים שלא בשליטתנו מאידך חלשים, משועבדים, נמנעים מאיתנו, זרים לנו.
+
+זכור אפוא, שאם תחשוב \[לרגע] שדברים אשר משועבדים מטבעם \[הם] חופשיים וגם \[ש] דברים של אחרים \[הם] שלך, תופרע \[יפריעו לך], תתאבל, תוטרד, תאשים גם את האלים וגם את בני האדם, אך אם תחשוב שרק מה ששלך \[באמת] שלך, ואילו מה ששייך לאחרים, ממש כמו שהוא, שייך לאחרים, איש לא יכריח אותך אף פעם,  איש לא יעכב אותך, ולא תאשים אף אחד. לא תטיח האשמות באיש, לא תעשה בכפייה אף לא דבר אחד, איש לא יזיק לך, לא יהיה לך אויב, שכן לא תסבול נזק.
+
+בהשתוקקך אפוא לדברים כה גדולים זכור, כי אסור בהיותך מונע באופן מתון לגשת אליהם, אלא מחד \[על] אלה לוותר לחלוטין, ומאידך לדחות אחרים לעת עתה.  ואם מחד תרצה גם דברים אלה - גם לשלוט וגם להתעשר, ייתכן מאידך ולא תשיג אף לא דברים אלה ממש , בגלל שאתה גם משתוקק לדברים הראשונים, ותחמיץ בכל מקרה את הדברים ההם, שדרכם בלבד חירות וגם אושר מתהווים.
+
+מיד אפוא לכל רושם קשה תרגל \[להוסיף ו]לומר \[לו] ש"אתה \[אינך אלא] רושם ולא בהכרח הדבר המופיע". לאחר מכן תבחן אותו ותבדוק ל\[פי] עקרונות אלה שתחזיק, ל\[פי העיקרון ה]ראשון אך גם במיוחד, לפי איזה מן השניים \[הוא - ] לפי הדברים שברשותנו או לפי הדברים שאינם ברשותנו: גם אם לפי משהו \[דבר כלשהו] מאילו שאינם ברשותנו, שיהיה זה בהישג יד \[שמור בהישג יד את המחשבה] ש\[הוא] שום דבר עבורי.

פילוסופיה/.obsidian/core-plugins.json

@@ -26,5 +26,6 @@
   "workspaces": false,
   "file-recovery": true,
   "publish": false,
-  "sync": false
+  "sync": false,
+  "webviewer": false
 }

פילוסופיה/.obsidian/workspace.json

@@ -13,13 +13,46 @@
             "state": {
               "type": "markdown",
               "state": {
-                "file": "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
+                "file": "בודהיזם/יוגהצ'ארה.md",
                 "mode": "source",
+                "source": false,
                 "backlinks": true,
-                "source": false
+                "backlinkOpts": {
+                  "collapseAll": false,
+                  "extraContext": false,
+                  "sortOrder": "alphabetical",
+                  "showSearch": false,
+                  "searchQuery": "",
+                  "backlinkCollapsed": false,
+                  "unlinkedCollapsed": true
+                }
               },
               "icon": "lucide-file",
-              "title": "לוגיקה מודאלית"
+              "title": "יוגהצ'ארה"
+            }
+          },
+          {
+            "id": "495eb054519c6f92",
+            "type": "leaf",
+            "state": {
+              "type": "markdown",
+              "state": {
+                "file": "לוגיקה/מתקדמת/פאראקונסיסטנטית.md",
+                "mode": "source",
+                "source": false,
+                "backlinks": true,
+                "backlinkOpts": {
+                  "collapseAll": false,
+                  "extraContext": false,
+                  "sortOrder": "alphabetical",
+                  "showSearch": false,
+                  "searchQuery": "",
+                  "backlinkCollapsed": false,
+                  "unlinkedCollapsed": true
+                }
+              },
+              "icon": "lucide-file",
+              "title": "פאראקונסיסטנטית"
             }
           }
         ]
@@ -41,7 +74,8 @@
             "state": {
               "type": "file-explorer",
               "state": {
-                "sortOrder": "byModifiedTime"
+                "sortOrder": "byModifiedTime",
+                "autoReveal": false
               },
               "icon": "lucide-folder-closed",
               "title": "Files"
@@ -78,7 +112,8 @@
       }
     ],
     "direction": "horizontal",
-    "width": 200
+    "width": 200,
+    "collapsed": true
   },
   "right": {
     "id": "3cb3abc6bec1f82c",
@@ -94,7 +129,7 @@
             "state": {
               "type": "backlink",
               "state": {
-                "file": "אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md",
+                "file": "לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
                 "collapseAll": false,
                 "extraContext": false,
                 "sortOrder": "alphabetical",
@@ -104,7 +139,7 @@
                 "unlinkedCollapsed": false
               },
               "icon": "links-coming-in",
-              "title": "Backlinks for החיים הרפלקטיביים"
+              "title": "Backlinks for אינטואיציוניסטית"
             }
           },
           {
@@ -165,6 +200,30 @@
   },
   "active": "bb1c66f1767582eb",
   "lastOpenFiles": [
+    "בודהיזם/פיל.jpg",
+    "יוונית/אפלטון/פוליטאה.md",
+    "מטאפיזיקה/מתקדמת/index.md",
+    "מטאפיזיקה/מתקדמת/pink.webp",
+    "לוגיקה/מתקדמת/פאראקונסיסטנטית.md",
+    "לוגיקה/מתקדמת/מודאלית.md",
+    "לוגיקה/מתקדמת/טמפורלית.md",
+    "לוגיקה/מתקדמת/קריפקה.md",
+    "מטאפיזיקה/מתקדמת/possible.webp",
+    "לוגיקה/מתקדמת/קווין.md",
+    "מטאפיזיקה/מתקדמת/possible.jpg",
+    "פילוסופיה.md",
+    "מטאפיזיקה/מתקדמת/סיכום.pdf",
+    "מטאפיזיקה/index.md",
+    "מטאפיזיקה/מתקדמת",
+    "חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md",
+    "חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.pdf",
+    "בודהיזם/מהיאנה.md",
+    "בודהיזם/index.md",
+    "בודהיזם/הדרך.md",
+    "לוגיקה/מתקדמת/אינטואיציוניסטית.md",
+    "לוגיקה/מתקדמת/index.md",
+    "אתיקה/רפלקטיביים.md",
+    "אתיקה/index.md",
     "לוגיקה/מתקדמת.md",
     "לוגיקה/לוגיקה מודאלית.md",
     "לוגיקה/הרצאה_7_-_5.12.22.pdf",
@@ -176,8 +235,6 @@
     "יוונית/אריסטו/אתיקה",
     "יוונית/אריסטו/1.pdf",
     "יוונית/אריסטו/lu820031cma4t.tmp",
-    "יוונית/אריסטו/1.pptx",
-    "יוונית/אריסטו/אתיקה ניקומכית תשפה, מצגת שיעור 1 לאתר.pptx",
     "יוונית/אריסטו/אתיקה.md",
     "יוונית/אריסטו/index.md",
     "מטאפיזיקה/אל.md",
@@ -185,31 +242,9 @@
     "מטאפיזיקה/unicorn.jpg",
     "מטאפיזיקה/_d2b87c54-a964-4a44-a439-b9719a5bed8a.jpg",
     "מטאפיזיקה/haven.jpg",
-    "דת/ראיות.md",
-    "בודהיזם/index.md",
-    "חדשה/קאנט/טהורה.md",
-    "אתיקה/מטלות/lu70770141345.tmp",
-    "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md",
-    "().md",
-    "חדשה/קאנט/ביקורת.md",
-    "חדשה/ניטשה/index.md",
-    "הציטוטים.md",
     "לוגיקה/battle.jpg",
     "לוגיקה/20240921_172504_11EA1B63.jpg",
     "לוגיקה/trump.jpg",
-    "אתיקה/examined.jpg",
-    "אתיקה/_0d986c7f-701f-40ab-b42a-14c43abc56b8.jpg",
-    "יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md",
-    "פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה.md",
-    "index.md",
-    "פסיכולוגיה.md",
-    "חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md",
-    "מטאפיזיקה/banana.jpg",
-    "מטאפיזיקה/_df9a0cb7-6d00-4615-87d7-8edafb72d59e.jpg",
-    "יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md.md",
-    "יוונית/אפלטון/index.md",
-    "פילוסופיה/דת/ראיות.md",
-    "חדשה/קאנט.md",
-    "Untitled.md"
+    "אתיקה/examined.jpg"
   ]
 }

פילוסופיה/אתיקה/index.md

@@ -8,11 +8,11 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 ---
 
-!!! info ""
+!!! info "חומר הקורס"
     [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=44055)
 
 ## ההבדל בין האתיקה למדעים
-המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסיום מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
+המדעים הם תורה 'אמפירית' - ראיות וניסוים מובילים למסקנות ולאומדן קרוב יותר של המציאות. במילים פשוטות, המדעים מנסים להסביר את העולם בו אנחנו חיים.
 
 האתיקה - **תורת המוסר** - לעומתה - שואפת להסביר עולם אחר - עולם מושלם. האתיקה לא מנסה להסביר את העולם כפי שהוא - אלא כפי שהוא ראוי להיות.
 
@@ -32,12 +32,15 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 המוסר מחפש נורמות וערכים נכונים
 
 ## תיאוריית הציווי האלוהי
- > [טקסט - דיאלוג אפלטון - אותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
- {.is-info}
+
+!!! info "טקסט"
+	 [דיאלוג אפלטוני - אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה/intro--plato-euthyphro.pdf)
+ 
  
 התיאוריה המוסרית הנפוצה בהיסטוריה היא תיאוריות הציווי האלוהי - לפיה מה שטוב לעשות הוא מה שהאלוהים מצווה.
 
 אבל כדי לדעת מה הוא הציווי האלוהי - *החסידות* - צריך לדעת מה טבעו. אפלטון מעלה את השאלה:
+
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?
 
 או במילים פשוטות יותר - *האם הטוב הוא מה שהאלוהים אמר מכיוון שכך אמר, או שכך אמר משום שזה מה שטוב?*
@@ -49,7 +52,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 אלוהים מצווה עלינו, למשל, לא לרצוח, בגלל שלרצוח זה לא דבר טוב.
 אלא שבתשובה זו, ישנו איזשהו טוב לפני האלוהים (לרצוח זה רע), והאלוהים בסך הכל מפנה אותנו אליו - הוא רק המתווך.
 
-לכן, התושבה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
+לכן, התשובה הזו לא עוזרת לנו להבין מהו טוב - כן, לרצוח זה רע - אבל למה? איך אדע אם משהו אחר הוא רע?
 
 ### תשובה: משום שכך מצווה האלוהים, זה מה שטוב
 
@@ -73,7 +76,7 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 אז רגע, אני צריך להקשיב *לכל מה שהוא אומר?*
 
 ##### כן.
-כך אמר גם *אוקהם (Occam's Razor)* - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
+כך אמר גם [*התער של אוקהם](/פילוסופיה/דת/הוכחה#התער-של-אוקהם) - אלוהים יודע הכי טוב ולכן צריך לעשות כל מה שהוא אומר, ורק מה שהוא אומר, וזהו.
 
 זו לפחות תשובה עקבית...
 
@@ -95,8 +98,8 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 מזל שאנחנו ממשיכים לנסות לבנות תיאוריות מוסריות חדשות כדי להסביר את זה - משמיים לא נראה שתגיע הישועה המוסרית.
 
 ## יחסיות מוסרית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/moral_relativism.pptx), [וונג - מבוא ליחסיות מוסרית](/פילוסופיה/אתיקה/intro-moral_relativism_(wong).pdf)
 
 ## אגואיזם
 **אגואיזם** - לפעול מתוך **תכלית** להטיב רק עם עצמך - מפוצל בגדול לשני סוגים:
@@ -104,11 +107,13 @@ dateCreated: 2022-10-26T08:23:39.927Z
 - אגואיזם **פסיכולוגי** - *כלל* המניעים של בני האדם ללא יוצא מן הכלל הם לטובת עצמם
 - אגואיזם **נורמטיבי** - *מן הראוי* שבני האדם יפעלו קודם כל לטובת עצמם
 
-> ראה גם:
-סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
-The Norm of Self Interest (Miller)
-Can Money Make You Happy - TED Talk
-{.is-info}
+!!! success "ראה גם"
+	
+	סיפור טבעת גיגס של אפלטון - גיבור הסיפור לובש טבעת שאחרי סיבוב הופכת אותו לרואה ואינו נראה. האם במצב זה - בו הוא יכול לפעול ללא השלכות בצורה האגואיסטית ביותר - הדבר ההגיוני לעשות הוא לפעול באופן אגואיסטי, או על פי אמות המוסר?
+	
+	The Norm of Self Interest (Miller)
+	Can Money Make You Happy - TED Talk
+
 
 ### טענות כנגד האגואיזם הפסיכולוגי
 כנגד האגואיזם הפסיכולוגי יש כמה טענות עיקריות:
@@ -161,11 +166,11 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 המרשם כעת הוא 'שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו ורק בשבילו'. אבל אם אני שמולי, הרי שאני מורה לאחרים לעשות דברים שהם לא לטובתי - וזה סותר את האגואיזם!
 
 ## אתיקה הניקומאכית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/aristotle.pptx), [אריסטו - אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo_-_ne1.pdf)
 
-!!! is-success ""
-    ר' גם: [אתיקה ניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה) - מבוא לפילוסופיה יוונית
+!!! is-success "ראה גם"
+     [אתיקה ניקומאכית (מבוא לפילוסופיה יוונית)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה), [אתיקה ניקומאכית (קורס המשך)](/פילוסופיה/יוונית/אתיקה/ניקומאכית)
 
 [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) מציג בספרו את האתיקה - המדע של הטוב. משימתה של האתיקה היא לחפש את הטוב (כשאר מקצועות הפילוסופיה).
 
@@ -193,19 +198,21 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 ### האושר - אובייקטיבי או סובייקטיבי?
 
  > "וליבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו"
- ^עמ'^ ^19^
+ > 
+ > >עמ' 19
 
 המשפט התמים לכאורה הזה הוא התקפה חזיתית על השקפתו של אפלטון - שבאקדמיה שלו בילה אריסטו את 20 משנותיו החשובות - לפיה הטוב הוא אידיאה נצחית.
 
-!!! info ""
-    המלצה למאמר: [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
+!!! success "ראה גם"
+    מאמר -  [*Lottery Winners and Accident Victims*](https://www.researchgate.net/publication/22451114_Lottery_Winners_and_Accident_Victims_Is_Happiness_Relative)
 
 אריסטו לעומתו מנכס את האושר ישר לנפש - תעונוגות חולפים אינם גורמים לאושר, אלא גישה ואופי.
 
 ### האושר כפעולה 
 
 > הטוב (אושר) חייב להיות בפעולה.
-^עמ'^ ^20^
+>
+> עמ' 20
 
 אריסטו ממשיך ומבסס את האושר כפעולה של ממש - אדם ששוכב בלא מעש, לפי אריסטו, לא יהיה מאושר. הפעילות היא המדיום של האושר.
 
@@ -213,25 +220,27 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 נקודה חשובה כאן היא שהאושר לפי אריסטו הוא גם אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     דוגמה: נניח ואדם מזייף. כלל העולם יכול להסכים שהוא מזייף - אובייקטיבית - אבל הזיוף הוא רק שלו. הזיוף הוא אובייקטיבי וגם מנוכס לבעליו.
 
-!!! info ""
-    המלצה למחקר: [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק
+!!! success "ראה גם"
+    מאמר - [*Experience Machine*](https://iep.utm.edu/experience-machine/)  של רוברט נוזיק[^5]
+
+[^5]: דיברנו על *מכונת החוויות* ב[חיים הרפלקטיביים](./רפלקטיביים#אושר)
 
 כמובן שאם ביססנו את הטוב כסוג מסוים של פעילות, מתבקשת השאלה - איזו מן פעילות זו?
 
-> "אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך םעלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך."
+> אולי יעלה בידינו למצוא כזאת \[הגדרה\], אם בתחילה נתפוס פעלו של האדם מהו. כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדרך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכבו בתוך פועלם זה, הרי אם אמנם גם **לאדם באשר הוא אדם** נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך.
 
 ### לאדם באשר הוא אדם
 
 אריסטו סבור, אם כך, שהטוב הוא לבצע את מה שהוא מבצע (אמן, סנדלר, וכדומה) בצורה טובה - כשם שאיברי הגוף עושים 'הטוב' במיטב תפקודם, כך גם האדם.
 האושר, לפי אריסטו, הוא במימוש עצמי.
 
-!!! info ""
-    המצלצה: *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
+!!! success "ראה גם"
+    *חיים מודרניים* של צ'רלי צ'פלין - ממחיש כיצד עבודות פשוטות (menial) גוזלות מהאנושיות מהיעדר המימוש
 
-לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית)^?^.
+לאותו המימוש עצמי של אדם באשר הוא אדם העניק אריסטו מושג: ***אנטלכיה*** (מלשון טלוס - תכלית).
 
 האתיקה האריסטוטלית מחפשת את *המופת האנושי* - האדם המצוין ביותר. הטוב לאדם הוא לעכן ב*פעילות* שהופכת חיי אדם למצוינים.
 
@@ -252,8 +261,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 האושר לפי אריסטו נקרא **אאודיימוניה** (*המצב שבו הרוח טובה*). זהו הטוב הנמצא בראש היררכיית הטובין. אאודיימונייה היא המובן העמוק ביותר של אושר. היא אינה רק תחושה סובייקטיבית טובה או תוצר של מימוש חיצונית. היא ההצלחה המוחלטת בלחיות את החיים האנושיים במימוש עצמי - בכך יש שמחה טבעית ואמיתית.
 
 
-!!! info ""
-    [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [אתיקה ניקואכית (פרקים 2, 6)](/פילוסופיה/אתיקה/intro--aristo-ne2(+6).pdf)
 
 ספרו השני של אריסטו באתיקה התקדם מ'טוב' ל'אושר', ובוחן את האדם המאושר על ידי כך שמקדיש עצמו לדיון כללי במידות הטובות.
 
@@ -261,7 +270,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 סגולת האופי הטובה (*המידה הטובה*), איפוא, היא התכונה האחראית על ויסות אותם רגשות בלתי רצוניים, וכמובן על המעשים.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     בתמצית: יש שתי סוגים של מידות טובות - של השכל ושל האופי. המידה הטובה היא לפעול בצורה הנכונה, עם הרגשות הנכונים כלפי המושא הנכון בהקשר הנכון.
 
 להמחשה - אדם שחושב מחשבות בלתי מוסריות, *גם כשנמנע מלפעול על בסיסן*, ייחשב לבלתי מוסרי - גם הרגש הוא חלק משיפוט המידה הטובה. תוכן מחשבותיו של האדם הם חלק בלתי נפרד מהמוסר שלו.
@@ -277,6 +286,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אותה **תבונה מעשית**, לפי אריסטו, בסיסה באימון כושר השיפוט הטוב - החינוך, השיקולים ההגיוניים מאחורי המעשים שלנו, האופן שבו אנחנו משקיעים את הזמן - להיות האנשים שרוצים לפנות אליהם לקבלת עצה טובה לחיים. ללא אותה תבונה מעשית, סבור אריסטו, שאין אושר.
 
 ### דרך האמצע
+
 הויסות הנכון של ההתנהגות נעשה בדרך האמצע - אם לא תפחד די, למשל, תהא נמהר; אם תפחד יתר על המידה, תהא מוג לב; המידה הטובה - אומץ - היא בדרך האמצע. אותו האמצע אינו מוחלט ואינו מתמטי - הוא נקבע בשיקול הדעת אליו שואף האופי הטוב. האמצע אינו בדיוק בין שתי תכונות; ישנן תכונות שקיצון אחד רחוק יותר מהשני, ותכונות שיש לנו נטייה מסוימת אליהן. **המידה הטובה היא קשה, והמידה הרעה קלה** - ישנן אינספור דרכים לפספס, אך רק דרך אחת לקלוע נכון. אותו האמצע, לעיתים, הוא פרטני - לא לכל אדם מתאים אותו האמצע. ולא לכל דבר יש אמצע.
 
 את המידות הטובות ניתן לדמות באופן עמוק לבריאותו של הגוף; כשם שהפרזה או המעטה בדבר מסוים יפגע בגופינו, המידות הטובות אחראיות באופן ישיר לבריאות הנפש. האתיקה היא ההרמוניה של הנפש.
@@ -288,40 +298,44 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אריסטו מתמקד בזו של האופי.
 
 אופן רכישת מידה טובה זו היא העשייה. 
+
 > שכל הדברים שעשייתם צריכה לימוד, הרינו לומדים אותם אגב עשייתם, כדרך שמתוך שנבנה בתים נהיה לבאנים, ומתוך שננגן בכינור נהיה לכנרים. באותה דרך עצמה נעשה צדיקים, כשנעשה מעשי צדק, מיושבים בדעתנו, כשנעשה מעשים של יישוב דעת, ובעשותנו מעשה גבורה ניעשה גיבורים
 
 החינוך הנכון, לפי אריסטו (ואפלטון) הוא להרגיש נכון את ההנאה והצער שמתלווים למעשים. האדם הטוב, כשעושה טוב, שמח בעשותו.
 
 > יש צורך בהדרכה מסויימת, החל מהגיל הצעיר ביותר, שתדריכנו להיות שמחים ומצירים באותם הדברים שמן הראוי לשמוח ולהצר בהם; החינוך הנכון אינו אלא זה.
 
-!!! info ""
-    הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער.
+!!! is-info ""
+    הסגולה הטובה של האופי היא הנטייה הנכונה להנאה ולצער[^4].
 
-^האינטואיציה^ ^הזו^ ^מריחה^ ^כמו^ ^מדעי^ ^ההתנהגות^
+[^4]: האינטואיציה הזו מריחה כמו מדעי ההתנהגות.
 
 תפיסה זו של אריסטו עומדת בניגוד גמור לתפיסה האפתית [^1] - לפיה משום שכולנו מרגישים רגשות ואלו מובילים לטעויות, הרי שצריך לפעול בצורה תבונית, הגיונית, ולא לפי הרגש[^2]. אריסטו סבור, איפוא, שהגישה הנכונה היא לאמן את הרגשות, לא להתעלם מהן.
 
 [^1]: מלשון *apatheia* 
 [^2]: דימיון רב לתפיסה משפטית - אתה נשפט על טיב המעשה, לא על הרגש.
 
-אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? ^עמ'^ ^45^
+אריסטו גם מציב את השאלה - אדם צריך להיות צדיק כדי לעשות מעשי צדק, אך מי שעושה מעשי צדק - הוא צדיק. האם אין כאן היפוך של הסדר ההסברי? (עמ' 45)
 
 מול שאלה זו אריסטו טוען שעצם המעשה אינו מעיד על טיב האדם - רק משום שעשית מעשה טוב, אין זה אומר שאתה צדיק. אופן המעשה - איך שהרגשת כשעשית אותו - הוא שקובע את טיבך, ולא המעשה עצמו.
 
 > \[ואילו] לגבי מעשים שבתחום הסגולות הטובות לא די בכך שיהיו בעלי איכות מסויימת, כדי שנוכל לומר עליהם שאמנם הם נעשים בצדק או ביישוב דעת, אלא לגביהם דרוש יתר על כן שגם העושה אותם יתמלאו בו כמה תנאים: ראשית, הוא צריך לעשותם תוך ידיעה; שנית, לעשותם מתוך שהוא רוצה בהם, ורוצה בהם לשמם; ושלישית, לעשותם מתוך דעה יציבה ובלתי הפכפכה.
-^ספר^ ^ב,^ ^עמ'^ ^46^
+>
+>> ספר ב', עמ' 46
 
 אריסטו מציב שלושה תנאים בפסקה הזו להשלכה על טיב האדם. הצדיק הוא מי שעושה מעשה טוב, במודע, ברצון, ובדעה יציבה.
 
-בקפיצה לספר השישי ^עמ'^ ^152^, אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
+בקפיצה לספר השישי ()עמ' 152), אריסטו מבחין בין סגולה טובה ממשית וטבעית.
 הסגולה הטובה הטבעית (דוגמת כנות, חריצות) עלולה לגרום לנזק רב בהיעדר ויסות. גם בעלי חיים מפגינים אותם, ללא תבונה - אך יש ביכולתן לגרום נזק. ויסות המידות הטבעיות לכדי מידות טובות 'ממשיות' נעשה באמצעות ה*פרונזיס* - החוכמה המעשית. מדוע, איפוא, עלינו להתאמץ כך לחקור את הסגולות הטובות במקום להישען על ה*פרונזיס* שיש לנו (שלא כמו בעלי חיים)?
 
 התשובה מורכבת.
 המידה הטובה הטבעית מכוונת למטרה טובה, והפרונזיס בוררת את האמצעים הנכונים. הצבת המטרה הנכונה בסיסה בחינוך טוב והיגיון בריא, והפרונזיס תכוון אותה. בהיעדר מידה טובה טבעית, נבזבז זמן רב בבחינת אפשרויות לא סבירות בפרזונזיס (למשל: יש התנהגויות בלי אמצע).
 
-פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון.^155^
+פרונזיס לבד לא שווה הרבה. אופי טוב הוא חיוני להפעלה מוצלחת של שיקול הדעת התבוני. אי אפשר להיות אדם נבון, אך לא אדם טוב - ואי אפשר להיות אדם טוב בלא להיות אדם נבון. (155)
 
-> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות ^43^
+> מתוך שאנו מתרגלים לבוז לסכנות ולעמוד בהן, הרינו נעשים אמיצי לב, ולכשנהיה אמיצי לב, נהיה מסוגלים מאין כמונו לעמוד בסכנות 
+>
+> > עמ' 43
 
 > אולם מה שטוב לנו ביותר אינו ברור אלא לאיש הטוב, שהקלקלה מעוותת את מחשבתנו וגורמת לנו שנטעה לגבי נקודות המוצא המניעות את פעולותינו. מכאן ברור שאי אפשר להיות איש נבון, בלא להיות איש טוב
 
@@ -329,32 +343,32 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 אדם כועס, למשל, יצדיק מעשי אלימות מחמת כעסו, ואדם עצל, יצדיק את חוסר המעשה שלו בתירוצים אודות מטלותיו. המידה הרעה תקלקל את נקודת המוצא שמתוכה פעלנו. מי שכועס, ירגיש שמתגרים בו. הפחדן, יחוש שמאיימים עליו. בהיעדר המידה הרעה, ראיית העולם שלך תתעוות.
 
 ## הנחת יסוד למטפיזיקה המוסרית
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/kant.pptx), [קאנט - הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork1.pdf)
 
-> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
+> לא יצויר דבר בעולם, ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להיחשב לטוב לא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד.
 
 !!! warning ""
     העבודה של קאנט תיאורטית ומופשטת בהרבה מזו של אריסטו. יש הסבורים שבכך ההגות שלו 'טהורה' יותר, ויש הסבורים שכך מאבדת מהקשרה.
 
-!!! info ""
-    [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [קאנט - הנחת יסוד למטאפיזיקה מוסרית - פרק ב' ](/פילוסופיה/אתיקה/intro--kant-groundwork2.pdf)
 
 ### הרצון הטוב
 הרצון הטוב הוא תנאי הכרחי ומספיק למוסר - הוא *ה*מוסר בעצמו.
 מוסר שבבסיסו הרצון הטוב הוא מעיין מציאות נפרדת משאר החיים - המוסר הוא אך ורק פונקציה של **המבנה** של הרצון הטוב.
-התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*^1^ - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
+התחום בו עוסק הרצון הטוב נקרא *דאונטולוגיה*[^1] - בניגוד ל*טלאולוגיה* של אריסטו.
 
 הרצון הטוב מחזק את הקשר האינטואיטיבי בין הקשר למוסר לאחריות שלנו - המוסר מתייחס רק לגבי מה שאנו אחראים עליו. אילו עשינו מעשה שלילי, אך אין ביכולתינו למנוע אותו - הרי שאין מקום לגנאי מוסרי, ולהיפך.
 
-^1^ - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
+[^1]: - מלשון המילה היוונית *Deos* - חובה
 
 #### מהו הרצון הטוב?
 הרצון הוא טוב כאשר הוא מציית לחובה ^26^. את השיטה שלו קאנט מאמין שהוא מפתח על יסוד אינטואיטיבי. המוסר בעיניו עוסק בציוים אינטואיטיבים (*מיהו היצור המוסרי? זה שעושה את שחובתו המוסרית לעשות*).
 
 הרצון הטוב, לפי קאנט, מוכל במושג החובה ומוגבל בתוכו במעצורים סובייקטיבים. הניגוד בין הרצון הטוב למעצורים האלו מבליט את מהותו של הרצון הטוב. 
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     אטימולוגיה באקראי: המילה 'מוסר' יוצאת מן השורש *לייסר*
 
 קאנט מתייחס בתורתו לעימות הזה (*כפי שטבוע בשפה ממש*) בין הרצון שלנו לעשות את מה שטוב לנו (*הנטייה*) לבין חובתינו המוסרית. העימות הזה מבליט את טבעו של הרצון הטוב, הנאבק עם כובד החובה. בחובה, כוונתו של קאנט היא המחויבות הפנימית לעשות את הדבר הנכון - בסתירה גמורה לאריסטו, שמציב את הטוב בתור הגורם המעצב את המצב הפנימי.
@@ -369,7 +383,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 ### החובה
 #### מהי החובה?
 > חובה היא הכרחיותה של פעולה מתוך הכרת-כבוד לחוק
-^עמ'^ ^33^
+> 
+> > עמ' 33
 
 בהגדרה מפוצצת זו יש ארבע מושגים:
 - פעולה
@@ -401,7 +416,7 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 - הצו הקטגורי צורני לחלוטין - אין בו תוכן (הווה אומר צורני)^?^
 - הצו הקטגורי חייב להיות כללי, ולכן חייב להיות עקרון צורני שמבטא כלליות ותו לא.^?^
 
-בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי ^78^:
+בעקרונות אלו מנסח קאנט את הצו הקטגורי (78):
 
 > עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי.
 
@@ -410,15 +425,12 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 #### הכלל המעשי
 הכלל המעשי הוא כלל פעולה סובייקטיבי ('אם מישהו תוקף אותך, הפנה את הלחי השנייה; תמיד השתדל להגדיל את אושרך באמצעים שאינם מסוכנים') - כל *פעולה* באשר היא כוללת כלל מעשי (צו היפוטתי). כדי לפעול בצורה מוסרית, קאנט אומר שעלינו להעמיד כלל מעשי זה במבחן - האם אנו יכולים לרצות שכלל מעשי זה יהיה החוק של הכלל.
 
-!!! info ""
+!!! is-info ""
     בתמצית, השיפוט המוסרי נשען על שאלה פשוטה אחת - האם הכלל המעשי יכול לעמוד בהכללה. אם לא, הרי שאינו מוסרי.
 
 !!! warning ""
     **המוסר אינו בא לקדם שום תוכן מסוים**, אלא מעמיד במבחן צורני כל פועלה אפשרית. רק אם זו עוברת את המבחן, זוכה היא לתוקף מוסרי ובכלל.
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
-
 ### נוסחת האנושות של הצו הקטגורי
 
 > עשה פעולתך כל שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד
@@ -426,11 +438,18 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 קאנט מספק לנו ניסוח נוסף זה של הצו הקטגורי.
 
 ## התועלתנות
+
+
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/mill_-_utilitarianism.pptx), [מיל - תועלתנות](/פילוסופיה/אתיקה/mill--utilitarianism.pdf)
+
+
 ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873) הגה את תיאוריית התועלתנות של המוסר, לפיה הטוב המוסרי הוא זה אשר בעקבותו סך כל האושר בעולם הוא המירבי. התועלתנות היא התיאוריה המוסרית הרחבה והמוכרת ביותר בעולם כיום.
 
 > It seems to me self-evident that knowingly to do an action which would make the world, on the whole, really and truly worse than if we had acted differently, must always be wrong.
-\- G.E.Moore, Ethics
-
+> 
+> > G.E.Moore, Ethics
+>
 > If a law or an action doesn't do any good, then it isn't any good
 
 המרשם התועלתני דורש חישוב כיצד למטב את ההנאה ולמזער את הכאב. מה שגורם הנאה או כאב תלוי בתפיסתו של הפרט, בניגוד לתפיסה הקנטיאנית לפי רק המטאפיזי הוא המדויק. התועלתנות דורשת *אי משוא-פנים* - היא דורשת מן הפרט לפשוט מעצמו את מניעיו הפרטניים ולנהוג בצורה ניטרלית ואובייקטיבית. מגמה זו דומה לקנטיאניזם - שתי התורות תובעות הכללה, אם כי במובנים שונים.
@@ -447,9 +466,13 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 מיל ממשיך לטעון שכתוצאה מכך, האושר הכללי הוא הטוב לכלל בני האדם. אולם טענה זו אינה עונה לצו התועלתני - הדורש מכלל בני האדם לרצות את טובתם של כלל בני האדם כפרטים - ולא רק כקבוצה.
 
 ## הגיניאולוגיה של המוסר
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [טקסט](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche.pptx), [ניטשה - הגיניאולוגיה של המוסר](/פילוסופיה/אתיקה/nietzsche-genealogy-ch1.pdf)
 
+
+!!! success "ראה גם"
+	[ניטשה - מעבר לטוב ורע (קורס המשך)](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה)
+	
 ### ה'שליחות הנבואית' של ניטשה
 ניטשה תופס את עצמו כ*א-מורליסט* - לדעתו, הערכים המוסריים בכלל הם שגיאה. המוסר *עצמו* הוא הזוועה הגדולה בהיסטוריה האנושית, וניטשה שואף לחשוף אותו במעיין פאתוס נבואי גדול.
 
@@ -460,7 +483,8 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 הפילוסופים תמיד הסכמו שלהיות מוסרי זו הפסגה של הטוב - טיב הויכוח ביניהם הוא על היישום. ניטשה לוקח צעד אחורה ושואל על ***ערכו*** של המוסר - האם המוסר עצמו הוא טוב או רע?
 
 > באילו נסיבות המציא לו האדם שיפוטים ערכיים אלה "טוב" ו"רע", ומהו הערך שלהם עצמם? האם עיכבו או קידמו את הצמיחה האנושית עד כה? המהווים הם אות לצוקתם, לדלדלותם, לניוונם של החיים? או להיפך, שמא מתגלים בהם עושרים, כוחם, רצונם של החיים, עוזם, בטחונם, עתידם? על כל אלה מצאתי והעיזותי כל מיני תשובות.
-^223^
+>
+> > עמ' 223
 
 ### מוסר האצילים ומוסר העבדים
 ניטשה מבצע הבחנה בין שני סוגי מוסר - *מוסר האצילים* המציב את ה**טוב** מול **רע**, ו*מוסר העבדים* המציב את ה**טוב** מול ***רוע***. מוסר העבדים הוא זה שדבקנו בו עד כה. 
@@ -477,10 +501,9 @@ Can Money Make You Happy - TED Talk
 
 
 ### מוסר ואוטונומיה
-ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
+ניטשה סבור שהתבונה חונקת את הרגשות והאינסטינקטים הגדולים שמקורם בעוצמת החיים שלנו, ומהווים את הביטוי לעצמיות שלנו. אותם רגשות ואינסטינקטים, בעוד שיש לעדן אותם, הם הטוב האמיתי, שמוסר העבדים שולל. שאיפתו לאמת מוחלטת שתדריך את המעשים שלנו אינה אוטונומיה, אלא *הטרו*נומיה.
 
 > היעשה למה שהינך!
 
 
-
 [^3]: *ressentiment*

פילוסופיה/אתיקה/החיים הרפלקטיביים.md

@@ -1,187 +0,0 @@
-!!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
-
-
-![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
-
-
-[רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
-
-הספר של נוזיק כנה מאוד. נוזיק עצמו היה פילוסוף מאוד מרשים - הוא סיים דוקטורט בגיל 25, עבר ללמד בהרווארד, ונשאר שם עד שנפטר. כוכבו עלה בעקבות פרסום ספרו [*Anarchy, State and Utopia*](https://en.wikipedia.org/wiki/Anarchy,_State,_and_Utopia) שטוען בעד מדינה ליברטריאנית, ומשם זכה למעמד יוקרתי לכל אורך הקריירה שלו.
-
-## חיים שאין בהם חקירה...
-
-שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
-
-> חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
-> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
-
-סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
-
-<big>**איך עליי לחיות??**</big>
-
-אם נעלה לאתגר הסוקראטי, הרי שהחיים שלנו במובן מה צריכים להיות מונהגים על פי הפילוסופיה, כחקירה. זהו לא רעיון מובן מעליו - ש*לא ראוי לחיות* חיים בלי חקירה פילוסופית. 
-
-אם נרד לשורש המילה *פילוסופיה* - אהבת החוכמה - הטענה הזו *קצת* פחות יומרנית, אבל עדיין טענה מפוצצת, שאחרי סוקראטס הפכה לרעיון מכונן עמוק בפילוסופיה - החיים הטובים הם החיים מודרכי החוכמה.
-
-> כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
-> > סוקראטס, *אפולוגיה*
-
-חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
-
-באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
-
-### מודעות עצמית
-
-חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
-
-עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
-
-השאיפה היא לא רק מודעות עצמית, אלא מודעות בכלל - הכרה באמת; אם אדם נמצא באשלייה, לא נגיד עליו שהוא *מודע*; אדם שיודע ומבין את האמת הוא מודע. גם לאמת יש ערך[^4]. האמת גם מודעות עצמית היא חתירה מסוימת לאמת?
-
-### אמת עצמית?
-
-מודעות עצמית עוזרת לנו להפריד בין המציאות שבחוץ לבין ההשלכה שלנו החוצה על המציאות - היא מעיין מכשיר לידיעת האמת. 
-
-מודעות עצמית כרוכה כמובן בהכרח באמת החיצונית. אני לא יכול להתבונן בעצמי ולהחליט, *אני שחקן שחמט ברמה 2,700*. עד שלא יצפו בי צופים חיצוניים וידרגו אותי באופן אובייקטיבי, אני לא אגיע לציון השחמט האמיתי שלי, מודע ככל שאהיה לו. 
-
-בהקשר אחד, המונח *אמת* הוא אובייקטיבי לחלוטין - הוא פשוט מה שזה; אין דבר כזה *אמת סובייקטיבית* - בהגדרה! או שאני שחקן שחמט בדירוג 2,700, או שלא - ההכרה שלי בציון השחמט היא החלק הקונטינגנטי, אבל לא הציון עצמו.
-
-דרך אחת להסתכל על זה היא להגדיר *אותנטיות* כאמת אובייקטיבית - יש מהות מסוימת ללהיות מתן, וללהיות גיא, וללהיות ג'ינג'יסטותאלס. המהות הזו היא *אמיתית* - היא דבר אובייקטיבי לחלוטין - אבל היא פרטנית-סובייקטיבית במובן שהיא חלה רק על פרט אחד. זוהי תפיסה אקזיסנציאליסטית, שדוגלת בחופש - שאי אפשר לתאר מושגית, שהרי חופש הוא בדיוק אותו הדבר שאי אפשר לתפוס. 
-
-המהות הזו היא דבר מתמשך, שהולך ונוצר. כמו שאומר ניטשה - 
-
-> היעשה למה שהינך!
-
-המודעות העצמית, והאמת, הן סוג של תהליך במובן הפרטני הזה, וההפרדה בינה לבין אמת מוחלטת היא אפורה מאוד. הכוונה היא לא למימוש עצמי במובן האריסטותלי, של מימוש פוטנציאל, אלא במובן ישיר יותר - עצם העיצוב העצמי הוא האותנטי, והוא האמת ההולכת ונמשכת. המימוש העצמי הזה לא יקרה מעצמו.
-
-נוזיק מדגיש שחיי החקירה הם עצימים יותר - מאוד קשה ומאוד פעיל לחקור את החיים ואת עצמך. אלו חיים עם יותר עושר פנימי, יותר משמעות, יותר פעילות. 
-
-##  חקירה פילוסופית כפורטרט
-
-החיים העצימים האלו הם החזון הסוקראטי - אך הם התעמעמו במרוצת הפילוסופיה. בעוד שסוקראטס עלב בהדיוטות ב*אגורה* ביוון, העיסוק הפילוסופי כיום הוא מקצועי, שיטתי, ומתרחש במחלקות לפילוסופיה על ידי אנשים שלעיתים אפילו לא מודעים לשאלה הסוקראטית - ומפרסמים מאמרים טכניים על נושאים מסוימים[^5]. ייתכן והם נהנים מכך, אבל זו חיה אחרת לגמרי מהפילוסופיה הסוקראטית הקלאסית.
-
-> Philosophical meditations about life present a *portrait*, not a *theory*
-> > Nozick
-
-הדבר שאנחנו מבקשים יחד עם נוזיק הוא לא טכני או מוחלט, אלא דרך חיים, יצירת רוח מסוימת. אין לנוזיק נוסחת קסם, שאנחנו יכולים ליישם בחיים שלנו והופה! חיים טובים. נוזיק מציג בפנינו אמיתות פשוט על ידי כך שהוא מציג את *עצמו* - זה האופן ש*אני* מבין שעלינו לחיות. הכוח המשכנע, אם יהיה, יהיה מתמונתו של נוזיק ותובנותיו כפילוסוף מתבגר. ההגדרה של נוזיק היא הגדרה *אוסטנסיבית* - בהצבעה - ולא תיאורטית. כך גם אותנטיות - אי אפשר להגדיר את זה, רק להצביע על זה; לאישיות יש קדימות על פני המאפיינים התיאורטיים.
-
-!!! warning ""
-	אילו עוד דרכים יש לחיות את החיים הטובים?
-	יש הרבה דברים מעבר לבועה הפילוסופית; יש קשרים חברתיים, חוויות, עשייה בעולם בפועל, ואפילו חקירה אמפירית. חשוב לא להיתקע בבועה הפילוסופית!
-
-הנימה של נוזיק היא אישית ומהורהרת; הקריאה היא תרגיל מסוים בחיים הפילוסופיים - הדיון הפילוסופי מתחיל באמצע, ונקטע באמצע; הספר, כמו החיים הפילוספיים, הוא סוג של כלכלת תסכולים. 
-
-## למות
-
-### המוות כמצפן
-
-אבל אנחנו צריכים לקחת רגע צעד אחורה, ולשאול - למה בכלל להתחיל ספר בפרק על *מוות*? המוות הוא כמו המצפן שלנו, שמכוון אותנו כיצד ראוי לחיות; הוא האות שקובע שעלינו לקחת את החיים *ברצינות* - הרי הם משאב מוגבל. הפילוסוף הרומי קיקרו, מספר שלמה, אומר ש*לימודי הפילוסופיה הם הדרך להכין את עצמך למוות*. מישל דה-מונטיין מוסיף כי ללמוד פילוסופיה זה *ללמוד איך למות*. המוות, אומר היידיגר, הוא האירוע האישי ביותר. *משמעות החיים היא שהם נגמרים*, אומר קפקא.
-
-ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
-
-החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
-
-[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
-
-### המוות כמורה פילוסופי 
-
-הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
-
-רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
-
-מישל דה-מונטיין נשען על הסטואים, שתפיסתם הייתה דטרמיניסטית, קרי - כל האירועים כבר קבועים מראש. איזו אתיקה נשארת בעולם כזה? הסטואים התמקדו ב*תגובה* לאירועים; גישה של קבלה, הכלה, ולא התכתשות בלתי-פוסקת עם מהלך החיים שלך. המוות ממחיש לכולם - גם למי שלא מאמין לסטואים - שיש לפחות דבר אחד, דטרמיניסטי ברור, שראוי להבין את הגישה הנכונה לגביו.
-
-אצל היידיגר, ה*התכוונות לקראת המוות* היא אופן קיומי מתמשך, לעבר אותו הדבר האישי ביותר. אתה לא תחייה את חייך כחיים אותנטיים, אומר היידיגר, אם לא תכיר בכך שחייך הם מעין קונוס מתכנס, לקראת המוות. 
-
-!!! info ""
-	שלמה מספר על אמריקאית שעשתה *טבלת ייאוש* - היא חישבה, על סמך תוחלת החיים הממוצעת, כמה ימי שני נותרו לה. פתאום יום שני - אירוע בלתי-מעניין בעליל - נהפכים לאירוע דרמטי כזה, עם פאתוס אדיר.
-
-ההכרה באופי המתכנס של החיים יכולה להתחבר ככה לפועלנו ביומיום, לדברים פשוטים כמו למחוק ימי שני. 
-
-### מוות טוב?
-
-!!! success ""
-	[Shelly Kagan - Death - קורס באוניברסיטת ייל](https://oyc.yale.edu/death/phil-176)
-
-מתי מוות הוא טראגי? נוזיק מצייר נוסחא מסוימות, בהודאתו נוקשית ונוסחתית מדי, לנסות להבין מתי מוות הוא מוות טוב או מוות פחות טוב - לפי החרטה שנרגיש בעת המוות. האם כל מוות הוא מוות טארגי, או שיש איזשהו שלב שנגיד - *איזה יופי, חייתי חיים מצוינים, המוות הגיע בזמן הנכון* 👍. התמונה הזו, במובן מסוים, קבועה מדי; היא מציבה את החיים כסוג של רשימת-מטלות כזו, שמתעלמת משינוי העדיפויות שלנו, ומהדברים הבלתי-צפויים שאנחנו משיגים. עד כמה הנוסחה הזו חשובה בכלל? זו לא סתם מחשבה דבילית; ברור שאם יש לך פרויקטים גדולים בחייך, כמו לגדל ילדים, שהם אמת-המידה למוות טוב או רע. אבל, כמה כוח הסברי יש לה? מה חסר בה, מה היא מפספסת? 
-
-אולי הדרך להעניק ערך למוות הוא לא הבנת המוות, אלא הבנת המניעים והדחפים שמעסיקים אותנו במוות; אולי היא ההכרה המיידית שהחיים הם משאב מוגבל, ועמה לנצור אותם עכשיו - ולזנוח את העיסוק במוות.
-
-נוזיק מבחין בין *regretted death* לבין *regrettable death*; כלומר, בין מוות שמתחרטים עליו סובייקטיבית, לעומת אובייקטיבית. אולי אתה תמות לבד ומסכן בג'ונגל, ודווקא שם המוות יהיה מנחם, ולא מלא חרטה - אבל דווקא אם תמות מוקף באוהבים, אתה לא תרצה ללכת - *ושם* יש משהו טראגי. אולי אם תהיה קליפה ריקה, אך בחיים נעימים, המוות שלך הוא טראגי חיצונית, אבל לא כואב בחוויה הפנימית שלך; ומנגד, אולי המוות האמיתי הוא דווקא אובדן החוויה הסובייקטיבית, בלי קשר למצב הפיזי. 
-
-## הורים וילדים
-
-ושוב אפשר לשאול - למה שהפרק השני יהיה דווקא על הורים וילדים? במובן מסוים, אומר נוזיק, האם החיים הטובים הם לא כאלו שיצרו מעין יקום בצלמך? זה קצת מגלומני; הדרך הפרקטית לעשות זו היא להביא ילדים, ולחיות חיים שיהוו להם דוגמה. אתה בעצם משחק את התפקיד של אל בורא - עליך לחנך את הילדים שלך ולברוא אותם בצורה הטובה ביותר, וזה כרוך ברעיון של *איזה מן אדם אני רוצה להיות? איזה מן יקום אני רוצה לברוא?* זו מעבדה טבעית של אלו שבוחרים להביא ילדים.
-
-הגל מבין את האדם כאדם היוצר; הקשר בין האדם לבין היצירה שלו הוא מאוד עמוק ומאוד אנושי. כשנוזיק מדבר על דיני ירושה, הקשר לילדים טבעי - התוצרים של האדם, בין שחומריים ובין שאנושיים, הם חלק בלתי-נפרד ממנו במובן מסוים. בכך שתוריש רכוש חומרי לילדים או לאהובים שלך, אתה מבטא את הקשר הרגשי העמוק שלך הן לתוצרים והן לילדים - אבל לא נובע מזה תבונית שתוכל להוריש *את מה שלא יצרת בעצמך*, ולאורכי הדורות עד אינסוף. אתה לא תכיר את הנין של הנין שלך, ולא תרוויח את הכסף שתוריש לו - למה שתוריש לו משהו מעצמך?
-
-נוזיק עצמו היה ליברטריאני - הספר שלו חצב להבות בתחום - ודווקא כאן הוא אומר שיש עניין בצדק חלוקתי, באותו הרכוש שיורד במורד הדורות מאנשים שאתה לא מכיר ולא קשור אליהם - משום שהוא לא קשור בזכויות *שלך* - לא אתה יצרת את זה, ואף אחד שאתה מכיר לא העביר לך את זה, בפניית פרסה מוחלטת מהתפיסה הליברטריאנית.
-
-עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
-
-
-## הקדושה של חיי היומיום
-
-> Hοliness need not be a separate sphere
-
-
-אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
-
-ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
-
-עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
-
-השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
-
- ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
-
-האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
-
-אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
-
-היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
-
-## על טבע האלוהים והאמונה
-
-> Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a *possibilty*.
-
-
-
-הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
-
-לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
-
-באיזו מידת פתיחות אנחנו צריכים להיות? שלמה מספר על פעם שירד עליו גשם, ולא היו שום עננים; אז זהו, יש אלוהים? נניח ומסתכלים במיקרוסקופ והמיקרובים מאייתים THERE IS GOD - קנינו את זה? מתי יגיע האות שלא נוכל לערער עליו? *משיח צריך להגיע* - אבל הוא יגיע, נגיד, *הוא לא פה - הוא צריך להגיע!*
-
-## מיניות
-
-> מיניותו של אדם, לפי דרגתה וטבעה, מגיעה עד צמרת רוחו
-> 
-> Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit
-> 
-> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
-
-
-האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
-
-ראשית, עלינו לעמוד על ההבדל בין מין למיניות. הכסות של מיניות רחבה בהרבה מרק מין - זו תופעה של ערכים חברתיים, סוציאלוגיים, והרבה מעבר. האם המין, במובן הביולוגי, הוא הגרעין - וסביבו יש מעטפת פסיכולוגית, שניתן לקלף ולהישאר עם הליבה, המשותפת לנו ולשאר היונקים? או שמא מיניות היא ביטוי מהותי יותר, בלתי-נפרד ממין?
-
-נוזיק מתמקד בהיבט הפילוסופי של המיניות, ולכן מתאר את המיניות הטובה ביותר - לא במובן המעשי, אלא במובן הפילוסופי, המימוש הטוב ביותר; זאת למרות שמיניות כזו רחוקה מאיתנו מאוד, אם היא בכלל שם. 
-
-ההשוואה למצב בפועל מציפה את השאלה - האם המיניות היא כמו שסארטר מתאר אותה - כ*Οne-upmanship*, ניסיון לשלוט - או כמו שרוג'ר סקרוטון מתאר אותה, כביטוי של אהבה? האם יש בה בכלל כזה עומק, לכאן או לכאן? או שהיא פשוט כוח קמעאי, כמו שפרויד חושב, ופשוט ריככנו את זה כחברה מתורבתת?
-
-האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
-
-
-
-
-
-
-[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
-[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
-[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
-[^4]: ר' [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
-[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
-[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
-[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים.md

@@ -0,0 +1,706 @@
+---
+title: החיים הרפלקטיביים
+---
+
+
+!!! info "חומר הקורס"
+	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55545#section-0), [סילבוס](https://bgu4u.bgu.ac.il/pls/scwp/!app.ann), [ספר (The Examined Life - Nozick)](/פילוסופיה/אתיקה/nozick.pdf)
+
+
+![life](/פילוסופיה/אתיקה/examined.jpg)
+
+
+[רוברט נוזיק](https://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Nozick) הוא פילוסוף יהודי-אמריקאי מחונן שכתב את הספר *The Examined Life*, שמשלב מגוון אדיר של נושאים ומקפל אותם לתוך הפילוסופיה ולחיים שלנו. 
+
+הספר של נוזיק כנה מאוד. נוזיק עצמו היה פילוסוף מאוד מרשים - הוא סיים דוקטורט בגיל 25, עבר ללמד בהרווארד, ונשאר שם עד שנפטר. כוכבו עלה בעקבות פרסום ספרו [*Anarchy, State and Utopia*](https://en.wikipedia.org/wiki/Anarchy,_State,_and_Utopia) שטוען בעד מדינה ליברטריאנית, ומשם זכה למעמד יוקרתי לכל אורך הקריירה שלו.
+
+## חיים שאין בהם חקירה...
+
+שמו של הספר הוא התייחסות לסוקראטס - 
+
+> חיים שאין להם חקירה, לא כדאי לו לאדם לחיותם
+> > [סוקראטס](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה)
+
+סוקראטס הוא זה שגרר את הפילוסופיה מהקדם-סוקראטיים, שחקרו את הטבע, לכיוון חקר אינטימי של החיים. השאלה הסוקראטית המרכזית ביותר היא -
+
+<big>**איך עליי לחיות??**</big>
+
+אם נעלה לאתגר הסוקראטי, הרי שהחיים שלנו במובן מה צריכים להיות מונהגים על פי הפילוסופיה, כחקירה. זהו לא רעיון מובן מעליו - ש*לא ראוי לחיות* חיים בלי חקירה פילוסופית. 
+
+אם נרד לשורש המילה *פילוסופיה* - אהבת החוכמה - הטענה הזו *קצת* פחות יומרנית, אבל עדיין טענה מפוצצת, שאחרי סוקראטס הפכה לרעיון מכונן עמוק בפילוסופיה - החיים הטובים הם החיים מודרכי החוכמה.
+
+> כל עוד רוחי בי ואני יכול, לא אחדל מלשאוף לחוכמה ולעוררכם ולדבר על איך כל אחד מכם שאפגוש בו כפי שרגיל אני לדבר. אנא, הטוב באנשים \[ . . . ] הרי אינך מתבייש לדאוג לכסף, שירבה בידך ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתך, שתהא טובה ככל האפשר, אינך דואג ואינך שם לב ?
+> > סוקראטס, *אפולוגיה*
+
+חוכמה, אומר סוקראטס, היא הניסיון להבין ולדעת מה חשוב בחיים, ואיך ראוי לחיות - ובמובן מסוים, סוג מסוים של אהבה[^1].  היא הניסיון לא רק להבין, אלא להוציא לפועל חיים בצורה הטובה ביותר - עניין דרמטי ומרגש, ולא רק בגלל שחייו של סוקראטס מוטלים על הכף. בעיניי סוקראטס, לדאוג לדברים אחרים - כמו כסף - על פני דברים כמו חוכמה, צדק ויופי - אלו חיים מביישים, עד כדי כך שראוי לוותר עליהם. הוא מציב את החקירה הפילוסופית כתנאי הכרחי לחיים טובים - ובעיניו, גם תנאי מספיק; [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) חולק עליו בהמשך[^2].
+
+באיזה מובן אותם החיים מלאי החקירה הם *טובים*? איך בדיוק הם משפרים את החיים? 
+
+### מודעות עצמית
+
+חקירה, מביאה מודעות עצמית, וזו מביאה לאוטונומיה מוגברת - אנחנו יודעים מי אנחנו, למה אנחנו מסוגלים, וככה משתחררים מהרבה מהחסמים שלנו ופועלים בכוונה תחילה - יצורים שמחוקקים לעצמנו את החוק, כמו ש[קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) חושב; אנחנו לא יצורים דוגמטיים שנשמעים רק לסמכויות מן החוץ, אלא נושאים בחיים שלנו בכבוד מסוים, בענווה ובסובלנות.
+
+עד כמה הכרחיות המידות הטובות האלה לחיים טובים? סוקראטס, אריסטו והיוונים מקבלים אותן כחיוניות - אבל האם זה כזה ברור? ומה לגבי *אין שכל, אין דאגות?* *יוסיף דעת, יוסיף מכאוב*? הירושה הזו של היוונים אינה מובנת מאליה; האם רמת הרווחה באמת משתפרת עם המידות הטובות? כמה מן המידות הטובות צריך לחיים טובים? האם יש *יותר מדי?*[^3]  חשבו למשל על מודעות עצמית - *יותר* מדי מודעות עצמית הרי יכולה לעשות הרבה נזק.
+
+השאיפה היא לא רק מודעות עצמית, אלא מודעות בכלל - הכרה באמת; אם אדם נמצא באשלייה, לא נגיד עליו שהוא *מודע*; אדם שיודע ומבין את האמת הוא מודע. גם לאמת יש ערך[^4]. האמת גם מודעות עצמית היא חתירה מסוימת לאמת?
+
+### אמת עצמית?
+
+מודעות עצמית עוזרת לנו להפריד בין המציאות שבחוץ לבין ההשלכה שלנו החוצה על המציאות - היא מעיין מכשיר לידיעת האמת. 
+
+מודעות עצמית כרוכה כמובן בהכרח באמת החיצונית. אני לא יכול להתבונן בעצמי ולהחליט, *אני שחקן שחמט ברמה 2,700*. עד שלא יצפו בי צופים חיצוניים וידרגו אותי באופן אובייקטיבי, אני לא אגיע לציון השחמט האמיתי שלי, מודע ככל שאהיה לו. 
+
+בהקשר אחד, המונח *אמת* הוא אובייקטיבי לחלוטין - הוא פשוט מה שזה; אין דבר כזה *אמת סובייקטיבית* - בהגדרה! או שאני שחקן שחמט בדירוג 2,700, או שלא - ההכרה שלי בציון השחמט היא החלק הקונטינגנטי, אבל לא הציון עצמו.
+
+דרך אחת להסתכל על זה היא להגדיר *אותנטיות* כאמת אובייקטיבית - יש מהות מסוימת ללהיות מתן, וללהיות גיא, וללהיות ג'ינג'יסטותאלס. המהות הזו היא *אמיתית* - היא דבר אובייקטיבי לחלוטין - אבל היא פרטנית-סובייקטיבית במובן שהיא חלה רק על פרט אחד. זוהי תפיסה אקזיסנציאליסטית, שדוגלת בחופש - שאי אפשר לתאר מושגית, שהרי חופש הוא בדיוק אותו הדבר שאי אפשר לתפוס. 
+
+המהות הזו היא דבר מתמשך, שהולך ונוצר. כמו שאומר ניטשה - 
+
+> היעשה למה שהינך!
+
+המודעות העצמית, והאמת, הן סוג של תהליך במובן הפרטני הזה, וההפרדה בינה לבין אמת מוחלטת היא אפורה מאוד. הכוונה היא לא למימוש עצמי במובן האריסטותלי, של מימוש פוטנציאל, אלא במובן ישיר יותר - עצם העיצוב העצמי הוא האותנטי, והוא האמת ההולכת ונמשכת. המימוש העצמי הזה לא יקרה מעצמו.
+
+נוזיק מדגיש שחיי החקירה הם עצימים יותר - מאוד קשה ומאוד פעיל לחקור את החיים ואת עצמך. אלו חיים עם יותר עושר פנימי, יותר משמעות, יותר פעילות. 
+
+##  חקירה פילוסופית כפורטרט
+
+החיים העצימים האלו הם החזון הסוקראטי - אך הם התעמעמו במרוצת הפילוסופיה. בעוד שסוקראטס עלב בהדיוטות ב*אגורה* ביוון, העיסוק הפילוסופי כיום הוא מקצועי, שיטתי, ומתרחש במחלקות לפילוסופיה על ידי אנשים שלעיתים אפילו לא מודעים לשאלה הסוקראטית - ומפרסמים מאמרים טכניים על נושאים מסוימים[^5]. ייתכן והם נהנים מכך, אבל זו חיה אחרת לגמרי מהפילוסופיה הסוקראטית הקלאסית.
+
+> <div style="text-align: left">Philosophical meditations about life present a <b>portrait</b>, not a <b>theory</b></div>
+> > Nozick
+
+הדבר שאנחנו מבקשים יחד עם נוזיק הוא לא טכני או מוחלט, אלא דרך חיים, יצירת רוח מסוימת. אין לנוזיק נוסחת קסם, שאנחנו יכולים ליישם בחיים שלנו והופה! חיים טובים. נוזיק מציג בפנינו אמיתות פשוט על ידי כך שהוא מציג את *עצמו* - זה האופן ש*אני* מבין שעלינו לחיות. הכוח המשכנע, אם יהיה, יהיה מתמונתו של נוזיק ותובנותיו כפילוסוף מתבגר. ההגדרה של נוזיק היא הגדרה *אוסטנסיבית* - בהצבעה - ולא תיאורטית. כך גם אותנטיות - אי אפשר להגדיר את זה, רק להצביע על זה; לאישיות יש קדימות על פני המאפיינים התיאורטיים.
+
+!!! warning ""
+	אילו עוד דרכים יש לחיות את החיים הטובים?
+	יש הרבה דברים מעבר לבועה הפילוסופית; יש קשרים חברתיים, חוויות, עשייה בעולם בפועל, ואפילו חקירה אמפירית. חשוב לא להיתקע בבועה הפילוסופית!
+
+הנימה של נוזיק היא אישית ומהורהרת; הקריאה היא תרגיל מסוים בחיים הפילוסופיים - הדיון הפילוסופי מתחיל באמצע, ונקטע באמצע; הספר, כמו החיים הפילוספיים, הוא סוג של כלכלת תסכולים. 
+
+## למות
+
+### המוות כמצפן
+
+אבל אנחנו צריכים לקחת רגע צעד אחורה, ולשאול - למה בכלל להתחיל ספר בפרק על *מוות*? המוות הוא כמו המצפן שלנו, שמכוון אותנו כיצד ראוי לחיות; הוא האות שקובע שעלינו לקחת את החיים *ברצינות* - הרי הם משאב מוגבל. הפילוסוף הרומי קיקרו, מספר שלמה, אומר ש*לימודי הפילוסופיה הם הדרך להכין את עצמך למוות*. מישל דה-מונטיין מוסיף כי ללמוד פילוסופיה זה *ללמוד איך למות*. המוות, אומר היידיגר, הוא האירוע האישי ביותר. *משמעות החיים היא שהם נגמרים*, אומר קפקא.
+
+ובאיזה אופן הפילוסופיה היא ההכנה הנכונה למוות? באיזה אופן המוות הוא מורה פילוסופי חשוב? איך הפילוסופיה תעזור לנו למות *מוות טוב?* מה זה בכלל מוות טוב? יש דבר כזה?
+
+החיים הם תהליך מסוים, ותהליכים הם דבר שקשה מאוד להכיר; הגישה ה[אפלטונית](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), למשל, תובעת שאנחנו יכולים לדעת רק את הדברים ה*נצחיים*, הקבועים - ולא את העולם הזה, המתהווה. באופן דומה, אנחנו מבינים תהליכים באמצעות נקודות קבועות; אולי זו הסיבה שאנחנו מנסים להבין את החיים - המוות המתהווה - בנקודה הקבועה שלהם, היא המוות. זו זווית אפיסטמית.
+
+[סולון](https://en.wikipedia.org/wiki/Solon), המחוקק האתונאי הגדול, קבע ש*אי אפשר להגיד על אדם שהוא מאושר עד שהוא מת*. זוהי הגישה היוונית, שמהדהדת גם בכתביהם של רבים, לרבות ה[אתיקה של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). במובן מסוים, טיבם של החיים הוא המהלך - למשל אם אדם מתחיל ממקום גרוע ומגיע למקום טוב, או להיפך; אולי רק בבירור המהלך כולו, שזמין לנו רק במוות, נוכל לשפוט אם חיים הם *טובים* או לא טובים. יש הרי מבנים טובים יותר ופחות לחיים - חיים של שיפור מתמיד עדיפים על חיים של התדרדרות, אפילו אם הממוצע של איכות החיים שלהם גרוע יותר. בעצם ההתדרדרות יש משהו טראגי. 
+
+### המוות כמורה פילוסופי 
+
+הפילוסופים הנ"ל תופסים את המוות כמשהו בעל ערך *פדגוגי*, מחנך; כמו שסוקראטס מספר לנו לקראת מותו ב[*פיידון*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פיידון), על החשיבות של מה שאינו חומרי - הנפש, ומה שטוב לה, והחיים שלאחר המוות, אם ישנם - והדרך שאפילו הם בעלי ערך פדגוגי מסוים.
+
+רעיון נוסף הוא שהרעיון של המוות הוא האופן העמוק ביותר שבו אנחנו לומדים את מידת ה*ענווה*, המידה החשובה ביותר בעיני תרבויות רבות, דתיות ולא דתיות. בימי הביניים אפילו היו בובות קטנות של שלדים, עם הכיתוב - *Memento mori*  - זכור את המוות. 
+
+מישל דה-מונטיין נשען על הסטואים, שתפיסתם הייתה דטרמיניסטית, קרי - כל האירועים כבר קבועים מראש. איזו אתיקה נשארת בעולם כזה? הסטואים התמקדו ב*תגובה* לאירועים; גישה של קבלה, הכלה, ולא התכתשות בלתי-פוסקת עם מהלך החיים שלך. המוות ממחיש לכולם - גם למי שלא מאמין לסטואים - שיש לפחות דבר אחד, דטרמיניסטי ברור, שראוי להבין את הגישה הנכונה לגביו.
+
+אצל היידיגר, ה*התכוונות לקראת המוות* היא אופן קיומי מתמשך, לעבר אותו הדבר האישי ביותר. אתה לא תחייה את חייך כחיים אותנטיים, אומר היידיגר, אם לא תכיר בכך שחייך הם מעין קונוס מתכנס, לקראת המוות. 
+
+!!! info ""
+	שלמה מספר על אמריקאית שעשתה *טבלת ייאוש* - היא חישבה, על סמך תוחלת החיים הממוצעת, כמה ימי שני נותרו לה. פתאום יום שני - אירוע בלתי-מעניין בעליל - נהפכים לאירוע דרמטי כזה, עם פאתוס אדיר.
+
+ההכרה באופי המתכנס של החיים יכולה להתחבר ככה לפועלנו ביומיום, לדברים פשוטים כמו למחוק ימי שני. 
+
+### מוות טוב?
+
+!!! success ""
+	[Shelly Kagan - Death - קורס באוניברסיטת ייל](https://oyc.yale.edu/death/phil-176)
+
+מתי מוות הוא טראגי? נוזיק מצייר נוסחא מסוימות, בהודאתו נוקשית ונוסחתית מדי, לנסות להבין מתי מוות הוא מוות טוב או מוות פחות טוב - לפי החרטה שנרגיש בעת המוות. האם כל מוות הוא מוות טארגי, או שיש איזשהו שלב שנגיד - *איזה יופי, חייתי חיים מצוינים, המוות הגיע בזמן הנכון* 👍. התמונה הזו, במובן מסוים, קבועה מדי; היא מציבה את החיים כסוג של רשימת-מטלות כזו, שמתעלמת משינוי העדיפויות שלנו, ומהדברים הבלתי-צפויים שאנחנו משיגים. עד כמה הנוסחה הזו חשובה בכלל? זו לא סתם מחשבה דבילית; ברור שאם יש לך פרויקטים גדולים בחייך, כמו לגדל ילדים, שהם אמת-המידה למוות טוב או רע. אבל, כמה כוח הסברי יש לה? מה חסר בה, מה היא מפספסת? 
+
+אולי הדרך להעניק ערך למוות הוא לא הבנת המוות, אלא הבנת המניעים והדחפים שמעסיקים אותנו במוות; אולי היא ההכרה המיידית שהחיים הם משאב מוגבל, ועמה לנצור אותם עכשיו - ולזנוח את העיסוק במוות.
+
+נוזיק מבחין בין *regretted death* לבין *regrettable death*; כלומר, בין מוות שמתחרטים עליו סובייקטיבית, לעומת אובייקטיבית. אולי אתה תמות לבד ומסכן בג'ונגל, ודווקא שם המוות יהיה מנחם, ולא מלא חרטה - אבל דווקא אם תמות מוקף באוהבים, אתה לא תרצה ללכת - *ושם* יש משהו טראגי. אולי אם תהיה קליפה ריקה, אך בחיים נעימים, המוות שלך הוא טראגי חיצונית, אבל לא כואב בחוויה הפנימית שלך; ומנגד, אולי המוות האמיתי הוא דווקא אובדן החוויה הסובייקטיבית, בלי קשר למצב הפיזי. 
+
+## הורים וילדים
+
+ושוב אפשר לשאול - למה שהפרק השני יהיה דווקא על הורים וילדים? במובן מסוים, אומר נוזיק, האם החיים הטובים הם לא כאלו שיצרו מעין יקום בצלמך? זה קצת מגלומני; הדרך הפרקטית לעשות זו היא להביא ילדים, ולחיות חיים שיהוו להם דוגמה. אתה בעצם משחק את התפקיד של אל בורא - עליך לחנך את הילדים שלך ולברוא אותם בצורה הטובה ביותר, וזה כרוך ברעיון של *איזה מן אדם אני רוצה להיות? איזה מן יקום אני רוצה לברוא?* זו מעבדה טבעית של אלו שבוחרים להביא ילדים.
+
+הגל מבין את האדם כאדם היוצר; הקשר בין האדם לבין היצירה שלו הוא מאוד עמוק ומאוד אנושי. כשנוזיק מדבר על דיני ירושה, הקשר לילדים טבעי - התוצרים של האדם, בין שחומריים ובין שאנושיים, הם חלק בלתי-נפרד ממנו במובן מסוים. בכך שתוריש רכוש חומרי לילדים או לאהובים שלך, אתה מבטא את הקשר הרגשי העמוק שלך הן לתוצרים והן לילדים - אבל לא נובע מזה תבונית שתוכל להוריש *את מה שלא יצרת בעצמך*, ולאורכי הדורות עד אינסוף. אתה לא תכיר את הנין של הנין שלך, ולא תרוויח את הכסף שתוריש לו - למה שתוריש לו משהו מעצמך?
+
+נוזיק עצמו היה ליברטריאני - הספר שלו חצב להבות בתחום - ודווקא כאן הוא אומר שיש עניין בצדק חלוקתי, באותו הרכוש שיורד במורד הדורות מאנשים שאתה לא מכיר ולא קשור אליהם - משום שהוא לא קשור בזכויות *שלך* - לא אתה יצרת את זה, ואף אחד שאתה מכיר לא העביר לך את זה, בפניית פרסה מוחלטת מהתפיסה הליברטריאנית.
+
+עוד אומר נוזיק כי *ההורים שלנו חיים וקיימים בלא-מודע שלנו*. רובו המוחץ של העיצוב שלנו קרה לפני שהיה לנו זיכרון - בידי הסביבה, וההורים. כאתה צופה בחוויות המשמעותיות של הילד שלך וחושב, *בואנ'ה, הוא לא יזכור מזה כלום*, אתה מבין פתאום כמה יש בתת מודע *שלך* שהוא משמעותי ואתה לא זוכר - רעיון שקל לזכור, אבל קשה להפנים. 
+
+
+## הקדושה של חיי היומיום
+
+> Hοliness need not be a separate sphere
+
+
+אומר נוזיק בפרק הזה, שבו מתאר את קדושת היומיום באמצעות *אוכל* ואכילה. בתשומת הלב הכרוכה באכילה יש משהו רוחני. עד כמה אותה החושניות שכרוכה באכילה היא עניין רוחני? יש אפילו הטוענים שבדיוק ההיפך - במסורת הנוצרית למשל, מאז הקדוש פול שאמר שאנחנו חיינו בבשר עד ישו, ועכשיו עברנו לרוח; הפרדה דיכוטומית מוחלטת ובסיסית. איך מגשרים על המתח הזה, בין חושניות לרוחניות? איך אנחנו מבינים את הנפילה מהאל אל פרי העץ?
+
+ואולי על מנת להבין *קדושה*, נדרש גם משהו פנימי, ולא רק תחושה מבחוץ? אני צריך להניח שיש טוב כלשהו בעולם לפני שאצפה בו בחוץ. ואולי הקדושה נובעת מצורך של *שליטה*, מניסיון לתת הסבר לעולם שבחוץ? ואולי היא דווקא מרצון להתמזג, במובן הגליאני - *הרוח שוכן בתוך השלילי והופך אותו להוויה* - שמתבטא בדוגמאות של נוזיק על נשימה ואכילה, שמטשטשת את הגבולות של העצמי באוקיינוס האינסופי של העולם (*העולם נושם אותך*)? אנשים דווקא מתרגלים נשימה כדי להיות יותר בשליטה, אבל גם נאבדים בנשימת העולם. 
+
+עמדנו על הניגודים בין רדוד ועמוק - שגם מתבטא בנשימה - ובין שליטה והתמזגות. הדרך לקדושה היא דרך מסוכנת, בגלל הניווט בין כל הניגודים האלה. אם כל דבר רדוד נהיה עמוק, אנחנו מאבדים את המצפן; דווקא אם הכל עמוק, כלום לא עמוק - אולי ההבחנה בין מה באמת עמוק למה שטחי היא סוג של חוכמה. 
+
+השימוש של נוזיק במונח *קדושה* הוא טעון. קדושה מתקשרת לנשגב, לגדול מאיתנו, ללא מובן שאנחנו יראים ממנו. בקדושה יש ויתור מסוים - הנה דבר שאני לא מבין עד הסוף, ועליי להיות קשוב בחקירה שלי למה העולם יכול להיות. בעצם העצירה והמחשבה - *רגע, אני לא יודע הכל* - יש את אותו הכבוד שהקדושה דורשת. הדבר הנשגב הזה - *אל, או טבע*[^6] - גדול ממך לאין שיעור, ואתה גרגיר חול קטן ומסכן בתוכו - אבל אולי, כמו שקאנט אומר, עצם היכולת שלך לקלוט משהו מהדבר הזה היא לא דבר משפיל, אלא גדולה של ממש. 
+
+ ואולי דווקא תשומת הלב הזו היא פירוק של המחסומים, *איחוד* עם העולם? במקום להיות מוגבל בתוך התודעה שלנו ובתוך המחסומים שלנו, לצפות ממה שקורה בחוץ ולקחת בו חלק, במובן מסוים מעבר לעצמנו. ומצד שני, בסיפור הבודהיסטי שנוזיק מזכיר - שנזיר שעומד להיטרף אוכל תות וחושב לעצמו כמה הוא מתוק - יש משהו משוגע; האם אין משהו אבסורד בזה שלא מחפשים מוצא, אלא "נתקעים" על פרטים מסוימים בעולם? האם ההתמזגות הזו היא קדושה, או דווקא הנפילה מהקדושה?
+
+האם אנחנו לא נמצאים במקום יותר בטוח כשאנחנו נמצאים בעמדה ספקנית? יש את הדברים שאנחנו רואים - ואתה מבקש להוסיף מעבר? חובת ההוכחה היא עליך; למה שיהיה בפענוח המציאות מובן של *קדושה*? אולי כדאי לדבוק בכיוון המדעי, שמביא תוצאות, ולא בכיוון הרוחני?
+
+אבל האם אפשר בכלל להתחיל מנקודת מבט ניטרלית, כמו שהמדע מבקש? הרי אנחנו מתחילים תמיד מנקודת המבט האנושית שלנו. הוסרל כותב על זה במובנו *Life World*, שקובע שנקודת ההתחלה שלנו היא תמיד אנושית ומוגבלת[^7].
+
+היידיגר, באופן דומה, מפריד את העולם לשני אופנים - *Ready-at-hand* ו*Ready at Present* - כאשר החקירה המדעית היא המובן השני. נחקור את העולם הפיזיקלי ככל שנחקור, תמיד יהיה מובן ראשוני יותר, שהוא האופן שבו אנחנו חווים באופן מידי את העולם, כמו תינוקות. אולי במקום קדושה, יש כאן סוג של *הומניזם*. איפה ההומניזם נגמר ומתחילה הדתיות?
+
+## על טבע האלוהים והאמונה
+
+> <div style="text-align: left">Can we really take God seriously? What circumscribes the religious sensibility in our intellectual time is not actual belief - I cannot say that I am a believer - but simply a willingness to contemplate religion or God as a <b>possibilty</b></div>
+
+
+
+הדיון על אלוהים מאיים להיגרר לעולם מטאפיזי, אבל חשוב לזכור שאמונה היא עדיין הנורמה - גם היסטורית וגם גיאוגרפית - ויש לה כמובן השלכות מעשיות ודרמטיות בחיי הפרט. וכמובן, שאמונה מכסה הרבה מעבר רק לאל במובן הקלאסי - גם אצל החילונים יש הרבה מובנים של אמונה במשהו *מעבר* לחולין. אנחנו טרודים *בתופעת* האמונה, ואיך ממקמים אותה.
+
+לאמונה יכול להיות גם אידאל אתי מסוים - גם אם *אין* ישות שמקיימת את כל התכונות האלו, אפשר להציב אותן כמצפן, בין שנקבל אותן ובין שלא, ובין שנקבל את האל ובין שלא.
+
+באיזו מידת פתיחות אנחנו צריכים להיות? שלמה מספר על פעם שירד עליו גשם, ולא היו שום עננים; אז זהו, יש אלוהים? נניח ומסתכלים במיקרוסקופ והמיקרובים מאייתים THERE IS GOD - קנינו את זה? מתי יגיע האות שלא נוכל לערער עליו? *משיח צריך להגיע* - אבל הוא יגיע, נגיד, *הוא לא פה - הוא צריך להגיע!*
+
+## מיניות
+
+> מיניותו של אדם, לפי דרגתה וטבעה, מגיעה עד צמרת רוחו
+> 
+> <div style="text-align: left">Τhe degree and kind of a man's sexuality reaches up into the ultimate pinnacle of the spirit</div>
+> 
+> > [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [*מעבר לטוב ולרוע*](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר לטוב ולרוע)
+
+
+האם מיניות היא תופעה עמוקה? או שהיא עניין פסיכולוגי גרידא? זאת השאלה שנוזיק שואל בפרק.
+
+ראשית, עלינו לעמוד על ההבדל בין מין למיניות. הכסות של מיניות רחבה בהרבה מרק מין - זו תופעה של ערכים חברתיים, סוציאלוגיים, והרבה מעבר. האם המין, במובן הביולוגי, הוא הגרעין - וסביבו יש מעטפת פסיכולוגית, שניתן לקלף ולהישאר עם הליבה, המשותפת לנו ולשאר היונקים? או שמא מיניות היא ביטוי מהותי יותר, בלתי-נפרד ממין?
+
+נוזיק מתמקד בהיבט הפילוסופי של המיניות, ולכן מתאר את המיניות הטובה ביותר - לא במובן המעשי, אלא במובן הפילוסופי, המימוש הטוב ביותר; זאת למרות שמיניות כזו רחוקה מאיתנו מאוד, אם היא בכלל שם. 
+
+ההשוואה למצב בפועל מציפה את השאלה - האם המיניות היא כמו שסארטר מתאר אותה - כ*Οne-upmanship*, ניסיון לשלוט - או כמו שרוג'ר סקרוטון מתאר אותה, כביטוי של אהבה? האם יש בה בכלל כזה עומק, לכאן או לכאן? או שהיא פשוט כוח קמעאי, כמו שפרויד חושב, ופשוט ריככנו את זה כחברה מתורבתת?
+
+האם אנחנו רואים ב*אנושיות* של הצד האחר חלק מהותי במיניות? אם כן, חזרנו לדילמה של סארטר וסקרוטון; אם לא, נפלנו לקדירה הרותחת של פרויד. האם המיניות נהפכה במהותה לאנושית, או שאנחנו בדיוק כמו הגמל והנאקה? האם ניתן לצמצם מיניות למין, או מין למיניות, או שאלו שני דברים נפרדים לגמרי?
+
+## אהבה
+
+איך שלא נחתוך את זה, אהבה היא דבר מרכזי בחיים, אולי חיוני כדי להיות מאושרים. יש אפילו המבססים אתיקה בשלמותה על אהבה. כבר מהפרה-סוקראטיים, האהבה מקבלת מעמד קוסמי - כמו אצל [אמפדוקלס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים#אמפדוקלס), שחשב שהיקום נברא מהניגוד בין אהבה לשנאה. היוונים הקדמונים היו יראים מאהבה ככוח משחית ובלתי-נשלט, ועד היום קשה לנו להעלות על הדעת אדם בלי *שום* אהבה כלשהי, *למשהו*[^8].  לאהוב משהו, נדמה לנו, הוא חלק בלתי נפרד מלהיות אנושי.
+
+אבל *מה זה* הדבר הזה? 
+
+האם זה בכלל דבר אחד? זו שאלה שנוזיק מיד מעלה. למה שתהיה לנו מילה אחת לאהבה של רומנטיקה, של מדינה, של חברים, של האל. אנחנו מדברים על אותו הדבר, או שזהו רק שיתוף השם?[^9]
+
+נוזיק מתחיל בהגדרת ה*אהבה* כ - 
+
+> <div style="text-align: left">Υour own well being is tied up with that of someone (or something) you love</div>
+
+
+זו לא אמירה זניחה - היא מצמצמת לנו את התחום. לכל בעלי החיים ובני האדם יש *well being* מסוים, אבל ל*תפוחים* לא. אז באיזשהו מקום, אתה לא יכול לאהוב *תפוחים* - זה רק שיתוף השם. האם בכלל אפשר לאהוב *חפצים?* אפשר לריב על זה: נדמה שנוזיק חושב שלא, אבל אחרים - כמו הפילוסוף הפוליטי ג'ראלד כהן - חושבים שכן. 
+
+
+![apples](./apples.jpeg)
+<small>לא אהבה?</small>
+
+ומה לגבי *אהבה עצמית?* באיזה תנאים, אם בכלל, זהו אותו המושג של *אהבה?* לכאורה, לאדם לא יכולה להיות אהבה *ארוטית* לעצמו: זה נשמע לנו בעייתי. ומנגד, לכולנו יש הנחת יסוד שאדם אוהב את עצמו. 
+
+משפתח בהגדרה שלו, נוזיק מתרכז בסוג מסוים של אהבה, היא אהבה רומנטית בין בני זוג - *ארוס* - Τhe kind of love where you are *in love*. רוברט מאפיין אותו בWe - אהבה שחותרת ליצירה של *אנחנו*, התמרה מסוימת של הזהות לעבר זהות חדשה, משותפת. 
+
+> <div style="text-align: left">A person in a <i>we</i> might find himself coming across something interesting to read yet leaving it for the other person, not because he himself would not be interested in it but because the other would be more interested, and one of them reading it is sufficient for it to be registered by the wider identity now shared, the <b>we</b>. If the couple breaks up, they then might notice themselves reading all those things directly; the other person no longer can do it for them. (The list o f criteria for the we might continue on to include something we discuss later, not seeking to “trade up” to another partner.) Sometimes the existence o f the we can be very palpable. Just as a reflective person can walk along the street in friendly internal dialogue with himself, keeping himself company, so can one be with a loved person who is not physically present, thinking what she would say, conversing with her, noticing things as she would, for her, because she is not there to notice, saying things to others that she would say, in her tone o f voice, carrying the full <b>we</b> along.</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 72</div>
+
+
+נוזיק מתאר פה פנומנולוגיה מסוימת של האהבה הזוגית - ההשתייכות לאותו *we*, או לכל הפחות הרצון לממש אותו. 
+
+> <div style="text-align: left">The desire to form a *we* with that other person is not simply something that goes along with romantic love, something that contingently happens when love does. That desire is intrinsic to the nature of love, I think; it is an important part of what love intends.</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 70</div>
+
+
+נושא שחוזר על עצמו בניסיון להבין אהבה הוא שאלת הרציונליות, היא הבסיס להתנהגות ראויה. בכל התנהגות אנחנו מחפשים רציונל, ולכן טבעי לקוות שגם במשהו בסיסי כמו אהבה תהיה רציונליות - קרי, מוצדקת. שיא המימוש האנושי לפי שפינוזה, למשל, היא *amor dei intellectualis* - אהבת האל השכלתנית. מצד שני, אהבה מוצגת לפעמים כמו סוג של שיגעון - כמו *חלום ליל קיץ* של שייקספיר, איזה טירוף קרקסי כזה. 
+
+## אושר
+
+על ערכו החיובי של אושר קשה להתווכח - קשה להאמין שמישהו לא רוצה להיות מאושר. אבל האם אנחנו רוצים *רק* את האושר? השאלה גוררת כמובן את השאלה - *מה זה* להיות מאושר?
+
+אושר הוא לא רק עניין של התבוננות פנימית - אף אחד לא שואל את עצמו *אני מאושר?*, חושב שנייה, ומחליט *כן\לא*. מאיפה האושר מגיע? רק מהפסיכולוגיה? ממצבי העולם? איזשהו שילוב ביניהם?
+
+מושג האושר[^10] הוא מושג מורכב מאוד, מה שמציף את השאלה *עד כמה* מאושרים אפשר להיות בכלל. 
+
+נוזיק מציע כמה דרכים לאכול את הפיל הזה. הוא מציע כמה סוגים של אושר -
+
+>  <div style="text-align: left">I want to consider three types of happiness emotion here: first, being happy that something or other is the case (or that many things are); second, feeling that your life is good now; and third, being satisfied with your life as a whole. Each of these three related happiness emotions will exhibit the general threefold structure that emotions have [...]: a belief, a positive evaluation, and a feeling based upon these. </div>
+>
+> > <div style="text-align: left">p. 108</div>
+
+**הסוג הראשון** כרוך בשיפוט ערכי - ולאו דווקא מלווה ברגש חיובי חזק: נניח והצבעתי לX על פני Y בבחירות, וX זכה - אבל אני חושב ששניהם גרועים, פשוט X קצת פחות.
+
+**הסוג השני** הוא הערכת היעדר-חסר: לא חסר לי כלום כרגע. ברור שאם יציעו להכניס לי מיליון דולר לחשבון הבנק אגיד כן - אבל אין לי איזשהו *מחסור*: יש כאן רגע *מלא* (bliss).
+
+**הסוג השלישי** הוא שביעות-רצון מחיינו ככלל, וככזה הוא יותר מורכב. זו הערכה שלא קשורה לרגע הזה - יכול להיות שעכשיו בשנייה זו לא ואוו, אבל ככלל אתה מבסוט.
+
+
+נוזיק מזכיר מאוחר יותר גם **סוג רביעי** - *מצב רוח* מאושר. מצב רוח אינו כרוך בהערכה מסוימת, ולא בהכרח קשור לאובייקט מסוים. חשבו, למשל, על [חרדה](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/חרדה). היא, שלא כמו פחד, לא קשורה במצב-עניינים מסוים - אתה יכול פשוט לחטוף חרדה בלי שום קשר לכלום, ובלי שיש לך מה לעשות: אין בו הערכה או קשר למצב. מצב הרוח יכול להיות גם *נטייה* מסוימת - מוכנות לחוש רגש חיובי או לבצע שיפוט חיובי (או שלילי). 
+
+ולבסוף מציע נוזיק **סוג חמישי** - [נירוונה](/פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות#השחרור-nirvana) כזו, שבה אתה מתנתק מעצמך ורק דרך זה מגיע לאושר עילאי מסוים, במנותק מהבלי העולם באשר הם.
+
+
+האם כל אלו הם בכלל אותו הדבר? או שאנו משתמשים בהם רק בשיתוף השם? 
+
+
+אפשר גם לחלק את כל המובנים האלו לאובייקטיבי וסובייקטיבי. יש הרי מדד אושר של האו"ם, ויש כמובן את ההערכה של כל אדם ואדם.
+
+האם יש דברים *מחוץ* לאושר? האינטואיציה הראשונית שלנו קוראת על זו תיגר. האם יש מובן של אושר *שמספח* את הדברים האחרים?
+
+נקודת הפתיחה הראשונה שלנו היא עונג פרוידיאני - *עיקרון המציאות של פרויד* - שקובע שאנחנו מתנהלים במטרה למקסם את ההנאה החושית. ברור שיש מעבר להנאה רגעית - אהיה מוכן לוותר על לבהות בחלון ראווה יפה כדי לא לפספס את הטיסה שלי לתאילנד. אבל גם מנקודת מבט של ריבוי ההנאה ככל האפשר, ההגדרה נופלת -  יש הרבה סוגי *אושר* שכמעט ולא כרוכים בהנאה - חשבו למשל על מטפס הרים: הוא עושה את זה לכיף, אבל זה כרוך בסבל פיזי נורא - אפילו אובדן אצבעות! לא מספיק לנו להיות *דלי של חוויות טובות*.
+
+נדמה כי אושר הוא מעבר ל*מצבים המורגשים* (felt states). אנחנו נהנים מדברים מסוימים *משום* שאנחנו חושבים שהם טובים - סוג מסוים של [דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): זה טוב כי אני נהנה מזה, או שאני נהנה מזה כי זה טוב?
+
+נוזיק חוקר את השאלה באמצעות ניסוי המחשבה של *מכונת החוויות*:
+
+נניח ויחברו אותך למכונה שתאפשר לך לחוות כל מה שאתה רוצה. החוויות לא יהיו אמיתיות, אבל לא תדע שהן לא היו אמיתיות. החוויות יהיו אמיתיות, וגם האיכויות. עכשיו נשאלת השאלה - האם היית רוצה להתחבר למכונה?
+
+אנחנו יכולים להבין מי ש*לא רוצה* - לא נגיד עליו שהוא לא רציונלי. עצם ההבנה הזו מעידה שיש לנו תובנה ש*יש משהו טוב* מעבר לחוויות הסובייקטיביות - בין אם של חזיר ובין אם של סוקראטס. המושג של אושר קשור אצלנו, כנראה, קשרים מהותיים לערכים אחרים - כמו האמת. אנחנו לא אוהבים את המחשבה שהחוויות הן לא *אמיתיות* - כמו שלא היינו נהנים אם מישהו היה חולק לנו מחמאה שאנו יודעים שאינה אמיתית. 
+
+יש מעבר לצד הסובייקטיבי: אפשר לחשוב על החיים כמין נייר לקמוס כזה, שמעיד שחיי הולכים כהלכה - חיי האושר שלי הם לא גן עדן של שוטים, אלא סממן שהחיים שלי באמת מתנהלים היטב. ומה צריך להיות האיזון בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי? הסובייקטיבי ברור לנו מאז שאנחנו תינוקות. האם האובייקטיבי ברור לנו? או שהוא בדיחה עצובה?
+
+> <div style="text-align: left">What we want, in short, is a life and a self that happiness is a fitting response to— and then to give it that response</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">p. 117</div>
+
+ואולי די בעצם ה*פעילות* כדי להבין אושר[^11]? או שמא הסיפוק הפרטני מספיק?
+
+חשבו למשל על אדם עם *[תסמונת קורסקוף](https://en.wikipedia.org/wiki/Korsakoff_syndrome)* - שמונעת יצירה של זכרונות לטווח הקצר. בכל פה שתצא מהחדר, הוא יגיד, *או, מתן! כמה זמן לא ראיתי אותך!*, גם אם תיכנס שוב אחרי חצי דקה. על פניו, חייו מלאים רגעי אושר - אבל האם נוכל להגיד עליו שהוא מאושר? 
+
+גם אם נשים בצד פסיכופתולוגיות כאלו, משתמע שחיים שהם מחרוזת של רגעי אושר נבדלים הם לא *מאושרים* (וממילא בלתי אפשרי). אושר, במובן עמוק, מחייב לפחות מימד מסוים של אושר שהוא אינו מובן-מאליו, כי עשו לי קיצי בגב. אדם חייב להציב לעצמו אתגרים - אתגרים אמיתיים וקשים - ולהתגבר עליהם, למרות שזה כואב. 
+
+> <div style="text-align: left">Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt</div>
+>
+> ---
+
+> כל דבר מעולה הוא קשה, כשהם שהינו נדיר[^12]
+
+חשבו על גידול ילדים - עבודת פרך! ובכל זאת הורים נוטים להגיד, שגידול הילדים היה הרגע המאושר בחייהם[^13].
+
+ומה לגבי שיפוט האושר: האם אנחנו שופטים אותו טוב יותר מנקודת המבט של ההווה, אלא רק כשנסתכל אחורה, על מה שכבר עבר?
+
+ומה לגבי אירועים חיים שליליים? הרבה פעמים אסונות שנופלים עלינו הופכים אותנו למאושרים - ההתגברות על הרגע שבו הקרקע נשמטת תחת רגליך היא בעצמה סוג של אושר, שהופכת אותך לבלתי-מנוצח. האם זה היה אירוע שלילי, או אירוע חיובי במהלך חייך? ברור שאירוע מסוים, כמו התייתמות מההורים שלך, הוא אסון נורא: אבל אולי זה הנקודה שהפכת מילד קטן ומפונק לחסין מפגעי החיים, והסית את מסלול חייך לטובה. Was it a misfortune? or a fortune? איך עושים את האיזון הנכון בין אושר *רגעי* - המובן השני של האושר של נוזיק - לבין התבוננות כוללת, על מהלך החיים כולו?
+
+> <div style="text-align: left">Life is a tragedy when seen close up, but a comedy when seen in long shot</div>
+> 
+> > <div style="text-align: left">Charlie Chaplin</div>
+
+אפשר להגיד את זה גם ההיפך. נקודת המבט שאתה נוקט בה יכולה לשנות *לגמרי* את ההערכה. ומה היינו מעדיפים? טרגדיה נקודתית וטוב כולל או טוב נקודתי וטרגדיה כוללת? אנשים מנסים *להתעלות מעל הרגע* - גם כדי להעניק משמעות לסבל נקודתי, וגם כדי להעניק משמעות מעבר לעונג נקודתי. לפעמים אנחנו מצליחים למזג בין שתי נקודות המבט האלה. 
+
+מהלך החיים גם הוא מטריד אותנו, לא רק כמות האושר תחת העקומה. 
+
+## להיות יותר אמיתי
+
+נוזיק מדגיש את ההבדל בין *קיום* ל*אמיתיות*: אין לנו תשובה אינטואיטיבית ל*מתי אנחנו הכי אמיתיים*, גם אם אנחנו קיימים באופן בינארי (או שאתה קיים או שאתה לא קיים).
+
+*אמיתיות* מגיעה בהרבה רבדים: יש יותר ממשי ופחות ממשי. ממשי לא מתממשק בהכרח עם קיים: אנחנו יכולים להצביע על אנשים עם הישגים גדולים, שהם עדיין *פחות ממשיים* מאנשים עם פחות הישגים: עדיין אפשר להגיד להם שהם צריכים להיות *יותר*. מה זה ה*יותר* הזה? נוזיק סבור שזו הממשות, וקושר אותה להצלחה - לא הישגית, אלא מבחינת החיים: החיים הם כפי שהם צריכים להיות כשאנחנו *יותר ממשיים*. 
+
+מתי אנחנו אומרים על מישהו שהוא *חבר אמיתי*, או *פילוסוף אמיתי*, או כל דבר אחר? ככה אומרים בהרבה שפות, מה שמעיד על כך שהביטויים האלו מכוונים לרעיון מסוים. 
+
+נוזיק מציע, למשל, שלדמויות ספרותיות מסוימות יש ממשות גדולה יותר מאחרות. אף אחת מהן לא *מתקיימת*, אבל כולן *ממשיות* בצורה כזו או אחרת - חלקן יותר, וחלקן פחות. חלקן אפילו *אמיתיות מהחיים* - הן נותנות לנו נקודות אור מסוימות לשפוט את החיים שלנו. מנגד, יש אנשים *מתקיימים*, שאין בהם שום ממשות: החיים שלהם יכולים אפילו להיות נעימים, אבל אין שם שום דבר שתופס אותנו: אפילו הביוגרף הכי טוב לא יימצא מה לכתוב עליהם. חסרה בהם *עוצמות חיים* מסוימת. חשבו על מה שאנשים אומרים - 
+
+> <div style="text-align: left">He's the *real* thing</div>
+
+נוזיק עצמו אומר בפרק מאוחר יותר - 
+
+> <div style="text-align: left">I do not mean to laud feeling real above all, even though it is valuable. It is being real that is primary; the feeling without the being could be provided by the experience machine.</div>
+>
+> > 209
+
+להיות ממשי, אומר נוזיק, זה להיות *חד* - ממוקד, ברור. קל להבין את זה מההיפך - אם אתה נישא על גבי החיים, אדיש, *זורם*, אתה פחות ממשי: ממשות היא משהו יותר מאורגן, יותר מסוים - זה מעיד על כך שאתה פועל באופן יותר *אמיתי*, במובן האותנטי, מישהו שאפשר לתפוס באופן ברור יותר מי הוא. האדם ה*זורם* הוא יותר חומר גלם מאשר משהו ממומש.
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Harry Frankfurt - Identification and wholeheartedness](./frankfurt.pdf)
+
+המימוש הזה כרוך גם בנקודת פתיחה מסוימת - שעלולה להרוס את המימוש, או להעצים אותו - 
+
+> <div style="text-align: left">Tragedy and suffering can be a means to greater reality when they do not completely overcome or destroy someone, and they have their own intensity</div>
+>
+> > 207
+
+אולי הממשות היא כוונה מסוימת להתממש, לעצב את החיים בצלמו של האדם - כמו שמיכאלנג'לו אומר על דוד - 
+
+> ראיתי את המלאך בשיש ופיסלתי את ששחררתי אותו
+
+ואם הדבר העליון הוא האל, או הנשגב - כמו שאומר שפינוזה, למשל - הרי שההתממשות היא סוג של *imitatio dei* - הידמות לאל; שחרור דוד מהשיש. ולמה בכלל שנרצה דבר כזה?
+
+> <div style="text-align: left">Why do we want to live our lives, rather than be spectators of (part of) them? Why do we want to be the kind o f beings who live our whole lives? Perhaps actual unhappiness or happiness is what makes our lives serious— not just play or a game. But why do we want our lives to be serious, then?</div>
+> 
+> 
+> > 127
+
+מושג הממשות הוא ניסיון מסוים של נוזיק להשיב לשאלה הזו.
+
+## יצירתיות
+
+נוזיק מאפיין יצרתיות, באפיון בסיסי, כ*יצירת משהו חדש* (Novel), ובכך קושר אותה באופן עקרוני למקוריות. 
+
+> <div style="text-align: left">Creativity is seeing what everyone has seen and thinking what no one else has ever thought
+> 
+> > Einstein</div>
+
+
+האפיון הזה אינטואיטיבי - אבל האם הוא הכרחי ומספיק? נדמה שעוד תנאים צריכים להתקיים כדי שבאמת נוכל לתאר *יצירתיות*. והאם בכלל זה תנאי הכרחי? האם תיתכן יצירתיות בלי מקוריות?
+
+
+בשפות עתיקות, לא היו מבחינים בין *אמן* (Αrtist) ל*אומן* (בעל מלאכה) - ההבחנה הזו חדשה. מדוע התחלנו להבחין ביניהם? 
+
+חשבו למשל על זייפנים - *טובי* הזייפנים. הם יכולים לצייר בחסד - *בדיוק* כמו האמן שהם מחכים. האם הם *לא* אמנים? האם אין שום דבר בשחזור המדויק הזה? במזרח, למשל, יש ערך רב בשחזור יצירות קדומות (ובקליגרפיה - תעתוק מושלם של תו בעל משמעות). יש גם את ההבדל, למשל, בין *חדשנות* (Ιnnovativeness) ל*יצירתיות*. בקיצור, אנחנו זוכרים שההגדרה של נוזיק היא בסיסית.
+
+יש לא מעט תרבויות שאומרות שאין ממש יצירה יש מאין - זה אקט של בריאה אלוהית. בעברית אנו אומרים *השראה* (קרי, מושרה מבחוץ); באנגלית אומרים *Ιnspiration* - רוח שנכנסת לתוכך: אולי יצירה היא רק מצב העיון הנכון שמאפשר כניעה לכוחות חיצוניים שיוצרים, והמימוש שלהם הוא רק גילוי של משהו שכבר היה קיים במציאות.
+
+לא ברור שחדשנות או מקוריות הם אקטים יצירתיים. גם הרכבה של חלקים קיימים יכולה להיות יצירתית, אבל רק הרכבה כזו שמביעה תפיסת עולם חדשה היא *אומנותית*. 
+
+נדמה שנוזיק לא מסכים עם זה - 
+
+> <div style="text-align: left">\[...] our experience o f Beethoven’s string quartets would be diminished if we discovered he had stumbled upon someone else’s rules for musical composition, which he then applied mechanically. We would no longer have the sense that something was being communicated to us, something he knew and felt profoundly. No longer could we marvel at the act of composition, or see the works as evidencing a human ability to transcend circumstances</div>
+> 
+> > 38
+
+לא כל חריגה מהנורמה היא יצירתית. אם אדם לוקח כוס חלב בבוקר, שם בתוכה אבן ושותה - האם הוא יצירתי? נשמע שצריך להיות איזשהו ערך מוסף. אולי נכנס לכאן עניין של הכרח - פיקאסו אומר - 
+
+> <div style="text-align: left">Art is the elimination of the unnecessary</div>
+
+
+אם הצלחת להביע יונה עם עלה של זית בשלושה קווים - בראבו! נדמה שכולנו נסכים שזו אומנות. דה וינצ'י מוסיף - 
+
+> <div style="text-align: left">Simplicity is the ultimate sophistication</div>
+
+אולי *דווקא* החיבור המאוד מדויק והמינימלי שעדיין מצליח להביא ערך *הוא* היצירה המובהקת ביותר.
+
+## עמדות
+
+נוזיק מציע שלוש עמדות להכרעת מה חשוב בחיים:
+
+- הגישה האגואיסטית - מה שנותן לחיים ערך מגיע מבפנים
+- הגישה היחסית - מה שנותן לחיים ערך הוא ביחס בין פרטים (למשל, עזרה, חברות...)
+* הגישה האובייקטיביסטית - הערך מגיע מבחוץ - אפילו מחוץ לתודעה (למשל, יש גלקסיות יפות, גם אם אין יצורים שיכולים לתפוס אותן)
+
+חזרנו ל[דילמת אאותיפרון](/פילוסופיה/אתיקה#תיאוריית-הציווי-האלוהי): אנחנו מעריכים דברים כי הם טובים, או שהם טובים כי אנחנו מעריכים אותם? 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[Τhomas Nagel - The View from Nowhere]() - על המתח בין הפרטני לכולל
+
+איך בכלל מאזנים בין עמדות כאלה?
+
+נפוץ להבין ערכים כעניין אגואיסטי - זו הנחת העבודה ה"רגילה" בפסיכולוגיה, למשל: ערכים הם התיעול הטוב ביותר של המניעים (האגואיסטים) של האדם. 
+
+אבל יש האומרים שאגואיזם של ערכים מכשיל את עצמו: כדי שאני אעריך את X אני צריך לחשוב מלכתחילה שלX יש ערך כשלעצמו - זה חייב לבוא מבחוץ. דוגמה נוספת - אם אני חושב שאומנות היא בעלת ערך, אז היא בעלת ערך עבורי וגם עבור כולם - לא הגיוני שאני אגנוב לאנשים אחרים את הצבעים והמכחולים כדי שאני אעשה אומנות. קאנט ניסה לנסח את הסתירה הזו באופן מוחלט ב[צו הקטגורי](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי).
+
+## בעיית הרוע
+
+!!! success "ראה גם"
+	[בעיית הרוע (מבוא לפילוסופיה של הדת)](/פילוסופיה/דת/רוע)
+
+בעיית הרוע היא בעיה מטאפיזית, שמטרידה את האנושות בכלל ואנשים מאמינים בפרט כבר אלפי שנים. אולם, הדיון שלנו הוא סביב הקשר של הבעיה לחיים הרפלקטיביים, גם של אנשים לא מאמינים[^4].
+
+בעיית הרוע היא גם אפיק מרכזי כ*נגד* האלוהים: מי שחושב שאין יד מכוונת ביקום נוהג להצביע על בעיית הרוע. קשה מאוד להימנע מלשאול שאלות כאלה - כמו ששואל היידיגר - 
+
+> למה יש משהו, ולא שום דבר?
+
+
+בעיית הרוע היא סוג כזה של שאלה, שאיננו יכולים אלא לשאול, בין אם יש להן תשובה או לא[^15]. הן מהוות מודל אתי מסוים תוך העיסוק בהן, גם אם אין להן תשובה חותכת.
+
+נוזיק מתיימר לתת תשובות לא-טיפוסיות לבעיה הזו. 
+
+השאלה, בפשטות, היא - *אם יש אל כל יכול, כל יודע, וטוב באופן מוחלט, איך ייתכן רוע בעולם?* אם נסיר כל אחד מההיבטים האלה, אפשר יהיה להסביר את הרוע, אבל שלושתם ביחד הם סתירה. התשובות של נוזיק הן *יותר מעצבנות מאשר מאירות עיניים*, אומר שלמה. ישנן כמה תשובות כאלה:
+
+- אין רוע (חיובי): רוע הוא שלילה של הטוב. אם טוב הוא מספר, "רוע" הוא 0 טוב - לא כוח בפני עצמו.
+
+כשאנחנו פוגשים רוע בפעולה, התשובה הזו מרגישה מתחמקת: מעשים רעים מרגישים לנו כ*מינוס* טוב, כותב נוזיק.
+
+- רוע הוא בעצם טוב: הוא חיוני לטוב בצורה כזו או אחרת. הוא מלמד אותנו איך להיות טובים, מחנך אותנו, וכו'.
+
+והאל לא יכל לברוא עולם שמאפשר ללמד אותנו מהר יותר, או בלי השלב הזה בכלל, שואל נוזיק? גם התשובה הזו מרגישה מתחמקת. 
+
+יש עוד הרבה תשובות כאלה, של רוע כמכשיר - הוא מטהר צדיקים לעולם הבא, הוא מהווה כפרה על העולם, וכדומה, אבל כולם לא מאוד משכנעים. 
+
+- יש רוע, אבל הוא לא קשור לאל. האל ברא אותנו כבעלי רצון חופשי, ו*אנחנו* בוחרים בו כדי לעשות רוע.
+
+רצון חופשי הוא טוב, גם אם המחיר הוא לאפשר ליצורים לבחור ברוע. אבל, נוזיק טוען, יש הרבה רוע שלא קשור ברצון חופשי - רעידות אדמה ושאר אסונות טבע. והאם באמת רצון חופשי טוב *עד כדי* לסבול את תופעות הלוואי האיומות שלו, הרוע? האם זה כזה נורא שנהיה *בלי* רצון חופשי, ופשוט נהיה מעין רובוטים טובים כאלו?[^16]
+
+נוזיק מנפנף את הכיוונים האלה - הם כולם *מנמיכים* את הרוע למשהו חלש יותר. במקום, נוזיק בוחן את הצדקת האל, דרך לייבניץ והקבלה. בקבלה, ניצב מתח בין שני היבטים אלוהיים - *צדק* ו*חסד* - דין ורחמים. שניהם חשובים כשלעצמם, אבל ניצבים במתח אלו עם אלו, אומר נוזיק - האם אנחנו מרחמים על מישהו או ממצים עמו את הדין? דין, נוזיק מציג באלגנטיות, מבקש *ליישב את העבר*, אבל רחמים מבקשים *להחלים את העתיד* - מן הסתם יש כאן בעיה: אין דרך עקבית אחת שאפשר לפעול בהתאם לשניהם, אפילו לאל. בפער ביניהם יש מקום לרוע בעולם.
+
+האל, הטוב, או האוטופיה הליברלית מהווים מצפן מסוים, שלפיהם אנחנו יכולים להשתפר ולנווט. אבל בעיות דוגמת אלו מעלות את העמדה ש*לא יכולה* להיות אוטופיה - ושכל ניסיון לרדוף אותה יגרום ליותר נזק מתועלת: עצם רדיפת האוטופיה היא סוג של רוע. אולי אין ולא תיתכן חברה בלי הצרימות האלה, בלי חוסר ההרמוניה הזה, וגם החברה האוטופית לכאורה מכילה בה את הקשיים האלה.
+
+[לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ), מנגד, מציע שהרוע הוא *תוצר* של העולם המושלם, [העולם הטוב ביותר](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה#עקרון-הטוב-ביותר): אלוהים *כן* ברא את העולם הכי טוב, שהוא העולם שבו ישנו הריבוי הגדול ביותר מהעקרונות המצומצמים ביותר - *האחדות האורגנית* הגדולה ביותר. ואולי אפילו אלוהים *פגע* בשלמות הזו כדי לצמצם את הרוע שנובע מעולם כזה - ברור שמעט עקרונות עם ריבוי אדיר יכללו בתוכם גם רוע כלשהו - אבל כך או כך, זה האידיאל. אבל אולי, מוסיף שלמה, גם עולם *כזה* הוא רוע כהיעדר, שנוזיק נפנף קודם: הרוע הוא תוצאת לוואי של חיבור בין רכיבים טובים, ולא רכיב ממש כשלעצמו. 
+
+ואולי בכלל על כל מתח כזה, מציע נוזיק, אלוהים *כן* ברא עולם תואם - עולם שמבוסס על *חסד* ועולם שמבוסס על *דין* וככה עד אינסוף לכל האפשרויות. למה אין עולם בלי רוע? *יש* עולם בלי רוע - פשוט לא זה. אולי זה מספיק לפתור את הבעיה המטאפיזית. אבל זה *עדיין* לא מספיק, אומר נוזיק, כי - 
+
+> <div style="text-align: left">[...] the answer has to be something we can actually utter and bring ourselves to say to somebody who is undergoing suffering, or who has a loved one who is, or who has experienced and knows of suffering in the world</div>
+>
+> > 231
+
+> <div style="text-align: left">Perhaps the true story isn’t a comforting one. But it cannot be something to make one shrink in embarrassment. What the theory we have considered provides is not a possible, not a decent thing to say to somebody</div>
+> 
+> > 226
+
+זה טוויסט מעניין לבעיה. על פניו, אפשר לנפנף אותו - *מה אכפת לי מה מרגיש הסובל?* - הפואנטה היא לא לנחם אותך. לנוזיק יש דרישה קשה יותר - שלא ייתכן שהתשובה לבעיית הרוע *מותירה את האל ללא פגע*.  
+
+> <div style="text-align: left">The explanation of evil should not leave a divine being untouched \[...] a satisfactory explanation must talk about a divine being worth worshiping, a divine being that you can have a religion about \[...] It cannot just be a detached metaphysical theory. Not only must God not be detached from what’s happening here, the explanation must leave us attached to God in certain sorts of ways, not simply created by him</div>
+> 
+> > 231
+
+זה הלב הפועם מאחורי השאלה - משהו לנחם את הסובלים, משהו להאמין בו - ואסור לנו לתת לדיון בה לזלוג החוצה משם, דורש נוזיק. התפיסה הזו מניחה אל *פרסונלי* - אישי, אכפתי - ויש כאן מקום לשאול על אל *לא* פרסונלי - ויש גם תפיסות כאלה. 
+
+
+## שעמום
+
+!!! info "[טקסט - *The Miasma of Boredom*](./boredom.pdf) [(Kekes)](https://en.wikipedia.org/wiki/John_Kekes)"
+
+אולי ניתן להבין את החיים דווקא מהיעדר - ג'ון קקס בוחן את הזווית הזו מתופעת ה*שעמום*. שעמום זו תופעה מאוד בסיסית ואופיינית לבני אדם. האם לחיות משעמם? איזה מין דבר זה בכלל? 
+
+יש לשעמום מובן אנושי ייחודי. אם לחיה "משעמם" ותזרוק לה כדור, היא מיד תתלהב ותרדוף אחריו: שעמום הוא פשוט חוסר של עוררות. אבל *כשלבני אדם* משעמם, הם עלולים להגיע למצב שהם *דוחים* את העוררות, ופשוט לא פועלים: החוויה היא אחרת. היא צריכה להיות **משמעותית**. שעמום הוא איום קיצוני יותר על בני האדם: הוא יכול אפילו להוביל אותנו לכדי [אובדנות](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/אובדנות). אם זו תופעה כל כך ייחודית לבני אדם, אולי נוכל ללמוד דרכה משהו על להיות אנושיים.
+
+
+> <div style="text-align: left">Boredom may be a short-lived experience we all occasionally have, a a lasting condition. The latter is a serious problem because it leads to a general loss of a sense of our values, retreat into ourselves, estrangement from other people, and a pervasive sense of distaste, irritability, and the futility of all activities. Enjoyments in life are replaced with scorn, activity with lethargy, the innocent eye with the knowing unmasking of the corruption that is thought always to lie not far below the surface of deceptive appearances. The world is not seen and appreciated, but dispiritedly seen through and deplored. Modes of evaluation are regarded as veils that obscure the bitter truth about the pointlessness of life.</div>
+
+
+קקס מפריד בין שני סוגי שעמום: האחד רגעי וחולף, והשני חודרני וכולל; לא ברור בכלל שאלו אותו הדבר. לסוג הראשון אנחנו עלולים אפילו להשתוקק בתקופות סוערות, אבל הסוג השני הוא איום קיומי של ממש.
+
+שעמום מתמשך, חודרני, הוא התנתקות מסוימת מה*חיות* של החיים, של אובדן של הערכים שלנו; שעמום כזה הוא, באופן עמוק, חסר תקווה, שכוח-מרפא. 
+
+> <div style="text-align: left">Engagement is a response to boredom. But if boredom is a lasting condition, not just a passing one, it leads those who are possessed by it to be bored also with all engagements. All of them are seen as strategems of self-deception that hide the absurdity of human aspirations. The engagements that might relieve boredom are thus vitiated by the same sense of futility that they were intended to relieve. A severe case of boredom infects its own cur e and dooms all attempts to overcome it deadening malaise</div>
+
+
+יש רוע פרדיגמטי עמוק ומוחלט בשעמום: כמו חור שחור, הוא בולע כל דבר שעלול להאיר טיפה את החיים, וכך ממית את התרופה שלו. 
+
+קקס מנסה לאפיין את השעמום. הוא מחלק אותו לחמישה מאפיינים:
+
+- תנודתיות בין *אפתיה* ו*חוסר שקט*
+
+	לכאורה, אלו הפכים, אבל השניים קשורים עמוקות אחד משני: האפתיה מרוקנת את המשמעות, וחוסר השקט מנסה למלא את החלל הריק ב*משהו*.
+
+- אובדן משמעות
+
+- *אובדן-חיבה* (Disaffection) - אבדן תחושה טובה לגבי החיים בכלל וחיינו בפרט
+- *נסיגה* מהחיים ומהפעילול
+- *הזרה\ניכור* מהחיים, מהחברה ומאחרים
+
+> דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃: הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃: מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃: וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃: הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב  סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ: כׇּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃: כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃: מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃: יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ : אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃
+> 
+> > קהלת, פרק א'
+
+
+התיאור של קקס הוא, בעצם, [דיכאון](/פסיכולוגיה/פסיכופתולוגיה/דיכאון). האם יש בכלל שעמום משמעותי *בלי* דיכאון? 
+
+השעמום הקיצוני הוא סוג של מוות, לתרגיה, היעדר פעילות. ילדים קטנים מתלהבים מכל דבר, ומתרוצצים בתזזיתיות: הם מלאי חיים. אבל לא ברור שקל לשמר רמת פעילות כזו (אם כדאי בכלל לשמר אותה) גם כשמתבגרים, מבלי להגיע למצב שאנו *שחוקים* (jaded). השעמום הוא מוות של הרצון, מוות של הרוח, ואפילו מוות ממש - גם אם אתה חי ביולוגית.
+
+קקס מבצע הפרדה נוספת, בין שעמום *חיצוני*, מצבי, לשיעמום *פנימי* (attitudinal), חודר, כאשר האחרון הוא הקטלני מן השניים: הוא דחייה של אמות המידה החיצוניות, וככזה לא עסוק במצב עניינים מסוים, אלא בשיפוטים בכלל.  
+
+
+>  <div style="text-align: left">Attitudinal boredom is a pervasive response to life as whole. It is not instrumental to anything worth caring about, but a reaction to the futility of caring about anything. It is a personal attitude that other may not share. The life some us find boring, others may find interesting. The source of attitudinal boredom is how we feel about our life, not how it actually is. Of course, life may actually be as bad as how we feel about it, but what matters is our estranged, debilitating, personal attitude, not whether it is reasonable. Attitudinal boredom is not about the world, but about ourselves who have the attitude. It is primarily emotional and reactive, and at most only secondarily cognitive and truth-directed</div>
+
+שעמום חודרני הוא העדשה שדרכה אנו שופטים את החיים. הוא מוביל אותנו לשפוט את החיים כמעיין *sub specie aeternitatis* - תת-סוג של אינסוף, שמותיר אותנו חסרי אונים, סוג של [אינטלקטואליזציה](/פסיכולוגיה/אישיות/האגו#מנגנוני-הגנה)[^17].
+
+>  <div style="text-align: left">We feel desolated and an irritable contempt for all those who cravenly disguise from themselves the awful truth we have faced about the futility of everything. Other people's activities seem stupid, shallow, or motivated by self-deception that they contrive to hid from themselves by phony optimism \[...] In severe cases, disengagement turns into *estrangement* that if full of scorn for all those who do not face the fact that there is nothing to live for. Estrangement makes boredom misanthropic[^18]</div>
+
+
+איך התגנבה פנימה ה*אמת*? אולי שעמום הוא תפיסה כלשהי של אמת, של משהו חשוב - אובדן גם של האשליה? האם שעמום זו רק *תפיסה* פרטנית, או ביטוי של איזושהי אמת? 
+
+שעמום נקודתי *מעודד* יצירתיות: הוא מעודד אותנו לפעול ולמצוא אפיקים חדשים להיות [יצירתיים](#יצירתיות)[^19]. שעמום *חודרני* עושה בדיוק הפוך: הוא קוטל יצירתיות. 
+
+![boredom](./boredom.jpg)
+<small>מצ'עמם[^18].</small>
+
+
+
+באיזה מידה השעמום מעיד על חוסר משמעות תשתיתית? שופנהאואר חשב שאפילו שעמום חולף הוא עדות לריקנות של החיים: גם אם אנחנו מצליחים להפיג אותו כאן או כאן, אנחנו דוהרים מהסחת הדעת הזו לבאה, עצם נוכחותה של הריקנות הזו מעיד שהחיים במהותם חסרי משמעות. במובן הזה, [לחנך ילדים למצוא עניין במשהו הוא סוג של שקר אצילי](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#כלבים-פילוסופיים).
+
+גם [פסקל](/פילוסופיה/דת/אמונה#ההימור-של-פסקל) מסכים עם הריקנות הזו, אבל סבור שאפשר להתגבר עליה על ידי *קישור* עצמנו למישהו מעבר (ספוילר: אלוהים). גם נוזיק סבור שערך הוא אובייקטיבי, אבל *משמעות* היא סובייקטיבית: קישור של העצמי לאותו הערך. ההגות במשמעות של הערכים, בקישור הזה ממש, הוא החיים הרפלקטיביים - עד שניעצר במשהו אינסופי, או במשהו פנימי באופן מוחלט (ועדיף שיהיה שניהם). זהו, באופן פורמלי - משהו אינסופי ובעל ערך פנימי מוחלט - אלוהים. לכן מאחורי המחשבה של פסקל יש איזשהו היגיון פילוסופי.
+
+## חוכמה
+
+הפילוסופיה - *אהבת החוכמה* - היא לב ליבה של הפילוסופיה, אבל הדיון סביב *מהי* חוכמה נעדר באופן מפתיע ממנה.
+
+מהי בכלל החוכמה? האם אפשר להנות מפילוסופיה בלי להנות מחוכמה, כמו תשחץ כזה?  מה הקשר בין הפילוסופיה לחוכמה?
+
+> <div style="text-align: left">\[...] Wisdom is what you need to under
+stand in order to live well and cope with the central problems and avoid the dangers in the predicament(s) human beings find themselves in</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">What is wisdom? How shall it be loved? Wisdom is an understanding of what is important, where this understanding informs a (wise) person’s thought and action</div>
+> 
+> > 267
+
+
+
+זו הגדרה מעניינת - *חוכמה היא לדעת מה חשוב*. כמו כל מושג מורכב, אנחנו לא נמצא מהי *חוכמה* באיזו נוסחא: עלינו להתוודע לכל הרשת של המושגים שבהם נקשרת חוכמה - מושגים כמו *אמת*, *תבוניות*, *אינטיליגנציה*, *תשומת לב*, *[אושר](#אושר)*... איך כל המושגים האלו מתקשרים לחוכמה? ככל שנתאר את הרשת טוב יותר, נבין יותר מהי חוכמה. 
+
+מושג ה*חוכמה* לא הובן באותו האופן לאורך ההיסטוריה. ליוונים היו מילים רבות לחוכמה ומושגים סמוכים - בראש ובראשונה *לוגוס* (λόγος) - הסבר תבוני, דיבר. המושגים פיצלו חוכמה ל*פרונסיס* (φρονέσις) - תבונה מעשית, ידיעת הטוב והבנתו, ו*נוס* (νούς) - שכל, ידיעה שכלתנית, *טכנה* (τέχνε) - חוכמת האומנים, בעלי המלאכה. אלו נקשרו עמוקות לאמת - *אלת'איה* (ἀλὴθεια), לידיעה - *אפיסטמה* (επιστήμη) ולטוב - *אגאתון* (ἀγαθόν). מי שידע את הטוב, האמיתי והיפה ופעל לפיהם, הוא היה ה*סופוס* (σόφος) - החכם.
+
+
+המובן הנוזיקיאני שונה - לא צריך להיות איזה גאון כזה כדי להיות חכם: נדמה שנוזיק מכוון ל*פרונסיס*, לא ל*סופיה* (אם כי אפלטון ואריסטו קשרו ביניהם, כמובן). אולי אריסטו ואפלטון היו קושרים בין הטוב לידיעת האמיתות, כמו שעושה שפינוזה באתיקה - חייבים להתחיל במהו האל והעולם כדי להיות *אתיים*. 
+
+לפני שנדון במהי חוכמה, אנחנו צריכים למקם את המושג הזה בטווח הזה: האם החכם הוא מי שצופה לשמיים ומחפש את האמיתות, או מי שחי טוב ויודע לפעול טוב - *חכמת חיים*? 
+
+עד כמה חוכמה קשורה לאינטיליגנציה? האם מי שיש לו IQ גבוה יותר חכם יותר? חכם פחות? אולי יש לו קיבולת גדולה יותר לחוכמה, אבל הנסיבות משתנות? חוכמה מסתמנת כמשהו אחר - לא רק ידע וקיבולת לרכוש ידע. 
+
+חוכמה ניתן להבין כ*צדק* - לתת לכל דבר מה שמגיע לו - על ידי מתן תשומת הלב לדברים שחושבים ודחיית אלו שלא. זה קשור מאוד ל[להיות יותר אמיתיים](#להיות-יותר-אמיתי) - ואז החוכמה היא יותר *מכשירית*, ולא האידאל. 
+
+הפרויקט הסוקראטי, מזכיר לנו נוזיק, היה לחלץ *הגדרה* לדברים כמו *חברות* ו*אמת*, וזו לכאורה חוכמה. אבל מי שלא יודע להגדיר ללא-דופי חברות, לא חבר? היו אינספור אנשים שהיו חברים אדירים, בלי לדעת את ההגדרה! אולי אין בכלל תשובה אובייקטיבית, במובן של הגדרה? ואז, מה תהיה החוכמה? מה יש לה לדעת? אם אין *אפיסתמה*, אין *סופיה*!
+
+אז אם הפרויקט היו סוקראטי היה שגוי - הוא חיפש הגדרה לדברים שאין הגדרה - האם אי אפשר להגיד על סוקראטס שהוא *חכם*? האם הידיעה היא ידע אובייקטיבי, או לאו דווקא? אולי הפרויקט הסוקראטי הוא חוסר הבנה בסיסית, ואז אי אפשר להגיד שהוא חכם, ואולי הפרויקט הסוקראטי קשור לאו דווקא לידיעה כזו או אחרת, אלא לדרך פעולה מסוימת, ולכן הוא חכם? 
+
+אפשר להגיד שהחוכמה היא פרטנית לגמרי - לדעת איך להיות מתן, או גיא, או שלמה. אפשר גם להגיד שהחוכמה היא עדיין ידיעת אמיתות מסוימות - אדם באשר הוא אדם, או יצור אחר באשר הוא יצור אחר. אבל גם אולי אם נתפזר יותר מדי, נאבד את המוקד של הטוב המסוים עבורנו.
+
+ביוון היה מושג ששמו **אחדות המידה הטובה** - לפיו אינך יכול לגלם מידה טובה אחת מבלי לגלם את כל השאר: אתה לא יכול להיות נדיב אם אתה גם לא פועל בצדק, וכו' - האמת חייבת להיות כוללת, וממנה ינבעו כל המידות הטובות, בבת אחת. יש כאן קשר עמוק בין הפעולה המסוימת לידיעה נרחבת. 
+
+ואולי החוכמה היא בכלל ריקון - כמו שנוזיק אומר, *היא עצמה נשארת בחוץ*? נעה מספרת על נהג מונית קולומביאני שנוהג עד שמרוויח סכום מסוים של *פסו*, ואז עוצר הכל והולך לים עם הבן שלו. אולי חוכמה היא דווקא משהו כזה - מיידי, ומעשי, ובלי לרלרת?
+
+אולי כן יש ידיעות תיאורטיות אובייקטיביות - בסיסיות, וטריוויאליות כאלה (*תגיד*, שואל שלמה, *איך אתה בולע?*), ולכן משקל החוכמה נופל לא על ה*Knowledge-that*, אלא על ה*Κnowledge-How* - איך מיישמים אותן. 
+
+> <div style="text-align: left">Know everything about something, and something about everything</div>
+
+
+באיזשהו מובן, החוכמה בהגדרתה לא ניתנת להגדרה: היא החריגה מכל תבנית וכל ניסיון וכל תיאוריה, ויצירת משהו חדש. אולי היא הגדרה בהצבעה על מישהו חכם ולהגיד - *אני רוצה לחיות ככה*, משהו כזה.
+
+## האידאל והממשי
+
+כל אידיאל נופל בהכרח כשמיישמים אותו בפועל: ה*בטן הרכה* של קפיטליזם, למשל, שונה מאוד מהרעיון הקפיטליסטי. אז איך עלינו להתייחס לאידאלים עצמם? איך אנחנו חיים לאור אידאלים?
+
+אנחנו זקוקים לאידאל כלשהו - רעיון או תפיסה של איך לחיות - אבל לאו דווקא ל*אידאולוגיה* - יש אנשים לא-אידאולוגיים. 
+
+נוזיק חורץ בפתיחת הפרק - 
+
+> <div style="text-align: left">A WISE IDEAL will take account of the way it will get followed</div>
+> >
+> > 279
+
+
+השאלה כמובן, היא איך לעשות את זה. אבל בהמשך, נוזיק אומר באופן מפתיע - 
+
+> <div style="text-align: left">We can think of an ideal, for most purposes, as consisting of the ideal and the actual in equal measure: how it actually does work out, consistently and repeatedly, when operated by human beings as we are; and how it works out “ideally” when operated by beings (better than we) who are best suited for carrying it through</div>
+> 
+> > 283
+
+
+זה נשמע די שרירותי; למה שניתן משקל חצי-חצי? למה שלא נלך רק לפי האידיאל ה"מלוכלך"? ומנגד, אם האידאל הוא מצפן - למה לא להתייחס רק למצפן? צפון זה צפון!
+
+אנחנו נוטים לשפוט את האידיאלים *שלנו* לאור היישום במציאות (לא, זה לא עובד כי בפועל ככה וככה..., בגלל הבוץ של המציאות), אבל אידיאלים מנוגדים לנו לאור *הרעיון*, האידיאל הטהור (קומוניזם זה רע כי...). המקביל לכשל הזה ברמה הבינאישית הוא **[טעות הייחוס הבסיסית](/פסיכולוגיה/חברתית/ייחוסים#טעויות-ייחוס)**: למשל, אם מישהו אחר קמצן כלפיך, תייחס את זה ישר *אליו* - ה*איש הזה* הוא קמצן; אבל אם *אתה* נוהג בצורה קמצנית, תייחס את הפעולה ל*סביבה* (לא, אם היה לי... בחודש שעבר נתתי...).
+
+
+אפשר להגיד שהשיקולים המעשיים רומסים את האידיאל: אידיאל הוא רק מה שעובד. אפשר גם להגיד שיש בנו *רוע* מסוים שמונע מאיתנו ליישם את האידאל בצורתו הטהורה - ואז דווקא מתעוררת שאיפה *חזקה* יותר לעבר האידאל. 
+
+> <div style="text-align: left">Celui qui n’est pas républicain à vingt ans fait douter de la générosité de son âme; mais celui qui, après trente ans, persévère, fait douter de la rectitude de son esprit</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">Anyone who is not a republican at twenty casts doubt on the generosity of his soul; but he who, after thirty years, perseveres, casts doubt on the soundness of his mind</div>
+> 
+> > Anselme Polycarpe Batbie
+
+
+אולי המתח בין האידיאל ליישום הוא לא רק משום שאנחנו *רעים* - אלא גם משום שיש בנו צדדים שונים ומשתנים של טוב: טוב רעיוני, וטוב פרגמטי. 
+
+
+> It's human nature to gripe, but I'm going ahead and doing the best I can
+> 
+> > Elvis
+
+אולי די בתנועה המחשבתית *לעבר* האידיאל כדי להעניק לו ערך - אולי השאיפה היא מספיקה. 
+
+אולי המתח בין יישום לאידיאל הוא המתח בין *נומינליזציה* ל*אופרציונליזציה* - בין "זיכרון" לבין "היכולת לשחזר מספר פריטים מסוים מרשימה"; האידיאל הוא רק מושג שמני, מפאת קוצר ידנו לתפוס את המציאות כולה באופן ממשי, אופרציונלי, ואז ככל שאנחנו מתמקדים האידאל מתמוסס כשיורדים לפרטים: האידאל הוא עניין של מיקוד. אולי ראוי שהאידיאל יהיה לא דבר יציב, אלא מטרה נעה, שאפשר לתקן (אבל אז: לאור מה מתקנים? אין אידיאל...).
+
+
+אולי זה בכלל לא נכון להתמקד באידאלים שלמים, אלא רק ב"מיקרו-אידאלים" - לא בסדר חברתי, אלא בערכים, שיכולים להתגלם בכל מיני דרכים: אין *ילד אידאלי* מסוים, אלא כל מיני *ילדים אידאלים*; אין דרך אחת ליישם *חופש* - יש אידאל *חופש*, ואת הדרך אליו אנחנו צריכים למצוא לבד[^20].
+
+הזמן והתנאים הסביבתיים יכולים לשנות את המטרה ואת היישום של אידאל: אידאלים נבראים בזמן ובהקשר היסטורי מסוים, שבהכרח משתנה. מה שקומוניזם אמר בהולדתו, לרקע המהפכה התעשייתית, שונה מאוד ממה שהוא אומר היום, בעידן ההייטק: ה*עובד* הקומוניסטי עבד עבודה פיזית מונוטונית קשה, וההייטקיסט של היום מלרלר באינטרנט - ה*עובד* עצמו מאוד שונה, וה*עבודה* עצמה מאוד שונה. אולי האידאל ה*טהור* הוא ההקשר החברתי-גיאוגרפי-היסטורי מסוים, וה*שינוי* הוא זה ש"מלכלך" אותו. 
+
+אולי, אם האידאל רחוק מדי - בהקשר או בהיקף - הוא מתדרדר לכדי סתם *אשליה* - משהו שלא ניתן ליישם. 
+
+בפועל, אידאל נבחן בדיעבד, ונוצר פרדוקס מסוים: אנחנו אמורים לחיות לאורו של דבר שאנחנו רואים רק *אחרי* שחיינו לאורו? 
+
+אנחנו יכולים להתייחס לאידיאל כמשהו מוחלט, אוטופי - *תהיה כזה* - וככל שאתה קרוב לאידיאל, ככה אתה טוב, וכמה שאתה רחוק, ככה אתה רע - וזה סוף הסיפור. מנגד, אפשר להסתכל על אידאלים כביטוי של חוסר נוחות מסוימת, של משהו שמציק לנו, שאנחנו רוצים לשפר - ואז אידאלים תופסים נופח מאוד הומניסטי: האידאל הוא ביטוי לשאיפות שלנו, ואז אנחנו כבני אדם שוב משחקים בו תפקיד.
+
+הכיוון האחד מכפיף אותנו למציאות, והכיוון השני מכפיף את המציאות אלינו: או שהאידאלים הם יציר תבוני, חוק מציאות כזה, או שאידאלים חסרי ערך בלי האנשים שהוגים אותה, נומינליים בלבד - ה*אתיקה* היא *אתיקה של בני אדם*, באופן מהותי. 
+
+אם האתיקה היא אנושית, אנחנו יכולים לשנות אותם ולכפור בהם ככל שאנחנו משתנים ולומדים יותר על עצמנו - אידאלים מסוימים נראו טובים בשלב מסוים, והיום הם כבר לא כאלה: [תועלתנות](/פילוסופיה/אתיקה#התועלתנות), למשל, נשמעת כמו רעיון טוב, אבל היום הושלכה הצידה בקביעה שהיא *תובענית מדי* **מאיתנו**, כבני אדם.
+
+זו שאלה פילוסופית עמוקה מאוד - האם האתיקה היא אובייקטיבית, או אנושית?
+
+## חיי הפילוסוף
+
+בפרק הזה, נוזיק מנסה לעמוד על עוצמתיה ובמיוחד מגבלותיה של הפילוסופיה. נוזיק מתאר אותה כיכולת לא רק לכונן ולעקוב אחר אידאלים - מה שיכולים לעשות גם אנשים שאינם פילוסופיים מיוחד - אלא גם לארגן אותם, להסתכל עליהם בראייה מערכתית, לפעול לפיהם בצורה מודעת יותר.
+
+אומרים על אדם ש"יש לו פילוסופיה" גם אם הוא לא פילוסוף ממש - אלא רק כשהוא מודע יותר במקום מסוים, אפילו אם זו לא מודעות מוחלטת. השקפה יחסית סדורה - גם אם לא פילוסופית *ממש* - יכולה להיות השקפה פילוסופית, או לפחות כך נדמה לנו בחטף.
+
+נוזיק מנסה להבין את מגבלות הפילוסופיה - איפה עובר הגבול בין *פילוסוף* ל*פלספן*. 
+יש מתח מסוים בין פילוסופיה *אינטלקטואלית* (אידאלית, במובן מסוים) לפילוסופיה *מעשית* - כאופן חיים מסוים. נוזיק מתריע גם ממתן נתח *גדול* מדי לפילוסופיה בחיים. מה הפילוסופיה אמורה לעשות? מה אנחנו אמורים לצפות ממנה? אלו שאלות שעלו ב[עת החדשה](/פילוסופיה/חדשה), ואפילו קודם לכן, בזרמים הספקניים שחשבו שתפקיד הפילוסופיה היא לעורר הטלת ספק - משום היא מושלכת הלאה. 
+
+במאה ה20, הדיון הזה התעורר לחיים ביתר שאת - עד כמה עלינו להמשיך ברעיון של *שיטה פילוסופית* גדולה, שתסביר לנו *הכל* על האמת והמציאות - כמו של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה), [קאנט]((/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), ו[הגל]((/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). ה[פוזיטיביזם הלוגי](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיבים) סבר שמטאפיזיקה היא רק מבע רגשי מיותר, ושתפקידה של הפילוסופיה היא רק "ניקוי אורוות" למי שבאמת מגלה את האמת - המדע. [ויטגנשטיין](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין) ראה את הפילוספיה ככלי טיפולי מסוים, לבעיה האמיתית שלנו - כשלים בשפה.
+
+> \[...] הבעיות הפילוסופיות נוצרות כאשר הלשון יוצאת לחופשה
+> 
+> > ויטגנשטיין
+
+
+נוזיק לא ממש מחזיק בתפיסה כזו, אבל גם הוא ער למגבלות הפילוסופי ומבקש לתחום אותו - הוא לא דוגל ב*שיטה* כוללת: המציאות פשוט משתנה מדי. יש מצבים שהשאלה המעניינת היא לא השאלה הפילוסופית - אלא הפסיכולוגית, או המחקרית, וכדומה. אז מה כן תפקידה של הפילוסופיה בחיים?
+
+נוזיק מזהיר בלהט מ*אינטלקטואליזציית-יתר* של החיים - גם כי זה הופך אותנו לבלתי נסבלים (לפילוסופיה, כמו לפסכילוגיה, יש נטייה מעצבנת לדחוף את האף ולנתח הכל), וגם כי לא תמיד דווקא שם התשובות: יש ערך רב בפתיחות ובספונטניות מסוימת. ספונטניות *אמיתית* - ב*אופן* ספונטני! ואיך עושים את זה? איך נהיים ספונטנים באופן ספונטני - לא לעבר כאוס, ולא לעבר משטור?
+
+נוזיק מבקש פילוסופיה *אוהבת חיים*, אבל מעמיד אותה במקומה - אולי, הוא אומר, לחיות, ולהיות בריא, ולהיות יצור חושב, הם 90% מכל מה שחשוב, והפילוסופיה רק "שוחה" בבריכה של ה10%. שמו של הספר - *חיים שיש בהם חקירה* - מתבסס על הציטוט של סוקראטס - 
+
+> 
+ > חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם
+> <div style="text-align: left">The unexamined life is not worth living</div>
+> <div style="text-align: left">Ο ἀνεξέταστος βίος οὐ βιωτὸς ἀνθρώπῳ</div>
+
+
+אבל לעומת סוקראטס, שחשב שחיים לא-פילוסופיים *לא ראויים* למחיית אדם, נוזיק מציב פתאום את הפילוסופיה במקומה - דווקא כדי *לנצל* ולהעריך את ה90% הנותרים. אולי הפילוסופיה תיתן לנו את הפתח לממש את כל שאר הדברים - לא בראש הפירמידה, אלא רק הגישה אליה. האם הפילוסופיה יכולה, בכוחות עצמה, *להוביל אותנו ממש* ל, למשל, שלוות נפש, או שמה היא רק קריאת הכיוון, שהיישום שלה אחר? 
+
+
+>      Do not stand  
+>      
+          By my grave, and weep.  
+>     
+     I am not there,  
+ >    
+ >         I do not sleep—  
+>
+>I am the thousand winds that blow  
+>
+I am the diamond glints in snow  
+>
+>I am the sunlight on ripened grain,  
+>
+I am the gentle, autumn rain.  
+>
+> As you awake with morning’s hush,  
+>
+I am the swift, up-flinging rush  
+>
+> Of quiet birds in circling flight,  
+>
+>I am the day transcending night.  
+ >
+	Do not stand  
+  >
+  By my grave, and cry—  
+ >
+ I am not there,  
+>
+I did not die.
+>
+> >Clare Harner
+
+
+
+[^1]: אפלטון לוקח את הרעיון הזה רחוק יותר ב[משתה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/משתה).
+[^2]: ב[אתיקה הניקומאכית](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה).
+[^3]: זהו רעיון ה[*תבונה המעשית*](/פילוסופיה/אתיקה#דרך-האמצע) האריסטותלי למציאת דרך האמצע.
+[^4]: ר' גם - [*Truth and truthfulness*](/פילוסופיה/אתיקה/truth.pdf), ברנרד ויליאמס.
+[^5]: אהמם, [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/מטאפיזיקה), [פילוסופיה של הדת](/פילוסופיה/דת).
+[^6]: [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה).
+[^7]: והוסרל עצמו היה אנליטי ומתמטיקאי מבריק - זה לא נכתב מזלזול במדע.
+[^8]: אולי פסיכופתים, וגם אז - זהו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
+[^9]: ביוונית, למשל, יש המון מילים שונות להמון סוגים שונים של אהבה - *פיליה*, *ארוס*, *אורקסיה*, *אגת'ה*... (φίλια, έρως, ὄρεξια, αγαθά...)
+[^10]: באופן יוצא דופן, אנחנו בעברית נהנים מההבחנה בין *אושר* ל*שמחה*, ואנחנו לא משתמשים במונחים האלו לסירוגין. 
+[^11]: ר' גם - *Μοrality*, ברנרד וויליאמס. 
+[^12]: שפינוזה, [*אתיקה*](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). משפט אחרון.
+[^13]: שלמה מזכיר שם של ספר: *Αll joy, no fun*
+[^14]: לא במקרה [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה) מתחיל את ה[אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה) ב*אלוהים*.
+[^15]: קאנט חשב שאלו שאלות שהתבונה חותרת אליהן באופן טבעי ([*אנטינומיות*](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דיאלקטיקה#מהי-אנטינומיה)), אם כי אינה יכולה לתת להן תשובה (וכך מגיעה ל*סתירות ומבוכות*).
+[^16]: תשובות כאלו רלוונטיות במיוחד בהקשרים של קהילות יותר מסורתיות, כמו חרדים: מחנכים אותם להיות טובים בחינוך קשה, נטול-חופש, אבל בסוף יוצאים אנשים טובים יותר (אולי).
+[^17]: שופנהאואר, אגב, נקט בעמדה הזו במפורש: *התייאשתי מהחיים, אז אתעסק בהם אינטלקטואלית* (ודיכא את כולנו בדרך, מוסיפה יערה).
+[^18]: שנאת אדם.
+[^19]: שלמה קושר את זה למושג ה[אם טובה דיה](/פסיכולוגיה/אישיות/ויניקוט#אם-טובה-דיה).
+[^20]: זו מרגישה לי מחשבה אריסטותלית - *שרטוט האמת הקווים כלליים*.

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/.~lock.סמינר - רקע.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+Μatan Horovitz,shmick,Tieke,19.04.2025 17:16,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/אתיקה/רפלקטיביים/מטלות/.~lock.סמינר.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+Μatan Horovitz,shmick,Tieke,20.04.2025 16:19,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/בודהיזם/index.md

@@ -14,10 +14,49 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 ![naksan.jpg](/פילוסופיה/בודהיזם/naksan.jpg)
 <small>מקדש נאקסאן-סה, גאנגוון-דו, דרום קוריאה</small>
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+## תוכן העניינים
+
+### [מבוא]()
+
+### [שלושת סימני הקיום](./קיום)
+
+### [ארבע האמיתות הנאצלות](./אמיתות)
+
+### [אין-אני (אנאטמן)](./אטמן)
+
+### [התהוות מותנית](./התהוות מותנית)
+
+### [הדרך הבודהיסטית](./דרך)
+
+### [אבידהארמה](./אבידהארמה)
+
+### [מהייאנה ותפיסת הריקות](./מהיאנה)
+
+### [יוגהצ'ארה](./יוגהצ'ארה)
+
+### [זן בודהיזם](./זן)
+
+### [הסיניפיקציה של הבודהיזם](./זן/סיניפיקציה/)
+
+### [יסודות הזן](./זן/יסודות)
+
+### [אמת כדרך](./זן/אמת)
+
+### [גוף, תודעה ועולם](./זן/גילום)
+
+### [שפה ומציאות](./זן/שפה)
+
+### [זן וטנטרה](./זן/טנטרה)
+
+### [אתיקה בודהיסטית](./זן/אתיקה)
+
+## מבוא
+
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת (שיעורים 1-3)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_1-3_.pdf), [מצגת (שיעורים 4-12)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+
+
 
-## מהו בודהיזם?
 סביב הלמידה על בודהיזם מתעוררות כמה שאלות:
 
 > מה בודהיסטים חושבים על?...
@@ -39,62 +78,66 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 הבודהיזם החל כדובר סאנסקריט, אבל התפשט גם לסינית, יפנית וקוריאנית, ובעוד שפות רבות אחרות. מהשפות האלו מגיעות מונחים רבים שקשה לתרגם כמו *מדיטציה*[^3], *קארמה*, *נירוואנה* וכדומה.
 
 
-[^1]: soteriology. ה*שחרור* הוא המניע מאחורי הבודהיזם - לא האמת, ולא הצדק, ולא שום דבר כזה. המניע הזה שולל, באיזשהו מקום, את הרעיון של *פילוסופיה* בודהיסטית, לפחות כמו שאנו מגדירים פילוסופיה מערבית.
-[^2]: Eurocentrism
-[^3]: המילה אינה מתארת היטב את המדיטציה. *בוננות* בעברית
-
 
 ## עולם המחשבה ההודי
+
 מקור עולם המחשבה ההודי שהצמיח את הבודהיזם הוא בערך 1500 לפנה"ס, אז מגיעים עמים נודדים - האריות[^4] (Aryana) ופולשים לתת היבשת ההודית. אנו יודעים על האירועים האלו מהוודות (Veda)[^5], הוראות פולחניות לביצוע קורבנות[^10]. ההוראות מתבססות על ההנחה כי העולם הוא מערכת דטרמיניסטית של נסיבות ותנאים, שניתן להבין ולתפעל; אם נציב את המזבח בצורה מסוימת, ונעלה קורבן מסוים עם לחשים מסוימים, נשלוט במציאות - נוריד גשם, נוליד ילדים וכו'[^7]. לאדם[^6] שהחזיק בוודות, אפוא, היה כוח רב, ואחריות גדולה. על אותם אנשים הוטל תפעול הקוסמוס - והם האמינו שאם לא יעשו מלאכתם כיאות, היקום ייחרב. 
 
-האלים ההודים היו חלק טבעי מהקוסמוס, ולא נעלה כמו האל המונותאיסטי. כשם שחוקי הטבע קובעים בלית ברירה את המתרחש בעולם (אם אפיל את הבקבוק הזה, אין לו ברירה אלא ליפול), לאלים יש חוקים מוחלטים - האדם שיתפעל את הוודות, יתפעל את האלים בלית ברירה.
+האלים ההודים היו חלק טבעי מהקוסמוס, ולא נעלה כמו האל המונותאיסטי. כשם שחוקי הטבע קובעים בלית ברירה את המתרחש בעולם (אם אפיל את הבקבוק הזה, אין לו ברירה אלא ליפול), לאלים יש חוקים מוחלטים - האדם שיתפעל את הוודות, יתפעל את האלים בלית ברירה; האדם הוא **שותף פעיל** ביקום, ובלעדיו האחרון יתמוטט.
 
-התפיסה הזו יוצרת חשיבות מאוד גדולה לטקסים ולקורבן. אלו שידעו את הוודות - הברהמינים - החזיקו בכוח החזק ביותר בחברה המרובדת. היחידים שיכלו לקיים את הטקסים הם אותם הברהימינים - משום שהם הכי טהורים - ואלו במעמדים (קאסטות) הנמוכים יותר טמאים יותר, ולכן לא יכלו לבצע את הטקסים; הקאסטות הנמוכות ביותר לא זכו אפילו להשתתף בטקסים. הברהמינים נשאו גם בחובה להעמיד צאצאים - על מנת שיהיה מי שימשיך לקיים את הקורבן.
+היקום בתפיסה ההודית הוא דבר מוחלט - *ברהאמן* - ומי שיכיר את *עצמו*, אפוא, יכיר את היקום כולו. 
+
+התפיסה הזו יוצרת חשיבות מאוד גדולה לטקסים ולקורבן - תפיסה דטרמיניסטית באופן מוחלט, של היקום כמערכת סגורה. אלו שידעו את הוודות - הברהמינים - החזיקו בכוח החזק ביותר בחברה המרובדת. היחידים שיכלו לקיים את הטקסים הם אותם הברהימינים - משום שהם הכי טהורים - ואלו במעמדים (קאסטות) הנמוכים יותר טמאים יותר, ולכן לא יכלו לבצע את הטקסים; הקאסטות הנמוכות ביותר לא זכו אפילו להשתתף בטקסים. הברהמינים נשאו גם בחובה להעמיד צאצאים - על מנת שיהיה מי שימשיך לקיים את הקורבן.
 
 לברהימינים, אפוא, היו שתי חובות:
+
 1. למידת הוודות וקיום הטקסים
+
 2. העמדת צאצאים
 
 
-
-[^4]: עמים אלו הגיעו גם לאירופה ולימים נהיו אותם ה'ארים' שהגרמנים דיברו עליהם
-[^5]: הוודות הועברו בעל פה, ונכתבו רק בעת המודרנית
-[^6]: ה*ריישים* - מורים קדמונים
-[^7]: המקום היחיד ביהדות שמחזיק תפיסה דומה היא הקבלה (ובעלי השם)
-[^10]: הכוונה אינה בהכרח קורבן פיזי של ממש, כמו בעל חיים
+היקום, אפוא, נתפס כמקום טוב להיות בו: הוא צפוי, ויש לנו חלק משמעותי בו ובכינון שלו.
 
 ### המהפכה האופנישדית
+
 במאה ה6 לפני הספירה, התחוללה בהודו מהפכה שאת סיבותיה אנו מתקשים להסביר. תקופה זו אופיינה במהפכה מחשבתית, שגלומה בטקסטים המכונים האופנישדות (upanishad).
 מחוללי מהפכה זו ראו במכלול סביב הברהאמינים מעיין עבדות - אני אשלם לברהמין, אצפה בטקסים ומשהו ישתנה במציאות?
 
-התפיסה האופנישדית על הקיום שונה לגמרי מזו שקדמו לה. החל מפלישת הארים ועד לאותה העת, התפיסה הוודית השולטת התייחסה לקיום כדבר חיובי - האדם הוא חלק פעיל בקוסמוס ולוקח חלק בתפעולו. לעומתם, האופנשידם תפסו את הקיום כשלילי - כלא שיש להשתחרר ממנו. הם עדיין האמינו בקורבן, אך לא בקורבן חיצוני - אלא בטקס שנעשה *פנימה*[^10]. לכן, האופנישדים פעלו בסגפנות, שהאמינו שתשחרר אותם מהקיום[^8] - כלא האלים. האופנישדים האמינו שהתשוקות שלנו, הגוף שלנו והרצונות שלנו הם אלו שכובלים אותנו בכלא הזה. הם פרשו ליערות והחלו בשגרת חיים שמטרתה הייתה שליטה[^9]. באקטים סגפניים שונים, האפונשידים שאפו להשיג עליונות על המציאות - בצומות, בהליכה על מסמרים, בפסיכדליה ובעוד אקטים של שליטה עצמית.
+האופנאשידים מורדים בטוב הבסיסי שמניחות הוודות, ותופסים את העולם כ*כלא*, ואת האדם ככלוא בתוכו. בתפיסה ההודית, *הקיום אף פעם לא נגמר* - הוא מעגל הולך וחוזר, בצורה כזו או אחרת. אולי ניתן להשתחרר ממנו?
+
+התפיסה האופנישדית על הקיום שונה לגמרי מזו שקדמו לה. החל מפלישת הארים ועד לאותה העת, התפיסה הוודית השולטת התייחסה, כאמור, לקיום כדבר חיובי - האדם הוא חלק פעיל בקוסמוס ולוקח חלק בתפעולו. לעומתם, האופנשידים תפסו את הקיום כשלילי - כלא שיש להשתחרר ממנו. הם עדיין האמינו בקורבן, אך לא בקורבן חיצוני - אלא בטקס שנעשה *פנימה*[^10]. לכן, האופנישדים פעלו בסגפנות, שהאמינו שתשחרר אותם מהקיום[^8] - כלא האלים; השליטה מופנית מן החוץ *אל תוך הפנים* - מי ששולט בגוף ובתודעה חסין לפגעי העולם.
+
+האופנישדים האמינו שהתשוקות שלנו, הגוף שלנו והרצונות שלנו הם אלו שכובלים אותנו בכלא הזה. הם פרשו ליערות והחלו בשגרת חיים שמטרתה הייתה שליטה[^9]. באקטים סגפניים שונים, האפונשידים שאפו להשיג עליונות על המציאות - בצומות, בהליכה על מסמרים, בפסיכדליה ובעוד אקטים של שליטה עצמית.
 
 ההנחה הפילוסופית העמוקה והבסיסית של האופנישידים היא הברהמן - הדבר שאינו כפוף לשום חוקיות, לשום כיפוף, האמת המוחלטת. הם האמינו שבכל אחד ואחת קיים יסוד מהברהמן הזה - האטמן, האני האמיתי ביותר שלנו. באמצעות הסיגוף, ההשלה מכל השכבות המטווחות, הם שאפו להגיע לאותו אטמן, היסוד הבסיסי ביותר. האופנישדים לא ייחסו את הכרת האטמן אפילו לאלים ולברהאמנים הקדומים, שלהם אין כוח על האטמן הזה. האלים - בעצמם חלק מהמוחלט הזה - אינם מעוניינים שבני האדם יכירו ביכולת הזו להשתחרר, משום שזה מונע מהם להמשיך לנצלם. 
 
 בצל שלושה מושגים אופנישדיים מרכזים צמח הבודהיזם[^11]:
+
 - קארמה
-בפירוש המילולי, *קארמה* היא פעולה פולחנית, כמו אלו שבתפיסה הוודית שיוצרות תוצאה ביקום. התפיסה בהודו שללה לחלוטין את הרעיון של סיבה ראשונית - בהודו, אין דבר שמתקיים בזכות עצמו, ללא סיבה. בהקשר סיבה-תוצאה הזה פעלה הקארמה. הקארמה לא פעלה רק החוצה - אלא גם כלפי פנים. כל פעולה שאנו מבצעים - בין שפעולה של ממש או רגש כלשהו - כמו משאירה אחריה זרע בעולם. אולי הוא ינבט עכשיו, אולי עוד אלף שנים; זה לא משנה. כל פעולה שכזו תגרור השלכות, באיזשהו אופן. תפיסת הסיבתיות הזו היא לא מיידית, כמו שאנו רגילים במערב - אלא מעגלית ורופפת יותר. המעשה שלי לא יוביל, כאן ועכשיו, בהכרח לתוצאה כלשהי - אלא ישאיר זרע שכזה ביקום, שישחק בו תפקיד. 
+	בפירוש המילולי, *קארמה* היא פעולה פולחנית, כמו אלו שבתפיסה הוודית שיוצרות תוצאה ביקום. התפיסה בהודו שללה לחלוטין את הרעיון של סיבה ראשונית - בהודו, אין דבר שמתקיים בזכות עצמו, ללא סיבה. בהקשר סיבה-תוצאה הזה פעלה הקארמה. הקארמה לא פעלה רק החוצה - אלא גם כלפי פנים. כל פעולה שאנו מבצעים - בין שפעולה של ממש או רגש כלשהו - כמו משאירה אחריה זרע בעולם. אולי הוא ינבט עכשיו, אולי עוד אלף שנים; זה לא משנה. כל פעולה שכזו תגרור השלכות, באיזשהו אופן. תפיסת הסיבתיות הזו היא לא מיידית, כמו שאנו רגילים במערב - אלא מעגלית ורופפת יותר. המעשה שלי לא יוביל, כאן ועכשיו, בהכרח לתוצאה כלשהי - אלא ישאיר זרע שכזה ביקום, שישחק בו תפקיד. 
 
 - סמסרה
-התפיסה בהודו הייתה מעגלית - מוות, לידה מחדש, חיים, ושוב מוות. מעגל זה הוא ה*סמסרה*[^14]. האופן שבו נולדים מחדש נקבע על פי הקארמה - 'המתמטיקה של הקיום'.  הקארמה היא לא כמו 'יום הדין' המערבי, אלא כוח טבע, שייקבע לידה מחדש באחד משש עולמות[^12]. התהליך הזה הוא ללא מוצא - הוא מתרחש שוב ושוב עד אינסוף. כולם מתים, בסופו של דבר - אפילו אלים; בהודו, שום דבר הוא לא לנצח. לכאורה, ניתן לעשות מעשים טוב בכל הגלגולים, ותמיד להיוולד מחדש בגן עדן. אלא שבתוך הגלגולים האינסופיים, בהכרח יהיו לידות רעות - במיוחד לאור זה שהקארמה ממשיכה לרוץ בלי קץ. אתה יכול לחיות את חייך כצדיק, ו'לאכול אותה' על קארמה גרועה מחיים דרעק לפני עשרים גלגולים. המוות לא 'מאפס את המונה', ואין אף יצור עם קארמה מושלמת - לא אלים, לא צפרדעים ולא כלום. 
+	התפיסה בהודו הייתה מעגלית - מוות, לידה מחדש, חיים, ושוב מוות. מעגל זה הוא ה*סמסרה*[^14]. האופן שבו נולדים מחדש נקבע על פי הקארמה - 'המתמטיקה של הקיום'.  הקארמה היא לא כמו 'יום הדין' המערבי, אלא כוח טבע, שייקבע לידה מחדש באחד משש עולמות[^12]. התהליך הזה הוא ללא מוצא - הוא מתרחש שוב ושוב עד אינסוף. כולם מתים, בסופו של דבר - אפילו אלים; בהודו, שום דבר הוא לא לנצח. לכאורה, ניתן לעשות מעשים טוב בכל הגלגולים, ותמיד להיוולד מחדש בגן עדן. אלא שבתוך הגלגולים האינסופיים, בהכרח יהיו לידות רעות - במיוחד לאור זה שהקארמה ממשיכה לרוץ בלי קץ. אתה יכול לחיות את חייך כצדיק, ו'לאכול אותה' על קארמה גרועה מחיים דרעק לפני עשרים גלגולים. המוות לא 'מאפס את המונה', ואין אף יצור עם קארמה מושלמת - לא אלים, לא צפרדעים ולא כלום. 
 
 האינספויות הדטרמיניסטית הזו תסכלה את האופנישדים, והובילה אותם למסקנה שצריך להפסיק את המשחק הזה - ולהשתחרר.
 
 - מוקשה (נירוונה)
-איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
+	איך משתחררים מהסמסרה? האופנישדות הציעו דרכים רבות לשחרור -שחלקן התפתחו לתפיסות אחרות, כמו הג'איניזם[^13] - אך הבודהיזם צמח על סמך ה*נירוונה* - השחרור. רק מי שמצליח להשתחרר *שובר* את מעגל הקיום, ויוצא ממנו. הבודהיזם ייחס סיכוי נמוך מאוד להיוולד כאדם - ולכן, עצם היותך אדם מעידה על הצטברות קארמה שמאפשרת היכרות עם הרעיון של להשתחרר. מי שיצליח לזהות את האמת המוחלטת באשר לקיום, בכך שיזהה את עצמו עם המוחלט, וימחק את הבידול בינו לבין היקום, הוא זה שישתחרר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-info ""
     אטמן = ברהאמן; עצמי = מוחלט
 
-[^8]: התפיסה ההודית האמינה בגלגול נשמות נצחי - הקיום ממשיך וממשיך, כל פעם בקיום חדש, בין שברהאמין ובין שחיה כלשהי.
-[^9]: Tapas - חום פנימי, שהוא עצמו הקורבן. החום הפנימי הזה הוא מעין עליונות על המציאות, שממנה הסגפנים שואפים להשתחרר.
-[^10]: הכוונה *פנימה* היא ההיבט המכריע של הפעילות המדיטטיבית - אדם באותה התנוחה שמתפלל לאל כלשהו מפנה את הכוונות שלו *החוצה*. האדם המדיטטיבי הוא לא פיון במשחק האלים, אלא מחפש את האמת המוחלטת פנימה, זו שתשחרר אותו.
-[^11]: הבודהיזם פירש את כל המושגים האלו אחרת לגמרי, אבל כשהבודהיסט הראשון אמר *קארמה*, העם הבין על מה הוא מדבר - הוא לא פעל בריק.
-[^12]: הבודהיסטים לקחו את הסמסרה, שהאופנישדים תפסו כאמת מטאפיזית (אולי אפילו פיזית) כתפיסה פסיכולוגית. שימו לב איך התודעה מתרוצצת בין שש העולמות - הגיהנום, גן העדן, עולם בני האדם, עולם החיות, עולם הענקים ועולם הרוחות הרעבות. רגע אחד אתה בגיהנום; באחר תופס אותך יצר חייתי; באחר אתה בטוב של גן העדן; ולפעמים אתה מקורקע כאן, בעולם בני האדם.
-[^13]: התשובה של הג'איניזם היא, כדי לייצר כמה שפחות קארמה שלילית, היא לפעול כמה שפחות. כל צעד, כל פעולה הכי קטנה, פוגעת ביצורים חיים אחרים. הדרך המוחלטת של הג'איניסטים להשתחרר, היא פשוט לרעוב. הג'איניסטים הקיצוניים הולכים עם מסכות גדולות, כדי לא לנשום חרקים, ומטאטאים את הרצפה לפניהם כדי לא לדרוך על כלום. כל צורך שלנו - כמו לשתות או לשבת - מראה על קשר נסיבתי לעולם. אם עולה בכוחנו לגבור על הצרכים האלה, הרי שאנחנו לא קשורים לעולם - אנחנו משוחררים.
-[^14]: במסורת ההודית, מי שמחזיק את המעגל הוא *מארה* - השד המייצג את המוות ואת תלאות החיים. מארה אינו *רע*, כמו השטן - הוא התגלמות של כל הקשיים הקיומיים.
+## הבודהיזם - דרך האמצע
+
+הבודהיזם קם כתפיסה שמנסה לגשר בין שתי התפיסות האלה. הכוונה *אינה* לאמצע כמו אמצע *אריסטותלי* - הוא דווקא יכול להיות מאוד קיצוני - אלא בין הוודות לאופאנישאדות - בין סגפנות לחיים חומריים; בין **יש** לבין **אין**.
+
+הבודהיזם מקשר בין ריאליזם נאיבי - יש דברים בעולם, כמו חתולים ג'ינג'יים העונים או לא עונים לשם ג'ינג'יסטותאלס בבית הסטודנט - לבין אידיאליזם [בסגנון בארקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי); בבודהיזם, יש דברים, אבל אין להם מהות קיום עצמאית; הדברים הווים [התהוות מותנית](./מותנית).
+
+הבודהיזם לא נוהג לבצע הפרדות ברורות - בין חומר לרוח, בין תיאוריה ליישום, בין פסיכולוגיה לפילוסופיה, בין חתולים ללא-חתולים. במקום להתמקד ב*אמת*, הבודהיסטית מוטרדים ב**תנאים שייאפשרו שחרור** מהסבל. שלא כמו פילוסופיה (*אהבת החוכמה*) במובנה המערבי, הבודהיזם אינו מתפלסף *כשלעצמו* - אלא תמיד לעבר יישום מסוים, הכנת הקרקע לשחרור מהסבל. עבור הבודהיסט, חוכמה היא האמצעי, ולא המטרה.
+
 
 ## הבודהה
+
 אנו יודעים מעט מאוד על הבודהה ההיסטורי. הבודהה לא כתב שום דבר - לא הוא ולא חסידיו הישירים. העדויות הראשונות לקיומו של הבודהה הם ממצאים ארכיאולוגים, שלא מעידים חד-משמעית על הבודהה - רק על כך שהיה חכם, משבט השקיאמוני, ואומרים שהוא השתחרר. עיקר הידע על הבודהה מגיע מאות שנים אחריו. בהודו, אין תרבות כתיבה היסטורית מפותחת, שלא כמו הסינים או המערביים שמתעדים בקדתחנות - בהודו, הסיפור מגמד את ההיסטוריה; עצם כתיבת המילה משחיתה אותה. באופן דומה, הפסלים הראשונים בדמותו של הבודהה הגיעו מאות שנים מאוחר יותר, בהשפעה ההליניסטית של כיבושי מוקדון. עד לאותה העת, המחשת דמותו של הבודהה הייתה אסורה. 
 
 הבודהה נולד בלומביני, כיום בשטח נפאל, בצפון מזרח תת היבשת ההודית.  הוא הסתובב בחייו בסדרה של ערי-מדינה באיזור. השנים שבהם חי שנויות 
@@ -114,22 +157,44 @@ dateCreated: 2024-01-25T10:20:35.193Z
 
 משחווה התעוררות, הבודהה מסכים לאחר תחנוני האלים ללמד. במשך שארית חייו, עד שנפטר בגיל 80 ממחלה קשה, העביר הבודהה את כל חייו כמורה. הוא לא מותיר אחריו יורש - התורה מחזיקה בלעדיו.
 
-[^15]: הראשון הוא שמו הפרטי, השני הוא תואר (ככל הנראה 'נסיך'), והשלישי הוא *החכם לשבט השאקיה*.
-[^16]: סגפנות אופנישדות ביערות הייתה מאוד 'באופנה' באותה תקופה.
-
 ### הבודהה כשמשל
 
 כאמור, הסיפור של הבודהה הוא לא תיעוד היסטורי - אלא משל. מה הוא מנסה להגיד?
 
 - הבודהה הוא שיט הפוטנציאל האנושי - אך אינו "אנושי"
+
 הבודהה אינו כמו ישו, או סוקראטס - בני אדם עילאיים בתחומם. לפרש את הבודהה כאדם 'פשוט' היא תפיסה מערבית - בבודהה של המזרח יש יסוד על-אנושי.
 
 - הבודהה אינו חד פעמי
+
 - הבודהה הוא תוצר של תהליך מאוד ארוך
+
 לבודהה קדמו גלגולים רבים, שהכינו אותו להתעוררות שחווה. לא נהיים בודהה בדקה.
 
 - הבודהה הוא בבחינת חוקר, שגילה אמיתות אוניברסלית
 הבודהה לא 'זכה' להארה, אלא גילה בחקירתו את טבע המציאות - ה*דהרמה*.
 
 - הבודהה הוא "דרך אמצע" בין חיי החולים לסגפנות
+
 סיפור חייו של הבודהה - מהמסיבות הבלתי פוסקות ועד לסגפנות הרצחנית - מתנהלים בין שני הקצוות. תחילה, היה לו הכל - הוא היה נאה, ועשיר וחכם. בהמשך, הביס את הסגפנים במשחק שלהם - והגיע לסגפנות הקיצונית ביותר. לאור אלו, קובע הבודהה כי הדרך היא באמצע - ללא התמסרות לתשוקות ולפחדים, אך בלי התכחשות להם.
+
+
+[^1]: soteriology. ה*שחרור* הוא המניע מאחורי הבודהיזם - לא האמת, ולא הצדק, ולא שום דבר כזה. המניע הזה שולל, באיזשהו מקום, את הרעיון של *פילוסופיה* בודהיסטית, לפחות כמו שאנו מגדירים פילוסופיה מערבית.
+[^2]: Eurocentrism
+[^3]: המילה אינה מתארת היטב את המדיטציה. *בוננות* בעברית
+
+[^4]: עמים אלו הגיעו גם לאירופה ולימים נהיו אותם ה'ארים' שהגרמנים דיברו עליהם
+[^5]: הוודות הועברו בעל פה, ונכתבו רק בעת המודרנית
+[^6]: ה*ריישים* - מורים קדמונים
+[^7]: המקום היחיד ביהדות שמחזיק תפיסה דומה היא הקבלה (ובעלי השם)
+[^10]: הכוונה אינה בהכרח קורבן פיזי של ממש, כמו בעל חיים
+
+[^8]: התפיסה ההודית האמינה בגלגול נשמות נצחי - הקיום ממשיך וממשיך, כל פעם בקיום חדש, בין שברהאמין ובין שחיה כלשהי.
+[^9]: Tapas - חום פנימי, שהוא עצמו הקורבן. החום הפנימי הזה הוא מעין עליונות על המציאות, שממנה הסגפנים שואפים להשתחרר.
+[^10]: הכוונה *פנימה* היא ההיבט המכריע של הפעילות המדיטטיבית - אדם באותה התנוחה שמתפלל לאל כלשהו מפנה את הכוונות שלו *החוצה*. האדם המדיטטיבי הוא לא פיון במשחק האלים, אלא מחפש את האמת המוחלטת פנימה, זו שתשחרר אותו.
+[^11]: הבודהיזם פירש את כל המושגים האלו אחרת לגמרי, אבל כשהבודהיסט הראשון אמר *קארמה*, העם הבין על מה הוא מדבר - הוא לא פעל בריק.
+[^12]: הבודהיסטים לקחו את הסמסרה, שהאופנישדים תפסו כאמת מטאפיזית (אולי אפילו פיזית) כתפיסה פסיכולוגית. שימו לב איך התודעה מתרוצצת בין שש העולמות - הגיהנום, גן העדן, עולם בני האדם, עולם החיות, עולם הענקים ועולם הרוחות הרעבות. רגע אחד אתה בגיהנום; באחר תופס אותך יצר חייתי; באחר אתה בטוב של גן העדן; ולפעמים אתה מקורקע כאן, בעולם בני האדם.
+[^13]: התשובה של הג'איניזם היא, כדי לייצר כמה שפחות קארמה שלילית, היא לפעול כמה שפחות. כל צעד, כל פעולה הכי קטנה, פוגעת ביצורים חיים אחרים. הדרך המוחלטת של הג'איניסטים להשתחרר, היא פשוט לרעוב. הג'איניסטים הקיצוניים הולכים עם מסכות גדולות, כדי לא לנשום חרקים, ומטאטאים את הרצפה לפניהם כדי לא לדרוך על כלום. כל צורך שלנו - כמו לשתות או לשבת - מראה על קשר נסיבתי לעולם. אם עולה בכוחנו לגבור על הצרכים האלה, הרי שאנחנו לא קשורים לעולם - אנחנו משוחררים.
+[^14]: במסורת ההודית, מי שמחזיק את המעגל הוא *מארה* - השד המייצג את המוות ואת תלאות החיים. מארה אינו *רע*, כמו השטן - הוא התגלמות של כל הקשיים הקיומיים.
+[^15]: הראשון הוא שמו הפרטי, השני הוא תואר (ככל הנראה 'נסיך'), והשלישי הוא *החכם לשבט השאקיה*.
+[^16]: סגפנות אופנישדות ביערות הייתה מאוד 'באופנה' באותה תקופה.

פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה.md

@@ -50,7 +50,9 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:30:31.608Z
 
 המתנגדים מציינים שאחת מהן - הניבאנה - כן נצחית, ובלתי מותנית, ולאור זאת - כיצד הדהארמה הזו שונה מה[ברהאמן האופנישדי](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית), או מכל תפיסה מהותנית אחרת? מה מונע מאיתנו לטעון שהניבאנה אינה המהות?
 
-> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else (Dharmakirti, 6-7CE)
+> The arising of an effect that is inferred by way of a causal complex is characterized as a svābhava of that causal complex, because \[the capacity for\] the effect's production does not depend on anything else
+> 
+> > Dharmakirti, 6-7CE
 
 הפתרון שמציע דהארמהקירטי הוא שעצם התלות ההדדית של הדהארמות פותרת את הקושי המהותני - משום שאין לעולם לא לבד, אין להן כוח מהותי.
 

פילוסופיה/בודהיזם/אטמן.md

@@ -15,13 +15,13 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 המושג האופנישדי לאני הוא **אטמן[^1]** - אך אינו מקביל לחלוטין לתפיסתנו את ה*אני*. הבודהיזם דוגל ב*אנאטמן* - שלילת האני.
 
 > מסופר על שני חברים, אודאלאקה ובנו שבטאקטו. האב מבקש מהבן את פרי עץ הבניאן, ומבקש ממנו לפתוח את הפרי.
-
+>
 > הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? הרבה זרעים, משיב הבן.
-
+>
 > האב מבקש מהבן לשבור את אחד הזרעים. הבן מציית, והאב שואל אותו - מה אתה רואה? כלום, משיב הבן.
-
+>
 > זאת משום, קובע האב, שישנה איזושהי מהות נסתרת, שאין בכוחנו לראות. בתוך הזרעים ישנה המהות הזו, וממנה העץ קיים. אותה המהות הנסתרת היא העצמי (אטמן), המוחלט, הרוח האלוהית שקיימת בהכל.
-
+>
 > אופנישד Chāngodya
 
 אותו האטמן הוא *נצחי*, *מהותי*, *חמקמק*. זוהי תפיסה מוניסטית, שמזהה את ה*אטמן* עם ה*ברהמן* - המוחלט. 
@@ -64,30 +64,30 @@ dateCreated: 2024-01-25T11:40:15.121Z
 [^4]:  זאת בניגוד ל[*קוגיטו*](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#היגיון-שני-על-טבעה-של-רוח-האדם-ועל-כך-שנקל-להכירה-מאשר-להכיר-את-הגוף) הקרטזיאני.
 
 
-> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה"
-
+> הסבל קיים, אך אין סובל; יש פעילות, אך אין פועל; הנירוונה שינה, אך זה ששרוי בתוכנה איננו; הדרך קיימת, אולם אף אחד לא צועד בה
+>
 > במאה ה2 לפנה"ס, בממלכת בקטריה ההליניסטית, מסופר על המלך מילינדה הפילוסוף. כה חכם היה מילינדה, שאיש מהבודהיסטים לא הצליח להתמודד עמו. > נקרא אליו הנזיר נגסנה, להתעמת איתו. מילינדה שואל את נגסנה לשמו.
 >
 > ---
 >
 > - *אני מוכר כנגסנה*, משיב, *אך המילים אינן אלא כינוי, מושג, תואר עכשווי, שם בלבד - כיוון שלא ניתן לתפוס בן אדם אמיתי.*
-
+>
 > - *שמעו, 500 היוונים ו80,000 הנזירים!*, קובע מילינדה. *נגסנה אומר שאינו אדם אמיתי! איך אוכל להסכים לדבר כזה?*.
-
+>
 > - *האם הגעת לפה בכרכרה?*, שואל נגסנה את המלך. הלה משיב בחיוב.
-
+>
 > - *ומהי המרכבה? הציר? הגלגלים? המסגרת? מוט הדגל, האסל, או הדרבן?*. המלך משיב לכל אחד בשלילה - אף אחד מהדברים הללו לא ייקרא בנפרד כרכרה.
-
+>
 > - *האם ניתן לכנות את אוסף הרכיבים הזה ככרכרה?*, שואל נגסנה. לא, משיב המלך.
-
+>
 > - *האם הכרכרה נמצאת מחוץ למרכיבים שלה?*, שואל נגסנה. ודאי שלא, משיב המלך.
-
+>
 > - *כמה שאלות שלא אשאל*, קובע נגסנה, *לא אגלה את המרכבה. מהי הכרכרה האמיתית? האם הוד מלכותו שיקר?*
-
+>
 > - *לא שיקרתי*, קבע מילינדה. *בכל הדברים האלו, מתקיים הכינוי הזה 'כרכרה'*.
-
+>
 > - *כך בדיוק איתי*, אומר נגסנה. *בחלקי גופי ובחשמת המצרפים, מתרחש הכינוי הזה 'נגסנה'. אולם במציאות המוחלטת, לא ניתן לתפוס את הבן אדם הזה*.
-
+>
 > ---
 האדם, כמו הכרכרה, הוא בסך הכל עניין פונקציונלי - ולא דבר מוחלט - ושמנו אילו אלא תווית, שמאפשרת לנו להתנהל בעולם. לייחס לדבר ארעי כזה דבר קבוע - הוא מקור הסבל; הניסיון לקבע את האני, להגן עליו, לרצות אותו, להסביר אותו[^5]. האני הוא אשלייה, שהשחרור ממנה יקל על הסבל.
 

פילוסופיה/בודהיזם/האמיתות.md

@@ -8,8 +8,8 @@ editor: markdown
 dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ---
 
-!!! info ""
-    [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [מצגת (שיעורים 4-12)](/פילוסופיה/בודהיזם/__בודהיזם_כפילוסופיה_מצגת_4-12_.pdf)
 
 **ארבע האמיתות הנאצלות** הן אמונה בסיסית בבודהיזם, חוצה פלגים ואזורים גיאוגרפיים[^17]. חרף המעמד הבסיסי שלהן, ארבע האמיתות אינן פשוטות כלל - הבודהה עצמו לא היה מתחיל בלימוד הארבע האמיתות - אלא תורה למתקדמים. 
 
@@ -21,19 +21,20 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 אך מה *אינן* ארבע האמיתות הנאצלות?
 
 > מסופר על אדם שביקש ללמוד עם הבודהה ברגע שהלה יענה לו על כמה שאלות חשובות:
-
+>
 > 1. האם העולם נצחי?
-
+>
 > 2. האם העולם אינסופי?
-
+>
 > 3. האם הגוף והנפש נבדלים?
-
+>
 > 4. האם הבודהה שורד את המוות?
-
+>
 > ---
-
+>
 > בתגובה, מושל אותו הבודהה לאדם הנורה מחץ מורעל. אם אסרב לטפל בך, הוא אומר, עד שלא תגיד לי איזה חץ פגע בך, מאיזו קשת, מהו המיתר ומהי הנוצה, באיזו זווית ומה שם הקשת? אם לא אטפל בך לפני כן, הרי תמות.
 
+
 באותו האופן, הבודהה אינו מתיימר לענות על שאלות פילוסופיות כבדות משקל - אלא לסייע לאלו שסובלים, כעזרה ראשונה. 
 
 
@@ -43,8 +44,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 ## הסבל dukkha
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות סבל, מוות הוא סבל, צער, יגון, כאב, מצוקה ואי-נוחות הם סבל; שהות במחיצת הבלתי נעים היא סבל, פרידה מהנעים היא סבל; לא לקבל את מה שאנו משתוקקים לו זהו סבל; בקיצור, **חמשת המצרפים** של ההיאחזות הם סבל.
-
-> *גתין^ ^2014,^ ^81-2*
+>
+> > גתין, 2014, 81-2
 
 ה**דוקה** היא מונח מסנסקריט שקשה לתרגם - סבל לא ממצה אותה. הדוקה היא כאב נפשי, פיזי, השתוקקות בלתי-נענית, חוסר סיפוק. דוקה היא ה*זץ* הפתאומי של הכאב שדורכים על מסמר; היא לשבת בכיסא נוח ולאכול משהו ולגלות שחסר *רק משהו קטן*; היא איזה דגדוג לצאת ולעשות משהו כמו לגלוש; היא לשבת במקום הכי נוח והכי מספק בבית שלך ובסופו של דבר להרגיש מיאוס. שבו במדיטציה בנחת מושלמת - כמה זמן תוכלו לשבת שם עד שתרגישו את הרצפה תחתיכם? זוהי *דוקה*.
 
@@ -63,8 +64,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 האמת השנייה היא **טרישנא** (השתוקקות,צמא), שגם היא מונח שקשה לתרגם; בסנסקריט מתארים את זה כצמא של אדם במדבר למים. ההשתוקקות היא התשוקה למה שרוצים, והדחייה של מה שלא רוצים.
 
 > זוהי האמת האצילה בדבר מקורו של הסבל: הצמא להתהוות חוזרת ונשנית, הכרוך בהנאה ובהשתוקקות, ומתענג פעם על דבר זה ועם על דבר אחר, כלומר הצמא לאובייקטים של הנאות החושים, הצמא לקיום והצמא לאי קיום.
-
-> *גתין,^ ^82*
+>
+> > גתין, 82
 
 
 
@@ -101,7 +102,8 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 ## השחרור nirvana
 > זוהי האמת האצילה בדבר הפסקתו של הסבל: דעיכתו והפסקתו החולטת של הצמא הזה, ויתור עליו, נטישה שלו, שחרור שלו
-^גתין,^ ^82^
+>
+>> גתין, 82
 
 עכשיו כשגילינו את המחלה ואבחנו את הסיבה שלה, הגיע הזמן להבריא אותה - להפסיק את הסבל. איך מפסיקים את הצמא הזה? איך מפסיקים לפגוש את העולם בדיכוטומיה של *רוצה*, *לא רוצה*, *נעים*, *לא נעים*? הבודהה קובע שאפשר לעשות את זה - שזה מצב שהוא השיג, וכמותו מאות ואלפים נוספים שמסופרים בכתבים הבודהיסטים. הפסקת הסבל אינה קלה - אך אפשרית. 
 
@@ -118,23 +120,26 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 [^24]: מצב שמושג בצורה טבעית - ולא באמצעות סמים הזייתים, להם הבודהיזם מתנגד בתוקף מתוך אמונה שהמצב שהם יוצרים זמני ומלאכותי, ולא ניתן להטמיע בחיים השוטפים כמו התרגול והלמידה.
 
 ## הדרך mārga
-> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון"
-^גתין,^ ^82^
+> זוהי האמת האצילה בדברך הדרך המובילה להפסקתו של הסבל: הדרך האצילה בת שמונה האיברים, כמלומר השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור בנכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון
+> 
+ > > גתין, 82
 
 *הדרך שמונת האיברים* מדברת על הנוגדים נגד הגורמים לסבל: כנגד ההיאחזות, אי-היאחזות (alobha), כנגד השנאה, אהבה חברית (metta), כנגד הבורות, חוכמה (prajñā).
 
 האיברים בדרך אינם כציווים אלוהיים, כחטא ועונש - אלא כלים מעשיים לתרגל בכדי לטפח בעצמנו את הדרך המיטיבה.
 
-| חלק 					 | גורמים של הדרך המתומנת 													|
-| --- 					 | --- 																						  |
-| חכמה prajñā    | השקפה נכונה, כוונה נכונה (וגם חשיבה נכונה) 			|
+| חלק            | גורמים של הדרך המתומנת                           |
+| -------------- | ------------------------------------------------ |
+| חכמה prajñā    | השקפה נכונה, כוונה נכונה (וגם חשיבה נכונה)       |
 | מוסר[^25] sīla | דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים ופרנסה נכונים |
-| ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון 						  | 
+| ריכוז samādhi  | מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון              |
 
 ### חוכמה
+
 החוכמה הבודהיסטית מבקשת להכיר את התפיסה הבודהיסטית, ואת מבנה התודעה והרגשות - להכיר מול מה אנו עומדים. 
 
 ### מוסר
+
 הדגש במוסר הבודהיסטי הוא על **הכוונה** - גם כשאנו מדברים דברי אמת, אם הכוונה שלי אינה נכונה (במטרה להרשים, או לגרום סבל), הרי שלא דיברתי דיבור נכון. הציווי הזה הוא כה קשה, עד שבמנזרים מסוימים נמנעים מלדבר כליל. כך גם לגבי הפעולה הנכונה: גם אם הועלתי לאחר, אך עשיתי זאת ממניע שגוי, לא פעלתי נכון. מנגד, גם אם פגעתי באחר, אך כוונתי הייתה טהורה, הרי שפעלתי נכון. 
 
 הדרך אינה מוחלטת, כמו בדתות המערב - אין קדושים ואין שטנים. המרשם הבודהיסטי הוא כמו תרופה - כלים שמנסים לעזור. אתה מתפרנס ממקצוע פוגעני - נסה לעשות משהו אחר; אתה מדבר עם אנשים אחרים - נסה לדבר נכון; למרות שיש מנזרים ותפיסות שלוקחים את זה לידי קיצון, ועושים מעט מאוד מחשש לפגוע (כמו הג'איניזם ההודי), המוסר הבודהיסטי הוא כלי מעשי - ולא אידאל.
@@ -150,9 +155,10 @@ dateCreated: 2024-01-04T10:12:24.590Z
 
 החלקים האלו בלתי נפרדים, וחייבים כולם לבוא יחד.
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     [הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה](https://www.tovana.org.il/article/4700)
 
-כאן יש השואלים -** אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.
+
+כאן יש השואלים - **אז מה הטעם בחיים שכאלה - בלי תשוקות, בלי עצמי, בלי מימוש עצמי - בלי אושר?** בשאלה הזו יש הנחה סמויה בתרבות המערבית, שמקדשת את העצמי ואת המרדף אחרי האושר. הבודהיזם לא מחזיק בתפיסה כזו - שהאושר והמימוש העצמי הם האידיאל - וקובע שהמרדף הזה מוביל להמון סבל[^26]. כל הרעיון הזה הוא כחלום, כהזיה, שלעולם אינו יכול להתממש.
 
 [^26]: דה-רידה מושל את המרדף לאדם בבטן של זאב, שזומם כיצד לצוד את אותו הזאב.

פילוסופיה/בודהיזם/הדרך.md

@@ -9,6 +9,12 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 ---
 
 ## מדיטציה bhavana
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	[מדיטציה כמצב תודעה חלופי (תודעה ופסיכופתולוגיה)](/פסיכולוגיה/תודעה/מצבים#מדיטציה)
+
+
 המדיטציה[^5], אבן דרך משמעותית בבודהיזם, אינה ייחודית לו; היא קיימת גם באיסלאם הסופי, בקונפיוציוניזם, בנצרות, בהינדוהיזם ואפילו ביהדות.  בכולם היא מהווה מעיין התבוננות שקטה וקשובה באדם וברגשותיו.
 
 אלא שבניגוד לשאר המסורות האלו, שם המדיטציה היא עניין די שולי, בבודהיזם היא משחקת תפקיד מפתח: היא סימן ההיכר של המסורת הבודהיסטית[^1]. המדיטציה חיונית לתפיסה הבודהיסטית: לא ייתכן שחרור בלא מדיטציה. היא הכלי העיקרי ששימש את הבודהה להגיע לתובנות שעל בסיסן בנה את התורה שלו[^2].
@@ -21,7 +27,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
     מדיטיציה אינה רק ישיבה.
 
 > להימנע מלעשות רע, לעשות טוב ולטהר את התודעה - זו תורתם של הערים
-^דהמפדה^ ^183^
+ >
+ >> דהמפדה 183
 
 
 ההתנהגות המוסרית היא אמונת מפתח של בודהיזם. כל עוד לא תאמן את התודעה שלך, ורק תימנע מהתנהגות רעה, גורס הבודהיזם, לא תוכל לשנות את דפוסי התודעה המזיקים שלך - רק *להדחיק* אותן. מנגד, רק אימון התודעה לא מספיק[^3] - גם אם תשב בהתבוננות כל היום, מבלי לפעול בצורה מוסרית, רק תעמיק את הדפוסים הנפשיים שמסבים לך סבל - ולא תגיע להארה.
@@ -35,7 +42,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 
 מדיטציית שלווה[^7] מבקשת *לעצור* את התודעה, לעצור או לפחות להאט את הזרם האסוציאטיבי הבלתי-פוסק. השאיפה היא להגיע לריכוז עמוק, תודעה אסופה - *סמהאדי*[^11].
 > זוהרת היא התודעה, נזירים, אולם לפעמים היא מזדהמת בזיהומוים שבאים מבחוץ. האדם הרגיל, נטול ההבנה, אינו יודע אותה כפי שהיא באמת
-^Anguttara^ ^Nikāya^
+> 
+ > > Anguttara Nikāya
 
 חמש איכויות מאפיינות מדיטציה זו - חמשת מרכיבי ה*דדהיאנה* וארבע ה*ג'אנות[^12]*:
 
@@ -72,8 +80,8 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 עכשיו דמיינו מה נוכל להבין בהסתכלות כזו על הגוף כולו - ואפילו רחוק יותר, על המחשבה. 
 
 > כפי שבנאי או שולייה של בנאי, הבוחן את ידית האיזמל שלו ורואה בה את טביעות אצבעותיו ואגודלו, אינו יודע עד כמה נשחקה הידית באותו היום או ביום הקודם או לפני כן, אולם הוא יודע כאשר נשחקת הפיסה האחרונה שלה - כך גם הנזיר שעוסק במדיטציה אינו יודע עד כמה נשחקו המזהמים באותו היום או ביום הקודם או לפני כן אולם משנשחקה הפיסה אחרונה \[שלהם\] אז הוא יודע.
-
-> Anguttara Nikaya, גתין 231
+> 
+>>  Anguttara Nikaya, גתין 231
 
 ### אמונה ואמון
 יש הנחה במערב שהבודהיזם הוא דבר רציונלי גרידא. ראו את הסוטרה הזו:  
@@ -84,11 +92,12 @@ dateCreated: 2024-02-15T11:05:40.015Z
 > ---
 >
 > *Of course you are uncertain, Kalamas. Of course you are in doubt. When there are reasons for doubt, uncertainty is born. So in this case, Kalamas, don't go by reports, by legends, by traditions, by scripture, by logical conjecture, by inference, by analogies, by agreement through pondering views, by probability, or by thought, 'This contemplative is our teacher.'. When you know for yourselves that, 'These qualities are unskillful; these qualities are blameworthy; these qualities are criticized by the wise; these qualities when adopted & carried out, lead to harm & to suffering' - then you should abandon them*
-^Kalama^ ^sutta,^ ^trans.^ ^Thanissaro^ ^Bhikkhu,^ ^1994^
+> 
+ Kalama sutta, trans. Thanissaro Bhikkhu, 1994
 
 על סמך האומנה הזו, הבודהיזם מוצג כאמונה רציונלית - *מדוע שתאמין לי? נסה בעצמך!*. אולם, אסור להתעלם מיסוד האמונה - *שרהאדא*[^4] - שקיים בבודהיזם, ולעיתים מודחק במערב. האמונה בבודהיזם אינה רציונלית גרידא; אלו שעושים מדיטציה כי ראו את הבודהה זוכה להארה אינם עושים זאת בהכרח מתוך היקש לוגי - אלא גם ממשאלת לב. המדיטציה עצמה כרוכה במידה מסוימת של אמונה, ועובדת יותר טוב עם ביטחון בכך שהיא עובדת, שאינו בהכרח מושרש לוגית. 
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     המלצה: מדיטציית Satipatthana (במצגת)
 
 [^1]: חשבו על הדמות המייצגת של הנצרות - ישו הצלוב - לעומת זו של הבודהיזם - הבודהה יושב במדיטציה מתחת לעץ הבודהי וזוכה להארה. אפילו הייצוג הזה נובע מהשפעה הליניסטית, שפיסלה את בודהה - הסימן של הבודהיזם המוקדם היה רק מושב המדיטציה, עץ הבודהי.

פילוסופיה/בודהיזם/זן/index.md

@@ -11,6 +11,27 @@ dateCreated: 2024-05-02T09:21:02.210Z
 !!! info ""
     [מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=52710#section-0), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2707613)
 
+## תוכן העניינים
+
+
+### [מבוא]()
+
+### [הסיניפיקציה של הבודהיזם](./סיניפיקציה/)
+
+### [יסודות הזן](./יסודות)
+
+### [אמת כדרך](./אמת)
+
+### [גוף, תודעה ועולם](./גילום)
+
+### [שפה ומציאות](./שפה)
+
+### [זן וטנטרה](./טנטרה)
+
+### [אתיקה בודהיסטית](./אתיקה)
+
+## מבוא
+
 !!! info ""
     [מצגת](/פילוסופיה/בודהיזם/__זן_ופילוסופיה_מצגת_שיעור_1_.pdf)
 

פילוסופיה/בודהיזם/זן/אתיקה.md

@@ -111,7 +111,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T09:44:45.553Z
 הפעולה לא מונחית מטוב ורע, אסור או מותר, אלא מתוך מושכל ולא-מושכל (האם זה יביא טוב בעולם?). 
 
 !!! info ""
-    נגיד וקראתם את [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) עד 12 בלילה, חיות רעות שכמותכם, ועכשיו אתם נחים קצת מנוחת לוחמים - אתם גולשים באינטרנט ו, אוי לא, מישהו אמר משהו מטופש (אנשים הם מעצבנים). יש לי הרבה מה להגיד - זה מגניב, זה מצחיק, זה יספק אותי. אבל *האם זה מועיל?* האם זה יעשה משהו טוב בעולם? כנראה שלא. אנחנו לא מפרים שום חוק - נהפוכו, זו אפילו הנורמה - אבל אולי בכל זאת לא כדאי.
+    נגיד וקראתם את [ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md) עד 12 בלילה, חיות רעות שכמותכם, ועכשיו אתם נחים קצת מנוחת לוחמים - אתם גולשים באינטרנט ו, אוי לא, מישהו אמר משהו מטופש (אנשים הם מעצבנים). יש לי הרבה מה להגיד - זה מגניב, זה מצחיק, זה יספק אותי. אבל *האם זה מועיל?* האם זה יעשה משהו טוב בעולם? כנראה שלא. אנחנו לא מפרים שום חוק - נהפוכו, זו אפילו הנורמה - אבל אולי בכל זאת לא כדאי.
 
 המוסר האינטימי מונחה מחמלה, ולא מציות; היא לא חד-חד ערכית, אלא מצבית ורבת שאלות. היא דורשת מאיתנו היענות למצב - לא *מה נכון לעשות*, אלא *מה נכון לעשות **עכשיו**?*.
 

פילוסופיה/בודהיזם/יוגהצ'ארה.md

@@ -0,0 +1,211 @@
+
+!!! info "[מצגת](./סוגיות.pdf) (תודה לגיא!)"
+
+
+> העולם הזה אינו אלא רשמים בלבד, משום שהוא מופיע כאובייקטים שאינם אמיתיים ... תוכן החוויה החושית מציג את עצמו כאובייקט חיצוני, אף על פי שאובייקט כזה אינו קיים באמת... כל דבר המתגלה כאובייקט חיצוני כאשר בפועל אין בנמצא אובייקא כזה, אינו אלא רושם בלבד, כמו שערות על הירח הנראות לעיניו של מי שלקה בקטרט... לכן, כל תכני החוויה החושית אינם אלא רשמים בלבד.
+> 
+> > וואסובנדהו, המאה ה4~5
+
+
+טענת היסוד של זרם ה**יוגהצ'ארה** (Yogācāra) היא שאין לנו גישה אובייקטיבית למציאות: כל מה שיש הם רשמי החושים וההתניות שלנו, מהחברה ומהשפה. היוגהצ'ארה היא סיוג מסוים מ[תפיסת הריקות](../מהיאנה#תפיסת-הריקות) - אם אנחנו מפרקים את המציאות עם פטיש, בסוף לא אפשר יהיה לבנות שום דבר. היוגהצ'ארה אומרת - *רגע*, לא *הכל* ריק, אלא הכל ריק **עבורנו**. 
+
+המציאות היא סוג מסוים של אשליה - כמו שאדם עם קטרקט מייחס את הפסים בראייה שלו לירח. *אין* פסים על הירח, אבל החוויה החושית *שלו* היא אמיתית. אולי *כל המציאות כולה* היא עיוות כזה?[^1] מה שיש לנו הוא לא המציאות - אלא רושם חושי המתיימר להיות מציאות[^2].
+
+
+הרעיון היוגהצ'ארי - שאין מציאות של ממש - סותר (כמובן) את האינטאוציה שלנו - אנחנו *ממש* מרגישים שאנחנו רואים משהו מציאותי. דווקא החתירה הזו נגד האינטואיציה הופכת את העסק למעניין. הכוונה היא לא לשכנע אותנו שאין מציאות (תראו איך זה הלך ל[ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי)), אלא רק לבחון מחדש את היחס בין תודעה למציאות, ובמיוחד בהקשר של הסבל: האם הסבל הוא תוצר של המציאות, או שמא גם מהתודעה?
+
+
+!!! warning "יוגהצ'ארה היא זרם פילוסופי *עצום* - כמו התווית *אידיאליזם* במערב; היזהרו מלהכליל"
+
+הזרמים נעים בין זרמים מתונים יותר, הגורסים שיש לנו *גישה* רק לתודעה, לבין זרמים קיצוניים עד כדי הטענה שיש *רק* תודעה[^5]. 
+
+## ריקות כהיעדר כפילות
+
+> לפיכך בני האדם מהופנטים בשינה בשל רשמים שהותיר בהם ההרגל לאמץ אופני חשיבה שגויים; וכמו בחלום, כשהם רואים דברים שאינם ממשיים, כל עוד אין הם מתעוררים בעקבות השגת ידיעה טרנדנסטית, שהיא מעבר למחשבה, והיא ההפך משינה, או אז באמצעות הגשמה של התודעה המזוככת הטבעיות, הם מבינים שמושאי החושים אינם קיימים
+> 
+> > Vimsatika-vrtti to 17c
+
+החלום משחק תפקיד חשוב בזרם היוגהצ'ארה כדוגמה לדבר אשלייתי שנדמה לנו בזמן אמת כמציאותי לגמרי. זהו תחום שניצב בחזית המחקר כיום, אך היה אינטואיטיבי לזרם היוגהצ'ארה, ואחד מאבני התווך של המחשבה שלהם. 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[שינה וחלימה (תודעה ופסיכופתולוגיה)](/פסיכולוגיה/תודעה/חלומות), [Maladaptive Daydreaming (תודעה ופסיכופתולוגיה)](/פסיכולוגיה/תודעה/מצבים#maladaptive-daydreaming).
+
+
+עדיין יש, כמובן, הבדל בין המציאות בחלום: אכילה בחלום או מוות בחלום לא מתרגמים לשובע או למוות בערות. אולם ההפרדה לא מוחלטת: יש אנשים שמדברים בחלום, ואפילו מתקשרים מתוך חלום. ההפרדה לא כזו חותכת. 
+
+> היעדר הדואליות הוא אכן קיומו של האין; זוהי ההגדרה של הריקות. היא אינה קיום ואינה אי-קיום, אינה שונה ואינה זהה
+> 
+> > וואסובנדהו
+
+
+התודעה קיימת; התודעה היא ריקות, והריקות קיימת. יש לנו תפיסה כפולה מסוימת של המציאות - בין הפרט לכלל (אובייקט-סובייקט). זו, חושבים היוגהצ'ארה, אשליה; אין גבול ברור ביני לבין העולם. זאת בניגוד לתפיסה של נאגרג'ונה, שחושב שהריקות עצמה אינה קיימת. התודעה האישית היא *מופע אחד* של תודעה כללית - כמו שברשת האינטרנט אין משתמש אחד ש*הוא-הוא* האינטרנט[^3].
+
+> הדמיון של הבלתי-קיים \[הבנייה של הבלתי-קיים] קיים. בתוכו הדואליות אינה קיימת. הריקות, לעומת זאת, קיימת בו. 
+> 
+> > סתירמאטי
+
+
+
+התפיסות שלנו של המציאות אכן ישנן - אך הן *אינן* נבדלות ממנה ממש, כמשהו פרטני שלי. 
+
+## שלושת הטבעים
+
+ומה קורה באותה תפיסה פרטנית? החקירה נהפכת פסיכולוגית. היוגהצ'ארה דוגלים בשלושה אופנים של סובייקטיביות - *שלושת הטבעים* (Trisvabhāva). כל אחד משלושת הטבעים הוא חלק ממה שהופך דבר להיות מה שהוא, ולא תכונה מקרית שדבר עשוי להחזיק בה.
+
+
+- **הטבע המדומיין**
+ 
+	תפיסה כפולה של אובייקט וסובייקט; תחושה שיש אותי, ויש את *זה*, שעומד מולי, שני דברים נפרדים לגמרי. 
+
+- **טבע מותנה**
+
+	[התהוות מותנית](../מותנית), או [ריקות](../מהיאנה#תפיסת-הריקות); כל האובייקטים אינם דבר מעל ומעבר ל**זרם של תפיסות**, שמכוננות גם *תופס*.
+
+- **טבע מושלם**[^4]
+
+	הטבע של התופעות כ*זרימה בלתי פוסקת* נטולת אובייקט וסובייקט; התודעה *כמו שהיא*. על המצב הזה אי אפשר להגיד דבר; זהו סוג של מצב מדיטטיבי.
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	דמיינו שאתם מסתכלים על נוף יפה בשלווה. אם ממש תשקעו בו, יש תחושה כזו שלא ברור איפה אנחנו נגמרים והנוף מתחיל - מן *אחדות* בסיסית כזו. זו הכוונה ב*טבע מושלם*.
+
+כל שלושת ההיבטים יוצרים את החוויה שלנו אודות כל דבר. 
+
+נניח וראינו עץ. *אוקיי, ראיתי עץ*. *אני* ראיתי אותו, ויש לי *ייצוג* של העץ, בחוץ. היוגהצ'ארה אומרים הפוך - ה*ייצוג* הוא זה שכונן את העץ, כמו נווה מדבר מדומיין. אבל הייצוג הזה מותנה - הוא לא חיזיון תעתועים יש מאין. ההבנה של היחס הזה וההתפכחות מהטבע המדומיין היא הטבע השלישי - *טבע מושלם*. יש *משהו* - אבל לא משהו *מסוים* - לא בקבוק או כחול או אני - יש פשוט *זה*.
+
+
+יוגהצ'ארה מדברים רבות גם על תת-מודע, רעיון אותו הם מכנים **שמונה התודעות**. החוויה, או התודעה, היא רק קצה הקרחון; רובה היא **תודעת המחסן** (ālayavijñāna), ורובה של התודעה נובע החוצה ממנה. המציאות במידה רבה נובעת *החוצה* מתודעת המחסן, ומה שקורה מזין את בחזרה את תודעת המחסן, בהיזון חוזר. 
+
+<small>(כאן היה ציור יפה של הקרחון של [פרויד](/פסיכולוגיה/אישיות/פסיכואנליטית); אני לא שם אותו כי אני בז לפרויד. בכל מקרה.)</small>
+
+ארז מושל את הרעיון לעריכת וידאו - התוצר הסופי הוא תוצאה של עיבוד, חיתוך ושינוי מקיף. בתמצית, התודעה שלנו היא התוצר המוכן - ו*אין* לנו גישה לתהליך העריכה, כמו שלצופה בסרט אין גישה לפריימים שנחתכו ממנו. התודעה המוגמרת היא ה**מחשבה** (mano-vijnñāa).  אחרי ישנה ה*תודעה המזוהמת* - האגו, העצמי.
+
+המבנה הכללי הוא בערך ככה:
+
+- תודעת המחסן (התניות, שפה, אישיות, וכדו' - משול ל*קרקע* התודעתית, מלאה בזרעים, כמו [קארמה](/פילוסופיה/בודהיזם#המהפכה-האופנישדית)).
+
+	הבודהיזם הקדום הסתפק בקארמה ככוח קוסמי, בזרעים שהפעולות שלנו זורעים ביקום. אבל איפה זה קארמה? מי סופר אותה? היוגהצ'ארה מנסים לחדד ולקרקע את הרעיון הזה; הקארמה מאבדת את המימד המטאפיזי לטובת המימד הפסיכולוגי-פרטני.
+
+- מודעות חסרת מושא (Non-referential consciousness).
+- תודעה "טהורה"
+- תודעה מפוצלת - בין *פרט* (סובייקט) ל*כלל* (אובייקט)
+	
+	אינטואיטיבית, אנחנו חושבים את האובייקט כדבר יציב, ואת הסובייקט כארעי. היוגהצ'ארה מכוננת אותם יחד - תוצר של פיצול של תודעה אחת, שחלקיו עומדים ביחס מסוים.  אני לא רואה את כוס התה כי היא שם בחוץ, אלא כי אני *אני* וכי יש לי *התנייה מסוימת* למצוא בחוץ משהו שהוא *כוס תה*.
+
+
+אז מה המטרה של מדיטציה? היא היפוך של התהליך: אנחנו מנסים לחזור מן החושים, דרך התודעה המפוצלת, ולחזור חזרה ל**תודעה ה"טהורה"**. אלא שהחיפוש הזה עצמו עלול לפגוע בעצמו - אם *נחפש* את ה*תודעה הטהורה*, לא נמצא אותה - צריך פשוט *להניח*. 
+
+!!! warning "אבל אם באה משאית? היא רק בתודעה שלי!"
+	זה שהכל נובע מהתודעה *לא אומר* שאנחנו צריכים להתעלם מזה כהזייה. המשאית מגיעה, ואם אני לא אזוז היא תדרוס לי ת'צורה. ג'וקים מגעילים אותי אבולוציונית ונחשים מפחידים אותי. הרעיון הוא להימנע מלייחס לדברים האלה ערך *אמת* - כדאי לזוז מהמשאית, להתרחק מהג'וק ולא להציק לנחש, אבל לא מתוך מעמד של אמת מטאפיזית, אלא כי, בתודעה שלי, הם מזיקים.
+	
+	אם יגיע דוב ונגיד, *רגע, יש פה דוב? בעצם...*, זה ייגמר מהר מאוד. הרעיון הוא לא *לדחות* את הצורך לעצמי ולהפרדה ברורה בין העצמי למציאות, אלא גם לחרוג *מעבר* לו, כהתפתחות והעשרה מסוימת[^6].
+
+
+
+וואסובנדהו מרחיב - 
+
+> כמו פיל שמופיע בכוח לחש קסמים של קוסם - מה שנראה לעין הוא רק הופעה. הפיל עצמו לא קיים בכלל.
+>
+> הטבע המדומיין הוא התפישה של פיל; הטבע התלוי-באחר הוא מה שנראה לעין; העובדה שהפיל לא קיים שם מוסברת בתור הטבע המושלם.
+> 
+> דרך תודעת המחסן מופיעה כפילות, למרות שהיא לא באמת קיימת. אבל מאחר שהדואליות אינה קיימת כלל, יש רק הופעה אחת.
+> 
+> תודעת המחסן היא כמו לחש הקסם. המציאות היא כמו הענפים והעלים. הדמיון הוא התפישה של הפיל. הכפילות היא לראות פיל.
+> 
+> כאשר מבינים איך הדברים באמת, שלושה דברים קורים בו זמנית: הבנה מלאה, ויתור על היאחזות, הגשמה של דרך.
+> 
+> ידיעה היא אי-תפיסה; וויתור הוא אי-הופעה; הגשמה מתרחש דרך תפיסה לא-כפולה. זהו גילוי ישיר.
+> 
+> באמצעות אי-התפיסה של הפיל, מתרחשת היעלמות של הופעתו; ובאותו אופן מופיעה התפיסה של גוש העץ. כך מתנהל מופע הקסמים.
+> 
+> באותה דרך, באמצעות אי-תפיסת הכפילות - הכפילות נעלמת. וכאשר היא נעלמת לגמרי, נולדת מודעות לא-כפולה.
+> 
+>  על ידי תפיסה נכונה, על ידי ראיית היעדר מצביע של מצבי התודעה, ועל ידי הליכה בעקבות שלוש החוכמות[^7] - ניתן להגיע לשחרור ללא מאמץ.
+> 
+> דרך תפיסת "רק תודעה" מושגת אי-תפיסה של עצמים;ודרך אי התפיסה של עצמים - יש גם אי-תפיסה של התודעה עצמה.
+
+יש לנו מושג של *פיל*. אבל כמו פסל הפיל המרשים של הבן של ארז, אין שם *באמת* פיל - זה דימיון כזה של פיל. אבל הוא לא מגיע יש מאין - פסל החימר של הפיל הוא זה שהציף לנו את האשליה של הפיל.
+
+אף אחד מהרכיבים האלה לא נמצא בחוץ - לא המושג, לא הפסל, ולא הקשר ביניהם. 
+
+![פיל](./פיל.jpg)
+<small>מי קיים רק בתודעה שלי? מי קיים רק בתודעה שלי? פיל טוב</small>
+
+הכוונה של היוגאצ'ארה שה**סבל בעצמו** הוא מהתודעה - *Mind Made*; כל הרעיונות המוזרים האלה - כאב, סבל, וגיהנום - הם תוצר של התודעה בלבד (ולכולנו יש רעיונות כאלה בגלל הזרעים הקרמאטיים המשותפים). אבל מרגע שנתפכח ונכיר בו כתודעתי גרידא, ניתן יהיה להשתחרר ממנו.
+
+> Everything we know, conceive, imagine, or are aware of, we know through cognition, including the notion that entities might exist independent of our cognition. 
+> 
+> > (What is(not) Yogachara)
+
+## ביקורת
+
+בגדול, ההתנגדות ליוגהצ'ארה נעה סביב שלושה צירים:
+
+- זמן ומרחב
+
+	איך ייתכן שהחוויה החושית שלנו נתונים לחוויה החושית של חלל וזמן? אנחנו לא מסוגלים לחשוב על מציאות ללא מרחב, ובטח שלא ללא זמן[^2]. עצמים לא מופיעים סתם פתאום; אם הכל בתודעה, למה הכל לפי דפוסים מסוימים? למה אין שולחנות באמצע הכביש?
+
+	וואסובנדהו משיב - *חלום*; כמו שבחלום החוקים נשמרים, אבל עדיין אין לו ערך של מציאות ממש - ייתכן שגם התודעה היא כזו. רק משום שהתודעה פועלת על פי דפוסים, אין המשמעות היא שאפשר לייחס לה אמת.
+
+- שליטה ודמיון
+
+	יש לנו תחושה מסוימת של נבדלות בין המציאות לחלום לפי ה*ההשפעות* (Affect) שלה. אני לא אשבע אם אוכל בחלום - רק במציאות; לא יאונה לי רע אם אחטוף מכות בחלום - רק במציאות. איך יכול להיות שזה אותו דבר?
+
+	וואסובנדהו נותן דוגמאות לקשרים בין החלום למציאות - חלומות רטובים, ושינויים פיזיולוגיים בכוח המחשבה (כמו *אפקט פלצבו*), אפילו תוך כדי החלום - כדי להדגים שהגבול אינו כל כך ברור.
+
+
+- חוויה משותפת
+
+	איך יצורים באותו מרחב וזמן נתון חווים את אותן החוויות, ולא חוויות שונות? היוגאצ'ארה טוענים שאנחנו חולקים *זרעי קארמה משותפים* - או, תנאים ונסיבות משותפות. כל תודעה היא כמו נהר זורם - וכל נהר לא ייפגש עם נהר אחר - אבל עדיין ייתכן שכל הנהרות יזרמו באותו התוואי, או תוואי דומה מאוד. 
+
+
+למול ההתנגדויות, ליוגהצ'ארה יש גם טיעונים פילוסופים בכדי לדחות את ההפרדה בין האובייקט לסובייקט - 
+
+## הפרכת האובייקט
+
+
+1. השלם נתפס רק באמצעות חלקיו ([דהארמות](../אבידהארמה))
+2. אטומים (בודהיסטים) לא יכולים להתקשר ביניהם
+3. אטומים לא יכולים ליצור אובייקטים
+4. אין חלקים ולכן אין שלם.
+
+> The combination of partless entities, however, is conceptually impossible. Vasubandhu points out that if they combine on one “side” with one atom and another “side” with another—those “sides” are parts. The opponent must account for the relation between those parts and the whole, and we are brought back to the beginning. Furthermore, if they are infinitesimal, they cannot be combined into larger objects.
+
+
+## הפרכת הסובייקט
+
+אם אין אובייקט - של *מה* יש סובייקט?
+
+> Because it discerns, it is vijñna , consciousness; since it has no real object it neither can have the nature of a knower, a perceiver. Therefore, because the external object does not really exist, the consciousness does not exist in reality as a perceiver...
+>
+But it is not the case that it does not exist as the reflection of things, sentient beings, ego-substances and ideas. For if the consciousness should not exist in that capacity, we should have to admit the absurdity of absolute nonexistence
+
+
+## אידיאליזם?
+
+מכל זה, היוגהצ'ארה נשמעת כמו אידיאליזם . האמנם?
+
+> Because there is no grasping in the absence of what is to be grasped . There is a grasper if there is something to be grasped, but not in the absence of what is to be grasped . Where there is no thing to be grasped, the absence of a grasper also follows, there is not just the absence of the thing to be grasped. Thus there arises the extra-mundane non-conceptual cognition that is alike without object and without cognizer
+
+יש כמה דרכים לאכול את זה:
+
+- יש רק תודעה - תודעה יוצרת עולם - אידיאליזם *מטאפיזי* (מטאפיזי - [ברקליאני](/פילוסופיה/חדשה/בארקלי))
+- הסובייקט הוא מצע לכל החוויה - אידיאליזם אפיסטמולוגי (טרנסנדנטלי - [קנטאיני](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_מבוא))
+- לא זה ולא זה - לא ניתן לדעת או להביא לתחום הניסיון משהו מעבר לסובייקט התופס (סוליפסיזם)
+
+אולם, ניתן לטעון שיוגהצ'ארה הוא בכלל לא אידיאליזם - משום שבתפיסה היוגאצ'ארית, התודעה היא *הבעיה* - הדבר שיש להתגבר עליו, ולא הפתרון. היא לא טרודה *בכלל* במה יש בחוץ באמת - היוגהצ'ארה פועלת רק במימד הפסיכולוגי. 
+
+> Everything we know, conceive, imagine, or are aware of, we know through cognition, including the notion that entities might exist independent of our cognition. The mind doesn't create the physical world, but it produces the interpretative categories through which we know and classify the physical world, and it does this so seamlessly that we mistake our interpretations for the world itself
+
+
+!!! success "מאמר - [Between the Horns of Idealism and Realism (Priest)](https://sci-hub.st/https://doi.org/10.1002/9781118324004.ch13)[^8]"
+
+
+
+[^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס) - *היין מתוק לך ומר לי...*
+[^2]: מזכיר את התפיסה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה) - איננו יכולים לתפוס *אלא* בחלל ובזמן, ודרך הקטגוריות.
+[^3]: מזכיר את המוניזם של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#תואר) (*אלוהים* (או טבע) *הוא דבר חושב*). ארז מחדד שהרעיון היוגהצ'ארי לא טוען לאמת מטאפיזית, אלא יותר פסיכולוגית.
+[^4]: *suchness thusness*
+[^5]: זה נשמע כמו [סוליפסיזם](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#fn:19).
+[^6]: למרבה הצער, [aufheben](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח#fn:11).
+[^7]: הבנה, תרגול ויישום.
+[^8]: כן, [Priest הזה](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/פאראקונסיסטנטית).

פילוסופיה/בודהיזם/מהיאנה.md

@@ -19,16 +19,19 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 המהאינה ("המרכבה הגדולה") התקוממו כנגד הגישה הזו, אותה כינו ההינאיאנה ("המרכבה הקטנה"), וביקשו לשחרר לא רק את האליטות, בעלי האמצעים שדואגים לעצמם אחד אחד, אלא את *כ ו ל ם* - כל היצורים החיים. במקום ה*ארהאט* - המשוחרר, זה שהגיע להישג של הבודהה, הם מציבים את ה*בודהיסאטווה* - זה שהגיע להארה, וכעת מסייע לאחרים. הבודהה, הם אומרים, לא היה ארהאט - אלא בודהיסאטווה; הוא לא חיפש רק להשתחרר בעצמו - אלא לשחרר את כל היצורים החיים. הוא לא יצא מן העולם מיד - אלא נשאר בו, ללמד ולסייע לאחרים. הוא לא דאג לעצמו, וכך נאחז - אלא ויתר על עצמו, ומחק את הגבולות בינו לאחר. המהיאנה מזהים זיהוי מוחלט בין החוכמה ל**חמלה** (Karuna)[^20], ומאמינים שהשניים בלתי-נפרדים: החמלה נולדת מההבנה שהכל ריק, שאין גבולות ביננו לבין האחרים.
 
-!!! success ""
-    ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra) - הבית בוער
+!!! success "ראו גם"
+    ר' גם - [סוטרת הלוטוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Lotus_Sutra)[^21] - הבית בוער
+
+
+
 
 
 [^0]: כל כסות של בודהיזם בהודו היא אשליה - פליטים טיבטיים ותופעות מודרניות, ולא שריד היסטורי אמיתי.
 
 ## תפיסת הריקות
 
-!!! info ""
-    [טקסט - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
+!!! info "טקסט"
+    [נגרג'ונה - שירת השורש של דרך האמצע](/פילוסופיה/בודהיזם/שולמן_שירתהשורש.pdf)
 
 
 ה*ריקות* שבלב המהייאנה אינה רק רעיון מרכזי בבודהיזם, אלא מערכת פילוסופית של ממש. ההוגה העיקרי מאחוריה הוא נגרג'ונה[^1], שעיקר הגותו בספר *שירת השורש של דרך האמצע*.
@@ -44,20 +47,21 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 
 הבודהיסטים משווים את תפיסת הריקות לתפיסת נחש, או ללקיחת תרופה: אם תתפוס נחש מהצד הלא נכון[^5], או תיקח תרופה במינון הלא נכון, אתה תינזק - יותר מאשר אם לא היית אוחז בנחש או נוטל את התרופה כלל. זוהי תפיסה קיצונית, שאי-הבנה שלה יכולה להיות הרסנית. אז איך עלינו להבין את הריקות?
 
-נגרג'ונה מייסד את תפיסת הריקות - *דרך האמצע של הריקות*. בתפיסה זו, הוא מנסה לבסס איזשהו יחס בין המציאות הנתפסת, למציאות המוחלטת.
+נגרג'ונה, מזרם ה*מביאמיקה*, מייסד את תפיסת הריקות - *דרך האמצע של הריקות*. בתפיסה זו, הוא מנסה לבסס איזשהו יחס בין המציאות הנתפסת, למציאות המוחלטת.
 
 בפילוסופיה המערבית והמזרחית כאחד ישנה תפיסה רווחת שישנה איזושהי *אמת*. יש עולם שם בחוץ, שאפשר לגלות או לתאר בחוקים פיזיקליים. התיאור שלנו הוא האמת היחסית - והיא לעד תחטא מהאמת המוחלטת. 
 
 תפיסת הריקות אינה רעיון חדש, והמהייאנה לא מציגים אותו ככזה: הוא מופיע כבר בסוטרות של הבודהה:
 
 > *It is said that the world is empty, the world is empty, lord. In what respect is it said that the world is empty?* The Buddha replied, *Insofar as it is empty of a self or of anything pertaining to a self: Thus it is said, Ānanda, that the world is empty*.
-> Suñña Sutta
+> 
+> > Suñña Sutta
 
 הריקות בתפיסתו של הבודהיזם הקדום נובעת מה[אנאטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אנאטמן) - אין אני. על רקע התפיסה הזו, ה[אבידהראמה](/פילוסופיה/בודהיזם/אבידהארמה) מרחיבה את הרעיון הזה - בכך שאם מפרקים את העולם היחסי, הנתפס, מגיעים בסופו של דבר לאמת המוחלטת - הדהארמות. אין קיום עצמי, משום שאותן הדהארמות הן רגעיות, ומגיעות רק בהרכבים, כחלק משרשרת של [התהוות המותנית](/פילוסופיה/בודהיזם/מותנית). המהיאנה טוענים כלפי האבידהארמים שהם בסך הכל מציגים מפה למדיטציה, שמטרתה לעזור למתרגל להשתחרר - ולא אמת של ממש[^9]. אלא שבשלב מסוים, היחסיות הזו אבדה, והאבידהארמים התדרדרו לאמונה ש*באמת* יש דהארמות, במציאות המוחלטת. נגרג'ונה קם נגד הזיהוי הזה. 
 
 כל שינוי, אומר נגרג'ונה, כרוך בפירוק: דבר שהוא מוחלט ושלם לא משתנה. חשבו על אטומי מימן ואטום חמצן מתחברים למים: אם כל אחד מהם שלם, למה שהם יתחברו למים? הם עושים זאת כי המימנים "צריכים" אלקטרונים, וכך נובע שינוי. כיצד, אפוא, אנחנו יכולים להסביר את הדהארמות? למה בכל שדהארמה תופיע ותיעלם?
 
-!!! success ""
+!!! success "ראה גם"
     המלצה: Comparative Philosophy and the philosopy of scolarship: On the Western Interpretation of the Nagarjuna - שמשווה את התפיסות של נגרג'ונה לפילוסופים שונים במערב.
 
 את הפילוסופיה של נגרג'ונה קשה מאוד להבין: הוא מציף המון שאלות וממאן לתת תשובות ממשיות. לשאלה *מה יש*, סביר שהיה משיב *ריקות*. כדי לנסות להבין את נגרג'ונה, כדאי להבין את ההקשר שבו הוא פעל.
@@ -65,13 +69,14 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 ספקנים מערביים, כמו פירון, ניסו באמצעות הספקנות להשהות שיפוט, ולהוביל לשלווה של שיוון נפש - *אטאראקסיה*. זהו לא המניע של נגרגו'ונה.
 
 > בעלי התודעה **חברת הבסיס**, שעברה מעבר לקיום ואי-קיום, מבינים את המשמעות העמוקה שאינה ניתנת לתפישה של התנאי.
-
-> נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
+>
+> > נגנרג'ונה, *שישים ההגיונות*
 
 ריקות נמצאת מעבר לקיום ואי-קיום, אומר נגרג'ונה. הוא מתבסס על תפיסת האנאטמן - אין אני, אבל זה לא שאין שם שום דבר; יש דבר כלשהו, שאינו מגובש לכדי *אני*, אבל חי ופועל בעולם, חסר מהות מולדת. זה לא *יש*, וזה לא *אין* - וזו דרך אמצע שנגרג'ונה מבקש לחזור אליה.
 
 > **ההתהוות המותנית**, שהיא ההשקטה המורכבת של עומס ההדמיה. אין בה הכחדה או היווצרות ואין בה ביטול או נצחיות ואין בה אחדות או ריבוי והיא אינה באה ואינה הולכת. אותה לימד הבודהה, גדול המורים ואותו אני מהלל.
-> נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
+> 
+> >נגרג'ונה, פתיחת *שירת השורש של דרך האמצע*
 
 *ההדמיה* היא הניסיון שלנו להתמודד עם המציאות באמצעות מושגים - מילים, רעיונות - שאנחנו מנסים לייחס למציאות ממש. נגרג'ונה מבקש לנתק את הקשר הזה: המושגים והרעיונות הם כלים מעשיים, ולא המציאות עצמה. כשם שהאבידהארמים שגו בכח שייחסו מהות לדהארמות, כך אנו שוגים כשאנו מתיימרים לייחס למילים שלנו אמת. הרי הבודהיזם כולו הוא כלי מעשי, שאינו מתיימר לאמת לאמיתה.
 
@@ -142,103 +147,105 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 עד כה, נגרג'ונה התייחס לאנשים שאינם בודהיסטים - שדוגלים ב[אטמן](/פילוסופיה/בודהיזם/אטמן#אטמן) - שיש מהות עצמית, שיש *אני*, שיש אמת.  כעת, הוא משיב לבודהיזם.
 
 הוא מתנגד לעיקרון הבודהיסטי הבסיסי ביותר, מפי בודהה:
-> כשזה ישנו, ההוא קיים
 
-> שירת השורש, 1.10
+> כשזה ישנו, ההוא קיים
+>
+> > שירת השורש, 1.10
 
 אם נבין את הסיבתיות הזו, הבודהיזם הקלאסי טוען, נבין שהסבל אינו הכרחי - ושניתן להשתחרר ממנו.
 נגרג'ונה קובע שאינו תקף כלל.
 
 > תנאי של דבר קיים או של דבר לא קיים איננו הגיוני. של מה הוא התנאי של דבר לא קיים? ואם הדבר קיים - למה התנאי?
-שירת השורש, 1.6
+> 
+> > שירת השורש, 1.6
 
 היריב[^15] הבודהיסטי המומצא של נגרג'ונה מסלק אותו מן הבודהיזם; *אתה מפריך את העיקרון הכי בסיסי של הבודהיזם*, הוא יגיד. *אתה אינך בודהיסט*. נגרג'ונה מבקש, ביריב זה, להוכיח את ההיפך: הוא מחזיר את הבודהיזם לאמצע, לשורשים שלו - והוא למעשה הבודהיסט.
 
 > 1. (יריב) אם כל זה ריק, אין היווצרות והכחדה. נובע כי מבחינתך אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
-
+>
 > 2. בשל אי-הקיום של ארבע האמיתות הנאצלות, לא ייתכנו חוכמה, נאישה, מדיטציה וריאליזציה
-
+>
 > 3. בשל חוסר הקיום הזה, לא יהיו גם ארבע הפירות הנאצלים. בהעדר הפרי, אין הימצאות בפרי ומגשימי הדרך אינם
-
+>
 > 4. הקהילה הבודהיסטית איננה, ושמונת סוגי האנשים אינם. בעקבות העדר-קיומם של ארבע האמיתות הנאצלות, גם תורת האמת איננה
-
+>
 > 5. כשאין תורה וקהילה, כיצד יהיה בודהה?! אמירתך מבטלת את שלושת האוצרות!
-
+>
 > 6. אתה מבטל את הריקות, את קיומו האמיתי של הפרי, את המעשה הנכון והלא-נכון, ואת כל ההבנות השימושיות של העולם
-
-> שירת השורה, פרק 24
+>
+> > שירת השורש, פרק 24
 
 (6.) היא ההתקפה הכי חמורה על נגרג'ונה; אתה הפרכת את הבודהיזם - כרתת את הענף שעליו אתה יושב! אין אמיתות, אין פירות לתרגול, אין נכון ולא נכון, אין קהילה, אין בודהה - ואין קשר בין התרגול הבודהיסטי לסבל - שאינו יכול להיווצר או להיעלם, ולכן בלתי ניתן לשינוי.
 
 > 7. (תשובה) אנו אומרים, שאינך מבין את הריקות, את משמעותה ואת מטרתה. מכך אתה נפגע
-
+>
 > 8. לימוד התורה של הודהות מתבסס על שתי האמיתות: האמת המכסה של העולם, והאמת העליונה
-
+>
 > 9. אלה שאינם מבינים את ההבחנה בין שתי האמיתות השונות אינם מבינים את האמת העמוקה לגבי הוראתו של הבודהה
-
+>
 > 10. לא ניתן ללמוד את האמת העליונה מבלי להתבסס על היחסית מבלי לפגוש את האמת העליונה. לא מגשימים את הנירוואנה
 
 ב(7.), נגרג'ונה מראה לנו את הסכנה בהבנה שגויה של הריקות; אחזנו את הנחש מהצד הלא נכון.
 ב(8.), נגרג'ונה חושף את העניין החשוב ביותר בתורת הריקות: היחס בין *האמת המכסה של העולם* ו*והאמת העליונה*. אתה חושב בטעות, קובע נגרג'ונה, שהתורה הבודהיסטית היא *אמת מוחלטת* - אך למעשה, היא *אמת יחסית*. היא מפה, רפסודה - כפי שהבודהה בעצמו אומר - אבל לא המציאות עצמה. המפה היא אמצעי, אך מבלי להתעמק בה - *ולחוות אותה* - לא נגיע לשום מקום[^16].
 
 > 11. ריקות מובנת באופן שגוי תהרוס את כבד-ההבנה כמו נחש הנתפס בצורה לא נכונה, או לחש שמבוצע באופן שגוי
-
+>
 > 12. לכן, תודעתו של החכם (הבודהה) פנתה מללמד את התורה בחושבי כי אנשים חלקשים יתקשו לרדת לעומקה
-
+>
 > 13. ההפרכה לגבי הריקות שאדוני עשה הינה מסקנה מוטעית, והיא אינה קשורה בריקות שלנו
-
+>
 > 14. עבור מי שהריקות הגיונית, הכל הגיוני. עבור מי שהריקות איננה הגיונית, דבר איננו הגיוני
-
+>
 > 15. כאשר אתה מפנה כלפני את הטעויות המתאימות לך אתה דומה לרוכב ששכח את סוסו
-
+>
 > 17. אתה מבטל סיבה ותוצאה, עושה, עשייה ופעולה, היווצרות, הכחדה ופרי
-
+>
 > 18. ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע.
-
+>
 > 19. אין כל תופעה שלא נוצרה באופן תלוי. לכן אין כל תופעה שאיננה ריקה.
 
 *אתה* הוא זה שבטל סיבתיות, מטיח נגרג'ונה בשיא הזה של החיבור שלו. *אתה*, משום שאתה מניח מהות, נכנס לתסביך הלוגי ששולל סיבתיות. רק כשמוותרים על המהות, ניתן לכונן התהוות מותנית - כל הדברים שזורים זה בזה וקשורים זה בזה, בהיעדר מהות. הריקות *היא* ההתהוות המותנית; שינוי יכול להתקיים רק ב*היעדר* מהות - כי מהויות לא יכולות להשתנות.
 
 > 20. אם כל זה איננו ריק, אין היווצרות ואין הכחדה. עבורך נובע כי אין קיום של ארבע האמיתות הנאצלות
-
+>
 > 21. כיצד יהיה סבל הנוצר באופן בלתי-תלוי?! נאמר שהסבל חולף, כך שלא תיתכן מהות-עצמית שלו
-
+>
 > 22. כיצד יווצר מה שקיים ממהותו העצמית? לכן, אין היווצרות כאשר הריקות מופרכת
-
+>
 > 23. אין הכחדה של סבל הקיים ממהותו העצמית. בעקבות קבלתך את המהות העצמית, אתה מפריך את ההכחדה
-
+>
 > 24. כאשר יש מהות-עצמית, תרגול הדרך לא ייתכן. כאשר הדרך הזו מתורגלת, המהות-העצמית שלך איננה
 
 *עד הנירוונה*, רבים יגידו, *אנחנו הולכים איתך*. אבל, נגרג'ונה מבטל גם את הנירוונה.
 
 > החושבים *ללא היאחזות אגיע לנירוונה, הנירוונה תתקיים בי*, תפיסתם היא של היאחזות גדולה
-
-> שירת השורש, פרק 16, 9
+>
+> > שירת השורש, פרק 16, 9
 
 > ההתהוות המותנית, אותה אנו מלמדים כריקות, והיא (הריקות) תפיסה תלויה. זו ממש היא דרך האמצע
-
-> שירת השורש, פרק 24, 18
-
+>
+> > שירת השורש, פרק 24, 18
+>
 > אין דבר המבדיל בין סמסארה לנירוונה; אין דבר המבדיל בין נירוואנה לסמסארה; והקצה הרחוק ביותר של הנירוונה הוא גם הקצה הרחוק ביותר של הסמסארה: אין ולו שמץ הבדל בין השתיים.
-
-> שירת השורש, פרק 25, 19-20
-
+>
+> > שירת השורש, פרק 25, 19-20
+>
 > ההשקטה המבורכת של כל תפיסה, של עומס הדמייה, הבודהה לא לימד אף תורה, באף מקום, לאף אחד.
-
-> שירת השורש, פרק 25, 24
+>
+> > שירת השורש, פרק 25, 24
 
 והרי, לפי נגרג'ונה, לב התפיסה הבודהיסטית - זהו השחרור.
 
 אני נמצא ב*סמסארה*. אני תמיד רוצה להגיע ל*נירוונה*. אבל *נירוונה* מוגדרת ביחס ל*סמסארה*. ה*סמסארה* היא *כאן*, והנירוונה היא *שם*. כל עוד אני *כאן*, אני בהכרח לא *שם*; בעצם כינון הנירוונה, אנחנו שוללים את הנירוונה, וסובלים. השחרור מתפיסת הנירוונה, באופן אירוני, *הוא* הנירוונה. אם אין נירוונה, אין סמסארה; אם אין סמסארה, אין נירוונה; שני המושגים האלו מותנים.
 
-!!! is-success ""
-    סרטון - [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
+!!! is-success "ראה גם"
+     [*אני רוצה להיות שם*](https://www.youtube.com/watch?v=Sm8QpI-A5fE) (רחוב שומשום)
 
 מזהים את ה*שם*? זו הנירוונה.
 
 > המנצחים (הבודהות) אמרו שהריקות היא הוויתור על כל השקפה הם (גם) אמרו שמי שהשקפתו היא הריקות לא הגשים דבר
-
-> שירת השורש, פרק 13, 8
+>
+> > שירת השורש, פרק 13, 8
 
 נגרג'ונה שוב מקשה: מי שמייחס את הריקות כ*השקפה*, הרי שהוא שוב נאחז - ולא השיג שום דבר! אם הריקות היא אמת מוחלטת, הרי שהיא לא נכונה - הנה דבר שהוא לא ריק; אם נקבל אותה כטענה, כאמת מוחלטת, נקלע מיד לסתירה. הריקות איננה טענה, או השקפה - אלא מראה שמציגה את מצב העניינים בעולם. זוהי נקודה חשובה מאוד לנגרג'ונה. 
 
@@ -261,8 +268,8 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 [^15]: בהודו הייתה תרבות ויכוח מפותחת: המלך, השליט או הראג' הזמין את המתווכחים, שהתפלמסו לפי חוקים נוקשים, והוכתר מנצח זוכה פרסים ומפסיד שספג תבוסה.
 [^16]: ארז מושל את זה למפה של טוקיו. אפילו במפות החכמות ביותר (Street view) למיניהם לא נחווה *את* טוקיו; אין בה את הריחות, הילדה בדרך לבית הספר, האמא על האופניים, הרעשים.
 
-!!! success ""
-    ר' גם - סוטרת *לב החוכמה השלמה*
+!!! success "ראה גם"
+    סוטרת *לב החוכמה השלמה*
 
 ### משמעות הריקות
 #### אונטולוגיה
@@ -282,4 +289,5 @@ dateCreated: 2024-02-29T11:45:49.214Z
 [^17]: קאנט ויום מחזיקים בדעות דומות.
 [^18]: בדומה ל[מונדות](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה) של [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ).
 [^19]: יש פה זינוק אדיר לאורך השנים - מהמאה ה2-3 לפנה"ס עד המאה ה13-14 בסין\יפן.
-[^20]: המושג הכי חשוב בבודהיזם המהייאנה
+[^20]: המושג הכי חשוב בבודהיזם המהייאנה
+[^21]: המהיאנה חשפו סוטרות רבות שנטענו להיות מפיו של בודהה בעצמו, שנשארו סודיות עד כה; רוב הסוטרות המפורסמות ביותר בבודהיזם, כמו זו, מגיעות מכאן.

פילוסופיה/דת/שפה.md

@@ -15,7 +15,7 @@ dateCreated: 2024-07-11T11:35:30.832Z
 
 ## ראשיתה של הפילוסופיה האנליטית 
 
-הלוגיקה הייתה נערצת בראשית הפילוסופיה, והתחילה אצל [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), המשיכה דרך הסטואיקנים, ונתקעה שם. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) כתב ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) ש*הלוגיקה לא התקדמה מאז ימי אריסטו והיא לא צריכה*. ואז הגיע [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה), שפיתח את [תחשיב הפרדיקטים](/פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים) - מה שהוביל לעידן חדש בלוגיקה. משם פרחו זרמים שמאסו בכתיבה הפילוסופית המברברת, וביקשו להצריך פילוסופיה בצורה אנליטית מתמטית.
+הלוגיקה הייתה נערצת בראשית הפילוסופיה, והתחילה אצל [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), המשיכה דרך הסטואיקנים, ונתקעה שם. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) כתב ב[ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md) ש*הלוגיקה לא התקדמה מאז ימי אריסטו והיא לא צריכה*. ואז הגיע [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה), שפיתח את [תחשיב הפרדיקטים](/פילוסופיה/לוגיקה/פרדיקטים) - מה שהוביל לעידן חדש בלוגיקה. משם פרחו זרמים שמאסו בכתיבה הפילוסופית המברברת, וביקשו להצריך פילוסופיה בצורה אנליטית מתמטית.
 
 ### ויטגנשטיין
 

פילוסופיה/הציטוטים.md

@@ -13,11 +13,11 @@ dateCreated: 2023-03-17T13:53:58.107Z
 
 > כי אותו דבר הווה להוויה ולהכרה[^19]
  >   
-For the same thing is for thinking and for being
-> 
+<div style="text-align: left">For the same thing is for thinking and for being</div>
+>
 > > **פארמנידס**, ***על הטבע***
 
-
+---
 
 >חוץ מאלוהים שום עצם אינו יכול להימצא ולא להיות מושג[^31].
 >
@@ -27,33 +27,42 @@ For the same thing is for thinking and for being
 ---
 > מה שהווה נאמר באופנים רבים, אבל תמיד כלפי מובן אחד וטבע אחד כלשהו, ולא רק בשיתוף השם[^15]
 >
-> Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambiguously
+> <div style="text-align: left">Being is meant in more than one way, but pointing towards one meaning and some one nature rather than ambiguously</div>
+>
+> <div style="text-align: left">οὕτω δὲ καὶ τὸ ὂν λέγεται πολλαχῶς μὲν ἀλλ᾽ ἅπαν πρὸς μίαν ἀρχήν</div>
+> 
 > > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה***
 
 ---
+
 > כערימה מגובבת באקראי סדר העולם היפה ביותר...[^2]
 > > **היראקליטוס**, ***על הטבע***
+> 
+
 ---
 
-> This world is mere change, and this life, opinion[^10]
+
+> <div style="text-align: left">This world is mere change, and this life, opinion[^10]</div>
  > >**אאורליוס**, ***הגיונות***
  
 ---
 
-> At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned;  at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25]
+> <div style="text-align: left">At fifteen I set my heart on learning; at thirty I took my stand; at forty I came to be free from doubts; at fifty I understood the Decree of Heaven; at sixty my ear was atuned;  at seventy I followed my heart’s desire without overstepping the line[^25]</div>
 >
 >> **קונפיוציוס**, ***המאמרות***
 
 ---
 
-> I’m bound to die. If at once, I’ll go to my death; if somewhat later, I’ll eat my meal, since the hour has arrived for me to do so, and then die afterwards. And how? As suits someone who is giving back that which is not [^35]his own
+> <div style="text-align: left">I’m bound to die. If at once, I’ll go to my death; if somewhat later, I’ll eat my meal, since the hour has arrived for me to do so, and then die afterwards. And how? As suits someone who is giving back that which is not [^35]his own</div>
 > > **Epictetus**, ***Discourses***
 
 ---
 
  > חיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם[^3]
 
-> The unexamined life is not worth living
+> <div style="text-align: left">The unexamined life is not worth living</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">Ο ἀνεξέταστος βίος οὐ βιωτὸς ἀνθρώπῳ</div>
 
 > > **אפלטון** (מפי **סוקראטס**), ***אפולוגיה***
 
@@ -61,55 +70,62 @@ For the same thing is for thinking and for being
 
 > מתוך ליל חוסר ההכרה ביקיצה אל החיים מוצא את עצמו הרצון בתור פרט בעולם נטול סוף וגבול, בין  אינספור פרטים, כולם שואפים, סובלים תועים; וכמו עקב חלום רע ממהר הוא לחזור אל חוסר ההכרה הישן[^20].
 >
-> Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness
+> <div style="text-align: left">Awakened to life out of the night of unconsciousness, the will finds itself as an individual in an endless and boundless world, among innumerable individuals, all striving, suffering, and erring; and, as if through a troubled dream, it hurries back to the old unconsciousness</div>
 >
 >
 > > **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
 
 ---
 
-> מה שרצית \[...\] מסתיים בכך: רצה משהו טוב יותר.
-What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
+> מה שרצית \[...\] מסתיים בכך: רצה משהו טוב יותר[^40].
+<div style="text-align: left">What you have willed \[...\] ends thus: will something better</div>
 >
 > > **שופנהאואר**, ***על אפסות החיים ועל הסבל שבהם***
 
+
+> \[...] there is no ‘being’ behind the deed, its effect and what becomes of it; ‘the doer’ is invented as an after- thought, – the deed is everything[^45].
+> 
+> > **ניטשה, *על הגיניאולוגיה של המוסר***
 ## על האדם
 
 > כל בני האדם חושקים מטבעם לדעת[^16]
 > 
-> All human beings by nature stretch themselves out towards knowing
+> <div style="text-align: left">All human beings by nature stretch themselves out towards knowing</div>
+>
+> <div style="text-align: left">πάντες ἄνθρωποι τοῦ εἰδέναι ὀρέγονται φύσει</div>
 > 
 > > **אריסטו**, ***מטאפיזיקה*** 
 
 
 ---
-> Beginning to think is beginning to be undermined[^13]
+
+> <div style="text-align: left">Beginning to think is beginning to be undermined[^13]</div>
 >
-> Commencer à penser c'est commencer d'être miné
+> <div style="text-align: left">Commencer à penser c'est commencer d'être miné</div>
 > 
 > > **קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
 
 
 ---
 
-> It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18]
+> <div style="text-align: left">It is better to be a human being dissatisfied than a pig satisfied; better to be Socrates dissatisfied than a fool satisfied[^18]</div>
 > 
 > > **מיל**, ***תועלתנות***
 
 ---
 
->  Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21]
+>  <div style="text-align: left">Reflect that nothing merits admiration except the spirit, the impressiveness of which prevents it from being impressed by anything[^21]</div>
 >
 >> **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
 
 ---
 
-> What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and still keep smiling[^22]
+> <div style="text-align: left">What use is the ability to measure out a portion of an acre with an accuracy extending even to the bits which elude the measuring rod if I’m upset when some high-handed neighbour encroaches slightly on my property? The geometrician teaches me how I may avoid losing any fraction of my estates, but what I really want to learn is how to lose the lot and still keep smiling[^22]</div> 
 > 
 > > **Seneca**, ***Letters From a Stoic***
 ---
 
-> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה,
+> של כל הדברים האדם הוא קנה המידה[^43],
 של אלה שהווים
 כפי שהם הווים,
 של אלה שאינם הווים,
@@ -141,36 +157,49 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 >כוחו של הרוח גדול רק כביטויו החיצוני, עומקו אינו אלא בשיעור שהוא מעז להתרחב ולאבד את עצמו בתוך פריסתו[^37]
 >
 >>**הגל**, ***הפנמנולוגיה של הרוח***
+
 ---
+
 > 
-> \[...\] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]
+> <div style="text-align: left">\[...] consciousness first reaches its turning point in self-consciousness, where it leaves behind the colorful semblance of the sensous world and the empty night of the supersensible other-worldly beyon and steps into the spiritual daylight of the present[^41]</div>
 >
 > > **Hegel**, ***Phenemonology of the Spirit***
 
+---
 
 > חופשי אני קורא לאדם המודרך רק על ידי התבונה. לכן, מי שנולד חופשי ונשאר חופשי, אין לו אלא אידאות הולמות...
 >
-> I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas...
->
+> <div style="text-align: left">I call him free who is led by reason alone. Therefore, he who is born free and remains free, has only adequate ideas...</div>
+> 
+> **שפינוזה, *אתיקה***
+
+---
+
 > חופשי נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד
 > 
 > > **שפינוזה**, ***אתיקה***
 
-> De omnibus dubitandum
+---
+
+> <div style="text-align: left">De omnibus dubitandum</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">All is to be doubted</div>
 > 
-> All is to be doubted
 > > **Descartes**
+
+
+
 ## על הקיום
 
 ---
 
 > זכור שתמות[^17]
 > 
- Memento Mori
+  <div style="text-align: left">Memento Mori</div>
  
 ---
 
-> The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14]
+> <div style="text-align: left">The struggle itself toward the heights is enough to fill a man’s heart. One must imagine Sisyphus happy[^14]</div>
 > 
  > **קאמי**, ***המיתוס של סיזיפוס***
 
@@ -179,11 +208,13 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > אנו עוברים ואיננו עוברים באותם הנהרות. אנחנו היננו ואנחנו איננו[^1].
 > 
 > > **היראקליטוס**, ***על הטבע***
+> 
+
 ---
 
 > מי ייתן ונשמתי תמות מוות פילוסופיים[^7]
 >
-> Moriatur anima mea mortem philosophorum
+> <div style="text-align: left">Moriatur anima mea mortem philosophorum</div>
 > 
 > > **שטראוס**
 
@@ -191,7 +222,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 > כל דבר מעולה הוא קשה, כשם שהינו נדיר[^32]
 >
-> Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt
+> <div style="text-align: left">Omnia præclara tam difficilia quam rara sunt</div>
 > 
  >  **שפינוזה ,*אתיקה***
 
@@ -200,7 +231,13 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 > הרי איש אינו יכול לתפוס בלא לתפוס שהוא תופס
 > 
 > **לוק**, ***מסה על שכל האדם***[^36]
+
 ---
+
+>  <div style="text-align: left">Profound suffering makes noble; it separates[^46]</div>
+> 
+> > **ניטשה, *מעבר לטוב ולרוע*** 
+
 ## על הצדק
 
 > וכך דינו של הצדק: שימשול הנעלה יותר על מי שנופל ממנו, ויגדל חלקו ממנו[^5]
@@ -211,7 +248,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 > כי הלוגוס, שליט רב עוצמה הוא[^4]
 > 
-> Speech is a powerful lord
+> <div style="text-align: left">Speech is a powerful lord</div>
 > 
  > **גורגיאס**, ***בשבחי הלני***
 
@@ -223,24 +260,36 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38]
+> <div style="text-align: left">Is this what power amounted to? Is that all that the antechamber, chamberlains, and armed guards meant? Was it for this that I listened to so many lectures? It is really nothing at all, and yet I prepared for it as though it were something of great consequence [^38]</div>
 >
 >> **Epcitetus**, ***Discourses***
 
+---
 
-
-> Adventavit minus,
- Pulcher et fortissimus. 
- > ---
- >  The ass has arrived, beautiful and most brave.
+> <div style="text-align: left">Adventavit minus,
+ Pulcher et fortissimus</div>
+>
+ >  <div style="text-align: left">The ass has arrived, beautiful and most brave</div>
  >  
- >  > **Nietchze, *Beyond Good and Evil***
+ >  > **Nietzsche, *Beyond Good and Evil***
  
 
 ---
 
+> \<div style="text-align: left">[...]life itself is _essentially_ appropriation, injury, overpowering of what is alien and weaker; suppression, hardness, imposition of one's own forms, incorporation and at least, at its mildest, exploitation \[…] an incarnate will to power, it will strive to grow, spread, seize, become predominant - not from any morality or immorality but because it is _living_ and because life simply _is_ will to power[^45]</div>
+> 
+> > **Nietzsche, *Beyond Good and Evil***
+
+
+> \<div style="text-align: left">A carpenter does not come up to you and say, "Listen to me discourse about the art of carpentry,'' but he makes a contract for a house and builds it \[...] Do the same thing yourself[^47]</div>
+>
+> > **Epictetus, *Discourses** 
+
+  
+
+
 ## על המוסר
----
+
 
 > האם אהובה היא החסידות מפני שחסידות היא, או מפני שהיא אהובה, על כן היא חסידות?[^8]
 >
@@ -260,37 +309,37 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11]
+> <div style="text-align: left">Try also how a good man's life will agree with thee. Thou hast had experience of that other kind of life: make now trial of this also[^11]</div>
 > 
 > > **אאורליוס**, ***הגיונות***
 
 ---
 
-> No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24]
+> <div style="text-align: left">No man’s good by accident. Virtue has to be learnt. Pleasure is a poor and petty thing. No value should be set on it: it’s something we share with dumb animals – the minutest, most insignificant creatures scutter after it. Glory’s an empty, changeable thing, as fickle as the weather. Poverty’s no evil to anyone unless he kicks against it. Death is not an evil. What is it then? The one law mankind has that is free of all discrimination. \[...\] Philosophy has no business to supply vice with excuses[^24]</div>
 >
 > >**סנקה**, ***מכתבים ללוקילוס***
 
 ---
 
-> Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26]
+> <div style="text-align: left">Only when the cold season comes is the point brought home that the pine and the cypress are the last to lose their leaves[^26]</div>
 >
 > >**קונפיוציוס**, ***המאמרות***
 
 ---
 
-> There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27]
+> <div style="text-align: left">There is no "being" behind doing, effecting, becoming; "the doer" is merely a fiction added to the deed. The deed is everything[^27]</div>
 >
 > **ניטשה**, ***על הגיניאולוגיה של המוסר***
 
 ---
 
-> When you wake up in the morning, tell yourself: the people I deal with today will be meddling, ungrateful, arrogant, dishonest, jealous and surly. They are like this because they can’t tell good from evil[^33]
+> <div style="text-align: left">When you wake up in the morning, tell yourself: the people I deal with today will be meddling, ungrateful, arrogant, dishonest, jealous and surly. They are like this because they can’t tell good from evil[^33]</div>
 > 
 > > **אאורליוס**, ***הגיונות***
 
 ---
 
-> Pathei Mathos
+> <div style="text-align: left">Pathei Mathos</div>
 >
 > הסבל מלמד[^39]
 > 
@@ -298,7 +347,7 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Sapere aude!
+> <div style="text-align: left">!Sapere aude</div>
 > 
 > העז לדעת!
 >
@@ -306,12 +355,35 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 
 ---
 
-> Citizens of Athens, aren’t you ashamed to care so much about making all the money you can and advancing your reputation and prestige, while for truth and wisdom and the improvement of your souls you have no thought or care?
+> <div style="text-align: left">Citizens of Athens, aren’t you ashamed to care so much about making all the money you can and advancing your reputation and prestige, while for truth and wisdom and the ?improvement of your souls you have no thought or care</div>
 > 
 > אזרחי אתונה, הרי אינכם מתביישים לדאוג לכסף, שירבה בידכם ככל האפשר, ולשם ולכבוד, ואילו לתבונה ולאמת ולנשמתכם, שתהא טובה ככל האפשר, אינכם דואגים ואינכם שמים לב ?
 > 
 > > **סוקראטס, *אפולוגיה***
 
+---
+
+>  כשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מאושר[^42].
+>
+>  <div style="text-align: left">For one swallow does not make a Spring, nor one day, and in the same way one day or a short time does not make a person blessed and happy</div>
+> 
+> <div style="text-align: left">μία γὰρ χελιδὼν ἔαρ οὐ ποιεῖ, οὐδὲ μία ἡμέρα· οὕτω δὲ οὐδὲ μακάριον καὶ εὐδαίμονα μία ἡμέρα οὐδ᾽ ὀλίγος χρόνος</div>
+
+>  > **אריסטו, *אתיקה***
+
+---
+
+> <div style="text-align: left">Ask yourself whether you are happy, and you cease to be so</div>
+> 
+> > **John Stuart Mill**
+
+---
+
+> <div style="text-align: left">To lower oneself is to rise to the domain of moral gravity. Moral gravity makes us fall towards the heights</div>
+> 
+> > **Simone Weil, *Gravity and Grace*[^44]
+
+
 [^1]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 49](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^2]: [היראקליטוס](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס), [רסיס 124](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/היראקליטוס-ופארמנידס#היראקליטוס)
 [^3]: [אפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), [*אפולוגיה*](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/אפולוגיה), 38a
@@ -353,4 +425,10 @@ What you have willed \[...\] ends thus: will something better[^40]
 [^39]: סופוקלס, *המלך אדיפוס*
 [^40]: ארתור שופנהאואר, [*על אפסות החיים ועל הסבל שבהם*](/פילוסופיה/מיומנויות/על_אפסות_החיים_ועל_הסבל_שבהם.pdf) [On the Vanity and Suffering of Life](/פילוסופיה/מיומנויות/on_the_vanity_and_suffering_of_life.pdf). בתוך: *העולם כרצון וכדימוי*, כרך 1, פרקים 56-59.
 [^41]:  [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל), [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח). פרק שני, עמ' 164, פסקה 177 (פינאקרד).
+[^42]: [אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו), [*אתיקה ניקומאכית*](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה). ספר א', פרק ז', פס' 1097a30
+[^43]: Πάντων χρημάτων μέτρον ἄνθρωπος (למדתי את זה [ביוונית](/כלליים/יוונית) ואני מתלהב)
+[^44]: Weil, *Gravity and Grace*. Chapter 1.
+[^45]: [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה) - *על הגיניאולוגיה של המוסר*, חלק 13 ([קונטיננטלית](/פילוסופיה/קונטיננטלית/ניטשה#עיוורון-מטאפיזי-אפיסטמולוגי)).
+[^46]: [ניטשה](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה), [מעבר לטוב ולרוע](/פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מעבר_לטוב_ולרוע). פרק 9, סעיף 270.
+[^47]: Epictetus, Discourses, 3, 21 , 4-6  (In: Pierre Hadot - Philosophy as a Way of Life. p. 267).
 [^299]: [שפינוזה](פילןסופיה/חדשה/שפינוזה), [אתיקה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה). חלק 4, משפט 68

פילוסופיה/חדשה/index.md

@@ -25,7 +25,7 @@ dateCreated: 2023-12-31T11:20:21.862Z
 
 #### 6. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) - [מסכת על טבע האדם](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת)
 
-#### 7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)
+#### 7. [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) - [ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md)
 
 #### 8. [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) - [הפנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)
 

פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח.md

@@ -848,7 +848,7 @@ Pippin כותב ששאלה פרשנית קשה אצל הגל היא איך לא
 
 אם אני חושב כך וכך, כמובן ש*אני* חושב; אך זה ש*אני* חושב לא אומר שלא כך וכך - אדרבה! זה *אכן* כך וכך. המודעות העצמית שלי כחושב - סובייקט - לא גורעת מהדבר כפי שהוא - האובייקט - אלא טובעת בו חותם ולוקחת בו חלק. 
 
-כמו שעברנו, כל דמות שעולה מתיימרת לדעת את האמת באופן ישיר, בלתי-אמצעי, ומונעת ב**תאווה** לאשרר את הידיעה הזו. ובכל שלב, התקווה הזו נכזבת; המודעות שלה נבובה, והיא יורדת מכוח עקרונותיה שלה בעצמה. נוצרת תובנה חדשה, ושוב עולה דמות חדשה, שמתיימרת שוב לאותה בלתי-אמצעיות, הנחת יסוד שהיא בטוחה בה, וחוזר חלילה. ככה אנחנו מתקדמים לעבר ההתצטללות המעמיקה והולכת. [האפריציזם נפל](#הישגי-דיאלקטיקת-הוודאות-החושית), ועל חורבותיו קם [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת); ועל כתפיו של קאנט עומד הגל.  
+כמו שעברנו, כל דמות שעולה מתיימרת לדעת את האמת באופן ישיר, בלתי-אמצעי, ומונעת ב**תאווה** לאשרר את הידיעה הזו. ובכל שלב, התקווה הזו נכזבת; המודעות שלה נבובה, והיא יורדת מכוח עקרונותיה שלה בעצמה. נוצרת תובנה חדשה, ושוב עולה דמות חדשה, שמתיימרת שוב לאותה בלתי-אמצעיות, הנחת יסוד שהיא בטוחה בה, וחוזר חלילה. ככה אנחנו מתקדמים לעבר ההתצטללות המעמיקה והולכת. [האפריציזם נפל](#הישגי-דיאלקטיקת-הוודאות-החושית), ועל חורבותיו קם [קאנט](ביקורת_מבוא.md); ועל כתפיו של קאנט עומד הגל.  
 
 
 !!! warning ""

פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת.md

@@ -239,7 +239,7 @@ dateCreated: 2024-06-17T11:21:41.370Z
 
 המדע היקר של יום, שאותו התיימר לקדם בחקירתו, נותר עכשיו נבוב; אי אפשר להגיד בביטחון, בשכלתניות, שדבר גורם לדבר אחר - ויום, עצוב, חוזר לשחק שש-בש.
 
-עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
+עד לקריאת מסקנה זו, [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) היה רציונליסט מן השורה; היא זו שהוציאה אותו למסע שלו ב[ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md).
 
 ### סיבתיות כהרגל
 

פילוסופיה/חדשה/לייבניץ/המונדולוגיה.md

@@ -7,8 +7,8 @@ tags: שנה א, פילוסופיה, סמסטר ב, פילוסופיה חדשה,
 editor: markdown
 dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 ---
-!!! info ""
-	[טקסט (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
+!!! info "טקסט"
+	[המונדולוגיה (עברית)](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ_-_המונדולוגיה.pdf), [אנגלית](/פילוסופיה/חדשה/leibniz_-_the_monadology.pdf)
 
 
 הפילוסופיה של לייבניץ היא פיתוח מסוים של [דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט), אך ניכרת בה השפעה של [שפינוזה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה). היכן שדקארט כונן את [העצמים הנבראים](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#עצם-אינסופי-ועצם-נברא), ושפינוזה קובע ש[רק האל הוא עצם](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#משפטים), לייבניץ סבור כי העצם היחיד הוא ה**מונדה** - חלקיקים רוחניים קטנטנים, אינסופיים בכמותם, ובלתי-ניתנים לחלוקה, אותם הוא מגדיר כ*עצם פשוט*. משום שעצם בהכרח לא ניתן לחלוקה, וחומר בהכרח ניתן לחלוקה[^5], לייבניץ סבור, בניגוד להוגים יוונים קדמונים כמו [האטומיסטים](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/חומרניים) כי הדברים היחידים שעונים להגדרת העצם - קרי, עצמאיים, פשוטים ובלתי-ניתנים לחלוקה, הם רוחניים בלבד; העצם החומרי הוא כשל לוגי לשיטתו. המציאות כולה אינה יחסי גומלין בין רוח לחומר, או ביטוי של עצם אחד, אלא היחסים בין אינסוף המונדות - ה*ריקוד המוני* - שנשגבים מבינתנו. את הריקוד הזה מכנה לייבניץ *הרמוניה טבועה מראש*. לייבניץ סבור שבין המונדות אין שום קשר, או סיבתיות - אלא התאמה מלאה ומושלמת, מכורח טבע המציאות - מכאן מגיע ה*טבועה מראש*. המציאות הוא לא ריבוי אקראי של יחידות, אלא מארג בלתי תלוי, המתנהל בהתאמה.
@@ -33,6 +33,7 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 
 ### התפיסה
+
 המונדות נבדלות זו מזו - לא בתכונות חיצוניות, אלא בתכונות פנימיות - בראש ובראשונה בתפיסות. כל מונדה היא מצבור של **תפיסות**, כשם שכל אחד מאיתנו נפרד. התפיסות שיש לי בראש הן מה שהופכות אותי ולאותי, ואתכם לאתכם. אם אנחנו נבדלים, ואנחנו שונים, הרי שאנו נבדלים בתפיסות שלנו. איך אנחנו מבדילים, למשל, את המיקום שלנו בחלל? אחד עומד קרוב יותר לחלון, ואחד עומד קרוב יותר לדלת; אם היינו עומדים באותו המקום, היינו תופסים (כלומר, רואים) את אותו הדבר ממש. אותו הדבר נכון גם במישור הרוחני: אם היינו מחזיקים באותן התפיסות (כלומר, דעות, מחשבות), היינו תופסים את אותה המציאות ממש - היינו אותו הדבר. כל אובייקט כזה - לאו דווקא תבוני - ניתן לצמצום לכדי מערכת יחסים מסוימת שמייחדת אותו - כמו המרחק המסוים הזה מהחלון או מהדלת - שמשקפת דרך התפיסה הזו את המציאות. 
 
 כל אובייקט שכזה - מונדה שכזו - משקפת נקודת מבט מסוימת, או תפיסה מסוימת, של המציאות - אותה המציאות ממש!
@@ -82,20 +83,9 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 !!! info ""
     זוהי תפיסה ידועה של לייבניץ: המציאות היא *הרמוניה טבועה מראש*[^13]. זהו, לשיטתו, הסבר *טוב יותר* לסנכרון בין החוויות שלנו - משום שהוא אינו מניח מציאות חיצונית, הוא מצליח להסביר את אותן התופעות בהסבר פשוט יותר - ולפיכך מוצלח יותר.
 
-!!! is-success ""
+!!! is-success "ראו גם"
     הסרט *הכל בכל מקום בבת אחת* - לייבניץ, אבל בלי אלוהים.
 
-[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
-[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
-[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
-[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
-[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
-[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
-[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
-[^8]: פרצפציה - perception.
-[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
-[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
-[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 
 ## עקרון המושג השלם
 לפי לייבניץ, כל מונדה ומונדה מבטאת, ביחסים שלה למונדות האחרות, את היקום כולו: כל מונדה ומונדה משקפת את המציאות. השיקוף אשר אינו כרוך במודעות הוא **התפיסה**, שמונעת בכוח ה**תאווה** - מה שהמונדה עושה, מתוך עצמה, בלי קשר סיבתי למונדות האחרות בריקודן ההרמוני. מונדות המסתכמות באלו הן **אנטלכיות** - נהיות-בשינוי-ונשארות-עצמן. אולם אין בהן די להסביר בעלי חיים ובני אדם. אלו זוכים גם להכרה מסוימת בקשרים הקרובים להם - ב**תודעה**. התודעה הזו מוגבלת, ורק בני אדם זוכים גם לזהות את התודעה הזו בעצמם (תודעה עצמית). 
@@ -133,5 +123,16 @@ dateCreated: 2024-02-26T12:23:14.719Z
 
 האל פועל לפי עיקרון הטעם המספיק - אם הוא ברא את העולם הזה, הרי שבחר מסיבה מסוימת[^15]. הצידוק של שפינוזה הוא צידוק *מוסרי* - האל *רוצה* את העולם הזה, ולא גוזר אותו מכלל לוגית. הוא רוצה *דווקא בזה*, משום שהוא הכי *טוב* - הוא זה שיש בו *כמה שיותר שלמויות*. כך מסביר לייבניץ את הרצון בשיטתו הדטרמיניסטית לכאורה - ההסבר הוא *הרצייה* של *הטוב ביותר* - משום שזוהי הדרך לשלמות מירבית. זהו לא הכרח לוגי, אלא הכרח מוסרי. 
 
+[^1]: זהו עיקרון חזק בפילוסופיה אנליטית, שקובע כי האמת היא המצב שבו מצב העניינים בעולם תואם את ההבנה שלנו. לכל מאורע, יש הסבר ממצה - גם אם אנחנו לא מבינים אותו.
+[^2]: קרי - ביסוס הטענות של על ידי נימוקים.
+[^3]: קרי - מאמין שיש במציאות רק רוח, בניגוד למטריאליזם - התפיסה שהמציאות רק חומר. *שחבל שלומדים אותו עכשיו, משום שהוא טוב יותר מבארקלי*, אומר דן.
+[^4]: יש המזהים אלמנטים אידיאליסטים אצל דקארט (במיוחד בטיעון השד המתעתע) ואצל שפינוזה. זהו גם המקור של טיעון *המוח בצנצנת* של הפילוסופיה האנליטית - *מה גם שהמוח הוא חומר, והצנצנת זה חומר, אז מוטב לדבוק בפילוסופיה טובה - מהסוג הלא-אנליטי*, אומר דן.
+[^5]: גם אם אנחנו מגיעים ליחידה חומרית בסיסית, לייבניץ מאמין שגם אותה נוכל לחלק, בסופו של דבר.
+[^6]: *לכן ההודים עושים כביסה בגאנגס, והגרמנים בנו את מכונת הכביסה - סיימנס*, אומר דן.
+[^7]: תשוקה, Apetite. לייבניץ משתמש במונח *connatus*, כמו שפינוזה, [שמבין אותו ככוח פעולה](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#כוח-פעולה).
+[^8]: פרצפציה - perception.
+[^9]: *אני לא דוקר את השכנה שזורקת מגבונים באסלה*, אומר דן, *אני לא **אשכרה** דוקר אותה, אבל אלוהים דאג - היא **תידקר***.
+[^10]: כמו יצורים חיים - *חלק הם לטאה, חלק הם איציק זהר*, אומר דן.
+[^13]: זאת לעומת ה*טבע טובע וטבע טבוע* של שפינוזה.
 [^14]: *ואם היינו בוראים עולם בדיוק כמו זה, רק בלי החתולה שמשתינה לי במטבח - האם זה לא היה עולם **יותר טוב**? ***לא****, אומר דן, **לא יותר טוב!**.
 [^15]: לצרכינו בשלב זה, *טעם* ו*סיבה* הם מושגים רודפים.

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/index.md

@@ -179,7 +179,7 @@ Under these circumstances I have a duty against which my habits, even more the p
 
 ב*קניגסברגית*, ניטשה מצביע על [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), מהעיר קניגסברג[^29].
 
-זכרו את [קביעותיו העיקריות של קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) - עולם האמת, *המוחלט*, הדבר-כשלעצמו, לא נגיש לנו; יש לנו רק את המוסר, [*הצו הקטגורי*](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי), ורק דרכו פוגשים משהו אמיתי. הצו הקטגורי הוא מצווה תמידית שמונחת עלינו כבני אדם, משום שאיננו יודעים אף פעם אם אנחנו מונעים מכבוד לחוק, או ממניע אנוכי - אנחנו לא יכולים לדעת עד הסוף אם אנחנו באמת מוסריים. הצו שלנו הוא *הצו ההיפותטי*, כמו עץ עקום כזה, שאי אפשר ליישר לגמרי - אבל אנחנו חייבים לנסות, והחתירה הזו לעבר הצו ההיפוטתי היא סוג של נצחיות הנפש.
+זכרו את [קביעותיו העיקריות של קאנט](ביקורת_מבוא.md) - עולם האמת, *המוחלט*, הדבר-כשלעצמו, לא נגיש לנו; יש לנו רק את המוסר, [*הצו הקטגורי*](/פילוסופיה/אתיקה#הצו-הקטגורי), ורק דרכו פוגשים משהו אמיתי. הצו הקטגורי הוא מצווה תמידית שמונחת עלינו כבני אדם, משום שאיננו יודעים אף פעם אם אנחנו מונעים מכבוד לחוק, או ממניע אנוכי - אנחנו לא יכולים לדעת עד הסוף אם אנחנו באמת מוסריים. הצו שלנו הוא *הצו ההיפותטי*, כמו עץ עקום כזה, שאי אפשר ליישר לגמרי - אבל אנחנו חייבים לנסות, והחתירה הזו לעבר הצו ההיפוטתי היא סוג של נצחיות הנפש.
 
 האידאה האפלטונית נהפכה פתאום לאידאל - משהו שאנחנו מתקרבים ומתקרבים ואף פעם לא נוגעים בו לגמרי.
 

פילוסופיה/חדשה/ניטשה/מטלות/.~lock.סמינריונית.docx#

@@ -0,0 +1 @@
+Μatan Horovitz,shmick,Tieke,07.03.2025 16:05,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/חדשה/קאנט/index.md

@@ -10,7 +10,7 @@ dateCreated: 2024-06-30T11:03:04.676Z
 
 [**עמנואל קאנט**](https://en.wikipedia.org/wiki/Immanuel_Kant) מתיימר לעשות למטאפיזיקה מה שקופרניקוס עשה למדעים. [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) הגיע למסקנה ש[הקשר הסיבתי הוא ברוח ולא במושאים](/פילוסופיה/חדשה/יום/מסכת#בעיית-האינדוקציה); קאנט אומר, לעומתו, שהקשר הסיבתי הוא ברוח *ולכן* במושאים: עצם התפיסה שלי מכוננת את עולם התופעות.
 
-קאנט הואשם [באידיאליזם ברקליאני כזה](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות), אבל זה לא מה שהוא טוען: הדברים *באמת* קיימים שם בחוץ, אבל האופן שהם *מופיעים* תלויים באופי ההכרה של התופס. את כל זאת הוא טוען במסה הפילוסופית האדירה שלו, [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת).
+קאנט הואשם [באידיאליזם ברקליאני כזה](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות), אבל זה לא מה שהוא טוען: הדברים *באמת* קיימים שם בחוץ, אבל האופן שהם *מופיעים* תלויים באופי ההכרה של התופס. את כל זאת הוא טוען במסה הפילוסופית האדירה שלו, [ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md).
 
 קאנט, שלא כמו [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) למשל, אינו מבקש להרחיב על הקודמים בו, אלא לעשות בהם סדר: קאנט *הרבה* יותר מפורט מקודמיו האמפריציסטים, ומצייר תמונה עשירה יותר. קאנט סבור ש**התבונה** היא רק *כושר אחד מני רבים* של ההכרה, ומופיע רק בעומק ה*ביקורת*, ולא מילה נרדפת כמי שראו אותה האמפריציסטים. קאנט מפריד בין ה*שכל* והה*הסתכלות*, וקובע כי כדי לענות ליום באופן מלא, הוא זקוק רק לשני הכישורים האלו. אולם אחריהם, הביקורת לא נגמרת - נהפוכו: היא רק מתחילה. *התשובה ליום היא לא נושא הספר*: מטרתו היא חקירת כושר התבונה, ובכך הוא חורג מההיקף של כל קודמיו.
 

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md

@@ -1,14 +1,45 @@
+---
 title: ביקורת התבונה הטהורה
-tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
-
+tags:
+  - שנה_ג
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+  - סמסטר_א
+---
 
 !!! info "חומר הקורס" 
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=54851#section-0), [טקסט (עברית)](https://kotar-cet-ac-il.bengurionu.idm.oclc.org/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=110424490#1.0.3.default), [טקסט (אנגלית)](https://logos.pukeko.xyz/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%98/kant-1781_critique_of_pure_reason.pdf)
 
-!!! success "ראה גם: [ביקורת התבונה הטהורה (מבוא לפילוסופיה חדשה)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת)"
+!!! success "ראו גם"
+	[ביקורת התבונה הטהורה (מבוא לפילוסופיה חדשה)](ביקורת_מבוא.md) (חובה!)
 
-!!! info ""
-	[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/1.pdf)
+
+## תוכן העניינים
+
+
+####  [מבוא]()
+
+איך עושים [מטאפיזיקה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה) כמדע? מהן גבולות התבונה שלנו?
+
+####  [הדיאלקטיקה הטרנסנדנטאלית](דיאלקטיקה.md)
+
+לאיזו שאלות ובלבולים (*אנטינומיות*) התבונה מוליכה את עצמה מטבעה? איך אפשר להתגבר עליהן?
+
+####  [האסתטיקה הטרנסנדנטאלית](./אסתטיקה)
+
+מהם התנאים המאפשרים קליטה חושית? (ספוילר: החלל והזמן).
+
+####  [הלוגיקה הטרנסנדנטאלית](./לוגיקה)
+
+מהם מושגי השכל הטהורים שמהם נובעים כל המושגים שלנו?
+
+####  [הדדוקציה הטרנסנדנטאלית](./דדוקציה)
+
+איזה תוקף יש לנו להחיל את מושגי השכל הטהורים על העולם האמפירי?
+
+## מבוא
+!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/1.pdf)"
 
 
 [עמנואל קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) מתיימר לחולל מהפכה ב*ביקורת התבונה הטהורה*, והוא מצליח לעשות את זה עוד בימי חייו: הספר האכזר הזה חולל גלים, ועד היום אנשים אומרים שהם *קנטיאנים*. קאנט השפיע במיוחד על פילוסופיה מוסרית ופילוסופיה של המשפט, ועד היום ישנם עשרות ציטוטים שלו ברחבי אתרי בתי המשפט - אבל אנחנו לא נתמקד בפילוסופיה המעשית שלו. 
@@ -38,6 +69,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 > המטאפיזיקה אינה אלא **רשימת המצאי** המסודרת באופן שיטתי של כל מה שהוא קנייננו מתוך **תבונה טהורה**. שום דבר אינו יכול לחמוק כאן מעינינו, כי מה שהתבונה מפיקה בשלמות מתוך עצמה אינו יכול להסתתר, וברגע שעקרונו המשותך מתגלה, מיד הוא יוצא אל האור בכוח-התבונה עצמה. \[המטפזיזיקה של הטבע היא\] האחדות המושלמת של הכרות מסוג זה" 
 > 
 > >(A XX)
+
 חשוב לזכור שקאנט **לא** כתב מטאפיזיקה כזו.
 
 * **נאורות**[^5]: 
@@ -85,8 +117,7 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 
 ## הקדמה (מהדורה ב')
 
-!!! info ""
-	[מצגת](פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf)
+!!! info "[מצגת](פילוסופיה/חדשה/קאנט/2.pdf)"
 
 שאלת היסוד שמציב קאנט היא - **האם מטאפיזיקה יכולה להיות מדע?**
 
@@ -191,93 +222,6 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 > > B XXVII-XXVIII
 
 
-## האנטימוניות
-
-!!! info "[מצגת](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/3.pdf)"
-
-קאנט מתאר את ה*אנטימוניות* - *הסתירות* כמבוא לשיטה שלו. למה לקפוץ ישר לאנטינומיות?
-
-ב1770, החל ה*עשור השקט* של קאנט, שבסופו פורסמה ה*ביקורת*. קאנט מבין שזה לא יהיה ספר בר מצווה, ומקונן שאילו היה מתחיל באנטימוניות ומעורר את הקורא לחקור את טיב הסתירות האלו, הספר היה פופולרי יותר - אך שאלת החופש (האם האדם חופשי, או כפוף להכרח הטבע?) היא זו ש*העירה אותו משנתו הדוגמטית* ולכן התחיל שם. הפריע לקאנט שכשהוא קם מאותה שינה ושואל שאלות, הוא מצליח לחשוב גם על תשובה (תזה) וגם על דוגמת-נגד (אנטיתזה) - ואת טיב התופעה הזו הוא חוקר ב*אנטימוניות*.
-
-
-
-
-ראינו עד כה כי מקור הטעויות ותעיית המטאפיזיקה שלפני הביקורת היא הנטייה הטבעית של התבונה הטהורה לחפש רשימה של תנאים, וכך לחרוג מגבולות הניסיון. הוא מזכיר כמה ממושאיה העיקריים של החקירה שקדמה לו - אלוהים, פשטות הנפש ונצחיותה, והחירות. *לכל אלה פיניתי מקום כשהגבלתי את התבונה לתבונה מעשית*, אמר אחר כך.
-
-ב*דיאלקטיקה הטרנסנטנדלית*, קאנט יבקש להראות שכל תחומי המטאפיזיקה המסורתית טעו באופן זה, ובפרט
-
-- הפסיכולוגיה הרציונלית עסקה במושג הנפש
-- הקוסמולוגיה הרציונלית עסקה במושג העולם כשלם
-- התאולוגיה הרציונלית עסקה במושג האל
-
-אך למה הן כולן טעו? המוצא, אומר קאנט, הוא קבלת הפילוסופיה הביקורתית, והגבלת הידיעה לתחום הניסיון בלבד.
-
-
-### מהי אנטינומיה?
-
-> האנטיתטיקה הטרנסצנדנטאלית[^12] היא חקירה על האנטינומיה של התבונה הטהורה, סיבותיה, והתוצאה הנובעת ממנה. כשאנו משתמשים בתבונתנו לא רק כדי ליישם את עקרונות השכל[^13] למושאי הניסיון, אלא מעזים להרחיבם מעבר לגבולות הניסיון, צומחים מכאן משפטי תורה **תבונית-כביכול**,  שאינם רשאים לאישור מצד הניסיון ולא לחשוש שיופרכו על ידיו. כל משפט מאלה לא רק חף מסתירה בפני עצמו, אלא גם מוצא את התנאים להכרחיותו בטבע התבונה. דא עקא, שגם להיגד הנגדי יש באותה מידה יסודות תקפים והכרחיים.
-> 
-> (...)
-> B448-450
-
-שאלות כמו החופש, קיום האל, וקיום העולם לא יעזבו אותנו לעולם - אבל, קאנט אומר, לא נוכל להשיב עליהן, והעיסוק בהן יגרור אותנו לטעויות **משום שהן חורגות מגבולות הניסיון**. הדבקות בפילוסופיה הביקורתית יאפשרו לנו להפוך שאלות כאלה ללא-מזיקות, אך לא *באמת* לפתור אותן. 
-
-כמו ש[ויטגנשטיין עומד על כך שהשפה לא קשורה באמת ל*מציאות*](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), ככה קאנט אומר שהשאלות האלו, שמעסיקות כל תבונה, לא באמת ברות-תשובה. זוהי טענה *מטא-פילוסופית*.
-
-
-**אנטינומיה** אינה סתם סתירה בין שתי טענות. קאנט מציין שלושה תנאים שיש לעמוד עליהם:
-
-1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנוישת. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
-2. לטענות הסותרות נימוקים תומכים, אשר מקורם התבונה עצמה. כלומר, הבונה אינה רק מקור השאלות המעסיקות את המטאפיזיקה, היא גם מקור הנימוקים לעמדות מטפיזיות. כל אחד מאתנו אינו יכול להימנע מלהסתבך בסתירות הללו ובנימוקיהן.
-3. מקור הבעיות המרכיבות אנטינומיות היא שימוש בעקרון טבעי ומוצדק מעבר לגבולות הניסיון.
-
-כמה אנטינומיות לדוגמה:
-
-1.  האם העולם סופי או אינסופי בחלל ובזמן?
-2. האם ישנו יש פשוט או שהחומר מתחלק עד אינסוף?
-3. האם יש ראשית סיבתית?
-4. האם יש או אין יש הכרחי?
-
-
-התזות של האנטינומיות מספקות את הצורך של התבונה למקום מנוחה ברשימה שלמה של תנאים, וכך מספקות את שאיפותיה לבלתי-מותנה. האנטי-תזות טוענות כי מחשבה על הועלם כחלל-זמני, והימנעות מחריגה מגבולות הניסיון, מחייבת לדחות את התזות.
-
-ברור מדוע התזות כרוכות בחריגה מגבולות הניסיון. אך חשוב להבין שגם האנטי-תזות חורגת מגבולות הניסיון - *יש אלוהים* זו טענה מעבר לגבול הניסיון, אבל גם *אין אלוהים* היא כזו.
-
-> B435-437
-
-
-קאנט מתחיל בשכל וב*מושגיו הטהורים*, או *הקטגוריות*. כשאני הוגה למשל באנטינומיה של *האם יש ראשית סיבתית*, אחשוב על המושג הטהור, האפריורי של *סיבה*. הבנת ה*סיבה* מגיעה עם ההבנה של *סיבתיות* - אם לא קרה X אז Y לא היה מתקיים. ההבנה הזו *כרוכה* במצב הסיבה - התבונה לא חושפת כלום, היא רק משחררת את המושג הזה, שממילא היה שם, על כל השלכותיו. מתוך המושג המלא תעלה השאלה - ועד כאן, זה תהליך טבעי ולגיטימי של התבונה.**אבל ברגע שאצא מגבולות הניסיון כדי להשיב על השאלה**, אקלע לבוץ המטאפיזי שקאנט מקונן עליו.
-
-
-> B525
-
-> B444; B450
-
-
-> B446
-
-
-#### האנטינומיה השלישית
-
-אנחנו נבחן רק את האנטינומיה הזו; כל הארבע חשובות, אך זו במיוחד. 
-
-!!! warning "תזה"
-	הסיבתיות לפי חוקי טבע אינה הסיבתיות היחידה שממנה ניתן לגזור את כלל התופעות בעולם. לשם הסברן להניח גם סיבתיות אחרת, מתוך חירות.
-
-
-!!! success "הוכחה"
-	> נניח שאין סיבתיות אחרת מלבד זו שלפי חוקי הטבע. אם כך, כל מה **שמתרחש** מניח מצב קודם, שאחריו, באופן לא-נמנע, הוא עוקב בהתאם לכלל. אבל גם המצב הקודם עצמו חייב להיות משהו שהתרחש (שנתהווה בזמן, שלפניו הוא לא היה); כי אילו היה בכל זמן, לא היתה תוצאתו מתהווה אלא היתה קיימת תמיד. אם כך, הסיבתיות של הסיבה שבאמצעותה מתרחש משהו היא עצמה משהו **שמתרחש**, וזה, על פי חוקי הטבע, שוב מניח מצב קודם עם הסיבתיות שלו, ומצב זה מניח מצב מוקדם יותר, וכן הלאה. לכן, אם הכול מתרחש על פי חוקי הטבע לבדם, הרי בכל זמן, יש רק התחלה-משנית ולעולם לא התחלה ראשונה, ולכן לא קיימת שלמות של הסדרה מצד הסיבות השתלשלות זו מזו. אולם טבעו של חוק הטבע הוא דווקא בכך, ששום דבר אינו מתרחש בלי סיבה מספקת וקבועה אפריורי. לפיכך, המשפט האומר שכל סיבתיות אפשרית רק על פי חוקי סותר את עצמו \[כשהוא נלקח] בכלליותו הלא-מוגבלת, ולכן אי-אפשר לקבל סיבתיות זו כסיבתיות היחידה.
-	> 
-	> > B472
-
-חוק טבע הוא שלכל דבר שקורה יש סיבה. אבל אם *לכל דבר שקורה* יש סיבה, אף פעם לא נגיע לסיבה *שלמה* (למה ג'ינג'ינסטותאלס החתול הג'ינג'י מבית הסטודנט מציק לי? כי הוא אוהב ליטופים; למה הוא אוהב ליטופים? כי הוא חתול דביל? למה הוא חתול דביל? כי הוא נולד כחתול דביל... וככה הלאה) כי תמיד תהיה סיבה *קודמת*. 
-אם לכל דבר שקורה תהיה סיבה, אז לא נגיע לעולם לסיבה מספקת ואז לשום דבר שקורה לא תהיה סיבה - וזו סתירה!
-
-אז מה הפתרון?
-
-> אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
-> 
- > > B474
 
 
 
@@ -294,6 +238,4 @@ tags: חדשה, קאנט, ביקורת התבונה הטהורה
 [^8]: ובגללו גם כותבים בסגנון אנליטי קר, עמום ונבזה, כמו הגל והמטאפיזיקאים. קאנט הצהיר בגלוי שהוא לא כותב טוב, אבל זה לא הפריע לכולם לאמץ את הסגנון שלו אחר כך, ואנחנו עדיין משלמים את המחיר.
 [^9]: או *בן-יענה* - הרי חייבים להיות כאלה.
 [^10]: קאנט לא מתיימר לגמוז את המדעים - להיפך; לקאנט יש כבוד אדיר למדע (שהמדע לא תמיד החזיר). חשוב לזכור שבמאה ה18 ההפרדה בין הפילוסופיה למדע הייתה הרבה פחות דיכוטומית - קאנט מנסה אפילו לתרום למדע מכיוון הפילוסופיה.
-[^11]: לא כזו. נגיע לזה.
-[^12]: הכוונה היא ל*טרנסנדנטית* - חורגת מגבולות התבונה, ולא ל*טרנסנדנטלית* - חקר האפשרות
-[^13]: [הקטגוריות](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת#הקטגוריות).
+[^11]: לא כזו. [נגיע לזה](./דדוקציה).

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/אסתטיקה.md

@@ -0,0 +1,155 @@
+---
+title: האסתטיקה הטרנסנדנטאלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	ה**אסתטיקה**[^15] על הנייר, היא חקר *כל מה שקשור בחושים*. אלא שהאסתטיקה הקנטיאנית אינה קשורה ישירות לחושים: בהיותה *טרנסנדנטאלית*, היא עוסקת ב**תנאים לאפשרות של קליטה חושית**. 
+
+
+> הכושר (הקליטות) לקבל דימויים \[...] לא יכול להינתן לנו בדרך אחרת.
+> > B33
+
+בהיותו אמפריציסט, קאנט קובע ש*כל* מחשבה קשורה בצורה כזו או אחרת - ישירה או עקיפה - לחושיות. קאנט מתנסח לעיתים כאילו הקשר הוא תמיד ישיר, אם כי הוא מכיר בכך שהוא לרוב עקיף.
+
+ה*אסתטיקה* היא אחת מהפרקים בתורת היסודות הקנטיאנית, והיא מוקדשת ל**הסתכלות**, היכן שה*לוגיקה* מוקדשת לשכל וה*דיאלקטיקה* עוסקת בתבונה. 
+
+!!! warning ""
+	טבעי לקרוא את הטענה הזו כאילו החושיות לבדה, ללא השכל, יכולה לספק לנו מושאים ולשרטט את גבולותיהם - אבל זו טענה בעייתית. המשמעות היא שאיננו זקוקים למושגים כדי לכונן מושאים - וזו טענה בעייתית. יש ויכוח פרשני גדול האם זו כוונתו של קאנט.
+
+אם נפשיט ממושא 3של הניסיון את כל מה שאנחנו חושבים אודותיו, ואת התחושות שהוא מסב לנו ניוותר עם הצורות הטהורות של החושיות: חלל וזמן. הם הנושא של האסתטיקה הטרנסנדנטאלית. 
+
+> כל הדימויים שאין בהם שום דבר השייך לתחושה \[...] גם בלי מושא ממשי של החושים או \[אירוע של] התחושה \[...]
+> 
+> בשם "אסתטיקה טרנסנדנטאלית" אני מכנה \[...] שיכונה "לוגיקה טרנסנדנטאלית"
+> 
+> > B34-35
+
+עבור כל שני אובייקטים נתונים, חייב להיות משהו *שמאפשר* לי לקלוט אותם בחושים. אלו הם **החלל והזמן** - שבלעדיהם *לא אוכל לקלוט שום דבר*.
+
+> מה הם אפוא חלל וזמן? \[...] המושג כנתון באופן אפריורי.
+> 
+> > B37-38
+
+
+קאנט מציג שלוש עמדות היסטוריות ביחס לחלל ולזמן:
+
+- הם ישים ממשיים, וקיימים כשלעצמם, בלא תלות בעולם נברא, בבני אדם או במשהו אחר (ניוטון)
+- הם יחסים בין דברים, השייכים לדברים כשלעצמם ([לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ))
+- **הם חלק מהמערך של רוחנו, הצורה ההכרחית של ההסתכלות (קאנט)**
+
+ב*בירור* (expositio) קאנט מבקש *את המינימום ההכרחי כדי לאפיין* - מספיק כדי שנוכל להגיד, *היי, זה חלל*, *תראו, זה זמן*. במקרה הזה, מדובר בבירור *מטאפיזי*, ששונה מ*בירור טרנסנדנטאלי*, אותו נציג בהמשך.
+
+### הבירור המטאפיזי של מושג החלל
+
+1. **החלל הוא מושג אפריורי**, ולא אמפירי. אנחנו *בהכרח* מתנסים במושאים הנמצאים מחוצה לנו כמצויים במקום מסוים וכעומדים ביחסים עם דברים הממוקמים במקומות אחרים. לפיכך, דימוי החלל קודם לניסיון שלנו במושאים, ומאפשר אותו: *עוד לפני שראיתי **משהו***, אני יודע שהוא יהיה בחלל[^16].
+
+2. החלל הוא **דימוי אפריורי הכרחי**: אי אפשר לדמות שהחלל אינו קיים (רק שהוא ריק ממושאים), ואי אפשר להפשיט אותו החוצה מהמושאים. 
+3. החלל הוא **הסתכלות טהורה**, ולא מושג: אפשר לדמות רק חלל אחד, שקודם לחלקיו, הם הגבולות שלו.
+
+	משפטי הגיאומטריה הם אפריוריים ונגזרים מההסתכלות שלנו בחלל. כך גם כל חלל אחר, שהוא פשוט הגבלה של *ה*חלל.
+
+!!! warning ""
+	קאנט *אינו* מתכוון לטעון כי **אין** לנו מושג של חלל או של צורות מרחביות, אלא שההסתכלות הטהורה עומדת *ביסוד* המושגים הללו. 
+
+4. אנחנו חושבים על החלל כגודל אינסופי נתון (שאנחנו מן הסתם לא יכולים לתפוס בשלמותו).
+
+ואיך מבררים את אותו חלל? ב**בירור טרנסנדנטאלי** - 
+
+> בירור טרנסנדנטאלי פירושו אצלי - להסביר מושג בתור עיקרון \[...] לאותו מושג.
+> 
+> > B40
+
+בירור טרנסנדטאלי הוא בירור העקרונות המאפשרים הכרות **סינתטיות אפריוריות** - הרחבה של הידע הקיים בהתבסס על ידיעות *הכרחיות* - למשל, הגיאומטריה:
+
+- גיאומטריה היא מדע סינתטי אפריורי, שמשפטיו מלווים בתודעת הכרחיותם.
+- היא עוסקת בתכונות החלל והגופים בחלל (הגבלת *ה*חלל)
+- הסינתטיות של משפטי הגיאומטריה מוסברת על ידי העובדה שדימוי החלל הוא הסתכלות, ולא מושג
+- האפריוריות וההכרחיות של משפטי הגיאומטריה מוסברת על-ידי העובדה שדימוי החלל עצמו הוא אפריורי.
+
+> איך יכולה לשכון ברוח הסתכלות חיצונית \[...] גם אם לכאורה נראה שהם דומים במשהו.
+> 
+> > B41
+
+החלל הוא **האופן שבו הפרט מארגן את הנתונים החושניים הניתנים לו מבחוץ**. במובן הזה, הוא *צורת החוש שלנו*. 
+
+!!! warning "סובייקטיבי במובן הקנטיאני"
+	ב*פרטני* (סובייקטיבי), קאנט **לא** מתכוון לפרט כזה או אחר (אני אוהב יין אדום, ועידו אוהב יין לבן), אלא *מה שחל על כל פרט באשר הוא* - **גם** אני **וגם** עידו חושבים באמצעות מושג החלל האפריורי. הפרטני הזה **אינו מנוגד לכולל** (האובייקטיבי), להיפך: הוא תנאי שלו.
+
+זוהי כפירה ב[מזלג של יום](/פילוסופיה/לשון/פוזיטיביים#המזלג-של-יום)[^17] - היכן שיום אומר שמשהו יכול להיות *או* סינתטי אפוסטריורי *או* אנליטי אפריורי - כלומר, אפשר ללמוד דברים חדשים או מתצפית או מניתוח של אמיתות הכרחיות -  קאנט מצליב ביניהם ואומר - יש סינתטי אפריורי: אפשר ללמוד דברים חדשים מחיבור בין אמיתות הכרחיות.  
+
+המסקנות של קאנט הן:
+
+- "החלל אנו מציג שום תכונה של דברים מסוימים כשהם-לעצמם, או של יחס ההדדי ביניהם" (B42)
+- "החלל אינו אלא הצורה של כל התופעות של החוש החיצוני, כלומר, התנאי הסובייקטיבי של החושיות, שרק בכפיפות לו ייתכנו בשבילנו הסתכלויות חיצוניות" (B42)
+- "\[...] הבירור שלנו מלמד על הממשות \[...] ביסוד הדברים כשלעצמם  (B43)"
+
+באומרו **אידאליות** קאנט מתכוון ל*הכרתיות* (מ*אידאה*, [במובן היומיאני](/פילווסופיה/חדשה/יום/מסכת#האידאה)). הוא מנסה להגיד שה*חלל* הוא אידאלי - מן המחשבה שלנו - אבל המושאים *בתוכו* הם אמפיריים. זוהי התשובה שלו ל[אידיאליזם של ברקלי](/פילוסופיה/חדשה/ברקלי/עקרונות). בסופו של דבר קאנט יגיד ש*לא ייתכנו ייצוגים פנימיים בלי מושאים חיצוניים*. 
+
+
+### הבירור המטאפיזי של מושג הזמן
+
+בשורות B46-48, קאנט קובע כי:
+
+1. **הזמן אינו מושג אמפירי**. העקיבה של המושגים לא אפשרית מבלי דימוי הזמן לא היה מונח בהן אפריורית: דברים קיימים ברוחנו באותו זמן (יחד) או בזמנים שונים (זה אחר זה). 
+2. הזמן הוא דימוי הכרחי המונח ביסוד כל ההסתכלויות. אי אפשר לבטל את הזמן, אלא רק להוציא את התופעות מתוך הזמן.
+3. יש אקסיומות זמניות: זמנים שונים אינם יחד, אלא עוקבים זה אחר זה (כמו שאין *חללים*, אלא רק חלקים של *ה*חלל): בעצם, אין זמנים, רק חתכים של *ה*זמן.
+4. הזמן הוא לא מושג, אלא *צורה טהורה של ההסתכלות החושית*. 
+5. הזמן, באופן מוחלט, הוא אינסופי: כל הגדלים המסוימים של הזמן הם רק מגבלה של *ה*זמן האחד והיחיד.
+
+> כאן אני יכול להסתמך \[...] שאינה חסרת-פוריות.
+> 
+> > B48-49
+
+בלי **זמן**, אין ***שינוי*** - שינוי במובן הבסיסי הוא *קודם זה, עכשיו משהו אחר[^18]*: אי אפשר לחשוב על שינוי שלא בתוך זמן. שינוי של חלל וזמן יחד הוא **תנועה**[^19], שגם מושגה הוא אפריורי. 
+
+המסקנות של קאנט הן:
+
+- "הזמן אינו משהו העומד לעצמו, או הצמוד לדברים כקביעה אובייקטיבית שלהם, שישאר בעינו גם אם נפשיט מכל התנאים הסובייקטיביים של ההסתכלות בהם" (B49)
+- "הזמן אינו אלא צורת החוש הפנימי, כלומר, צורת ההסתכלות שלנו בעצמנו ובמצב הפנימי שלנו" (B49)
+- "הזמן הוא התנאי הצורני האפריורי של כל התופעות בכלל. החלל, בתור הצורה הטהורה של כל ההסתכלויות החיצוניות, מוגבל בתפקידו כתנאי אפריורי לתופעות חיצוניות בלבד. אולם כל הדימויים, בין שיש להם מושא חיצוני ובין שלא, הם כשלעצמם קביעות של הרוח, ובתור כאלה שייכים למצבה הפנימי; והמצב הפנימי כפוף לתנאי הצורני של ההסתכלות הפנימית, כלומר לזמן" (B50)
+
+ב**חוש פנימי**, קאנט מתכוון ל*כל תוכן מנטלי* - מחשבות, רגשות, רעיונות וכדומה: גם לאלו יש לדעת קאנט מימד חושני, שהזמן (והחלל) עומד בבסיסו **בהכרח**. 
+
+קאנט מתחיל לקשור כאן קשר עמוק בין הפנים לחוץ: המחשבות שאני חושב (כמו "הנה, עידו נכנס ל**חדר** **כרגע**) לגבי החוץ גם מכוננות את הפנים[^20].
+
+> הדברים שאמרנו מלמדים אפוא \[...] האידאליות הטרנסצנדנטאלית של הזמן
+> 
+> > B52
+
+
+כמו בדבריו על החלל, עבור קאנט אין תמיד ניגוד בין פרטני לכולל (סובייקטיבי לאובייקטיבי).
+
+### הערות כלליות לאסתטיקה
+
+> ובכן, רצינו לומר: שכל הסתכלות שלנו אינה אלא דימוי של תופעה; הדברים שבהם אנו מסתכלים אינם כשהם-לעצמם מה שהסתכלותנו רואה בהם, וגם יחסים אינם ערוכים כשהם-לעצמם כפי שהם מופיעים לנו
+> 
+> > B59
+
+קאנט טוען שהחלל והזמן הם רק צורות ההסתכלות בתופעות. נשמע לא עקבי להגיד שאותו הדבר, שאני מתנסה בו כאן ועכשיו, ואיני יכול אלא להתנסות בו כבמקום וזמן מסוימים, קיים גם במובן אחר שאינו חלל-זמני. במילים אחרות, אנחנו מייחדים דברים, בין השאר, על ידי מיקומם בחלל ובזמן. אך אי אפשר לייחד כך דברים כשהם-לעצמם. בעצם, לא ברור כלל, בהקשר ההכרתי, איך ואם יש לייחדם.
+
+זהו כמובן נושא במחלוקת פרשנית אדירה.
+
+> מה עשוי להיות אופי המושאים כשהם-לעצמם, במובחן מכל אותה קליטות של חושיותינו, זאת לא נוכל לדעת כלל. איננו מכירים אלא את אופן תפיסתנו את המושאים, שהוא מיוחד לנו, ולכן אינו שייך בהכרח לכל מצוי, אלא רק לכל אדם, ורק בו אנחנו עוסקים.
+> 
+> > B59
+
+> מה המושאים עשויים להיות כשלעצמם, זאת לא נוכל לדעת לעולם על ידי ההבהרה הגדולה ביותר של תופעותיהם, שהיא הדבר היחיד המסור ליכולתנו
+> 
+> > B60
+
+האם קאנט מחויב לטענה שחרף העובדה כי איננו יודעים דבר אודות דברים כשהם לעצמם, אנחנו יודעים שהם קיימים? אולי יש לנו יחס אפיסטמי אחר לעובדת קיומם?
+
+[^15]: מיוונית: αἴσθησω - לתפוס
+[^16]: עידו מדגים בשיחה יומיומית:  "אתה לא מאמין מה ראיתי אתמול בלילה!" "*איפה?*"
+[^17]: קאנט מערער על יום בהרבה מובנים, ונותן לו הרבה קרדיט בתגלית שלו - הוא אפילו אמר שיום *כמעט* גילה אותה, משום שניסח את המזלג באופן כה ברור שקאנט רק היה צריך לחבר בין חלקיו השונים.
+[^18]: כמו שאנדי אומר, *Οne damn thing after another!*
+[^19]: מסיבה זו, תנועה היא אחד מהדברים הכי יסודיים עבור קאנט: אם אפשר לייצג תופעה או חוק טבע כתנועה, זהו הייצוג הבסיסי ביותר, משום שהגענו עד לצורות ההסתכלות הטהורות, קרי - לא יהיה ייצוג בסיסי יותר.
+[^20]: ב*שלילת האידיאליזם* קאנט קובע כי מושגים חיצוניים, שאנו מכוננים בחלל ובזמן, הם תנאי *לחוש הפנימי*.

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דדוקציה.md

@@ -0,0 +1,417 @@
+---
+title: הדדוקציה הטרנסנדנטאלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+זהו החלק הכי נידון בפילוסופיה התיאורטית של קאנט - *יערות שלמים הושמדו בברזיל*, אומר עידו, בגלל הדדוקציה הטרנסנדנטאלית.
+
+
+קאנט מצהיר זהו החלק הכי קשה, ששינה הכי הרבה במהדורה השנייה[^24].
+
+> אינני מכיר חקירות חשובות יותר \[...] וכפי שאני מקווה, לא לשווא.
+> 
+> > Αxvi
+
+> אשר למהדורה שנייה זו \[...] לפסיכולוגיה הרציונלית
+> 
+> > Bxxxvii - xxxviii
+
+הדדוקציה היא שיטת חשיבה קריטית לשיטה הקנטיאנית, ולכן היא משחקת תפקיד כה מרכזי: קאנט כל הזמן יתעסק בה בצורה כזו או אחרת. 
+
+אז, מה זה?
+
+> חכמי המשפט, בדברם על זכויות \[...] המצדיק את הזכות להשתמש בהם.
+> 
+> >B116-117
+
+חשבו על *פרה*. נטייל באחו המוריק (איפה שהיו היערות הברזילאים) ונגיד, *הנה פרה* - אף אחד לא יבקש מאיתנו, *מה? תראה לי דדוקציה*. ומצד שני, יש מושגים כמו *מזל* או *גורל*, שכן דורשים הסבר - יש בכלל דבר כזה? באיזו זכות אנחנו משתמשים בזה? לא ברור שיש להם תוקף: אין להם יסוד *משפטי* או תבונתי ברור.
+
+קאנט שואל את הדדוקציה מעולם המשפט[^25].
+
+
+> ברם, בין ריבוי המושגים המהווים את המרקם המעורב של ההכרה האנושית \[...] איך המושג נעשה לקנייננו. 
+> 
+> > B117
+
+חלק מהמושגים האלו לא ניתנים להצדקה אמפירית - כמו סיבתיות (או גורל). במקרה האמפירי - הכל נפלא, אין בעיה: המושג שלך מוצדק לגמרי. אבל במושגים *שלא* ניתן להצדיק אמפירית, מושגים אפריורים, אנחנו נדרשים לסוג *אחר* של הצדקה כדי ש"ייעשה קנייננו" - למה שנוכל להחיל אותם על הניסיון?
+
+!!! success "ראה גם"
+	[Henrich, 1989](Dieter.pdf) - על הדדוקציה של קאנט
+
+הנריך מרגיש שהמונח מורה כאן לא על המושג הלוגי של הדדוקציה, אלא על מושג משפטי נפוץ בעת החדשה. דדקוציות היו כתבים משפטיים שביקשו לבסס בעכלות או זכות שימוש, בעיקר על שטחים: הייתה להם חשיבות גדולה בדיפלומטיה בין שליטים.
+
+דדוקציה מחייבת חזרה אל עובדה או פעולה שהן המקור שאמור לבסס את הזכות או החזקה (למשל: קבלה בירושה). במקרה לפנינו, תידרש התחקות אחר המקור האפריורי של הקטגוריות בשכל הטהור, ואחר *האחדות הטרנסנדנטלית של האפרצפציה*[^26]
+
+ההתחקות הזו היא צעד הכרחי בביסוס הזכות לעשות שימוש בקטגוריות *על* מושאי הניסיון - הדדוקציה מתיימרת להראות ש*מותר* לנו להשתמש בקטגוריות על קרקע הניסיון.
+
+!!! warning "הדדוקציה של קאנט, *שלא* כמו דדוקציה משפטית, מתמקדת במימד ה"משפטי" בלבד (פילוסופי), ולא האמפירי."
+
+ולמה צריך בכלל דדוקציה טרנסנדנטאלית?
+
+> בשלב של מושגי השכל הטהורים מתעורר צורך לא נמנע \[...] ויחזור אל אי הידיעה שממנה יצא.
+> 
+> > B120-121
+
+קאנט הראה שבהכרח אנחנו חושבים על מושאי הניסיון באמצעות מושגי השכל הטהורים. זה מה שהשיגה הדדוקציה המטפיזית של מושגי השכל הטהורים. אך האם אמנם יש למושגים תוקף לגבי המושאים הללו? זכרו שדדוקציה מבקשת לבסס את הלגיטימיות של התביעה. האם לקטגוריות תביעה לגיטימית לגבי מה שנתון לחושים? איך מקשרים בין שני מקורות ההכרה של קאנט - אנחנו (החלל, הזמן, הקטגוריות), והניסיון האמפירי? 
+
+מסתתרות כאן שתי טענות על אודות כל פרט חושב וכל עצם נחשב:
+
+- בהכרח, כל פרט מתנסה בעצם (אובייקט) באמצעות הקטגוריות.
+- בהכרח, כל עצם ניסיון של סובייקט מדגים את הקטגוריות (או: הקטגוריות חלות עליו, מכוננות אותו)
+
+
+> איך ייתכן ש**תאים סובייקטיבים של החשיבה** יהיו **בעלי תוקף אובייקטיבי** \[...] שמא מדובר במושג ריק שאין לו שום מושא בקרב התופעות \[...]
+> 
+> מי שחושב להתחמק מיגיעתן של חקירות אלה \[...] אם יעסקו בהם כבתוצרים אמפיריים בלבד.
+> 
+> > B123-124
+
+
+[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חיפש, ובצדק לא מצא, הצדקה לשימוש במושגים אפריוריים, כמו *סיבתיות*, אומר קאנט: הוא מצא סיבתיות רק במונחה ה*אמפירי* - מונחה האפריורי הוא "הזייה שטווה מוחנו"[^27]. 
+
+המעבר מ"מושג של איזה מושא" ל"מושגים של מושגים בכלל" נדמה בעייתי. זה דבר אחד לומר שאנחנו מתנסים בדברים גם באמצעות מושגים ודבר אחר לומר שיש מושגים של מושאים בכלל. הטענה היא **שאם** יש מושגים אפריוריים, **אז** הם חייבים להיות כאלה שחלים על מושאים בכלל, שהרים הם חלים על מושאים לפני כל ניסיון - הם מושגים *שרק באמצעותם אפשר לחשוב מושא של הניסיון*.
+
+המושג *כלב* חל כתלות במה נתון לפניי: אולי זה כלב, ואולי זה לא כלב. אבל מושגים *אפריוריים* צריכים להיות *מושגים של מושאים בכלל* - הם **לא יכולים להיות תלויים אמפירית**, אלא חייבים להיות בעלי *אוניברסאליות חמורה*. בהיותך אובייקט, המושג האפריורי חל עליך *ב ה כ ר ח* - אני יכול לקרוא לכלב כלב *כי* הוא מתאים אמפירית לכלב, אבל אני לא צריך - ולא יכול! - להצדיק באותו האופן *סיבה ותוצאה*: כל דבר, *בהיותו דבר*, הופיע מסיבה מסוימת - סיבתיות היא מושג אפריורי. 
+
+
+> לדדוקציה הטרנסנדטאלית של כל המושגים האפריורים \[...] לא יהיה אפשר להבין את יחסם לאובייקט כלשהו.
+>
+> > B126-127
+
+---
+
+> לוק המפורסם, כיוון שהזניח שיקול זה \[...] ומופרכת אפוא על ידי העובדה.
+>
+> הראשון משני אישים אלה \[...] ועם זאת להשאיר פתוח את שדה פעילותה התכליתית.
+>
+> > B127-128
+
+יום הבחין נכון שאי אפשר להחיל מושגים כמו **סיבתיות** בהכרחיות חמורה בלא הצדקה כלשהי. אולם שלא כמו יום, קאנט אינו ספקן: הוא אינו מטיל ספק בניסיון או בחוקי הטבע, אלא מנסה להתחקות אחריהם. המדע הטהור - כמו הגיאומטריה - דוחה בעיניו ספק כזה; במובן מסוים, קאנט יוצא מתוך הנחת האפריוריות הזו, כמו של הגיאומטריה[^28]. בתמצית, קאנט מקבל את המדע של היום ("היום" של קאנט, לא היום היום) כאפריורי, ורק *אז* מבקש להבין מאיפה היא מגיעה.
+
+
+כאן קאנט מציג מושג חדש וחשוב - ה**קישור** - 
+
+> הקישור של ריבוי בכלל לעולם \[...] בתור קישור
+>
+> > B129-130
+
+הקליטה החושית היא סבילה ([אסתטיקה](../אסתטיקה)), בעוד השכל הוא פעיל ([לוגיקה](../לוגיקה)); הקישור בין הקליטות החושית לדימוי הוא מפעילות השכל, שמבצע בין השניים **סינתזה**. 
+
+ישנו ויכוח, כמובן, סביב ההנחות האלה (למרות שקאנט אומר בהתרסה ש*אפשר להיווכח בכך בקלות*[^30]): יש כאלה הטוענים שהארגון נמצא ברמת החושים. קאנט ינסה לטעון בעד הארגון בצידו של השכל באמצעות הדדוקציה כולה.
+
+מה בדיוק הכוונה? נגיד ואנחנו מסתכלים על כלב. קאנט טוען שאנחנו לא קולטים אובייקט שלם - *כלב* - אלא שיש קלט "גולמי", שאנחנו *מגגבבים לכדי כלב*, בשכל[^29]. **אותה הפעולה ממש** מלכדת *כל דבר*, כל סינתזה: אתה מגבב כלב כמו שאתה מגבב פרח כמו שאתה מגבב המבורגר. 
+
+הסינתזה הזו היא **לאו דווקא מודעת**: בין שאני מודע ובין שלא, אני מבצע סינתזה בין הקלט החושי לדימויים.
+
+ועכשיו, הדברים מתחילים להסתבך -
+
+> נוסף על מושג הריבוי והסינתזה שלו \[...] אפילו בשימושו הלוגי 
+> 
+> > B130-131
+
+
+הקישור שקאנט מדבר עליו נובע מאחדות *הקודמת* לכל קישור: האחדות היא ה*תנאי* לכל קישור, ולכן קודמת ל[קטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות): למשל, דבר חייב להיות *דבר* אחיד לפני שחל עליו יחס הסיבה והתוצאה.
+
+
+> צריך שה\[דימוי] **אני חושב** \[...] להסיק מסקנות רבות.
+> 
+> > B131-133
+
+
+כל דימוי פרטני הוא כזה שאני חייב להיות מסוגל לחשוב אותו (אחרת הוא לא שלי). *אני חושב*[^31] (לאו דווקא מודע) כאן הוא קודם לכל דימוי שלי - *אני חושב ש* \[כך וכך הוא מצב העניינים]. הדימוי *אני חושב* הוא תודעתנו העצמית הטהורה - אחדות מקורית, יחידה ומאוחדת.
+
+האחדות הזו - אותו *אני חושב* - הוא תנאי **טרנסנדנטלי**: בלעדיו אין חוויות של ריבוי - אני מכיר בזה שיש ריבוי *משום שאני יחיד*. הנחת ה*אני* הזו מכונה בפי קאנט **האפרצפציה הטהורה**[^32], או ה**אפרצפציה המקורית**[^32] - מה שאנחנו *לא* יכולים להיות מודעים אליו, לתפוס, משום שהוא *התנאי* לתפיסות - זו **האחדות הטרנסנדנטאלית של התודעה העצמית**[^32], המלווה את כל שאר הדימויים שלנו. 
+
+!!! is-info "דוגמה"
+	עידו רגיל שדברים בעלי משקל נופלים למטה: זה קורה לו המון, במיוחד כשהוא עייף. לכן אם פתאום יעזוב משהו בעל משקל והוא *לא* ייפול למטה, זו תהיה סתירה - ההתנסות הזו, כחלק ממארג אחד, *מערך ההתנסויות של עידו*, צריכה להתאים לשאר, כחלק מדבר אחד. אחרת, עידו יכל לראות מכונית אדומה-ירוקה, ויכל להגיד *כן, ראיתי אותה ירוקה וראיתי אותה אדומה* - זה בשתי מגירות במוח, וזהו.
+
+העצמי הזה הוא, כמובן, פעיל - השכל מארגן את הקלט החושי על פי העקרונות האפריוריים: החלל והזמן, והקטגוריות.
+
+אבל שימו לב שמסתתרת כאן חתיכת הנחה: שהניסיון הוא *אחיד*. לכך, אחרים יכולים להגיד: *...לא*. אולי זה פשוט הכל מגירות-מגירות, או הרגלים.
+
+!!! warning "שימו לב, אין כאן טיעון עדיין לאיך הניסיון עובד: קאנט רק מביא לנו את הכלים, את היסודות."
+
+
+
+> המחשבה, "דימויים אלה הנתונים בהסתכלות שייכים כולם לי" \[...] העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית.
+> 
+> > B133-135
+
+[יום](/פילוסופיה/חדשה/יום) חושב שיש רק עצמי רבגוני: קאנט משיב לו כאן שאחדות העצמי *היא* מקור הרבגוני - ולא הקלט החושי שמגיע אחר כך. **האפרצפציה הטהורה** היא "העיקרון הגבוה ביותר בכל ההכרה האנושית".
+
+בקיצור, כותב קאנט:
+
+> \[דדוקציה זו] היא הצגה של מושגי-השכל הטהורים (ואתם של כל הכרה עיונית אפריורי) בתור עקרונות שלאפשרות הניסיון; הצגה של הניסיון כ**קביעה** של תופעות בחלל ובזמן ובכלל; ולבסוף הצגת הקביעה הזו כנובעת מתוך עקרון האחדות הסינתטית המקורית של האפרצפציה, כצורה של השכל, ביחס לחלל ולזמן כצורות מקוריות של החושיות.
+> 
+> > B168-169
+
+בעצם, מה שקאנט מציע כאן הוא הגדרה לניסיון - ולא טיעון.
+
+
+> בשלב של מושגי השכל הטהורים מתעורר \[...] לעיל דדוקציה טרנסנדנטאלית.
+> 
+> > B120-121
+
+למה בכלל הכרחי לבקש דדוקציה טרנסנדנטאלית? קאנט הראה שבהכרח אנחנו חושבים על מושאי הניסיון באמצעות מושגי השכל הטהורים. אך האם אמנם יש למושגים תוקף לגבי המושגים הללו? זכרו שדדוקציה מבקשת לבסס את הלגיטימיות של תביעה (נגיד על שטח). 
+
+בהכרח, כל סובייקט מתנסה באובייקטים באמצעות הקטגוריות, וכל אובייקט ניסיון של סובייקט מדגים את הקטגוריות.
+
+!!! is-info "דוגמה - הדגמת הקטגוריות"
+	מה הכוונה ב*מדגים את הקטגוריות?* היוונים, למשל, אהבו לחשוב שאנשים שחולים בצהבת רואים הכל צהוב. אבל אם אני רואה את הכל צהוב, האם כל הדברים *באמת* צהובים? השאלה היא אם הדברים *מצייתים* לניסיון.
+
+
+> על ידי האני כדימוי פשוט \[...] גם באמצעות סינתזה \[בפועל]
+> 
+> > B135-136
+
+
+**אני** הוא זה שמתנסה בכל הדברים: **אני** רואה חתולים, **אני** מלטף חתולים, **אני** שומע מייאוים (*אני* מצווח "*ג'ינג'י, תחזור!*" כשג'ינג'יסתוטאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, קם והולך ממני בבוז). בבסיס כל הניסיונות הנבדלים האלה יש *ניסיון אחד ומאוחד* - **אני** - ושם מכניס קאנט את האחדות הטרנסנדנטאלית של האפרצפציה:  אם יש אחדות בניסיון[^33], חייב להיות משהו מאחד. 
+
+
+אנחנו מסתובבים בעולם וצוברים מושגים אמפיריים - חתול 🐈‍⬛, ג'ירפה 🦒, פינגווין 🐧, ג'ינג'יסטותאלס 🐈. מה מבטיח שכל המושגים *האמפיריים* הללו יתאחדו למשהו *אחד*? חייב להיות מושגים שחלים *על כל מושא **באשר הוא מושא*** למען האיחוד הזה - ואלו הקטגוריות. כלומר, העצמי הוא *לא* הדבר המאחד - הוא מה שמפעיל את הקטגוריות, *הן* הדבר המאחד. 
+
+> לפי [האסתטיקה הטרנסנדנטאלית](../אסתטיקה), העיקרון העליון \[...] וכך לא יוכלו להיתפס יחד בתודעה אחת.
+> 
+> > Β136-137
+
+מבחינת החושיות, *החלל והזמן* הם העקרונות הראשונים; מבחינת המחשבה, זו *האחדות המקורית של האפרצפציה* (האחדות הטרנסנדנטאלית של האפרצפציה - *אני*).  
+
+> אם כן, הכרת השכל הטהורה הראשונה \[...] כי בכל דרך אחרת, ובלי סנתזה זו, אין הריבוי יכול להיות מאוחד בתודעה אחת 
+> 
+> כאמור, משפט אחרון זה הוא בעצמו אנליטי \[...] באמצעות הביטוי הכללי "אני חושב"
+> 
+> > B137-138
+
+
+ניתן לחשוב על החלת המושג כמו [הפרדה בין צורה לרקע בפסיכולוגיה](/פסיכולוגיה/מבוא/תפיסה#תפיסת-צורה-היכר): אנחנו מזהים הבדל בין האובייקט (הצורה) לרקע, מה שתופס את האובייקט (אני, האחדות המקורית של האפרצפציה, וכו'). 
+
+!!! warning "זכרו - קאנט מדבר כאן על תנאים *הכרחיים*, לא מספיקים; לפעמים יכול להיות אני, בלי תפיסה תקינה (ר' גם - [The man who mistook his wife for a hat](https://en.wikipedia.org/wiki/The_Man_Who_Mistook_His_Wife_for_a_Hat))"
+
+אופי התפיסה בפועל הוא אמפירי: קאנט הוא אידיאליסט טרנסנדנטאלי, אבל גם ריאליסט אמפירי. בתמצית, קאנט קובע - *כדי* שתהיה תפיסה, חייב להיות **אני**, אבל עכשיו שיש *אני*, איך אותו אני תופס זו שאלה אמפירית: המטאפיזיקה לא *מחליפה* את המדע.
+
+אינטואיטיבית, מרגיש לנו שהדברים *כבר* מאוחדים, ועם זאת כבר נבדלים - הנה בית הסטודנט, והנה ג'ינג'יסטותאלס שם בפנים - אבל קאנט טוען ש*אנחנו* מכוננים את הדברים מסביבנו, באופן פעיל, מעצם החלת המושגים; זה נשמע לנו מוזר. 
+
+> **האחדות הטרנסנדנטאלית** של האפרצפציה היא אותה אחדות \[...] באופן אמפירי בשביל קישור כזה.
+> 
+> > B139
+
+קאנט מבחין כאן בין התנאי הטרנסנדנטאלי להתנסות באובייקט בכלל, לתנאים האמפירים ההופכים דבר נתון מסוים לאובייקט עבורי. קאנט טרוד בדדוקציה בתנאי הראשון: התנאי השני בלבד לא מספיק, ולכן בלי התנאי הטרנסנדנטאלי אין אחדות בכלל.
+
+
+> מעולם לא שבעתי רצון מן ההסבר שנותנים הלוגיקנים לשיפוט בכלל: \[...]
+>
+> כשאני בוחן מקרוב את היחס של הכרות נתונות \[...] כלומר ליחס שתוקפו אובייקטיבי
+> 
+> > B140-142
+
+
+כשאנו טוענים טענה שאנו מייחסים לה אובייקטיביות, אנחנו טוענים שהיא חלק ממכליל הניסיון האובייקטיבי, שמותנה באחדות האפרצפציה. זו, לטענת קאנט, משמעות האוגד (he **IS**): **כך באמת הם** פני הדברים - Things **really are** so and so: לא אני בלבד חש ככה - הדברים עצמם *הם* כאלה. 
+
+> הריבוי הנתון בהסתכלות חושית כפוף \[...] כפוף בהכרח לקטגוריות.
+> 
+> > B143
+
+הפעולה השכלית המכפיפה הסתכלויות תחת מושגים היא **שיפוט**. כדי שהשיפוטים שלנו יהיו חלק מניסיון אחד הם צריכים להיות כפופים לאחדות האפרצפציה.
+
+
+אם לסכם:
+
+- כל ההתנסויות במושאים הן כאלה שאפשר לאחדן בניסיון אחד - **אחדות הניסיון מובלעת במושג הניסיון**.
+	
+	
+
+- ההתנסויות שלי במושאים מאוחדות בניסיון אחד תחת **האחדות הטרנסנדנטלית של האפרצפציה**[^35] - ה"אני החושב" - המודעות העצמית שלי להתנסויות שלי כהתנסויות *שלי* - דהיינו, שלי אחד ויחיד.
+	
+	בתמצית, ההתנסות שלי בתוכן *מניחה בתוכה מודעות* עצמית. כלומר, **העצמי הוא העיקרון העליון של כל חשיבה**. 
+
+- האחדות הטרנסנדנטלית של האפרצפציה יכולה להכניס אחדות לכל התנסות שלי, רק אם היא פועלת באמצעות מושגים מאחדים באמצעותם אנו חושבים על כל מושא באשר הוא מושא[^36]
+	
+	אני מתנסה בכל מיני דברים - בתפוזים, תפוחים, אגסים. מה מאחד לי את כל זה? כל אחד מהם הוא מושג נפרד; איך הם שייכים למרחב אחד של ניסיון? תשובתו של קאנט היא - *באמצעות הקטגוריות* - וזו טענתו הגדולה: כל מושא באשר הוא מושא נשכל באמצעות הקטגוריות, ולכן הן תנאי *לכל ניסיון* - אנחנו לא יכולים להבין שום דבר *שלא* דרך הקטגוריות.
+
+- הקטגוריות הן המושגים באמצעותם אנו חושבים על כל מושא כמושא.
+- הקטגוריות הן תנאי הכרחי לכל מושא ניסיון.
+- בהכרח, כל פרט מתנסה באובייקטים באמצעות הקטגוריות; הקטגוריות הן ה*quid juris* - החוק ההכרחי.
+
+יותר מכל, קאנט טרוד ב**מה משותף לכל הפרטים** (סובייקטים) **באשר הם**. על קאנט נאמר שהוא *הראשון שעושה פילוסופיה של בני אדם* - בכך שהוא טרוד בנו כיצורים *תבוניים* ו*חשים*, ומחפש לעמוד על הקשר *הזה*. 
+
+קאנט מסכם את חלקה הראשון, הסובייקטיבי של הדדוקציה בטענה - 
+
+<big>**בהכרח, כל סובייקט מתנסה באובייקטים באמצעות הקטגוריות**</big>
+
+!!! info "[מצגת](./דדוקציה2)"
+
+
+> \[...] במשפט שלעיל נעשתה אפוא התחלה של הדדוקציה של מושגי־השכל הטהורים. בהתחלה זו — כיוון שהקטגוריות נובעות בשכל לבדו בלי כל תלות בחושיות - עדיין אני צריך להפשיט[^37] מן האופן שבו הריבוי נתון להסתכלות אמפירית, ולתת את דעתי רק לאחדות שהשכל מכניס להסתכלות במיצוע הקטגוריה. בהמשך (26§) נראה, על סמך האופן שבו ההסתכלות האמפירית ניתנת בחושיות, שאחדותה של ההסתכלות האמפירית אינה אלא זו שהקטגוריה מצווה להסתכלות נתונה בכלל לפי 20§ דלעיל. בכך יוסבר תוקפה האפריורי של הקטגוריה לגבי כלל מושאי החושים שלנו, ורק בזה תושג מטרת הדדוקציה בשלמותה.
+> 
+> > B144-145
+
+
+
+המטרה הבאה היא הצד האובייקטיבי:
+
+<big>**בהכרח, כל אוביייקט ניסיון של סובייקט מדגים[^34] את הקטגוריות**</big>
+
+
+> \[...] דברים נתונים לנו בחלל ובזמן רק במידה שהם תפיסות של חושים (דימויים מלווים בתחושה), כלומר רק באמצעות דימוי אמפירי. \[...] מכאן נובע, שגם הקטגוריות לא מספקות לנו שום הכרה של דברים במיצוע ההסתכלות, אלא אם הדבר נעשה באמצעות יישומן האפשרי להסתכלות **אמפירית**; כלומר: הקטגוריות משרתות אך ורק את אפשרותה של הכרה אמפירית. אבל לזה קוראים ניסיון. מסקנה: לקטגוריות אין כל שימוש אחר להכרת הדברים, אלא אם כן הם נלקחים כמושאים של ניסיון אפשרי.
+> 
+> > B147-148
+
+אנחנו מתנהלים בעולם באמצעות החושים, בראש ובראשונה ראייה ושמיעה (ניכר גם בשפה שלנו - *אתה רואה?* קרי, אני צדקתי); הקטגוריות *מאפשרות* ניסיון, אבל לא *מבצעות* אותו בפועל - הניסיון הוא *יישום* של הקטגוריות על הקלט החושי, ה**הסתכלות האמפירית**. אך מתבצע היישום הזה בפועל?
+
+
+> אך כיוון שאצלנו מונחת ביסוד \[...] הסתכלות אפריורית.
+> סינתזה זו של ריבוי ההסתכלות החושית \[...] את אפשרותה של הכרה אחרת.
+> 
+> > B150-151
+
+הקטגוריות רוכשות ממשות בעצם ההחלה על מושאי החושים, והפוך; אנחנו מבינים מושאים *משום* שאנחנו יכולים להחיל עליהם את הקטגוריות. אנחנו מגבבים קלטים חושיים לכדי מושאים ממש (הנה *ציפור*, הכחלי), ובכך שאנחנו מגבבים אותם ממש לפי קריטריון מסוים ("ציפורים"), הקריטריון ממשי.
+
+!!! is-warning ""
+	עבור קאנט, אנחנו לא פשוט *קולטים* מה ששם בחוץ; מפתה לחשוב שהכחלי יושב על העץ ומצייץ אם נסתכל עליו ואם לא. אבל עבור קאנט, הכחלי הוא (*עבורנו*) תוצר פעיל ממש *שלנו* - *אני* גיבבתי את המקור, הציוץ, והנוצות בכך ששיימתי אותן כ*כחלי*, ובכך *כוננתי* את הכחלי.
+	
+	 ![כחלי](./כחלי.jpg)
+	
+	 <small>כחלי. אני כוננתי! </small>
+
+
+
+> אולם כאשר הסינתזה התבניתית \[...] אלא לפסיכולוגיה.
+> 
+> > B150-151
+
+היישום של השכל על החושיות הוא **הסינתזה הטרנסנטנדאלית של הכוח-המדמה** - הארגון הראשון של הקלט החושני. כלומר: היכולת שלנו לאגד קלט חושי לכדי דימויים, התלוייה בניסיון ובקטגוריות. בפשטות, כדי להרכיב ראש של נשר על אריה צריך להכיר גם נשר וגם אריה. 
+
+ה**כוח המדמה** - היכולת שלנו לייצר דימויים - היא ספונטנית, אבל כפופה לשכל. הכוח הזה יכול להיות סביל - ראית כלב, אז אתה נזכר בחווית ילדות עם כלב[^38] - או *פעיל* - כוח מדמה יוצר בשירות השכל.
+
+> הדדוקציה המטאפיזית[^39] הוכיחה את מקור הקטגוריות \[...] **להכתיב לטבע את החוק, ואף לעשות את הבע עצמו לאפשרי. כי אלמלא יכלו הקטגוריות לתפקד כך, לא אפשר היה להסביר כיצד ייתכן שכל מה שעשוי לבוא בפני חושינו חייב להיות כפוף לחוקים הנובעים אפריורי מן השכל לבדו.**
+> 
+> > B159-160
+
+
+באופן מדהים, קאנט אומר כאן ש**המבנה הבסיסי ביותר של הטבע הוא המחשבה** - הוא זה שמכתיב לטבע את המבנה ואפילו מאפשר אותו ממש. הדרך היחידה להוכיח את הקטגוריות היא להדגים כיצד הן *מכוננות* את מושאי הניסיון. זהו לב ליבה של המהפכה הקנטיאנית ממש: היא לא מדברת על אופנים חולפים בתפיסה שלנו (*אם אני מפחד מברווזים, נדמה לי שכל הברווזים רודפים אותי*), אלא המבנה ש*כל הכרה באשר היא הכרה* מטילה על העולם.
+
+!!! warning "חוק, מושג, וחוק טבע אצל קאנט 🦒↓"
+	שימו לב: אצל קאנט *חוקים* ו*מושגים* הם סינונימיים. הקטגוריות הן ה*חוקים*, בעוד ש*חוקי טבע* הם חוקים אמפיריים, שלא נתונים לנו אפריורי.
+	
+	איני יכול שלא לתפוס ג'ירפות אלא בחלל ובזמן - זה **חוק**. זה שיש בכלל כבידה, ג'ירפות (כי אם לא היה להן צוואר ארוך הן היו מתות בסוואנה) זה כבר (חוק) אמפירי.
+
+	![giraffe](./giraffe.jpg)
+	
+	<small>ג'ירפה. חלל-זמנית אפריורי, נוכחת אפוסטריורי.</small>
+
+
+> קודם כול אעיר, שאני מבין ב**סינתזה של האפרהנסיה[^40]** את הצירוף של הריבוי בהסתכלות האמפירית, שאמצעותה מתאפשרת תפיסת חושים, כלומר, מתאפשרת תודעה אמפירית שלה (כתודעה) 
+> 
+> > B160
+
+כלומר, זה שאני רואה משהו מוגדר בחלל על הזמן הוא משום שיש *בי* כוח מקשר - **סינתזה של האפרהנסיה** - שמאחד אותו.
+
+
+> בדימויי החלל והזמן יש לנו צורות \[...] של **אחדות** הריבוי הזה
+>
+> הערת קאנט: בחלל שמדמים אותה כמושא \[...] לחלל ולזמן ולא למושג השכל.
+> 
+> > B160-161
+
+הייצוגים הפנימיים שלנו - מחשבות, רגשות, זיכרונות וכו' - מתקדמים ב[זמן](../אסתטיקה#הבירור-המטאפיזי-של-מושג-הזמן), אבל לא [במרחב](../אסתטיקה#הבירור-המטאפיזי-של-מושג-החלל) (אי אפשר לשאול *איפה* - פיזית, בחלל -  נמצא הזיכרון, המחשבה, וכו'). 
+
+!!! info "זכרו את הנקודה הזו, על הזמן: הצורה היחידה המשותפת לכל ההתנסויות. היא משחקת תפקיד מכריע בהגות של קאנט אחר כך."
+
+
+יש לנו את שתי הצורות שלנו - חלל וזמן. החיבור הולך *על פי* הצורות האלה - *מה שיהיה נכון בחלל ובזמן יהיה נכון גם לגבי התפיסה של החלל ובזמן*. 
+
+!!! is-info "...מה?"
+	הזמן הולך קדימה. ככה הוא נתון לנו; מהעבר דרך ההווה אל העתיד. *משום* שככה זמן נתון לנו, לא נוכל לתפוס משהו *בזמן* כשהוא הולך פתאום *אחורה*.
+	
+	 באופן דומה, אנחנו תופסים בשלושה מימדים. ככה החלל נתון לנו: כתלת מימדי. לכן, לא נוכל לתפוס משהו *בחלל* כ*ארבע-מימדי*.
+	
+	 (אההה...)
+
+כלומר, *גם אם* במציאות האובייקטיבית יש דבר כזה כמו זמן שהולך אחורה (או שאין זמן בכלל), או יותר מימדים או פחות מימדים - *אני*, כפרט, *אינני יכול לתפוס את הדברים האלה **אלא** בצורה כזו*. 
+
+
+החלל והזמן נתונים לנו לא רק כצורות, אלא כ*מושגים של ממש*. כשאני מסתכל על ג'ירפה, אני תופס אותה כדבר אחד, *שלם*; יש לי דימוי של ג'ירפה. באותו האופן, כשאני חושב על ה*חלל* או על *הזמן*, אני חושב עליהם כ*דבר אחד, שלם*. כל זה מגיע כשלם מאוחד, אומר קאנט - *מאיפה זה הגיע?* **זו** הדדוקציה ממש.
+
+> בדימויי החלל והזמן יש לנו צורות של ההסתכלות החושית האפריורית \[...] גם לגבי כל המושאים של הניסיון.
+> 
+> > B160-161
+
+כדי לתפוס משהו, צריך לתפוס אותו כמלוכד. מה צריך כדי לתפוס אותו מלוכד? מושגים מלוכדים של חלל וזמן. ומה מאפשר את *זה*? השכל, באמצעות *הקטגוריות*. 
+
+ראית משהו? *מתי? איפה?* - אילו שאלות נכונות לשאול *אפריורי*. ומשום שאנחנו מניחים את דברים ב*חלל* אחד, וב*זמן* אחד, תמיד נכון לשאול אותם האחד ביחס לשני (אחד לפני השני? אחד ליד השני?). בכך הקטגוריות הן *תנאי לכל אפשרות ניסיון* - משום שכל דבר שנתון בתפיסה החושית *כבר* כפוף לקטגוריות, משום ש*הן* אחראיות לליכוד הזה - לסינתזה של האפרהנסיה.
+
+> למשל: כשאני הופך את ההסתכלות האמפירית של בית \[...] חייבת להתאים לה לחלוטין.
+>
+> > B162
+
+
+כלומר, קודם כל אנו תופסים אובייקט (*הנה, בית!*) ומה שמאפשר לנו *לכונן* אותו ממש הוא ה*הפשטה* מהחלל הזמן - *הנה חלל וזמן שאינם חלק מ**ה**חלל והזמן - זה בטח משהו אחר*. כך הקטגוריות מאפשרות לנו לכונן אובייקטים - בכך שמונחים חלל וזמן אפשר להפשיט אותם ולבדל אובייקטים.
+
+> כאשר (בדוגמה אחרת) אני תופס את קפיאת המים \[...] וכיוצא בזה בכל שאר המקרים.
+> 
+> > B162-163
+
+
+> קטגוריות הן מושגים, המתווים אפריורי חוקים לתופעות \[...] כאן מצוי הפתרון לחידה זו.
+> 
+> > B163
+
+כלומר, החוקים הבסיסיים ביותר של הטבע **הן הקטגוריות של החשיבה האנושית**. איך ייתכן שהעולם כולו מציית לעיקרון הסיבתיות? כי עצם החשיבה שלנו *מצווה אותה לעולם*, כותב קאנט וקוטף בראשו את השבחים.
+
+אבל, זה לא נראה מוזר?
+
+> אין שום דבר מוזר יותר בכך \[...] בתור היסוד המקורי של חוקיותיו ההכרחית (natura formaliter spectata).
+> 
+> > B164-165
+
+כלומר, למה זה תופס? כמו שאמרנו באסתטיקה ובלוגיקה, זאת משום שהטבע הוא *הטבע הנצפה* - הצורני.
+
+
+> ברם, מעבר לחוקים שבהם מיוסד טבע בכלל \[...] זאת מלמדים רק את אותם חוקים אפריוריים.
+> 
+> > B165
+
+קאנט מדגיש - יש גבול למה שנתון לנו אפריורי; אנו מכוננים את ה*צורה* של התופעות, שדה הניסיון, אבל מה שקורה בפנים - אמפירי לגמרי. 
+
+> איננו יכולים **לחשוב** של מושא אלא באמצעות קטגוריות; \[...] לבד מזו של מושאים של ניסיון אפשרי.
+> 
+> > B165-166
+
+אם לסכם:
+
+- הקטגוריות מאפשרות הכרת מושאים *רק אם הן מוחלות על ההסתכלויות האמפיריות*.
+- אותה החלה נקראת *סינתזה תבניתית*, המהווה תנאי להכרת מושגים. הסינתזה היא טרנסנדנטלית ומתבצעת בידי הכוח המדמה היוצר (הסינתזה של האפרהנסיה) בהתאם לקטגוריות.
+- אותו הכוח המדמה היוצר הוא הצירוף של הריבוי בהסתכלות אמפירית, בהתאם לצורות ההסתכלות (החלל והזמן) האפריוריות.
+- החלל והזמן הם לא רק צורות ההסתכלות, אלא גם הסתכלויות בעצם (*ה*חלל מובן במונחי *חלל*).
+- מקור האחדות של החלל והזמן כהסתכלויות (*ה*חלל ו*ה*זמן) הוא השכל, ככושר המאחד את הריבוי החושני באמצעות הקטגוריות.
+- קטגוריות אפוא הן מושגים המצווים אפריורי חוקים למושאי ניסיון אפשרי ובכך מצווים לטבע כמכלול כל התופעות.
+- הקטגוריות חלות על כל מושא בהכרח.
+
+
+
+
+
+[^24]: למרות שהוא טוען בתוקף שלא שינה כלום - לקאנט יש נטייה כזו ל*אין חדש תחת השמש*, רק בטעות שכתבתי הכל, אופסי.
+[^25]: קאנט מרבה להשתמש בדימויים משפטיים (כמובן).
+[^26]: שם מעולה לבן בכור. עידו מספר שהתלבט אבל בחר במשהו אחר. אחי שונא-הפילוסופיה מחדד שמדובר עדיין בשם *מצוין* לחתול.
+[^27]: קאנט אוהב את הביטויים האלה, קצת כמו נסראללה, אומר עידו.
+[^28]: קאנט האמין באמת ובתמים שדברים כמו הפיזיקה הם אמנם אמפיריים, אבל כבר לא יופרכו - בהיותם אמיתות של הטבע. אולם היום דברים כמו גיאומטריות לא-אוקלידיות ופיזיקת קוונטים מערערים על הקו הזה. נקרא לזה שריד היסטורי.
+[^29]: שופנהאואר מרחיב ומבהיר נקודה זו ב*עיקרון הסיבה המספקת*, פרק רביעי, ס' 20-24.
+[^30]: בטיעון פילוסופי, *קל לראות* תמיד מבשר אסון.
+[^31]: רומז ל[דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו). דקארט סבור שה*אני החושב* קודם לכל ידיעה ותפיסה, וקאנט חושב הפוך - הידיעה והתפיסה מכוננים את האני החושב (בזמן, בשכל...). אלו לעומת [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום), שלא מכיר ב*אני* בכלל, אלא רק אוסף של *מצבי-אני* (אני רעב, אני עולה על הרכבת, אני מלטף את ג'ינג'יסטותאלס, החתול הג'ינג'י בבית הסטודנט, וכו' - בלי עקרון מאחד יחיד).
+[^32]: קאנט כקאנט נוהג - אלו שלוש שמות קשים לאותו הדבר בדיוק שהוא משחיל לנו בפסקה אחת. 
+[^33]: מסתתרת כאן הנחה סמויה ש*יש בכלל ניסיון*: קאנט מקבל אותה כמובנת מאליה ולא מנסה להניא את הספקן מדעתו בפרויקט הפילוסופי שלו.
+[^34]: *Exemplifies*
+[^35]: קרי, התודעה העצמית (אף אחד אחר חוץ מקאנט לא אומר *האחדות הטרנסנטלית של האפרצפציה*. מי היה מאמין?)
+[^36]: זו טענה שנכנסה על פי *עיקרון החסד* - הניסוח בטקסט לא הכי ברור, אבל ככה עידו מפרש את זה.
+[^37]: להתעלם, להניח בצד,  *to abstract away*.
+[^38]: זו עקיצה כלפי יום, שסבר שאנחנו מקשרים דברים *מכוח ההרגל* - באופן סביל לחלוטין.
+[^39]: הכוונה לגזירת הקטגוריות \[ה[אנליטיקה הטרנסנדנטלית](../לוגיקה#האנליטיקה-הטרנסנדנטלית)] - שם קאנט *לא קרא להם הדדוקציה המטאפיזית*. אופס!
+[^40]: מלשון *apprehend* - לתפוס, לקלוט.

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/דיאלקטיקה.md

@@ -0,0 +1,349 @@
+---
+title: הדיאלקטיקה הטרנסנדנטאלית (האנטינומיות)
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+!!! info "[מצגת](../האנטינומיות.pdf)"
+
+קאנט מתאר את ה*אנטינומיות* - הסתירות - כמבוא לשיטה שלו. למה לקפוץ ישר לאנטינומיות?
+
+ב1770, החל ה*עשור השקט* של קאנט, שבסופו פורסמה ה*ביקורת*. קאנט מבין שזה לא יהיה ספר בר מצווה, ומקונן שאילו היה מתחיל באנטינומיות ומעורר את הקורא לחקור את טיב הסתירות האלו, הספר היה פופולרי יותר - אך שאלת החופש (האם האדם חופשי, או כפוף להכרח הטבע?) היא זו ש*העירה אותו משנתו הדוגמטית* ולכן התחיל שם. הפריע לקאנט שכשהוא קם מאותה שינה ושואל שאלות, הוא מצליח לחשוב גם על תשובה (תזה) וגם על דוגמת-נגד (אנטיתזה) - ואת טיב התופעה הזו הוא חוקר ב*אנטינומיות*.
+
+
+
+
+ראינו עד כה כי מקור הטעויות ותעיית המטאפיזיקה שלפני הביקורת היא הנטייה הטבעית של התבונה הטהורה לחפש רשימה של תנאים, וכך לחרוג מגבולות הניסיון. הוא מזכיר כמה ממושאיה העיקריים של החקירה שקדמה לו - אלוהים, פשטות הנפש ונצחיותה, והחירות. *לכל אלה פיניתי מקום כשהגבלתי את התבונה לתבונה מעשית*, אמר אחר כך.
+
+ב*דיאלקטיקה הטרנסנטנדלית*, קאנט יבקש להראות שכל תחומי המטאפיזיקה המסורתית טעו באופן זה, ובפרט
+
+- הפסיכולוגיה הרציונלית עסקה במושג הנפש
+- הקוסמולוגיה הרציונלית עסקה במושג העולם כשלם
+- התאולוגיה הרציונלית עסקה במושג האל
+
+אך למה הן כולן טעו? המוצא, אומר קאנט, הוא קבלת הפילוסופיה הביקורתית, והגבלת הידיעה לתחום הניסיון בלבד.
+
+
+### מהי אנטינומיה?
+
+!!! is-info "הגדרה"
+	**אנטינומיה** היא שאלה בסיסית של התבונה שיש לה שתי תשובות סותרות - *תזה* ו*אנטיתזה* - שמציבות את התבונה במתח
+	
+
+> האנטיתטיקה הטרנסצנדנטאלית[^12] היא חקירה על האנטינומיה של התבונה הטהורה, סיבותיה, והתוצאה הנובעת ממנה. כשאנו משתמשים בתבונתנו לא רק כדי ליישם את עקרונות השכל[^13] למושאי הניסיון, אלא מעזים להרחיבם מעבר לגבולות הניסיון, צומחים מכאן משפטי תורה **תבונית-כביכול**,  שאינם רשאים לאישור מצד הניסיון ולא לחשוש שיופרכו על ידיו. כל משפט מאלה לא רק חף מסתירה בפני עצמו, אלא גם מוצא את התנאים להכרחיותו בטבע התבונה. דא עקא, שגם להיגד הנגדי יש באותה מידה יסודות תקפים והכרחיים.
+> 
+> (...)
+> B448-450
+
+שאלות כמו החופש, קיום האל, וקיום העולם לא יעזבו אותנו לעולם - אבל, קאנט אומר, לא נוכל להשיב עליהן, והעיסוק בהן יגרור אותנו לטעויות **משום שהן חורגות מגבולות הניסיון**. הדבקות בפילוסופיה הביקורתית יאפשרו לנו להפוך שאלות כאלה ללא-מזיקות, אך לא *באמת* לפתור אותן. 
+
+כמו ש[ויטגנשטיין עומד על כך שהשפה לא קשורה באמת ל*מציאות*](/פילוסופיה/לשון/ויטגנשטיין), ככה קאנט אומר שהשאלות האלו, שמעסיקות כל תבונה, לא באמת ברות-תשובה. זוהי טענה *מטא-פילוסופית*.
+
+
+**אנטינומיה** אינה סתם סתירה בין שתי טענות. קאנט מציין שלושה תנאים שיש לעמוד עליהם:
+
+1. אנטינומיה היא סתירה בין טענות המשיבות על שאלות המעסיקות כל תבונה אנושית. כלומר, האנטינומיות הן שער לפילוסופיה; כל אחד מאיתנו ניצב בו. 
+2. לטענות הסותרות נימוקים תומכים, אשר מקורם התבונה עצמה. כלומר, הבונה אינה רק מקור השאלות המעסיקות את המטאפיזיקה, היא גם מקור הנימוקים לעמדות מטפיזיות. כל אחד מאתנו אינו יכול להימנע מלהסתבך בסתירות הללו ובנימוקיהן.
+3. מקור הבעיות המרכיבות אנטינומיות היא שימוש בעקרון טבעי ומוצדק מעבר לגבולות הניסיון.
+
+כמה אנטינומיות לדוגמה:
+
+1.  האם העולם סופי או אינסופי בחלל ובזמן?
+2. האם ישנו יש פשוט או שהחומר מתחלק עד אינסוף?
+3. האם יש ראשית סיבתית?
+4. האם יש או אין יש הכרחי?
+
+
+התזות של האנטינומיות מספקות את הצורך של התבונה למקום מנוחה ברשימה שלמה של תנאים, וכך מספקות את שאיפותיה לבלתי-מותנה. האנטי-תזות טוענות כי מחשבה על הועלם כחלל-זמני, והימנעות מחריגה מגבולות הניסיון, מחייבת לדחות את התזות.
+
+ברור מדוע התזות כרוכות בחריגה מגבולות הניסיון. אך חשוב להבין שגם האנטי-תזות חורגת מגבולות הניסיון - *יש אלוהים* זו טענה מעבר לגבול הניסיון, אבל גם *אין אלוהים* היא כזו.
+
+> B435-437
+
+
+קאנט מתחיל בשכל וב*מושגיו הטהורים*, או *הקטגוריות*. כשאני הוגה למשל באנטינומיה של *האם יש ראשית סיבתית*, אחשוב על המושג הטהור, האפריורי של *סיבה*. הבנת ה*סיבה* מגיעה עם ההבנה של *סיבתיות* - אם לא קרה X אז Y לא היה מתקיים. ההבנה הזו *כרוכה* במצב הסיבה - התבונה לא חושפת כלום, היא רק משחררת את המושג הזה, שממילא היה שם, על כל השלכותיו. מתוך המושג המלא תעלה השאלה - ועד כאן, זה תהליך טבעי ולגיטימי של התבונה.**אבל ברגע שאצא מגבולות הניסיון כדי להשיב על השאלה**, אקלע לבוץ המטאפיזי שקאנט מקונן עליו.
+
+
+> B525
+
+> B444; B450
+
+
+> B446
+
+
+#### האנטינומיה השלישית
+
+אנחנו נבחן רק את האנטינומיה הזו; כל הארבע חשובות, אך זו במיוחד. 
+
+!!! warning "תזה"
+	הסיבתיות לפי חוקי טבע אינה הסיבתיות היחידה שממנה ניתן לגזור את כלל התופעות בעולם. לשם הסברן להניח גם סיבתיות אחרת, מתוך חירות.
+
+
+!!! success "הוכחה"
+	> נניח שאין סיבתיות אחרת מלבד זו שלפי חוקי הטבע. אם כך, כל מה **שמתרחש** מניח מצב קודם, שאחריו, באופן לא-נמנע, הוא עוקב בהתאם לכלל. אבל גם המצב הקודם עצמו חייב להיות משהו שהתרחש (שנתהווה בזמן, שלפניו הוא לא היה); כי אילו היה בכל זמן, לא היתה תוצאתו מתהווה אלא היתה קיימת תמיד. אם כך, הסיבתיות של הסיבה שבאמצעותה מתרחש משהו היא עצמה משהו **שמתרחש**, וזה, על פי חוקי הטבע, שוב מניח מצב קודם עם הסיבתיות שלו, ומצב זה מניח מצב מוקדם יותר, וכן הלאה. לכן, אם הכול מתרחש על פי חוקי הטבע לבדם, הרי בכל זמן, יש רק התחלה-משנית ולעולם לא התחלה ראשונה, ולכן לא קיימת שלמות של הסדרה מצד הסיבות השתלשלות זו מזו. אולם טבעו של חוק הטבע הוא דווקא בכך, ששום דבר אינו מתרחש בלי סיבה מספקת וקבועה אפריורי. לפיכך, המשפט האומר שכל סיבתיות אפשרית רק על פי חוקי סותר את עצמו \[כשהוא נלקח] בכלליותו הלא-מוגבלת, ולכן אי-אפשר לקבל סיבתיות זו כסיבתיות היחידה.
+	> 
+	> > B472
+
+חוק טבע הוא שלכל דבר שקורה יש סיבה. אבל אם *לכל דבר שקורה* יש סיבה, אף פעם לא נגיע לסיבה *שלמה* (למה ג'ינג'ינסטותאלס החתול הג'ינג'י מבית הסטודנט מציק לי? כי הוא אוהב ליטופים; למה הוא אוהב ליטופים? כי הוא חתול דביל? למה הוא חתול דביל? כי הוא נולד כחתול דביל... וככה הלאה) כי תמיד תהיה סיבה *קודמת*. 
+אם לכל דבר שקורה תהיה סיבה, אז לא נגיע לעולם לסיבה מספקת ואז לשום דבר שקורה לא תהיה סיבה - וזו סתירה!
+
+אז מה הפתרון?
+
+> אם כך, עלינו להניח סיבתיות שדבר-מה מתרחש באמצעותה, בלי שסיבתו נקבעה על פי חוקים הכרחיים על ידי סיבה שקודמת לה; במילים אחרות, עלינו להניח **ספונטניות מוחלטת** של הסיבות, שבה סידרה של תופעות, המתקדמת על פי חוקי טבע, מתחילה **מעצמה**. ובזאת מניחים חירות טרנסצנדנטאלית, שבלעדיה, גם במהלך הטבע עצמו, הסדרה העוקבת של התופעות אינה מגיעה לידי שלמות מצד הסיבות.
+> 
+ > > B474, B476
+ 
+ 
+החירות הזו  - חירות **טרנסנדנטלית** היא הבסיס למוסר הקנטיאני. חשבו למשל על מקור העולם.
+
+> את הכרחיותה של התחלה זו, ההתחלה הראשונה של סידרת תופעות מתוך חירות, הלעינו לאמיתו של דבר רק במידה שהיא דרושה כדי שנשיג במחשבתנו את האפשרות של מקור לעולם;
+> 
+> > B476
+
+חירות מוסרית היא **מקרה מיוחד** של חירות טרנסנדנטלית.  כפי שחירות מיוחסת למקור העולם, החירות המוסרית יכולה להיות מיוחסת למבצע הפעולה (imputability).
+
+> האידאה הטרנצנדנטלית של החירות \[...] מציינת רק את הספונטניות המוחלטת של הפעולה, בתור היסוד האמיתי של היכולת לייחס את הפעולה למי שעשה אותה
+> 
+> > B476
+
+
+> כי את כל המצבים שלאחריה \[כבר] ניתן להסביר כתוצאות של חוקי טבע בלבד. אך כיוון שבזה כבר הוכחנו את \[עצם] הכושר להתחיל סידרה-בזמן באופן ספונטני בהחלט (אף שאיננו מבינים אותו), אנו רשאים עכשיו להניח שסדרות שונות, המתחילות מעצמן מבחינה סיבתית, ייתכנו גם *בתוך* מהלכו של העולם, ובזאת לייחס לעצמים שלהן את הכושר לפעול מתוך חירות.
+> 
+> > B476-8
+
+
+נניח ואני יושב על כיסא ולפתע קם ממנו. קאנט דורש, בתמצית, *שני* סוגים של הסברים להסביר את זה: הסבר מטאפיזי טבעי (כוח זז בצורה כזו וכזו בסיבתיות כזו וכזו), והסבר *מוסרי* (קמתי כדי לעזור לאחר, מתוך החובה...). בתוך החירות הכללית ישנה החירות המוסרית, ואלו מספקות שתי נקודות מבט מקבילות ובלתי נפרדות על העולם. 
+
+באופן מסוים, כשאתה מפעיל את המוסריות שלך - מייצר שרשרת סיבתית מקומית, כמו *ה-* שרשרת הסיבתית שבראה את העולם, אתה בעצם הכי קרוב לבורא - אתה מפעיל משהו נשגב.
+
+זכרו, קאנט טוען כי האדם מאז ומתמיד הסתבך באנטינומיות - 
+
+> הצורך שיש לתבונה לבקש התחלה ראשונה מתוך חירות עבור סידרת הסיבות הטבעיות, זוכה לאישור מזדקר-לעין בעובדה, שכל הפילוסופים בעת העתיקה (למעט האפיקוראים) ראו חובה לעצמם להסביר את התנועה בעולם על ידיד שהניחו [**מניע ראשון**](/פילוסופיה/יוונית/קדם-סוקראטיים/המילטיים), כלומר סיבה פועלת מתוך חירו, שהתחילה את סדרת המצבים הזו לראשונה ומתוך-עצמה. הם לא קיבלו על עצמם להסביר את ההתחלה הראשונה על יסוד הטבע לבדו
+> 
+> > B478
+
+
+כדי לבסס זאת, קאנט מציע (וסותר) את ה**אנטיתזה** - בגדול, הנחתי את התזה, הסתבכתי בסתירה, הוכחתי את האנטיתזה.
+
+!!! warning "אנטיתזה"
+	אין שום חירות, אלא הכל מתרחש בעולם אף ורק על פי חוקים של הטבע.
+
+!!! success "הוכחה"
+	> יש חירות במובן הטרנצנדנטאלי, כמין מיוחד של סיבתיות שאירועי העולם היו יכולים להתהוות לפיה; דהיינו, ישנו כשור להתחיל באופן מוחלט איזה מצב, ולכן גם סדרת תוצאות שיוצאות מאותו מצב. ואז, לא זו בלבד שהסידרה תתחיל באורח מוחלט באמצעות ספונטניות זו, אלא הספונטניות עצה -  היקבעותה להתחיל את הסדרה, כלמור הסיבתיות שלה - גם היא תתחיל באופן מוחלט, כך שלא יקדם לה שום דבר שקובע את הפועלה להתרחש על פי חוקים קבועים-ומתמידים. ברם, כל התחלה שלפעולה מניחה מצב של הסיבה שבו היא עדיין לא פועלת, והתחלה דינמית ראשונה של פעולה מניחה מצב, שאינו עומד בשום הקשר סיבתי עם הסיבה של קודמו, כלומר אינו נובע ממנה בשום אופן. אם כך, החירות הטרנסצנדנטאלית עומדת בסתירה לחוק הסיבתיות, ומניחה קישור כזה של מצבים עוקבים סיבות פועלות, שלפיו לא תיתכן שום אחדות של הניסיון, וגם אין למצוא אותו בשום ניסיון; ולפיכך אינה אלא יצור-מחשבה ריק.
+	>
+	> אין לנו אפוא אלא **הטבע**, ובו בלבד עלינו לבקש את הסדר וההקשר של אירועי העולם. \[...] יוצא שטבע וחירות טרסנצנדנטאלית נבדלים זה מזו כמו שנבדלים חוקיות והיעדרה. אמנם החוקיות מעמיסה על השכל את הקושי הכרוך בצורך לחפש את מוצא האירועים תמיד גבוה יותר בסידרת הסיבות, מאחר שסיבתם היא תמיד מותנה. אך כפיצוי היא מבטיחה לשכל אחדות חוקית מקיפה-ונמשכת של הניסיון. לעומתה, תעתוע החירות מציע אמנם לשכל החוקר נקודת-מנוח בתוך שלשלת הסיבות, בכך שהוא מוביל אותו אל סיבתיות לא-מותנה שמתחילה לפעול מעצמה; אך זו, בהיותה עיוורת, מנתקת את החוט-המנחה של הכללים, שרק לפיו ייתכן ניסיון לכיד, מקיף ומתמשך
+	
+	> > B473, 475
+
+
+קאנט מניח את עיקרון הסיבתיות כעיקרון שהוא תנאי לאחדות הניסיון (B473,475). אנחנו תופסים את הטבע בצורה מסוימת - כמונע על ידי חוק הסיבתיות, וכדבר בלעדי (אין דבר *מעבר* לטבע). אלא חירות טרנסצנדנטלית עומדת *בניגוד* לתפיסה הזו, אבל היא הכרחית למוסר הקנטיאני, מה גם שטענה זו שחורגת מגבולות הניסיון (אין דבר מעבר לטבע? מאיפה צריך להסתכל כדי לדעת את זה?).  
+
+בעצם, קאנט אומר, שהנחת טבע שמונע *רק* מסיבתיות חורג מגבולות הניסיון בדיוק כמו שהנחת *חירות* חורגת מגבולות הניסיון, ולכן הם באותה העמדה. אולם, די בתחושה שלנו שאנחנו בני חורין (**עובדת התבונה** או **עובדת החירות**) כדי להעיד (*להעיד* - כי אין לנו ניסיון) שהחירות *אפשרית* - וזה כל מה שקאנט צריך כדי לבסס מוסר. מרגע שאתה יכול להעלות את החירות על הדעת (לא להוכיח - היא מעבר לגבולות הניסיון!), אפשר לפנות מקום **להאמין** בחירות - וקאנט ינסה בהמשך הספר לתת טעמים תבוניים מעשיים להאמין, אבל זה מה שזה: להאמין, ולא לדעת.
+
+
+את מושג ה**סיבה** *לא ניתן לדעת* מעבר לגבולות הניסיון, משום שהוא *מכונן* את גבולות הניסיון - לדבר על סיבתיות מחוץ לגבולות הניסיון זה שטויות. כך גם לגבי החירות - אי אפשר להבין אותה *מחוץ* לגבולות הניסיון - ובהינתן שאין בתוכה סתירה פנימית בתוך גבולות הסיבתיות, אין בכוחה של סיבתיות לסתור אותה.  
+
+
+
+
+
+
+> יתר על כן, גם אם, כדי לספק התחלה לשינויים בעולם, נודה בקיומו של כושר טרנסצנדנטאלי לְחירות, בכל אופן יצטרך הכושר הזה לשכון מחוץ לעולם )אפילו שזה נועז להניח, שמחוץ למכלול ההסתכלויות האפשריות יש עוד מושא נוסף, שאינו יכול להופיע בשום תפיסה אפשרית(. אבל לייחס כושר כזה לעצמים שבתוך העולם עצמו — זאת לעולם אין לנו רשות לעשות. שאם לא כן, תיעלם כמעט לגמרי הלכידות לפי חוקים אוניברסליים של תופעות הקובעות זו את זו בהכרח, שאנו מכנים בשם טבע — ויחד אתה ייעלם סימן־ההיכר של אמת אמפירית המבדיל בין ניסיון לחלום. ואמנם, לצדו של כושר־לחירות חסר־חוק שכזה כמעט אי־אפשר עוד לחשוב על טבע; כי בהשפעת הכושר הזה ישתנו חוקי הטבע בלי הרף, וזה יגרום למשחק התופעות, שלפי הטבע לבדו היה אמור להתרחש בסדירות ובאופן אחיד, שיֵיעשה טָרוף וחסר־קשרים.
+> 
+> > B479
+
+#### יומרת התבונה 
+
+>את יומרותיה הנוצצות של התבונה, החותרת להרחיב את נחלתה מעבר לכל גבולות הניסיון, הצגנו כאן בנוסחאות יבשות הנוגעות ליסוד המשפטי גרידא של תביעתן, וכפי שראוי לעשות בפילוסופיה טרנסצנדנטאלית — עירטלנו אותן מכל אפיון אמפירי, אף שרק בצירוף אתו יוכלו אמירות־תבונה אלה לזרוח בכל תפארתן. אך ביישום זה, ובהרחבה ההדרגתית של השימוש בתבונה, הפילוסופיה, המתחילה בשדה הניסיונות שלנו ומַ עֲלָ ה את עצמה בהדרגה עד לאידאות הנשגבות הללו, מפגינה מעלת־ערך כזו, שאילו יכלה לממש את יומרותיה, היתה משאירה כל מדע אנושי אחר הרחק מאחוריה מבחינת ערכו; כי בזאת היתה מבטיחה בסיס מוצק לציפיותינו הגדולות ביותר, אלה הנוגעות לתכליות האחרונות, שבהן אמורים להתכנס בסופו של דבר כל מאמצי התבונה. השאלות: היש לעולם התחלה \[בזמן] וגבול בהתפשטות בחלל? היש באיזה מקום, אולי בָ עצמי החושב שלי, אחדות שאינה ניתנת לחלוקה ולא להריסה, או שהכול הוא בר־חלוקה וצפוי לכיליון? האם אני חופשי בפעולותי, או שכמו ישים אחרים, אני מּובל בכבלי הטבע והגורל? ולבסוף, האם קיימת סיבת עולם עליונה, או שהדברים והסדר שבטבע הם המושא האחרון שבו אמורים לחדול כל עיונינו? — אלה שאלות שלשם פתרונן יְווָתר המתמטיקאי ברצון על כל מדעו, כי אין בכוחו של מדע זה לתת לו סיפוק מבחינת התכליות העליונות והנכבדות ביותר של האנושות 
+> 
+> > B491
+
+
+התבונה האנושית מאוד יומרנית - מתעלה מעל כל מדע אחר. המטאפיזיקה, כמדע תבוני טהור, תובעת לפי קאנט את כס מלכות המדעים. 
+
+> "לרוע מזלה של הספקולציה (אך אולי לטוב מזלו של הייעוד המעשי של האדם), התבונה רואה את עצמה, בעצם ציפיותיה הגדולות ביותר, מסובכת בפקעת של טיעונים וטיעוני־נגד, באופן כזה, שגם כבודה ואפילו ביטחונה אינם מרשים לה לסגת לאחור ולהתבונן במריבה בשוויון נפש, כאילו היתה זו תיגרה לשם הצגה. ועוד פחות היא רשאית לצוות על עשיית שלום מיד, כיוון שלה־עצמה יש אינטרס במושא הסכסוך. לכן לא נותר לתבונה אלא לעיין במקורו של הפילוג שהתחולל בינה לבין עצמה, שמא יש לזקוף אותו לחובתה של אי־הבנה סתם, ולאחר שיבורר הדבר, אולי יסתלקו שני הצדדים מיומרותיהם הגֵאוֹת, ובתמורה יֵיחַנֵך מִמשל מתמיד ורגוע של התבונה על השכל והחושים
+> 
+> ---
+>  
+>  באיזה צד היינו מעדיפים ללחום, לּו חויבנו לבחור באחד משני המחנות. במקרה זה השאלה איננה מהי אבן־הבוחן הלוגית של האמת, אלא רק מהו האינטרס שלנו; לכן החקירה שלפנינו לא תכריע כלום לגבי הזכויות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אבל היא תוכל לעזור לנו להבין, מדוע משתתפי המריבה בחרו ללחום בצד אחד ולא בשני, אף על פי שלא היתה להם תובנה עדיפה של העניין הנדון.
+>  ---
+
+
+
+אולם, התבונה מסתבכת בפקעת של טיעונים - בתזות ובאנטיתזות - ומשם מגיעות האנטינומיות. איך יוצאים מהבוץ?
+
+
+>  עלינו להשוות את העקרונות שמהם יוצאים הצדדים. בטענות של האנטיתזה ניתן להבחין באחידות המושלמת של אורח המחשבה ובאחדות הכלל־המדריך; הווה אומר, ניכר בה עיקרון של **אמפיריזם** טהור, לא רק בהסבר תופעות \[בתוך] העולם, אלא גם בפתרון האידאות הטרנסצנדנטאליות הנוגעות לכוליות העולם עצמו. ואילו טענות התזה מיוסדות לא רק על אופן־ההסבר האמפירי המשמש בתוך סידרת התופעות, אלא נוסף על כך, גם על הנחות–יסוד אינטלקטואליות. במידה זו הכלל־המדריך שלהן אינו פשוט; אך על יסוד סימן ההיכר המהותי המייחד אותן, רצוני לקרוא לו בשם **דוגמטיזם** של התבונה הטהורה
+>  
+>  > B492-494
+
+
+התזות לוקחות עקרונות אמפיריים - כמו חוק הסיבתיות - ומכילות אותם על העולם כולו (*אין דבר אפוא מלבד הטבע*), בעוד שהתזות מניחות גם הנחות יסוד אינטלקטואליות. אלו שני הצדדים הניצים בתוך התבונה בחוקרה את השאלות המטאפיזיות הגדולות.
+
+
+> והנה, בקביעת אידאות-התבונה הקוסמולוגיות, אנו מוצאים מצד **הדוגמטיזם** או מצד **התזה**: 
+> 
+> ראשית, **אינטרס[^14] מעשי** מסוים שכל שוחר־טוב ישתתף בו בחפץ לב אם הבין היכן מונח יתרונו האמיתי. זה שיש לעולם התחלה, שהעצמי החושב שלי הוא בעל טבע פשוט ולכן לא־מתכלה, שאותו עצמי הוא בה־בעת חופשי בפעולותיו הרצוניות ונעלה על כורח־הטבע, ולבסוף, שכל סדר הדברים המהווים את העולם מוצאו מיש־ראשיתי, שממנו שאולים כל אחדותו וכל קישוריו התכליתיים — כל אלה הם אבני־יסוד של המוסר והדת. האנטיתזה גוזלת מאתנו את כל ההיגדים הללו, או לפחות נדמה שכך היא עושה.
+> 
+> שנית, גם **אינטרס עיוני** מסוים של התבונה מגיע בצד הזה לביטוי. כי אם מְ אַ מצים את האידאות הטרנסצנדנטאליות ומשתמשים בהן באופן זה, אפשר לתפוס את כל שלשלת הסיבות באופן אפריורי לגמרי, ולהבין את גזִירת המותנה כאשר מתחילים בלא־מותנה. את זאת אין האנטיתזה מסוגלת לעשות, וחיסרון זה מדבר נגדה. כי לשאלה בדבר התנאים לסינתזה שלה אין ביכולתה לתת תשובה שאינה משאירה מקום לשאלות חדשות החוזרות לאינסוף. לפי האנטיתזה צריך לעלות מכל התחלה אל התחלה גבוהה ממנה; וכל חלק מוליך לחלק קטן ממנו; ולכל אירוע יש מעליו אירוע אחר בתור סיבתו; והתנאים לַ קיום בכלל נשענים תמיד על תנאים אחרים, בלי שיקבלו אי פעם יציבות ומשען מדָבָר מתמיד־מכוח עצמו, המשמש להם סיבה־ראשיתית ובלתי־מותנה.
+> 
+> > B494-5
+
+
+קאנט מתאר רצון בסיסי לבחור בצד של התזות, *בגלל* שהן מאפשרות את המוסר. 
+
+> אשר לצד של **האמפיריזם*** או האנטיתזה, בקביעת האידאות הקוסמולוגיות, אנו מוצאים:
+> 
+> ראשית, כאן אין אינטרסים מעשיים מתוך עקרונות טהורים של התבונה, כמו אלה הכרוכים במוסר ובדת. אדרבה, דומה שהאמפיריזם הטהור שולל משנֵי אלה כל כוח והשפעה. אם אין שום יש־ראשיתי הנבדל מן העולם, אם אין לעולם התחלה ולכן אין לו גם מחולֵ ל, אם רצוננו אינו חופשי, ואם הנפש ניתנת לחלוקה ולכיליון כמו החומר, הרי גם האידאות המוסריות מאבדות כל תוקף, ונופלות יחד עם האידאות הטרנסצנדנטאליות ששימשו להן משען. 
+> 
+> כנגד זה, האמפיריזם מעניק יתרונות לאינטרס העיוני של התבונה. אלה יתרונות מצודדים, העולים לאין שיעור על כל מה שמסוגל להבטיח המורה הדוגמטי של אידאות־התבונה. עם האמפיריזם ניצב השכל תמיד על הקרקע המובהקת שלו. כלומר, השכל נמצא אך ורק בתוך שדה הניסיונות האפשריים, שאת חוקיו הוא בודק, ובאמצעותם הוא יכול להרחיב ללא־גבול את הכרתו הבטוחה והניתנת־להבנה.
+> 
+> > B496
+
+האמפיריזם, לעומת זאת, למעשה טוען שההכרה שלך בלתי-מוגבלת - בהינתן עיון מספיק, אפשר לחקור הכל. זוהי עמדה שמחמיאה ליומרת התבונה. 
+
+> כמובן, אם כל כוונתו של הפילוסוף האמפיריסטי באנטיתזה שלו אינה אלא לדכא את החוצפה והיהירות של אותם בני אדם, שמתוך פירוש כוזב לייעודה האמיתי של התבונה מתיימרים שיש להם תובנה וידיעה במקום שבו בדיוק חדלות כל תובנה וכל ידיעה — \[אותם אנשים] שמציגים את מה שתוקפו מוגבל לאינטרס המעשי בלבד כאילו הוא מקדם את האינטרס העיוני, כדי שיוכלו לנתק את חוט החקירות הפיסיות לפי נוחיותם, ואז, באמתלה של הרחבת ההכרה, יקְִשרו אותו לאידאות טרנסצנדנטאליות, שבאמצעותן איננו יודעים למעשה אלא זאת, **שאיננו יודעים דבר** \[...] הרי עקרונו היה משמש כלל שמעודד מתינות ביומרותינו, צניעות בטענותינו, ועם זאת קורא להרחבה המְרבית האפשרית של שכלנו, בהדרכת המורה האמיתי שמּונה לנו, הוא הניסיון. כי במקרה זה לא היינו מאבדים **הנחות ואמונה** אינטלקטואליות שיש בהן שירות לאינטרס המעשי, אלא רק היה נמנע מהן להופיע בתואר ובהדר של מדע ותובנה רציונלית.
+>
+> אך אם, כפי שקורה לרוב, האמפיריזם עצמו נעשה דוגמטי בשאלת האידאות, ושולל בעזות־פנים כל מה שמצוי מחוץ לתחום של הכרתו ההסתכלותית, הרי הוא עצמו חוטא בחוסר־ענווה הראויה כאן לגנאי במיוחד, כיוון שהיא גורמת נזק חסר־תקנה לאינטרס המעשי של התבונה.
+> > B498-9
+> 
+> אני מדגיש שוב את הדוגמטיות גם של הצד האמפיריציסטי של התזות! קאנט אומר על שני הצדדים: "כל אחד משניהם אומר יותר משהוא יודע.
+> 
+> > B500
+
+אילו האמפריזם היה עוצר בגבולות הניסיון, היה לו תפקיד ביקורתי חשוב - הוא היה עוזר לנו לשרטט את הגבול שבתוכו אנחנו יכולים לטעון באופן אחראי, ולהצניע את התבונה היומרנית. אבל לרוב, האמפיריזם מתעקש לחרוג מעבר לגבולות הניסיון, וכך חוטא גם הוא ביהירות הזו החטא הזה חמור במיוחד: לא רק שהוא מתיימר לדעת מעבר למה שהוא יכול לדעת, הוא גם מחרב את המוסר בתהליך. 
+
+
+> מניין באו לכם האידאות, שפתרונן מסבך אתכם בקשיים כאלה? האם מה שאתם נדרשים להסביר כאן הן תופעות, ולשם כך אתם זקוקים רק לעקרונות ולכללי־הצגה שמתאימים לאותן אידאות? נניח שהטבע כולו נחשף לפניכם. נניח ששום דבר לא נסתר מחושיכם ומן התודעה שיש לכם על מה שפרוס להסתכלותכם: בכל זה עדיין לא הגעתם להכיר את מושא האידאות שלכם in concreto, באמצעות התנסות יחידה כלשהי (כי לשם כך דרוש, נוסף על אותה הסתכלות שלמה, \[שתהיה לכם] גם סינתזה שהושלמה, ומודעות לכך שהיא טוטאליות מוחלטת — וזה לא ייתכן בהכרה אמפירית כלשהי). מכאן ששאלתכם \[בדבר האידאה] אינה נחוצה כלל לשם הֶסבֵרה של איזו תופעה שהזדמנה לכם, כאילו המושא עצמו דורש אותה כמטלה. המושא הזה לא יוכל להזדמן לכם לעולם, שהרי אינו יכול להינתן בשום התנסות. בכל תפיסות־החושים האפשריות אתם נשארים כלואים תמיד בקרב \[דברים] מּותנים, בין בחלל, בין בזמן, ואינכם פוגשים בשום לא־מותנה שלגביו צריך להחליט אם מקומו הוא בָראשית המוחלטת של הסינתזה, או בטוטאליות המוחלטת של הסידרה ללא־כל התחלה. מושג הכּול במובנו האמפירי הוא תמיד רק השוואתי. ואילו הכול המוחלט — של הגודל (כלל־העולם), של החלוקה, של המוֹצָא, של תנאי הקיום בכלל, יחד עם כל השאלות על דרך ביצועו האם הוא מהּווֶה מסינתזה סופית או מסינתזה מתקדמת לאינסוף — לכל זה אין ולא כלום עם ניסיון אפשרי. \[...] תופעות דורשות הסבר רק אם התנאים להסברן נתונים לתפיסת־החושים; אולם כל מה שעשוי אי פעם להיות נתון בתפיסה, כשלוקחים אותו יחד בתור כול מוחלט, אינו בעצמו תפיסת־חושים; ודווקא כול זה הוא, לאמיתו של דבר, מה שמטלות־התבונה הטרנסצנדנטאליות דורשות להסביר.
+> 
+> > B510-512
+
+אנחנו שוכחים שמה שאנו מבקשים היא העיקרון המחבר של שלמות כלשהי - מה שאיחד את *ה כ ל* - וזה **לא יכול** להינתן לך בניסיון אמפירי! 
+
+!!! info ""
+	**סינתזה** - האיחוד השכלי של המושאים החושיים לכדי מושג (אפריורי + אפוסטריורי -> מושג)
+
+
+### פתרון הדיאלקטיקה הקוסמולוגית
+
+המפתח לסתרה שעולה מן האנטינומיות, אומר קאנט, הוא לא לקבל את התזה או את האנטיתזה, אלא לאמץ את ה**אידיאליזם הטרנסצנדנטלי**
+
+> באסתטיקה הטרנסצנדנטאלית הוכחנו די הצורך, שכל מה ש\[אנו] מסתכלים בו בחלל או בזמן, ולכן כל המושאים של ניסיון שהוא אפשרי לנו, אינם אלא תופעות, דהיינו, דימויים בלבד, שבָ אופן שבו אנו מדמים אותם — בתור ישים מתפשטים, או כסדרות של שינויים — אין להם קיום מבוסס כשהוא־לעצמו מחוץ למחשבותינו. תורה זו אני מכנה **אידאליזם טרנסצנדנטאלי**[^15]. הריאליסט במובן הטרנסצנדנטאלי מתייחס לאיפנונים אלה של חושיותנו בתור דברים שעומדים־בקיומם כשלעצמם, ולכן הופך **דימויים גרידא** לדברים כשהם־לעצמם.
+>
+> מי שירצה לייחס לנו את האידאליזם האמפירי, ששמו יצא מכבר לגנאי, יעשה לנו עוול. האידאליזם ההוא, בעודו מקבל את הממשות העצמאית של החלל, מכחיש את קיומם של ישים מתפשטים בתוכו, או לפחות סבור שקיומם מסופק; ומבחינה זו אינו מודה בשום הבדל מספיק ובר־הוכחה שמפריד בין חלום לאמת. אשר לתופעות החוש הפנימי בזמן, אין לו כל קושי לראותן כדברים ממשיים. הוא טוען אפילו שניסיון פנימי זה, רק הוא ולא אחר, מוכיח באורח מספיק את הקיום הממשי של האובייקט שלו (כשהוא־לעצמו), יחד עם כל קביעת־הזמן הזאת
+> 
+> > Β518-520
+
+
+	
+קאנט מכוון כאן לפרקו המפורסם, **שלילת האידיאליזם**, שאומר בתמצית - אפילו בשביל דימוי פנימי, אנחנו זקוקים לדברים בחוץ. 
+
+
+> כנגד זה, האידאליזם הטרנסצנדנטאלי שלנו מכיר בממשותם של מושאי ההסתכלות החיצונית כפי שרואים אותם בחלל, וכן בממשותם של כל השינויים בזמן כפי שהם מוצגים בחוש הפנימי. כי מאחר שהחלל הוא צורה של ההסתכלות שאנו מכנים חיצונית, ומכיוון שבלי מושאים בחלל לא ייתכן שום דימוי אמפירי כלל, לכן אנו רשאים וחייבים לקבל את הישים המתפשטים בחלל כממשיים; ודבר זה נכון גם לגבי הזמן. אולם החלל והזמן הללו, ואתם כל התופעות, אינם כשהם־לעצמם **דברים**, אלא הם דימויים בלבד, שאינם יכולים להתקיים כלל מחוץ לרוחנו. אפילו ההסתכלות הפנימית והחושית ברוחנו (כמושא התודעה), שהיקבעותה מוצגת בזמן על ידי רצף של מצבים שונים, גם היא אינה העצמי האמיתי כפי שהוא קיים כשלעצמו, או הסובייקט הטרנסצנדנטאלי, אלא רק תופעה של יש זה, שאינו ידוע לנו, הנתונה לחושיות. אי־אפשר להניח את קיומה של תופעה פנימית זו כדבר קיים כשהוא־לעצמו, מכיוון שהתנאי שלה הוא הזמן, והזמן לא יכול להיות קביעה של דבר כשהוא־לעצמו. עם זאת, האמיתּות האמפירית של התופעות בחלל ובזמן מובטחת במידה מספקת כדי לסייג אותה מכל קרבת־משפחה עם החלום, וזאת כאשר שניהם, החלל והזמן, מלוכדים נכון ובשלמות בניסיון אחד לפי חוקים אמפיריים.
+> 
+> > B518-521
+
+
+העולם שנגיש לנו בחוץ הוא רק **דימוי** - כלומר, ייצוג תודעתי של העולם שבחוץ, שאין לנו גישה ישירה אליו: הדימויים הם האופן שבו העולם נמסר לנו. גם כשאתה ער לדימוי הפנימי שלך בו בעצמו (קאנט מכוון ל[קוגיטו של דקארט](/פילוסופיה/חדשה/דקארט/הגיונות#הקוגיטו)), הדבר שאתה ער אליו הוא *תופעה*, ולא הדבר כשלעצמו. 
+
+את מידת הביטחון שדקארט מחפש, כבר לא נמצא; אין לנו אלא ייצוג. מנגד, איננו נופלים לעומק החלום של דקארט, משום שהעולם החיצוני, כפי שנגלה לנו בתצפית אמפירית, *כן* מציג שיטה עקבית - שלא כמו החלום. 
+
+> שום דבר אינו נתון לנו ממש מלבד תפיסת־החושים וההתקדמות האמפירית מתפיסה זו אל תפיסות־חושים אפשריות אחרות. כי התופעות בפני עצמן, כדימויים גרידא, הן ממשיות רק בַ תפיסה, וזו אינה למעשה אלא הממשות של דימוי אמפירי, כלומר תופעה. אם קוראים לתופעה דבר ממשי לפני שתפסנו אותה, אומרים בכך שאנו עתידים לפגוש בה בהכרח במהלך התקדמות הניסיון, שאם לא כן זהו דיבור חסר־כל משמעות.
+> 
+> > B521
+
+
+#### אובייקט טרנסנדנטלי
+
+> הכושר להסתכלות חושית הוא במובהק \[אופן של] קליטות. זה הכושר להיות מופעל באורח מסוים על ידי דימויים, שיחסם זה לזה הוא הסתכלות טהורה של חלל וזמן (צורות גרידא של חושיותנו), והם נקראים **מושאים** במידה שהם נקשרים וניתנים־להיקבע ביחסי זמן וחלל אלה לפי חוקים של אחדות הניסיון. הסיבה הלא־חושית של דימויים אלה אינה ידועה לנו לחלוטין, ואיננו יכולים כלל להסתכל בה כבאובייקט. כי מושא מעין זה צריך לדמות לא בחלל ולא בזמן )שהם תנאים לדימוי חושי בלבד(, ובלי תנאים אלה איננו מסוגלים לחשוב שום הסתכלות. אמנם, את הסיבה האינטליגיבילית הטהורה של תופעות בכלל אנו רשאים לכנות 'אובייקט טרנסצנדנטאלי', אבל רק כדי שיהיה לנו משהו, שמתאים לחושיות בתור קליטות. לאובייקט טרנסצנדנטאלי זה רשאים אנו לייחס את מלוא ההיקף והקישור של תפיסותינו האפשריות ולומר, שהוא נתון כשלעצמו לפני כל ניסיון. אבל התופעות שמתאימות לו אינן נתונות כשלעצמן, אלא רק בתוך ניסיון זה, בהיותן דימויים גרידא, שיש להם המשמעות של מושא ממשי רק בתור תפיסות, \[וזאת] כאשר התפיסה מלוכדת עם כל שאר התפיסות במיקשר אחד לפי הכללים של אחדות־הניסיון. וכך אפשר לומר: הדברים הממשיים של זמן העבר נתונים במושא הטרנסצנדנטאלי של התופעות; אבל הם מושאים בשבילי, וממשיים בזמן־העבר, רק במידה שאני מדמה לעצמי (אם בהדרכת ההיסטוריה, או בעקבות \[שלשלת] הסיבות והתוצאות) סידרה נסוגה של תפיסות אפשריות \[הקשורות] לפי חוקים אמפיריים.
+> 
+> > B522-523
+
+מאחורי התופעות שאנחנו קולטים ברשמי החושים חייב להיות **משהו** שמפעיל אותנו, משהו שגרם להן. אולם, אין לנו כל יכולת להגיד עליו שום דבר - הוא לא נתון לנו בחושים: לכן, קאנט מכנה אותו ה**אובייקט הטרנסנדנטלי**. אנחנו יכולים לייחס לאותו האובייקט את התפיסות שלנו, אבל לא להגיד על-אודותיו שום דבר. 
+
+אבל מהו בדיוק האובייקט הטרנסנדנטלי?
+
+> לפיכך, אם אני מדמה לעצמי את כל מושאי החושים הקיימים בכל הזמנים ובכל החללים, אינני מציב אותם בתוך חלל וזמן \[הנתונים] לפני הניסיון, אלא מעלה במחשבתי את כלל הניסיון האפשרי בשלמותו המוחלטת. רק בתוכו של זה נתונים המושאים הללו (שאינם אלא דימויים) לומר שהם קיימים לפני כל ניסיון שלי, אין פירושו אלא זה, שניתן למצוא אותם באותו חלק של \[עולם] הניסיון שאני, המתחיל מן התפיסה, אמור להתקדם אליו. הסיבה שקובעת את התנאים האמפיריים של התקדמותי — כלומר, קובעת באילו אברים אני עשוי לפגוש, ועד לאיזה מרחק אני עשוי להיתקל בהם במהלך הרגרסיה — היא סיבה טרנסצנדנטאלית, ולכן נעלמת ממני בהכרח. אבל לא בה אנו עוסקים כאן, אלא רק בַכּלל של התקדמות הניסיון שבו נתונים לי מושאים, לאמור, תופעות. \[...] אם הם נתונים כדברים כשלעצמם וללא־שום יחס לניסיון אפשרי, בכל מקרה הם לא־כלום בשבילי, ולכן אינם כלל מושאים אלא במידה שהם כלולים בסידרה של הרגרסיה האמפירית.
+> 
+> > B523-524
+
+אנחנו מדברים על טווח הניסיון *האפשרי* - ולאו דווקא זה שחוויתי *בפועל*. אבל מה קובע מה אחווה *בפועל* לעומת האפשרי? למה אני רואה את הברק לפני שאני שומע את הרעם? יש מאחורי זה *חוק טבע* - אבל **מה קובע את חוק הטבע**? את זו מכנה קאנט **סיבה טרנסנדנטלית** - כמו האובייקט, אנחנו יכולים לדעת ש*יש* סיבה כזו, אבל איננו יכולים לדעת *מה היא*. 
+
+ומה לזה ולאנטינומיות? האנטינומיות, אומר קאנט, מהוות מעיין הוכחה עקיפה לאידיאליזם הטרנסנדנטאלי - 
+
+> וכך נעלמת האנטינומיה של התבונה הטהורה באידאות הקוסמולוגיות, כאשר מראים שהיא דיאלקטית גרידא, ושהיא מאבק אשלייתי. האשליה נובעת מכך שאנו מחילים את האידאה של טוטאליות מוחלטת, שכוחה יפה רק כתנאי של דברים־כשלעצמם, על תופעות הקיימות בדימוי בלבד, וכשהן מהוות סידרה, הן קיימות רק ברגרסיה העוקבת \[בזמן], ומלבדה אין להן קיום כלל. עם זאת, אפשר להפיק מאנטינומיה זו תועלת אמיתית, שאמנם אינה דוגמטית אלא מועילה לביקורת ולהעמדת התורה. רצוני לומר: בעזרת האנטינומיה ניתן להוכיח בדרך עקיפה את האידאליות הטרנסצנדנטאלית של התופעות, למי שההוכחה הישירה שניתנה באסתטיקה הטרנסצנדנטאלית לא סיפקה אותו. ההוכחה העקיפה תיבָנה על הדילמה הבאה. אם העולם הוא כול שקיים כשהוא־לעצמו, הרי או שהוא סופי או שהוא אינסופי. אך שני הדברים גם יחד אינם נכונים )כפי שהראו ההוכחות של האנטיתזה ושל התזה(. לכן לא נכון שהעולם (מכלול כל התופעות) הוא כול שקיים כשהוא־לעצמו. ומכאן יוצא, שתופעות בכלל הן לא כלום מחוץ לדימויים שלנו, כפי שאומרת האידאליות הטרנסצנדנטאלית שייחסנו להן.
+> 
+> > B534
+
+
+מדוע התבונה מסתבכת בסתירות? משום שהיא מחפשת את ה*מוחלט* - אבל כעת אנחנו למדים שה*מוחלט* לא שייך לעולם התופעות - אלא רק לאובייקטים הטרנסנדנטלים.
+
+### שלמות כמשימה נמשכת - העיקרון המכוון של התבונה
+
+את הצד הביקורתי-שלילי של הביקורת - *בואו נגביל את הכרתנו למרחב התופעות* - יש גם צד חיובי: סדרה שלמה של תנאים לא יכולה להיות *נתונה* - אנחנו לא יכולים לתפוס את *המוחלט* - אך היא יכולה לשמש רעיון מנחה או מכוון. קאנט מכנה רעיון מנחה זה **אידאה מכוונת**, או רגולטיבית - 
+
+>כיוון שהעיקרון הקוסמולוגי של הטוטאליות בעולם־החושים לא **נתון** בו שום מקסימום של סידרת התנאים כדבר־כשלעצמו, אלא מקסימום כזה יכול רק להיות **מוטל** כמשימה ברגרסיה של התנאים, לכן העיקרון הנ"ל של התבונה הטהורה מוסיף לשמור על תוקפו, אבל במשמעות המתוקנת כפי שנקבעה כאן. הווה אומר: לא בתור **אקסיומה** שמאפשרת לחשוב את הטוטאליות כמתקיימת־בפועל בָאובייקט, אלא **כבעיה** בשביל השכל — ואם כן, בשביל הסובייקט — כדי ליזום ולהמשיך־הלאה, לאור השלמות שמציינת האידאה, את הנסיגה בסידרת התנאים עבור מותנה נתון. \[...] עקרון התבונה אינו באמת אלא כלל, **שמצווה** על נסיגה בסידרת התנאים של תופעה נתונה, ולעולם אינו מרשה לחדול ממנה ולעצור באיזה לא־מותנה־בהחלט. \[...] אני מכנה אותו עיקרון **מכוון** של התבונה.
+> 
+> > B536-537
+
+
+<big> זהו לב ליבו של הרעיון הקנטיאני. </big>
+
+אתה יצור סופי, שלעד לא נגיש לו *המוחלט* - החקירה לעולם לא תגיע לקיצה. אבל אל לך לעצור אי פעם בסיבה מסוימת ולהכריז עליה כ*המוחלט* - התבונה רוצה את האינסוף, ויכולה ללכת ולהתקרב אליו, **אבל לעולם לא להגיע!**
+
+> לאחר שהוכחנו די־הצורך את בטלותו של עקרון התבונה בתור עיקרון מכונן של התופעות כשהן־לעצמן, נותר לנו, כדבר יחיד, מעמדו **התקף** של עיקרון זה בתור כלל ל**התקדמות נמשכת** של הניסיון האפשרי ושל גודלו. ואם תוצאה זו תעמוד לנגד עינינו בלי אפשרות של ספק, יבוא מאבק התבונה עם עצמה לידי סיומו הגמור. כי לא זו בלבד שהביקורת מפוגגת את האשליה שפיצלה את התבונה לשניים, היא גם מייסדת במקומה את המובן שבו התבונה מסכימה עם עצמה, מובן שהפירוש הכוזב שניתן לו הוא מה שחולל את הפולמוס מלכתחילה.
+> 
+> > B544
+
+ניתן לביית את דחף הנהייה אחר האינסוף, זה שהכניס אותנו לסתירות ופיצל את התבונה לתזות ואנטיתזות, כל עוד נזכור שה*אינסוף* הוא *בתוך עולם התופעות* - ואז ניתן שוב לדבר עליו במובן אחראי.
+
+
+### פתרון האנטינומיה השלישית - חירות טרנסנדנטלית
+
+> ראוי לציין במיוחד ש**אידיאת־החירות הטרנסצנדנטאלית** היא הבסיס למושג המעשי של החירות — וגם מקור הקשיים שסבבו תמיד את שאלת אפשרותו. **חירות במובן המעשי** היא אי־תלותו של הרצון **בכורח** הנובע מדחפי החושיות. \[...]
+> 
+ אנו רואים בקלות, שאילו הסיבתיות בעולם־החושים היתה כולה טבע בלבד, היה כל אירוע נקבע על ידי אירוע אחר בזמן, לפי חוקים הכרחיים: לכן, ומכיוון שהתופעות, במידה שהן קובעות את הרצון, צריכות לגרום שכל פעולה תהיה תוצאה טבעית והכרחית שלהן, היה ביטולה של החירות הטרנסצנדנטאלית מסלק גם כל חירות מעשית. כי חירות מעשית מניחה מראש, שאף על פי שמשהו לא התרחש, **יש חובה** שיתרחש, ומכאן שסיבתו־שבתופעה אינה בעלת כוח־קובע גדול עד כדי כך, שאין \[כנגדה] ברצוננו סיבתיות \[אחרת], המסוגלת לחולל, באופן בלתי־תלוי בסיבות־הטבע ואפילו בניגוד לכוחן ולהשפעתן, משהו שיהיה קבוע בסדר־הזמן לפי חוקים אמפיריים; במילים אחרות, סיבתיות שיש בכוחה להתחיל סידרת אירועים **לגמרי מעצמה**.
+> 
+> > B561-562
+
+לכל תופעה יש סיבה, שהיא תופעה אחרת. אם שם היה נגמר הסיפור, היינו מתדרדרים לדטרמיניזם - אלו החוקים, וזה מה שיש. אולם, כמו שיש את חוקי הטבע, יש את חוקי המוסר - שפועלים במישור אחר לגמרי; המוסר לא קיים בסדר הטבע, והטבע לא קיים בסדר המוסר. 
+
+**חובה** מניחה חופש מסוים (אם אין לך ברירה, מאיפה תהיה חובה? זה פשוט מה שיקרה). אי אפשר לומר על אבן ש**חובה** עליה ליפול, כמו שאפשר לומר לאדם ש**חובה** עליו להושיט עזרה לאחר: זאת משום שמדובר בשני מרחבים שונים, עם שני סוגי הכרחים שונים. מה שהכרחי בטבע - פשוט קורה; מה שהכרחי במוסר - לאו דווקא: הוא תלוי בהכרתו ובמימושו על ידי הסוכן המוסרי.
+
+
+מה שמאפשר את ההפרדה הזו היא **חירות טרנסנדטלית**, או חירות מעשית - סיבה שלא נגישה לנו, בדיוק כמו זו שמכוננת את חוקי הטבע. 
+
+
+> כאן ניכרת מיד השפעתה המזיקה של אותה הנחה נפוצה אך כוזבת המייחסת לתופעות **ממשות מוחלטת**, וגורמת לתבונה בלבול־יוצרות. כי אם התופעות הן דברים כשלעצמם, אי־אפשר להציל את החירות. הטבע יהיה אז סיבתו הקובעת, השלמה והמספיקה של כל אירוע, והתנאי לָ אירוע יהיה כלול תמיד בתוך סידרת התופעות בלבד, וכפוף בהכרח לחוק הטבע יחד עם תוצאתו. לעומת זאת, אם לא חושבים את התופעות ליותר ממה שהן למעשה, כלומר אם רואים אותן לא כדברים כשהם־לעצמם אלא רק כדימויים שקשורים ביניהם לפי חוקים אמפיריים, הרי צריך שיהיו להן עצמן יסודות שאינם תופעות. והנה, הסיבתיות של סיבה אינטליגיבילית כזו אינה נקבעת על ידי תופעות, אף על פי שתוצאותיה, בהיותן מופיעות, עשויות להיקבע על ידי תופעות אחרות. במילים אחרות, הסיבה האינטליגיבילית עומדת מחוץ לסידרה יחד עם סיבתיותה, אבל את תוצאותיה ניתן למצוא בתוך סידרת התנאים האמפיריים. אפשר אפוא לראות את התוצאה כחופשית מבחינת סיבתה האינטליגיבילית, ובה־בעת, מבחינת התופעות, כתוצאה שלהן לפי הכרחיות הטבע. אין לי ספק שהבחנה זו כפי שהיא מבוטאת כאן, באופן מופשט וכללי גרידא, תישמע בהכרח כטיעון נפתל ועמום עד מאוד; אבל היא תקבל הנהרה במהלך יישומה.
+> 
+> B564-565
+
+
+המוסר מגיע מהמרחב המוסרי, הנפרד מהטבעי. אולם *התוצאות* שלו מופיעות גם בעולם האמפירי. איך זה ייתכן? קאנט אומר לא רק ש*אפשר* לתאר כל אירועי בשני המרחבים האלו, אלא ש*צריך*. כלומר, לכל אירוע יכול להיות  הסבר טבעי, והסבר מוסרי. 
+
+> על מנת להבהיר את העיקרון הרגולטיבי \[המכַוֵון] של התבונה בעזרת דוגמה מהשימוש האמפירי (לא כדי לאשר אותו, כי דוגמאות לא יצלחו לביסוס היגדים טרנסצנדנטאליים) — ניקח פעולה רצונית, למשל שקר מרושע שהטיל מבוכה בחברה. כדבר ראשון אנו חוקרים את הסיבות המניעות מאחורי המעשה ואת מקור צמיחתן, ולאורן של אלה, אנו פונים אחר כך לקבוע באיזה אופן ניתן לייחס את הפעולה ואת תוצאותיה לאותו אדם. בעניין הראשון אנו עוקבים אחר האופי האמפירי עד למקורותיו. אנו מגלים אותם בחינוך לקוי, בחברה רעה, קצת בנטיית־לב מרושעת, בחוסר רגישות לבושה, וכן בקלות־דעת ופזיזות, ואיננו מתעלמים גם מהשפעה של נסיבות מזדמנות. בכל אלה אנו מתנהלים באותו אופן כמו שחוקרים את שורת הסיבות שהוליכו לתוצאה טבעית נתונה. אך למרות אמונתנו שהפעולה נקבעה באופן זה, אנו מגנים את האיש — ולא בגלל נטיית־טבעו הפגומה או בגלל הנסיבות שהשפיעו עליו, ואפילו לא בשל אורח־חייו בעבר. כי אנו מניחים, שאפשר להשקיף על סידרת התנאים בעבר כאילו לא היתה, להתעלם מטיבו של אורח החיים שניהל האיש בעבר, ולראות את המעשה כבלתי־מותנה לגמרי במצבים שקדמו לו, כאילו בעל־הפעולה התחיל בכך סידרת תוצאות חדשה לגמרי מעצמו. הגינוי שלנו מתבסס על חוק תבוני הרואֶ ה את התבונה כסיבה שהיתה מסוגלת — וחייבת — לגרום לאיש להתנהג אחרת בלי קשר לכל התנאים האמפיריים שנזכרו. סיבתיות זו של התבונה איננה מעין שותפות־מסייעת גרידא, אלא סיבה שלמה \[ומספיקה] כשלעצמה, אפילו כאשר המניעים החושיים אינם פועלים לטובתה אלא נגדה. הפעולה מיוחסת לאופיו האינטליגיבילי של האדם, וברגע שבו הוא משקר — הרגע שעכשיו, בהווה — הוא אשם לגמרי. מכאן שהתבונה, בלי שים לב לכל התנאים האמפיריים של המעשה, היתה חופשית לגמרי, ואת מעשה השקר יש לזקוף בשלמותו לחובת המחדל שלה.
+> 
+> > B582-583
+
+
+ההסבר המטאפיזי-מוזר הזה נטוע במערכת המשפט שלנו - כל עוד אדם מחזיק בתבונתו, לא נפטור אותו מאחריות - יהיו הנסיבות האמפיריות אשר יהיו!
+
+
+ומרגע שביססנו את החירות הטרנסנדנטלית, אפשר לדבר על מוסר - 
+
+> בשם **אינטליגיבילי** אני מכנה אותו דבר במושא של החושים שאינו בעצמו תופעה. לפי זה, אם מה שצריך להיחשב לתופעה בעולם־החושים מחזיק בתוכו, כשהוא־לעצמו, כושר שאינו מושא של הסתכלות חושית, ובאמצעות הכושר הזה הוא מסוגל להיות סיבה של תופעות — נוכל להתבונן בסיבתיות של יצור כזה בשני היבטים: בתור דבר כשהוא־לעצמו הסיבתיות היא **אינטליגיבילית בפעולתה**, ובתור תופעה בעולם־החושים היא **חושית בתוצאותיה**. על כושרו הסיבתי של סובייקט כזה נצטרך אפוא ליצור לנו מושג שיהיה גם אמפירי וגם אינטליגיבילי, ולראות את שניהם כחלים על אותה תוצאה עצמה. היבט כפול כזה, שבו חושבים כושר של מושא החושים, אינו עומד בסתירה לשום מושג שעלינו ליצור על התופעות ועל הניסיון האפשרי. כי מאחר שתופעות אינן דברים כשלעצמם, צריך לעמוד ביסודן מושא טרנסצנדנטאלי שקובע אותן כדימויים בלבד, ולכן אין מה שמונע מאתנו לייחס למושא טרנסצנדנטאלי זה, נוסף על תכונה שבאמצעותה הוא מופיע, גם **סיבתיות** שאינה בגדר תופעה, אף על פי **שתוצאתה** מצויה בתופעה.
+> 
+> > B566-567
+
+
+[^12]: הכוונה היא ל*טרנסנדנטית* - חורגת מגבולות התבונה, ולא ל*טרנסנדנטלית* - חקר האפשרות
+[^13]: [הקטגוריות](../לוגיקה#הקטגוריות).
+[^14]: באופן מבלבל, **אינטרס** אצל קאנט חסר את הקונוטציה השלילית שאנחנו רגילים אליה: מדובר במניע טוב, הכי טוב שיש.
+[^15]: **הערת קאנט** - *לעיתים קראתי לו גם אידיאליזם **צורני**, כדי להבדילו מן האידיאליזם הרגיל, **החומרי**, המפקפק בקיומם של דברים חיצוניים או מכחיש אותו. במקרים אחדים נראה לי שעדיף לנקוט מונח זה ולאו דווקא את הקודם, כדי למנוע אי-הבנה.*

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/לוגיקה.md

@@ -0,0 +1,189 @@
+---
+title: הלוגיקה הטרנסנדנטאלית
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - חדשה
+  - קאנט
+  - ביקורת_התבונה_הטהורה
+---
+
+
+!!! info "[מצגת](הלוגיקה.pdf)"
+
+ה**לוגיקה** הקנטיאנית עוסקת ב*מושגים* (ה*לוגוס*), ולא במובן הרגיל שאנחנו חושבים בה (חוקי הלוגיקה). הלוגיקה מורכבת מחלקים חיוביים - בהם מכונן קאנט את *מושגי השכל הטהורים*, וחלקים שליליים - בהם הוא בוחן את גבולותיהם ורואה מה קורה כשאלו מנסים לחרוג מגבולות הניסיון.
+### האנליטיקה הטרנסנדנטלית
+
+**האנליטיקה הטרנסנדנטלית** מתחילה בגילוי **מושגי השכל הטהורים**. היא מראה שהמושגים הללו חלים בהכרח על מושאי הניסיון הנתונים חושנית, כך שלא ייתכן ניסיון אלא באמצעותם, ומפרטת את עקרונות השכל הטהורים החלים על הניסיון.
+
+בספר הראשון, *האנליטיקה של המושגים*, קאנט כותב - 
+
+> באנליטיקה של המושגים אינני מבין את הניתוח שלהם \[...] הצגה ברורה באמצעות אותו השכל עצמו.
+> 
+> > Β90-91
+
+קאנט מבקש *לפרק לגורמים את הכושר השכלי* - למצוא את המושגים *שמאפשרים חשיבה בכלל*. קאנט מתבסס כאן על דמויות רבות שקדמו לו - דוגמת [לייבניץ](/פילוסופיה/חדשה/לייבניץ) - אך בניגוד אליהם חוקר רק את מה ש*מאפשר* מושגים כאלה, ולאו דווקא את המושגים עצמם. זאת מתוך אמונה שהשכל *מצויד אפריורי* במושגים מסוימים (כמו *סיבתיות*), המאפשרים את השאר במפגש אפוסטריורי:  מושגים אלו הם המטרות של קאנט. 
+
+!!! is-info "דוגמה - מושגים אפריורים?"
+	אז, נולדנו עם המושגים האלה? עידו מושל את המושגים לתכונות כמו *שמיעה*: אנחנו נולדים עם מערכת שמיעה, שמאפשרת לנו *להיות רגישים* לאותות קוליים. באופן דומה, אנחנו לא ממש *נולדים* עם ידיעת הסיבתיות, אלא עם מושג שמאפשר לנו להבין סיבתיות - ממש כמו איבר חוש - אתה לא נולד ושומע דברים, אלא עם המכשיר שמאפשר לך לשמוע דברים *כשיש רעש בחוץ*. 
+
+
+> כאשר מפעלים כושר הכרה \[...] במידה מסוימת של מתודיות.
+> 
+> > Β91-92
+
+
+איך נגלה את כל מושגי השכל הטהורים? קאנט מדגיש שאנחנו צריכים שיטה (מתודה) מקיפה ושלמה. 
+
+קאנט לא מתיימר לעצמי את כל התהליך מאפס: הרבה מהמושגים כבר התגלו בעיוניהם של קודמים - אולם, משום שלא נחקרו בצורה שיטתית, אנחנו לא יודעים כמה מושגים יש בכלל, איך הם עומדים האחד ביחס לשני, ואיך לארגן אותם. הניסיון הקרוב ביותר היה [הקטגוריות של אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#הקטגוריות), שקאנט במובן מסוים שואף להמשיך ולהשלים.
+
+קאנט מחפש עיקרון שהוא מקור התוכן של השיטה, ערב לשלמות שלה, ומשמש לארגונה - *קו מנחה*[^21] לגילוי כל מושגי השכל הטהורים.
+
+> לפילוסופיה הטרנסנדנטלית יש היתרון, אך גם המחויבות, לחפש את מושגיה על פי עיקרון \[...] דבר שאחרת יהיה תלוי בגחמה ובמקרה.
+> 
+> B92
+
+
+#### מהו השכל?
+
+> בדיון שלעיל הסברנו את השכל באופן שלילי בלבד - ככושר לא חושי להכרה. \[...] כפי שהסתכלויות חושיות מתבססות על קליטות החושים.
+> 
+> > B92-93
+
+השכל אינו נותן לא את הרשמים החושיים - הוא נותן לנו את ה*מושג*, שיחד עם החושיות יוצר *הכרה* (תמונה חזותית של פרח + המילה\מושג\רעיון "פרח" = "היי, הנה פרח!"). 
+
+ה*הסתכלות* - הרשמים החושיים שלנו - היא סבילה: אני לא יוצא החוצה וקולט דברים, אלא מופעל על ידי הדברים - יש לי *קליטות* לדברים. לעומת זאת, השכל הוא **פעיל** - עבור קאנט (בניגוד לאחרים, כמו [יום](/פילוסופיה/חדשה/יום)), *כל מחשבה היא סוג של פעילות*. המחשבה - ארגון הקלט החושי על פי המושגים - הוא **שיפוט**: <big>**השכל הוא "הכושר לשפוט"**</big> (B94). החשיבה עבור קאנט היא פעולה חופשית, כמו החירות החיובית של הסוכן המוסרי של קאנט.
+
+!!! is-info "דוגמה - סבילות לעומת פעילות"
+	עידו מושל את ההבדל בין הפעילות לסבילות כמו ציטוט: אנחנו נגיד על משהו שהוא *ציטוט* רק אם הוא לוקח מילה במילה *מבלי לפעול עליה*: קליטת המילים ותו לא. מרגע שאנחנו עורכים את המילים, זה כבר לא ציטוט - **האובייקטיביות מגיעה מהסבילות**. זו התפיסה הקלאסית של חשיבה (ושל מדע: צריך לצפות בדברים בלי להתערב). קאנט אומר הפוך: **חשיבה היא *תמיד* עריכה ושיפוט**, אולם זו יכולת כל-כך בסיסית שהיא אינה פוגעת, לדעתו של קאנט, באובייקטיביות. *אי אפשר* לעשות מדע או להיות אובייקטיבי מתוך סבילות, משום שהמושאים לא סתם "שם בחוץ" - כדי לקלוט אותם, אתה פעיל!
+
+שימו לב גם למושג ה*ספונטניות*: עצם החשיבה היא חירות מסוימת (מסוימת!). יש בכך משהו מוזר: אני יושב מול עידו. אני לא יכול *להתכחש* לכך שאני יושב מול עידו. איפה החירות כאן? יש כאן הכרח לוגי (לוגיקה במובן הקלאסי): *אם יש פה עידו מולי ואני יושב, אז אני יושב מול עידו*. החירות שקאנט מכוון אליה היא [חירות חיובית](/פילוסופיה/חדשה/שפינוזה/אתיקה#חופש): חוקי הטבע הם זהים ואני לא יכול לשנות אותם, אבל מה שאני עושה *בתוך* החוקים האלה נתון לי. בהקשר מושגי, קאנט מכוון ל**אחריות**: המושגים הם לא *שרירותיים*, שאני מקבל אותם באופן סביל, אלא משהו שאני יכול לתפוס עליו אחריות - לא *יש 180 מעלות במשולש*, אלא **אני יודע**, אני מודע, לכך שיש 180 מעלות במשולש.
+
+!!! info "בתמצית, חשבו על ההבדל בין **לשנן** ל**להבין**: השינון הוא סביל, חסר חופש ואחריות, וההבנה היא פעילה, מתוך החופש, ולכן כוללת אחריות - אני יכול להגיד לך *אתה הבנת לא נכון*[^5]."
+
+#### הקטגוריות
+
+רעיון המפתח של קאנט הוא שאם תהיה בידינו רשימה שלמה של הצורות הכלליות ביותר באמצעותן אנו שופטים (באמצעותן *אפשר בכלל* לשפוט), נוכל לחלץ את המושגים האפריוריים באמצעותם מחשבה בכלל היא אפשרית. 
+
+> אם נפשיט שיפוט בכלל מכל תוכן, וניתן דעתנו אך ורק לצורה השכלית שבו, נגלה שאפשר להביא את פונקציית החשיבה הקיימת בשיפוט תחת ארבעה סעיפים, שכל אחד מהם מחזיק שלושה מומנטים. ניתן להציג אותם באופן הולם בלוח שלהלן:
+> 
+> B 95
+
+1. **כמות**
+    
+	- כלליים (כל א' הוא ב')
+
+	כל החתולים עושים מיאו.
+
+	- פרטיים (יש א' שהוא ב')
+
+	יש חתולים שעושים מיאו.
+
+	- יחידיים ( הא' הזה הוא ב')
+	
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו
+
+2. **איכות**
+
+	-  מחייב (א' הוא ב')
+
+	החתול ג'ינג'סטותאלס עושה מיאו.
+
+	- שולל ( א' אינו ב')
+
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו
+
+	-  אינסופיים (א' אינו שייך לקטגוריה ב' כמאפיין מהותי של א')
+
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס - השלילה היא תכונה חיובית. לא-סוקראטס זה מאפיין חיובי חשוב של ג'ינג'יסטותאלס - אני רוצה לדעת את זה על ג'ינג'יסטותאלס.
+ 
+3. **יחס**
+
+	 - החלטי (קטגורי) (א' **הוא** ב')
+	
+		ג'ינג'יסטותאלס **הוא** חתול - לא _אם הוא עושה מיאו הוא חתול_ - אחי, הוא חתול.
+
+	-  מותנה (היפותטי) (אם א' אז ב')
+	
+		אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול.
+
+	-  דיסיונקטיבי (א' הוא ,ב'1 או ב'2 או ב'3)
+
+		 (בהנחה שחתולים יכולים להיות רק ג'ינג'ים, אפורים או לבנים) ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול ג'ינג'י או שהוא חתול אפור או שהוא חתול לבן.
+
+
+
+
+4. **אופנות** (מודאליות)
+
+	-  בעייתי (אפשרי שא' הוא ב')
+	
+		אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס (כי הוא מסתובב פה, ואין שלילה לוגית שיהיה פה).
+
+	-  היגדי (אכן א' הוא ב')
+	
+		אכן, יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - בדקתי.
+
+	-  אפודיקטי (הכרחי שא' הוא ב')
+	
+		אנחנו בבית הסטודנט - ג'ינג'יסטותאלס נמצא פה (ג'ינג'יסטותאלס **תמיד** בבית הסטודנט - אין אפשרות לוגית אחרת). אם היינו בבית הסטודנט ולא היה פה ג'ינג'יסטותאלס, היקום יקרוס לתוך עצמו.
+
+
+!!! success "ראו גם"
+	[לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית) - איך עושים לוגיקה (במובן הרגיל, לא הקנטיאני) עם שלושת השיפוטים האלה - **אפשרי**, **הכרחי**, ומקרי.
+	
+
+האם השיטה הזו מוצדקת? שלמה? אפשר להתווכח על זה (ואנשים מתפרנסים מויכוחים כאלה), אבל **הרעיון** הוא הפואנטה: יש שיפוטים בסיסיים מאוד, שדרכם ניתן להבין את כל מושגי השכל. 
+
+
+
+הרעיון היסודי במעבר מטבלת צורות השיפוט לטבלת מושגי השכל הטהורים (קטגוריות) -
+
+- המחשבה שלנו מחילה מושגים על מושאים, תכונותיהם והיחסים ביניהם
+- ישנן צורות שיפוט יסודיות, וצריכים להיות מושגים התואמים להן, המבטיחים שהמחשבה שלנו תחול על מושאי המחשבה.
+- המושגים הללו הם מושגים השכל הטהורים (הקטגוריות). הם מושגים של אובייקטים באשר הם.
+
+> אותה פונקציה בתוך עצמה, המעניקה אחדות לדימויים שונים בתוך **שיפוט**, היא גם המעניקה אחדות לסינתזה של ריבוי הדימויים בתוך **הסתכלות**[^22] \[...] דבר שהלוגיקה הכללית אינה מסוגלת לא בכלל.
+> 
+> בדרך זו נוצר מספר של מושגי-שכל טהורים \[...] אף על פי שפיתוחה יתרחק ממנו מאוד.
+> 
+> > B94-95
+
+קאנט טוען בפסקת המפתח הזו שהפונקציות המעניקות אחדות לשיפוט גם מעניקות אחדות **לניסיון באובייקטים**. טענה מרחיקה לכת יותר, ושנויה במחלוקת, היא שקאנט טוען כאן שאפילו התפיסה הראשונית ביותר, הבסיסית ביותר שלנו היא מושגית: זוהי העמדה המושגית (קונספטואליסטית) לגבי תפיסה[^23]. 
+
+> זהו אפוא הרשימון של כל מושגי-המקור הטהורים של הסינתזה \[...] ואחדים מהאחרונים, חסרים לגמרי.
+> 
+> > Β106-107
+
+> לוח זה, ובו ארבעה סוגים של מושגי-שכל, נחלק תחילה לשתי מחלקות. הראשונה מכוונת למושאים של ההסתכלות (הטהורה והאמפירית), והשנייה מכוונת לקיומם של מושאים אלה (או זה ביחס לזה, או ביחס לשכל). לסוג הראשון אקרא קטגוריות מתמטיות, ולסוג השני קטגוריות דינאמיות.
+> >
+> > B110
+
+![cap](kants-thinking-cap.jpg)
+
+
+
+##### הערות ביחס לקטגוריות היחס
+
+קטגוריות היחס ראויות לתשומת לב מיוחדת:
+המעבר מצורות שיפוט לקטגוריות החלות על מושא הוא מעבר מיחס לוגי ליחס ממשי בין אובייקטים:
+
+- השיפוט ההחלטי הופך להיות היחס שבין העצם לתכונותיו
+- השיפוט המותנה הופך להיות היחס בין סיבה לתולדה
+- השיפוט הדיסיונקטיבי הופך ליחסי הגומלין בין כל המושאים המשפיעים זה על זה
+
+קטגוריות היחס הן מקור האידיאות הנידונות בדיאלקטיקה הטרסנדנטלית - 
+
+> אנו עוסקים רקבאשליה הטרנסצנדנטאלית, המצטרפת ומשפיעה על עקרונות ששימושם לעולם אינו מכוון לניסיון — כי במקרה זה היתה לנו לפחות אבן־בוחן לנכונותם — אלא, למרות כל אזהרות הביקורת, היא מתעה אותנו ללכת לגמרי מחוץ לשימוש האמפירי בקטגוריות, ומתעתעת בנו במראית–העין של הרחבת השכל הטהור. 
+>
+> > B352
+
+> מספרם של מושגי־התבונה הטהורים יהיה כמספר סוגי היחס שהשכל מציג באמצעות הקטגוריות. נצטרך אפוא לחפש בפרק הבא יוסברו בשלמות האופנים של מושגי־התבונה הטהורים העומדים תחת שלוש הכותרות של האידאות הטרנסצנדנטאליות. אלא למושאים, במישרין מתייחסת אינה לעולם הטהורה התבונה שכן הקטגוריות. של הקו–המדריך אחר עוקבים הם למושגי־השכל שלהם. וכך, רק במהלך הפיתוח השלם יוכל להתברר לנו, כיצד התבונה, מתוך שהיא עושה שימוש סינתטי מושג האחדות המוחלטת של 1 ל באותה פונקציה עצמה המשמשת אותה בסילוגיזם קטגורי, חייבת בהכרח להגיע הסובייקט החושב; ואיך הנוהל הלוגי, המשמש בסילוגיזם היפותטי, \[מוליך ל]אידאה של הבלתי־מותנה בלא־סייג בסידרה של תנאים נתונים; ולבסוף — מה שנראה פרדוקסלי במבט ראשון — איך הצורה גרידא של הסילוגיזם הדיסיונקטיבי גוררת עמה בהכרח את מושג התבונה הגבוה ביותר —היש של כל הישים.
+> 
+> > B392-393
+
+
+[^21]: בהמשך, קאנט גם מכנה את החיפוש **הדדוקציה המטאפיזית** (B159).
+[^22]: באופן מוזר, אחד המשפטים הכי מצוטטים מקאנט.
+[^23]: זו עמדה חזקה מאוד, שמכוננת תפיסה אנושית כשונה איכותית מזו של בעלי חיים. מקדמה הבולט ביותר היום הוא הפילוסוף ג'ון מקדוול.

פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת_מבוא.md

@@ -24,7 +24,7 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 
 !!! success "ראה גם"
-	[ביקורת התבונה הטהורה (קורס נפרד)](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/טהורה)
+	[ביקורת התבונה הטהורה (קורס נפרד)](פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת/index.md)
 	
 את ה*ביקורת* פותח [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) במשפט - 
 
@@ -276,42 +276,62 @@ dateCreated: 2024-07-01T12:02:45.782Z
 
 קאנט הופך את המשוואה, ושואל - *מה מאפשר לאובייקטים להיות דברים שמושגים חלים עליהם?* הקטגוריות לשיטתו הן אפריוריות, והן המאפשרות לכונן את העצמים בטבע. 
 
+1. **כמות**
+    
+	- כלליים (כל א' הוא ב')
 
-1. כמות השיפוטים
+	כל החתולים עושים מיאו.
 
-- כלליים (כל החתולים עושים מיאו)
+	- פרטיים (יש א' שהוא ב')
 
-- פרטיים (יש חתולים שעושים מיאו)
+	יש חתולים שעושים מיאו.
 
-- יחידיים (החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו)
+	- יחידיים ( הא' הזה הוא ב')
+	
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו
 
+2. **איכות**
 
-2. איכות
+	-  מחייב (א' הוא ב')
 
-- מחייב (חיובי - החתול ג'ינג'סטותאלס לא עושה מיאו)
+	החתול ג'ינג'סטותאלס עושה מיאו.
 
-- שולל (החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו)
+	- שולל ( א' אינו ב')
 
-- אינסופיים[^9] (החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס).
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס לא עושה מיאו
 
-3. יחס
+	-  אינסופיים (א' אינו שייך לקטגוריה ב' כמאפיין מהותי של א')
 
-- החלטיים (קטגוריים) (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול - לא *אם הוא עושה מיאו הוא חתול* - אחי, הוא חתול.)
+	החתול ג'ינג'יסטותאלס אינו סוקראטס - כמות החתולים היא סופית, אבל החתול ג'ינג'יסטותאלס שייך לקבוצה אינסופית, של דברים שהם לא סוקראטס - השלילה היא תכונה חיובית. לא-סוקראטס זה מאפיין חיובי חשוב של ג'ינג'יסטותאלס - אני רוצה לדעת את זה על ג'ינג'יסטותאלס.
+ 
+3. **יחס**
 
-- מותנים (היפותטיים) (אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול)
+	 - החלטי (קטגורי) (א' **הוא** ב')
+	
+		ג'ינג'יסטותאלס **הוא** חתול - לא _אם הוא עושה מיאו הוא חתול_ - אחי, הוא חתול.
 
-- דיסיונקטיביים (ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול או שהוא לא חתול)
+	-  מותנה (היפותטי) (אם א' אז ב')
+	
+		אם ג'ינג'יסטותאלס עושה מיאו, הוא חתול.
 
+	-  דיסיונקטיבי (א' הוא ,ב'1 או ב'2 או ב'3)
 
-4. אופנות (מודאליות)
+		 (בהנחה שחתולים יכולים להיות רק ג'ינג'ים, אפורים או לבנים) ג'ינג'יסטותאלס הוא חתול ג'ינג'י או שהוא חתול אפור או שהוא חתול לבן.
 
-- בעייתיים (אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס) 
+4. **אופנות** (מודאליות)
 
+	-  בעייתי (אפשרי שא' הוא ב')
+	
+		אולי יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס (כי הוא מסתובב פה, ואין שלילה לוגית שיהיה פה).
 
-- היגדיים (יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס)
+	-  היגדי (אכן א' הוא ב')
+	
+		אכן, יש פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - בדקתי.
 
-
-- אפודיקטיים (חייב להיות פה את החתול ג'ינג'יסטותאלס - אין אפשרות לוגית אחרת (אנחנו בבית הסטודנט))
+	-  אפודיקטי (הכרחי שא' הוא ב')
+	
+		אנחנו בבית הסטודנט - ג'ינג'יסטותאלס נמצא פה (ג'ינג'יסטותאלס **תמיד** בבית הסטודנט - אין אפשרות לוגית אחרת). אם היינו בבית הסטודנט ולא היה פה ג'ינג'יסטותאלס, היקום יקרוס לתוך עצמו.
+)
 
 כל שיפוט מורכב מאחד מכל ארבעת הקטגוריות. שיפוט כמו *סוקראטס הוא אדם* הוא גם יחידי, גם מחייב, גם החלטי וגם היגדי.
 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה.md

@@ -9,8 +9,7 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 ---
 
 !!! info ""
-    [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf), [מטלה (בדוקה)](/פילוסופיה/יוונית/פוליטאה.docx) 
-
+    [דברי היכרות](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטאיה_(דברי_היכרות).docx), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/republic_1-2_(slides).pptx), [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/republic_2-4_(slides).pptx) [מצגת (3)](/פילוסופיה/יוונית/republic_5-6_(slides).pptx) [טקסט (עברית)](/פילוסופיה/יוונית/הפוליטיאה.pdf), [טקסט (אנגלית)](/פילוסופיה/יוונית/platosrepublictrans.bloom_text.pdf)
 ## רקע
 
 הפוליטאה[^1] היא הדיאלוג האפלטוני המייסד הלכה למעשה את מסורת הפילוסופיה המדינית במערב. הפוליטאה היא למשטר כמו שהצדק[^2] הוא לנפש, ועוסקת בנפש השולטת במדינה. הדיאלוג הזה, כמו רוב הדיאלוגים האפלטוניים, הוא כמו 'שואב אבק', וגורר לתוכו נושאים כמו מתמטיקה, חינוך, פסיכולוגיה ואומנויות.
@@ -134,7 +133,11 @@ dateCreated: 2023-03-14T08:41:55.359Z
 !!! success ""
     ר' גם: *Kallipolis* - המבנה של העיר (במצגת)
 
-רצונו של הכלל חיוני לשמירת שלמותה של העיר - אילו השליטים והשומרים, לכל הפחות, לא יזהו את עצמם עם ה*פוליטאה*, מגיעה הפלגנות - *המחלה הפוליטית* - המעידה על סופה הקרב של העיר. אמנם הקשר שלנו ל*פוליס* טבעי, כפי שעמדנו עליו קודם, אך סוקראטס טוען כי אין בטבע הזה די כדי לשמר את המבנה של העיר; נדרש מבנה נוסף, הכרוך בשקר - *השקר האצילי* (414). סוקראטס מתאר את משל 'אמא אדמה', לפיה תושבי העיר נולדו מתוך האדמה שהם שוכנים בה, ולפיכך עליהם לראות בה אמם ומחנכתם[^24]. 
+רצונו של הכלל חיוני לשמירת שלמותה של העיר - אילו השליטים והשומרים, לכל הפחות, לא יזהו את עצמם עם ה*פוליטאה*, מגיעה הפלגנות - *המחלה הפוליטית* - המעידה על סופה הקרב של העיר. אמנם הקשר שלנו ל*פוליס* טבעי, כפי שעמדנו עליו קודם, אך סוקראטס טוען כי אין בטבע הזה די כדי לשמר את המבנה של העיר; נדרש מבנה נוסף, הכרוך בשקר - *השקר האצילי* (414). 
+
+#### משל המתכות
+
+סוקראטס מתאר את משל 'אמא אדמה', לפיה תושבי העיר נולדו מתוך האדמה שהם שוכנים בה, ולפיכך עליהם לראות בה אמם ומחנכתם[^24]. 
 
 המשל מנסה גם לשכנע את השליטים שההמון והם בני אותו העם - חרף חינוכם השונה ומנהגיהם השונים - בעיה קשה לא פחות משכנוע ההמון בסמכותם של השליטים.
 

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/index.md

@@ -699,7 +699,7 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 
 אפשר להבין את קאנט: יש משהו מאוד מכעיס ולא מספק במשלים של אפלטון - סוג של הוקוס-פוקוס. 
 
-אפלטון היה אומר שקאנט צודק, *רק אם באמת **ניתן*** לתאר את הדברים האלו מושגית. אחרת, הרי זה *הישג של התבונה* לדעת מתי להשתמש במשל, ואיך: סוג של [ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת) האפלטונית: הכרת התבונה במגבלות שלה.
+אפלטון היה אומר שקאנט צודק, *רק אם באמת **ניתן*** לתאר את הדברים האלו מושגית. אחרת, הרי זה *הישג של התבונה* לדעת מתי להשתמש במשל, ואיך: סוג של [ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md) האפלטונית: הכרת התבונה במגבלות שלה.
 
 לאלפלטון יש סיבה טובה להאמין שהתבונה פשוט לא מסוגלת, באופן מלא, להכיר בתבונת התודעה - ולכן המשלים הם לא מילוי חורים, כמו ש[הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) וקאנט אומר. הגל היה אומר ש*תראה, איך מבינים את המשלים? עם ה**חשיבה המושגית!*** כנראה שאפשר היה לעשות זאת למרות הכל[^99].
 
@@ -1045,4 +1045,4 @@ appears, knowledge is nothing else than perception
 [^117]: *Kyklos*
 [^118]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח)!!! (אנדי מאשר)
 [^119]: *Diaphora*
-[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](/פילוסופיה/חדשה/קאנט/ביקורת), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).
+[^120]: זוהי נקודת הפתיחה של [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט) ב[ביקורת התבונה הטהורה](ביקורת_מבוא.md), וכאמור - של [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) ב[פנמנולוגיה של הרוח](/פילוסופיה/חדשה/הגל/רוח).

פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס/מטלות/.~lock.מסכמת.docx#

@@ -1 +0,0 @@
-,shmick,Tieke,07.08.2024 14:07,file:///home/shmick/.config/libreoffice/4;

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה.md

@@ -18,7 +18,10 @@ dateCreated: 2023-06-13T07:04:28.888Z
 !!! info ""
 	[ספר א'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_i).pdf), [ספר ב'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(book_ii).pdf), [ספר ג'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(book_3_1-3).pdf), [ספר ג',ד',ו'](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic._ethics_(books_iii_iv_and_vi).pdf) [מילון מונחים](/פילוסופיה/יוונית/aristotle_nic.ethics_(glossary).pdf), [מצגת (1)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_1)(slides).pptx) [מצגת (2)](/פילוסופיה/יוונית/nic._ethics_(book_2-3)(4_class_semester).pptx)
  
- 
+
+!!! success "ראו גם"
+	[אתיקה ניקומאכית (קורס המשך)](/פילוסופיה/אתיקה/ניקומאכית)
+
 ## האתיקה הניקומאכית - ספר על מוסר?
 
 את *האתיקה הניקומאכית* נוהגים לקרוא כספר בדבר המוסר. האמנם?

פילוסופיה/יוונית/אריסטו/ניקומאכית.md

@@ -1,480 +0,0 @@
-title: אתיקה ניקומאכית
-tags: פילוסופיה, יוונית, אריסטו, אתיקה ניקומאכית
-
-!!! info "חומר הקורס"
-	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55549), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/url/view.php?id=2798547)
-
-
-!!! info ""
-	[מצגת](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/1.pdf), [טקסט](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/אתיקה_1.pdf)
-
-
-
-[אריסטו](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו) אינו זה שהמציא מחדש את הפילוסופיה כעיסוק כולל - זה מיוחס ל[סוקראטס ואפלטון](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון), כולם במאה הרביעית לפני הספירה. אבל גם הם לא התחילו את השרשרת - לפניהם היו הסוגיקנים הגדולים מהמאה ה5 לפני הספירה -  **אייסכילוס**, **סופוקלס** ו**אאוריפידס**, המחזאים היוונים.
-
-אפלטון היה תלמידו הישיר של סוקראטס, ואריסטו היה תלמידו הישיר של אפלטון - וכולם השפיעו והושפעו זה מזה. 
-
-רמז לגדלות של אריסטו ניתן למצוא בהגות של הרמב"ם - 
-
-> מטרתי בפרק זה לבאר כי אריסטו אין לו הוכחה על קדמות העולם כפי השקפתו, ואינו טועה בכך כלומר: שהוא עצמו יודע שאין לו הוכחה על כך \[...] ואין לחשוב על אריסטו שהוא סבור שאותן הדברים הוכחה, כיאריסטו הוא אשר למד לבני האדם דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה \[...]
->
-> > רמב"ם, *מורה נבוכים* 
-
-אריסטו *לימד אותם לחשוב* - הוא יעשה טעויות כאלה? ראו איזו הערצה יש כאן בין השורות. 
-## הטוב כעניין שאליו שואף הכל
-
-
-!!! info ""
-	[אתיקה, ספר ראשון, פרק א' (ליבס)](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה_1)
-
-
-> כל אומנות וכל סוגיית מחקר, וכן כל עשייה ועיסוק, חזקה עליהם שהם שואפים למה שהוא טוב; בצדק הגדירו, אפוא, את הטוב, כאותו עניין שאליו שואף הכל.
->
-> > *פרק א', פתיח*
-
-כל פעולה מעצם הגדרתה, חורץ אריסטו, חותרת לאיזו תכלית, היא *הטוב* - מימוש אותה הפעולה. הכוונה היא לא ל*טוב* ו*רע* במובן הנורמטיבי, אלא למימוש התכלית שלשמה ננקטה, המטרה שבשמה היא התבצעה. 
-
-אבל יכול להיות שאריסטו מכוון *גם* לטוב במובן הנורמטיבי, ויכול להיות שמשם מגיע ההיסוס המסוים במשפט של אריסטו (*חזקה עליהם*). 
-
-בחלקו השני של המשפט מגיעה פתאום קפיצה גדולה - פתאום אנחנו מדברים על *הטוב* - טוב אחד - שאליו שואף הכל. מאיפה זה הגיע? נחזור לכך בהמשך.
-
-## הטוב המדומה
-
-> ואולי ייטען הטוען, שהכל שואפים אל הטוב המדומה, אך אין הם שליטים על דמיונם, וכפי שכל אחד עשוי מטבעו, כך הוא מדמה לו גם את התכלית.
-
-ואולי כל אחד שואף לטוב הפרטני שלו, כראות עיניו? כן מתבאר משהו מעבר ל*לכל פעולה יש תכלית* - אריסטו אומר משהו על טבע האדם ממש: לכל אחד יש *טוב* מסוים, שהוא מנסה מטבעו לממש. אבל האם הטוב ההוא פרטני לכל אדם, או *טוב* מוחלט, אובייקטיבי?
-
-## לא בהכרח טוב הוא?
-
-> אלה המשיבים שלא בהכרח טוב הוא, מה שהכל שואף אליו, אינם אומרים ולא כלום. שמה שנראה לכל איש ואיש, עליו אומרים אנחנו שכך הוא; והמערער אמונה זו, ודאי לא יצליח לומר דברים נאמנים יותר. שאיל ורק יצורים חסרי דעה היו שואפים לדברים האלה, היה טעם מה בטענה זו, אולם אם גם יצורים נבונים עושים כן, כיצד ייתכן שיש בה ממש? אך אולי גם ביצורים נחותים מצוי כוח טבעים כל שהוא המעולה מהם עצמם, והשואף לטוב המיוחד להם.
-> 
-> > עמ' 239
-
-לכל היצורים החיים  - חתולים, צמחים - יש כוח טבעי כלשהו, *מעולה מהם עצמם*, ששואף לטוב מסוים עבורם. אבל יצורים *נבונים* - קרי, בני האדם, שואפים למשהו קצת יותר מזה. 
-
-כאן אריסטו מפגין עצמאות מאפלטון. ב[פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה), למשל, הפילוסוף מוציא את ההמונים מהמערה ב[משל המערה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה#משל-המערה); ההדיוטות זקוקים לפילוסוף לסייע להם, והם עוד יהרגו אותו אחר כך. אריסטו מפגין לעומת זאת אמון מאוד בסיסי באדם מן השורה - הוא תמיד שואף אל הטוב, בכל מה שהוא עושה!
-
-
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למענה, ואם לא בכל דבר בוחרים אנחנו לשמו של דבר (שאם כן, נגיע בדרך זו עד אין סוף, וכל שאיפה תהא הבל וריק) -- אם אמנם יש תכלית מעין זו, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול. **והכרת התכלית הזאת, כלום לא תיוודע לה חשיבות עצומה גם לגבי חיינו, והיא תכשירנו לקלוע אל מה שדרוש, כקשתים שהמטרה לנגד עיניהם?** עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כללייים, להגדיר את טיבו.
->
-> > *ספר א', פרק ב'*
-
-
-בתחילת הפרק, אריסטו מתאר כמה סוגים של תכליות - תכליות לשם תכליות אחרות, ותכליות כשלעצמן - היררכייה כזו (מגדלים סוס כדי להילחם, נלחמים כדי לנצח, מנצחים כדי לחיות בשלום...). חייבת להיות תכלית *כשלעצמה*, שאליה כל התכליות שואפות - **הטוב מכל**; אחרת, לעולם לא יהיה סוף לשרשרת התכליות, והכל יהיה לחינם.
-
-ומהי התכלית הזו? יש דבר כזה בכלל? אריסטו מנסה לשכנע אותנו כאן בחשיבות *העצומה* של מציאת התכלית הזו. גם אם ממילא כל עשייה ועיסוק חותרים למשהו טוב, הנהרת הטוב הזו תאפשר לנו ראייה חדה יותר וחותכת יותר, שתאפשר לנו לדייק את המבט שלנו ולפעול בכונה תחילה. 
-
-במשל הזה יש יציאה נוספת כנגד אפלטון - אריסטו מציג את בני האדם כקשתים ש*כבר* יורים לעבר המטרה; הוא לא צריך ללמד אותם לצלוף, כמו אפלטון - רק לכוון אותם. 
-
-
-> יום אחד הוא שלב של חיים. כל חיינו מורכבים מחלקים, ממעגלים גדולים המקיפים קטנים יותר. מעגל אחד מקיף וחובק הכול, מלידה עד יום החיים האחרון, אחר מקיף את שנות הנעורים, אחר כולא בעיגולו את כל שנות הילדות. ךבסוף יש גם מעגל המכיל את כל הזמנים שמכפלתם בונה את החיים. מעגל צר מקיף חודש, מעגל צר יותר מקיף יום, אבל גם ליום יש התחלה וסוף, מעלות השמש עד שקיעתה.
->
-> אחר אומר שיום אחד זהה לכל הימים כי הם דומים זה לזה. בפרק זמן ארוך ככל שיהיה אין מה שלא תוכל למצוא ביום אחד - האור והחושך. בחלופות התיד של העולם, פעם נחסר היום, פעם מתמלא. על כן צריך לתכנן כל יום כאילו הוא הסוגר את השורות, משלים ומסיים את חיינו.
->
-> > סנקה, מכתבים ללוקיליוס, 12:6-8
-
-החיים, אומר סנקה, מורכבת מיחידות קטנות כחלק מכוליות גדולה. יש כאן מתח מסוים - כל יום בנפרד הוא עולם ומלואו (ויש להתייחס אליו כיום האחרון), אבל החיים הם יותר מגיבוב של ימים - יש להם מעגל שלם משלהם ומהלך משלהם. זוהי אותה האמירה שמציג אריסטו - יש לכל דבר תכלית, אבל יש תכלית-על, שהיא יותר מגיבוב של כל שאר התכליות.
-
-כניגוד, קטע פוסט-מודרני - 
-
-> כמעט בכל יצירה של קסטל-בלום יש אי-ודאות חריפה, מוטרפת, לגבי כל מיוצג שהקוראים מורגלים לייחס לו זהות מקורית ומובחנת... המלים בעולם שבו נעים גיבוריה של קסטל-בלום גולשות שוב ושוב ומתמצקות לכלל דברים, דברים מתאיידים בלי הרף למילים (203). אין קיום אובייקטיבי לדברים משום שקיומם מתייצר מיניה וביה.
-
-המילים מייצרות משהו במציאות, אבל המציאות חוזרת ומתאיידת שוב למילים - אין מציאות אחת, אלא נרטיבים.
-
-> נדמה שאפשר להשתעשע עם טקסט זה, אבל אי אפשר לקחת ברצינות את מה שהוא אומר (203). ... 'לקחת ברצינות',  לפי אופיר, הוא לסגל לעצמנו כקוראים את 'נקודת המבט' המפורקת של גיבורי הסיפור,... עולם שבוע נמחקות בקביעות עקבותיו של הסובייקט... הוא העולם בתוכו היא\אנו חיים (207). מי שלא מבין את זה, כך אומר אופיר, מרמה את עצמו: 'הקוראת מסוגלת לעמעם את תחושת האי-ודאות מפני שהיא משלה את עצמה בעניין יציבותן של הזהויות, מפני שאינה משלימה עם אובדן הזהויות כשהוא מוטח בפניה. כמו ילד אחרי ספר עצוב היא אומרת לעצמה, זה רק בסיפור, זה לא בחיים. אילו שיקרה לעצמה פחות היתה יכולה למצוא את עצמה במצבן של הדמויות של קסטל-בלום' (208)
->
-> > עדי אופיר על סיפורי אורלי קסטל-בלום
-
-זוהי תמונה ניגודית חריפה לתמונה של אריסטו - לדמויות אין זהות, ואין משהו אובייקטיבי שהן שואפות אליו; זוהי תמונת עולם בלתי-יציבה, ומטרידה. זאת לעומת אריסטו, שמציב תכלית אחת לחיינו, שאליה אנחנו שואפים ומכוונים כקשתים. 
-
-אריסטו מאמין שלתשובה *מהו הטוב מכל* יש תשובה מפורשת, אובייקטיבית, ברורה, שאפשר לגלות וחייבים לגלות. אין כאן מחשבה על אמת פרטנית וייחודית, כמו זו של קסטל-בלום - חייבים לשים את זה בצד, ולחתור בדחיפות לאותו *הטוב*. אריסטו מאמין שיש אמת, אובייקטיבית, שלא רק שאנחנו *יכולים* לגלות, אלא אנחנו כבר מטבענו *מנסים* לגלות - זוהי אמירה אופטימית עצומה. 
-
-אבל גם אריסטו מסתייג במידת מה. *עלינו לנסות, **לפחות בדפוסים כלליים**, להגדיר את טיבו*. אריסטו לא מתיימר לתת לנו מרשם מוכן: עדיין יהיו לנו סייגים ואי-בהירויות, אבל כן  נגיע לדפוסים הכלליים. *צדק זה טוב* - בזה אנחנו בטוחים. אבל מה זה *בדיוק* צדק? על כך קשה להתפלפל. 
-
-## הטוב העליון
-
-> בין הדברים המהווים את הידיעה האנושית כמו שהיא עכשיו, מעטים הם אלה השונים יותר ממה שאפשר היה לצפות מהם, או המציינים יותר את המצב הלקוי שעדיין נמצא בו העיון בנושאים היותר חשובים, מן הקדמה המועטת שהתקדמו בני-האדם בהכרעת המחלוקת בדבר אמת-המדה של הישר והבלתי-ישר. מן הימים הראשונים של הפילוסופיה מחשבה השאלה בדבר הטוב העליון, או, מה שהוא אות והדבר, בדבר יסוד המוסר, לבעיה העיקרית של המחשבה העיונית. בעיה זו העסיקה את שכלם של בעלי הכשרונות היותר מצוינים, ופלגה אותם לכתות ואסכולות הנלחמות בתוקף זו בזו, ולאחר יותר מאלפיים שנה נמשכים אותם הויכוחים. הפילסופים עדיין עומדים במערכה ומחזיקים באותם דגלי-המלחמה, ואינו נראה שהוגי-הדעות, או המין האנושי בכללו, קרובים יותר להסכם בענין זה מבאותו הזמן ש[הקשיב סוקראטס הצעיר לדבריו של פרוטאגוראס הזקן](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/תיאיטיטוס#הזיהוי-עם-פרוטאגוראס), והגן על תורת התועלתיות (אם הדיאלוג של אפלטון מיוסד על שיחה אמיתית) כנגד המוסר ההמוני של ה'חכם' ההוא
-> 
-> > מיל, *התועלתנות*
-
-בעת המודרנית, אומר [ג'ון סטיוארט מיל ב*תועלתיות*](/פילוסופיה/אתיקה#התועלתנות), אנחנו יודעים המון דברים חדשים - אבל דווקא בדבר הכי בסיסי - טוב או לא טוב, מוסרי או בלתי מוסרי - אין שום התקדמות בכלל! אנחנו עדיין בדיוק באותו הבוץ, כמו סוקראטס ואריסטו. 
-
-אבל בעצם, השאלה של מיל היא לא בדיוק השאלה של אריסטו. מהו יסוד המוסר? בתועלתנות, מיל כותב - 
-
-> המעשים הם ישרים במדה שהם נוטים להגדיל את האושר, ובלתי-ישרים במדה שהם נוטים ליצור את היפוכו של האושר[^1].
-> בהתאם לעקרון האושר הגדול ביותר, כפי שנתבאר למעלה, התכלית האחרונה שביחס אליה ולשמה כל שאר הדברים הם רצויים (בין שאנו חושבים על הטוב שלנו, בין על הטוב של אנשים אחרים), היא החיים החפשיים, עד כמה שאפשר, מכאב, והעשירים, עד כמה שאפשר, בהנאות, הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות.
-
-כלומר, מבחינת מיל, מעשה ישר, או טוב, הוא זה שמגביר את האושר של כולם, ולהיפך. זוהי *התכלית האחרונה*, המדהדת מאריסטו. 
-
-> הראיה היחידה שעל-ידה אפשר להוכיח שדבר מן הדברים נראה לעין, היא שבני-אדם רואים אותו למעשה. הראיה היחידה שעל-ידה אפשר להוכיח שצליל מן הצלילים נשמע לאוזן, היא שבני-אדם שומעים אותו; והוא הדין בשאר המקורות של נסיוננו. וכך, כמדומני, הראיה היחידה שאפשר לתת דבר מה הוא רצוי, הוא שבני האדם רוצים בו למעשה. \[...] אך מכיון שזו היא עובדה, יש לנו לא רק כל ההוכחה שמרשה לנו טבע הענין, אלא גם את כל מה שאפשר לדרוש כדי להראות שהאושר הוא דבר טוב; שאושרו של כל אדם הוא דבר טוב לאדם ההוא; ושהאושר הכללי הוא איפוא דבר טוב לקיבוץ של כל בני האדם גם יחד.
-
-
-מה כוונה להגביר את האושר? מיל מסתמך על הניסיון; רואים שזה מה שבני האדם רוצים - להימנע מכאב ולזכות בהנאה. לאור זאת מציב מיל את האושר כטוב העליון, בצורה מבוססת.
-
-אבל עדיין יש כאן פער מסוים בין מיל לאריסטו.
-
-> הראיה היחידה שאפשר לתת שדבר מה הוא רצוי, הוא שבני האדם רוצים בו למעשה.
-
-מיל מנסה לתת כאן הבחנה מדעית - אבל ההבחנה הזו מטשטשת את האפשרות שבני אדם *רוצים* משהו שהוא אינו *רצוי*; אין כל הבטחה שמה שבני האדם רוצים הוא אכן הטוב; מיל, לעומת זאת, מגדיר דבר *רצוי* ככזה ש*בני האדם רוצים אותו* - זה עניין אמפירי, שלא צריך להתפלסף עליו, וככה יוצאים מהבוץ של אלפיים שנה. הקישור הזה מטשטת את התהום העצומה בין *רצוי* במובן של *רוצים אותו* (Wanted) ל*רצוי* במובן של *ראוי לרצות אותו* (*Desirable*).
-
-
-> מכשלה אחת העומדת בדרכנו היא הטיפול הא-היסטורי העקבי בפילוסופיה המוסרית מצד הפילוסופים בני-זמננו הן בכתיבה על הנושא הן בהוראתו. עדיין אנו מתייחסים לעתים קרובות מדיי אל הפילוסופים של המוסר מן העבר כמשתתפים בפולמוס יחיד שנושאו כמעט אינו משתנה; כך אנו מטפלים באפלטון, ביום ובמיל כאילו היו כולם בני אותה תקופה, תקופתנו שלנו. הדבר גורם להפשטת הוגי דעות אלו מהרקע התרבותי והחברתי שבו הם חשבו ופעלו, וכך ההיסטוריה של הגותם מקבלת צביון שקרי של אי-תלות תרבותית
-> 
-> > אלכסנדר מקינטייר, *מעבר למידה הטובה*, 13
-
-
->  מי שמנסה להרצות את \[משנתו האתית של] אריסטו ומדבר בצורה מודרנית על כך וכך 'מוסרי', צריך להיות מאוד בלתי רגיש אם הוא לא חש כל הזמן כמו מישהו שהלסתות שלו יצאו איכשהו מאיפוס: השיניים לא מסתדרות זו מול זו לנגיסה הולמת
->  
-> > אנסקומב
-
-מקינטייר ואנסקומב עומדים על כך שיש כאן מעין שיח חירשים - הוא כמעט שאינו באותו הנושא. הטוב העליון שאליו פנינו נשואות הם החיים הטובים; אבל מהם החיים הראויים והטובים? אצל אריסטו, החיים האלו כרוכים כמובן בהיבטים אתיים, אבל קשה לצמצם אותם *רק* להיבטים אתיים. הפילוסופים המודרניים מתמקדים בהיבט האתי, כי לך תדע מה החיים הטובים של כל אחד - אבל זה בדיוק מה שדורש אריסטו: את החיים הטובים, ולא רק את המוסר. זו שאלה יוונית קלאסית - *מהם החיים הטובים*. האם האדם הטוב חי חיים טובים? אנחנו מקווים, אבל אין בכך הכרח - זו לא שאלה של *מה ראוי שאעשה עכשיו*...
-
-## מהי *אתיקה*?
-
-ה*אתיקה* האריסטותלית אינה בדיוק ספר על מוסר[^2]; *אתיקה* מגיעה מ*אתוס* - אופי, הרגל. המשמעות של *אתיקה* מזגזגת. גם מיל מדבר על אתיקה בתועלתיות, אבל היכן שמיל מחפש לדעת *מה המעשה הנכון*, לפי כמות ההנאה או הצער שיגרום לו, אריסטו טרוד בשאלה היוונית הקלאסית - *מהם החיים הטובים?* המעשה הנכון קשור בשאלה הזו, אבל הוא רק חלק קטן מהדיון.
-
-> כל אומנות וכל סוגיית מחקר, וכן כל עשייה ועיסוק, חזקה עליהם שהם שואפים למה שהוא טוב; בצדק הגדירו, אפוא, את הטוב, כאותו עניין שאליו שואף הכל. ואילו ברור שיש להבדיל בין שתי מיני תכליות: אלו נשארות בתחום הפעילויות למיניהן, ואלו הן תוצאות מסוימות החורגות מהפעילות שיוצרתן. ובכל תחום שבו מצויות תכליות הנבדלות מעצם העשייה, יקרות-ערך הן התוצאות יותר מהפעילויות עצמן.... \[וכן] עדיפות תכליתיהן של האומנויות הראשיות משל כל המשניות; שרק לשמן של הללו חותרים אנחנו גם אל אלה. **ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה**.
-> 
-> > פרק א'
-
-מי שמכין אוכפים לסוסים עושה זאת לשם הניצחון; מה שמטריד אותנו הוא לא המלאכה עצמה אלא התוצאות שלה - האוכף, והניצחון. אולם המטרות הראשיות - אותו ה*משהו* שאנחנו חותרים לעברו, כמו הזיכרון - התכלית היא הפעילות עצמה, ולא התוצר.
-
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למענה, ואם לא בכל דבר בוחרים אנחנו לשמו של דבר אחר (שאם כן, נגיע בדרך זו עד אין סוף, וכל שאיפה תהא הבל וריק), -- אם אמנם יש תכלית מעין זו, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.
-> 
-> > פרק ב'
-
-
-השאלה מתחדדת: מה אנחנו רוצים לברר? אותו משהו שערכו הוא בעצם הפעולה, רצוי כשלעצמו ולא בשמו של דבר אחר; זהו בקווים כלליים ה*טוב* שאנחנו דורשים.
-
-אבל האם זה נשמע לנו הגיוני - ש*כל* מה שאנחנו עושים הוא מעיין תירוץ כזה, משהו טפילי כזה לתכלית אחת בלבד? האם אנחנו באמת כאלה מוכווני מטרה, וחושבים ככה? הכנסת החיים שלנו למסגרת נוקשה כל כך, שיש לה תכלית אחת וכל השאר הוא רק הדרך אליה - זו השקפה די מדכאת!
-
-בעיה נוספת היא שאריסטו לא פורע את השטר שהוא עצמה מעלה - מהו המעשה הנכון? זו בעיה גדולה! החיבור כולו הוא חיבור פרקטי; מה נפיק ממנו אם לא מה לעשות? האם לא נוכל להבין איך לחיות *עכשיו*, ולא רק בשביל מטרה מסוימת?
-
-
-מסתתר בפתיח כשל לוגי נוסף. אריסטו קובע כי לכל עשייה יש תכלית. אבל מניין הגיע ההיקש ש*כל העשיות* מובילות לתכלית **אחת**? כל דרך מובילה למקום, אבל *כל הדרכים מובילות לרומא?* `כל דרך מובילה ליעד -> יש יעד שכל הדרכים מובילות אליו`? מי אמר?
-
-במשפטים האחרונים של פרק א', אריסטו מקהה במקצת את ה'עוקץ' באומרו - 
-
-> **ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה**.
-
-כלומר, *גם* אם הכנת האוכפים משרתת מטרה עליונה - *הניצחון* - יכול להיות לה ערך *גם* כשלעצמה *וגם* עבור משהו חיצוני לה; התמונה נהיית פחות מדכאת. *ובכל זאת*, אריסטו קובע כי כל התכליות חותרות לתכלית אחת עליונה.
-
-> Everybody able to live according to his own purposive choice should set before him some object for noble living to aim at -- either honor or else glory or wealth or culture -- on which he will keep his eyes fixed in all his conduct (since clearly it is a mark of much folly not to have one's life regulated with regard to some end).
-> 
-> > Eudamian Ethics, 1214b 6-11
-
-ב*אתיקה האיודמית*, אריסטו מתעקש שאנחנו *כן* זקוקים להבנה ברורה של דבר כלשהו שאנחנו חותרים אליו - תכלית עליונה. 
-
-> ואם כך הוא \[שיש תכלית אחת והיא הטוב והטוב-מכל] עלינו לנסות, לפחות בדפוסים כלליים,  להגדיר את טיבו \[של הטוב-מכל], ולקבוע איזה מדע מן המדעים, או איזה מקצוע מן המקצועות, יקנה לנו את הכרתו. הדעת נותנת, שיהא זה עניינו של אותו מדע שהוא ריבוני וראשי ביותר; וממילא ברור שזו היא תכונת המדע המדיני; שהלה קובע איזה הם המדעים הדרושים במדינות, ואיזה הם האנשים החייבים בלימוד של מדע פלוני ואלמוני, ועד איזה של של שלביהם. והלא רואים אנחנו בעליל שגם המקצועות המכובדים ביותר כגון האסטרטגיה, הכלכלה והרטוריקה, סרים למשמעתו של המדע המדיני. ובאשר הלה נזק,, אפוא, לשאר המדעים שיש בהם משום עשייה, ואף מצווה לנו לעסוק בכמה מהם ולהימנע מאחרים, נמצא שתכליתו שלו כוללת גם את זולתו; ומכאן שתכלית המדע המדיני אינה אלא 'הטוב' בתחום האנושי.
-> 
->  <small>שאף אם הפרט והמדינה תכליתם אחת ויחידה, הרי ברור שנעלה ומושלם יותר התפקיד להשיג את התכלית למדינה ולדאוג לקיומה של זו. אמנם אין לזלזל גם בהשגת התכלית לאדם אחד בלבד, אך מושבח ואלוהי יותר הוא להשיגה בשביל אומה מן האומות ובשביל מדינות.</small>
-> > 16
-
-אריסטו קושר כאן קשר בלתי-נתיק בין **האתיקה** ל**פוליטיקה**[^3] - אותה *התכלית האחת* יכולה לחרוג מעבר לפרט לטובת הכלל. ואכן, ה*אתיקה* היא מעין מבוא ל*פוליטיקה* של אריסטו - שממשיכה את אותו קו המחשבה הרציף, לעבר נקודה אחת - הטוב האנושי. 
-
-האם אין כאן פגיעה בערכו של היחיד - האושר של הפרט הוא משני לאושר של המדינה? אליעזר חושב שלא; הטוב של הרבים טוב יותר רק משום שהם יותר פרטים. אם אדם אחד מגיע לשלמות, זה דבר גדול; אבל אם מנהיג מביא אומה שלמה לכדי שלמות - הרי שזה בהכרח *יותר* גדול.
-
-> כשם שלגבי מחלל, פסל או אומן כל שהוא, או בדך כלל לגבי מי שמתייחד לו פועל[^4] או עיסוק מסויים, נראה שטובם והצלחתם ישכנו בתוך פועלם זה, הרי אם אמנם גם לאדם באשר הוא אדם נועד פועל מה, ניתן לחשוב שגם דינו כך. וכלום הנגר והסנדלר יש להם פעלים ועיסוקים, והאדם אין לו, ומטבע ברייתו הוא חסר פעולה? או ההיפך הוא נכון, וכפי שברור, שעין, יד, רגל וכל אבר ואבר נועדה להם פעולה מסויימת, כן עלינו להניח שבנפרד מכל הפעולות האלה נועד גם לאדם פועל מה? ומה זה יכול להיות? ... חיותו הפעילה של אותו יסוד שבאדם שבו נמצא הגיון המחשבה. ... בתחום הטנושי הטוב הוא פעילות שנשמת האדם בתצענה בסגולתה המיוחדת.
-> 
-> > פרק ז'
-
-
-בדיוק כמו שחלילן או לאמן יש *פועל* שמגדיר אותם - לחלל, או ליצור אומנות - שההצטיינות בו היא תכליתם - כך, אומר אריסטו, גם האדם, לכאורה בשאלה אבל ברעש גדול. אך זה יעלה על הדעת שלתפקידים מסוימים יש תכלית, *ולאדם* לא?
-
-אריסטו מגדיר בפנינו את הפעולה הזו - 
-
-> חיותו הפעילה של אותו יסוד שבאדם שבו נמצא הגיון המחשבה
-
-
-האדם הוא *היצור החושב*, חי מדבר (הגדרה אריסטותלית). טובו והצלחתו, אפוא, שוכנים בפעילות מחשבתית-תבונית. 
-
-> כיוון שכל הכרה וכל עיסוק שואפים למה שהוא טוב, מה היא אותה מטרה \[...] ואיזהו שיא כותרתן של כל הטובות הניתנות להגשמה? והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; \[...] אין זה אלא האושר, ושם אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים.
->
-> > ספר א', פרק 4 
-> 
-> <small>\[האושר] הוא יסוד ראשוני; שהלא לשמו עושים כולנו מה שנעשה, ובאשר הוא יסוד הטובות וסיבתן (פרק 12, עמ' 36)</small>
-> 
-> נחזור נא, אפוא, לטוב המבוקש וננסה לעמוד על טיבו... מכאן שאם ישנה תכלית לכל הדברים שאנו עושים אותם, תהיה זו הטוב שניתן להשיגו בפועל, ואם יש כמה תכליות מעין אלו, תהיינה הן מיני הטוב שניתן להשיגם בפועל.
-> 
-> > ספר א', פרק 7
-> 
-> בדרך אחרת הגיע, אפוא, דיוננו לאותה נקודה עצמה; אך עלינו להשתדל להציגה ביתר בהירות.
-
-כלומר, *חיים מוצלחים* הם אלו שמכוונים לא לכל סתם-מטרה, אלא **לאושר**. ועתה, אריסטו מחפש את *הפעילות* של אותו האושר. 
-
-> נותר לנו להתוות בקווים כלליים את טיבו של האושר שהוא לפי הנחתנו התכלית לכל מעשי האדם. דיון זה יהיה מרוכז יותר, כשבתחילה נסכם מה שכבר נאמר קודם לכן.
-> 
-> > ספר י', פרק 6
-
-ראו כמה מכוונת-מטרה ומסודרת הכתיבה של אריסטו - הוא רץ עם אותו חוט המחשבה ברצף לכל אורך ה*אתיקה*. 
-
-> אם נניח כי הקיום, השלווה, במלה אחת האושר, הוא עיקר תכליתו של הטבע ביצור שיש לו תבונה ורצון, נמצא כי הטבע היה אוחז בטכסיס רע מאד, אילו בחר את את תבונתו של היצור לשליח לכוונתו זו. מפני שכל הפעולות שהיה לו ליצור **לעשות** לשם תכלית זו וכל חוקת התנהגותו היו מותוות לו בדיוק רב יותר על ידי האינסטינקט \[...]. למציאות התבונה תכלית אחרת ונשגבה הרבה יותר, אשר בה, לא באושר, תעודה התבונה העיקרית, ואשר מפניה \[...]  צריכה להידחות ברובה התכלית הפרטית של האדם.
-> 
-> > [קאנט](/פילוסופיה/חדשה/קאנט), [הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות](/פילוסופיה/אתיקה#הנחת-יסוד-למטפיזיקה-המוסרית), 21-24
-
-קאנט מתקומם כנגד אריסטו[^5] שמציב במוקד הפילוסופיה המוסרית שלו את האושר; האושר אינו התכלית, אומר קאנט - אחרת האדם יכל להיות אינסטינקטיבי ככל בעלי החיים, והתבונה הייתה סתם גזירה רעה. 
-
-!!! warning "אושר? פרות! פרות מאושרות! למה לנו לסבול להיות אדם?"
-
-קאנט, כמו מיל, מחפש את אמת המידה למעשה הנכון; בכתביו הוא מחפש את החוק הכללי, שלפיו ראוי לשפוט מהו מעשה נכון. 
-
-אבל שוב - זהו לא המוקד של אריסטו; אריסטו מחפש את החיים הטובים, ולא את המעשה הנכון. 
-
-> נראה שמרבית בני האדם, והפשוטים שבהם, מזהים את 'הטוב' ו'האושר' עם העונג, -- ונוכח אורח חייהם אין שוום תימה בכך, שאמנם נמשכים הם אל חיי ההנאה. הלא בסך הכל קיימים שלושה דפוסי חיים עיקריים: חיי ההנאה שנזכרו זה עתה, החיים המדיניים וחיי העיון. והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות; אלא שיש בידם להצדיק בחירה זו, כיון שרבים מבעלי השררה הולכים בדרכיו של סרדאנאפאלוס[^6]. ואילו אותם המשכילים שהם אנשי מעשה חזקה עליהם שהם מזהים את האושר עם הכבוד, שהרי הכבוד כמוהו כתכלית החיים המדיניים; אולם ברור שהוא שטחי מכדי להוות אותה תכלית שהיא מבוקשנו; שלפי כל הנראה הוא יותר עניינם של חולקי הכבוד משהוא עניינו של המכובד; ולבנו אומר לנו שהטוב הוא דבר-מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו. ויתר על כן, דומה שהרודפים אחר הכבוד עושים כן למען יהיו בטוחים שאמנם טובים הם; שהרי הם מבקשים את הכבוד מידי הנבונים, ובקרב אנשים שמכירים אותם, ובשל סגולתם הטובה. מתוך כך ברור שהסגולה הטובה עדיפה מן הכבוד, ואולי ייתכן שמי שהוא יראה בה בזו, ולא בכבוד, את תכלית החיים המדיניים. \[...] דפי החיים השלישי הוא חיי העיון, ועוד נדון באלה בהמשך הרצאותינו.
-> 
-> > פרק ה', עמ' 19-20
-
-שימו לב, קודם כל, שאריסטו עדיין עוסק ב*מהם החיים הטובים* - הוא לא מחפש משהו *מחוץ* לחיים או לפעולות, אלא את הפעילות הנכונה ביותר. 
-
-את חיי ההנאה אריסטו מנפנף מיד - זה מה שאנו חולקים עם הבהמות, ולכן אלו חיים כשל בהמות; הם לא מדגישים את מה שהופך אותנו לבני אדם - התבונה. 
-
-את החיים המדיניים אריסטו מבטל, משום שהכבוד הוא דבר *חיצוני* לנו; הרודפים אחר הכבוד עושים זאת, אומר אריסטו, כדי לאשרר את הטוב שלהם עצמם. אנשים שמחפשים כבוד רוצים להיות בטוחים שהם באמת טובים - דבר חיובי אמנם, שכן הם מחפשים כבוד מאנשים *שהם עצמם מכבדים* ומעריכים, אבל לא קולע לאותו הדבר הבלתי-נפרד מהפעולה שלנו.  החיים המכובדים הם ראויים, אבל לא יורדים לעומק הפילוסופי של *החיים הטובים* באמת.
-
-
-מה שאריסטו מחפש הוא את **הסגולה הטובה** - אנשים מחפשים כבוד כדי להיות בטוחים בסגולה הטובה שלהם, ולכן מן הסתם שהסגולה הטובה היא המוקד. כלומר, אנחנו מחפשים את החיים התבוניים, ואלו חיים על פי הסגולה הטובה[^7]. כלומר, החיים המדיניים - חיי המעשה - הם טובים, אבל לא הטוב המוחלט.
-
-> Human life is not important enough for humans to spend their life on.
-> > Nagel
-
-
-ומהי התכלית של חיים אלה?
-
-> עדיפות תכליותיהן של הראשיות משל כל המשניות; שרק לשמן של הללו חותרים אנחנו גם אל אלה. ומבחינה זו אין הבדל אם תכלית תכלית העשייה היא הפעילות עצמה, או דבר אחר הנפרד ממנה, כבאותן האומנויות שנזכרו זה עתה 
-> 
-> > פרק א'
-> 
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למעה, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.
-> > פרק ב
-> 
-> והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; \[...] אין זה אלא האושר, ושום אדם אינו מבחים כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים
-> 
-> > פרק ד'
-> 
-> הטוב הוא פעילות שנשמת האדם תבצענה בסגולתה המיוחדת.
-> > פרק ז'
-> 
-> צדקתנו בראותנו את 'התכלית' בפעולות ובפעילויות מסוימות; כמעט הגדרנו את האושר כחיים טובים ופעולה צלחה. \[...] פעילות המבוצעת לפי 'סגולת הטוב' משתייכת לסגולה זו.
-> > פרק ח'
-> 
-> פעילותו של \[השכל], כשהיא מתנהלת לפי הסגולה המיוחדת לו, ניתן לומר עליה שהיא האושר המושלם. וכבר נאמר, שפעילות זו היא עיונית.
->
-> > ספר י'
-
-
-בראש היררכיית התכליות אריסטו מציב את ה**אושר** - **ευδαιμονία** (אאודיימוניה), שהוא לא משהו *מחוץ לחיים* - אלא מצוינות בחיים עצמם. מצוינות זו היא מימוש באופן הטוב ביותר של מה שמאפיין אותנו יותר מכל כבני אדם - החשיבה והתבונה. 
-
-התבונה אמנם משחקת תפקיד גם בחיים המעשיים ומממשת אותנו גם שם, אבל הכוונה של אריסטו היא שחיי האושר הם שימוש **עיוני** בתבונה. זו תפנית שאריסטו מכניס בספר העשירי, ועלינו לברר כיצד היא מתיישבת עם שאר ה*אתיקה*.
-
-> לכבי כל תכונות האופי שהזכרנו, כמו בכל שאר העניינים, קיימת מטרה מסויימת שבעל הגיון המחשבה ישוונה לנגד עיניו ויגביר או ירפה את פעילותו בהתאם למטרה זו, וכן ישנו קנה מידה לאותם המצבים הממוצעים שלפי טענתנו הם מצויים בין יתיר והחסיר, באשר הם תואמים את שיקול ההגיון הנכון. ואמנם כשאנו מתבטאים כך, הרינו אומרים את האמת, אבל איננו מבהירים אותה די הצורך. שהרי גם בשאר העיסוקים שלגביהם קיים מדע עיוני, ניתן היה להתבטא כך ולומר, לפי האמת, שאין לעמול בהם ואין להרפות מהם לא יותר מדי ולא פחות מדי \[...] אלא לפי צו ההגיון הנכון. אולם מי שתהיה בידו עצה זו בלבד, לא יחכם מעבר לזה, והוא לא ידע, דרך משל, לאילו תרופות עליו להזדקק, אם ייאמרו לו: 'לכולן שחכמת הרפואה מצווה עליהן, ולפי שיטתו של בעל החכמה הזאת.' מכאן שגם לגבי תכונות הנפש אין להסתפק בדברי אמת, אלא צריך גם להגדיר מהו אותו שיקול נכון של הגיון, ואיזה הוא קנה המידה שלפיו יקבע את אשר יקבע.
-> > ספר ו', פרק 1'
-
-
-אריסטו קובע שלכל תכונה יש קנה מידה מעשי - מתי היא יותר מדי ומתי היא פחות מדי; אולם *מהי* המידה הנכונה, זה כבר דבר שצריך לגלות באמצעות התבונה - *תהיה נדיב* למשל זה לגמרי באוויר. 
-
-> לא בכל הסוגיות אפשרי הוא לחתור במידה שווה אל קיבעות מדויקות... בבואנו אפוא להרחיב את הדיבור על דברים שכך טיבם ועל סמך הנחות שכך טיבן, תנוח דעתנו אם אך נצליח להתוות את האמת בצורה מחוספסת וכללית, וכיוון שאנו מדברים על דברים כמות שהם בדרך כלל, ויוצאים מהנחות שבדרך כלל נכונות הן, עלינו להסתפק גם במסקנות שהתיינה עשויות כך. ברוח זו, אפוא, צריכה שתתקבל כל קביעה שתיקבע להלן. דרכו של איש מחונך היא לדרוש את הדיוק בכל סוגיה וסוגיה רק באותה מידה אשר טבע הנושא מאפשר אותה. ברור כשם שאצל המתמטיקאי אין להסתפק בדברים המשברים את האוזן, כך אין לדרוש הוכחות חותכות מפי הנואם.
-> > עמ' 17
-
-
-אריסטו לא מסתפק בלהגיד לנו, *תהיו הגיוניים*; אולם, הוא גם לא מתיימר לתת לנו הוכחות בדיוק ובהכרח מתמטיים, כמו שהפילוסופים המודרניים של המוסר מבקשים לעשות. 
-
-אבל אם לוקחים את אמת המידה האריסטותלית בפיה - *האושר הוא חיי העיון* - אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים מוזרים. נגיד ואני יושב וקורא אריסטו ומישהו צועק *הצילו!* מחוץ לחלון; האם לעזור לו ישרת אותי בחיי האושר שלי? לא ברור - אולי כדאי לי סתם לשים אטמי אוזניים.
-
-
-> נחזור נא, אפוא, לטוב המבוקש וננסה לעמוד על טיבו... מכאן שאם ישנה תכלית לכל הדברים שאנו עושים אותם, תהיה זו הטוב שניתן להשיגו בפועל, **ואם יש כמה תכליות מעין אלו, תהיינה הן מיני הטוב שניתן להשיגם בפועל.**
-> > פרק ז'
-
-אותה תכלית **חייבת להיות ברת השגה**.
-
-> בלא ספק ישנן כמה וכמה תכליות, ובמקצתן - כגון אושר, חלילים, וכל הכלים למיניהם -- בוחרים אנחנו לשמן של תכליות אחרות, ברור שלא כולן יש בהן משום שלמות. ואילו הטוב מכל חזקה עליו שהוא דבר מושלם. אם יש, אפוא, רק תכלית אחת שיש בה משום שלמות, תהיה זו מבוקשנו, **ואם ישנן כמה**, יהא מבוקשנו **המושלמת ביותר שבהן**. והלא דבר ששואפים אליו בשל עצמו, ייקרא בפינו מושלם יותר מזה ששואפים אליו לשמו של דבר אחר, **ודבר שלעולם לא יבחר בו אדם לשמו של דבר אחר, הריהו מושלם יותר מואתם הדברים שבוחרים בהם הן בשל עצמם הן לשם זולתם; ובמלוא מובן המלה המושלם הוא אותו ענין שתמיד בוחרים בו בשל עצמו, ולעולם לא לשמו של משהו אחר.** לפיכך נראה ששלמות מעין זו מיועדת בראש וראשונה לאושר, שהרי **בו נבחר תמיד בשל עצמו, ולעולם לא לשמו של משהו אחר**. ואילו כבוד, הנאה, שכל וכל סגולה טובה -- באלה אמנם נבחר גם בשל עצמם... אך גם נבחר בהם למען האושר, שכן סבורים אנחנו שמכוחם נגיע לידי חיים מאושרים. מאידך גיסא, איש אינו בוחר באושר לשמם של הדברים הללו, או של כל דבר אחר.
-
-
-האושר אינו הדבר היחיד שבוחרים בו בשביל עצמו - כבוד, הנאה, שכל וכל סגולה טובה גם הם **אוטארקיים** (αὐτάρκεια)- מספיקים בעצמם; אולם הם כולם עדיין משרתים את התכלית המושלמת ביותר, היא *האושר* - משום שהם נעשים לשמו של האושר, והאושר אינו נעשה לשמו של שום דבר אחר.
-
-> וגם אם ניקח את תכונת האוטארקיה לנקודת מוצא, נגיע בלא ספק לאותה תוצאה; שהטוב המושלם חזקה עליו שיהא 'מספיק לעצמו'. \[...] ועכשיו נגדיר את האוטארקיה כאותו מצב שבלא תוספת מן החוץ גורם לכך שהחיים יהיו רצויים ולא יחסרו מאומה.
->
-> תכונה זו אנו מייחסים לאושר, ויתר על כן סבורים אנחנו ש**בלא שיימנה אף הוא עם הדברים הטובים, הריהו רצוי יותר מכולם. שאילו נמנה אף הוא במניינם, ברור שבהתווסף אליו אך הפעוטה שבטובות, ייעשה בשל כך רצוי יותר משהיה תחילה;** שהרי בתוספת מעין זו יהא משום הטבת יתר של האושר, והטוב יותר הוא לעולם גם רצוי יותר. -- נמצא, אפוא, שהאושר הוא דבר-מה מושלם ומספיק לעצמו, והוא התכלית שכל מעשינו מכוונים אליה.
-
-חיי הנאה וחיי הפוליטיקה כוללים יותר מהנאה ומפוליטיקה - הם לא אוטארקיים; והעיון? האם אנחנו יכולים להגיד שהחיים האלו מספיקים לעצמם? אם נתייחס לחיים אלו כ*סגנון* חיים, אולי כן.
-
-האושר עומד בכל הקריטריונים שמציב אריסטו לתכלית העליונה - הוא לא משרת שום דבר, והוא אוטארקי. אבל איך מציבים אותו ביחס לשאר הטובים האחרים?
-
-!!! info "[מאמר - אקריל על אאודיימוניה](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Ackrill.pdf)"
-
- מבין את האושר לא כתכונה נפרדת, אלא כסך כל המרכיבים האלה: במשחק כדורגל, הבעיטה לא עומדת ביחס למשחק - היא חלק מהמשחק ממש, המימוש שלו; באופן דומה, אקריל מפרש את המשפט הזה כזה שסך כל החלקים האלו - הסגולה הטובה, חיי הפוליטיקה, וכו' - הוא האושר, ולכן הרכיבים טובים והאושר מספיק לעצמו - שכן הוא סכום הדברים כולם!
-
-!!! info ""
-	אני מחפש **חופשה מהנה** באתונה. דברים כמו לבקר באקרופוליס או באגורה לא ניצבים *ביחס* לחופשה מהנה - אני לא הולך אליהם *כי* חופשה מהנה - הם **חלק** מחופשה מהנה - חופשה שבה ביקרתי באקרופוליס ובאגורה היא מימוש של חופשה מהנה.
-	
-	![vacation](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/vacation.jpg)
-	<small>חופשה מהנה?</small>
-
-> אף אל פי כן נראה... שהוא \[האושר] זקוק גם לטובות החיצוניות; שמן הנמנע, או לא קל הוא, לעשות מעשים נאים כשאתה מחוסר אמצעים; שהרבה דברים עושים אנחנו על ידי ידידים, כסף וכוח מדיני המשמשים כלים בידינו. ויש מהטובות החיצוניות -- כגון יחוס משפחה, ילדים הגונים ויופי -- אשר היעדרן מקפח את האושר.
-
-
-אבל רגע! הרגע אמרנו שהאושר מחזיק בפני עצמו. ופתאום הוא תלוי בטובות חיצוניות? יכול להיות שהפירוש של אקריל מספיק; האושר הוא סך כל הדברים האלה, ועומד עליהם. אבל יש משהו מאוד מאכזב בפרשנות הזו - האושר הוא בסך הכל גיבוב של גורמים; למה לדבר בכלל על האושר ולא על הגורמים? חשוב לדעת שאפשר לגלם את האושר בהרבה דברים, אבל נדמה שאנחנו זקוקים למשהו **אורגני** יותר כדי לפרש את האושר.
-
-> \[האושר] הוא יסוד ראשוני; שהלא לשמו עושים כולנו מה שנעשה, ובאשר הוא יסוד הטובות וסיבתן.
-> 
-> > פרק יב'
-
-> We shall now consider how to make sense of the notion, just now taken for granted, that some one specific good, is, so to speak, **the** good in the good or happy life. For given that such a life must include many other things and many other goods (what some of them are, Aristotle will explain later, and why), how can we claim that on is preeminently the good of that life when each is necessary for tis being happy? No one of them is more necessary than the others, since the absence of any renders the life less than happy; hence non is closer than another to being sufficient for the happy life.
->
-> Sarah Broadie, 27.
-
-החיים הטובים כוללים הרבה מאוד טובות ומצבים אחרים - הרי בחייאת, אני גם ישן בחיים הטובים - איך מציבים טוב מסוים בתור *ה-* טוב לחיים הטובים? הרי בלי כל אחד המטובים האחרים החיים הטובים לא יהיו טובים (נראה אתכם חיים טוב עייפים); אז למה שאקדש טוב אחד מעל לטוב אחר?
-
-> אדם עשוי לרצות להשיג דברים רבים בשביל עצמם, ובכל זאת ייתכן שיש רק דבר אחד בחייו שבלעדיו הוא היה מאבד כל עניין בהשגתם. אין זה בהכרח משום שיש לדברים האלה איזה קשר מיוחד עם הטוב המרכזי \[קרי, שהם נעשים לשמו או למענה של הטוב המרכזי], אלא פשוט מחמת העובדה ששום דבר אינו בלי לפחות היתכנותו. העמדה המעשית כלפי הטוב המרכזי הזה אינה צריכה להיות יותר מאשר הימנעות מעשיית דברים שמסכנים אותו. לאורפיאוס, החיים בלי אורידיקה חסרי משמעות, אבל אין פירוש הדבר שכל דבר שהוא עשה בעת שהיא היתה עדיין על פני האדמה נעשה למענה במובן הצר.
-> > ברודי, 32
-
-[אורפיאוס](https://en.wikipedia.org/wiki/Orpheus) לא עשה *כל* דבר בחייו בשביל [אורידיקה](https://en.wikipedia.org/wiki/Eurydice) - הוא לא אכל צהריים או הלך לישון בשבילה. אבל כשאורידיקה ירדה לשאול, אורפיאוס איבד טעם לחייו - היא הייתה *העיקר*. תשובתה של ברודי היא שאפשר לבודד את *ה-* טוב בתור ה**טעם** - הדבר שהיעדרו ממוטט את החיים האושרים, למרות כל הטובים האחרים.
-
-> The happy person must be in need of nothing because happiness makes one's life in need of nothing. But notice that Aristotle's definition does not say that happiness itself contains all goods. We will see that a single good (such as contemplation) can by itself make a life choice-worthy and in need of nothing, even when that good is not all-inclusive
-> > Kraut
-
-## טיעון ה*ארגון* ἔργον
-
-אריסטו טוען שהמצוינות של דבר היא בפועלו.
-
-*ארגון* הוא מה שדבר עושה שהופך אותו למה שהוא. העין היא עין כי הוא רואה; עין טובה היא עין רואה, ועין לא טובה היא עין לא רואה. עין שרואה יותר טובה יותר מעין שרואה פחות.
-
-- טובו והצלחתו של האדם שוכנות בפועלו המיוחד\המייחד
-- טובו והצלחתו הם המימוש ה**מעולה** של פועלו המיוחד
-- מימוש מעולה תלוי בסגולה הטובה: הטוב הוא פעילות שנשמת אדם תבצענה בסגולתה המיוחדת
-- פועלו המיוחד הוא חיותו הפעילה של היסוד באדם שבו נמצא הגיון המחשבה - שיקול דעת.
-
-דבר ***טוב*** מסוג מסוים הוא זה שיש לו את ***הסגולה*** שמאפשרת לו לבצע את  ***תפקודו*** היטב (פקולוק).
-
-ובכן, מה הוא באמת טבעו של האדם? האם באמת **טבעו** יכול להיות המפתח לשאלת **טובו**?
-
-> אין זה הבדל של מה בכך, אם ייתפס הטוב-מכל כדבר קנוי או כדבר שכל מציאותו היא בשימושו, כלומר \[אם ייתפס הטוב-מכל] כדבר שנמצא במצב של מנוחה או כפעילות. שכן תבונה יכולה להיות קיימת מבלי ליצור כל שהיא, כגון בשעת שינה או בשעת בטלה מסוג אחר, אך לי כן הפעילות שבהכרח תפעל, ותעשה חיל; וכדרך שבאולימפיה לא היפים והחזקים ביותר ייעטרו בזרים, אלא המתחרים - שהרי עם אלה נמנים המנצחים --, כך גם לגבי טובות החיים ושבחיהם: רק העושים יזכו בהם.
-> 
-> > פרק ח'
-> 
-> בתחום האנושי הטוב הוא פעילות שנשמת האדם תבצענה בסגולתה המיוחדת \[...] ויש להוסיף בהגדרה זו שהפעילות צריכה שתימשך בחיי-אדם שיארכו עד כדי שלימות-מה, שכשם שלא סנונית אחת, ולא יום אחד, מביאים את האביב, כן לא יום אחד, ולא פרק זמן פעוט, יעשו את האדם מבורך ומאושר.
-> 
-> > פרק ז'
-
-
-כדי להגיד שמישהו מימש את הטוב בכל, נדרש **מימוש פעיל** - להתחרות, ולפעול לאורך זמן; זו, קובע אריסטו בד-בבד עם הצגת האושר, הדרך לחיים הטובים.
-
-
-> Neither a conjunctive nor a disjunctive view about Eudaimonia is adequate to these facts. The supreme good for man must be measured in terms of that around which all other human functions are organized.
-> 
-> > Nagel
-
-
-הטוב עבור האדם דורש מכלול מסוים של דברים, מאורגנים בצורה מסוימת סביב ליבה יציבה. 
-
-> אם כלב יכול היה לרוץ, לנבוח ולראות מבלי לאכול הוא היה עדיין כלב (בלתי רגיל ככל שיהיה), בעוד שאילו הוא יכול היה רק ליזון, הוא היה רק מין ירק שמעוצב אופן מוזר. \[...] מטעם זה חייו הפעילים של כלב (ריצה, נביחה וכו') יכולים להיחשב 'גבוהים' יותר מתזונה, מה שמגדיר את בעל החיים \[הזה] ומה שניצב בראש המדרג של תפקודיו הגופניים ופעילויותיו הכלביות.
-> 
-> > וילקס
-
-ברור שלאכול, לרוץ וכדומה הם הכרחיים לתפקודי כאדם; בלי לאכול אין חיים טובים. אולם, ברור שגם יש כאן מדרג, גבוה יותר מחיבור פשוט - אכילה היא לא מהותית להיותי אדם כמו חשיבה.
-
-> כישורי החיים של אורגניזם מורכב אינם כולם על מישור אחד: כמה מהם משמעים לתמיכה באחרים. \[...] תיאורים של חיים אנושיים במישור הגבוה ביותר מעמיד את כל התפקודים האחרים בעמדה תומכת ביחס לפעילות הרציונלית. \[...] תבונה, למרות תרומתה המתמשכת לתפקודים הנמוכים יותר, היא מה שמגדיר את החיים האנושיים.
->
-> > נייגל
-
-
-במדרג הזה יש היזון חוזר - התבונה תומכת בתפקודים הנמוכים כשם שהתפקודים הנמוכים תומכים בתבונה. ולמרות זאת, תבונה היא מה ש**מגדיר** את החיים האנושיים.
-
-### כשל נטורליסטי?
-
-> בכל שיטת מוסר שבה נתקלתי עד כה, תמיד הבחנתי בכך שהמחבר נוקט זמן-מה בדרך הרגילה ומבסס את מציאות האל, או מציג דעות בנוגע לענייני האדם; והנה לפתע פתאום אני מגלה שבמקום הרכבת המשפטים הרגילה באמצעות הוא והוא אינו, איני נתקל בשום משפט שאינו מקושר עם מן הראוי או מן הראוי שלא. שינוי זה סמוי הוא, ואף-על-פי-כן יש לו משמעות מכרעת. כיוון שמן הראוי או מן הראוי שלא זה מבטא איזה יחס חדש או קביעה חדשה, מן ההכרח שהוא יצוין  ויוסבר; ויחד עם זאת שינתן נימוק למה שלגמרי מעבר להשגתנו והוא: כיצד יכול יחס זה להיגזר מיחסים אחרים, השונים ממנו בתכלית. ואולם מכיוון שהמחברים אינם נוקטים בדרך כלל אמצעי זהירות ממין זה, ארשה לעצמי להמליץ עליו לקוראים: משוכנעני שתשומת-לב מזערית זו תערער את כל שיטות המוסר ההמוניות.
-> 
-> > דוויד יום, *בעיות בפילוסופיה של המוסר*
-
-
-יום עומד על כשל נטורליסטי - אי אפשר לגזור ערכים מעובדות. אולם, אליעזר עומד על כך שה"כשל" תלוי בהבנת מושג ה*טבע*.
-
-> (יובל נח הררי)
-
-
-כחלק מהמפכה המדעית, הפילוסופים האמפריציסטים (וגם חלק מן הרציונליסטים), ובראשם יום, מגרשים מן הטבע את התכליות של אריסטו. אולם קשה להתכחש לכך שיש לב "טוב" (לב שעובד) ולב "לא טוב" (לב שלא עובד). האם נכון לגרש לגמרי את התכלית מהטבע?
-
-כל אלו עדיין מקבלים את ה*ארגון* במובן הפשוט - כשר להגיד שה*ארגון* של אלקטרון הוא לדחות מטען שלילי ולקבל מטען חיובי. אבל מרגע שגוררים פנימה *רציונל* ונורמות חברתיות - (האם טוב שזה מה שהוא עושה?) - יום וחבריו מתקוממים. אליעזר סבור שאלו אמירות פשטניות, שלא קולעות לדקויות שבדברים - יש דברים שאנחנו תופסים מלכתחילה בצורה נורמטיבית. כלומר, יום מסכים שיש מוסר, **אבל לא מוכן לקבל שזה קשור בטבע**. אצל אריסטו, מנגד, טבע האדם והתבונה הם עניין אתי מובהק.
-
-### מן הטבע
-
-> מבחינת מה מצויות כל תכונות האופי בבעליהן מן הטבע; שכן מיום הלידה הרינו צדיקים ומרוסנים ואמיצי לב ובעלי שאר הסגולות; ואף על פי כן מבקשים אנחנו את הטוב האמתי במה שהוא אחר, ודורשים שהסגולות הללו תהיינה מצויות באדם באופן שונה מזה. שהרי הכשרים הטבעיים מצויים גם בילדים ובבעלי החיים, אלא ששם, באין עמהם שכל, ברור שהם מביאים נזק. כשם שגוף חזק שמתנועע בהיותו נטול חוש הראייה סופו למעוד ולהיחבט בחזקה, כן לא יקשה להבין שגם כאן זה הדין. אולם אם בעל הכשרים ישיג לו שכל, יוכר ההבדל בפעולות שיפעל, וכושרו הטבעי, אף על פי שידמה למה שהיה קודם לכן, ייהפך אותה שעה לסגולה טובה של ממש.
->
-> > עמ' 155
-
-כבר כשהם תינוקות קטנים, יש אנשים אמיצים יותר ואמיצים פחות, שמחים יותר ושמחים פחות - חלקם צורחים ובוכים כל הזמן, וחלקם מבסוטים; חלקם מסתערים קדימה כל הזמן, וחלקם פחדנים. אולם בלי *שכל*, התכונות האלו - גם אם הן מעולות - יכולות להסב לו מלא נזק - התינוק האמיץ שלנו יכול לחטוף מכות! 
-
-סגולות האופי הללו תהפכנה לסגולות טובות *רק בהכוונת השכל* - רק מי שמטבעו אמיץ ומפעיל את האומץ הזה על פי התבונה, הוא זה שיש לו את הסגולה הטובה של האומץ. כלומר, אריסטו לא עיוור לשונות הטבעית בין אדם לאדם - אבל קובע שמה שקיבלנו מהטבע לא מספיק; הפוטנציאל הזה חייב להתממש במתכוון.
-
-### אדם והטוב לאדם
-
-!!! info "[מאמר - גלאסן](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/אתיקה/Glassen.pdf)"
-
-> המסקנה 'בכלל לא מתחילה' (non sequitur). מהאמירה שהתפקוד של נגן נבל טוב הוא לנגן בנבל היטב, או בהתאם למצוינות, מה שנובע אין שהטוב (the good) עבור נגן הנבל הוא נגינה בנבל בהתאם למצוינות, אלא שהטוב (the goodness) של נגן הנבל מכונן בנגינה בנבל בהתאם למצוינות.
->
-> הדיבורים על מה שעושה נגן נבל טוב הם דיבורים על מה שמכונן את טובו - לא על מה שמכונן את הטוב בשבילו.
-> 
-> > גלאסן
-
-איך אתה גוזר את שזה שאדם הפועל באופן מיטבי לפי ה*ארגון* שלו  אומר שטוב *לו*? שואל גלאסן במאמר קצר ונוקב.
-
-> (תשובת וילקס עם הכלב)
-> 
-> (קטע של הגל)
-
-
-### כקשתים; עלינו לנסות להגדיר את טיבו
-
-ומה יגיד על זה אריסטו? נחזור ל*אתיקה* - 
-
-> אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית-מה שבה רוצים אנו לשמה, ובשאר דברים למענה, \[...] אם אמנם יש תכלית מעין זו, ברור שאין זו אלא הטוב והטוב-מכול.והכרת התכלית הזאת, כלום לא תיוודע לה חשיבות עצומה גם לגבי חיינו, והיא תכשירנו לקלוע אל מה שדרוש, כקשתים שהמטרה לנגד עיניהם?
-> 
-> >  *ספר א', פרק ב'*
-
-> אותה שקבענו לדיוננו צריכה להיבדק לא רק לאור מסקנותינו והנחותינו, אלא גם לאור הדעות הרווחות באותו ענין.
-> 
-> > עמ' 27, 1098ב8
-> 
-> והנה אשר לשמו של מבוקשנו זה, כמעט שרווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם; שגם לדעת רוב בני האדם הרי שזהו האושר.
-
-
-> Αnd about all these things we must try to seek conviction through argument, using the appearances as our witnesses and standards (*paradeigoiasi*). For it is best that all human being should be seen to be in agreement with what we shall say, but, if not, that all should in a way. This they will if they are led to change their ground; for each person has something of his own to contribute towards the truth, and it is starting from these that we must give a sort of proof about them.
-> 
-> >*Eudamian Ethics, 121, 6a26-32*
-
-
-אריסטו מתעקש להמשיך לקרקע את האושר אצל **כולם** - לא רק אצל הטובים והאזוטרים כמו אצל אפלטון. בכל אדם, הוא טוען, יש גרעין מסוים של אמת, ומכולם נוכל לזקק את האמת האתית.
-
-> <small> והנה בני ההמון נראים לנו כשפלי אופי, באשר הם בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות.</small>
-
-ובזאת אומר אריסטו, אנחנו עדיין מדברים בין אלו המחונכים יותר, שמחפשים את הטוב, ולא לפי כל אדם מהרחוב.
-
-#### איך יוכח ענייננו?
-
-ואיך נזקק את זה? אריסטו מצהיר בפנינו על השיטה שלו במפורש - 
-
-> חובה עלינו, כבשאר עניינים, לשים לפנינו את **העובדות הנראות לעין**, ולאחר שנדון בבעיות שהללו מציגות לפנינו, יהיה עלינו להוכיח את אמיתותן של כל הסברות הרווחות לגבי היפעלויות אלו, ואם זה אי אפשר, את של רובן או של החשובות שבהן. שאם יותר סבך הקושיות בלא שהסברות הרווחות תעורערנה בעטיין, יוכח ענייננו די צורכו.
-> 
-> >  עמ' 159, 1145ב3
-
-
-ה**עובדות הנראות לעין** מתורגמות גם כ*phenomena* (ברודי), הדעות הרווחות (ליבס, בהמשך הפרק), או *הדעות שאנשים מביעים* (ברודי). 
-
-אם נתחיל מהדעה הרווחת כפי שאריסטו נוהג לעשות, נקלע לתסבוכות וסתירות - הרבה פעמים אנשים אומרים דבר והיפוכו. איך נזקק מהסבך את האמת האתית? אריסטו מצהיר שהמבחן שלאורו תיבדק האמת הזו תישאר דעת היומיום - אריסטו לא מתכוון להפוך את העולם על פיו. לא *אתם טועים, הנה האור* - אלא בשורה שמתיישבת עם הדעה הרווחת.
-
-#### מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים.
-
-> טיעונים שסותרים את המציאות התחושתית יהיו לבוז, ומוך כך יערערו גם את האמון בטיעונים של אמת... טיעונים אמיתיים, אם הם נמצאים תואמים את המציאות, מאמינים להם.
-> 
-> > עמ' 237-8
-
-
-מה שקורה לאנשים אלה הוא שבדיון על התופעות (פנומנה) הם אומרים משהו שאינו בהתאמה עם התופעות. הסיבה לכך היא שיש להם מושג לא נכון של עקרונות ראשוניים והם רוצים ליישר כל דבר עם תיאוריות נוקשות.
-
-אריסטו לא מחזיק בעמדה **יסודנית**, שתכסה את כל בני האדם כולם; הוא מדבר לאנשים המחונכים בתוך הסיפור האתי. 
-
-[^1]: מיל מדבר על האושר *הכולל*, של כל המעורבים בדבר, ולא רק על אושרו של הפרט.
-[^2]: [הגל](/פילוסופיה/חדשה/הגל) הוא זה שהפריד בצורה המלאה ביותר בין אתיקה למוסר.
-[^3]: קשר יווני קלאסי. ר' גם [פוליטאה](/פילוסופיה/יוונית/אפלטון/פוליטאה).
-[^4]: מהמילה היוונית *ארגון* (ἔργον - *Ergon*) - לפעול. הטיעון הזה מכונה *הטיעון הארגוני*.
-[^5]: זה לא לגמרי אריסטו, אבל זה האריסטו שקאנט הכיר והבין. אריסטו לא מציב את הניגוד בין *תבונה* ל*אושר* שקאנט רואה.
-[^6]: מלך אשור, שנודע בחייו הראוותניים; הוא אפילו התרברב בהם במצבה שלו.
-[^7]: מכאן הכינוי לשיטה האתית של אריסטו - *אתיקה של הסגולה הטובה (Virtue Ethics)*.

פילוסופיה/לוגיקה/index.md

@@ -11,6 +11,8 @@ dateCreated: 2023-03-13T19:14:51.833Z
 !!! info ""
     [הרצאה](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/pluginfile.php/3676796/mod_resource/content/0/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%90%D7%94%201%20-%2024.10.22.pdf),[תרגול](/פילוסופיה/לוגיקה/תרגולוגיקהא1תשפג.ppsx)
 
+!!! success "ראו גם"
+	[לוגיקה מתקדמת (קורס המשך)](./מתקדמת)
 ## מהי לוגיקה?
 **לוגיקה** היא הניסיון לשפר את היחס בין האמונות השקריות לאמונות האמיתיות - מתוך רצונם של כל בני האדם להאמין האמנות נכונות, ולדחות האמנות שקריות.
 

פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/index.md

@@ -1,8 +1,35 @@
+---
 title: לוגיקה מתקדמת
+tags:
+  - שנה_ג
+  - סמסטר_א
+  - פילוסופיה
+  - לוגיקה
+  - לוגיקה_מתקדמת
+---
+
 
 !!! info "חומר הקורס"
 	[מודל](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/course/view.php?id=55543), [סילבוס](https://moodle.bgu.ac.il/moodle/mod/resource/view.php?id=2865244)
 
+## תוכן העניינים
+
+#### 1. [מבוא]()
+
+#### 2. [לוגיקה מודאלית](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/מודאלית)
+
+#### 3. [מודלי קריפקה](/פילוסופיה/לוגיקה/מתקדמת/קריפקה)
+
+#### 4. [לוגיקה טמפורלית](./טמפורלית)
+
+#### 5. [שלילת המודאליות של קווין](./קווין)
+
+#### 6. [לוגיקה אינטואיציוניסטית](./אינטואיציוניסטית)
+
+#### 7. [לוגיקה פאראקונסיסטנטית](./פאראקונסיסטנטית)
+
+
+
 
 ## מושגי יסוד
 
@@ -32,11 +59,13 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 	2. הבקבוק מלא
 	3. הבקבוק **בהכרח** לא ריק	
 
-```
-1. F > E
-2. F
-3. ~E
-```
+$$
+\begin{align}
+F \to E \\
+F \\
+\neg E \\
+\end{align}
+$$
 
 האמנם? אם הבקבוק מלא יש *הכרח* מטאפיזי שהוא יהיה לא ריק? הבקבוק לעולם לא יכול להיות ריק, כחוק טבע? כנראה שלא - הבקבוק *יכול* להיות ריק[^2].
 
@@ -54,12 +83,12 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 
 לפני ששטפו לנו את המוח בתואר, כולנו הבנו שזה לא נכון. אבל מבחינה לוגית, זה תקף, וכולנו החלטנו שזה דווקא כן נכון. 
 
-| A   | B   | A > B |
-| --- | --- | ----- |
-| T   | T   | T     |
-| F   | T   | T     |
-| T   | F   | F     |
-| F   | F   | T     |
+| $A$ | $B$ | $A \to B$ |
+| --- | --- | --------- |
+| T   | T   | T         |
+| F   | T   | T         |
+| T   | F   | F         |
+| F   | F   | T         |
  
 אבל ברור לנו שזה לא נכון - חייב להיות איזשהו קשר *תוכני* בין הטענות, בלי קשר למה שאומרת טבלת האמת. יש סיבות לכך שדרשנו את זה, אבל עדיין יש כאן בעיה.
 
@@ -88,22 +117,25 @@ title: לוגיקה מתקדמת
 	1. יוסי רץ במהירות
 	2. יוסי רץ
 
-```
-1. Qy
-2. Ry
-```
+$$
+\begin{align}
+Qy \\
+Ry
+\end{align}
+$$
 
 מפרדיקט אחד נובע פרידקט אחר - מבחינת הלוגיקה, זה **לא נכון**, אבל *ברור* שאם יוסי רץ במהירות, יוסי רץ; אנחנו מסיקים ככה כל הזמן, ובצדק.
 
 #### הקשרים מכוונים
 <small>קונטסקטים אינטציונליים</small>
 
-```
-a = b
-pa
----
+$$ \begin{align}
+a = b \\
+pa\\
+\hline\\
 pb
-```
+\end{align}
+$$
 
 !!! info ""
 	1. טראמפ יודע שהמורה בקורס בלוגיקה הוא המורה בקורס בלוגיקה
@@ -127,10 +159,10 @@ pb
 	פגסוס הוא סוס מכונף
 	יש דבר כזה שהוא מכונף
 
-```
-Wp
-∃xWx
-```
+$$\begin{align}
+Wp\\
+\exists xWx
+\end{align}$$
 
 
 פגסוס הוא סוס עם כנפיים. אבל פגסוס לא קיים. אבל יש דבר מכונף. אז אנחנו מסכימים שפגסוס קיים אבל לא קיים. יש כל מיני [פתרונות מוצעים](/פילוסופיה/לשון/ראסל#האובייקט-הריק-של-מיינונג), אבל הם מצדיקים את השם הרע שיוצא לפילוסופיה. 
@@ -199,27 +231,29 @@ Wp
 
 איברים יהיו אותיות קטנות באנגלית - 
 
-**P**
-{e, g, a}
-
+$$\begin{align}
+P\\
+\{e, g, a\}
+\end{align}
+$$
 #### שייכות
 ושייכות בסימן השייכות - 
 
-`e ∈ P`
+$e \in P$
 
 !!! warning ""
-	קבוצות יהיו שוות אם ורק אם כל האיברים זהים - נאמר שA=P אם ורק אם לכל a:
-	`a ∈ A = a ∈ P`
+	קבוצות יהיו שוות אם ורק אם כל האיברים זהים - נאמר ש$A=P$ אם ורק אם לכל a:
+	$a \in A = a \in P$
 
 זוהי טענה חשובה פילוסופית!
 
 #### חלקיות
 
-A ⊆ P אם לכל a:
+$A \subseteq P$ אם לכל $a$:
+ 
+ אם $a \in B$ אז $a \in P$
 
-`אם a ∈ B אז a ∈ P`
-
-נאמר שA **חלקי ממש** לP אם `A ⊆ P` *וגם* יש `a ∈ P` כך ש `a ∉ A`
+נאמר שA **חלקי ממש** לP אם $A \subseteq P$  *וגם* יש $a \in P$ כך ש $a \notin A$
 
 #### כלליות
 
@@ -229,40 +263,40 @@ A ⊆ P אם לכל a:
 
 עבור קבוצה שכוללת את כל האיברים *שאינם* שייכים לקבוצה, נגיד שהיא קבוצה *משלימה*. למשל, לא-פינגווינים - 
 
-`A = Pc`
+$A = Pc$
 
 
 משמע A הוא כל מה שאינו פינגווינים.
 
-`Ac = { a | a ∉ A (a ∈ A)}`
+$Ac = \{ a | a \notin A (a \in A)\}$
 
 #### איחוד
 
 בהינתן A, P, נוכל לדבר על קבוצת האיחוד - פינגווינים ולא-פינגווינים - 
 
-`A ∪ P = { x | x ∈ A או x ∈ B }`
+$A \cup P = \{ x | x \in A \lor x \in B \}$
 
 #### חיתוך
 
 מנגד, קבוצת החיתוך היא מה שכוללת לא A ולא P (אם A היא קבוצת הסטודנטים - כל מה שלא סטודנט ולא פינגווין)
 
-`A ∩ B = { x | x ∈ A וגם x ∈ B }`
+$A \cap B = \{ x | x \in A \land x \in B \}$
 
 #### קבוצה ריקה
 
 קבוצה בלי כלום.
 
-`Ø`
+$\emptyset$
 
 #### חוקי דה-מורגן
 
-`(A ∪ B)^c^ ⊆ A^c∩B^c`
+$(A \cup B)\land c \land \subseteq A \land c \cap B \land c$
 
 זה מקביל לפסוק הבא מתחשיב הפסוקים:
 
-`∧~(p v q ) ≡ ~p ∧ ~q`
+$$\land \neg (p \lor q ) \equiv \neg p \land \neg q$$
 
-`A^c ∩ B^c ⊆(A ∪ B)^c`
+$$A \land c \cap B \land c \subseteq (A \cup B) \land c $$
 
 (כאן הייתה הוכחה, אבל אני מאמין לרע)
 
@@ -274,24 +308,22 @@ A ⊆ P אם לכל a:
 
 ביחסים, בניגוד לקבוצות, הסדר משנה - נסמן R כלהיות אבא של - 
 
-```
-R(b,a) 
-R(a,b)
-```
+
+$R(b,a)$
+$R(a,b)$
+
 
 מושיק אבא של איציק *ממש לא שווה* לאיציק אבא של מושיק.
 
 לכן היחס של R(b,a) הוא **זוג סדור**, שנסמן ב`<>`. כלומר, 
 
-```
-F(x,y) = {<a,b> | a הוא אבא של b}
-```
+
+$F(x,y) = \{<a,b> |\ a\ is\ the\ father\ of\ b\}$
 
 נייצג את זה בתורת הקבוצות - 
 
-```
-<x,y> = ~{{x}, {x,y}}
-```
+
+$<x,y> \equiv \neg \{\{x\}, \{x,y\}\}$
 
 
 אם `<a,b> = <c,d>`, אז `a=c, b=d`.
@@ -307,7 +339,7 @@ F(x,y) = {<a,b> | a הוא אבא של b}
 
 על פניו, זהו רק שכתוב של תחשיב הפסוקים. הוא נושא את **עקרון הקופמרהנציזה** - *לכל תכונה P(x) יש קבוצה* - 
 
-{x | P(x)}
+$\{x\ |\ P(x)\}$
 
 
 [**ראסל**](/פילוסופיה/לשון/ראסל) זיהה בעייה. דמיינו שיש קבוצת ספלי תה[^4]. הקבוצה המשלימה - לא-ספלי-תה - אינה ספל תה, ולכן שייכת לעצמה.
@@ -369,13 +401,16 @@ R = {x | x ∉ X}
 
 1. כללי היסק
 
-	אלו החברים שאנחנו מכירים - מודוס פוננס וחבריו 
-	```
-	A -> B
-	A
-	---
-	B
-	```
+	אלו החברים שאנחנו מכירים - מודוס פוננס וחבריו -
+	
+$$
+\begin{align}
+A \to B\\
+A\\
+\hline
+B
+\end{align}
+$$
 
 
 3. אקסיומות
@@ -383,11 +418,12 @@ R = {x | x ∉ X}
 	אמיתות בסיסיות שאפשר לכתוב בכל שלב בגזירה פורמאלית.
 
 	שלושת האקסיומות שלנו יהיו כאלו:
-```
-1. A -> ( B -> A )
-2. ( A -> ( B -> C )) -> (( A -> B ) -> (A -> C))
-3. ( ~B -> ~A ) -> ( A -> B )
-```
+	
+	1. $A \to ( B \to A )$
+	2. $( A \to ( B \to C )) \to (( A \to B ) \to (A \to C))$
+	3. $( \neg B \to \neg A ) \to ( A \to B )$
+
+
 
 !!! info ""
 	למה זה נכון? ככה! זה עובד; אלו טאוטולוגיות. זה הרבה פחות אינטואיטיבי מדדוקציה טבעית, אבל זה תופס - תסמכו על רע. 
@@ -400,16 +436,17 @@ R = {x | x ∉ X}
 
 !!! danger "עכשיו השלב המגעיל!"
 
-נוכיח ש`A->A` ללא הנחות:
+נוכיח ש$A \to A$ ללא הנחות:
 
-```
-# B = A -> A
-1. A -> ((A -> A) -> A)                                     #Axiom 1
-2. ( A-> (( A -> A) -> A)) -> (A -> (A -> A)) -> (A -> A) ) #Axiom 2
-3. ( A -> ( A -> A) ) -> (A -> A)                           #MP 1,2
-4. A -> (A -> A)                                            #Axiom 1
-5. A -> A                                                   #MP 3,4
-```
+ (נסמן $B = A \to A$)
+
+| ביטוי                                                               | הצדקה            |
+| ------------------------------------------------------------------- | ---------------- |
+| $A \to ((A \to A) \to A)$                                           | אקסיומה 1        |
+| $( A \to (( A \to A) \to A)) \to (A \to (A \to A)) \to (A \to A) )$ | אקסיומה 2        |
+| $( A \to ( A \to A) ) \to (A \to A)$                                | Modus Ponnes 1,2 |
+| $A \to (A \to A)$                                                   | אקסיומה 1        |
+| $A \to A$                                                           | Modus Ponnes 3,4 |
 
 
 אבל רגע. מה זה בכלל גזירה פורמאלית?
@@ -441,76 +478,76 @@ R = {x | x ∉ X}
 ## משפט הדדוקציה
 
 !!! info "משפט הדדוקציה"
-	`Γ  ∪ {A} ⊢ B` אם ורק אם `Γ ⊢ A-> B`
+	$Γ  ∪ {A} ⊢ B \iff  Γ ⊢ A \to B$
 
 דוגמה:
 
-`A ⊢ A` ולכן לפי משפט הדדוקציה
-` ⊢ A -> A`
+$A ⊢ A$ ולכן לפי משפט הדדוקציה
+$⊢ A \to A$
 
 
 דוגמה שנייה: נוכיח
 
-`{ A -> B, B -> C } |- A -> C`
+${ A \to B, B \to C } \vdash A \to C$
 
 לפי משפט הדדוקציה מספיק להראות:
 
-`{ A-> B, B-> C, A} |- C`
+${ A \to B, B \to C, A} \vdash C$
 
-```
-1. A      #Assumption
-2. A -> B #Assumption
-3. B      #MP 1,2
-4. B -> C #Assumption
-5. C      # MP 3,4
-```
+| ביטוי     | הצדקה  |
+| --------- | ------ |
+| $A$       | הנחה   |
+| $A \to B$ | הנחה   |
+| $B$       | MP 1,2 |
+| $B \to C$ | הנחה   |
+| $C$       | MP 3,4 |
 
 
 למה משפט הדדוקציה נכון?
 
 בכיוון הראשון, נניח
 
-`Γ |- A-> B`
+$Γ \vdash A\to B$
 
 לכן, גם
 
-`Γ ∪ {A} |- A -> B`
+$Γ ∪ {A} \vdash A \to B$
 
 כמו כן,
 
-`Γ ∪ {A} |- A`
+$Γ ∪ {A} \vdash A$
 
 (זו הנחה).
 
 וע"י MP נקבל:
 
-`Γ ∪ {A} + B`
-
+$Γ ∪ {A} + B$
 כנדרש.
 
 בכיוון השני נתון
 
-`Γ ∪ {A} + B`
+$Γ ∪ {A} + B$
 
 ונוכיח
-`Γ |- A -> B`
+$Γ \vdash A \to B$
 
 כבר הוכחנו ש `A, ~A |- B` - עכשיו נבנה הוכחה עבור 
 
-`~A |- A-> B`
+$\neg A \vdash A \to B$
+
+| ביטוי                                       | הצדקה             |
+| ------------------------------------------- | ----------------- |
+| ~A -> (A -> ~A)                             | אקסיומה 1         |
+| ~A                                          | הנחה              |
+| A -> ~A                                     | MP 1,2            |
+| R                                           | אקסיומה 1 (סימון) |
+| R -> (A -> R)                               | אקסיומה 1         |
+| A -> R                                      | MP 4,5            |
+| (A -> B) -> ((A -> ~A) -> (A -> (~B -> ~A)) | אקסיומה 2         |
+| (A -> ~A) -> (A -> (~B -> A))               | MP                |
+| A -> ~A                                     | 3.                |
+| A -> (~B -> ~A)                             | MP                |
 
-```
-1. ~A -> (A -> ~A)                              # Axiom 1
-2. ~A                                           # Assumption
-3. A -> ~A                                      # MP 1,2
-4. R                                            # Axiom 1 (marking)
-5. R -> (A -> R)                                # Axiom 1
-6. A -> R                                       # MP 4,5
-7. (A -> B) -> ((A -> ~A) -> (A -> (~B -> ~A))  # Axiom 2
-8. (A -> ~A) -> (A -> (~B -> A))                # MP
-9. A -> ~A                                      # 3.
-10. A -> (~B -> ~A)                             # MP
-```
 
 
 וכו' וכו'.
@@ -518,40 +555,40 @@ R = {x | x ∉ X}
 ## משפט השלילה
 
 !!! info "משפט השלילה"
-	אם `Γ ∪ {~A}` לא עקבית (מגיעה לסתירה), אז `Γ |- A`.
+	אם $Γ ∪ {\neg A}$ לא עקבית (מגיעה לסתירה), אז $Γ \vdash A$.
 
 נראה ש: 
-`~~A |- A`
+$\neg \neg A \vdash A$
 
-לפי משפט ההוכחה בשלילה, מספיק להראות שהקבוצה `{~~A, ~A}` לא עקבית. וזה ברור.
+לפי משפט ההוכחה בשלילה, מספיק להראות שהקבוצה ${ \neg \neg A, \neg A}$ לא עקבית. וזה ברור.
 
 **הוכחת משפט ההוכחה בשלילה**: 
 
-נניח `Γ ∪ {~A}` לא עקבית - כלומר אפשר להוכיח ממנה כל פסוק.
+נניח $Γ ∪ {\neg A}$ לא עקבית - כלומר אפשר להוכיח ממנה כל פסוק.
 
-תהי P אקסיומה כלשהי. אזי: `Γ ∪ {~A} |- ~P`
+תהי P אקסיומה כלשהי. אזי: $Γ ∪ {\neg A} \nvdash \neg P$
 
 לפי משפט הדדוקציה:
 
-`Γ ∪ ~A -> ~P`
+$Γ ∪ \neg A \to \neg P$
 
 כמו כן:
 
-`Γ |- (~A -> P) -> (P -> A)` (אקסיומה 3)
+$Γ \vdash (\neg A \to P) \to (P \to A)$ (אקסיומה 3)
 
 MP:
 
-`Γ |- P -> A`
+$Γ \vdash P \to A$
 
 אבל
 
-`Γ |- P`
+$Γ \vdash P$
 
-ולכן MP נותן `Γ |- A` כמו שרצינו.
+ולכן MP נותן $Γ \vdash A$ כמו שרצינו.
 
 ### תחביר וסמנטיקה
 
-**תחביר** (סינטקס) הוא הכללים הטכניים שקובעים מהו פסוק וכן מתי אפשר להוכיח פסוק מסוים A מסט הנחות Γ (Γ |- A).
+**תחביר** (סינטקס) הוא הכללים הטכניים שקובעים מהו פסוק וכן מתי אפשר להוכיח פסוק מסוים A מסט הנחות $Γ (Γ \vdash A)$.
 
 **סמנטיקה** היא תורת משמעות. מבחינתו, משמעותו של פסוק היא תנאי האמת שלו - מתי הוא אמיתי ומתי הוא שקרי. אפשר לעשות זאת עם כלים כמו טבלאות אמת - 
 
@@ -570,11 +607,11 @@ MP:
 
 טיעון מקבוצת הנחות  Γ למסקנה A תקף אם בטבלת האמת אין שורה בה כל איברי Γ אמיתיים אבל A שקרי.
 
-Γ |=[^6] A
+$Γ \models A$
 
-מערכת הוכחה תיקרא **נאותה** אם `Γ |- A` אז `Γ |= A`.
+מערכת הוכחה תיקרא **נאותה** אם $Γ \vdash A$ אז  $Γ \models A$.
 
-לעומת זאת, מערכת הוכחה תיקרא **שלמה** אם `Γ |= A` אז  `Γ |- A`. זה לא דבר קל - זה אומר שאם טבלאות האמת תקינות (אין מצב שבו כל ההנחות נכונות והמסקנה שקרית), *בהכרח* תהיה הוכחה כזו במערכת, מורכבת ככל שתהיה.
+לעומת זאת, מערכת הוכחה תיקרא **שלמה** אם $Γ \models A$  אז  $Γ \vdash A$. זה לא דבר קל - זה אומר שאם טבלאות האמת תקינות (אין מצב שבו כל ההנחות נכונות והמסקנה שקרית), *בהכרח* תהיה הוכחה כזו במערכת, מורכבת ככל שתהיה.
 
 
 
@@ -584,5 +621,3 @@ MP:
 [^2]: זכרו, אנחנו לא מערבים כרגע זמן - אז אין דברים כמו *אם הבקבוק מלא עכשיו*...
 [^3]: ר' גם [חוק הסתירה האריסטותלי](/פילוסופיה/יוונית/אריסטו/מטאפיזיקה#חוק-הסתירה).
 [^4]: ראסל היה בריטי.
-[^5]: סימן ה"יכיח" (בר הוכחה). המציא אותו [פרגה](/פילוסופיה/לשון/פרגה).
-[^6]: סימן ה"מוכח" (בדקנו את היכיח, והוא באמת הוכיח).